געש בגולן, הר יוסיפון, רכס בשנית, עין זיוון, בקעת קוניטרה, לוע אביטל ואורטל19 ביוני 2018

קובץ GPX להורדה מרחק: 35.5 ק"מ טיפוס-מצטבר: 600 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

לטיול זה יצאנו ביום שישי (15/6/2018). היה זה טיול החמישי בסדרת "דיוושי גולן" אותם מוביל איש רמת הגולן, מדריך ידיעת הארץ והאופניים גיל מועלם מאז אוקטובר 2016.

****

 

יחד עם גיל (גבעת יואב) היינו עשרה אנשים: צביקה אסף ומשה כ"ץ (קיבוץ אפק)עילם רן (טבעון), לוי אבנון (חמדיה), יואל שדה (מצפה אבי"ב) רון בן יעקב (רעות), ארנון אשל (גבעת אבני), בועז בן חורין (הרצליה) ואני (מבשרת ציון)

 

התכנסנו בשעת בוקר בפאתי חורשת דלווה שגיל תיאר אותה "מתנמנמת תחת מעטה אבק ושרידי טיפות הגשם מיום אתמול".

מתארגנים ליציאה, צילום רון בן יעקב

*****

 

המסלול מעגלי


נגד כיוון השעון
גרסה שלי 

 

 

גרסת מטייבי הדיווש

מהלך המסלול:

טיפוס וירידה מהר יוסיפון,
עליה ורכיבה על רכס חזיקה
והר בני רסן,

ירידה לעין זיוון,
רחצה בעין מוקש ,
עליה לחצי הגובה של הר אביטל ,
שוב טיפוס והקפת הר בנטל,
ומשם חזרה לאורטל
דרך 
מאגר אורטל
ופאתי הכפר הנטוש דלווה.

****

 

האזור הגאוגרפי:
מרכז רמת הגולן

*****

רמת הגולן היא יחידה גיאוגרפית ששטחה כ-1250 קמ"ר ואורכה כ-60 ק"מ היא רמה מישורית בזלתית המשתפלת מצפון לדרום. בדרומה גובה המישור כ-300 מטרים מעל פני הים, ובצפונה מגיעה הרמה לגובה של כ- 1,100 מטרים מעל פני הים. מן המישור מתרוממים פסגות הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות מאזור ברכת רם בצפון ועד הר פרס ותל א-סאקי בדרום.
גבולה המערבי של רמת הגולן עובר לאורך בקע השבר הסורי אפריקאי מדרום הכנרת, דרך מפתן כורזים ועמק החולה. הגבול הגאוגרפי הצפוני המפריד בין רמת הגולן לבין הר החרמון הוא נחל סער. במזרח גבול חבל הארץ אינו חד-משמעי, ומקובל לומר שהגבול עובר לאורך נחל רוקד ונחל עלאן . הגבול הגיאוגרפי הדרומי עובר לאורך הבקעה בה נמצא ערוץ נחל הירמוך.

 

*****

הגולן הוא רמת בזלת מישורית הכוללת הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות, מאיזור ברכת-רם ועד הר פרס ותל א-סקי מזדקרים מעליה. הרי הגעש והבזלת מעידים על פעילות טקטונית באזור, הקשורה ב"שבר הסורי אפריקאי". שבר זה יצר את בעת השקע, החוצה את ארצנו מצפון לדרום, והוא שהשפיע גם על האזורים שממערב וממזרח לו. במצוקי עמקיהם של נחלי השוליים, שהתחתרו בתוך שפכי הבזלת, ניכרת תופעה של היסדקות לעמודים אנכיים מצולעים, לעיתים הם משושים משוכללים ("בריכת המשושים"). בגולן ובבשן נבעו סדקים ארוכים, המתמשכים מצפון צפון-מזרח לדרום דרום-מערב, ולבה; שעלתה בהם בקילוחים, השתפכה וזרמה על פני השטח, מילאה את המקומות הנמוכים,. בסופו של דבר הפכו שפכי הלבה, שהתרבדו זה על גבי זה, לרמת בזלת מישורית נרחבת (מהגדולות בעולם). פעילות הגעש נמשכה עד לפני אלפי שנים אחדות – ובסופה , משנסתתמו הסדרים, נותרו לאורכם נקודות חולשה בודדות שבהן אירוע התפרצויות געש והתפוצצויות. סלעי הפרץ ("פצצות" ו"טיפות" געש, חצץ ואפר וולקאני) שהועפו לגובה רב, נערמו מסביב ללוע ההתפרצות, וכתוצאה מסדרת התפרצויות חוזרות ונשנות נוצרו הרי געש, שרובם ניכרים בצבעם האדמדם. במקומות אחדים מצויים לועות געש, שנוצרו על ידי התפוצצות חד פעמית, בלי שייערם סביבם הר געש (בפי תושבי האזור הם מכונים בשם ג'ובות"). בין הרי הגעש מכוסה, לעיתים, רמת הגולן באבק געש פורה (כמו מדרום לקונטיירה). מן החומרים הבונים את הרי הגעש, כורים היום לצורך בנית בידוד, סלילת דרכים וחקלאות, אלא שאין היא עמוקה למדי. בגולן העליון (מקו צינור הט.ע.פ. ליין צפונה) משתרעים שטחי טרשי בזלת גדולים, המחייבים הכשרת קרקע יסודית ואילו בדרומו של הגולן התחתון מצויים שטחים מישוריים גדולים, הנוחים מאוד לעיבוד.

