קיבוץ כברי שבגליל העליון המערבי – אנשים ומקום2 במרץ 2022

 

קיבוץ כברי, הנמצא בגליל העליון המערבי, נמצא בתחום המועצה האזורית מטה אשר

 

****

****

מייסודו קיבוץ כברי השתייך לתנועת הקיבוץ המאוחד ובהמשך לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם)  והיום הוא חלק מהתנועה הקיבוצית.

 

כברי נודע בין היתר, בזיקתו העמוקה לאומנות בכלל ולפיסול וציור בפרט, ובשל תפיסת החינוך של מקימיו.

 

קיבוץ כברי הוקם בינואר 1949, זמן קצר לאחר סיום קרבות מלחמת העצמאות.

 

והרכב הדמוגרפי של קבוצת מייסדיו כלל את חברי קיבוץ בית הערבה, ששכן בצפון ים-המלח כעשור ושנאלצו לפנות את ביתם שנתפס על ידי כוחות הלגיון הירדני במהלך מלחמת העצמאות ונהרס בידי כפריי הסביבה.

 

מקימי הקיבוץ  כללו גם חברי הכשרת מעוז חיים שנמצאו בבית ערבה עד הפינוי וגם חיילים משוחררים, בעיקר מחטיבת הראל.

 

,לקיבוץ כברי מעולם לא נכנסתי ועל קורותיו ידעתי מעט מאוד.

 

בסביבת בקיבוץ כברי רכבתי בטיול אופניים מנהריה לכברי, הלאה לשלומי, בצת ויד לי"ד, וחזרה דרך חוף אכזיב (מאי 2017).

 

במסגרת מיזם סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים שנעשו עד כה וייעשו בעתיד, חברי אבס הציע שנבקר גם בקיבוץ כברי.

 

הוא חיבר אותי לעמיתתו תמי חרמש.

תמי חרמש חברת קיבוץ כברי שנים רבות. היא מלאה בקיבוץ תפקידים רבים כולם במרחב הקהילתי, חברתי, תרבותי ועוד… והיא אוהבת את כברי.

 

בשיחה איתה, תמי הסכימה לארח אותנו בכברי במתכונת דומה לסיורים קודמים שעשינו. סיכמנו שכותרת הסיור תהייה קיבוץ כברי – אנשים ומקום.

 

הביקור/סיור/ צילום התקיים ביום שני 28 בפברואר 2022.

 

היינו קבוצה גדולה יחסית, לסוג סיור כזה וכללה את חבריי הבאים: יצחק פיפ רותם (סאסא), ורדה בן חורין (נטף), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), ניר עמית (שער העמקים), אבס (גניגר), בת שבע ומיקי צרפתי (רמת גן), ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), מאיר רזניק (עין השופט), מוטי ארמלין ועמיאל שדה (גילון), סמדר בן דור ואני (מבשרת ציון).

 

התכנסנו בשעת בוקר בגן הפסלים של יחיאל שמי ז"ל בכניסה לקיבוץ. שם חכנו לנו תמי ורותם ורסנו שליוו אותנו במשך כל היום.

 

נכנסנו לחדר האורחים באטלייה שמי.

במתחם אטליה שמי מרוכז מכלול יצירתו  של הפסל יחיאל שמי – פסלים, ציורים, רישומים, תחריטים ועבודות נייר

המקום שימש בעבר כסדנת הפיסול והציור שלו

סביבת העבודה שלו וכן מורשתו האמנותית נשמרים במקום זה, שהפך לחלל גלריה.

את האטליה מקיף גן פסלים רחב ידיים מעשה ידיו, המשקיף לנוף המרהיב של הגליל המערבי.

 

לאחר שיחת פתיחה והיכרות, שמענו מספר סקירות: אסף סלע, בן כברי, סיפר לנו מי היו האנשים שהקימו את כברי; נמרוד כנעני, מנהל האטלייה סיפר לנו על הפסל יחיאל שמי האיש, הפסל והענף בקיבוץ. סמדר כנפו, מדריכה באטלייה, סיפרה לנו גם על יחיאל שמי האומן ויצירותיו.

 

לאחר ביקור קצר בגן הפסלים, עמדנו בנקודת תצפית לכיוון דרום, שם יוסף ורסנו ספר לנו על המעיינות והכפר כברי שהיה למטה למרגלות הגבעה, השרידים הארכיאולוגיים שנמצאו בו והבוסתנים שהיו בו.

