מושב עידן הוא "הצעיר" ביותר מבין מושבי הערבה.

 

מושב זה הוקם בסוף שנות ה-70' של המאה הקודמת.

 

מושב זה, הוא מעצמה חקלאית!

 

ביום שני, 16 במאי 2022 הגעתי למושב עידן עם חבריי בתיה ומאיר רזניק (עין השופט) ומורי הדרך גלית ויינר (ראש העין) ואמיר אלדן (כפר סבא).

 

היה זה ביקור/סיור/צילום שלישי ביישובי ערבה התיכונה והערבה הצפונית: הראשון: מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה תיכונה (מרס 2022) השני מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה תיכונה (אפריל 2022). .

 

הקשר אל המארחים ביישובי ערבה התיכונה והצפונית נוצר בסיועו באדיבותו של יוני שטרן ולעל כך נתונה לו התודה מראש.

יוני שטרן, תושב נאות הכיכר שבערבות סדום, טייל מנוסה ומוביל מסעות טיולים בארץ ובירדן. יועץ תיירות (בין היתר למועצה אזורית ערבה תיכונה), מורה דרך, מדריך ומרצה בקורסים בידיעת ארץ ישראל ובתיירות

הביקור בעידן נעשה במסגרת מיזם סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים וגם במסגרת סדרת סיורים לאורכם ובאזורי של גבולות ישראל.

 

רועי גלילי הוא האיש שאירח אותנו במושב עידן.

רועי גלילי, (1969), תושב עידן מאז שנת 2004 נשוי לעופרי אב לארבעה, חובב טבע ומדבר, חקלאי וארכיאולוג (ד"ר). מגדל בשותפות עם חברו ושכנו, רן פלג פלפל – פלפל ארוך (פלרמו), תמרים, עגבנייה, אבטיח. תוצרתם מיועדת הן ליצוא והן לשוק המקומי. תחומי עניין המקצועיים (האקדמיים) תרבויות האדם במדבר, ארכיאולוגיה נופית, פולחן וקבורה.

בשעת בוקר הגענו לביתם של עופרי ורועי גלילי.

 

התחלנו בשיחת היכרות קצרה ושתיית תה.

 

רועי התחיל וסיפר בקצרה על עצמו וביקר סיפר לנו על המושב, על ייחוד מקומו, על הקמתו, על האוכלוסייה והקהילה, על החקלאות, על החינוך ועוד.

 

לאחר מכן התכנסנו בשני כלי רכב ויצאנו לדרך.

 

הסיור שיפורט בהמשך, כלל "סיבוב" לאורך "דרך החווארים" ודרך המערכת לצד המשבצת החקלאית ממזרח לנחל ערבה, ביקור בשני בתי אריזה, ביקור בבתי הרשת לגידול פלפל ואבטיח במשבצת החקלאית המערבית וסיבוב בתחום המושב.

 

הביקור הסתיים בשעת אחר הצהרים המאוחרות. אז, מבסוטים יצאנו איש איש בדרכו לביתו.

 

*****

גיאוגרפיה בהתחלה

מושב עידן נכלל בתחום מועצה אזורית הערבה התיכונה ומשתייך לתנועת המושבים.

 

המועצה האזורית הערבה התיכונה הוקמה בשנת 1976.

 

שטח המועצה עצום ומשתרע על מיליון וחצי דונם (6% משטח מדינת ישראל), מתוכם יותר מ-50% שמורות טבע

 

בתחום המועצה מתגוררים כ –4,000 תושבים בכ- 1000 בתי אב בשבעה יישובים: חמישה מושבים חקלאיים – עין יהב, חצבה, פארן, צופר ועידן, ושני יישובים קהילתיים: ספיר, שהוא גם המרכז האזורי וצוקים יישוב הקהילתי תיירותי.

********

האזור הגיאוגרפי
ערבה הצפונית

מושב עידן הוא המושב הצפוני
בתחום מועצה אזורית ערבה תיכונה
נמצא
21 ק"מ מדרום לצומת ערבה 
בדרך בין באר-שבע לאילת.
כ- 110 ק"מ מבאר שבע
(כשעה ורבע נסיעה) 
וכ- 150 ק"מ מאילת.
(שעה ושלוש רבע נסיעה)

מיקום עידן
כשישה ק"מ ממזרח לכביש הערבה (כביש 90)
ושני ק"מ ממערב לגבול עם ירדן.

המושב הוקם על
אדמת "תצורת הלשון"
שנקראת "חוואר הלשון"
אבל היא אינה חוואר!!!

תצורת הלשון היא תצורה גאולוגית הנמנית עם חבורת ים המלח.

 

התצורה הושקעה משני צדדי נהר הירדן בעת קיומה של ימת הלשון, ומכאן שמה.

 

ימת הלשון היא אגם שכיסה בעבר את אזור בקע ים המלח, כולל בקעת הירדן וחלק מאזור הערבה.

 

בשיאו, לפני כ-25,000 שנה, האגם השתרע מהכנרת בצפון, ועד לאזור חצבה בדרום (נחל גדרון).

 

אורכו המרבי היה כ-230 ק"מ ורוחבו המרבי כ-17 ק"מ.

 

האגם מכונה "לשון" על שם רובדי הסלע המורכבים מארגוניט וחרסיות מהם בנויה לשון ים המלח.

 

רובדי סלע אלה נקראים תצורת הלשון ובשמם העממי "חוואר הלשון".

 

ימת הלשון הצטמקה סופית לפני 17,000–15,000 שנה כתוצאה משינויי אקלים, ובסופה נותרו ים המלח וים הכנרת כפי שאנו מכירים אותם כיום.

 

 

לעיתים נקראת התצורה גם בשם "חוואר הלשון" בשל צבעה ופריכותה, אולם מדובר בטעות: תצורת הלשון אינה מורכבת מחוואר.

 

סלעי התצורה כוללים וָרווֹת – שכבות ריבוד עונתיות או שנתיות של סלעי משקע.