 

*****

אזור אגני נחלי הבטיחה:
יחידת הנוף של הגולן
בה נמצא מרחב המסע

אגני נחלי הבטיחה – אזור זה כולל את האגנים של נחלי משושים, יהודיה, דליות ושפמנון. נחל משושים הוא הגדול מכולם, ומלבד הירדן הוא הנחל הגדול ביותר הנשפך לכנרת. למרות הפרשי הגבוה הניכרים – מ 1,200 מ' עד מינוס 200 מ' – לאורך כ-30 ק"מ, האזור הוא בעל שיפוע מתון. המסלע הוא אחיד, כמעט כל האזור מכוסה שפכי בזלת בעובי של 100 עד 300-400 מ'. בחלוק הדרומי חשפו ההעתקים סלעי משקע גירניים מגיל ניאוגן. מבחינה טקטונית ניכרים בחלק התחתון שברים אלכסוניים מצטלבים, הקשורים לקו השבירה של בקעת הירדן. העתקים אלה מתווים את הדגם המעוין של רשת הנחלים. הביתור הרב הנגרם על ידי התחתרות הנחלים גורם לסחיפה רבה ולמיעוט קרקעות באיזור זה. הזרימה בנחלים היא שטפונית בעיקרה, אך מעינות בזלתיים בעלי ספיקה קבועה מזינים זרימות קטנות במשך כל ימי השנה במרבית הנחלים. הפעילות האירוזיבית היא ניכרת. חתירת הנחלים יצרה באפיקי הבזלת בריכות ומפלים רבים, כגון בריכת המשושים, מפל הזויתן והבריכות הרבות שבו, מפלי יהודיה ובריכותיו. בגובה של 0 עד 200 מ' מעל פני הים (200 עד 400 מ' מעל גובה הכנרת) שרד יער-פארק של אלון התבור – יער יהודיה – המכסה שטח של 17,000 דונם. היסודות המאפיינים יחידה זו הם החורש של איזור יהודיה ובריכות המים שבנחלים.

*****

****

*****

*****
מרחב המסע
זירה הדרומית
של קרבות רמת הגולן
במלחמת יום הכיפורים

 

*****

*****

*****

 

****

 

******
משבצת המסע 
בשולי שטחי האימונים
של צה"ל ברמת הגולן

*****

לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים, המציאות הפיזית שהייתה ברובה ריקה מאוכלוסייה או מעיבודים חקלאיים, הולידה את ראשית הקונפליקט בין האזרחים לצבא. אזור רמת גולן קסם למוסדות המיישבים, ובתמיכת הממשלה ביקשו לנצל את השטח הריק והנוח יחסית להתיישבות ולחקלאות. הדבר נעשה בשלבים. במרוצת השנים, משנת 1967 ועד שנת 1973, טרם מלחמת יום הכיפורים, הוקמו כתריסר יישובים חדשים ובכללם היאחזויות נח"ל. השטחים הפתוחים המישוריים נוצלו על ידי המתיישבים לגידולי פלחה, במדרונות המתונות של הבזלת ניטעו מטעים ורובם שימשו למרעה הבקר. יחידות הצבא שחנו במחנות לאורך הרמה והיו בכוננות למקרה של פעילות ביטחונית ניצלו את השטחים הפתוחים הסמוכים למטרות אימונים. במרוצת השנים נסגרו בצו המושל הצבאי לצורכי אימונים כ-ֿ20 אחוז משטחי רמת הגולן, ובכללם העיר הנטושה קוניטרה ששימשה עד מלחמת יום הכיפורים לאימוני לחימה בשטח בנוי. שְנִיוּת זו של השימוש הכפול בשטח, לצורכי אימונים, אך גם למטרות חקלאיות ארעיות, בעיקר מרעה בקר, על אף היותו ריק מאוכלוסייה, יצרה בהמשך עימות בין הצבא למתיישבים, אותו כינה אלוף פיקוד הצפון בראשית שנות השבעים, מרדכי גור, "הוויכוח – הטנקים מול פרות".
הרחבה נוספת של שטחי אימונים נעשתה בעקבות חתימת הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן ביולי 1982 על צו סגירת שטחים ברמת הגולן. חתימת הרמטכ"ל על צו זה נדרשה לאחר השינוי במעמד הגולן שהוחל עליו שנה קודם לכן החוק הישראלי, חוק רמת הגולן. צו זה החליף את הצו הקיים של אלוף פיקוד הצפון שנחתם מכוח סמכויותיו כמפקד הצבאי של האזור. על פי הצו החדש נסגרו שטחים, בעיקר ברצועה שבמרכז רמת הגולן – מהר אודם וקלע בצפון, דרך אזור נפח במרכז ועד אזור הר פֶּרֶס וגבעת אורחה בדרום. אלה היו שטחי אימונים שיחידות צה"ל התאמנו בהם מאז תום מלחמת ששת הימים. רצועת שטחי אימונים זו הייתה אזור שהנוכחות האזרחית בו הייתה דלילה יחסית, פני השטח טובים לתמרון שריון, ורוחב רמת הגולן בה הוא הגדול ביותר, נתון חשוב לעניין טווחי בטיחות ירי. חתימת הרמטכ"ל על צו סגירת השטחים ברמת הגולן קיבעה את הנתון שהשטחים שנסגרו לצורך אימונים היוו חמישית משטח הרמה, עובדה שעתידה במרוצת השנים להחריף את העימותים עם צורכי ההתיישבות האזרחית ועם השמירה על ערכי טבע ונוף.

