הדפסה

התיעוד להלן כולל סקירה של הקמת היישובים בערבה הצפונית, מרביתם בתחום המועצה האזורית ערבה תיכונה ואחד בתחום המועצה האזורית תמר.

סקירה זו, כמו הסקירה גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן בערבה – היווצרות ומציאות, הוכנה כרקע לקראת הסיור לאורך גבול ירדן שיתקיים במחצית מרס 2023.

תיעוד זה הוכן על בסיס התיעוד ביישובים במסגרת מהמיזם יישובים כפריים – ריכוז ביקורי מפגש/תיור/צילום

מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה (מרס 2022)
מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה (אפריל 2022)
מושב עידן ליד גבול ירדן בערבה (מאי 2022)
מושב נאות הכיכר בערבת סדום (נובמבר 2022)
מושב באר צופר בערבה ליד גבול ירדן – אנשים ומקום (נובמבר 2022)
היישוב צוקים בערבה למול גבול ירדן (נובמבר 2022)
מושב חצבה בערבה למול גבול ירדן – אנשים ומקום (פברואר 2023)
חוות "בין השיטין" בערבה (פברואר 2023)

היישובים בחבל הארץ ערבה הצפונית 

בערבה הצפונית למול גבול עם ירדן בתחומי המועצה האזורית ערבה תיכונה נמצאים חמישה מושבים חקלאיים – עין יהב, חצבה, פארן, צופר ועידן וכולם נכללים במסגרת תנועת המושבים , ושני יישובים קהילתיים: ספיר, שהוא גם המרכז האזורי וצוקים יישוב הקהילתי תיירותי.

 

בערבה הצפונית למול גבול עם ירדן בתחומי המועצה האזורית תמר נמצאים המושבים נאות הכיכר, עין תמר ועין חצבה ושלושתם שייכים לתנועת האיחוד החקלאי.

המועצה האזורית הערבה התיכונה הוקמה בשנת 1976.

 

שטח המועצה עצום ומשתרע על מיליון וחצי דונם (6% משטח מדינת ישראל), מתוכם יותר מ-50% שמורות טבע

 

בתחום המועצה מתגוררים כ –4,000 תושבים בכ- 1000 בתי אב בשבעה יישובים לעיל

עין יהב היישוב הראשון 

היישוב נמצא כ-3.5 ק"מ ממזרח לכביש 90 וכ-1.5 ממזרח לקו הגבול עם ירדן

*

ניסיונות ראשונים שכשלו 

בשנת 1950 במסגרת סלילת הדרך לאילת ע"י צה"ל, נעשה ניסיון ההתיישבות הראשון עם הקמת מצפה חקלאי ובו נעשו ניסיונות חקלאיים ע"י חלוצים ממרכז הארץ שהקדישו חייהם לערבה בהדרכת חיל ההנדסה. השם שניתן למצפה היה מבוע . הוועדה לקביעת שמות עבריים לנגב לא התרשמה מהשם ובשנת 1951 בחרה את השם עין יהב ,שם סמלי למעבר מ"עין וויבה" לעין יהב – מקום של יצירה ותקווה.

 

ב-15 ביולי 1950 התיישב במקום גרעין התיישבות של שח"ל (שירות חלוצי לישראל שהיווה כוח משימה של מפא"י שבאמצעותו ניסתה המפלגה להקים ישובים). הניסיון נכשל לאחר כשנה. התנאים הקשים, בעיות פוליטיות שונות ועיכובים בירוקרטים היו, כנראה, בעוכריו של המפעל.

מיקום מצפה חקלאי עין יהב, בראשית שנות ה-50' ממערב לציר הערבה (עדין אין כביש)

ב-8 במרץ 1952 הפך המקום לחוות גדנ"ע שנייה בערבה (הראשונה באר-אורה). לחווה הגיעו מחזורי גדנ"ע לאימונים ולעבודה ניסיונית בתחום החקלאות. תכנית העבודה החקלאית הייתה שונה במקצת מזו הנהוגה בבאר-אורה.
העבודה נשאה אופי ניסיוני יותר. המחזורים קטנים יותר והשטחים החקלאיים אף הם מצומצמים. לאחר שנה פורקה החווה בגלל מחלת הקדחת שנפגעו בה הנערים ובגלל מחסור באמצעים לקיום המקום.

