הדפסה

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין ועדיין טרם הסתיים.

ביום שני 11  במרס 2024 הגעתי עם חבריי פואד באשרת (יפיע), שולי לינדר ירקוני (עין הוד) ויצחק איתן (כרם מהר"ל) לבקר בכנסייה המרונית אנטוניוס הקדוש בנצרת.

ראוי לציין שביקור זה מצטרף לביקורים קודמים בהם למדנו על הכנסייה המרונית בארץ:
ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים (יוני 2019)
חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי (נובמבר 2019)
הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון) (מאי 2020)
הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני) (מאי 2020)
הכפר בירעם – בית הקברות של היישוב (חלק שלישי) (מאי 2020)
יפו, כנסיית המנזר המרוני אנטוניוס הקדוש שבשכונת עג'מי (יולי 2020)
נצרת, כנסייה הבשורה של הקהילה המרונית (אוגוסט 2022)
עוספייה, הקהילה המרונית וכנסייתה (אוגוסט 2022)

את ביקור זה תיאם חברי פואד בשאראת שגם "ארגן" לנו חנייה קרובה ונוחה בקרבת הכנסייה.

בכנסייה אירח אותנו אבונה יוסף עיסא כהן הדת של הקהילה המרונית בנצרת. הוא אירח לראשונה  בקיץ 2022 בביקור בכנסייה הבשורה של הקהילה המרונית  שהיא הכנסייה החדשה שנבנתה לפני כעשרים שנים.

מיקום הכנסייה

*

*

*

*

הכנסייה המרונית

המרונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, הם משתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית הנכללת בנצרות המזרחית קתולית המקבלת את מרות האפיפיור.

 

על פי המסורת הכנסייה המרונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון, נזיר ארמי שנודע בגלל חייו המופתיים, רוחניותו  והנסים שפעל. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית.

איקונה של הנזיר מרון

המרונים הם אחת מהקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המרונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמרו על קיומם וזהותם בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשים במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון מרונים בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה העשרים, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שהשתלטו על אזורם.

 

לאור העובדה שהמרונים טוענים היום שהם ממוצא סורי ארמי, הם מגדירים עצמם נוצרים ארמים ורבים מקרבם מתנגדים שיזהו אותם כערבים נוצרים.

 

כיוםהכנסייה המרונית היא חלקמהכנסייה הקתולית,  אם כי הקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה השמונה עשרה נהוג לכלול את הכנסייה המרונית ברשימת הכנסיות האוניטריות, הכנסיות מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת.

 

משך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה (1962 – 1965), אבל המרונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי (שפה שהמרונים עצמם דיברו בה עד המאה השמונה עשרה). חלק גדול מהתפילות כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).

 

כיום המרונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי). המרונים הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.

 

בראש הכנסייה המרונית עומד הפטריארך המרוני של אנטיוכיה וכל המזרח מאר בשארה בוטרוס אל-רהי, ומקום מושבו בכפר בקרקי (Bakarki) שבמחוז ג'וניה מצפון לביירות. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המרונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. מאז עצמאות לבנון בשנת 1944 מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. לכנסייה המרונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה בשנת 1895) בדמשק ובפריז.

 

כיום בכנסייה המרונית ישנם שמונה עשר מסדרי נזיריים רבים, נשים וגברים הכוללים יותר מאלף וחמש מאות נזירים ונזירות.

 

קיימות הערכות שונות על מספר המרונים בעולם. האומדנים נעים בין 7.5 מיליון ל-15 מיליון. מספר המרונים החי בלבנון כיום מוערך בין 640,000 ל-850,000 והם מהווים כ-23% מהאוכלוסייה. במזרח התיכון הקהילות המרוניות הן במחוז קפריסין, הדיוקסיה המרונית של מצרים וסודאן; מחוז חיפה וארץ הקודש המרונית; ירושלים והאדמות שברשות הפלסטינית ועל אדמות הממלכה ההאשמית ירדן; בסוריה חיים כ-40,000 מרונים בשלוש מחוזות (דיוקסיות), הדיוקסיה המרונית של לטקיה, הדיוקסיה המרונית של דמשק הדיוסיה המרונית של חלב. קהילות נוספות של מרונים נמצאות בצרפת, אוסטרליה, ארגנטינה, ארצות מערב ומרכז אפריקה, ברזיל, מקסיקו, מונטריאול בקנדה, מזרח ומערב ארה"ב (לוס אנגלס וניו יורק). בראש הקהילות הגדולות ביותר עומדים בישופים מרונים, אבל ברוב המקומות כפופה הכמורה המרונית לבישופים של הכנסייה הקתולית ובמקרים רבים נטמעים המרונים בקהילות הקתוליות המקומיות

 

ערב קום מדינת ישראל, התגוררו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מרונים ובין היתר בשלושה כפריים בגליל העליון סמוך לגבול לבנון, בכפר בירעם, ג'יש ומנסורה. מרכזי נציגותם נמצאו בחיפה וביפו וכולם היו נתונים למרותו של הפטריארך המרוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המרונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו בתנועה הלאומית.

