קבוצת יבנה, חלוצת ההתיישבות הדתית שיתופית9 במאי 2022

 

קְבוּצַת יַבְנֶה נחשבת ל"אם הקבוצות הדתיות" ומשתייכת לתנועת הקיבוץ הדתי.

הקיבוץ הדתי (שמו הרשמי: הקיבוץ הדתי איגוד הקבוצות של הפועל המזרחי אג"ש  מרכזית) מהווה תנועה התיישבות ציונית דתית שנכללים בה 24 יישובים: 16 קיבוצים ו-8 מושבים שיתופיים בהם מתגוררים כ-10,000 נפשות.

קבוצת יבנה הנמצאת במישור החוף הדרומי כ-5 ק"מ ממערב לגדרה, כ-6 ק"מ מדרום לעיר יבנה,  ו-6 ק"מ ממזרח אשדוד.

***

***

מיקום קבוצת יבנה, מדרום לכביש 7 (כביש 41), מצפון לנחל יבנה (יובל של נחל שורק) וממערב לכביש 42 וכביש 4

האזור הגיאוגרפי בו נמצאת קבוצת יבנה מישור חוף יהודה,

***

קבוצת יבנה הנמצאת בתחומי מועצה אזורית חבל יבנה

 

המועצה האזורית חבל יבנה נוסדה בשנת 1950 וכללה אז את הישובים: קבוצת יבנה והמושבים השיתופיים ניר גלים ובני דרום, משנת 1951 והלאה הצטרפו עם היווסדם: המושבים בן זכאי ובית גמליאל והמוסדות – גבעת וושינגטון וכרם ביבנה שקיבלו סטטוס מוניציפאלי של ישובים וכן נמצאים בתחום המועצה כ7,000 דונם חקלאות פרטית.

 

בשנת 1963 צורף לתחום המועצה היישוב בני עייש שהיה עד אז במועצה האזורית "נחל שורק" בחודש יוני 1981 זכה היישוב למעמד של מועצה מקומית

 

כיום גבולות שטח השיפוט של המועצה הם: בצפון העיר יבנה ומועצה אזורית גן רווה. בדרום מועצה אזורית באר טוביה. במערב העיר אשדוד. במזרח מועצה אזורית גדרות ומועצה אזורית ברנר.

יישובי המועצה האזורית חבל יבנה

 

באזור בו נמצאת קבוצת יבנה, טיילתי בשנים האחרונות ברכיבת אופניים מספר פעמים:
* צפון מישור פלשת, בין רבדים ובין פאתי אשדוד (אוקטובר 2018)
* ערב במורד נחל לכיש וחוף אשדוד (אוגוסט 2018)
* צפון מערב שדות פלשת: עד הלום, תל אשדוד, בית דארס ורכס עזריקם (יוני 2017)
* מגדרה לישובי גדרות, רכס מרר וגבעת ברנר הלאה לרחובות ונען וחזרה (מאי 2017)
* בשעת ערב מבאר טוביה דרך חצור לעשרת וסיום בגדרה (מאי 2017)
* מבצרון סביב גן יבנה לרכס עזריקם והלאה סביב ש.ת. חצור (אפריל 2017)
* בין ביצרון וגן יבנה ומוצא נחל לכיש בחוף אשדוד (נובמבר 2015)
* סובב ביצרון, בין עד הלום ובין ראם (מסמיה) (נובמבר 2015)

 

מסיבה שאינה ברורה, אף פעם לא נכנסנו לתחום קבוצת יבנה.

 

בזמן האחרון, חשבתי שהגיעה העת להגיע לקבוצת יבנה, להכיר אותה, להסתובב בה וגם לצלם בה.

 

חיכיתי להזדמנות מתאימה.

 

פניתי לעמיתי, אבי ששון והצעתי לו שבמסגרת מיזם סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים שנעשו עד כה וייעשו בעתיד, נבקר בקבוצת יבנה

אבי ששון, פרופ', גיאוגרף ואיש ידיעת הארץ, חבר קבוצת יבנה, נשוי לרני, דור שלישי למייסדי הקיבוץ. ראש החוג ללימודי ארץ-ישראל במכללה האקדמית אשקלון. מתמחה בעת החדשה, מורשת ושימור. מלווה מיזמי שימור ברחבי הארץ.

