מעינת למערב נחל שילה והגבעות שמדרום לראש העין16 בנובמבר 2017

קובץ GPX להורדה מרחק: 24 ק"מ טיפוס-מצטבר: 350 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

 

ביום רביעי (15/11/2017) רז גורן, נתי זיו, יעקב פרומן ואני יצאנו לעוד טיול סתיו קיצי וזאת במסגרת שגרת "טיולי אמצע השבוע" המוכרים גם בשם "טיולי חקר".

 

הפעם בחרנו לשוטט באזור שלפי ידיעתנו, אינו מהווה יעד לטיולים מועדף בכלל ורכיבה בפרט. רצינו להכיר אותו באמצעות הדיווש בו.

 

*****

המסלול

 

 

*****

האזור,
הקצה הדרום מערבי של השומרון:
מדרונות הדום השומרון
והממשק עם
מרזיבת של מישור החוף המרכזי

הדום השומרון הוא הרצועה מערבית של רכס הרי השומרון המהווה חלק משדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל. הדום השומרון בנוי גבעות נמוכות שגובהן נע בין 100 ל-200 מ' מעל פני הים ומשתפלות במתינות אל עבר מישורי הסחף של מישור החוף. המסלע בו של סלעי גיר קשים מן הקנומן והטורון יוצר נוף טרשים.

*****

מישור חוף דן הוא בעצם מישור החוף המרכזי,  כלומר אזור משנה של מישור החוף המשתרע בין השרון שגבול תיחומו הדרומי הוא נחל הירקון ובין מישור חוף יהודה שגבול תיחומו הצפוני הוא  נחל שורק. במישור החוף המרכזי כמו בשרון ובמישור חוף יהודה נמצאות מספר יחידות הנוף והן חולות החוף, רכסי הכורכר ואבוסי הסחף ביניהם, גבעות החול האדום והמרזבה המזרחית הנושקת למורדות גבעות השפלה והדום השומרון. בטיול זה דיוושנו במזרח המרזיבה.

******

נחל שילה
חלק מאגן הניקוז של הירקון

*****

נחל ירקון– הוא הגדול שבנחלים הנשפכים לים התיכון בישראל כל יובלי הירקון הם נחלי אכזב וקטעו מראשיתו במעיינות ראש העין הוא נחל איתן. הנחל מנקז חלק מהרי יהודה והרי השומרון, מהר גריזים שבצפון ועד אזור מעלה החמישה בדרום. שטח אגן הניקוז של הירקון כ- 1800 קמ"ר, כשמחצית משטח זה-815 קמ"ר מנוקזת על-ידי הגדול יובליו: נחל איילון. כמות המשקעים הממוצעת באגן ההיקוות של הנחל היא כ- 600 מ"מ בשנה.
נחל הירקון הוא גבול גאוגרפי הדרומי של השרון והגבול הגיאוגרפי של אזור מטרופולין תל אביב הכולל את חולות החוף, רכסי הכורכר, גבעות החול האדום ועמק לוד ובקעת אונו.
מוצאו של הנחל במזרח, במעיינות ראש העין, וערוצו הפתלתל חוצה את המטרופולין הגדול ביותר במדינת ישראל בדרכו אל הים התיכון.
ראשיתו של הירקון באזור מעיינות ליד ראש העין המשתרע על פני כ- 200 דונם, בהם נבעו קרוב ל- 2000 מעיינות, שאוחדו עם הקמת מפעל ירקון-נגב. מעיינות אלו מהווים אחד משני המוצאים הטבעיים העיקריים לאקוות ההר (המוצא השני נמצא באזור נחל תנינים, ונמצאים כיום באזור תפעולי סגור של חברת "מקורות").

******

היובלים העיקריים של הירקון שמוצאם משדרת הר הם: נחל שילהנחל רבה ונחל קנה הם נשפכים אליו כמעט מנקודה אחת. לשלושת נחלים מערכת ניקוז דמוית מניפה ומבנה זה שלה מגדיל את עוצמת הגאויות מאחר ושיאי הזרימה מגיעים מנחלים אלה בעת ועונה אחת. יובלי של הירקון המגיעים אליו מגבעות השפלה הם נחל מזור ונחל עזר.
בקטעו המישורי של הירקון מתחברים אליו היובלים שראשיתם בגבעות החול האדום בדרום השרון והם: נחל תאניםנחל הדסנחל הדרנחל פרדס, נחל הדרים, נחל פרדסים (נווה שרת) ונחל אחיה..

