הקהילות הנוצריות בעלבון שבגליל התחתון27 ביוני 2022

 

אוכלוסיית היישוב הערבי עלבון  הנמצא בגליל התחתון הייתה בעבר כולה נוצרית והיום היא פחות משלושה רבעים ממנה.

***

ביום ראשון 26 ביוני 2022, בקרנו בשתי הקהילות הנוצריות בעילבון.

 

הביקור בעילבון הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות  

 

לעילבון הגעתי לראשונה בדצמבר 2015 ואחר כך באפריל 2019 בתחילת המיזם בסיור אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.

 

במשך הזמן הבנתי שלא למדתי כראוי אודות הקהילות הנוצריות ביישוב ולכן אשוב אליו.

 

הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), אבס (גניגר), ענת אמיר יגאל (מעלה גמלא), ורדה בן חורין (נטף), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט).

 

את הביקור במקום תאם עמיתי מודה הדרך מונדר חליאלה (סכנין).

 

בשעת בוקר התכנסנו בכניסה המערבית לעלבון משם נסענו ביחד, מרחק קצר למתחם הכנסייה היוונית – קתולית.

 

בכנסייה פגשנו את כהן הדת אבונה כארים חורי שקיבל אותנו לשיחה קצרה לפני תפילת ייום ראשון. הוא סיפר לנו על עצמו, על הקהילה ועל הכנסייה.

אבונה כארים חורי (1971) הוא נזיר, אינו נשוי, יליד חיפה לאחר לימודי בית ספר התיכון פנה ללימודי מחשב בטכניון אולם לא סיימם מאחר והבין שעליו לשרת כאיש דת. במשך 6 למדים למד באוניברסיטה הנוצרית הקתולית בג'וניה (מצפון לביירות) וסיים תואר ראשון ושני בלימוד תיאולוגיה ופילוסופייה. הסמכתו בשנת 2000, ככהן דת, לאחר השנה השביעית ללמודיו, הייתה במנזר היווני – קתולי מוחלס בצידון. שחזר לארץ שירת כאיש דת בבית לחם, בית סחור, תייאסיר ושפרעם. אבונה כארים חורי מתגורר במבנה הצמוד לכנסייה ושיך לקהילה היונית – קתולית.

לאחר השיחה עם אבונה כארים חורי, הסתובבנו בכנסייה והתרשמנו ממנה.

 

חיכינו בכניסה ובינתיים הגיעו אנשי הקהילה לתפילת יום ראשון שהחלה בשעה 09:30.

 

נכחנו בתפילת במשך מחצי שעה.

 

המשכנו בנסיעה קצרה בכפר והגענו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

לצערנו, תפילת סוף השבוע של הקהילה היוונית – אורתודוכסית התקיימה יום קודם, ביום שבת. לכן, לא פגשנו את כהן הדת של הקהילה אבונה ספדרון שוקהא שניהל באותו זמן את תפילת יום ראשון בכנסייה היוונית – אורתודוכסית בתורען. הוא גם משמש כהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית בכפר בורקין (הסמוך לג'נין) שם מנהל את התפילה ביום שישי.

 

בכנסייה קיבל אותנו מר סלים זרייק הממונה ואחראי על הכנסייה מטעם הקהילה .

 

סלים זרייק סיפר לנו על היווצרות הקהילה היוונית – אורתדוכסית, לפני כמאה שנים שאנשיה, כולם, שייכים לבית זרייק ולפני כן היו שייכים לקהילה היוונית – קתולית כפי שיוצג בהמשך.

 

לאחר הביקור בכנסייה המשכנו ושוטטנו בנסיעה בעילבון ובהמשך נסענו לעבר מע'ר.

 

הביקור מפגש / סיור/ צילום היה קצר, מעניין ובו למדנו עוד על הקהילות הערביות נוצריות ביישובים בגליל.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו מפי כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית ומפי האחראי על הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

אבונה כארים חורי

***

מזכרת מהמפגש

***

מזכרת מביקור בכנסייה היוונית – אורתודוכסית

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום עלבון
בגליל התחתון המרכזי

***

****

****

מיקום עילבון

על גבעה בגובה 200 מ' מעפ"ה
המהווה את הקצה המזרחי של רכס הרי יודפת
ולמול הקצה הצפון מזרחי של בקעת בית נטופה

**

היישוב עלבון נמצא
ממזרח לכביש האזורי, כביש 806 

ממערב לדרך הארצית, כביש 65
מדרום ליישוב מע'אר ולמאגר צלמון

*****

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בעילבון 5,800 תושבים
מתוכם 71% הם נוצרים
ו-29% הם מוסלמים

