ירושלים, דרך השכונות המזרחיות הערביות אל הכביש האמריקאי דרום25 ביוני 2021

תיעוד זה הוא השלישי מבין שלושה של סיור ארוך מאוד (תשע שעות) בחלקיה הצפוני, הצפון- מזרחי, המזרחי והדרום מזרחי של ירושלים.

מסלול הסיור

הסיור הוא במסגרת הסיורים בנושא התכנון והבניה בירושלים.

סיור זה הוא השני בסדרת המשנה שמטרתה להכיר עד היכן מתפרס השטח הבנוי של ירושלים בהווה ולדעת עד איפה הוא מתוכנן להתרחב בעתיד.

את הסיור זה הוביל שלמה אשכול.

שלמה אשכול (1949) בן קיבוץ עין המפרץ, נשוי, אב לשלוש בנות ובן וסב של חמש נכדות. שלמה שימש במשך שלוש עשרה שנים (2007 – 2020) מהנדס העיר ירושלים וראש מינהל תכנון ותשתיות של העירייה. שלמה עוסק בתכנון ואדריכלות משנת 1976. לימודיו בטכניון בחיפה במחצית הראשונה של שנות ה-70', היו חלק מהשיקום של פציעתו הקשה במהלך מלחמת ההתשה עם מצרים, ב-22 בינואר 1970, בפשיטה (מבצע רודוס) על האי שדואן אי אלמוגים שבמפרץ סואץ, מדרום – מערב לשארם א-שייח'.

הסיור הראשון, נערך ביום רביעי 12 במאי 2021 ותיעודיו הקצה הדרומי של תחום ירושלים – מדף הדסה, רכס לבן, גילה והר חומה וגם הקצה הצפוני של תחום ירושלים – עטרות שדה עטרות ואזור תעשיה

הסיור השני, שחלקו השלישי הוא מושא תיעוד, התקיים נערך ביום רביעי 23 ביוני 2021.

בסיור זה היינו קבוצה שמונה אנשים שהגיעו מרחבי הארץ והם : שלמה אשכול (ירושלים), ורדה בן חורין (נטף), מוטי ארמלין (גילון), יצחק פיפ רותם (סאסא), נועם בן צבי (אלון הגליל), ניר עמית (שער העמקים), בני דישון (טבעון) ואני (מבשרת ציון).

חלקיו הקודמים שתועדו הם הראשון ירושלים, שכונות (יהודיות וערביות) בצפון וצפון מזרח העיר והשני תל אל-פול (גבעת שאול) שבצפון ירושלים

חלק זה של הסיור נעשה לאחר הפסקת הצהרים.

מטרת חלק זה היא לעקוב, עדין כמה שניתן, אחרי תוואי כביש הטבעת המזרחי שכולל גם את הכביש האמריקאי.

חלקים מכביש הטבעת המזרחי כבר קיימים ועברנו לאורכם. חלקים אחרים טרם נסללו או בשלבי העבודה הראשונים.

לאור העובדה שכביש הטבעת המזרחי סלול רק בחלקו, נדרשנו בסיור לעבור במעקפים לו.

קטע המסלול הסיור שכולל גיחה קצרה לעבר הכניסה למעלה אדומים

המעבר במעקפים אפשר להתרשם מהשכונות המזרחיות הערביות של העיר שבמורדות ההר: עיסוויה במורד הר הצופים, שכונות א-טור ואל אשייח בהר הזייתים, שכונת ג'בל מוכבר הסמוכה לשכונת ארמון הנציב ושכונות אום ליסון וערב א-סווחרה במורד ההר.

*******

כביש הטבעת המזרחי

מקור הסקירה להלן, הרחבות והפניות

כביש הטבעת המזרחי תוכנן כחלק מתכנית למערכות הכבישים והתשתיות העירוניים, שנועדה לתת מענה לבעיות התחבורה בירושלים במאה ה-21.

כביש הטבעת המזרחי הוא פרויקט עירוני רחב היקף ורב חשיבות. מסלולו המתוכנן יחצה את ירושלים מצפון לדרום ויעבור דרך רבות משכונותיה המזרחיות של העיר. ממדיו של הכביש מעידים על השלכותיו: אורכו מתוכנן להיות כ-15 ק”מ, והוא אמור להשתרע על כ-1,250 דונם.

