קבוץ מלכיה בגליל העליון המזרחי למול גבול לבנון1 בפברואר 2023

 

אחד המזמים בהם אני עוסק בשנים האחרונות הוא ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים 

 

מטרת מיזם זה היא הרצון להכיר היישובים שיש מה לשמוע, לראות ולצלם בהם שהכוונה היא
לדעת אודות היישוב: הקמתו, אבני דרך ואירועים משמעותיים בהתפתחותו;
להיחשף לדמות ולרוח היישוב בנושאי חברה וקהילה, הווי ומסורת, חינוך, תרבות, משק וכלכלה;
להיפגש, עד כמה שניתן, עם אנשים מעניינים מהיישוב בתחומי האמנות, הרוח והאידאולוגיה, חקלאות ותעשייה, תרבות, חינוך, עשייה ציבורית או פוליטית ועוד;
להתרשם מפניו הפיסיים של המקום בשיטוט בין מבניי ציבור, אזורי מגורים, מוסדות החינוך,  נקודות מורשת, בתי עלמין, תצפיות ועוד.

 

ביום שני, 30 בינואר 2023, התארחנו בקבוץ מלכיה 

 

בשולי מלכיה עברנו בסיור גבול לבנון, לאורך הגזרה המזרחית (אפריל 2021): ביקרנו באתר הזיכרון לקרבות מלחמת העצמאות בכניסה לקיבוץ ובמצפור מלכיה, קודם עצרנו במקום שנמצא "מעבר תורמוס" מימי "הגדר הטובה" בשנות ה-70' וה-80', ןבהמשך עד שנת 2000 זמן "רצועת הביטחון  וטרם הקמת המדינה, שימש מעבר גבול בין ארץישראל המנדטורית ולבנון.

 

בשעת בוקר הגענו למגרש החנייה למול אתר הזיכרון.

 

שם חיכה לנו  אורי גרינברג, חבר הקיבוץ שתיאם את הביקור, הוביל אותנו וסיפר לנו אודות יישובו.

 

הקשר עם אורי נוצר בסיוע חברי אבס ועל כך נתונה לו תודתי.

 

הקבוצה הפעם כללה עמיתיי לביקורי מפגש/סיור/צילום: ענת ואמיר יגאל (מושב גמלא), מוטי ארמלין (גילון), יצחק פיפ רותם (סאסא), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), ניר עמית (שער עמקים) ואני (מבשרת ציון).

 

בשיחת היכרות קצרה, הצגנו את המיזם ואת המשתתפים ואורי סיפר על עצמו והציג את קיבוץ מלכיה.

לאחר שתיית קפה של בוקר יצאנו לדרך.

 

בתחילה עמדנו ליד אתר הזיכרון ושם דברנו על קרבות מלכיה במלחמת העצמאות וגם על האנדרטאות.

*

 

המשכנו וצעדנו לעבר מצפור מלכיה הסמוך.

 

שם בנוסף להזדהות בפרטי הנוף הקרוב והרחוק, דיברנו, איך אפשר שלא, גם על הגיאוגרפיה של האזור.

 

אורי הוסיף ודיבר על החקלאות במלכיה שמבוססת על מטעים וסיפר על התוכנית לפתח את אתר המצפור כחלק ממכלול תיירות בו יוקם על המדרון הקרוב למצפור מלון מטיילים שנמצא כיום בתוך הקיבוץ.

 

מהתצפית יכולנו לראות גם את שטח ההרחבה המזרחי של הקיבוץ שנבנה בימים אלה אליו יגיעו תושבים חדשים שיהיו חברי קהילת מלכיה.

 

סיימנו את הביקור בראש הגבעה בה נערכו הקרבות וליד פתח המערבה בה נמצאו בשנת 2014 שרידי החיילים הנעדרים מהקרבות בשנת 1948.

 

המשכנו ונסענו לעוד שתי תצפיות.

 

הראשונה הייתה מעל שטח ההרחבה המזרחי אותו ראינו מהמצפור והשנייה בחלק הצפוני  של הקיבוץ למול הר אביבים ושטח לבנון מעבר לגדר המערכת של הגבול.