 

הוא אף הרחיב על הכפרים הערביים הסמוכים שהיו בקרבת כברי עד מלחמת העצמאות וכן על הקרב בו נפגעה "שיירת יחיעם" "בשבוע השיירות" (סוף מרס 1948) וכיבוש הכפר הערבי כברי בסוף מבצע בן עמי (1948)

 

רותם ורסנו סיפרה לנו על מקורות השם כברי וגלגוליו.

 

משם עברנו לצד השני של ונכנסנו למרכז גוטסמן

מרכז גוטסמן לתחריט – הוא מקום יצירה עבור אמנים מהארץ ומהעולם בתחום התחריט האמנותי.

 

ושם עופרה רעיף, מנהלת המרכז, סיפרה לנו על המרכז, ובעיקר על הצייר אורי רייזמן וציוריו.

 

המשכנו לארכיון של כברי. בחצר הכניסה פגשנו את מיכל רמות, מנהלת הארכיון.

 

מיכל שהיא הבת הראשונה של בית ערבה, סיפרה לנו על תקופת ילדותה ונערותה ועוד. היא קריאה לנו ממספר מסמכים המעניינים והראתה לנו קומץ תמונות.

 

המשכנו,  מרחק קצרצר מהארכיון נמצא חדר האוכל הראשון של כברי ולידו גבעת הגונג שעליה הפעמון שקרא לחברים לחדר האוכל.

 

שם ספר לנו עמרם גבאי (אברום) על חדר האוכל ואת סיפורו כמי שהגיע לכברי בראשית שנות ה-50' של המאה הקודמת כילד בן שמונה שעלה לארץ במסגרת עליית הנוער. הוא סיפר על דרכו והשתלבותו בקיבוץ. מרגש ומעניין היה סיפור מפגש שלו עם הוריו שהגיעו לארץ מספר שנים אחריו.

 

שעת הצהרים הגיעה. צעדנו לעבר חדר האוכל ושם סעדנו את ארוחת הצהרים.

 

אחרי ארוחת הצהרים ירדנו לגלריה השיתופית של אמנים יהודים וערבים, שם ראינו את המיצג על החשמליה

 

המשכנו והלכנו למקום הפאב של כברי. שם שמענו עוד על בית הערבה ועל הפינוי ממנה מפי רותם ורסנו, שהייתה בת שנתיים ומעט בזמן הפינוי. בתחילה פונו הנשים והילדים לקיבוץ שפיים בו התארחו כתשעה חדשים,

 

שם שמענו גם על הפירוד הראשון של התנועה הקיבוצית בתחילת 1949, שחלק מאנשי בית הערבה (אנשי מפ"ם מצדדי יוסף טבנקין) הקימו את קיבוץ כברי וחלק אחר מהם (אנשי מפא"י מצדדי בן גוריון) הקימו את קיבוץ גשר הזיו השכן. פירוד זה היה בעצם קדימון שקדם לפילוג הגדול שחל בתנועה הקיבוצית בשנת 1952.

 

שמענו מתמי גם על החינוך המקומי – תפיסת החינוך המיוחדת של קיבוץ כברי על הקמת בית ספר מקומי שמושתת על ילדי הקיבוץ ועל קליטת ילדים (עליית הנוער והמפעל להכשרת ילדים), הקמת מנור כברי והשילוב האזורי החריג שצמח בשנות ה-80' של המאה הקודמת – בית הספר משותף  לילדי כברי (תנועת הקיבוץ המאוחד) עם ילדי (איילון (תנועת קיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר).

 

שעת קפה הגיעה!

 

עברנו לבית הקפה הקטן והנעים "מָקוֹם לַשֵּׁבֶט"

 

שם עם כוס קפה, גלידה (בוזה) ומאפה פגשנו את גלי מוריה מנהל העסקים של כברי שסיפר לנו על ההיבט הכלכלי והמשקי של הקיבוץ.

 

לקראת סיום פגשנו את שגית כהן שסיפרה על המיזם מָקוֹם לַשֵּׁבֶט שהקימה יחד בן זוגה וכיום היא מובילה את המשך התפתחותו.

 

זהו הביקור הסתיים וחברינו עזבו איש איש לביתו.

 

סמדר ואני המשכנו לשוטט מעט יחד עם תמי ורותם. הגענו למקום בו נמצא צריף מועדון החברים הראשון של כברי שהיום הוא מסעדת אדלינה.

 

במקום ישנה תצפית יפה מרהיבה לכיוון מישור החוף ובעיקר שטחי מטעי הבננות ואבוקדו של כברי וגם על וקיבוץ גשר הזיו, השכן, "היריב".