צוות התכנון של הכביש הוקם בשנת 1991 ביוזמת עיריית ירושלים, באמצעות חברת ‘מוריה’. מטרותיו המוצהרות של הכביש נוסחו על ידי העירייה כדלקמן:

* לרכז את התנועה העוקפת את האזור המרכזי של העיר, וליצור חיבור נוח עם העיר עצמה או עיקופה בציר רמאללה-בית לחם;

* לחבר בין שכונות ויישובים בצפון ירושלים לשכונות ויישובים בדרומה;

* לחבר בין שכונות ויישובים קיימים ומתוכננים הנמצאים מזרחית לירושלים לבין המטרופולין;

* לתפקד ככביש שירות במרחב בו עובר הכביש, ובו כפרים, שכונות ערביות ויהודיות קיימות ומתוכננות. הכביש, על חיבורי הרוחב שלו, יקשור שכונות וכפרים אלה בינם לבין עצמם, ויחברם למרכז העיר ולמערכת התחבורה העירונית הכללית;

* לספק קשר ישיר בין העיר מעלה אדומים וחבלי הארץ הנמצאים ממזרח לה, כבקעת הירדן ועבר הירדן המזרחי, לבין יישובי שפלת החוף;

* לשמש כמנוף אורבני לפיתוח האגן המזרחי של העיר וגבולה עם המדבר, בד בבד עם שימור ערכיו הנופיים וההיסטוריים הייחודיים.

התכנון והביצוע

כבר בשנת 1940 הציעה ממשלת המנדט לסלול כביש טבעתי שיעקוף את אגן העיר העתיקה ממזרח ויקל על התנועה בעיר. תוואי הכביש תוכנן לעבור סמוך לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים והיא התבקשה להשתתף במימון סלילתו אך סלילת הכביש נדחתה.

בינואר 1968 החל לפעול "צוות תכנית אב לתחבורה ירושלים", שאחד מתפקידיו היה לתכנן תכנית אב ארוכת טווח לכבישים בירושלים.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הציג הצוות תוכנית אב לכבישים שכללה שני כבישי אורך, החוצים את ירושלים מצפון לדרום, "כביש עירוני מספר 1" (שקיבל את השם שדרות בר-לב) ו"כביש עירוני מספר 4" ( שקיבל את השם שדרות מנחם בגין), וכביש טבעת שחולק לשתי מקטעים, "כביש הטבעת המזרחי" ו"כביש הטבעת המערבי". בין כבישים אלו תכננו מספר כבישי רוחב (ביניהם כביש עירוני מספר 9 וכביש עירוני מספר 20 בצפון ירושלים ו"כביש הרכבת" בדרום ירושלים).

תכנון "כביש הטבעת המזרחי" נמשך כ-10 שנים על ידי: חברת "אמאב תחבורה ותנועה", "יורם גדיש-חברה להנדסה" ומשרד אדריכלים "רכס אשכול". במהלך התכנון נערכו סקרים ארכאולוגיים, סקרים סביבתיים ונבחנו עשרות חלופות לתוואי הכביש.

התכנון המפורט של הכביש הושלם בשנת 1993 והחל תהליך אישור הכביש בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים ובמקביל במועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי, מכיוון שחלק מתוואי הכביש עובר ביהודה ושומרון.

הכביש תוכנן ככביש מהיר בו שניים או שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון, שיעקוף את ירושלים ממזרח, חלקו במנהרות וגשרים. עלותו המוערכת הייתה כ-1.2 מיליארד שקל. ניהול וקידום הכביש כולו הייתה באחריות עיריית ירושלים, אך בשנת 1999 הועבר ניהול הפרויקט לידי מע"צ, בגלל חוסר תקציב של העירייה. אולם, כנראה בגלל תקציב מע"צ לא קידם את מימוש התוכנית.

בשנת 2003, חזרה האחריות לרוב קטעי הכביש לעיריית ירושלים. במשרד התחבורה נקבע כי עיריית ירושלים, באמצעות "חברת מוריה", תהיה אחראית לסלילת קטע הכביש העובר בתחום המוניציפלי של העיר, ומע"צ תבצע את הקטעים האחרים. שר התחבורה, אביגדור ליברמן, הנחה את אנשי משרדו להעביר 30 מיליון שקל מתקציב 2003 כדי לקדם את התוכניות לסלילת הכביש בקטע א-זעיים-ענתות. אך ביולי 2003 קוצץ תקציב מע"ץ והפרויקט הוקפא.

