חיפה, מתחם הכנסייה הכנסייה הרומית-קתולית (הלטינית)6 בנובמבר 2019

 

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים, ביקרתי ביום שלישי (29/10/2019) במתחם הכנסייה הרומית קתולית -הלטינית הנמצא בשדרות המגינים.

 

הביקור במתחם הכנסייה הקתולית (הלטינית) תואם מראש עם ג׳יהאן א-נופי (פסיכולוגית) שהיא פעילה בקהילה ומוכרת גם בשם טרם נישואיה לפני שנים רבות ג'יהאן ג'וברן.  היא מכירה בעלי תפקידים רבים שיוכלו לפתוח לי דלתות. הקשר איתה נוצר באמצעות עמיתתה, הפסיכולוגית אמירה שהלא, שהיא, כפי שכבר צוין בתיעודים קודמים, חברה של הבת שלי ואותה הכרתי לפני כשנה.

 

כבר בפנייה ראשונה אל ג'יהאן נופי, שהצגתי לה בשיחת טלפון את מטרת מיזם "נוצרים בחיפה", היא התלהבה מהמיזם והסכימה "להתגייס"  לסייע לי, בתיאום המפגש במתחם זה במתחמים נוספים בעיר לרבות תיאום לוח הזמנים וגם הצטרפה לחלק מהסיורים.

 

הביקור הראשון שהיא תאמה היה עם הנזירה מארי מח'אלפה פוקולרה אופרה דה מריה שפתחה את דלתות המנזר וכנסיית אליהו הנביא ליד כיכר פריז שבימים אלה נשלמת מלאכת שיפוצה ועליה סיפר לי הנזיר  הכרמיליטי האיטלקי, האב פאוסטו. 

 

החלק העיקרי של הביקור, שתואם על ידה, היה עם הנזיר הכרמליטי האב פרנצסקו ניגרל ראמוס. המכונה בפי אנשי הקהילה הלטינית אבונה פקו. 

 

ביקור עם אבונה פקו כלל שני חלקים. החלק הראשון היה סיור במתחם הכנסייה הלטינית בשדרות המגינים. שם ביקרתי בכנסיית יוסף הקדוש,  מנזר הכרמליטים  וגם בבית ספר כרמל גן ילדים סנטה אנה הסמוך

 

שבוע לאחר הביקור, ביום שלישי (5/11/2019) הגעתי שוב לביקור קצר במנזר הסמוך לכנסייה ובעיקר לצורכי צילום. הפעם הגיעה איתי ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה. כמו בשבוע קודם גם הפעם הוביל אותנו  אבונה פקו. 

 

************

 

רקע קצר
הכנסייה הרומית קתולית (הלטינית)
ומרכיביה בארץ הקודש

המקור: באתר מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג

הכנסייה הרומית-קתולית במזרח התיכון מכונה הכנסייה הלטינית על שם השפה שבה נערכו בעבר תפילותיה. האפיפיור, שמקום מושבו ברומא הוא הסמכות העליונה של כנסייה זו בכל ענייני הדת, הרוח והמנהל. למרות ש מרכזה הדתי והמנהלי של הכנסייה הרומית-קתולית נמצא ברומא, ירושלים היא מרכז רוחני בעל חשיבות ראשונה במעלה, כפי שמעידים המוני הצליינים, הנזירות והנזירים ותלמידי הדת הנוהרים אל העיר.

למעשה, הכנסייה הלטינית היא רק ביטוי טקסי אחד מתוך כמה נוסחי תפילה אחרים (לא לטיניים) של הכנסייה הקתולית. בישראל שהיא ארץ הקודש בפרט ובמזרח התיכון בכלל הערבית, היא השפה הנפוצה ביותר בטקסי הכנסייה הקתולית. השימוש המלא בלשון זו ה החל בשנת 1975, לאחר שמועצת הוותיקן השנייה החליטה על שימוש בשפות המקומיות במקום בלטינית.

******

הנוכחות לטינית בארץ הקודש, התחילה, כנראה במאה הרביעית– האב הירונימוס הקים אז מנזר בבית לחם. מסוף המאה ה-11 ואילך, בעת שלטון הצלבנים בארץישראל,  החלו להגיע לארץ הקודש הצליינים הראשונים מאירופה המערבית והדרומית. במאה ה-12 השליטו הצלבנים את הנצרות הלטינית על ארץ הקודש במשך כמעט מאתיים שנה עד כיבוש הארץ על ידי המוסלמים, הממלוכים. אף שלבסוף גורשו על ידי המוסלמים, הנוכחות הלטינית בארץ הקודש מעולם לא נעלמה לחלוטין.
כיום מייצגים את הנצרות הלטינית ארבעה גורמים: הפטריארכיה הלטינית בענייני שירותי דת, חברה וקהילה; מסדר הפרנציסקנים – מקומות קדושים; המשלחת האפיפיורית – נציגות פוליטית של מדינת ותיקן; מסדרי נזירים ונזירות רומיים-קתוליים – המחזיקים ומפעילים מנזרים, בתי הארחה ומוסדות חינוך, סעד ורווחה ועוד.