 

בעונות החורף שקעו בימה חרסיות וחומרי סחף שנשטפו לימה על ידי מערכת נחלים ויצרו את השכבות הכהות.

 

בעונת הקיץ פסקה זרימת המים לאגם, והחלה התאדות אשר הביאה לעליית מליחות המים. בתנאים אלה החלו לשקוע ארגוניט וגבס אשר יצרו את השכבות הבהירות.

 

עובי התצורה הוא כ-45 מטרים. שכבות תצורת הלשון הורבדו במהלך הפליסטוקן בימת הלשון בתקופה שבין 14–70 אלפי שנים לפני זמננו.

 

הקמטים בשכבות תצורת הלשון נוצרו כתוצאה מרעידות אדמה, שערבלו את שכבות הבוץ בהם שקעו שכבות חרסית וארגוניט צעירות שלא הספיקו להתגבש לגמרי. בדרך זו נוצרו הקימוטים המאפיינים את שכבות הלשון בנחל.

 

המים מתחתרים בקלות בסלע הפריך של תצורת הלשון ויוצרים את הבתרונות של דרום ים המלח. מערת הקמח בערוץ נחל פרצים היא דוגמה טובה לתהליכי הבליה החלים על הסלע.

 

מקור והרחבות 

מיקום המושב על מישור
הנמצא ממערב ומעל נחל ערבה
וממזרח ומעל נחל עידן 

שם המושב נלקח מנחל עידן,
שאפיקו כאמור, ממערב ליישוב.
מקור שם הנחל הוא דמיון
לשמו הערבי – ואדי אום אל-עידן

המושב מוקף בבתרונות
שנוצרו מערוצי הזרימה של היובלים
המתנקזים לנחל ערבה ולנחל עידן 

בבתרונות כמעט ולא קיימת צמחייה
בגלל ריכוזי המלחים והגבס,
הצמחייה נמצאת רק אפיקי הנחלים
ששם יש אדמת סחף.

****

כאמור, מושב עידן הוא "הצעיר"
מבין מושבי ערבה תיכונה
והוקם שני עשורים
אחרי עין יהב הוותיק מבניהם  

ב-1 באפריל 1980, לאחר שנה קשה של הסתגלות ב"מושבוץ" במרכז ספיר, עלו לקרקע בעידן 14 משפחות מארצות עולים מקנדה, בריטניה וארצות הברית

שנים בודדות לאחר העלייה לקרקע החלו המתיישבים הראשונים לעזוב את היישוב, וכיום נשארה משפחה בודדת מהגרעין המקורי.

 

היות ומעולם לא היה גרעין מייסד ומגובש, לאורך השנים הגיעו משפחות רבות שבאו "להתנסות". הם נתקלו בקשיי החיים בישוב קטן בספר ובקשיי הקיום במדבר ועזבו אחרי מספר שנים.

 

מסוף שנות ה-80' ובעיקר מתחילת שנות ה-90' הקליטה במושב הייתה שמשפחות צעירות של ילידי הארץ: בני עיר, קיבוץ ומושב שביקשו לממש את האתגר ציוני של התיישבות חקלאית בערבה.

 

מראשית שנות ה-2,000 נקלטו עוד משפחות והאוכלוסייה התייצבה, חברים שהתחילו להשקיע גם בציוד משקי יקר וקבוע וגם בבניית בתים פרטיים.

 

בעידן מתגוררות כיום כ 90  משפחות,  כ- 400 תושבים. 

 

במושב מתוכננות 150 יחידות חקלאיות, לכל משפחה 60 דונם, בשטח כללי של כ-4000 דונם

 

מידי שנה נקלטות 4-6 משפחות חדשות. המשפחות הנקלטות בקליטה חקלאית מתקבלות לחברות באגודה החקלאית. בנוסף ניתן תקציב סיוע לכל חקלאי, מטעם החטיבה להתיישבות. התקציב מיועד להשקעות במשק החקלאי.

 

******

משק וכלכלה  

כ-80% ממשפחות במושב עידן עוסקות בחקלאות באחד או יותר מענפי החקלאות הבאים: ירקות, מטעים בעיקר תמרים, פרחים ובעלי חיים.

 

המשקים הם בהיקף של 60 דונם, ותוצרתם מיועדת לשוק המקומי וליצוא: ירקות (1500 דונם), ירקות חממות (750 דונם), מנגו (100 דונם), כרמים (120 דונם), פרחים (550 דונם), תמרים (300 דונם). בתי רשת משתרעים על 300 דונם

 

חקלאי עידן משתמשים באגרוטכניקה מודרנית שכוללת בקרת השקיה ממוחשבת, שטחים מכוסים בחממות, מנהרות עבירות או בתי רשת, בחירת זנים מתאימים ביותר למיקומו הגאוגרפי של המושב, לאקלים המדברי ולאיכות המים הזמינה בערבה.

 

מסביב לישוב ישנם מעל 4000 דונם של שטחים חקלאיים מפוזרים בארבע משבצות :
* משבצת הקרובה לישוב ובה  250 דונם של אזור החממות,
* משבצת בנחל ערבה צמוד לגבול (כשני ק"מ מהמושב) ובה נמצאים רוב השדות 1900 דונם
* בהמשך נחל ערבה, מצפון למאגר עידן, משבצת של 800 דונם המעובדים בשיתוף עם תושבי נאות הכיכר
* האזור החדש ממערב למושב שנקרא "קול אמריקה" משבמת הכוללת כ –1400 דונם.

 

בשנים האחרונות במושב התפתח גם ענף התיירות לצד ענפי החקלאות. כיום יש שלושה מתחמי אירוח (צימרים) ואטרקציות תיירותיות נוספות.

 

כל חקלאי הוא עצמאי הן מבחינת שלטונות המס והן מבחינת ניהול העסק.

 

כל חקלאי בוחר לעצמו את מסלול השיווק המתאים לו מבין הסוחרים בשוק הסיטונאי ומבין חברות היצוא השונות הפועלות באזור.

 

כל אחד מעסיק צוות עובדים מהמזרח הרחוק וגם מאירופה.