המסגד בחלק הדרומי של הכפר, צילום אפריל 2019

****

היבט המוניציפאלי:
עילבון היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1973

בניין המועצה המקומית, צילום אפריל 2019

******

*****

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-4,830 דונם

***

שטח הבנוי של עילבון  
מתפרס על 18%
מתחום השיפוט
על כ-870 דונם

***

***

***

****

מעט אודות תולדות עלבון

 

ממצא כלי החרס מחפירות שנערכו בשנת 2013 מלמד לראשונה שראשית ההתיישבות בעילבון הייתה כבר בתקופת הברזל 2. נראה כי בתקופות הרומית והביזנטית השתרע היישוב בכל שטח השלוחה. על סמך הממצא הקרמי נראה כי היה פער ביישוב האתר בתקופה האסלאמית הקדומה והוא יושב מחדש בתקופה הממלוכית וממשיך להתקיים עד לימינו.

 

לפי מסורת מקומית היישוב הנוכחי נוסד במאה ה-19 על ידי תושבים ערבים-נוצרים מהיישוב הסמוך דיר חנא וגם מכפרים שכנים אחרים,  עראבה , סח' נין , שפרעם וכפר כנא כמו כן , לכמה מתושבי הכפר היו קרובי משפחה בלבנון.

 

רשימת מיסוי מהתקופה העות'מאנית מעידה כי ההתיישבות בכפר מוכרת כבר במאה ה-15.

 

שם הכפר משמר כנראה את שמו של היישוב היהודי הקדום עיילבו, שבתקופת המשנה והתלמוד התגוררה בה משמרת הקוץ, אחת מ-24 משמרות כהונה. בתחומי היישוב נמצא ציונו של התנא רבי מתיא בן חרש.

 

מכיוון שהכפר הערבי בנוי היום על גבי האתר הקדום, ולא נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות, מעט מאד ידוע על אופיו של היישוב הקדום. למרות זאת, אין ספק שהיישוב העתיק התרכז סביב הגרעין הקדום של הכפר, בחלק הצפוני של השלוחה עליה בנוי הכפר היום.

 

השנת 1875 מציין החוקר הצרפתי ויקטור גרן: "הכפר הזה נבנה באתרה של עיירה קדומה, אשר יש בה עוד שרידים דלים של בנין מקושט בעמודים, שאולי היה בית כנסת". כיום פזורים חוליות עמודים ופריטי בניה מגזית באזור הגרעין העתיק ומורדותיו, (בעיקר במורד המערבי ובאזור בנין הכנסייה החדשה), אך מקום המבנה הציבורי, בית הכנסת העתיק, טרם אותר.

 

עילבון מופיעה במפת הקרן לחקר ארץ ישראל (1880). ב-1879 הוקמה כנסייה קתולית בכפר ביוזמתו של הכומר בולוס אשקר.

עילבון בסוף המאה ה-19, על פי מפת P.E.F כפר קטן בנפת אש-שגור במחוז עכו המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

 

הכנסייה הראשונה נבנתה בשנת 1886.

הכנסייה "הישנה", אינה בשימוש צילום מאפריל 2019

 

חדר הלימוד הראשון לבנים בכפר נבנה בשנת 1899 על ידי כמרים גרמנים קתולים. בשנת 1905 נבנה חדר לימוד דומה לבנות.

 

במפקד האוכלוסין שערכו הבריטים ב-1931 נמנו בכפר 85 בתים מיושבים, אשר בהם 404 תושבים, מהם 372 נוצרים והשאר מוסלמים.

 

בשנת 1943 הוקם בית ספר יסודי ממלכתי שמנה שני חדרים. חדרים אלה עדיין מהווים חלק מבית הספר כיום.

הכפר עילבון וסביבתו במחצית שנות ה-40'

***

לאחר קרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות (1948) הכפר נמצא בקו החזית בו חנו בכפר כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י ואנשי הכפר שיתפו איתם פעולה. דיעה אחרת היא וחניית יחידה של צבא ההצלה בקרבתו , עוררו דאגה בקרב התושבים והם טיכסו עצה כיצד לשמור על חייהם ועל בתיהם . רבים מהם חשו שהם נתונים בין הפטיש לסדן , בין צבא ההצלה המציק להם , לבין צה "ל העלול לנקום בהם בגלל התבצרות מתנדבי צבא ההצלה ליד יישובם ( המתנדבים שכנו מחוץ לשטח הכפר אך מפעם לפעם קיבלו סיוע מהתושבים ) .