 

כיום, קהילה מארונית בישראל כוללת כ-6,700 אנשים וקהילותיהם נמצאות בעיקר בחיפה, ג'יש, נצרת, עכו ועוספיה, בערי הגליל מתגוררים -2,000  שהם חיילי צד"ל לשעבר ומשפחותיהם, שהגיעו לישראל בשנת 2000.

 

ראש הקהילה המרונית בישראל הוא הבישוף מוסא אל־חאג' ומעונו בחיפה. הוא נציג הפטריארכיה המרונית בלבנון בדיוקסיה של ישראל, במחוז חיפה וארץ הקודש

 

מקור, הרחבה והפניות.

 

להרחבה ראו הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני)

*

*

הקהילה המרונית בנצרת

הקהילה המרונית בנצרת מונה כיום 1,300 נפש

 

המרונים הגיעו לנצרת בשנת 1622 בעקבות הזמנת הלטינים שביקשו שתגיע לנצרת משפחה מרונית דובר ערבית. כך הגיעה משפחת ימין.

 

בהמשך השנים הצטרפו עוד משפחות.

 

בשנת 1774, בעקבות סכסוך עם הלטינים ולאחר שהתקבל אישור מידי דאהר אל עומר, השלימו המרונים את בניית כנסייתם בשכונת הלטינים (היום ליד השוק בעיר התחתית).

 

הכנסייה נקראה על שם אנטוניוס הקדוש והיא שמשה את הקהילה המרונית עד שנת 2004.

*

מיקום הכנסייה בעיר העתיקה ברובע הלטיני, שנות ה-30' של המאה העשרים

*

אבונה יוסף עיסא

אבונה יוסף עיסא כהן הדת של הקהילה המרונית בנצרת

 

אבונה יוסף עיסא (1951) נולד וגדל בג'יש והוריו פליטי הכפר בירעם שפונה ממקומו באוקטובר 1948.

 

בבית הספר היסודי למד בג'יש והמשיך בבית ספר תיכון סנט ג'וזף בנצרת.

 

באמצע שנות ה-70' המשיך ללימודי תיאולוגיה ופילוסופיה ברומא, איטליה.

 

בשנת 1977 קיבל את הסמכתו ככומר ולמד שנתיים נוספות במוסד פרנציסקאני בירושלים.

 

מאז 1979 אבונה יוסף עיסא גר בנצרת ומנהיג את הקהילה הדתית המרונית.

 

כמו כן לימד גם בבתי הספר של נזירות פרנצסקניות ובית הספר סנט ג'וזף בנצרת ובבית הספר של הנזירות הכרמלתיות בחיפה.

הקדוש אנטוניוס

הקדוש אנטוניוס הגדול (251 – 356), ידוע גם כאנטוניוס אב המנזר או אנטוניוס הקדוש ממצרים או אנטוניוס הקדוש מן המדבר, או אנטוניוס אב כל הנזירים.

 

אנטוניוס הגדול היה נזיר מצרי שהשתייך לקבוצת נזירים שנקראה האבות המדבריים במאה השלישית ורביעית. הוא נחשב כקדוש בכל הכנסיות שמעמד הקדוש קיים בהן.

 

מרבית הידוע על אנטוניוס הקדוש מגיע מכתביו של אתנסיוס הראשון מאלכסנדריה, ספר שנכתב אחרי מותו של אנטוניוס ותורגם ללטינית בשנת 374 על ידי אווגריוס מפונטוס.

 

אנטוניוס היה בן למשפחת אצולה ממרכז מצרים, משפחה אמידה יחסית והיה בעל רכוש משל עצמו, נולד ונתחנך כנוצרי. בשנת 271 לערך מתו הוריו והוא נשאר עם אחותו, עליה היה אחראי.

 

אנטוניוס התקרב לדת והושפע מהאידיאליזציה לנושא העוני והפרישות שרווחה בנצרות הקדומה. הוא החליט למסור את רכושו לעניים לאחר שמכר את שדות הוריו והציוד ונתן חלק מהכסף לאחותו.

 

אנטוניוס חיפש קומונה אליה יוכל להצטרף ולהעמיק את דבקותו בדת, אולם לא מצא כזו. לכן יצא להתגורר סוכה בחצר ביתו ושם התחיל בחיי סגפנות. כשהוא הרגיש  שחיים בחצר הבית לא מספיקים להגשמת רצונו להתבודד עבר לשולי הכפר.

 

לשם עבודת האל אנטוניוס ויתר על אהבת משפחה, ועל כל תענוג אפשרי. ויתוריו כלומר ההתנזרויות וההתמודדות עם הקושי שבוויתורים היו מידות הנזורה אותן טיפח.

 

אחרי שהרגיש שהתחזק בדרכו, אנטוניוס עזב את שולי הכפר ועבר לבית הקברות שם התבודד בתוך מבנה קבר ודימה לעצמו שהוא ממית עצמו בעודו בחיים.