 

העובדים מתגוררים במגורים שכל חקלאי בנה בחצר המשק שלו. כולם מקימים סככות אריזה וחדרי קירור לפי הרכב המשק.

****

מה שראינו ולמדנו בסיור 

*****

קהילה 

במושב מתקיימים חיי חברה וקהילה מפותחים מאוד, המשלבים בעשייה הקהילתית את כל הגילאים ואת כל פלחי האוכלוסייה.

 

כל תושב יכול לקחת חלק, להשפיע ולתרום בחשיבה ובעשיה בצוותי עבודה ובוועדות.

חינוך 

ביישוב קיימת מערכת חינוכית עד גן חובה.

 

החל מכתה א' הילדים נוסעים לבתי הספר האזוריים בספיר: בית ספר יסודי שיטים ותיכון שיטים דרכא.

 

תנועת נוער- בני המושבים

*****

הסיור כלל "סיבוב" לאורך "דרך החווארים" ודרך המערכת לצד המשבצת החקלאית ממזרח לנחל ערבה, ביקור בשני בתי אריזה, ביקור בבתי הרשת לגידול פלפל ואבטיח במשבצת החקלאית המערבית וסיבוב בתחום המושב.

יצאנו מתחום השטח הבנוי ונסענו על "דרך החווארים" בכיוון צפון.

בתחילה עצרנו ליד מטע התמרים, הסמוך למתקן טיהור שפכים (מט"ש)

במטע תמרים של מושב עידן מגדלים כ-400  דונם מג'הול ו-30 דונם דקל נור.

 

נטיעות ראשונות ב-1984 ונטיעות חדשות.

 

תנאי האקלים באזור הערבה התיכונה אופטימליים במיוחד לגידול תמרים – שעות שמש רבות, טמפרטורות גבוהות ובעיקר אקלים יבש

 

 

שם נמרוד כהן,  אחד מתושבי עידן, יליד דגניה ב', שעבר לעיר ואחרי שנים עבר לעידן.

נמרוד כהן האחראי על מטע התמרים של מושב עידן (כ-400 דונם) סיפר לנו בקצרה על המטע ובמיוחד מלאכת גידול התמרים ובמיוחד על דילול הפרי מהידה (ה"יד" עליה גדלים התמרים) ומהסנסן (גבעול הפרי של התמר; ענף היוצא מעלה הדקל ועליו נמצאים הפרחים ומתפתח הפרי (בעץ נקבי).) שמטרתו להשיג פרי איכותי.

 

בכל ענף שיוצא מקודקוד של עץ התמר יש פוטנציאל לצמיחה של חוטר (ענף עלים) או ידה (ענף עליו גדל פרי).

 

על הידות מתפתחים פרחים שעוברים הפרייה.

 

השלב החשוב בגידול הפרי הוא שלב הדילול.

 

במידה ולא מדללים את הידות כמו שצריך מקבלים פרי קטן שערכו הכספי קטן.

 

בדילול מורידים חלק מהפרחים או הפירות הצעירים מהסנסן.

 

למעשה עושים תספורת לענף ולפירות, כדי שהעץ יוכל להתרכז ולהתאמץ יותר בכל פרי שנשאר עליו על מנת שתמרים יהיו גדולים ויפים וההכנסה תהיה גבוהה בהתאם.

 

הדקל, למרות תדמיתו כמדברי, זקוק למים. להרבה מים. "בפיק הגבוה של גידול הפירות", עץ תמר צורך קוב מים (אלף ליטר) ליום.

 

להרחבה אודות וסיפור שיבת התמר כענף חקלאי לארץ.

 

המשכנו בנסיעה בדרך החווארים, כאילו ואנו על נוף הירח

עצרנו לתצפית על ראש המצוק מעל נחל ערבה, שם צפינו על ערוץ הנחל, על המשבצת החקלאית, על הרי אדום ונקודות מסוימות בחלקה הירדני של הערבה.

המשכנו בנסיעה מרחק קצר עד ל"מצפור דרך החוורים"

שם שוב צפינו מזרחה על ערוץ נחל ערבה ועל המשבצת החקלאית.

ראינו גם מאגר עידן היבש, את תוואי הגבול עם ירדן.

בתצפית צפונה ראינו עוד את המצוק מעל נחל ערבה ואת המשבצת החקלאית המעובדת בשיתוף עם חקלאי מושב "נאות הכיכר".

אסף אסולין גדל בשכונת יד אליהו בתל אביב. בגיל 12 הוא התייתם מאביו. אימו, נעמי, נישאה מחדש.

 

הוא שירת בפלוגת "עורב" בצנחנים, כמו אחיו. הוא מונה למ"פ בצנחנים, יצא לטיול ארוך בדרום אמריקה אחריו חזר לשירות בצה"ל הוא מונה למ"פ בבית-הספר לקצינים, אחר כך היה קמב"ץ בחטיבת הצנחנים וביוני 2000 הועלה לדרגת רס"ן ומונה למפקד פלוגת חיל-ההנדסה של חטיבת הצנחנים.

 

בתחילת שנת 2000 הכיר אסף את ענת, בת מושב חצבה. אהבתם פרחה, ולאחר זמן קצר עברו בני הזוג להתגורר במושב אורות שבדרום. השניים נישאו בחוזה נישואים אזרחי בפברואר 2002 ותכננו להתחתן בספטמבר אותה שנה בחתונה ברבנות. השניים החלו לבנות את ביתם, במושב חצבה בערבה.

 

בחודש ספטמבר 2001 נשלח אסף ללמוד בפו"ם, המכללה הצבאית לפיקוד ומטה, לקראת קידומו לתפקידים בכירים בצבא.

 

בסוף חודש מרס 2002, עם תחילת מבצע 'חומת מגן', עזב אסף את פו"ם וחזר לפלוגה שעליה פיקד, כדי להילחם איתם.

 

ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002) נפל אסף בקרב בשכם. במהלך סריקות אחר מבוקשים הוא נורה בטעות על-ידי חייל ישראלי שטעה בזיהוי, ונהרג במקום. כמעט בן שלושים היה אסף בנופלו. ביום 11.4.2002 הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול.