 

המשכנו לעבר אתר המורשת בו נמצאת מגרסת האבן ששימשה בראשית שנות ה-50' לפרנסת קיבוץ הצעיר.

 

משם נסענו למרכז הקיבוץ ובבניין  המנהלה "בית לילך" התכנסו לשיחה עם שלושה מחברי הקיבוץ.

 

ספיר שלמה (המכונה רבה או רבינו) שמזמן שכח את גיל 90 שסיפר לנו שהגיע למלכיה בגרעין נח"ל בשנת 1952.

 

הוא הרחיב על קשיי הקיבוץ בשנותיו הראשונות ועל העזיבות של החברים ממנו במשך השנים.

 

הוא העריך שמאז הקמתו עזבו את הקיבוץ בין 800 ל-1,000 חברים.

 

 

 

ג'סיקה שני  בת קיבוץ מלכיה שהוריה הגיעו אליו כמתנדבים.

 

היא התקבלה לחברות לפני 8 שנים.

 

בעשור האחרון עוסקת בניהול האדמיניסטרטיבי של הישוב ובנוסף, רכזת הרווחה בארבע השנים החולפות.

 

לדבריה מלכיה היום הוא קיבוץ מתבגר ומתחדש הכולל את חברי הקיבוץ ואת חברי ההרחבה שנכללים באגודה הקהלתית.

 

 

איתי קרויז (1974) חבר קיבוץ מזה שמונה שנים.

 

לפני מספר חודשים התמנה לתפקיד כפול: מנהל האגודה הקהילתית ומנהל האגודה המשקית הקהילה.

 

איתי שבמקורו מקריית חיים עבר להתגורר במלכיה עם משפחתו: (רעייתו וארבעת ילדיהם) גם מטעמי וציונות: יישוב הספר.

 

הוא סיפר לנו על ההרחבה בה נקלטו 43 מגרשים לבניית בתים ועל כך שרשימת ההמתנה מתרחבת, על תנאי הקבלה לחברות (דמי חבר ורכישת בית ומגרש) וגם על המבנה המשקי של מלכיה שמבוסס על חקלאות (70%).

צילום ניר עמית

אורי גרינברג   הדגיש בדבריו שבפגישה נכחו אנשי שלושת הדורות של מלכיה: ספיר שלמה – דור המייסדים, הוא דור הביניים שהגיע בראשית שנות ה-80' וג'סיקה שני ואיתי קרויז – דור הצעירים שהתקבלו לחברות בעשור האחרון והמאפיין את כולם האהבה למקום בו הם חיים והשותפות בהתפתחות הקהילה התוססת בקיבוץ שיצא מהמשבר שנמשך מסוף שנות ה-80' של המאה העשרים ועד שנת 2008 ועבר הפרטה כולל שיוך דירות.

מזכרת מהביקור

בתום הפגישה הסתיים הביקור.

 

חבריי יצאו איש איש לדרכו.

 

אורי גרינברג ואני המשכנו עוד זמן קצר לשוטט בקיבוץ על מנת שוכל להתרשם מדמותו הפיזית ובעיקר לצלם עוד.

להלן מובאים
מידע אותו למדתי טרם הביקור,
מפות שהוכנו לצורך התיעוד
מידע אותו ששמעתי מפי אורי גרינברג והאנשים שאירחו אותנו
מעט מידע "ששאבתי" מאתר הקיבוץ
צילומים רבים שנעשו במהלכו

מלכיה הוא קיבוץ מתחדש
שעבר הפרטה בשנת 2002
כחלק מהיציאה
מהמשבר הכלכלי והחברתי הארוך
שפקד אותו
מסוף שנות ה-80 והסתיים בשנת 2008

המאפיינים  את קיבוץ מלכיה הם
הדבקות בערבות הדדית,
הרוח הטובה של הקהילה
והזדהות העמוקה של חבריו
ותושביו עם המקום אותו הם אוהבים.

