הקהילות הנוצריות ביישוב ריינה בגליל התחתון שליד נצרת20 באוגוסט 2022

 

לפני מספר חודשים היישוב ריינה, הנמצא בגליל התחתון, עלה לכותרות – קבוצת הכדורגל המקומית, מכבי בני ריינה, עלתה לליגת העל בכדורגל אחרי ששנה קודם (2021) עלתה לראשונה לליגה הלאומית.

***

****

 

בשבועות האחרונים בקרנו בריינה שלוש פעמים אבל מסיבה אחרת.

 

בריינה מתגוררת אוכלוסייה של ערבים נוצרים המשתייכים לארבע קהילות:
* הקהילה יוונית – אורתודוכסית,
* הקהילה יוונית – קתולית,
* הקהילה הלטינית
* הקהילה אנגליקנית

 

לפני כמאה שנים הנוצרים בריינה היו למעלה מ-50% מאוכלסייתו והיום הם פחות מ-15%.  

 

הביקורים בריינה הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

 

הקבוצה בשלושת ביקורי מפגש/סיור/צילום כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל.

 

ביום רביעי, 27 ביולי 2022 ביקרנו ביישוב בפעם הראשונה, אז בקרנו במתחם הכנסייה הלטינית.

 

הקבוצה בביקור זה כללה את מוטי ארמלין ועמי שדה (גילון), אבס (גניגר), גדעון וויל (שבי ציון) ואני (מבשרת ציון)

 

בביקור זה התארחנו בכנסיית הקדוש יוסף העובד שבמתחם הקהילה הלטינית.

 

שם אירח אותנו כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראאד אבו סחאלה. בתחילה הוא סיפר לנו בהרחבה עליו ובעיקר על דרכו בתפקידיו בכנסייה בקהילות הלטיניות ברשות הפלסטינית ובממלכת ירדן.

אבונה ראאד אבו סחאלה (1965) יליד הכפר זאבדה שבצפון השומרון, ליד ג'נין. בגיל שניים עשרה עבר ללימוד בסמינר לנערים של הפטריארכיה הלטינית בבית  ג'אלא. בגיל 25 (1990) הוסמך על ידי הפטריארך מישל סבאח להיות כהן הדת של הקהילה הלטינית בכפרו זבאבדה. זמן קצר לאחר מכן עבר לשמש כהן הדת של קהילת שנים עשר השליחים בצפון זרקא, ירדן. עבר לשמש עוזר כהן הדת של קהילת ישוע המלך במסדר שמדרום לעמאן. אחר כך חזר שוב לשמש כהן הדת של קהילת שנים עשר השליחים בצפון זרקא. בשנת 1995 חזר ומונה להיות מורה בסמינר הפטריארכיה הלטינית בבית ג'אלא. שנה לאחר מכן יצא ללמוד פילוסופיה לתואר שני ושלישי, באוניברסיטת לטרן האפיפיורית ברומא. לאחר השלמת לימודיו חזר לארץ ובשנת 1999 מונה להיות נגיד פטריארכיה הלטינית של ירושלים ושנה לאחר מכן מונה להיות מרצה בכיר בסמינר הפטריארכיה הלטינית בבית  ג'אלא ובמקביל שימש מזכירו של הפטריארך הלטיני מישל סאסח.. בשנת 2002 מונה להיות כהן הדת של הקהילה הלטינית הגואל הקדוש בטייבה שממזרח לרמאללה. שם הקים (2003) את בית הבד הראשון וקרן ענף הזית, השיק (2004) את היוזמה "פנסים של שלום בארץ הקודש", הקים (2005) את בית אפרים, מעון לקשיש ובו פתח (2008) את בית הארחה לקבלת פני עולי רגל במקביל השיק את תחנת הרדיו הנוצרית הראשונה בארץ הקודש. לאחר עשר שנים (2012) עבר לשרת כהן קהילה משפחה קדושה ברמאללה בהמשך מונה כמזכיר ומנכ"ל קריטס בירושלים. באוגוסט 2017 מונה להיות כהן קהילת הקדוש יוסף העובד ברינה. הוא החליף את כהן הדת הוותיק אבונה אליאס עודה ששימש בתפקיד ובמשך במשך 45 שנים.
עיסוקיו הנוספים של אבונה ראאד אבו סחאלה בנוסף ךתפקידו ככהן הדת של הקהילה הם בתחום של עידוד צליינים ותיירים להיפגש ולבקר את קהילות הנוצריות בנוסף לביקור במקומות קדושים, תחום המחקר ההיסטורי והגיאוגרפי של עצי זית עתיקים ומקומות בהם התקיימו כפרים ערבים עד 1948 והתחום השלישי עיתונות, כתיבת טור קבועה על הפעילות של הקהילה ועל מסורות בנצרות.

