הדפסה

במסגרת השיטוט / צילום בשדות הסמוכים לרבדים בתחילת הקיץ תשפ"ב, עידן הלל ואני הגענו לגבעה נמוכה בלב השדות בה נטועים מספר עצי זית.

****

מקום הגבעה

בשנים האחרונות הסתובבתי באזור זה מספר פעמים בעיקר, טיולי רכיבה על אופניים

* עם עידן גולפאן בשדות ממזרח לרבדים (יוני 2021)
* השדות שממזרח לרבדים בזמן אביב ועוד. (מאי 2020)
* מרבדים מזרחה לארץ פלשת (עידן אופן28) (דצמבר 2017)
* מרבדים למרחב צפית ולגדת נחל האלה וחזרה דרך תימורים וכפר הרי"ף (יולי 2016)
* ממזרח ומדרום לרבדים, בין שדות, מטעים, כרמים ומאגרי מים (אפריל 2016)
* מרבדים דרך נחל תמנה לתל מקנה וחזרה (מרס 2016)
* מרבדים מזרחה, בחיבור בין המישור והשפלה  (דצמבר 2015)
* רבדים בין מישור פלשת לשפלת יהודה (אוקטובר 2015)
* בארץ פלשת, בין רבדים, כפר מנחם ותימורים, (אוקטובר 2015)
* יציאה מטל שחר לתפר בין השפלה הגבוהה ובין מישור החוף  (יולי 2015)

בתיעוד טיולים אלה מידע אודות הגאוגרפיה של האזור, עברו ההיסטורי והממצאים ארכיאולוגים שנמצאו בו.

*****

גבעה זו נמצאת בחלקו הדרומי של מישור חוף יהודה

***

בשלהי מלחמת העצמאות על גבעה זו הוקם מחדש קיבוץ רבדים. 

***

*****

למקום יש "סיפור" מעניין ומורכב,
עיקריו יוצגו להלן.
*****
סיפור זה בנוסף,
להקמה מחדש של קיבוץ רבדים
כולל גם
את סיפורה של  החווה חקלאית
של בית היתומים שנלר (בית היתומים שְׁנֶלֶר)
וגם את סיפור הכפר הערבי אל-חימה
שהתקיים במקום עד מלחמת העצמאות.

******

הקמה מחדש של
קיבוץ רבדים

 

קיבוץ רבדים הוקם לראשונה  ב-11 בפברואר 1947 בגוש עציון על אדמות שנרכשו על ידי קק"ל מתושבי הכפר נחלין.

 

המתיישבים הראשונים היו כ-65 חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר אליו אוחדו עוד קודם לכן חברי גרעין נחשונים.

 

רובם ככולם של המייסדים היו ילידי ארץ ישראל, בעיקר מקריית חיים, תל אביב וירושלים.

 

היישוב נקרא בעת הקמתו, באופן זמני, "מִסֶּלַע", על פי הפסוקים "וינקיהו דבש מסלע" ו"וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם".

 

אולם כבר בפברואר 1947 נזנח שם זה ונעשה שימוש בשם "רבדים".

 

כעבור שנה מהקמת היישוב הצטרפו לקיבוץ שני גרעיני השלמה של עולים ניצולי שואה מפולין ומבולגריה שנמצאו בהכשרה בקיבוץ מענית.

 

ב-29 בנובמבר 1947 לאחר שאושרה באו"ם תכנית החלוקה, הוטל מצור על גוש עציון, והמצב הביטחוני החמיר.

 

בתקופה זו התקיים מאבק על השליטה בצירי התנועה הראשיים, שיירות יהודיות וערביות הותקפו בידי כוחות חמושים, וכן נעשו מספר ניסיונות של כוחות ערבים בסיוע הלגיון הערבי לכבוש את הגוש. בהתקפות אלה נהרגו שלושה מחברי הקיבוץ, וחברה נוספת נהרגה בתאונת מטוס.

 

ב-14 במאי 1948, יום הכרזת המדינה,  נכבש גוש עציון בידי חיילי הלגיון הערבי. הקרב על רבדים כמו ביישובי גוש עציון האחרים (כפר עציון, עין צורים ומשואות יצחק) הסתיים בכניעה תושביהם ללגיון הערבי והם נפלו בשבי והועברו לעבר הירדן המזרחי.

 

הנשים שוחררו לאחר מספר שבועות  והגברים נותרו בשבי.

 

ב-17 בנובמבר 1948 הקימו חברות וחברי הקיבוץ שנותרו מחוץ לשבי את הקיבוץ בשנית והפעם בקצה המזרחי של מישור חוף יהודה.

