נצרת, הקהילה האנגליקנית וכנסיית המשיח6 באוקטובר 2022

 

באביב 2019 התחלתי במיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה).

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

 

בקיץ 2022 הגיע המיזם ל"ישורת האחרונה" ואז התחלתי במסע להכרת הקהילות בנצרת.

 

ביום רביעי 17 באוגוסט 2022 בשעת אחרי הצהרים המאוחרות הגעתי לראשונה לכנסיית המשיח האנגליקנית

 

הצטרפו אלי אלז'ביטה אורלובסקה ביגר וגדעון ביגר (ירושלים).

 

אבונה נאיל אבו רחמון ראש הקהילה כהן הדת של הקהילה האנגליקנית בנצרת אירח אותנו.

 

הקשר איתו נעשה בעזרת אבונה חאתם שחאדה כהן הדת של הקהילה האנגליקנית בחיפה.

 

אבונה נאיל אבו רחמון  סיפר לנו על עצמו ועל דרכו המעניינת, על הקהילה האנגליקנית בנצרת ועל כנסיית המשיח.

אבונה נאיל אבו רחמון (1978), הוא מגדיר עצמו פלסטיני, ערבי, נוצרי אזרח ישראל. נשוי למאריה אבו חנא ואב לבת. נולד בריינה ומתגורר היום בנצרת. אביו משתייך לזרם הקתולי (לטיני) בריינה ואמו משתייכת לזרם האנגליקני בנצרת. עד כיתה ח' למד בבית הספר "ישוע הנער" של מסדר דון בוסקו (סלאזינים) בנצרת. כנער צעיר הפך להיות נזיר פרנסיקני במנזר אמעוס קוביבה (ליד רמאללה). המשיך ולמד במשך שש שנים פילוסופיה ותיאולוגיה באנג'ליקום – אוניברסיטת האפיפיורית תומס אקווינס ברומא. במשך לימודיו השתייך למסדר הנזירים הדומיניקניים. שחזר לארץ בעקבות שיחות עם ארכיבושוף האנגליקני השלושה עשר בירושלים – ריה חנה אבו אל-אסל התקרב לכנסייה האנגליקנית. בתחילת הדרך שימש דיאקון (דרגת הכמורה הראשונית בכנסייה האנגליקנית) ואחר כך עוזר של כהן הדת בקתדרלה האנגליקנית של סנט ג'ורג' בירושלים. המשיך ועבר לשמש מספר שנים ראש הקהילה האנגליקנית בביר זית ואחר כך ראש הקהילה האנגליקנית בכפר זביבדה (ליד ג'נין). מאז שנת 2013 הוא ראש וכהן הדת של הקהילה האנגליקנית בנצרת. 

לאחר שיחה הסתובבנו וצלמנו בכנסייה.

 

בתום הביקור, חשבתי שראוי שאגיע פעם נוספת לפגוש את אבונה נאיל אבו רחמון ובין היתר להמשיך בצילום.

 

כך היה.

 

ביום שני 3 באוקטובר 2020 הגעתי בשנית והפעם הצטרפו אלי חבריי עקי בלייר (אבן יהודה) והישאם באשרת (יפיע)

 

בתחילת המפגש, לבקשתי אבונה נאיל אבו רחמון סיפר לחבריי על עצמו ועל דרכו המעניינת שהחלה כנזיר בכנסייה הלטינית.

 

בהמשך, הפגישה הייתה מרתקת ואף ניתן לומר מרגשת.

 

מעניין היה להשתתף כצופה מהצד בשיחה בין השניים שלא הכירו קודם ונפגשו לראשונה: אבונה נאיל אבו רחמון ראש הקהילה וכהן הדת של הקהילה האנגליקנית וחברי הישאם באשרת, איש הקהילה היוונית-קתולית מיפיע ושמוצאה משפחתו מהכפר מעלול.

 

הישאם סיפר לו על המפגש שהיה לנו לפני שנתיים ראו מעלול, הכפר שהיה בגליל התחתון, שרידיו וכנסיותיו) (יוני 2020)

 

הוא גם שיתף אותנו על תפיסת עולמו לאופן הראוי לקיים יחסי יהודים וערבים בישראל.

 

כמובן של לא החמצנו את ההזדמנות וצלמתי את המפגש בין השניים.