הוא המשיך, סיפר והציג את הכנסייה. אחר כך אירח אותנו בדירתו הנמצאת במתחם וצמודה לכנסייה.

 

נפרדנו ממנו בשעת ערב עת ניהל את המיסה היומית של אנשי קהילתו.

 

ביום רביעי 10 באוגוסט 2022 הגענו ליישוב בפעם שניה.

 

הקבוצה בפעם זאת כללה את חבריי ניר עמית (שער העמקים), אבס (גניגר), עידית חגי (עין השופט) ויצחק (פיפ) רותם (סאסא)

 

לצערנו, באופן פתאומי נבצר מכהן הדת של אחת הקהילות שקבענו להיפגש אתו להגיע. אז הסתובבנו ביישוב ועברנו בין מתחמי ארבע הקהילה.

 

ביום רביעי 17 באוגוסט הגענו ליישוב בפעם השלישית.

 

הקבוצה בפעם זאת כללה את חבריי אבס (גניגר), יצחק (פיפ) רותם (סאסא), אלז'ביטה אורלובסקה ביגר וגדעון ביגר (ירושלים).

 

בשעת בוקר הגענו למתחם הכנסייה היוונית – קתולית ושם פגשנו את כהן הדת אבונה עאוני ח'מיס ואת איש הקהילה אבו חנא המתגורר בסמוך לכנסייה.

 

בתחילה שחוחנו אבונה עאוני חאמיס סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה היוונית – קתולית בריינה ועל הכנסייה.

אבונה עאוני ח'מיס (1969), נולד בנצרת ותושב נצרת. משפחתו הגרעינית כוללת הורים, שתי אחיות ואח, רעיה ושולש בנות. הוא משתייך לחמולת ח'מיס הידועה שמוצאה לפי דבריו ג'בל דרוז בסוריה שהגיעה לארץ לפני יותר ממאתיים שנים. דודו היה יוסוף ח'מיס היה איש ציבור שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפ"ם השלישית והרביעית. אבונה עאוני ח'מיס למד פילוסופיה ותיאולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטה בוותיקן רומא. בתחילת דרכו, היה 5 שנים כהן דת בריינה, 5 שנים כהן דת באעבלין ושוב כבר 12 שנים בריינה.

אחר נכנסנו לתוך הכנסייה הנקראת סעיידה ג'ליל (גברתנו של הגליל).

 

לאחר ממכן נסענו לנצרת למתחם כנסיית הבשורה האורתודוכסית.

 

שם, לפי הצעתו, פגשנו את אבונה סמען (איהב) באג'לי כהן הדת של הקהילה היוונית – אורדוכסית בריינה המשמש גם כאחד מכהני הדת של כנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת.

 

בשיחה אבונה סמען (איהב) באג'לי סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה היוונית – אורדוכסית בריינה ועל הכנסייה.

אבונה סמען (איהב) באג'לי (1971) נשוי ואב לבת משמש ככהן דת משנת 2015. למד בבית ספר היסודי ממלכתי ובתיכון בסמינר סנט ג'וזף והמשך למד מנהל עסקים לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה. לפני היותו כהן דת היה בעל חנות למוצרי חשמל בנצרת אותה ירש מאביו. הוא היה פעיל ציבורית ופוליטית (מפלגת חד"ש). משמש בתפקידו ככהן דת של הקהילה בריינה מיולי 2016. כאמור, הוא גם כהן הדת של כנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת ומשמש גם חבר בית הדין של הכנסייה.

