עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/שיטוט/צילום בקיבוץ תל יצחק.

 

הביקור במקום כלל סקירה על תנועת הנוער הציוני שחבריה היו בין מקימיו, על ראשית ימיו של הקיבוץ, על תולדותיו במשך השנים, על דמותו כיום  וגם מעט התרשמות ממראהו הנוכחי.

 

תיעוד זה הוא חוליה נוספת של תיעודי סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים שנעשו עד כה וייעשו בעתיד.

 

המארח ומוביל השיטוט בתל יצחק הוא אלי שחר בן הקיבוץ (יליד 1955).

 

החברות בין אלי שחר וביני החלה באביב 2016 שהמחבר בינינו הוא האהבה לטיולי רכיבה על אופניים.

 

מאז אלי, השתתף במספר טיולים שהובלתי בירושלים והוא גם הוביל את חבריי ואותי בטיולים רבים בשרון, כמה מהם להלן, החלו מתל יצחק והם:

* במרכז השרון, מתל יצחק אל גבעות החול, אבוס החוף והמצוק מעל הים, יוני 2016
* בלב השרון, במרחב הפתוח, בין היישובים וגם בתוכם, יולי 2016
* במרחב נחל פולג: בין גבעות החול, לאורך אבוס השרון, על רכס הכורכר ולאורך גדותיו, יולי 2016
* מתל יצחק אל מצוק חוף השרון בין מכון וינגייט ושפיים, דצמבר 2016
* בגדות נחל פולג ולאורך מצוק השרון וחופו עד שפך הירקון והלאה מזרחה לאורכו עד רמת החייל, ינואר 2017
* בין ביצות נחל פולג, לאורך החולות מעל מצוק החוף ובין הפרדסים, פברואר 2018
* אתרי פריחה ומקווה מים במרכז השרון, מרץ 2019
* בין ביצות פולג וסביב האגמון שבקרבתן, מרץ 2021

 

הביקור בתל יצחק היה ביום שני, 3 במאי 2021.

 

הקבוצה בביקור הפעם כללה חבריי ונוספים: ניר עמית (שער העמקים), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), מיכאל עוזרמן (נתניה) וחברו בני שדה (אחוזת פולג, תל יצחק), דורון קלייר (חיפה) וזוג חבריו דני שולה אורן פינס (אבן יהודה) ואני (מבשרת ציון) .

 

התכנסנו בבית גדי (עליו יפורט בהמשך).

 

שם פגשנו את צבי "קיטו" חסון.

 

צבי "קיטו" חסון – חבר קיבוץ תל יצחק. נולד בשנת 1935 בצ'ילי. בשנת 1957, שנתיים לאחר שהוריו עם אחד מאחיו עלו לארץ גם הוא עלה עם לארץ עם אשתו. כמו הוריו גם הם התיישבו בתל יצחק. במשך השנים פעל בקיבוץ במגוון תפקידים: שנים רבות רפתן, לולן, חקלאי שלחין ופרדסן וגם מזכיר (2 קדנציות) ומרכז משק (7 שנים). כמו כן היה פעיל בתנועת הנוער הציוני: מזכיר עולמי של התנועה  בשתי קדנציות, עשר שנים אחרי עלייתו לארץ. בתנועת קיבוצי הנוער הציוני ובמפלגת הליברלים העצמאיים (ל"ע). בנוסף היה חבר בהנהלה של התנועה הציונית העולמית (1989 – 2001) ויו"ר הנהלת הארכיון הציוני (2012 – 2021). "הנכס" הגדול של קיטו ואשתו הוא משפחתו – ארבעה בנים, ארבעה עשר נכדים/נכדות ושלוש נינות (בינתיים).

 

בשיחה ארוכה, לאחר שהציג את עצמו, שמענו ממנו סקירה על תנועת הנוער הציוני שבין חבריה הקימו את הקיבוץ, על הקמת הקבוץ וימיו הראשונים, על ההתפתחות המשקית והכלכלית של הקבוץ ועל דמותו היום.

 

לאחר מכן צבי הראה והסביר לנו על הפסל ארגמן לזכרם של אל"מ אריק רגב וסרן גד מנלה שנפלו במרדף בבקעת הירדן בקיץ 1968.

 

לפני שיצאנו לסיבוב בשטח, הסתובבנו מעט בבית גדי וראינו את התמונות מימים ראשונים.