הכביש תוכנן מנקודת הנחה שלתושבי השטחים אין הגבלות תנועה והם יכלו להשתמש בכביש בכדי לנסוע בין בית לחם, רמאללה ומזרח ירושלים ללא הגבלה. אך בעקבות בניית גדר ההפרדה, שחצתה את התוואי המתוכנן, מימוש התוכנית המקורית לא התאפשר. התוכנית למנהרה מתחת לשכונת אלעיזריה בוטלה ותוואי כביש הטבעת בין מחלף הזיתים לצומת עיסאוויה ולצומת ענתות הפך למעשה לכביש המערכת של מכשול עוטף ירושלים.

קטע הכביש שבין ענתות לא-זעים וחיבורו לכביש 437 בין חיזמה למישור אדומים הוסב לחלק ממערכת ההפרדה ושולב בתוואי גדר ההפרדה באזור זה.

סלילת קטע שבין ענתות לא-זעים החלה בשנת 2005 והסתיימה כמעט לחלוטין במחצית שנת 2007 . באמצע הכביש נבנתה חומה כדי להפריד בין תנועה של ישראלים ושל פלסטינים. באותו הזמן, הושלם רק קטע הכביש ששימש לתנועת ישראלים, בקטע המחבר את יישובי המועצה האזורית מטה בנימין עם ירושלים. בו בזמן הושלמה בניית המרכיבים הביטחוניים בצד שבו ינועו הפלסטינים אך הכביש לא נפתח לתנועה.

בשנת 2013 אושרה תכנית חדשה, שתחבר בין קטע כביש הטבעת שנסלל למחלף הזיתים, כך שיאפשר חיבור ישיר של הכביש למנהרת הר הצופים ומשם לתוך ירושלים, ויקל מאוד על תנועת כלי רכב מההתנחלויות לתוך העיר ויחסוך למי שאינו רוצה להגיע לצפון ירושלים את המעבר במחסום חיזמה, בו ישנם פקקי תנועה כבדים בכל בוקר.

על פי התוכניות, יאפשר המחלף תנועה פלסטינית באותו כביש בו ייסעו הישראלים, אך בנתיבים שונים שהופרדו על ידי חומה גבוהה העוברת במרכזו. חלקו הפלסטיני של הכביש נועד לאפשר מעבר חלק לתושבים פלסטינים מצפון הגדה לדרומה בדרך מהירה יותר, ללא מחסומים ומבלי להיכנס לירושלים עצמה. הכביש והשלב החדש במחלף נחנכו, לאחר עיכובים רבים, בינואר 2019.

הקטע הצפוני של כביש הטבעת המזרחי בין כביש 437 לכביש 1

ענאתא נמצאת בגובה 700 מ' מעל פני הים, כמחציתו בגבולות המוניציפליים של ירושלים.

רק 1,654 דונם משטח זה הם השטח הבנוי של הכפר, שרובו נמצא בתחום הרשות הפלסטינית – למעט השכונה המערבית החדשה של הכפר, דאחיית א-סלאם, הכלולה בשטח ירושלים ונושקת ממזרח למחנה הפליטים שועפאט (אף הוא כלול בשטח ירושלים).

*****

מבט על עיסיוויה מכיוון הר הצופים

מקום התצפית על עיסוויה

עיסאוויה היא שכונה ערבית בתחום ירושלים, השוכנת במורדותיו המזרחיים של הר הצופים. השכונה גובלת בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, מכרז הרפואי הדסה הר הצופים ובשכונות הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה.

עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות באזור, עזבו תושבי הכפר את בתיהם למקום בטוח יותר ומדי פעם הגברים חזרו לבדוק את מצב הרכוש.

ב־7 ביולי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, הוכלל עיסאוויה בשטח המפורז הישראלי של מובלעת הר הצופים בהסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של הלגיון הערבי בתיווכו של האו"ם. ההסכם אושר מחדש במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. על פי ההסכם, הוגבל מספר תושבי הכפר לזה שהתקיים בעת חתימת ההסכם והוסכם שכל גידול באוכלוסיית הכפר מותנה בהסכמת שני הצדדים. ישראל טענה כי משמעות ההסכם היא שהותר ל-150 נפש לחזור להתגורר בבתים במקום, אולם משקיף האו"ם, ויליאם אדוארד ריילי, קבע שמשמעותו היא שהותר ל-150 גברים לחזור עם משפחותיהם לכפר.

