עניינו של תיעוד זה הוא מנזר המרוניטי אנטוניוס הקדוש ממצרים שנמצא בקצה הצפוני של שכונת עג'מי במקום הקרוי השכונה המרוניטית

 

המנזר נמצא בתחומי העיר העתיקה של יפו ובית העלמין בקצה הדרומי של יפו הנוכחית.

 

הביקור במקום היה במסגרת מיזם  "נוצרים ביפו" שמטרתו ללמוד אודות הנוכחות של הקהילות הנוצריות ביפו בהווה וגם בעבר לבקר במתחמיהם (מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי עלמין ועוד).

 

בפעם הראשונה הגעתי מחוץ למנזר בסיור המקדים שתיעודו  "נוצרים ביפו – מראות ראשונים של המיזם".

 

הביקור בכנסייה שאינה פתוחה לציבור הרחב, התאפשר בתיאום מוקדם של ניבין מח'ול השייכת לקהילה הארמית המרונית של צאצאי עקורי בירעם המתגוררים בגי'ש (גוש חלב).

 

שהתחלתי את המיזם לא הצלחתי להגיע לאדם במנזר. התייאשתי קצת. סיפרתי לניבין על כך!

 

ניבין הבינה שהנושא חשוב לי ונרתמה לסייע.

 

היא בררה את העניין ולמדה שהכנסייה פתוחה ביום שבת בערב עת מתכנסי אנשי הקהילה לתפילה.

 

קבענו שנלך יחד!

 

כך היה !

 

ביום שבת 27 ביוני 2020 ניבין הגיעה עם חברתה פאולה ליפו  ויחד נכנסנו לכנסייה בזמן תפילת סוף השבוע של אנשי הקהילות המרונית ביפו וברמלה שמתפללים בה (ברמלה אין כנסייה מרונית).

 

ישבתי בזמן התפילה וצלמתי.

 

לאחר שהסתיימה התפילה שוחחתי עם מישל קאסב, שסיפר לי מעט  אודות הקהילה המרונית ביפו על אנשיה הוא נמנה.

 

לקראת סיום שוחחתי גם עם אב המנזר שהוא נזיר לבנוני הנמצא בארץ כבר למעלה מעשרים שנים והוא דובר עברית (ביקש שלא אזכיר את שמו).

 

אב המנזר סיפר על המנזר ביפו ותולדותיו והדגיש את העובדה שהוא המנזר הלבנוני היחיד הנמצא בתחומי ישראל!

 

*****

 

התיעוד להלן כולל  סקירות קצרה על הכנסייה המרונית בכלל, על המנזר וצילומים של הכנסייה מבפנים ומבחוץ.

 

*****

אודות המרונים

 

המארונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, המשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור.

 

על פי המסורת הכנסייה המרונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון, נזיר ארמי שנודע בגלל חייו המופתיים, רוחניותו  והנסים שפעל. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית.

 

המארונים הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המארונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשה במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה ה-20, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שכבשו את אזורם. הם אינם רואים את עצמם ערבים.

 

כיום, הכנסייה המארונית היא חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12 נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (הכנסיות מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת).

 

משך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18). חלק גדול מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).

 

כיום המארונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי), הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.

 

******

 

בראש הכנסייה עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה ושמו בישארה אל-ראעי שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז.

 

בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895.

הדיאקונים וכהני הדת של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.

 

במהלך הדורות, האפיפיורים לדורותיהם הכריזו על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית" והם שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (הוכרז קדוש ב-2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (הוכרז קדוש ב-2004). כמו כן הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (קדושים זוטרים במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.

 

קיימות הערכות שונות על מספר המארונים בעולם. האומדנים נעים בין 7.5 מיליון ל-15 מיליון. מספר המארונים החי בלבנון כיום מוערך בין 640,000 ל-850,000 והם מהווים כ-23% מהאוכלוסייה. בסוריה חיים כ-40,000 מארונים בשלוש דיוקסיות, חלב, דמשק ולטקיה. בקפריסין קיים מיעוט מארוני המדבר ערבית בניב מארוני־קפריסאי. הם מוכרים באי כמיעוט דתי והקהילה בוחרת מתוכה נציג לבית הנבחרים. מוצאם כנראה מהמארונים שהתלוו לצלבנים.

 

ערב קום מדינת ישראל, התגוררו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מארונים בשלושה כפריים כפר בירעם, ג'יש ומנסורה והשאר בערים חיפה (3,500  – 4,000 נפש) יפו ומעט בירושלים. מרכזי נציגותם היו בחיפה וביפו וכולם היו נתונים למרותו של האפטריארך המארוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המארונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו בתנועה הלאומית.

 

כיום,קהילה מארונית בישראל כוללת כ-6,700 אנשים ורובם מתגוררים בחיפה (כ-3,500 נפש), בג'יש בו גרים גם עקורי בירעם (כ-1,000 נפש) וגם בשפרעם, בעכו, בעוספיה. כ-2,000  מהמארונים בגליל הם חיילי צד"ל לשעבר ומשפחותיהם, שברחו לישראל בשנת 2000.

