"גבולות מדינת ישראל" וליתר דיוק "קווי תיחום מדינת ישראל" הוא נושא בהם אני עוסק שנים רבות בכלל ובסיורים בפרט.

 

נושא היווצרות וקביעת הגבולות נדון בספרות מחקרית ענפה.

 

מאז היותי נער וחייל בשנות ה-70' ובעשורים בהמשך עד ימינו, סיירתי פעמים רבות לאורך הגבולות.

 

חלק מהסיורים היו במסגרת השירות הצבאי – פעילות ביטחון שוטף בשירות סדיר ומילואים ועבודת מטה מקצועית במסגרת שירות קבע.

 

חלק אחר מהסיורים באזורי הגבול והתפר היו במסגרת האזרחית, לימוד, מחקר ועוד.

 

מאז שנת 2015, בה התחלתי לתעד את טיוליי, הקדשתי לנושא גבולות ישראל סיורים רבים אותם בצעתי עם חבריי. בתחילה היו אלה סיורים ברכיבה על אופניים ובהמשך בנסיעה ברכב וראו גבולות ישראל – ריכוז הסיורים לאורכם ובאזורם.,

 

בסיורים באזור הגבול ביקשתי להכיר, ללמוד ולדעת מהי המציאות הגיאוגרפית פיזית והמציאות היישובית בעבר ובמיוחד בהווה באזורי גבולות המדינה וקווי תיחומה.

 

העניין בסיורים אלה היה בהגעה ליישובים ולשטחים סביבם (בעיקר שטחים חקלאיים) וגם לתצפיות, לאתרי הטבע, מורשת וארכיאולוגיה הנמצאים במרחבם.

 

בסיורים אלה ביקשתי ללמוד על האירועים, בעיקר הצבאיים, שהתרחשו לאורכם. 

 

בשנת 2021 יזמתי את הקמת קבוצת "נוער הגבולות".

 

מאז, עם קבוצה זו  וגם עם מספר קטן של חברים סיירנו באזורי הגבול והפרדה.
גבול לבנון, לאורך הגזרה המערבית והמרכזית (פברואר 2021)
גבול לבנון, לאורך הגזרה המזרחית (אפריל 2021).
לאורך גאון הירדן (הזור) וכיכר הירדן (הע'ור) ממול גשר עד מול חמדיה (אפריל 2021)
נהריים – הסכר, האגם, גשרי הכביש והרכבת והגבול (אפריל 2021)
בני נצרים, נווה ושלומית שבחולות חלוצה למול גבול מצרים (אפריל 2021)
ירושלים, שכונות (יהודיות וערביות) בצפון וצפון מזרח העיר (יוני 2021)
תל אל-פול (גבעת שאול) שבצפון ירושלים (יוני 2021)
ירושלים, דרך השכונות המזרחיות הערביות אל הכביש האמריקאי דרום (יוני 2021)
דרום רמת הגולן – נוף, חקלאות וביטחון (אוקטובר 2021)
שולי חולות עגור שבמערב הנגב – נוף, חקלאות וביטחון (נובמבר 2021)
לאורך הקו ירוק וגדר ההפרדה בין אמציה ללהב (ינואר 2022)
עֶבְרֵי הַקַּו הַיָּרֹק וְגֶדֶר הַהַפְרָדָה בִּצְפוֹן מַעֲרַב הַשּׁוֹמְרוֹן (פברואר 2022)
מורדות מזרח שומרון ורכס אום זוקה (חורף תשפ"ב) (מרס 2022)
ברטעה – שם אחד לשני יישובים (ישראלי ופלסטיני) נפרדים, צמודים ומעורבים (אפריל 2022)
נוער הגבולות – לאורך קו הירוק בדרום הר חברון (פברואר 2023)

 

לנושא גבול ישראל ירדן בערבת סדום נדרשתי כבר בשנת 2017 בביקור במפעלי ים המלח וראו מפעלי ים המלח וסביבתם

 

התנופה בחשיפה לגבול ירדן בערבת סדום ובעיקר ובערבה הצפונית (שבהיבט המוניציפלי קרויה ערבה התיכונה) הייתה ביקורי/מפגש וביישובים באזורים אלה מאז ראשית שנת 2022:
מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה (מרס 2022)
מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה (אפריל 2022)
מושב עידן ליד גבול ירדן בערבה (מאי 2022)
מושב נאות הכיכר בערבת סדום (נובמבר 2022)
מושב באר צופר בערבה ליד גבול ירדן – אנשים ומקום (נובמבר 2022)
היישוב צוקים בערבה למול גבול ירדן (נובמבר 2022)
מושב חצבה בערבה למול גבול ירדן – אנשים ומקום (פברואר 2023)
חוות "בין השיטין" בערבה (פברואר 2023)

 

ביקורי/מפגש אלה נעשו במסגרת מהמיזם יישובים כפריים – ריכוז ביקורי מפגש/תיור/צילום

 

אחרי ביקורים אלה הבנתי כי לא למדתי על הגבול הערבה ביסודיות באופן שראוי שאלמד וגם לא עברתי לכל אורכו כפי שהדבר נעשה בסיורי קבוצת "נוער הגבולות, לעיל.

 

לפיכך, יזמתי סיור ושיוקדש ללימוד גבול הערבה הצפונית מכיכר סדום ועד רכס מנוחה, כ-80 ק"מ מתוך סך של כ-170 ק"מ גבול.

 

לצורך סיור זה התגבשה קבוצה מרשימה הכוללת את מארחיי בסיורי/מפגש ביישובי הערבה, את חבריי ועמיתיי לטיולים וגם מספר מומחים בנושא ידיעת הארץ והגבול (אקדמיה והמעשה).

 

המטרה שהוגדרה לסיור זה ללמוד על גבול ישראל ירדן בערבה הצפונית תוך כדי הנסיעה ברכב לאורכו, מאזור נאות הכיכר עד אזור פארן ועצירה במספר נקודות, בעיקר תצפיות, וסיפור קורות הגבול והתרחשויות בו בעבר ובהווה.

 

כרקע לסיור ולקראתו, הוכנו שתי סקירות רחבות, האחת, גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן בערבה – היווצרות ומציאות ובה בנוסף למידע משולבות מפות רבות והשנייה, ראשית היישובים בערבה הצפונית צמוד לגבול עם ירדן שהוכנה על בסיס תיעוד ביקורי/מפגש ביישובי הערבה לעיל.

 

בנוסף קיימתי שלושה סיורי הכנה.

 

ב-5 בפברואר 2023 במסגרת הביקור/ מפגש בחצבה קיימתי עם מארחי איציק מעוז ועם פרופ' גדעון ביגר הסתובבנו בקטע הגבול באזור היישוב.

 

ב-6 בפברואר 2023 קוים סיור הכנה לאורך מרבית המסלול בו השתתפו בו אמנון נבון (עין יהב), גדעון רגולסקי (פארן), ד"ר רועי גלילי (עידן), עזרא רבינס (צופר), אבי נבון (להב), פרופ' גדעון ביגר ואני. בסיור זה קבענו את מסלול הסיור, נקודות העצירה והנושאים עליהם ידובר בהם.

 

ב-17 בפברואר 2023 קוים סיור הכנה נוסף בחלקו הצפוני של מסלול הסיור בערוץ נחל ערבה ובערבת סדום עם אסף מדמוני (נאות הכיכר) ומיכאל עוזרמן (נתניה). ראו נופי תצורת הלשון בערבה הצפונית למול גבול ירדן וגם  ערבת סדום, הצצה לחבל ארץ ייחודי ומעניין גם סיור זה קבענו את תוואי מסלול הסיור, את נקודות העצירה והנושאים עליהם ידובר בהם.

 

בתחילה הסיור אמור היה להתקיים ב-15 במרס 2023 אולם בגלל חשש לשיטפונות הוא נדחה.

 

המועד החדש נקבע ל- 27 באפריל 2023 אולם גם הוא בוטל. הסיבה לכך הייתה שהדרך הצמודה לגבול בערוץ נחל ערבה מנאות הכיכר עד מאגר עידן נהרסה בשיטפון האחרון ומתאימה למעבר רכב רב מינוע.

 

התיעוד להלן כולל מידע אודות תוואי הגבול לאורכו נועד הסיור להתקיים.

 

הסיבה לפרסום היא שאין טעם להשאיר במחשבי את המידע הרב שהצטבר בסיורי ההכנה ובסיורי ביקור הסיור/מפגש.

 

המועד החדש לסיור יהיה בעוד חצי שנה ובעקבותיו יפורסם תיעוד נוסף.

גיאוגרפיה

 

הערבה הנה עמק צר וארוך המשתרע בין הרי הנגב והרי אדום ובין ים-המלח ומפרץ אילת. היא המשכה הדרומי של בקעת ים המלח ובקעת הירדן.

 

אורכו של עמק הערבה הוא 170 ק"מ לערך ורוחבו משתנה: בצפון רוחבו כ־25 ק"מ אך בין הרי אילת למתלולי הרי אדום הוא מצטמצם לשיעור של 6-7 ק"מ בלבד.

 

חלקה הצפוני של הערבה מתחיל מדרום למפעלי ים המלח וגובהו כ-380 מ' מתחת לפני הים, ואילו גַב הערבה – קו פרשת המים החוצץ בין הערבה הצפונית לערבה הדרומית – מתנשא לגובה 250 מטר מעל פני הים. ב-100 ק"מ שבין שני קצוות הערבה הצפונית נפרשת עלייה של 650 מטר.

 

אל הערבה הצפונית יורדים מהר הנגב נחלים גדולים רבים – נחל צין, נחל אמציה, נחל נקרות, נחל עשוש, ונחל פארן, ומהרי אדום נחלים הבאים מהרי אדום, ואדי דחל, ואדי פידאן, ואדי מוסה,ועוד.

 

כל נחלים המגיעים מהר הנגב והרי אדום נאספים אל ערוץ מנקז אחד העובר לאורכה של הערבה הצפונית ומושך את מימיהם לים-המלח ערוצו של נחל הערבה.