הרחבנו מעט ודברנו גם על הקהילה היוונית – אורתודוכסית בנצרת, על המנזרים של הכנסייה בגליל וגם על הכפרים בגליל שהתקיימו עד 1948 ובהם הייתה אוכלוסייה נוצרית..

 

מפאת קוצר בזמן והרצון להתמקד בפעם זאת רק בקהילות בריינה, החלטנו שנקדיש בזמן הקרוב ביקור נפרד הקהילה היוונית – אורתודוכסית בנצרת.

 

למרות זאת, לאחר השיחה ערכנו ביקור קצר בכנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת בידיעה שעוד, כאמור, נחזור אליה.

 

אחר נסענו לריינה עם אבונה סמען (איהב) באג'לי.

 

לאחר סיבוב קצר ביישוב הגענו לביקור בכנסייה היוונית אורתודוכסית סנט גיאורגיוס.

 

משכנו ובשעת צהרים נסענו למתחם הכנסייה האנגליקנית הנקראת כנסיית המשפחה הקדושה

 

שם פגש אותנו כהן הדת של הקהילה האנגליקנית אבונה חנא דלה.

 

התארחנו בתחילה באולם הכנסייה ושם אבונה חנא דלה, כמו קודמיו, סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה אנגליקנית בריינה ועל הכנסייה

אבונה חנא דלה (1972) יליד כפר יאסיף לפי דבריו ממשפחה ענייה. בילדותו ונערותו עת למד בתיכון היה מעורב בספורט. בגיל 16 שימש כעוזר של כהני הדת בכנסייה האנגליקנית בחיפה. אז למד במכינה של אוניברסיטת חיפה ובהמשך החל ללמוד תולדות אומנות. בשנת 1994 עבר לאוסטרליה ללמוד תיאולוגיה. בשנת 1996 שסיים את לימודיו הארכיבישוף של סידני הציע לו לשמש ככהן דת של הקהילה הערבית האנגליקנית בעיר. הוא סירב וטען שאינו רוצה לשמש ככהן דת ב"כלוב של זהב". הוא התעקש לחזור לארץ. הוא נשלח לירדן ופעל בעיר סאלט בין השנים 1996 – 1998. משם עבר לעיר אירביד והתחיל לבנות בית ספר של הקהילה. בינתיים התחתן עם אישה ירדנית (פלסטינית). בשנת 2000 לאחר הולדת בנו בכורו עבר לעמאן ופעל ככהן דת בארבע כנסיות  ופעל עם נוער. לאחר שבע שנים בשנת 2009 הועבר לרמאללה ופעל במוסד סוהיל דוואני. בשנת 2013 הגיע לריינה ומאז משמש ככהן הדת של הקהילה וכיום אב לארבעה ילדים.

.

בסיום השיחה, נפגשנו עם טארק בסול, תושב ריינה שהוא תלמידו של גדעון ביגר והוא הרחיב וסיפר לנו על בניית הכנסייה.

 

לאחר ביקור התארחנו לקפה במשרדו של אבונה חנא דלה.

 

בשעת צהרים מאוחרת הסתיים המסע בריינה, שכאמור כלל שלושה חלקים.

 

שמחנו לפגוש את כהני הדת של ארבע הקהילות הנוצריות ולבקר בכנסיותיהן.

 

סיימנו בתחושה שנפתח לנו צוהר להכיר במעט את ריינה.

 

אחר כך חלקנו המשכנו לנצרת לבקר במתחמי הקהילה האנגליקנית וגם הקהילה המרונית. שם פגשנו את כהני הדת שסיפרו לנו על עצמם, על קהילותיהם ועל הכנסיות. לכך יוקדש תיעוד נפרד.

*******

להלן מובאים צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו והמקומות שביקרנו;

 

מידע שלמדתי אודות היישוב טרם ההגעה,
מידע על ארבע הקהילות על הכנסיות אותנו שמענו בביקור.

