מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה תיכונה16 במרץ 2022

 

מושב פָּארָן השוכן במרכז הערבה בקרבה לגבול עם ממלכת ירדן הוא הדרומי ביותר מבין יישובי המועצה אזורית הערבה התיכונה אליו הגענו לביקור ביום שני 14 במרס 2022.

 

המקור אתר המועצה האזורית ערבה תיכונה

 

המועצה האזורית הערבה התיכונה הוקמה בשנת 1976.

 

שטח המועצה עצום ומשתרע על מיליון וחצי דונם (6% משטח מדינת ישראל), מתוכם יותר מ-50% שמורות טבע

 

בתחום המועצה מתגוררים כ –4,000 תושבים בכ- 1000 בתי אב בשבעה יישובים: חמישה מושבים חקלאיים – עין יהב, חצבה, פארן, צופר ועידן, ושני יישובים קהילתיים: ספיר, שהוא גם המרכז האזורי וצוקים יישוב הקהילתי תיירותי.

פריסת יישובי מועצה אזורית ערבה תיכונה

*****

מושב פארן

***

מיקום פארן
צמוד לכביש 90,
כביש הערבה
כ – 100 ק"מ מצפון לאילת

***

***

***

מיקום גיאוגרפי
בשוליים המזרחיים
של רמות ואגני הנגב המרכזי
מעל ההערבה 

***

מושב פארן על ידי הוקם שלשה גרעיני נח"ל של תנועת המושבים. הראשון, גרעין "עידן" היה מיועד להקמת הישוב עידן ליד חצבה, אך מחוסר עתודות מים וקרקע באזור זה התקבלה החלטה על הקמת ישוב קבע בפארן, וב-25/11/1971 עלה לקרקע. ב-1972- הצטרף גרעין "פארן" לישוב ובשנת 1973 – גרעין "ערבה".

 

בחמש שנותיו הראשונות התקיים הישוב כמסגרת שיתופית – "מושבו"ץ (מושב/קיבוץ) במטרה להכינו לקראת חלוקתו ליחידות משק כמושב עובדים לכל דבר. בתקופה זו נקלטו גם חברים וזוגות שלא ממסגרת הגרעינים אשר ביחד היוו את הבסיס לחלוקה ליחידות משק פרטיות. ואכן, בקיץ 1976 הפך המושבו"ץ למושב עובדים.

בפארן מתגוררות כיום 120 משפחות- כ- 500 תושבים, כ-50 ילדים בגנים.

 

במושב 150 יחידות חקלאיות, לכל משפחה 50 דונם בשטח כללי של 7500 דונם, שרובו מבני חממות ובתי רשת.

 

המושב מבוסס בעיקר (מעל 80% ) על גידולי פלפל ליצוא אותו מייצאים לארצות הברית ולאירופה.

בתי גידול פלפלים

 

גידולים נוספים הם פרחים ומטעי תמרים ליצוא.

 

ענפי פרנסה נוספים הם  גידול בעלי חיים: רפת חלב, לולים ופיטום בקר.

 

בנוסף, קיימות במושב יחידות אירוח ובעלי מקצועות נוספים בתחום הדרכת טיולים והסעדה.

 

המושב הנו רב דורי (שלושה דורות), ופעילות הקהילה בו הנה משמעותית מאוד.

 

במושב מתקיימים חיי חברה וקהילה מפותחים מאוד, המשלבים  בעשייה הקהילתית את כל הגילאים ואת כל פלחי האוכלוסייה.

 

מאז ספטמבר 2012 פועלת במושב שלוחה של מכינה קדם-צבאית ערבה.

 

המקור אתר המועצה האזורית ערבה תיכונה 

***

***

הבתים הראשונים במושב

***

 

היה זה הביקור/סיור/צילום הראשון בסדרת ביקורים ביישובי ערבה התיכונה והערבה הצפונית המתוכננת לזמן הקרוב.

 

ביקורי/סיור/צילום אלה נעשים במסגרת מיזם סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים וגם במסגרת סדרת סיורים לאורכם ובאזורי של גבולות ישראל.

 

הקשר אל המארחים ביישובים נוצר באדיבותו של יוני שטרן.

יוני שטרן, תושב נאות הכיכר שבערבות סדום, טייל מנוסה ומוביל מסעות טיולים בארץ ובירדן. יועץ תיירות (בין היתר למועצה אזורית ערבה תיכונה), מורה דרך, מדריך ומרצה בקורסים בידיעת ארץ ישראל ובתיירות

 

המארח אותנו במושב פארן הוא גדעון רגולסקי.

גדעון רגולסקי ורעייתו חייה הם חברי מושב פארן מאז שנת 1979. הם חקלאים ורפתנים בעבר, שעברו בגיל השלישי לתחום התיירות. גדעון הוא מורה דרך ומדריך טיול בדרום הארץ מזה 25 שנה שאוהב את נוף הנגב והערבה ובקיא בפרטיו. בטיולי השטח המודרכים, ברגל, ברכב פרטי או בג'יפים הוא מציג את המדבר באור מיוחד, תוך שימת דגש על אטרקציות רבות, ביניהן: חקלאות מודרנית, חקלאות מסורתית, שרידי עבר, אמונות, ציונות ומורשת ועוד.

 

סמדר ואני הגענו למושב פארן, ערב יום קודם, ביום ראשון, 13 במרס 2022 והתמקמנו במתחם חדרי האירוח של עובד עידן הנקרא עידן אחר.

****

***

***

 

שם שוחחנו עם עובד, מראשוני המתיישבים שסיפר לנו, בין היתר על הקמת המושב.

 

המשכנו ובשעת ערב התארחנו אצל חיה וגדעון רגולסקי לפגישת היכרות ובעיקר לתיאום מפורט של תוכנית הביקור.

 

בשעת בוקר של יום שני הגיעו שני חבריי שיצאו לדרך בזמן אשמורת אחרונה לפני עלות השחר מהגליל העליון, יצחק פיפ רותם (סאסא) ומוטי ארמלין (גילון).

 

שיחת בוקר עם עובד עידן, צילום סמדר בן דור

 

לאחר שתיית קפה של בוקר התכנסנו לרכב אחד חמשתנו: גדעון, סמדר, מוטי, פיפ ואני ויצאנו לדרך

***

זה מסלול הסיור .

***

***

תוך כדי הנסיעה וכמובן במקומות שעצרנו וביקרנו, זכינו להסברים מפורטים מפיו של גדעון בנושאים אלה: גיאוגרפיה, טופוגרפיה וגיאולוגיה, דרכים, התיישבות, מים, משק, חקלאות מדבר, ביטחון וצבא, גבול, מורשת ועוד.

 

התחלנו בנסיעה בתוך המושב. יצאנו מזרחה לעבר כביש הערבה (כביש 90) ועלינו לגבעה בה נמצא מצפור פארן בסמוך לבריכות עשת של חברת מקורות

***

***

***

***

העלייה למצפור

מבט אל המושב מהמצפור

מבט מזרחה אל ג'בל הרון שבהרי אדום אחד המקומות המזוהים כהר ההר

הֹר הָהָר היה אחת מתחנות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר לאחר יציאת מצרים. והוא שם מקום הנזכר בספר במדבר כמקום קבורת אהרן הכהן. ”וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה. קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.“

 

ירדנו לעבר כביש 90 ופנינו דרומה וירדנו ממנו.