**** 

****

קצה המזרחי של מטרופולין תל אביב

*****

אזור עתיר בניה חדשה

**** 

*****

אזור ספר בשני העשורים הראשונים

דמות האזור בשנים שאחרי מלחמת העצמאות

*****

חלק ממרחב ספר המרכז בשנים שלפני מלחמת ששת הימים

*****

בתקופת השלטון הבריטי
מג'דל יבא היישוב היחיד במרחב הטיול

*****

 

דמות האזור בשלהי המאה ה-19

*****

******

המסלול

*****

*****

****

יחידות הנוף בהן עבר המסלול

****

קטעי הדרך והמראות

*****

קטע ראשון:
מעינת דרך שדות ומטעי הקיבוץ
אל גשר נחל שילה בכביש 444

*****

עינת קיבוץ הנכלל במסגרת התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם) ומשתייך מוניציפלית למועצה האזורית דרום השרון. הקיבוץ שמקור שמו נגזר מהקרבה למעיינות הירקון. הוקם ב-1952 כתוצאה של של הפילוג בתנועה הקיבוצית, ע"י חברים שפרשו מהקיבוצים גבעת השלושה ורמת הכובש. כיום עינת נחשב קיבוץ "מתחדש" שעבר תהליך שינוי ארוך ומהותי. לאחר שנים ארוכות שבהם לא התקיימה קליטה, החליט הקיבוץ לפני כשני עשורים על מהלך של קליטה והתחדשות שבו פתח מחדש את שעריו לבניו ובנותיו וכן לכמה עשרות משפחות חיצוניות. בשנת 2005 הוחל תהליך השינוי והחל משנת 2007 החלה הקליטה במהלכה הכפיל הקיבוץ ואף יותר את מספר חבריו. הקיבוץ עבר התחדשות ובניה מסיבית הכוללת בניית שכונה חדשה לאכלוס הנקלטים. כיום מתגוררים בעינת כ-350 חברים וכ- 250 ילדים ונערים.  כלכלת הקיבוץ מתבססת על חקלאות, מפעלים (מאפיית עין-בר, עינת תעשיות מזון), השכרות נדל"ן, תחנת דלק ומרכז מסחרי עינת-אלון, בית עלמין לקבורה חילונית ועוד מגוון של עסקים קטנים. בתחומי הקיבוץ נמצאים גני ילדים ובית ספר יסודי "מעבר-אפק".

חציית הגשר הנבנה מעל נחל שילה במסגרת הרחבת קטע כביש 444 מצומת מגדל אפק לראש העין, צילום רז גורן

 

כביש 444, המוכר גם בשם "כביש המחצבות" בשל המחצבות הרבות השוכנות לאורך חלקו הדרומי, הוא אחד מכבישי האורך החשובים באזור המרכז. כביש זה עובר בתוואי דרך הים ההיסטורית. בימי המנדט, עד לסלילתו של כביש 4 בשנות השלושים, הוא שימש ככביש האורך של מישור החוף המרכזי. תוואי הכביש עובר בחלקה הדרומי של דרך ישנה יותר, שיצאה מלוד ועברה דרך קלקיליה, טול כרם, שוויכה, קאקון, באקה אל גרביה והמשיכה עד לאזור נחל עירון. בעקבות המרד הערבי הגדול בשנת 1936 והתקפות על יהודים שנסעו בדרך זו, נסלל כביש 4, המקביל לה.
בעקבות מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק שלאחריה וסימון הקו הירוק כקו הגבול בין ישראל לירדן, עבר רובו של הכביש לחזקתה של מדינת ישראל, למעט קטעים קצרים באזור קלקיליה וטול כרם. הכביש נותק לשלושה חלקים: חלק ראשון מלוד עד קלקיליה, חלק שני מקלקיליה עד טייבה וחלק שלישי מזמר עד נחל עירון. לחלקים אלו נסללו מעקפים. בנוסף נסלל בשטח השומרון והשלטון הירדני כביש חדש שקישר בין טול כרם לעזון ולקלקיליה, כתחליף לקטע טול כרם-קלקיליה שהועבר לישראל. סלילת המעקף הירדני נעשתה במימון חלקי של מדינת ישראל.
כביש 444 מורכב מאז בניית גדר ההפרדה משני קטעי כביש מנותקים המופרדים ביישוב קלקיליה בין צומת נווה ימין לצומת אייל. לקטע זה קיים מעקף מערבי דרך פאתי כפר סבא ומעקף מזרחי דרך מחסום שער אליהו ומחסום צופים.
כביש 6 נבנה במקביל לכביש 444, ובמסגרת עבודות סלילתו של הראשון, שונה גם התוואי של כביש 444, כחלק מהתפיסה שהכביש ישמש ככביש שירות של כביש 6. בתוואי הצפוני של הדרך עובר כיום כביש 574, המתחיל בצומת בארותיים בפאתי העיר טול כרם, מתחבר לכביש המקורי בפאתי זמר וממשיך בתוואי המקורי עד אזור נחל עירון.