 

את ההצעה מימשנו ביום ראשון, 8 במאי 2022.

 

בשעת אחר הצהרים, הגענו סמדר בן דור, מוטי ארמלין לביקור במקום.

 

התכנסנו בבית האדום, בית מורשת יבנה, בעבר שימש מחסן תבואות 

**

ושם חיכה לנו אבי ששון

של מי האופניים?

ונפגשנו עם דני הרץ (מרכז ועדת מורשת), ישיב תדהר (מייסד בית המורשת) ואת מיכל בית אריה (צלמת הוידאו).

קבלת פנים

 

לאחר שיחת היכרות קצרה, דני הרץ סיפר בקצרה על הקמת קבוצת יבנה.

 

נכנסנו לאולם המרכזי של הבית האדום ושם דני הציג לנו במצגת שכותרתה "ואלה תולדות יבנה" 

***

 

לדבריו של דני הציבור שחי היום או בעבר בקבוצת יבנה מתחלק לאלה שזוכרים מה היה במקום בראשיתו לפני עשרות שנים; אלה שכבר לא כל כך זוכרים; ואלה שלא יודעים מה היה כאן. דני הוסיף וציין עבור אלו ואלו הוקדשה המצגת. גם אנחנו כאמור זכינו לצפות בה.

 

לאחר הציפייה הסתובבנו באולם וישיב תדהר הראה לנו חלק ממוצגי המורשת הרבים הנמצאים בו וגם סיפר עליהם.

***

***

צילום מוטי ארמלין

***

***

***

***

צילום למזכרת לפני שנפרדנו מדני הרץ

אחר כך יצאנו לתור את הקיבוץ בשיירה של שני ClubCar.

צילום סמדר בן דור

 

בתחילה ישיב  הוביל אותנו למבנה המדגרה בה נמצאת עד היום באר המים הראשונה שהותקנה במקום וסביבה מוזיאון אוסף קטן.

***

***

***

***

הצצנו גם למדגרה וקיבלנו הסבר קצר עליה.

***

 

נפרדנו מישיב ואת מושכות ההובלה קיבל אריה ברנע.

 

נסענו לעבר המקום בו נמצא השער הדרומי ומשם הגענו למרכז השירות והמכירה של "עדי – שעוני קבוצת יבנה" – המפעל לייצור והרכבה של שעוני יד.

 

שם קיבלנו הסבר מפי רני ששון (רעייתו של אבי) מנהלת המרכז

 

שם גם פגשנו את אורי אלטמן (היום גמלאי שעובד במקום). אורי חבר הקבוצה, סיפר לנו איך הגיע עם אימו ואחיו כפליטים ליבנה לאחר טבח חיילי הלגיון הירדני בכפר עציון (מאי 1948) בו נרצח גם אביו.

אורי אלטמן, "ילד" בן 78

****

***

לאחר סיבוב קצר בין השעונים יצאנו לתיור ברחבי שטח הקבוצה במהלכו קבלנו מאבי ומאריה הסברים מפורטים.

 

בין היתר, נכנסנו גם לתוך בית הכנסת, עברנו ליד מבני הציבור, בנייני המגורים, מוסדות הקבוצה ומתחם בתי הספר. הגענו גם לתחום ישיבת כרם דיבנה.

 

בשעת האור האחרונה הסתיים התיור.

 

נפרדנו מאריה ברנע ומיכל בית אריה.

 

חזרנו עם אבי ששון לבית האדום

צילום למזכרת לקראת סיום, צילום סמדר בן דור

 

ושם לאחר סיכום קצר ושתיית תה של ערב, הסתיים הביקור /סיור/ צילום.

 

לקראת שקיעה יצאנו בדרכינו חזרה לבית.

 

להלן מובא מקצת ממה ששמענו ולמדנו וגם חלק ממראות התיור.

 קבוצת יבנה,
אבני דרך הראשונות בהקמתה 

מקור המידע  אתר מורשת יבנה 

בפברואר 1924 נרכשה חווה קטנה ליד העיר פולדה  בכפר בצנרוד, לצורך הכשרת צעירים דתיים לעלייה והגשמה בארץ ישראל. משה אונא נתמנה למנהל החווה. עד 1927 הגיעו לחווה מתי מעט חלוצים. בהמשך, השמועה על חוות ההכשרה הדתית נפוצה בכל ערי גרמניה והחווה קטנה היתה מהכיל את כל החלוצים.