 

הותיר אחריו הורים, חמישה אחים ואחיות וחברה לחיים.

 

מקור: אתר יזכור משרד הביטחון 

 

המשכנו בנסיעה בגלישה לערוץ נחל ערבה.

חצינו אותו מזרחה בדרך הנושקת לסוללה הצפונית של מאגר עידן.

מאגר עידן הוקם בשנת 1996

 

נפח איגום: 1.25 מלמ"ק

 

שטח אגן הניקוז התורם ישירות משני צידי הגבול 147 קמ"ר

 

גובה מעל פני הים: 235-

 

המאגר הינו מסוג מאגר צד הבנוי צמוד לגדה המערבית של נחל הערבה וקולט זרימות מנחל ערבה ונחל עובא (ירדן).

 

על מנת לצמצם את נפח הסחף המצטבר במאגר הוקם המגלש במעלה המאגר כאשר עודף הזרימה אינו נכנס למאגר אלא עובר למאגר נאות תמרים ולא משקיע את הסחף שבו. מערכת הגלישה מתוכננת לספיקה של 1,500 מק"ש.

 

ניצול מי המאגר – קיים חיבור בין המאגר למערכת המים האזורית לניצול המים.

 

עודפי המים מוזרמים באופן מבוקר לאזור הנחל להעשרת מי התהום.

 

המאגר כמו נחל הערבה לכל אורכו חשוד בסחף מוקשים.

עלינו על דרך המערכת הצמודה לגבול ממזרח לשטחי העיבוד

הגבול בערבה
בין מדינת ישראל ובין ממלכת ירדן

מקור הסקירה להלן מאמרו חיים סרברו גבול ישראל-ירדן בערבה בתוך הספר ערבה עד אין קץ – נוף, טבע ואדם בערבה

אל"מ (מיל') ד"ר חיים סרברו, מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל בשנים 2003 -2012, מפקד יחידת המיפוי הצבאית בשנים 2002-1986. שימש סגן ראש ועדת הגבולות עם ירדן בזמן המשא ומתן ב־1994 וכיו"ר צוות המומחים המשותף ישראל-ירדן. חתום על התוויית קו הגבול בהסכם השלום ישראל-ירדן (1994), על התוויית הגבול הימי בין ישראל לירדן במפרץ אילת (1996), על התוויית הגבול הבין-לאומי בין ישראל למצרים (1996) ועל התוויית הגבול הימי בין ישראל לקפריסין (2010).

******

במהלך ההיסטוריה, עד המאה ה־20 ,לא שימשה הערבה גבול מפריד ולא עבר לאורכה קו גבול, למעט בתקופה הרומית כשהוצבו לאורכה תחנות גבול (לימס). יוצא מכלל זה החלק הצפוני של הערבה, לאורך נחל ערבה, שכונה בעבר ואדי ג'יב, ששימש גבול בין מחוזות גם בתקופות אחרות.

 

הערבה שימשה אזור מעבר וחיבור יותר מאזור הפרדה, לדוגמה בין הצפון לדרום למעבר סחורות דרך נמל אילת/עציון גבר למזרח אפריקה ולחצי האי ערב (תקופת שלמה ומלכת שבא והתקופה הרומית) ולמקומות נוספים בדרום אסיה, וכן בין מזרח ומערב (הדרך הנבטית בין פטרה לערי הנגב)

 

בסוף המאה ה־19 היו הערבה והנגב חלק מווילאיאת דמשק של האימפריה העות'מאנית, שכלל גם את ירדן והגיע עד רפיח. בין 1841 ל־1892 נתן הסולטן למוחמד עלי וליורשיו, הכדיבים של מצרים, פירמאנים, שהעניקו להם שליטה בפועל גם על עקבה ועל החוף המזרחי של מפרץ עקבה, לאורך מסלולם היבשתי של עולי הרגל ממצרים למכה.

 

בראשית המאה ה־20 נערכו כמה שינויים בגבולות המחוזות והנפות העות'מאניים בדרום ארץ ישראל, וכן ממזרח לערבה בהקשר למאבק על השלטון בחג'אז ולמרד הערבי. לורנס Lawrence.E.T )לא מצא ב־1914 התיישבות או חקלאות בערבה, ובהמשך הגדיר את הערבה כאזור גבול מגע יותר מאשר אזור מפריד.

 

בקיץ 1922 נדרשו הבריטים להגדיר בסעיף 25 של כתב המנדט על ארץ ישראל ועבר הירדן את הגבול המזרחי של האזור, שבו לא יחולו הזכויות המיוחדות ליהודים שהובטחו בהצהרת בלפור. בפגישות שהתקיימו בין הפקידות הבריטית בארץ ישראל ובירדן הוגדר הצורך לכלול בארץ ישראל חצי מעמק הערבה, מה שיאפשר בניית נמל במפרץ אילת (נקרא אז מפרץ עקבה) וכן אפשרות לשינוע מחצבי האשלג מים המלח למפרץ אילת באמצעות חברה שתוקם.

 

ב-1 בספטמבר 1922 פורסם צו המלך במועצתו שקבע את קו הגבול. הוא נשלח לחבר הלאומים ב-16 בספטמבר ואושרר על ידי חבר הלאומים ב-23 בספטמבר 1922. הנוסח קבע שקו הגבול יחצה את עמק הערבה. קו זה היה תקף עד  תום תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב־1948 .עצם ההגדרה לא שינתה ולא כלום את המצב בשטח, והשבטים הבדואים המשיכו, בתנועתם הבלתי מופרעת, בתקופת המנדט, כמו בזמן האימפריה העות'מנית, ללא מורא מפני השלטון המרכזי.

 

בשנים 1923-1946 סומן קו הגבול על מפות בצורה לא אחידה, לרוב על פי הפרשנות של קו הנקודות הנמוכות של עמק הערבה, אך עקב אי דיוק המפות עצמן, הוצג הקו בווריאציות שונות בהבדלים של עד  8 ק"מ במיקום מזרחה או מערבה. המפות שהופקו היו בקנה מידה קטן 1:250,000 או קטן יותר.