קטע שני:
מזרחה במורד נחל שילה,
דרך שטח שבעבר נמצאה בו מחציבת מגדל צדק
וטיפוס אל במת דרום ראש העין

****

עיריית ראש העין בשיתוף רשות הטבע והגנים החלה בשיקום אתר מגדל צדק והפיכתו לאתר תיירות, נופש, ספורט ופנאי בגודל של שטח כ: 2000 דונם. מדובר במצודה צלבנית ובתוכה מאות ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות שונות כמו התקופה הביזנטית, הצלבנית ועוד. התכנית כוללת הפיכת המצודה לאתר תיירות אינטראקטיבי, כולל מיצג אור-קולי, מתקני נופש וספורט, הקמת בית קפה, הקמת אמפיתיאטרון שיכלול 5,000 מושבים באחת המחצבות ובשיתוף קרן המחצבות.

קטע המסלול בתוך השטח שהיה בעבר מחציבת מגדל צדק

 

מחצבות מגדל צדק הן מחצבות הפועלות באזור מאז שנות ה-20 מספקות המחצבות חומרי בניין כאבנים, חצץ וסיד לאזור מטרופולין תל אביב. שמן של המחצבות, וכן של כפר החוצבים שהתקיים במקום בעבר, נקרא על שמו של הכפר הערבי מג'דל צאדק שהתקיים בסמוך בשנותיה הראשונות של המחצבה
בשנת 1924 הקימה חברת סולל בונה את המחצבה הראשונה במקום. קבוצת הפועלים הראשונה מנתה 11 גברים ונשים, כולם בני העלייה השלישית, חברי "החלוץ" מפולין. הקבוצה הגיעה למגדל צדק ובנתה שני צריפי עץ, אחד למגורים והשני לחדר אוכל. בשנת  1929 הוקמה במקום על ידי שרגא קרצ'מר, יעקב סלונים ואשר ברלוי מחצבה נוספת ונוסדה "חברת מפעלי מגדל צדק לסיד וחצץ בע"מ" ביחד עם "תעשיית אבן וסיד בע”מ" (חברת בת של סולל בונה). במקום הוקמו כבשנים וטחנות חצץ בשותפות של ההסתדרות עם בעלי קרקע ערביים.
עד 1936 עבדו במחצבות מאות פועלים ערבים וכמה עשרות פועלים יהודים. ניסיונות ההסתדרות להגדיל את מספר הפועלים היהודים במקום נתקלו בהתנגדות מצד הפועלים הערבים. מעל דפי העיתונות התנהל ויכוח לגבי מספר הפועלים היהודים העובדים אצל סלונים וברלוי. במסגרת השביתה הכללית והתלהטות הרוחות במאורעות 1936 הושבתו המחצבות. עם זאת המחצבות עצמן לא נפגעו במהלך המאורעות, אולי משום שהערבים ראו בהן מקור הכנסה חיוני בעתיד. פניות אנשי היישוב לממשלת אריץישראל המנדטורית בבקשה להפעיל את המחצבות באמצעות פועלים יהודים נדחו. לאחר ניסיון לחדש את העבודה במאי 1936 פינו בעלי המחצבות את ציודם מהמקום בתחילת יוני 1936. בעקבות המחסור בחומרי בנין הוחלט לחדש את העבודה בהן, על טהרת העבודה העברית, למרות הסירוב הבריטי.
ביולי 1936 נוהלו מגעים עם השלטונות על הפעלת המחצבות במגדל צדק. שלטונות המנדט דרשו שיסלל כביש למקום מראש העין ושבמחצבות יתנהלו רק עבודות חציבה שיתקיימו עד 12 שעות ביום ואלו יאובטחו על ידי פלוגה של הצבא הבריט. עבודות הסלילה נעשו בידי ערבים מכיוון מגדל צדק ויהודים מכיוון ראש העין, אך התקדמו באיטיות בגלל התנכלויות של הכנופיות הערביות. לאחר תום סלילת הכביש חודשו העבודות במקום בידי פועלים יהודים.
באוגוסט 1936 החלה העלייה למגדל צדק בסלילת כביש המחבר את פתח תקוה אל המחצבות על ידי פועלים יהודים. הפעולה עוררה את התנגדות ערביי הסביבה, שהחלו לחבל במחצבות בלילות, וכן את השלטונות הבריטים שלא אישרו הגנה מזוינת על המחצבות. מרכז ההגנה הטיל על יצחק שדה את ארגון כוח הביטחון שבמקום. ב-13 בינואר 1937 עלתה למשמר על המחצבות קבוצת המתנדבים הראשונה שכללה חברים מפתח תקוה, גבעתיים ורמת גן. לצד רובי הציד החוקיים שהביאו עימם, נשאו המתנדבים גם נשק בלתי-לגאלי, ובמהלך חודשי שמירתם הראשונים תיקנו את הריסות המגדלים ואפשרו את עלייתם של פועלי המחצבות. הפועלים היהודיים, שרבים מהם היו חברי קיבוץ גבעת השלושה הסמוך, גויסו על ידי אליהו בן חור שעתיד היה לרשת את תפקידו של יצחק שדה במחצבות.
עם עלייתם של הפועלים, תחת פיקודו של יצחק שדה, שגשג המקום כמחנה אימונים לשימוש בחומר נפץ להכנת מוקשים ורימונים. בחצר המחצבה אף הוקם בור ששימש לניסיונות בשימוש בחומרי הנפץ, תחת המסוה של פעולת המחצבה. באביב 1937 נקרא יצחק שדה חזרה למרכז ההגנה, ומחצבות מגדל צדק נותרו כעמדת שמירה בחזית היישוב.
עלייה למגדל צדק הוכיחה כי כוח יהודי קטן ומאורגן מסוגל לחדור אף לליבה של סביבה ערבית עוינת, ואף להיאחז בה ולאפשר את עבודתם של מאות פועלים יהודים. הניסיון שרכשו היישוב היהודי וההגנה במהלך העלייה למגדל צדק תרם לעיצוב התפיסה החדשה של ההגנה, תפיסת ה"יציאה מן הגדר" ושימוש בהגנה פעילה. בין היתר השפיע האירוע גם על תפיסת חומה ומגדל שהחלה בשלהי 1936 וכן על הקמת פלוגות השדה על ידי שדה.
פעולת המחצבות נמשכה עד פרוץ מלחמת העצמאות, אז ההגנה עליהן ועל עובדיהן וכן אבטחת הציר פתח תקוה-מגדל צדק, ריתקו כוחות גדולים מהניתן. כל אלה הביאו את ההגנה ב-5 במרץ 1948 לפנותן. בשל האיום על פתח תקוה הסמוכה ניסו לוחמי האצ"ל כבר ב-30 במאי 1948 לכבוש את האזור, אך אלו נעצרו בראש העין ונסוגו כעבור יום תחת התקפת נגד קשה. במסגרת מבצע בתק, לפנות בוקר ה-12 ביולי 1948, כבשו לוחמי גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני את המחצבות מידי הכוחות העיראקיים. אחר המלחמה חודשה החציבה במקום והיא נמשכת עד היום. מאז 1974 מנוהלת החציבה על ידי חברת "הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ" שקיבלה את הרישיון לחציבה במקום.

