ירושלים, צלייני הפסחא 2019 במתחם כנסיית הקבר25 באפריל 2019

 

ביום שני, ב' חול המועד תשע"ט, 23 באפריל 2019, יצאתי לשוטט ולצלם בעיר העתיקה את מאות עולי הרגל היהודים והצליינים הנוצרים.

 

שחזרתי לביתי, כפי שציינתי בשני התיעודים הקודמים, ירושלים, שיטוט ברגל באזור קצה רחוב יפו הסמוך לעיר העתיקה, ועולי הרגל לירושלים בפסח תשע"ט לא הייתי שבע רצון מ"התוצרת", היו לי, יחסית מעט צילומים טובים ומרבית האחרים לא היו באיכות ראויה לטעמי.

 

החלטתי שלמחרת היום אצא ל"מקצה שיפורים" לאחר שהשתדלתי ללמוד את טעויות הצילום.

 

כך היה! ביום שלישי, ג'  חול המועד תשע"ט, 23 באפריל 2019, יצאתי שוב.

 

בפעמיים אלה הלכתי למתחם כנסיית הקבר שבלב הרובע הנוצרי.

*****

 

בכנסיה לכנסיית הקבר ובתוכה פגשתי את הצליינים הנוצרים שהגיעו לירושלים לרגל חג הפסחא.

חג הפסחא הוא החג הקדוש ביותר בלוח השנה הנוצרי. על-פי האמונה הנוצרית החג מציין את תחיית ישו ביום השלישי לאחר שנצלב ונקבר בירושלים. יום חג הפסחא הוא יום הסיום השבוע הקדוש, השבוע האחרון של ארבעים ימי הצום המתחיל ביום ראשון של הדקלים.
חג הפסחא נחגג תמיד ביום ראשון בשבוע, ותמיד סמוך לתחילת האביב. חג הפסחא נחוג בכל הכנסיות הנוצריות. בין זמן החג של הקתולים והפרוטסטנטים ובין זמן החג של הכנסיות המזרחיות (היוונים אורתודוקסים והאחרים) ישנו פער של שבוע. ישנן שנים, כמו השנה, שהפסחא נחגג באותו זמן כמו חג הפסח.
החג מוכר כחג רשמי ברוב המדינות בעלות מסורת נוצרית, ומלבד טקסים לכבוד תחיית ישו, נהוגים בו טקסים ומשחקים לכבוד תחילת האביב. ברוב מדינות אירופה, בניגוד לארצות הברית, מקובל להאריך את חג הפסחא ולחגוג במשך יומיים – יום ראשון ושני בשבוע וכך גם בישראל.

 

*****

כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) הוא שמה של כנסייה גדולה הניצבת במקום אותו רואות מרבית המסורות הנוצריות כמקום צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת בתוך הרובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסוף ה"ויה דולורוזה" ('נתיב היסורים').
בין כתלי הכנסייה יש אתר המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה: "וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹלְתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם". מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר לכל הנוצרים בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם.

******

בכנסיית הקבר פועלות זה מאות שנים עדות נוצריות שונות, הנמנות עם הנצרות הקתולית או עם הכנסיות האורתודוקסיות. ברשות כל עדה חדרים, קפלות תפילה, אולמות, חפצי קודש וכדומה. שלוש העדות השולטות בכנסייה הן העדה היוונית אורתודוקסית, העדה הארמנית, והמסדר הפרנציסקני המייצג את הוותיקן ואת הנצרות הקתולית בארץ. "שליטה" זו מתבטאת בהחזקת רכוש רב יחסית בכנסייה, וכן בזכויות יתר על פני עדות אחרות, כמו פיזור קטורת ברחבי הכנסייה לקראת עריכת טקס התפילה היומי, ומשקל יתר בהכרעות הקשורות למבנה ולסדרי החיים בכנסייה.
אזורים משותפים: חצר הכנסייה (אם כי יש ליוונים בלבד את הזכות לנקות אותה), הכניסה, החזית ודלתות הכניסה, אבן המשיחה, המסדרונות הסובבים את הקתוליקון, השירותים, החלק הפנימי של הרוטונדה המוקף בעמודים, האדיקולה והקבר עצמו, נמצאים בבעלות משותפת של שלוש העדות הגדולות.
המפתחות של הכנסייה נמצאות בידי מוסלמים, ואיברהים פאשה חילק את המשמרת על המפתחות בין משפחת ג'ודה השומרת על המפתחות, למשפחת נוסייבה הפותחת את הדלתות. לשומרים המוסלמים יש את הספסל משמאל לכניסה. בשבוע הקדוש של הפסחא הפטריארך היווני פותח את הדלתות ביום חמישי הגדול, הלטינים ביום שישי הטוב והארמנים בשבת האור. ביום ראשון של התחייה שוב המוסלמים פותחים את דלתות הכנסייה
להרחבה