ב-3 באפריל  1949 נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן. על אף שנרשם בו שקו שביתת הנשק תואם את עמדות הכוחות בשטח, לא היה קשר בין עמדות הצדדים לבין הקו שסוכם. הקו שסומן על המפה בערבה תאם לחלוטין את קו הגבול המנדטורי שהיה מסומן בבסיס המפה שהייתה בקנה מידה 1:250,00 על המפה חתמו משה דיין מצד ישראל ואחמד סודקי אל־ג'ונדי מצד ירדן.

 

פרט לקנה המידה הקטן ולאיכות הנמוכה של המפה היו לקו החתום שלוש מגרעות ניכרות: האחת, שהוא קיבע בלא כל מחשבה, או דיון מוקדם, את פרשנות הנקודות הנמוכות, מתוך התעלמות מהכוונה המקורית של חלוקת הערבה בין שתי המדינות. השנייה, המפה שנבחרה לחתימות לא הייתה הגרסה האחרונה מ־1946 אלא גרסה מוקדמת יותר, וגרעה למעשה מישראל את כל האזור של החוף הצפוני של אילת עד למסוף הגבול הנוכחי, וכן אזורים נוספים לאורך הערבה. השלישית, עובי הקו המסומן על המפה שנחתמה ייצג מאות מטרים בשטח.

כל המגרעות שצוינו דיין ליצור סכסוך גבול רציני. מנהלי המשא ומתן לא שיתפו אנשי מקצוע בהתוויית קו הגבול.

 

במהלך פעילות ועדת שביתת הנשק בין ישראל לירדן בין השנים 1949-1967 טופלו כמה סכסוכי גבול בערבה. בדיונים התייחסו למקום הקו כתואם את הקו הבין־לאומי על מפות, וכן התייחסו למיקום הקו על פי הנקודות הנמוכות. אף שלא בוצע מיפוי מדויק של הערבה שידגיש היכן הנקודות הנמוכות הדגישו נציגי ישראל שהנקודות הנמוכות הן הקו המנחה. כך, מתוך בורות, קיבעו עוד יותר את הפרשנות המוטעית מ־1923.

 

אחרי מלחמת ששת הימים וסיום פעילות הוועדה המשותפת של שביתת הנשק ועם התפתחות העיר אילת והיישובים הישראלים לאורך הערבה — נעשו בשטח פעילויות משני סוגים. האחת, הקמת גדר ביטחון שוטף כנגד פעולות טרור כמה קילומטרים ממזרח לקו שביתת הנשק. האחרת, ביצוע קידוחי מים והרחבת השטחים החקלאיים של הקיבוצים והמושבים בערבה ממזרח לקו שביתת הנשק. על אף המחאות שהירדנים הקפידו להעביר לאו"ם, לא גרמה פעילות זו להתלקחות צבאית. יתר על כן, באחד המקרים ביקשו הירדנים מישראל להזיז את גדר הגבול מערבה, כיוון שהפריעה למהלך הקמת כביש הערבה הירדני. בקשתם נענתה והגדר הוזזה.

 

המצב במהלך שיחות השלום לאחר ועידת מדריד מ־1991 היה כדלהלן: דה־יורה היה קיים קו הפסקת אש (ישראל הפסיקה להתייחס לקו כקו שביתת הנשק עקב הפרת הסכם שביתת הנשק על ידי ירדן ב־1967 כשזו פתחה במלחמה נגד ישראל); דה־פקטו הייתה גדר ביטחון ישראלית עם דרך ביטחון לאורכה כמה קילומטרים ממזרח לקו הפסקת האש, וכן היו קידוחי מים ושטחים מעובדים על ידי ישראל ממזרח לקו. למרות מיקום המתקנים הישראליים ממזרח לקו, המשיכה ישראל לסמן את קו הפסקת האש על המפות, אך בגרסה משופרת מעט לעומת קו שביתת הנשק המקורי, ובעיקר מתוך תיקון הטעות של קו שביתת הנשק באזור אילת.

 

בספטמבר 1993 סיכמו ישראל וירדן בוושינגטון על סדר יום משותף לשיחות השלום. בסעיף הגבולות נרשם שקו הגבול הבין־לאומי ייקבע מתוך זיקה לקו הגבול במנדט משמעותה של הסכמה זו, שקיבלה גיבוי של ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין, הייתה שהגבול המנדטורי ישמש מקור התייחסות לקו הגבול החדש. עם זאת הושארה גמישות לגבי מיקומו הסופי של הקו.

 

הקו הסופי נקבע בזיקה לביטויו של הקו המנדטורי שסומן על המפות הישראליות.

 

על בסיס קו זה בוצעו שינויי גבול שעיקרם תיקון הטעות בקו שביתת הנשק כך שכל האזור הצפוני של אילת עד לקו שסומן ב־1946 יישאר בשטח ישראל.

 

קו הגבול הבין־לאומי נקבע ממזרח לקו הפסקת האש על המפות הישראליות, באופן שתיקוני גבול מקומיים יכניסו את כל השטחים החקלאיים של יישובי הערבה לתוך שטח ישראל (שטחי יטבתה, גרופית, קטורה, לוטן, יהל, פארן, צוקים, עין יהב, חצבה, עידן, עין תמר ונאות הכיכר).

 

כמו כן הוכנסו לשטח ישראל כל שטחי בריכות המלח (ששתי הדרומיות, הגדולות שבהן, חרגו מעבר לקו).

 

שטח חריג אחד של מושב צופר, שהיה חדש יחסית (בן 8 שנים) ונמצא סמוך מאוד לכביש הערבה הירדני ומרוחק מהיישוב צופר, היה היחיד בערבה שלא הוכנס לשטח ישראל. הוא עבר לריבונות ירדנית מתוך הסדר מיוחד של שימוש ישראלי ל־25 שנים ואופציה ל־25 שנים נוספות (השימוש הישראלי הוא מוסכם ומוסדר בהסכם השלום ואינו בגדר חכירה כפי שיש הטועים לחשוב) שלא מומשה.

