בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

 

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

נצרת  היא העיר השלישית בארץ הקודש בחשיבותה בתולדות הנצרות.

 

העיר הראשונה היא ירושלים – מקום המשפט של ישוע, מקום הצליבה, העלייה השמיימה ומקום הקבר הקדוש, העיר השנייה היא בית לחם מקום הולדת של ישוע.

 

לפי האמונה הנוצרית בנצרת בישר המלאך גבריאל למרים כי היא נושאת ברחמה את ישוע בן האלוהים, במקום עבד יוסף הנגר אביו של ישוע; נצרת הוא המקום שבו גדל ישוע מינקות ועד לתחילת משרתו; במקום זה דרש את דרשתו בבית הכנסת ביום שבת, דרשה אשר בעטיה רצו תושביו לסקל אותו בהר הקפיצה ושם נעשה לו נס והוא קפץ וניצל.

 

בעיר נמצאים מספר אתרים קדושים, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה וכזאת היא בזיליקת הבשורה הלטינית הקתולית.

 

בנצרת נמצאות קהילות ערביות מכל זרמי הכנסייה הנוצרית ולהן כנסיות.

 

בעיר בנוסף לכנסיות ישנן מספר מנזרים, מרביתם שייכים לזרם הקתולי וגם מספר בתי ספר כנסייתיים, שלושה בתי חולים, בתי הארחה, מוסדות רווחה ועוד.

לסירוגין, מאז קיץ 2022 נמשך המסע להכרת הפן הנוצרי והוא עדיין טרם הסתיים וראו הפן הנוצרי של העיר נצרת – כללי, ריכוז, סיכום ביניים וכוונות להמשך.

 

ביום שני 15 בינואר 2024 חבריי פואד באשרת (יפיע), יצחק איתן (כרם מהר"ל) ואני הגענו לביקור וצילום במתחם בזיליקת הבשורה הלטינית.

 

הפעם, הודות לתיאום מוקדם של פואד, התאפשרה לנו כניסה למתחם הכנסייה וחסכה מאיתנו חיפוש מקום חנייה קרוב בעיר, שאחד ממאפיינה כמו מרכזי ערים אחרות בארץ, היא מצוקת החנייה.

 

הפעם הקודמת  שהגעתי למקום להצצה הייתה ביולי 2023 במסגרת השיטוט קצר ברובע הלטיני של עיר העתיקה.

 

הפעם בקרנו בתוך בזיליקת הבשורה ובכנסיית יוסף הקדוש, צפינו על חזיתותיהם ושוטטנו בשטח בסביבתן. עברנו ליד המנזר הפרנציסקני הנמצא ביניהן ובו נמצא גם בי"ס  "טרה סנטה", ובית הדין של העדה הקתולית בעיר ומוזיאון קטן.

ראוי לציין שהביקור במתחם זה התקיים ביום 101 של מלחמת עזה, 7 באוקטובר ובעטייה אין תיירים בארץ.

 

בזמן שבקרנו למעט מספר נזירים ואנשי אבטחה לא ראינו איש.

להלן מידע אודות הכנסייה
ובו משולבים הצילומים
שנעשו במהלך הביקור

הבזילקה ידועה בדרך כלל בכינוי כנסיית הבשורה הוקמה על אתר שבו על פי המסורת הנוצרית קתולית, ניצב ביתה של מרים, אם ישו, ואשר בו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה כי היא צפויה להרות ולשאת ברחמה את ישו, בן האלוהים.

 

מתחם הבזילקה הבשורה הלטינית מחוזק ומופעל על ידי מסדר הנזירים הפרנציסקנים (טרה סנטה) וכולל את בזיליקת הבשורה, כנסיית יוסף הקדוש והמנזר הפרנציסקני הנמצא בין בזיליקת הבשורה מדרום לכנסיית יוסף הקדוש מצפון ובו נמצא גם בי"ס  "טרה סנטה", ובית הדין של העדה הקתולית בעיר ומוזיאון קטן.