 

לאחר שהישאם נפרד מאיתנו והמשיך בדרכו הקדשנו את הזמן לצילום של הכנסייה המרהיבה עם עדשה פנורמית מיוחדת שנקראת "עין הדג".

 

סיימנו את הצילום ונסענו אבונה נאיל אבו רחמון, עקי ואני לסעוד צהרים בפאלפל ג'אבאלי.

 

היה לנו טעים וגם נחמד לשוחח עם ויסאם בעל העסק.

 

חזרנו לאזור הכנסייה ונפרדנו לשלום  מאבונה נאיל אבו רחמון.

 

******

ראוי לציין שביקור זה מצטרף לביקורים קודמים בהם למדנו על הכנסייה האנגליקנית בארץ:
* חיפה – חיפה, מתחמי העדה האנגליקנית
*כפר יאסיף – כפר יאסיף קהילות נוצריות, כנסיות ועוד
*יפו – יפו, מתחם הכנסייה האנגליקנית פטרוס הקדוש
* תרשיחא –  תרשיחא שבגליל ההררי, הכפר שהפך להיות חלק מעיר
* רמלה – רמלה, החותם הנוצרי בעיר העתיקה
* שפרעם – הפן הנוצרי של שפרעם
*ריינה – הקהילות הנוצריות ביישוב ריינה בגליל התחתון שליד נצרת

מעט אודות
הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה.

 

הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה).

 

כנסיית אנגליה היא גם "מוסד האם" של הכנסיות שנסתעפו ממנה ברחבי העולם, השייכות ל"קומיוניון האנגליקני" (Anglican Communion). בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

 

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה (לא בארץ ישראל ובמזרח התיכון) וחוסר הנאמנות לאפיפיור.

 

כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הכנסייה האנגליקנית בישראל

הכנסייה האנגליקנית תקעה יתד בארץ הקודש בשנת 1841, עם חתימתו של הסכם בין אנגליה לפרוסיה.

 

בשל קשיים שהערימו העותמאנים החליטו שתי המדינות להקים בישופות משותפת לכנסיות האנגליקנית והלותרנית ועל שליחתו לירושלים של בישוף אחד מטעמן.

 

הבישוף הפרוטסטנטי הראשון בירושלים היה היהודי המומר הבישוף אלכסנדר, שנולד גרמניה אך התחנך לנצרות באנגליה וכך היה מועמד פשרה בין הגרמנים הלותרניים לאנגליקנים.

 

מאותה עת החלה הכנסייה בפעולותיה ליצירת קהילה מקומית – בניית כנסיות, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים אחרים.הכנסייה האנגליקנית שאפה לגרום להמרת דתם של יהודים ומוסלמים בארץ הקודש.

 

כאשר הדבר לא צלח בידה היא פנתה למאמינים האורתודוקסים והקתולים כדי להקים קהילה מקומית.

 

לאחר הפיצול הבישופות הלותרנית-אנגליקנית בשנת 1886 המשיכה הכנסייה האנגליקנית להחזיק בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים במשותף, כנסיית המשיח שליד שער יפו.

 

כן בנתה הכנסייה האנגליקנית מרכז חדש במזרח ירושלים, מתחם קתדרלת סנט ג'ורג'.המשמש גם למושב הבישוף האנגליקני.

 

משנת 1957 עלה מעמדה של ירושלים לארכיבישופות ומשנות ה-70 עומד הבישוף הירושלמי בראש הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים.

 

הכנסייה האנגליקנית הייתה בין הכנסיות הראשונות שמינו בישוף ערבי מקומי, בשנת 1976, וראשיה מילאו תפקיד חשוב בעניינים ערביים מקומיים.

 

הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים שנקראת גם דיוקסיית ירושלים נמצאת בארבע מדינות: ישראל, ירדן, סוריה ולבנון וגם בתחום הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. והיא מונה כמעט שלושים קהילות.

 

מאז יוני 2020 הארכיבישוף כומר חוסאם אליאס נעום  הוא ראש הדיוקסיית ירושלים. הוא הבישוף האנגליקני ה-15 בירושלים. הוא נולד בחיפה ב-1974 וגדל בשפרעם.

