שנים רבות אני מתגורר בירושלים או בסביבתה הקרובה, אולם, עד כמה שזה נשמע תמוהה, אף פעם לא טיפסתי לשכונת גילה דרך השטח, לא ברגל  ולא ברכיבה באופניים.

 

חשבתי שהגיע הזמן שבאחד טיולי הדיווש הקרובים נטפס ברכיבה דרך השטח לשכונת גילה.

 

לאחר תכנון המסלול, הצעתי לחבריי מספר מועדים אפשריים לטיול.

 

ביום שישי (26/7/2019) בשעת בוקר מוקדמת, ברגעי החשיכה האחרונים התקבצה במגרש החנייה של גן החיות קבוצת הרוכבים שחיש קט התארגנה לרכיבה.

 

הקבוצה כללה שמונה אנשים שהשכימו קום והגיעו מרחבי הארץ והם פי רותם ( סאסא, ליד גבול הלבנון), איל גזית (משמר הנגב), מיכאל עוזרמן ואריה שדה (נתניה) עדי קידר (פרדיסייה), בועז בן חורין (הרצליה), שחר כהן (גבעתיים) ואני קל"ב (מבשרת ציון).

 

יצאנו כמתוכנן בשעה 05:30.

 

******

המסלול, מעגלי, נגד כיוון השעון
התחלה וסיום חניון גן החיות

******

קטעי המסלול
ומראות הדרך

****

חלק ראשון של המסלול

יציאה מחניון גן החיות,
מעבר מעל גשר הרכבת,
מזרחה לעין יעל,
טיפוס במעלה הדרך מעל נחל גילה
ולמול הר גילה ובית ג'אלה,
חלקה ראשון אספלט,
חלקה שני דרך עפר,
הלאה ברחובות מערב ודרום גילה
לעבר קצה דרך חברון

 

 

גִּלֹה היא שכונה בדרום ירושלים, שנוסדה בשנת 1971 כאחת משכונות הטבעת לאחר מלחמת ששת הימים, והיא השכונה הגבוהה ביותר בירושלים מבחינה טופוגרפית – 857 מטרים מעל פני הים ומתגוררים בה כ-35,000 תושבים. לפי החוק הישראלי גילה נכללת במדינת ישראל. בקהילה הבינלאומית יש מחלוקת בנוגע למעמד השטח עליו השכונה בנויה – האו"ם, האיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית וגופים אחרים רואים בה התנחלות.
גילה נקראה בשמה של עיר מקראית בשם זה, אשר זוהתה עם העיירה בית ג'אלא הסמוכה לשכונה מדרום: "וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה" עיר מקראית זו הייתה גם מקום מוצאו של אחיתופל הגילוני, יועצו של דוד המלך. עם זאת, כיום מקובל לזהות את בית ג'אלא עם היישוב "גלים" הנזכר באזור בית לחם בתרגום השבעים לספר יהושע, כאשר "גילה" המקראית שכנה לפי ההקשר בדרום הר חברון, ויש שהציעו לזהותה עם ח'רבת ג'אלא הסמוכה לחלחול.

 

גילה ממוקמת על הרכס הדרומי של ירושלים וחולשת על דרום העיר. גובה הרכס הוא כ-850 מטר מעל פני הים, נתון שהופך את גילה לשכונה הגבוהה ביותר בירושלים. מדרום לגילה ניתן למצוא את בית ג'אלא ובית לחם. ממזרח לגילה ניתן למצוא את שכונת חומת שמואל (הנקראת גם הר חומה), תלפיות וכן תחילה אזור ספר המדבר. ביום בו הראות טובה, ניתן לראות את קצה ים המלח. השכונות הצמודות לגילה הן השכונות הנמצאות בנחל רפאים (נחל אכזב) כגון מלחה, בית צפאפא, וקטמון. ממערב לגילה חולש הר גילה כאשר בעמק ביניהם נמצאים מספר מעיינות.