 

בשעת לפנות ערב, לאחר שבע שעות וחצי, יצאנו סמדר ואני בנסיעה חזרה לבית.

 

*******

המפגשים עם האנשים

שי כנעני מנהל אטלייה שמי

***

צילום סמדר בן דור

אסף סלע

תמי, אסף סלע ואבס

מקשיבים לסמדר כנפו, צילום ניר עמית

יוסף ורסנו מסביר

צילום סמדר בן דור

רותם ורסנו מסבירה על מקור השם כברי

מקשיבים לעופרה רעיף שמספרת לנו על אורי רייזמן

צילום סמדר בן דור

מיכל רמות מקריאה זכרונות

סמדר מקריאה לנו גם, צילום ניר עמית

מקשיבים למיכל רמות

צילום סמדר בן דור

****

***

צועדים בכיף לאתר הבא, צילום סמדר בן דור

אברהם גבאי – אברום

מקשיבים לאברום

***

הדגמה של השימוש בגונג לקריאה לחברים לחדר אוכל ועוד

סיימנו ארוחת צהרים

בגלריה השיתופית, צילום סמדר בן דור

הפאב

השיחה עם רותם ותמי בפאב

***

בדרך ל מקום לשבט

***

***

מקשיבים לגל מוריה על משק וכלכלה  צילום סמדר בן דור

מקשיבים לשגית כהן, צילום ניר עמית

היזמית שגית כהן

********

מיקום כברי

****

****

האזור הגיאוגרפי,
קצה השלוחות הגליל העליון המערבי,
מעל מישור חוף הגליל העליון המערבי
כ-4.5 ק"מ מנהריה

****

****

מבט לכיוון הגבעה בה נמצא הכפר כברי

***

מבט לכיוון תל כברי מושב בן עמי ופאתיה הדרום המזרחיים של נהריה

שמו של הקיבוץ הוא
כשם הכפר הערבי אל-כאברי
שהתקיים במקום עד מלחמת העצמאות

ההשערה היא, ששם זה שימר את השם "כבריתא" או "כבריתה"
הנזכר כיישוב גבול צפוני בימי שיבת ציון וברייתא דתחומין כגבול הצפוני מערבי של תחום עולי בבל

 

הקיבוץ נוסד בשנת 1949 בגבעה הסמוכה לחורבות הכפר הערבי הנטוש אל-כאברי.

***

 

אל כברי – הכפר ניצב על חלק מאתר ארכיאולוגי גדול שהיה מיושב לראשונה ב-3200 לפנה"ס, והכיל יסודות בניינים, פסיפסים וקברים חצובים בסלע.

 

יתכן ששם הכפר מקורו במילה הארמית כַּבִּיריה, שפירושה גדול או עשיר. הצלבנים כינוהו כַּבְּרָא. הגיאוגרף הערבי אל-מקריזי, בן המאה ה-15 קרא למקום אל-כַּבּירָא;

 

הכפר כברי בסוף המאה ה-19 לפי מפת ה-P.E.F

המקור

בסוף המאה ה-19 חיו כ-400 תושבים בבתי-אבן בכפר שסביבו נטעו עצי תאנה, זיתים, רימונים ותפוחים.

 

מעיינות הכפר היוו את מקור המים העיקרי בנפת עכו, וכללו את עין אל-מפשוח', עין פַוָאר, עין אל-עסל ועין כאברי.

 

אמת מים בה העבירו ממי המעיינות לעכו נבנתה בתקופה היוונית; שתי תעלות נבנו לאותה מטרה במאה ה-19 על-ידי מושלי עכו.

 

ב-1931 חיו בכפר 728 תושבים ב-173 בתי אבן, מלט ובוץ, או בטון מזויין; ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,520, מוסלמים כולם. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 47,428 דונם, מהם 90 אשר נרכשו בידי יהודים. בכפר היה מסגד ובית-ספר יסודי לבנים, וכלכלתו התבססה על חקלאות וגידול בעלי-חיים.

 

במלחמת העצמאות שלט הכפר על הדרך בין נהריה וקיבוץ יחיעם המבודד, ושיירות ליחיעם הותקפו בסמוך לכפר.