 

בינואר 1927 נרכשה חווה גדולה יותר, רודגס, ליד העיר פולדה, בתנאי שכירות לארבע שנים. זמן קצר לאחר מכן התכנסה בלייפציג, הועידה הראשונה של 'צעירי המזרחי' . התקבלו החלטות ברוח של הקמת תנועת נוער הדוגלת בעקרונות של תורה ועבודה במטרה ליישם אותם בארץ ישראל.

 

בדצמבר 1928 התכנסה בהמבורג  הועידה השניה של 'צעירי המזרחי'. הוזמנו כל החלוצים הדתיים בגרמניה. לאחר ויכוחים סוערים מתקבלת הצעת פשרה לשם הארגון: בח"ד = ברית חלוצים דתיים.

 

בקיץ 1929 נוסד קבוץ עליה "רודגס". קבוץ רודגס בגרמניה הפך להיות המרכז של הבח"ד, מתוקף היותו מקום שנמצאת בו קבוצה מגובשת של חלוצים הרואים את ייעודם בהגשמת החזון בארץ ישראל.

 

בנובמבר 1929 קבוצת חברים ראשונה עזבה את הכשרת רודגס בגרמניה, הגיעה לארץ ישראל והתיישבה על אדמות "סלוונדי" ליד פתח-תקוה. למקום ניתן השם: "קיבוץ רודגס" ע"ש החווה בגרמניה. צורת ההתיישבות: קואופרטיב (מושב עובדים) המשתייך ל"צעירי המזרחי".

 

בשנת 1931 החליטו אנשי הקבוצה להפוך לקבוצה שיתופית. החברים שהתנגדו לכך פרשו, קבלו חלק מהקרקע והקימו את מושב העובדים "כפר אברהם" (בשנת 1952 צורף לתחום העיר פתח תקווה) .

 

בשנת 1933 עם  עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, התנועות החלוציות קלטו לשורותיהן צעירים רבים שנפלטו ממוסדות הלימודים, וכך התחזקו גם התנועות החלוציות הדתיות, בעיקר הבח"ד (ברית חלוצים דתיים). קבוצת חברים מרכזית עזבה את ההכשרה בגרמניה ומצטרפת לחבריה ברודגס. אז הוקמו ענפים: גן ירק, משתלת הדרים, מסגריה, נגריה. חברות הקימו מסעדת פועלים בפתח תקוה. במקביל נשלחו חברים לעבוד אצל פרדסנים בסביבה.

 

בשנת 1934 פלוגת עבודה "שער השומרון", נשלחת להקים נקודה נוספת. בשנים שלאחר מכן קמות פלוגות נוספות. לראשונה נקלטה ברודגס חברת נוער מטעם "עלית הנוער" – קבוצת "אריה" שיותר מאוחר (1937) הקימה את קבוצת "שדה אליהו".

 

בשנת תרצ"ה, ינואר 1935, נוסדה  "חבר הקבוצות", המאחדת את החברים הנמצאים ברודגס עם הקבוצות פלוגות העבודה. לימים ישתנה שמו וייקרא "הקיבוץ הדתי".

 

בינואר 1939 נחנך בית תרבות, המשמש גם כבית כנסת ובית מדרש. בתקופה זו עדיין קיוו חברי רודגס להמשיך ולפתח את הישוב וניסו להרחיב את השטח החקלאי. חברי רודגס המשיכו להכשיר את את עצמם במקצועות וענפים שונים – טיפול בתינוקות, מסגרות, נגרות, מטעים לעוד. המדגרה המשיכה להתבסס. אולם, ברודגס צר היה המקום מהכיל את גלי החלוצים שמגיעים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. רק לאחר שנואשו מלהשיג קרקע בצמוד לישוב הוחלט לעבור למקום אחר. התנהל ויכוח בין החברים אם לעלות לקרקע ב"מצודות אוסישקין" בצפון עמק החולה בהמשך התקבלה הצעה נוספת: להתיישב באזור גדרה ולהקים על אדמות שנרכשו ע"י יהודי אמריקאי, מרכז שיהיה בו גם ישוב חקלאי, גם ישיבה וגם מוסד לקליטת נוער.