*******

הפטריארכיה הלטינית – הצלבנים הקימו את הכנסייה הלטינית ההיררכית בירושלים. עם הגיעם אליה ב-1099 הם גירשו את הפטריארך היווני-אורתודוקסי ומינו תחתיו את הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים, ארנולף הראשון. בשנת 1187, עם הגיע הצבאות המוסלמיים, גורש הפטריארך הלטיני מירושלים והפטריארך היווני-אורתודוקסי שב אליה. בעקבות מסעי הצלב הגיעו לארץ הקודש נציגי המסדר הפרנציסקני כדי להגן על המקומות הקדושים (ראו להלן).
גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על  חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.
הכנסייה הלטינית הקימה במהלך השנים בארץישראל קהילות בערים ובכפרים רבים ופעלה במיוחד לעיצוב כהונה דתית ערבית-מקומית לשירות הקהילות. הכנסייה מספקת שירותים רב-לשוניים לצליינים הבאים לארץ הקודש ולתושבים זרים.
הנציג הרומי-קתולי העליון בארץ הוא הפטריארך הלטיני היושב ברובע הנוצרי בירושלים (סמוך לשער החדש) ומנהל את ענייני הכנסייה. הוא  משמש ארכיבישוף אך נושא את התואר המזרחי פטריארך. כיום מכהן פטריארך ערבי הנעזר בארבעה סגנים בישופים, הממונים על ארבעה מרכזים: ישראל (מושב הבישוף בנצרת), השטחים הפלסטיניים (מושב הבישוף בירושלים), ירדן (מושב הבישוף בעמאן) וקפריסין (את הפטריארך מייצג כוהן דת פרנציסקני). מאז 2003 פועל בישראל גם סגן הפטריארך הלטיני הממונה על הקהילות הקתוליות הדוברות עברית הנמצאות בכמה ערים בארץ. בכנסייה הלטינית משרתים כוהני דת  מלאומים שונים, רבים מהם ערבים (בעיקר ירדנים ופלסטינים).

******

המסדר הפרנציסקני (שומרי ארץ הקודש) – פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (כפר במחוז אומבריה באיטליה) הגיע לארץ הקודש בזמן מסעי הצלב. הנזירים הפרנציסקנים החיים לפי רוחניותו מקיימים נוכחות רצופה בארץ הקודש משנת 1333. צו אפיפיורי משנת 1342 הקנה להם את הסמכות לשמור על ארץ הקודש מטעם הכנסייה הקתולית, ולפיכך מכונה המסדר המקומי קוסטודיה די טרה סנטה – משמרת ארץ הקודש.
עד המאה ה-19 שימש המסדר הפרנציסקני נציגות קתולית יחידה בארץ הקודש. הקמת הפטריארכיה הלטינית ב-1847 יצרה מתחים בינה לבין המסדר הפרנציסקני, שייצג עד אז את הכנסייה הלטינית. הפטריארך הלטיני אחראי אמנם על קהילתו הלטינית, אולם ראש המסדר הפרנציסקני, הקוסטוס (שומר) של ארץ הקודש, מחזיק בידיו את הזכויות במקומות הקדושים.
מעבר לתפקידם של חברי המסדר בשמירה על המקומות הקדושים, בניהול הטקסים הנערכים בהם ובשמירה על נגישותם לצליינים פועלים חברי המסדר למען האוכלוסייה הנוצרית המקומית. הם הקימו רשת בתי ספר (המכונה טרה סנטה), דואגים לארגון פעילות חינוכית בלתי פורמלית ומושיטים סיוע כספי ורפואי.

**********

המשלחת האפיפיורית (נציגות הוותיקן) – הוותיקן הקים את הנציגות האפיפיורית בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובראשה עומד בישוף. בשנת 1993 כוננו יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן. הבישוף העומד בראש הנציגות מכונה הנונציו (תואר מקביל לשגריר) במגעיו עם ישראל והנציג האפיפיורי במגעיו עם הרשות הפלסטינית.
המשרד במנזר פטרוס הקדוש ביפו משמש את שגרירות הוותיקן בישראל; מטה הנציגות האפיפיורית  נמצא על הר הזיתים בירושלים.

