אעבלין שבגליל התחתון המערבי, היישוב והפן הנוצרי שלו2 ביוני 2022

 

אעבלין הוא יישוב ערבי ומתגוררים בו מוסלמים ונוצרים וגובל עם העיר שפרעם מדרום ועם העיר טמרה מצפון.

 

לראשונה ביקרתי באעבלין בטיול באזור בשנת 2006 ופעם שנייה במסגרת טיול רכיבה באופניים עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא (יוני 2016)

 

ביום רביעי, 30 במאי 2022, הגעתי עם מספר חברים לביקור נוסף במקום.

 

ביקור באעבלין והוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות הערביות, הקהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות והקהילות הארמניות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  

 

האוכלוסייה הנוצרית בישראל  – על פי הנתונים לרגל חג המולד 2021 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כ-182 אלף נוצרים שהם כ-1.9% מאוכלוסיית המדינה. בשנת 2020 גדלה האוכלוסייה הנוצרית ב-1.4%.

 

76.7% מהנוצרים בישראל הם נוצרים ערבים וארמים והם מהווים 7.0% מסך אוכלוסיית המיעוט הערבי והארמי בישראל.

 

רוב הנוצרים הערבים והארמים מתגוררים בגליל ובכרמל במחוזות הצפון וחיפה (70.3% ו-13.5%, בהתאמה).

 

41.7% מהנוצרים שאינם ערבים מתגוררים במחוז תל אביב ובמחוז המרכז, 34.2% במחוז הצפון ובמחוז חיפה.

 

הערים בהן האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.7 אלף), חיפה (16.3 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.4 אלף).

 

ערים המעורבות:  בהן מתגוררים גם ערבים נוצרים (1% ואף פחות) והן: עכו, יפו, רמלה ולוד

 

יישובים עם רוב נוצרי (מוחלט): מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (75%), ג'ש (גוש חלב) (66%), כפר יאסיף, ראמה (50%).

 

יישובים מעורבים בהם האוכלוסייה ערבית-נוצרית היא גדולה (למעלה מ-10%): אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, תרשיחא, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר;

 

יישובי מיעוטים (מוסלמים) בהם הערבים נוצרים הם מיעוט (עד 7%): עראבה, סכנין, דיר חנא,  תורען, מזרעה, בעינה, מזרעה,  מוקיבלה

 

יישובי מיעוטים (דרוזים) בהם הערבים נוצרים מהווים מיעוט (עד 10%): חורפיש, עוספיה, סמיע,

 

יישובים מיעוטים (מוסלמים) בהם התקיימה קהילה נוצרית שאינה קיימת עוד והם שעב, נין.

 

יישובים ערביים שהתקיימו עד שנת  1948 – תושביהם הפכו לפליטים, הם וצאצאיהם, חלקם מתגוררים ביישובים בגליל ובחיפה וחלקם מתגוררים מחוץ למדינה והם: מעלול, בירעם, איקרית, אל בסה, מוג'ידל, בירוה, דאמון, מנסורה וסוחמאתא. .

 

כאמור, בביקור / סיור / צילום זה היינו קבוצה שכללה את חבריי והם ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), חיים מלמן (כפר סבא), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט) ואני (מבשרת ציון)

 

יואל שדה (מצפה אביב) תכנן את המסלול ופעל מול כהן הדת האב סאבא חאג', שתאם את המפגשים, הוביל אותנו בביקור וארח אותנו בכנסיית קהילתו.

האב סאבא חאג' ראש העדה הנוצרית יוונית אורתודוכסית באעבלין, שמונה כ 5000 מאמינים. נולד באעבלין בשנת 1972 למד בבית ספר יסודי באעבלין ועבר ללמוד תיכון בסמינר סנט גוזף בנצרת. המשיך ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במחצית הראשונה של שנות ה-90' של המאה הקודמת. בתקופת לימודי המשפטים היה פעיל חברתי ובין היתר הדריך בחוג סיירות של ילדים יהודים וערבים בחברה להגנת הטבע. בשנת 1997 הוסמך כעורך דין ועבד במקצוע כשכיר ולאחר מכן כעצמאי. בשנת 2011 מונה להיות דיין בבית הדין הכנסייתי האורתודוקסי בעכו, ובשנת 2013 הוסמך  ככהן דת נוצרי אורתודוקסי ומאז הוא כהן כנסיית הקדוש גורגיוס ליוונים אורתודוקסים באעבלין.

האב סאבא חאג'

בשעת בוקר נפגשנו עם יואל שדה במתחם תחנת הדלק מצפה אביב הסמוכה לכניסה המזרחית של אעבלין.

 

לאחר הצגת תכנית הביקור והסבר קצר על היישוב יצאנו לדרך.

 

נסענו ואספנו מביתו את האב סאבא חאג' ויחד איתו נסענו לגרעין הכפר בו התקיים רוב הסיור.

 

התחלנו במתחם הקהילה היוונית – קתולית שם אירח אותנו איש הקהילה, חבר הוועד של הכנסייה איברהים חורי . ביקרנו בכנסיית הקהילה מאר ג'ריאס  וגם בקפלת מאריה בווארדי – הנזירה בת הכפר שהוכרזה קדושה על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 למאי 2015.

 

המשכנו ונסענו לקריית החינוך של מוסדות מאר אליאס.

 

בתחילה נפגשנו במשרדו של נשיא מוסדות מאר אליאס ומייסדם כבוד הארכיבישוף ד"ר אליאס שאקור שהוא תאולוג, מחנך ומנהיג דתי

 

את השיחה הוא התחיל שציין את זהותו פליט שנעקר מכפרו בירעם ומגדיר עצמו:  ערבי- פלסטינאי – נוצרי- אזרח מדינת ישראל.