גיאולוגיה

טרנספורם ים המלח, הידוע בשמו העממי "הבקע הסורי-אפריקני", הינו  גבול לוחות טקטוניים המפריד בין הלוח הערבי והלוח האפריקאי. הוא נמשך ממרכז ים סוף ועד לרכס טאורוס-זגרוס  בתורכיה.

 

הקטע שבין ישראל לירדן הוא סדרה של  שקעים יבשתיים, שהדרומי שבהם הוא עמק הערבה- מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת.

 

מאז ראשית המחקר בערבה הייתה תמימות  דעים בקשר להעתקה האנכית,  לפיה הרי אדום התרוממו כנגד עמק הערבה, בתהליך של שבירה אנכית, וכי התקיימה סדרה של  עמקים טופוגרפיים עוד בטרם החל תהליך הביקוע. על מועד תחילת הפעילות לאורך הקו  ועל ביטויה במשך התקופות השונות, קיימות דעות רבות. ישנם חוקרים המייחסים אותה לפרקמבריון. ואחרים נוקבים בתקופות מאוחרות יותר, דוגמת הסנון.

 

חוקרים רבים שמו לב לעובדה שלא קיימת התאמה בתופעות גיאולוגיות רבות באזורים מקבילים משני צדי הבקע, הן ברצף הסלעים, והן בצורת המבנים ובמיקומם. הראשון ששם לב לכך היה הכימאי הצרפתי לבואזיה, בעת שחקר את הכימיה של ים המלח.

 

לימים הובהר שכאשר מזיזים את העבר המזרחי של הבקע דרומה, קיים דמיון בין האלמנטים הגיאולוגיים של שני הצדדים. כך הוכרה העובדה  שבנוסף לשבירה האנכית, האחראית להבדלים הטופוגרפיים בין הבקע ושוליו, קיימת לאורכו גם תנועה אופקית שמאלית (הצד המזרחי נע צפונה ביחס לצד המערבי).

 

הראשון שקבע שכמות התזוזה הנדרשת להתאמה טובה בין הצדדים, בשיעור של 105 ק"מ היה הגיאולוג הניו זילנדי קנל (Qennell), אשר שהה בארץ בשנות מלחמת העולם השנייה, וקבע את שיעור התזוזה על סמך התאמה של מערכות העתקים, הניצבים לבקע וקדמו לו.

 

העתקים אלה ("העתקי הרוחב"), שכיוונם הכללי מזרח-מערב, נמשכים בישראל לעבר סיני, ומגיעים למפרץ סואץ, ובירדן לעבר מזרח ירדן. בשני הצדדים  נצפו עליהם תזוזות אופקיות ימניות של מספר מאות מטרים ועד כמה קילומטרים. תחילתם קדומה, וראשיתם עוד בקרטיקון (הוכחות לכך נמצאו בסיני בג'בל עריף א נאקה, כג'בל מינשרה  באזור המישר, ובכמה מקומות בדרום מכתש רמון), ואילו התנועות האופקיות עליהם  מאוחרות לראשית המיוקן , והן צעירות לחדירת דייקים בזלתיים בני 20-22מיליון שנה.

 

קנל הראה גם שתופעות המינרליזציה של הנחושת בתמנע מרוחקות במידה זהה מהתופעות הדומות להן בפינאן שבירדן. ראוי לציין שהמיפוי  הגיאולוגי של שני הצדדים באותה עת היה רחוק מלהיות מושלם. לימים, לאחר ששני הצדדים מופו במפורט, קיבלו תצפיותיו משנה תוקף.

 

מאוחר יותר הראו פרוינד ואחרים (1970), אשר השוו את החתכים הסטרטיגרפיים של שני הצדדים, כי שיעור התזוזה הכללי ניתן לחלוקה לשתי תקופות, כאשר התנועה הקדומה למיוקן היא בשיעור של כ-60 ק"מ, ואילו לתנועות שלאחריי המיוקן ועד ימינו, ניתן לייחס כ-45 ק"מ. פרוינד היה גם הראשון לקשר בין התזוזה צפונה של הלוח הערבי לפתיחה של ים סוף, וזאת בהתאמה לתיאוריה המתגבשת באותה עת בדבר תנועת הלוחות.

 

חוקרים מאוחרים יותר חלקו על מועד התחלת התנועה האופקית, על השיעור המדויק של התנועות הצעירות, ועל חלק מהשוואת היחידות הסטרטיגרפיות משני צידי הטרנספורם. הוברר  גם, כי התנועה האופקית, ועימה גם התנועות האנכיות, נמשכות עד ימינו,  עם התקדמות המחקר נוספו שיטות מחקר חדשות הכוללות שיטות של תיארוך רדיואקטיבי, ושיטות מדידה גיאודטיות לקביעת התנועה העכשווית, המוערכת  בשיעורים שונים, בין 2.4 ל5.2 מילימטר בשנה. הוכרו  יחידות סלעים  נוספות, המאפשרות לשפוך אור התפתחות הבקע.

 

אלמנט נוסף המאפשר קביעה מדויקת של שיעור התזוזה  היחסית של הלוחות, ושל גילה, היא מערכת של דייקים בזלתיים, הנמשכת לאורך ים סוף  מערב הסעודית לירדן, שכיוונה צפון מערב- דרום מזרח. כאשר מתאימים את הדייקים הללו משני צידי הבקע מתקבלת תזוזה אופקית של 110 ק"מ. הדייק הצפוני  ביותר המוכר בירדן בעיר כרך, ומגיע עד להעתק הגבול המערבי של שקע ים המלח, מזרחית לחצי האי הלשון. דוגמא להתאמה ניתן לראות בחדירה המגמתית  בנחל עשוש הזהה בגילה  ובמסלע שלה לדייק כרך, על כן נראה  שניתן לראות בה את המשכו. דייקים אלה אותרו  גם בדרום סיני, משרם א שייך ועד נואיבה. הם תוארכו, בשיטת התיארוך של אשלגן- ארגון ל 20- 22 מיליון שנים, ובשני הצדדים היו גיליהם זהים, (בסיני עי' איל ואחרים1981, בירדן על ידי המכון הגיאולוגי הישראלי, ובערב הסעודית על ידי המכון הגיאולוגי האמריקאי).לפיכך מצביעה התאמת  הדייקים של מערכת זו שרוב התנועה האופקית מאוחרת לתקופת חדירת הדייקים.

 

הוברר גם שהתנועה מתחלקת על פני העתקים תת מקבילים אחדים, והשיעור הכללי שלה היא צרוף של התנועות שנרשמו על ההעתקים מקבילי הבקע משני צדדיו. כדוגמא  ניתן להראות בסיני שעל כל אחד ואחד מההעתקים המקבילים למפרץ אילת, זהה מידת ההעתקה האופקית עליהם (הנצפית בעזרת הסטת הדייקים המיוקניים להסטות של הסלעים מגיל פריקמבריום. התזוזה המצטברת  על כל ההעתקים מקבילי מפרץ אילת במזרח סיני היא בת כ24 ק"מ.  בסיני נמשכים הדייקים עד לצפון סיני, והם מגיעים  לג'בל מע'רה וג'בל מינשרה, ובדרכם הם מוסטים ע"י העתקי הרוחב{אה לעיל).

 

דוגמה  לקביעת שיעור התנועה הכללי, כשמצרפים את כלל התנועות הנמדדות על ההעתקים הבודדים, הובאה לאחרונה ע'י בייט ואחרים, שהשוו את מערך ההעתקים והדייקים הפריקמבריים באזור הר עמרם לזה שבגבל סומר אל טייבה בירדן, והראו  הסטה של 85 ק"מ, וכאשר מצרפים לכך את התנועה של 24 ק"מ  שנקבעה על העתק פנאן, שהוא תת מקביל  לבקע, מקבלים את סך כל תנועה  של 109 ק"מ המוכרת מהתאמת  מערך הסלעים של תמנע לזה  שג'בל חנה בירדן. שיעור זה של התנועה  זהה  לזה המתקבל באמצאות התאמת הדייקים המיוקניים משני צדדי הבקע.

 

בקטע שבדיוננו בערבה, קיים העתק רציף מדרום ים המלח ועד עקבה, כאשר במספר מקומות מצויים  ממערב לו העתקים מקבילים, עליהם נרשמו תנועות צעירות.  אל ההעתקים שבמזרח הערבה בקטע שמדרום לפנאן ,העתק ע'רנדל-עקבה, מצטרפות התנועות שעל ההעתקים שבמרכז הבקע. אלה מוכרים לרוב אורכם רק בתת הקרקע, דוגמת העתק יעלון. והעתקי עברונה.

 

לאחר נסיגת הים בסוף האיאוקן, ולאחר  עיקר הקימוט של הקשת הסורית, לפני התחלת התנועה האופקית, החלו להיווצר אגני השקעה של סדימנטים בתוך הבקע, כאשר מקור החומר שהושקע בהם הוא  במזרח. הסדימנטים הראשונים ששקעו כאן הם של תצורת חצבה. יחידה זו הוגדרה בערבה בצדה המערבי, והיא מוכרת גם בנגב הצפוני כיחידה בעובי של 60-80 מטרים. בבסיסה קונגלומרט שמקורו מקומי, מעליו סלעים קרבונטיים ממוצא אגמי, ואבני חול. חלק זה מייצג סביבות השקעה יבשתיות, הכוללות  גם אזורי אגמים. בהמשך שקיעת האגנים שבתוך הבקע, נוסף לתצורת חצבה חתך עבה מאד של אבני חול חרסיות  וקונגלומרטים.

