ביום רביעי (26/9//2018) ב' חול המועד סוכות תשע"ט סמדר ואני התארחנו לארוחת בוקר בסוכתם של איילה ויאיר פז בביתם שבאפרת. שם פגשנו את חבריהם דפנה ועופר בן יוסף.

 

לאחר הארוחה יצאנו לטיול בגוש עציון.

 

התגלגלנו בין דרכי הגוש העמוסות כלי רכב בעיקר של מטיילים "מהמגזר".

 

כך הגענו לקראת שעת צהרים ליישוב בת עין על מנת להשתתף בחלק של אירועי "אומני בת עין פותחים סוכה".

 

 

*****

התיעוד להלן מבטא התרשמות שלי
כגיאוגרף שסייר
במקום מבלי להיכנס לדיון פוליטי
על טיבן של התנחלויות.

 

היישוב בת עין נמצא במערב בגוש, ובנוי על מורדות המערביים של ההר הגולשים לעבר הדום הר חברון והשפלה המערבית.

בַּת עַיִן היא התנחלות ויישוב קהילתי כפרי דתי במערב גוש עציון, צפונית-מערבית לכפר עציון. רובם של תושבי בת עין הם חוזרים בתשובה והם קשורים לחסידות ברסלב או חסידות חב"ד. ההתנחלות שוכנת על גבעה נישאה בגובה של כ-870 מטר, בגבול בין השטח ההררי של גוש עציון ושפלת בית שמש. בבת עין מתגוררות כ-300 משפחות. בסמוך למקום נובעים עין חובילה ועין ליבנה.
בת עין הוקמה על אדמות קק"ל שהתנאי שלהם שיהיה "ירוק", ידידותי לסביבה וישתלב בנוף. התושבים הוותיקים קיבלו שני דונמים ורובם מגדלים בהם עצי פרי אורגניים. (גידולים אורגניים זה תנאי ביישוב)
לצד בת עין א' המהווה את הגרעין המקורי של היישוב הוקמה ממערב לו בת עין ב' בקיץ 1998 ותושביו, כ-30 משפחות  מתגוררים בקרוואנים ובבתי קבע. הם בעצם ישוב נפרד שנקרא מרחבי דוד.

היישוב שוכן על הרכס שמדרום לכפר עציון, בסמוך לכפר צוריף. לפני הקמתו שכן הגרעין המייסד בהיאחזות הנח"ל "צורף" על הגבעות הסמוכות. בתחילה  וועדת השמות רצתה לקרוא ליישוב צורף על שם היישוב הערבי הסמוך צוריף.  אבל בגלל שאנשים שרצו לבקר ביישוב ונכנסו בטעות לצוריף החליטו לשנות את השם ובהצבעה הוחלט על בת עין גם בגלל המעיינות בסביבה וגם בגלל הפסוק מתהילים "שמרני כאישון בת עין".
בכניסה ליישוב ישנה עדות ליישוב יהודי קדום מתקופת בית שני, "חרבת חכלילי". בעתיקות במקום נמצאו גת עתיקה עם פסיפס וכן מקווה טהרה גדול.
מצפון לבת עין שוכנים שרידי היישוב משואות יצחק שנחרב על ידי הלגיון הירדני במהלך מלחמת העצמאות. מהיישוב נשארו רק בית הארחה, חדר האוכל (שהפך לבית חולים בחודשי הלחימה) ומגדל השמירה הניצב סמוך למעיין "עין חובילה". כיום מתגוררות במשואות יצחק שתי משפחות ושם פעלה בה מסעדה חלבית כשרה בשם "גוונא" שהפכה להיות אולם אירועים.

*****

היישוב בת עין הוקם ב-1989 בסיוע תנועת אמנה, על אדמות כפר עציון ועל אדמות נוספות שנרכשו מפלסטינים באזור. המייסדים, ישראל הורוביץ, צבי אנוש והרב יצחק גינזבורג, ביקשו לשלב בין אורח חיים דתי לבין עבודת האדמה. הם כינו את עצמם "חסידות במגפיים". כאמור, היישוב הוקם תחילה בשם צורף ובהמשך שונה השם לשמו הנוכחי, בת עין. טקס העלייה על הקרקע היה ביום העצמאות ה-41 למדינה בשנת תשמ"ט  והשתתף בו אריק שרון.

