עניינו של תיעוד זה הוא הכנסיות הנוצרית בעיר עכו שנעשה במסגרת פרויקט "המיעוט הנוצרי בצפון"  ומטרתו ללמוד להכיר את מקומות היישוב בגליל ובחיפה בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים שהם המיעוט שבמיעוט של אזרחי ישראל.

 

ערב חג המולד, דצמבר 2019 חיים בישראל כ-177 אלף נוצרים שהם כ-2% מאוכלוסיית המדינה. אומדן זה כולל את הנוצרים שאינם כלולים במרשם האוכלוסין, דהיינו זרים. מתוך הנוצרים בישראל 5%  הם נוצרים ערבים ונוצרים ארמים, כלומר 7.2% מסך המיעוט הערבים בישראל.
רוב הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים מתגוררים בצפון המדינה, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה. היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.9 אלף), חיפה (16.1 אלף), ירושלים (12.7 אלף) ושפרעם (10.3 אלף) גם בערים תל אביב -יפו, רמלה ולוד.
היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עיילבון (3/4), ג'ש (גוש חלב) (2/3), כפר יאסיף ןראמה (1/2).
יישובים ערבים אחרים בגליל עם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית הם אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר, בענה.
יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם מתגוררים גם ערבים נוצרים: עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, תרשיחא, אבו סנאן, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

 

בפרויקט "המיעוט הנוצרי בצפון" התחלתי בקיץ 2019 ומאז בוצעו מספר סיורים שהניבו את התיעודים הבאים:
* אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא, מאי 2019
* ג'יש – מרבית תושביו נוצרים מרוניים,יוני 2019 
* "נוצרים בחיפה" (4 סיורים), נובמבר 2019,
– חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי
– חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית
– חיפה, הכנסיות הלטיניות (רומיות-קתוליות)
– חיפה, מנזרי הכרמליטים על הכרמל
– חיפה, הכנסייה הארמנית
– חיפה, מתחם הקתוליים דוברי עברית
 – חיפה, מתחמי העידה האורתודוקסית
 – חיפה, מוסדות קתוליים: חינוך, בריאות, רווחה ואירוח
 – חיפה, מתחמי העדה האנגליקנית
  – חיפה, קהילות משיחיות יהודיות
  – חיפה, קהילות אוונגליות
  – חיפה, הכנסייה האורתודוקסית (הפרובוסלבית) הרוסית אליהו הנביא

 

לאחר סיום פרויקט "נוצרים בחיפה"  החלטתי ללמוד על הנוכחות הנוצרית בעכו.

 

תחילת הלימוד היה מיפוי הכנסיות בעיר.

 

בעכו ישנן שבע כנסיות הנמצאות בסמיכות זו לזו. שש מהן ממוקמות בתוך העיר העתיקה ואחת מחוץ לה.

 

הכנסיות הן אלה וכמוצג במפה:
* כנסיית סנט אנדריאס – יוונים קתוליים
* כנסיית מרים גברתינו – מארונים
* כנסיית סנט ג'ורג – יוונים אורתודוכסים
* מנזר טרה סנטה (כנסיית פרנצסקו וגם בית ספר) -קתוליים
* כנסיית יוחנן הקדוש (סנט ג'ון) – פרנצסיקנים ליד המגדלור
* כנסיית גבירתנו מנצרת (נוטרדאם) – קתולים
* כנסיית המושיע הקדוש – אנגליקנית מחוץ לחומות

 

לאחר איתור ומיפוי הכנסיות, המשכתי בלימוד אודותיהם.

 

השלב הבא היה איתור אנשי קשר. אז בשלה העת לצאת לשטח.

 

ביום שבת (8 בפברואר) יצאתי לתור את הכנסיות עם מורה הדרך, איש עכו, אנדרו עבאדו שמתגורר בעיר מאז שנולד. הוא המכיר רבים מתושבי העיר העתיקה ויודע אודות כמעט כל בנין, מתחם, רחוב וסמטה.

 

לסיור הצטרפו סמדר בן דור (בת הזוג שלי), ניר עמית (שער העמקים), עדה ויונה בקלצ'וק (גני תקווה), אילנה ושמוליק שבתאי (פרוד).  משה כ"ץ (אפק) היה איתנו חלק מהזמן.

****

עכו אינה נכללת על
המקומות הקדושים לנצרות
בהם עבר או פעל ישוע
מאז הקמת הנצרות
לא הייתה חשיבות דתית לעיר.