 

בשנת 285 עבר למדבר במצרים, לחיי בדידות, פרישות וסגפנות. זהו המעשה הנחשב כראשיתה של הנזורה הנוצרית.

 

כאשר קיסרי אומא מקסימינוס דאיה ודיוקלטיאנוס רדפו את הנוצרים יצא אנטוניוס בשנת 311 לאלכסנדריה לעזור לנוצרים הנרדפים.

 

בתום גל הרדיפות חזר אנטוניוס למדבר ואיתו באו חסידים רבים חדשים. כמו אנטוניוס ואנשיו היו עוד מתבודדים והמדבר המצרי הפך למקום ריכוז של נזירים.

הקדוש שרבל

שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש היה נזיר מארוני שחי במאה התשע עשרה ואשר נחשב לקדוש נוצרי בנצרות הקתולית.

 

שרבל נולד ב-8 במאי בשנת 1828 בבקא כפרא שבצפון לבנון תחת השם יוסף אנטון מכלוף לבריגיט ואנטון מכלוף, ולו ארבעה אחים. הוא הוטבל לנצרות ב-16 במאי 1828. אביו נפטר כאשר שרבל היה בן שלוש בלבד והוא גדל עם דודו. בילדותו, להבדיל מבני גילו נהג שרבל להתבודד רבות, גילה התעניינות רבה בדת ונהג להתפלל.

 

בגיל עשרים ושלוש הצטרף שרבל למסדר הנזירים על שם מארון הקדוש במנזר הכפר אנאיה בהר הלבנון, ושינה את שמו מיוסף לשרבל, על שם קדוש אנטיוכי בן המאה השנייה. שרבל נדר את נדריו הסופיים בשנת 1853 ומונה לכומר לאחר שש שנים.

 

בדומה למארון הקדוש, גם שרבל התגורר במנזר מאז שנת 1875 עד למותו בשנת 1898. שרבל היה ידוע בצניעותו והסתפקותו במעט, ונהג לבצע כל המוטל עליו ללא מענות. כמו כן, הוא נודע באדיקותו לביצוע הסקרמנטים. שרבל נודע ככומר אהוד בקהילתו, אנשים רבים היו מגיעים אליו לקבלת ברכות ואזכורים בתפילותיו, והוא אף הוזמן לפקח על טקסים דתיים בכפר שכן.

 

בעת המיסה, ב-16 בדצמבר 1898 חלה שרבל ותשעה ימים לאחר מכן, בערב חג המולד נפטר, בהיותו בן 70. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר מארון הקדוש באנאיה. מספר חודשים לאחר מכן, העידו אנשים כי ראו הילה מעל קברו. לאחר עדויות אלו הוחלט לפתוח את הקבר, לאחר פתיחתו התגלתה גופתו כשהיא בשלמותה ודם עדיין זורם בגופו. כמו כן, נראו סימני זיעה על גופתו. לאחר מקרה זה, הועברה גופתו לארון קבורה אחר, במתחם שהוכן עבורו. מקום קבורתו הפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים (בעיקר המארונים שבהם). אם כי, ישנם גם בני דתות אחרות אשר מגיעים לבקר במקום.

 

בשנת 1925 הציע האפיפיור פיוס השנים-עשר להכריז על שרבל כקדוש של הכנסייה הקתולית. בשנת 1950 יצאה ללבנון משלחת שכללה אנשי דת ורופאים במטרה לבדוק את גופתו של שרבל. בשנה זו, נפתח קברו בפעם השנייה. גופתו, התגלתה בשלמותה ובריאה לחלוטין וזאת כעבור 52 שנה לאחר מותו. שמועות על האירוע יצאו למרחוק, והמונים נהרו אל המנזר בו נקבר כדי לברר את שהתגלה.

 

בשנת 1954 חתם האפיפיור פיוס השנים-עשר על צו המאשר את בירוכו (המעלה אותו למעמד של "מבורך", שהינו שלב אחד לפני מעמד של "קדוש"), וב-5 בדצמבר 1965 נערך הטקס על ידי האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן. שנה לאחר מכן, ב-1976 חתם פאולוס השישי על צו המאשר את הקדשתו של שרבל, והטקס עצמו נערך ב-9 באוקטובר 1977 בוותיקן.

 

מקור הרחבות והפניות

מזכרת מהביקור

* 

הצלמת שולי ירקוני

סוף

הביקור בכנסייה המרונית
בעיר העתיקה היה מעניין. 

הפגישה השנייה
עם כהן הדת
אבונה יוסף עיסא
הייתה נעימה ומלבבת. 

שמחנו שנפתח לנו
שוב צוהר על
הקהילה המרונית בנצרת.

התרשמנו מהכנסייה
העתיקה הצנועה והיפה. 

תודה לך אבונה יוסף עיסא
על האירוח הלבבי וחם.  

תודה לך פואד באשרת
על תיאום הביקור.

תודה לכם
שולי ואיציק
שהצטרפתם לביקור.