הכפר כברי וסביבתו במלחמת העצמאות

****

ב־20 בינואר 1948 נערכה התקפה גדולה על יחיעם בידי צבא ההצלה. כח גדול הוצב בדרך ליחיעם, על מנת למנוע החשת תגבורות ליחיעם מנהריה. שיירת נוטרים שגרתית שיצאה מנהריה לכיוון יחיעם נתקלה בחסימה על הכביש בפאתים המזרחים של הכפר, ששולב יחד עם מארב ירי בסמוך, אך הצליחה לפרוץ את המחסום (בהמשך נהרגו 6 נוטרים מהשיירה בקרב שנערך עם כוחות צבא ההצלה כמה ק"מ מזרחית לכפר, באזור 'גבעת המשוריין', הקרויה על שם המשוריין מאירוע זה).

 

בראשית פברואר 1948 נערכה פשיטה על הכפר, ומספר בתים בכפר פוצצו.

 

שיירת יחיעם נקלעה למארב ונלכדה בסמוך לכפר, ובקרב נהרגו 47 לוחמים.

 

הכפר נכבש יחד עם הכפרים הסמוכים לו (כמו ע'אבסייה) במהלך מבצע בן עמי, ב־21 במאי 1948. בהתאם לפקודה שהוצאה בידי מח"ט חטיבת כרמלי, בתי הכפר פוצצו לאחר כיבושו.

 

ב- 18 בינואר 1949 הוקם קיבוץ כברי בחלק הצפון-מערבי של אתר הכפר ההרוס. [קיבוץ] געתון (1948), [המושבים] מעונה (1949) ועין יעקב (1950) והישוב מעלות (1957) נבנו כולם ממזרח לאתר-הכפר, על אדמות אל-כאברי או תרשיחא. היישוב האחרון שהוקם על אדמות אל-כאברי הוא כפר ורדים (1984).

קיבוץ כברי וסביבתו בראשית שנות ה-50', הדרך מצומת כברי צפונה עדין אינה קיימת

***

קיבוץ כברי וסביבתו בתום העשור הראשון

 

*****
פניי ודמות הקיבוץ 

****

גבעת הראשונים

***

****

חדר האוכל הראשון

***

***

כיום קיבוץ כברי עונה להגדרה "קיבוץ מתחדש" ונמצא בתהליכי שינוי.

 

בקיבוץ כברי כ-730 נפש, מתוכם כ-300 חברים, כ-100 ילדים והיתר תושבים  – נשים המתגוררים במקום בלי להיות `חברי קיבוץ`. חלק גדול מהתושבים בכברי הינם `בני הקיבוץ` שבחרו לחיות בכברי ולבנות בו את ביתם, אך לא כחברים בקיבוץ.

 

בשנת 2006 הוקמה אגודה קהילתית חדשה המאגדת בתוכה את חברי הקיבוץ ואת בני המשק המתגוררים כתושבים במקום ובונים בו את ביתם. בתוך כך, קיבוץ כברי ממשיך לקלוט משפחות במסלול קליטה לחברות

***

****

***

***

 

******

אומנות בכברי

****

***

יחיאל שמי

יחיאל [שטיצברג] נולד בשנת 1922 בוורש שבפולין,

 

היותו בן חודשיים עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בחיפה.

 

שמי גדל בחיפה, סמוך לים, בשכונת בת גלים; בוגר בית ספר "הריאלי";

 

למד ציור אצל פרופ' קונרד הניך מהטכניון, התחבר עם הצייר יוסף זריצקי ולמד אצל הפסל יצחק דנציגר בתל אביב.

 

בהיותו בן 17 הצטרף למקימי קיבוץ בית הערבה. בשלב יותר מאוחר התיישב עם חבריו בקיבוץ כברי, בגליל המערבי, שהיה לביתו לאורך כל חייו.

 

שמי עסק באמנות באופן מלא ונאבק על הכרה בעבודת האמן בתוך הקיבוץ.

 

היה מעורה בחיי המשק ונשא בתפקידי מפתח שונים תוך שמירה על מקומה המרכזי של האמנות בחייו.

***

יחיאל שמי מחשובי הפסלים והציירים בארץ, זוכה פרס ישראל לפיסול.

 

שמי נמנה עם אמני קבוצת "אופקים חדשים" (1952-1963) והשתתף בכל תערוכותיה.

 

צעדיו הראשונים היו בפיסול באבן ובעץ. בשנת 1955 החל לפסל בברזל.

 

המעבר לברזל בשנות ה-50 והורדת הפסל מהכן, היו גם המפנה והמעבר מפיסול פיגורטיבי לעיסוק במופשט. מהלך זה היה פורץ דרך בתחומו והפך אותו לאמן מרכזי באמנות הישראלית.

 

מאז שנות ה-60 יצר שמי פסלים ציבוריים רבים, ביניהם האנדרטה "פסל ים" (1967) בחוף אכזיב שנוצרה משרידיה של אוניית המעפילים "פטריה".