גדעון סיפר לנו כי לפני מספר שנים, במהלך הכנת כתבה על "מבצע עובדה" הוא שוחח עם טייס חיל האוויר לשעבר בשם בלפור סימנטוב, שהטיס מטוסים קלים. הוא סיפר לו שהיה מנחת באזור פארן שנקרא "מנחת הגירפי". הוא תיאר מנחת בין גבעות שפעל בשנות החמישים המוקדמות. עוד הוסיף בספרון שהוציאה העמותה לשימור מורשת חיל האוויר על אודות טייסת הנגב נמצאו תמונות שצולמו במנחת וניתן לזהות בוודאות את קווי המתאר של הגבעות ממזרח למנחת היכן שהיום נמצא "מאגר הדסה". בתמונה נוספת ניתן לאתר את הגבעה שעליה מוצב עשת לפני השינויים הקשורים לבניה במקום. מתמונות אלו עולה שהמנחת היה ממזרח למוצב סמוך לערוץ רדוד עם שיטים , המופיעים בצילומים.

הצילום באדיבות גדעון רגולסקי

. נסענו מעט וטיפסנו לגבעה בה נמצא מוצב צה"ל הנטוש מוצב עשת הצופה מזרחה אל מישור הערבה והרי אדום.

מדרום למול מוצב עשת

***

לאחר שצה"ל נטש את מוצב עשת הוצעה תכנית של משפחת יונש ממושב פארן להפוך את השטח המבונה של מוצב עשת לאתר תיירות עשת. אולם, הצעה זאת תקועה שנים רבות מסיבות שאינן ברורות.

 

****

****

צילום סמדר בן דור

***

***

מצבת ההולכים לפטרה

אנדרטה "ההולכים לפטרה" בנקודה שממנה הם החלו את מסעם לפטרה שהוקמה לזכרם של חמישה צעירים שניסו להגיע לפטרה. ב-27  באוגוסט 1953, יצאו חמישה צעירים לטיול לפטרה, אל הסלע האדום בירדן " אריק מגר(26), גילה בן עקיבא ( 28), מרים מונדרר (23), איתן מינץ (22) ויעקב קליפלד (25). עד אז – מי שעבר את הגבול – הוחזר חי. כל החמישה נרצחו ע"י הירדנים, כנראה כשבאו לבקש עזרה במשטרת "ביר מדכור". על פי אחת הגירסאות, כנראה הכיש נחש את איתן מינץ והם החליטו לבקש עזרה בתחנת המשטרה הירדנית וחזרו על עקבותיהם. בחצר המשטרה סגרו מאחוריהם את השער, וירו בכולם למוות.

למול המציבה של ההולכים לפטרה

בעקבות פרסום התיעוד, ב-18 במרס 2022, עדה ויונה בקלצ'וק בדרכם חזרה מאילת הגיעו לאנדרטה ותרמו באדיבותם את הצילומים הבאים שלהם.

***

***

***

מבט מהאנדרטה לכיוון ירדן

***

***

*****

ירדנו ממוצב עשת לכיוון צפון

***

מבט אל גבעות קדם שהם למעשה המשך של רכס מנוחה

למול כביש 90

ופנינו צפונה בדרך המקבילה לכביש 90.

 

נסענו בין החממות ומטעי התמרים

**

***

***

***

***

והגענו לדרך המערכת הצמודה לקו הגבול

***

ושם עצרנו ליד אבן גבול 73.

***

***

****

הפסקת תה ליד אבן הגבול, צילום סמדר בן דור

***

דרך המערכת בקו הגבול

המשכנו בנסיעה בין החממות ועלינו לנקודת תצפית מעל מאגר פארן.

***

***

****

צילום סמדר בן דור

ירידה מתצפית מאגר פארן, צילום סמדר בן דור

 

שירדנו מהתצפית, כמעט שעה לאחר שעזבנו את דרך המערכת, פגשנו בגיפ' סיור של צה"ל, לוחמות מגדוד ברדלס, שהגיע בעקבות התרעה על רכב אזרחי שנע על הדרך.

גדוד הברדלס (גדוד 277) הוא גדוד חי״ר מעורב השייך לחטיבת פארן, והוא הגדוד המעורב השלישי בצה"ל.

 

הגדוד הוקם באוגוסט 2015 מתוך הצורך המבצעי בגדוד מעורב נוסף לשמירת גבולות ישראל. פלוגותיו הראשונות עלו לראשונה לתעסוקה מבצעית בערבה שנה לאחר הקמתו.

 

הגדוד מכשיר לוחמים ולוחמות לעבודה בשיתוף פעולה מלא, בכדי לבצע את משימות הביטחון השוטף במגוון הגזרות.

 

טירוני גדוד הברדלס מבצעים טירונות במחנה סיירים שנמצא ליד אילת, שם עוברים את הכשרתם לרובאי 06.

 

ההכשרה נגמרת במסע הכומתה ובסופו זוכים לכומתת חי״ר הגבולות שמצטרפות לנעלי החי״ר האדומות.

 

לאחר סיום הטירונות והמסלול עוברים הלוחמים והלוחמות לפעילות ביטחון השוטף במגוון הגזרות.

 

הפגישה עם הלוחמות, הייתה נחמד ובעיקר העיד על רמת הדריכות המבצעית באזור.

צילום למזכרת מהפגישה

המשכנו ונכנסו למטע תמרי פארן

***

***

***

ושם קיבלנו הסבר מפורט על אופן הגידול של עצי הדקל.

***

****

 

המשכנו ממטע התמרים לנסוע מעט על דרך הערבה המנדטורית הסמוכה לכביש הערבה הנוכחי.

***

 

עצרנו במקום בו הוצב שלט המורה על שרידי דרך הערבה המנדטורית, שהיא דרך סולינג.

***

***

דרך סולינג היא שיטה לסלילת כבישים, שהייתה נפוצה בתקופה השלטון הבריטי בא"י.

 

המילה סולינג (soling) היא מילת פועל שמקורה במילה סוליה (סולית נעל או סולית כף הרגל sole) ומתייחסת לתהליך יצירת תשתית הכביש על ידי כתישת אבנים לחצץ, שבמקור נעשתה באופן ידני.

 

השימוש בבסיס סולינג לסלילת כבישים פותחה על ידי המהנדס הבריטי תומאס טלפורד. השיטה שופרה באופן משמעותי על ידי המהנדס הבריטי ג'ון לאודון מקאדם. מקאדם סבר, שכדי להבטיח איכות כביש צריך לשבור או לכתוש את האבנים והחצץ לגודל אחיד ולהניח אותם בצפיפות ובצורה סימטרית, שכביש צריך להיסלל גבוה מעט מפני הקרקע, ולהיות משופע מעט, כדי שמי הגשם יגלשו ממנו ולא יחלחלו ויפגעו במבנה הכביש.

