מצומת נטור (בג'וריה) דרך גבעת אורחה (גו'חדר) לתל פארס, הלאה לח' פרג' וחזרה דרך ציר המפלים19 בספטמבר 2017

קובץ GPX להורדה מרחק: 44 ק"מ טיפוס-מצטבר: 510 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

מסע זה אליו יצאנו ביום שישי (15/9/2017) הוא השלישי בסדרה שגיל מועלם ואני יזמנו במטרה להעמיק את ההכרה והידיעה של רמת הגולן.

 

דקות מספר לפני שש בבוקר שעדין היה חשוך התכנסנו בחניון בג'וריה שבצומת הכניסה למושב נטור. ארגנו את האופניים לקראת היציאה. שתינו קפה שהכין לנו גיל.

 

הפעם היינו קבוצה קטנה בת חמישה חברים שהגיעו ממקומות שונים בארץ והם גיל מועלם (גבעת יואב), לוי אבנון (חמדיה), עילם רן (טבעון), אסף ברונשטיין (חיפה) ואני (מבשרת ציון).

 

באור ראשון, לאחר תדריך קצר יצאנו לדרך. כמו בכל המסעות בגולן, גיל הוא המוביל, המדריך והמסביר הראשי.

גיל מועלם הוא תושב רמת הגולן, מתגורר כשני עשורים בגבעת יואב ובמשך תקופה זו מדריך טיולים ברשות הטבע והגנים וגם הוא מדריך אופניים. גיל הוא גם מבין המתכננים של מפעל הרכיבה השנתי "חוצה גולן" והמוביל את מסעותיו. בהזדמנות כדאי להמליץ עליו להסתייע ב-‎Golan Bike – גולן בייק – מועדון אופניים גולן בהובלת טיולים מכל סוג ברמת הגולן. לדעתי, אין מתאים יותר ממנו.

******

המסלול 

*****

מעגלי, מנגד כיוון השעון

מבט על

******

האזור הגאוגרפי:
דרום רמת הגולן

*****

רמת הגולן והר החרמון הם החלק המזרחי ביותר והצפוני ביותר שבשליטת מדינת ישראל, ולמעשה החלק היחידי משטח המדינה המצוי מזרחית לבקעת הירדן.
מנקודת מבט גאוגרפית, הגולן הוא חלק מהבשן הכולל ארבעה אזורי משנה גאוגרפיים והם ממערב למזרח רמת הגולן, הבשן, טרכון (א-לג'ה), וחורן (הר הדרוזים – ג'בל א-דרוז). הבשן במובנו רחב זה מהווה את המרכיב הצפוני (הרביעי) של "עבר הירדן המזרחי" ונכלל בתחום נחלת חצי שבט מנשה. שלושת חלקי עבר הירדן המזרחי הנוספים מצפון לדרום הם הגלעד, מואב ואדום.
השם 'גולן' מופיע במקרא בספר דברים, אז היה זה שמהּ של עיר בתחום שבט מנשה באזור הבשן: "וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי" (ד', מג) היא הייתה עיר מקלט אחת משלוש ערי מקלטי בעבר הירדן המזרחי שהיו מקבילות לשלוש ערים בארץ כנען: חברון ביהודה כנגד בצר במדבר; שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד; קדש בגליל כנגד גולן בבשן. ייתכן ששימוש זה הוא שהקנה לה את השם גולן, מלשון "גולה" או "גלות" (בערבית 'ג'וואל' הוא עובר אורח או נודד). גם בערבית מכונה הרמה בשם דומה: אלְ-גַ'וְלָאן. כיום אזור הבשן כולו נקרא בשם הגולן, לפני מלחמת ששת הימים היה מקובל לכנות את הרמה וסביבותיה גם בשם "הרמה הסורי.
הגבולות המדיניים של הגולן השתנו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. בימי המקרא הוא היה כלול באזור הנרחב של הבשן, לעיל, המשתרע מן החרמון בצפון עד הגלעד בדרום. מהמאה הרביעית לפנה"ס,  מהתקופה ההלניסטית ואילך הפך הגולן להיות אזור מנהל נפרד שנקרא גולניטיס. בימי הכיבוש הערבי ובימי הביניים השתרע כנראה מחוז גולן על שטח נרחב יותר מתחומיה הגיאוגרפיים של רמת הגולן, כמסתבר מיישובים אחדים בבשן  שבשמותיהם מופיעה המילה ג'ולאן.

מרחב הטיול

רמת הגולן היא יחידה גיאוגרפית ששטחה כ-1250 קמ"ר ואורכה כ-60 ק"מ היא רמה מישורית בזלתית המשתפלת מצפון לדרום. בדרומה גובה המישור כ-300 מטרים מעל פני הים, ובצפונה מגיעה הרמה לגובה של כ- 1,100 מטרים מעל פני הים. מן המישור מתרוממים פסגות הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות מאזור ברכת רם בצפון ועד הר פרס ותל א-סאקי בדרום.
גבולה המערבי של רמת הגולן עובר לאורך בקע השבר הסורי אפריקאי מדרום הכנרת, דרך מפתן כורזים ועמק החולה. הגבול הגאוגרפי הצפוני המפריד בין רמת הגולן לבין הר החרמון הוא נחל סער. במזרח גבול חבל הארץ אינו חד-משמעי, ומקובל לומר שהגבול עובר לאורך נחל רוקד ונחל עלאן . הגבול הגיאוגרפי הדרומי עובר לאורך הבקעה בה נמצא ערוץ נחל הירמוך.

***

הגולן הוא רמת בזלת מישורית הכוללת הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות, מאיזור ברכת-רם ועד הר פרס ותל א-סקי מזדקרים מעליה. הרי הגעש והבזלת מעידים על פעילות טקטונית באזור, הקשורה ב"שבר הסורי אפריקאי". שבר זה יצר את בעת השקע, החוצה את ארצנו מצפון לדרום, והוא שהשפיע גם על האזורים שממערב וממזרח לו. במצוקי עמקיהם של נחלי השוליים, שהתחתרו בתוך שפכי הבזלת, ניכרת תופעה של היסדקות לעמודים אנכיים מצולעים, לעיתים הם משושים משוכללים ("בריכת המשושים"). בגולן ובבשן נבעו סדקים ארוכים, המתמשכים מצפון צפון-מזרח לדרום דרום-מערב, ולבה; שעלתה בהם בקילוחים, השתפכה וזרמה על פני השטח, מילאה את המקומות הנמוכים,. בסופו של דבר הפכו שפכי הלבה, שהתרבדו זה על גבי זה, לרמת בזלת מישורית נרחבת (מהגדולות בעולם). פעילות הגעש נמשכה עד לפני אלפי שנים אחדות – ובסופה , משנסתתמו הסדרים, נותרו לאורכם נקודות חולשה בודדות שבהן אירוע התפרצויות געש והתפוצצויות. סלעי הפרץ ("פצצות" ו"טיפות" געש, חצץ ואפר וולקאני) שהועפו לגובה רב, נערמו מסביב ללוע ההתפרצות, וכתוצאה מסדרת התפרצויות חוזרות ונשנות נוצרו הרי געש, שרובם ניכרים בצבעם האדמדם. במקומות אחדים מצויים לועות געש, שנוצרו על ידי התפוצצות חד פעמית, בלי שייערם סביבם הר געש (בפי תושבי האזור הם מכונים בשם ג'ובות"). בין הרי הגעש מכוסה, לעיתים, רמת הגולן באבק געש פורה (כמו מדרום לקונטיירה). מן החומרים הבונים את הרי הגעש, כורים היום לצורך בנית בידוד, סלילת דרכים וחקלאות, אלא שאין היא עמוקה למדי. בגולן העליון (מקו צינור הט.ע.פ. ליין צפונה) משתרעים שטחי טרשי בזלת גדולים, המחייבים הכשרת קרקע יסודית ואילו בדרומו של הגולן התחתון מצויים שטחים מישוריים גדולים, הנוחים מאוד לעיבוד.

*****

יחידות הנוף במרחב המסע

*****

הגולן הדרומי – זהו איזור רמתי בזלתי מישורי, המתנשא 500-600 מ' מעל ימת הכנרת. הכיסוי הבזלתי דק ומגיע ל 60-100 מ' בלבד. קיים כיסוי קרקעי ניכר המאפשר גידולים חקלאיים. כמויות הגשמים נמוכות, ומגיעות לממוצע שנתי של 400-500 מ"מ. האיזור הוא גוש התיישבותי מרכזי בגולן. האופי המישורי והכיסוי הקרקעי העמוק הם היסודות המייחדים איזור זה.
אגני נחלי הבטיחה – 
אזור זה כולל את האגנים של נחלי משושים, יהודיה, דליות ושפמנון. נחל משושים הוא הגדול מכולם, ומלבד הירדן הוא הנחל הגדול ביותר הנשפך לכנרת. למרות הפרשי הגבוה הניכרים – מ 1,200 מ' עד מינוס 200 מ' – לאורך כ-30 ק"מ, האזור הוא בעל שיפוע מתון. המסלע הוא אחיד, כמעט כל האזור מכוסה שפכי בזלת בעובי של 100 עד 300-400 מ'. בחלוק הדרומי חשפו ההעתקים סלעי משקע גירניים מגיל ניאוגן. מבחינה טקטונית ניכרים בחלק התחתון שברים אלכסוניים מצטלבים, הקשורים לקו השבירה של בקעת הירדן. העתקים אלה מתווים את הדגם המעוין של רשת הנחלים. הביתור הרב הנגרם על ידי התחתרות הנחלים גורם לסחיפה רבה ולמיעוט קרקעות באיזור זה. הזרימה בנחלים היא שטפונית בעיקרה, אך מעינות בזלתיים בעלי ספיקה קבועה מזינים זרימות קטנות במשך כל ימי השנה במרבית הנחלים. הפעילות האירוזיבית היא ניכרת. חתירת הנחלים יצרה באפיקי הבזלת בריכות ומפלים רבים, כגון בריכת המשושים, מפל הזויתן והבריכות הרבות שבו, מפלי יהודיה ובריכותיו. בגובה של 0 עד 200 מ' מעל פני הים (200 עד 400 מ' מעל גובה הכנרת) שרד יער-פארק של אלון התבור – יער יהודיה – המכסה שטח של 17,000 דונם. היסודות המאפיינים יחידה זו הם החורש של איזור יהודיה ובריכות המים שבנחלים.

