"נוצרים ביפו" – רקע למיזם, ריכוז, תובנות וסיכום (כמעט סופי)5 ביולי 2020

 

עניינו של תיעוד זה הוא ריכוז וסיכום (כמעט סופי) של המיזם "נוצרים ביפו" שמטרתו ללמוד אודות הנוכחות של הקהילות הנוצריות ביפו בהווה וגם בעבר לבקר במתחמיהם (מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי עלמין ועוד).

 

במסגרת מיזם זה נכתבו עד כה ארבעה עשר תיעודים וכולם מרוכזים למטה.

 

התיעודים הם של הביקורים במתחמים ובקהילות הנוצריות, בחלקם נפגשתי עם ראשיהם, וכוללים צילומים רבים של המנזרים, הכנסיות, מוסדות הקהילה, בית ספר ובית עלמין.

 

לדאבוני במנזר אחד ובכנסייה אחת לא התאפשר ביקור בפנים בגלל אילוצי הקורונה.

 

לא התאפשר ביקור במתחם נטוש ונעול של כנסייה נוספת.

 

ביקורים אלה ביפו מבחוץ ובפנים, היו תשע פעמים בהם הגעתי ליפו: הראשון ב-21/5/2020 והאחרים בחודש לאחר מכן בין 7/6/2020 ל-4/7/2020

 

בשלושה סיורים הצטרפו אלי שמעון גת (היסטוריון, מרצה ומורה דרך)  שרון רגב (מורת דרך ומנהלת מח' דתות במשרד החוץ) ובסיור אחד הצטרפו עופרה שמע ואיציק ליטני (שניהם מורי דרך) ומוטי ארמלין (חבר סקרן ומתעניין). עם תחילת המיזם התעניינו עוד כמה מורי דרך שביקשו להצטרף לסיורים אולם, הם לא הגיעו.

 

******

הרעיון לפרויקט זה נבע מסקרנות רבה והרצון להעמיק ללמוד ולהכיר את יפו בכלל ומנקודת מבט נוצרית בפרט.

 

הנוכחות הנוצרית ביפו במשך הדורות נבעה ממספר סיבות עיקריות.

 

מקומה וקדושה של העיר במסורת הנוצרית נבעה מהאמונה על  פעילות של פטרוס הקדוש: נס החייאת הצדיקה טביטא וחזיון על גג ביתו של שמעון הבורקסקי.

 

הנוכחות הנוצרית התקיימה כבר בתקופה הביזנטית ונמשכה לאורך ההיסטוריה כמעט ברצף למעט מאות שנים של היעדרות.

 

חשיבותה של העיר לעולם הנוצרי בימי הביניים ובעת החדשה ועד הקמת מדינת ישראל נבעה גם מהיבט הגיאוגרפי והפוליטי, קרי היותה שער הכניסה הראשי לארץ ישראל מהים דרכו הגיעו הצליינים לארץ הקודש.

 

במחצית המאה ה-19 הגיעו ליפו והתיישבו סוחרים אמידים מלבנון.

 

הנוכחות הנוצרית הפיסית המרשימה בעיר היא גם פרי פעילות מעצמות אירופה החל מהרבע האחרון של המאה ה-19 בשלהי השלטון העותמאנים ובתחילת המאה ה-20 בזמן שלטון הבריטים שבנו מספר מנזרים וכנסיות וגם מוסדות שישרתו את הקהילות המקומיות בענייני חינוך ובריאות.

 

עד 1948 יפו הייתה עיר עצמאית שעמדה בפני עצמה ומאז ימיה הראשונים של מדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד מתל אביב.

 

היום הקהילה הנוצרית הערבית ביפו קטנה מאוד ביחס לגודלה בתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל. היא כוללת בין 6,500 ל-7,000 נפש ופעילה מאוד בכלל הקשור לענייני דת, חינוך, רווחה, צדקה וקבורה.

 

יפו היא גם מקום כינוס של קהילות נוצריות שאנשיהם אינם ערבים המתגוררים במטרופולין תל אביב. מדובר על קהילת קתולים דוברי עברית, עובדים זרים, מהגרי עבודה וגם כאלה המזדמנים למרחב המטרופולין לרבות סגל דיפלומטי ותיירים. היא וגם מקום כינוס של הקהילה היהודית המשיחית של תל אביב יפו..

 

ביפו, באחד ממתחמי הכנסייה הלטינית נמצא מקום מושבו של נציג הוואתיקן בארץ ישראל.

 

******

 

מיזם זה הוא גם המשך של המיזם שמטרתו להכיר את המיעוט הנוצרי במדינת ישראל.

 

מיזם זה החל בשנת 2019 ונמשך במחצית הראשונה של שנת 2020 וכלל את סיורים בגליל, בחיפה ובלוד, ביהודה ובבקעת הירדן שהניבו את התיעודים הבאים:

בגליל

* אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא
* ג'יש – מרבית תושביו נוצרים מרוניים
עכו, כנסיות נוצריות
* כפר יאסיף ואבו סנאן, קהילות נוצריות, כנסיות ועוד
* טורען שבגליל התחתון המרכזי
* הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון)
* הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני)
ג'יש שבגליל העליון, כמחצית אוכלוסייתו נוצרית וכמחציתה מוסלמית
* הכפר המרוני בירעם – בית הקברות של היישוב (חלק שלישי)
* הכפר איקרית שבגליל העליון ההררי המערבי
* מעלול, הכפר שהיה בגליל התחתון, שרידיו וכנסיותיו

חיפה

*"נוצרים בחיפה" (4 סיורים), נובמבר 2019, (12 תיעודים)
– חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי
– חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית
– חיפה, הכנסיות הלטיניות (רומיות-קתוליות)
– חיפה, מנזרי הכרמליטים על הכרמל
– חיפה, הכנסייה הארמנית
– חיפה, מתחם הקתוליים דוברי עברית
 – חיפה, מתחמי העידה האורתודוקסית
 – חיפה, מוסדות קתוליים: חינוך, בריאות, רווחה ואירוח
 – חיפה, מתחמי העדה האנגליקנית
  – חיפה, קהילות משיחיות יהודיות
  – חיפה, קהילות אוונגליות
  – חיפה, הכנסייה האורתודוקסית (הפרובוסלבית) הרוסית אליהו הנביא