 

בסלילת הכביש היה נהוג לסמן את התוואי בשני חוטים ולאורכם לשקע אבני שפה. בין אבני השפה, לכל רוחב הכביש, הונחו אבני גיר קשות שחלקן הרחב כלפי מעלה. ברווחים בין האבנים היו דוחקים חתיכות אבן במטרה למלא את הרווחים. מצע אבנים זה היה נקרא ה"סולינג". לאחר השלמת הסולינג היה מכבש עובר וכובש את הסולינג ולאחר מכן הונח חצץ על מצע הסולינג והמכבש עבר שוב על החצץ ומכסה אותו בשכבה של אבק אבן

 

רבים מהפועלים שעסקו בסלילת דרכי הסולינג היו אנשי היישוב היהודי, מעולי העלייה השנייה והעלייה השלישית.

 

הדרך הידועה ביותר שנסללה בשיטה זו הייתה כביש טבריה-צמח בה עסקו כ-500 פועלים יהודים בסלילת הכביש.

 

רוב הדרכים שנסללו בשיטה זו כוסו, במשך השנים, באספלט, בעיקר בגלל היותן דרכים משובשות

 

מקור והפניות פירוט כבישי הארץ 

***

המשכנו ועברנו במעבר מתחת לכביש הערבה

***

 

ונסענו דרך בתי הגידול של הפלפל

***

 

ושם קבלנו הסבר מפורט על שיטת השקיה המחושבת ועל גידול הפלפל.

***

***

צילום סמדר בן דור

***

כוורת הדבורים להאבקת הפרחים

שדה ארטישוק

 

המשכנו והסתובבנו והגענו לחממות פרחי הנוי של משק משפחת יונש (האב יעקב ובניו ארז ויובל), היחידה בפארן המגדלת פרחים.

***

צמחי הליזיאנטוס

ליזיאנטוס, הידוע גם בשם "יפעה", הוא אחד הפרחים הנפוצים כיום בזרים מהודרים בישראל. לא קשה להבין מדוע: המדובר הוא בפרח אשר המראה שלו, בכל אחת מהוריאציות, הוא המרשים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

 

תחת ההגדרה של פרח הליזיאנטוס ניתן למצוא לא פחות מ­87 סוגים ויותר מ-1,500 מינים. בהמשך לכך, הפרח מגיע כיום במגוון רחב של צבעים, כאשר בין היתר ניתן להצביע על לבן, סגול, ירוק, ורוד, שמנת ועוד. כמו כן, גם שילוב של מספר גוונים בפרח אחד הוא בהחלט בגדר אפשרות, כאשר לא מכבר פותחה טכניקה המאפשרת לבצע צביעה של תפרחת הפרח בגוונים חדשים שלא היו בתמונה קודם לכן: בעיקר, כתום או צהוב

 

הזנים השונים של הליזיאנטוס נבדלים ביניהם גם בפרמטרים דוגמת גודל התפרחת, מספר השכבות של עלי הכותרת ועוד

 

המקור העיקרי של תפוצת פרחי הליזיאנטוס הוא באזורים חמים ביבשת אמריקה, הן בצפונה והן בדרומה. התפוצה של הפרח, כיאה למגוון הזנים הרחב שלו, מרשימה אף היא ונחשבת לכלל עולמית. בישראל, פורחים פרחי ליזיאנטוס משך כל ימות השנה, למעט חודש יולי, וניתן למצוא אותם באזורים שונים על מפת מדינת ישראל. עם זאת, מספר המינים בישראל עומד על חמישה בלבד.

 

פרחי ליזיאנטוס כמעט ולעולם אינם מואבקים בצורה טבעית, אם כי הלבלוב המוקדם שלהם מקל על ביצוע ההאבקה על ידי חרקים שונים. הפרחים דורשים סביבה קרה, באופן יחסי, על מנת שהתפתחותם וצמיחתם תיעשה על הצד הטוב ביותר. הדבר מגביל במידה מסוימת את אזורי הגידול, אם כי החדשות השונות הן שבמרוצת השנים פיתחו חוקרים ישראלים שיטות גידול ייעודיות, אשר מעניקות לפרחים את היכולת להתמודד בצורה יעילה עם הטמפרטורות הגבוהות ועודפי החום המאפיינים את מרבית ימות השנה בישראל.

 

מקור 

***

 

חזרנו למושב להפסקת ארוחת צהרים במתחם עידן אחר.

***

 

המשכנו לראות את תצוגת הכלים החקלאיים שהיו שימוש בעבר

***

***

***

***

ונכנסנו לבניין הצנוע בו נמצא ארכיון המושב

***

***

***

 

ואף ראינו את בניין המזכירות .

***

***

 

בשלב זה מוטי ופיפ עזבו אותנו ויצאו לדרך הארוכה חזרה לגליל העליון.

 

לאחר מכן גדעון הוביל אותנו לבית אריזת הפרחים של משק משפחת יונש  כדי להתרשם מתהליך המיון והאריזה.

 

צילום סמדר בן דור

צילום סמדר בן דור

***

**

***

***

***

****

סמדר זוכה לשי צנוע מיעקב יונש

המשכנו ויחד עם גדעון הגענו לבית האריזה לפלפל של "עובד אדמה בע"מ – משק משפחת ראובן עובדיה ואורי והידי בניו ושם ראינו את תהליך מיון הפלפל ואריזתו.

***

***

***

***

****

***

***

***

***

****

זהו, כמעט הגיע הערב ואז נפרדנו בתודה וברכה מגדעון.

 

חזרנו שוב למתחם עידן אחר להיפרד מעובד עידן

צילום סמדר בן דור

קצת לפני השקיעה, לאחר יממה במושב פארן מתוכה שמונה שעות סיור אינטנסיבי גדוש מראות בו ספגנו מידע רב בשלל נושאים יצאנו לדרך חזרה לבית.

****

***

*****

עוד מידע אודות
הנושאים עליהם דובר בביקור

******

נחל פארן 

מושב פָּארָן שוכן בשפכו של נחל פָּארָן לנחל ערבה ומכאן שמו.

***

***

נחל פָּארָן (ואדי אל-גֵ'רַאפִי) הוא הנחל הגדול והרחב ביותר בישראל.

 

נחל פארן הוא הגדול בנחלים המתנקזים לערבה וקיימת בו זרימה רק בעת שיטפונות בזק.

 

הוא מגיע אל הערבה ממרחק של 150 ק"מ, ראשיתו ממערב לבקעת הירח שממערב להרי אילת

 

אגן הניקוז שלו משתרע על 3,840 קמ"ר. לשני שליש משטח זה מתנקזות רמות הגיר של מרכז סיני ולשליש הנותר מתנקז חלק מהנגב, בין ההר הגבוה להרי אילת.

***

אגן הניקוז הגדול של הנחל יוצר מישורים רחבים שמפרידים בין הרי הנגב הגבוהים שבצפון, לבין הרי אילת שבדרום.

 

נחל פארן יוצא אל הערבה התיכונה כשהוא תחום בצפונו על־ידי מצוקי הגיר הזקופים שבגבול רמת ברק ("צוקי חדוד") ומדרומו באגפו של קמר מנוחה החודר לערבה מהר הנגב.

 

בשפך אל הערבה יוצר הנחל מניפת סחף ענקית ברוחב של 5 ק"מ לערך. מניפת הסחף גורמת להתרחבות ניכרת של מישור הערבה עד כדי שישה ק"מ מנחל ערבה ועד לצוקי חדוד שבגבול הערבה.

 

ערוצו הגדול של נחל פארן מתפצל לסדרת ערוצים החוצה את המניפה הרחבה בדרכה לקרקעית עמק הערבה.