 

בשנת 1953 החווה חזרה לידי משרד החקלאות.  עשרת אנשי המשרד עסקו בניסיונות במטרה לזהות אלו צמחים גדלים במדבר הצחיח למשל קיקיון. למעשה, זה היה זה ישוב קבע. אנשי המשרד הם זכו לאספקת מזון פעמיים בשבוע ועלו פעם בחודש על דרך הערבה בחזרה לבתיהם ברחבי הארץ.

מקום חוות עין יהב, טרם הקמת ההיאחזות ממערב לציר הערבה

היוזמה והמהלך להקמת היישוב 

בשנת 1954 פנה דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, בקריאה לבני המושבים הוותיקים לצאת וליישב את הנגב. חזונו היה שיש צורך להפריח את השממה. הוא חשב  כי במידה והנגב לא ייושב, הוא לא יישאר במדינת ישראל. באותה עת , צלפים ירדנים ארבו לנוסעים בדרך הערבה וישראלים נרצחו באופן תדיר על ידי מפגעים. טבח שהתבצע בכביש 'מעלה עקרבים' היה המפורסם אז נרצחו במרץ 1954, 12 נוסעים של אוטובוס "אגד".

 

רבים לעגו לחזון בן גוריון. הצבא והסוכנות היהודית התנגדו.  אלוף פיקוד דרום דאז אברהם יפה טען, כי אין צורך בטחוני להקמת הישוב והביע ספק בדבר אפשרויות החקלאיות שיאפשרו במקום קיום חיים. בנוסף, הסוכנות היהודית דחתה את רעיון הקמת הישוב משתי סיבות האחת היא חשבה והאמינה כי היא צריכה להיות הגוף הבלעדי שיחליט היכן להקים ישובים ברחבי במדינה ובנוסף, השנייה ניסיונות התיישבות ספורדיים בעין יהב שנחלו כישלון. בן גוריון זעם.

 

בראשית 1958, שי בן אליהו, מרכז "חטיבת בני המושבים" בתנועת המושבים, וחברו חגי פורת נענו לקריאתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון לבני המושבים לרדת ולסייע ליישובי העולים בנגב.

 

שי בן אליהו יליד תל אביב, התייתם בגיל שלוש כשאביו נרצח על ידי ערבים בזמן מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט . הוא למד ב"תיכון חדש", ומשום שאיבד עין בילדותו לא גויס לצה"ל, ובתום לימודיו שהה שנתיים בכפר יהושע, שם פגש את חגי פורת.

 

השניים סיירו בערבה והגיעו גם לתחנת תצפית של משרד החקלאות בעין יהב. הם החליטו, כי הם רוצים להקים במקום יישוב חדש, שימצא  בין עין גדי בצפון ובין יטבתה. הם פנו למחלקה להתיישבות של הסוכנות, לצבא ולמשרדים שונים, אך נתקלו באי הקשבה וחוסר אמונה. המוסדות לא נענו להם. השניים לא התייאשו.

 

באוגוסט 1959 באחד מימי שישי התקיימה בבית הסוכנות הנמצא ברחוב קפלן תל אביב ישיבה, בה ניסו להציג שוב את החשיבות והיתרונות של הקמת ישוב בלב המדבר. הם סולקו מהמקום בבושת פנים. המשיכו לקריה. באותו היום, התקיימה שם ישיבת שרים של מפא"י שכונתה ישיבת "שרינו". דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון ישב בחדר צדדי. בן אליהו הצעיר (24) ניגש אליו וביקש לדבר איתו. הוא סיפר לו שלא מאפשרים לו לחבריו מתנועת המושבים להקים מושב חדש ולממש את חזונו של ראש הממשלה להתיישב בנגב. בן גוריון זעם: "אמור שם האיש". הוא רצה לדעת בדיוק מי לא אישר להם. הם סיפרו את השתלשלות האירועים. באותו רגע כתב בן גוריון מכתב אותו הדפיסה בזריזות מזכירתו ובו הדגיש כי את עין יהב יש ליישב על ידי אנשי תנועת המושבים ללא דיחוי.