 

במסגרת מבצע חירם לסילוק צבאו של קאוקג'י מהגליל, נכבש הכפר על ידי חטיבת גולני. בקרב, שנערך החל משעות אחר הצהריים של ה-29 באוקטובר 1948, נתקלו כוחות צה"ל בהתנגדות חזקה וכנראה צעירי הכפר בלחימה לצד חייליו של קאוקג'י. סמוך לחצות יום זה  הצליחו להיכנס לכפר לאחר שכוחות צבא ההצלה נסוגו ממנו. לאחר כיבוש הכפר נרצחו 14 מתושביו על ידי החיילים כנקמה על כך שראשיהם של שני חיילים ישראלים שנהרגו בקרב עם אנשי קאוקג'י נכרתו ונישאו בתהלוכה ברחובות הכפר. הטענה שתושבי הכפר השתתפו בתהלוכה או הריעו לה. לעומת זאת, תושבי הכפר טענו שהם הביעו מורת רוח אל מול התהלוכה והסתגרו בבתיהם בעת התרחשותה. תושבי הכפר גורשו לכיוון גבול לבנון ובכפר נשארו רק מספר כהני דת וזקנים.

 

במפקד האוכלוסין בנובמבר 1948, על פיו נקבע אלו ערבים רשאים להישאר במדינת ישראל, הכפר היה ריק מאדם. חלק מאנשי הכפר נשאר בסביבתו, וחלק אחר הפך לפליטים בלבנון. אנשי הכפר פנו לגורמים שונים בבקשה לחזור אליו. ב-7 בדצמבר 1948 פנה יגאל ידין למשרד החוץ וביקש חוות דעת לגבי השבת אנשי עילבון לכפרם. תשובת יעקב שמעוני הייתה שאין אפשרות להחזיר ערבים שברחו כל עוד המלחמה נמשכת, גם אם נגרם להם עוול. כארבעה חודשים לאחר כיבוש הכפר שלח מוכתר הכפר ביחד עם מספר כמרים מכתב לשר לענייני מיעוטים, בכור-שלום שטרית, ובו בקשה להשיב את תושבי הכפר, מכיוון שהם לא ברחו אלא גורשו. אל שיטרית הגיעו גם לחצים מצד גורמים כנסייתיים בינלאומיים וגורמים פוליטיים בישראל, בהם אנשי מפ"ם. בתחילה הורשו תושבי הכפר ששהו בישראל לחזור לכפר, ובקיץ 1949 הושג הסכם בין המדינה והכנסייה היוונית קתולית, על פיו הורשו תושבי הכפר לחזור לישראל תמורת הבטחת הכנסייה לשתף פעולה עם ישראל. עם זאת, תושבי הכפר נחשבו לנפקדים ונכסיהם נוהלו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

 

בנובמבר 1954 התגוררו בכפר כ-815 תושבים, כולם נוצרים, שבאותו זמן חנכו בכפר כנסייה חדשה.

***

 

במחצית שנות ה-50'  רוב תושבי הכפר, כ-700 תושבים, היו יוונים קתולים, והשאר היו אורתודוקסים.

 

במחצית שנות ה-50' בין הקתולים, שהפגינו יחס חיובי למדינת ישראל, לאורתודוקסים, שהיו מזוהים עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שררה מתיחות רבה, שהובילה למעשי אלימות. לדוגמה, הנער סוהיל זוריק, נשרף למות לאחר שביתו של אחיו, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בעילבון, הוצת. באוגוסט 1953 הוגלו שבעה פעילים קומוניסטים מהכפר ליפו למשך שנה, לאחר שפקידים ממשלתיים הותקפו על ידי תושבי הכפר, ונטען שהסתה קומוניסטית הייתה הגורם לכך. אולם, עם השנים המפלגה הקומוניסטית זכתה להשפעה רבה יותר בכפר.

עילבון וסביבתו בתום העשור הראשון למדינת ישראל

 

ביוני 1968 התגוררו בכפר כ-1,600 תושבים, כולם נוצרים. באותו זמן טרם חובר הכפר לרשת החשמל וטרם נסללו בו כבישים פנימיים.

 

במהלך השנים נוספו לכפר תושבים מוסלמים שגרו קודם לכן בכפר חיטין, ובדואים שנדדו באזור.

 

בשנת 1965, במסגרת מדיניות של הקמת מועצות מקומיות ביישובי המיעוטים בגליל, הוחלט להפוך את עילבון למועצה מקומית, אולם הדבר יצא אל הפועל רק בשנת 1973.