*******

בתי היישוב בולטים בצניעותם ביחס לשאר יישובי גוש עציון. בהתאם לתקנון היישוב, התושבים מקפידים על צניעות, רבים נמנעים משימוש במוצרים מתוצרת גרמניה ומשימוש בטלוויזיה, ומקפידים על עבודה עברית ואי העסקת גויים היישוב מונע כניסת גויים לתוכו, הן ערבים והן אחרים."

היישוב מכונה 'כפר אמנים', משום שרוב תושביו עוסקים בתחומי אמנות ואומנות: חקלאות אורגנית, עבודות קרמיקה, כתיבת מזוזות וספרי תורה, פיסול, אריגה, תפירת טליתות ויודאיקה, ציירים, שחקנים, כותבי שירה, סופרים, רקדנים, במאים, יוצרי ויטראז', מוזיקאים ואמני רקמה, מעצבי חנוכיות, פמוטות, נרות זיכרון וכדומה.
בקצה היישוב ישנם כרמים ולידם הוקם יקב ענבי חכלילי – הוא ממוקם בכניסה ליישוב ומייצרים בו מיץ ענבים אורגני ועראק מענבים מופקרים בסביבה ומכרמים שניטעו בשנים האחרונות. בייצור אין משתמשים בגתות עתיקות הסמוכות אלא במתקנים חדישים אמנם קטנים בתוך מבנה עתיק ששופץ.
במקום גם צימרים.

ביישוב תלמוד תורה ממלכתי-דתי אזורי ברוח חסידית, לבנים ולבנות, שבו לומדים כ-250 תלמידים. המוסד נקרא "שלמה נתיב", ע"ש אחד התלמידים שנרצח בסמוך, בגיל 13.
במקום פועלות שתי תנועות נוער. סניף בנים של אריאל, וסניף בנות של בני עקיבא.
ביישוב ישנה ישיבה חסידית ארץ ישראלית, המחנכת ללמדנות וחסידות בדרכו של רבי נחמן מברסלב, בישיבה לומדים כ-50 רווקים ואברכים, חלקם חוזרים בתשובה. ראש הישיבה הוא הרב נתן גרינברג.
ביישוב פועלות שתי מדרשות, מדרשת בארות המיועדת לעולות חדשות, גיורות, ובנות הנמצאות בתהליך גיור, ומדרשת 'זהר' לחוזרות בתשובה ודתיות מבית..

 

*****

התחלנו את הביקור בנסיעה
בדרכי היישוב מהשער במזרחו
התגלגלנו וירדנו במדרון
עד קצהו המערבי.

*****
עלינו חזרה מזרחה
למרכז השמחה לילד ולטף
שנמצא ליד שער היישוב
הסתובבנו שם

*****
המשכנו בדרך עפר מערבה
לעין חובלה
ונכנסנו לחומוסיית המעיינות

*****

חזרנו ליישוב והתארחנו לפנות ערב
בסוכת משפחת לבנון ומשפחת לוי.

*****
לאחר הביקור חזרנו לאפרת דרך אלון שבות
נסענו בתוואי דרך האבות
שם ראינו את השקיעה המופלאה

 

*****

אלה
מקצת מראות
המקום
והאנשים שפגשנו:
אנשי היישוב
ואורחים

לצד בת עין א' המהווה את הגרעין המקורי של היישוב הוקמה ממערב לו בת עין ב' בקיץ 1998. הם בעצם ישוב נפרד שנקרא מרחבי דוד שהכניסה אליו היא דרך בת עין. בין מקימיו היו חסידי הרב לוינגר וביניהם מנשה וביתו כינרת. אליהם הצטרפו אליהם עוד כמה אנשים שהתגוררו בעבר בחברון ובדרום הר חברון ורצו למצוא מקום עם אדמה. במקום מתגוררים כ-30 משפחות  זוגות צעירים בנים של בעלי תשובה חרדים

בניגוד למרבית ההתנחלויות, בת עין איננה מוקפת גדר מטעמים אידאולוגיים. זאת על אף קרבתה הרבה לכפרים הפלסטיניים חרבת צפא, צוריף, ג'בעה ונחלין.

****

בשנת 2003 נעצרו שלושה מתושבי היישוב יחד עם מתנחל מיישוב אחר, שהואשמו בהתארגנות ותכנון מעשי טרור נגד פלסטינים. הקבוצה כונתה מחתרת בת עין, ושלושה מחבריה הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר כבדים.