 

הוא דיבר בכאב על חוק הלאום שלטענתו רואה בו כאזרח נחות.  לשיטתו, הארץ אינה שייכת לתושביה יהיו אשר יהיו אלא ההיפך, התושבים הם השייכים לארץ. הוא הדגיש כי כל אחד נולד כאדם שאין לו זהות דתית ופוליטית.

 

האב הדגיש בדבריו את חשיבות דו-קיום וקירוב היחסים בין ערבים ליהודים במדינת ישראל.

 

כבוד ארכיבישוף אליאס שאקור סיפר על ילדותו כבן למשפחה יוונית -קתולית יחידה בכפר המרוני בירעם שנעקרה ממקומה בנובמבר 1948 ועבר לכפר גי'ש.

 

הוא ריתק אותנו שסיפר בהרחבה על קורותיו ולימודיו מאז שהיה ילד, נער ובוגר ועל הגעתו לאעבלין בשנות ה-60' ותפקידו מאז, כמנהיג דתי ורוחני.

 

הוא  סיפר על הקמת מוסדות החינוך שהקים מאר אליאס שכוללת גן ילדים, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון ובית ספר להנדסאים ופירט את מספר הילדים והנערים בכל אחד מהם.

 

לאחר פרידה מארכיבישוף אליאס שאקור, צעדנו לעבר הכנסייה מפוארת והמרשימה של מוסדות החינוך הנקראת "כנסיית הדרשה על ההר". שם אירח אותנו מיכה שאקור, איש האחראי על התחזוקה במוסדות. הוא סיפר לנו על בנייתה, על העיטורים הרבים בה. הוא גם הרחיב והסביר לנו על האקוסטיקה בכנסייה והדגים בשירה קצרה של מזמורי תפילה במספר אוקטבות.

 

המשכנו וחזרנו לגרעין הכפר. החנינו את כלי הרכב בחצר הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

צעדנו לעבר בניין המועצה המקומית ושם אירחו אותנו ראש המועצה מר מאמון שיח אחמד וסגן ממלא מקום מר יוסף ג'רג'ורה.

 

ראש המועצה סיפר לנו שנבחר לראשונה לתפקיד בדצמבר 2010, לאחר תקופה של ארבע שנים שבמהלכן ועדה קרואה ניהלה את המועצה. לראש המועצה שלושה סגנים: סגן בשכר (מינואר 2015) ושני סגנים בתואר.

 

עוד סיפר על גודל היישוב, ומספר תושביו והתפלגות מספר התושבים המוסלמים והנוצרים. הוא ציין כי במליאת המועצה מכהנים 11 חברים מתוכם 6 הם מוסלמים ו-5 הם נוצרים.

 

בדבריו הדגיש כי הוא רואה בתפקיד ראש המועצה שליחות ומחויבות עמוקה, בעיקר ובראש ובראשונה לתושבים. ואמר כי דלתו ודלת עובדי המועצה פתוחה עבור התושבים תמיד לכל הארה, הערה ותובנה.

 

הוא אמר כי הוא ואנשי המועצה פועלים לעצב את חזון אעבלין עבור התושבים ועבור הדורות הבאים וציין שערכי תושבי המקום נטועים באדמתם.

 

שאיפתו ופעולותיו הם על מנת לבסס חינוך מצטיין, ערכי וחדשני, סולידריות ותמיכה חברתית, וגם יציבות כלכלית באמצעות קידום מנופי צמיחה למועצה. כל זאת, תוך איזון מתמיד בין חדשנות לשמירה על הקיים, בין פיתוח פיזי וכלכלי לבין שימור סביבתי ואקולוגי, בין קידום הפרט לבין העצמת הקהילה. הכל תוך שמירה על העקרונות המרכזיים של פעילות המועצה: שירות לציבור, מקצוענות, מצוינות, חדשנות, שקיפות ושיתוף הציבור.

 

ראש המועצה גם הרחיב על פרויקטים בתחום התכנון שנמצאים בשלבי תכנון, אישור סטאטוטרי וביצוע והם תכנית מתאר חדשה – הרחבה, תכנית מתאר חדשה – הסדרת השטח הקיים, תכנית לבנייה למגורים חדשה-תמ"ל 1092-שכונה מזרחית דרומית, והקמת אזור תעסוקה ומלאכה-מערבית לכביש 781.

 

לאחר הפגישה במועצה שוטטנו ברחובות גרעין הכפר והגענו לחצר דאוד שהוא מתחם הכולל מבנים וחצרות היסטוריים השייכים למשפחת דאוד ומהווה מוזיאון חי (פרטי) המדגים כיצד נראה המקום הכפרי העתיק.

 

שם אירח אותנו אסעד דאוד, יליד 1972 דור שמיני באעבלין. הוא אדריכל בוגר הטכניון שהחל בשנת 2009 ללמוד לתואר בשימור במכללת הגליל המערבי.

 

ישבנו בסוכת הגפנים ליד בריכת  דגי הזהב הקטנה, שבנה אסעד בחצר ביתו.

 

אסעד סיפר לנו על בית המשפחה שהוא מבנה עתיק בן 120 שנה ועל חלומו להקים בכפר מסלול תיירותי שיציג את מה שנשאר מהגרעין הקדום שלו.

 

הוא הדגיש את אכזבתו שהבית שנמצא במתחם חצר דאוד, שבו נולדה מאריה  בוארדי (1846-1878), כאמור, הנזירה בת הכפר שהוכרזה קדושה על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 למאי 2015, לא הפך להיות אתר עלייה לרגל למאמינים וצליינים נוצרים ותיירים בני דתות אחרות.

 

המשכנו ביקרנו בבית בד המכני עתיק שהוקם בשנת 1949 ועבד עד 1992 ונשתמר עם כל חלקיו המקוריים שכוללים מנוע דיזל אנגלי שהפעיל את כל מכונות בית הבד.

