תיעוד זה הוא הקדמה של הספר שהתחלתי לכתוב ומסכם מסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.
זה מסע שלי, גיאוגרף ישראלי יהודי יליד הארץ ואיש ידיעת הארץ התר ברחבי הארץ, סקרן שלומד, חוקר ומבין את דמותה הגאוגרפית האנושית המגוונת והמרתקת של ישראל.
הספר הכולל מלל, מפות רבות ושפע צילומים מציג את מה שלמדתי וצברתי בביקורים בישובים בהם מתגוררים הנוצרים הערבים ובמפגשים עם אנשים בקהילותיהם: רשמים, צילומים, ידע ותובנות. הספר אינו סיכום מחקר אקדמי ואינו מתיימר להיות כזה.
מסע זה אינו כולל את ירושלים שמורכבות חשיבותה וקדושתה בנצרות ותולדות הנוכחות הנוצרית בה מחייבים תשומת לב מיוחדת ומסע נפרד.
מסע זה גם אינו כולל את שטחי הרשות הפלסטינית בגדה מערבית וברצועת עזה. אולי פעם מסע זה יתאפשר.
מאז ילדותי ונעוריי במשך למעלה מחמישה עשורים ובהמשך חיי כבוגר עד ימינו, למדתי את הארץ. עברתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, בטיולים וסיורים בהליכה ברגל בנסיעות ברכב וגם ברכיבה על אופניים. אני יודע ומכיר את הגיאוגרפיה והדמוגרפיה של הארץ, למדתי את תולדותיה, אני יודע אודות אזוריה וחבליה, אני מתמצא ומבחין בין נופיה, אני מכיר את דרכיה, את יישוביה ואת אתריה (טבע, ארכיאולוגיה ומורשת).
אך משהו היה חסר לי. אחרי עשרות שנים של סיור, לימוד ומחקר הבנתי שאני יודע מעט על היישובים בהם מתגורר המיעוט הנוצרי הערבי.
חסרון ידע זה גרם להחלטתי לצאת למסע חדש, המסע להכרת היישובים והמקומות, החיים והתרבות בהם נמצאות הקהילות של הערבים הנוצרים.
דמוגרפיה
מאז הקמת המדינה המיעוט הערבי נוצרי הולך ומצטמצם.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדצמבר 2023 ערב חג המולד, הערבים הנוצרים במדינת ישראל מונים כ-141,500 נפש שהם 1.42% מאוכלוסיית המדינה ו-6.9% מאוכלוסיית המיעוטים (מוסלמים, דרוזים וצ'רקסים).
ההערכה שבשטחי הרשות הפלסטינית בגדה מערבית וברצועת עזה מספר הערבים הנוצרים הוא כ-45,000 נפש כלומר 1% – 1.2% מסך האוכלוסייה.
הערבים הנוצרים בישראל הם שלושה רבעים מסך הנוצרים במדינה, 1.9% מהאוכלוסייה.
מרבית הנוצרים שאינם ערבים הם אלה שעלו לישראל עם בני משפחה יהודים מארצות בריה"מ שלשעבר במסגרת חוק השבות (כולל ילדיהם שנולדו בארץ) מאז שנות ה-90'.
כאמור התייחסות היא לנוצרים הרשומים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המוכרים רשמית בישראל נוצרים. אולם,
המציאות מורכבת כשמתייחסים למאמינים נוצרים שאינם רשומים כנוצרים או שאינם אזרחים. נוצרים אלה משולבים בחברה היהודית ישראלית, ילדיהם הולכים לבתי ספר ממלכתיים דוברי עברית, לתנועות נוער, מתגייסים לצבא.
ביניהם נמצאים עולים מחבר המדינות, יהודים משיחיים המדגישים את היותם חלק מהעם היהודי, מהגרי העבודה המטפלים באנשים מבוגרים, ומבקשי המקלט מאפריקה.
גיאוגרפיה
הערבים נוצרים הם מתרכזים ב-35 יישובים בעיקר בצפון הארץ.