******
ייחודה של עכו הוא זה
שהייתה בה נוכחות נוצרית
רבת השנים מאז התפתחות הנצרות
ושיאה היה בתקופה הצלבנית
עת הייתה בתחילה אחת מערי הנמל
החשובות בארץ הקודש
ובמאה ה-13 הפכה
לבירת ממלכת ירושלים

*****

תמצית
תולדות הנוצרים
בעכו

*****

קהילת נוצרים בעכו הייתה כבר בראשית ימי הנצרות במאה הראשונה לסה"נ. על כך ללמוד מתיאור מסעותיו של פאולוס מתרסוס  (נקרא שאול התרסי או פאולוס השליח, כותב רוב האגרות בברית החדשה ואחת הדמויות המרכזיות בהפצת וביסוס הנצרות). פאולוס הגיע לעיר ושהה בה כמה ימים והטביל מספר עובדי אלילים.
קלורוס, הבישוף של עכו במאה השנייה, היה חלק ממועצת הבישופים בקיסריה, שקבעה כי חג הפסחא יחול ביום א'. במאה השלישית, בימי הקיסר אורליאנוס, מסופר על אח ואחות בני הקהילה הנוצרית בעכו  (פאולוס וג'ולינה) שמתו על קידוש דתם מרצונם.

*****

בתקופה הביזנטית היו בעיר כנסיות ומנזרים והיו כמה בישופים שהיו חברים במועצות דתיות: הבישוף אניאס שהשתתף במועצה הדתית בניקאיה (שנת 325); נסטבוס  שהשתתף במועצה הדתית בקושטא (שנת 381). במאה החמישית מוכרים הבישופים הלאדיוס אנטיוכוס ופאולוס ובמאה השישית גיורג'וס ויהנוס.

*****

ימיה הגדולים של עכו היו בתקופה הצלבנית. אז שרתו בעיר ארבע עשר בישופים בזה אחר זה. בתקופה זו הוקמו כנסיות רבות. אך כיום לא נותר מהן כמעט שריד. הידועות  שבהן היו סט. קרוצ'ה, סט. לעזר סט. קתרינה ועוד. אחדות מהכנסיות היו ברשות הערים או הלאומים שהיו בעכו: סט. צארקו הונטי (של אנשי ונציה), סט. פיאטרו די פיזאני (של אנשי פיזה). אחרות היו ברשות מסדרי הנזירים: דומיניקניים, פרמצסקנים, כרמליתים ועוד רבים. מכל הכנסיות הללו שרד באופן חלקי רק האולם (אולי חדר אוכל) של האבירים היונאניטים. עם נפילת ממלכת הצלבנים איבדה עכו את חשיבותה. הבניינים הנוצרים השתנו לבלי הכר. מהם הפכו למסגדים, לבנייני ציבור או לבניינים פרטיים.

*****

בעת שעכו הייתה בשיא שגשוגה במאה ה-13 למסדר פרנציסקנים היה מנזר משלהם. עם נפילת העיר בשנת 1291 נטשו הפרצסקנים את עכו ושבו אליה רק בתחילת שלטון העותמאניים במאה ה-17.
מסדר הפרנציסקנים שנקרא גם מסדר האחים הקטנים הוקם בשנת 1209 על ידי פרנציסקוס מאסיזי מחבל אומבריה במרכז איטליה. משמורת ארץ הקודש הייתה ועדין הפרובינציה של המסדר הפרנציסקני, הכוללת, לבד מארץ ישראל, גם את סוריה, לבנון, ירדן, מצרים, קפריסין ואת האי רודוס שביוון. ייחודה הוא בכך שהיא גם זו המקיימת את הנוכחות הנוצרית-קתולית ואת השמירה על המקומות הקדושים בארץ הקודש. בראש המשמורת ניצב הקוסטוס, ומרכזה שוכן ברובע הנוצרי בירושלים. עיקר פעילות הפרנצסיקנים בעכו לאחר חזרתם אליה התמקדה בשלושה תחומים: דאגה לקהילה הקתולית המקומית, הקמת בית ספר וניהולו וטיפול בצליינים. בין השאר קיימה הקהילה הפרנצסקנית קשרים הדוקים עם הסוחרים האירופאים שפקדו את העיר בעיקר במאות ה-17 וה-18, שרובם היו קתולים. המחצית המאה ה-19 הוקמה כנסייה פרנציסקנית הקיימת עד היום ששוקמה בשנת 1927 ובתחומה נבנה בית ספר וראו להלן.