לוד 

* לוד, סיור ברגל במרכז העיר העתיקה
* לוד, סיור ברגל וברכב בעיר הישנה
* לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

יהודה

* מנזרים וכנסיות בכפר המוסלמי אבו גוש
* פגישה עם האב אולבייה במנזר הבנדיקטי באבו גוש

 

בקעת הירדן: חג ההתגלות בקאסר אל יהוד

* עם אלפי הצליינים בחג ההתגלות (האפיפניה) בקאסר אל-יהוד
* אתר הטבילה קאסר אל יהוד מקום אירועי חג ההתגלות (אפיפנה)
* צלייני הכנסיות האורתודוכסיות והפרובוסליות בחג ההתגלות (אפיפנה)
* אנשי הקהילה האריתריאית בישראל בחג ההתגלות (אפיפנה)
* מאמיני הכנסייה הסורית – אורתודוקסית בחג ההתגלות (אפיפנה)
* קהילת הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בחג ההתגלות (אפיפנה)

 

 

יפו טרם היווצרות הנצרות

יפו היא מערי הנמל העתיקות בעולם. השרידים הקדומים ביותר שהתגלו ביפו הם שרידי חלקלקה שהקיפה את גבעת יפו מתקופת החיקסוס, במאה ה-18 לפנה"ס. כן נמצאו  שרידי יישוב משלהי המאה ה-17 לפנה"ס והמחצית הראשונה של המאה ה-16 לפנה"ס. מתקופת הברונזה המאוחרת (המחצית שנייה של המאה ה-16 לפנה"ס והמאה ה-15 לפנה"ס התגלו שרידי בניינים מלבנים על יסודות אבן.

 

לראשונה נזכרת יפו בכתובים באגרות מצריות משנת 1470 לפנה"ס, המתפארות בכיבושה על ידי הפרעה תחותמס השלישי, גם במכתבי אל עמרנה נזכרת יפו, בשמה הפרעוני יא-פּוּ. המצרים שלטו על יפו ועל דרך הים עד המאה ה-12 לפנה"ס אז  פלשו הפלשתים לארץ ישראל והשתלטו על שפלת החוף ובכללה יפו.

 

יפו מוזכרת בשלושה מספרי התנ"ך.
* בספר יהושע מוצבת העיר בתחום נחלת שבט דן, "וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ." אך נראה כי השבט לא הצליח לכבוש את כל נחלתו.
* בספר דברי הימים ב, בתיאור בניית המקדש על ידי שלמה המלך נאמר כי דרכה הגיעו הארזים ששימשו לבניין בית המקדש "וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלָ‍ִם" (דברי הימים ב ב' ט"ו); בתיאור המקביל בספר מלכים לא מוזכרת יפו.
* בספר יונה בתיאור בריחתו משליחותו אל נינוה של יונה הנביא הוא החל בה את מסעו "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה." (יונה א' ג').

 

בתקופה הפרסית הייתה יפו, ככל ערי יהודה, תחת שלטון ממלכת פרס, שמסרה אותה לפיניקים. בספר עזרא (ג' ז') מוזכר כי דרך נמל יפו הובאו גם הארזים לבניין בית המקדש השני

 

בשנת 301 לפנה"ס נכבשה יפו בידי שליט מצרים תלמי הראשון, שהפך את העיר לנמל חשוב בממלכתו. בימי מרד החשמונאים התנכלו תושבי העיר ההלניסטים ליהודים והטביעו כמה מאות מהם בים. כתגובה פשט יהודה המכבי על יפו והשמיד את הנמל והספינות בו. אחיו יהונתן כבש שוב את העיר מידי אפולוניוס, שר הצבא של סוריה.

 

השלטון בעיר התחלף מספר פעמים, בית סלאוקוס סיפח את העיר אל הממלכה הסלאוקית אולם איפשר לתושביה עצמאות בענייני פנים. (ספר חשמונאים ב', י"ב, ג'-ו'). ב-142 לפנה"ס הצליחו שמעון התרסי ויונתן הוופסי לכבוש את העיר ולהושיב בה יהודים, והיא הייתה לנמל חשוב לממלכת החשמונאים, ושימשה את אלכסנדר ינאי ואשתו שלומציון המלכה.

 

בשנת 67, בימי המרד הגדול, כבשו הרומאים את העיר לאחר קרב ימי עז, הציתו אותה וטבחו בתושביה.

 

מקומה של יפו
באמונה והמסורת הנוצרית  

מקומה של יפו באמונה והמסורת הנוצרית נובעת מפעילות של פטרוס הקדוש בה: הראשון, נס החייאתה של טביתא והשני חזון ההתגלות שלו בבית שמעון בורסקאי המסמל את פתיחת הדרך הגוים להצטרף לנצרות.

 

פטרוס הקדוש כמו ישוע היה יהודי, דיג מהעיר טבריה שנקרא שמעון בר יונה. הוא הפך להיות בכיר מבין שנים עשר השליחים של ישוע המוזכרים בברית החדשה ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). השם פטרוס ניתן לו כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית, פטרוס) ועל הצור (ביוונית פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 17–19). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.