 

מקור, הפניות והרחבות 

*****

 הקהילות הנוצריות עלבון
משתייכות לשתי הכנסיות
הרוב לכנסייה היוונית – קתולית, כ-4000 נפש
המיעוט לכנסייה היוונית – אורתודוכסית, כ-400 נפש

*****

הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית)הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים.

 

מחוז צפון שבו מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל: בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו) בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא) ביישובים מעורבים אחרים (עילבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף) ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) בכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),

 

מחוז ירושלים שבו מיעוט קטן מאד נמצא בערים ירושלים וביפו.

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

"הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" החולש גם על הקהילות בבית לחם, ברמאללה, יפו, ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד הפטריארך יוסוף עבסי. 

 

בראש המחוז הצפוני שכאמור, מספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

 

מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאתא מהכפר עילבון.

 

כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בעלבון
"הישנה" נבנתה בשנת 1886

צילום אפריל 2019

צילום אפריל 2019

צילום אפריל 2019

האיקונוסטזיס של הכנסייה, צילום אפריל 2019

כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בעלבון
"החדשה" נבנתה בשנת 1954

***

***

***

**

***

***

***

***

***

***

***

אולם הקהילה הצמוד לכנסייה

הכנסייה נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

***

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית וכך השתמר גם בזרם היווני- קתולי..

 

גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

 

*****

******

כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית בעלבון

הכנסייה נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס).

*****

אודות הכנסייה היוונית אורתודוכסית

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית.

 

ששורשיה של מסורת זו היא בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים),
הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.

 

גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.

 

לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.
מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.

 

הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב

הכנסייה היוונית-אורתודוכסית של ירושלים

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ממלכת ירדן ועל חצי  שטח האי ערב.

 

הקהילה הערבית האורתודוכסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.

 

הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.

 

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.

 

יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

 

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

 

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.

הקהילה האורתודוכסית בעלבון
נוצרה בשנת 1928 

הקהילה האורתודוכסית בעילבון נוצרה בשנת 1928היווצרות הקהילה נבעה מהרצון של של מוכתר הכפר, סלים זרייק, להתגרש מאשתו שהייתה עקרה ולא יכלה ללדת. מאחר ובכנסייה הקתולית אין גירושין, סלים זרייק ומשפחתו המצומצמת פנו לכנסייה היוונית – אורתודוכסית בה מותר הגירושין.  במהלך מאה שנה גדלה והתרחבה משפחת זרייק וכאמור, כיום כל אנשי הקהילה היוונית אורתודוכסית משתייכים אליה.

 

גם כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית
נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

הכנסייה היוונית – אורתודוכסית

***

***

***

***

***

עץ האשוח הממתין לזמנו.

******

******

סוף דבר

*****

הגם שביקור מפגש/סיור/צילום זה היה קצר,
הוא
מעניין, ומרתק מאוד

*****
למדנו להכיר עוד הקהילה גדולה
של העדה הנוצרית בישראל

****

נחשפנו במעט לדמותו של היישוב עלבון

***
התרשמנו מאוד משתי הכנסיות
ה
משמרות את אופיה של הכנסייה המזרחית

***

שמחנו שהייתה לנו הזדמנות
להיות נוכחים בזמן תפילת יום ראשון

****

הסיפורים האישי  של כהן הדת אבונה כארים ח'ורי היה מעניין.
למדנו על דרכו של איש דת המוכשר להיות כהן קהילה גדולה 

*****

גם הפגישה עם האחראי על הכנסייה היוונית – אותדוכסית 
הייתה מלבבת ונעימה.
שמחנו שהוא פתח לנו את דלתות הכנסייה
הרעיף אהבה
וריתק אותנו בדבריו על היווצרות
הקהילה היוונית – אורתודוכסית בעלבון.

*****
נודה לכל אלה שתרמו להצלחת הביקור:
לעמיתנו מונדר חאלילה שתאם את המפגשים,

לכהן הדת האב כרים חורי,

לאנשי הקהילה היוונית – קתולית
שהסכימו שנהיה נוכחים בזמן התפילה

למר סלים זרייק

לחברי שהצטרפו לביקור 

דברים שכתבה עידית חגי לאחר הסיור: שלום לך עמירם – בזכותך אתמול כולנו זכינו – המיסות בכנסיות, האנשים המאמינים שהגיעו אליהן, השירה הרמה, ההשתתפות של בני כל הגילים, האוירה החגיגית – אפשר היה להרגיש את התרוממות הרוח של המשתתפים, את תחושת הקהילה, המתכנסת יחדיו, כדי לערוך טקס, המקובל על כולם מדורי דורות. זה היה כל כך יפה. תודה