 

כיום קשה לזהות את ערוצים האלה בשל עבודות ניקוז שנעשו במניפה ותיעלו את ערוציה לאפיק מלאכותי עליו עובר כביש 90 על גבי גשר בטון גדול (גשר פארן).

***

מִדְבַּר פָּארָן 

מִדְבַּר פָּארָן מוזכר שבע פעמים בתנ"ך, בדרך כלל כשם כללי למדבריות חצי האי סיני וגם כשם כולל לשטחו של חצי האי סיני

 

בספר בראשית, מסופר כי לאחר שאברהם גירש את הגר וישמעאל, התיישב ישמעאל במדבר פארן: ”וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם“.

 

במהלך נדודי בני ישראל במדבר מוזכר מדבר פארן כמקום בו חנו בני ישראל "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן."

 

עוד מסופר בספר במדבר כי, בני ישראל יצאו לדרכם אל מדבר פארן לאחר שמרים נרפאה מהצרעת. "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן."

 

שנים עשר המרגלים אשר שלח משה יצאו לתור את הארץ ממדבר פארן "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה."

 

בסיפור נבל הכרמלי יוצא דוד לכיוון מדבר פארן "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן."

 

בתלמוד מובאת דעה ש"מדבר פארן" הוא שם נרדף למדבר סיני: וְהָיִינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר' חֲנִינָא ה' שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: מִדָּבָר צִן, שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו, מִדְבַּר קָדֵשׁ שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו, מִדְבַּר קַדְמוּת, שֶׁנָּתְנָה קְדוּמָה עָלָיו, מְדַבֵּר פָּארָן שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ עָלֶיהָ יִשְׂרָאֵל, מִדְבָּר סִינַי שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְעַכּוּ"ם עָלָיו. וּמָה שְׁמוֹ? חוֹרֵב שְׁמוֹ. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ט, עמוד א'

 

שמו של מדבר פארן אינו נזכר בקוראן אך האזור בו נמצאת העיר מכה נקרא גם הוא פארן. שם זה מיוחס למדבר פארן המוזכר בתנ"ך. המסורת המוסלמית טוענת כי גבולות מדבר פארן הם גבולות החג'אז וכי ישמעאל השתקע במקום, שבו עומדת העיר מכה בערב הסעודית. הגאוגרף יאקות אל-חמאווי, טוען כי פארן היא מילה עברית, שהושאלה לערבית וכי פארן הוא אחד משמותיה של העיר מכה המוזכרים בתורה. "תל פארן" היא שמה של אחת הגבעות אשר נמצאת באזור העיר מכה

 

מקור הפניות והרחבות 

 

*******

***

המים בערבה תיכונה 

אזור הערבה התיכונה, בשטח שבין נחל אמציה בצפון לבין נחל חיון בדרום, מתאפיין באקלים מדברי קיצוני. בקיץ חם מאוד ולעיתים קרובות, הטמפרטורה עולה מעל 40 מעלות.

 

כמות המשקעים נמוכה מ-40 מ"מ בממוצע רב-שנתי אך קיימת שוֹנוּת גדולה בין שנה לשנה. ישנן שנים כמעט ללא משקעים ובשנים אחרות עשויה לרדת כמות כפולה מהממוצע הרב-שנתי. גם במהלך שנה אחת ירידת המשקעים אינה מאוזנת: לעיתים הכמות השנתית יורדת באירועי-גשם בודדים, או אפילו באירוע גשם יחיד ואחריו חודשים יבשים.  הגשמים הם מקומיים, כך שאזורים מסוימים בערבה עשויים לקבל באירוע אחד כמות גשם ניכרת בעוד אזורים אחרים יישארו יבשים.

 

כמות הגשמים הזעומה, כמו גם תדירותם המשתנה, גורמים לכך שאי אפשר לבסס בערבה חקלאות הנסמכת על המשקעים המקומיים.

 

אזור הערבה התיכונה אינו זוכה לתוספת מלאכותית של מים מאזורים גשומים בצפון הארץ, או ממעיינות עשירים במרכז הארץ כדוגמת דרום הנגב ומערבו אליהם מגיע המוביל הארצי או מפעל ירקון – נגב.

 

לאור זאת החקלאות בערבה מתבססת על אספקת מים מקומית בעיקר.

 

המים נשאבים מקידוחים ונאגרים במאגרים אופרטיביים.

 

עוד מקור מים הוא תפיסת מי שיטפונות למאגרים.

 

ככל שמקורות המים יגדלו – יוכל האזור להתפתח יותר.

 

איכות המים בערבה מושפעת במישרין משכבות הסלע ומהמשקעים אשר בתת-הקרקע.

 

המים נשאבים מאקוות (אקוויפרים) שונות ולכל אחת מהן מים המתאפיינים ברמה שונה של מליחות, במרכיבים שונים המתווספים להם ואפילו בטמפרטורה שלהם. חלחול מי החקלאות, המלחים שבקרקע והדשן, מוסיפים לתכולת המים הנשאבים גם תוספים "מעשה ידי אדם". להרחבה ראו אתר המים של המועצה האזורית ערבה תיכונה

 

פיתוח אספקת מים מקידוחים מקומיים דורש: מחקר מעמיק להכרת ולהבנת פוטנציאל המים הזמינים להפקה בתת-הקרקע וגם ביצוע קידוחים רבים וטיפול במים הנשאבים שהם בעלי מליחות גבוהה.

 

כיום פועלים באזור הערבה התיכונה כ- 70 קידוחים שחלקם נמצאים בתחום ממלכת ירדן, 2 מאגרים אופרטיביים לקליטת עודפי המים הנשאבים בקידוחים ו-5  מאגרים לתפיסת מי שיטפונות שלא כולם מחוברים למערכת המים האזורית.

 

המים בערבה מסופקים ע"י חברת מקורות.

 

בשנת 2013 נשפטה ואושרה ברשות המים תכנית אב לאספקת מים לערבה התיכונה ולכיכר סדום, יישום התכנית וביצועה ייקחו זמן רב.

 

עד ליישום תכנית האב הוכנה ע"י חברת מקורות תכנית מיידית שתסתמך על עקרונות תכנית האב ויהיו חלק חשוב במימושה.

 

בהתאם לתכנית המיידית עבודות הקמת מאגרים אופרטיביים עין-עופרים סמוך לישוב עידן וומאגר אופרטיבי צופר סמוך לישוב צופר הסתיימו.

 

כמו כן מקורות נמצאים בשלבים מתקדמים של חיבור הערבה למתקני ההתפלה באילת מדרום ומצפון לנאות הכיכר למערכת הארצית.

 

המקור אתר המים של המועצה האזורית ערבה תיכונה

***

***

מתקן התפלה

******

מאגרים האופרטיביים
לניצול יעיל של מי קידוחים

בעונות שיא ובשעות שיא של צריכת המים בערבה, ישנה דרישה לכמות מים העולה על כושר תפוקת הקידוחים. בשל כך נוצר הצורך לאגור את המים העודפים הנשאבים בעונות ובשעות שצריכת המים מועטה (בלילה למשל). בעבר היו מופנים מים אלו לבריכות אגירה מבטון, אולם קיבולן היה קטן (אלפי מ"ק בודדים) ולא יכלו לקלוט את כמות המים שסיפקו הקידוחים, דבר שגרם להפסקת פעולתם של הקידוחים עם מילוי הבריכות.