*

מיד, כאמור יום שישי בצהריים,   שי בן אליהו וחגי פורת חזרו לבניין הסוכנות, תחילה לא אפשרו להם להיכנס אך לבסוף, נכנסו ונתנו לפקידה את המכתב של בן גוריון. כאשר המנהל הכללי של מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית דאז, רענן וייץ קרא את המכתב מבן גוריון לסתו נשמטה, הוא זעם על עקיפת הסמכות אך הבין כי עליו לבצע את המוטל עליו. מרגע שהסוכנות אישרה, הועבר המסמך והאישור גם לצבא שנמנע מלשאול שאלות מיותרות. עוד על העניין ראו בן־גוריון מסייע בהקמת עין יהב על־פי פרקי יומן של שי בן־אליהו  בתוך הספר ערבה עין קץ 

 

בין תנועת המושבים ובין המחלקה להתיישבות סוכם על גיוס זמני של קומץ בני מושבים (כפר-יהושע, נהלל, כפר-סירקין ,כפר מעש וכפר ויתקין) שיעלו לאתר להכין את השטח לעונת הסתיו. ב-1 בספטמבר 1959, שישה בני כפר יהושוע שעלו כחלוץ למקום החלו בהכשרת 140 דונם לזריעת חורף.

הקמת היאחזות 

ב- 23 בנובמבר 1959 הוקמה היאחזות נח"ל עין יהב סמוך למעיין עין-יהב, 8 ק"מ דרום-מערבית לישוב הנוכחי. (היום זהו מקומו של מחנה צה"ל) ההיאחזות הוקמה ע"י גרעין נח"ל של תנועת המושבים. 

 

עין יהב היא הייתה ההיאחזות הנח"ל הראשונה שהוקמה בערבה והיאחזות הנח"ל ה-26 מאז הקמת נחל עוז, היאחזות הנח"ל הראשונה ב-25 ביולי 1951.

 

ב-14 בינואר 1960 נערך הטקס הרשמי של העלייה לקרקע בנוכחות ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, סגנו שמעון פרס, שר החקלאות משה דיין, הרמטכ"ל רא"ל חיים לסקוב ומכובדים.

 

ההיאחזות הוחזקה במשך שלוש שנים ע"י שלושה גרעיני נח"ל של בני מושבים: "נאות" (1959), "יהב" (1960) ו"נוה" (1961).

עיתון דבר, 14 בינואר 1960

אחר שבמשך שנתיים עיבדה ההיאחזות שטח של כ- 150 דונם שרושת עם עלייתו למקום, הוחל בפיתוח שטח נוסף – המרזבה, אשר בו סה"כ כ- 2000 ד'.

 

מלבד גידולי הירקות מכל הסוגים היו גם גידולי תעשייה כמו; פרג, חציר, תפו"א ואפילו בוטנים. כל זה בחודשי החורף בלבד.

 

עם הזמן הוחל בפתוח משק בעלי חיים; פרות לחלב, עגלות ליצוא ולבשר ואף לול קטן. נעשו גם ניסיונות בגידולים כגון; אספרגוס, גפן, הדרים ופרחים – סיפנים, בשלב מאוחר יותר.

איזרוח ההיאחזות

ב-16 בספטמבר 1962 ההיאחזות הצבאית אוזרחה. 

*

בשל היות המקום נקודה זמנית חיו כקבוץ – "מושבוץ" לכל דבר פרט למגורים של הילדים בבית הוריהם. מסגרת זו קוימה עד למעבר לישוב הקבע. השדות עובדו במשותף, היה סידור עבודה, גיוסים, גם מטבח – חדר אוכל. המגורים: בצריפים. במהלך שנים אלו נקלטו שני גרעיני נח"ל נוספים, הוכשרו שטחי עיבוד חדשים באזור המרזבה – כשבע הק"מ צפון מזרחית לנקודה הזמנית, שם גם נבנה ישוב הקבע.