מבט על מחציבת מגדל צדק לשעבר וממול מחציבת נחשונים

מבט מזרחה אל עבר נחל שילה

חציית ערוץ נחל שילה מכיוון דרום לצפון לקראת העליה לרמת דרום ראש עין

 

טיפוס לרגלי מגדל אפק, צילום רז גורן

 

מגדל אפק (נקרא גם מגדל צדק) הוא שרידי יישוב קדום ומצודה על שם העיר אפק המזוהה עם תל אפק (אנטיפטריס) הסמוך. מגדל אפק נמצא מוקף על ידי שרידי הכפר הערבי מג'דל יאבא ששכן במקום עד מלחמת העצמאות.
מצודת מגדל אפק במקום חולשת על "מעבר אפק" שהוא מעבר צר בדרך הים (Via Maris) שהובילה ממצרים דרך ארץ ישראל לארם נהריים. מעבר דרך הים במישור הצר בין תל אפק למגדל אפק היה נחוץ כדי לעקוף את נחל הירקון וכן את הביצות והנחלים של אזור השרון. בתקופת בית שני היה כאן ישוב יהודי בשם מגדל אפק שנהרס על ידי הרומאים בזמן המרד הגדול בשנת 67.
בתחילת המאה ה-12, בממלכת ירושלים, הוקמה במקום מצודה בידי משפחת איבלין בשם "מיראבל" (Mirabel – יפה נוף) על שום הנוף היפה הנשקף משם. בשנת 1187 נכבשה המצודה בידי המוסלמים. במבצר זה התבצר צבא המלכה מליסנדה שהונהג על ידי סניור רמלה כאשר מליסנדה ובנה בלדווין השלישי נלחמו על כס המלוכה. בלדווין השלישי ניצח, סניור רמלה גלה מהארץ ומליסנדה התבצרה במצודת העיר בירושלים. בשנת1191 במסע הצלב השלישי נהרסה המצודה על ידי המוסלמים אך נבנתה בידי הממלוכים. מהמאה ה-16 היה כאן כפר בשם מג'דל יאבא.
במאה ה-19 השתלט על האזור שייח' צאדק אל ג'מעיני ובנה טירה על חורבות המצודה לריכוז שלטונו ולצורך גביית מסים באופן בלתי חוקי מעוברי אורח, לבסוף הגלו אותו השלטונות הטורקים. מאז הכפר מג'דל יאבא כונה על שמו גם בשם מג'דל צאדק שתורגם לעברית כ"מגדל צדק". אבל ברוב המקורות כמו במפות נקרא המקום מג'דל יאבא.
על משקוף אחד החדרים חקוקה כתובת ביוונית: "המרטיריון של הקדוש קיריקוס". אבן זו נלקחה כנראה ממקום אחר ושימשה כאן בשימוש משני. מרטיריון הוא מקום זיכרון למרטיר (קדוש מעונה). לפי המסורת הנוצרים היה קיריקוס ילד בן שלוש שנהרג על אמונתו בימי הקיסר דיוקלטיאנוס בסוף המאה ה-3 לספירה. הכתובת היא מהמאה הרביעית-חמישית לספירה.
המקום הוכרז כ"גן לאומי מגדל אפק" בשנת 2013 נסגר הפארק למבקרים עד להודעה חדשה בשל ונדליזם