לאחר מלחמת העצמאות סבל הכפר ממחסור במים ומכלית של האו"ם הייתה מביאה מי שתייה לכפר מדי יום. בשנים הראשונות הרשתה ישראל לתושבי עיסאוויה לעבור בשביל סמוך להר הצופים. אולם לאחר תקריות ירי על עמדות ישראליות בהר הצופים, שלהערכת שלטונות ישראל השתתפו בה גם תושבים מעיסאוויה, הודיעה ישראל כי לא תאפשר יותר לתושבי עיסאוויה לעבור בשביל הסמוך להר הצופים. ישראל גם דרשה מהאו"ם לחפש כלי נשק בכפר המפורז, אולם העריכה שבקשתה לא תיענה. תושבי עיסאוויה שהיו אזרחים ירדנים מצאו את פרנסתם בתוך הכפר ובמזרח ירושלים הסמוכה.

לאחר איחוד ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים, הוכלל הכפר בגבולותיה המוניציפליים המורחבים של העיר ירושלים, ומאז הכפר נחשב כשכונה בעיר.

בשנת 1991 אושרה לעיסאוויה תוכנית מתאר מקומית. השכונה גדלה ובתחילת המאה ה-21 כללה כ-12,000 תושבים ובנייה רבה בניגוד לתוכנית המתאר. ביחד עם עמותת "במקום" ועיריית ירושלים החלו אנשי המקום תהליך של הכנת תוכנית מתאר לעיסאוויה על מנת להכשיר את הבנייה במקום ולאפשר את הרחבתו בעוד כ-1,900 יחידות דיור. בשנת 2010 הודיעה העירייה כי היא אינה מקבלת את התוכנית של "במקום" ובכוונתה להציע תוכנית חלופית.

מקור, הפניות והרחבות

מבט על עיסוויה ובקו האופק הבניינים הגבוהים במחנה פליטים שועפט שנבנו לאחר חתימת הסכמי אוסלו בתקווה לקלוט את הפליטים שחשבו שיגיעו בהסכם קבע שעדין אינו נראה באופק וספק אם יהיה פעם. לא בדורינו!

******

תצפית הר הזייתים על העיר העתיקה

****

תצפית הר הזייתים ליד מלון הקשתות (בעבר אינטרקונטינטל) על העיר העתיקה

***

****

***

*****

חומה בלב העיר

****

קטע החומה בדרך יריחו מורד הר הזייתים מול אל-עזריה

עוד מזכרת על דרך יריחו

****

שכונת ג'בל מוכאבר ג'בל מוכאבר ממוקמת על המורדות המזרחיים והצפוניים של הר אצל (או "ג'בל מוכאבר" בשמו הערבי). בתי ג'בל מוכאבר עוטפים את הרכס מצפון וממזרח, לאורך תוואי אחד מיובלי נחל קדרון. בעבר היה כפר מיסודם של בני השבט הבדואי ערב א-סוואחרה. כיום נחשב הכפר מבחינה מוניציפלית לאחת משכונות העיר.

תושבי הכפר, כמו התושבים בשכונות שהיו עד מלחמת ששת הימים בשלטון ירדן, נחשבים לתושבי ירושלים, והם בעלי תעודות זהות כחולות ונהנים ממלוא זכויות האזרח בישראל, למעט זכות הבחירה לכנסת וקבלת דרכון ישראלי.

אום ליסון היא שכונה המהווה שלוחה של שכונת צור באהר הסמוכה. הכניסה המרכזית לשכונה היא מכיוון שכונת תלפיות מזרח.

הכביש האמריקאי : סלילת כביש הטבעת המזרחי

****

בעשור השני של המאה ה-21 החלה מוריה חברה לפיתוח ירושלים לקדם תוכנית אלטרנטיבית לחלקו המרכזי והדרומי של כביש הטבעת המזרחי, בין מחלף הזיתים ובין כביש 398 מדרך חברון בירושלים לעבר תקוע.

***

הקטע המרכזי של התוכנית מתבסס על שדרוג "הכביש האמריקאי" הקיים ולא על סלילת כביש מהיר חדש.