 

המשכנו והסתובבנו וראינו את המבנים עתיקים ששמשו למטרות שונות וגם את שרידי הבית שנולדה בו מרים בוארדי (1846-1878).

 

המשכנו בסיור בגרעין הכפר והגענו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית מאר ג'ריאס ושם אירח אותנו האב סאבא חאג' שהוא כהן הדת, המנהיג הרוחני וראש העדה הנוצרית יוונית אורתודוכסית באעבלין, שמונה כ- 5000 מאמינים..

 

בתחילה סיפר לנו האב סאבא חאג'  על לימודיו מאז היותו ילד ונער ועד הסמכתו כעורך דין לאחר לימודיו באוניברסיטה העברית, על היותו פעיל חברתי בתקופת לימודי המשפטים שבין היתר הדריך בחוג סיירות של ילדים יהודים וערבים בחברה להגנת הטבע, על פעילותו כעורך דין שכיר ועצמאי, על מינויו כדיין בבית הדין הכנסייתי האורתודוקסי בעכו ועל דרכו והסמכתו להיות כהן דת נוצרי אורתודוקסי.

 

האב סאבא חאג'  סיפר לנו על הכנסייה שנבנתה כנראה במאה ה-18, ומאז שופצה והורחבה והרחיב וסיפר על האיקונות וציורי הקיר המרהיבים.

 

לקראת סיום האב סאבא הפתיע וסיפר שבשנים האחרונות הוא החל גם לרכוב על אופניי שטח. חלק מהחברים שאף הם רוכבים, התלהבו ומיד החליפו איתו מספרי טלפון על מנת להזמין אותו לצאת לרכוב איתם.

 

בתום הביקור בכנסייה היוונית – אורתדוכסית האב סאבא חאג' ויואל שדה הובילו אותנו ברחבי היישוב על מנת למצוא מקום לסעוד. לא מצאנו! נפרדנו מהם והמשכנו למקום אחר מחוץ לאעבלין

 

זהו לאחר כשש שעות הסתיים הביקור / סיור / צילום באעבלין. לא הרגשנו איך הזמן חלף וטס מבלי שנרגיש. היה זה יום נפלא מעניין, מענג, מרתק ומרגש. למדנו המון.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר שמענו במהלכו עם האנשים שנפגשנו  אודות אעבלין כיישוב, אודות הקהילות היוונית – אורתודכסית והיוונית – קתולית, אודות האב ארכיבישוף אליאס שאקור ומוסדות מאר אליאס, אודות  מאריה  בוארדי הנזירה בת הכפר שהוכרזה קדושה, ואודות חצר דאוד. למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור

 

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

הארכיבישוף ד"ר אליאס שאקור

***

מזכרת מהפגישה

צילום חיים מלמן

צילום חיים מלמן

צילום חיים מלמן

ראש המועצה המקומית מר מאמון שיח אחמד (משמאל) וסגן ממלא מקום מר יוסף ג'רג'ורה מציגים תכנית מתאר הסדרת הקיים

ראש המועצה המקומית מר מאמון שיח אחמד (משמאל) וסגן ממלא מקום מר יוסף ג'רג'ורה מציגים תכנית מתאר להרחבה סביב היישוב

מזכרת מפגישה עם ראש המועצה המקומית וסגנו

האב סאבא חאג'

מזכרת מביקור בכנסייה היוונית -אורתודוכסית

מחליפים מספרי טלפון

איברהים חורי, אנשי וועד הכנסייה היוונית – קתולית

סוף הביקור בכנסייוה היוונית – קתולית

מיכה שאקור שאירח אותנו בכנסיית הדרשה על ההר במתחם מוסדות מאר אליאס

צילום חיים מלמן

אסעד דאוד במרכז

***

צילום חיים מלמן

******

מעט מידע על אעבלין

***

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום בגליל תחתון מערבי
על גבעות אלונים – שפרעם

**

***

***

אעבלין בגליל המערבי בסוף שנות ה-40'

אעבלין בגליל המערבי בתום העשור הראשון של המדינה

אעבלין וסביבתו כיום

****

מיקום אעבלין 
צמוד למצפה אבי"ב
מדרום לכביש 781
ממערב לכביש 784
ממזרח לכביש לכביש 781,
מצפון לשפרעם

***

 

*****

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף אפריל 2022 (אומדן),
מתגוררים באעבלין 13,733 תושבים
מתוכם 57.5% הם מוסלמים,
42.5% הם נוצרים.

****

****

היבט המוניציפאלי:
אעבלין היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1960

***

מליאת המועצה כוללת 11 חברים
ומתוכם 5 נוצרים ו-6 מוסלמים

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-12,400 דונם
והוא גובל בתחום שיפוט
עיריות שפרעם וטמרה.

שטח הבנוי של אעבלין
מתפרס על כחמישית
מתחום השיפוט
על כ-2,800 דונם

**

לעניין הבניה אעבלין נכללת בתחום
הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעות אלונים
הכוללת את גם היישובים
 שפרעם, כפר מנדא,
ביר אל מכסור וכאוכב אבו אל-היג'א

***

ב-10 בנובמבר 2020 הוועדה הארצית לקידום מתחמים מועדפים לדיור (הוותמ"ל), אישרה תוכנית ענק להקמת שכונה באעבלין.

 

התוכנית קודמה בשיתוף של רשות מקרקעי ישראל והמועצה המקומית באעבלין, ונערכה על ידי משרד האדריכלים אילן איזן.

 

השכונה ממוקמת בדרום-מזרח היישוב, ומתכוננים בה 770 יחידות דיור, לצד שטחי תעסוקה ומסחר.