מג'דל יבא ואנטיפרטרוס שולטים על מעבר אפק

מג'דל יאבא "מגדל יפו", על שום שממנו נראית במערב הרחוק העיר יפו; נקרא גם מג'דל צאדק – (מגדל צדק) היה כפר ערבי. במלחמת העצמאות נכבש הכפר, נהרס והתרוקן מתושביו. המקום בו שכן מרכז הכפר, על שרידיו הארכאולוגיים מתקופות שונות, הוכרז בתחילת המאה ה-21 כגן לאומי מגדל אפק.
בתקופת בית שני התקיים יישוב יהודי במקום בשם מגדל אפק, שהוקם כבר בתקופה החשמונאית (במאה ה-2 לפנה"ס), במטרה לבצר את הדרך הראשית בארץ ישראל שעברה למרגלות האתר. הוא נקרא מגדל אפק כיוון שצפה על העיר אפק שממערב לו. היישוב נהרס על ידי הרומאים בזמן המרד הגדול בשנת 67 לספירה.
במהלך התקופה העות'מאנית התיישבו כפריים מאזור השומרון בכפרים מבוצרים במערב השומרון, בסמוך למישור החוף, כדי לעבד את האדמות הפוריות. כך גובש בחורבות האחוזה הצלבנית גרעין כפרי שנקרא מג'דל יאבה.
במאה ה-19 השתלט על האזור שייח' צאדק אל ג'מעיני ובנה טירה על חורבות המצודה לריכוז שלטונו ולצורך גביית מסים באופן בלתי חוקי מעוברי אורח, לבסוף הגלו אותו השלטונות העות'מאנים. מאז הכפר מג'דל יאבא כונה על שמו גם בשם מג'דל צאדק שתורגם לעברית כ"מגדל צדק", אך במספר מפות, כמו גם ברוב המקורות, נקרא המקום מג'דל יאבא.
בתקופת המנדט השתייך הכפר לנפת רמלה מחוז לוד (1945). על פי סקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 שטחי אדמותיו היו 26,632 דונם והכפר מנה 1,520 נפשות. במלחמת העצמאות הכפר שימש בסיס לכוח הערבי ובו התבצרו חיילים עיראקים. ב-13 ביולי 1948 נכבש הכפר על ידי לוחמי חטיבת אלכסנדרוני, תושביו הפכו לפליטים ונמצאים, ברובם, במחנה הפליטים בלאטה שבשכם.
קבר השיח הממוקם בפינה הצפון-מזרחית של האתר הוא קברו של באראז אד-דין (Sheikh Baraz Ed Din) כפי שמופיע במפת הקרן לחקר ארץ ישראל, ולא שיח' צאדק כפי שבטעות מוזכר בכמה מקומו.

 

*****

מג'דל יבא בשלהי התקופה העותמאנית הקצה של סנג'ק שכם

מ'גדל יבא בתקופת השלטון הבריטי חלק ממחוז רמלה

****

מ'ג'דל יבא וסביבתו ערב מלחמת העצמאות

 