 

נס החייאתה של טביתא (מעשה שליחים פרק ט') – בְּיָפוֹ הָיְתָה תַּלְמִידָה וּשְׁמָהּ טָבִיתָא, כְּלוֹמַר צְבִיָּה, וְהִיא רַבַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמַרְבָּה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. 37 בַּיָּמִים הָהֵם חָלְתָה וָמֵתָה, וּלְאַחַר שֶׁרְחָצוּהָ שָׂמוּ אוֹתָה בַּחֲדַר הָעֲלִיָּה. 38 כֵּיוָן שֶׁלּוֹד קְרוֹבָה לְיָפוֹ וְהַתַּלְמִידִים שָׁמְעוּ כִּי כֵּיפָא שָׁם, שָׁלְחוּ אֵלָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְהַפְצִיר בּוֹ שֶׁיְּמַהֵר לָבוֹא אֲלֵיהֶם. 39 כֵּיפָא קָם וְהָלַךְ אִתָּם. כְּשֶׁהִגִּיעַ הִכְנִיסוּהוּ אֶל הָעֲלִיָּה, וְכָל הָאַלְמָנוֹת עָמְדוּ לְיָדוֹ בּוֹכִיּוֹת וְהֶרְאוּ לוֹ כֻּתָּנוֹת וּבְגָדִים שֶׁעָשְׂתָה צְבִיָּה בְּעוֹדָהּ עִמָּהֶן. 40 הוֹצִיא כֵּיפָא אֶת כֻּלָם הַחוּצָה, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִתְפַּלֵּל, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַגּוּפָה אָמַר: "טָבִיתָא, קוּמִי!" הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וּכְשֶׁרָאֲתָה אֶת כֵּיפָא יָשְׁבָה. 41 הוּא הוֹשִׁיט אֵלֶיהָ אֶת יָדוֹ וְהֵקִים אוֹתָהּ. אָז קָרָא לַקְּדוֹשִׁים וְלָאַלְמָנוֹת וְהִצִּיג אוֹתָהּ חַיָּה לִפְנֵיהֶם. 42 הַדָּבָר נוֹדַע בְּכָל יָפוֹ וְרַבִּים הֶאֱמִינוּ בָּאָדוֹן. 43 אַחֲרֵי כֵן נִשְׁאַר כֵּיפָא בְּיָפוֹ יָמִים רַבִּים אֵצֶל אִישׁ אֶחָד שֶׁהִתְפַּרְנֵס מֵעִבּוּד עוֹרוֹת, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ.

 

חזון ההתגלות שלו בבית שמעון בורסקאי- לאחר מעשה נס החייאתה נשאר כיפא ביפו ימים רבים והתארח אצל איש אחד שהתפרנס מעיבוד עורות ונקרא שמעון הבורסקאי. יום אחד בשעת צהרים עלה לגג הבית על מנת להתפלל. הוא היה רעב ורצה לאכול. אבל בעת שהכינו את האוכל הופיע בפניו חיזיון, ובו מלאך שציווה אותו לאכול מ"כל בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים". פטרוס מחה כי מעולם לא אכל "פיגול וטמא" ונענה כי "את אשר טיהר האלוהים אתה אל תטמאנו". חזיון זה של פטרוס הכשיר את הקרקע לביטול דיני הכשרות הנהוגים ביהדות ואפשר האפשרות לקבל לא יהודים לנצרות. החלום פתח את הדרך להפצת הנצרות לשאר העולם. המעשה הראשון של פטרוס היה הפיכת של שר המאה הרומי קורנליוס בקיסריה לנוצרי.

 