*

אוכלוסייה
קיבוץ מלכיה מונה כ-450 תושבים,
בקיבוץ 180 בתי אב
ומתוכם 110 של חברי הקיבוץ
והשאר תושבים
בקיבוץ ישנם 116 חברים
(שהם גם חברים באגודה הקהלתית)
115 ילדים ונוער
וכ- 80 חברי האגודה הקהילתית 

ההרחבה החדשה

מלכיה הוא קיבוץ מתחדש,
ולא רק בהיבט הכלכלי
אלא גם בהיבט הדמוגרפי.
הקהילה המקומית קלטה בשנים האחרונות
משפחות רבות אשר עברו לגור ביישוב
ובנים חוזרים אשר החליטו לבנות במלכיה את ביתם.
אוכלוסיית הקיבוץ היא רב גילאית:
דור המייסדים והוותיקים (30%),
דור הביניים,
דור הצעירים (בני 30 – 40+),
ודור העתיד: ילדים ונוער.

ההרחבה החדשה המזרחית

מיקום מלכיה
בגליל העליון המזרחי

מראות ממצפור מלכיה

צילום ניר עמית

*

ברכס שמאלה קרן נפתלי

למול מושב רמות נפתלי

למול בקעת קדש

בקצה למעלה מנרה

מלכיה הוא אחד מקיבוצי ההר
של המועצה האזורית גליל עליון
האחרים הם:
משגב עם,
מנרה, יפתח, יראון,
ברעם וסאסא

איתור מלכיה
על הר בגובה 700 מעל פני הים
ממערב ומצפון
לגבול בין מדינת ישראל עם לבנון
שבצמוד לו נסלל
כביש הצפון
כבר 
בתקופת המנדט 

הגישה לקיבוץ מלכיה 
מדרום מכיוון
כביש הצפון החדש
כביש 899

קיבוץ מלכיה נמצא בסמוך למקום
בו נמצא הכפר הערבי אל-מאלכיה
שהתקיים עד מלחמת העצמאות 

הכפר הערבי אל- מאלכיה וסביבתו בראשית שנות ה-40' של המאה העשרים

אל-מאליכיֵה היה כפר שאוכלס על ידי מתואלים (מוסלמים שיעים), הוא שכן על גבול המנדט הבריטי ואזור השליטה הצרפתי בלבנון.

 

שם הכפר שימר את שם היישוב היהודי הקדום מלכיה.

 

ישנה טענה שמלכיה הייתה משפחת כוהנים שבניה שירתו בבית המקדש. השם "מלכיה" מופיע במקומות רבים במקרא: בירמיהו, בעזרא, בנחמיה ובדברי הימים. עם חורבן בית שני עקרה משפחת הכוהנים מירושלים, נדדה לגליל והתיישבה במקום שבסמוך לו נמצא היום הקיבוץ. לעומתם אחרים טוענים שאינם מיודעים דבר על משמרת בשם מלכיה ואינם יודעים מה המקור על כך שמלכיה הייתה משמרת כהונה. לדידם, חלוקת משמרות הכהונה בגליל לאחר חורבן בית שני לא כוללת משמרת בשם זה.

 

כנראה שהיישוב היהודי התקיים במקום כ-400 שנה.

 

לאחר מכן הפך לכפר הערבי בשם "אל-מאלכיה"

הכפר אל מלכיה וסביבתו בשנות ה-70' של המאה התשע עשרה על פי מפת P.E.F

בשלהי המאה ה-19 על מלכיה נודע שבתיו נבנו מאבן וטיט במישור מעל קדש.

 

הנוסע הצרפתי ויקטור גרין ציין שתושביו היו מתואלים (מוסלמים שיעים) ומקורות אחרים מסרו רק כי שהם מוסלמים.

 

סביב הכפר נמצאו כרמי זיתים ואדמות לעיבוד.

 

בשטחו לא נראו בארות או מקורות אחרים ונשות הכפר נאלצו להביא מים ממעיין קדש.