 

המידע על קהילות ועל הכנסיות מוצג
לפי סדר הביקור שנקבע לפי התיאום עם המארחים

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים
שנעשו במהלך הביקור ביישוב ובכנסיות

 

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאנשים שאירחו אותנו
והמקומות שביקרנו

*****

מתחם הכנסייה הלטינית

מזכרת עם כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראייד אבו סחאלה

כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראייד אבו סחאלה

***

מזכרת עם כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראייד אבו סחאלה

מתחם הכנסייה היוונית – קתולית

הכנסייה היוונית -קתולית

צילום, אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

***

צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

מתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית

***

אבונה סמען באג'אלי

***

***

מתחם הכנסייה האנגליקנית 

 

אבונה חנא דלה

צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

****

***

שיחה עם טארק בסול, צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

לפני סיום, צילום, אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום ריינה
בלב הגליל התחתון

***

***

****

מיקום ריינה

על שני צירי תחבורה מרכזיים
המאפשרים נגישות נוחה אל הישוב.

**

הדרך הארצית 79 חוצה את תחום השיפוט
של הישוב וגובלת באזור המפותח שלו מצפון.

הדרך האזורית 754 חוצה את הישוב בכוון צפון -דרום
ולאורכה ובסביבתה מתפתח מע"ר אורבני אורכי
המהווה מוקד כלכלי במרחב נצרת

ציר דרך 754

*****

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בריינה 19,293 תושבים
מתוכם
כ-84.8% הם מוסלמים
ו-15.2% הם נוצרים 

******

המסגד הישן בחלק הישן המערבי, התמונה נמסרה באדיבות טארק באסול המקור אינו ידוע

ריינה וסביבתו לקראת תום העשור הראשון להקמת המדינה

מרכז הכפר בשנות ה-50', התמונה נמסרה באדיבות טארק בסול המקור אינו ידוע

היבט המוניציפאלי:
ריינה היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1968

****

בניין המועצה המקומית

מיקום בניין המועצה המקומית

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-12,467 דונם,

***

השטח למגורים כ-1,700 דונם. 

רוב הקרקעות בריינה הם קרקעות בבעלות פרטית.

***

מבט מכיוון דרום

******

 מעט מאוד (!) אודות תולדות היישוב 

ריינה הוא כפר שככל הנראה מיושב בימי קדם.

 

יש המזהים בו את היישוב הקדום אבל המוזכר בתלמוד (עירובין פז, ע"א), שממנו הזרימו מי שתייה ליישוב העתיק ציפורי.

 

לשם ריינה שתי מקורות אפשריים. האחד, הכפר הוקם במקום כפר רומאי שהיה שמו ראני והאחר, שמו של מפקד רומי שעבר במקום בתקופת רומא העתיקה ושמו היה ריינה.

 

על כיפת קירטון בשטח של כ-15 דונם, בקצה הצפוני־מזרחי של הכפר ריינה נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית של בית מלאכה לייצור כלי אבן ובעיקר שברים של אבני קירטון מעובדות. בראש הכיפה נמצא פתח של בור מים חצוב. המקור אתר 18 מפת הר תבור,41, הסקר ארכיאולוגי של ישראל 

 

המידע על היישוב דל במאה ה-19 הכפר נסקר על ידי הקרן לחקירת ארץישראל (P.D.F)

***

ריינה בסוף המאה ה-19, על פי מפת P.E.F כפר גדול בנפת אנ- נצראה במחוז עכו המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

בסוף המאה ה-19, ריינה מתואר ככפר גדול שבתיו בנויים היטב רוב התושבים במקום התפרנסו מחקלאות.

 

במפקד 1922 נמנו בו 423 נוצרים -364 מוסלמים.

 

עד שנת 1927 שכן היישוב צפונית לכביש נצרת – טבריה , אך בעקבות רעידת אדמה שפקדה את המקום באותה השנה, עברו תושבי הכפר למיקום הנוכחי, דרומית לכביש.

***

בהדרגה חל שינוי בתעסוקת תושביו  ובמאה ה-21 מתפרנסים רוב התושבים מעבודות בניין לסוגיהן.