*****

מאז המאה ה-18 התחזקה מעט הנוכחות הנוצרית בעכו למרות זאת, המיעוט הנוצרי בעיר היה דל מאוד והגיע בסוף המאה ה-19 כרבע מסך אוכלוסיית העיר שהייתה כ-9,000 נפש בקירוב. הנוכחות הנוצרית באה לידי ביטוי בהקמת שש כנסיות הקיימות עד ימינו. במערב העיר נמצאה כנסיית סט. אנדריאס ובסמוך אליה היה ארמון הבישוף ועל יסודותיו בנה מושל העיר את ביתו. בנוסף היו בעיר שתי כנסיות קתוליות: הראשונה כנסיית יוחנן המטביל, המשמשת ככנסייה לעדה נוצרית המקומית ונמצאת ברשות האבות הפרצסיסקנים ובתוכה מצויה אכסניה המשמשת את הצליינים במסעותיהם בגליל. והאחרת כנסיית גבירתנו מרים המחוזקת על נזירות מנצרת בה מתפללות נשות העידה הלטינית. גם ברשות היוונים קתוליים כנסייה נאה שהוקמה בחלקה על יסודות כנסיית סט. אנדריאס והיא אף שמרה על אותו שם. הכנסייה המרונית הסמוכה נבנתה מחדש מהמסד עד הטפחות. כנסיית סט. ג'ורג' השייכת ליוונים אורתודוקסים היא הגדולה ביותר בעכו והוקמה על הריסות מבנים קדומים.
בראשית תקופת שלטון המנדט הבריטי בעכו קטן חלקם של הנוצרים בעיר והיה חמישית מסך אוכלוסיית העיר  שכללה כ-6,650 נפש.
לאחר כיבוש עכו במלחמת העצמאות לאחר שרבים תושביה הערבים נמלטו ללבנון או שעברו לכפרי הגליל והוכרזו כנפקדים נוכחים, קטן עוד יותר חלקם של הנוצרים בעיר.
בהווה, בסוף שנת 2018 מתוך כ-49,000 תושבי העיר הנוצרים מהווים 2.4% כלומר 1,100 איש ויש האומרים שכיום מספרם קטן עוד יותר ומגיע ל-800 בלבד.

*****
המקור:
מאמרו של האב פרופ' בלרמינו באגטי (היה ראש המכון הפרנציסקני ללימודי המקרא בירושלים),
שהתפרסם בתוך  אלי שילר (עורך) , עכו ואתריה, קרדום – דו ירחון לידיעת הארץ, ירושלים, 1983, עמ'  162 – 165

******

 

 

 

******

להלן התיעוד הכנסיות
והן מופיעות לפי סדר הביקור בהן

******** 

כנסיית אנדריאס הקדוש
כנסייה יוונית קתולית

הכנסייה שוכנת בפינה הדרום-מערבית
עכו העתיקה למול חוף הים

*****

המארח: אבונה אנדרוס בחוס

*****

אודות הכנסייה היוונית קתולית 

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה ("סואי יוריס") שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

****

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה שלטענתה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה, (הפנטארכיה), אשר נטלו חלק בכנסייה המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח, והתהוו שתי כנסיות נפרדות. הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.
הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.
מקור והפניות

****

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.
הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).
החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית. במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.
מקור נוסף

****

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.
המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית הקדומה.
בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, שתוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".  הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

******

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון: בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, ביפו ובכפרים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך, ואת המחוז הצפוני שמרכזו בחיפה ובתחומו קהילות גם בנצרת ובכפרים ברחבי הגליל מנהיג הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל. מספר המאמינים המתגוררים במחוז הצפוני גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים.
היוונים-קתולים נמצאים בכפרי הגליל פסוטה מעיליא (בהם כולם מלכיתים) וראו תיעוד ממאי 2019 אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא וגם פסוטה ערב חג המולד דצמבר 2015. היוונים הקתולים מגוררים גם ביישובים אחרים, חורפיש,  תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען, עיבלין, יפיע. קהילות קטנות נמצאות בעוד כפרים, ובערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו נמצאות קהילות נוספות. כאמור, מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.

******

בתחילת שנת 2006, כינוס הבישופים של הכנסייה הקתולית-יוונית, שהתכנס בביירות, בחר באישור הפטריארך של אנטיוכיה, כל המזרח, אלכסנדריה וישראל  ובאישור האפיפיור בכוהן הדת (אבונה) אליאס שאקור מאעבלין לתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל. מושבו היה בעבלין. זו הפעם הראשונה מזה יותר מ-200 שנה שבתפקיד נושא יליד הארץ. הוא כיהן עד ינואר 2014.  אחריו כיהן עד נובמבר 2018 האב ג'ורג בייקוני.
סינוד הבישופים של הכנסייה הפטריארכית של אנטיוכיה של של הכנסייה המלכיתית היוונית, שהתקיים ב -5 עד 9 בנובמבר 2018 ברבואה, לבנון, בחר האב יוסף מט'ה ואף הוא יליד ישראל (נצרת 1968) לארכיבישוף לתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל בחירה שאושרה על ידי האפיפיור  ב- 18 במרץ 2019. הוא הוסמך לארכיבישוף ב -1 ביוני 2019 בנצרת. מקום מושבו של הארכיבישוף בחיפה (רחוב הגפן 35).

****

אודות הכנסייה 

הכנסייה מוקדשת לאנדריאס הקדוש. 