 

****

מרחב המסע

נחלי רמת הגולן במרחב המסע

נחלי מרכז רמת הגולן זורמים ממזרח למערב ודרום מערב ונשפכים לבקעת בית צידה שבצפון מזרחה של הכנרת
והם נחל משושים, נחל זוויתן, נחל יהודיה, נחל בתרה, נחל דליות, נחל גמלא, נחל שפמנון.
נחלי דרום רמת הגולן זורמים מזרחה ונשפכים לנחל רוקד ודרומה לירמוך
ומערבה לכנרת והם נחל אל על, נחל כנף, נחל מיצר, נחל סמך.

מרחב המסע: באגן הניקוז העליון של נחלי הגולן היורדים לבקעת הבטיחה (בית ציידה) ונשפכים לכנרת.

****

******

מרחב הטיול
זירה הדרומית
של קרבות רמת הגולן
במלחמת יום הכיפורים

****

****

*****

סיפור הדרך

חלק ראשון, מנטור למרחב אורחה (ג'וחדר):
יציאה מחניון בג'וריה; חציית כביש 808 ממערב למזרח; צפון מזרח בדרך שהיא חלק משביל סובב נטור למול ראסם אל כבש; פנייה לצפון מערב והתחברות לדרך הרומית; מזרחה בדרך הרומית החוצה שדה מוקשים עד צומת ציר המים; בצומת ציר המים מול חרבת ראסם א רועה צפונה בדרך שבשולי שדה המוקשים; למול ח' שעבניה בצומת הרוג'ומים (לפס"ר 7) מזרחה; מעבר בדרך בה נמצאת חוות הבקר של מבוא חמה ואנדרטה לזכר חללי גדוד התותחנים 405 לעבר חאן ג'וחדר; כניסה לסיבוב בתוך חאן גו'חדר; פונה בשולי כביש 98 בקטע קצר בשולי גבעת אורחה; צומת אנדרטת גדוד 53; כניסה למתחם בריכה אורחה; מזרחה בצומת הג'יפ התלוי. 

 

חלק שני, ממרחב אורחה דרך תל פארס לח' פרג':
מזרחה בצומת הג'יפ התלוי בדרך ממול מאגר בוטמיה על ציר האספלט; פניה הראשונה בפינת מטע תפוחים שמאלה צפונה; מעבר ליד אנדרטת דרוקר עד למזלג הדרכים מול מתחם היאחזות נח"ל גשור הישנה; המשך בזרוע המערבית (הימנית) כדי להקיף את תל פארס ממערב; טיפוס מזרחה בדרך העולה לתל פארס; עצירה קצת לפני הפסגה בעיקול הפונה שמאלה עצירה לתצפית על מחצבת הטוף ועל דרום ומרכז הגולן; גלישה מהירה מתל פארס מערבה חציית כביש 98; המשך עד לפניה ימינה בדרך לבנה ופנייה  צפונה עד לשלט המציין את מיקומו של הכפר פרג'; כניסה לשוליים הדרום מערביים של מתחם הכפר פרג'; חזרה לדרך הלבנה ומערבה עד צומת אנדרטת שבטה על ציר הנפט; צפון מערבה על ציר הנפט עד הגשר האירי בצומת  עם ציר המים למול שמורת עינות פחם.

 

חלק שלישי, מח' פרג' ליונתן
כ- 50 מטר מצפון למזלג הגשר האירי על ציר הנפט בצומת ציר המים פניה מערבה; על דרך עם בולדרים לאורך גדר; חבירה לדרך מצעים שחורה, פניה ימינה ומעבר על פני קידוחי חיפוש לנפט מדרום (כ-2 ק"נ מדרום לקשת); דרומה ומעבר בתחום מתחם מחנה גשור הנטוש; המשך דרומה בטיסה נמוכה עד לחציית נחל תנוריה (יובל נחל גמלא); כניסה לבריכת עין ידידיה ועצירה לטבילה ולמנוחה. 

 

חלק רביעי מיונתן לנטור:
הלאה דרומה בציר נג'יל; מעבר למול מאגר דבש (מצוין מאגר דבש); דרומה מול מתחם גלגל הרפאים (רוגו'ם אל הירי); עצירה בצומת עין פארס; דרומה מזרחה למול מאגר דליות והקפתו; חציית כביש 808 (ציר המפלים) מדרום לצומת דליות; דרומה לעבר מאגר סמך (נקרא גם מאגר רוויה); טיפוס על הסוללה המערבית ורכיבה לאורכה; ירידה מהסוללה וחבירה לשביל סובב נטור; הגעה לכביש הגישה לנטור ומזרחה על הכביש וחזרה לחניון בגו'ריה.

 

המסלול

****

המראות והמקומות

מרחב המסע

*****

חלק ראשון, מנטור למרחב אורחב (ג'וחדר) 

יציאה מחניון בג'וריה
– חציית כביש 808 ממערב למזרח
– צפון מזרח בדרך שהיא חלק משביל סובב נטור למול ראסם אל כבש
– פנייה לצפון מערב והתחברות לדרך הרומית
– מזרחה בדרך הרומית החוצה שדה מוקשים עד צומת ציר המים
–  בצומת ציר המים מול חרבת ראסם א רועה צפונה בדרך שבשולי שדה המוקשים
– למול ח' שעבניה במוצת הרוג'ומים (לפס"ר 7) מזרחה
– מעבר בדרך בה נמצאת חוות הבקר של מבוא חמה ואנדרטה לזכר חללי גדוד התותחנים 405 לעבר חאן גוחדר
– כניסה לסיבוב בתוך חאן גו'חדר
– צפונה בשולי כביש 98 בקטע קצר בשולי גבעת אורחה
– צומת אנדרטת גדוד 53
– כניסה למתחם בריכה אורחה
– מזרחה בצומת הג'יפ התלוי  

קטע ראשון של המסלול

תחילת המסע לרגלי הכפר בגו'ריה

בג'וריה – כפר בגודל בינוני שנבנה על-גבי תל. שומכר קרא לו אל-בכוריה. הוא מציין שבזמנו (1884) היו במקום רק "מספר מכלאות צאן, שנבנו מאבני בתים עתיקים. המקום היה בעבר חשוב, כפי שמראות אבני הבניין הרבות, שכולן אינן באתרן… השם לא ידוע היטב, אך זקני אל-על מוכנים לערוב עליו". בשנת 1967 נסקר האתר על-ידי ק' אפשטיין וב-1968 על-ידי ד' אורמן.
בתי הכפר נבנו מאבני גוויל, מהוקצעות ומסותתות. בכל שטח הכפר נמצא מבנה אחד מבטון, ששימש כבית ספר. גגות הבתים נעשו מעפר כבוש וקש. בכפר נמצא מגדל מים, וליד כל הבתים היו פינות מים. הקצה הצפוני של הכפר נבנה על חורבה. במקום נראים ראשי קירות ומעט פריטים ארכיטקטוניים. במרכז הכפר נמצא שבר רחיים של חמור. כיום האתר פגוע קשה כתוצאה מעבודות עפר נרחבות בכל שטחו. לא ניתן להבחין בראשי-קירות בגלל ערימות העפר הגבוהות המכסות אותם. הממצאים הארכאולוגים כוללים קרמיקה רבה הפזורה על-פני שטח נרחב מן התקופות: הכלקוליתית, הברונזה הקדומה ב', הברונזה התיכונה ב', הברזל ב', ההלניסטית, הרומית הקדומה, הרומית התיכונה, הרומית המאוחרת והממלוכית; אתר מס' 130, מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל 
בג'וריה צפון אתר קטן על רכס נמוך ובו ריכוז של מבנים מלבניים מאורכים בכיוון מזרח – מערב. הבנייה באבני גוויל גדולות משורת אבנים או דו-פנית לסירוגין. אבנים רבות פזורות על-פני השטח. האתר נפגע מעבודות עפר שנעשו בסביבה. מספר פינות של מבנים נראים בשולי החפירות. אתר 131 מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל

החלק הראשון של המסע

רסם אל-כבש כפר קטן כ-1.5 ק"מ מצפון-מזרח לבג'וריה. הכפר כלל שלושה גושים. בגוש הצפוני היו 5–6 בתים בנויים אבני גוויל עם טיט וקש כחומר מלכד. גגות הבתים נעשו מקנים וטיט. סביב הבתים נמצאו חצרות ובהן מתקנים שונים כגון טבונים, מחסנים, רפתות, מכלאות ופינות מים. בגוש המערבי היו חמשה בתים, בנויים מאבני גוויל ואבנים מהוקצעות. בגוש הדרומי היו 16 בתים. חלקם נבנו אבני גוויל אך רובם בנויים מאבנים מהוקצעות. שלושה בתים חדשים נבנו מבטון, שניים בעלי גג מפח. בכמה מבתי הגוש נמצאו אבנים מסותתות עתיקות וחוליית עמוד . על אחת מהן הייתה כתובת ככל הנראה, אך זו שחוקה לחלוטין. ממזרח לכפר, משני צידיו של נחל קטן, מסיל אל-כבש, משתרע אתר כלקוליתי גדול. באתר נסקרו חמש שרשרות בתים וכן בתים בודדים מפוזרים על שטח נרחב. אחדים נחפרו על-ידי ק' אפשטיין. באתר נמצאו גם דולמנים ורגמים, חלק משדה דולמנים גדול, שנבדק על-ידי ק' אפשטיין. בפינה הצפון-מזרחית של האתר נמצא רוגם גדול, בנוי מאבנים גדולות ובינוניות. מרבית האבנים במרכזו נלקחו מהמקום ונותר רק חלק קטן מתא הקבורה. הרוגם נבנה מעל ראשי קירות של מבנים כלקוליתיים. דרך רומית (סעיף דרומי) חוצה את האתר בחלקו הצפוני, ובנ"צ 75355 27550 חוצה הדרך את אפיק נחל אל-על עליון ועוברת מעל ריכוז של מבנים כלקוליתיים. ליד המעבר נמצא רוגם גדול עליו נבנה מבנה מאוחר. מעט קרמיקה רומית תיכונה נמצאה לידו, ייתכן והיה במקום מגדל שמירה השייך לדרך העתיקה. בנ"צ 7535 2753 נסקרו שרידים של מבנה גדול מוקף חדרים וחצרות, בנוי באבנים מהוקצעות גדולות ובינוניות. רוחב הקירות 1.1 מ' וישנן חלוקות פנימיות ברוחב 0.8 מ'. המבנה נחפר חלקית על-ידי ק' אפשטיין, שתיארכה אותו לתקופה הביזנטית. ממצא חרסים מן התקופות: הכלקוליתית, ההלניסטית והרומית תיכונה; מטבע: אדריאנוס (117–138 לספירה); כלי צור מן התקופה הכלקוליתית. אתר מס' 116, מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל 

בטיפוס הקל לעבר הדרך הרומית.