****

השכונה משתרעת על שטח גדול מאוד, יחסית לשכונות המגורים הוותיקות של ירושלים, והמבנה שלה היה זר מאוד לתושבי העיר שגרו בירושלים לפני הרחבתה בעקבות מלחמת ששת-הימים, והורגלו לשכונות קטנות ואינטימיות. המבנה הטופוגרפי של השכונה יוצר בניה פרוסה (ומכאן פיזור האוכלוסייה על פני כל השכונה). השכונה תוכננה על בסיס של חמישה מתחמי משנה, שבכל אחד מהם כ-1,500 יחידות דיור, ומהווה למעשה יחידה תפקודית שבמרכזה מוסדות ציבור כגון: בתי ספר, גני ילדים, שטחי משחק ומוסדות דת. תכנונה של השכונה שם דגש על מרחבים גדולים בין יחידות הבינוי השונות, שנועדו לתרום לשיפור איכות החיים של תושבי השכונה וליצור שטחי נוי וגן למכביר. כמו כן, בולט מספרם הרב של סגנונות בנייה המנסים להשתלב במבנה הטופוגרפי ולתת לשכונה צביון מיוחד.
שכונת גילה מחולקת למספר תתי שכונות: גילה א', גילה ב', גילה ג', גילה ד' וגילה ה'. בגילה א' וגילה ה' ישנם אזורי משהב בהם מתגוררת אוכלוסייה דתית. בשכונה גינות רבות ושני פארקים מרכזיים. פארק גילה הממוקם בקצה של אזור גילה ה' ופארק זיידנברג בסמוך לרחוב הגננת בגילה. בשכונת גילה מספר מרכזים מסחריים ואף קניון שכונתי בן שתי קומות (קניון גילה).

*****

גילה היא שכונה גדולה והטרוגנית מבחינת רמות ההכנסה של תושביה, אף שמחירי הנדל"ן בשכונה נמוכים משמעותית מהממוצע בשכונות היהודיות של העיר ירושלים. שני פארקים מרכזיים קיימים בשכונה: פארק גילה בקצה גילה ה', המשמש כנקודה מרכזית של מחנאות בשכונה, ופארק זיידנברג בצמוד לרחוב הגננת, המשמש כאחד מגני המשחקים הגדולים בשכונה. זאת לצד גינות רבות הפזורות בין המבנים השונים ומשמשות כריאות ירוקות בתוך השכונה. בגילה ישנו מינהל קהילתי אחד. המינהל מוציא גם עיתון הנקרא "גילון".

במהלך האינתיפאדה השנייה, הייתה שכונת גילה יעד לטרור פלסטיני – ירי ישיר של מקלעים על ידי מחבלים מהעיירות הפלסטיניות הסמוכות, בית ג'אלא ואל-ח'דר, לתוך השכונה. במשך שנת2000 היו כ-100 אירועי ירי כאלה. אף תושב לא נהרג במהלך תקיפות אלו, אך מספר אנשים נפצעו, חלקם באורח קשה. כמו כן נגרם נזק לרכוש. כדי להגן על השכונה נבנתה חומת בטון המונעת ירי נשק קל לעברה. בעקבות התקפות אלו ולאחר בניית שכונת הר חומה הידלדלה אוכלוסיית השכונה לכדי 32 אלף איש. חומת הבטון פורקה בשנת 2010.  בשל השקט הביטחוני.

 

מקור אודות שכונת גילה, הרחבה והפניות  

*****

חלק שני של המסלול,

חציית דרך חברון מזרחה,
תצפית על שכונת הר חומה
(נקראת חומת שמואל),
הלאה למתחם מר אליאס (סגור), 
צפונה בדרך חברון
לאנדרטת גבעת המטוס,
דרך תחנת דלק
טיפוס לקיבוץ רמת רחל, 
כניסה לקיבוץ דרך השערים
הנעולים שנפתחו עבורנו, 
בתוך קבוץ רמת רחל,
הלאה לבית העלמין,
לשרידי המוצב שהגן על הקבוץ
בין 1949 – ל-1967,
יער עצי הזית
תצפית על צור בהר 
ואום טובא,
חזרה לעבר רמת רחל
והלאה לעבר שכונת תלפיות

 