1. אִישׁ הָיָה בְּקֵיסַרְיָה, קוֹרְנֶלְיוֹס שְׁמוֹ, שַׂר מֵאָה מִן הַגְּדוּד הַנִּקְרָא הָאִיטַלְקִי; 2 חָסִיד הָיָה וִירֵא אֱלֹהִים הוּא וְכָל בֵּיתוֹ, וְגוֹמֵל חֲסָדִים רַבִּים לָעָם וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל עֵת. 3 בְּאַחַד הַיָּמִים, סָמוּךְ לְשָׁעָה שָׁלוֹשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, רָאָה מַרְאֶה בָּרוּר: מַלְאַךְ אֱלֹהִים בָּא אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ, "קוֹרְנֶלְיוֹס!" 4 כְּשֶׁהִבִּיט בּוֹ נִתְמַלֵּא פַּחַד וְאָמַר: "מַה זֶּה, אֲדוֹנִי?" הֵשִׁיב לוֹ הַמַּלְאָךְ: "תְּפִלּוֹתֶיךָ וצִדְקוֹתֶיךָ עָלוּ לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. 5 וְעַכְשָׁו שְׁלַח אֲנָשִׁים לְיָפוֹ וּקְרָא לְשִׁמְעוֹן הַמְכֻנֶּה כֵּיפָא. 6 הוּא מִתְאָרֵחַ אֵצֶל בֻּרְסִי אֶחָד, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ, אֲשֶׁר בֵּיתוֹ עַל-יַד הַיָּם." 7 אַחֲרֵי שֶׁהָלַךְ הַמַּלְאָךְ הַמְדַבֵּר אֵלָיו, קָרָא קוֹרְנֶלְיוֹס לִשְׁנַיִם מֵעֲבָדָיו וּלְחַיָּל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁהָיָה מִמְּשָׁרְתָיו הַמְקֹרָבִים. 8 הוּא סִפֵּר לָהֶם אֶת הַכֹּל וְשָׁלַח אוֹתָם לְיָפוֹ. 9 לְמָחֳרַת, כַּאֲשֶׁר נָסְעוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִתְקָרְבוּ אֶל הָעִיר, עָלָה כֵּיפָא אֶל הַגַּג לְהִתְפַּלֵּל; זֶה הָיָה בְּעֵרֶךְ בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם. 10 הוּא הָיָה רָעֵב וְרָצָה לֶאֱכֹל. אֲבָל בְּעֵת שֶׁהֵכִינוּ אֶת הָאֹכֶל הָיְתָה עָלָיו הָרוּחַ 11 וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה אֶת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים (יחזקאל א' א') וְיוֹרֵד אֵיזֶה כְּלִי דּוֹמֶה לְמִפְרָשׂ גָּדוֹל, מוּרָד בְּאַרְבַּע קְצוֹתָיו אֶל הָאָרֶץ, 12 וּבוֹ מִכָּל חַיּוֹת הָאָרֶץ וְהָרְמָשִׂים וּמִכָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם. 13 וְקוֹל הָיָה אֵלָיו: "קוּם, כֵּיפָא, שְׁחַט וֶאֱכֹל!" 14 אָמַר כֵּיפָא: "בְּשׁוּם פָּנִים לֹא, אֲדוֹנִי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא אָכַלְתִּי שׁוּם פִּגּוּל וְטָמֵא."(ויקרא כ' כה') 15 שֵׁנִית הָיָה הַקּוֹל אֵלָיו: "לַאֲשֶׁר טִהֵר אֱלֹהִים, אַתָּה אַל תִּקְרָא 'טָמֵא'." 16 כָּךְ הָיָה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים וּמִיָּד נִלְקַח הַכְּלִי הַשָּׁמַיְמָה. 17 כֵּיפָא הָיָה עוֹדֶנּוּ חוֹכֵךְ בְּדַעְתּוֹ מַה כַּוָּנַת הַמַּרְאֶה שֶׁרָאָה, וְהִנֵּה הָאֲנָשִׁים, שֶׁנִּשְׁלְחוּ מֵאֵת קוֹרְנֶלְיוֹס וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, עָמְדוּ בַּשַּׁעַר. 18 הֵם קָרְאוּ וְשָׁאֲלוּ אִם שִׁמְעוֹן הַמְכֻנֶּה כֵּיפָא מִתְאָרֵחַ שָׁם. 19 כְּשֶׁהִרְהֵר כֵּיפָא עַל הַמַּרְאֶה אָמְרָה לוֹ הָרוּחַ: "הִנֵּה כַּמָּה אֲנָשִׁים מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ. 20 קוּם, רֵד וְלֵךְ אִתָּם, אַל תְּהַסֵּס, כִּי אֲנִי שְׁלַחְתִּים." 21 יָרַד כֵּיפָא אֶל הָאֲנָשִׁים וְאָמַר: "הִנֵּה אֲנִי הָאִישׁ שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים. לְשֵׁם מַה בָּאתֶם?" 22 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ: "שַׂר הַמֵּאָה קוֹרְנֶלְיוֹס, אִישׁ צַדִּיק וִירֵא אֱלֹהִים אֲשֶׁר שֵׁם טוֹב לוֹ בְּקֶרֶב כָּל הָעָם הַיְהוּדִי, צֻוָּה עַל-יְדֵי מַלְאָךְ קָדוֹשׁ לִקְרֹא לְךָ אֶל בֵּיתוֹ וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרִים מִפִּיךָ." 23 כֵּיפָא הִזְמִינָם לְהִכָּנֵס וְאֵרַח אוֹתָם. לְמָחֳרָת קָם וְיָצָא אִתָּם, וְכַמָּה מִן הָאַחִים שֶׁבְּיָפוֹ נִלְווּ אֵלָיו. 24 יוֹם לְאַחַר מִכֵּן בָּאוּ לְקֵיסַרְיָה, וְקוֹרְנֶלְיוֹס חִכָּה לָהֶם עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתוֹ וִידִידָיו הַמְקֹרָבִים שֶׁכִּנֵּס אֶצְלוֹ. 25 כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ כֵּיפָא נִגַּשׁ אֵלָיו קוֹרְנֶלְיוֹס, נָפַל לְרַגְלָיו  וְהִשְׁתַּחֲוָה.26 הֵקִים אוֹתוֹ כֵּיפָא בְּאָמְרוֹ: "קוּם! גַּם אֲנִי עַצְמִי בֶּן אֱנוֹשׁ". 27 כְּשֶׁהוּא מְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ נִכְנַס הַבַּיְתָה וּמָצָא נֶאֱסָפִים רַבִּים. 28 אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאָסוּר לְאִישׁ יְהוּדִי לִהְיוֹת חָבֵר לְנָכְרִי אוֹ לָבוֹא אֵלָיו,(שמות לד' טו') אַךְ לִי הֶרְאָה אֱלֹהִים שֶׁלֹּא לִקְרֹא לְשׁוּם אָדָם 'שִׁקּוּץ' אוֹ 'טָמֵא'. 29 לָכֵן גַּם בָּאתִי לְלֹא הִתְנַגְּדוּת כְּשֶׁנִּקְרֵאתִי. כָּעֵת אֲנִי שׁוֹאֵל לְשֵׁם מַה קְּרָאתֶם לִי?" 30 הֵשִׁיב קוֹרְנֶלְיוֹס: "לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים הִתְפַּלַּלְתִּי בְּבֵיתִי בְּדִיּוּק בַּשָּׁעָה הַזֹּאת, בְּשָׁלוֹשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, וְהִנֵּה עָמַד לְפָנַי אִישׁ בִּלְבוּשׁ מַבְהִיק 31 וְאָמַר, 'קוֹרְנֶלְיוֹס, תְּפִלָּתְךָ נִשְׁמְעָה וְצִדְקוֹתֶיךָ עָלוּ לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהִים. 32 שְׁלַח לְיָפוֹ וּקְרָא לְשִׁמְעוֹן הַמְכֻנֶּה כֵּיפָא. הוּא מִתְאָרֵחַ בְּבֵיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הַבֻּרְסִי עַל-יַד הַיָּם.' 33 לְפִיכָךְ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ מִיָּד וְאָכֵן טוֹב עָשִׂיתָ שֶׁבָּאתָ. כָּעֵת אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ נִמְצָאִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לִשְׁמֹעַ אֶת כָּל מַה שֶּׁאֲדֹנָי צִוָּה עָלֶיךָ."(דברים ה' כז')

 