בדרך החוצה את שדה המוקשים. חל איסור חמור לסטות ממנה ולעבור את הגדר לא ימינה ולא שמאלה

מיקוש ברמת הגולן. ברמת הגולן נמצאות שתי קבוצות מוקשים. אחת מהן כוללת את המיקוש שהניח צה"ל ליד קווי ההיערכות של הצבא הסורי וסביב המוצבים הנמצאים בקו הקדמי. מטעמי ביטחון מידע מיקום מיקוש זה אינו מסומן במפת הטיולים וסימון השבילים של אזור החרמון, הגולן, ואצבע הגליל (גיליון 1). אולם כדי להזהיר את המטיילים צוינה הערה כללית על הימצאות מוקשים בשטחים הקרובים לגדר המערכת. הקבוצה השנייה כוללת את המיקוש הסורי המשתרע על כֿ16,700 דונם, יותר מחצי משטח המיקוש שבמרחב פיקוד הצפון. הוא מצוי בעיקר סביב מוצבים סוריים ישנים בקו ההגנה הראשון שלהם והמצוי במורדות המערביים. שדות מיקוש גדולים מצויים בגזרה הצפונית בפתחת נחל חרמון (הבניאס) ונחל שיאון לרגלי הר דב וממערב לתל פאחר וגבעת עזז (תלֿעזזיאת) בצפון עמק החולה; בגזרה המרכזית, באזור גשר בנות יעקב, ובינו ובין נחל גלבון והאזור שמדרום עד גשר אריק; בגזרה הדרומית, מתחת למצוקי הגולן, בחוף המזרחי של הכינרת, בין חוף חלוקים ובין חוף גופרה, במקום שנמצא בו המוצב הסורי על חורבות הכפר נוקייב וליד מוצבי תל תאופיק. מיקוש סורי מצוי גם לאורך מה שהיה קו ההגנה השני של הצבא הסורי, שכלל מוצבים אך גם "חגורת הגנה" ליניארית, כחלק מדוקטרינת ההגנה הסובייטית שיושמה ברמת הגולן. מרבית המיקוש הסורי מגודר ומשולט אך עדיין ישנם חלקים שאינם מגודרים ומשולטים באופן נאות. למיקוש זה אין ערך ביטחוני. להפך, הוא מהווה סכנה לחקלאים ולמטיילים (ולעדרים) שלא אחת חדרו בטעות לתחומה.

חניון כלי צמ"ה להכשרת שטחי חקלאות מדרום לדרך הרומית

*****

הדרך רומית העוברת בבית ציידא ומטפסת כפי הנראה לגולן, מבית ציידא ומזרחה נעה הדרך בתחילה בתוך בקעת הבטיחה, בכיוון דרום- מזרח, ובשלב מסוים התפצלה לשניים. סעיף אחד של הדרך נע במקביל לשפת הכינרת, לכיוון סוסיתא, ואילו הסעיף השני טיפס היכן שהוא לרמת הגולן. תוואי הדרך על גבי השטח הבימתי של הרמה ברור וניתן להתחקות אחריו בקלות. לעומת זאת, במורדות המערביים של הרמה לא נותרו כיום שרידים מן הדרך. שִחזור מהלכה בקטע קשה זה, בו צריכה הדרך להתגבר על המצוק המערבי של הגולן, נעשה על ידי היגיון טופוגרפי למציאת התוואי הנוח ביותר בין שפת הכינרת ובין ראש המצוק, מקום בו ניכרים בבירור שרידי הדרך.

קטע הדרך הרומית בדרום רמת הגולן במסלול המסע

המקור: עוזי ליבנר "הלכות יין נסך ודרך רומית אחת בגולן",

שלולית חורף הצמודה לדרך הרומית….יש בה שפע עופות מים וגם בקיץ!

ח'רבת א-רמלית כפר קטן נמצא כשני ק"מ מזרחית למזרעת קוניטרה. בכפר היו שבעה בתים בנויים ב-2–3 קבוצות בתים. בתי הכפר בנויים מאבני גוויל, למעט מבנה אחד שנבנה מאבנים מהוקצעות. גגות הבתים נבנו מפחים ומעפר. לא נמצאו ממצאים עתיקים אתר מס' 90, מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל 
ח'רבת א-רמלית (מזרח) – אתר מפוזר על פני שטח נרחב, במדרון מתון, על הגדה הצפונית של נחל אל-על עליון. שורות או קבוצות של מבנים מלבניים מאורכים נסקרו באתר. צירי האורך משתנים מצפון – דרום; צפון-מזרח – דרום-מערב לדרום-מזרח – צפון-מערב. ראשי הקירות ברוחב 0.6–0.7 מ' בנויים משורת אבנים גדולות. בקטעים אחדים שרדו שני נדבכים באתרם. למבנים צמודות חצרות מעוגלות ובחלק מהמבנים אחד מקירות הרוחב מעוגל. נסקרו מספר דולמנים בנויים על-גבי קירות המבנים. קירות של מכלאות בעלי-חיים קדומות ובנות-זמננו מכסות את רוב שטח האתר. בשטח פזורה קראמיקה גסה המכילה גריסי בזלת. אתר מס' 91, מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל 

הלאה מזרחה בדרך הרומית

אחד ממעברי היובלים העליונים של נחל סמך….תערובת של מים ובעיקר גלגלי בקר הנשטפים לערוצים

כך עוברים הרוכבים…..

כך נראות האופניים של גיל בחציית מקווה המים שיש בו יותר ביוב

עברתי את מקווה מים ונשארתי יבש….צילום גיל מועלם

לאחר המעבר התפנינו להביט בסוף שפורח

אחד מיובלי נחל סמך ובו זרימת מים אליו מגיעים חזירי הבר והצבאים לגמוע….ראינו אותם

 

****

בדרך העולה לחוות הבקר של מבוא חמה

רסם אבו ח'רועהשתי קבוצות בתים לאורך דרך עפר מא-שעבניה לח'יספין. הבתים נבנו מאבני גוויל ומעט אבנים מהוקצעות. הגגות נעשו מפחים שטוחים או קנים וטיט. ליד כל בתי הכפר היו פינות מים וליד אחד מהם נמצא מורג. בשטח הכפר וסביבתו לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים כלשהם. אתר מס' 78, מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל .
א-שעבניהכפר גדול הכולל שלושה גושים. הגוש המזרחי שכן על גבעה נמוכה, שלרגליה נובע מעיין. נמצאו בו כעשרה בתים בנויים מאבני גוויל ואבנים מהוקצעות, אחד מהם נבנה מבטון  ליד בתי הגוש נמצאו פינות מים. במקצת מבתי הכפר נמצאו ציורי קיר המעטרים את החדרים. הגוש הצפוני נבנה בצפיפות ומנה 20–25 בתים, בנויים מאבני גוויל ואבנים מסותתות . בגוש זה נמצא גם בית הספר של הכפר. המבנה כלל חדר לימוד וחדר מגורים. ליד הבתים נמצאו פינות מים. אחת מפינות המים מעוטרת באבני פסיפס לבנות, עיטור כמוהו לא נמצא בפינות מים אחרות בגולן. במקצת מבתי הגוש נמצאו ציורים שקישטו את החדרים. בשטח הגוש לא נמצאו עתיקות. הגוש הדרומי מנה 20–25 בתים. חלקם בנויים אבנים מסותתות וחלקם אבני גוויל וטיט, באחדים מהם מספר אבנים עתיקות מסותתות. בבית הממוקם בקצה הצפוני של הגוש נמצאה אבן מעוטרת בחריטה של מגן-דוד, או חותם-שלמה, בתוך מעגל. בבית הממוקם במרכז הגוש נמצאה קשת בנוייה מאבני גזית עתיקות, שעל אחת מהן קטע מכתובת ערבית. בבית אחר, הממוקם בקצה הדרום-מערבי של הגוש, נמצא שבר של כתובת ערבית נוספת, שתי הכתובות כנראה ממלוכיות. גם בגוש זה נמצאו פינות מים ליד רוב הבתים. שומכר הזכיר לראשונה את האתר ב-1884 בשם "ח'אן א-שעבניה – ח'אן חרב במרכז הגולן". ב-1913 מצא במקום "כפר קטן, הבנוי ברשלנות בין מעיינות שופעים". הכתובות הערביות והמגן-דוד מתוארכים כנראה לתקופה הממלוכית ויכולים, לכאורה, לאשר את התיאור של שומכר. ואולם בשטח הכפר לא נמצאו חרסים קדומים והממצא העתיק דל מאד ולכן אין בטחון כי במקום אכן היה ח'אן. יתכן שהאבנים העתיקות הובאו מח'אן אל-ג'וח'דר, המרוחק כארבעה ק"מ ממזרח לכפר. אתר מס' 45, מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל  

בדרך למרחב גו'חדר למול תל פראס

מתחם אנדרטת גדוד 405 חיל תותחנים

אנדרטת גדוד 405 (נמר) נמצאת כקילומטר מערבית לתל ג'וחדר (גבעת אורחה). באנדרטה מונצחים 21 לוחמי גדוד התותחנים, שנפלו ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. 15 נפלו באזור אתר ההנצחה ואחרים במקומות נוספים בגולן כמו שליש ורס"ר הגדוד המונצחים באנדרטת הג'יפ ברמת הגולן. מפקד הגדוד היה רב סרן אריה מזרחי  וסגנו אורי מנוס. הגדוד הוזעק לרמת הגולן למחרת ראש השנה והתפרס כשסוללה ב' (בועז) ו-א' בפיקודו של מנוס נפרסו ממערב לתל ג'וחדר וסוללה ג' נפרסה באזור הר חרמונית. עם פרוץ הקרבות החלו סוללות הגדוד בהפגזה על כוח השריון הסורי המתקדם. בשעה 22:00 הגיעה פלוגת טנקים סורית לסוללה ב' (בועז) ושטפה באש את לוחמי הסוללה שהופתעו. 15 לוחמים נהרגו ורבים נפצעו. הגדוד נסוג דרומה והמשיך את המלחמה. בצפון סייעו תותחני סוללה ג' של הגדוד לגדוד 77 של אביגדור קהלני במלחמתו בקרב עמק הבכא.
ביוזמת אורי מנוס ותורמים נחנך באוקטובר 2008 אתר הנצחה לנופלי הגדוד. האתר תוכנן על ידי לביאה מנוס, רעייתו של אורי. במרכז האתר – שתי אבני בזלת עליהן חקוקים שמות הנופלים לפי מקום נפילתם. מסביב לאתר יש 21 אבנים שהובאו למקום, 21 עצי צפצפה ופסל ממתכת של עץ עם 21 ענפים לזכר 21 הנופלים. במקום נמצאת עמדת מסבירן עם סיפור של הקרב בלחיצת כפתור.