 

על מנת להביא לפתרון לבעיה זו הוחלט לבנות מאגרי ענק למים שנשאבו מהקידוחים. לצורך זה ניבנו ארבעה מאגרים כאלה מאגר שיזף בנפח של 180,000 מ"ק בתוך מאגר נקרות (מאגר למי שטפונות) ליד עין יהב ב-2004 ומאגר פארן בנפח 210,000 מ"ק ליד מושב פארן ב-2011, מאגר עין עופרים בנפח 300,000 מ"ק סמוך למושב עידן ב-2019 ומאגר צופר בנפח 200,000 מ"ק סמוך למושב צופר ב-2021.

 

למאגרים איטום תחתון למניעת חלחול וכיסוי צף למניעת התאדות וזיהום המים. המאגרים ממוקמים בשטח המאפשר הזרמת מים בגרביטציה גם במצבי חירום.

 

כתוצאה מבניית המאגרים הקידוחים פעילים יותר שעות וישנה אפשרות להעברת מים מאזור לאזור במקרה של כשלים ותקלות במערכת. המאגרים נבנו במהלך השנים מתקציבי חברת מקורות וקק"ל. רשות ניקוז ערבה מסייעת ביוזמות, בפיקוח ובתחזוקה.

 

המקור אתר המים של המועצה אזורית ערבה תיכונה 

מאגר פארן 

***

מאגר פארן הנו מאגר אופרטיבי בנפח כולל של 210,000 מ"ק. המאגר הוקם ע"י חברת מקורות בשנת 2009. ייעודו של המאגר – איגום מי השקיה לשטחים החקלאיים של מושב פארן. המאגר אטום ומכוסה לצורך מניעת איבודי מים בחלחול לקרקע והתאיידות לאוויר.

 

המאגר קולט מים מקידוחים בשעות של דרישה נמוכה. המים הנאגרים מנוצלים לאספקה לצרכנים בשעות בהן ישנן צריכות גבוהות.

 

מיקומו הטופוגרפי של מושב פארן, המושב הדרומי ביותר באזור הערבה התיכונה, לא מאפשר העברות מים מצפון הערבה לדרומה. המאגר יוצר אמינות באספקת המים לחקלאות ונותן גיבוי ורזרבה בהספקת המים. בצורה זו מתקיים ניצול מיטבי של מלוא כושר תפוקת הקידוחים בתקופות שיא הצריכה.

 

מושב פארן, כמו יישובי הערבה התיכונה כולם, מתפתח וקולט מתיישבים חקלאיים חדשים. קליטה זו מביאה לעלייה הולכת וגדלה של צריכות המים. מאחר שהאזור מתבסס על מקורות מים מקומיים בלבד, ישנה חשיבות רבה להגברת אמינות וזמינות מערכת אספקת המים לצרכנים.

 

המקור אתר המים של מועצה אזורית ערבה תיכונה 

**

******

מאגרים לתפיסת מיי שטפונות

בנחלי הערבה המרכזית זורמים מי שיטפונות רבים. קו פרשת המים בערבה הוא בשלוחת נוצה, מדרום לנחל חיון. מדרום לקו זה זורמים מעט מי שיטפונות לים-סוף. מצפון לקו פרשת המים מתנקזים מי שיטפונות רבים לנחל ערבה וזורמים לים-המלח.

 

נחל פארן, כאמור, הוא הגדול בנחלים המתנקזים לערבה נחלי הנגב הגדולים האחרים שמתנקזים לערבה התיכונה הם: נחל נקרות, נחל חיון, נחל צין ונחל עשוש. בנוסף להם מגיעים לנחל ערבה נחלים קטנים יותר ממערב ונחלים גדולים ורבים המגיעים מהרי אדום שבמזרח

 

באופן טבעי, ללא התערבות האדם, מי הנחלים זרמו לנחל הערבה ודרכו לים-המלח.

 

מתוך כוונה לנצל את מי השיטפונות להעשרת מי התהום ולהעברת מים למערכות מי ההשקיה לשיפור המים המליחים, הוקמו בערבה חמישה מאגרים – מדרום לצפון (מאגר עידן מאגר חציבה, מאגר נקרות מאגר צוקים ומאגר עשת)

 

אחזקת המאגרים כרוכה בטיפול בבעיות מגוונות:

* מי השיטפונות נושאים עמם למאגר סחף המוערך בכ-10% -7 מנפח המים. הסחף מצטבר בקרקעית המאגר, מקטין את נפחו  ועלול לגרום לסתימתו.

* עקב פעילות עוינת משטח ירדן, הונחו מוקשים ע"י צה"ל מוקשים בקרבת נחל ערבה למניעת חדירת מחבלים (1968). חלק מהמוקשים האלה עדיין נמצאים בשטח, נסחפים מדי פעם עם השיטפונות ועלולים להגיע אל המאגרים.

* כאשר המים עומדים במאגרים לאורך זמן צריך להקפיד ולמנוע את זיהומם ובנוסף צריך למנוע התפתחות אצות במים אלה

מאגר עשת 

***

מאגר עשת מצוי במוצא של נחל חיון לערבה, בקרבת מושב פארן והינו המאגר הדרומי ביותר ואינו מחובר למערכת המים האזורית.

 

המאגר נפח איגום: 2.5 מלמ"ק הינו מסוג מאגר גיא ומקבל תרומה בעיקר מנחל חיון אך גם מזרימות מאזור ירדן ואגן הניקוז משתרע על 1,241 קמ"ר

 

קק"ל בנתה את מאגר עשת בשנת 1986 בסיוע תרומה של ארגון הדסה – הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה.

 

המקור אתר המים של המועצה האזורית ערבה תיכונה 

****

*****

הגבול בערבה
בין מדינת ישראל ובין ממלכת ירדן

מקור הסקירה להלן מאמרו חיים סרברו גבול ישראל-ירדן בערבה בתוך הספר ערבה עד אין קץ – נוף, טבע ואדם בערבה

אל"מ (מיל') ד"ר חיים סרברו, מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל בשנים 2003 -2012, מפקד יחידת המיפוי הצבאית בשנים 2002-1986. שימש סגן ראש ועדת הגבולות עם ירדן בזמן המשא ומתן ב־1994 וכיו"ר צוות המומחים המשותף ישראל-ירדן. חתום על התוויית קו הגבול בהסכם השלום ישראל-ירדן (1994), על התוויית הגבול הימי בין ישראל לירדן במפרץ אילת (1996), על התוויית הגבול הבין-לאומי בין ישראל למצרים (1996) ועל התוויית הגבול הימי בין ישראל לקפריסין (2010).

******

במהלך ההיסטוריה, עד המאה ה־20 ,לא שימשה הערבה גבול מפריד ולא עבר לאורכה קו גבול, למעט בתקופה הרומית כשהוצבו לאורכה תחנות גבול (לימס). יוצא מכלל זה החלק הצפוני של הערבה, לאורך נחל ערבה, שכונה בעבר ואדי ג'יב, ששימש גבול בין מחוזות גם בתקופות אחרות.