 

אחר כך צעדנו במרכז הקיבוץ לעבר הבניין ששימש חדר האוכל. המשכנו לגבעה בה נבנה מגדל המים. משם נכנסנו לבית מזכירות המשק לצפייה בתמונות נוספות מראשית ימיו של הקבוץ.

 

אחר כך עברנו לאתר המגדל-העמדה והמקלט ולתצפית הסמוכה אליו.

 

לקראת סיום נסענו בכביש המקיף את הקבוץ ועברנו בין היתר ליד אחוזת פולג ומכון משואה.

 

את הביקור סיימנו שמחים ומרוצים ברחבת החנייה של המרכולית.

 

בתיעוד להלן תמצית המידע ששמענו, חלק מהתמונות מימים ראשונים שראינו, מספר מפות ומעט צילומים שנעשו במהלך הביקור והשיטוט.

 

*******

מיקום מרכז השרון

****

איתור
על רכס הכורכר
מעל ביצת נחל פולג,
מדרום לכביש 533

נכלל בתחום המועצה האזורית חוף השרון.

*****

קיבוץ תל יצחק שייך
לתנועת "הנוער הציוני"

הנוער הציוני היא תנועת נוער יהודית-ציונית. התנועה התחילה את פעילותה, כמו תנועות נוער רבות יהודיות אחרות, בתחילת המאה ה-20. המייחד את "הנוער הציוני" באותה תקופה מתנועות אחרות היה היותה תנועת נוער ציונית, חילונית, שאינה משתייכת לזרם השמאלי (כלומר לא סוציאליסטית).

 

התפיסה הציונית של התנועה – הציונות היא תשובתנו לבעיה הלאומית של העם היהודי. מטרתה העיקרית של הציונות היא ריכוז העם המפוזר במולדתו ההיסטורית – ישראל, תוך הקמת בית לאומי בו יתאפשר ניהול חיים יהודיים כנורמה, תוך הנאה מלאה ממסגרת אזרחית מודרנית.

 

חזון התנועה: "כתנועת נוער חינוכית, יהודית, ציונית, הומאניסטית, ליבראלית וסוציאלית, אנו שואפים לפיתוח תהליכים מעצבים לחניכינו, על בסיס היסודות האידאולוגיים הנובעים מהערכים החיוניים של היהדות, החלום הציוני והמורשת הערכית העולמית. אנו רואים במדינת ישראל כבית הלאומי בו לכל יהודי באשר הוא עומדת הזכות לפתח ולנהל אורח חיים יהודי כנורמה. אנו שואפים לעודד את חברי התנועה לקחת חלק פעיל בהבטחת המשכיותו של עמנו ובחיזוק והעשרת ההיבטים היהודיים, הדמוקרטיים והפלורליסטיים של מדינתנו, כבסיס לבניית חברה למופת.

 

מבין המגשימים הבולטים של  תפיסת העולם תנועת הנוער הציוני היו שניים מחבריה ששילבו את חלומותיהם ושאיפותיהם הלאומיות יחד עם הרעיונות של ההוגים והמייסדים, והביאו להתהוותה של התנועה. דור זה, שאף להעביר באמצעות הדוגמא האישית, את רצונו להביא את הרעיונות הגדולים לכדי מימוש.

 

יצחק שטייגר – מדריך, מחנך, אידאולוג ומייסד הנוער הציוני. לאחר הקמת תנועתנו עלה לארץ, איחד את גרעיני ההתיישבות של החלוצים העולים, והשתתף בהקמת הקיבוץ הראשון של ”הנוער הציוני“, אושה. יצחק שטייגר איחד את  שורות ציונות הנוער הכללית, והוביל את התנועה העולמית באמצעות כתביו בהם הציג את עקרונותיה החינוכיים של התנועה.

 

משה גליקסון – ממייסדי ”הציוניים הכלליים“ וחבר בוועד הלאומי )הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת שלטון המנדט הבריטי בישראל(. גליקסון מיקד את לימודיו ומסריו החינוכיים בגיבושה האידאולוגי של תנועת הנוער הציוני. משה גליקסון הותיר לתנועה מורשת של הרמוניה חברתית, ואת חשיבות הדת והמסורת היהודית עבור הרעיון הציוני.