 

להרחבה ראו אתר  Diocese of Jerusalem 

התהוות
הקהילה האנגליקנית בנצרת
ובניית הכנסייה

במאה ה-19 השליטה המסורתית בנצרת הייתה בידי שתי העדות הוותיקות במזרח, היוונים-אורתודוכסים והלאטינים, ולצדן המיעוט היווני-קאתולי.

 

אולם קדושתה של נצרת ומעמדה בעולם הנוצרי הניעו את יתר העדות לפעול למען תפיסת אחיזה כלשהי בעיר.

 

אך מעט עדות פנו לתחרות של ממש על השפעה בקרב האוכלוסייה, ומן הבולטות ביותר היתה הכנסייה האנגליקנית, שעשתה זאת באמצעות חברת המיסיון ושליחיה בארץ-ישראל. כנסייה זו פעלה למן 1833 בירושלים באמצעות 'החברה הלונדונית ליהודים' , והיא נשאה עיניה גם לערים אחרות בארץ -הקודש.

 

כנראה שכבר ב 1848 – הונח יסוד לפעילות מיסיונרית פרוטסטאנטית בנצרת, עת נשלח אליה מטעם הבישוף גובאט כומר-מטיף בשם מיכאל זוודה (Sowede).

 

אחריו הגיע לעיר מיסיונר- מורה אנגלי, בשם ג' ון באואן (Bowen) והוא פתח כיתת-לימוד לנערים, שפעלה זמן קצר.

 

פעילות זו יצרה, על דרך השלילה דווקא, קהילת מאמינים מקומית, וזאת משום שהורים ששלחו את ילדיהם לאנגליקנים הודחו והוחרמו על- ידי הכנסיות המסורתיות.

 

הם התקבצו לכלל קהילה קטנה, ומשום כך בשנת 1851 הוחלט לשגר אליהם  מיסיונרים קבועים, שידריכו אותם בחיי היומיום של כנסייה חדשה זו .

 

המיסיונרים שהגיע לעיר באותה שנה, פ' א ' קליין ( Klein)  ושוורץ (Schwarz) התסיסו את הכנסיות המזרחיות, שפתחו בפעולת-הסתה כנגד המיסיון האנגלי. באחת מן ההתפרצויות האלימות נגדם נפצע שוורץ קשה, וספרי תנ"ך עם כתבי מיסיון אחרים נשרפו בטקס פומבי בחצר המנזר הפרנציסקאני.

 

בשנת 1853 עזב שוורץ את העיר ובמקומו נשלח זוג מיסיונרים גרמנים  (Maller) ומילר (Gruber) גרמנים. גרובר קליין וצעירים מקומיים החזיקו את תחנת המיסיון ואת כיתות הלימוד לנערים בעיר ובכפרים סמוכים. בשלהי שנת 1856 לא נותר מהם אלא הצוות המקומי, שכן קליין שב לאירופה עקב מחלתה של אשתו , ואילו גרובר ומילר ניפנו למשימות אחרות.

 

במצב דברים זה בראשית מרס 1857 הגיע המסיונר  יוהנס צלר לנצרת.

 

בנצרת מצא הוא מיבנה שכור ששימש ללימוד, לתפילה ולכינוסי הקהילה הקטנה, שמנתה אז כ 60- נפש.

 

צעדיו הראשונים היו טיפוח סגל מקומי, היאחזות בחלקת-עיר משלו ושכלול ידיעותיו בערבית ובאורחות החיים במקום.

 

עד-מהרה העמיד צלר חבר-עוזרים מיומן ומסור לשליחותו, הן מקרב צעירים מקומיים והן מקרב שליחי המיסיון עצמו , ששימשו מטיפים ומפיצים של כתבי-הקודש בעיר ובכפרים.

 

בנוסף הגיע לעיר ג 'יימס הובר אף הוא, יוצא וירטמברג  שפעל בסוף המאה כמיסיונר עצמאי בעזה .  מבין ילידי הארץ בלטו מיכאל קאואר, סרפים בוטג'י וחליל ג'מאל, משכילים ונאמנים לכנסייה האנגליקנית, שפעלו בעיקר בכפרים הקרובים לנצרת ופתחו בהן כיתות-לימוד.