 

הערבה שימשה אזור מעבר וחיבור יותר מאזור הפרדה, לדוגמה בין הצפון לדרום למעבר סחורות דרך נמל אילת/עציון גבר למזרח אפריקה ולחצי האי ערב (תקופת שלמה ומלכת שבא והתקופה הרומית) ולמקומות נוספים בדרום אסיה, וכן בין מזרח ומערב (הדרך הנבטית בין פטרה לערי הנגב)

 

בסוף המאה ה־19 היו הערבה והנגב חלק מווילאיאת דמשק של האימפריה העות'מאנית, שכלל גם את ירדן והגיע עד רפיח. בין 1841 ל־1892 נתן הסולטן למוחמד עלי וליורשיו, הכדיבים של מצרים, פירמאנים, שהעניקו להם שליטה בפועל גם על עקבה ועל החוף המזרחי של מפרץ עקבה, לאורך מסלולם היבשתי של עולי הרגל ממצרים למכה.

 

בראשית המאה ה־20 נערכו כמה שינויים בגבולות המחוזות והנפות העות'מאניים בדרום ארץ ישראל, וכן ממזרח לערבה בהקשר למאבק על השלטון בחג'אז ולמרד הערבי. לורנס Lawrence.E.T )לא מצא ב־1914 התיישבות או חקלאות בערבה, ובהמשך הגדיר את הערבה כאזור גבול מגע יותר מאשר אזור מפריד.

 

בקיץ 1922 נדרשו הבריטים להגדיר בסעיף 25 של כתב המנדט על ארץ ישראל ועבר הירדן את הגבול המזרחי של האזור, שבו לא יחולו הזכויות המיוחדות ליהודים שהובטחו בהצהרת בלפור. בפגישות שהתקיימו בין הפקידות הבריטית בארץ ישראל ובירדן הוגדר הצורך לכלול בארץ ישראל חצי מעמק הערבה, מה שיאפשר בניית נמל במפרץ אילת (נקרא אז מפרץ עקבה) וכן אפשרות לשינוע מחצבי האשלג מים המלח למפרץ אילת באמצעות חברה שתוקם.

 

ב-1 בספטמבר 1922 פורסם צו המלך במועצתו שקבע את קו הגבול. הוא נשלח לחבר הלאומים ב-16 בספטמבר ואושרר על ידי חבר הלאומים ב-23 בספטמבר 1922. הנוסח קבע שקו הגבול יחצה את עמק הערבה. קו זה היה תקף עד  תום תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב־1948 .עצם ההגדרה לא שינתה ולא כלום את המצב בשטח, והשבטים הבדואים המשיכו, בתנועתם הבלתי מופרעת, בתקופת המנדט, כמו בזמן האימפריה העות'מנית, ללא מורא מפני השלטון המרכזי.

 

בשנים 1923-1946 סומן קו הגבול על מפות בצורה לא אחידה, לרוב על פי הפרשנות של קו הנקודות הנמוכות של עמק הערבה, אך עקב אי דיוק המפות עצמן, הוצג הקו בווריאציות שונות בהבדלים של עד  8 ק"מ במיקום מזרחה או מערבה. המפות שהופקו היו בקנה מידה קטן 1:250,000 או קטן יותר.

קו הגבול בערבה באזור פארן בשנת 1946

 

ב-3 באפריל  1949 נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן. על אף שנרשם בו שקו שביתת הנשק תואם את עמדות הכוחות בשטח, לא היה קשר בין עמדות הצדדים לבין הקו שסוכם. הקו שסומן על המפה בערבה תאם לחלוטין את קו הגבול המנדטורי שהיה מסומן בבסיס המפה שהייתה בקנה מידה 1:250,00 על המפה חתמו משה דיין מצד ישראל ואחמד סודקי אל־ג'ונדי מצד ירדן.

 

פרט לקנה המידה הקטן ולאיכות הנמוכה של המפה היו לקו החתום שלוש מגרעות ניכרות: האחת, שהוא קיבע בלא כל מחשבה, או דיון מוקדם, את פרשנות הנקודות הנמוכות, מתוך התעלמות מהכוונה המקורית של חלוקת הערבה בין שתי המדינות. השנייה, המפה שנבחרה לחתימות לא הייתה הגרסה האחרונה מ־1946 אלא גרסה מוקדמת יותר, וגרעה למעשה מישראל את כל האזור של החוף הצפוני של אילת עד למסוף הגבול הנוכחי, וכן אזורים נוספים לאורך הערבה. השלישית, עובי הקו המסומן על המפה שנחתמה ייצג מאות מטרים בשטח.

קו שביתת הנשק ישראל – ירדן באזור פארן בשנת 1951

 

כל המגרעות שצוינו דיין ליצור סכסוך גבול רציני. מנהלי המשא ומתן לא שיתפו אנשי מקצוע בהתוויית קו הגבול.

 

במהלך פעילות ועדת שביתת הנשק בין ישראל לירדן בין השנים 1949-1967 טופלו כמה סכסוכי גבול בערבה. בדיונים התייחסו למקום הקו כתואם את הקו הבין־לאומי על מפות, וכן התייחסו למיקום הקו על פי הנקודות הנמוכות. אף שלא בוצע מיפוי מדויק של הערבה שידגיש היכן הנקודות הנמוכות הדגישו נציגי ישראל שהנקודות הנמוכות הן הקו המנחה. כך, מתוך בורות, קיבעו עוד יותר את הפרשנות המוטעית מ־1923.

 

אחרי מלחמת ששת הימים וסיום פעילות הוועדה המשותפת של שביתת הנשק ועם התפתחות העיר אילת והיישובים הישראלים לאורך הערבה — נעשו בשטח פעילויות משני סוגים. האחת, הקמת גדר ביטחון שוטף כנגד פעולות טרור כמה קילומטרים ממזרח לקו שביתת הנשק. האחרת, ביצוע קידוחי מים והרחבת השטחים החקלאיים של הקיבוצים והמושבים בערבה ממזרח לקו שביתת הנשק. על אף המחאות שהירדנים הקפידו להעביר לאו"ם, לא גרמה פעילות זו להתלקחות צבאית. יתר על כן, באחד המקרים ביקשו הירדנים מישראל להזיז את גדר הגבול מערבה, כיוון שהפריעה למהלך הקמת כביש הערבה הירדני. בקשתם נענתה והגדר הוזזה.

 

המצב במהלך שיחות השלום לאחר ועידת מדריד מ־1991 היה כדלהלן: דה־יורה היה קיים קו הפסקת אש (ישראל הפסיקה להתייחס לקו כקו שביתת הנשק עקב הפרת הסכם שביתת הנשק על ידי ירדן ב־1967 כשזו פתחה במלחמה נגד ישראל); דה־פקטו הייתה גדר ביטחון ישראלית עם דרך ביטחון לאורכה כמה קילומטרים ממזרח לקו הפסקת האש, וכן היו קידוחי מים ושטחים מעובדים על ידי ישראל ממזרח לקו. למרות מיקום המתקנים הישראליים ממזרח לקו, המשיכה ישראל לסמן את קו הפסקת האש על המפות, אך בגרסה משופרת מעט לעומת קו שביתת הנשק המקורי, ובעיקר מתוך תיקון הטעות של קו שביתת הנשק באזור אילת.