*****

מאמצע שנות השבעים החל ברמת הגולן תהליך פיתוח אזרחי מואץ, בד בבד עם הגדלת הנוכחות הצבאית. שני תהליכים מנוגדים אלה גרמו ל"מאבק" על שימושי הקרקע ולהפרעה בשטחי האימונים. לאחר מלחמת יום הכיפורים הרבו יחידות העוצבה המשוריינת הסדירה שהוצבה ברמת הגולן להתאמן בשטחי האימונים הצמודים למחנותיהם, הן לצורכי הכשרה הן לצורך שמירה על כשירות מבצעית. שטחי האימונים ברמת הגולן, ובעיקר אלה שבמרכזה, נוצלו באופן אינטנסיבי גם בשל גודלם שאִפשר אימוני תמרון וירי. כדי להגדיל את התחום והרצף שלהם נחסמו מדי פעם כבישי הגולן. כך יכלו כוחות גדולים לערוך בהם תרגילים צבאיים. לנוכח תנאי השטח המיוחדים של רמת הגולן נערכו בהם במחזוריות תלת חודשית אימוני הקיץ והחורף של חטיבות חיל הרגלים. שהייתן ברמת הגולן נוצלה לשילוב של אימונים ומוּכנוּת בכוננות ללחימה. בתוך שטחי האימונים נבנו יעדים שדימו את שדה המלחמה הסורי. רמת הגולן הייתה לשדה אימונים אידאלי עבור הצבא.
לאחר הסכמי הפסקת האש עם הסורים (1974), נעשו ברמת הגולן תיקוני גבול מזעריים, בעיקר בשתי גזרות – פתחת קונטרה ופתחת רפיד. עקב החזרת שטחים אלה לסוריה החלה מקננת אצל המוסדות האזרחיים התחושה שבעתיד עלולים להימסר לה שטחים נוספים במרכז רמת הגולן שהיה ריק מיישובים ובו נמצאו שטחי אימונים. לפיכך הם החליטו לעבות את האזור. ואכן הוקמו במרכז הרמה כמה יישובים.
בשלהי שנות השבעים ציין אלוף פיקוד הצפון, אלוף אביגדור בן-ֿגל, כי אחת הבעיות של מתכנני האימונים ברחבי רמת הגולן הייתה ניהול תרגילי אש בקרבת יישובים חקלאיים המעבדים שטחי אדמה גדולים. לכאורה היה אפשר להבין מדבריו, שהיישובים מפריעים לפריסת הצבא, אולם דווקא מהבחינה הביטחונית אי ֿאפשר לוותר עליהם, שכן הם משמשים קו הגנה לשעת חירום מאחורי קו ההגנה הצבאי. דעתו הייתה שההגנה המרחבית, כפי שטיפח אלוף פיקוד הצפון שקדם לו, אלוף רפאל איתן, הפכה כל נקודת יישוב ליחידה צבאית המסוגלת להגן על עצמה. אלוף בן גל ביקש לשמר מצב זה. אלוף פיקוד הצפון ניצב בפני הבעיה כיצד לפרוס את שטחי האימונים ברמת הגולן. באותם הימים היה נהוג לסגור מדי פעם כמה מהשטחים המצויים בתוך אזורי מרעה או הגידולים החקלאיים שנדרשו לביצועם או ליצירת טווחי ביטחון. לפיכך עלתה השאלה האם לא ראוי לסגור אותם לצמיתות. נציגי היישובים מחו לפני אלוף הפיקוד שייגרם להם נזק כלכלי בגין הפסד השטחים. אלוף הפיקוד הסכים לוותר על השטחים שתוכננו להיות שטחי אימונים.

שטחי אימונים

בראשית שנות השמונים, לאחר החלת חוק רמת הגולן (1981), הגבירו תהליכי הפיתוח מצד המוסדות המיישבים ויישובי מרכז וצפון רמת הגולן את החיכוך שבין האזרחים ובין גורמי הצבא מפיקוד הצפון. ממשק זה שבין הפעילות הצבאית האינטנסיבית לזו האזרחית, השפיע מאוד על מערך שטחי האימונים והפעילות הצבאית והאזרחית בתוכם ובשוליהם. היישובים החקלאיים ניצלו כל פיסת אדמה לצורך קיומם. ביזע הם עיזקו את הקרקע הסלעית, ניכשו את העשבייה והקימו מטעים, כרמים ושטחי מרעה לבקר. כמו כן רעו עדרי הבקר של יישובי הגליל העליון ועמק החולה במורדותיה המערביים של הרמה, בקצה המערבי של שטחי האימונים, בין שדות מוקשים סוריים ובשטחים שהצבא פינה ממוקשים. בגלל הקשר הבלתי אמצעי שנוצר בין המפקדים למרכזי היישובים ורכזי הביטחון השוטף, הייתה התנהלות החקלאים ברמת הגולן מול הצבא לעניין הפעילות בשטחי האימונים הדוקה וחריגה בשונה מאזורים אחרים בארץ. סגירת צירים, שימוש בשטחי כינוס, או אזורים לפריקת כלי רכב משוריינים בסמוך ליישובים, קביעת סידורים מיוחדים למניעת פגיעה בכבישים בגלל חצייתם על ידי שרשראות כלי רכב קרביים, ושילוב מסיבי של היישובים בהגנה המרחבית – כל אלה הידקו את הקשר שבין היישובים לצה"ל. לכן גם הפניות בממשק הקשור לפעילות בתוך שטחי אימונים לצרכים חקלאיים נעשו בדרך כלל על ידי דרג המתיישבים המקומי בתמיכת המוסדות המיישבים ישירות לאלוף פיקוד הצפון או למפקד העוצבה ולא "בצינורות העבודה המקובלים" – באמצעות פנייה מסודרת למשרד הביטחון או למטכ"ל.
מבחינת המתיישבים שיטת "סאלמי" זו שנקטו בה הניבה תוצאות חיוביות. ראשית מוקם היישוב בתוך שטח האימונים, בדרך כלל בקצהו. לאחר מכן פנו הגורמים האזרחיים וביקשו להקטין את היקף הפעילות בגלל הרעש וההפרעה לשגרת החיים שנבעו מהאימונים. לצבא לא היה עניין להתעמת עם התושבים ולכן הוקטן נפח האימונים באזורים אלה. עם ירידת אינטנסיביות האימונים היה אפשר לחדור לשטחים לצורכי עיבודים חקלאיים, נטיעת מטעים וכרמים, ובעיקר מרעה בקר, ולצורך אחזקתו הוכנסו שקתות, גדרות בקר, נקודות האבסה, ואף נבנו מאגרי מים. לא אחת קרה שהעדרים חצו את התחום שסימנו הרועים, ומקצתם אף נהרגו מהירי. האוכלוסייה הדרוזית בצפון רמת הגולן נהגה באופן דומה. רועים משני הכפרים הדרומיים, מסעדה ובוקעתא, מגדלי עדרי הבקר, רעו בשטחי האש שבצפון רמת הגולן, חדרו לשטחים אלה וכמו היהודים הציבו בהם שקתות, גידור ותשתית למכלאות הבקר.

