ג'יש – מרבית תושביו ערבים נוצרים מרוניים27 ביוני 2019

 

הביקור בכפר ג'יש הוא המשך טיול הרכב ביום שלישי (25/6/2019) עם חברי הדסי זכריה וצביקה דוברוב בחלק מיישובי הגליל העליון הררי.

****

מיקום גייש

גִ'ש נודע גם בשם גוש חלב כשם היישוב העברי הקדום) נמצא מצפון-מערב לצפת, על כביש 89. היישוב נמצא בגובה בין 700-840 מטר מעל פני הים ומתגוררים בו כ-3100 תושבים.

מבט על הכפר ג'יש ומאגר דלתון הסמוך

היישוב קיבל מעמד של מועצה מקומית בשנת 1963 ושייך מנהלית למחוז הצפון של ישראל.

תחום המועצה המקומית ג'יש

ג'ש הוא היישוב דובר-הערבית היחיד בישראל
שרוב תושביו הם נוצרים-מארונים (55%)
והשאר מוסלמים (35%)
ויוונים – קתוליים (מלכיתיים) (10%)

אתרים בעלי עניין בג'יש

בעת העתיקה שכן במקום יישוב יהודי בשם "גוש חלב", שהיה קיים במקום בימי בית שני. הוא שימש בשנת 67 כמרכז חשוב של המורדים היהודים ברומאים. בכתבי יוסף בן מתתיהו המקום מופיע בשם "גיסקלה" (Giscala), שהיה כנראה הגרסה היוונית לשם העברי.
בתקופה האיסלמית נקרא היישוב ג'וש או ג'יש. מקורות היסטוריים שונים מן המאות ה-10 עד ה-15 מציינים את גוש חלב ככפר יהודי גדול. במאה ה-17 חיו ביישוב דרוזים שעזבו את הכפר בשלב מאוחר יותר.
הכפר יושב בראשית המאה ה-18 על ידי נוצרים מארונים וקתולים, לצד מספר משפחות מוסלמיות. הוא משמר את השם הקדום של הכפר כמו יישובים נוספים בני ימינו באזור. בשנת 1837 הרסה רעידת אדמה את רוב מבני הכפר וכ-200 תושבים נהרגו. לאחר הרעש חודשה ההתיישבות בכפר והוא התרחב לכיוון דרום.
לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בכפר 1,090 תושבים ושטחו השתרע על 12,602 דונמים (מתוכם 148 דונם שטחים ציבוריים ו-24 בבעלות יהודים).  עד שנת 1948 הייתה רוב האוכלוסייה מוסלמית, ואלו היוו 55% מאוכלוסיית הכפר.

הכפר וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

הכפר ג'יש נכבש על ידי צה"ל ב-29 באוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם. לאחר מלחמת העצמאות עזבו רוב התושבים המוסלמים את הכפר, ופליטים נוצרים הגיעו אליו מכפרי הסביבה ובעיקר רוב תושבי הכפר בירעם שגם הם מארונים. הם פונו ממנו במהלך המבצע ולא הורשו לחזור לאחר סיום הלחימה ובני משפחותיהם עדיין מתגוררים במקום עד היום. כתוצאה ממעבר מרונים לגיש אחרי מלחמת העצמאות מכך עלה אחוז הנוצרים-מארונים בכפר ל-85% מאוכלוסייתו אולם במשך השנים עם השינויים הדמוגרפיים חלקם באוכלוסיית הכר הצטמצם.

*****

****

המארונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, המשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור. על פי המסורת, החלה העדה בימיו של מרון הקדוש (או מארוֹ) נזיר ארמי שחי בסוף המאה ה-4 עד תחילת המאה ה-5 לספירה.

הכנסייה המרונית מר מרון

הכנסייה המארונית היא כיום חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12 נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת). היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18). חלק גדול מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).
בראש הכנסייה עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור.
לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895.
בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. הדיאקונים והכמרים של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.
האפיפיור הכריז על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית", שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (2004). כמו כן הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (קדושים זוטרים במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.
מקור הפנייה והרחבות

*****

כיום המארונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי), הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.
מוצאם האתני של המארונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשה במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה ה-20, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שכבשו את אזורם.
מקור, הרחבה והפניות.

*****

הכומר ביאשרה שפתח לנו את דלתות הכנסייה והסביר לנו על הקהילה המרונית בכלל ובכפר בפרט.

פנים הכנסייה

מבט על על הכנסייה המרונית מר מרון

סמל פטרוס הקדוש נקרא  שמעון בר יונה, היה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה, ונחשב לאפיפיור הראשון.

*****

קבר רבי מאיר בן רבי יצחק ש"ץ נהוראי – הידוע בכינויו "בעל האקדמות" חי בורמיזא במחצית השנייה של המאה האחת עשרה. שם שימש כחזן ומכאן התוספת לשמו – ש"ץ כחזן, בימים ההם, לא הסתפק בתפילה לפני העמוד, אלא אף חיבר פיוטים, אשר רבים מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מן התפילה עד ימינו. החשוב בפיוטיו והידוע שבהם הוא הפיוט "אקדמות" הנקרא בחג השבועות.

*****

הכנסייה היוונית – קתולית (מלכיתית) מר בוטרוס במעלה הכפר

 הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית  שהיא זרם הנצרות המזרחית-קתולית, המסונף כיום אל הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצל במאה ה-18 מן הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שלאנטיוכיה שהיא ארגון כנסייתי שהוקם במאה הראשונה לספירה והטוען כי הוא אחד מחמשת זרמי הכנסייה היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית שיוסדה באנטיוכיה על ידי השליחים פטרוס ופאולוס.
מאמיני הכנסייה מלכיתים, הקתולים מזרח-תיכוניים הדוגלים בריטוס הביזנטי" – כלומר, הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה ריטואלית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות האוריינטלית. מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנו, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית)וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.
בראש הכנסייה עומד מאז שנת 2000 הפטריארך גרגוריוס ה-3 לחאם, שתוארו הרשמי "פטריארך אנטיוכיה וכל המזרח, אלכסנדריה וירושלים". הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. גרגוריוס ה-3 החליף בתפקידו את קודמו הפטריארך מקסימוס ה-5 חכים, שעמד בראש הכנסייה משך 33 שנה, מאז שנת 1967. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

מבט מלמטה

*****

מראות שיטוט בכפר

****

****

*****

הכנסייה המרונית העתיקה מרים הקדושה במעלה הכפר שאינה פעילה

****

קבר יואל הנביא

יואל בן פתואל הנביא – חז"ל אומרים כי יואל הוא בנו של שמואל הנביא: "דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל [יואל א, א] – זה שמואל. למה נקרא שמו פתואל? שפיתה להקב"ה בתפילתו" [במדבר רבה י, ה].התנבא בימי מנשה, קיבל ממכה ובזמנו ניבאו גם הנביאים נחום וחבקוק. [יש מדייקים מהילקוט ריש יואל עה"פ בשמואל א' ח' כי היה בנו של שמואל הנביא]. בימיו היתה מכת ארבה שעליה כתב רש"י [שמות י, יד]: 'ואחריו לא יהיה כן – ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה'. בגמרא [תענית ה, א] מסופר כי בימי יואל בן פתואל 'יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: הזורעים בדמעה ברינה יקצורו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו' מקור והרחבות .

*****

****

****

*****
תם הביקור והשיטוט בכפר ג'יש

****