בבתוך חצר חאן אורחה, צילום גיל מועלם

חנות אורחה נקרא גם ח'אן אל-ג'וח'דר – ח'אן שנבנה לרגלי גבעת אורחה. מבנה הח'אן מלבני (60×67 מ'), בנוי מאולמות התוחמים חצר מרכזית. הכניסה אליו הייתה ממזרח דרך שער ברוחב 9.5 מ', ופרוזדור, שמשני צדדיו חדרים. הדרומי שבהם הרוס במידה רבה, אך קירו הדרומי שרד ובו קבוע מחרב, המעיד כי חדר זה שימש לתפילה. הפרוזדור מוביל לחצר (43×50 מ'; המוקפת באולמות מקורים בקמרונות, שניים בכל צד של החצר. בארבעה אולמות שרד הקמרון המקורי. באולמות ההרוסים נמצאה בנייה בת זמננו, שכללה גגות שטוחים שנתמכו בקשתות. אבני-גזית, שמקורן בתל הסמוך, נמצאו בשימוש משני. שני שברי כתובת ערבית נמצאו בח'אן.
גילגול השם ג'וחדר – למעשה ג'וחדר הוא שיבוש של המילה 'ג'וחנדר  שם תואר בחצר הסולטן הממלוכי שפרושו נושא מחבט הפולו. הממלוכים נהגו על סוסים לשחק פולו . השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות ומנסות להכניס כדור עץ לשער . המחבט ישר ובקצה כפוף כמו מקל גולף . תפקיד הג'וכאנדר לתת לשליט את מקל העץ , בחאן נמצא חותם ועליו ציור של מחבטי פולו.
האתר ג'וחדר והחאן הסמוך אליו תואר על ידי שומכר בשנות ה-80' של המאה ה-19. הם נסקרו בסקר החרום שנערך בגולן לאחר מלחמת ששת הימים. בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת נערכה באתר חפירה גדולה על ידי ד' אורמן שנחשף בה יישוב גדול מהתקופה הרומית-ביזנטית וכן חרסים למן תקופת הברונזה עד התקופה הממלוכית. מבנה החאן מתוארך לתקופה הממלוכית, אך עד כה לא נערכה בו חפירה. בחודש יולי 2006 נערכה חפירת בדיקה בשטח האתרים תל ג'וחדר וחאן ג'וחדר לקראת הרחבת כביש 98. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובהזמנת קק"ל, נוהלה על ידי א' זינגבוים בעזרת י' יעקובי (מנהלה) ופועלים מבוקעתה. החפירה נערכה בשטח מישורי של בזלת דלווה המשתפל במתינות לדרום-מזרח. קדמה לה בדיקה שנעשתה על ידי כלי מכני ונתגלו בה חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית אך לא מהתקופה הממלוכית. נפתחו שני ריבועים ממזרח לכביש 98, בשטח שבין האתר הרומי-ביזנטי למבנה החאן. לא נמצאה ארכיטקטורה אך נאספה קרמיקה למן התקופה הפרסית ועד התקופה הממלוכית (המאות הו' לפסה"נ–הי"ד לסה"נ) עם כמות ניכרת מהתקופות ההלניסטית עד הביזנטית (המאות הב' לפסה"נ–הז' לסה"נ). ניכר כי שטח החפירה נמצא מחוץ לשטח אתר היישוב ג'וחדר וכן מחוץ לשטח החאן הממלוכי. מניתוח הטופוגרפיה באזור ניתן להסיק כי בשטח שבין אזור החאן וגבעת אורחה עברו ככל הנראה דרכים עתיקות למן תקופת המקרא עד ימינו. בחפירה המצומצמת לא נמצאו שרידי דרך, ולא הוברר מקור החרסים שנמצאו בה. חדשות ארכאולוגיות  וגם אתר מס' 19, מפה רוג'ום אל הירי, סקר ארכאולוגי לישראל 

אחד ממבני החאן

 

*****

*****

אנדרטת גדוד 53

אנדרטת גדוד 53 – סופה, מזרח לכביש 98, בהצטלבות כביש מס' 98 עם ציר הנפט, צומת ג'וחדר – בצומת זו ובגבעות סביבה, לחמו ונפלו במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973, רבים ממפקדי וחיילי חטיבת השריון 188, ברק, ולצידם רבים מלוחמי גדוד סופה 53, בהודפם את הסורים שפלשו לגולן. באתר זה בחרו חברי הנופלים להנציח את חבריהם מגדוד 53 בכל מערכות ישראל. אתר ההנצחה סמוך לציר הנפט. מרחבת הכניסה מוביל שביל תחום באבנים לבנות אל שני סלעי בזלת, על האחד סמל החטיבה, על השני תיאור הלחימה שהתנהלה כאן, סמל הגדוד והמילים: "כבוד ותהילה למגיני המולדת". שביל נוסף מוביל אל לפיד זיכרון ובהמשך אל שער מתכת, הבנוי משני לוחות שאת חלקם העליון מחבר לוח אופקי. ממעל שם הגדוד – הסופה מגולן. האלמנטים באתר בנויים ומעוצבים בפשטות. החומרים נלקחו מזירת הקרבות ואבני הגולן בו התרחשו. שער המתכת עליו חקוקים השמות, בנוי כך שנוף הגולן וסוריה משתקף בפתחו, מציג את הנוף בו נלחמו הנופלים. האתר בולט היטב בנוף הפראי סביב. הרחבה בחזית האתר משמשת לכינוס ולטקסים.

צומת הכניסה לבריכת אורחה וברקע גבעת אורחה, צילום גיל מועלם

על שפת הבריכה

בריכת אורחה הינה בריכה גדולה, מוצלת וקרירה הנמצאת למרגלות גבעת אורחה  – תל ג'וחדר עליו קיימים שרידיו של מבצר עתיק [כנראה מהתקופה הצלבנית] שבאמצעותו אבטחו יושבי המקום את הדרך לסורי שעברה באזור. שמם של הגבעה והמעיין עוברת ל "אורחה" מג'וחדר – כנראה על שמו של החאן והמשפחה שבנתה אותו [בו היו מתארחות האורחות בדרך] ששרידיו נמצאים בסמוך ושנבנה כנראה לפני כ 800 שנים. המקום מוצל בכל שעות היום הודות לאקליפטוסים מתחתם נבנתה הבריכה. מימדי הבריכה הינם 8X4 מ' ועומקה במקומות היותר עמוקים כ 1.8 מ'. הבריכה מתמלאת מימיו של עין אום א- שרשיח' הנובעים בסמוך [ניתן לראות מדרום לשביל העפר את המים של הנביעה] ועודפי מימיה משקים את הבוסתן הסמוך בו גדלים עצי תאנה וזיתים לרוב.
בסמוך לבריכה ישנו שולחן פיקניקים ומצידה השני של הבריכה ישנה מעין פינת ישיבה, ובסמוך לחנייה נבנו סככת גפנים מוצלת עם רצפת עץ [דק] ועוד פינת ישיבה בה ישנם ספסל וערסל ליד תעלת מים לנוחות המבקרים.
הבריכה וסביבותיה שופצה ע"י חבריו של רזיאל נגר ז"ל מרמת מגשימים שנהרג מפיצוץ נפל של פגז בעת שטייל בשדות רמת הגולן. על אבן הזיכרון שקבעו חבריו בסמוך לבריכה הם חרטו את צוואתו הרוחנית: "אחוז בארץ בה חדלתי מלכת".

טבילת בוקר….

הקרפדה…אולי צפרדע שבאה לבקר את לוי…חזרה אחר כבוד למים

*****

חלק שני, ממרחב אורחה דרך תל פארס לח' פרג'

מזרחה בצומת הג'יפ התלוי בדרך ממול מאגר בוטמיה על ציר האספלט 
– בפניה הראשונה בפינת מטע תפוחים שמאלה צפונה
– מעבר ליד אנדרטת דרוקר עד למזלג הדרכים מול מתחם היאחזות נח"ל גשור הישנה
– המשך בזרוע המערבית (הימנית) כדי להקיף את תל פארס ממערב 
– טיפוס מזרחה בדרך העולה לתל פארס ה
– עצירה קצת לפני הפסגה בעיקול הפונה שמאלה עצירה לתצפית על מחצבת הטוף ועל דרום ומרכז הגולן  
– גלישה מהירה מתל פארס מערבה חציית כביש 98
– המשך עד לפניה ימינה בדרך לבנה ופנייה  צפונה עד לשלט המציין את מיקומו של הכפר פרג'
– כניסה לשוליים הדרום מערביים של מתחם הכפר פרג' 
– חזרה לדרך הלבנה ומערבה עד צומת אנדרטת שבטה על ציר הנפט
– צפון מערבה על ציר הנפט עד הגשר האירי בצומת  עם ציר המים למול שמורת עינות פחם, 

*****

אנדרטת לזכר ארבעת עובדי חברת דרוקר זכריה שנהרגו במקום בתאונת דרכים.