הכפר אל מלכיה בשלהי המאה ה-19, כפר קטן בקצה קד'א (מחוז) צפת על פי מפת P.E.F. המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

 

הכפר אל מלכיה שלט על כביש הצפון לאורך הגבול עם לבנון. ויחד עם שכנו, הכפר המתואלי קדס (ליד תל קדש), חלש על תא שטח שהיווה מסלול כניסה נוח מלבנון לגליל העליון.

 

בכפרים, ובמחנה צבא בריטי סמוך שנמסר על ידי הבריטים לערבים באמצע אפריל 1948, שהו אנשי צבא ההצלה. מדרום לכפר שלטה עליו גבעה ועליה עץ אלה שנודעה בשם גבעת העץ.

הפר אל – מלכיה ערב מלחמת העצמאות מעל המעבר בין תחום ארץישראל המנדטורית ובין לבנון

קרבות מלכיה
בזמן מלחמת העצמאות (1948)

במחצית אפריל- 1948 מסר הצבא הבריטי את המחנה שליד הכפר המת'ואלי (שיעי) מלכייה, לידי כוחות ערביים.

 

הכפר שכן בקרבת מקום לציר האמצעי דרך ההר המחבר בין ארץ-ישראל ללבנון (הצירים הנוספים: ציר החוף דרך מעבר ראש הנקרה והציר המזרחי דרך ציר מטולה לעמק החולה.

 

מתוך חשש כי הציר ישמש את פריצת צבא ההצלה ביום סיום המנדט (15.5.48), החליט מטכ"ל ההגנה לכבוש את הכפרים קדס ומלכייה. הכיבוש היווה חלק מן ההשתלטות על הגליל העליון במבצע "יפתח" בפיקודו של יגאל אלון.

 

הקרב הראשון (13 – 16 במאי 1948 ): כוונת הכוחות הפולשים בציר מלכייה, ביום סיום המנדט, הייתה להדרים ולחבור להתקפה המתוכננת, הסורית-עירקית , על חיפה.

 

בלימת הפלישה של צבא ההצלה הוטלה על חטיבת יפתח של הפלמ"ח. החטיבה התפנתה לכך רק יום לאחר שחרורה של צפת (12.5.48) . בו ביום נשלחה לחטיבה הפקודה: "עלייך לכבוש את נבי יושע, קדש  ומלכייה….". הפקודה גם הורתה לחטיבה לפוצץ גשרים המחברים בין לבנון וסוריה לישראל ולרכז כוחות, בתום הפעולות שבפקודה, לצורך בלימת הפלישה.

 

ב- 13.5.48 יצא הגדוד הראשון (בפיקוד דן לנר) מאיילת השחר לכיוון רמות-נפתלי . עם חשיכה הוא החל להעפיל ברגל אל אזור הקרב המיועד. עקב קשיי הדרך לא הגיע הגדוד במועד המתוכנן לנקודת ההיערכות ונאלץ להסתתר כל היום ( 14.5.48 ) באחד הוואדיות.

 

באותו היום (יום הכרזת המדינה) גם הגיעו הידיעות הראשונות על תנועות הצבא הלבנוני לעבר מלכייה.

 

הגדוד נערך להתקפה על קדס ומלכייה, עם אור ראשון של שבת – 15.5.48, כדי לקדם את הפלישה – ולו רק בשעות אחדות בלבד. בשלבים הראשונים של הקרבות נכבשו שני הכפרים ונחסמה הפרצה היחידה מצפון.

 

מלכייה ומחנה הצבא שלידה נפלו לאחר קרב קצר. אולם כוח צבא ההצלה שכבר חדר לישראל תקף את הכפר מדרום בסיוע תותחים ושריון .

 

בקרב זה נכבש גם הכפר הסמוך קדס עי פלוגתו ,הדתית, של אסף שימחוני.

 

רוב הנשק המסייע של הפלמ"ח יצא מכלל פעולה עקב תקלות ומחסור בתחמושת. פגזים המתפוצצים באוויר, הרבו את מספר נפגעי הכוח (בפיקוד שייקה גביש ויצחק חופי "חקה"), אשר  התחפרות, בגבעה ליד הכפר, קשתה עליהם באדמה הסלעית. הנפגעים פונו אל רמות נפתלי.