 

הבזיליקה היא אחת הכנסיות החשובות בעולם, והיא הייתה לסימן ההיכר המזוהה ביותר עם העיר נצרת.

 

בזיליקת הבשורה ניכרת בכיפת חרוט אפורה וגדולה, שבראשה מנורה דמוית מגדלור, והיא המבנה הבולט בנצרת וסימן ההיכר הידוע ביותר שלה.

 

מיקום בזיליקת הבשורה

מתחם בזיליקת הבשורה נמצא בעיר הרובע הלטיני (חרת אל-לטין) בצידה הדרום-מערבי שהתגבש בראשית המאה התשע בתקופת שלטונו של סולימאן פאשה. שני הרבעים האחרים הם הרובע היווני (חרת א-רום) בצפונה,  והרובע המוסלמי (חרת אל-אסלאם) במזרחה (כיום מכונה "השכונה המזרחית").

מתחם בזיליקת הבשורה

מתחם כנסיית הבשורה ניצב ברחוב אל-בישארה רחובה הראשי של העיר העתיקה בנצרת, המוליך מכיכר העיר בדרום עד כיכר המעיין וכיכר הכנסייה בצפון.

 

אורכו של המתחם מצפון לדרום הוא 180 מטר ורוחבו המרבי 140 מטר.

 

הכנסייה ניצבת בצידו הדרומי של המתחם.

 

מצפון לה משתרעת רחבה גדולה הניצבת על גבי עמודים, ומתחתיה מוצגים שרידי הכפר הקדום של נצרת אין סיטו. ברחבה ניצב הבפטיסטריום של הכנסייה, ולידה גן מפלים.

 

בצידו המזרחי של המתחם ניצב מבנה המנזר הפרנציסקני שהוקם לראשונה בשנת 1620 ונבנה מחדש בשנות ה-30' של המאה העשרים.

 

המבנה כולל גם את בית הדין הדתי של העדה הקתולית בעיר, את בית הספר "טרה סנטה" ומוזיאון קטן בקומת המרתף, המציג את תולדותיה של הכנסייה ושל נצרת הקדומה.

מצפון למנזר נמצאת  כנסיית יוסף הקדוש.

 

בין המנזר לכנסיית יוסף הקדוש שוכן גן קטן שבמרכזו עמוד נושא כותרת קורינתית, ועל בסיסו רשום ביוונית "XAIPE MAPIA" (שלום מרים) ובלטינית "IUBILAEUM ANNUS DOMINI MM" (יובל האלפיים לשנת האדון)

אתר הכנסייה ותולדותיה

החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קדומות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של ישוע.

 

האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה, נחשפו בחפירות גם שרידים של מבני מגורים, בארות מים ואסמים.

 

במקום התגלו שרידיו של מבנה פולחן יהודי-נוצרי מוקדם, ובין היתר נחשפו בו בפטיסטריום פרימיטיבי, רצפת פסיפס וגרם מדרגות שבו שבע מדרגות, ואשר הוביל אל מערת הבשורה.

 

בתקופה הביזנטית הוקמה במקום כנסייה המתוארכת לשנת 427. המבנה נהרס, לפחות באופן חלקי, על ידי הערבים, לאחר שאלה כבשו את ארץ ישראל בתחילת המאה השביעית.

 

טנקרד, נסיך הגליל הצלבני כבש את נצרת בשנת 1099, והחל בהקמת הכנסייה בשנת 1101. היא הייתה גדולה בהרבה מהמבנה שקדם לה, והיא אף גדולה במעט מהכנסייה הנוכחית. הכנסייה הצלבנית נהרסה בשנת 1263 בפקודתו של הסולטאן הממלוכי ביברס.

 

מאוחר יותר, כנראה בסוף התקופה הממלוכית או ראשית השלטון העות'מאני  הקים מסדר הנזירים הפרנציסקנים הקתולי, משמורת ארץ הקודש (Custodia Terrae Sanctae) במקום קפלה קטנה שגוננה על מערת הבשורה, ומצב זה נותר בעינו משך כארבע מאות שנים.