 

בספטמבר 1993 סיכמו ישראל וירדן בוושינגטון על סדר יום משותף לשיחות השלום. בסעיף הגבולות נרשם שקו הגבול הבין־לאומי ייקבע מתוך זיקה לקו הגבול במנדט משמעותה של הסכמה זו, שקיבלה גיבוי של ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין, הייתה שהגבול המנדטורי ישמש מקור התייחסות לקו הגבול החדש. עם זאת הושארה גמישות לגבי מיקומו הסופי של הקו.

 

הקו הסופי נקבע בזיקה לביטויו של הקו המנדטורי שסומן על המפות הישראליות.

 

על בסיס קו זה בוצעו שינויי גבול שעיקרם תיקון הטעות בקו שביתת הנשק כך שכל האזור הצפוני של אילת עד לקו שסומן ב־1946 יישאר בשטח ישראל.

 

קו הגבול הבין־לאומי נקבע ממזרח לקו הפסקת האש על המפות הישראליות, באופן שתיקוני גבול מקומיים יכניסו את כל השטחים החקלאיים של יישובי הערבה לתוך שטח ישראל (שטחי יטבתה, גרופית, קטורה, לוטן, יהל, פארן, צוקים, עין יהב, חצבה, עידן, עין תמר ונאות הכיכר).

 

כמו כן הוכנסו לשטח ישראל כל שטחי בריכות המלח (ששתי הדרומיות, הגדולות שבהן, חרגו מעבר לקו).

 

שטח חריג אחד של מושב צופר, שהיה חדש יחסית (בן 8 שנים) ונמצא סמוך מאוד לכביש הערבה הירדני ומרוחק מהיישוב צופר, היה היחיד בערבה שלא הוכנס לשטח ישראל. הוא עבר לריבונות ירדנית מתוך הסדר מיוחד של שימוש ישראלי ל־25 שנים ואופציה ל־25 שנים נוספות (השימוש הישראלי הוא מוסכם ומוסדר בהסכם השלום ואינו בגדר חכירה כפי שיש הטועים לחשוב) שלא מומשה.

 

קו הגבול הבין לאומי בין ישראל וממלכת ירדן באזור פארן שנקבע בהסכם השלום בשנת 1994.

מקצת קידוחי המים שממזרח לקו נכנסו לשטח ישראל ממערב לקו החדש, לגבי האחרים ניתנה לישראל זכות להמשך שאיבה, לרבות לתחזוקתם.

 

כך, למעשה, מתוך משא ומתן ראשון בין ישראל לבין מדינה ערבית על קו גבול בין־לאומי (בין ישראל למצרים לא התקיים משא ומתן על קו הגבול, אלא על סימונו), נקבע גבול שזיקתו היסטורית אך מיקומו הסופי מושפע גם מהתוואי שהכתיבו המחרשה ומוביליה. בד בבד עם תיקוני גבול אלו נעשו תיקוני גבול מקומיים בכיוון ההפוך באזור גב הערבה, שבו נקבע קו הגבול הבין־לאומי בין ישראל לירדן ממערב לקו הפסקת האש שסומן על המפות הישראליות.

 

ב־1995 ,בעקבות הסכם השלום, נקבעו 124 עמודי גבול שהוצבו לאורך הערבה בין חוף מפרץ אילת (עמודי גבול 0 ו־1) לבין בריכת המלח הדרומית בערבת סדום (עמוד גבול 123).  נקודת ההתחלה של קו הגבול על חוף מפרץ אילת שימשה ב־1996 נקודת המוצא לגבול הימי שנקבע בין ישראל לירדן. עמודי הגבול נמדדו ותועדו בקואורדינטות מחייבות על ידי צוות המומחים המשותף ישראל־ירדן, שהוקם ב־1994 ערב הסכם השלום להכנת התוויית הגבול בהסכם השלום. מסמכי התיעוד הוכנו ונחתמו בשנים 1996(תיעוד קו הגבול בערבה), 1998 (תיעוד קו הגבול במפרץ אילת, בבריכות המלח ובדרום ים המלח) ו־2000 (תיעוד הגבול בנהר הירמוך). הקואורדינטות שתועדו אושרו על ידי ועדת הגבולות ונקבעו כחלק מהסכם השלום.

 

צוות המומחים המשיך בפעילותו המשותפת במסגרת ועדת הגבולות וטפל באחזקת קו הגבול ובפתרון סוגיות העולות מעת לעת. המומחים שמים דגש על צורכי הפיתוח של האזור הצמוד לקו הגבול בערבה ותורמים לשמירת הגבול כגבול מחבר — גבול שלום.

מעבר גבול אל הקידוחים

נושא המים הסכם השלום עם ירדן 

מהלך שנות ההתיישבות בערבה בוצעו עבודות פיתוח גם ממזרח לנחל הערבה מעבר לקו שביתת הנשק הרשמי עם ממלכת ירדן. עבודות אלה כללו הכשרות שטחים חקלאיים ועיבודם, קידוחי מים, הכנת תשתיות מים, כבישים וחשמל.

 

דרך הפטרולים הביטחונית עברה בפועל כמה קילומטרים ממזרח לנחל הערבה.

 

ההסכמות עם ממלכת ירדן היו בהבהרות ובשתיקה – מדובר בימים שבהם כיהנו בתפקידי מפתח משה דיין, שמעון פרס, אריק נחמקין, אריאל שרון ואחרים – כל אחד מהם בזמנו וכל אחד מהם  בתפקידו הרלוונטי.

 

הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 הסדיר את קו הגבול שבין המדינות, כש-14 קידוחים ותשתיתם – קווי מים, מערכות חשמל, כבישים ושטחים חקלאיים נותרו בתחום ממלכת ירדן.

קידוחי המים באזורי פארן, חלקם מעבר לקו הגבול המקור אתר המים של המועצה האזורית ערבה תיכונה

הסכם השלום אפשר למדינת ישראל להמשיך ולהשתמש במים מקידוחים אלו ולפתח עוד 10.0 מיליון מ"ק בקידוחים בירדן. בתמורה מקבלים הירדנים כמות גדולה של מים הצפון הארץ.

 

בזמן חתימת ההסכם תפוקת 14 הקידוחים שנשארו לפעול בירדן וסיפקו מים לישראל הייתה כ-5.5 מיליון מ"ק לשנה. באותו זמן שלושה קידוחים לא עבדו ולמעשה ננטשו מיד.

 

לאחר הסכם השלום בוצעו בשטח ירדן 5 קידוחים נוספים עבור ישראל. הקידוחים הוזמנו על-ידי חברת מקורות, תוכננו על-ידי תה"ל ובוצעו על-ידי קבלן ירדני בפיקוח תה"ל.

 

אנשי תה"ל ואנשי מקורות פועלים בשטח ירדן לפיקוח, לתפעול ולתחזוקה של המתקנים וכניסתם מתבצעת בתיאום ובאישור מראש וללא תקלות, גם בעת מתיחות.

 

קידוחי תצפית למעקב וניטור (קידוחים בקוטר צר לעומק של עד 200 מ' למעקב אחר גובה המפלס ואיכות המים), נשארו בתחום ירדן והשירות ההידרולוגי של מדינת ישראל עורך בהם מעקב אחת לשנה.

 

הירדנים עורכים, בשיתוף פעולה עם אנשי מקורות, מדידות מפלסים ואיכות מים באופן שוטף כדי לוודא תקינות הקידוחים שבתחומם.