אנדראס הקדוש או אנדריאס הקדוש הוא אחד משנים עשר השליחים של ישו ואחיו הצעיר של פטרוס הקדוש (במקור: שמעון בר יונה) שהיה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה, ונחשב לאפיפיור הראשון.
השם "אנדראס" נובע מן המונח היווני ל"גבריות" או "אומץ" והיה ככל הנראה נפוץ בתקופה של המאה ה-2 לפנה"ס. לא ידוע מה היה שמו העברי או הארמי.
על פי הברית החדשה, אנדראס היה בנו של אדם בשם יונה או יוחנן. הוא נולד בבית צידה ליד הכנרת. אנדראס ואחיו שמעון (פטרוס) היו דייגים, וישו פנה אליהם בעת שהיו בסירתם, והבטיח להם כי אם ילכו אחריו יהיו "דייגי אנשים" השניים אף חלקו עם ישו בית בכפר נחום. אנדראס עבר להטיף באסיה הקטנה ובסקיתיה, והגיע בנדודיו עד לים השחור. כך הפך לפטרונן של רוסיה ורומניה (נקרא שם אנדריי). לפי הכרוניקה הרוסית הראשונה התיישב בקייב והקים בה את הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. הוא אף מינה את איסטכיס לבישוף הראשון של ביזנטיון. אנדראס נצלב בעת שהותו בעיר פטרס שביוון.
אנדראס הקדוש נחשב לפטרונה של סקוטלנד, והעיירה הסקוטית סנט אנדרוס נקראת על שמו.
צורת צליבתו של אנדראס הקדוש – צלב בצורת האות X, הביאה לקריאת צלב בצורה זו על שמו – הצלב של אנדראס הקדוש. דגל סקוטלנד מעוצב בתבנית הצלב.
המקור 

****

המבנה הנוכחי נבנה בשנת 1765 על שרידיה של כנסייה צלבנית. יש הסוברים כי במקום שכן בית כנסת קדום. בזכות מיקומו הפונה אל הים התיכון, בלט המבנה הצלבני לבאי האוניות אל העיר ושימש עבורם כתמרור. יש המזהים אותו עם כנסייה אשר מופיעה במיקום דומה במפת עכו של מרינו סנודו (Marino Sanudo) משנת -1321 (בצידה הימני של המפה שראשה פונה למזרח). מניחים כי כנסייה זו, ששמה במפה "סנט אנרוס", נבנתה במקום בו נצבה "כנסיית אנה הקדושה". זו שכנה בתורה בקרבת הארמון מצודת הטמפלרים (Templum במפת סנוטו) ברובע שלהם שהשתרע בדרום-מערב העיר.

אחרי נפילת עכו ב-1291 נלקח שער הכנסייה שלל לקהיר בפקודת כובש עכו, הסולטאן הממלוכי השמיני ח'ליל בן קלאון ונקבע בפתח מדרסת אבן קלאון בקהיר על ידי אל-עאדל כִתבֻּע’א.

בשונה מכנסיות אחרות, מגמת יסודות המבנה מכוונת לירושלים, ועל כן הועלתה ההשערה כי המבנה הצלבני הוא בעצם בית כנסת קדום שנבנה בימי הביניים. על פי השערה זו, בית הכנסת נבנה על ידי סוחרים בני יהדות פיזה, אשר רובע בני עירם בעכו שכן מזרחית לכנסייה.

מיסת השבת, בחלקה האחרון נכחנו שנכנסנו לכנסייה

***********

כנסיית גבירתנו מנצרת

כנסייה במנזר קטן

לצערנו, לא התאפשרה כניסה

*****

כנסיית המרונית גברתינו מרים

נמצאת אף היא בקרבת כנסיית סנט אנדראוס
ובסמיכות למנזר נוטרדאם דה נצרת.

לצערנו, לא התאפשרה כניסה

המרונים שבו לעכו. ככל הנראה בתקופת שלטונו של פחר א-דין השני שהיה אמיר דרוזי ששלט במחצית הדרומית של לבנון ובצפונה של ארץ ישראל נסוף המאה ה-16 וברבע הראשון של המאה ה-17. הוא היה בנו של פח'ר א-דין  הראשון, אמיר ממשפחת בית מען הנכבדת ושליט הרי השוף במרכז לבנון שבסוף המאה ה-16 היה מושל הרי השוף וזכה לתמיכה מקומית של דרוזים ושל מרונים ולאישורה של הממשלה העות'מאנית. הוא אף הרחיב את שטח שליטתו והשתלט על הרי הלבנון והגליל העליון. בתחילת המאה ה-17 השתלט על הגליל התחתון. לאחר מכן המשיך וכבש גם את עמק יזרעאל וצבאו הגיע עד בית שאן וג'נין בדרום.
המרונים בתחילה הם התפללו בכנסיית סנט. ניקולאס  שהועמדה לרשותם על ידי אותו שליט.  ברבע השני של המאה ה-18 הם הקימו כנסייה משלהם, אשר ממנה שרד בכנסייה הנוכחית החלק המערבי. הכנסייה הוקדשה במקורה למשפחה המקודשת המבוססת על מסורת צלבנית לפיה עברה מרים בעכו.

*****

כנסיית יוחנן הקדוש סנט ג'ון

היא כנסייה פרנציסקנית

המארח הנזיר הפרנסציסקני
נאוקי אטאראשי
שמוצאו מיפן

****

הכנסייה ניצבת על חומת הים בין הקטע המכונה "הנמל הפיזאני" ממזרח למגדלור ממערב.