*****

בשלהי שנות השמונים פגע הקיום של הצבא וההתיישבות זה ליד זה ברמת הגולן ביכולת הסדירה של האימונים. ההבנות שסוכמו בדרג המקומי יצרו סדר שסייע לכלל הגורמים להימנע מתקלות בשל הקרבה המסוכנת שבין פעילות הצבא לזו של האזרחים, אך בה בעת הוא הפריע באותה מידה ופגע בתפקוד הצבא. לצה"ל הייתה מלוא הסמכות לשימוש בשטח בלי הפרעה אך זו לא נוצלה. הצבא ניסה להגיע לפתרון שיהיה מוסכם גם על הגורמים האזרחיים. ברקע עמד הצורך הצבאי להמשיך ולהתאמן ברמת הגולן בשילוב עם כוננות מול הצבא הסורי. אבל על האימונים הוטלו הגבלות בגלל צמצום כיווני הירי עקב הימצאות היישובים בשולי שטחי האימונים, או בשל מגבלות תמרון בגלל הימצאות שטחי מרעה או בגלל הימצאות מאגרי מים. כדי לשנות את המצב הכינה מפקדת חילות השדה, בשיתוף מפקדת פיקוד הצפון ומפקדת האוגדה, תכנית אב לארגון מחדש של שטחי האימונים ברמת הגולן. התכנית שיקפה מצד אחד את הצרכים הצבאיים שקיימים והעתידיים, ומהצד האחר את האילוצים שיצרה המציאות האזרחית. משהוצגה התכנית לראשי המועצה האזורית גולן, הם ציינו שמשנת 1968 ועד שנת 1982 הם עיבדו ופיתחו את כל שטחי הרמה בלי הפרעה. שטחים שהיו בשימוש צה"ל הוקצו גם להם על ידי ממ"י באמצעות רשות המרעה. לטענתם סגר צה"ל מדי פעם בתיאום אתם, חלק מהשטחים לצורכי אימונים. לדבריהם, ההגבלה עליהם החלה בשנת 1982, לאחר קבלת חוק רמת גולן, הרמטכ"ל הוציא צו סגירה קבוע לשטחים שנועדו לאימונים. כן טענו שלהבנתם שטחים שפותחו בעבר לשימוש חקלאי ומשמשים גם לאימוני צה"ל הם "שטחים משותפים". הם הציגו את דרישותיהם כדי לאפשר המשך שימוש חקלאי במקביל ולצד האימונים. לדבריהם ניתן היה להגיע להסכמות והבנות להמשך שיתוף הפעולה. כך ביקשו שייקבע נוהל מפורט לשימוש בכל שטח אימונים – ייאסר ירי תותחים וטנקים סמוך ליישובים לאחר השעה 23:00; ישולמו פיצויים בגין פגיעה בתשתית חקלאית בתוך ומחוץ לשטחי אימונים; ייקבע תוואי גידור הבקר בתוכם; תוסדר הרעייה בזמן שלא יתקיימו אימונים; ייקבע מנגנון לתיאום כניסה לשטחי אימונים ול"שטחים משותפים". עוד ביקשו שאם יומרו שטחים חקלאיים ויוסבו למטרות אימונים תממן מערכת הביטחון את עלות השקעות החקלאים שלא מומשו.
גם נציגי המועצה האזורית גליל עליון (כמייצגת את הקיבוצים שמיר, להבות הבשן, גונן ושניר) התייחסה לפרטי התכנית, ובעיקר לרעייה של עדרי יישובי המועצה בשטחי האימונים במורדות הצפוןֿמערביים של הגולן. לטענתם, שטחים אלה הוקצו להם על ידי משרד החקלאות עוד בשנת 1969, שנים לפני הוצאת צו הסגירה. כבר טענו שהרחבת שטחי האימונים במדרונות המערביים תקרב את האימונים ליישובים. הם דרשו לדעת מהי רמת הסיכון של היישובים לנוכח החריגות שבוצעו גם בלי הרחבת שטחי האימונים. כמו המועצה האזורית גולן, גם הם דרשו לקבוע הסדרים לביצוע האימונים בשטחי האימונים הקיימים, לקבוע דרך לפצות את החקלאים עקב נזקים (שרפות והרס תשתית חקלאית) שנגרמו בעבר עקב האימונים וכן למסד את התיאום בין מפקדת האוגדה ובין היישובים למנוע אימון מחוץ לשטחים הסמוכים ליישובים. בדצמבר 1992, עם גמר הכנת התכנית, לאחר שיושבו ההדורים, היא סוכמה על דעת כולם, וכן נקבע נוהל לאופן ליבון בעיות בזמן אמתי לכשיתעוררו בעתיד מחלוקות.