 

התנועה התיישבותית של הנוער הציוני (שהוקמה בשנות ה-30' וקיימת עד היום), הקימה את היישובים הבאים:

 

הקיבוצים: אושה, תל יצחק,, כפר גליקסון, הסוללים, עין השלושה וניצנים

 

המושבים אלוני אבא, אחוזם, בית יהושע, בית נחמיה, גבעת ישעיהו, דישון, הר אודם, יד נתן, כפר שמואל, כפר רות, מבקיעים, מי עמי, משואה, נאות גולן, נווה אטי"ב, ניר ישראל, פתחיה, שאר ישוב, שקף שדה אליעזר, שדה דוד, שדה עוזיהו, שורש, שילת, תימורים, תלמי יפה.

 

כפרי נוער המאוגדים בארגון "יסודות" (אלוני יצחק, נווה הדסה, מוסינזון במגדיאל , כפר הנוער ניצנים וחוות הנוער הציוני בירושלים

 

מכון "משואה" להוראת השואה.

המקור "דרכנו" מסמך הסתדרות חלוצית עולמית הנוער הציוני שעודכן לקראת הועידה העולמית של התנועה בשנת 2018 

******

ימים ראשונים

קיבוץ תל יצחק הוקם בשנת 1938 כישוב חומה ומגדל על ידי עולים מחבל גליציה שבפולין. הקיבוץ נקרא על שמו של יצחק שטייגר שהיה ממנהיגי תנועת הנוער הציוני בגליציה.

ההזמנה טקס עליה לקרקע, המקור ארכיון הציוני המרכזי, באדיבות אלי שחר

גרעין הראשונים היה קטן מאוד ובשנת 1941 התאחדו עם חברי תל-יצחק, חברי קיבוץ "שורשים" שחיזקו את הקבוצה הראשונה. מאוחר יותר הצטרפו ניצולי שואה חברי "הנוער הציוני" ששרדו את התופת והגיעו לארץ.

בראשית שנות החמישים הגיעו לתל-יצחק הראשונים מבין מגשימי "הנוער הציוני" בדרום אמריקה שחיזקו את שורותיו של הקיבוץ. במהלך השנים נוספו לתל-יצחק בני הקיבוץ שנולדו במקום והפכו לחברים. לאורך השנים עברו בתל-יצחק גרעיני נח"ל, עולים חדשים שהגיעו לארץ לאורך כל שנות המדינה וזוגות ויחידים מהעיר ומקיבוצים אחרים.

 

בשנת 1950, חברי תל-יצחק הקימו בסמוך לקיבוץ, מוסד חינוכי בתנאי פנימייה "נווה הדסה" שחינך לאורך שנים אלפי ילדים, עולים חדשים וישראלים. ילדים אלה שלא יכלו לקבל בבית הוריהם את החינוך הטוב לו היו ראויים, זכו לקבלו ב"נווה הדסה". המוסד ממשיך בפעילות החינוכית גם כיום.

תל-יצחק החל את דרכו כקיבוץ חקלאי מובהק ולאורך השנים גידלו בקיבוץ גידולי שדה, פרדסים, לולים, רפת, אבוקדו ואפילו מטעי בננות בשלב מוקדם של הקיבוץ.

 

לאורך השנים עם התבגרותם של החברים והצורך למצוא מקורות פרנסה נוספים, הוקמו בתל-יצחק מפעלים: "מלט" ליצור מבנים טרומיים, מפעל לצעצועים ומפעל "אשקלית כמיפרוד" ליצור דבקים וחומרי אטימה. חלק מהמפעלים נסגרו או נמכרו.

 

בשנת 1996 הקיבוץ נכנס לשותפות עם חברת הבנייה "רובינשטיין" ונבנתה על אדמות הקיבוץ "אחוזת פולג" שהיא כפר לגמלאים הרוצים לחיות במסגרת חברתית פעילה ומוגנת.

 

בשנת 2002 קיבוץ תל-יצחק החל בתהליך של שינוי אורחות החיים שבמסגרתו נעשית הפרדה בין הכנסותיו של חבר מעבודתו לבין תרומתו הכספית לקהילה. שינוי זה נעשה תוך התחשבות ודאגה לאוכלוסיות מסוימות כמו משפחות עם ילדים קטנים וחברים וותיקים.

 

כיום מונה אוכלוסיית תל-יצחק מאתיים חברים ושלוש מאות חמישים תושבים ושבעים ילדים.