מרבית הערבים הנוצרים מתגוררים בערים. בחלק מהערים רוב האוכלוסייה יהודית: חיפה, ירושלים, נוף הגליל, עכו, יפו, רמלה ולוד. חלק מהערים הן ערביות שכוללות גם אוכלוסייה מוסלמית ואוכלוסייה דרוזית או גם וגם: נצרת, שפרעם, סכנין ומע'ר.
אחרים מתגוררים ביישובים בגליל התחתון, בגליל המערבי, בגליל העליון, בעמק יזרעאל ובכרמל שאוכלוסייתם מעורבת, מוסלמית או דרוזית או גם וגם. רק בשני יישובים, מעיליא ופסוטה, כמעט כל האוכלוסייה היא נוצרית. בעבר יישובים אלה נחשבו כפרים והיום במהותם הם עירוניים ומאורגנים כמועצות מקומיות למעט, שנים שנכללים בתחומי מועצות אזוריות.
בגליל ישנם מספר מקומות בהם התקיימו עד שנת 1948 כפרים בהם התגוררו ערבים נוצרים. במהלך המלחמה ואחריה אוכלוסייתם גורשה/עזבה. בחמישה מקומות כנסיות הכפרים נותרו על תילן, בתחילה היו הרוסות, עזובות ונטושות ומאוחר יותר שלוש מהן שופצו. לכנסיות אלה מגיעים לעיתים בודדות צאצאי יושבי הכפרים, לרוב, בחגים או בחתונות וגם למצער לקבורה בבתי העלמין באתרי הכפרים.
מקומות הנוצרים בצפון המדינה
זרמי כנסיות.
רוב הנוצרים הערבים בישראל הם יוונים – קתוליים (מלכיטיים)
הקבוצה השנייה בגודלה היא של יוונים – אורתודוכסים.
אחרים נוספים משתייכים לכנסייה הלטינית.
מיעוט הנוצרים הם מרונים ורבים מהם מגדירים עצמם ארמים.
אחרים נוספים משתייכים לכנסייה האנגליקנית.
מיעוט מקרב הערבים נוצרים הם פרוטסטנטים בעיקר אוונגליים שכמחציתם הם בפטיסטים ואחרים נכללות בקהילות קטנות: עדת השם, האחים הסגורים, האחים הפתוחים, הנזריטים והברית מסיונרית.
בנצרת ישנה קהילה אחת של קופטים.
נוצרים שאינם ערבים הם הארמנים, מספר קהילותיהם קטן.
גם הנוצרים האתיופים האריתראים שנמצאים בארץ אינם ערבים.
חותמו של המיעוט הנוצרי במרחב הגיאוגרפי בישראל ניכר מאוד. המקומות בהם מתגוררים הנוצרים, מהווים מרכיב חשוב ובולט בנוף היישובי. ההיבט הפיסי של מקומותיהם הוא בעל נוכחות מרשימה. מדובר בכנסיות, מנזרים, בתי ספר כנסייתיים, מועדוני שבטים של צופים, מוסדות בריאות ורווחה ובתי עלמין. קשה לטעות בזיהוי בתים בהם מתגוררים נוצרים, ברבים מהם יש עיטורים נוצריים, צלבים ואיקונות. לקראת החגים הנוצריים, במיוחד חג המולד (Christmas) וראש השנה האזרחית, בתי הנוצרים ביישובים נוצריים מתמלאים באווירה חגיגית ומיוחדת. בחג המולד, בתים רבים מעוטרים בקישוטים ססגוניים, עצי אשוח מקושטים, אורות צבעוניים, ואלמנטים דתיים. שווקי חג המולד המתקיימים בהם מלאים בקישוטים המעטרים את המרחב הציבורי ואת חזיתות הבתים הפרטיים, ברחובות שלל אורות, ובמהלכם מתקיימים טקסים ומצעדי תזמורות שבטי הצופים.
ההתעניינות והסקרנות אודות החותם הגיאוגרפי של הנוצרים בישראל היוו מרכיב חשוב בהבנה שעלי לצאת למסע להכרת מקומות היישוב וקהילותיהם. בספרות, התקשיתי למצוא מידע על ההיבט הגיאוגרפי והדמוגרפי של המיעוט הערבי הנוצרי במדינת ישראל.