המקור: עמירם אורן ורפי רגב (2008) ארץ בחאקי, ירושלים: הוצאת כרמל

 

*******
קטעי המסלול, המקומות והמראות

******

ההתחלה ירידה מהירה למרגלות הר שיפון
פנייה מזרחה
דרומה וטיפוס לפסגת הר יוסיפון,
תצפית בפסגת יוסיפון
ירידה חזרה והמשך מזרחה לעבר כביש 98

לדאבוני, אני לא עליתי עד הפסגה. נגמר לי הכוח בשליש העליון וחזרתי בדרך המסומנת במפה

******

 

מבט מצפון מערב על הר שיפון

במורד הדרך לצד הר שיפון

צילום רון בן יעקב

המשך הדרך

פנייה מזרחה לעבר הר יוסיפון

התחלת הטיפוס להר יוסיפון

מבט אל הר שיפון מכיוון מורדות יוסיפון

הפיצוי לכולם על המאמץ בטיפוס,
חוץ ממני,
הגיע מפסגת הר יוסיפון
שם נשקפו מרחבי הגולן והגליל
ורוח צוננת שעזרה
להתאושש מהמאמץ
.

מבט על מאגר יוסיפון מראש הר יוסיפון, צילום גיל מועלם

*****

מבט על עמדות הביצורים בשטח האש לרגלי הר יוסיפון, צילום גיל מועלם

מבט על הר איבטל מראש הר יוסיפון, צילום גיל מועלם

הירידה מזרחה מהר יוסיפון
הייתה לא פשוטה,
השביל התלול רצוף הדרדרת, חריצים ובולדרים
סיפק אתגר שהעלה את האדרנלין.

שרידי ברכת חורף לצד שרידי הכביש המוביל מזרחה עד מפגש עם כביש 98

מזרחה במעלה שרידי הכביש המוביל מזרחה עד מפגש עם כביש 98

 

ברכה בצד השני של הדרך


חזרה לציר שרידי הכביש המוביל מזרחה
עד מפגש עם כביש 98,

במקום עמדת הסברה
המספרת על מלחמת יום הכיפורים

ועל מארב הטנקים שהציבה פלוגת "טייגר" .

עמדת המסבירן, צילום רון בן יעקב

כוח טייגר – פלוגה ג' בגדוד 82 בחטיבה 7 בפיקוד מאיר זמיר שסופחה לגדוד 77 של החטיבה שהשמידה כ-60 טנקים סוריים, ובכך סייעה לבלימת הטנקים של חטיבה 43 הממוכנת הסורית,שניסתה לפרוץ מדרום לקוניטרה באגפו הדרומי ביותר של קרב עמק הבכא. בלילה הראשון של המלחמה טמנו הטנקים של פלוגת טייגר מארב לגדוד של חטיבת השריון הסורית מס' 43, שהצליח לפרוץ את הקו הסגול בציר פתחת כודנה, מדרום לאלוני הבשן של היום. את המלחמה סיימה פלוגתו מבלי שאיבדה חייל או טנק.
להרחבה נוספת

מקשיבים להסבר כל כוח טייגר

******

מבט לעבר רכס בשנית (חזיקה)….היעד הבא לטיפוס

מתארגנים להמשך


חציית כביש 98
המשך טיפוס לצפון מזרח
עלייה מתונה על דרך רצופת אבנים
בהמשך דרך עפר
אל פסגת רכס החזקה

*****

חציית כביש 98 ממערב למזרח לקראת העליה

מטפסים

בנקודת עצירה

נקודת עצירה לצורך
הסבר על עצי החורש במקום
אלון תולע ואלון מצוי,
אגס סורי,אלה אטלנטית,
ועוד…

טריפל "אגס סורי"

אגס סורי הוא עץ נמוך ויפה, נשיר-חורף. הוא מתנשא על גזע יחיד, וצמרתו כדורית וסבוכה, קוצנית מעט. העלה ירוק, רך, חלק, מבריק, אזמלי צר, משונן עדינות לכל אורך שפותיו. בבסיסו עלי-לואי נשירים. העלים ערוכים באגדים (דורבנות) היוצאים מענף מקוצר. העלים שעירים בצעירותם, מתקרחים בהמשך. קצות הענפים קוצניים. העץ מתרבה וגטטיבית באופן נמרץ ויוצר לפעמים גושים המשתרעים על פני שטח נרחב. 
אַגָּס סוּרִי נחבא בין עצי החורש, מתבלט רק בחודשים מרס–אפריל, עת מכוסה העץכולו בפריחה צחורה מרהיבה. הפריחה מתרחשת בעוצמה מרשימה יחד עם לבלוב העלים או אף לפניהם, מה שמגביר את האפקט הוויזואלי של הפריחה, שאינה נמהלת בעלים ירוקים. הפרח אופייני למשפחתו, הוורדניים, דומה לפרח של שקד, עוזרר, תפוח, שזיף. קוטרו 2 ס"מ. יש לו 5 עלי גביע מאוחים שעירים, משולשים, עם חוד בקצה; 5 עלי כותרת מפורדים לבנים לגמרי (לא ורודים ככותרת השקד), עגולים, עם ציפורן קצרצרה. הפרח מתגוון בזכות האבקנים הארגמניים. השחלה תחתית. הפרח נישא על עוקץ ארוך. הפרחים ערוכים בקבוצות צפופות, בגושים כדוריים. ריח הפרח לא נעים. ההאבקה הדדית בלבד, כי העֱלי של הפרח אינו יכול להיות מופרה מאבקת פרח מאותו עץ (עקרוּת עצמית). ההאבקה נעשית על-ידי חרקים שוחרי אבקה או צוף, בעיקר דבורים. 
אגס סורי מבשיל את פריו בסוף הקיץ (אוגוסט–ספטמבר). הפרי ירוק, קטן, אורכו עד 4 ס"מ, צורתו אגסית, ואין לטעות בו. כשהפרי מבשיל נוטה צבעו לצהוב או חום, הוא מתרכך מעט, ואז הוא טעים וטוב למאכל, אך אין הוא משתווה לזנים תרבותיים משובחים. בציפתו יש "כתמים" קשים, הם תאי-אבן. הפרי האמיתי מבחינה בוטנית הוא רק החלק הפנימי, הגלדני, המכיל את הזרעים; ואילו הציפה, החלק הבשרניוהאכיל של הפרי, מתפתחת מתושבת הפרח, כמו בתפוח, ולא מהשחלה, והמדע מסרב להתייחס אליה כאל פרי אמיתי. 
העצה של האגס נחשבת למשובחת במיוחד לגילוף ולהכנת מכשירי שרטוט עדינים ומדויקים. 
אגס סורי נפוץ בארץ באיזור ההרים הימתיכוניים לכל אורכו, מיהודה ועד לגליל ולחרמון, בעיקר ברום שמעל 600 מ'. תכופות הוא מלווה של אלון תולע. 
תפוצתו העולמית מצומצמת להרי צפון המזרח התיכון. מינים נוספים של אגס גדלים בהרי המזרח התיכון, בארץ רק מין בר אחד. ממיני הבר פותחו עוד בימי קדם זנים תרבותיים, וגם אגס סורי נחשב לאחד ממיני המוצא לאגס התרבותי. הוא מתאים לשמש כנה להרכבת זנים תרבותיים. 
אגס תרבותי מטופח בארצות רבות ונחשב לפרי מעודן ונחשק. יבולו העולמי הוא 19,000,000 טון, בארץ 27,000 טון. 
בסוג 25 מינים או יותר, בארץ מין בר אחד.
המקור מייק לבנה אתר עץ השדה