מנזר מאר אליאס הוא מנזר יווני-אורתודוקסי בירושלים. המנזר שוכן בין קיבוץ רמת רחל לשכונת גילה, על דרך חברון (כביש 60), מערבית לגבעת הארבעה ודרומית-מזרחית לגבעת המטוס.
המנזר הוקם בתקופה הביזנטית, בין השאר, כתחנת דרכים על הדרך מירושלים לבית לחם וחברון. הוא נהרס בפלישה הפרסית ב-614, שוקם ונהרס שוב ברעידת אדמה במאה ה-12 והוקם שוב בשנת 1160. שיקום נוסף נעשה בתקופה הצלבנית וכמו כן, הוא שופץ בתחילת המאה התשע עשרה.
בשנת 1345 נקבר במקום הבישוף של ירושלים, אליאס. לאחר מותו החלו תושבי בית לחם ובית ג'אלא לעלות לרגל לקברו מדי שנה. עם הזמן התפתחה מסורת הגורסת שכאן חנה אליהו הנביא בבורחו מפני איזבל. בעבר היו מראים ליד המנזר סלע ועליו שקע בדמות אדם, ונטען שהסלע קיבל את צורת גופו של אליהו כדי שיוכל לנוח בנוחות על גביו.
ב-1823 הותקף נשיא המנזר והוכה קשות, ככל הנראה משום שהתוקפים סברו כי יוכל לגלות להם את מקומו של מטמון חבוי.
במלחמת העצמאות ב-1948 הגיעו המצרים, בפלישתם אל הארץ, גם אל מנזר מאר אליאס, ובסביבתו התחוללו קרבות בין המצרים והישראלים שהתבצרו ברמת רחל הקרובה. המצרים ניסו להשתלט על הכביש הסמוך ולהתקדם בו אל תוך ירושלים, אולם הכוחות הישראלים עצרו אותם. לאחר שביתת הנשק פינו המצרים את האזור, והוא עבר לידי הירדנים. הללו התבצרו על הגבעות הסמוכות, מול מוצבי ישראל. בחצר המנזר ולרוחב הכביש הציבו הירדנים גושי בטון נגד טנקים.
צה"ל כבש את המנזר מידי הירדנים בצהרי 7 ביוני 1967. המנזר נכבש על ידי פלוגה ג' מגדוד 62 של חטיבת ירושלים, בצהרי היום, לאחר הפעלת סיוע מהרכס הצפון-מזרחי, נגד המנזר ונגד המחנה הירדני שהיה לידו. הפלוגה השתתפה קודם לכן בהגנת רמת רחל. גג המנזר שימש כעמדה של הלגיון הירדני ממנו נורתה אש נגד מטוסים. מנקודה זו הופל מטוס של חיל האוויר מדגם פוגה מגיסטר, ומכאן שם הגבעה הסמוכה, גבעת המטוס.
פעם בשנה, ב-19 ביולי לפי הלוח היוליאני, נערכת במקום חגיגה גדולה של אנשי הקהילה היוונית-אורתודוקסית מהסביבה לרגל יום עלייתו השמיימה של אליהו הנביא.
מקור

גבעת המטוס היא גבעה בגובה 813 מטר מעל פני הים הנמצאת בדרום ירושלים, מדרום לקו הירוק, ליד בית צפאפא וצפונית מערבית למנזר מר אליאס. הגבעה נקראת על שם מטוס פוגה מגיסטר שנפל במקום ב-6 ביוני1967, ביום השני לקרבות מלחמת ששת הימים וטייסו סגן דן גבעון נהרג.
"גבעת המטוס" הוא גם שמו של אתר קראוונים לעולי אתיופיה שהוקם במקום. שטח מתחם הקראוונים הוא כ-170 דונם. גבולות המתחם הםתלפיות בצפון, דרך חברון במזרח, גילה בדרום ובית צפאפא במערב.

צוּר באהִר  הוא כפר ערבי ושכונה במזרח ירושלים. השכונה קרובה לשכונות תלפיות מזרח, הר חומה וקיבוץ רמת רחל. הכפר סופח לשטח המוניציפלי של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.

עמודי הזית הוא פסל סביבתי השוכן במרכזו של פארק עמודי הזית, ממזרח לקיבוץ רמת רחל. הפסל עוצב על ידי הפסל רן מורין בשנת 1991. הוא עשוי משלושה עמודים שגובהם 15 מטרים והוא נראה היטב מרחבי ירושלים. בראש כל עמוד צומח עץ זית בן עשרות שנים וענפי שלושת העצים מתחברים זה לזה. בבסיס העמודים שלוש מדרגות המובילות אליהם, ומתחת להן מערך ממוחשב הדואג לדישון עצי הזית שבראש העמודים ולהשקייתם. בכניסה לרחבת הפסל נצבים שני עצי זית נוספים הצומחים מתוך פירמידות עשויות אבנים לא מסותתות. ענפי שני העצים מתחברים זה לזה ויוצרים מעין שער כניסה לאתר. סביב הפסל נטועים כ-200 עצי זית ב-27 שורות בתוכנית מעגלית המובילה לעמודי הזית, ושלושה שבילים מרכזיים מובילים ממנו בצירים המכוונים לאתרים משמעותיים בנוף: "ציר ההרודיון", "ציר בית לחם" ו"ציר ים המלח".לדברי יוצר האתר, עץ הזית הוא "סמל לחוסן, לפוריות ולשלום". למאפיינים השונים של הפסל ישנן פרשנויות שונות; יש הרואים בשלושת עצי הזית שבראש העמודים את שלוש הדתות – יהדות, נצרות ואסלאם, וכן אלגוריה לעם ישראל, שעל אף שגורש מהארץ הוא שב לחיות בה. יש הרואים בפסל המחשה לניתוק השורשים מהקרקע, והחייאתם באמצעות הטכנולוגיה – סמל לציונות. ישנם המצביעים על המיסטיות של הספרה 3, כמתווה דרך-אמצע בין כוחות מנוגדים ומביאה לידי הרמוניה ושלום