 

בצד המערבי של הערבה קיימים העתקים שחשיפתם אינה רציפה. העתק תמר נמצא מצפון לנחל צין בקרבת כביש 90, עליו  נרשמה העתקה  אנכית של סלעי  חבורת  יהודה  (קרטיקון עליון), כנגד סלעים צעירים של מילוי הבקע. מוכרת שם גם תנועה אנכית פלייסטוקנית. המשכו אותר בתת הקרקע לכיוון דרום, לאורך העתק צופר לעבר ג'בל חופירה. שם  הוא נחשף, כשהוא מוריד את  הצד המזרחי בשיעור ניכר. ממזרח להעתק צופר תצורת חצבה עבה מאד. ומגיעה  ליותר מ2500 מטרים. העובי נמדד על פני השטח, כאשר השכבות נוטות מערבה, והא אומת בקידוחים. החלק התחתון של החתך דומה לחתך המצומצם של צפון הנגב, ומעליו חתך עבה של אבני חול  וחרסיות וקונגלומרט מטיפוס מיוחד, המכיל חלוקים הבנויים צור איאוקני (הקרויים בסלנג "צור יבוא"), שאינו מוכר בשכבות צור מגיל איאוקן בישראל, ומקורם בדרום מזרח ירדן.  העוביים הגדולים של שכבות אלה  בערבה מצביעים על היותה בסיס ניקוז  למערכת הובלה בערוצים שזרמו לעבר  שורה של עמקים שקדמו לתנועה האופקית.

 

חתכים עבים של תצורת חצבה  מוכרים  בירדן בוואדי דנא, ממזרח להעתק ע'רנדל – עקבה, ובמקומות נוספים, באזור שממזרח לחצי האי הלשון,  והם מגיעים עד  לזהרת קורין  ממזרח לנהר הירדן. ובצד הישראלי בבקעת ים המלח, {בקידוח סדום עמוק  בחצר מפעל האשלג), ובמחשופים לאורך ההעתק המערבי של בקעת ים המלח. מערבה מן הערבה הם מצויים במספר גרבנים העוברים מערבה, לאורך מערכת ההעתקים מזרח-מערב בנגב. עוביים גדולים מוכרים מגרבן כרכום המצוי על העתק פארן. בגרבנים שמצפון למכתש רמון, במישור רותם, ובגרבן ביר מעין מצפון לג'בל עריף א נאקה במזרח סיני. נקודות אלה מצביעות על עמקים נרחבים בהם התקיימו משקעי תצורת חצבה, שנשתמרה רק באזורים שהונמכו טקטונית בעקבות התנועה האופקית בבקע ובהעתקים הנצבים לו. המשמעות היא שהזרמים שהובילו את המשקעים האלה חצו את הבקע, בדרכם מערבה לעבר הים התיכון. מעניין לציין שהחולות של קידוחי הגז בים הינם בני אותו גיל, וככול הנראה קשורים במערכות ההובלה העצומות שזרמו באזור בתקופה זו.

 

דוגמא מעניינת להשתמרות של תצורת חצבה  במלוא עובייה מצויה בקלדרה הוולקנית שליד עין יהב, אשר גילה כ-6 מיליון שנה. בתוך הבור שנוצר עם ההתפרצות, נמצאים סלעים המשתייכים לחלקים העליונים של תצורת חצבה, שאינם מוכרים בסביבת המבנה. תצורת חצבה באזור  מסביב כוללת רק את החלקים התחתונים שלה. מכאן שגם באזור זה התקיים חתך עבה, בערוצים ובאגנים שלא נשמרו בסביבה החיצונית לקלדרה, ונותרו  בה רק בשל ההתמוטטות לתוכה.

 

המבנה תת הקרקע של הערבה מופה בפרטנות בעזרת סקרים  גיאופיזיים של רפלקציה סיסמית, בשיטות פוטנציאל, ובהשוואת נתוני קידוחים. מהעתק אמציה ודרומה עד לאזור פארן, אותרו מספר העתקים בכיוון דרום מזרח. בכולם הצד הדרומי הוא הגבוה. העתקים אלה יוצרים סדרה של אגנים שעמקם קטן מצפון דרומה. ההעתקים נטויים מאד, והאגנים הולכים ומתעמקים לכיוון מזרח. ההעתקים העיקריים  מצפון דרומה הם העתק שיזף, העתק עין יהב, העתק בוריידה (מדרום מזרח לעין יהב) ,העתק מיתלה, והעתק ואדי מוסא. האגן הצפוני הוא אגן שיזף, והוא העמוק ביותר. נקדח בו קידוח הנפט ערבה 1,לעומק 2782 מטרים, מבלי שחדר את מלוא העובי של תצורת חצבה ולא הגיע לבסיסה, כשהיא מכוסה  בכ450 מטרים של תצורת הערבה, ובה קונגלומרטים ואבני חול של תצורת הערבה.

 

לקראת סוף המיוקן הפך הבקע לאגן ניקוז פנימי, ובו נוצרו מערכות נחלים חדשות. דוגמא לנחלים שהובילו לבקע לקראת סוף בתקופה זו מצויה בוואדי זרקא מעין ממזרח לבקעת ים המלח שם נראים משקעי תצורת הערבה כשהם מונחים מתחת  לזרמי בזלת בני 3.4 מיליון שנים. תצורת הערבה. הכוללת משקעים יבשתיים שגילם פליוקן ופלייסטוקן תחתון. מייצגת מערכות ניקוז חדשות. הדפורמציה הטקטונית שוב אינה מוגבלת לאזור הבקע, וכוללת העתקים המלווים את בקע ים המלח ממערב, כיוונם לצפון- צפון מזרח (העתקי ברק- עובדה) שיעור הזריקה עליהם 100-150 מטרים והם יוצרים הטיה מתונה לעבר הבקע.

 

המקור סקירה שהכין ד"ר יוסי ברטוב (לשעבר ראש המכון הגיאולוגי) לקראת הסיור לרבות שלוש המפות הצמודות.

יחידות הנוף
שבתוכן או בשוליהן
עובר קו הגבול
המסומן על ידי עמוד גבול
(להלן, ע.ג.)

הגבול עם ירדן בערבה הצפונית עובר בשולי ובסמוך לשש יחידות נוף הכלולות בה והן להלן מצפון לדרום

 

ערבת סדום – מישור נמוך הנמצא מדרום לים המלח, היום יותר נכון לומר, מדרום לבריכות 9 ו-8 של מפעלי ים המלח. גבולות ערבת סדום הם: מצפון בריכות ים-המלח, ממזרח ערוץ נחל הערבה, מדרום ערוץ נחל הערבה וממערב מצוק תצורת הלשון. ערבת סדום שיש המכנים אותה מְלֵחַת סדום משתרעת במרחב אליו מתנקזים נחל אמציהו ונחל צין ועוד הרבה ערוצים מקומיים המגיעים מכיוון בתרונות תצורת הלשון מכיוון דרום-מערב. למלחה אין ניקוז. רק נחל הערבה שערוצו הוטה מזרחה, ממשיך זרימתו בתעלה עד לאגן הצפוני של ים המלח.

 

בתרונות חַוָור הלשון – משתרעים ממדרגת ההעתק של נאות הכיכר ועד לקו הנמשך מעין אמציה דרך נחל עידן ועד למושב חצבה. זה אזור שמאות ערוצי נחלים חותרים בו בפראות ויוצרים נוף קלסי של בתרונות (badlands). הסלע הבונה את היחידה הזאת הוא מן הסוג המכונה בלשון עממית בשם "חַוור הלשון". שלושה נחלים גדולים החותרים פרוזדורים יפים בנוף בתרונות זה הם נחל ערבה (בקטע שבין עידן לנאות הכיכר), נחל אמציה ונחל עידן. חבל הבתרונות של הערבה הצפונית נמשך גם מזרחה לנחל הערבה אל הערבה הירדנית אך שם הוא כבר קבור, רובו ככולו, על־ידי מישורי חולות צעירים שנסחפו לכאן מקניוני אבן החול הגדולים היורדים מאדום.

 

מישורי הצרירים – משתרע מדרום לחבל הבתרונות הלבן ועד לנחל נקרות היוצא באזור עין יהב. אלה שטחים מישוריים כהים המכוסים חצץ של סלעי צור וגיר; אלו הם שטחי מניפות הסחף הגדולות של הנחלים היורדים מרכס מחמל אל הערבה. חומרי הסחף הבונים את המניפות הללו עברו ניפוי טבעי על־ידי הרוחות. הרוח טאטאה את החומר הדקיק (לס, חול דק) שהיה מעורב בחומר ואילו החומרים הגסים (חצצים וחלוקים) נותרו על פני השטח כשהם יוצרים "מרבדים" של פירורי סלע כהים על פני השטח. מתחת למרבדי הצרירים הללו מתגלה תשתית סלע קדומה יותר — אבן חול אדמדמה מתקופת הניאוגן (18-3 מיליון שנה טרם זמננו)  הידועה כאבן החול של תצורת חצבה. אבן החול הצבעונית הזאת מתגלית בשיא יופיה באותן גבעות משאר — כגון גבעת חצבה (ממערב לעין חצבה) ורכס גבעות שיזף שבין חצבה לעין יהב. גבעות אלו הנישאות עשרות מטרים מעל למישורי הצרירים

 

נופי החמוקיים – משתרעים בין נחל נקרות בצפון למניפת הסחף של נחל ברק בדרום, אזור בו מצטמצם רוחבה של הערבה הישראלית במידה ניכרת. רמת סלעי הגיר האאוקניים של צופר–ברק חודרת משולי הרי הנגב עד למרחק של קילומטר אחד עד מאות מטרים מערוצו של נחל הערבה. הנוף כאן מאופיין בשלוחות סלעי גיר, "הרי שולחן" קטנים, וביניהם עמקים רחבים — "מפרצים" של סחיפה, שפרצו אל תוך המתלול המזרחי של רמת צופר שבגבול הערבה.