מבנה הכנסייה צבוע לבן וגג רעפים אדום כמו בכנסיות באיי יוון, על גג הכנסייה לכוון הים נמצא מגדל פעמונים מרובע שצבעו לבן , הבנוי בסגנון גותי ומעליו גג אדום בצורת חרוט שמעליו נטוע צלב, משמאלו על גג הכנסייה מגדל עגול ובראשו כיפה בצבע אדום ומעליה מתנוסס צלב ברזל

הכנסייה נבנתה במאה ה-18 בין השנים 1737–1739, והיא מוקדשת ליוחנן המטביל.

*****

על פי סברת ואמונת הפרנציסקנים (בניגוד דעת היוונים קתולים) הכנסייה נבנתה על המקום בו שכנה ככל הנראה כנסיית אנדראס הקדוש בתקופה הצלבנית.

*****

כיום היא משמשת ככנסייה היחידה של הקהילה הלטינית-קתולית בעכו.

*****

הכנסייה בנויה על שני קמרונות מצטלבים, השייכים למערכת בת ארבעה קמרונות אשר שניים מהם נמצאים מחוץ לכנסייה, ממזרחה. קמרונות אלו היו שייכים כנראה לכנסיית סט. אנדריאס הקדומה.

הבנייה החלה בשנת 1737 הסתיימה בשנת 1739, והמבנה שופץ מספר פעמים, אך ננטש בשנת 1929. עבודות לחידושו החלו בשנת 1947 אך נקטעו בעת מלחמת העצמאות, עת שימש כמקום מקלט לפליטים, ואף נפגע מאש צה"ל. הכנסייה שופצה לאחר המלחמה ונפתחה מחדש ב-4 באפריל 1950, אך בשנת 1955 הפכה למתנ"ס ולשבט צופים. בשנת 1978 שוב שופץ המבנה, ובשנת 1979 הותקן בו פעמון והוא החל לשמש שוב ככנסייה. בשנת 1985 נסגרה הכנסייה בשל סכסוכי שכנים ומעשי ונדליזם, והקהילה עברה להתפלל בקפלת פרנציסקוס הקדוש במנזר הפרנציסקני מהמאה ה-18 השוכן ליד חאן אל-פראנג'. החל מאמצע שנות ה-90 שופץ המבנה שוב באופן מקיף, והכנסייה קודשה ונחנכה ב-8 באפריל 2000.

*****

כנסיית גאורגיוס הקדוש

זו כנסייה יוונית-אורתודוקסית
הכנסייה נמצאת בשולי כיכר גינואה
במרכז העיר העתיקה.

בשם הכנסייה יש שילוב: הקדוש ג'ורג' קוטל הדרקון  וראו בהרחבה לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'
שם הכנסייה שונה לסנט ג'ורג'  אחרי מותו של ג'ורג' הקפריסאי הקדוש וכמחווה לו.  לפני כן שמה היה סנט ניקולסה

******

אודות הכנסייה היוונית אורתודוכסית

המונח “אורתודוקסי” מציין את הכנסייה הדבקה במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בירושלים, באנטיוכיה, בקונסטנטינופול ובאלכסנדריה. כנסייה זו קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.
הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 14 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.

*****

הביטוי “כנסייה יוונית – אורתודוקסית” מתייחס למספר מצומצם של כנסיות אורתודוקסיות-מזרחיות, החולקות מסורת תרבותית קדומה ומקיימות את הליטורגיה ביוונית באופן מסורתי. על הכנסייה היוונית-אורתודוקסית נמנות הפטריארכיות הקדומות של קונסטנטינופול, של אלכסנדריה, של אנטיוכיה ושל ירושלים וכן הכנסיות של יוון ושל קפריסין.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

******

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.

הקהילה היוונית-אורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם. הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מכונה “הסינוד” (=אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינטפול.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם. הפטריארכיה שוכנת במנזר היווני הגדול המחובר אל כנסיית הקבר הקדוש. הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים עומד בראש “אחוות הנזירים של הקבר הקדוש”, מוסד הקובע את מדיניות הפטריארכיה וכולל  נזירים, כוהנים ובישופים המשרתים בפטריארכיה. הפטריארך מנהל את הקהילות, המנזרים והמוסדות היווניים-אורתודוקסיים בישראל, ברשות הפלסטינית ובירדן, בסיוע בישופים רבים. על מבני הכנסיות ומבני הציבור השייכים לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית מונף דגל יוון והם מסומלים בסמל הטאפוס.