 

בראשית המאה השבע עשרה, בשנת 1620 העניק האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני אישור לפרנציסקנים להקים מחדש את כנסיית הבשורה ולבנות בסמוך לה מבנה מגורים לנזירים.

 

בעקבות האישור קיבלו הפרנציסקנים לרשותם את מערת הבשורה ואת שרידי הכנסיות ההרוסות, והפכו לבעלי הזכויות על המקום הקדוש עד היום.

 

רק בשנת 1730 אישורו של מושל הגליל  דאהר אל-עומר הצליחו הנזירים להקים את הכנסייה שהייתה קטנה ששופצה והורחבה בשנת 1877, וחזיתה נבנתה מחדש.

 

לכנסייה זו לא היה ערך רב מבחינה אדריכלית ואסתטית, והוחלט להרוס אותה כליל ולהקים תחתיה כנסייה מודרנית.

 

הכנסייה נהרסה בשנת 1954 כדי לפנות מקום לחפירות ארכאולוגיות, ולאחר מכן הוקם המבנה הנוכחי במקום.

תכנון ובניית הכנסייה הנוכחית

תכנון הכנסייה החדשה הופקד תחילה בידיו של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, שהקים מספר כנסיות בישראל ומחוצה לה.

 

ברלוצי החל כבר בשנת 1939 בהכנת תוכנית מפורטת לכנסייה, אולם בשנת 1958 הועבר הפרויקט לאדריכל ג'ובאני מוציו, גם הוא איטלקי  שהכין תוכנית חדשה למבנה. שותפו הישראלי לתכנון היה האדריכל יצחק משה לבקוביץ (תלמידו בפוליטכניקום בטורינו, עד שסיים את לימודיו בשנת 1940 ועלה לישראל).

 

התוכנית אושרה בשנת 1959, וב-30 בספטמבר 1960 נשכרו שירותיה של חברת הבנייה הישראלית סולל בונה (המהנדס הראשי היה אינג' שלמה לופטין (אלוף).

 

האפיפיור פאולוס השישי פקד את האתר הבנייה בעת ביקורו בישראל בשנת 1964.

 

עבודות הבנייה נמשכו למעלה משמונה שנים, והכנסייה הוקדשה בחג הבשורה שחל ב-25 במרץ 1969. יומיים לאחר מכן נערך טקס נוסף בהשתתפות נציגי זרמים נוצרים לא קתולים.

 

האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר בחג הבשורה, ב-25 במרץ 2000, והתפלל בכנסייה.

 

באותה עת, העיב מאבק שפרץ בין נוצרים למוסלמים בעיר, בשל תוכנית המוסלמים לבנות מסגד במקאם שהאב א-דין השוכן מול כנסיית הבשורה בעקבות אישורה על ידי הממשלה ב-1997. הפרשה, שכונתה "מסגד המריבה" או "כיכר המריבה", כללה עימותים וחיכוכים בלתי פוסקים בין שני חלקי האוכלוסייה שהסתיימו, עוד זמן קצר לאחר ביטול התוכנית בשנת 2002.

 

ב-14 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת. הוא ערך מיסה המונית על הר הקפיצה, ולאחר מכן ביקר בכנסייה.

מחקר ארכאולוגי

רובו של המחקר הארכאולוגי באתר התאפשר כאשר כנסיית הבשורה הקודמת נהרסה בשנת 1954, כדי לפנות מקום למבנה הנוכחי.

 

מחקר זה נמשך מ-1955 ועד 1968, סמוך להשלמת הקמתה של הכנסייה.

 

עם זאת, עצם קיומם של המבנים המוקדמים במקום, כמו גם חלק מהממצאים, נודע בחפירות שהתקיימו בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים‏.