 

במשך אותם שנים נרכש ידע רב על אפשרויות הקיום באזור; בניסיונות עקשנים לעיבוד הקרקעות "המוזרות" המצויות באזור (אדמת לס חולית שיש להדיח ממנה מלחים.) שאין להן כל דמיון לאלו שהמתיישבים הורגלו במרכז ובצפון הארץ, במציאת גידולים המתאימים לאדמת הערבה, מגבלות מים בכמות ובטיב. השטחים הראשונים נמצאו כ- 4 ק"מ דרומית למושב. לאחר איתור השטח, גידורו בשובר-רוח של אשלים ואיקליפטוסים, הוכשר ונשטף כפי שהיה מקובל באותם ימים. הדגש על מציאת אדמות חקלאיות טובות, מקורות מים, הכנסת שיטות הטפטוף, בעיות אריזה משלוח נתנו, בבוא העת, את הקצב לקליטת משפחות לאזור ויציבות כלכלית לאורך זמן.

הקמת יישוב הקבע 

ב-25 באוקטובר 1967 מתיישבי המושבוץ – 15 משפחות ו-4 רווקים- עברו לישוב הקבע. שטחי הירקות באזור המרזבה בסמוך לישוב הקבע אשר עובדו עד אז במשותף -חולקו למתיישבים. לכל משפחה הוקצו 30 דונם שלחין ולול הודים. עובדו כ- 600 דונם גידולי שדה וכ- 200 דונם תמרים. כ – 300 דונם עובדו במשותף בצופר – המרוחק כ – 20 ק"מ דרומה. בעין-יהב היו אז 34 בתים בנויים ו – 26 נוספים בשלבי בנייה.  כמו כן הוקמה התשתית למוסדות צבור והונחה אבן הפינה לבית העם הראשון ב14 בפברואר 1968.

 

בשנים שלאחר המעבר ליישוב הקבע נקלטו משפחות חדשות, רוב הנקלטים בני קיבוצים ומושבים.

מקום יישוב הקבע ומקום ההיאחזות בסוף שנות ה-60'

מהשנים לאחר המעבר ליישוב הקבע, נקלטו בעין-יהב משפחות רבות מכל הארץ. בשנות ה – 70 הגיעה הקליטה לשיאה.

 

בניית בריכת המים מעל נחל נקרות, הקמת הסכר, סלילת כבישים, שבילים, העמדת עמודי חשמל והמתחם של ביה"ס, גני ילדים, מרפאה, בריכת שחייה, המשרדים והפעלת הצרכנייה והדואר נע, הכשרת קרקעות ע"י קק"ל והסוכנות ובניית הבתים, כל אלה אפשרו ומאפשרים למתיישבים היום רמת חיים נאותה וחיי קהילה תקינים.

חצבה היישוב השני שכמו קודמו הוקם בתחילה כהיאחזות נח"ל 

מיקום חצבה כ-2.5 ק"מ ממזרח לכביש הערבה (כביש 90) וק"מ ממערב לגבול עם ירדן

המקור אתר המועצה האזורית ערבה תיכונה

ההחלטה על הקמת היאחזות נח"ל חצבה התקבלה באוגוסט 1964.

 

היישוב עלה לקרקע סמוך מאוד לכביש הערבה, במקום בו נמצא היום בית ספר שדה חצבה, ב-9 בדצמבר 1965, כהיאחזות הנח"ל ה-33.

 

המייסדים היו חיילי גרעין "חצבה" של תנועת בני המושבים שנאספו ובאו ממושבים ומבתי ספר חקלאיים מכל רחבי הארץ.

 

בשלב ראשון הקימו הנחלאיים משק חקלאי זעיר ובו פרה אחת, לול קטן, חמור, סוס וברווזים אחדים, וכן גן ירק קטן בן חמישים דונם בו גידלו ירקות קיץ – מלפפונים, עגבניות וחצילים- בחודשי החורף. זאת בזכות האקלים החם השורר באזור.

 

בשנת 1966 הצטרפו אליהם בני ובנות גרעין "ערבה" ואחריהם, שנה אחרי שנה, גרעין "אשלים", גרעין "אל מול אדום" ובשנת 1970 הצטרף הגרעין האחרון: "גרעין חורב".