 

פסליו מוצבים במקומות מרכזיים ברחבי הארץ. ביניהם: 'אב ובנו' בקיבוץ חוקוק, תבליט הכניסה והרחבה בתיאטרון ירושלים, אנדרטה לזכר חללי חטיבה 8 בכניסה לשדה התעופה נתב"ג, בטכניון בחיפה, בכניסה לבסיס חיל האוויר בתל נוף, בספריה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, בסמינר הקיבוצים, בית יגאל אלון בגנוסר ועוד.

**

שמי הגדיר את תוכן הפיסול שלו כ"נטו" ולא חדל לבדוק חומרים חדשים, לחקור ולהתמודד עם בעיות של צורה וכובד, בחיפוש אחר שפה פיסולית ודרך ביטוי אישית.

 

בשנות ה-70 החל ליצור הדפסי אבן ותחריטים ומסוף שנות ה-80 החל לעסוק בציור בשמן ובאספלט. בשנות ה-90 העמיק את עיסוקו בציור.

 

פעילותו האמנותית של שמי נפרשת על פני תקופה של למעלה משישים שנה. הוא פעל בסוף השישים בפריז ובשנות השבעים בניו-יורק.

 

עבודותיו נרכשו לאוספים חשובים ובהם המוזיאון לאמנות מודרנית ה- MOMA, אוסף הירשהורן בוושינגטון והאוסף של המוזיאון לפיסול Storm King Art Center בניו יורק.

 

שמי הציג באופן סדיר בגלריה בטי פרסונס, ניו יורק.

 

בארץ, גלריה גורדון בניהולו של שעיה יריב הייתה גלריית הבית שלו במשך שנים.

 

המקור למידע ולתמונה אתר אטלייה שמי 

***

****

****

***

*****

מרכז גוטסמן 

צילום סמדר בן דור

אורי רייזמן

   נולד ב-25 בינואר 1924  קיבוץ תל יוסף לבת שבע וניסן ריזמן, אנשי "גדוד העבודה", שעלו לארץ ישראל מפרוסקרוב שברוסיה בעלייה השלישית. מהילדים הארצישראליים הראשונים שנקראו בשם החדשני "אורי". חצי שנה אחרי הולדתו עברה המשפחה לפלוגת "גדוד העבודה" בירושלים.

 

בשנת 1939 למד בסטודיו של יצחק פרנקל, הסטודיו הראשון לציור בתל אביב (נפתח ב- 1925), שהתאפיין באווירה משפחתית ונסגר באותה שנה. ציור הכינור הוא מאותה שנה.

 

בשנת 1942 סיים את לימודיו בגימנסיה העברית הרצליה ויצא לשנת הכשרה בקיבוץ יגור ושנה לאחר מכן היה ממקימי קיבוץ בית הערבה שעל שפת ים המלח.

 

בשנת 1949 הצטרף עם חבריו שפונו מבית הערבה לגרעין מקימי קיבוץ כברי שבגליל המערבי, שם חי ויצר עד יומו האחרון. את ציוריו מבית הערבה ומהשנים הראשונות בכברי כינה ריזמן "התקופה העכורה".

 

בשנים 1951 – 1953 חי בפריז (בתמיכת אביו) ולמד בבית הספר הלאומי לאמנויות יפות, בסדנה לאמנות מונומנטלית של הצייר ז'אן סוברבי. אשתו ובתו נשארו בארץ. באותה תקופה שהו בפריז לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, ובינם לבין ריזמן התפתחה ידידות רבת שנים. עם לאה ניקל צייר ב- 1952 במשך שלושה ימים תרנגולת שחוטה שקנו בשוק כמודל על כיסא.

 

בשנת 1953 חזר מפריז. המפגש עם האנשים "הקשים" כלשונו והנוף המקומי, והמאבק על מעמדו כצייר בקיבוץ, חוללו אצלו משבר רציני ראשון. "עמדתי על סיפון האנייה המתקרבת לחיפה והבטתי אל האור הבהיר והחזק, השונה כל כך מן האור האפרפר של פריז. הסתכלתי ונבהלתי: זה היה משהו שלא ידעתי לציירו… היה זה אור שלא ידעתי להגדירו. לבן, ועם זאת – לא לבן. שקעתי בדיכאון איום". תקופה זו כונתה בפיו "תקופת הבלוז"

 

בשנת 1954 הקים סטודיו ב"מקלחת הקנדית", מבנה נטוש ורעוע בשולי הקיבוץ. לאחר עירעור של הקיבוץ ועירעור חוזר של ריזמן אושר סופית הסטודיו. לריזמן אושר לעסוק בציור במשך שני ימי עבודה בשבוע, ואחר כך שלושה. אושר לו לרכז ימים אלה ולהקדיש חודש רצוף לציור וחודש רצוף לעבודה במשק. רק באמצע שנות ה- 70 התאפשר לו להקדיש את כל זמנו לציור.