******

חלק שלישי של המסלול

צפונה בשכונת ארנונה ותלפיות,
בית הקברות ההודי
ברחוב קורא הדורות 28,
בית ש"י עגנון ברחוב קלאוזנר,
מול השגרירות של ארה"ב,
הלאה לעבר קצה שכונת תלפיות מזרח
(שכונת ארמון הנציב),
מעבר ליד חוות הנוער
של הסוכנות היהודית
לאורך טיילת שרובר
ביער השלום
עד פאתי שכונת אבו תור,
שוב בדרך חברון 
כניסה למתחם התחנה הראשונה,
ושם הפסקה

אַרְנוֹנָה (לעיתים נקראת בשם "תלפיות") היא שכונה בדרום ירושלים הממוקמת בין אזור התעסוקה תלפיות לבין קיבוץ רמת רחל. בשנות ה-90 נעשתה הפשרת קרקעות לבנייה בהיקף נרחב בשכונה, דבר שהביא לעליית מחירים והפך את ארנונה לשכונה יוקרתית מהיקרות בירושלים. החל ממאי 2018, החלה לפעול במתחם השכונה השגרירות האמריקאית בישראל לאחר שהועברה לירושלים מתל אביב.

תַּלְפִּיּוֹת השוכנת בגבולה הדרום-מזרחי של העיר. השכונה התפתחה בתקופת המנדט, וכוללת אזור מגורים ירוק ופסטורלי. יחודה של תלפיות הוא בהיותה השכונה היחידה בירושלים שתוכננה כ"עיר מודרנית" בת כ-800 בתי אב עוד לפני תקופת המנדט (דבר שלא התגשם), וכן בעמידתה רבת-השנים כשכונת סְפר בגבול העיר.  בנייתה של השכונה החלה ב-1921, בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן כיישום של התפיסה האדריכלית הקרויה "עיר גנים".

בית הקברות הצבאי ההודי בשכונת תלפיות הוא בית קברות צבאי בריטי הנמצא בצומת הרחובות קורא הדורות וקלוזנר בשכונת תלפיות בירושלים. במקום קבורים 79 חיילים הודים. ראשיתו של השימוש במקום זה היה בשנת 1918, כאשר הצבא הבריטי הפקיע את הקרקע מידי בנק אפ"ק וקבר במקום, בקבר אחים, 290 חיילים טורקיים, שהיו שבויי מלחמה שמתו בשבי הבריטי. זמן קצר לאחר מכן החליטו הבריטים להשתמש במקום לקבורת חיילים לא-נוצרים שלחמו בשורותיהם: 31 מוסלמים סיקים ו-47 הינדים, שלהם הוקדשו הכיתובים שעל האנדרטה (חייל נוסף שנקבר במקום לא זוהה).
בית הקברות מורכב מחלקת דשא גדולה, ובמרכזה אנדרטת אבן המציינת באנגלית כי המקום משמש כבית קברות בריטי, וכוללת גם פסוק כתוב ערבית מהקוראן וכן משפט כתובסנסקריט. המקום מוקף בגדר סורגים גבוהה. בתחילת תקופת המנדט בא ועד השכונה בדין ודברים עם הבריטים בדבר שימוש הקרקע, שהיה שייך בפועל לשכונת תלפיות. בסופו של דבר הוסכם על הצדדים כי בית הקברות יישאר בייעודו זה, בתנאי שכל הכיתובים בו יופיעו גם בעברית. על הצד האחורי של אחת המצבות נכתב בעברית: "מגרש בית קברות זה הוא מתנה חינם מתושבי תלפיות".
מקור