34 פָּתַח כֵּיפָא בִּדְבָרוֹ וְאָמַר: "בֶּאֱמֶת רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא פָּנִים,(שמואל א', טז' ז';דברי הימים ב', יט' ז') 35 אֶלָּא בְּכָל עַם וְעַם מִי שֶׁיָּרֵא אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה צֶדֶק רָצוּי לְפָנָיו.(תהילים טו' א'-ב';קמז' יא') 36 אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת הַדָּבָר שֶׁשָּׁלַח לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּבַשְּׂרוֹ שָׁלוֹם עַל-יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹן הַכֹּל, 37 דָבָר שֶׁהָיָה בְּכָל יְהוּדָה וְהֵחֵל בַּגָּלִיל לְאַחַר הַטְּבִילָה שֶׁהִכְרִיז יוֹחָנָן: 38 יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת, אֲשֶׁר אֱלֹהִים מָשַׁח אוֹתוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבִגְבוּרָה,(ישעיהו יא' ב';סא' א') הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד וּמְרַפֵּא אֶת כָּל הַנִּדְכָּאִים תַּחַת יַד הַשָּׂטָן, כִּי אֱלֹהִים הָיָה אִתּוֹ. 39 וְאָנוּ עֵדִים עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בְּאֶרֶץ הַיְּהוּדִים וּבִירוּשָׁלַיִם; הוּא אֲשֶׁר גַּם הֲרָגוּהוּ בְּהוֹקָעָה עַל עֵץ. 40 אוֹתוֹ הֵקִים הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְנָתַן לוֹ לְהֵרָאוֹת, 41 לֹא לְכָל הָעָם, אֶלָּא לְעֵדִים שֶׁאֱלֹהִים קָבַע אוֹתָם מֵרֹאשׁ, לָנוּ אֲשֶׁר אָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ אִתּוֹ אַחֲרֵי קוּמוֹ מִן הַמֵּתִים. 42 הוּא צִוָּה עָלֵינוּ לְהַכְרִיז לָעָם וּלְהָעִיד כִּי אוֹתוֹ שָׂם הָאֱלֹהִים לְשׁוֹפֵט הַחַיִּים וְהַמֵּתִים. 43 עָלָיו כָּל הַנְּבִיאִים מְעִידִים כִּי כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ יְקַבֵּל בִּשְׁמוֹ סְלִיחַת חֲטָאִים."(ישעיהו נג' ה'-ו'). 

 

44 בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר כֵּיפָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָלְחָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר. 45 הַמַּאֲמִינִים בְּנֵי הַמִּילָה אֲשֶׁר נִלְווּ אֶל כֵּיפָא הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל שֶׁמַּתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִשְׁפְּכָה גַּם עַל הַגּוֹיִים, 46 שֶׁכֵּן שָׁמְעוּ אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנוֹת וְנוֹתְנִים גְּדֻלָּה לֵאלֹהִים.(יואל ג' א') 47 הֵגִיב כֵּיפָא וְאָמַר: "הַאִם יָכוֹל מִישֶׁהוּ לִמְנֹעַ אֶת הַטְּבִילָה בְּמַיִם מֵאֵלֶּה שֶׁקִּבְּלוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּמוֹנוּ?" 48 הוּא צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִטָּבֵל בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. אַחֲרֵי כֵן בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהִשָּׁאֵר אֶצְלָם כַּמָּה יָמִים.

 

הנוכחות הנוצרית ביפו
מראשית היווצרות הנצרות
ועד ימי הביניים

בתקופה הרומית, כנראה טרם היווצרות הנצרות, התכנס היישוב בתחומי התל. באזורים ממזרח לתל אשר שימשו בעבר למגורים ותעשייה נמצאו קברים בלבד. ברחבי העיר נמצאו חרסים מהתקופה הרומית כמעט ללא שרידים אדריכליים, אשר נמצאו בעיקר בתל בתקופה זו.

 

בתקופה הביזנטית חל שינוי באופי העיר והיא התחזקה והתפשטה לאזורים נרחבים כבעבר. בתקופה זאת הייתה כבר ביפו, כנראה קהילה נוצרית. ייתכן שאז הייתה בעיר איזושהי כנסייה אבל, אף שריד ממנה לא נמצא בחפירות הארכיאולוגיות. מספר מבנים שנמצאו בתל מייצגים שלבים שונים של ההתיישבות בתקופה זו. ממזרח לתל נמצאו שרידי רובעי מגורים, בית מרחץ ומתקנים. גם ממערב לתל באזור הנמל נמצאו שרידי מבנים, ואף נמצאו שרידי הרציף הקדום. בשטחים מצפון ומדרום וברחבי העיר נמצאו ממצא חרסים רב ושרידי בנייה. קברים נתגלו במתחם אנדרומדה. נראה אם כן שגבולות העיר הביזנטית היו מצפון לאתר זה.

 

לאחר הכיבוש המוסלמי של הארץ בשנת 638 ירדה יפו מחשיבותה ואוכלוסייתה בכלל וזו הנוצרית בפרט התמעטה מאוד, במקביל להתחזקות שכנתה רמלה, שהפכה לבירת הארץ המוסלמית. אז שימשה יפו כנמל של רמלה, כריבאט וכעיר מסחר.הממצא הארכיאולוגי שנתגלה מהתקופה האסלאמית הקדומה מזכיר באופיו את הממצא מהתקופה הביזנטית – שרידי מבנים ומתקנים והמשך השימוש במבנים מהתקופה הביזנטית. היקף הממצאים לעומת זאת, מצביע על ירידה משמעותית בכלל הפעילות בעיר ולכן נראה כי בתקופה זו הצטמצמו גבולות העיר.