****

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.
יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

*****

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

*****

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד. הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש. את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמומקור הסקירה אתר מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג

*****

צורת הכנסייה מתאימה לתיאורי עולי הרגל מהמאה ה-17 המזכירים את כנסיית סט ניקולס הצלבנית. כנסיית סט. ג'ורג' נחשבת לכנסייה הקדומה ביותר ששרדה בעכו. כנסיה זו הייתה, ככל הנראה, מקום התפילה הנוצרי הראשון בעכו בימי השלטון העותמאני. עדות ראשונה על קיום מנזר וכנסייה יוונית אורתודוכסית בעכו היא כנראה של הנזיר יוג'ין רוג'ה שביקר בעכו בשנת 1631 ומצא בכנסייה היוונית אורתודוכסית שישה נזירים ממסדר בסיליוס הקדוש. לדעת רוג'ה, נבנתה כנסייה זו על שרידי כנסיית סנט-לורנס בכיכר בני גנואה מימי הצלבנים. 35 שנים מאוחר יותר ביקר בעכו הרופא גבריאל ברמונד, שציין כי כנסייה זו נקראה בשנת 1666 על שם סנט –ניקולאס. הכנסייה שוקמה בתקופת פאחר א-דין שעודד התיישבות נוצרים בעכו.. נראה כי הכנסייה חרבה, לפחות בחלקה בעת ההתקפות על עכו במחצית המאה ה-19, בעת שלטון מוחמד עלי ממצרים, בשנים 1831 ובשנת 1940 ושוקמה לאחר מכן.
ייתכן ושינוי שם הכנסייה מ"סנט ניקולאס" ל"סנט ג'ורג' "  קשורה למותו של ג'ורג' הקפריסאי, אשר מלוח ההנצחה לזכרו עולה כי  עונה עד מוות בעכו בשנת 1752 וראו להלן.

הכנסייה בנויה משלוש ספינות ובה שתי שורות בנות ארבעה עמודים כל אחת. בצידה המזרחי של הכנסייה מסתיימות הספינות באיקונוסטזיס ומאחוריו שלושה אפסיסים

ממזרח לכנסייה נמצא המנזר בו מתגוררים כהני הדת המשרתים בכנסייה.

ג'ורג' הקדוש המעונה החדש של הנצרות הגיע לעכו מקפריסין מולדתו במאה ה-18. בעכו השכיר עצמו כמשרת לאחד הקונסולים האירופאים שהיו בעיר. לעיתים קרובות נהג לרכוש ביצים בשביל אדונו מאישה מוסלמית אלמנה וענייה, שהייתה לה בת שהגיעה לפרקה. בחלוף הזמן החלה הנערה להמתין לבואו ולשוחח עמו בחופשיות, אבל תמיד שלא בנוכחות אמה. שכנים אחדים הבחינו בעובדה שהצעיר הנוצרי מתמיד בקניית הביצים מבית נערה זו ולא ממקורות אחרים, ולכן הם קנאו והחליטו להעליל עליו עלילה. יום אחד, כאשר הצעיר הקפריסאי הלך, כדרכו, לקנות ביצים בבית הנערה, הבחינו בו השכנים בכניסתו, ושמעו, כביכול, את צעקות הנערה כי הצעיר מוכן לשאתה לאישה, ולשם כך הסכים להתאסלם. המון רב של מוסלמים התאסף. תפסו את ה"קדוש" ונטלו אותו עימם לשופט, תחת מחאותיו של הצעיר. השופט שאלו האם יש אמת באשמה נגדו? הצעיר השיב  בגילוי לב כי המרת דתו לא עלתה כלל על דעתו  וכי האשמה זו היא עלילה. יתר על כן, הוא הצהיר כי נולד נוצרי וברצונו למות כנוצרי. לצעיר הובטחו מתנות יקרות ערך, תהילה ומעמד, אך ללא הועיל.  איימו עליו בעונשים שונים כדי לשכנעו להמיר דתו, אך בלא הצלחה. ג'ורג' התמיד באמונתו.  לבסוף גזר עליו השופט פסק דין מוות. למחרת היום, שהיה יום שישי, נהרו רבים לתפילה אל מסגד הים ואל הכיכר המרווחת שלידו, אליה הובא הקדוש המעונה כבול בידיו. ההמון העמידו בלב הכיכר. הצופים החלו להחניף לג'ורג' ולשדלו להמיר דתו, אך ג'ורג' דחה את  ניסיונותיהם בהחלטיות רבה. הם איימו עליו והקיפו אותו מכל צד. הם הציגו בפניו את נשקם תוך איום שמוטב לו לציית, כי אחרת יוצא להורג מיד. ג'ורג' הרים ידיו הכבולות כלפי מעלה ואמר: "אלוהי ישו הנוצרי קבל את נשמתי, עשה אותי ראוי לבוא למלכותך"..  אחר כך הוא נורה  כשנפל על האדמה דקרו אותו היורים בכל חלקי גופו. דמו שתת. בדרך נס, ולפתע פתאום, החל הים לגעוש ולרתוח, ועל אף שהים היה רחוק מטווחי הכדורים מהם נורה ג'ורג'.הים  הציף את הכיכר והמסגד, ושטף את דמו אל הים, שהאדים.
כאשר העות'מנים ראו זאת הם נתמלאו ביראה ופחד,  וחששו כי הים יטביע את העיר. הם  ציוו  על הנוצרים להגיע למקום במהירות וליטול את גופת ג'ורג' עימם. גופתו נלקחה לכנסיה ונקברה לצידה, ואז התרחש שנית נס, והים נח מזעפו. כדי להעצים את קדושת המרטיר אלוהים הציג מחזה יוצא דופן. להבת אש נראתה יורדת בלילה מהשמים  אל קברו של ג'ורג'. העיר הוארה בזוהר מתוק, שקרן מעמוד האש. לזכר אותו נס שאין לתארו, בכל יום שישי במועד בו נרצח ג'ורג',  המוני נוצרים נוהרים אל קברוובידיהם נרות ומנורות דולקים. הם באים בהמוניהם אל המקום בו נראה מחזה ניסי, לכבוד "הבן האב ורוח הקודש".
גרעין הסיפור בודאי יש בו אמת. הוא כולל עלילה על צעיר נוצרי, שבגלל קשריו עם נערה מוסלמית, נדרש להמיר דתו, כביכול בגלל הבטחת נישואין שנתן לאותה נערה. משסירב להמיר דתו הוצא להורג, לאחר ששופט העיר גזר את דינו למוות. כל שאר חלקי האירוע, הצובעים את גרעין המעשה, לא נועדו, כי אם להעצים את הקורבן, שבחר למות ולא להציל את חייו במחיר המרת דתו.
ג'ורג' הקדוש הובא לקבורה סמוך לשער המנזר היווני, מקום קברו סומן בעמודי ברזל והוגדר כמקום קדוש.
בשנת 1967 פנה הארכיבשוף מקריוס (נשיא קפריסין הראשון) אל הפטריאך היווני אורתודוכסי בירושלים בבקשה להעביר את עצמות ג'ורג', שזכה למעמד של "קדוש", לקבורה בקפריסין, ובקשתו נענתה.
המקור חוקר עכו המנוח המהנדס ברנארד דיכטר ואשר ספרייתו הפרטית  כללה אלפי ספרים  על עכו ואתריה. הוא כתב בספרו; "עכו"  מאמר על כנסיית סנט ג'ורג' ועל המרטיר ג'ורג' הקפריסאי.
מובא אצל מרדכי אשל קבר ג'ורג' הקפריסאי וכנסיית סנט ג'ורג' בעכו