 

ביום ד' במרחשוון תש"א (5.11.40) נשלחה קבוצה ראשונה של שישה חברים עובדי ענף הפלחה להתחיל בעיבוד האדמות שהוקצו לישוב החדש, בעזרת כלים שנלקחו בהשאלה מקבוצות נען וחפץ חיים. שמות החברים: יששכר שטרן, תיאו פלק, אלי ראב"ד, מנחם קלרקופר, זאב קריצלר, אילזה גולטווין (מבשלת). הקבוצה התגוררה  במחסן משפחת פרבר במושבה גן יבנה.

 

במהלך תש"א  הוקם בהדרגה המחנה שכלל אוהלים, ליפטים, בתי קש וצריפים. הוקם גם צריף חדר האוכל והמטבח. עם העברת המדגרה והקמת הרפת – הגיעו  גם הנשים והילדים.

קבוצת יבנה וסביבתה הקרובה זמן קצר לאחר הקמתה

 

במהלך תש"ב (1941 – 1942) נבחרה מזכירות חדשה ולידה ועדות שונות לניהול כל שטחי החיים – משק, חברה, תרבות, חינוך ודת. בקידוח באר א' פרצו מים. נבנה מגדל המים. הוקמה תחנת נוטרים (גפירים). בסוף אותה שנה הוקם ביה"ס ובו 14 תלמידים.

 

בשנת תש"ג (1942 – 1943) החלו לטעת עצי נוי, דשאים ושיחים. המחנה חובר לרשת החשמל. אז, הוחל פירוק המחנה ברודגס והוכרז רשמית על השם החדש "קבוצת יבנה". הגיעו ילדי טהרן שאומצו במשפחות ונקלטו במערכת החינוך. באותה שנה תהליך ההעברה מסתיים, האדמות נמכרו. רוב אוכלוסיית רודגס עוברת לקבוצת יבנה.

 

בשנת תש"ד (1943 – 1944) ענפי המלאכה החלו להתפתח מוסך, מסגריה, נגריה. החלו בנטיעת כרם ענבים. בשנת תש"ז (1946 – 1947) חובר קו הטלפון הראשון לקבוצת יבנה. הוחל בהקמת המבנה המרכזי של ישיבת "כרם ביבנה". חברים אחדים "הוגלו" לקפריסין כאשר יצאו לעזור למעפילים שעלו בספינה "שבתאי לוז'ינסקי" ונתפסו ע"י הצבא הבריטי. באותה שנה, הסכסוך עם ערביי הסביבה הסתיים בסולחה ביו מוכתרי כפרי הסביבה ובין מוכתק קבוצת יבנה.

תכנית אדריכלית של קבוצת יבנה שהוכנה על ידי ריכרד קופמן בשנת 1946, באדיבות אבי נבון

קבוצת יבנה וסביבתה ערב מלחמת העצמאות

בראשית שנת תש"ח (1947 – 1948) נחנך כביש אספלט שמחבר את קבוצת יבנה לכביש בשיט-גדרה. באייר תש"ח עם פלישת הצבא המצרי עד חולות איסדוד, פורק על ידם שביל בתוך שדה המוקשים שהגן על הקיבוץ ממערב.

 

ב-30 במאי 1948, מטוס ספיטפייר מצרי הפציץ את המחנה, בפגיעה ישירה נהרגו ילדה אחת ושני הורים: רותי מאיר, קורטי מאיר והדסה וולף. אז, הנשים והילדים פונו באישון לילה לבני ברק.

 

בשבועות שלאחר מכן, הקיבוץ הופצץ והופגז מידי יום. לא היו נפגעים בנפש. באחת ההפצצות נהרג במקום הסוס, נהרסה סככה ברפת ונפצעו פרות. העבודה בשדות הופסקה וגם המדגרה הפסיקה להדגיר ביצים. הבחורות שנשארו פעלו להכין ולספק אוכל לחברים בעמדות ולחיילי התגבורת שהגיעו.