 

המים השפירים שמקורם בירדן מסייעים במיהול ובהשבחת המים המליחים בצד הישראלי. המים מהקידוחים שבירדן חשובים ביותר להמשך הפקת המים לחקלאות בערבה הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות.

 

מקור אתר המים המועצה אזורית ערבה תיכונה 

****

עץ התמר 

***

תמר הוא העץ מתורבת, אך הוא גדל בר במעיינות ובמקומות שבהם מי תהום גבוהים – בערבה, באגן ים המלח ובעמק הירדן התחתון- כיוון שזקוק לחום ומים.

 

התמר שהינו אחד משבעת המינים, והענף הצעיר שבו- "הלולב" – מארבעת המינים, נחשב לעץ אציל. "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"…(תהילים צ"ב יג')

 

הגזע עטוף בסיבי עלים ישנים, ונושא בראשו "כפות", שהן בעצם עלים ארוכים. שזרת העלה נושאת משני צדיה עלעלים ירוקים, צרים ומחודדים.

 

מקור הצמח ממזרח התיכון ומדרום מערב אסיה.

 

צמח דו-ביתי ירוק-עד. גזעו זקוף וגובהו 10 – 20 מ'. עובי הקורה אינו משתנה כל שנותיו.

 

ממדי רוחבה נקבעים בקרבת קודקוד הצמיחה.

 

העלים: מורכבים ומנוצים, כפות שאורכן מגיע עד 2 – 3 מ' העלעלים דמויי איזמל, מחודדים בראשם.

 

מדי שנה מצמיחה הקורה באמירה קבוצה חדשה של עלים מסורגים, אך הם סמוכים כל כך זה לזה כאילו הם ערוכים בדורים.

 

העלים החדשים והסגורים משמשים כלולבים במצוות ארבעת המינים הנהוגה בסוכות.

 

עם הופעת העלים החדשים נושרים העלים הישנים מן הקורה בהשאירם את סנסניהם (הנדן בבסיס הכותרת) עליה.

 

הפריחה בחודשים אפריל-מאי. התפרחת היא מכבד, והפרחים צמודים לסנסינים (ענפים) של המכבד. הפרי הוא ענבה שציפתה בשרנית ומתוקה. מועד האיסוף- אוגוסט-דצמבר

 

עם גידולם של ענפי המכבד, נפתח המתחל והמכבדים הגדולים נגלים לעין.

 

הפרחים: בני 6 עלי עטיף, הפרחים הזכריים בני 6 אבקנים, והנקביים בעלי עלי העשוי 3 עלי שחלה. (האבקה נעשית באמצעות הרוח).

 

איסוף תמרים קרוי גדיד.

 

הפרי משמש למאכל טרי ומשומר(יבש)או בצורת סילאן(סירופ תמרים למאכל ולבישול). לתמרים אחוז גבוה של אשלגן, ברזל ויטמין בי.

המקור אודי מיכליס אתר צמח השדה 

***

***

*****

הפלפל מסוג קנון 

***

 

**

הפלפל (לטינית Capsicum annuum .L. אנגלית Pepper ערבית פלפל משפחה: סולניים)

 

הפלפל גדל על שיח רב-שנתי מסועף וקטן יחסית, שעלוותו תמימה (אינה מפורצת) ופרחיו הלבנים המכילים שניים עד שלושה פרחים, סדורים בקבוצות.

***

 

לפרחים חמישה אבקנים ועלי אחד. ההאבקה נעשית על-פי רוב באופן עצמי והפרי המתקבל לאחר ההפריה הוא ענבה.

 

מולדת הפלפל באמריקה הלטינית כצמח נוי, ומשם נפוץ על כל העולם.

 

הצמח שיח זקוף בעל עלים תמימים וחלקים, פרחים לבנים יחידים או בקבוצות.

 

הפרי חלול עם זרעים לבנים.

 

קיימים זנים רבים ומגוונים בצבעים שונים מצהוב עם ירוק כהה, צורת הפרי מלבני גליל , דמוי פעמון חרוטי, דמוי עגבניה שטוחה, מתוקים וחריפים.

***

 

החריפות תלויה בריכוז הקפסאידין

 

הפרי הירוק בוסר. עם ההבשלה מתחלף הצבע.

 

בארץ יש טיפוח נרחב ביצירת זנים חדשים, הצמח עדין ורגיש ושביר.

 

הפרי נאכל טרי, ומבושל, הזנים החריפים מששמשים כתבלין, כבוש או מיובש.

 

הפרי המתוק מעובד לתעשייה לכיבושים להקפאה וייבוש, הערך המזיני עולה עם ההבשלה,

 

האדום יש בו יותר חומר יבש כמו כן ויטמינים מקבוצת B.

המקור אתר מועצת הצמחים

*****

רגע לפני סיום 

***

***
סוף דבר,

השהייה במשך יממה במושב פארן
הייתה מלהיבה, מעניינת, מרתקת
ואפשר לומר גם מרגשת.

***

שמחנו שניתנה לנו הזדמנות
להכיר את הגן הפורח, תררתי משמע,
שנקרא מושב פארן

****

הציפייה שלנו ללמוד
ביום זה התגשמה.
בנוסף לנושא הגיאוגרפיה,
התעשרנו בידע רב
אודות היישוב והקמתו,
אודות החקלאות המדברית הייחודית והמשוכללת,
אודות נושא המים בערבה,
ואודות סוגיית הגבול עם ירדן. 

****

התרשמנו מהנחישות והחריצות
של החקלאים
והמשאבים המושקעים בפעילותם.

****

לא נעלמה מאתנו
העובדה שהמדינה
המוסדות הלאומיים
וחברת מקורות השקיעו
משאבים רבים במחקר, פיתוח
ובניית תשתיות
על מנת לקיים את
היישוב בחבל ארץ זה!!   

****

תודה

תודה מקרב לב נתונה
לגדעון רגולסקי ורעייתו חיה
על האירוח בערב
ובעיקר על כך
שהקדיש לנו מזמנו,
תכנן את הביקור,
הוביל אותו במשך היום,
הסביר לנו בפירוט ובעניין רב,
ותאם את המפגשים
בבתי האריזה.

תודה גדעון, שפתחת לנו צוהר,
על מנת שנציץ
על מושב פארן וסביבתו
וניוודע לנושאים הרבים
אודות המקום

*****

החיבור עם גדעון התאפשר
באמצעות יוני שטרן
ועל נתונה לי גם תודה

*****

תודה לעובד עידן
על האירוח
ועל השיחות
שתרמו להעשרת הידע
אודות המושב והקמתו

*****

תודה ליעקב יונש ובניו ארז ויובל
שאירחו אותנו בנועם ולבביות
בבית האריזה של הפרחים

*****

תודה לאורי עובדיה
שאירח אותנו
בבית האריזה של הפלפלים
ולא חסך בהסברים

****

תודה לחברי מוטי ופיפ
שהגיעו מהגליל העליון הרחוק
כדי ליצור את
הקבוצה הקטנה והמתעניינת

****

תודה לסמדר
שפינתה יומיים מזמנה היקר העמוס
הצטרפה אלי
והייתה שותפה
לנסיעות הארוכות
לביקור/סיור
ותרמה מצילומיה.