ממשיכים עוד בטיפוס

מתקדמים בעליה

עצירה לפני המשך העלייה, צילום גיל מועלם

טיפוס אחרון., צילום גיל מועלם..

*****

הגענו לפסגה

בדרך להתכנסות להפסקה


על הרכס נשבה לה רוח נעימה
שהזמינה אותנו לשבת לארוחת בוקר,
דיונים וסיפורי גבורה…שלנו…
על העליות הקודמות כמובן.
אחרי ההפסקה צפינו
לעבר השכנים הסורים,
דיברנו על טורבינות הרוח הקיימות 

חוות הרוח בהר בני רסן היא חווה של עשר טורבינות רוח לייצור חשמל, השוכנת בגובה של 1,050 מטרים מעל פני הים. היוזמה להקמת החווה החלה בשנת 1984 כתוצאה משיתוף פעלה של אגודת המים האזורית "מי גולן", משרד האנרגיה והשירות המטאורולוגי הישראלי. רמת הגולן והר חרמון נסרקו כדי למפות את משטר הרוחות השורר בהם, וקו התלים הישראלי הסתמן כבעל תנאים אופטימליים לניצול אנרגיית הרוח. טורבינה נסיונית בודדת הוקמה בשנת 1985 על הר בני צפת שליד אלוני הבשן, מקום בו מהירות הרוח הממוצעת היא 7.2 מטרים/שנייה. בשנת 1992 הוקמה חוות הרוח על הר בני רסן שבו מהירות הרוח הממוצעת מגיעה ל-8.2 מטרים/שנייה בממוצע. עלות הקמת החווה עמדה על כ-6 מיליון דולר. הטורבינה הבודדת בהר בני צפת נפלה במהלך חורף 1993 אך הוקמה מחדש. בחוות הרוח עשר טורבינות הניצבות במרחק של 100 מטרים זו מזו לאורך ציר דרום-צפון. גובה כל טורבינה הוא 30 מטרים ומשקל העמוד הנושא אותה הוא 70 טונות. כל רוטור עשוי משלושהלהבי פיברגלס. אורכו של כל להב הוא 18 מטרים ומשקלו 1,200 ק"ג. לכל טורבינה מערכת ייצור חשמל נפרדת הכוללת גנרטור בהספק של 600 קילו ואט. סך הכל מייצרת החווה חשמל בהיקף 12 מיליון קילוואט־שעה בשנה, הנמכר לחברת החשמל, ומשמש בראש וראשונה את מפעלי ויישובי הסביבה. הכנסותיה השנתיות של החווה עומדות על כמיליון דולר.
מקור 

דיברנו גם על התוכניות הנוספות
להקמת טורבינות רוח
בעמק חרוד  בתל פראס  

ולשדרג את הטורבינות הקיימות לגדולות יותר
ולהקים מאות נוספות באיזור הגליל והגולן.

על פסגת הרכס


לאחר ההפסקה ירדנו  בדרך נוחה לכיוון עין זיוון,
חצינו מישור פתוח בו נמצאים צבאי רמת הגולן 

התחלת הירידה לעבר עין זיוון

קיבןץ עין זיוון

עין זיוון (עֵין זִיוָן) הוא קיבוץ של תנועת התק"ם בעבר השתייך לתנועת הקיבוץ המאוחד ונקרא על שמו של כפר צ'רקסי סמוך, הקרוי על שם עשב הזון. הקיבוץ נמצא דרומית להר אביטל, בגובה של 960 מטרים מעל פני הים, כ- 2 ק"מ מערבית לקונייטרה.
הגרעין הראשון של הקיבוץ שהיה מורכב מבני קיבוצים וכן מתנדבים מחו"ל התיישב ב-23 בינואר 1968 בבתיו הנטושים של הכפר הצ'רקס. תחילה שימשה הבאר במקום את המתיישבים, אולם בסוף הקיץ היא יבשה ומים הובאו לקיבוץ בכבאית עד להשלמת הנחת צינור מים על ידי מקורות שהוביל מים מברכת רם[ לאחר שלוש שנים הוכרז הקיבוץ על ידי התנועה הקיבוצית כיישוב קבע.
כלכלת היישוב מתבססת על מטעי תפוחים ודובדבנים וזנים נשירים נוספים כגון נקטרינות ואפרסקים. בנוסף לכך יש לקיבוץ כרמי ענבים ליין, ושותפויות כלכליות ביקבי רמת הגולן, מחלבות רמת הגולן, עוף הגליל ועוד. ביישוב פעל בעבר מפעל הנעליים "זיוונית" וקודם לכן התקיים בו מפעל "סנדלי דפנה" שהיה שלוחה של מפעל הנעליים בדפנה, עשה עבורו עבודות גימור וייצר מוצרי הנעלה מפלסטיק. בעקבות קשיים כלכליים נסגר מפעל זיוונית ופעילותו הועברה למפעל האם בדפנה.
הקיבוץ מסווג כיום כקיבוץ מתחדש, והוא פותח את שעריו להרחבה קהילתית למשפחות צעירות.