המערכה על ראש העין – ב- 5 במארס 1948 פונו מחצבות מגדל צדק, שהיו הספקיות הגדולות של חומרי הבנייה והופעלו על ידי חברות יהודיות. הגנה על המחצבות ועובדיהן וכן הבטחת התחבורה אליהן, חייבו ריתוק כוחות גדולים שלא היו בנמצא. כל אזור מגדל צדק וראש העין היה בלב שטח ישובים ערביים צפוף. המטה הכללי של ההגנה ייחס חשיבות רבה לכיבוש ראש העין, בגלל מקורות הירקון ומכוני השאיבה ממנו. אולם, גם למטרה חשובה זו לא ניתן היה להקצות כוחות, כי באותה עת ניהלה חטיבת אלכסנדרוני קרבות רבים בגזרות חשובות וקריטיות אחרות.
ב- 30 במאי 1948נכבשה ראש העין על ידי יחידות האצ"ל, שצוידו בנשק ותחמושת של החטיבה, אולם למחרת הם נסוגו לאחר התקפת נגד, בה איבד האצ"ל 12 לוחמים. לאחר קרב זה, נכנס הצבא העיראקי לראש העין ומגדל צדק והיווה איום על פתח תקווה, כפר סירקין והסביבה.
רק בחודש יולי 1948 ניתן היה להקצות כוחות למשימה החשובה הזאת. במבצעים המשולבים של מבצע "דני" ומבצע "בתק", בלילה שבין 11 ל- 12.7.48, כבש גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני את מגדל צדק. המבצע הסתיים בהצלחה רק לאחר שיחידות הגדוד שתוגברו ע"י פלוגות ב' ו- ג' מגדוד 145, הדפו התקפות נגד כבדות של העיראקים על המשלטים הצפוניים. כתוצאה מהלחץ, פינו העיראקים את ראש העין ללא קרב, לאחר שפיזרו מוקשים והניחו מטעני נפץ במכוני השאיבה. עם כניסתם, הספיקו כוחות אלכסנדרוני למנוע את הפעלת המטענים במכוני השאיבה ופינו את המוקשים. לאחר ייצוב וביסוס עמדותינו במגדל צדק וראש העין, המשיך הצבא העיראקי בהתקפותיו והפגזות מתותחיו, ללא הצלחה.
36 לוחמים נפלו בכל קרבות ראש העין ומגדל צדק במהלך קרבות מלחמת הקוממיות ולהם מוקדשת האנדרטה בכניסה למבצר אפק.

שטח מג'דל יבא וסביבתו נכבש במסגרת מבצע דני בקרבות עשרת הימים יולי 1948.

מזרחה בפאתי מתחם רובע פסגות אפק

פסגות אפק היא שכונת ענק הצפויה להכיל כ-15,700. זה פרויקט משותף של העירייה עם משרד הבינוי והשיכון, ששם דגש מיוחד על פיתוח הגבעות המזרחיות בעיר כחלק מעתודות הקרקע הגדולות במרכז הארץ. תכנון השכונה החל בסוף שנות ה-80' בשטח שחלקו היה שטח אימונים של צה"ל שנגרע לטובת בנייה זו בראשית שנות ה-90'. בסופו של התהליך צפויה השכונה להגדיל את אוכלוסיית העיר מכ-40,000 כיום לכ-100,000 איש בעוד כעשור. בשל גודלה חולקה השכונה לשישה מתחמים (A-F) שישווקו וייבנו בשלבים שונים ובהדרגה. רוב הבניה בשכונה היא בבניה רוויה של עד 18 קומות, וחלקה הצפוני מיועד לצמודי קרקע. השכונה צפויה לכלול מרכז מסחרי, גני ילדים, בתי ספר יסודי, חטיבות ביניים, תיכון ועוד מוסדות ציבור. 

מבט על שטח רובע פסגות אפק

חלק שטח האש שנגרע לטובת הקמת פסגות אפק

שטח אימונים 203 נקבע בשנות ה-50' באזור שהיה "פרוץ" לקו שביתת הנשק. חלקו הצפוני שימש אחד משטחי אימונים של בית הספר לקצינים ששכן במחנה סירקין ממערב לו משנת 1954 ועד 1968. לאחר מלחמת ששת הימים ובעקבות מעבר בית הספר לקצינים נמסר חלק משטח אימונים זה לחיל האוויר שמיקם בו בסיס אימונים ליחידות רגלים המאבטחות את בסיסי החייל. מטווח הבסיס היה בתוך שטח המחציבה נטושה.