 

בשנת תש"ט, בינואר 1949. לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק עם מצרים הנשים והילדים חזרו ליבנה מבני ברק

 

מקור ציוני דרך בהקמת קבוצת יבנה פירוט ראו אתר מורשת יבנה

קבוצת יבנה וסביבתה בתום העשור הראשון של מדינת ישראל

*****

***

****

דמות הקבוצה 

קיר המשפחות

קבוצת יבנה היא קהילה שיתופית שלא עברה הפרטה בדומה לקיבוצים אחרים ולכן ההון הוא לא פרטי אלא של הקיבוץ והתקציב שווה לכל חבר לפי צרכיו. ישנו תקנון ובו כללים המחייבים את הכלל

 

הקבוצה מונה קרוב ל – 800 נפש, מהם כ- 400 חברים ומועמדים (מגיל 18 עד 98),  מעל 300 ילדים, כ- 30 תושבים, וקבוצות של צעירים במסגרות חינוכיות שונות.

מראה הקיבוץ בשנת 1949, באדיבות אבי ששון

המודל שנבנה בהתאם לתצלום אוויר משנת 1949

***

שער הדרומי,
השער הראשון של הקבוצה 

*** 

***

הדרך הדרומית מהמושבה גן יבנה לקבוצת יבנה

**

פני הקבוצה 

***

באר השנייה

***

***

חדר האוכל

***

הלב הפועם ומרכז הקבוצה – רחבת הדשא בין חדר האוכל ובין בית הכנסת,

מועדון החבר

****

מגדל המים

***

***

חינוך 

מערכת טיפול בילדים בגיל הרך כוללת בתי ילדים החל מבית התינוקות, ובהמשך פעוטונים, גנון וגן ילדים.

 

ביה"ס היסודי  בקבוצת יבנה משותף לכל  ילדיי יישובי המועצה האזורית "חבל יבנה".

 

 בית הספר העל-יסודי של קבוצת יבנה כולל את חטיבת ביניים וחטיבה עליונה לידו פנימייה לתלמידי כיתות י"א – י"ב. בביה"ס לומדים 650 תלמידות ותלמידים מיישובי המועצה האזורית חבל יבנה וממועצות אזוריות שפיר, חוף אשקלון, שדות נגב, ומטה יהודה, חלקם ילדי הקיבוצים של תנועת "הקיבוץ הדתי" ומזכרת בתיה

***

***

***

**

משק וכלכלה

 ענף מרכזי –  "בעלי הכנף", ובו מדגרת אפרוחי רבייה (הגדולה בארץ), מדגריה לרבייה כבדה, ומדגריה הודים ולולי רביה רבים.

 

רפת חלב גדולה כ-380 פרות המייצרות מכסה של כ-4.5 מיליון ליטר, ולה שלוחת עגלים לפיטום: כ-340 עגלות תחלופה וכן שלוחת עגלים המונה כ-200 ראש.

 

מכון תערובת משוכלל, ומרכז-מזון לבעלי חיים המספק את תוצרתו האיכותית לרפתות רבות.

 

ענף גידולי-שדה כ-5000 דונם כותנה, חמניות, חומוס, חיטה ותירס לתחמיץ.

 

כרם זיתים

 

מפעל החמוצים "קבוצת יבנה מוצרי מזון" מחמיץ מלפפונים, זיתים ושאר ירקות, ומייצר בבית הבד שמן-זית כתית משובח.

 

"עדי – שעוני קבוצת יבנה", הוא המפעל היחיד בארץ לייצור והרכבה של שעוני יד.

 

ענפי המלאכה – מוסך, מסגריה, נגריה, שרברבות, חשמליה ועוד, משרתים את כל ענפי המשק בנאמנות.

מול הרפת

***

***

***

מרכז המזון

בית הכנסת 

****

ראשיתו של המבנה ב-1946, כשבני הזוג האדריכלים, בלהה וארתור שרגנהיים, הוזמנו לתכנן את המבנה עבור הקיבוץ הדתי.

 

עבור האדריכלים שרגנהיים היה זה הראשון מבין שורת בתי כנסת שתכננו בהמשך, בין השאר בתל אביב, רמת גן וקריית אונו.