מקצת קידוחי המים שממזרח לקו נכנסו לשטח ישראל ממערב לקו החדש, לגבי האחרים ניתנה לישראל זכות להמשך שאיבה, לרבות לתחזוקתם.

 

כך, למעשה, מתוך משא ומתן ראשון בין ישראל לבין מדינה ערבית על קו גבול בין־לאומי (בין ישראל למצרים לא התקיים משא ומתן על קו הגבול, אלא על סימונו), נקבע גבול שזיקתו היסטורית אך מיקומו הסופי מושפע גם מהתוואי שהכתיבו המחרשה ומוביליה. בד בבד עם תיקוני גבול אלו נעשו תיקוני גבול מקומיים בכיוון ההפוך באזור גב הערבה, שבו נקבע קו הגבול הבין־לאומי בין ישראל לירדן ממערב לקו הפסקת האש שסומן על המפות הישראליות.

 

ב־1995 ,בעקבות הסכם השלום, נקבעו 124 עמודי גבול שהוצבו לאורך הערבה בין חוף מפרץ אילת (עמודי גבול 0 ו־1) לבין בריכת המלח הדרומית בערבת סדום (עמוד גבול 123).  נקודת ההתחלה של קו הגבול על חוף מפרץ אילת שימשה ב־1996 נקודת המוצא לגבול הימי שנקבע בין ישראל לירדן. עמודי הגבול נמדדו ותועדו בקואורדינטות מחייבות על ידי צוות המומחים המשותף ישראל־ירדן, שהוקם ב־1994 ערב הסכם השלום להכנת התוויית הגבול בהסכם השלום. מסמכי התיעוד הוכנו ונחתמו בשנים 1996(תיעוד קו הגבול בערבה), 1998 (תיעוד קו הגבול במפרץ אילת, בבריכות המלח ובדרום ים המלח) ו־2000 (תיעוד הגבול בנהר הירמוך). הקואורדינטות שתועדו אושרו על ידי ועדת הגבולות ונקבעו כחלק מהסכם השלום.

בשיחה עם חיים סרברו ביום 17 באפריל 2022 הוא אמר לי כך: "הייתה לי זכות להתוות במו ידיי את קו הגבול בערבה, מערבת סדום (ואפילו מים המלח, וגם בים המלח) ועד מפרץ אילת (וגם במפרץ אילת) – ממש כך, במו ידיי! וכל סנטימטר לאורכו. בהמשך הייתה לי גם זכות לסמן את הגבול בשטח (יחד עם אנשי צוותי) וגם לקבוע את צורת עמוד הגבול, ובהמשך להוביל את המדידות, לקבוע קואורדינטות לעמודי הגבול ולחתום עליהן. מאז אני אחראי לתחזוקת הגבול".

 

ב-21 במאי 2022 הוסיף וכתב לי חיים סרברו : יש לי סיפור על קביעת הגבול ספציפי לעידן, הן בהקשר הרחב הן בהקשר המקומי. בהקשר הרחב – כשנדון נושא ה״פיצוי״ לירדנים על הכללת השטחים החקלאיים המעובדים של יישובי הערבה בשטח מדינת ישראל, הועלתה הצעה לכלול בירדן כפיצוי עיקרי את השטח שמצפון לעידן (בין נחל הערבה לכביש הערבה). אני נלחמתי נגד ההצעה מפני שכללה שטח מובהק מארץ ישראל, חלק מהיחידה הנופית של גבעות החוואר שממערב לנחל הערבה. בהמשך לבדיקותיי הסתבר לי שתהיה בכך פגיעה אקולוגית ופגיעה במרקם החיים של בעלי החיים באזור. ההחלטה נקבעה בטיסה משותפת במסוק קטן שהייתה לי עם ראש הממשלה רבין שלווה במזכירו הצבאי דני יתום ובמאבטחו האישי ועם מציע ההצעה. חששתי מאוד, מפני שמי שייצג את ההצעה הרעה הזו היה מקורב אישית לראש הממשלה. לשמחתי ראש הממשלה נפנף במחי יד את ההצעה הרעה שהוצגה לו במהלך הטיסה וקיבל את הצעתי. כך הצלתי גם את מושב עידן ומנעתי ממנו גבול עם ירדן מצד צפון בנוסף לגבול ממזרח. ההצלחה ברמה המקומית הייתה שלמרות שכרסמו בהצעותיי להרחיק את הגבול באופן ניכר מזרחה לשטחים המעובדים שממזרח לתוואי נחל הערבה, הצלחתי לשמור על כך שעמודי הגבול שקבענו מזרחית לעידן יהיו במרומי המצוקים ממזרח לשטחים המעובדים ולא בשטח הנמוך בשולי השטחים החקלאיים."

 

צוות המומחים המשיך בפעילותו המשותפת במסגרת ועדת הגבולות וטפל באחזקת קו הגבול ובפתרון סוגיות העולות מעת לעת. המומחים שמים דגש על צורכי הפיתוח של האזור הצמוד לקו הגבול בערבה ותורמים לשמירת הגבול כגבול מחבר — גבול שלום.

 

על התוויית גבול ישראל-ירדן בערבה ניתן לקרוא בהרחבה בספריו של חיים סרברו:  International Boundary Making משנת 2013 וגבולות בין לאומיים גבול ישראל-ירדן משנת 2014

ונסענו דרומה לאורכה דרך המערכת עד הפנייה מערבה בדרך החוצה את נחל ערבה.

עלינו בחזרה לכיוון המושב ונסענו לאזור בתי האריזה.

בתחילה נכנסנו לביקור קצר בית האריזה של רועי ושותפו רן פלג.

שיצאנו מבת האריזה פגשנו את דודו המשווק וממנו שמענו על שיקולים בבחירה התוצרת וקביעת מחירה.