 

מישור נחל פארן – נחל פארן יוצא אל הערבה כשהוא תחום בצפונו על ידי מצוקי הגיר הזקופים שבגבול רמת ברק ("צוקי חדוד") ומדרומו באגפו של קמר מנוחה החודר לערבה מהר הנגב. נחל פארן העצום המגיע אל הערבה ממרחק של 150 ק"מ (ראשיתו בקצה המזרחי של חצי האי סיני ממערב לבקעת הירח שממערב להרי אילת) וששטח אגן ניקוזו מגיע ל־3500 קמ"ר יוצר כאן מניפת סחף ענקית ברוחב של 5 ק"מ לערך. מניפת הסחף גורמת להתרחבות ניכרת של מישור הערבה עד כדי שישה ק"מ מנחל ערבה ועד לצוקי חדוד שבגבול הערבה. ערוצו הגדול של נחל פארן מתפצל בתחום מניפת הענק שלו לאפיקי פזרות — סדרת ערוצים החוצה את המניפה הרחבה בדרכה לקרקעית עמק הערבה.

 

גב הערבה – מדרום למישור נחל פארן ולמישור הגדול של נחל חיון שלדרומו, עולים פני השטח של הערבה במתינות אל רמה בימתית מכוסה בחמַדת סלעי צור. זהו "גב הערבה" — קו פרשת המים המפריד בין אגן נחל הערבה היורד לים המלח לאגני הנחלים היורדים אל הערבה הדרומית. כאן גם השיא הטופוגרפי של הערבה: 250 מ' מעל פני הים.

 

להרחבה ראו מנחם מרקוס קווים לתמונת הנוף של עמק הערבה טופוגרפיה, גיאולוגיה, גיאומורפולוגיה בתוך בתוך הספר ערבה אין קץ עמ 10 – 21

ערבת סדום
ע.ג. 123 – ע.ג. 118 

ערבת סדום היא מישור נמוך הנמצא מדרום לים המלח, היום יותר נכון לומר, מדרום לבריכות 9 ו-8 של מפעלי ים המלח.

 

גובהו של מישור הוא כמעט כגובה פני ים המלח ונע בין 376- ל- 340- מטר מתחת לפני הים.

 

יש הרואים בערבת סדום יחידת נוף הנכללת בחופי ים המלח ויש הרואים בה את הקצה הצפוני ביותר של הערבה.

 

גבולות ערבת סדום הם: מצפון בריכות ים-המלח, ממזרח ערוץ נחל הערבה, מדרום ערוץ נחל הערבה וממערב מצוק תצורת הלשון.

 

ערבת סדום שיש המכנים אותה מְלֵחַת סדום משתרעת במרחב אליו מתנקזים נחל אמציהו ונחל צין ועוד הרבה ערוצים מקומיים המגיעים מכיוון בתרונות תצורת הלשון מכיוון דרום-מערב. למלחה אין ניקוז. רק נחל הערבה שערוצו הוטה מזרחה, ממשיך זרימתו בתעלה עד לאגן הצפוני של ים המלח.

 

מְלֵחַת סדום שהייתה בעבר מליחה הגדולה ביותר בארץ בעלת עולם חי וצומח עשיר ומיוחד, נוצרה בעבר משילוב של נביעת מעיינות מלוחים, הצפות עונתיות של הנחלים (נחל אמציה, נחל ציון, ערוצים המקומיים ונחל ערבה) והצפות תקופתיות של ים המלח.

 

רוב של השטח מכוסה סבך צפוף של צמחייה הידרופילית, כלומר חובבת מים: עצי אשל, שיחי אוּכַּם המלחות, קנה,  סמר, סוף, דקלי תמר ועוד הניזונים במי התהום הרבים שנמצאים עשרות סנטימטרים מתחת לפני השטח. בלא מעט מקומות מי התהום הללו אף מבצבצים אל פני המישור ומזינים את עין תמר, את עין הכיכר ועוד נביעות רבות אחרות בלי שם. 

 

מאז שנות ה-80', אולי קודם, חלק גדול ממנה הפך לבריכות אידוי של מפעלי המלח, מושב עין תמר הוקם במרכז המלחה ושטחי חקלאות הוכשרו בשוליה עבור המושבים נאות הכיכר ועין תמר.

 

הטענה היא כי בגלל פיתוח האזור להקמת היישוב עין תמר, לעיבוד חקלאי ולתעשייה איבדה מלחת סדום כ-90% משטחה המקורי.

 

תוואי הגבול בערבת סדום משתרע לאורך ערוץ נחל ערבה מעט ממזרח לסוללה שנבנתה להזזת זרימת הנחל מזרחה.

 

הגבול בערבת סדום נמצא בין עמוד גבול 123 בצפון ועמוד גבול 118 בדרום.

תוואי הגבול בערבת סדום משתרע בערוץ נחל ערבה מעט ממזרח לסוללה שנבנתה להזזת זרימת הנחל מזרחה.

הגבול בערבת סדום נמצא בין עמוד גבול 118 בדרום ובין עמוד גבול 123 בצפון.

קישור לתמונות גבול ערבת סדום ע.ג. 123 – ע.ג. 119.

בתרונות חַוָור הלשון
ע.ג. 118 – ע.ג. 103

ממדרגת ההעתק של נאות הכיכר, המתווה את גבולה הצפוני של הערבה, ועד לקו הנמשך מעין אמציה דרך נחל עידן ועד למושב חצבה, משתרע שטח מפולס, מבהיק בלובנו, שמאות ערוצי נחלים חותרים בו בפראות ויוצרים נוף קלסי של בתרונות (badlands).

 

הסלע הבונה את היחידה הזאת הוא מן הסוג המכונה בלשון עממית בשם "חַוור הלשון" (בלשון אנשי מקצוע סלע אגמי אבפוריטי הוא נקרא "תצורת הלשון" או "סדרת הלשון").

 

סלעי חוור הלשון הללו שקעו בקרקעיתה של ימת הלשון, שהשתרע בתקופת הפלייסטוקן מחצבה בדרום ועד לדרום הכנרת בצפון ומפלס מימיה היה גבוה ב־240 מ' לערך ממפלס ים המלח של ימינו (ים המלח הוא "אגם שארית" מן הימה הגדולה הזאת). נסיגת ימת הלשון בסוף תקופת הפליסטוקן (כ־12,000 שנה טרם זמננו) חשפה את קרקעיתה אל אוויר העולם ומכאן החלה התחתרות נמרצת של מי השיטפונות במשטח החומר הרך, שיצרה את סבך הערוצים הצפופים במישור הלבן הזה.

המפה באדיבות ד"ר יובל ברטוב

 

ערוצי הנחלים החותרים כאן בחומר הרך מגיעים לעומק עשרות מטרים ובקירותיהם נחשפים הסדימנטים האגמיים של תצורת הלשון בצורת שכבות סלע דקיקות (וָרוות) של גיר רך, חרסית, סחף נחלים וגבס.

 

שלושה נחלים גדולים חותרים פרוזדורים יפים בנוף בתרונות זה: נחל ערבה (בקטע שבין עידן לנאות הכיכר), נחל אמציה ונחל עידן. בשל ריכוז המלחים והגבס בתצורה זו כמעט ולא מתפתחת בה צמחייה, למעט באפיקי הנחלים המרופדים באדמת סחף שזרמי החורף שוטפים אותה מן המליחות. הנוף הלבן הבוהק הסטרילי כמעט לחלוטין מצומח והמבותר בצפיפות כה רבה על־ידי ערוצים עמוקים, נותן למטייל באזור את התחושה המוזרה שהוא מהלך על פני כוכב אחר ("זהו נוף של הירח" אומרים אנשים המטיילים כאן…).

 

חבל הבתרונות של הערבה הצפונית נמשך גם מזרחה לנחל הערבה אל הערבה הירדנית אך שם הוא כבר קבור, רובו ככולו, על־ידי מישורי חולות צעירים שנסחפו לכאן מקניוני אבן החול הגדולים היורדים מאדום: ואדי הישה, ואדי ע'ויבה, ואדי עובה וואדי פינאןתוואי הגבול בערוץ נחל ערבה

להרחבה ולפירוט ראו של יובל ברטוב אגם הלשון – מפלסים ואקלים

תוואי הגבול בערוץ נחל ערבה
משני צדדי מצוקי החוור
מנאות הכיכר בצפון
עד מאגר עידן בדרום
ע.ג. 118 – ע.ג. 111

שדות מוקשים בערבה

 

לאורך הגבול עם ירדן, בשטחים הפתוחים, הונחו במהלך השנים שדות מוקשים אשר חלק מהמוקשים בהם נשטפו וזרמו במורד הנחלים.

 

שטחים  נרחבים החשודים במיקוש נסגרו על ידי מערכת הביטחון.

 

בתהליך השלום עם ירדן, סומן הגבול הבינלאומי באמצעות עמודי גבול קבועות וחלק משדות המוקשים עברו לתחום ירדן ופונו במהלך שנות ה-2000.

 

שדות מוקשים אילו מוקמו לרוב במקביל לקו הגבול לאורך נחל הערבה וחצו ערוצי זרימה משניים וראשיים ופשטי ההצפה שלהם.

 

שיטפונות וזרימות מקומיות שעברו באזור זה עם השנים גרמו לסחיפה של חלק מהמוקשים אל מעבר לשדות המוקשים עצמם ובכך הגדילו את השטח החשוד במיקוש לכלל נחל הערבה עד לשפכו בים המלח.

 

קיימות עדויות רבות למציאת מוקשים במניפות סחף, מאגרי השהייה, ופשטי הצפה הנמצאים אל מחוץ לגבולות המקוריים של שדות המוקשים.

 

הרשות לפינוי מוקשים ונפלים ​במשרד הביטחון החליטה לבצע מחקר לניתוח שטחים אילו לצורך שיפור יעילות פינוי המוקשים וצמצום עליות הפינוי.

 

הרשות שכרה את שירותיה של חברת "אקולוג הנדסה" לבניית מתודולוגיה, עיבוד נתונים הידרומטרים ובניית מודל הידראולי לצורך צמצום האזורים החשודים במיקוש והגדרת רמות שונות של סיכון לתת אזורים.