 

על פי מינהל התכנון, התוכנית להקמת השכונה משמרת ואדי פנימי שחולף במרכז היישוב, וכוללת הקמת בית ספר יסודי חדש, שטחי ציבור, ואת הסדרת מאסף הביוב האזורי של אעבלין ושפרעם.

 

התוכנית האמורה מצטרפת לתוכנית המתאר החדשה של אעבלין, שהופקדה להתנגדויות הציבור בספטמבר 2020 בוועדה המחוזית צפון והיא חלק מהחלטת הממשלה מ-2014 לקידום בנייה ופיתוח ביישובי המגזר הערבי

 

התכנית עתידה להפוך את אעבלין לעיר. על פי התוכנית מתוכננת בנייתן של 3,500 יחידות דיור וכך תשולש האוכלוסייה הקיימת באעבלין ל-34 אלף תושבים בעשורים הקרובים.

 

******

לאעבלין יש קבוצת כדורגל:
הפועל עירוני בני אעבלין,
המשחקת בליגה ג' גליל תחתון,
הקבוצה מנוהלת על ידי
עירוני בני אעבלין לכדורגל וספורט ע"ר
ונתמכת על ידי המועצה המקומית 

***

***

**

*****
מעט אודות תולדות אעבלין

הכפר העתיק של אעבלין נמצא לצד הדרך הרומית העתיקה המחברת בין עכו דרך ציפורי לטבריה ונחשב תמיד לנקודת שליטה חשובה על הקטע הצר שלה 

 

לפי הסברה, שם היישוב משמר את שם העיירה היהודית הקדומה אבליים (גם: כפר אובלין), הנזכרת בהקשרים שונים במקורות חז"ל. כך, בתוספתא נזכר התנא מהדור החמישי רבי אלעזר בן יהודה איש אבלין. כמו כן, נזכר ביקורו של רבי אליעזר בעיירה לעניין הלכות עירובין: ”מעשה שהלך רבי אליעזר אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו לאובלין“.

 

פירוש השם "אבל", לפי אחת ההצעות, הוא יובל מים, והוא מתקשר למקורות המים של היישוב.

 

שרידי יישוב מזוהים כאן כבר מהתקופה הביזנטית.

 

באעבלין נמצאו אבנים שעליהן חקוקה מנורה, וכן אבן ועליה כתובת ארמית קדומה.

 

סברה אחרת למקורו של שם היישוב היא שהיישוב נקרא על שמו של בית שנשתמר בכפר מהתקופה הצלבנית ושמו "בית אבלין".

 

אעבלין נזכרת בשמה הנוכחי בכתבים מגניזת קהיר הנוגעים לחיי הקהילה היהודית ביישוב בשלהי האלף הראשון לספירה.

 

בשנת 1047 לספה"נ בקר במקום הנוסע המפורסם נאסר ח'סרו וכתב: "והמשכתי לכפר אחר, הנקרא אעבלין  ובה קבר הוד עליו השלום בקרתי בו כמו כן בקרתי שם בקבר הנביא עזיר עליו השלום" 

 

הכפר לא מופיע בחוזה הברית ממלוכי צלבני ממחצית המאה ה 13 לספה"נ ולא ברשימת המיסוי העותמאנית מסוף המאה ה 16 לספה"נ וכנראה חידוש ההתיישבות במקום התחילה רק בראשית המאה ה- 18 לספה"נ, בתקופת השליט ד'אהר אל-עמר, אשר הקיף את הישוב בחומת גדר מחוזקת במגדלים על שטח קטן מן העיר העתיקה .

 

בימי ד'אהר אל-עמר נבנה מסגד גדול על ידי אחיו יוסף בשנים 1766-7. תוספת למסגד נבנתה במאה ה- 20.

 

עקיל אלאגא, אחרון השליטים העצמאיים של הגליל במאה ה-19 קבע בשל כך את מקום מושבו בכפר ואף קבור בו. בגלל היותו לוחם מהולל, נחשב קברו כמספק מרפה לסוסים חולים, והיה בעבר נקודת עלייה לרגל לבעלי סוסים כאלה.

הכפר אעבלין וסביבתו ברבע האחרון של המאה ה-19 לפי מפות ה-P.E.F

אעבלין בסוף המאה ה-19 כפר קטן בנפת שפרעם בתת מחוז עכו המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

***

הכפר אעבלין וסביבתו הקרובה בשנות ה-40'

***

הכפר בשנות ה-40' צולם בבניין חצר דאוד

****

ליישוב חשיבות
במסורת הקתולית המקומית,
מפני שבו נולדה הקדושה
הנזירה הכרמליטית מאריה בוארדי

צילום חיים מלמן

מרים בוארדי ( 5 בינואר 1846  – 26 באוגוסט 1878 ) הייתה מיסטיקנית ונזירה לבנונית כרמליתית מתבודדת.

 

היא הוכרזה כמבורכת קתולית ב-13 בנובמבר 1983 בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, וכקדושה בידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 במאי 2015.

 

היא מוכרת גם בשם המסדר שלה "מרים של ישוע הצלוב", ובכינויים "מרים מאעבלין", "הערביה הקטנה" ו"פרח המזרח".

 

על מקום הולדתה של מרים בוארדי יש מחלוקת. על פי המקובל היא נולדה באעבלין להורים יוונים קתולים ממוצא לבנוני וסורי. אבל, תושבי חורפיש טוענים בנחישות ללא כחל וסרק שהיא נולדה בכפרם. לדידם יש את האסמכתאות המעידות שאכן נולדה בחורפיש.

 

לאחר שהוריה שכלו את כל שנים-עשר בניהם בגיל צעיר, הם עלו לרגל לבית לחם והתפללו למרים שתחון אותם בבת. לבני הזוג נולדה בת לה קראו מרים, ושנתיים לאחר מכן נולד להם בן נוסף.