*****

מתחמי הקהילות בריינה

*******

מתחם הקהילה הלטינית


הקהילה הלטינית מונה כ-200 משפחות
המתחם הלטיני כולל
את
כנסיית "הקדוש יוסף העובד",
אולם הקהילה,
מגורי כהן הדת והנזירות,
בית הספר הלטיני
(יסודי ותיכון 1,100 תלמידים נוצרים ומוסלמים)

הכנסייה

מיקום המתחם הלטיני בחלקו "החדש", ריינה ג'דידה שנבנה לאחר רעידת האדמה בשנת 1927

בית הספר הלטיני

הכנסייה הלטינית (הרומית קתולית) 
ומרכיביה בארץ הקודש

הכנסייה הרומית-קתולית במזרח התיכון מכונה הכנסייה הלטינית על שם השפה שבה נערכו בעבר תפילותיה. האפיפיור, שמקום מושבו ברומא הוא הסמכות העליונה של כנסייה זו בכל ענייני הדת, הרוח והמנהל. למרות שמרכזה הדתי והמנהלי של הכנסייה הרומית-קתולית נמצא ברומא, ירושלים היא מרכז רוחני בעל חשיבות ראשונה במעלה, כפי שמעידים המוני הצליינים, הנזירות והנזירים ותלמידי הדת הנוהרים אל העיר.

 

למעשה, הכנסייה הלטינית היא רק ביטוי טקסי אחד מתוך כמה נוסחי תפילה אחרים (לא לטיניים) של הכנסייה הקתולית. בישראל שהיא ארץ הקודש בפרט ובמזרח התיכון בכלל הערבית, היא השפה הנפוצה ביותר בטקסי הכנסייה הקתולית. השימוש המלא בלשון זו ה החל בשנת 1975, לאחר שמועצת הוותיקן השנייה החליטה על שימוש בשפות המקומיות במקום בלטינית.

 

הנוכחות לטינית בארץ הקודש, התחילה, כנראה במאה הרביעית– האב הירונימוס הקים אז מנזר בבית לחם. מסוף המאה ה-11 ואילך, בעת שלטון הצלבנים בארץ-ישראל,  החלו להגיע לארץ הקודש הצליינים הראשונים מאירופה המערבית והדרומית. במאה ה-12 השליטו הצלבנים את הנצרות הלטינית על ארץ הקודש במשך כמעט מאתיים שנה עד כיבוש הארץ על ידי המוסלמים, הממלוכים. אף שלבסוף גורשו על ידי המוסלמים, הנוכחות הלטינית בארץ הקודש מעולם לא נעלמה לחלוטין.

 

גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על  חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים. 

 

כיום מייצגים את הנצרות הלטינית ארבעה גורמים:
* הפטריארכיה הלטינית בענייני שירותי דת, חברה וקהילה;
*  מסדר הפרנציסקנים – מקומות קדושים;
*  המשלחת האפיפיורית – נציגות פוליטית של מדינת ותיקן;
*   מסדרי נזירים ונזירות רומיים-קתוליים – המחזיקים ומפעילים מנזרים, בתי הארחה ומוסדות חינוך, סעד ורווחה ועוד.

 

הפטריארכיה הלטינית –הצלבנים הקימו את הכנסייה הלטינית ההיררכית בירושלים. כאשר הגיעו אליה ב-1099 הם גירשו את הפטריארך היווני-אורתודוקסי ומינו תחתיו את הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים, ארנולף הראשון. בשנת 1187, עם הגיע הצבאות המוסלמיים, גורש הפטריארך הלטיני מירושלים והפטריארך היווני-אורתודוקסי שב אליה. בעקבות מסעי הצלב הגיעו לארץ הקודש נציגי המסדר הפרנציסקני כדי להגן על המקומות הקדושים (ראו להלן).

 

גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על  חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.

 

הכנסייה הלטינית הקימה במהלך השנים בארץישראל קהילות בערים ובכפרים רבים ופעלה במיוחד לעיצוב כהונה דתית ערבית-מקומית לשירות הקהילות. הכנסייה מספקת שירותים רב-לשוניים לצליינים הבאים לארץ הקודש ולתושבים זרים.