 

חלוקה זו יכולה לייעל בצורה משמעותית את שחרורם של השטחים החשודים במיקוש,  לחסוך משאבים וכסף, ולהצביע על בעיות נוספות שטרם נצפו או מופו.

 

המקור אתר הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון 

 

קישור לתמונות קטע גבול חוור הלשון ע.ג. 118 – ע.ג. 111

תוואי הגבול לערוץ נחל ערבה
צמוד למצוקי החוור שמעבר לגבול
ממזרח לשטחים החקלאיים
של מושב עידן ומושב חצבה
ממאגר עידן בצפון
עד חצבה בדרום
ע.ג. 111 – ע.ג. 103

ב-21 במאי 2022 הוסיף וכתב לי חיים סרברו :

 

"יש לי סיפור על קביעת הגבול ספציפי לעידן, הן בהקשר הרחב הן בהקשר המקומי.

 

בהקשר הרחב – כשנדון נושא ה״פיצוי״ לירדנים על הכללת השטחים החקלאיים המעובדים של יישובי הערבה בשטח מדינת ישראל, הועלתה הצעה לכלול בירדן כפיצוי עיקרי את השטח שמצפון לעידן (בין נחל הערבה לכביש הערבה).

 

אני נלחמתי נגד ההצעה מפני שכללה שטח מובהק מארץ ישראל, חלק מהיחידה הנופית של גבעות החוואר שממערב לנחל הערבה. בהמשך לבדיקותיי הסתבר לי שתהיה בכך פגיעה אקולוגית ופגיעה במרקם החיים של בעלי החיים באזור.

 

ההחלטה נקבעה בטיסה משותפת במסוק קטן שהייתה לי עם ראש הממשלה רבין שלווה במזכירו הצבאי דני יתום ובמאבטחו האישי ועם מציע ההצעה.

 

חששתי מאוד, מפני שמי שייצג את ההצעה הרעה הזו היה מקורב אישית לראש הממשלה.

 

לשמחתי ראש הממשלה נפנף במחי יד את ההצעה הרעה שהוצגה לו במהלך הטיסה וקיבל את הצעתי.

 

כך הצלתי גם את מושב עידן ומנעתי ממנו גבול עם ירדן מצד צפון בנוסף לגבול ממזרח.

 

ההצלחה ברמה המקומית הייתה שלמרות שכרסמו בהצעותיי להרחיק את הגבול באופן ניכר מזרחה לשטחים המעובדים שממזרח לתוואי נחל הערבה, הצלחתי לשמור על כך שעמודי הגבול שקבענו מזרחית לעידן יהיו במרומי המצוקים ממזרח לשטחים המעובדים ולא בשטח הנמוך בשולי השטחים החקלאיים."

מאגר עידן

מאגר עידן אחד מהמאגרים לתפיסת מי שטפונות

בנחלי הערבה המרכזית זורמים מי שיטפונות רבים. קו פרשת המים בערבה הוא בשלוחת נוצה, מדרום לנחל חיון. מדרום לקו זה זורמים מעט מי שיטפונות לים-סוף. מצפון לקו פרשת המים מתנקזים מי שיטפונות רבים לנחל ערבה וזורמים לים-המלח.

 

נחל פארן, הוא הגדול בנחלים המתנקזים לערבה נחלי הנגב הגדולים האחרים שמתנקזים לערבה התיכונה הם: נחל נקרות, נחל חיון, נחל צין ונחל עשוש. בנוסף להם מגיעים לנחל ערבה נחלים קטנים יותר ממערב ונחלים גדולים ורבים המגיעים מהרי אדום שבמזרח

 

באופן טבעי, ללא התערבות האדם, מי הנחלים זרמו לנחל הערבה ודרכו לים-המלח.

 

מתוך כוונה לנצל את מי השיטפונות להעשרת מי התהום ולהעברת מים למערכות מי ההשקיה לשיפור המים המליחים, הוקמו בערבה חמישה מאגרים – מדרום לצפון (מאגר עידן, מאגר חציבה, מאגר נקרות מאגר צוקים ומאגר עשת)

 

אחזקת המאגרים כרוכה בטיפול בבעיות מגוונות מי השיטפונות נושאים עמם למאגר סחף המוערך בכ-10% -7 מנפח המים. הסחף מצטבר בקרקעית המאגר, מקטין את נפחו  ועלול לגרום לסתימתו.

 

עקב פעילות עוינת משטח ירדן, הונחו מוקשים ע"י צה"ל מוקשים בקרבת נחל ערבה למניעת חדירת מחבלים (1968). חלק מהמוקשים האלה עדיין נמצאים בשטח, נסחפים מדי פעם עם השיטפונות ועלולים להגיע אל המאגרים.

 

כאשר המים עומדים במאגרים לאורך זמן צריך להקפיד ולמנוע את זיהומם ובנוסף צריך למנוע התפתחות אצות במים אלה.

המאגר צמוד לגבול

מאגר עידן הוקם בשנת 1996

 

נפח איגום: 1.25 מלמ"ק

 

שטח אגן הניקוז התורם ישירות משני צידי הגבול 147 קמ"ר

 

גובה מעל פני הים: 235-

 

המאגר הינו מסוג מאגר צד הבנוי צמוד לגדה המערבית של נחל הערבה וקולט זרימות מנחל ערבה ונחל עובא (ירדן).

 

על מנת לצמצם את נפח הסחף המצטבר במאגר הוקם המגלש במעלה המאגר כאשר עודף הזרימה אינו נכנס למאגר אלא עובר למאגר נאות תמרים ולא משקיע את הסחף שבו. מערכת הגלישה מתוכננת לספיקה של 1,500 מק"ש.

 

ניצול מי המאגר – קיים חיבור בין המאגר למערכת המים האזורית לניצול המים.

 

עודפי המים מוזרמים באופן מבוקר לאזור הנחל להעשרת מי התהום.

 

המאגר כמו נחל הערבה לכל אורכו חשוד בסחף מוקשים.

מצפור דרך החווארים על שטחי העיבוד של מושב עידן  ממזרח לערוץ נחל ערבה

אסף אסולין גדל בשכונת יד אליהו בתל אביב. בגיל 12 הוא התייתם מאביו. אימו, נעמי, נישאה מחדש.

 

הוא שירת בפלוגת "עורב" בצנחנים, כמו אחיו. הוא מונה למ"פ בצנחנים, יצא לטיול ארוך בדרום אמריקה אחריו חזר לשירות בצה"ל הוא מונה למ"פ בבית-הספר לקצינים, אחר כך היה קמב"ץ בחטיבת הצנחנים וביוני 2000 הועלה לדרגת רס"ן ומונה למפקד פלוגת חיל-ההנדסה של חטיבת הצנחנים.

 

בתחילת שנת 2000 הכיר אסף את ענת, בת מושב חצבה. אהבתם פרחה, ולאחר זמן קצר עברו בני הזוג להתגורר במושב אורות שבדרום. השניים נישאו בחוזה נישואים אזרחי בפברואר 2002 ותכננו להתחתן בספטמבר אותה שנה בחתונה ברבנות. השניים החלו לבנות את ביתם, במושב חצבה בערבה.

 

בחודש ספטמבר 2001 נשלח אסף ללמוד בפו"ם, המכללה הצבאית לפיקוד ומטה, לקראת קידומו לתפקידים בכירים בצבא.

 

בסוף חודש מרס 2002, עם תחילת מבצע 'חומת מגן', עזב אסף את פו"ם וחזר לפלוגה שעליה פיקד, כדי להילחם איתם.

 

ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002) נפל אסף בקרב בשכם. במהלך סריקות אחר מבוקשים הוא נורה בטעות על-ידי חייל ישראלי שטעה בזיהוי, ונהרג במקום. כמעט בן שלושים היה אסף בנופלו. ביום 11.4.2002 הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול.

 

הותיר אחריו הורים, חמישה אחים ואחיות וחברה לחיים.

 

מקור: אתר יזכור משרד הביטחון 

שטחי העיבוד של מושב חצבה ממזרח לערוץ נחל ערבה

ערבה צפונית במלחמת העצמאות 

שיאו של "מבצע יואב" בשלב מבצעי ההכרעה במלחמת העצמאות  (אוקטובר 1948) היה כיבוש באר שבע.  אז, נשאלו השאלות האלה, לאן הלאה?  צפונה להר חברון? מערבה לרצועת עזה? לדרום-מערב להדוף את המצרים לתוככי סיני? ואולי דרומה לאילת???

 

הוחלט – למזרח, להתחבר לים המלח ולשחרר את המצור על סדום. מבצע פשוט יחסית, ללא צורך בקרבות ובלי להשתלט על אוכלוסיה מקומית.

 

במבצע לוט, נובמבר 1948, יצא טור של חטיבת הנגב, תפס את כורנוב (ממשית), ירד במעלה עקרבים, השתלט על עין חוסוב ועלה ממנה צפונה בוואדי קסייב (נחל אמציהו) לסדום.

 

בעקבות ההצלחה יצא בדצמבר 1948 מבצע חורב, והמצרים נהדפו אל מעבר לקו גבול בין מצרים וארץ ישראל.

 

נוכח האופנסיבה הזו הסכימו המצרים לשבת ולחתום על הסכם שביתת נשק, והירדנים באו בעקבותיהם. כאן צצה בעיה: הירדנים טענו שישראל לא מחזיקה כלל את המשולש הדרומי, מקו הרוחב חצבה-ניצנה ועד ים סוף. אמנם היה זה חלק מארץ ישראל המנדטורית, אבל הם מסיירים בערבה וחודרים עד הגבול המצרי במקומות שאפשר. לכן הנגב הדרומי אמור להיות שלהם.  כלומר: יש לקבוע עובדה!

 

מבצע עובדה היה ייחודי, כי המשימה לא הייתה לכבוש, מהלך לא ראוי תוך כדי מו"מ, אלא להוכיח את נוכחותנו במרחב הגדול ובאום רשרש שעל חוף המפרץ.