*****

בדרך בשולי מתחם פסגות אפק, צילום רז גורן

דרומה מקצות מתחם פסגות אפק, צילם רז גורן

*****

קטע שלישי ועיקרי
דרומה במורד דרום העין
טיפוס הדרגתי במעלה גבעות חרבת יקבים
גלישה מטה אל ערוץ נחל שילה
מערבה בערוץ נחל
טיפוס לגבעות מדרום לערוץ הנחל וחזרה אליו

*****

אחד הטיפוסים המייגעים לרום הגבעות המקיפות את חורבת יקבים הגובלות  במכשול התפר

קצת נחת אחרי העליה

אחד משפע כבשני הסיד הרבים באזור

מבט מזרחה לעבר רכס הרי השומרון לצד ח' תעמור

ח' תעמור – תחם מבנים עם חומות וקירות שהשתמרו היטב. בקצה צפון מערב במרחק 20 מטר מהמתחם חציבה מרובעת בסלע. בור מים באתר. מערבית לכיוון השביל האדום בור מים עם חוליה שבורה ותעלה חצובה המוליכה אליו

אותה תצפית , צילום רז גורן

בגלישה מטה דרומה אל ערוץ נחל שילה וממול מחנה נחשונים

מחנה נחשונים הוא מחנה המשמש כיחידת מחסני חירום ימ"ח לאחת עוצבות צה"ל. המחנה הוא אחד מארבעה מחנות שנבנו במימון אמריקאי בעקבות הסכם ואי שנחתם בשנת 1998. (השלושה האחרים הם בסיס חטיבת גולני שנבנה ברגבים, בסיס חטיבת הצנחנים שנבנה בשומריה ובסיס חיל המודיעין בהא אורה). בנייתו החלה בשנת 2001 והוא נחנך בשנת 2005 ‏. בניית הבסיס היוותה פרויקט בינוי בהיקף נרחב, והבסיס הוא הגדול ביותר שהקים צה"ל מאז אמצע שנות השמונים. שטח הבסיס כ-1,700 דונם והוא כולל מעל 220 מבנים. במסגרת בנייתו נסללו כ-27 ק"מ של דרכים חדשות. המחנה כולל מחסנים רבים ובהם ציוד רב המיועד לחיילי המילואים שיגיעו לבסיס ביום פקודה. בבסיס מערכות ממוחשבות רבות והוא נחשב חדשני ביותר.

התחלת הירידה, צילום רז גורן

מטה בדרך אל ערוץ נחל שילה, צילום רז גורן

נַחַל שִׁילֹה הוא אחד מארבעת יובליו הראשיים של נחל הירקון (האחרים הם נחל איילון, נחל רבה ונחל קנה). הנחל מנקז 400 קמ"ר שהם כ-22% משטח אגן הניקוז של נחל ירקון (1805 קמ"ר). ראשיתו של נחל שילה במזרח עמק שילה בשומרון והוא זורם מערבה צפונית לאלעד, עד להתחברותו עם נחל הירקון כ-3 קילומטר מזרחית למחלף מורשה. אורכו מגיע לכ-50 קילומטר, ולצידו אתרי מורשת, טבע ונוף מרשימים, בהם יער נחשונים, יער קולה, מגדל אפק ודיר קלעה.
את ערוץ נחל מחלקים לשני קטעים: נחל שילה עליון – תחילתו, כאמור בעמק שילה שבשומרון בגובה של כ-700 מטר מעל פני הים שם הוא נקרא בערבית ודי עלי, הנחל זורם לכיוון מערב ומתחתר בנפתולים מרהיבים בנוף הררי שמרובים בו כרמי הזיתים ואוסף אליו ואדיות נוספים, שמו הערבי משתנה לאורכו, מצפון למעלה לבונה הוא נקרא ודי עמוריה, בהמשך הוא נקרא ודי אל מישה ולאחר מכן הוא נקרא ודי קרות בני זיד וודי בורקין על שם היישובים שמעליו, מצפון לקיבוץ נחשונים יוצא הנחל למישור החוף לאחר שהשלים ירידה של כ-650 מטר לאורך קו אווירי של כ-35 ק"מ ובפועל ערוצו ארוך הרבה יותר עקב הנפתולים הרבים. נחל שילה תחתון – עם היציאה מהרי השומרון משתנה אופיו הקניוני של הנחל והוא זורם לכיוון צפון מערב בנוף של שדות מעובדים מצפון וממזרח לפתח תקווה ואוסף אליו בדרכו את נחל מזור ונחל עזר עד שפכו לירקון מצפון לפתח תקווה כ-3 ק"מ מזרחית לצומת מורשה, בחלק זה בעיקר בחלק הקרוב לירקון קיימים מים בערוץ הנחל במשך מרבית החורף והאביב.
באזור "הדום השומרון" ממערב לגדר ההפרדה זורם הנחל בנוף טרשים, הנחל חסר מעיינות, גדותיו מכוסים בתה עשבונית ולאורך הערוץ שיחי אברהם. בשנים האחרונות התרבו באזור הצבאים ובעלי חיים נוספים כגון דרבנים. חלקו התחתון של נחל שילה עובר בנוף מישורי של שדות מעובדים, לאורכו של הנחל חישת קנים, באפיקו, בעיקר בקרבה לירקון שלוליות רבות המהוות מקום רבייה לדו-חיים.
לנחל וגדותיו חשיבות אקולוגית רבה הן כחלק מהמסדרון האקולוגי שלאורך ציר הגבעות והן כמסדרון אקולוגי המקשר בין הרי השומרון למישור החוף, העובדה שמרבית שטחו של הנחל עובר באזור שהפגיעה בו מעטה מעצימה חשיבות זאת. על מנת להגן על נופי הנחל והחי והצומח שבו הוכרזו או מתוכננות שמורות הטבע הבאות: שמורת טבע נחל שילה עלי, (מוכרזת 1992), שמורת טבע נחל שילה (מתוכננת), גן לאומי מגדל אפק (מוכרז 2005), שפך נחל שילה לירקון מוגן במסגרת גן לאומי ירקון (מוכרז 2002) ובחלקו עתיד להיות במסגרת פרק עירוני פ"ת, יחד עם זאת נפגעו בשנים האחרונות מעינות בחלקו העליון של הנחל על ידי פעולות פיתוח חקלאיות פלסטיניות ובהדום השומרון.