****

בפברואר 2007 נדקר למוות תושב היישוב, ארז לבנון – בעת שהתבודד בחורשה במרחק של כ־200 מטרים מביתו. רוצחיו, שני צעירים פלסטינים תושבי הכפר חרבת צפא הסמוך, נתפסו עוד באותו לילה לאחר שהתפארו במעשיהם בגלוי. יש גרסה שהשניים שוחררו בעסקת שליט. רעייתו של ארז הי"ד טוענת שלמרות הכתוב רוצחיו לא שוחררו. היא אינה יודעת על זה. אף אחד לא בישר לה על כך. לטענתה לא הגיוני ששחררו אותם חמש שנים אחרי שרצחו. הואדי בו התבודד ארז לבנון קרוי על שמו, ואדי ארז לבנון.

******

באפריל 2009 חדר מחבל תושב חרבת צפא ליישוב, רצח בגרזן את שלמה נתיב בן ה-13 ופצע ילד בן 7.

******

באוקטובר 2013, לאחר תקרית שבה רעולי פנים תקפו נהג משאית פלסטיני באלות וריססו חיילי צה"ל בתרסיס פלפל, החליט צה"ל להוציא את חייליו משטח היישוב.

********

לאחרונה, כך כתב לי אחד העיתונאים שסייר עם פלסטיני בעל קרקעות באזור, הוא התרשם שהוא "רועד" מפחד מאנשי בת עין שהשתלטו על אדמותיו. אולי, ייתכן ויש עוד כאלה?!

*****

מרכז השמחה 
לילד ולטף

אל המעיין

חומוס המעיינות
שליד המעיין

הפיגוע בשכונת בית ישראל היה פיגוע התאבדות שבוצע במוצאי שבת 2 במרץ 2002 והיווה את ראשיתו של גל הטרור שזכה לכינוי "מרץ השחור" במהלך האינתיפאדה השנייה.
שכונת בית ישראל שכונה חרדית ירושלמית באזור מצוקה כלכלית, השוכנת סמוך לקו התפר בין מזרח העיר למערבה, שנפגעה כבר בעבר מפיגועי טרור בירושלים.
בפיגוע ו נרצחו עשרה אזרחים, בהם שישה ילדים. את האחריות לפיגוע נטל ארגון גדודי חללי אל-אקצא. בשעות הערב של יום השבת עורר אדם בלבוש חרדי את חשדם של עוברים ושבים באזור, זמן קצר לאחר השעה 19:00 בערב, עם תום תפילת ערבית של צאת השבת, היו הרחובות הומי אדם. ביציאה מישיבת "מחנה ישראל" בשכונה, התגודדו רבים ובהם בני משפחות חזן וחג'בי שבאו לשבת לירושלים לחגוג את בר המצווה של בניהם. המחבל פוצץ את עצמו בסמוך לקבוצת נשים שעמדו עם עגלות תינוקות והמתינו לבעליהן שיצאו מהתפילה. בין ההרוגים בפיצוץ היו ילדים ותינוקות בני אותה משפחה. שמונה מההרוגים היו בני משפחת נחמד, תושבי ראשון לציון וקרובי משפחת חג'בי שחגגה את בר המצווה. אישה הרה שרדה את הפיגוע אך איבדה את זוג התאומים שברחמה.