 

חטיבת גולני קיבלה את התפקיד "לרדת לאילת" – בגלוי ובאור-יום, עם הרבה אבק וצלצולים, בתקווה שהכוחות הקטנים שהציבו הירדנים לאורך הערבה ייבהלו וייסוגו. וזה עבד! במקביל נשלח כוח מחטיבת הנגב כדי לעבור במרכז הנגב בחשאי, רחוק מהערבה ורחוק מעיני המצרים העלולים לדווח לירדנים, "בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ", כדי להגיע לאילת בהסתר, בלי לגרום לירדנים לחוש מעקבה לאום רשרש ולתגבר אותה.  מסע חטיבת הנגב אינו חלק מסיורנו הנוכחי.

 

לנחום גולן, מפקד חטיבת גולני, ברור שהצלחת המשימה שלהם תלויה בהכנות קפדניות, בהצטיידות מושלמת בכל הדרוש למסע קשה בטווח שטרם נעשה במלחמה זו, ומעל הכל – בבעיה העיקרית שאסור להם להפעיל נשק ולא לפתח קרב, אלא להראות שטיול ישראלי נע בחופשיות בערבה שהיא שלנו. והיו קשיים: מספר פעמים נפתחה עליהם אש. הג'יפים התפרשו ויצרו מראה מאיים, כוח השריוניות התקדם אל מול עמדות האוייב. המפקד הירדני חש שהוא מוקף, ומיהר להחלץ דרומה. דבר זה חזר מספר פעמים, שבסופם החליטה המפקדה בעקבה להורות לכל כוחות המשנה הקטנים לחזור מיידית לעקבה.

 

הדרך נפתחה, הקושי העיקרי הוסר, ושני הכוחות השלימו את המשימה והגיעו לאילת, להניף דגל, לערוך מפקד, לחגוג עם הצ'יזבטרון, להיות שם! ובכך "להגיש את מפרץ אילת למדינת ישראל".

 

אילת וכל משולש הנגב הדרומי שלנו ובידנו!

 

הסקירה הקצרה שהכין אבי נבון לקראת הסיור וראו בסקירה גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן בערבה – היווצרות ומציאות גם ובהרחבה בפירוט ובדיוק: אבי נבון, "מבצע עובדה – עד דגל הדיו"

מהלך שנות ההתיישבות בערבה בוצעו עבודות פיתוח גם ממזרח לנחל הערבה מעבר לקו שביתת הנשק הרשמי עם ממלכת ירדן. עבודות אלה כללו הכשרות שטחים חקלאיים ועיבודם, קידוחי מים, הכנת תשתיות מים, כבישים וחשמל.

 

דרך הפטרולים הביטחונית עברה בפועל כמה קילומטרים ממזרח לנחל הערבה.

 

ההסכמות עם ממלכת ירדן היו בהבהרות ובשתיקה – מדובר בימים שבהם כיהנו בתפקידי מפתח משה דיין, שמעון פרס, אריק נחמקין, אריאל שרון ואחרים – כל אחד מהם בזמנו וכל אחד מהם  בתפקידו הרלוונטי.

 

הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 הסדיר את קו הגבול שבין המדינות, כש-14 קידוחים ותשתיתם – קווי מים, מערכות חשמל, כבישים ושטחים חקלאיים נותרו בתחום ממלכת ירדן.

הסכם השלום אפשר למדינת ישראל להמשיך ולהשתמש במים מקידוחים אלו ולפתח עוד 10.0 מיליון מ"ק בקידוחים בירדן. בתמורה מקבלים הירדנים כמות גדולה של מים הצפון הארץ.

 

בזמן חתימת ההסכם תפוקת 14 הקידוחים שנשארו לפעול בירדן וסיפקו מים לישראל הייתה כ-5.5 מיליון מ"ק לשנה. באותו זמן שלושה קידוחים לא עבדו ולמעשה ננטשו מיד.

 

לאחר הסכם השלום בוצעו בשטח ירדן 5 קידוחים נוספים עבור ישראל. הקידוחים הוזמנו על-ידי חברת מקורות, תוכננו על-ידי תה"ל ובוצעו על-ידי קבלן ירדני בפיקוח תה"ל.

 

אנשי תה"ל ואנשי מקורות פועלים בשטח ירדן לפיקוח, לתפעול ולתחזוקה של המתקנים וכניסתם מתבצעת בתיאום ובאישור מראש וללא תקלות, גם בעת מתיחות.

 

קידוחי תצפית למעקב וניטור (קידוחים בקוטר צר לעומק של עד 200 מ' למעקב אחר גובה המפלס ואיכות המים), נשארו בתחום ירדן והשירות ההידרולוגי של מדינת ישראל עורך בהם מעקב אחת לשנה.

 

הירדנים עורכים, בשיתוף פעולה עם אנשי מקורות, מדידות מפלסים ואיכות מים באופן שוטף כדי לוודא תקינות הקידוחים שבתחומם.

 

המים השפירים שמקורם בירדן מסייעים במיהול ובהשבחת המים המליחים בצד הישראלי. המים מהקידוחים שבירדן חשובים ביותר להמשך הפקת המים לחקלאות בערבה הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות.

 

מקור אתר המים המועצה אזורית ערבה תיכונה

ריכוז תמונות קטע הגבול ממזרח לשטחי עידן וחצבה ע.ג. 110 – 103

מישורי הצרירים
ע.ג. 103 – ע.ג. 90

מדרום לחבל הבתרונות הלבן ועד לנחל נקרות היוצא באזור עין יהב מופיעים שטחים מישוריים כהים המכוסים חצץ של סלעי צור וגיר; אלו הם שטחי מניפות הסחף הגדולות של הנחלים היורדים מרכס מחמל אל הערבה (נחל חצבה, נחל גידרון, נחל מסור, נחל רחש, נחל שחק ונחל שיזף).

 

חומרי הסחף הבונים את המניפות הללו עברו ניפוי טבעי על־ידי הרוחות. הרוח טאטאה את החומר הדקיק (לס, חול דק) שהיה מעורב בחומר ואילו החומרים הגסים (חצצים וחלוקים) נותרו על פני השטח כשהם יוצרים "מרבדים" של פירורי סלע כהים על פני השטח.

 

מתחת למרבדי הצרירים הללו מתגלה תשתית סלע קדומה יותר — אבן חול אדמדמה מתקופת הניאוגן (18-3 מיליון שנה טרם זמננו)  הידועה כאבן החול של תצורת חצבה.

 

אבן חול זו נוצרה בערבה הצפונית במקווי מים מתוקים שהתקיימו כאן בעבר הגיאולוגי בתנאים אקלימיים טרופיים. אבן החול הצבעונית הזאת מתגלית בשיא יופיה באותן גבעות משאר — כגון גבעת חצבה (ממערב לעין חצבה) ורכס גבעות שיזף שבין חצבה לעין יהב.

 

גבעות אלו הנישאות עשרות מטרים מעל למישורי הצרירים מציגות חתך גיאולוגי מעניין של תצורת חצבה.

 

בבסיס הגבעות נחשף אופק עבה של סלע תלכיד (קונגלומרט) הבנוי מחלוקי צור וגיר, מלוכדים בחומרי מליטה (cementation) של חול, חרסית, תמיסת גיר ותחמוצות ברזל — זהו "קונגלומרט הבסיס".

 

מעליו מופיע חתך עבה של שכבות אבן חול פריכה, אדמדמה, ובה אופקי חרסית חומה וירקרקת — בין "דפי" החרסית הדקים אפשר לגלות "תדפיסים" של צמחיית ביצות כגון צמחי לוטוס — שרידים ממקווי המים המתוקים בערבה הצפונית, שהתקיימו כאן בעבר הגיאולוגי, בתנאים האקלימיים הטרופיים המוזכרים לעיל.

 

מעל חתך אבן החול מופיעה שכבת קונגלומרט עבה המשמשת גג לחתך כולו ומעניקה לגבעות צורת שולחן מפולס — זהו קונגלומרט הערבה. החתך המרשים ביותר בגבעות החול הניאוגניות מתגלה בגבעה הטרפזית הנישאה — גבעת חצבה ("גבעת פרסה") שממערב לעין חצבה.

ציר הגבול המקביל
לדרך השלום מחצבה ע.ג. 103,
ועד
ג'בל חופירה מעל עין יהב ע.ג. 90

 

מצפור ג'בל חופירה 

ג'בל חופרה היא גבעת חול מתצורת חצבה הנמצאת שני קילומטרים ממזרח למושב על גבול ירדן – ישראל.

 

הגבעה נמצאת בגובה של 70 מטר מתחת לפני הים ומתנשאת מעל נחל הערבה ומושב עין יהב שנמצאים ממערב לה.

 

התצפית נבנתה במחצית השנייה של שנות ה-90'  לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן.

 

על פי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן מאפריל 1949 הגבעה, והתצפית וסביבתה  לא נכללו בשטח מדינת ישראל.

 

בראשית שנות ה-70' בעת אירועי "ספטמבר השחור" בירדן, בזמן שהחלה בהדרגה הרחבת שטחי העיבוד של מושב עין יהב ממזרח לנחל הערבה, נתפסה הגבעה זו על ידי צה"ל, בהוראת שר הביטחון משה דיין

 

במסגרת הסכם השלום עם ירדן, עבר השטח שנתפס ממזרח לנחל ערבה לישראל.

ריכוז תמונות קטע הגבול מישורי הצרירים ע.ג. 103 עד ע.ג. 90

 "נופי החמוקיים" של הערבה
אזור רכסי הגיר של הרי הנגב
ע.ג. 90 – ע.ג. 75

 

"נופי החמוקיים" של הערבה משתרעים בין נחל נקרות בצפון למניפת הסחף של נחל ברק בדרום מצטמצם רוחבה של הערבה הישראלית במידה ניכרת.