 

הקמת בית כנסת בקיבוץ היתה אז חידוש יוצא דופן. במודל הקיבוצי שהתגבש היה מוקד קהילתי מרכזי אחד – חדר האוכל. בקבוצת יבנה, נבנה לראשונה מוקד נוסף ומקביל לחדר האוכל, בית הכנסת, וככזה הושקעו בו משאבים ותשומת לב דומים לאלה שהושקעו בחדר האוכל.

 

בני הזוג שרגנהיים, שהיו אדריכלים מודרניסטים מובהקים (שניהם הוכשרו וצמחו מתוך הזרמים החדשניים שפרצו בברלין ובפריס), יצרו בליבו של הדשא הגדול של הקיבוץ, בין המשק, חדר האוכל ובתי הילדים, מבנה קופסתי שמשני צדיו אגפים נמוכים מקורים בפרגולה בנויה.

 

על אף שחברי הקיבוץ ביקשו כי מעמד הנשים יהיה דומה ככל הניתן למעמד הגברים, הפתרון שלהם לעזרת הנשים היה מסורתי, והנשים נשלחו אל קומת גלריה גבוהה, הרחק מעזרת הגברים. האדריכלים דאגו להגביה את מרכז תקרת האולם ומבעד לפתחי חלונות נסתרים אפשרו לאור יום ואוורור טבעי לחדור אל עומק בית הכנסת.

 

בנוסף, יצרו בשתי החזיתות האורכיות צורות של מנורה גדולה המורכבת משילוב של לבני זכוכית ובטון, שהוסיפו גם הם אור טבעי וייחוד לבניין הנקי מקישוטים.

 

בני הזוג עיצבו כהרגלם גם את ארון הקודש, מלאכת מחשבת של עבודת עץ. בשנות ה-60 חזרו האדריכלים והוסיפו לבניין אגף, שתוכנן עוד במקור.

 

***

צמיחת מספר החברים בקיבוץ והשגשוג הכלכלי הובילו להחלטה להרחיב באופן משמעותי את המבנה בסוף שנות ה-90.

 

האדריכלים המקוריים כבר נפטרו, ובקיבוץ פנו לאדריכל שהציע בניין חדש עם מראה עכשווי. החברים שאהבו את הבניין הקיים, דחו את ההצעה ופנו לקאסוטו, שאותו הכירו עוד מילדותו.

 

קאסוטו בעצמו הכיר היטב את בית הכנסת שבו התפלל בתקופות שבהן התארח אצל דודתו ואחיו. הודות לכך ידע את איכויותיו של המבנה, את מגרעותיו וגם את רוח הקהילה המקומית ושאיפותיה.

 

קאסוטו  התרשם כי האתגרים המרכזיים בבניין הם חיזוק הקשר בין עזרת הנשים ועזרת הגברים, והצורך בהכפלת מספר המושבים בשתי העזרות.

 

את הפתרון גיבש מתוך גישתו הדואלית המובהקת, כזו היוצרת מחד תכנון מודרני ועכשווי, ומאידך מתייחסת אל העבר.כדי להכפיל את כמות המתפללים, נהרסו חזיתות הצד של הבניין המקורי, ו"הוזזו" כלפי חוץ. בשטח החדש שהתקבל נוספו מושבים בעזרת גברים, ולעזרת הנשים, שנקבעה במקור הרחק בעורף האולם בקומת גלריה, נוספו זרועות משני צדי עזרת הגברים, כמו גם עזרת נשים קטנה בקומת הקרקע ששולבה ממש בצמוד לעזרת הגברים.

 

התירוץ לעזרת נשים נוספת זו, היתה לשמש את האוכלוסייה המבוגרת המתקשה לטפס במדרגות ואת האמהות עם העגלות. אלא שזו הפכה לפופולארית במיוחד בקרב נשות הקיבוץ, שמרגישות כאן שהן חלק בלתי נפרד מאירוע התפילה.

 

קאסוטו שמר על עיצוב האולם המקורי כמו גם על שני הפתחים עם המנורות ולבני הזכוכית, ששוחזרו במדויק בחזיתות החדשות. תקרת האולם נהרסה ונבנתה מחדש בעיצוב דומה, המאפשר חדירת אור יום מבעד לפתחים נסתרים, וקאסוטו הוסיף גופי תאורה נסתרים הזורקים אור כחלחל על התקרה המוגבהת ומדמה את מראה השמיים.