ערוץ נחל שילה מבט ממזרח בדרך אליו, צילום רז גורן

על מדרונותיו הדרומיים של הערוץ ניתן למצוא חורש ים תיכוני יפה של אלון מצוי וכן מצוקי קינון פוטנציאלים למגוון דורסים. שאר השטח מכוסה בבתה של עשבוניים בני קיימא. השטח מהווה המשך ישיר לרצף השטחים הפתוחים הנמצאים מדרום ומצפון לו.

בירידה צפונה אל ערוץ נחל שילה מהגבעה בדופן מחצבת נחשונים

*****

קטע רביעי,
מערבה במורד נחל שילה מצפון למחצבת נחשונים
חציית כביש 444
חזרה דרך מטעי ושדות עינת

*****

 

מערבה בדרך חזרה בערוץ נחל שילה, צילום רז גורן

******

סוף דבר

אחרי חמש שעות הסתיים טיול זה.
הרכיבה והליכה נמשכו כארבע שעות ושעה יועדה לעצירות והפסקה.

 

*******

 

איפה רכבנו?
באזור הלא מוכר לנו שמדרום לראש העין,
במדרונות הדרום מערביים הנמוכים של הרי השומרון
ובמורד נחל שילה הסמוכים למטרופולין תל אביב.

 

*********

 

יצאנו לדרך מקיבוץ עינת לכיוון דרום.
לאחר מעבר בתוך מעביר גשר נחל שילה מעל כביש 444
טיפסנו לעבר השטח שבעבר נקרא מחצבת מגדל צדק והיום שטח גן לאומי מתוכנן.

 

*******

 

טיפסנו ברכיבה ובהליכה ברגל והגענו לשטח הצמוד ל"פסגות אפק"
שהן רובע החדש של ראש העין ובנו נבנים "גורדי שחקים".
המשכנו מזרחה וטיפסנו עוד ועוד, הרבה מאוד ברגל.
הסיבה לכך היא השיפוע התלול של הדרך והדרדרת רבה שבה.
בקצה המדרון ליד ח' תעמור זכינו לתצפית מרהיבה מזרחה ממנה נראה נוף דרום מערב הרי שומרון.
גם את דרך הביטחון של גדר ההפרדה ראינו.
המשכנו הלאה, גלשנו אט אט דרומה לנחל שילה ורכבנו לאורכו מערבה.
קטע זה נהדר ובו מוצגים נפלאות הטבע שיד אדם לא נגעה בם.
מעל הגדה הדרומית של ערוץ הנחל נמצאים מחנה צבא גדול ומחציבה עתירת שטח. .

 

****

למרות שנאלצתי ללכת קטעים רבים ברגל והיה לי קשה, כמו שאר חבריי נהניתי
והכרנו  משבצת ארץ חדשה, מרחב טרשים מעניין וקשה לתנועה.
מרבית מרחב הוא אזור פתוח.
מצד אחד, דיוושנו סמוך מאוד לראש העין וקרוב למטרופולין תל אביב,
מצד שני, המבנה הטופוגרפי של נחל שילה והגבעות סביבו אפשרו לנו להתנתק מהמולת הכרך. 

 

******

היה זה טיול מעניין, לא שגרתי
שהושקעה בו אנרגיה רבה
בקטעים רבים של
רכיבה אתגרית וטכנית
בשטח שרז הגדיר אותו "אכזרי"
******

תודה

לרז גורן, על תכנון המסלול
על ההובלה ועל הצילום
ליעקב ולנתי על השלמת החברותא
והושטת היד לעזרה
במקומות שהתקשיתי לעבור בהם  

*******

 

השאר תגובה