 

שאר הכוח הלוחם כוון אל גבעה (שנקראת יום גבעת גנדי) שממנה היה ניתן לשלוט על הכביש המוליך למלכייה מצד דרום. בעת שהלוחמים התחפרו על הגבעה שלח להם מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, את הידיעה על הקמת מדינת ישראל. כוחות נוספים של הגדוד תפסו שטחים נוספים מדרום וממזרח למלכייה.

 

כיבוש מלכייה וקדס היווה הצלחה טקטית.  בגלל אבדותיו הרבות של צבא ההצלה ועקב חבלות בגשרים שבעורפו, הוא עצר את התקדמותו בפלישה. ומנגד: הפלמ"ח שנכשל (טקטית) בהחזקת הכפרים, הצליח (אסטרטגית) לבלום את הפלישה.

 

בליל ה-16 – 17 במאי 1948 , נכבשה מצודת נבי-יושע (לאחר שני כישלונות באפריל, עם נפגעים רבים) . פעולה זו, על-ידי הגדוד הראשון, חסמה את הכביש המוביל ממלכייה לעמק החולה ופתחה את הדרך למנרה ולרמות נפתלי.

 

קרב מלכיה הראשון הונצח גם בספרות. ספרו של הסופר והעיתונאי, יצחק טישלר, "אחרונים על הרכס" עוסק בקרב

מחלקת הכשרת דליה בכניסה לכפר מלכיה המקור אתר הפלמ"ח

הקרב השני (28 – 29 במאי 1948 ): המיקום החשוב של מלכייה, דחף את חטיבת "יפתח" לנסות בשנית לכבוש את הכפר.

 

מכיוון שהתברר כי צבא ההצלה ציפה שההתקפה הישראלית תבוא מציר נבי-יושע – קדש, הוחלט להטעותו.

 

כוחות הגדוד הראשון שהתבססו על הגבעות שמדרום וממזרח למלכייה, פתחו ב-28 במאי 1948 באש מטרידה של תותחים, מרגמות ומכונות ירייה על כוחות לבנון.

 

עם חשיכה, עברה שיירה משוריינת (בפיקוד יצחק חופי –חקה), באורות כבויים, את השטח שבין קיבוץ מנרה לכביש שבתחומי לבנון, המקביל לגבול המדיני. השיירה פנתה דרומה לעבר מלכייה, בהניחה כי מפקד צבא ההצלה  שבמלכייה, יטעה לחשוב כי שיירת- הפלמ"ח היא התגבורת אותה הוא מבקש.

 

השיירה עברה בכפרים ערביים שבהם קיבלו תושבים את פניה בשמחה בחושבם כי זו שיירת הצבא הלבנוני. בכפר בלידה הותקפה השיירה, אך תוקפיה שותקו באש נגדית של אנשי השיירה. בצומת עיטרון- ארעה תקלה והכוח פנה מערבה, לעיטרון במקום דרומה למלכייה.

 

בעת שהשיירה סבה על עקבותיה הגיעה תגבורת לבנונית שהופתעה לחלוטין מן האש ששיירת-יפתח פתחה עליה. התגבורת נפגעה ועצרה.

 

הופעת שיירת-יפתח בעורפה של מלכייה, אחר נסיעה של כ-15 ק"מ בכביש הלבנוני, סיימה במהרה, כמצופה, את הכיבוש השני של מלכייה. הציר המרכזי עבור הצבא הלבנוני, לפלישה, נחסם.

 

ההתקפה (6 ביוני 1948) ב-1.6.48 הוחלפו לוחמי הפלמ"ח על-ידי לוחמי חטיבת "עודד" באחיזת שטחי מלכייה.

 

שמועות על התארגנות צבאית ערבית, משני עברי אצבע הגליל לא מנעו את ההפתעה מפתיחת התקפה רבתי על משמר הירדן ומלכייה.