ממול לכניסה לעין זיוון נכנסנו
אל חורשת ההנצחה
לזכרם של נופלי
גדוד הסיור 134 .

בחורשה ממול לכניסה לעין זיוון, אנדרטת גדוד 134

גדס"ר 134 הוקם ב-1972 כחלק מאוגדה 36. במלחמת יום הכיפורים לחם הגדוד במסגרת חטיבה 179 בפיקודו של רן שריג והשתתף קרבות הבלימה והדיפת הצבא הסורי בגזרת חושניה. הגדוד כלל טנקים, נגמ"שים וג'יפים. בפריצה לסוריה היה הגדוד הכוח המוביל בהבקעה לכיוון חאן ארנבה וסבל אבדות כבדות. 35 מלוחמי הגדוד נהרגו במלחמה זו. שמונה מהם נהרגו מפגיעה בנגמ"ש שלהם ערב הפריצה לסוריה. לאחר המלחמה פורק הגדוד.

 

עלינו על הכביש
ורכבנו מזרחה אל עין מוקש
.

****

בכניסה לעין מוקש


עין מוקש ,אחת מבארות המים של הכפר הצ'רקסי הנטוש זיוון  ש
היה אחד משנים עשר כפרים של ההתיישבות הצ'רקסית ברמת הגולן עליה נכתב בתיעוד טיול מדרונות מרכז הגולן, בין קצרין במערב ובין חושניה והר יוסיפון במזרחבשנת 1967 התגוררו במקום כ-100 משפחות שהתפרנסו מגידול בקר ופלחה. לאחר מלחמת ששת הימים נותרו התושבים במקום, אולם בגלל חששות מפני העתיד במקרה שצה"ל יעזוב את רמת הגולן הם עזבו את הכפר כמו שאר תושבי ההתיישבות הצ'רקסית ברמת הגולן ועברו לסוריה

*******

עין מוקש בור עמוק מלא במים בד"כ שמהווה נקודת משיכה למעוניינים בשחיה מרעננת,הבאר נמצאת בלב שטח ממוקש ולכן הגישה היתה אסורה במשך שנים ארוכות,מועצה אזורית גולן וצה"ל פילסו את הדרך ואת השטח סביב הבאר ויצרו אתר ששווה לבקר בו.

*****

****

****

*****

זהו…חאלס…יוצאים מהמים

לאחר הרחצה
חזרנו על הכביש לצומת עין זיוון
כולם, למעט משה ואני
המשיכו צפונה על הדרך
המטפסת אל הר אביטל
וחולפת לצד יער אביטל
עד צומת הדרכים
שם ירדו וחברו אל שביל הגולן
דרכו הגיעו עד לכיכר בנטל.

******


משה ואני המשכנו על כביש 98
הצופה אל בקעת קוניטרה
ומשם טיפסנו דרך לוע אביטל עד לכיכר בנטל

*****

 

תצפית על הפארק הוולקני

מבט על בקעת קוניטרה

 

פסל נאדעה כהן                     

פסל נאדיה מחכה לאלי כהן: מזה שנים ממתינה נאדיה כהן אלמנת המרגל הישראלי אלי כהן להשבת גופת בעלה מסוריה ולהביאו למנוחות בקבר ישראל. הפסל יובל ("יובי") לופן יצר את הפסל המתאר כמיהתה והמתנתה של נדיה לשובו של בעלה. הפסל הוצב בשלהי 2016 במקום הצופה אל בקעת קוניטרה, אזור בו פעל  אלי כהן

*****

*****

מבט מזרחה לבקעת קוניטרה

מבט צפונה לבקעת קוניטרה והלאה לחרמונית

****

צילום גיל מועלם

מבט על על לוע אביטל

עקב שעת הצהריים המאוחרת יחסית
נאלצנו לוותר על העליה להר בנטל
ואז הכרזנו על הפסקת מנוחת צהריים.
מנוחה נעימה בצל העצים,נעימה

מנוחה המדוושים בצל כיכר בנטל

ההפסקה הייתה נעימה
עד כדי כך שהיה קשה לקום,
קמנו והמשכנו
בירידה אל דרך העפר
המובילה למאגר אורטל

****** .

 