יוסי בן-חנן (יליד 1945 שירת כאלוף בצה"ל, ועוטר בעיטור העוז. את רוב שירותו הצבאי עשה בחיל השריון. כיהן כראש האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) ושימש ראש משלחת משרד הביטחון באירופה. במלחמת ששת הימים שירת כקצין המבצעים של חטיבה 7, ולחם עמה בקרבות לכיבוש סיני מגבול רצועת עזה ועד תעלת סואץ. בתום המלחמה נודע כחייל שתמונתו הופיעה על שער מגזין לייף, כשהוא רוחץ במי תעלת סואץ ומניף רובה AK-47 (קלשניקוב) מעל לראשו. תמונה זו הפכה לאחד מסמלי הניצחון הישראלי.

 

תלפיות מזרח (או "ארמון הנְציב") היא שכונה בדרום-מזרח ירושלים, אשר נוסדה בשנות ה-70, על שטח שסופח לירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, כחלק מתוכנית שכונות הטבעת הירושלמית. מספר תושביה הוא כ-15,000 איש. שמה של השכונה בפי רוב תושבי העיר הוא ארמון הנְציב, על שם המבנה הממוקם בגבולה הצפוני של השכונה. השכונה ממוקמת כ-4 ק"מ ממרכז העיר. רחובות השכונה קרויים על שמם של עולי הגרדום, וזהו שמו של אחד הרחובות המרכזיים בשכונה.

טיילת  שרובר הממוקמת בשכונת תלפיות מזרח, מערבית לטיילת האז. הטיילת נבנתה במימון קרן גבריאל שרובר, וקרויה על שמו של גבריאל שרובר, בנה של הנדבנית גיטה שרובר. בנייתה החלה ב-1987, והיא נחנכה שנתיים לאחר מכן. הטיילת נבנתה על פי תוכניות של אדריכל הנוף שלמה אהרונסון. הטיילת ממוקמת בין קצה טיילת האז על רכס הר העצה הרעה בקרבתארמון הנְציב לבין רחוב נעמי בשכונת אבו תור. הטיילת אמורה לדמות שני עולמות שונים בו זמנית: האחד דמוי-מדבר וכפרי, ואילו השני עירוני ומתוחכם. המתח בין שני העולמות מתאפשר בין הקרבה לעיר מחד, והצמחייה והקרבה למדבר מאידך. לאורך הטיילת נבנו פרגולות המצלות על ספסלים הצופים לעבר יער השלום, הר הזיתים והרי מואב. במרכז הטיילת נבנתה רחבה למופעים, ומולה ספסלי אבן. לצדי הרחבה מצויים חדרי הלבשה. בעת בניית הטיילת נטעו לאורכה שבעת המינים וכן למעלה מ-600 עצי זית, עצי חרוב ודובדבן. בנוסף, בטיילת אף שוחזר מוביל מים מימי בית שני שנועד להביא מים לירושלים מכיוון דרום. טיילת שרובר היא אחת מארבע היצירות הארכיטקטוניות שנבחרו לייצג את ישראל בביאנלה של ונציה בשנת 1991.

*****

חלק רביעי ואחרון של המסלול,

לכל אורך פארק המסילה
ממתחם התחנה הראשונה
עד פאתי הארינה,
עקיפתה,
לצד אצטדיון טדי,
מול מתחם תעשיות עילית מלחה,
מול תחנה הרכבת מלחה,
שביל הפארק
לצד רחוב מודעי, 
חזרה למתחם גן החיות

*****

סוף דבר,

טיול זה נמשך
חמש ורבע שעות
מתוכן שלוש שעות רכיבה
ושעתיים ורבע עצירות
למטרות תצפית, הסבר, צילום,
הפסקת אוכל
ושיחה עם אלוף יוסי בן חנן,

*****

אין ספק שהיה זה מסלול מאתגר,
בקטע העליה הראשון
לשכונת גילה
טיפסנו לאורך
פחות מ-5 ק"מ כ-200 מ'
וזה לא מעט.

*****

גם נהינו וגם
למדנו להכיר
מקומות פחות ידועים

****

תודה לכל החברים
שעשו מאמץ
והגיעו עוד בחשכה
על מנת שנצא מיד
עם אור ראשון,
תודה למיכאל ועדי
על הצילומים.  

*****