 

הקמת רבדים מחדש הייתה במסגרת תכנית כוללת שמימושה החל בשלהי מלחמת העצמאות ומטרתה התיישבות במקומות בהם היו כפרים ערבים שתושביהם ברחו/גורשו.

 

תכנית התיישבות זו נועדה להרחיב את האחיזה בחבלי המדינה שלא הייתה בה התיישבות יהודית.

 

הם הקימו את היישוב על שרידיה של "חוות שנלר" שנבנתה בשנות ה-30' של המאה העשרים והייתה חלק מ"בית היתומים הסורי" בירושלים הידוע בשם בית היתומים שְׁנֶלֶר

עליה לקרקע מקור התמונה מארכיון תמונות רבדים בבית הספרים הלאומי  שהועברה באדיבות עידן הלל

המקום נבחר מאחר והיו בו מספר מבנים ובעיקר באר מים שהופעלה על ידי הרוח

מראה כללי של החווה מספר חודשים לאחר ההתיישבות בו. מקור התמונה מארכיון תמונות רבדים בבית הספרים הלאומי  שהועברה באדיבות עידן הלל

 

באוקטובר 1949 עבר הקיבוץ לנקודת הקבע שלו, כשני קילומטרים מצפון מערב לשנלר, בסמוך לכביש מספר 3.

 

קיבוץ רבדים וסביבתו בתום העשור הראשון

קיבוץ רבדים וסביבתו כיום

******

חוות שנלר"
חלק מ"בית היתומים הסורי" בירושלים
הידוע בשם בית היתומים שְׁנֶלֶר

בית היתומים שְׁנֶלֶר הוקם בשנת 1861 על ידי המיסיונר השוואבי (גרמני) יוהאן לודוויג שנלר שהתגורר בירושלים.

 

ההחלטה להקימו באה בעקבות המרד בלבנון ב-1860, אז נטבחו נוצרים רבים על ידי המוסלמים והדרוזים במדינה וכתוצאה מכך נותרו יתומים נוצרים רבים.

 

בעידוד ממשלת גרמניה ייסד שנלר את "בית היתומים הסורי" על קרקעות  האדמות במערב העיר נרכשו מתושבי ליפתא.

 

המקום פסק לפעול בימי מלחמת העולם הראשונה.

 

להרחבה ראו גיל גורדון מתחנת מסיון לשכונה – התפתחות מתחם בית היתומים הסורי של ירושלים בשלהי העות'מאני, קתדרה 128 תמוז תשס"ח, עמ' 73 – 100

 

אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1922 בית היתומים נפתח כמכללה מקצועית לבנים.

 

בשנת 1928 הוקמה בנצרת שלוחה של בית היתומים הסורי שנקראת "בית היתומים הגלילי"

 

בסוף שנות ה-20' חוות ביר סאלם ליד רמלה שנקראת חוות שפון (הידועה בשם חוות אלנבי ליד רמלה, היום קיבוץ נצר סירני)  חזרה לתפקד כבית ספר חקלאי שנקרא "בית היתומים הפלישתי"

 

בשנת 1934 הוקמה חווה שנלר, ליד כפר אל חימה, גם היא שלוחה של של בית היתומים שנלר.

 

את הקרקע רכשו הגרמנים בשנת 1931 בתנאים נוחים ואף רשמוה כחוק.

 

המטרה הרשמית: "לא לפעילות מסיון אלא כמקור לגידול חיטה לשימוש מוסדות בית היתומים (עצמאות כלכלית)".

 

העליה לקרקע הייתה ב-26 באפריל 1934

 

את החווה ניהל זוג נשוי גרמני ושכירים כפריים ערבים מהסביבה והיא עשתה חייל.

 

עד 1936 ניכשלו שני קידוחי מים אך לבסוף בשלישי מצאו. המים הספיקו לצריכה עצמית אך לא לחקלאות.

 

החווה נפרסה על פני שטח ריבועי של 140 מטרים וכללה בית בן שתי קומות.

המנייפייקה (משאבת הרוח) המפעילה את הבאר. מקור התמונה מארכיון תמונות רבדים בבית הספרים הלאומי  שהועברה באדיבות עידן הלל

 

לקראת 1939 התארגנו לסגירת המקום כחווה גרמנית בעקבות גירושם של הגרמנים מארץ ישראל והזוג הגרמני חזר לגרמניה.

 

בשנת 1940 מומש רעיון חדש: נפתחה שם תחנה רפואית בניהול קוויקרים אמריקאיים לטובת הערבים באזור שגם קיבלו אחריות על הנכס. בראשה עמד רופא בשם ד"ר Abt.

