אחת התופעות בגיאוגרפיה היישובית במישור החוף בתקופת היישוב, טרם הקמת המדינה הייתה הקמת כפרים חקלאיים בסמוך ולצד המושבות הותיקות.

 

ברבות הימים במקביל לתהליך עיור המושבות, חלק מהכפרים חדלו להיות חקלאיים. הם הפכו לשכונות בתחומן המוניציפלי של המושבות שהפכו להיות ערים.

 

אחת הדוגמאות היא כְּפַר מַרְמוֹרֶק שהוקם על ידי עולי תימן בראשית שנות ה-30' של המאה העשרים לצד המושבה רחובות. אחרי שני עשורים הכפר הפך להיות שכונה שצורפה לתחומה המוניציפלי של רחובות שהפכה לעיר.

 

ביום חמישי, 18 באפריל 2024 הגענו להכיר את שכונת מרמורק, להתרשם ממנה ולשמוע את סיפורה.

 

את המפגש יזם ראובן שדה שאיתו נפגשתי לראשונה באפריל 2019 במסע להכרת לוד ובהמשך הכיר לי מעט את רחובות עיר מגוריו.

 

ראובן הזמין את חברו יקיר צברי, בן שכונת מרמורק, להיות המארח שלנו, להוביל אותנו, לספר עליה ועל משפחתו וכמובן על חוויותיו ממימי ילדותו ונערותו.

 

למפגש הצטרפו שני חבריו של ראובן: צילה גנות (סתריה) ואבישי בלומנקרנץ (גבתון) וחבריי איציק שוויקי (מבשרת ציון), יאיר פז (אפרת) וגדעון ביגר (ירושלים).

 

בשעת בוקר התכנסנו בשערי בית הכנסת שבזי הנמצא בכיכר שבזי, בלב שכונת מרמורק.

 

 

המפגש החל בשיחת היכרות קצרה והצגת מטרת הביקור בשכונה והשיטוט בה.

 

בתחילה יקיר צברי הציג לנו בקצרה את תולדות כפר מרמורק, כפר חקלאי שהפך לשכונה.

כְּפַר מַרְמוֹרֶק הוקם בראשיתו ככפר חקלאי במטרה לפתור את מצוקת הדיור בשכונת שעריים, שאליה הגיעו עוד ועוד עולים שהתגוררו באוהלים ובמבנים ארעיים בשכונה.

 

בסוף שנת 1924 קרן קיימת לישראל פנתה לקרן "ידידי נורדאו ומַרְמוֹרֶק " בבקשה שתממן רכישת אדמות להקמת יישוב ליוצאי תימן באזור רחובות.

 

הכוונה הייתה שהוא ייקרא על שמו של הפעיל הציוני ד"ר אַלֶכְּסַנְדֶר מַרְמוֹרֶק (19 בפברואר 1865 – 14 ביולי 1923) היה רופא ומיקרוביולוג יהודי-אוסטרי-צרפתי יליד גליציה שנפטר בשנת 1923.

 

בשנת 1926, בעזרת תרומת הקרן, נרכשה על ידי הקרן הקיימת לישראל משבצת של 1100 דונם מאדמת זרנוגה.

רשמית כְּפַר מַרְמוֹרֶק נוסד ב- ז' כסלו תרצ"א (24 בנובמבר 1930) על ידי עשר מתוך שבע עשרה משפחות "תימני כנרת". הם היו עולים מתימן ממחוז שרעב שעלו לארץ ישראל בשנת 1912 והתיישבו במקום בו נמצאה חוות כנרת.

 

אחרי כעשרים שנות התיישבות במקום, שלוו במאבקי כוחות וקונפליקטים רבים עם חברי קבוצת כנרת, אולצו (יש הטוענים גורשו) התימנים להעתיק את מקום מגוריהם למקום אחר וזאת על-אף יתרונם המספרי ואף על פי שהגיעו למקום שנה לפני אנשי קבוצת כנרת.

 

קבוצת התימנים מכנרת התיישבו בכפר החדש לאחר השלמת בניית עשרת הבתים הראשונים ואליהם הצטרפו מאוחר יותר תושבים תימנים משכונת שעריים הסמוכה.

 

בשנת 1931 גרו  בכְּפַר מַרְמוֹרֶק עשר משפחות מכנרת וכשלושים וחמש משפחות משעריים.

 

המתיישבים עבדו בכרמים ובפרדסים ובשארית זמנם עיבדו את אדמתם, 10 דונם.

 

כְּפַר מַרְמוֹרֶק הוקם ככפר חקלאי ולא "מושב עובדים".

 

הטענה של דני בר מעוז  מחבר הספר מגולת תימן לחירבת דוראן היא  שתופעת הפלגנות ההרסנית שהייתה הנפוצה בקרב המתיישבים התימנים בארץ לא אִפשרה להם לקיים עזרה הדדית ולא שיווק משותף כמקובל במושב העובדים. כמו כן שטחי האדמה שהוקצו למתיישבים לא אִפשרו להתפרנס אך ורק מפרי אדמתם.

בשנת 1934 הגיעו ליישוב עוד כ־70 משפחות של עולים משרעב. לעולים החדשים נמכרו בין דונם לחצי דונם לכל משפחה למטרת בניית בית.

 

במהלך השנים הגיעו משפחות חדשות מתימן והתיישבו במרמורק.