 

הכוח של "עודד" (פלוגה א' של גדוד 11) הותקף ב-6 ביוני 1948  ע"י כוחות גדולים שכללו יחידות מצבא לבנון, סוריה וצבא ההצלה של קאוקג'י. הסורים עלו על מוקשים והסתלקו. גם צבא ההצלה לא הצליח במשימתו. אולם הצבא הלבנוני הכריע וכבש את מלכייה. חיילי חטיבת "עודד" נאלצו לסגת, עם פצועיהם, לעבר רמות נפתלי. למחרת כבש הצבא הלבנוני גם את קדס והבטיח שוב את ציר הכניסה לארץ.

 

הקרב השלישי (30 באוקטובר 1948 ): במבצע "חירם" (28 – 31 באוקטובר 1948) שמטרתו הייתה השמדת צבא ההצלה והשתלטות על הגליל העליון, ביצע הצבא את משימתו במהירות רבה. חלק מן המשימות כלל כיבוש כפרים
ערביים בגליל המערבי-צפוני.

 

כוחות של חטיבה שבע שנעו, לאחר כיבוש תרשיחא, ממערב למזרח, הגיעו לאזור מלכייה שהייתה ערוכה להגנה מצד מזרח – לעבר נבי-יושע. ההתקפהב-30 באוקטובר 1948  של הגדוד-המשוריין מדרום, הפתיעה לחלוטין את הכוחות הלבנוניים והם נסוגו מן הכפר.

 

ב-31 באוקטובר1948, הייתה שליטה מלאה של צה"ל לאורך כל הגבול המנדטורי עם לבנון : מראש-הנקרה במערב דרך מלכיה במזרח ועד מטולה בצפון .

 

בקרבות מלכיה נפלו 25 לוחמים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושמונה לוחמים מגדוד 11 – של חטיבת עודד.

 

המקור יעקב שמיר (יזו) אתר קיבוץ מלכיה  ראו בהרחבה גם באתר הפלמ"ח הקרב הראשון  וגם הקרב השני

 

אנדרטה לחללי הפלמ"ח הוקמה במקום ב-1949, שנה לאחר הקרבות, האנדרטה נחשפה במפקד חגיגי במעמד אנשי חטיבת יפתח ומפקדי הפלמ"ח.

האנדרטה שנבנתה על גבעת הקרב בשנת 1949

נופלי חטיבת עודד לא צוינו באנדרטה וכן נפקד שמם של שניים ממגויסי המח"ל שנחשבו נעדרים באותו זמן. בספטמבר 2009 נחנכה במלכיה אנדרטה משותפת לנופלי הגדוד הראשון של הפלמ"ח וחטיבת עודד.

*

פתח המערה בו נמצאו שרידי גופות הנעדרים

*

הקמת מלכיה
והשנים הראשונות

קיבוץ מלכיה הוקם ביום חמישי כ"ג אדר תש"ט, 25 במרץ 1949 בידי איחוד מספר הכשרות פלמ"ח  שהשתתפו בקרבות המקום וגם בקרבות אחרים והתארגנו במסגרת תנועת הקיבוץ המאוחד.
הכשרת נען גבולות התגייסה באוקטובר 1946 לפלוגה ח (בית-הערבה), פלוגה ב גדוד 2 (נען, 1947), גדוד הנגב הצפוני (2) (בבסיס גבולות), חטיבת הנגב.
הכשרת תל יוסף התגייסה לפלמ"ח ב- 7 באוקטובר 1947 לפלוגה ו גדוד 1 (תל-יוסף, דליה), גדוד העמק (1) חטיבת 'יפתח' .
הכשרת רמת הכובש התגייסה לפלמ"ח בינואר 1948 לפלוגה ב גדוד הנגב (2) (נען), בסיס גבולות, גדוד 8 בחטיבת הנגב.
הכשרת כנרת – שדה נחום ("עשת") התגייסה לפלמ"ח במאי 1948 לגדוד ירושלים (6) בחטיבת 'הראל'.
נוער עולה ג', גליל ים התגייסה לפלמ"ח באוקטובר 1947 לפלוגה ה גדוד 2 (רמת הכובש עד דצמבר 1947), גדוד "הנגב הצפוני" (2) חטיבת הנגב (בבסיס רוחמה). קבוצת המתגייסים מהכשרת גליל-ים (16 חברים) החלה את גיוסה זמן קצר בטרם החלה המלחמה. היא התקיימה חודשים אחדים כיחידה נפרדת עד שהתפרקה וחבריה התחלקו בין הכשרות אחרות (רמת-הכובש, "מאבק"). המצטרפים לחברת נוער עולה מרמת-הכובש יסדו את מלכיה .
* בנוסף אליהם הצטרפו מאוחר יותר חברים מהכשרת "השפייתים" – אפיקים והכשרת "איתנים" – אפיקים (הנוער העובד).
המקור אתר הפלמ"ח