 

בהיותה בת שלוש מתו שני הוריה בהפרש של מספר ימים, ומרים ואחיה היחיד נמסרו לקרובי משפחה שונים ולא נפגשו שוב מעולם.

 

בהיותה בת שמונה עקרה משפחת דודה שגידל אותה לאלכסנדריה.

 

כשמלאו לבוארדי 13, ביקש דודה להשיאה, אך היא סירבה שכן בקשה להקדיש את חייה לדת. עקב כך החל דודה להשפילה ומקץ שלושה חודשים גילתה את ליבה בפני משרת המשפחה לשעבר, אשר הציע לה להמיר את דתה לאסלאם. משסירבה מרים להצעה, שיסף האיש את גרונה והשליכה באחד מרחובות העיר. כשבוארדי התעוררה, היא מצאה את עצמה במערה ואחות לבושה בכחול טיפלה בה משך ארבעה שבועות. לימים ספרה מרים כי זיהתה באותה אחות את הבתולה בעצמה.

 

לאחר שהחלימה עבדה כמשרתת אצל מספר משפחות בערים שונות, וב-1865 הגיעה למרסיי שבצרפת.

 

בגיל 19 הצטרפה בוארדי לקהילת נזירות במרסיי, אך מקץ שנתיים השפיעה עליה הנזירה החונכת אותה להצטרף למסדר הנשים הכרמליתי.

 

בשנת 1867 היא הצטרפה למנזר כרמליתי בצרפת ושלוש שנים לאחר מכן יצאה עם קבוצת נזירות לקרנאטקה שבהודו כדי לייסד שם את מנזר הכרמליתיות הראשון במדינה.

 

ב-1871 נדרה את נדר הפרישות שלה, ושבה לצרפת ב-1872.

 

ב-20 באוגוסט 1875 היא יצאה עם מספר נזירות לארץ ישראל כדי לייסד את המנזר הכרמליתי בבית לחם. בהיותה הנזירה היחידה שדיברה את השפה הערבית פיקחה בוארדי על עבודות הבנייה, והמנזר אויש ב-21 בנובמבר 1876.

 

בנוסף פעלה להקמת המנזר הכרמליתי בנצרת.

 

ב-22 באפריל 1878, ביום שני של פסחא, התגלה בפני בוארדי חיזיון, ובו ראתה מקום פלוני עליו נאמר לה: "זה המקום בו ישוע ברך את הלחם, בביתם של תלמידי אמאוס". לאחר שבועיים היא הזדמנה לאמאוס ניקופוליס וזיהתה את המקום אותו ראתה בחיזיון. עקב כך שוב עלה זיהויה של אמאוס ניקופוליס עם האירוע המתואר בברית החדשה, ובשנת 1879 קנו הכרמליתיות את השטח מהכפר הערבי עמואס, ובאתר החלו חפירות.

 

בוארדי שהתה במנזר הכרמליתי בבית לחם עד מותה בגיל 32, כתוצאה מנמק שנגרם לאחר שבר בזרועה.

 

המקור 

*******

השרידים ארכיאולוגיים באעבלין 

במרכז העתיק של הכפר,  שנמצא בראש הגבעה עליה ניצב הכפר, מצוי מתחם מקודש לאוכלוסייה הנוצרית, הקשור לחייה של הקדושה מרים בוארדי, שפעלה במקום במאה הי"ט.

 

לפני מספר שנים משפחת דאווד יוזמת פיתוח של המתחם, ובעקבות יוזמה זו ערכה רשות העתיקות שתי חפירות בדיקה מצומצמות. בשני השטחים נמצא ייצוג ארכיאולוגי של אותן התקופות.

 

התקופה הרומית יש לציין מתקן שכולל בריכה, שבדופן הדרומית שלה גרם מדרגות רחב, ובדופנה הצפונית פתח קמור שהוליך אל חדר קטן נוסף. המתקן טויח בטיח הידראולי וככל הנראה יש לזהות מתקן זה כמקווה טהרה יהודי. אם כן, המקווה מחזק את עדותן של מערות הקבורה מאותה תקופה. המקווה יצא משימוש על ידי חציבת מחילה בדופן המערבית של החדר הקטן. המחילה הובילה אל חדר עגול נוסף המחובר גם הוא למתקן שלא נחפר במערב דרך פתח מקומר. כנראה, שחוצבי המחילה ויתרו על המקווה ויצרו מערכת מסתור מתוכננת תוך חיבור חללים ומתקנים הידועים להם.

 

לאחר מכן, כנראה בתקופה הביזאנטית, נבנתה סתימה בפתח המקווה והמחילה טויחה בטיח הידראולי שהכיל חרסים כתושים, השונה מן הטיח המקורי של המקווה. מן התקופה הביזאנטית נחשפו שרידי מבנה הכוללים שלושה חדרים שמורים היטב  המעידים על עוצמתו הרבה של הישוב בתקופה זו ובולט גם השימוש הנרחב באבני גזית.

 

מכלול כלי החרס המיוחסים לשכבה זו אופייני לאתרי הגליל המערבי ובולטים בו כלי יבוא רבים.

 

אל התקופה העבאסית ניתן לשייך שרידים דלים בלבד. אלה כוללים קיר בודד ומצבורי חרסים שבה בולטים כלי  ה- Buff הבהירים וקערות מונכרום מזוגגות בירוק צהוב.

 

שרידי התקופה הצלבנית מעידים על בנייה מסיבית שכוללת קיר, אליו סמוכה אומנה רחבה.

 

מן התקופה העות'מאנית המאוחרת נותרו בתים רבים שעדיין משמשים את תושבי הכפר במתחם זה. ממצא החרסים כולל חרסים מזוגגים ומקטרות חרס ונראה שאת רובם ניתן לשייך למאות הי"ח והי"ט לספה"נ.