 

לפי המקורות ההיסטוריים, במאה ה-11 ערב הכיבוש הצלבני נטשו המוסלמים את יפו, הרסו את העיר ואת הנמל , השאירו אותה חרבה והתושבים נטשו את העיר. הצלבניים שהגיעו במסע הצלב הראשון שיקמו וביצרו את העיר הם הכירו בחשיבות הנמל, שדרכו נשמר הקשר עם אירופה והגיעה אספקה ותגבורת צבאית והיה גם השער לעולי הרגל לארץ הקודש. בשנת 1101 הגיע לנמל יפו צי של 32 אוניות מהנמל האיטלקי בג'נובה עם הציוד הדרוש להקמת מגדלי המצור שהיו דרושים לכיבוש ירושלים. יפו הצלבנית הייתה לעיר משגשגת וחזקה. בשנת 1227 במסע הצלב השישי, הגיע לעיר פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, והחל בביצור חומותיה. הוא הפסיק את הבנייה כאשר הוברר לו כי יהיה זה מכשול לכריתת ברית שלום עם המוסלמים. ב-1252 הגיע ליפו לואי התשיעי, מלך צרפת במסע הצלב השביעי והורה לשקם את החומות, לבנות 24 מגדלים ולהקים את המנזר והכנסייה הפרנציסקנים הצרפתיים ביפו, ואז חזר לצרפת. שרידי ביצורים נמצאו באזור הנמל, בשוק הפשפשים ובבית החולים הצרפתי. ברחבי העיר כולה נמצאו שרידים אדריכליים – מבני מגורים לצד בנייה מסיבית יותר, ככל הנראה ציבורית. שרידי הרחובות מעידים על תכנון עירוני. לא נמצאו ביפו שרידי כנסייה (סנט פטרוס) שבנו הצלבנים אבל מן הכתובים ידוע על קיומה. עיר הנמל הראשית של הצלבנים בארץ ישראל היה עכו ולא יפו.

 

העיר הצלבנית הנוצרית נותרה הרוסה במשך שלוש מאות שנים ובמשך תקופה זאת היא שימשה כנמל של העיר רמלה.

 

הנוכחות הנוצרית ביפו
מראשית העת החדשה

 

עם תחילת השלטון העות'מני במשך המאה ה-16 יפו הייתה קטנה ונחשבה כפר במחוז עזה.

 

חידוש ימיה של יפו בעת החדשה כעיר שיש בה נוכחות נוצרית בולטת התרחש בתקופת השלטון העת'מאני והוא קשור לא רק בגלל חשיבותה במסורת הנוצרית, אלא ובעיקר בגלל היות הנמל השער הראשי לעולי הרגל אשר עשו את דרכם לירושלים.

 

במחצית המאה ה-17, בשנת 1642 התיישבו ביפו נזירים פרנציסקנים שהיו אמונים על המקומות הקדושים בארץ הקודש מטעם הכס הקדוש הקתולי. הם הקימו בתוך שרידי המצודה הצלבנית אכסניה אך נאלצו להרוס אותה בפקודת השלטונות העותמאניים. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1654 ניתנה להם רשות רשמית להקים מנזר, כנסייה קטנה ואכסניה לאירוח צליינים הקתולים (Casa Nova) שנקראה "ההוספיס הלאטיני" .

 

זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1667 הקימו הארמנים, ביוזמת הפטריארך של ירושלים, על מדרון העיר העתיקה, בסמיכות לרציף הנמל  מנזר על שם ניקולאס הקדוש שנחשב המבנה המבוצר בעיר ושימש אף הוא אכסניה לאירוח צליינים מארמניה. בנוסף הם רכשו בעיר נכסי נדל"ן. מסתבר שבית הארחה הארמני הראשון הוקם שנים מספר קודם לכן.

 

בחודשים אפריל–יוני 2010 בחפירות הצלה במתחם בית הסטודיות ברחוב נתיב המזלות 18, באחת משכבות החפירה, על אחד מקירות המבנה נתגלתה כתובת חקוקה על לוח אבן בשפה הארמנית המתארכת את הקמת המבנה לשנת 1651.  זיהוי שנת 1651 בכתובת הארמנית בעצם הופכת את מבנה בית הסטודיות למבנה מתחם ההארחה הארמני המקורי של יפו מהמאה ה-17. עד לחפירה זו נהוג היה לראות בהקמת מבנה הקאזה נובה הלטיני בשנת 1654 לסה"נ, את ראשית ההתיישבות המחודשת בעיר.  הכתובת המתארכת את הקמת המבנה לשנת 1651 מעידה כי הקאזה נובה שהוקם בשנת 1656 לא היה המבנה הראשון שהוקם עם חידוש ההתיישבות ביפו.

 

באותה עת נבנה בתוך העיר גם על ידי הפטריארכיה היוונית אותדוכסית  מנזר על שם המלאך גבריאל ושימש אף הוא אכסניה לאירוח צליינים אורתודוכסים. במקביל לבנייה האכסנייה והמנזרים, התפתח שוב היישוב הנוצרי בעיר ובהדרגה התפתחה הקהילה הערבית האורתודוכסית. בניית יפו נמשכה גם במאה ה-18.

 

במאה ה-18 השתפרו תנאי הביטחון בעיר והחלה פריחה כלכלית. באותה עת התיישבו בה סוחרים צרפתיים, סוכן הרפובליקה הוונציאנית, סוכנים קונסולרים של מדינת ויהודים יחידים. שגשוג זה נקטע בין השנים 1769 – 1775בגלל המאבק על השליטה בעיר בין הממשל העות'מאני ובין השליטים המקומיים. באותה תקופה העיר נכבשה ונהרסה פעמיים לאחר מצור ורבים מתושביה בני כל העידות הוצאו להורג.

 

בשנת 1799 נכבשה יפו  על ידי נפוליאון הוא לן במנזר הפרצסיקני, פצועי גייסותיו שוכנו במנזר היווני אורתודוכסי במנזר הארמני שימש כבית חולים בו שוכנו חייליו שחלו בדבר.

 

התעצמות הנוכחות הנוצרית
החל מראשית המאה ה-19
ובמשך תקופת השלטון הבריטי בארץישראל

 

בפריחה והשגשוג של יפו החלה בראשית המאה ה-19 ונמשכה עד ערב מלחמת העולם הראשונה. בראשית תקופה זאת יפו נחשבה יישוב קטן מערים אחרות בארץ ישראל ובסיומה עלתה לדרגת העיר השנייה בגודלה בארץ אחרי ירושלים.