****

היאחזות נח"ל גשור הוקמה ב-8 באפריל 1968] על ידי שני גרעינים של השומר הצעיר מדרום להר פרס ליד צומת רפיד, והיה אז נקודת היישוב המזרחית ביותר בישראל. היישוב קרוי על שם הממלכה ההיסטורית – ממלכת גשור ששכנה באזור הגולן בתקופה המקרא. טקס רשמי לציון הקמת ההיאחזות התקיים לאחר חצי שנה באוקטובר 1968. ההיאחזות שכנה באופן ארעי בבסיס של חיל האספקה הסורי עד לסיום הקמת נקודת הקבע שלה. במקום היו מבנה גדול ושני צריפים שהיוו את כל ההיאחזות. במרץ 1970 כבר הייתה ההיאחזות בנקודת הקבע שלה למרגלות תל פארס. בינואר 1970 חוברה ההיאחזות לרשת הטלפון. ההיאחזות סבלה מהפגזות ויריות מסוריה. ביוני 1970 נהרגה אחת מחיילות ההיאחזות מהפגזה פתאומית שגם גרמה נזק כבד לבתי היישוב. בעקבות ההפגזה נחפרו תעלות בתוך היישוב ונבנו מבנים חדשים במקום אלו שניזוקו קשות. בניית המבנים הושלמה בפברואר 1971.
אזרוח היישוב נדחה על ידי תנועת הקיבוץ הארצי בגלל אי רצונה להקים יישובי קבע בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימיםחברי הגרעין במקום התווכחו ביניהם האם ראוי לאזרח את המקום. במרץ 1973 הוחלט לאזרח את היאחזות גשור ובמאי 1973 הוקצה שטח להקמת היישוב האזרחי במקומו הנוכחי, צפונית מזרחית לקיבוץ אפיק.

לצד מתחם נח"ל גשור בדרך העולה לתל פארס

הר פארס נמצא במרכז רמת הגולן, כחמישה וחצי קילומטרים מזרחית דרומית ממושב קשת. צה"ל הנציח את רב סרן זוהר יוחנן שנפל בתל פארס ב-26 ביוני 1970, וקראו על שמו – תל זוהר אלם, שם זה לא זכה לתהודה ובמשך השנים נשכח גם במפות של מפ"י – מרכז מיפוי ישראל אינו מופיע. התל ברשות צה"ל ואין כניסה אליו. הר פרס הוא "חרוט אפר" – הר געש כבוי – ממורכז לוע יחיד בגולן. ההר ממוקם בתוך שמורת הר פארס. בסקר הארכאולוגי של ישראל נמצאו על גבי ההר חרסים מהתקופות הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת, הברזל, הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת והביזנטית. ראו הרחבה אתר מס' 6, מפה הר פרס, סקר ארכאולוגי לישראל 

הר פארס גבוה בכ-200 מטרים מסביבתו. בשלוחה של תל פארס, הנמשכת לצפון מערב, נראה לוע געש שני, מוארך. שיא של שלוחה זו הוא 863 מטר, והדרך לפסגה עוברת באוכף בינה לבין תל פארס הגבוה. הר פארס הוא החוליה הראשונה בשרשרת תילי הגעש הנמשכת מדרום רמת הגולן עד צפונה. ההר מציין את קו הגבול בין חלקו העליון של הגולן לחלקו התחתון. ניכרים בו שלבים אחדים של פעילות הגאולוגית.שלב ראשון, "בזלת מוויסה" התפשטה על פני האזור, מעל "בזלת דלווה". במרכז האזור יצרה הבזלת שלחי קילוח רחבים ומישוריים, שמהם נשלחו לשונות בזלת, בעיקר, לכיוון דרום-מערב ודרום-מזרח. הביטוי ביחידות הוולקניות הוא כדלקמן: המישור המעט רחוק מההר הוא "בזלת דלווה" והמישור העולה, הקרוב יותר להר, הוא "בזלת מוויסה" . שלב שני, נוצר חרוט לבה קטן ותלול מדרונות עם קילוח לבה קטן, היורד ממנו לכיוון דרום מזרח, ובראשו לוע כפול או שני לועות סמוכים זה לזה ומחוברים ביניהם, הניכר בשטח בבירור גם עתה. הביטוי בשטח בא לידי ביטוי בשיפולים התחתונים של ההר על ידי הופעת "בזלת עין זיוון" . שלב השלישי, נבנה על עברו המזרחי של חרוט הלבה – חרוט אפר שהוא הר געש כבוי ומרשים – זה הר פרס של היום. ההר עצמו בנוי מ"סקוריה אודם" והוא מבטא את השלב האחרון ביצירת ההר.
קוטרו של הר פארס הוא 1,100 מטר, גובהו: 180 מטר מעל פני הסביבה וכ-66 מטר מעל חרוט הלבה. קוטר הלוע : 300 מטר ועומקו 30 מטר. לוע זה נסתם בסוף השלב האחרון. הלחץ הוולקני מצא לו מוצא חדש, מעט מזרחה, שם נבנה חרוט "טפיל" קטן על דופנו של החרוט הגדול.

 

המסלול במבט על במרחב תל פארס וסביבתו

כיום לא ניתן לטפס על התל הנשקף למרחקים והשולט על האזור ,מהיותו שטח צבאי סגור , שעליו ממוקמים יחידות מודיעין ,תצפית ובקרי ירי ואיכון של חיל האוויר ותותחנים, התל גם שולט על צומת דרכים שנקראה צומת רפיד החשובה והדרך המוליכה לדרום רמת הגולן.
בשנות השבעים החלו הסורים להפגיז את מוצבי צה"ל שעל התילים וגם את תל פארס, ואף ערכו מספר פשיטות על מנת לנסות ולהשתלט על חלק מתילים אלו, במלחמת ההתשה הזאת נהרגו חיילים בהגנה על התילים, כתגובה החלו סוללות תותחים וטנקים להשיב אש כנגד הסוללות הסוריות שממול. גם עבודת הטרקטורים בשנות השבעים כולל לאחר מלחמת יום כיפור ,בעת שבנו את מיגון התל וכנגד אנשי הנטיעות של מטעי הפרי של קבוץ מרום הגולן, שנטעו למרגלו התל ובסביבתו , ספגו אש בעת שעבדו במיגון ובנטיעות , בעת ההפגזות שהו תושבי הסביבה במקלטים.
בעת מלחמת יום כיפור , הצליחו ביום השני של הלחימה להשתלט עליו כוחות קומנדו סוריים שאף העלו עליו טנק לסיוע , למעשה בשעות אחר הצהרים נשלחו כשישה הליקופטרים סוריים שעליהם ישבו חיילי קומנדו סוריים ,כוחות ההגנה הצליחו להפיל שלושה מהם יתר ההליקופטרים שלא הצליחו להנחית כוח על הכיפות , פנה והוריד את כוח הקומנדו בחלקו המזרחי של התל ומשם חיילים אלו טיפסו והשתלטו על התל . הכוח הסורי הצליח לפוצץ את הבונקר השמאלי שהיה בתוך לוע התל, בשלב הזה החלו חיילינו שהגנו על המקום להתרוצץ בניסיון לארגן נסיגה, שהיה מעט מבולבל ולכן בעת ההשתלטות ניסו מספר לוחמים ישראלים לסגת בעזרת משאית אך הם נכנסו למארב ונהרגו, חיילים ישראליים נוספים נתפסו בעת ההשתלטות, הם נקשרו הובלו לתחתית התל ונרצחו, מספר חיילים לא נורו ונלקחו לשבי ולחקירות בסוריה ,מעטי מעט נחבאו במחילות של הבונקר וניצלו בעת שהמקום נכבש מחדש בידי ישאל בעת התקפת הנגד. בעת שהשתלטו הסורים על התל, הם הציבו על פסגתו קציני טווח ארטילרי ואווירי ,שכוונו את הארטילריה והמטוסים לתקיפת כוחות צהל בסביבה עד שהמקום נכבש מחדש במחיר של מספר הרוגים. בעת כיבושו מחדש של תל פארס שנעשה בחלקו בידי חיילי סיור ,נערכה התקפה בידי זחלמים ומעט טנקים, טנק סורי שהתמקם על התל ,הצליח לפגוע במספר כלים, באיגוף רגלי הצליחו חיילי הסיור להשליך רימונים על הטנק, כשנגמרו לו הרימונים, חזר לאחור הצטייד בתחמושת נוספת וחזר להילחם עם הטנק, דבר שגרם לאנשיו הסוריים לנסות ולברוח ממנו דבר שעלה להם בחייהם כשנחשפו , לאחר שהושמד הטנק הסורי ניתן היה להשלים את הכיבוש בחזרה ,על לחימה זאת ולחימה נוספת זכה סרן אסף קוטף באות המופת.
מקור

בתצפית תל פארס

מסביב לתל ממוקמת שמורת תל פארס, ומחצבת טוף שהייתה פעילה על מורדותיו שיצרה מצוק , החלק המעניין שהמחצבה תוכננה להיפתח ומלחמת יום כיפור שפרצה מנעה את פתיחתה, לאחר המלחמה החלו לתקן את הנזקים ,אך התוכניות והציוד שהובא לצרכי הכרייה נתקעו ממחסור של חשמל להפעלתם, למעשה רק שליש מצריכת החשמל התאפשרה לצורך הכרייה. מספטמבר 1974 מופעל במדרונו של ההר מפעל של קיבוץ מרום גולן לחציבה ולגריסה של החומר הוולקני הקל: טוף וסקוריה. התוצרת משמשת לבידוד חום לבנייה מתועשת, לבלוקים, כתשתית למבנים, כחומר מצע לכבישים ולגינות נוי.
למרגלות תל פארס החלו בשנת 1974 ,החלו עובדי הקק"ל לשדרג את מאגר המים של קבוץ מרום הגולן ,מאגר שהכיל כשני מיליון מטר מעוקבים של מים והגדילו את תכולתו למאגר המכיל כשלושה וחצי מיליון קוב מים להשקיית מטעי צפון הגולן.