 

*****

תשמישי קדושה
בדרך אל
מתחם כנסיית הקבר

****

****

****

*****

****

****

****

*****

******

מתחם כנסיית הקבר וסביבתו

***

*****

****

בדרך

****

****

****

****

*****

חצר הכניסה

 

חצר הכניסה לכנסייה מכונה "פרוויס" (Parvis – "חצר" בלטינית). החצר עצמה והמנזרים סביבה מהווים חלק אינטגרלי מהכנסייה. בחצר, השייכת לשלוש העדות הגדולות המחזיקות בכנסיית הקבר: הלטינים, הארמנים והיוונים, מתקיימת פעילות ליטורגית, בעיקר בתקופת הפסחא.
סביב החצר כנסיות ומנזרים השייכים ברובם ליוונים אורתודוקסים. מימין לכניסה דלת המובילה לכנסיית מיכאל הקדוש, הנמצאת בבעלות הקופטים אולם למעשה בידי האתיופים. ממנה ניתן לעלות לכנסייה העליונה (גם היא בבעלות הקופטים דה יורה אולם בידי האתיופים דה פקטו), כנסיית ארבע החיות. מכנסייה זו ניתן לצאת לגג הכנסייה המכונה "דיר אל סולטאן" המצוי בבעלות אתיופית ומכונה כך על שמו של שלמה המלך. מדרום (מימין) לכנסיית מיכאל הקדוש מנזר המוקדש ליוחנן השייך לארמנים. מדרום לכנסיית יעקב מנזר דיר אברהם השייך ליוונים אורתודוקסים וכולל את משרדי הנהלת כנסיית הקבר. במנזר צומח עץ זית המזוהה על ידי היוונים כעץ בו נלכד האיל בעת עקדת יצחק. משום כך מכונה המקום "דיר אברהם". מתחת למנזר, ולמעשה מתחת לרחבת הכניסה כולה, משתרע בור מים ענק, שהכניסה אליו היא ממרתפו של המנזר, בו נמצא גם חדר אוכל לנזירים, שמקורו צלבני וקירותיו מעוטרים בציורי קיר המשמש כמחסן.
ממערב למתחם שלוש קפלות שנבנו כנראה עוד לפני התקופה הצלבנית, על ידי קונסטנטינוס מונומכוס ושופצו מחדש על ידי הצלבנים. הקפלה הדרומית ביותר מוקדשת ליעקב הקדוש, אחי ישו. יעקב היה גם בישופה הראשון של ירושלים. הקפלה הזו משמשת את הקהילה האורתודוקסית הערבית של ירושלים. במרכז קפלה המוקדשת למרים המגדלית. האתר המרכזי, הנראה כמו באר, מסמן את המקום בו, על פי המסורת, עמדה מרים המגדלית בעת הצליבה. בחלק הצפוני ביותר, מתחת למגדל הפעמונים, קפלה המוקדשת לארבעים המרטירים של סבסטיה (בארמניה).