 

כיום מתפרנס קיבוץ תל-יצחק מעבודת חוץ של חברים ומענפי שירותים: סופרמרקט המשרת את כל תושבי האזור, גני ילדים לילדי הקיבוץ ולילדים מכל האזור, חדר אוכל ומטבח המוכרים ארוחות לחברי הקיבוץ ותושבים מהאזור.

 

מקור ההכנסה המרכזי של הקיבוץ הוא הסופרמרקט, כיום, הוא הפך לרשת המונה ארבעה סניפים: בתל יצחק, בבית יצחק, בבצרה, ובשכונת אגמים שבנתניה וביולי 2021 יפתח הסניף הגדול מכולם ברמת אמיר בקדימה צורן.

*****

 

בתל יצחק פועל מכון משואה לזכר חברי תנועת הנוער הציוני שנספו בשואה, הכולל מרכז ללימודי השואה, מוזיאון היסטורי וארכיון הנוער הציוני.

 

"בית גדי", לזכר גד מנלה, בן הקיבוץ
שנהרג במרדף אחר מחבלים בבקעת הירדן

סרן גד מנלה  בן דויד וגניה. נולד ביום ז' בשבט תש"ו (9.1.1946) בקיבוץ תל- יצחק שבשרון, אשר הוריו היו בין מייסדיו אחרי שהגיעו לארץ במסגרת "הנוער הציוני". מטבעו היה גד ביישן תכונה זו התבטאה בו בחוסר רצון לדבר בציבור בכלל ועל עצמו בפרט וכן לא נטה להתגאות בהישגיו בצבא. לשני דברים היה רוחש חיבה מקטנותו – למכונאות ולגורי-כלבים. המוסך היה לו ביתו השני ובאשר הלך נדמה היה שבמוסך כל מעייניו, כי גד אהב לפרק ולהרכיב ולבדוק את קרבי-המכונות ולדעת מה מקומם ומה מטרתם. חיבתו זו דחפתו בכל עת ובכל שעה למקום בו היו מתקנים כלים ומכוניות ושם גילה את ידיעתו ואת יכולתו. כן היתה לו "חולשה" יתירה לגורי כלבים שליד ביתו. הוא לא יכול היה לעבור ולשמוע את יללתם בלי שילטפם ויקדם את פניהם בחיבה. דומה שעליהם היה שופך את האהבה שבלבו, את כל רגשותיו.

 

בבית-הספר היסודי גילה את כשרונותיו הטכניים והמיכניים וכאשר סיים את לימודיו בו נשלח לבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" שבנהריה כדי ללמוד פרק במכונות חקלאיות. עוד בגיל צעיר אהב לטייל הרבה ובפרוטות-הכיס שקיבל רכש אטלס לעצמו. לאחר-מכן היה שוקע בקריאת ספרי הרפתקאות ובספרים על ארצות רחוקות. עיניו הגדולות כאילו רצו להבין את כל מה שנאמר וכל הנעשה. משהו מיוחד היה בהן, בביטוי העצב והעליצות שבתוכן, בערפליות מבטן ובדרך הבנתן וחכמתן.

 

ביולי 1963 הגיע מועד גיוסו לצה"ל ואז יצאו הוא וחבריו לכפר-גליקסון לנח"ל. תחילה היה הרושם שאין הצבא אהוד – במיוחד עליו, כי הוא לא אהב לבצע פקודות של אחרים; והוא היה ממהר להחליט ולבצע את כל מה שקיבל על עצמו במלוא האחריות, בלי שפחד ובלי שהיסס. לא אהב לדבר ולהשמיע דברים כשם שלא אהב שידובר בו ועליו, אך כשהיה משמיע משהו היו אלה דברי טעם ומחשבה. חבריו הכירו אותו כצייד מעולה האוהב לשוטט עם "הרוגטקה" בידו, אולם שובבותו לא הסתירה את לבו הטוב שהיה מוכן לעזור לזולתו בכל עת ובכל שעה בלי שאהב להתבלט, מפני שמטבעו היה ביישן, כאמור, ונחבא אל הכלים. כאשר נסתיימה התקופה בכפר-גליקסון מיהר לבקש את העברתו לנח"ל מוצנח. מעניין לציין כי מה שהביא אותו להתנדבות לצנחנים היה חוסר עניין בגידול הגזר בשדות משק כפר-גליקסון ולכתו אחרי לבו היה מעשה אופייני מצדו – ומיד הזדהה עם ההווי המיוחד של הצנחנים. הוא התגבר על הפחד והשתלט על עצמו מתוך קור-רוח מחושב – ובכך מצא סיפוק. בחיי-הצבא מצא לו אתגר ותמיד הציב לעצמו פסגה של מעשה רב שאליה היה מוכרח להגיע, כי זה היה הקו הברור שלו: לא לוותר ולא להיכנע לכשלונות, יהיו אשר יהיו. הוא דרש מחניכיו את המכסימום שאדם יכול לדרוש מעצמו: לא את המאמץ הגופני דרש כי אם כוח-רצון להגיע למטרה, והיו כאלה שאמרו עליו: "אחרי מפקד כזה נלך ללא חשש, בידיעה ברורה שהוא יודע את אשר לפניו". הוא שלט בעצמו בכל מצב ובכל סיכון ויכולת זו היא שמילאה את כל הוויתו. נאמר עליו שהיה נחפז ונמהר כלפי חוץ וכלפי הסובבים אותו, אולם רק מניעים פנימיים הביאו אותו לכך.