 

הנציג הרומי-קתולי העליון בארץ הוא הפטריארך הלטיני היושב ברובע הנוצרי בירושלים (סמוך לשער החדש) ומנהל את ענייני הכנסייה. הוא  משמש ארכיבישוף אך נושא את התואר המזרחי פטריארך. כיום מכהן פטריארך ערבי הנעזר בארבעה סגנים בישופים, הממונים על ארבעה מרכזים בהם ישנן קהילות לטיניותישראל (מושב הבישוף בנצרת), השטחים הפלסטיניים (מושב הבישוף בירושלים), ירדן (מושב הבישוף בעמאן) וקפריסין (את הפטריארך מייצג כוהן דת פרנציסקני). מאז 2003 פועל בישראל גם סגן הפטריארך הלטיני הממונה על הקהילות הקתוליות הדוברות עברית הנמצאות בכמה ערים בארץ. בכנסייה הלטינית משרתים כוהני דת מלאומים שונים, רבים מהם ערבים (בעיקר ירדנים ופלסטינים).

 

המסדר הפרנציסקני (שומרי ארץ הקודש) – פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (כפר במחוז אומבריה באיטליה) הגיע לארץ הקודש בזמן מסעי הצלב. הנזירים הפרנציסקנים החיים לפי תפיסת עולמו מקיימים נוכחות רצופה בארץ הקודש משנת 1333. צו אפיפיורי משנת 1342 הקנה להם את הסמכות לשמור על ארץ הקודש מטעם הכנסייה הקתולית, ולפיכך מכונה המסדר המקומי קוסטודיה די טרה סנטה – משמרת ארץ הקודש.

 

עד המאה ה-19 שימש המסדר הפרנציסקני נציגות קתולית יחידה בארץ הקודש. הקמת הפטריארכיה הלטינית ב-1847 יצרה מתחים בינה לבין המסדר הפרנציסקני, שייצג עד אז את הכנסייה הלטינית. הפטריארך הלטיני אחראי אמנם על קהילתו הלטינית, אולם ראש המסדר הפרנציסקני, הקוסטוס (שומר) של ארץ הקודש, מחזיק בידיו את הזכויות במקומות הקדושים.

 

מעבר לתפקידם של חברי המסדר בשמירה על המקומות הקדושים, בניהול הטקסים הנערכים בהם ובשמירה על נגישותם לצליינים פועלים חברי המסדר למען האוכלוסייה הנוצרית המקומית. הם הקימו רשת בתי ספר (המכונה טרה סנטה), דואגים לארגון פעילות חינוכית בלתי פורמלית ומושיטים סיוע כספי ורפואי.

 

המשלחת האפיפיורית (נציגות הוותיקן) – הוותיקן הקים את הנציגות האפיפיורית בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובראשה עומד בישוף. בשנת 1993 כוננו יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן. הבישוף העומד בראש הנציגות מכונה הנונציו (תואר מקביל לשגריר) במגעיו עם ישראל והנציג האפיפיורי במגעיו עם הרשות הפלסטינית.

 

המשרד במנזר פטרוס הקדוש ביפו משמש את שגרירות הוותיקן בישראל; מטה הנציגות האפיפיורית  נמצא על הר הזיתים בירושלים.

 

מסדרי נזירים ונזירות קתוליים– ארץ הקודש היא גם ביתם של מסדרים דתיים רומיים-קתוליים רבים המפעילים מנזרים, בתי הארחה לצליינים, בתי התבודדות, מוסדות סעד, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות מחקר והשכלה גבוהה

 

מוסדות החינוך הקתוליים (שמספרם בארץ הקודש קרוב ל-80) נמנים בין בתי הספר הטובים ביותר במגזר הערבי, ובהם מוסדות של האחיות סנט ג’וזף, אחיות המחרוזת, מוסדות של הנזירים הכרמליטים, האחיות הסלזיאניות, אחיות סנטה אנה ועוד. בבית לחם פועלת אוניברסיטה קתולית המנוהלת על ידי אחי בית הספר הנוצרי (“פרייר”).

 

כנסיית סנט יוסף הוקמה בשנת 1878 בחלק העתיק המערבי יחד עם בית הספר לבנים.

 

בשנת 1922 נפתח סניף חדש של בית הספר לבנות לאחר הגעתן של שתי האחיות הרוזרי הראשונות לעיירה.