*****

 כתובת בערבית ובאנגלית לזכר שני קציני ימיה בקיר המנזר שמאחורי הכנסייה (מצפון מזרחה)

*****

מתחם הפרנציסקנים
טרה סנטה
מצפון לחאן אל-פראנג

גם לכאן לדאבוננו לא נכנסנו

****

חשיבותה של עכו לפרנציסקנים נובעת מכך, שעל פי אמונתם ביקר בה בשנים 1220-1219 פרנצ'סקו די אסיזי (Francesco d'Assisi), מייסד מסדרם.
פרנצ'סקו די אסיזי עסק בתפילות וסיגופים ותעניות, בעת היותו נזיר באיטליה, כאשר החזיונות החלו לגבור על ההיגיון ,נוצרו על כפות ידיו פצעים הדומים לפצעי נעיצת המסמרים בידיו של ישוע כאשר נצלב. סימנים אלו גרמו לו להפליג בשנים 1219-1220 לעבר ארץ הקודש ואז הגיע לעכו. לאחר ביקורו בעיר החליטו מאמיניו בעיר ,להקים לכבודו מנזר וכנסייה שהיו הראשונים של המסדר בארץישראל.
עם נפילת עכו בידי הממלוכים בשנת 1291 נמלטו ממנה אנשי המסדר. כנסייה זאת נותרה במקום שנבנתה למרות שנפגעה בזמן הכיבוש האיסלמי.
על פי הכרוניקה של הפרנציסקנים בראשית המאה ה-17 אפשר להם פאח'ר אל-דין השני בשנת 1620 באופן רשמי להשתקע בעכו ולהקים בה לשימושם מצפון לחאן אל-פראנג' כנסייה ואכסניה שנבנתה בשנת 1869 על שרידי כנסייה קדומה שנבנתה בסגנון גותי.
הכנסייה שוקמה בשנת 1927. מאז ברשות הפרצסיקנים בית ספר גדול ומשגשג לתלמידי כיתות א' עד ח' הפתוח לא רק לנוצרים אלא גם לבני הדתות האחרות.

 

****

הכנסייה האנגליקנית,
כנסיית המושיע הקדוש

הכנסייה נמצאת מחוץ לעיר העתיקה,
ברחוב לוחמי הגטאות 37,
בחלק של העיר שתוכנן ונבנה
בתקופת השלטון הבריטי.