אושפיזין בסוכה

****

ארז לבנון נולד לאבא מרדכי (מוטקה) ולאימא כרמלה בא' בשבט תשכ"ה (04.01.1965). הוריו הביאו אותו "במתנה" לאחותו הגדולה אורלי, שהייתה בת פחות משנתיים כשנולד. הוא נולד וגדל בשכונה הפסטורלית בת גלים בחיפה, ולמד בבית הספר היסודי השכונתי "עליה". המשיך לחטיבת ביניים "תיכון חדש" ול"תיכון שוב" בחיפה. הוריו התגרשו כשהיה בן 16.
מילדותו אהב ארז ספורט. הוא התאמן בקראטה ובכדורגל ואהב מאוד לשחות, בחוף הים הסמוך לבית ובבריכה השכונתית. הוא גם אהב מאוד מוזיקה, אהב לנגן אבל לא רצה ללמוד לנגן: אחותו למדה לנגן על גיטרה ועל אורגן, והוא, בלי ללמוד, היה לוקח את הגיטרה והאורגן, מנגן שעות ומחבר ניגונים משלו. בימי התיכון ארז הקים עם חברים להקת רוק והיה עסוק בנגינה שעות רבות ביממה.
בתיכון הצטרף ארז לתנועת הצופים, ועם גרעין הנח"ל באלישע עלה להיאחזות באורטל. בצבא היה מפקד כיתה בנח"ל מוצנח.
אחרי הצבא ארז החל במסע לחיפוש עצמי, ובגיל 23 חזר בתשובה. בשנים הבאות למד ב"מכון מאיר" בירושלים, בישיבת "עוד יוסף חי" בשכם, בכולל "מנוחה רחל" בחברון ובכולל "קבר רחל" בבית לחם.
באותה תקופה הכיר ארז את דפנה הירדני, ומהר מאוד הרגישו השניים שהם נפשות תאומות. הם נישאו, ואחרי שנה עברו מירושלים לבת עין שבגוש עציון. בבת עין נולד בסוף 1995 בכורם, אדר יוסף חיים, ואחרי ארבע שנים נולדו התאומים צוהר שמואל ולבונה חנה.

בבת עין המשפחה גרה בקרוואן מספר שנים, כשארז בנה את ביתם. הוא בחר כמה פועלים, ועבד איתם יחד על בניית הבית. הבית בנוי בתוך משבצת של שני דונם, שבהם ארז נטע הרבה עצי פרי (משבעת המינים, פרט לחיטה ולשעורה), ובעיקר הרבה גפנים. הוא טיפל באהבה ובמסירות בעצי הפרי שנטע, ועם ילדיו אהב לשתול ירקות בגינת הבית.
ארז היה אדם אופטימי, שמח וטוב לבריות. אהב לעזור, אהב לתמוך באנשים ולהקשיב להם, נתן תמיד מעשר מכל מה שקיבל. היה איש משפחה למופת, בן נאמן שכיבד מאוד את אביו ואת אימו, בעל אוהב ואבא נהדר לילדיו, איתם אהב לרקוד כל ערב לפני השינה.
ארז הרבה לספר סיפורי צדיקים, אותם גם הלחין וניגן. הוא שידר ברדיו ברסלב, הפיק תקליטור, כתב והלחין שירים. ארז העביר שיעורים בהתנדבות במרכז "שיר חדש" בתל אביב, הופיע בשירים ובניגונים משלו באירועים ואהב לשמח חתן וכלה. בייחוד אהב לשמח חולים, וניגן לעתים קרובות בהתנדבות בבתי חולים. ארז השתתף בהקמת "הבית היהודי" בהודו, ונסע מדי שנה להפיץ שם יהדות בעזרת שירה ונגינה בגיטרה. כך קירב לבבות וחיזק אנשים רבים.
ביום ראשון ז' באדר תשס"ז (25.02.2007) יצא ארז מביתו בסביבות 15:30 לכיוון נחל צופית שזורם כ- 200 מטר מבת עין, כדי להתבודד שם. בערב היה צריך לנסוע להעביר שיעור בתל אביב עם חבר. כשלא הגיע לפגוש את החבר לקראת הנסיעה המשותפת החל החבר לחפש אותו, ולא מצאו. החבר הודיע ביישוב על היעדרו של ארז, וכיתת כוננות התגבשה בבית. לאחר חיפושים בכל האזור מצאה אותו חוליה של שלושה חברים סמוך למקום ההתבודדות שלו, דקור וללא רוח חיים.
הרוצחים נמצאו עוד באותו לילה, אחרי שהתרברבו באוזני חבריהם בכפר והתגאו בכך שרצחו יהודי. מסתבר שהשניים, נערים מהכפר הערבי הסמוך אל-עומר, עקבו אחרי ארז, וכשראו שהוא מתפלל לבדו וללא נשק – ארבו לו מאחורי רכבו. כשהתקרב לחזור לרכב התנפלו עליו השניים בסכינים שלופות. ארז הצליח להדוף אותם אך הם התנפלו עליו שוב, דקרו אותו והרגו אותו במקום. הם הוציאו מכיסו את מפתחות הרכב ואת השעון שלו ונסעו עם הרכב לפאתי כפרם, שם שרפו את הרכב מבפנים, שברו את המפתח בתוך המנעול והטמינו את סכיני הרצח ואת השעון של ארז באדמה.
ארז היה בן 42 במותו. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר עציון
המקור .