 

תחום החינוך היה השדה העיקרי דרכו ניסו צלר ואנשיו לפרוץ נתיב אל לב התושבים באזור ולהגדיל את תחום ההשפעה הפרוטסטאנטי בנצרת. לכך סייעו שני תהליכים : האחד , סיומה של מלחמת קרים, שהניע תושבים רבים להאמין כי כוחה של אנגליה במזרח יגבר וכדאי יותר יהיה לחסות בצילה ; והשני, הצמא הגדול להשכלה בקרב בני הארץ , ובעיקר בקרב הנוצרים שבהם, שבאה עם החשיפה לקידמה המערבית וליתרונותיה. צלר ידע לנצל את המצב הזה , אך לא בנקל עלה בידו לפרוס את רשת הכיתות שלו בעיר ובכפרים. מלחמה עיקשת התנהלה על נפשו של כל תלמיד, והיא לוותה באיומים ובלחצים רבים שהופעלו על המשפחות אשר הסכימו לשלוח ילדיהן אליו. כמו בשכם, גם בנצרת, הוסת הציבור על-ידי מטיפים, אלא שכאן היתה האיבה ההדדית חריפה יותר, משום שהיו מעורבים בה בני עדות נוצריות שונות.

 

אך דומה, ששאיפתם של תושבי הכפרים הנוצריים להקנות לילדיהם חינוך מסודר ומודרני עלתה על חששם שמא יעברו גם לאמונה אחרת. הם לא היססו להעביר את ילדיהם מכנסייה אחת לרעותה על-מנת להשיג תנאי לימוד מסודרים, ונדידה זו היתה לאחד הגורמים העיקריים ביצירת  המתח בין העדות הנוצריות והמוסדות הדתיים בעיר. מאמצים רבים הקדיש אפוא צלר להעמיד שורה של כיתות-לימוד, בידיעה כי הללו ישמשו גם גרעין לקהילה מקומית, אם בכפרים ואם בנצרת עצמה. בראשית שנות השישים פעלה רשת הכיתות של המיסיון האנגלי באופן סדיר. בריינה, כפר-כנא ויפיע ניהלו את הכיתות המורים המקומיים, שחוזקו על-ידי הובר, ולא אחת על- ידי צלר עצמו. בשנת 1866 – הצליח צלר לתקוע יתד גם בעיירה שפרעם, לה ייחס חשיבות רבה בהיותה 'מפתח לגליל' כולו. בראשית שנות השבעים החל צלר לפעול הרחק מבסיסו , בעכו, שם פתח כיתת-לימוד בחדר שכור.

 

תודות להתמדה שהפגינו צלר ועוזריו , התרחבה רשת החינוך בנצרת ובכפרים. ב 1864- למדו בבית-הספר שלו בנצרת 20 נערים, וכעבור שש שנים, ב 1870- , היו בו כבר 130 תלמידים. באותו  זמן למדו עוד כ 130- ילדים ונערים בריינה, יפיע, מג 'ידל ושפרעם ; וכעבור שש שנים , ב שנת 1876- , למדו בכפרים בלבד 264 ילדים בני עדות שונות, ומוסלמים בכללם.

 

יעד חשוב אחר שביקש צלר להשיג, היה חינוך הנערות, למרות הקושי העצום הכרוך בכך. כבר ב 1851 – למדו כמה נערות בבית-הספר האנגליקני , אך רק מ 1863- ואילך נעשה דבר זה באופן ממוסד. בראשית שנות השבעים הוכשר מגרש במדרון המערבי של נצרת, ובשנת  1874-
נחנך בו 'בית-היתומות האנגלי' , שהפך לאחד ממוסדות החינוך הנודעים בנצרת עד לעת האתרונה.

 

מלבד בתי-הספר וכיתות הלימוד, סייע לצלר במלאכת הרחבת ההשפעה הפרוטסטאנטית גם בית-החולים של ד"ר ק ' וארטאן שהגיע לנצרת ב 1862- ופעל בה בעזרת חברת המיסיון הסקוסי מאדינבורג. ב 1867- פתח בעיר בית-חולים והפך לדמות מרכזית בנצרת ולשם דבר בתחום הרפואה בצפון הארץ.

 

פעילותו של צלר הביאה להרחבה ניכרת של העדה, והצורך בהקמת מרכז ראוי לשמו הלך וגבר. כבר בראשית שנות השישים החל הוא לתכנן את מהלכיו בכל הנוגע להקמתה של כנסייה פרוטסטאנטית בנצרת.