בדרך למאגר אורטל

מתקדמים למאגר

מאגרי מים ברמת הגולן – רמת הגולן סובלת מכמה בעיות באספקת המים ומחיר המים בה יקר יחסית, מכמה סיבות, בהן הצורך בהשקעה מאסיווית בבניית מאגרים וקידוחים עמוקים, הפריסה הרחבה של האזור, העדר אלטרנטיות של מים מושבים וחוסר הכדאיות שבהשקעות כבדות על כמות מים קטנה. עם תחילת ההתיישבות הישראלית בגולן, אחרי מלחמת ששת הימים, הוזרמו לרמה מים מהכנרת לשימושים חקלאיים וביתיים, אך כשהתפתחה החקלאות, התברר חוסר הטעם שבהובלת המים מהכנרת בעלייה אל הגולן בעוד מי הנחלים זורמים אל הכנרת. אגודת המים מי גולן הקימה מאגרים בוואדיות שיאגרו את מי הגשמים לפני שיזרמו לכנרת. מרבית המאגרים בבעלות האגודה, ומקצתם בבעלות חברת מקורות. בסך הכול הפוטנציאל במאגרים אלה הוא כ-38 מיליון מ"ק מים. האגודה הקימה מאז היווסדה כ- 80 מתקנים להפקת מים, וגם דאגה לחלוקה מושכלת של המים לצורכי החקלאים. היא הקימה 14 מאגרים בהיקפים של 7,500-350 אלף מ"ק ושלושה קידוחים בעומקים של 300 מטר באדמה הבזלתית בגולן. להובלת המים בין המאגרים משתמשת מי גולן בקו צינור נפט.  אגודת מי גולן, שבבעלות 27 היישובים החקלאיים ברמה, מספקת בשנים האחרונות כמעט את כל צריכת המים לחקלאות ליישוביה, פרט למערכת ההולכה, ששייכת לחברת מקורות. האגודה מחזיקה כיום מערכת מפעלי מים, הכוללת 11 מאגרי מי שטפונות, שלושה מאגרים להשבת מי קולחין וקידוחים המספקים את המים לחקלאות בגולן. מכיוון שהחקלאות מהווה חלק מרכזי בפרנסת תושבי רמת הגולן, הוקם באזור מפעל מים בעידוד המוסדות ובהשתתפותם כדי לפתח תשתית אספקת מים שתהיה תלויה פחות בכנרת ותיתן מענה לפיתוח החקלאי.

****

מבט מצפון על מאגר אורטל


לפני מאגר אורטל פנינו דרומה ,
חצינו ערוץ קטן ובוצי

מעבר הכרחי…

ממשיכים לעבר אורטל

צילום גיל מועלם

****

בפאתי הכפר דלווה

מתקרבים לאורטל

והמשכנו בין חורשת האורנים
לבין פאתי הכפר דלווה אל הסיום.

דרומה לצד כרמי אורטל


רגע לפני סיום,
עצרנו להמתיק את הטיול
בקטיף וטעימת דובדבנים

תדרוך לקראת קטיף: מה מותר, לקטוף לאכול כן, לקחת לא

תופסים עמדה…

*****

*****

****

מבט על על קיבוץ אורטל

אוֹרְטַל הוא קיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית ובעבר לקיבוץ המאוחד ממוקם בין הר שיפון להרים אביטל ובנטל. מיקומו בגובה 915 מטר מעל פני הים. כקילומטר וחצי מדרום לקיבוץ נמצאת שמורת הר שיפון. שם הקיבוץ הוצע על ידי עזריה אלון כ"אור-טל" בשל קרבתו להרי אביטל ובנטל. סמוכים לאורטל הקיבוצים שהיו גם שייכים לתנועת הקיבוץ המאוחד: עין זיוון, מרום גולן ואל-רום. 
ב-1976 התגבש הגרעין ביוזמת הקיבוץ המאוחד במטרה להתיישב בתל קטיף שבמרכז רמת הגולן, אך המקום לא אושר להתיישבות. בספטמבר 1977 עלו החברים כקיבוץ עצמאי למרום הגולן, לשכונת נעורים שפינו חברי מושב יונתן. ההחלטה בדבר הקמת היישוב התקבלה במהירות, והביצוע אף הוא התקדם במהירות רבה. את הקיבוץ הקימו שלוש חבורות של יוצאי צבא עירוניים וגרעיני נח"ל של "הצופים", תוך ליווי של קיבוץ בית השיטה[2]. בתחילת יוני 1978 עברו החברים לנקודת קבע שקבוצת בנייה משלהם בנתה במו ידיה לידהר שיפון, והקיבוץ נחנך רשמית בספטמבר 1978. בשנים הראשונות פעל בקיבוץ מפעל הנעליים "קל טל", לייצור נעליים עם סוליות עץ, שנרכש מקיבוץ דפנה.
היישוב שומר על האופי הקיבוצי. ענפי המשק כוללים מטעים, כרמי יין, אירוח כפרי ושותפות בבית האריזה הגדול בישראל, "פירות הגולן". בקיבוץ נמצאת רפת הצפון שהפכה לאתר תיירות, ובה שותפים שלושה מקיבוצי צפון הגולן – מרום גולן, אל רום ואורטל.

 

*********
סוף דבר

אחרי שש ושלוש רבעי שעות הסתיים הטיול
הרכיבה נמשכה כארבע ורבע שעות
והעצירות וההפסקות כשעתיים וחצי

******

מזג אוויר היה נפלא
לא חם וקריר במקומות הגבוהים

*****

המשכנו ללמוד ולהעמיק
את ההכרה עם חבל ארץ מופלא זה

****

השקענו לא מעט אנרגיה 
אבל, היה שווה מאוד.

*****

כמו כל הטיולים הקודמים ברמת הגולן,
גם טיול זה היה חוויה מלהיבה

 

******

תודה 

תודה לגיל המדריך המופלא
המכיר את משעולי הגולן,

היודע להוביל בחן ובתבונה
ושהשכיל אותנו
תודה מגיעה לו גם על האירוח שלי
בביתו לפני הטיול ואחריו

******

 

תודה לכל המשתתפים
שיצרו חבורה נעימה ומפרגנת

 

*****
תודה לאלה שרכבו לידי מאחור וסייעו שנדרש

 

*****
תודה לגיל ולרון על תרומת צילומיהם לתיעוד הטיול

זיכרון טיול זה ילווה אותי ימים רבים

 

 

.

 

  • Moshe Katz

    הייתה רכיבת טיול מעולה, בתמהיל הנכון של מסלול מעניין חלקו אתגרי, חברת רוכבים נעימה וגם מזג אוויר מושלם לרכיבה.