 

חלק מהממצאים מוצגים במוזיאון השוכן בבניין המנזר הפרנציסקני שבמתחם, ושרידי המבנים עצמם שוכנים מתחת למפלס הרחבה הצפונית, ניתנים לצפייה במקומם.

 

בשנת 2009 התגלו שרידיו של מבנה מגורים המתוארך למאה הראשונה או השנייה סמוך למתחם הכנסייה

 

מבנה הכנסייה

הכנסייה בנויה משני מפלסים גדולים הנבדלים לחלוטין זה מזה.

 

המפלס התחתון, או הקריפטה, משמר את מערת הבשורה ואת השרידים העתיקים שנמצאו מתחת לכנסייה, המפלס שמעליו הוא כנסייה מודרנית.

 

שני המפלסים מקושרים זה לזה באמצעות פתח גדול בתקרת הקריפטה (רצפת הכנסייה), שצורתו כשל מתומן. הפתח נמצא מתחת לכיפת המבנה, והוא פיר פתוח המאחד את כל חלקי הכנסייה.

 

אורכה של הכנסייה 44.60 מטרים, והיא קצרה בצידה המערבי בחמישה מטרים מהכנסייה הצלבנית בשל אילוצים גאוגרפיים הקשורים בתוואי רחוב הבשורה הסמוך.

 

רוחבה של הכנסייה 27 מטרים, וגובהה הפנימי, מרצפת מפלס מערת הבשורה שבקריפטה ועד הנקודה הגבוהה ביותר בכיפה, הוא 49 מטרים.

 

הכנסייה עשירה מאוד בדימויים ובסימבוליות, המוקדשים בראש וראשונה למרים ולבשורה. אלה כוללים שילובים שונים של האותיות "A" ו-"M", שתי האותיות הראשונות של המילים "AVE MARIA" ("אווה מריה" – "שלום מרים") שבהן נפתחת הבשורה, ומסיבה זו רוב המעברים בכנסייה בנויים בצורת קשתות מחודדות. סמלים נוספים הם הספרה 8 המסמלת בנצרות את הרוחניות ואת החיים, וכן כפולותיה; וכביטוי לפולחנה העולמי של הבתולה, יש בכנסייה מגוון יצירות אמנות בסגנונות שונים מכל רחבי תבל.

החזית המערבית

החזית המערבית של הכנסייה מוקדשת לבשורה, והיא פונה לעבר שער הכניסה ברחוב הבשורה.

 

בחזית המערבית קבועות בה דלתות הכניסה אל הקריפטה (הכנסייה התחתונה).

 

החזית קעורה ובשני צדדיה שני מגדלים מתומנים עטורי כיפות מחודדות בגוון אפור.

 

חלקה העליון של החזית בנוי בצורת גמלון עם מעקה אבן משופע.

שישה מאורעות מחיי ישו על הדלת במפלס התחתון מובאים על רקע סצינות הקשורות בהם – לידת ישו על רקע סצנות סגידת האמגושים, סגידת הרועים, הבריחה למצרים, טבח התמימים, ישו בחברת יוסף הקדוש לצד תיאורו בין המורים, טבילת ישו לצד השבת בן האלמנה לחיים, הדרשה על ההר על רקע סירת דייגים, צליבת ישו לצד תחייתו.

האכסדרה

לאורך חומתו החיצונית של המתחם, שוכנת אכסדרה המקיפה את הכנסייה ממערב ומדרום. אורכה 105 מטר ורוחבה ארבעה מטרים.

 

היא נושאת גג בטון משופע ונתמכת על ידי עמודי אבן שביניהם קורות בצורת האותיות A ו-M.