*****

מסדרי נזירים ונזירות קתוליים – ארץ הקודש היא גם ביתם של מסדרים דתיים רומיים-קתוליים רבים המפעילים מנזרים, בתי הארחה לצליינים, בתי התבודדות, מוסדות סעד, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות מחקר והשכלה גבוהה.

*********

מוסדות החינוך הקתוליים (שמספרם בארץ הקודש קרוב ל-80) נמנים בין בתי הספר הטובים ביותר במגזר הערבי, ובהם מוסדות של האחיות סנט ג’וזף, אחיות המחרוזת, מוסדות של הנזירים הכרמליטים, האחיות הסלזיאניות, אחיות סנטה אנה ועוד ועוד. בבית לחם פועלת אוניברסיטה קתולית המנוהלת על ידי אחי בית הספר הנוצרי (“פרייר”).

***********

כנסיית סנט איליא הלטינית
(כנסיית אליהו הנביא)

כנסיית אליהו הנביא נמצאת ליד כיכר פאריז שטרם הקמת המדינה נקראה בכיכר חמרה. היא הייתה הכנסייה הלטינית הראשונה שנבנתה בחיפה. היא נחנכה בשנת 1867 ויכלה להכיל כ-400 מתפללים. במלחמת העצמאות נפגעה הכנסייה והתושבים הלאטינים שנשארו בעיר העתיקו את מקומם מהעיר העתיקה. אז הנזירים הכרמליטים קבעו את מרכזם במבנה בית הספר הסלזיאני בעיר במקום בו נמצא היום בית הספר כרמל.

מיקום כנסיית סנט אליא

מבט על החזית מכיוון רחוב פל"ים

כנסיית סנט איליא בשנות ה-30' של המאה הקודמת

מבט מכיוון דרום מזרח מכיוון קריית הממשלה

שער המנזר הצמוד לכנסייה

בימים אלה לאחר שנים רבות שכנסיית אליהו הנביא הייתה מוזנחת, היא שוקמה ואמורה לפתוח את דלתותיה לקראת חג המולד הקרב בליל 24 – 25 בדצמבר 2019

רחבת הכניסה לכנסייה

עבודות השיקום לקראת סיום

****

*****

המתחם הלטיני
שדרות המגינים 76 -80

כנסיית יוסף הקדוש,
ומנזר הכרמליתים

מתחמים הלטינים בשדרות המגינים

כנסיית יוסף הקדוש היא כנסייה קתולית השייכת למסדר הכרמליתי, אשר שוכנת בשד' המגינים 78 במושבה הגרמנית בחיפה. סמוך לכנסייה המוקדשת ליוסף הקדוש, שוכנים בית-הספר "כרמל" ומשרדי הרובע הלטיני בעיר.

מבט לעבר החזית האחורית של הכנסייה

*****

מסדר הכרמליתים – בראשיתו כלל המסדר הכרמליתי נזירים בלבד, שהתבודדו במורדות הר הכרמל באזור נחל שיח. ברתולד הקדוש, שהגיע לארץ ישראל מקלבריה שבאיטליה במסגרת מסעי הצלב, בחר בהר הכרמל כמקום מושבו, בעקבות המסורת לפיה שם פעל אליהו הנביא. בשנים 1206–1214 קיבלו הכרמליתים תקנון מאלברט, הפטריארך הלטיני של ירושלים, שכלל 16 סעיפים וביניהם ציות לראש המסדר, מגורים בתאים פרטיים, דבקות בתפילה, שמיעת מיסה מדי בוקר בבית התפילה של הקהילה, סגפנות, עבודה, שתיקה מתפילת הערבית ועד לתפילת הבוקר למחרת, הינזרות מבשר.
המקום היחיד שהתאים לפעילותם של המתבודדים הנוצרים, שנאלצו לעזוב את מקומותיהם שנתפסו בידי המוסלמים, היה בהר הכרמל. עם התמוטטות הממלכה הצלבנית, חזרו הכרמליתים לאירופה ושבו לכרמל רק במאה ה-17. הם התגוררו בכוכים שמעל מערת אליהו, וב-1767 בנו את מנזרם בראש הכרמל בגלל קדושתם של כף הכרמל, מערת פרוספר ומערת אליהו, הנמצאים בסמיכות. כמו כן, הכרמליתים מאמינים, שהמנזר נבנה על שרידי קפלה קדומה, המזוהה כמקום הפולחן הקדום ביותר בעולם המוקדש למרים, ולכן הכנסייה מכונה במקור "גבירתנו של הכרמל". בקרן הכרמל (דיר אל-מוחרקה) נמצא מנזר כרמליתי נוסף, הנושא את שמו של אליהו הנביא, שעל פי המסורת הכרמליתית, הוא המקום שבו התחולל המאבק בין אליהו לבין נביאי הבעל. בחצר המנזר שבקרן הכרמל ניצב פסל של אליהו הנביא.