 

רמת סלעי הגיר האאוקניים של צופר–ברק חודרת משולי הרי הנגב עד למרחק של קילומטר אחד עד מאות מטרים מערוצו של נחל הערבה.

 

הנוף כאן מאופיין בשלוחות סלעי גיר, "הרי שולחן" קטנים, וביניהם עמקים רחבים — "מפרצים" של סחיפה, שפרצו אל תוך המתלול המזרחי של רמת צופר שבגבול הערבה.

 

בעמקים הללו נחשפים הסלעים הרכים שמתחת לשכבות הגיר הלבן הקשה של האיאוקן: אלו הם סלעי קִרטון וחרסית (מתצורת ע'רב ותקיה) רכים, שנופם רך וגלי — "נוף חמוקיים".

 

אל מול האזור הזה בעברו המזרחי הירדני של עמק הערבה, נמצא אזור החולות היפה ביותר של הערבה. זהו מרחב הדיונות של ואדי סכאכין — דיונות סיף ארוכות למדיי וביניהן עמקי תלם.

 

בקרקעית העמקים ישנן נביעות מים מתוקים (המעיין המרכזי נקרא עין א־ד'יבאן) וסביבם חורשות דקלים וצמחייה הידרופילית (קנה, סמר ועוד).

 

ציר הגבול בשולי
 "נופי החמוקיים" של הערבה
אזור רכסי הגיר של הרי הנגב
ע.ג. 90 – ע.ג. 75

אתר פינוי שדות מוקשים המכונה "עין יהב" ממוקם בין הישובים עין יהב לצופר, מזרחית לכביש 90 ובמקביל לנחל הערבה בגבול ירדן.

 

הקרקע המפונה עיקרה מיועד להרחבת שטחי חקלאות לתושבי הערבה ויתרת השטח מיועדת לשימור ערכי הטבע בתיאום עם רשות טבע וגנים.

 

דחיפות ביצוע הפינוי נבעה מהצורך בהרחבת ההתיישבות שתלויה במידה רבה ביכולת ההקצאה של שטחי החקלאות חדשים.

 

בחלקו המזרחי של אתר הפינוי ישנה רצועה צרה וארוכה של שדה מוקשים נגד אדם ישראלי שהונח בסוף שנות השישים כחלק ממערך ההגנה על גבול ישראל ירדן.

 

בגלל אופי השטח והסיכונים הכרוכים בפינוי המוקשים הקיימים באתר זה, בוצע הפינוי באופן מכאני.

 

עקב שיטפונות שפקדו את האזור במשך השנים בתוואי נחל הערבה המשיק לשד"ם, הוסעו מוקשים רבים ממקום הנחתם המקורי.

 

כתוצאה מכך, נאלץ הצבא לסגור שטחים נרחבים נוספים אליהם נסחפו המוקשים.

 

לבד מפעולות הפינוי בשטח, קדמה הרשות לפינוי מוקשים ונפלים ​גם פעילות מחקר מעשית של ניתוח סחף המוקשים באזור הערבה. פעילות זו נחוצה על מנת לייעל את תהליך הפינוי, לצמצם את הפגיעה בטבע וגם לחסוך במשאבים.

 

המקור אתר הרשות לפינוי מוקשים

מובלעת צופר

השטח המזרחי – מובלעת צופר 1983 – 2020

 

בשנת 1882 בעקבות קליטת משפחות חדשות במושב צופר, נוצר הצורך לאתר שטחים חדשים פוטנציאליים לחקלאות.

 

בשנת 1983  המלווה החקלאי של מושב צופר עוזי גדיש ז"ל  איתר את העמק הפוטנציאלי ממזרח לנחל ערבה בגודל של כ4000 דונם.

 

חקלאי צופר פרסו קו מים מהישוב ועד לשטח באורך של כ-6 ק"מ והתחילו לעבד את האדמות.

 

1986 נקדח הקידוח הראשון בסמוך לשטח, קידוח צופר 11 מים באיכות טובה המספקים את כל המים למובלעת.

 

במשך הזמן חברת מקורות קדחה עוד קידוחים וסללה קו מים מחבר ממערב לנחל ערבה ועד למובלעת.

 

חברת חשמל פרסה קווי מתח להזנת קידוחים אלו.

 

סה"כ בוצעו 5 קידוחים באיכות טובה של 1.2 EC

 

1994 נחתם הסכם השלום עם ירדן, השטח הוחזר לריבונות ירדנית אך הוגדר בהסכם כשטח תחת "משטר מיוחד" שבו חקלאי צופר ימשיכו לעבד את הקרקע.

 

בהסכם הוחלט על חכירת הקרקע לישראל ל25 שנה עם אופציה ל25 שנה נוספים.

 

בסך הכל המודל עבד הייטב ללא תקלות, שמידי פעם נושאים שבמחלוקת מובאים לדיון בוועדת הגבולות.

 

בשנת 2019 לקראת סיום תקופת 25 השנים הראשונות, הודיעה ירדן באופן חד צדדי על בקשתה לפנות את חקלאי צופר, ולהחזיר את הקרקע לשימושם.

 

הודעת הירדנים תפשה את חקלאי צופר בהפתעה גמורה וללא אלטרנטיבה לחקלאים שלהם שטחים במובלעת.

 

האכזבה שלנו הייתה בעיקר על הפוטנציאל שמדינת ישראל וגם תושבי צופר  לא השכלו למנף עם השכנים ממזרח.

 

נכון, מערכת היחסים בין המדינות עברה עליות ומורדות, אך עדין שטח עם נקודת מעבר יום יומי היה לו פוטנציאל עצום שלא מומש בתחומי תיירות, חקלאות ועוד.

 

בקידום החלטת הממשלה על פינוי שדות המוקשים והפיכת שטחים אלו לשטחי גידול, עמד גם השיקול שיש ליצר אלטרנטיבה למצב מדיני/ ביטחוני שיחייב את פינוי המובלעת.

 

עדין האכזבה היא גדולה.

 

בתחילת העונה של שנת 2020  ראשוני החקלאים החלו לגדל בשטח החדש, זה לאחר שנה ללא  גידול בשל הפינוי המהיר מהמובלעת והיעדר שטחים אלטרנטיביים מוכנים.

 

דברים שכתב  עזרא רבינס תושב צופר והיה ראש המועצה אזורית ערבה תיכונה 2007 – 2012

 

הרחבה אודות האזור המיוחד צופר/אל ע'אמר

"שטח האזור המיוחד של צופר נמצא כמה קילומטרים ממזרח לנחל הערבה ולמושב צופר. האזור לא היה מעולם תחת ריבונות ישראל, ובעת המשא ומתן על הסכם השלום, שלא כאזור נהריים, נחשב עדיין צעיר יחסית בוותק השימוש בו. בתקופת המנדט הבריטי השטח נחשב חלק מעבר הירדן, ועל פי מפת הסכם שביתת הנשק ישראל-ירדן מ-1949 הוא נמצא בשטח ירדן.

 

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הקים צה"ל גדר ביטחון באזור זה ממזרח לנחל הערבה, במרחק כ-6 ק"מ ממזרח לקו שביתת הנשק/הפסקת האש (אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 ישראל הכריזה חד-צדדית שהסכם שביתת הנשק עם ירדן כבר אינו בתוקף מפני שירדן פתחה במלחמה נגד ישראל ומעמד הקו שונה מקו שביתת נשק לקו הפסקת אש).

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו אנשי צופר לעבד אדמות בעומק השטח ממזרח לקו הפסקת האש/שביתת הנשק, קרוב לגדר שהקים צה"ל וקרוב לכביש הערבה הירדני.

 

בסתיו 1994, בזמן המשא ומתן לקראת הסכם השלום, כשהתוויתי את קו הגבול הבין-לאומי שעתיד היה להיכלל בהסכם השלום, הסתבר לי שאזור האדמות המעובדות של צופר, שנמצא ממזרח לקו הפסקת האש, חריג מאוד בהשוואה לאזורים המעובדים האחרים שממזרח לקו שאותם הכללתי בשטח ישראל בקו הגבול הבין-לאומי החדש.

 

מרחקו הגדול החריג של השטח המעובד הזה מעבר לגבול, וצורתו המאורכת, המעוקלת והצרה ממערב למזרח, חייבו אותי, לצורך הכללתו בשטח ישראל מתוך שמירה על צורת קו גבול רציף, להוסיף כ-12 קמ"ר לשטח ישראל ולקזז שטחים בישראל בגודל דומה, ממערב לנחל הערבה, לצורך העברתם לירדן, דבר שישראל נמנעה לעשות.

 

המחיר הגבוה בשטח שנדרש עבור ה"פיצוי" לא התקבל על ידי הצד הישראלי כסביר לנוכח השטח המעובד הקטן יחסית (כ-1,141 דונם) ביחס לגודל הפיצוי הנדרש (פי עשרה) , מה עוד שהשטח המעובד היה כדורבן בשטח ירדן, קרוב לקילומטר אחד בלבד לכביש הערבה הירדני, בעוד שקצהו נמצא במרחק של כ-6.5 ק"מ מכביש הערבה הישראלי.

 

לפיכך הועלתה הצעה שהשטח המעובד הזה ימשיך להיות בשימוש החקלאים הישראלים במתכונת דומה לאזור המיוחד של נהריים שעליו הוסכם עם הירדנים. הירדנים הסכימו לכך כמחווה של רצון טוב, למרות שבאזור המיוחד של צופר/אל ע'אמר היה רק שימוש ישראלי (צעיר יחסית) ולא היו בעלויות של ישראלים ורישומים בירדן כמו במקרה של נהריים. שטח האזור המיוחד שהוסכם היה כ- 4,300 דונם.