 

לסיכום בחפירה מצומצמת זו נתגלה רצף של ישוב למן התקופה הרומית ועד התקופה הממלוכית שכלל הפסקות קטנות והוא תואם את המידע מהמקורות ההיסטוריים.

 

בתקופה הרומית נראה כי היה במקום ישוב יהודי ואין בידי הארכיאולוגים מספיק מידע לזהות את אופי האוכלוסייה החל מן התקופה הביזאנטית ועד לתקופת ד'אהר אל-עומר במאה ה 18 לספה"נ. 

 

מקור רשות העתיקות חפירות חדשות בכפר אעבלין

*******

הקהילה היוונית – אורתודוכסית באעבלין
מונה כ-5,000 תושבים

כנסיית מאר ג'אריאס של הקהילה היוונית – אורתודוכסית

****

מעט מידע אודות
"הכנסייה היוונית אורתודוקסית"

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים),
הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.

 

גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.

 

לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.
מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.

 

הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.

 

הקהילה הערבית האורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.

 

הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.

 

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.

 

יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

 

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

 

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.

כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית באעבלין,
כנסיית מאר ג'ריאס (גאורגיוס הקדוש), 

****

***

הכנסייה נבנתה בשלהי המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19 ועברה בשנים האחרונות תהליך שימור

על קירותיה מתנוססים ציורי קיר מרהיבים שצוירו ע"י אמן יווני בסגנון ביזנטי מיוחד

***

***

***

גאורגיוס הקדוש

**

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

*****

הקהילה היוונית – -קתולית  באעבלין
מונה כ-1,500 תושבים

*****
מעט מידע אודות
הכנסייה היוונית-קתולית (
המלכיתית)

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים.

 

מחוז צפון שבו מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל: בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו) בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא) ביישובים מעורבים אחרים (עילבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף) ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) בכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),

 

מחוז ירושלים שבו מיעוט קטן מאד נמצא בערים ירושלים וביפו.

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

"הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" החולש גם על הקהילות בבית לחם, ברמאללה, יפו, ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד הפטריארך יוסוף עבסי. 

 

בראש המחוז הצפוני שכאמור, מספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

 

מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאתא מהכפר עילבון.

 

מקור נוסף

*****

מתחם  הקהילה היוונית – קתולית באעבלין,
הכולל
כנסיית מאר ג'ריאס (גאורגיוס הקדוש),
ואת קפלה מאריה בוארדי

***

הכניסה למתחם

***

***

***

זו כנסייה יוונית – קתולית טיפוסית,
למרות שהקהילה משויכת לזרם הקתולי,
הכנסייה משמרת את המאפיינים
של הכנסיות המזרחיות העתיקות.

גיאוריוס הורג הדרקון

***

***

***

פנים האיקונוסטזיס

***

קפלת מאריה וארדי נבנתה בשנת 2015

***

***

***

****

מוסדות חינוך מאר אליאס

****

מקימה ונשיאה
הארכיבישוף האב ד"ר אליאס שקור

***

הארכיבישוף האב ד"ר אליאס שקור הוא תאולוג, מחנך ומנהיג דתי. הוא רואה עצמו כפליט שנעקר מכפרו בירעם ומגדיר עצמו ערבי- פלסטינאי – נוצרי- אזרח מדינת ישראל

 

האב אליאס שקור ידוע בשל הצהרותיו ועמדתו בנושא דו-קיום וקירוב היחסים בין ערבים ליהודים במדינת ישראל והוא המייסד של מוסדות החינוך מאר אליאס באעבלין והיום משמש כנשיאם.

 

האב אליאס שקור נולד ב-29 בנובמבר 1939 בכפר הנוצרי מרוני בירעם בגליל העליון למשפחה השייכת לקהילה היוונית – קתולית.

 

בהיותו בן 8, בזמן מבצע חירם בסיום מלחמת העצמאות פונתה משפחתו, כמו שאר תושבי הכפר מבירעם ועברה לג'יש.

 

האב אליאס שקור בבית ספר יסודי בנצרת וסיים את לימודי התיכון סנט ג'וזף בנצרת ולאחר מכן למד שש שנים תאולוגיה בפריז שבצרפת.

 

לאחר סיום לימודי התאולוגיה חזר לישראל, ומונה לכומר על ידי הארכיבשוף  ג'ורג' חכים, הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל.

 

בשנת 1965, לאחר שקיבל את מינויו ככומר, עבר להתגורר באעבלין.

 

הוא המשיך את השכלתו בשנת 1966 החל ללמוד באונ' העברית – ירושלים מקרא ותלמוד בנוסף ללימודי השפה הסורית והשפה הארמית, והפך לערבי הראשון שמסיים תואר שני באוניברסיטה אז

 

במשך לימודיו שם שימש כמדריך רוחני לסטודנטים הערביים.

 

האב שקור קיבל תואר דוקטור בתיאולוגיה מאונ' ז'נווה .

 

שקור דובר תשע שפות: אנגלית, עברית, ערבית, צרפתית, גרמנית, ארמית, לטינית, יוונית ופורטוגזית.

 

ב-6 פברואר 2006  בכנסיית "הדרשה על ההר" השייכת למוסדות מאר אליאס הוא מונה כארכיבישוף של העדה היוונית-קתולית (מלכיתים) הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל.

 

הוא היה הפלסטיני הראשון בתפקיד הארכיבישוף של העדה היוונית-קתולית בישראל,  זה. מושבו בעיר חיפה

 

במהלך שנות כהונתו בחיפה היה הארכיבישוף דמות מרכזית בין אנשי הדת, הזדהותו עם תושבי חיפה הייתה מוחלטת .