 

למרבה אכזבתו , לא נרתמה 'חברת המיסיון ' לעזרתו , וכל מלאכת גיוס הכספים והבניין נפלה על שכמו . אולם הוא לא נרתע ממציאות זו וניצל היטב את המוניטין שיצאו לו בווירטמברג מולדתו ובאנגליה. צלר פירסם כתבות רבות על המצב בנצרת ובארץ-ישראל בכלל , והפיץ ברבים את דבר האתגרים שלפניהם ניצב. נוסעים ועולי- רגל שפקדו את העיר הקדושה, הותרמו וגויסו לאיסוף כספים , והראשון שבהם היה הנסיך מוויילס (לימים אדוארד השביעי), שבמסעו לארץ בשנת 1862- הרים תרומה בסך 10 נפוליאון – זהב, כקרן להקמת הכנסייה.

 

בכספים הראשונים רכש צלר מגרש לבנייה בסמוך לביתו , ממערב לאזור השוק , אך הרשיון והבנייה התעכבו עוד זמן רב.

 

באמצע שנות ה-60' של המאה ה-19' החל הממשל העות'מאני להגביל את זכויותיהם של הפרוטסטנטים ולהקשות על מאמצי המיסיונרים הן בבניית מוסדות והן בשדה החינוך. מושל עכו , שבידו נתון היה הדבר, עשה כל שביכולתו למנוע את פעילותם של הפרוטסטנטים, כי התנגד בחריפות להמרת מוסלמים. ההתנגדות הרשמית תורגמה בשטח לרדיפות של ממש, הכאת מורים והפקעת רכוש מידי המיסיון . משפקעה סבלנותו של צלר, פנה ישירות לשגריר אנגליה בקושטא, ובסיועו הושג לבסוף הפירמאן המיוחל .

 

המקור יוסי בן ארצי (1988) "יוהנס זלר – שליח לנצרת ולארץ-הקודש", קתדרה 50, (עמ, 73 – 97)

הקהילה האנגליקנית
בנצרת כיום

הקהילה מונה כ-500 נפש חלקם מתגוררים בנצרת וחלקם בנוף הגליל (נצרת עילית),

 

הקהילה בנוסף למיסות מפעילה בית ספר של יום א', מועדון נשים ללימודי מקרא והתוכנית החשובה פעילות זוגות צעירים

 

אבונה ניאל אבו רחמון

כנסיית המשיח האנגליקנית

מראה הכנסייה היום לאחר בניית הצריח, צילום ג'אמל קיוואן

זו הכנסייה האנגליקנית השנייה
שנבנתה בארץ הקודש

מיקום הכנסייה במרכז אזור הכנסיות, צמוד למנזר האחיות מנצרת, וקרוב לבזיליקת הבשורה.

כפי שצוין כבר בראשית שנות השישים, החל יוהנס צלר לתכנן את מהלכיו בכל הנוגע להקמתה של כנסייה פרוטסטאנטית בנצרת. אולם, למרבה אכזבתו, לא נרתמה 'חברת המיסיון ' לעזרתו , וכל מלאכת גיוס הכספים והבניין נפלה על שכמו . אולם הוא לא נרתע ממציאות זו והפיץ ברבים את דבר האתגרים שלפניהם ניצב.

 

נוסעים ועולי רגל שפקדו את העיר הקדושה, הותרמו וגויסו לאיסוף כספים , והראשון שבהם היה הנסיך מוויילס (לימים אדוארד השביעי), שבמסעו לארץ בשנת 1862- הרים תרומה בסך 10 נפוליאון – זהב, כקרן להקמת הכנסייה.

 

בכספים הראשונים רכש צלר מגרש לבנייה בסמוך לביתו , ממערב לאזור השוק , אך הרשיון והבנייה התעכבו עוד זמן רב.

 

לאחר שהשיג אמצעים חלקיים לבניית הכנסייה, פנה צלר לתכנון המיבנה עצמו. בדרך האופיינית לו , שיכנע את האדריכל השווייצרי א' שטדלר (Stadler) מציריך 'לתרום' את תכניות הבנייה.