 

ב-25 בינואר נפטר בקיבוץ כברי ביום הולדתו ה- 67, בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה.

 

מקור והרחבות אתר מרכז גוטסמן 

****

***

גלריה שיתופית

***

****

מראות בקיבוץ

***

***

*****

משק וכלכלה

 

פרנסת קיבוץ כברי מושתתת על התמורה המתקבלת בגין עבודת החברים, בתחומי הקיבוץ ומחוצה לו, וכן על מספר פעילויות נוספות:

 

חקלאות: מטעי בננות ואבוקדו גדולים וגידולים נוספים, לול פיטום ורפת חלב (משותפת);

 

תעשייה: שני מפעלים: "כבירן", הוותיק, המייצר חלקי אלומיניום מדויקים ו"ריאון", הצעיר יותר, המייצר מוצרי פלסטיק;

 

שירותים שונים: מרכולית (`הכיכר`), מכבסה המשרתת את תושבי המקום והסביבה, סוכנות ביטוח (`כברי ביטוחים`), שירותים אישיים (קוסמטיקה וטיפולים אחרים); וכו'

 

אומנות ותיירות: "מרכז גוטסמן לתחריט" סדנה לתחריט בעלת שם ומוניטין, "אדלינה" מסעדת גורמה בניחוח ספרדי קטלוני, גלריה שיתופית יהודית-ערבית לאומנות ישראלית עכשווית ועוד ועוד.

 

****

******
מערכת החינוך

****

במערכת הגיל הרך בקיבוץ כברי כ- 100 ילדים, החל מגיל 3 חודשים ועד גיל 6, כמחציתם בני כברי והשאר ילדים מישובי הסביבה. במערכת חמישה גנים: בית תינוקות, פעוטון הדר, גנון אורן, גן ניצן (טרום טרום חובה) וגן עופר (טרום חובה וחובה).

 

מערכת  "חינוך משלים"היא מכיתה א' ועד כיתה י"ב ומחולקת לארבעה מרכזים חברתיים: מרכזון (כיתות א'-ג'), מרכז (ד'-ו'), מרח"ב (ז'-ט') ושכבת נעורים (י'-י"ב) והיא כוללת כ-120 ילדים ונערים. המדריכים של הקבוצות השונות קולטים את הילדים אחרי סגירת בית הספר ומבלים איתם את השעות הבאות, כל מרכז חברתי לפי צרכי הילדים/הנערים. בנוסף לפעילויות היומיומיות מתקיימת מערכת של חוגים שפועלים כל השנה, כמו כן הילדים והנערים משולבים בפעילות המועצה האזורית מטה-אשר ופעילות תנועת הנוער של בני המושבים.

 

בית הספר היסודי "מעיינות" שוכן בקיבוץ כברי בגליל המערבי. בית הספר נוסד ב – 1989 ומונה כ-350 תלמידים המגיעים אליו מישובי האזור כולו: יחיעם, געתון, כברי, בית העמק, כליל, אילון, אדמית ועוד.

 

חטיבת הביניים  מנור-כברי נמצאת בקיבוץ אילון. בבית הספר שש כיתות חינוך רגיל וכיתת חינוך מיוחד. סה"כ כ- 200 תלמידים. אוכלוסיית התלמידים הטרוגנית מאוד ומגיעה ממקומות יישוב רבים ושונים: ערים, ישובים קהילתיים, ערי פיתוח וילדי צד"ל. הצוות מונה כ- 35 מורים. צוות המורים בחט"ב מנור-כברי פיתח מודל ארגוני וחינוכי אשר מציע שינוי בארגון הלמידה.  מודל ייחודי זה מבוסס על תיאוריות חינוכיות חדשניות ובעיקר על הגישה הקונסטרוקטיביסטית בחינוך ונקרא 'אשכולות תרבות'.