הכביש האמריקאי" נסלל , בשנת 1,966 במימון אמריקאי בזמן השלטון הירדני,

הכביש האמריקאי” תוכנן ונפרץ באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, בשנת 1966 עוד לפני מלחמת ששת הימים, על-ידי חברה אמריקאית שעבדה עבור ממשלת ירדן – מכאן שמו.

הכביש נסלל על פי תוכנית מתאר למזרח ירושלים שתכנן האדריכל הבריטי הנרי קנדל. הכביש נועד לחבר בין הכפרים שמדרום-מזרח לירושלים בשולי נחל קדרון תוך יצירת ציר תנועה חלופי לדרך חברון אשר הייתה בצד הישראלי של הגבול.

עם פרוץ המלחמה ב-1967, הופסקו עבודות הביצוע: חלקו הדרומי של הכביש כבר היה מוכשר ומוכן לסלילה – ואכן נסלל מאוחר יותר על-ידי עיריית ירושלים הישראלית – ואילו חלקו הצפוני רק נפרץ ומכונה על ידי התושבים הפלסטינים “הדרך הלבנה”.

במסגרת שנערכה לשכונת אס-סוואחרה באמצע שנות ה-90 קיבל הכביש האמריקאי לראשונה הסדרה סטטוטורית כרצועת דרך נופית-כפרית ברוחב של כ-30 מ’. רוב רובו של השטח בשני צידי הכביש נותר בייעוד לשטחים פתוחים, למעט שטח למגורים בקונבר (ממזרח) ומספר איזורי מגורים בצד המערבי, עם זכויות בניה המתאימות לאזור כפרי.

החל מאמצע שנות ה-2000, לקראת אישורה להפקדה של תכנית מתאר ירושלים 2000, היה כבר ידוע כי הכביש הולך לשנות את פניו ולהפוך לרחוב עירוני. בכל זאת, תושבים שבקשו לקדם תכניות פרטיות לאורך הכביש המשיכו להידחות על הסף בטיעון שטרם נקבעה המדיניות החדשה.

ביולי 2019, הופקדה תכנית מתאר מפורטת ל”פיתוח עירוני לאורך הכביש האמריקאי” המפרטת את המדיניות החדשה, שנקבעה בקווים כללים מספר שנים קודם לכן בתכנית אב ערב אס-סוואחרה

בתכנית החדשה של הכביש שהוכנה בעשור השני של המאה ה-21, לאור של גדר ההפרדה (מרבית חומת ביטון) והגבלות התנועה לפלסטינים תושבי השטחים נקבע שהתוואי כולו יעבור בתוך תחומי ירושלים ולא ישמש לקישור בין בית לחם לרמאללה כמו בתוכנית המקורית.

הפרויקט חולק לשלושה מקטעים:

קטע צפוני – קטע באורך 3.2 ק"מ בין מחלף הזיתים בצפון וצומת עין- אלוזה בדרום ובו מנהרה באורך 1.6 ק"מ

קטע מרכזי – מחבר את צומת עין אלוזה בצפון וצומת שיח' סעד בדרום, מתבסס על שדרוג הכביש הקיים.

קטע דרומי – מחבר את צומת שיח' סעד בצפון עם כביש נחל דרגה בדרום, כולל גשר מעל לנחל דרגה, מתבסס בחלקו על הכביש הקיים ובחלקו על תוואי חדש

בנוסף ייסלל כביש אשר וינר מזרח – אשר יהווה חיבור בין הכביש האמריקאי לרמת רחל ואזור התעשייה תלפיות.

המקור עיריית ירושלים ומשרד התחבורה

כביש אמריקאי דרום הוא הפרויקט התחבורתי הגדול ביותר שנסלל במזרח ירושלים מאז איחוד העיר, הכולל כביש אורכי מרכזי שיחבר בין השכונות במזרח העיר מצפון לדרום ומדרום לצפון. הכביש אמור להקל מאוד על עומסי התנועה (בדרך חברון ובדרך בית לחם) ולהגדיל את הנגישות לשכונות במזרח ירושלים.

פרויקט הכביש האמריקאי הינו חלק ממכלול ההשקעות הנרחבות של עיריית ירושלים ומשרד התחבורה במזרח העיר וזאת בנוסף לתוכנית החומש שבמסגרתה משקיע העירייה כ-50 מיליון ₪ בפרויקטים בשכונות במזרח העיר.