 

במהלך מלחמת לבנון השניה כאשר החיזבאללה קרא לתושבי חיפה הערבים לנטוש את חיפה כדי שלא ייפגעו מהתקפות הטילים, קרא הארכיבישוף לחברי הכנסיה להישאר בחיפה והראה דוגמא אישית . בעת התקפת הטילים נפגעו בתים רבים, ברחוב קיסריה שם נהרג תושב ערבי של חיפה ונגרם הרס רב לבתים רבים , הגיע הארכיבישוף למקום והציע לראש העיר כל עזרה, כמו במהלך השריפה הגדולה בכרמל כאשר הגיע הארכיבישוף למטה כוחות הביטחון בכרמל והציע להלין את תושבי חיפה שיפונו מבתיהם.

 

הארכיבישוף היה בין יוזמי הרעיון ושותף למאמצי העירייה להבאת האפיפיור לחיפה לעריכת המיסה בשטח נמל כרמל. נאומו של הארכיבישוף בפני ועדת ההכנה שהייתה מורכבת מנציגי האפיפיור. נאומו המרגש באירוע היה בלתי נשכח.

 

האב אליאס שאקור שימש בתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל עד התפטרותו בתאריך 27 ינואר 2014 שהוחלף על ידי הארכיבישוף ג'ורג' בקעוני.

 

כחלק מפעילותו בנושאי הדו-קיום וקידום השלום הוא נוסע מדי פעם למדינות שונות. על פעילותו זו קיבל פרסים שונים, כולל פרס ניוואנו לשלום, שקיבל ב-19 בפברואר 2001 ביפן.

 

הארכיבישוף ד"ר אליאס שקור כתב שני ספרים רבי-מכר: "אחים בדם" (Blood Brothers), המספר על חייו בכפר בירעם והתבגרותו, עד לחייו ככומר. הספר תורגם ל-28 שפות. ו"אנחנו שייכים לאדמה" (We Belong to the Land), המספר על מאמציו ועבודתו למען ייסוד מוסדות מאר אליאס והרחבתם. הספר תורגם ל-11 שפות.

***

צילום חיים מלמן

****

מוסדות מאר אליאס
מרביתם נקראים
על שם הקדושה מאריה בוארתי

***

מוסדות מאר אליאס הם קבוצת מוסדות חינוך באעבלין שהוקמו בסוף שנות ה-70' על ידי הארכיבישוף האב ד"ר אליאס שקור, המכהן כנשיא מוסדות מאר אליאס ומנוהלות על ידי  עמותת מוסדות חינוך מאר אליאס – אעבלין (ע"ר)

 

המוסד הראשון שהוקם בשנת 1981 היה גן הילדים  אחריו הוקמו המוסדות האחרים.

 

גן הילדים גן ילדים מרים בוארדי נפתח בשנת 1968, והיה הראשון בכפר. בשנת 1978 נבנה בניין בין 3 קומות לאכלס את גן הילדים הגדל. היום יש בו כ-300 ילדים בין הגילים שלוש לחמש

 

הילדים המסיימים את גן הילדים יכולים להמשיך י לבית ספר היסודימרים בוארדי שבו לומדים כיום כ- 1150 תלמידים. בית הספר קיבל הכרה ממשלתית שנתיים לאחר תחילת פעולתו. בניין בית הספר היסודי והעל יסודי נבנה ליד התיכון.

 

בחטיבת הביניים בתיעון לומדים כ-1200 תלמידים נוצרים ומוסלמים, שחלקם הם מחוץ לכפר אעבלין מפסוטה בצפון ועד לקיה בדרום

 

מכללת מאר אליאס להנדסאים הוקמה על מנת למלא את הפער שנוצר אחרי סיום התיכון לבין השתלבות בעבודה בחיים המעשיים. המכללה מעודדת את הסטודנטים להמשיך את לימודיהם האקדמיים באוניברסיטאות, וכוללת תחומים כגון מסחר, טכנולוגיה ושרות. במכללה לומדים כ-1200 סטודנטים

 

בשנים 2003–2006 קמפוס מאר אליאס היה שלוחה של אוניברסיטת אינדיאנפוליס בארצות הברית, שבה למדו כ-200 סטודנטים. בהמשך הפך מיזם זה למכללת המוסד האקדמי נצרת.

***

****

כנסיית מוסדות מאר אליאס,
כנסיית "הדרשה על ההר"

***

צילום חיים מלמן

פסוקי הדרשה על ההר

בין המקשיבים לישוע גם ארכיבישוף אליאס שאקור

***

הסמל הבודהיסטי בכניסה לכנסייה

***

***

***

מכל התמונות והאיקונות בכנסיות תפסה את עינין של יואל שדה תמונה זו של האב מקסמיליאן קולבה שהקריב את עצמו למען אסיר אחר במחנה אושוויץ 1.

הקדוש מקסימיליאן מריה קוֹלְבּה (‏; 8 בינואר 1894 – 14 באוגוסט 1941) היה נזיר פרנציסקני פולני שנכלא באושוויץ בשנת 1941 על שסיפק מקלט לנרדפי הנאצים, בהם כ-2,000 יהודים. בזמן שהותו במחנה התנדב קולבה להיענש ולגווע ברעב במקומו של אסיר אחר. ב-17 באוקטובר 1971 הכריז האפיפיור פאולוס השישי על קולבה כעל מרטיר, וב-10 באוקטובר 1982 הכריז עליו האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדוש. קולבה נחשב לקדוש המגן של מכורי הסמים, המשפחות, עובדי תחנות הכוח, חובבי הרדיו והמאה ה-20.

***

***

***

 

*****

חצר דאוד
בגרעין הקדום של אעבלין.