האנדרטה לזכר חברי ההכשרות שנפלו בקרבות מלחמת העצמאות

מתוך הכשרות הפלמ"ח שמנו 120 איש נשארו במלכיה 40 איש בלבד.

 

באוקטובר 1952 הגיע למלכיה גרעין נח"ל של תנועת הנוער הלומד והעובד.

 

שנים הראשונות היו קשות ומרות. גידולים מעטים נשאו פרי באדמת ההר הטרשית והקשה.

 

הקיבוץ היה כמעט מנותק ממרכזי אוכלוסייה.

 

האוכל היה בצמצום, המגורים בצריפי עץ דלים ודולפים.

 

החורף היה ארוך וקר והכה בהר שטוף הגשם, השלג והרוחות העזות.

 

מעטים מאד מהמייסדים החזיקו מעמד במקום. אחרים באו במקומם ורובם עזבו אף הם.

 

רק באמצע שנות ה 50 החל להתייצב הגרעין היסודי ממנו נבנה הקיבוץ של היום.

 

בשנת 1956 שלחה תנועת הקיבוץ המאוחד שמלכיה נכללה בה, בני קיבוצים אחרי שנתיים שירות בצה"ל לשנת שירות שלישית בהתיישבות הצעירה להשלמה.

 

קיבוץ מלכיה וסביבתו מספר שנים לאחר הקמתו.

*

*

תצפית לעבר "עמק המכנסיים" חלקו בלבנון

למול הר אביבים

ב-1950 הוקמה בקיבוץ מגרסת אבנים שסיפקה חצץ לכבישים וליישובי הסביבה ושימשה מקור ההכנסה העיקרי של הקיבוץ בשנותיו הראשונות.

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

משק וכלכלה 

הודות למיקומו על ההר, יש לקיבוץ יתרון יחסי בגידול מטעי נשירים.

 

כלכלת הקבוץ מתבססת על גידולי מטעים (1500 דונם) המתאימים לאזור: תפוחי עץ, קיווי, שזיפים, נקטרינות וכרם גדול של ענבי יין משובח.

 

בנוסף מתקיימים בקיבוץ ענפים נוספים כגון: גידולי שדה בשדות עמק החולה (2,000 דונם) ולול פיטום.

 

חבר הקיבוץ קיבל על עצמו כיזם פרטי לקיים את בקר לבשר (400 ראשי בקר בשטח של 15,000 דונם) ועוד…

 

במלכיה אין היום תעשיה ובתחום זה ניתן לומר שהקיבוץ נכשל בין היתר בגלל ניהול כושל.

 

הכנסות מלכיה נובעות גם מהשכרת שטחים למוסך בתי מלאכה ולרשת מלון מטיילים.

 

מרבית חברי מלכיה עובדים מחוץ לקיבוץ במקצעות חופשיים ובחינוך.

חינוך 

מערכת החינוך לגיל הרך פועלת לאורך כל השנה (כולל חופשות), למעט ערבי חג וימי שבתון, מהשעה 07:00 בבוקר ועד 16:00.
בית כלנית – בבית זה גדלים ומתחנכים שלושה שנתונים החל מגיל 3 חודשים ועד שלוש.
גן רקפת  גן חובה לילדים בגילאי שלוש עד שש שנים.