מבט ממעל על המחציבה והשטחים החקלאים הסמוכים לתל פארס

*****

בכניסה לאתר ח' פרג, צילום גיל מועלם

פרג' כפר סורי נטוש במרכז רמת הגולן, כ-18 ק"מ מדרום לקוניטרה ו-3 ק"מ ממערב לתל אל-פארס (הר פרס). החורבה בנויה על מורדות גבעה געשיתבגובה 737 מ' מעל פני הים, תל פרג', ועל גבעה נמוכה ממזרחה  בין הגבעות עובר ערוץ נחל אכזב. ממזרח לחורבה ומצפון יש בריכות אגירה. ראשיתו של הישוב במקום בתקופה ההלניסטית או הרומית. בסקר ארכאולוגי ישראלי נתגלו באתר שרידי בניה גסה מאבני בזלת וכלי חרס מהתקופה הנ"ל. בתקופה הביזנטית היה במקום כפר גדול, עם אוכלוסיה מעורבת של נוצרים, יהודים, ויהודים-נוצרים. מתקופה זו נתגלו שתי "וילות" במדרון הצפוני והדרומי של ההר שלכל אחת מהן באר חצובה בסלע, וכן שורת מבנים שנבנו בצורת חצי מעגל. על משקופי חלק מהבתים נמצאו חרותים סמלים יהודיים (לולבים, אתרוגים, מנורות), ויחד עם כתובות בעברית וארמית מרמזות על כך שלפחות חלק מהאוכלוסייה היתה יהודית. סמלים ייחודיים אחרים מרמזים על אוכלוסיה של יהודים-נוצרים, והדבר אינו מפתיע שכן יהודים-נוצרים שנרדפו בגלל אמונתם התיישבו בגולן ובחורן. מרכיב שלישי באוכלוסית הכפר היו נוצרים ממוצא ערבי שישבו במזרח הגולן (ע'סאנים). על כך מעידים כתובות ביוונית וצלבים חרותים על משקופי הבתים. המקום יושב מחדש בתקופה הממלוכית, ועל כך מעידים חסרים ממלוכיים ומטבע ממלוכי שנתגלו בסקר הארכאולוגי. בשלב זה, הבתים העתיקים של התקופה הביזנטית שופצו או נבנו מחדש. לאחר מכן ננטש הכפר והוקם מחדש שוב בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20 על ידי מתיישבים צ'רקסים. בשלב זה נבנו בתי אבן עם גגות עץ מכוסות עפר. אולם החוקר הגרמני הוגו גרוסמן מצא את הכפר עזוב ב-1907, ולדעתו הוא היה מאוכלס רק בעונת הקציר. שומאכר תאר בשנת 1913 את המקום ככפר אריסים עלוב בבעלותו של שיח' כורדי ובו כ-20 בקתות הרוסות למחצה. לדבריו, אותו שיח' יישב באיזור בדואים כדי שיעבדו את אדמותיו.

****

שלבי התפתחות האתר – בשלב הראשון, נבנו הבתים מאבני בנייה גסות מבזלת. מבנים משלב זה נמצאו בשני גושי בתים בצד הדרום-מזרחי של הכפר וכן מצפון-מזרח ליישוב. שלב זה תוארך על ידי הסוקרים לתקופה ההלניסטית המאוחרת או לתקופה הרומית הקדומה, על פי חרסי 'טרה סיגלטה' וכלים גולניים. בשלב השני נבנו קירות מאבנים מסותתות היטב, לעיתים על שרידי הקירות של השלב הראשון. בתים אלו נבנו בארכיטקטורה החורנית. שלב זה תוארך על ידי הסוקרים לתקופה הביזנטית, לפי מקבילות מהבשן והחורן. בשלב השלישי נערכו שיפוצים נרחבים בכל המבנים העתיקים. שלב זה תוארך על סמך קראמיקה ומטבע לתקופה הממלוכית. בשלב הרביעי נבנו בתים ללא גגות אבן. לכל חדר היו דלת וחלון. שלב זה תוארך לחידוש היישוב בשלהי המאה הי"ט, תקופה שבה סברו הסוקרים כי הכפר ייושב על ידי הצ'רקסים. ואולם לפי שומכר, בתקופה זו היו בכפר מבנים עלובים והוא היה מיושב על ידי בדווים ואחר כך על ידי כורדים. בשלב החמישי היה שימוש בחומרים מודרניים, כבטון וגגות פח. שלב זה יוחס להתיישבות של גרעין יונתן בשנת 1975. ואולם, הגרעין התיישב רק בראש הגבעה הגעשית ממערב לכפר. שלב זה מייצג כנראה את שלב החיים האחרון בכפר שהסתיים בשנת 1967.

*****

חרבת פרג היא אחד מהאתרים השמורים ביותר בגולן. ראשיתו, על פי הממצא הקראמי, בתקופה הרומית המאוחרת. בתים שלמים מתקופה זו לא שרדו, אך חלקים מהם משובצים בבתים מאוחרים. בתקופה הביזנטית נבנה הכפר במתכונתו הנוכחית, אך לא נשארו בתים שלמים מאותה תקופה. סביר להניח כי הכפר נהרס ברעידת אדמה וניטש. היישוב התחדש בתקופה הממלוכית. נראה כי מרבית הבתים עם גגות האבן הם שיקום של הבתים הביזנטיים ההרוסים. מעידים על כך פריטים אדריכליים, כולל פריטים מעוטרים ומצבות, שמשובצים בקירות, בקשתות ובתקרות, שלא באתרם המקורי ולעיתים גם הפוכים. יתכן שחלק מהמבנים שוקמו במאה העשרים בטכניקת בניה קדומה, תוך שימוש בחורבות המבנים הקדומים.
השרידים של מבני ציבור מועטים מאד. יתכן שהפדסטל, העמודים הגדולים ושני השברים של תבליטים גבוהים הם שרידים של מבנה ציבורי, כנראה פאגני מהתקופה הרומית המאוחרת.
הפריטים המעוטרים שנמצאו באתר מעידים על שתי קהילות שחיו באתר. מרבית הסמלים הם של נוצרים והם עיטרו כנראה בתים פרטיים. הכנסיות שנבנו במסורת הבנייה החורנית שונות ממבני הבזיליקה וקשה לזהותן ללא חפירה. נראה כי מכלול המבנים מצפון-מערב לאתר שימש לפולחן נוצרי.
ממצאים מעטים יותר מעידים על קהילה יהודית או שומרונית שחיה במקום. המבנים ששרדו באתר, כולם של בתי מגורים, בנויים במסורת הארכיטקטורה החורנית. שיטת הבנייה הזו נפוצה בבשן ובחורן בתקופות הרומית והביזנטית. בגולן נמצאו בתים בסגנון זה בעיקר במזרח האזור, בשטח שהיה מיושב, כנראה על ידי הע'סנים. באתרים אלה נמצאו צלבים רבים. הממצא בפרג', הבנייה חורנית והצלבים הרבים, תואם את המאפיינים המיוחסים ליישובי הע'סנים בגולן, ולכן ניתן לשער כי הם היו תושבי האתר בתקופה הביזנטית. את הנוכחות היהודית, או השומרונית, באתר ניתן להסביר במיקומו הגיאוגרפי. האתר שוכן על הדרך המחברת בין היישוב היהודי במרכז הגולן ליישובים היהודיים בבשן. יתכן והיהודים שישבו בו נתנו שרותי דרך ליהודים שנעו בין שני גושי ההתיישבות.
נראה כי אחד ממקורות הפרנסה החשובים של תושבי האתר היה גידול סוסי רכיבה. במרבית הבתים שימשה קומת הקרקע כאורווה ונמצאו בהם אבוסים רבים. ואכן, חרבת פרג נמצאת בשטח המתאים לגידול סוסים ובו שפע מרעה ומעיינות. גם בשלהי המאה הי"ט מוזכר האזור בהקשר לגידול סוסים. שומכר סיפר בשנת 1884, כי מרכז שבט ערב א-נעים "נמצא בקיץ בתל אל-פרס, שסביבתו עשירה במעיינות ומתאימה לעדרי הבקר הגדולים שברשותו. לאחרונה מגרשת אותו הממשלה משטח זה, כדי לשמור מרעה עשיר זה עדרי הסוסים של חייליה בדמשק". בביקורו באזור בשנת 1913 מתאר שומכר "אזור מרעה מושקה השייך לשלטונות הצבא מדמשק. מאות פרדות רועות כאן במרץ, בעוד החיילים קוצרים עשב ומאכילים אותם

התארגנות לקראת הסיור…המקל אותו אילתר לי עילם היה הרגל השלישית!

תולדות המחקר ותולדות האתר – שומכר מזכיר את המקום, בשם אל-פרג' (el-Ferj), שלוש פעמים. בראשונה, בעקבות הסקר שערך ב-1884, הוא מתאר כי במקום היה כפר חורף בדווי קטן, עם בקתות מתפוררות ואבני בניה עתיקות. הוא מספר כי בתל אל-פרג', שהכפר צמוד אליו, אמורה להיות מערה גדולה, אך הוא עצמו לא ראה אותה. ב-1899 גדל הכפר לששה בתים ובהם חיים 20–30 בדווים. בדרום, לרגלי גבעת הכפר, יש בריכה. כאן עוברת דרך עתיקה, כנראה מהתקופה הרומית. בביקור השלישי שלו בכפר, בשנת 1913, מצא שומכר "כפר דל ובו עשרים בקתות חרבות למחצה, השייך להולו באשה. זה הכפר הכורדי היחיד בגולן".
יואינג, שביקר בגולן בשנת 1892, נתן תאור מרשים יותר של האתר: "כאן פגשנו בדווי זקן אשר הוביל אותנו לתל פרג' (Tell Furj). אל-פרג' היא חורבה המכסה את התל. רבים מהבתים שבדקתי היו בנויים היטב, כמה מהם כמעט שלמים, אך נטושים כעת, משכן לינשופים ועטלפים, מקום רמשי-לילה מכל המינים. חיפשתי ארוכות אך לא מצאתי אפילו כתובת אחת, אפילו לא שבר תבליט, שיגמול לי על חריצותי". מעניין ההבדל בין התיאורים של שומכר ויואינג, על האתר באותה תקופה. נראה, שכמו באתרים אחרים, שומכר לא ביקר באתר ומסר מידע שקיבל מכלי שני.
בשנת 1967 נסקר הכפר על ידי ש' גוטמן, שתיאר אותו ככפר הבנוי על גבי חורבה ובו בתים עתיקים שתקרתם עשויה אבן, ושימשו עד לאחרונה, אבנים מעוטרות בצלבים ובעיטורים שונים, מדרגות חצובות בגוש בזלת, קבר חצוב ובורות. בשנים 1968–1972 נסקר האתר על ידי ד' אורמן. בסקר נבדקו בתי הכפר (כעשרים במספר) ותועדו הפריטים שנמצאו בהם. הקראמיקה שנאספה תוארכה לתקופות הרומית והביזנטית. הסקר לא פורסם ותמונות שצולמו בו מוצגות כאן. בשנת 1973 נפגע חלקו המערבי של האתר בעבודות ביצור. בפעולות אלו נפגע בית הקברות, שהיה על הגבעה הגעשית, ונהרסו מספר מבנים עתיקים. התיעוד היחיד ממבנים אלו ומהממצאים בהם שרד מסקר הכפרים של ד' אורמן, שהתמונות שצולמו בו מפורסמות כאן לראשונה.
בשנים 1981–1989 נסקר האתר על ידי ק' דופין וש' גיבסון. בסקר הוכנו תוכניות של הכפר ומבנים נבחרים. נערך ניתוח ארכיטקטוני של המבנים ונחקרו השדות שמסביב לאתר. גם סקר זה לא פורסם במלואו ועד כה פורסמו רק דוחות ראשוניים. דופין וגיבסון הבחינו בחמישה שלבים בתולדות האתר כמוצג לעיל.