 

ב-1927 פגעה רעידת אדמה באזור הישן והעתיק של ריינה ואז נגרם לו נזק רב. לאחר מכן, הנוצרים החלו לבנות את בתיהם בחלק המזרחי המכונה היום 'ריינה החדשה'

 

בשנות ה-50, רוב האנשים התגוררו בריינה החדשה בעוד בית הספר והקהילה נשארו בריינה העתיקה.

 

לאחר מכן, הפטריארכיה הלטינית קנתה קרקע בניו רנה ובית הספר הנוכחי נבנה ושמה של הקהילה שונה מסנט ג'וזף והיה סנט יוסף העובד.

 

הכנסייה החדשה, הנוכחית,  נבנתה בשנת 1964

***

 

בשנת 1971 הוקמו ביזמת כהן הדת אבונה אליאס עודה קבוצות צופים לבנות ובנים וממשיכות לפעול עד היום.

 

בשנות ה-70 הוא הרחיב את בית הספר של ריינה על ידי פתיחת כיתות חטיבות ביניים ותיכון

***

***

****

***

***

על קירות הכנסייה במקום איקונות ישנן תמונות של המקומות בציוני הדרך של ישוע

****

***

****

***

ציורי בחצר מתחם הכנסייה, אירועים מחיי יוסף הנגר אבי ישוע

חתונת יוסף אבי ישוע עם אמו מרים

***

***

 

*******

הקהילה היוונית – קתולית בריינה
כוללת 370 נפש (14 משפחות)
בנוסף לפעילות הדתית מפעילה הקהילה
שבט צופים ומועדון משפחות

****

הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית)הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של אנטיוכיה. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (הסייראנית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים.

 

מחוז צפון שבו מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל: בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו) בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא) ביישובים מעורבים אחרים (עילבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף) ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) בכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),

 

מחוז ירושלים שבו מיעוט קטן מאד נמצא בערים ירושלים וביפו.

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

"הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" החולש גם על הקהילות בבית לחם, ברמאללה, יפו, ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד הפטריארך יוסוף עבסי. 

 

בראש המחוז הצפוני שכאמור, מספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה. מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאתא מהכפר עילבון.

 

הכנסייה היוונית – קתולית
סיידה ג'ליל (גבירתנו של הגליל)

***

בנייתה החלה בשנת 1999 ביוזמת בוטרוס מועלם,
הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים"
לאחר ששימש פטריאך של הקהילה המלכיתית בברזיל
הוא ביקש לבנות בסילקה ענקית שתהייה גדולה יותר מכנסיית הבשורה הקתולית בנצרת.
אולם, בגלל חוסר משאבים הבנייה לא הסתיימה ואולם האירועים של הכנסייה הפך להיות הכנסייה וכיוונה בניגוד למקובל מערב. 

**

***

***

***

***

***

***

***

***

*****

הקהילה היוונית -אורתודוכסית בריינה
היא הקהילה הגדולה ביותר
וכוללת 2,000 נפש (כ-450) נפש

****

הכנסייה היוונית אורתודוכסית

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) שהתפצלה בשעתו מהסורים המזרחיים (האוריינטלים),
הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית.
הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.

 

גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.

 

לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.
מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.

 

הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב

הכנסייה היוונית-אורתודוכסית של ירושלים

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ממלכת ירדן ועל חצי  שטח האי ערב.

 

הקהילה הערבית האורתודוכסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.

 

הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.

 

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.

 

יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

 

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

 

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.

מתחם הכנסייה היוונית -אורתודוכסית

****

מיקום הכנסייה

ציון שנת הקמת הכנסייה :1929

בור המים במרכז הכפר ומאחור חומת הכנסייה היוונית אורתודוכסית. התמונה נמסרה באדיבות טארק באסול המקור אינו ידוע

***

***

***

כנסייה זו נקראת כמו חלק גדול מכנסיות הקהילות היווניות – אורתודוכסיות בגליל על שם גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

 

****

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוכסית.

 

גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

***

***

***

***

***

***

צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

****

הקהילה האנגליקנית
בריינה מונה 230 נפש (44 משפחות)

מתחם הכנסייה האנגליקנית

****

הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה.

 

הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה).