בספרות ידיעת הארץ משנותיהָ הראשונות של המדינה יש מידע מועט אודות הערבים הנוצרים בישראל ומקומותיהם. ספרות המחקר אודות הנוצרים בישראל העוסקת בעיקר בתולדות הנצרות, בתיאולוגיה הנוצרית, במקומות הקדושים, בארכיאולוגיה של הכנסיות וגם במדיניוּת מדינת ישראל כלפי הכנסיות והקהילות הנוצריות.
מעת לעת בעיקר בחגים, מופיעים ברשתות החברתיות פרסומים אודות הנוצרים במצגות ובעיקר בצילומים המתעדים אירועים, בישובים, בכפרים ובכנסיות הנוצריות.
ניצנים ראשונים של מימוש סקרנותי הנצו בערב חג המולד 2015 עת ביקרתי בעילבון ובפסוטה על מנת לטעום מעט מאווירת החג המתקרב.
הסקרנות שלי גברה בשנת 2016 כשבמספר טיולי אופניים עברתי ליד הכנסיות בחיפה, בעכו, בשפרעם, באעבלין, ביפו, ברמלה בלוד, במעלול, בכפר יאסיף, בכפר מכר ובמוקיבלה.
המסע הממשי להכרת היישובים בהם מתגוררים הנוצרים התחיל באביב שנת 2019. ביום אחד, הגעתי אל שישה יישובים בגליל, בהם מתגוררים ערבים נוצרים. מבוקר עד ערב עברתי בין הישובים כמשהו שנראה לי כהתחלה נאה, אבל שטחית ולא מספקת. הבנתי ש"תפסת מרובה לא תפסת".
הבנתי שכדי ללמוד לעומק, נדרש להקדיש הרבה זמן לכל מקום ולכל ביקור. החלטתי שבהמשך מסעותיי אגיע בכל פעם ליישוב אחד בלבד, ואם יהיה צורך אשוב אליו פעמים נוספות.
במהלך מסעותיי, באמצעות ״השיטה הישראלית הידועה ׳חבר מביא חבר׳", נוצרו קשרים הדוקים וחברות עם אנשים מהקהילה הנוצרית, נוצרה אצלי רשימת אנשי קשר של כהני הדת הנוצרים בקהילות ובמנזרים, ושל אנשים אחרים הנושאים בתפקידים שונים בקהילות ובבתי הספר הכנסייתיים.
המסע לישובים הנוצריים החל בסתיו שנת 2019, ונמשך עד קיץ 2023, ביקרתי בכל היישובים בהם נמצאות קהילות הנוצרים הערבים וקהילות הנוצרים האחרים שאינם ערבים. ביקרתי באתרים, בהם נמצאו כפרים עד 1948, ובהם נמצאות כנסיות עד היום. המסע נקטע בחודשים הראשונים של מלחמת עזה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023, אבל המשיך שוב במרץ רב החל מדצמבר 2023 ונמשך עד אוגוסט 2024.
לערים נצרת, חיפה, שפרעם, יפו, לוד ורמלה הגעתי פעמים רבות, וליישובים אעבלין, ריינה, כפר כנא, טורעאן, עילבון, מע'אר, סח'נין, ראמה, מעיליא, ג'יש, כפר סמייע, כפר בירעם ומעלול הגעתי פעמיים או שלוש.
ברבים מהמפגשים השתתפו חברים ועמיתים שהיו חלק מחוויית הלמידה, ועל כך הם ראויים לתודה להערכה.
ההגעה לכל מקום, בעיקר לכנסיות, הייתה בתיאום מוקדם. פגשתי כהני דת של הקהילות וגם אנשים אחרים מתוכן.
הגעתי לבתי הספר הכנסייתיים, ופגשתי את מנהלי בתי הספר, ובחלק מהם פגשתי את הנזירים והנזירות הממונים והממונות מטעם המסדר שלהם או שלהן על בתי הספר.