 

אחרי שגמר את השירות הסדיר שלו בדרגת סגן-משנה התנדב לשירות-קבע ובמלחמת ששת הימים היו תכניות נועזות מצדו בשביל סיירת הצנחנים, תכניות על מיבצעים שדרשו תעצומות-נפש ואחריות מרובה. בשטח הקרבי הפך לדמות בולטת ובמשך הזמן הגיע גד לדרגת סרן – וכתום המלחמה, בשעה שחזר ממנה, היה עטור-נצחונות. על אומץ-לבו ועל תושייתו במיבצע כראמה, שאירע ביום 21 במארס 1968, בצאתו בזחל"ם תחת אש-האויב העזה למשוך אליו את האש כדי לאפשר לכוחותינו לאתר את מקורות-האש של האויב, ונוסף לכך על חלצו פצועים בהיותם תחת אש עזה ורצופה, צויין לשבח על-ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף חיים בר-לב. האות הוענק לו ביוני – ולאחר חודש ימים, ביום א' באב תשכ"ח (26.7.1968), נפל גד בשעת מירדף אחרי חבלנים בבקעת הירדן יחד עם אל"מ אריק רגב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל-יצחק.

 

בראשית ישיבתה השבועית של הוועדה המרכזת של ההסתדרות התייחדו חבריה עם זכרם של גד ואריה שנפלו באותו קרב ושיגרה תנחומים למשפחות, לצה"ל ולקיבוץ תל-יצחק שהשתייך אליו גד. לאחר שני טכסי האזכרה הפשוטים והקצרים ב"שלושים" לנפלו ולנפילת אריה רגב נתכנסו מפקדים, קצינים, חיילים והתייחדו עם זכרם מתוך העלאת זכרונות עליהם.

 

קיבוצו הוציא חוברת לזכרו בשם "גדי", אשר בה פורסמו דבריהם של אישים שונים, וביניהם דברי הרמטכ"ל, שציין את גד כאחד "מן המעולים שבשכבת המפקדים הצעירים בשירות-קבע. הוא צמח בקיבוץ ובשל בצה"ל – והערכים שיינק משני מקורות אלה מצאו באישיותו ובנפשו קרקע פוריה. הוא התחנך על הגשמה חלוצית במשקו ועל דוגמה אישית והמושג 'אחרי' בצה"ל, קלט את התורה ודבק בה. לתפקידיו בתה"ל התמסר כליל תוך הזדהות מוחלטת כשהיא מצוייד לא רק בנכונות וברצון טוב אלא גם בתכונות יכולת וחושים מפותחים להפליא, שבזכותם הצטיין בשדה ומילא תפקידיו בהצלחה ובכשרון…" גם "רפול" (אלוף-משנה רפאל איתן, קצין הצנחנים הראשי) כתב עליו באותה חוברת בספרו על "הזכות הגדולה שהיתה לו להכיר את גד. הוא עבד על טיבו כאשר מינה אותו לסגן מפקד-הסיירת. הוא סיפר איך גד שב אחרי מלחמת ששת הימים מפני ש"משעמם בבית! רוצה לחזור" – ואז היה לקצין המבצעים. בתקופה ההיא ממש שלגביו החלה בפעולת כראמה, עמד על טיבו ולאחר מיבצע זה באו תקריות, מירדפים, סיורים וטיסות לרוב וגם שבת אחים יחד בשיחות ארוכות על מלחמת ששת הימים, על פעולות-התגמול ועל חינוך ילדים כלוחמים. אלוף (במילואים) עוזי נרקיס אף הוא מספר על פגישותו הראשונה בגדי ועל הפגישות עמו לאחר-מכן – עד לימיו האחרונים. קיבוצו שלגד החליטו להקים ליום השנה לנפלו ולנפול אריה רגב את "בית גדי". ואכן ביום השנה היה טקס חנוכת-הבית אשר הוקדש לסימפוזיון על הנושא "הגבורה בעם ישראל". השר משה קול ואלוף פיקוד המרכז השמיעו דברים על נושא זה הועד להקמת הבית הוציא שתי חוברות באנגלית בשם "גדי". שמו וזכור הועלו ספר "המסתערים ראשונה" לאורי מילשטיין וכן בספר "אחרי" לשלמה נקדימון. בספר "המלחמה שלאחר המלחמה" בהוצאת ענף ההדרכה וההסברה שבמטכ"ל וסופר על הקרב שעליו צוין לשבח. בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסרן גד (גדי) מנלה ז"ל הומר לעיטור העוז