 

 

סוף דבר

אנשי בת עין, הם רובם ככולם בעלי תשובה.
יש להם כמה מאפיינים המייחדים אותם.
רבים הם אומנים:
נגנים, שרים, ויוצרים עבודות אמנות.
יש להם קוד לבוש ייחודי
הם נראים כאילו זרוקים:
הגברים עטורי זקנים ארוכים
ולנשים מטפחות מסוגננות לראשן.

*******

בביקור של שעות ספורות ביישוב,
פגשנו בעיקר אנשים צעירים עם ילדים קטנים.

********

אי אפשר היה להתעלם
מהיופי החיצוני והפנימי של המארחים
התקבלנו בחום, בפתיחות ולבביות. 
גם זכינו לראות איך תושבי המקום תומכים אלה באלה
הרגשנו שבמקום יש אווירה מוצקה של קהילה ושל שותפות גורל.

******* 

לאחר הביקור צצו מספר שאלות.
האם הם יכולים להתפרנס
רק מלימוד התורה והעיסוק באומנות?
כיצד ילדיהם משתלבים בבית הספר המשותף של ישובי הגוש?
איזה שירותי בריאות יש במקום?
כיצד מתפתחים בני הנוער והאם ממשיכים והולכים בדרכי הוריהם?
ועוד ועוד.
את השאלות הפוליטיות השארנו הפעם בצד!

*******

לאחר הפצת התיעוד הגיבה דפנה לבנון וכתבה

לשאלה מה עם הילדים
חלק מהבנים הממשיכים לא ממשיכים את הדרך של הוריהם בדיוק אבל החליטו להמשיך להתגורר ביישוב עם משפחותיהם .חלקם קבלו חלקות ביישוב וחלקם מתגוררים במורדות. על כן בהתבוננות מעמיקה יותר רואים בישוב לא רק אנשים מזוקנים ונשים צנועות אלא צעירים וצעירות בלבושים אחרים. גם הצעירים והנוער חלקם בוחרים שונה ואנשי היישוב משתדלים להכיל. ראיה לכך ניתן למצוא בכניסה לבת עין לפני השער חניה מלאה מכוניות של בני משפחה שקופצים לביקור במהלך השבת….

******

בנושא שירותי בריאות וכו'
יש ביישוב מרפאה גדולה של קופת חולים לאומית שמשרתת את כל תושבי הגוש שחברים בקופה. ובנוסף יש ביישוב כמה רופאים שעובדים בקופה ומשמשים כוננים בשבתות וחגים ואחות מהיישוב. אז אין כאן רק אומנים יש כמה רופאים כולל רופא שיניים משקם פה מאד מצליח , קבלני בניה, אדריכלים גננות ומורים ועוד ועוד… ואפילו כתב בערוץ עשר כפי שראיתם ….מעט מאד רק לומדים תורה ובאמת יש משפחות שמתקשות בפרנסה אבל יש ביישוב קרן שהוקמה לאחרונה לתמוך בהם.

*****

בנוסף יש כאן מכולת שמוכרת גם ירקות גמ"ח של בגדים וחפצים שאנשים מביאים ואחרים קונים במחירים מאד סמליים ויש כאן אנשים שמוכרים כל שישי תוצרת מקומית כמו סלטים מחומרים טבעיים, פיתות טבעיות מכוסמין, קובנה מכוסמין ועוד….

*****

בסיום הביקור הבנו והרגשנו
אנשי בת עין המיוחדים 
שהם יוצאי דופן, לכאורה
מתגוררים בצניעות מופלאה
באחד המקומות היפים בארץ,
המפגש המיוחד והבלתי אמצעי אתם 
סתר את הדימוי
שהתקשורת הדביקה ליישוב הזה
ושינה את נקודת המבט שלנו עליו
מקצה לקצה.

 

******

לקראת סיום

 

תודה
לאיילה וליאיר פז
שיזמו את הטיול
לדפנה לבנון
שפתחה את ביתה
ובעיקר פתחה את ליבה
וספרה לנו על המקום
ועל בעלה המנוח
ארז לבנון הי"ד 

 

את טיול זה נזכור
עוד ימים רבים