 

לאורך קיר האכסדרה מוצגות עשרות יצירות אמנות שנתרמו על ידי מדינות שונות ברחבי העולם. היצירות עשויות מחומרים שונים, כגון פסיפס או אריחי חרסינה, וכל אחת מהן מבטאת את המסורת האמנותית והדתית של המדינה אשר תרמה אותה. כל היצירות מציגות את הבתולה בדרכים המקובלות – המדונה והילד, הפייטה, לאחר הכתרתה במרומים וכיוצ"ב. מעבר לסגנונות הייחודיים, משלבות חלק מהיצירות מוטיבים לאומיים ברורים, כמו צבעי דגל הלאום, כיתוב בשפה הלאומית או תיאורה של הבתולה בדמותה כקדושה המגנה המקומית.

החזית הצפונית

החזית הצפונית קטנה בשטחה משתי החזיתות האחרות, שכן היא מקבילה רק למפלס הכנסייה העליונה.

 

מסיבה זו, כיפת הכנסייה, הגדולה בלאו הכי, נראית גדולה עוד יותר מכיוון זה.

 

לעומת החזית המערבית והחזית הדרומית, החזית הצפונית פשוטה יותר והיא איננה עשירה בדימויים דתיים ואמנותיים.

 

למעשה היא נדמית למבנה מבוצר, וקבועה בה שורה של חלונות צרים וקטנים, עשויים זכוכית צבעונית, ומעליהם שורה של פתחים קטנים.

 

שתי הדלתות שבחזית זו קטנות יחסית ואין להן מבואה, והן נמצאות במרחק גדול אחת מהשנייה.

 

מוטיב פסי האבן הבהירים והוורודים, המקיף את מבנה הכנסייה מכל צדדיו, ממשיך גם בצידו הצפוני, אך הפסים הוורודים אינם מעוטרים ואינם נושאים מסר אמנותי או דתי.

 

הסיבה העיקרית לדלות האמנותית של צידו זה של המבנה, היא בכך שבחזיתו ניצב מבנה הבפטיסטריום של הכנסייה, השוכן בליבה של רחבה מעוטרת. אל שני אלה – בית הטבילה והרחבה – ממוקדת תשומת הלב במקום.

הכנסייה העליונה

הכנסייה העליונה חופפת את תוואי הקריפטה שמתחתיה, ועל-כן, גם את תוואי הכנסייה הצלבנית מהמאה השתים עשרה.

 

היא עשויה מחלל אחד ללא טרנספט; ושתי שורות עמודי הבטון, התומכים בגג המבנה בחלקו המערבי של האולם, אינם מחלקים אותו לשלוש ספינות נפרדות ממש.

 

החלק המזרחי של הכנסייה, השוכן מתחת לכיפה, פנוי מעמודים, והוא יוצר חלל רבוע וגדול, שאורך כל אחת מצלעותיו הוא 25 מטרים. בקצה המזרחי של האולם קבועים שלושה אפסיסים, הניצבים גם הם מעל האפסיסים שבקריפטה.

אופייה של הכנסייה העליונה שונה לחלוטין מזה של הקריפטה. היא מוארת היטב על ידי האור החודר מלמעלה דרך הכיפה המרכזית והכיפה המשנית שמאחוריה.

 

היא נראית גדולה יותר, שכן, אף על פי ששטחה זהה לזה של הקריפטה שמתחתיה, הכנסייה העליונה גבוהה יותר, ותקרתה מתנשאת לגובה של 12 מטרים.

 

בנוסף, הפתח בתקרת הכנסייה העליונה, שמעליו נחה הכיפה, גדול יותר מהפתח המתומן הקבוע בתקרת הקריפטה (וברצפת הכנסייה עצמה).

 

לעומת הריק המסתורי של הקריפטה, הכנסייה העליונה עמוסה באלמנטים אמנותיים רבים, הניבטים בצפיפות מכל עבר. חלק גדול מיצירות אלה נתרם על ידי אומות שונות, ולכן אין ביניהן התאמה כלשהי. הן עשויות בטכניקות פלסטיות שונות, וחלקן מצטיין בצבעים עזים ורבים, לעיתים על גבול המצועצע. גם הרצפה עשויה מפיסות שיש צבעוניות, המצטרפות לסמלים, לכתובות, לדמויות ולעצמים אחרים. מעל כל אלה מתנשא יער עמודים וקורות בטון מזוין, שבעוד שבקריפטה הוא נחבא מן העין, בכנסייה העליונה לא ניתן להתעלם מנוכחותו.