 

בית הספר התיכון 'מנור-כברי' בבית הספר שילוב של לימודי מדעים ואמנויות. במגמות האמנות התלמידים באים לידי ביטוי אישי בפיסול או בציור, בהצגות, בבימוי, ביצירת סרטים, בקונצרטים ובמחול. בד בבד הוא מאפשר לתלמידים ללמוד פיסיקה, מתמטיקה, ביולוגיה ומדעי המחשב ברמה גבוהה. שיתוף מעבר לתחומי בית הספר מקיימים עם בי"ס "גליל מערבי" ועם בי"ס "השלום" בשייח דנון. כמו כן שותפים לבתי הספר "אופק" ו"סולם צור" במגמות הלימוד.
בתחום בית הספר ומעמיקים את הקשר שלנו לקהילה באמצעות "מחויבות אישית".

******

 

בקיבוץ כברי פועלת מערכת שירותי קהילה מגוונת הכוללת שירותי רווחה לקשישים ולנסעדים, מערכת בריאות מקיפה, פעילות תרבותית ענפה, מתקני תרבות, ספורט ופנאי, שירותים מוניציפליים שונים ואחזקת מבנים ותשתיות.

 

***

****

ארכיאולוגיה

אל כבירי אתר יישוב בבסיס המדרון הדרומי של גבעת קבוץ כברי, בשולי עמק החוף. במקום היה כפר ערבי שניטש בשנת 1948.

 

מדרום לאתר נמצאים עין השיירה ועין צוף

 

במקום זה יש לזהות את כברתה/כבריתא של “ברייתת התחומים”. אמנם הוצע גם לזהות את כבריתא עם ח’ כברסא בתחום נהריה, אך אין עתיקות במקום כלל

 

בתעודות צלבניות המקום נזכר מספר פעמים כ – Le Quiebre, תמיד כמקום בתחום אכזיב   Casal Imbert

 

המקום מוזכר בחוזה הצלבני-ממלוכי משנת 1283 כ – al-Kabrah .

 

ברשימות המסים העות’מאניים מהמאה הט”ו שם המקום  הוא Kabireh, אך גם לכ – Kabra, כפר שבו מתגוררות עשר משפחות שמשלמות מס, ומפתיע הדבר שהכפר אינו משלם מסים עבור טחנות קמח, אף שבקרבתו מצויות טחנות רבות, כדוגמת עין צוף וטחנת עוביד . יש לציין שבמשך כל התקופות מתחלף השם בין כברי ובין כאבירי.

 

הכפר תואר על ידי גרן, הטוען למציאת שרידי כנסייה במקום ובדו"ח של עורכי הסקר הבריטי, שגם ציטטו את גרן

 

כביש נהריה-מעלות חוצה את האתר, ובעת הסקר ניתן היה להבחין בחתך שנוצר ברצפת פסיפס תעשייתי ובקירות, שמאוחר יותר נחשפו

 

כבשן סיד גדול בנוי על גבעה מצפון-מערב למרכז האתר, סמוך לכביש הכניסה לקיבוץ כברי. הכבשן הינו שלב מאוחר של פיתוח כבשני הסיד הקדם תעשייתיים שהיו נפוצים באזור.

 

בקיבוץ כברי מפוזרים חלקים של מתקנים שונים שמקור רובם, אם לא כולם, מאתר זה. הם כוללים: כותרת בשימוש משני כמשקולת בורג עם נקב בצורת T הפוכה; שלוש משקולות בורג מסוג "בית העמק"; משקולת בורג מסוג "דנעילה";) ומשקולת בורג שהיא צירוף של משקולת "דנעילה" ומשקולת "שומרון", אך עם מגרעות צדיות בצורת T הפוכה.

 

אל כאבירי ותל כברי היו מיושבים שניהם בתקופה ההלניסטית.

 

למן התקופה הרומית אל כאבירי החליפה את מקומו של התל כמקום המרכזי באזור מיוחד זה השופע מקורות מים.

 

תקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי שוב היו מיושבים שני המקומות בו זמנית.

 

באתר נערכו שלוש חפירות: בחפירת בדיקה מצומצמת מצפון לכביש (1997) נמצאו שכבות יישוב שונות שראשיתן בתקופה הפרסית. בחפירה רחבה שניהל ה' סמיטליין מדרום לכביש נמצאו שרידי יישובים, שהבולטים בהם הם מהתקופות הביזנטית-הערבית הקדומה, הצלבנית והעות'מאנית.

 

בין הממצאים יש לציין מצע כבישה של בית בד ומשקולות מטיפוס "בית העמק". משטח הכבישה הוסב למכבש מטיפוס "רמה". במקום נמצאו גם שרידי תעשיית סוכר מפותחת, שראשיתה בתקופה הערבית הקדומה. בחפירה שניהלה ה' אבו-עוקסא לחשיפת פסיפס שנמצא בשולי הכביש בעת הסקר, נמצאה גת משוכללת מהתקופה הביזנטית שמרכיביה הם משטח משנה מרוצף פסיפס, משטח דריכה גדול חצוב בסלע ובמרכזו מכבש מטיפוס חניתה, בור סינון עגול ובור איגום שהכיל כ – 18,000 ליטר.