בתוך אחד המבנים בחרבת פרג' שם ניתן להתרשם מהשימוש המשני בבניה

****

מקור והרחבה אודות אתר ח' פרג' ותכולתו ראה  אתר מס' 85, מפה קשת, סקר ארכאולוגי לישראל

*****

חלק שלישי, מח' פרג' ליונתן

כ- 50 מטר מצפון למזלג הגשר האירי על ציר הנפט בצומת ציר המים פניה מערבה
– על דרך עם בולדרים לאורך גדר. 
– חבירה לדרך מצעים שחורה, פניה ימינה ומעבר על פני קידוחי חיפוש לנפט מדרום (כ-2 ק"נ מדרום לקשת)
– דרומה ומעבר בתחום מתחם מחנה גשור הנטוש
– המשך דרומה בטיסה נמוכה עד לחציית נחל תנוריה (יובל נחל גמלא)
– כניסה לבריכת עין ידידיה ועצירה לטבילה ולמנוחה. 

****

אנדאטת שבטה בצומת ציר הנפט

בסיס הדרכה של חיל התותחנים שבטה (בה"ד 9 )הוקם ערב יום הכיפורים 1973 ולחם בקרבות הבלימה מול האויב הסורי. על ציר הנפט, בצומת המוכרנת צומת פרג', נמצאת אנדרטה גדולה לזכרם בה מתואר גם סיפור הקרב. .את האנדרטה שיפצו תלמידי כיתה ט ישיבה תיכונית אורט טבריה ביום הזיכרון תשע'ג

צפונה על ציר הנפט

כביש הנפט (Petroleum Road, מכונה גם ציר הנפט) הוא כביש אספלט אורכי משובש ברמת הגולן בבעלות פרטית באורך של 47 ק"מ, הנמשך מהגבול הסורי סמוך להר פרס במזרח הגולן המרכזי, ועד גבול לבנון בצפונו של הגולן, סמוך לע'ג'ר. שמו של הכביש נגזר מקו צינור הנפט "טראנס-אראביאן פייפליין" (Trans-Arabian Pipeline Company, "צינור הנפט הטרנס-ערבי") שלאורכו הוקם. כביש זה הוא חלק קטן מציר רצוף המלווה את צינור הנפט לכל אורכו.
צינור הנפט הטרנס-ערבי הוקם במסגרת יוזמה משותפת של מספר חברות אמריקאיות, והוא נמתח לאורך 1,214 ק"מ מקייסוימה שבערב הסעודית ועד נמל צידון בלבנון. במלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על קטע באורך של 47 ק"מ מהצינור, אך אפשרה את המשך פעולתו. עם זאת, בשל בעיות שונות הלך הצינור ויצא מכלל שימוש, וכיום אינו פעיל עוד. כיום נעשה שימוש בצינור כדי להעביר מים מקידוחים שונים בגולן.
כביש הנפט נסלל ככביש שירות לאורכו של הצינור. אורכו של הכביש המלווה את צינור הנפט בתחומי ישראל הוא 45 ק"מ. 2 הק"מ בקצהו הדרומי נהרסו בהקמת מערכת הקו הראשון בגבול עם סוריה. בנוסף, קטע בן 4 ק"מ בקצהו הצפוני של הכביש אינו נחשב בדרך כלל כחלק מ"כביש הנפט", והוא מוכר כחלק מכביש 999 (כביש הר דב). בשל כך שציר הנפט הוא כביש פרטי שאינו מתוחזק על ידי החברה הלאומית לדרכים בישראל, לא הוצמד לו מספר. הקטע שבין צומת קשת וצומת נפח עובר בשטחי אש ולכן יש לתאם עם רשויות הצבא טרם הנסיעה בו.
בשנת 2015 הסתיימו עבודות שיפוץ על ידי רשות הטבע והגנים. קטע הכביש שבין צומת רוויה לצומת בניאס שופץ והוא בטוח לנסיעה לכל סוגי הרכב. במסגרת העבודות הוקמו ארבעה מצפורים לאורך הקטע. כמו כן הוסרו גדרות בחלק מן התוואי כדי לפתוח מסדרון אקולוגי לאורך הגולן.

לא ניתן מסימני המובהקים של העונה: החצבים המבשרים את סיום הקיץ וראשית הסתו

תל תנוריהכפר השוכן במקום בולט וסביבו שטחי קרקע טובים ומקורות מים. נראה כי היה זה היישוב המרכזי בסביבתו. הכפר כלל גוש בתים צפוף וחצר בודדת במזרח ליד המעיין. בצד דרום-מערב היו שלוש חצרות המרוחקות כחמישים מ' מהגוש המרכזי. בגוש המרכזי היו למעלה מעשרים מבנים, בנויים מאבני בזלת מהוקצעות וגוויל. גגות הבתים היו עשויים מפחים, קורות, קנים, קש וטיט. ליד כל בתי הכפר היו פינות מים. בכפר נמצאו הרבה אבני גזית עתיקות בשימוש משני בבתים. בפתח אחד הבתים משובצות אבני גזית גדולות מהרגיל. בכפר נמצאו ששה בסיסי עמודים וכותרות. כמו כן נמצאו מספר חלקי עמודים, משקופים ומזוזות. בדוח הסקר של ש' גוטמן נזכרת אבן ועליה כתובת קצרה וצלב. בסקר הכפרים, שנערך שנה מאוחר יותר, לא נמצאה האבן. בתמונות שצילם גוטמן נמצא צילום של אבן המתאימה לתיאור. לא נשאר תיעוד של המקום בו צולמה התמונה, אך אבן זו לא תועדה לאחר הסקר של גוטמן ואפשר להציע בזהירות כי זו הכתובת מתנוריה. בכפר נמצא שכב של רחיים אולינטיות. הממצא באתר עשיר יותר משל האתרים השכנים. נראה כי במקום היה מבנה ציבורי, על פי המשקוף עם הצלבים נראה המבנה נוצרי. הממצאים חרסים מן התקופות: הברונזה הקדומה ב', ההלניסטית, הרומית התיכונה, הביזנטית והממלוכית. מקור אתר מס' 79, מפה קשת, סקר ארכאולוגי לישראל
אל-חוי כפר בינוני השוכן מדרום-מערב לתנוריה לאורך נחל איתן, שסיפק לכפר את מימיו. הכפר היה בנוי בצורה מאורכת והתחלק לשני גושים. הגוש הצפון-מזרחי כלל כ-25 בתים, בנויים ברובם מאבני בזלת מסותתות. גגות הבתים היו עשויים מפחים, קנים או טיט. שניים מהבתים בנויים עם בטון כחומר מלכד ולהם גג בטון. בגוש הדרום-מערבי היו כעשרה בתים, מסודרים בשלוש קבוצות משני צידי הנחל. הבתים היו בנויים מאבנים מסותתות, חדשות ברובן. גגות הבתים נעשו מפחים. אחד הבתים קורה בגג קש. ליד כל הבתים נמצאו פינות מים. השרידים העתיקים היחידים בכפר הם דולמנים בגוש הצפון-מזרחי. אתר מס' 88, מפה קשת, סקר ארכאולוגי לישראל

גיל מדגים צליחת יובל מים והפעם אחד מאלה של נחל דליות

על גדות בריכת עין ידידה

מעין ידידיה סמוך למושב יונתן, תחת קבוצה של עצי איקליפטוס, בנתה קבוצת חברים מהישיבה התיכונית בחספין מעיין יפהפה. המעיין נבנה לזכרו של חברם, ידידיה תור, שנהרג בתאונת טרקטורים בגליל. נביעת המים האיתנה, המים הקרים והצלולים, הבריכה הפשוטה והשקט השורר במקום ברוב ימות השבוע. הברכה עמוקה למדי, בגובה של כ 1.5 מטר והכל כמובן בהתאם לכמות המשקעים באותה שנה.