 

לאורך קירות האורך של הכנסייה, מוצגות יצירות אמנות שנתרמו על ידי אומות שונות ואשר עוסקות כולן בבתולה. כמו היצירות באכסדרה שבחצר הכנסייה (ראו להלן), גם היצירות בכנסייה העליונה משקפות את המסורת האמנותית והדתית של המדינות השונות. ארבע-עשרה תחנות הצלב מיוצגות בליווי כיתוב בערבית, מאפיין מקומי ייחודי בכנסייה.

הקריפטה היא
המפלס התחתון
של הבזיליקה

הכניסה הראשית אל הקריפטה היא דרך הדלתות הקבועות בחזית המערבית של הכנסייה. דלת כניסה נוספת נמצאת בחזית הדרומית של המבנה, והיא מובילה אל מרכזה.

 

המפלס התחתון של כנסיית הבשורה איננו קריפטה רגילה.

 

אף שהוא שוכן מתחת לכנסייה העליונה, בדומה לקריפטות אחרות, הוא אינו משמש לקבורה, מראהו הנוכחי הוא תוצר של בנייה ועיצוב מודרניים, והוא חופף בשטחו לכל שטחה של הכנסייה שמעליו.

 

לכן ניתן לתאר את המפלס התחתון גם ככנסייה נפרדת.

 

רוב שטח הקריפטה שוכן במפלס הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12, והיא מעוצבת בפשטות, תוך שימת דגש על הממצאים הארכאולוגיים שנמצאים בשטחה.

הכיפה והגג

כיפת הכנסייה עשויה מבטון מזוין, וחלקיה הובאו לאתר כשהם מוכנים.

 

מאחר שהכנסייה שוכנת במרכז העיר נצרת, אזור הנמצא בעמק, יצר האדריכל מוציו כיפה גדולה, כמעט חסרת פרופורציות למבנה עליו היא ניצבת, הכל כדי להבליט את נוכחותה בנוף העירוני.

 

כדי להגביה את הכיפה עוד יותר, בנה אותה האדריכל מוציו בצורת חרוט תלול, ובראשה קבע מנורה גדולה העשויה מאבן והנדמית למגדלור – סמל לאור האלוהי הקורן מהבשורה.

כנסיית יוסף הקדוש

לפי מסורת מימי הביניים כנסיית יוסף הקדוש הוקמה במקום שבו שכן בית המלאכה של יוסף הנגר, בעלה של מריה ולפי גרסה מאוחרת יותר כאן היה גם ביתו.

 

מבנה הכנסייה הנוכחי הוקם בשנת 1914 על-גבי התוואי של כנסייה צלבנית קודמת

 

סגנונה של הכנסייה נאו-רומנסקי. לידה ניצב מגדל פעמונים רבוע שגגו אדום.

מקורות הסקירה אודות כנסיית הבשורה, הרחבות ושם הפניות נוספות 

סוף, 

הביקור במתחם בזיליקת הבשורה
היה מעניין ומלמד

הצילום במקום היה מענג
וגם מאתגר לנוכח
תנאי התאורה בפנים הכנסיות
וזוויות הצילום מחוץ להן.

מתחם זה שבו
הכנסייה הגדולה ביותר בארץ,
הוא בעל חשיבות עולמית
ובעלת משמעות דתית רבה ביותר
למיליוני נוצרים בעולם.

חבל מאוד  שהמקום  
שומם מצליינים ותיירים.
נקווה שבמהרה
הימים טובים יגיעו חזרה אלינו
ובמקום נראה את אלפי המבקרים!!

תודה לך פואד
על תיאום הכניסה
עם הרכב למתחם

 

תודה לך יצחק
שהצטרפת אלינו.