 

בראשית מאה ה-19 העיר יפו נבנתה כמעט מחדש לאחר תקופת ההרס והמצור שפקדו אותה בסוף המאה ה-18. העיר נבנתה על הגבעה וסביבה נבנתה חומה מבוצרת. בחלקה המערבי של העיר בסמוך לנמל בתוך החומה התחיל להתהוות ריכוז של נוצרים שהחל להתפשט דרומה. בשלוש הכנסיות שהתקיימו בעיר באותה עת הלאטינית, היוונית אורתודוכסית והארמנית היה לכל אחת מכלול שכלל מנזר, כנסייה ואכסנייה לאירוח הצליינים, שכאמור, נבנה כבר במאה ה-17 והמאה ה-18.

 

מחוץ לחומות, מדרום לעיר, היו בתי קברות. בשנת 1835 נבנו בפקודת אברהים פחה ועל ידי הארמנים והיוונים – אורתודוכסים, שני מבנים בסמוך לבתי הקברות הנוצרים. המבנים נועדו לשמש קארטינה לצליינים

 

באותה עת הגיעו ליפו קהילות מבני העדות הנוצריות והתבססו בעיר. במקביל החלה בניית כנסייות, מנזרים, בתי חולים ובתי ספר ששימשו קהילות אלה.

 

כבר בראשית המאה ה-19 הגיעו מלבנון קבוצה של סוחרים בני העדה המרונית  בשנת 1855 הם בנו בתוך העיר העתיקה כנסייה אולם, בהמשך השנים נהרסה. עם התפתחות שכונת ע'גמי מדרום לעיר העתיקה הם עברו להתגורר בה ושם בנו בשנת 1905 את כנסיית ומנזר אנטוניוס הקדוש.

 

עוד לפני הגעת המרונים, בימי שלטונו של מוחמד עלי בארץ ישראל (1831 – 1840) הגיעו לעיר בני הקהילה הקופטית המצרית ובנו מנזר על שם אנטוניוס הקדוש במרחק מחוץ לחומות העיר העתיקה ולצידו בנו אכסנייה לקליטת עולי הרגל הקופטים בדרכם ממצרים לירושלים .

 

היוונים אורתודוכסים שהגיעו ליפו כבר במחצית המאה ה-17, הגבירו את אחיזתם ביפו במחצית המאה ה-19, הודות להגברת המעורבות האמפריה הרוסית בענייני ארץ ישראל שפרשה את חסותה עליהם ושלחה לארץ מאות אלפי צליינים. בחצר מנזר מיכאל הוקמו מבנים אחדים ששימשו כאכסנייה לצליינים. בשנת 1870 בנתה הקהילה האורתודוכסית הערבית מדרום ומחוץ לחומות העיר העתיקה כנסייה שהוקדשה לגיאורגיוס הקדוש.

 

בתחילת המאה ה-19 שקמו הארמנים את המנזר סנט ניקולאס לאחר ההרס שזרעו בו גייסות נפוליאון. הם הפכו אותו לבית אירוח ואכסניה לעולי הרגל הארמנים.

 

במחצית המאה -19, יפו הצטיינה בהותה מקום משיכה לניסיונות התיישבות חקלאיים של נוצרים זרים שנבעו מתסיסה דתית ותפיסות הקשורות באמונות בדבר שיבתו של ישוע לשלטון בעולם . ניסיונות אלה התנהלו בשני גלים: הראשון במחצית הראשונה של שנות החמישים (קבוצת קלורינדה מיינור בהר התקווה וועוד) והשני במחצית השנייה של שנות השישים שלה (המושבה האמריקאית, המושבה הגרמנית). רק מיעוטם הצליחו להתבסס ולשמור על רציפות יישובית אחרי פרקי זמן אלה.

 

באותה עת, במחצית המאה ה-19, לאחר מלחמת קרים (1853–1856), שבה ניגפה האימפריה הרוסית על ידי קואליציה של האימפריה העות'מאנית עם האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה, החלה כניסת מעצמות אירופה לארץ ישראל לאחר שניתנה להן הזכות  לפעול ולבנות בה.

 

בין השנים 1882 ל-1914 חלו ביפו שני תהליכים האחד בנייה חדשה בתחום העיר העתיקה והשני היציאה מחוץ לחומות ובשניהם הייתה בניה נוצרית של מבני דת ובניה לצורכי מסחר ומגורים בשכונת עג'מי בחלקה הדרומי של העיר.

 

בין השנים 1888– 1894 בחסות בית המלוכה הספרדי, במקום בו נבנתה במאה ה-17 כנסייה קטנה ואכסניה לאירוח צליינים הקתולים (Casa Nova), בנו שני נזירים פרנציסקנים, האח סראפין מפלרמו והאח ברנדין מרומא את מנזר וכנסייה על שם פטרוס הקדוש בסגנון ברוק. הכנסייה הורחבה בשנת 1903 ושימשה ככנסייה הקתולית הראשית של העיר בשלהי השלטון העותמאני וחלק מתקופת המנדט.

 

בשנת 1870 החלה הקהילה הערבית אורתודוכסית בלבנות מדרום ובצמוד לעיר העתיקה את מתחם כנסיית ג'ורג' הקדוש

 

בשנת 1882 בנו מסדר האחים הצרפתי "דה לה סאל" שהגיעו מצרפת את בית הספר לבנים Collège des Frères ובשנת 1885 נבנה בחסות ותמיכת ממשלת צרפת בית החולים הצרפתי על שם סנט לואי ביפו באותה עת מסדר הנזירות הצרפתי סנט ג'וזף בנו את בית הספר לבנות.