טובלים וניהנים ובעיקר מתרעננים מהחום

יוֹנָתָן הוא מושב שיתופי של תנועת הפועל המזרחי. אתר הקבע נמצא בגובה של 570 מטרים מעל פני הים, סמוך לנחל תנוריה, לעין תנוריה, לעינות פחם ולגלגל רפאים. היישוב הוקם בשנת 1975 לזכרו של יונתן רוזנמן הי"ד, לוחם שריון שנפל בגולן למרגלות תל יוסיפון במלחמת יום הכיפורים, ביוזמת אביו אשר רוזנמן וע"י משפחתו וחבריו. היישוב הוקם על ידי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, יחד עם ארבעה יישובים נוספים. הוא הוקם בתגובה לגינוי הציונות באו"ם. חברי הגרעין המייסד היו חבריו לגרעין הנח"ל של יונתן רוזנמן, ומיד לאחר תום המלחמה התארגנו המייסדים להקמת יישוב לזכרו. ב-1975 נוסד היישוב באופן זמני בתוך שטחי הקיבוץ מרום גולן, וכשנה אחר כך עבר לתל פארג'. רק ב-1978 עבר היישוב לאתר הקבע שלו. הגרעין הראשוני עלה כמושבוץ*, ובהמשך התאגד כ"מושב שיתופי" במסגרת איגוד המושבים של הפועל המזרחי והתבסס בעיקר על חקלאות. בתחילת שנות ה-90 בוצע השלב הראשון של הפרטת המושב השיתופי, התחילה קליטה של מתיישבים קהילתיים ונבנו 27 בתים בשכונת "עמידר" ע"י משרד השיכון. בשנת 2000 הוקמה האגודה הקהילתית "מתיישבי יונתן" ומתחילת 2009 היא מתנהלת עצמאית, כתאגיד נפרד, עם תקציב ועם מקורות מימון נפרדים. מאז היישוב הולך וגדל וההרחבה הראשונה כבר עומדת מלאה בבתים חדשים של מתיישבים שהתקבצו ובאו מקרוב ומרחוק. בסוף שנת 2016 החלו עבודות הכשרת הקרקע של ההרחבה השניה.
כלכלת היישוב מתבססת על מטעי תפוחים, שזיפים ועל גידול ענבים להפקת יין. ליישוב מטעי מנגו ופסיפלורה בבקעת בית צידה וגידולי שלחין (כותנה, תירס, עגבניות לתעשייה, חיטה ובקיה). ליישוב שטחי מרעה, לולים ורפת – השנייה בגודלה בארץ (2007) שתוצרתה, החלב, נשלחת לתנובה. כמו כן, היישוב היה שותף, יחד עם עוד ארבעת היישובים הדתיים האחרים בגולן (רמת מגשימים, אבני איתן, נוב, ואלוני הבשן), בהקמת בית המלון המצליח על חוף הכנרת (אבל בשטח המועצה האזורית): "כינר – גליל". בהרחבת היישוב מתגוררים בעלי מקצועות חופשיים שונים – רופאים, מורים ועוד.

מיקום עין ידידיה על ציר המסע שמוך ליונתן

מיקום הישוב יונתן ותחומו

****

חלק רביעי: מיונתן לנטור

הלאה דרומה בציר נג'יל ,
– מעבר למול מאגר דבש (מצוין מאגר דבש)
– דרומה מול מתחם גלגל הרפאים (רוגו'ם אל הירי)
– עצירה בצומת עין פארס
– דרומה מזרחה למול מאגר דליות והקפתו
– חציית כביש 808 (ציר המפלים) מדרום לצומת דליות
– דרומה לעבר מאגר סמך (נקרא גם מאגר רוויה) 
– טיפוס על הסוללה המערבית ורכיבה לאורכה
– ירידה מהסוללה וחבירה לשביל סובב נטור
– הגעה לכביש הגישה לנטור ומזרחה על הכביש
– חזרה לחניון בגו'ריה 

קטע רביעי של המסלול

 

חציית כביש 808 מדרום לצומת דליות

דמות המרחב

קטע המסע בין יונתן לצומת דליות

מאגרי מים ברמת הגולן – רמת הגולן סובלת מכמה בעיות באספקת המים ומחיר המים בה יקר יחסית, מכמה סיבות, בהן הצורך בהשקעה מאסיווית בבניית מאגרים וקידוחים עמוקים, הפריסה הרחבה של האזור, העדר אלטרנטיות של מים מושבים וחוסר הכדאיות שבהשקעות כבדות על כמות מים קטנה. עם תחילת ההתיישבות הישראלית בגולן, אחרי מלחמת ששת הימים, הוזרמו לרמה מים מהכנרת לשימושים חקלאיים וביתיים, אך כשהתפתחה החקלאות, התברר חוסר הטעם שבהובלת המים מהכנרת בעלייה אל הגולן בעוד מי הנחלים זורמים אל הכנרת. אגודת המים מי גולן הקימה מאגרים בוואדיות שיאגרו את מי הגשמים לפני שיזרמו לכנרת. מרבית המאגרים בבעלות האגודה, ומקצתם בבעלות חברת מקורות. בסך הכול הפוטנציאל במאגרים אלה הוא כ-38 מיליון מ"ק מים. האגודה הקימה מאז היווסדה כ- 80 מתקנים להפקת מים, וגם דאגה לחלוקה מושכלת של המים לצורכי החקלאים. היא הקימה 14 מאגרים בהיקפים של 7,500-350 אלף מ"ק ושלושה קידוחים בעומקים של 300 מטר באדמה הבזלתית בגולן. להובלת המים בין המאגרים משתמשת מי גולן בקו צינור נפט.  אגודת מי גולן, שבבעלות 27 היישובים החקלאיים ברמה, מספקת בשנים האחרונות כמעט את כל צריכת המים לחקלאות ליישוביה, פרט למערכת ההולכה, ששייכת לחברת מקורות. האגודה מחזיקה כיום מערכת מפעלי מים, הכוללת 11 מאגרי מי שטפונות, שלושה מאגרים להשבת מי קולחין וקידוחים המספקים את המים לחקלאות בגולן. מכיוון שהחקלאות מהווה חלק מרכזי בפרנסת תושבי רמת הגולן, הוקם באזור מפעל מים בעידוד המוסדות ובהשתתפותם כדי לפתח תשתית אספקת מים שתהיה תלויה פחות בכנרת ותיתן מענה לפיתוח החקלאי.

****

****

בדרך דרומה בין המאגרים

קטע האחרון של המסע

סוללת מאגר סמך

******

מבט על מאגר סמך מעל הסוללה המערבית

הירידה בדהרה מסוללת מאגר סמך, צילום גיל מעולם

נָטוּר הוא מושב שהיה עד קודם קיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי. מקור שמו של היישוב בא משמה הערבי של הגבעה הסמוכה ליישוב. היישוב נמצא על הרמה שבדרומה של רמת הגולן, כ-5 קילומטרים מערבה לרמת מגשימים, ובקרבת נחל סמך. במקום בו עומד היישוב עמד יישוב יהודי קדום, ונתגלה בו בית הכנסת הקרוי כיום אום אל קנטיר (מאחר שלא ידוע שם היישוב היהודי). הקמת היישוב לוותה בוויכוח בתנועת הקיבוצית – תנועת הקיבוץ הארצי התנגדה להקמת יישובים מעבר לקו הירוק, אולם לבסוף הוחלט על פשרה לפיה חברי נח"ל שהם חניכי השומר הצעיר יקימו את היישוב. ב-1978 החלו עבודות הבנייה, ובינואר 1980 הוקם היישוב רשמית. בשנת 2008, הפך הקיבוץ למושב מעורב של חילוניים ודתיים. כלכלת היישוב מתבססת על רפת חלב, לול פיטום ומטעי נשירים. כמו כן, תושבי היישוב עובדים במקצועות חופשיים מחוץ ליישוב. במושב פועל כיום בית ספר יסודי שורשים לכיתות א' עד ו', המשלב תלמידים מבתים חילוניים ודתיים. בשנת 2014 נבנה בנטור קמפוס זמני המשמש את מדרשת השילוב נטור – מסגרת חדשה אשר החלה לפעול ב-2012, ובה לומדים בוגרי יב' חילונים ודתיים במסגרת גרעין נחל.

מיקום היישוב נטור וסביבתו

******

****

סוף דבר

היה לנו נעים יחד במסע זה.

לא הרגשנו איך עברו חלפו שבע שעות מסע
מתוכן כשלוש שעות היו עצירות למטרות שונות. 

במסע זה מראות רבים ומגוונים חזו העיניים שלנו.
גם שפע בבעלי חיים וציפורים נתקלנו.

הגענו לנקודות רבות מעניינות ביניהן
חאן אורחה (ג'וחדר), תצפית הר פרס וח' פרג'.

היו לנו מספר מעברים בתוך מספר מקווי מים.

הכרנו מספר ממאגרי המים הפרוסים ברחבי הרמה.  

זכינו גם לשתי טבילות רענון בבריכת אורחה ובבריכת ידידיה

******

הרכיבה, יותר נכון שעיטה בדרכי הגולן,
בין האבנים והסלעים הקטנים הייתה חוויה שאיני רגיל לה.
אהבתי מאוד!

*******

עבורי מסעות האופניים ברמת הגולן הם סגירת מעגל.

לדידי, רמת הגולן היא אחד האזורים היפים והמעניינים ביותר בארץ.

במורדותיה טיילתי ברגל בצעירותי בשנות ה-70',

במרחביה הסתובבתי ברכב בשנות שירות הקבע בשנות ה-90'.

מאז כמעט ולא טיילתי בה ובמיוחד לא ברגל.

בשנים האחרונות רקמתי חלום דווש באופניים בדרכי, שבילי ומשעולי רמת הגולן.

בשנה האחרונה בכלל, בחודשיים האחרונים בפרט, גיל מועלם התחיל לממש לי אותו.

*****

מסע זה היה תענוג לנשמה ולגוף.
מילאתי את המצברים! 

בשנה הקרובה נמשיך
במסעות מופלאים כאלה ברמת הגולן

*******

תודה 

תודה לגיל שתכנן את המסלול,
הוביל אותנו במסע בזה
והכיר לנו את החלק הדרומי של מרכז.
כהרגלו תמיד היה זה בטוב טעם,
בנעימות וכמובן על בסיס הידע הרחב שלו.
אין ספק  למדנו הרבה.

תודה גם ללוי שאירח אותי בלילה לפני המסע.
כך הוא אפשר לי לקצר הדרך להגיע בשעת בוקר מוקדמת לנקודת ההתחלה.

תודה גם לעילם ולאסף שהיו חלק בלתי נפרד מחבורה הקטנה והמגובשת

*****

 

 

 

  • גיל מועלם

    עמירם ,למה כדאי לטייל איתך ?כי מטיול אחד יוצא שניים,טיול ראשון רוכבים וטיול שני קורה מול המחשב,בטיול השני אפשר להנות מהמפות ,מהתמונות וגם ללמוד דבר או שניים מן המקורות שאתה אוסף.
    אז שניים במחיר אחד ,פשוט שווה.