 

ילדי מלכיה לומדים בבתי ספר אזוריים ומוסעים אליהם באוטובוסים של המועצה האזורית גליל עליון ובאחריות המועצה האזורית:
תלמידי א’-ו’ לומדים בבית הספר “פסגות” בקיבוץ יראון
תלמידי ז’-י”ב לומדים בבית הספר “הר וגיא” בקיבוץ דפנה

*

 

מערכת החינוך הבלתי פרומלית נותנת מענה לילדי הקהילה מעבר לשעות הלימודים ובחופשות. התכנית השנתית כוללת פעילויות מגוונות, המאורגנות ומסובסדות על ידי המועצה האזורית בנוסף לפעילויות הקהילתיות.
מסגרת חברתית וחינוכית לילדי כתות א’-ו’.

 

עוד ממראות הקיבוץ

*

*

*

*

*

סוף דבר

****

קיבוץ מלכיה
נמצא במקום מרהיב ביופיו
באחד האזורים היפים בארץ

****

רק בביקור במקום ובתצפיות ממנו
ניתן להבין את חשיבות
האסטרטגית והטקטית
של המקום הצמוד לגבול הלבנון
ואת הקושי
בקרבות שתנהלו במקום
בזמן מלחמת העצמאות

***** 

הביקור/מפגש/סיור/צילום
בקיבוץ מלכיה  

היה מעניין ומרתק

*****

התרשמנו מאוד ממלכיה
קיבוץ הנמצא

בפריפריה הרחוקה צמוד לגבול לבנון,
באזור שהחיים בו לא היו קלים,
קיבוץ שחווה משבר ארוך ומתמשך
ממנו יצא לדרך בתהליך התחדשות
ובנה קהילה איתנה

****

בסוף היום ניתן לומר
שנפתח לי איזשהו צוהר
כדי שנוכל להציץ דרכו על היישוב
וללמוד מעט עליו ועל ראשית דרכו

****

למדנו על
עוד חלק מתמונת הפסיפס
של ההתיישבות הקיבוצית 
שהחלה מייד לאחר המדינה
באזורים הריקים בכלל
ובצמוד לגבול בפרט

****

התרשמנו שקיבוץ מלכיה
כמו רבים אחרים
בתנועה הקיבוצית שינה

את פניו בעשורים האחרונים
בעקבות תהליך ההפרטה
והיציאה מהמשבר הכלכלי והחברתי
ויצירת הקיבוץ המתחדש

****

התרשמנו מאוד
מהאיתנות הקהילתית של הקיבוץ
שהערבות ההדדית נשארה
נר לרגליו והמסד העיקרי
עליו הוא קיים

****
אצטט ואוסיף מדברי עמיתיי

"היה זה ביקור מעניין וחשוב,
תרומתנו לחיבור, לקירוב,
הרחוקים הנידחים השקטים
שלא בתודעה,
בשבילי מהיום זה לא עוד ישוב."

ועוד

"הסיור במלכיה היה מאד מעניין,
כי זה קיבוץ קטן, מבודד,
שנאבק כל חייו, מראשיתו,
והיום הוא משדר אופטימיות
וחזון לעתיד 
וזה מעורר השראה!

****

דברי תודה

*****

לאורי גרינברג 
על שארגן ובעיקר תיאם את
תכנית ביקור/מפגש/סיור/ צילום זה
הוביל אותנו בתצפיות ודרכי הקיבוץ
סיפרה לנו אודותיו
גם שיתף אותנו במחשבותיו
על מהות הקיבוץ המחדש שיצא לדרך חדשה

*****

לספיר שלמה,
לג'סיקה שני,

לאיתי קרויז
שהקדשתם לנו מזמנכם,
פגשתם אותנו
וסיפרתם לנו על הקיבוץ
ועל החיים בו

***

תודה לחבריי שהגיעו
מרחוק ומקרוב
והיו שותפים לחוויית הביקור

****

תודה לניר עמית 
שכמו תמיד שהיא מגיע,
מסייע בצילום!!

****

אחרונים חביבים
תודה לכם אסתר ופיפ רותם
על האירוח החם והלבבי
בביתם שבקבוץ סאסא,
שחסך ממני את
הנסיעה הארוכה בבוקר
מביתי למלכיה.