 

היאחזות הנח"ל אוזרחה, מספר חודשים לאחר מלחמת ששת הימים ב-21 בנובמבר 1967

 

עוד בטרם אוזרחה ההיאחזות ובמשך שנה לאחר מכן, פיתחו חברי המושב את משקם, במתכונת משלובת של קיבוץ ומושב עובדים "מושבוץ", ובעיקר את גן הירק, שהיה עם הזמן לענף החקלאי העיקרי.

 

ב-27 במאי 1970 הונחה אבן הפינה ליישוב הקבע, כ-4 ק"מ מהמקום בו הוקמה היאחזות , וכק"מ אחד מערבה מגבול ירדן.

המקור: אתר הפייסבוק של ארכיון חציבה

המקור: אתר הפייסבוק של ארכיון חציבה

ב-29 באוגוסט 1970 נחנך בית ספר שדה חצבה במקום שבו היה היישוב עד למעבר ליישוב הקבע.

אתר בית ספר שדה בבניינו המקור: אתר הפייסבוק של ארכיון חציבה

בספטמבר 1971, חילקו חברי חצבה את גן הירק המשותף לחלקות משפחתיות, והפכו למושב עובדים.

 

ב-18 בינואר 1972 עברו המתיישבים אל יישוב הקבע ביישוב היו אז 26 זוגות נשואים, 10 רווקים ו-12 ילדים, שהגדולים ביניהם בני כשנתיים.

מושב צופר, הוקם עשור אחרי עין יהב וגם ראשיתו היאחזות נח"ל

מיקום צופר בצמוד ממערב לכביש 90 וק"מ וחצי ממערב לגבול עם ירדן.

מקום מושב צופר בשלהי שנות ה-60' טרם הקמתו

מושב צופר הוקם לראשונה כ"היאחזות הנח"ל צופר" ב-3 בספטמבר 1968.

 

היישוב הוקם כהיאחזות החמישית במספר בערבה על ידי בני גרעין "ציחור" של הנוער העובד והלומד שכלל צעירים מכפר סבא, רמתיים, הכפר הירוק וגבעת אולגה.

 

העלייה לקרקע נערכה דרומית למיקום הנוכחי, במקום בו שוכן כיום היישוב צוקים ונקרא "צופר הישנה".

 

חיילי ההיאחזות עיבדו מאה דונם של מֵלוֹנים וגידולי גן ירק. המים ליישוב הגיעו מן הקידוחים "צופר" ו"צופר 1".

 

בשנת 1975 הגיע הגרעין המאזרח של תנועת המושבים לצופר ( ששכנה במקום שהיום צוקים ) לגרעין זה צורף גרעין "יבלית" של השומר הצעיר . בשנה זו נשטף כל גן הירק של צופר בשיטפון אדיר שגם חסם את כביש הערבה דאז לשלושה ימים וכל מי שנתקע בין עין יהב לפארן שכן אצלנו באותם ימים . מהגרעין שאזרח את המקום נשארו כמה חברים שעברו ליישוב הקבע . (המקור לייזר קוברסקי)

 

"צופר הישנה" אוזרחה בשנת 1977, על ידי בני גרעין א' – "צופר" (בני מושבים ובתי ספר חקלאיים). מאוחר יותר, הצטרפו אליהם חברי גרעין ב', "עידן", חברי גרעין ג', "שיזף" ובנות משל"ת יחיד והתחילו בקליטת משפחות למושב.

 

בשנת 1979 (לאחר בחירת מיקומה הסופי של צופר) נשתל מטע התמרים וניבנו בתי הקבע במושב.

 

בשנת 1981 עברו 20 משפחות חברי המושבוץ, שגרו עד כה ב"צופר הישנה", למיקומה הנוכחי של צופר. טקס העלייה לקרקע התקיים ב-22 באוקטובר אותה שנה.

 

בשנתיים הראשונות בצופר עיבדו את השדות שליד צוקים, למעט החלקות מאחורי הבתים. את חברי המושב ליוו בתחילה וותיקי מושב עין יהב, ששימשו כמדריכים חקלאיים וחברתיים.

אוהלים בצופר, 1968 . מארכיון קק"ל בתוך אתר המושב

בשנת 1882 בעקבות קליטת משפחות חדשות במושב צופר, נוצר הצורך לאתר שטחים חדשים פוטנציאליים לחקלאות.