 

בשנת 1941 נמנו במרמורק 130 משפחות כאשר בנוסף להן 90 משפחות שהתגוררו בשעריים שהחזיקו אדמות במרמורק.

 

בשנותיו הראשונות עד ימי מאורעות 1936 – 1939 התפתח ביישוב ענף הפרדסים. במהלך מלחמת העולם השנייה הופסק ייצוא פרי ההדר לחו"ל כתוצאה מסגירת שערי ארץ ישראל למשך מספר שנים עד סיומה.

 

בשנת 1939 הגיע גל עלייה נוסף משרעב ובעקבות מצוקת הדיור בשערים, המתיישבים במרמורק 'בני שערים', מכרו חלקים מנחלתם למתיישבים חדשים ולא נצלו את הקרקע לחקלאות. תופעה זו גרמה להיעלמות הגידולים החקלאיים בשכונה.

בנוסף במקום פרדסים הוקמו מחנות עבודה עבור העולים בתהליך שנמשך עד לשנת 1949 שנה שבמהלכה, נעלם כליל הצביון החקלאי של היישוב והוא הפך ליישוב עירוני.

 

בשנת 1949 הכריזה ממשלת ישראל על סיפוח השכונות הסמוכות למושבות ולערים לשטח שיפוטן של ערים ומושבות אלו.

 

עקב הקשיים הרבים, כמעט בכל תחום ציבורי, החליטו תושבי מרמורק להסתפח לרחובות.

 

בינואר 1949 החליטה מועצת המושבה רחובות על הכללת השכונה בתחומה והמהלך אושר סופית על ידי משרד הפנים בספטמבר 1949.

 

כך הפך המושב החקלאי מרמורק לאחת מהשכונות של המושבה ולימים (החל משנת 1950) העיר רחובות.

 

מקורות להרחבה הלימוד אודות כפר מרמורק

דינה גרייצר, ‏בין בדלנות להשתלבות – התיישבות יוצאי תימן בכפר מרמורק, קתדרה 14, ינואר 1980

יואל פיקסלר אבני מורשת מרמורק הכפר החקלאי שהפך לשכונה

 

לאחר שיחת הפתיחה ירדנו לביקור בכיכר המרכזית של השכונה ובה עצי התמר שהראשונים שבהם הובאו על ידי ראשוני המתיישבים, יוצאי תימן מהמושבה כנרת.

תחילת השיטוט בשכונה 

שכונת מרמורק
בתי כנסת רבים בה

יקיר מרביץ בנו "תורה"
בתוך
בית הכנסת שהקים סבו
בית הכנסת "סוכת דוד"

יקיר צברי נולד בשנת 1957 בתל אביב.

 

נולד פג ואחרי שלושה חודשים נימול על ידי סבו שהעניק לו את השם יקיר.

 

הוא האח הצעיר מבין שני אחיו ואחיותיו.

 

כל חייו מתגורר בשכונת מרמורק

 

למד בבית ספר עממי ממלכתי דתי ברחובות ובתיכון שנתיים אורט רחובות ושנתיים נוספות בביה"ס הטכני של חיל אוויר שהוביל אותו לשירות בחייל (1975 – 1979).

 

בהמשך למד לימודי ארץ ישראל בבית ברל, קורס מורה דרך (1980, תואר מוסמך במכללת שכטר.

 

היה מורה לשל"ח והיום גמלאי של משרד החינוך.

המשך השיטוט בשכונה 

באר הראשונה במרמורק נחפרה בשנת 1932במאמץ משותף של המתיישבים וקק"ל .

 

כעבור כשלוש שנים מימיה של הבאר הדלדלו ובעיות המים חזרו ואף החריפו.

 

המצב בכפר היה בכי רע. מחלוקות ופלגנות כמעט בכל נושא ציבורי היו מנת חלקם של התושבים וכל נסיון בוררות או יישוב מחלוקות עלו בתוהו .

 

להרחבה בעניין ראו דינה גרייצר, ‏בין בדלנות להשתלבות – התיישבות יוצאי תימן בכפר מרמורק, קתדרה 14, ינואר 1980

 

סוף,

היה זה ביקור/שיטוט
יוצא דופן,
מעניין ומרתק.  

שמחנו ללימוד
על מספר נושאים:

התיישבות עולי תימן
בארץ ישראל.

מוצאם של יהודי תימן.

הכפר החקלאי שהוקם
בשנות ה-30'
ושלא הצליח להתקיים
והפך להיות שכונה בעיר
בראשית שנות ה-50'.

המשפחות המרכזיות
בכפר שהפך להיות
מקום אליו הגיעו
"עולים חדשים" מתימן
בשנות ה-40' ובשנות ה-50'

הפלגנות של הקהילות
שאחת מתוצאותיה
היא ריבוי
בתי כנסת משפחתיים.

*****

תודה לראובן שדה
על היוזמה לקיום
הביקור/שיטוט במרמורק
והזמנת יקיר צברי להוביל אותו.

תודה ליקיר צברי
שאירח אותנו
בנחמדות ולבביות
וריתק אותנו
בדבריו
והאופן שהציג אותם.

תודה לחברים שהצטרפו
והיוו יחד קבוצה סקרנית ומתעניינת.

תודה ליקיר ולראובן
שהזמינו אותנו
לארוחה התימנית
באחת המסעדות
הסמוכות למרמורק.
היה לנו טעים במיוחד.
הארוחה הייתה
אקורד סיום נפלא לביקור!