 

ריהוט בית הכנסת בוצע כולו במפעל לרהיטי בתי כנסת הפועל כבר קרוב ל-70 שנה בקיבוץ לביא שבגליל, הקיבוץ שבו השתתף קאסוטו בתכנון בית הכנסת עוד כשעבד בצעירותו במשרדו של האדריכל יוסף שנברגר.

 

מקור המידע והרחבה אודות בית הכנסת ראו מיכאל יעקובסון, בית הכנסת המחבק, עיתון דבר 15 בספטמבר 2021

****

כותל המזרח

ארון ספרי התורה

***

***

***

צילום סמדר בן דור

הרחבה לפני בית הכנסת

עוד מראות הקבוצה

***

השדרה הברושים

***

***

***

***

בית סביון – מרכז הקשישים

***

***

חזית הספרייה – בית עקד

מבנה הספרייה

***

***

***

"קבוצת יבנה מוצרי מזון"

***

מראשית ימיו של הקיבוץ היווה ענף מוצרי המזון נדבך מרכזי בפרנסתו. בתחילה ייצר המפעל פלחי תפוחי אדמה מטוגנים ושימורי בשר עבור הצבא הבריטי.

 

בשנות החמישים החלו לייצר במפעל שימורי ירקות, רסק עגבניות, מיצים ולפתנים.

 

בשנת 1966 החל המפעל בכיבוש מלפפונים וזיתים והפך עם השנים לאחד מיצרני החמוצים המובילים בישראל.

 

בשנת 2017 הועברו פסי הייצור הוותיקים למפעל חדיש, מודרני ומשוכלל, שנבנה בהשקעת עתק. הצעד הזה נעשה מתוך חזון הרואה במפעל מקור פרנסה עיקרי ומשמעותי עבור הקיבוץ.

 

במפעל זה הוכנסו טכנולוגיות מהתקדמות בעולם. תהליכי הפסטור, התבלון ומילוי האריזות נעשים כולם בתהליכי אוטומציה מהמשוכללים בתחום. מצלמות וידאו ממוחשבות סורקות מכל צד את הזיתים, אחד אחד, על מנת להשיג רמת מיון גבוהה.

 

המיון המדויק מאפשר להבחין בין גדלים שונים של זיתים ולעמוד על טיבם כפוטנציאל להמשך עיבודם

 

התחדשות הבנייה

קבוצת יבנה יזם פרויקט התחדשות במסגרתו ייהרסו 50 בתים שנבנו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ובהם 150 יחידות דיור, ובמקומם ייבנו 240 יחידות דיור בגודל 140 מ"ר בבתים צמודי קרקע ודו-משפחתיים

 

הפרויקט ייבנה על שטח של 32 דונם בלב הקיבוץ, והוא מתוכנן על ידי האדריכל  אילן פיבקו.

 

הפרויקט אמור להימשך כ-3 שנים, ובשלב הראשון יבנו 56 יח"ד ב-26 בתים צמודי קרקע דו משפחתיים, במקום  36 יח"ד, ב-12 בתים, שייהרסו באופן מידי.

מיועד להריסה!

מבט אחרון על הבית שייהרס תוך ימים בודדים

גם זה

סכנה בונים !

היסטוריה מצוירת
ושימור בחוצות

אחד מ-16 הבניינים הראשונים ששוחזר ושומר

גם זה לשימור

מבנה המקווה שהיה

***

***

בשנת 2012 הוצבו ברחבי הקיבוץ מיגוניות – מִגּוּנִית היא מבנה מלבני שבו יכולים לחסות בעמידה 10–12 עוברי אורח בעת התקפת טילים.

 

דני הרץ חבר ועדת המורשת המקומית ראה אותן וחשב שאפשר לייפותן. הוא הציע לאפרת עפרוני להצטרף אליו, השניים שהם בני הדור שני למייסדי הקיבוץ ולומדים כבר שנים אצל הצייר הירושלמי איש בצלאל מארק ינאי, החלו במלאכה.

 

ראשית קבעו את נושא הציור וחיפשו תצלומים מתאימים בארכיון הקיבוץ.