 

בשנת 1983 המלווה החקלאי של מושב צופר עוזי גדיש ז"ל  איתר את העמק הפוטנציאלי ממזרח לנחל ערבה בגודל של כ4000 דונם.

 

חקלאי צופר פרסו  קו מים מהישוב ועד לשטח באורך של כ6 ק"מ והתחילו לעבד את האדמות.

 

בשנת 1986 נקדח הקידוח הראשון בסמוך לשטח, קידוח צופר 11 מים באיכות טובה המספקים את כל המים למובלעת.

 

במשך הזמן חברת מקורות 3קודחת קידוחים נוספים, 7והקימה את קו מים מחבר ממערב לנחל ערבה ועד למובלעת.

 

חברת חשמל פרסה  קווי מתח להזנת קידוחים אלו.

 

סה"כ בוצעו  5 קידוחים באיכות טובה של 1.2 EC

 

בשנת 1994 נחתם הסכם השלום עם ירדן, השטח הוחזר לריבונות ירדנית אך הוגדר בהסכם כשטח תחת "משטר מיוחד" שבו חקלאי צופר המשיכו  לעבד את הקרקע.

 

בהסכם הוחלט על חכירת הקרקע לישראל ל25 שנה עם אופציה ל25 שנה נוספים

מושב פארן, ראשיתו כמושבוץ

מיקום פארן ממערב וצמוד לכביש 90  וכ-1 ק"מ ממערב לגבול ירדן

מושב פארן על ידי הוקם שלשה גרעיני נח"ל של תנועת המושבים.

 

הראשון, גרעין "עידן" היה מיועד להקמת הישוב עידן ליד חצבה, אך מחוסר עתודות מים וקרקע באזור זה התקבלה החלטה על הקמת ישוב קבע בפארן, וב-25/11/1971 עלה לקרקע.

 

ב-1972- הצטרף גרעין "פארן" לישוב ובשנת 1973 – גרעין "ערבה".

 

בחמש שנותיו הראשונות התקיים הישוב כמסגרת שיתופית – "מושבו"ץ (מושב/קיבוץ) במטרה להכינו לקראת חלוקתו ליחידות משק כמושב עובדים לכל דבר.

 

בתקופה זו נקלטו גם חברים וזוגות שלא ממסגרת הגרעינים אשר ביחד היוו את הבסיס לחלוקה ליחידות משק פרטיות.

 

בקיץ 1976 הפך המושבו"ץ למושב עובדים.

מושב עידן "הצעיר" מבין מושבי הערבה

מיקום עידן כשישה ק"מ ממזרח לכביש הערבה (כביש 90) ושני ק"מ ממערב לגבול עם ירדן

*

האזור בו הוקם עידן במחצית שנות ה-60' טרם הקמתו

ב-1 באפריל 1980, לאחר שנה קשה של הסתגלות ב"מושבוץ" במרכז ספיר, עלו לקרקע בעידן 14 משפחות מארצות עולים מקנדה, בריטניה וארצות הברית.

 

שנים בודדות לאחר העלייה לקרקע החלו המתיישבים הראשונים לעזוב את היישוב, וכיום נשארה משפחה בודדת מהגרעין המקורי.

 

היות ומעולם לא היה גרעין מייסד ומגובש, לאורך השנים הגיעו משפחות רבות שבאו "להתנסות". הם נתקלו בקשיי החיים בישוב קטן בספר ובקשיי הקיום במדבר ועזבו אחרי מספר שנים.

ימים ראשונים, מקור התמונה אתר המועצה אזורית ערבה תיכונה

מסוף שנות ה-80' ובעיקר מתחילת שנות ה-90' הקליטה במושב הייתה שמשפחות צעירות של ילידי הארץ: בני עיר, קיבוץ ומושב שביקשו לממש את האתגר ציוני של התיישבות חקלאית בערבה.

 

מראשית שנות ה-2,000 נקלטו עוד משפחות והאוכלוסייה התייצבה, חברים שהתחילו להשקיע גם בציוד משקי יקר וקבוע וגם בבניית בתים פרטיים.

 

בעידן מתגוררות כיום כ 90  משפחות,  כ- 400 תושבים.