בינתיים הגיע "משלוח" הנוסף של אבטיחים

שם גם פגשנו את טו האיש מתאילנד,  המנהל ומרכז את העבודה במשקם של רועי ורן.

המשכנו ועברנו למשרד ובית האריזה של קדמה. התכנסנו במשרדו של דוד מזרחי. דוד מזרחי סיפר לנו על עצמו, על קדמה ופעילותה

קדמה שיתוף של שלושה מתושבי עידן: דובי דגאי, דוד מזרחי ואריאל קיטרון שעוסקת בייצור, מיון ואריזת תוצרת חקלאית של שישה משקים.

קדמה התאגדות של שישה משקים וכך הם מנסחים השלושה את סיפורם : אל מול האתגרים הגדולים מולם עמד ענף החקלאות הישראלי, שילבנו כוחות והצבנו לעצמנו חזון משותף: להקים יחד חברה שתוציא מהמדבר את התוצרת החקלאית האיכותית והחדשנית  בעולם. אנו למודי ניסיון ויודעים היטב, שלהוציא תוצרת חקלאית מהמדבר הוא סוג של נס. שילוב של חלוציות, חזון וטכנולוגיה. המדבר קשוח ומעמיד את האדם במבחנים קשים. הוא אינו סלחן, אינו מפנק את הזורע. כדי לעשות את ה"הוקוס פוקוס" הזה נדרשת מקצועיות לכל אורך התהליך והיא מקבלת ביטוי בכל דבר שאנו עושים. מהטעם והמראה של התוצרת, דרך חומרי האריזה ועד חיי המדף. אתם מוזמנים לטעום את התוצרת שלנו ולשפוט בעצמכם אם עמדנו בהבטחה

******.

דוד מזרחי  נשוי, אב ל-3 וסבא ליולי ונבו. יליד ירושלים אך מגיל 10 התגורר בקיבוץ עין השלושה שם גם התחיל הרומן שלו עם החקלאות. בשנת 1987 עבר עם משפחתו למושב עידן, כדי לעסוק בחקלאות באופן עצמאי. בשנת 2008 נולדה שותפות קדמה ולאחר מכן החברה. תפקידו להיות החוליה המקשרת בין האדמה לצרכן. בנוסף אחראי על מיון התמרים, שמאחוריו שנים של ניסיון. תפקידו הבלתי רשמי בקדמה הוא להיות המבוגר האחראי. "למרות שאני מחובר לאדמה השמים הם הגבול"

כמו כן הרחבנו בשיחה אודות מושב עידן על נושאים עליהם שוחחנו עם רועי בביתו ועל נושאים נוספים.

המשכנו הסתובבנו בבית האריזה

 

בית האריזה ומיון התמרים הוקם, כדי לתת מענה למיון התמרים של אגודת תמר עידן ולחברי מושב עידן.

 

נפח הקיבולת עמד בתחילה על 500 טון. כיום הוכפל הנפח והוא עומד על כמעט 1000 טון.

 

קדמה  מתמחים במיון תמר מסוג מג'הול הן ליצוא והן לשוק המקומי.

 

הסטנדרט שהמג'הול הישראלי הציב בעולם הוא גבוה מאד וכדי להמשיך לעמוד בו, כל אחד מהתמרים עובר צילום דיגיטלי ועין אנושית, מה שמבטיח איכות גבוהה במיוחד.

 

קדמה מגייסת  ניסיון מקצועי, מומחיות של שנים ואת המיכון המשוכלל ביותר.

תהליך בקרת האיכות של קדמה אינו סלחן. זהו תהליך שמבטיח שהתוצרת שמגיעה ללקוח היא איכותית ביותר.

 

אחת החוליות בשרשרת בקרת האיכות שלנו היא בית האריזה.

 

כל ירק או פרי עוברים עין  בוחנת, נשקלים ונארזים למשלוח רק לאחר שעברו מסכת מיון במיכון משוכלל.

 

חלק חשוב בתהליך המיון שלנו הוא גם בהבטחת המשקלים,

 

בית האריזה מצויד במכונות מתקדמות ומשוכללות שתואמות את הסטנדרטים הגבוהים בעולם בהם אנו נדרשים לעמוד, הן ליצוא והן לשוק המקומי.

המשכנו ונסענו מערבה בדרך המחברת בין כביש הערבה ובין המושב.

 

לאחר שחצינו את ערוץ נחל עידן וערוץ נחל חציבה, פנינו בדרך צפונה לעבר המשבצת המערבית של המושב המכונה "משבצת קול אמריקה".

 

במשק של רועי ורן נכנסנו לאחת מבתי הגידול של פלפל פלרמו,

פלרמו הוא זן שפותח בהולנד של פלפלים מאורכים, מתוקים (בעלי תכולת סוכר גבוהה בהשוואה לפלפלים אחרים) ומלאי טעם, שניתן למצוא בצבעים אדום, כתום וצהוב, כשהאדום הוא הנפוץ יותר.

 

טעמו מתוק מאוד, הרבה יותר מאשר בפלפל רגיל ורמת הסוכר בו גבוהה. כמעט ואין בו גרעינים, קליפתו דקה מאוד ועדינה.

 

פלפלים אלה בעלי מרקם מיוחד ופריך, ומתפצפצים להם בפה בתענוג גדול.

הזמן שהגענו  הוא סוף העונה וראינו את הפלפלים האחרונים שטרם נקטפו.

רועי הסביר לנו על תהליך הגידול והקטיף של פלפלים.

משם עברנו לחממה נ וספת שהיא בעצם מקשת אבטיחים.

חזרנו לתחום השטח הבנוי של היישוב והגענו לביתם של עופרי ורועי.

 

נפרדנו מרועי שנדרש למטלות אחרות.

 

בחלק האחרון של הסיור, לאחר הפסקה קצרה, המשכנו בתיה ומאיר רזניק ואני ושוטטנו בתוך השטח הבנוי על להתרשם ממנו ולצלם אותו.