 

ההסכם בנוגע לאזורים המיוחדים בנהריים ובצופר קבע שאזורים אלה יהיו בריבונות ירדנית ובשימוש של ישראלים. להסכם זה היה ערך סמלי רב בהסכם השלום גם מעבר לצד הערכי והכלכלי לתושבים. הוא סימל הסכמה בין המדינות להתחשבות הדדית באינטרסים עד כדי יצירת מסגרת מִנהלית ומשפטית מיוחדת שאינה מקובלת בין מדינות. הוא היווה בסיס לשיתוף פעולה מתמשך ויומיומי. הוא יצר תקדים להסכמה על מימוש מוגבל של ריבונות בפועל לטווח ארוך – 25 שנים עם אופציה להארכה.

 

על אף שלא הייתה התניה בין ההסכמים על האזורים המיוחדים בפרק הגבולות לבין פרק המים בחוזה השלום ישראל-ירדן, הייתה זיקה מעשית ביניהם. האזור המיוחד צופר/אל ע'אמר נמצא באזור שבו ניתנה לישראל הרשאה להשתמש במים מקידוחים ישראליים בשטח ירדן, ואלה שימשו גם לצורך השקיית שטחי החקלאים הישראלים באזור המיוחד צופר/אל ע'אמר.

 

משמעות האדמות החקלאיות המעובדות באזור המיוחד צופר/אל ע'אמר, ירדה מאז הסכם השלום ב-1994 עקב הצטמצמות השטחים המנוצלים ועקב הגדלה ניכרת של השטחים המעובדים של המושב ממערב לגבול (שיותר מהוכפלו מאז 1994). השטחים החקלאיים שהיו מנוצלים בפועל בשלהי שנת 2018, כשירדן הודיעה שנה מראש על הכוונה לסיים את ההסכם על האזור המיוחד, היו כחמישית משטח האזור המיוחד. שטחים אלה נותרו קריטיים לחקלאים ספציפיים שהחממות שלהם נמצאו באזור המיוחד, על אף שיש לקחת בחשבון שחקלאות זו התבססה במידה רבה על עובדים זרים ומשמעותה העיקרית הייתה כלכלית.

 

במצב שנוצר לאחר הודעת המלך הירדני בשלהי 2018 גיבשתי הצעה שנועדה לשמור על הכבוד הירדני והישראלי, ועל הערך הסמלי שבקיום שטחים ירדניים בשימוש ישראלי מתוך שמירת האינטרסים הכלכליים במלואם או כמעט במלואם, ואם אפשר אז גם מתוך הגברת שיתוף הפעולה הספציפי לתועלת כלכלית משותפת וגם לשיתוף פעולה מקצועי והעברת ידע.

 

ההצעה הייתה להקטין את שטח האזור המיוחד בצופר לכ-20% משטח האזור המיוחד המקורי לשטח האזור המעובד (באזור הלא מעובד שלט ממילא הצבא הירדני לאורך כל התקופה). הצעתי גם להקים מיזם שיתוף פעולה שבמסגרתו ישמשו שטחי העיבוד שלא היו בשימוש בפועל כחוות ניסיונות והדרכה של חקלאים ירדניים על ידי החקלאים הישראלים. המלצתי גם להעסיק באזור ככל הניתן עובדים ירדנים במקום עובדים זרים.

 

"לצערי, המלצתי לא קרמה עור וגידים."

 

דברים שכתב אל"מ במיל' ד"ר חיים סרברו, מתווה קו הגבול ישראל-ירדן בהסכם השלום מ-1994 והעביר לי אותם באדיבותו ב-1 בדצמבר 2022

ריכוזי צילומי הגבול בקטע שולי נופי חמוקיים ע.ג. 90 – ע.ג. 75

מישור נחל פארן
ע.ג. 75 -ע.ג. 71

נחל פארן יוצא אל הערבה התיכונה כשהוא תחום בצפונו על־ידי מצוקי הגיר הזקופים שבגבול רמת ברק ("צוקי חדוד") ומדרומו באגפו של קמר מנוחה החודר לערבה מהר הנגב.

 

נחל פארן העצום המגיע אל הערבה ממרחק של 150 ק"מ (ראשיתו ממערב לבקעת הירח שממערב להרי אילת) וששטח אגן ניקוזו מגיע ל־3500 קמ"ר יוצר כאן מניפת סחף ענקית ברוחב של 5 ק"מ לערך.

 

מניפת הסחף גורמת להתרחבות ניכרת של מישור הערבה עד כדי שישה ק"מ מנחל ערבה ועד לצוקי חדוד שבגבול הערבה.

 

ערוצו הגדול של נחל פארן מתפצל בתחום מניפת הענק שלו לאפיקי פזרות — סדרת ערוצים החוצה את המניפה הרחבה בדרכה לקרקעית עמק הערבה.

 

כיום קשה לזהות את ערוצי הפזרות האלה בשל עבודות ניקוז שנעשו במניפה ותיעלו את ערוציה לאפיק מלאכותי עליו עובר כביש 90 על גבי גשר בטון גדול (גשר פארן).

דרך סולינג היא שיטה לסלילת כבישים, שהייתה נפוצה בתקופה השלטון הבריטי בא"י.

 

המילה סולינג (soling) היא מילת פועל שמקורה במילה סוליה (סולית נעל או סולית כף הרגל sole) ומתייחסת לתהליך יצירת תשתית הכביש על ידי כתישת אבנים לחצץ, שבמקור נעשתה באופן ידני.

 

השימוש בבסיס סולינג לסלילת כבישים פותחה על ידי המהנדס הבריטי תומאס טלפורד. השיטה שופרה באופן משמעותי על ידי המהנדס הבריטי ג'ון לאודון מקאדם. מקאדם סבר, שכדי להבטיח איכות כביש צריך לשבור או לכתוש את האבנים והחצץ לגודל אחיד ולהניח אותם בצפיפות ובצורה סימטרית, שכביש צריך להיסלל גבוה מעט מפני הקרקע, ולהיות משופע מעט, כדי שמי הגשם יגלשו ממנו ולא יחלחלו ויפגעו במבנה הכביש.

 

בסלילת הכביש היה נהוג לסמן את התוואי בשני חוטים ולאורכם לשקע אבני שפה. בין אבני השפה, לכל רוחב הכביש, הונחו אבני גיר קשות שחלקן הרחב כלפי מעלה. ברווחים בין האבנים היו דוחקים חתיכות אבן במטרה למלא את הרווחים. מצע אבנים זה היה נקרא ה"סולינג". לאחר השלמת הסולינג היה מכבש עובר וכובש את הסולינג ולאחר מכן הונח חצץ על מצע הסולינג והמכבש עבר שוב על החצץ ומכסה אותו בשכבה של אבק אבן

 

רבים מהפועלים שעסקו בסלילת דרכי הסולינג היו אנשי היישוב היהודי, מעולי העלייה השנייה והעלייה השלישית.

 

הדרך הידועה ביותר שנסללה בשיטה זו הייתה כביש טבריה-צמח בה עסקו כ-500 פועלים יהודים בסלילת הכביש.

 

רוב הדרכים שנסללו בשיטה זו כוסו, במשך השנים, באספלט, בעיקר בגלל היותן דרכים משובשות

 

מקור והפניות פירוט כבישי הארץ 

ריכוזי צילומי הגבול במישור פארן ע.ג. 75 – 71

גב הערבה
ע.ג. 71 – ע.ג. 67

מדרום למישור נחל פארן ולמישור הגדול של נחל חיון שלדרומו, עולים פני השטח של הערבה במתינות אל רמה בימתית מכוסה בחמַדת סלעי צור

 

זהו "גב הערבה" — קו פרשת המים המפריד בין אגן נחל הערבה היורד לים המלח לאגני הנחלים היורדים אל הערבה הדרומית.

 

כאן גם השיא הטופוגרפי של הערבה: 250 מ' מעל פני הים.

 

גב הערבה הוא חלק ממבנה קימוט גיאולוגי רדוד  החודר גם אל תוך הערבה הירדנית (המשך הקמר מעבר לגבול נקרא בשם ג'בל אל חרייג').

מאגר עשת מצוי במוצא של נחל חיון לערבה, בקרבת מושב פארן והינו המאגר הדרומי ביותר ואינו מחובר למערכת המים האזורית.

 

המאגר נפח איגום: 2.5 מלמ"ק הינו מסוג מאגר גיא ומקבל תרומה בעיקר מנחל חיון אך גם מזרימות מאזור ירדן ואגן הניקוז משתרע על 1,241 קמ"ר

 

קק"ל בנתה את מאגר עשת בשנת 1986 בסיוע תרומה של ארגון הדסה – הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה.

 

המקור אתר המים של המועצה האזורית ערבה תיכונה 

מבט מהמוצב לעבר כביש הערבה

אנדרטה "ההולכים לפטרה" בנקודה שממנה הם החלו את מסעם לפטרה שהוקמה לזכרם של חמישה צעירים שניסו להגיע לפטרה.

 

ב-27  באוגוסט 1953, יצאו חמישה צעירים לטיול לפטרה, אל הסלע האדום בירדן " אריק מגר(26), גילה בן עקיבא ( 28), מרים מונדרר (23), איתן מינץ (22) ויעקב קליפלד (25).

 

עד אז – מי שעבר את הגבול – הוחזר חי.

 

כל החמישה נרצחו ע"י הירדנים, כנראה כשבאו לבקש עזרה במשטרת "ביר מדכור".

 

על פי אחת הגירסאות, כנראה הכיש נחש את איתן מינץ והם החליטו לבקש עזרה בתחנת המשטרה הירדנית וחזרו על עקבותיהם.

 

בחצר המשטרה סגרו מאחוריהם את השער, וירו בכולם למוות.

ריכוז צילומי תוואי גבול בגב הערבה ע.ג. 71 – ע.ג. 67 

 

ריכוזי צילומי כל האנשים בסיור ובסיור הכנה 

 

סוף דבר,

נושא גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן
מרתק!

הצטערנו שלא ניתן היה לקיים
את הסיור במועדים שנקבעו.

המועד החדש הוא
יום חמישי 26 באוקטובר 2023
והוא יום השנה ה-29 לחתימת
הסכם השלום ישראל – ירדן
ויום הזיכרון ה-28
לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ע"ה