 

במושב מתוכננות 150 יחידות חקלאיות, לכל משפחה 60 דונם, בשטח כללי של כ-4000 דונם

 

מידי שנה נקלטות 4-6 משפחות חדשות. המשפחות הנקלטות בקליטה חקלאית מתקבלות לחברות באגודה החקלאית. בנוסף ניתן תקציב סיוע לכל חקלאי, מטעם החטיבה להתיישבות. התקציב מיועד להשקעות במשק החקלאי.

היישוב הקהילתי צוקים
שהוקם בשלהי שנות ה-90' של המאה העשרים

מיקום צוקים מערב לכביש הערבה (כביש 90) ו-2 ק"מ ממערב לגבול עם ירדן

*

רעיון הקמת יישוב קהילתי ראשון בערבה ניזום על ידי גרעין של אנשים ממרכז הארץ, אנשים בגילאי ה- 40, שחפצו לעשות שינוי מהותי באורח חייהם הנוכחי תוך שילוב בשינויים בתחום עיסוקיהם.

 

בסיס הרעיון היה הקמת יישוב קהילתי בסמוך לקומפלקס תיירותי שיהיה מורכב ממספר רב של מיזמים אישיים.

 

לצורך זאת הוקמה ב-25 בנובמבר 1996 אגודה שיתופית להתיישבות בצוקים כצורך אופרטיבי לקידום נושאי ההתיישבות במקום ועל מנת לשמש כגוף רשמי שיוכל לתקשר עם גופים מוסדיים (סוכנות, מנהל מקרקעי ישראל, מועצה אזורית ערבה תיכונה, משרדי ממשלה וכד').

 

האגודה הוקמה בלווי הסוכנות היהודית והמועצה האזורית ערבה תיכונה . בהקמתה נקבעו מסמכי תזכיר ותקנון המהווים את מסמכי ההתאגדות צוקים .

 

הקמתה של צוקים תוכננה בשלושה  שלבים ובסך הכל לכ-155 יחידות דיור.

 

כיום בצוקים ישנן  160 בתי אב שלב א' שלב ב' ושלב ג'

 

תושבי צוקים מתפרנסים מתיירות, חינוך, אומנות ומקצועות חופשיים כמו גם תחומי עיסוק הקשורים לחקלאות ולמועצה המקומית.

היישוב הקהילתי ספיר 

היישוב הקהילתי ספיר נמצא כ-1 ממערב לכביש 90 וכ-3.5 ק"מ ממזרח לקו הגבול עם ירדן

היישוב סַפִּיר הוקם בשנת 1978, והוא קרוי על שמו של פנחס ספיר, שר האוצר השלישי של מדינת ישראל

 

היישוב, נוסד במקור כדי לספק מגורים לעובדי המועצה האזורית הערבה התיכונה  במהלך הזמן השתנה אופיו של היישוב והוא הפך להיות יישוב קהילתי כפרי.

 

ספיר הוא מאוכלס במשפחות מתפרנסות ממקצועות חופשיים כגון: חינוך, מחקר חקלאי, רפואה ,בעלי עסקים ועוד.

 

הישוב משמש כמרכז האזורי של יישובי הערבה התיכונה וככזה נמצאים בו מירב השירותים האזוריים לתושבים כמו משרדי המועצה האזורית, בית הספר האזורי "שיטים", מרכז קהילה ערבה, אולם מופעים אזורי וגם מתחם קאנטרי ובריכה חדישים.

נאות הכיכר בערבת סדום 

מיקום נאות הכיכר כ-4 ק"מ מהחוף הדרומי של בריכות המלח וצמוד לגבול ירדן

*

נאות הכיכר יושבה לראשונה בשנת 1959 כחוות בוקרים, על ידי צעירים ממקומות שונים בישראל, חלקם ותיקי הערבה, שעלו על הקרקע בניגוד לעמדת המוסדות המיישבים שהזהירו מפני קדחת. בנוסף לגידול עדר בקר, גודל במקום מטע תמרים נסיוני, ירקות ופרחים שהושקו ממי תהום מלוחים.

 

באוגוסט 1961 הותקן בחווה מכשיר קטן להתפלת מים שייתר את הצורך להביא מים מסדום. בשנת 1964 כבר סופקו המים משני קידוחים מקומיים.