****

לכנסייה שער בן שני פתחים, ובכך תכנון הכניסה לכנסייה מתכתב עם "שער הזהב" (שער הרחמים) דרכו נכנס ישו לירושלים. הפתח הימני נאטם בסוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13‏, בעבר היו מעל הפתחים ציורי פסיפס שנשרו עם השנים אולם תיאורם מצוי בכתבי נוסעים בני התקופה. משקופי השערים, העשויים שיש ומתארים סצנות הקשורות לשבוע האחרון בחיי ישו (מעל הפתח המערבי) ומוטיבים צמחיים וסצנות מיתולוגיות (מעל הפתח המזרחי) הוסרו על ידי מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי והועברו בשנת 1935 למוזיאון רוקפלר.
מקור והרחבה

****

****

*****

****

****

****

****

****

*****

כבר עוזבים?

****

****

הסבר לפני הכניסה

****

****

****

*****

*****

****

****

****

****

****

****

****

אלה צליינים מרוסיה, אולי מחצי האי קרים (לא בדוק) ייתכן והסמל על הכובע ממציין את תחומו

****

***

****

****

****

****

****

****

****

****

****

****

****

****

****

*****

****

****

****

****

****

*****

****

****

***

*****

****

****

*****

*****

מתחם אבן המשיחה
בתוך כנסיית הקבר

****

****

אבן המשיחה, הנמצאת בכניסה לכנסייה, היא האבן שעליה נערכה ההכנה לקבורה של ישו לאחר מותו על הצלב: "וַיִּקְחוּ אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ וַיְחַתְּלוּהָ בְתַכְרִיכִין עִם־הַבְּשָׂמִים כְּמִנְהַג הַיְּהוּדִים לִקְבֹר אֶת־מֵתֵיהֶם" (הבשורה על-פי יוחנן יט, 40). אבן המשיחה הוזכרה לראשונה במאה ה-12 על ידי Saewulf, אולם בשלב זה היא הייתה בקפלת הבתולה (האתר של מגדל הפעמונים הנוכחי). בזמן אחר נמצאה האבן באזור של החצר ולא לגמרי ברור מתי עברה למיקומה הנוכחי. האבן מכוסה בלוח שיש המגן עליה מפני עולי הרגל הרבים, שהותקן בשיפוץ שלאחר שנת 1810. על האנדרטה מופיע טקסט ביוונית המתאר את חשיבותה של האבן: "יוסף [הרמתי] המכובד הוריד את גופך הקדוש מן הצלב, ועטף אותו בתכריכי כותנה נקיים, משוחים במור, והניח אותו בקבר חדש".
הקיר שמאחורי האבן, החוצץ בין הכניסה לבין הקתוליקון נבנה אף הוא לאחר 1810 כקיר תמיכה זמני בקשת שעמידותה התערערה. במהלך המאה העשרים הלך וגבה הקיר כיוון שהוא שייך בלעדית ליוונים אורתודוקסים. בנייה זו כיסתה את קבריהם של ארבעה מלכים בני המאה ה-12. על קיר זה פסיפס שנוצר בשנת 1990. בפסיפס החדש ניתן לראות את העיר ירושלים וחומותיה, המזכירות את העובדה כי הצליבה התרחשה מחוץ לעיר, ושלוש סצינות עיקריות: ההורדה של ישו מהצלב (בצדדים ניתן לראות את שני הצלבים של הגנבים שנצלבו איתו ביחד), הנחתו על אבן המשיחה, והובלתו בתכריכים אל הקבר.
השליטה על אזור זה מחולקת בין הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, הפרנציסקנית, הקופטית והארמנית. הדבר מתבטא במנורות השייכות לארבע העדות.
מקור והרחבה

מדמים את דם המשיח

****

*****

****

*****

אדיקולה באנסטאזיס – רוטנדה
בתוך כנסיית הקבר,

 