 

את הנושא של הציור השתדלו לקשור לסביבת המיגונית: המאפייה צוירה ליד אתרהּ, קבוצת הנגרים והבנאים צוירה על מיגונית שקרובה לבתיהם של אחד הנגרים ואחד הבנאים שעסקו במלאכה.

 

להרחבה ראו לסיפורו של היישוב מיזם יד יצחק בן צבי "סקר אמנות הקיר"

***

****

***

***

***

****

***

צילום סמדר בן דור

***

***

***

***

זה לא קבר שייח! זה בית הקירור!

***

כרם דיבנה

מבנה הישיבה

ישיבת כרם ביבנה היא ישיבת ההסדר הראשונה והישיבה הגבוהה הראשונה של בני עקיבא.

 

רעיון הקמת ישיבה באזור יבנה עלה כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20. בשנת 1940 הודיע מנחם אוסישקין על ייעוד אדמות שנרכשו בידי הקרן הקיימת להקמת ישיבה גבוהה בידי המזרחי באתר של "כרם ביבנה" ההיסטורית, ויישוב דתי לידה.

 

במרץ 1941 יצאה ועדה של הקרן הקיימת לסימון המיקום המדויק של הישיבה ובאוגוסט 1941 זכתה תוכניתם של מאיר בן אורי עם מאיר רובין בתחרות לבחירת מתכנן הישיבה. הבנייה מומנה מעזבונו של רפאל שלמה גוץ.

 

בניית הישיבה נדחתה עד לאחר התבססות קבוצת יבנה שעלה לאזור בסוף 1941 והחלה בסוף 1946 על ידי חברת הבונה של הפועל המזרחי. המקום נמסר באופן זמני בשנת 1949 לעליית הנוער לקליטת נוער דתי

 

הישיבה הוקמה בשנת ה'תשי"ג (1953) על ידי 13 מחברי גרעין "גחל"ת" של שבט איתנים שהתגבש בישיבת בני עקיבא כפר הרואה בתחילת שנות ה-50.

 

בית המנהלה

***

מגורי המורים בישיבה

******

סוף דבר, הביקור/סיור/צילום
בקבוצת יבנה היה מעניין ומרתק!

****

טרם הגעה למקום כמעט
ולא ידעתי דבר על הקבוצה,
על הקמתה ועל דמותה.

*****

ניתן לומר שאחרי הביקור
נפתח לנו צוהר להכיר וללמוד עליה

*****

למדנו עוד פרק
על ההתיישבות החקלאית השיתופית בכלל
וזאת של החלוצים הדתיים
שכוננו את תנועת הקיבוץ הדתי

******

התרשמנו מאוד,
עד כמה שאפשר בזמן מועט,
מהאיתנות החברתית והכלכלית
של הקבוצה
ומהפתיחות של אנשיה
והאווירה הפלורליסטית השורה בה

*****

התרשמנו מאוד בית הכנסת,
מהפשטות של המבנה
שאין בו עיטורים והקדשים
מכל סוג לאור העובדה
שהקהילה ונמנעת קבלת תרומות מכל סוג,
מבנה המרשה על יושביו אווירה נעימה

******

התרשמנו מאוד
מהתודעה של שימור המורשת
ושימור הפיסי והצגת המידע בתמציות

*****

חידה נשארה לנו:
מדוע רק שליש מבני הקיבוץ
בוחרים לשוב לגן העדן הזה!

*****

תודה לאבי ששון, שתכנן את הביקור,
תיאם את המפגשים עם האנשים,
שהסביר לנו במהלך התיור
והעמיד את המצגת, הצילומים והמפות
לצורכי התיעוד

****

תודה לדני הרץ על הסקירה
על תולדות הקיבוץ

*****

תודה לישיב תדהר
על הצגת מוזיאון בית המורשת והבאר

****

תודה לרני ששון
על האירוח במרכז השירות והמכירה
של עדי – שעוני יבנה

****

תודה לאורי אלטמן
שריגש אותנו בסיפורו האישי

****

תודה לאריה ברנע "הנהג"
שהסיע אותנו בתיור והוסיף דברים

****

תודה למיכל בית אריה,
הצלמת הניידת שהסיעה את סמדר

****

תודה לסמדר בן דור ומוטי ארמלין
שותפים לסיור שגם הם צלמו ותרמו לתיעוד.