הגעתי גם למספר מנזרים של מסדרים ששירתו בעבר או משרתים בהווה את האוכלוסייה של הערבים הנוצרים.
הגעתי גם לארבעה בתי חולים, שלושה מהם בתי חולים בנצרת ואחד בחיפה. בשניים מהם פגשתי את מנהליהם לשיחות מרתקות על ניהול, מימוש עצמי ופעילות חברתית למען הקהילה.
בכמעט כל הביקורים בנצרת חברי פואד בשאראת (יפיע) סייע מאוד בתיאום הפגישות, בפתיחת דלתות והוא הצטרף אליהם.
בסייפא של התיעוד נמצא פירוט כרונולוגי של המקומות אליהם הגעתי והקהילות בהן ביקרתי.
במהלך הביקורים התפתחה מתודיקה מעניינת, שעל פיהָ בתחילת כל מפגש, הצגתי את מטרת ביקורי (המיזם להכרת החברה הנוצרית). ביקשתי מכל אחד ממארחיי שיספר בהתחלה על עצמו, אחר כך יספר על הקהילה או המוסד, ויסיים בהצגת המקום בו הוא חי ואותו הוא מנהל או שותף. בכל מפגש עלו שאלות רבות לגבי אורחות החיים והמנהגים, שעליהן קבלתי מענה.
בביקורים הרבים נחשפתי להיסטוריה, לגיאוגרפיה ולדמוגרפיה, ובנוסף גם להיבטים סוציולוגים ואנתרופולוגים של אוכלוסייה זו. למדתי על תולדות הנצרות, התיאולוגיה הנוצרית, הזרמים בנצרות, מקומות קדושים באמונה והמסורת הנוצרית, האמנות של ציורי הקיר והאיקונות, השרידים הארכיאולוגיים של כנסיות עתיקות וקפלות, האדריכלות של מבני הכנסיות, על כוונות לשימור ועוד.
בביקורים נחשפתי גם להיבטים הפוליטיים באשר לקשרים של הערבים הנוצרים עם האוכלוסייה המוסלמית והדרוזית, והיחסים שלהם עם היהודים. נחשפתי גם ליחסי המיעוט הערבי בכלל והערבי הנוצרי בפרט עם מוסדות ורשויות המדינה ועם השלטון המקומי.
הביקורים תועדו וסוכמו, ופורסמו כרְשׁוּמוֹת (פוסטים) באתר האינטרנטי הפרטי שלי "עמירם במשעולי ישראל" ובדף הפייסבוק שלי.
הרעיון לכתיבת הספר התפתח במהלך הביקורים. ארכימנדריט אמיל שופאני ע"ה שהיה מראשי הקהילה היוונית קתולית (מלכיתית) בנצרת, אותו הכרתי במהלך הביקורים ואיתו התיידדתי, עודד אותי לסכם את המסע בכתיבת הספר.
כתיבת הספר החלה בחודש במרס 2023. הטיוטה הראשונה הושלמה בסוף נובמבר 2024.
הספר כולל את הידע והתובנות, הרשמים, הצילומים והמפות, שנאספו הצטברו במהלך מסע.
שלד הספר, שכאמור מסכם את המסע להכרת הגיאוגרפיה והדמוגרפיה של הערבים הנוצרים, כולל שלושה עמודים מרכזיים המחוברים ביניהם בקשרים עבותים.
העמוד הראשון – נקודת המבט של גיאוגרף ואיש ידיעת הארץ, ישראלי, יהודי שאינו דובר את השפה הערבית, הבוחן בסיור בשטח את תמונת המצב בהווה ואת המסד ההיסטורי שלה.
העמוד השני – הקשרים האישיים והבלתי אמצעיים, שנוצרו עם כהני הדת והאנשים מקרב הקהילות. הם פתחו יותר מצוהר שדרכו ניתן להביט על עולמם האישי הפרטי ועל קהילותיהם.
העמוד השלישי – שפע הצילומים המקוריים של המקומות והאנשים שנעשו במהלך הביקורים.