כאמור, הכנסייה הלטינית הראשונה שנבנתה בחיפה הייתה כנסיית אליהו הנביא שנמצאת בכיכר פריז (בעבר נקרא בכיכר חמרה) ונחנכה בשנת 1867 ויכלה להכיל כ-400 מתפללים. במלחמת העצמאות נפגעה הכנסייה, והנזירים הכרמליטים קבעו את מרכזם במבנה בית הספר הסלזיאני בעיר. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הצליחה הקהילה לאסוף כסף להקמת מבנה כנסייה חדש, וזה תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, ונחנך ב-1961, שנה לאחר מותו. כנסיית יוסף הקדוש היא המבנה האחרון שתכנן ברלוצי בארץ הקודש.

*****

הקהילה הלטינית בחיפה מונה כ-5000 איש שפעילותם הדתית והחברתית מתקיימת לרוב במתחם הלטינים. הם המתגוררים ברחבי העיר ובעיקר בעין הים, הדר, וואדיס ניסנס ועוד. אנשי הקהילה משולבים בחיי עיר הם בעלי מקצועות חופשיים במגוון עיסוקים. ילדי הקהילה לומדים בשלושה בתי ספר: בית הספר האיטלקי טרה סנטה, בית ספר כרמל ובית ספר נזירות נצרת שיוצג בתיעוד נפרד.

חזית הכנסייה

שער הכנסייה

למבנה הנדמה לתיבה הוענקה חזית מלבנית. הוא עשוי מציפוי אבן בהיר, שבו נקבעו אבנים בגוון חום בהיר היוצרות צורת צלב לטיני. במרכזו של הצלב קבוע חלון ויטראז' עגול, ובבסיסו ניצבת דלת הכניסה לכנסייה. על הדלת נראה תבליט מרכזי המתאר את המשפחה הקדושה, ובכל אחד משני צדדיו שלוש סצינות מחייו של יוסף הקדוש: משמאל נראים נישואיו למרים, הבשורה ולידת ישו; ומימין הבריחה למצרים, יוסף וישו בנגריה ומות יוסף.

*****

אולם הכנסייה עשוי מחלל בודד ופונה לכיוון צפון-צפון-מזרח. האולם מעוצב בגוונים פסטלים ובצבעים חמים ועיצובו מודרני. חלונות ויטראז' בקירות הצד מחדירים אור אל האולם, ומתחת להם נראה תיאור של 14 תחנות הצלב. עמודים בגווני ורוד המסודרים לאורך קירות האולם תומכים בחמש קשתות הנושאות בתורן את התקרה, ואלמנט הקשת מופיע גם על הקיר הצפוני שמאחורי המזבח. בקיר זה פתח מקושת המוביל אל חלל המשך צר ונמוך מהאולם, הנושא תקרת קמרון חבית. משני צדדיו של הפתח תלויים שני פסיפסים המתארים את יוסף אוחז בישו התינוק בנוכחות מרים (משמאל), ואת הבתולה והילד (מימין).

*****

אל חלל ההמשך מוליכות שלוש מדרגות רוחביות שמשני צידיו חלונות, הצבוע בגווני צהוב המובלט על ידי אור השמש החודר דרך החלונות. בקצהו, מתחת למוטיב נוסף של קשת, קבוע קרוסיפיקס גדול. הצלב עשוי מלוחות צבעוניים מרובעים ומלבניים, וקווי המתאר שלו חורגים מצורתו של צלב מסורתי.

חלון מעל דלת הכניסה

בחלון העגול שמעל דלת הכניסה קבוע מעשה ויטראז' מודרני שבו נראה דג, סמלו של ישו, והכיתוב "ΙΧΘΥΣ" ביוונית, היינו "דג". בוויטראז' זה וביצירות אמנות נוספות באולם, דוגמת הפסיפס שעל חזית המזבח ופסיפס הבתולה והילד שמימין לו, חוזר ומופיע מוטיב השמש.

*******

מבט אל מבנה בית הספר כרמל

מבט מהבוסתן של פטריארכיה הלטינית אל מבנה המנזר ומשרדי הלטינים הצמוד לכסיית סנט ג'וזף

מבנה מנזר הכרמליתים הצמוד לכנסיית סנט ג'וזף. קומה ראשונה משרדי המסדר וקומות עליונות המנזר, עצמו

קפלת המנזר שבקומה העליונה

****

אבונה פקו במרפסת המנזר הפונה לבוסתן פטריארכיה הלטינית

פינת התכנסות במנזר

אבונה פקו במלוא הדרו.

 

 

******