 

כנסיית אנגליה היא גם "מוסד האם" של הכנסיות שנסתעפו ממנה ברחבי העולם, השייכות ל"קומיוניון האנגליקני" (Anglican Communion). בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

 

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה (לא בארץ ישראל ובמזרח התיכון) וחוסר הנאמנות לאפיפיור.

 

כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הכנסייה האנגליקנית בישראל

הכנסייה האנגליקנית תקעה יתד בארץ הקודש בשנת 1841, עם חתימתו של הסכם בין אנגליה לפרוסיה.

 

בשל קשיים שהערימו העותמאנים החליטו שתי המדינות להקים בישופות משותפת לכנסיות האנגליקנית והלותרנית ועל שליחתו לירושלים של בישוף אחד מטעמן.

 

הבישוף הפרוטסטנטי הראשון בירושלים היה היהודי המומר הבישוף אלכסנדר, שנולד בגרמניה אך התחנך לנצרות באנגליה וכך היה מועמד פשרה בין הגרמנים הלותרניים לאנגליקנים.

 

מאותה עת החלה הכנסייה בפעולותיה ליצירת קהילה מקומית – בניית כנסיות, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים אחרים. הכנסייה האנגליקנית שאפה לגרום להמרת דתם של יהודים ומוסלמים בארץ הקודש.

 

כאשר הדבר לא צלח בידה היא פנתה למאמינים האורתודוקסים והקתולים כדי להקים קהילה מקומית.

 

לאחר הפיצול הבישופות הלותרנית-אנגליקנית בשנת 1886 המשיכה הכנסייה האנגליקנית להחזיק בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים במשותף, כנסיית המשיח שליד שער יפו.

 

כן בנתה הכנסייה האנגליקנית מרכז חדש במזרח ירושלים, מתחם קתדרלת סנט ג'ורג'.המשמש גם למושב הבישוף האנגליקני.

 

משנת 1957 עלה מעמדה של ירושלים לארכיבישופות ומשנות ה-70 עומד הבישוף הירושלמי בראש הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים.

 

הכנסייה האנגליקנית הייתה בין הכנסיות הראשונות שמינו בישוף ערבי מקומי, בשנת 1976, וראשיה מילאו תפקיד חשוב בעניינים ערביים מקומיים.

 

הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים שנקראת גם דיוקסיית ירושלים נמצאת בארבע מדינות: ישראל, ירדן, סוריה ולבנון וגם בתחום הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. והיא מונה כמעט שלושים קהילות.

 

מאז יוני 2020 הכומר חוסאם אליאס הוא הבישוף המחוז האפיסקופלי של ירושלים. הוא הבישוף האנגליקני ה-15 בירושלים. הוא נולד בחיפה ב-1974 וגדל בשפרעם

 

מיקום הכנסייה האנגליקנית

***

***

***

***

***

***

גדעון ותלמידו טארק

******

סוף דבר,

****

המסע להכרת הקהילות הנוצריות
בריינה היה מרתק ומרגש.

*****

הקושי בתיאום המפגשים
עם כהני הדת ואילוציהם
חייב אותנו לפצל את
המסע לשלוש פעמים.
המאמץ היה כדאי !!

****

המפגשים עם כהני הדת היו מעניינים ביותר!

****

שמחנו להכיר אותם
ולשמוע את סיפור חייהם
ודרכם ללמוד על הקהילות
אותם הם משרתים.

****

מתחמי הכנסיות מרשימים ביותר

****

השיטוט בדרכי היישוב היה גם מעניין

****
תודה מקרב לב
לארבעה כהני הדת
שאירחו אותנו בלבביות רבה
ופתחו את דלות הכנסייה:
אבונה ראאד אבו סחאלה, קהילה לטינית
אבונה עאוני ח'מיס, קהילה יוונית – קתולית
אבונה סמען (איהב) באג'לי, קהילה יוונית – אורתודוכסית
אבונה חנא דלה, קהילה אנגליקנית

*****
תודה לטארק בסול על המידע שסיפר לנו
ועל הצילומים שהעמיד לרשות התיעוד

****

תודה לחברי שהצטרפו איתי למסע בריינה

*****

תודה לאלז'ביטה אורלובסקה ביגר
על הצילומים ששלחה לי.