המארח שלנו האב עימאד דייאבס
שהגיע במיוחד לכבודנו ממעונו בחיפה

מעט רקע

הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה – Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה). כנסיית אנגליה היא גם "מוסד האם" של הכנסיות שנסתעפו ממנה ברחבי העולם, השייכות ל"קומיוניון האנגליקני" (Anglican Communion). בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.
עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה (לא בארץ ישראל ובמזרח התיכון) וחוסר הנאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הכנסייה האנגליקנית בישראל

הכנסייה האנגליקנית תקעה יתד בארץ הקודש בשנת 1841, עם חתימתו של הסכם בין אנגליה לפרוסיה. בשל קשיים שהערימו העותמאנים החליטו שתי המדינות להקים בישופות משותפת לכנסיות האנגליקנית והלותרנית ועל שליחתו לירושלים של בישוף אחד מטעמן.
מאותה עת החלה הכנסייה בפעולותיה ליצירת קהילה מקומית – בניית כנסיות, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים אחרים.
הכנסייה האנגליקנית שאפה לגרום להמרת דתם של יהודים ומוסלמים בארץ הקודש. כאשר הדבר לא צלח בידה היא פנתה למאמינים האורתודוקסים והקתולים כדי להקים קהילה מקומית.
לאחר הפיצול הבישופות הלותרנית-אנגליקנית בשנת 1886 המשיכה הכנסייה האנגליקנית להחזיק בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים במשותף, כנסיית המשיח שליד שער יפו.  כן בנתה הכנסייה האנגליקנית מרכז חדש במזרח ירושלים, מתחם קתדרלת סנט ג'ורג'.המשמש גם למושב הבישוף האנגליקני.

******

משנת 1957 עלה מעמדה של ירושלים לארכיבישופות ומשנות ה-70 עומד הבישוף הירושלמי בראש הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים.
הכנסייה האנגליקנית הייתה בין הכנסיות הראשונות שמינו בישוף ערבי מקומי, בשנת 1976, וראשיה מילאו תפקיד חשוב בעניינים ערביים מקומיים.

*****

הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים שנקראת גם דיוסיית ירושלים נמצאת בארבע מדינות: ישראל, ירדן, סוריה ולבנון וגם בתחום הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. והיא מונה כמעט שלושים קהילות.

להרחבה אודות התפתחות הכנסייה האנגליקנית בארץישראל ובמזרח התיכון 

*****

המשרד האנגליקני הוקם בעכו על ידי החברה המיסיונרית של הכנסיות (CMS) כאשר נפתח בית ספר לבנים בשנת 1874 ובית ספר לבנות הוקם בשנת 1887. שני בתי הספר התמזגו לאחר מכן. בשנת 1886 נערכה ישיבת ועדת הכנסייה הראשונה לבחירת ועדת כומר; משרד הכנסייה כלל חינוך, שירותי בריאות ושיקום, במיוחד בקרב נזקקים. התקיימו שיעורי אנגלית והיה שם לימוד מקרא קבוע. באשר למשרד הרפואי, פותחה מרפאה קטנה לבית חולים קטן בעיר העתיקה. עשר שנים אחר כך נסגר בית החולים ובהמשך גם בית הספר.

*****

בשנת 1938 מסרה ממשלת ארץישראל המנדטורית לעדה האנגליקנית שטח אדמה סמוך לים כדי לבנות כנסיה. הכנסייה לא נבנתה ועל אותו מקום נבנתה מצודת טיגארט, תחנת משטרה הקיימת עד היום. כתחליף קבלה העדה את השטח ממזרח ברחוב לוחמי הגטאות. אבן היסוד הונחה באוגוסט 1946 ובניין הכנסייה היה מוכן לשימוש כבר בינואר 1947. במאי 1948 לאחר כיבוש עכו על ידי כוחות ההגנה נאסר על רוב תושבי העיר הערבים לגור מחוץ לחומות והכנסייה ננטשה. בשנת 1952 חודשה הפעילות במקום. אולם, בשנת 1987 הכנסייה נשרפה, כנראה עלי ידי קנאים יהודים.  מאז, הכנסייה הייתה נטושה גם משום שרוב הנוצרים האנגליקנים עזבו את עכו.

במאי 2015  הגיעה משלחת של הכנסייה האפיסקופלית האנגליקנית כידי לבחון את האפשרות לשיקום ולהפעיל את הכנסייה מחדש. בתחילת שנת 2017 בטקס מפואר בנוכחות ראשי הכנסיות בארץ חודשה פעילות הכנסייה.

המקור: Jerusalem archbishop rededicates Israeli church closed for nearly 80 years

*****

סוף דבר,

סיור זה, כמו גם הלימוד לפני,
וכתיבת התיעוד אחרי
היו מעניינים ומרתקים

*****

למדנו הרבה
הכרנו חלקים חדשים בעיר העתיקה של עכו.
התרשמנו מהדמיון והשוני בין הכנסיות

******

למדנו, בין היתר, גם על התפתחות התיירות
בעכו העתיקה ובדגש
על אפשרויות אירוח במקום.

*****
הבנו שגם כאן לפוליטיקה י
ש תפקיד בעיצוב התודעה והזיכרון

******

תודה מיוחדת מגיעה
למדריך ומורה הדרך המסור אנדרו עבאדו
שגם הוביל וגם תיאם את הביקורים
מומלץ בחום להסתובב אתו
ולשמוע מפיו אודות עכו

 

כאן ניתן למצוא את אנדרו עבאדו