 

המקור אתר יזכור משרד הביטחון 

אל"מ אריק אריה רגב זיידמן בן אברהם-יהושע וחיה-שרה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ג (16.2.1933) באמשנוב אשר בפולין. בשנת 1934, בהיותו בן שנה בערך, עלתה המשפחה לארץ. היה בן למשפחת פועלים, וכאביו, חבר איילת-השחר, היה בן לאיש-המעשה, כי עובד חרוץ היה ומסור לתנועה,. אמו, שהיתה גם היא חברה מסורה בלב ונפש לתנועה, הורישה לילדיה, במותה בעודנה צעירה, את הענווה ואת צניעות הליכותיה. כאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי באיילת-השחר וכשסיים את לימודיו שם עבר ללמוד בבית-הספר המקצועי "עמל" בחדרה. לאחר-מכן למד שנה אחת בסמינר הקיבוצים. היה נאמן ומסור להוריו ולמשפחתו ואהב לבלות אתם ולהקדיש זמן רב כדי לשהות עמהם.

 

התגייס לצה"ל בשנת 1950, שירת בגדוד 890 והשתתף בפעולות התגמול. באוקטובר 1956 מונה למפקד פלוגה ו' בגדוד 890. פיקד על הפלוגה במלחמת סיני, במסגרתה השתתפה בצניחת הכוחות במעבר המיתלה. ב-1961 מונה למפקד גדוד 890 של חטיבת הצנחנים. ב-1967 מונה רגב לקצין אג"ם של פיקוד המרכז ובתפקיד זה לחם במלחמת ששת הימים. ב-1968 מונה למח"ט הבקעה.

 

במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן פעלו אל"ם רגב וסרן מנלה נגד חוליות אשר חצו את נהר הירדן וחדרו לגדה המערבית. הם הפעילו צורת קרב חדשה, שנקראה "מרדפים". בשיטת קרב זו הופעלו כוחות ניידים של חי"ר במסוקים ובזחל"מים. המרדפים התנהלו בתנאי שטח ומזג אוויר קשים. מרגע שאותרה חוליית מחבלים, נעו גששים עם הכוחות כדי לעקוב אחרי המסתננים. כשאותרו היו כוחות צה"ל מכתרים אותם וקוראים להם להיכנע. במידה וסירבו היו נכנסים איתם לקרב מגע סופי.

 

בתאריך ה-26 ביולי 1968 הוביל רגב מרדף אחר 8 מחבלים באזור פצאל. במהלך קרב נהרג (יחד עם סרן גד מנלה).

 

בהלוויתו ספד לרגב משה דיין, שאמר בין היתר: "בדורנו נוצרים את האומה הצעירים שבבנינו. הם מקדישים לה את חייהם אשר טרם חיו, ומפלסים את דרכה לתקופה בדמם הניגר. אריק רגב היה מן הנבחרים במפקדנו הצעירים… העז בין האמיצים, הראשון בין הפורצים… מדינת ישראל שקמה במלחמה, לא זכתה, זה למעלה מ-20 שנה, להשיב את חרבה לנדנה. מלחמת העצמאות, פעולות התגמול, מערכת סיני, מלחמת ששת הימים ועתה המלחמה בטרור. מלחמה באה אחר מלחמה. קרב רדף קרב. אין אנו נפרדים מהנופלים, כי לא נוכל לעמוד במשימתנו ללא האמונה, המסירות והמופת, הזוהרים אלינו מגלי העפר של טובי חברינו, הנופלים לידנו."