 

יהדות אוסטרליה תרמו כסף להקמת מבנה מגורים ייחודי המכונה המבצר, המבנה בצורת מרובע סגור והקיפי כלל את דירות תושבי המושב לצד מבני הציבור וחדר האוכל. המבנה תוכנן על ידי נחום זולוטוב. לאחר בניית בתי הקבע, שימש מבנה המבצר כבית הספר של ילדי המושבים נאות הכיכר ועין תמר.

 

לאחר סגירת בית הספר והעברתו לנווה זוהר, ננטש מבנה המבצר. בשנת 2017 שופץ המבנה והוא קולט תוכניות חינוכיות בשיתוף פעולה עם גופי חינוך ציוניים ומשמש כמרכז תנועת האיחוד החקלאי.

 

בשנת 1962 הוקמה בחווה חברת טיולי המדבר "נאות הכיכר" שהייתה הראשונה בתחום תיירות המדבר, תחילה באזור ים המלח ולאחר מכן גם בכל הערבה עד הרי אילת.

 

באוקטובר 1962, לאחר הצטרפות מתיישבים חדשים, הוחלט שהחווה תוכר כיישוב קבע אולם ההחלטה לא יצאה אל הפועל בהיעדר מתיישבים בעלי משפחות. עם זאת, המשק הצטרף לתנועת האיחוד החקלאי.

 

עד שנת 1965 עזבו דור המייסדים, והגיעו במקומם מתיישבים אחרים. עדר הבקר נמכר לאחר שהתברר כגרעוני, ובמקומו הוקמו בריכות דגים. ביישוב הוקמו חדרי־ארוח (צריפים) למטיילים.

נאות הכיכר וסביבתו בראשית שנות ה-50'

לאחר מלחמת ששת הימים היווה היישוב יעד לפעילות חבלנית, כולל ירי קטיושות. בינואר 1967 פיגוע חבלני גרם להרס המבנה המרכזי "המבצר" אשר הוחל בבנייתו מספר שנים קודם לכן.

 

בתרומת יהודים מדרום אפריקה ומניו זילנד הוקם עבור המתיישבים מבנה קבע אבל בהיעדר כמות מספקת הוחלט על הבאת גרעין התיישבות שיקים במקום מושב שיתופי ונמנע ממתיישבי המקום להיכנס למבנה הקבע.

 

בשנת 1968 התפרקה קבוצת נאות הכיכר, שהוקמה בסוף שנות החמישים, ונטשה תמורת פיצויים את הצריפים ששימשו אותה באזור המוצא של נחל אמציה למלחת סדום. מחנה הצריפים עבר לידי צה"ל, שהקים במקום, הסמוך לגבול עם ירדן, נקודת משמר

 

בשנת 1969 הושג הסכם עם הסוכנות על פיו שולם למייסדים פיצויים תמורת פינוי המקום, לצורך הקמת היאחזות נח"ל. במקום הוקם בסיס צבאי, בו התרחש אסון נאות הכיכר בדצמבר 1970 עת התמוטט סלע על חדר האוכל של הבסיס. הבסיס הועבר בשנת 1997, ובמקום נותרה אנדרטה לזכר החיילים שנספו באסון.

 

הגרעין החדש של נאות הכיכר, שעלה לקרקע ביוני 1970 למקומו הנוכחי של היישוב, ליד מוצא נחל הערבה, עלה במסגרת האיחוד החקלאי, שנתן חסות לרעיון ההתיישבות הרב תכליתית. רעיון זה היה אמור להוות בסיס לסוג התיישבות חדש, אשר יאפשר מגוון דעות פוליטיות וצורות עבודה וחברות. לאחר שנה, עקב חילוקי דעות פנימיים, פרש בעל הרעיון ומגבש הגרעין, אורי גלעד (גולדשמידט), וניסה להמשיך את דרכו ביישובים חמרה ואשלים.

 

במהלך שנות ה-80 שקע המושב בחובות כבדים.

 

במהלך שנות האלפיים התחדש המושב בתשתיות, מבני הציבור שופצו ומשפחות חדשות נקלטו.

******