 

שטדלר טייל בשנת 1868 – בארץ ושהה בנצרת בביתו של צלר. הוא ביקר במגרש שנרכש עבור המיבנה והכין סקיצות של הכנסייה, אשר פרסומן סייע בהשגת תרומות נוספות.

 

תכנית האדריכלית של הכנסייה

 

תכנית הכנסייה מבוססת על קווים פשוטים : בכיוון דרום-מערב-צפון -מזרח יש לה אולם מרכזי צר וארוך (36X70 רגל) אותו חוצה מעין אולם נוסף (47X15 רגל) ושניהם יוצרים דגם צלב. אולמות אלה מכילים 320 מקומות-ישיבה, מלבד השטח שיועד לבימה, למקהלה ולחדרי-שירותים צדדיים.

 

גובה הכנסייה בתקרתה תוכנן ל 73 – רגל, ובשיאה גובהו של מגדל הפעמונים 100 – רגל.

 

בפנימיותה הייתה זו כנסייה קטנה וצנועה, וגם במראה החיצוני ניכרים פשטות וחסכנות בעיטורים, קישוטים ופיתוחי-אבן . החזית הראשית מצויה במימד הצר הפונה לדרום-מערב ; שם מצויה דלת כניסה גבוהה, ומעליה חלון מוארך. בקירות הצדדיים תוכננו חלונות צרים וארוכים, ומעליהם פתחי-אור עגולים.

 

לגג הכנסייה הציע שטדלר שיפועים מתונים של רעפים, ובחזית תיכנן מגדל- פעמונים מרובע. בפינות המגדל הציע להוסיף מגדלוני-אבן דקורטיביים ; ומעין 'פירמידה' שבראשה צלב, אמורה היתה להתנשא מגג המגדל.י

 

בהעדר אמצעים נקבע, כי המגדלונים והפירמידה ייבנו בשלב מאוחר יותר, שביצועו נדחה שנים רבות.

 

בשנת 2014 בזמן ששופצה הכנסייה נבנה הצריח.

 

תכניתו של שטדלר פורסמה על-ידי צלר, דגם שלה ניתן היה אף לרכוש בשטוטגרט, ואפילו טיטוס טובלר ראה לנכון לצרף את סקיצת המיבנה למפת נצרת המופיעה כנספח לספרו על העיר, שיצא לאור בשנה בה הוצגה התכנית.

 

כל זה סייע בידי צלר לגייס 50 אלף מתוך 80 אלף פרנק שנדרשו לבנייה עד 1868.

 

ובאותה שנה אכן ניגשו למלאכה. תחילה הוקף המגרש בגדר-אבן גבוהה. גדר זו נדרשה לא רק על-מנת לתחם את הרכוש ולשמש מקום-איסוף לחומרי-הגלם, אלא גם על-מנת לפלס את מישטח הבנייה שנמצא על מדרון מתון . לפיכך, נבנתה הגדר בגובה רב לכיוון מזרח, ושטח גדול מולא בעפר, אבנים וחומרים שונים, על-מנת ליצור בסיס מאוזן למבנה.

 

לאחר-מכן נבנו הקירות ומגדל הפעמונים, ולבסוף, במאמץ עילאי של בני העדה, גויס גם סכום כסף לרכישת ספסלים וריהוט אחר.

 

בקיץ 1871 הושלמה בניית הכנסייה.

מיקום הכנסייה ביחס לסביבתה בראשית שנות ה-30' שך המאה העשרים

 

ב- 1 באוקטובר 1871 נערך טקס חנוכת הכנסייה.

 

אירוע חנוכת הכנסייה היה משמעותי מאוד בעיני צלר, כמו גם בעיני 'חברת המיסיון' והבישוף גובאט, שכן למעשה היתה זו הכנסייה הפרוטסטאנטית-ערבית הראשונה בארץ-ישראל והשנייה שבירושלים.

 

טקס חנוכת הכנסייה היה רב-רושם, ונכחו בו רבים מבני העיר, גם אלו שלא נמנו עם חברי הקהילה. ראשי הכנסיות המסורתיות, מנהיגים מקומיים וקהל רב הצטופפו בשעת הטקס והעטירו על צלר שבחים וכבוד על הגשמת חלומו. היתה זו עדות ברורה למעמדו האישי של צלר, שזכה לכבוד זה למרות המחלוקות החריפות עם בני העדות היריבות.