 

לזכרו ניכתב על ידי חיים חפר השיר האיש מן הבקעה אשר הולחן ועובד על ידי מוני אמריליו.

 

על שם שני המפקדים הוקם מושב ארגמן. שם היישוב ניתן לו בידי רחבעם זאבי אלוף פיקוד מרכז בזמן הקמתו, והוא מורכב מראשי תיבות שמם ארג = אריה רגב, גמן = גד מנלה.

המקור והרחבה ראה גם אתר יזכור משרד הביטחון 

****

עוד ממראות הקיבוץ

******

נחל פולג הוא אחד הנחלים החוצים את מרכז השרון למלוא רוחבו ומנקז שטח כולל של כ- 120 קמ"ר. שטח האגן שלו קטן ביחס לנחלים היורדים מגב ההר אל מישור החוף האחרים. בניגוד להם לנחל זה אין כלל יובלים המגיעים מאזורי ההר. בחלקו התחתון יש בנחל מים כל השנה, שמקורם בעיקר במי שפכים.  גבולות אגן הניקוז של הנחל הם: אגן נחל אלכסנדר מצפון וממזרח ואגן נחל ירקון בדרום ובדרום- מזרח. הנחל, שאורכו כ- 17 קילומטרים, מתחיל את דרכו בסביבות קיבוץ רמת הכובש ובפאתי העיר טירה. והוא מתפתל בין פרדסי השרון. ליד מושב בצרה, הנחל פונה צפונה כדי לעקוף רכס הכורכר המזרחי של השרון לעבר העמק שמדרום לתל יצחק ואחר כך ממשיך מערבה בין אודים ויקום. סמוך למושב אודים חוצה הנחל את רכס כורכר נוסף (הרכס התיכון) כשהוא נעזר בפרצה מלאכותית. לקראת השפך, הנחל עובר בדיונות חול מצפון לרכס הכורכר המערבי, והוא נשפך לים מצפון למכון וינגייט.

לנחל פולג ישנם מספר יובלים והעיקריים הם:
– נחל אודים מגיע אליו מכיוון צפון ומנקז את הגבעות אבן יהודה וכפר נטר;
– נחל דרור, המנקז את צפון גבעות תל מונד ואליו ליד מאגר תל יצחק הסמוך לכלא הדרים הקולט את מי שיטפונות החורף ואת הקולחים הזורמים בנחל אליו מצטרפים
– נחל חירות ונחל משמרת שראשיתם בגבעות שמדרום לתל מונד. נחל דרור נשפך לנחל פולג מדרום לתל יצחק.
– נחל רשפון המגיע מכיוון דרום וזורם צפונה באבוס המזרחי ומצטרף לנחל פולג באזור שבין יקום ותל יצחק.
– נחל רעננה הוא יובל נוסף המגיע אליו מכיוון דרום ומנקז את הגבעות שמצפון לעיר
היום, רוב קטעי הנחל ויובליו, ברחבי האגן, הם תעלות מלאכותיות שנחפרו על ידי רשות ניקוז בסמוך (פחות או יותר) לתוואי האפיקים הטבעיים בשל סוג הקרקעות בהן עובר הנחל.

סוף דבר

סיור זה היה מעניין,

למדנו עוד פרק מרתק על
תולדות ההתיישבות בארץ ישראל בתקופת היישוב
שקיבוץ תל יצחק הוא אחד ממרכיביה.

למדנו על תנועת הנוער הציונית
שפעלה בעולם ובארץ
אך, יחסי הציבור שלה "צנועים"
והיא פחות מוכרת.

למדנו עוד פרק עצוב על מלחמות ישראל
ועל מעשה הנצחה 

התרשמנו מדמות הקיבוץ!

התרשמנו גם
מהתאוששות שלו מהמשברים הכלכליים
בשנות ה-90'
שהפכו את הקיבוץ לפורח ומשגג
שרבים רוצים לחיות בו

*****

תודה לאלי שחר,
שתיאם את הביקור, הוביל
והסביר לנו בצורה מפורטת,

תודה לצבי קיטו חסון
על הסקירות המאלפות
והמענה לשאלות שנשאלו