 

בלב הישוב, נמצאים לנוחיות התושבים השירותים והמבנים הבאים.
תרבות: ספרייה, מועדון מבוגרים להרצאות וכינוסים .
ספורט פנאי ונופש: בריכה, מגרשי ספורט חדישים (טניס, כדורסל, קט רגל, כדורגל), גן שעשועים.
בריאות: מרפאה מקומית.
חינוך: גני ילדים מפעוטון ועד גן חובה, תנועת נוער (בני המושבים) ומועדון נוער
.דת: בית כנסת.
שירותים כללים: צרכנייה, דואר נע, מחסן טכני, מסגרייה.

מושב עידן נבנה בשונה משאר יישובי הערבה שנבנו דגם א' – בית עם שטח חקלאי ליד.

 

עידן נבנה כישוב דגם ב' – שטח נחלה לבית ובן ממשיך בלבד בדודל 1.6 דונם .

 

המציאות הכתיבה מצב אשר כל בית צריך שטח לבית אריזה או בתי קירור ליד הבית.

 

בשנת 2005 אושרה תוכנית מתאר חדשה ליישוב לפיה הוכפלו  שטחי המגרשים בישוב לגודל של 3.2 דונם.

 

התוכנית יצרה מסגרת תכנונית להרחבת מושב עידן שמנה במועד הפקדת התכנית) 98 נחלות.

 

התוכנית מאפשרת תוספת 2 נחלות ו- 4 מגרשים באזור מגורים א' כך שיהיו בו  100 נחלות (לשימושים בכל נחלה: 3 יחידות למגורים, 10 יחידות נופש, מגורי עובדים זמניים ומבני משק חקלאיים), ו-9 יחידות דיור במגרשים למגורים א'. סה"כ 309 יחידות דיור בתכנית.

 

התוכנית מאפשרת תוספת שטחים לבנייני ציבור, שטחים למבני משק, שטח למתקנים הנדסיים, בית עלמין, אזור חקלאי ושטח לתכנון בעתיד.

 

השינויים בייעודי הקרקע יהיו בהוספת / הגדלת נחלות על חשבון חלק משטח פרטי פתוח ושטח אזור ספורט, תוספת שטח לבנייני ציבור על חשבון חלק משטח פרטי פתוח ושטח חקלאי. איחוד וחלוקת מגרשים בהסכמת הבעלים. קביעת מגבלות שטח בניה מרבי, גובה, קווי בנין, מספר קומות וכו'. קביעת תנאים להריסת מבנים, שמסומנים בתשריט להריסה.

פרויקט עבודה עברית: פרויקט זה מציע לצעירים ישראלים, בוגרי צבא ושירות לאומי עבודה חקלאית בערבה .

 

הפרויקט נוסד בשנת 2011 והוקם ע"י חקלאים לדורותיהם על מנת להטמיע את העבודה עברית בחקלאות כמו בעבר בזמן ישראלים תושבי המקום הם אלו שנהגו על הטרקטורים, ושתלו את הפלפל ולא התאילנדים

 

הפרויקט הוקם במטרה לסייע לחקלאים בעבודת המשק החקלאי, שתילה, הדליה, קטיף ועקירה, בעצם כל עבודת השדה.

 

מי שמתקבל לפרויקט לאחר תהליכי מיון וסינון מתחיל עבודה במשק חקלאי למשך כחצי שנה וסיום העבודה המועדפת.

 

במהלך עבודתם ושהותם בערבה ,הצעירים זוכים להכיר את חיי הקהילה, את הנוף המדברי הייחודי, את מסלולי הטיול וכמובן – להתנסות בעבודה קשה ומספקת במגוון ענפי החקלאות.

 

בפרויקט זה ניתן דגש רב על העבודה, אך עם זאת יש תכנית לימודים והעשרה פעמיים בשבוע בערב לאחר העבודה.

 

חוויה קבוצתית הינה עוד היבט אשר ניתן דגש עליו, כל קבוצה במושב גרה במתחם המיועד לעובדי עבודה עברית, והחוויה מגיעה מאליה.

 

משתתפי התכנית חווים בערבה תקופה משמעותית אשר מעצבת את חייהם ומעניקה להם כלים מעולים להתפתחות אישית ויסייעו להם בהמשך דרכם.

 

******

סוף דבר,

היה זה יום מעניין, מרתק ומלמד,

******

כמו בביקורים במושבי ערבה תיכונה:
בפארן ובעין יהב,
בסיום היום יכולנו לומר
שנפתח לנו צוהר
לראות ולהכיר
על "קצה המזלג" את עידן

****

עידן הוא
נווה מדבר מרהיב שצמח ופרח
במקום שקרקע בו של תצורת הלשון
אינה מתאימה לחקלאות

***** 

מושב עידן הפך להיות
מעצמה חקלאית בזכות שילוב
של ההון האנושי: חלוצים, אנשי חזון חרוצים
שלא נרתעו מעבודה קשה
והשקעת הון ועבדו
ועבודה בשיטות אגרוטכניות מתקדמות
לאחר שמוסדות המדינה סייעו להם
בהכשרת קרקע והעמדת משאבי מים

**** 

למרות שבסיור זה לא נחשפנו
לחיי הקהילה ולחינוך
ניכר שבמקום חיה
קהילה תוססת, מלוכדת וסולדירית

*****

שמחתי  להכיר חבל ארץ
שלדאבוני עד הביקור לא הגעתי אליו

***** 

ביקור/סיור/צילום זה
היה מוצלח בזכות רועי גלילי
שפינה את זמנו היקר   
והוביל את "הקבוצה"
של חמישה אנשים סקרנים
ולא חסך הסברים
בכל תחום הנוגע למקום:
גיאוגרפיה, גיאולוגיה, חקלאות,
התיישבות, ביטחון וגם ארכיאולוגיה 

*****

שמחנו לפגוש גם
את נמרוד כהן ודוד מזרחי
שספרו לנו על פעילותם ועל כך אנו מודים להם

******

תודה לחברי בתיה ומאיר
ולעמיתי גלית וינר ואמיר אלדן
שהצטרפו לסיור