 

מאז, לא ידוע מה עלה בגורלה של החווה וקרקעותיה בהמשך שנות ה-40' האם הייתה נטושה? האם החווה הייתה בשימוש? האם הוחכרה למאן דהו? האם תושבי הכפר אל חימה השתמשו בה?

 

בית החווה פוצץ במהלך קרבות עשרת הימים מלחמת העצמאות ב-1948.

 

פיצוץ החווה כמו כיבוש הכפר הערבי הסמוך אל -חימה נעשה במהלך מבצע אנ -פר בו חטיבת גבעתי שפעלה מישור חוף יהודה ומישור פלשת ובמורדות המערביים של השפלה הנמוכה למול מורדות הרי חברון  וזאת על מנת להרחיב את שליטת המידנה באזור זה.

********

הכפר אל-חימה 

בשלהי המאה ה-19 תואר אל-ח'ימה ככפר הבנוי מלבני טיט, שבאר מצויה ממזרח לו והערכה שהתגוררו בו כ-150 תושבים.

הכפר אל-חימה וסביבתו ברבע האחרון של המאה ה-19, על פי מפת ה-P.E.F

בשלהי המאה ה-19 מיקום הכפר בנפת עזה

המקור: יהושע בן אריה (1987): היישובים הכפריים בסנג'ק עזה (כולל יפו רמלה) בשנות ה-70' של המאה התשע עשרה" בתוך "שלם", מחקרים בתולדות ארץ ישראל ויישובה יד יצחק בן צבי, ירושלים תשמ"ז, עמ' 139 – 187

בשלהי המאה ה-19 מיקום הכפר נפת רמלה

פרנסת תושבי הכפר התבססה על חקלאות בעל, בעיקר על גידול דגנים, ומעט על נטיעות ירקות ועצי פרי אשר הושקו ממי מספר בארות סמוכות. התושבים החזיקו גם משק חי.

 

בתקופת המנדט הוא הוגדר ככפר קטן. במפקד שנערך בשנת 1931 נמנו בו 141 תושבים שהתגוררו ב-30 בתים, בשני מקבצים מלבניים של בתי בוץ וקש.

 

בשנת 1944-45 עלה מספר התושבים ל-190 ואדמות הכפר השתרעו על 5,150 דונם.

הכפר אל חימה וסביבתו בראשית שנות ה-40'

 

תושבי הכפר, מוסלמים ברובם הגדול, ערכו את טקסיהם הדתיים במסגד של הכפר הסמוך אל-תינה, אליו גם שלחו את ילדיהם לבית הספר היסודי.

 

חטיבת גבעתי כבשה את הכפר בסביבות ה-9-10 ביולי 1948, במהלך מבצע אנ-פר בו חטיבת גבעתי שפעלה מישור חוף יהודה ומישור פלשת ובמורדות המערביים של השפלה הנמוכה למול מורדות הרי חברון  וזאת על מנת להרחיב את שליטת המדינה באזור זה.

 

כל שנותר מאל-ח'ימה הם שלושה תלים משרידי בתי הכפר ממזרח, ממערב ומדרום לאתר הכפר. במרכז התל המזרחי נמצאת באר נטושה. בריכת מים מלאכותית גדולה נמצאת כ-100 מטר מצפון-מזרח לאתר הכפר. כחצי קילומטר מצפון לבאר ניצבת אנדרטה לזכר חברי קיבוץ רבדים שהתיישבו במקום ב-1948.

שרידי הבאר מדרום לגבעה

********

עדין רב הנסתר ב"סיפור" המקום, על מרכיביו שהוצג לעיל.

עדין המידע אודות חוות שנלר מועט וחסר
מקצת מהשאלות שטרם ניתן להן מענה הן:
מתי הוקמה החווה?
מדוע הוקמה במקום זה?
מה היה גודל שטח קרקעותיה?
מי פעל בה?
מה עלה בגורלה של החווה וקרקעותיה בשנות ה-40':
האם הייתה נטושה?
האם הוחכרה למאן דהו?
האם תושבי הכפר אל חימה השתמשו בה?

*****

אם מי מהקוראים יודע עוד פרטים,
הוא מוזמן להעביר לי אותם
כדי שאטמיע בתיעוד קצר זה

*****
תודה לעידן הלל שהוביל אותי למקום
וגרם לי להתעניין אודותיו

*****

תודה לפרופ' חיים גורן שחיבר אותי לד"ר גיל גורדון

*****

תודה לד"ר גיל גורדון על
שסיפר לי מעט הידוע לו על החווה.