 

תוספת אחרונה לבניין הכנסייה היתה הצבת פעמון גדול במגדל המרובע שמעל לדלת הכניסה.

 

פעמון זה נתרם ב 1884, לאחר שצלר עזב כבר את נצרת, על-ידי ידידיו מווירטמברג, ועליו נחרת בגרמנית : 'לקהילה האנגליקנית בנצרת – מזכרת מאחותה לאמונה בווירטמברג

 

המקור יוסי בן ארצי (1988) "יוהנס זלר – שליח לנצרת ולארץ-הקודש", קתדרה 50, (עמ, 73 – 97)

לוח זיכרון להקדשה לאחר בניית הצריח בשנת 2014

צילום של הציור (מקורו איני ידוע), ג'אמל קיואן

***

צילום עקי בלייר

***

***

***

***

***

***

*******

לוח הזיכרון

לואיס ילנד אנדרוס (1896-1937) היה חייל אוסטרלי שבמלחמת העולם הראשונה השתייך במסגרת הכוחות האימפריאליים האוסטרליים שלחמו בארץ ישראל במסגרת עוצבות הממלכה המאוחדת – "חיל המשלוח המצרי". בתקופת השלטון הבריטי כיהן כנציב מחוז הגליל מטעם ממשלת ארץ ישראל המנדטורית.

 

אנדרוז היה מושא לשנאה מיוחדת בקרב הפלסטינים באזור הגליל על האופן הדיכוי שבו ביצע את צעדי הממשלה לאחר פרוץ השביתה הכללית של 1936.

 

ב- 6 בספטמבר 1937 בדרכו לתפילה בכנסיית המשיח האנגליקנית הוא ושומר הראש שלו נרצחו על ידי חמושים ערבים של עז. א-דין אל-קסאם.

 

ההתנקשות בו הובילה את ממשלת בריטניה להגיב בחריפות.

 

ההתנקשות בו נחשבה כמייצגת את פסגת המרד הערבי.

 

זמן קצר לאחר הרצח, הוכרזה הוועדה הערבית העליונה בלתי חוקית והוצא צו מעצרו של היו"ר שלה אמין אל-חוסייני. אל-חוסייני הסתגר בחארם אל-שריף למשך זמן מה ולבסוף החליק יצא בחסות החשיכה ובסופו של דבר עשה את דרכו לסוריה שהפכה לבסיס הפעולות החדש של הוועדה.

 

בהיעדר ההנהגה הממוסדת, פוליטיקאים רדיקליים יותר השתלטו על תנועת ההתנגדות בתוך פלסטין עצמה. התקפות אנטי-יהודיות ואנטי-בריטיות גברו במהירות בעקבות רצח אנדרו.

 

אנדרוס נקבר בירושלים בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון. הוא הותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים

 

מקור

******

מזכרות מהביקור

*****

מזכרת מהביקור הראשון

לימוד דבר תורה

***

***

צילום עקי בלייר

*******

 

******

סוף דבר

***

שני הביקורים היו מעניינים ומרתקים

*****

שמחנו להכיר את
אבונה נאל אבו רחמון,
ראש הקהילה וכהן הדת
של הכנסייה האנגליקנית,
איש דת מרשים, מנהיג ואדם

******

למדנו להכיר מעט
את הקהילה אנגליקנית
בנצרת ותולדותיה
שהיא חלק מהפסיפס הדתי של העיר

******

הכנסייה מרשימה ביותר
ומשרה אווירה
שאנחנו באחת ממדינות אירופה
ולא במזרח התיכון

*****

תודה לך אבונה נאל אבו רחמון,
שאירחת אותנו,
פתחת לנו צוהר
להציץ על קהילתך
ובעיקר פתחת את ליבך
ורתקת אותנו בדבריך

****

תודה לכם עמיתי
אלזיביטה, גדעון, עקי והישאם
שהצטרפתם לביקורים

****

אקווה שבזמן הקרוב
אוכל להגיע גם לבקר את
בית הספר התיכון Episcopal Christ
שהוקם בשנת 1851
על ידי מיסיונרים אנגליקניים
של החברה המיסיונרית
של הכנסייה הבריטית
( British Church Missionary Society).

*****