החלק הראשון של הספר כולל מושגי ייסוד, וחמישה פרקים המהווים את הרקע אודות הנוצרים בישראל וזרמי הכנסיות אליהן הם משתייכים, ותשתית הידע הגיאוגרפי והדמוגרפי של המקומות בהם הם מתגוררים.
החלק השני, העיקרי של הספר, עוסק ביישובים בהם מתגוררים הנוצרים. לכל יישוב מוקדש פרק שמשולבים בו מלל, מפות וצילומים.
בתחילת כל פרק מובא מידע כללי על מיקומו ואפיונו של היישוב, ציוני הדרך של הנוכחות הנוצרית בו, מראשיתה ועד ימינו. בהמשך מובא תיאור המסע האישי להכרת המקום. עיקר הפרק מוקדש להצגת הקהילות, מתחמי הכנסיות והמנזרים, ביוגרפיה של כהני הדת ואנשים מהקהילות איתם נפגשתי והצגת מוסדות החינוך.
החלק השלישי, האחרון, מוקדש לסיכום, מסקנות ותובנות שנלמדו מהמסע בין הקהילות ובשיחות עם האנשים שנפגשתי.
את טיוטות פרקי הספר קראו חבריי שבחנו והעירו על תוכנם, בנוסף הם השיאו עצות מועילות והצביעו על שגיאות תחביר והקלדה. אני מודה להם על המאמץ שהשקיעו בקריאה ובכתיבת ההערות.
הגיאוגרף פרופ' גדעון ביגר בחן את תוכן הפרקים מנקודת מבט אקדמית בנושאי גיאוגרפיה, היסטוריה ודמוגרפיה.
ידידי איציק איתן שקרא את הספר מנקודת מבט של הסקרן, שביקש לקבל תמונה מלאה והצביע על פערי מידע על מושגים, אירועים, מקומות ואנשים.
אלברט יעקוב איש קהילות האחים המשיחיים בחיפה קרא את כל פרקי החלק הראשון והפרק על חיפה, תיקן טעויות לשון והוסיף פרטי מידע שלדעתו היו חסרים.
ההיסטוריון, מורה הדרך ואיש ידיעת הארץ, ד"ר שמעון גת קרא את החלק הראשון של הספר והפרקים על ההערים נצרת, חיפה, יפו, רמלה, לוד, עכו ושפרעם. הערותיו בעיקר בהיבט ההיסטורי ותעתיק שמות היו מועילות במיוחד.
הספר כמובן מעבר לתיאורים הגיאוגרפיים, ההיסטוריים והדמוגרפיים הוא בעצם סיפור על מורשת של קהילה חשובה שחייהָ שזורים בהיסטוריה של ארץ ישראל ובהווה של מדינת ישראל. קהילת הנוצרים בישראל היא חלק מהוויה האנושית של הארץ ושל המדינה.
הכנסיות בארץ הקודש הן לא רק מבנים דתיים, אלא מרכזים של מסורת חיה, בהן מתכנסות קהילות קטנות ומתפללות בכנות ובעומק רגשי. בישובים רבים הכנסיות העתיקות והחדשות, כולן מלאות הוד, והסתכלות בהן חושפת עולם שלם של אמונה וקהילה.
הספר מכיל תיאורים שנבעו בעיקר מנקודת מבטי האישית, תיאורים של חיי היום יום, אירועים פעוטים פשוטים, אין בו לקחים אוניברסליים, אין בו גילויים מרעישים.
ייחודו של הספר שהוא מֵרַכָּז את המידע על מקומות היישוב של הנוצרים תחת קורת-גג אחת.
בעיניי, אני חושף קהילה מיוחדת וחשובה בנוף הישראלי. תמונה משלימה לשאר הקהילות החיות בארץ הזאת.
בסופו של דבר אני מקדיש את הספר לחבריי ולאנשים בקהילה הנוצרית שסיפוריהם האישים המרתקים תרמו ליצירת ספר זה.
סוף
כוונתי בזמן הקרוב
להמשיך ולסיים
את הביקורים
ובמקביל
להתקדם בכתיבת הספר.
עם סיום כתיבתו,
יגיע זמן הוצאתו לאור.