 

בשנת 1894 השלימה הכנסייה רוסית פרבוסלבית לבנות ממזרח ליפו, בסמוך לאבו כביר את הכנסייה הכנסייה נבנתה כמקום אכסנייה לצלינים עם גינה גדולה ופרדס, סביב בית קברות יהודי מהתקופה הרומית שנתגלה במקום, שכיום אנחנו יודעים שהוא רומי מאוחר עד ביזנטי. הטענה הייתה ששם נמצא קבר טביתא. בהמשך זלגו לשם כלל מסורות פטרוס ביפו: במקום זה ניצב בית שמעון הבורסקאי, בו התארח פטרוס עת שהה ביפו ובו חווה את נס החלום. אז  נקראה הכנסייה על שמו של השליח פטרוס הקדוש. מסורת זו ממשיכה וגורסת כי בחלקת הקברים הצמודה לכנסייה נקברה גם טביתא, אותה הקים פטרוס מן המתים.

 

 

בשנת 1904 נבנתה ממזרח ליפו, במקום במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, כנסיית עמנואל היא כנסייה לותרנית באותה עת נבנתה השכונה מרונית בצפון שכונת עג'מי סביב המנזר והכנסייה החדשה כנסיית אנטוניוס הקדוש.

 

בתחילת תקופת המנדט שיעור האוכלוסייה נוצרית ביפו היה כ-15%. אז נבנו עוד שלושה מתחמים: בשנת 1928 נבנה בשכונת עג'מי מתחם מנזר וכנסייה היוונית -קתולית  סיידה אל בישארה ("הגברת של הבשורה); בשנת 1932 נבנתה על ידי מסדר הפרציסקנים עבור הקהילה הלטינית הערבית כנסיית אנטוניוס הקדוש ברחוב יפת של ימינו באותו זמן ממול נבנתה הכנסייה האנגליקנית על שם פטרוס הקדוש בסמוך לבית החולים, אף הוא אנגליקני שנבנה מספר שנים קודם לכן.

****

מקורות הסקירה
* רות קרק (1984), יפו 1799 – 1917, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי
*מקור, הרחבות והפניות
*צור שיזף – כנסיות ביפו
*סקר ארכיאולוגי של ישראל

*****

הנוכחות הנוצרית
הפיסית ביפו כיום

 

לאחר כיבוש יפו על ידי צה"ל באפריל 1948, נטשו את העיר רבים מתושביה וביניהם גם אנשי הקהילות של הנוצרים הערבים. מעטים מהם נשארו בעיר, חלק מהם בהמשך הזמן עבר לרמלה.

 

אנשי הקהילות הנוצריות הערביות  המשיכו להתרכז בכנסיותיהם ומרביתם שלחו את ילידיהם לבתי הספר הכנסייתיים.

 

 

******

שלב חשוב במיזם, טרם היציאה לשטח, היה הלימוד המקדים, אודות המתחמים והקהילות, מקומותיהם, הנגישות אליהם ואיתור אנשי הקשר שיוכלו לפתוח לי את הדלתות.

 

בהדרגה נוצרה רשימת אנשי הקשר, כך התאפשר תיאום בכל המקומות.

 

להלן קישורים לארבע עשר תיעודי הביקורים לפי סדר פרסומם:

 

*******
אלה האנשים שסייעו
ולהם אני חב תודה
וזה הסדר:

* מר האני מאטנס, איש הקהילה האורתודוכסית הערבית שפתח לי את הדלת הראשונה לקהילתו

 

* אבונה קוסטנטין נאסר, כהן הדת של הקהילה האורתודוכסית הערבית, שאפשר לי צילום בזמן התפילה, נפגש לשיחה ארוכה עם חבריי בביקור בכנסייה ותיאם ביקור בכנסיית מאר מיכאל והצטרף אליו

 

* מר אליאס נאסר, שמש כנסיית ג'ורג' הקדוש שאירח אותנו בלביות בכנסייה

 

* אמיל מדאבאק, פעיל הקהילה האורתודוכסית הערבית שאירח אותי במועדון האגודה, תיאם ביקור בבית הספר האורתודוכסי ובבית העלמין

 

* האב גרסימוס טימופיי, כהן הדת של הקהילה הרומנית האורתודוכסית המתגורר במנזר מאר מיכאל שאירח אותנו בלבביות במנזר ובכנסייה

 

* גברת ניבין מח'לול אליאס, מהעדה המרונית המתגוררת בג'יש, שלא חסכה מאמץ  לתאם ביקור בכנסייה המרונית אנוטניוס הקדוש ואף טרחה והגיעה ללוות אותי בביקור בכנסייה בזמן התפילה ביום שבת

 

* האב אפולינרי שווד, הנזיר הפרנציסקני, כהן הדת של הקהילה הקתולית דוברי עברית, שאירח אותנו בלבביות במנזר פטרוס הקדוש

 

* מר מטרי פחל, איש הקהילה, המלכיתית ( היוונית -קתולית) שטרח והגיע לפתוח לנו את שערי מתחם הכנסייה גברתנו של הבשורה

 

* עמיתיי שמעון גת ושרון רגב שהצטרפו לשלושה סיורים ועפרה שמע, איציק ליטני ומוטי ארמיל שהצטרפו לסיור אחד

 

* עקיבא סגל (מורה דרך המתגורר ביפו, חוקר אותה ומדריך בה) ואלכסנדר גליק (ארכיאולוג נפת עמק חפר והשרון במרחב מרכז של רשות העתיקות), שניהם האירו את עיניי על החפירות הארכיאולוגיות במתחם הארמני ובקרבתו  וחידשו לי אודות ראשית ההתיישבות הנוצרית בעיר בעת החדשה. עקיבא גם העיר לי על הסקירה הכרונולוגית בעניין הנוכחות הנוצרית בעיר.

 

 

 

******

סוף דבר, 

מסע לימוד וסיור מרתק זה כמעט הסתיים,

אחרי פגרה שנכפתה,

יבוצעו סיורים נוספים

במתחמים שטרם הגעתי אליהם