הכניסה לחצר דאוד

**

בית הבד היחיד בארץ שפעל לפני שנת 1949 ועדיין עומד שלם

 

אבן גרניט עגולה לריסוק הזיתים, מתקן סחיטה צרפתי, צנטריפוגה להפרדת השמן והכל מנוהל על ידי מנוע דיזל "רובסון" בריטי עם 17 כוחות סוס, יליד המהפכה התעשייתית.

 

מחסן שמן הזית הצמוד, שבו הונחו מספר כדי חרס (“פרנג’יה”) גדולים ועתיקים. בכדים יש ציפוי גלזורה פנימי, שמונע חימצון אפשרי ולכן, ניתן היה לאחסן בהם שמן. כדי שמן אלו יוצרו במאה ה-19 בעיר ביוט בדרום צרפת, שידועה בתעשיית הקרמיקה המיוחדת שלה

 

משפחת דאוד הפעילה את בית הבד עד שנת 1992 ואז הפסיקה את פעילותו בגלל שלא היה ריווחי "האנשים מעדיפים היום להשתמש בבתי בד מודרניים למרות שהשמן פחות איכותי",

 

בעבר היו משפחות הכפר מביאות את הזיתים שלהן אל בית הבד בתקופת המסיק, ומשאירות כתשלום 10 אחוז מן השמן המופק. בית הבד היה הומה בתקופה הזו, והופעל ללא הפסק כמעט מן השעה 6 בבוקר ועד 2 אחרי חצות.

***

***

***

***

**

חצר שנייה שבה נתגלו ישנם שרידי חפירה ארכאולוגית.

 

בחדר הקטן אמר אסעד נולדה ב-1846 מרים בווארדי.

***

***

***

עד היום לא הקימו כאן קפלה.

 

אסעד אמר שייתכן שנוח לכולם שמקום נמצא בידי המשפחה שהיא אורתודוכסית.

 

המקום לא התפתח למקום קדוש למרות למרות מזבח הלבנים הפשוט שהקים מישהו בסמוך כדי לחפות על נרות הנשמה.

 

***

***

***

***

*******

סוף דבר

****

היה זה סיור
מעניין ומרתק מאוד,
היה לנו נעים לשוטט
בגרעין של אעבלין
במוסדות מאר אליאס

*****

שמחנו שאב סאבא חאג' ליווה
והוביל אותנו
והוסיף מידע על קהילתו היוונית – אורתדוכסית
ועל היישוב

*****

הפגישה עם כבוד
ראש המועצה המקומית מר מאמון שיח אחמד
ו
סגן ממלא מקום מר יוסף ג'רג'ורה.
הייתה מעניינת,
למדנו ממנו על ההיבט המוניציפאלי של היישוב

****
הפגישה עם כבוד
הארכיבישוף ד"ר אליאס שאקור
הייתה מרתקת ומרגשת.  

******

שמחנו להכיר עוד
מקום יישוב בגליל שבעברו כנראה היה נוצרי 
והיום חייה קהילה נוצרית גדולה
שמהווה היום מעט
פחות ממחצית אוכלוסייתו 

*****

התרשמנו מאוד
מכל הכנסיות,
מהפאר שבהן,
שניכר שהושקע בה ממון רב

*****

התרשמנו מאוד גם חצר דאוד
ושמענו בצער את האכזבה
שהמקום לא הפך
להיות אתר עלייה לרגל

 

*****

תודה מקרב לב לאנשים
שהקדישו מזמנם:

האב סאבא חאג'
שתאם את הביקורים, הוביל
והסביר על קהילתו ועל הכנסייה,

כבוד הארכיבישוף ד"ר אליאס שאקור
שפגש אותנו,

כבוד ראש המועצה המקומית
מר מאמון שיח אחמד
ו
סגן ממלא מקום
מר יוסף ג'רג'ורה
שיארחו אותנו .

אסעד דאוד
שאירח אותנו בחצר דאוד

איברהים חורי
שפתח את דלתות
המתחם הקהילה היוונית – קתולית

מיכה שאקור
שאירח אותנו בכנסיית הדרשה על ההר 

ולחברי שהצטרפו לביקור! 

*****

דברי חלק
מהחברים המשתתפים

היה יום נפלא מעניין, מענג, מרתק ומרגש. למדנו המון. תודה מקרב לב ליואל שדה שתאם ובעיקר לאבונה סאבס שתאם את המפגשים, לווה והוביל אותנו כל היום וריתק אותנו בסיפורים ובמידע.

 

שוב נוכחנו שהמקומות שביקרנו בהם הם רק חלק מפסיפס המורכב מאנשים מרתקים שהם הסיפור המעניין מעבר לעובדות ההיסטוריות. תודה גדולה ליואל וכמו תמיד תודה לעמירם שאף פעם לא מתעייף. כמובן תודה גדולה לאבונא סבא שליווה אותנו וריתק בדבריו.

 

רוב תודות ליואל, עמירם, אבונא וכל המארחים האדיבים והסבלניים על הסיור המרתק וההזדמנות המיוחדת להכיר וללמוד משהו על שכננו. היה יום ממש מרתק. תודה.

 

עד היום היה עיבלין שם על שלט בכביש 871, אבל לאחר הביקור המרתק שלנו בו, זהו מקום, ישוב, אנשים, אמונות, אווירה, כפר חי במרחק לא ממש גדול ממקומותינו. טוב שהגענו לשם ! תודה לעמירם ההוגה וליואל המבצע ולכל המשתתפים והשותפים.

 

שמחתי לתוספת נדבך נוסף לצוהר שנפתח לי לגבי הקהילה הנוצרית בחברה הערבית.

 

האב סאבא חאג': יום טוב לכולכם. תודה רבה לכם שמח מאוד שנהניתם ושמחתי לארח אתכם ולפגוש אתכם נהיה בקשר.