 

הצעות לזיהויים היסטוריים: תקופת התלמוד – כבריתא,  התקופה הצלבנית Le Quiebre, הממלוכית al-Kabrah, העות'מאנית מאה ט"ו Kabra / Kabireh.

 

המקור אתר הסקר האריכאולוגי של ישראל, אל כבירי (אתר 67) מפת עמקה (מפה 5) 

****

עוד ממראות הקיבוץ

***

***

אמפיתאטרון והמועדון היום מסעדת אדילנה

***

***

***

מבנה חדר האוכל

***

***

סוף דבר

***

יום ביקור/סיור/צילום בכברי
היה מרתק ומעניין

****

  הייתה זאת חוויה נעימה
הרבה מעבר למצופה.

*****

למדנו, השכלנו וגם התרגשנו!

***

נחשפנו לעוד אחת
מאבני הפסיפס
והמרקם האנושי
של
התיישבות הכפרית בכלל
והקיבוצית בפרט

****

"הסיפור של כברי"
הוא ייחודי ואין דומה לו

****

שמחנו שנפתח לנו צוהר
להביט דרכו על המקום
ועל אנשים
ועל שניים מחברי הקיבוץ,
ענקי האומנות:
הפסל יחיאל שמי
והצייר אורי רייזמן 

*****
תודה לתמי שהסכימה לארח אותנו,
תכננה את הסיור בקפידה,
תאמה עם האנשים איתם נפגשנו,
עמדה במדויק בלוח הזמנים שקבעה
ארגנה לנו ארוחת צהרים

****

תודה לאבס על יצירת הקשר עם תמי

****

תודה לרותם ורסנו
שלוותה אותנו כל היום
ואף הוסיפה וסיפרה מחוויותיה

*****
תודה לכל האנשים שפגשנו
נמרוד כנעני,
סמדר כנפו,
אסף סלע,
יוסף ורסנו,
עופרה רעיף,
מיכל רמות,
אברום,
גלי מוריה
ושגית כהן בדבריהם,
כל אחד תרם את חלקו,
ליצירת התמונה אודות כברי,
האנשים במקום 

*****

תודה לכל חבריי
שהגיעו
ויחד יצרו את הקבוצה
הסקרנית והנעימה

****

תודות המשתתפים

"תודה לך תמי מקרב לב על ש"סדרת" לנו יום מלמד, מענג ומרתק. נהינו מאוד מאוד"

 

"תמי, תודה רבה לך , לרותם ולשאר החברים בקיבוץ על האירוח המושלם , עכשיו אנחנו יכולים להבין מעט יותר על אופי המקום ואופי האנשים בכברי … וזאת הייתה המטרה ביום המעניין הזה"

 

"היה יום מקסים. נהנתי והתרגשתי ללמוד על עוד פינות בחיי הקיבוץ. תודה גדולה לכולם"

 

"לכל חברי כברי המארחים. אנחנו שחשבנו שהכרנו את כברי והמורשת שלה ושבתנו ומשפחתה חיים בכברי למדנו המון על כברי ועברה המפואר וכמובן על החינוך ובכלל על חשיבות האומנות בחיי הקיבוץ. וכרגיל תודה לכל המשתתפים על החברותא ולעמירם שאף פעם לא מתעייף תודה רבה רבה"

 

"לתמי, תודה על ארגון מדויק של תכנית סיור ומפגש אנושי עשיר, מרתק ומגוון. ותודה על נועם ההליכות שליווה את כל היום. אין ספק שכברי מתבלט בעושר תרבותי וביחס מיוחד לאמנים הרבים בו. תודה מיוחדת למיכל רמות שהביאה את הקבוץ של פעם באותנטיות מלאה. ובסוף היום, הסיפורים שלך ושל רותם היו מעניינים ומרגשים."

 

נהננו ביותר. הסיור היה מעניין ופתח שוב כתמיד "חלון" רחב מידע לישוב מוכר , אך עם רקע שלא היה ידוע לנו.

 

תמי חרמש: "יופי שהגעתם הבייתה תודה לכם על המפעל המיוחד הזה, ותמשיכו לעורר את הישובים לחשוף ולהאיר פינות שוות."