 

ביפו מתגוררים כ-200 מרונים. קהילה קטנה של מרונים יש גם ברמלה וכוללת ועשרות בודדות של אנשים.

 

קהילות נוספות נמצאות במצרים, ברזיל, ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה. בראש הקהילות הגדולות ביותר עומדים בישופים מארונים, אבל ברוב המקומות כפופה הכמורה המארונית לבישופים של הכנסייה הקתולית ובמקרים רבים נטמעים המארונים בקהילות הקתוליות המקומיות.

מקור, הרחבה והפניות.

 

להרחבה ראו הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני)

******

 

המנזר ביפו נקרא על שם אנטוניוס הקדוש 

 

אנטוניוס הגדול (נולד בשנת 251 לערך – נפטר כנראה בשנת 356), הוא קדוש נוצרי הידוע גם כאנטוניוס אב המנזר  או , אנטוניוס הקדוש ממצרים או , אנטוניוס הקדוש מן המדבר, או אנטוניוס אב כל הנזירים.

 

אנטוניוס הגדול היה נזיר מצרי שהשתייך לקבוצת נזירים שנקראה האבות המדבריים במאה השלישית ורביעית. מרבית הידוע על אנטוניוס הקדוש מגיע מכתביו של אתנסיוס הראשון מאלכסנדריה, ספר שנכתב אחרי מותו של אנטוניוס ותורגם ללטינית בשנת 374 על ידי אווגריוס מפונטוס.

 

אנטוניוס נחשב כקדוש בכל הכנסיות שמעמד הקדוש קיים בהן.

מקור, הרחבה והפניות

 

המנזר ביפו שלוחה הוא של המנזר שנמצא בצפון לבנון שנקרא דיר דיר אנטוניוס קוז'איה (שם סורי שמשמעותו אוצר החיים) Mar Antonios, Qozhaya, Qadisha Valley.

 

המנזר בלבנון נבנה לראשונה במאה ה-12 וחודש בשנת 1865 נמצא בחלק הצפוני של עמק קדישא בין הכפרים חוואקה ואהדן. הוא אחד המנזרים העתיקים ביותר בעמק זה המכונה עמק הקדושים.

 

 

בראשית המאה ה -19 המנזר היה בשיאו ונמצאו בו עם למעלה מ -300 נזירים.

 

במנזר בלבנון נמצא בית הדפוס הראשון של המזרח התיכון, משנת 1610, כאשר הנזירים נהגו להדפיס כתבי יד דתיים.

 

המנזר הוא אחד העשירים ביותר של המסדר המרוני, ובעלות על נכסים גדולים בעמק, אשר אפשרו לו לתרום כלכלית לתחזוקת המנזרים הפחות מזל שלהם.

 

 

מיקום מנזר אנטוניוס הקדוש
ברחוב דולפין 22 שבשכונת עג'מי ביפו.

 

הקהילה המרונית בעכו התחילה להתפתח בראשית המאה ה-19, עת הגיעו מלבנון קבוצה של סוחרים והתיישבו בה. בשנת 1855 הם בנו בתוך העיר העתיקה כנסייה. אולם בהמשך השנים נהרסה. עם התפתחות שכונת ע'גמי מדרום לעיר העתיקה הם עברו להתגורר בה. בשנת 1904 הם בנו את כנסייתם ומנזר אנטוניוס הקדוש. המנזר והכנסייה שבו הוקמו בסיוע נדיב של הסוחר מרוני אמיד איסקאנדר עוואד בק, ששימש סוכן לחברת הנסיעות של קוק ביפו ובנה את הקטע המערבי של רחוב בוסטרוס שנקרא על שמו. (רחוב רזיאל).

 

 

 

המנזר והכנסייה נבנו לאחר שהמרונים עזבו את העיר העתיקה של יפו, והכנסייה ווהמנזר בחלק הצפוני שלה, שנבנה בשנת 1860 שהיו ברשותם שם נהרסו.

 

 

הכניסה לכנסייה פונה לכיוון מזרח
ומעליה קבועים שלושה חלונות מוארכים וחלון עגול נוסף.

 

המבנה צבוע בלבן ומשובצות בו לבנים חומות עשויות כורכר.
מעל לכניסה מתנשא מגדל פעמונים בן שתי קומות, שבראשו צלב.
מימין למבנה שוכן מוסך המשמש כחדר הארחה.

 

במנזר שנמצא מדרום ושופץ בשנת 2005 מתגוררים חמישה נזירים
אף הם מלבנון הדואגים גם לאחזקת המקום.
הם אינם ששים, בלשון המעטה, לפגוש איש.

 

 

 

סוף דבר

*****

היה זה סיור מעניין ומפתיע
שבתחילת המיזם
לא חשבתי
שאצליח לקיימו.

******

למדתי עוד אודות
הקהילה המרונית בישראל
וזיקתה ללבנון

********

כיום הקהילה המרונית ביפו
קטנה מאוד ביחס למה
שהייתה טרם הקמת המדינה,
הכנסייה המרשימה והמנזר הגדול
הם עדות לגודלה בעבר

******
תודה, מקרב לב לניבין מח'ול,
בלעדיה ביקור זה
לא היה יוצא לפועל.