הרוטונדה היא כנסייה המרכזית (קונצנטרית) שבמרכזה מצוי קברו של ישו. צורתה קונצנטרית לכנסיות הסמוכות והיא משמשת לרוב לכנסי זיכרון. כשהגיעו המוסלמים לירושלים הם בנו את כיפת הסלע בדיוק בהיקפה של כיפת הרוטונדה של כנסיית הקבר, וגודל כיפת הקתוליקון זהה לזה של כיפת מסגד אל-אקצא. חלקה הפנימי של הרוטונדה שייך לשלוש העדות ונציגיהן מנקים את הרצפה על פי סבב שבועי.
סביב הקבר עמודים ממוספרים השייכים לכל אחת מהעדות הגדולות. הכיפה החדשה של הרוטונדה נחנכה ב-1997 והיא פרי שיתוף הפעולה של שלוש העדות הגדולות לקראת המילניום הנוצרי. בכיפה פתח המתקשר לתחייתו של ישו, מהפתח יוצאות 12 קרני אור (השליחים) ולכל קרן שלוש פינות המסמלות את השילוש הקדוש.
האדיקולה – מבנה האדיקולה (היכלית) כולל שני חללים – קפלת המלאך וקבר ישו. מבנה האדיקולה עבר מספר שינויים במהלך השנים. המבנה נחלק לשניים: חדר מבוא הידוע בשם קפלת המלאך וחדר נוסף בו נמצא הקבר עצמו. האדיקולה הנוכחית הוקמה ב-1810 על ידי יוונים אורתודוקסים בתרומה של הצאר הרוסי, לאחר שהקודמת נהרסה בשריפה שפרצה בכנסייה ב-1808. במרכזו ניצב מזבח עשוי אבן. על פי המסורת הנוצרית אבן זו היא אבן הגולל שסתמה את מערת הקבר המקורית. לצדי הקפלה שני פתחים עגולים שנועדו להוצאת האש הקדושה לציבור בשבת האור של חג הפסחא האורתודוקסי.
בחדר הקבורה המדופן ישנן 43 מנורות הבוערות יומם וליל. 13 של הלטינים, 13 של היוונים, 13 של הארמנים ו-4 של הקופטים. הקבר מכוסה בלוח שיש ומעליו שלושה תבליטים המסמלים את תחיית ישו (ביוונית – אנאסתאזיס). אחת ההוכחות, לכאורה, לכך שמדובר בקברו של ישו היא העובדה כי הקבר ריק כיוון שישו קם לתחייה לאחר 3 ימים.

****

בשיפוצים שהסתיימו בשנת 2018 נחשפה על גבי מבנה האדיקולה המקורי מ-1810 כתובת ביוונית הסובבת את חלקו העליון. הכתובת איננה ציטוט ישיר של הכתובים. הכתובת מתחילה בצד הצפוני של המבנה (הפונה לכיוון האזור הפרנציסקני): "יהללו גויים ועמים את משיח אלוהינו אשר נשא מרצונו את הצלב בעבורנו". במערב (צידו האחורי של הקבר): "ובשאול שהה שלושה ימים, וישתחוו לתחייתו" וההמשך בצד הדרומי: "מן המתים, שבזכותה הוארו כל קצוות העולם". חזית המבנה, הפונה מזרחה (לכיוון הקתוליקון) עוטרה בכתובות הקדשה המזכירות את כניית האדיקולה במרץ 1810 ושמות העושים במלאכה וציטוט מתוך מזמור הנאמר בתפילת הערב של שבת: "אל קברך מקבל החיים מתייצבים הבלתי ראויים. שיר הלל אנו מגישים לרחמיך, משיח אלוהינו, שכן את הצלב ואת המות קיבלת נטול-חטא כדי שתעניק לעולם את התחייה, בהיותך אוהב אדם."
מקור והרחבה

****

****

****

****

****

****

****

****

בתור לכניסה למבנה הקבר

****

*****

****

*****

סוף התור

****

*****

סוףסןף מגיעים

****

****

****

****

****

****

****

*****

למול כנסיית הגואל
וכנסיית המוריסטאן

כנסיית הגואל

כנסיית מוריסטן

******

*****

סוף דבר

חוויה מרתקת
כל מילה נוספת מיותרת
מומלץ להגיע!