ירושלים, שכונות (יהודיות וערביות) בצפון וצפון מזרח העיר24 ביוני 2021

 

תיעוד זה הוא הראשון מבין שלושה של סיור ארוך מאוד (תשע שעות) בחלקיה הצפוני, הצפון- מזרחי, המזרחי והדרום מזרחי של ירושלים.

 

****

 

הסיור הוא במסגרת הסיורים בנושא התכנון והבניה בירושלים.

 

סיור זה הוא השני בסדרת המשנה שמטרתה להכיר עד היכן מתפרס השטח הבנוי של ירושלים בהווה ולדעת עד איפה הוא מתוכנן להתרחב בעתיד.

 

את הסיור זה הוביל שלמה אשכול.

 

שלמה אשכול (1949) בן קיבוץ עין המפרץ, נשוי, אב לשלוש בנות ובן וסב של חמש נכדות. שלמה שימש במשך שלוש עשרה שנים (2007 – 2020) מהנדס העיר ירושלים וראש מינהל תכנון ותשתיות של העירייה. שלמה עוסק בתכנון ואדריכלות משנת 1976. לימודיו בטכניון בחיפה במחצית הראשונה של שנות ה-70', היו חלק מהשיקום של פציעתו הקשה במהלך מלחמת ההתשה עם מצרים, ב-22 בינואר 1970, בפשיטה (מבצע רודוס)  על האי שדואן  אי אלמוגים שבמפרץ סואץ, מדרום – מערב לשארם א-שייח'.

 

ההיכרות בין שלמה וביני נוצרה לפני מספר שנים בבריכת השחייה של בית הלוחם של ארגון נכי צה"ל בירושלים.

 

מעת לעת, שנפגשנו בבריכה, לפני או אחרי השחייה, שוחחנו על ענייני גיאוגרפיה עירונית, תכנון פיסי, תשתיות וגם בנושאי ידיעת הארץ.

 

כעת לאחר שסיים את שירותו בעירייה, הוא פנוי יותר וזמנו בידו, הוא נענה לבקשתי לצאת מפעם לפעם להסתובב בירושלים ובסביבתה הקרובה ולחדש בנושא תכנון והבניה בעיר.

 

סיכמנו כאמור, שני הסיורים הראשונים יוקדשו להצגת קצה תחום התפרסות השטח הבנוי של ירושלים בהווה ובעתיד.

 

הסיור הראשון, נערך ביום רביעי 12 במאי 2021 ותיעודיו הקצה הדרומי של תחום ירושלים – מדף הדסה, רכס לבן, גילה והר חומה וגם הקצה הצפוני של תחום ירושלים – עטרות שדה עטרות ואזור תעשיה

.

הסיור השני, שחלקו הראשון הוא מושא תיעוד, התקיים נערך ביום רביעי 23 ביוני 2021.

 

בסיור זה היינו קבוצה של תשעה אנשים שהגיעו מרחבי הארץ והם : שלמה אשכול (ירושלים), ורדה בן חורין (נטף), ארז צפדיה (עומר), מוטי ארמלין (גילון), יצחק פיפ רותם (סאסא), נועם בן צבי (אלון הגליל), ניר עמית (שער העמקים), בני דישון (טבעון) ואני (מבשרת ציון).

 

התכנסנו במבשרת ציון ולאחר הסבר קצר יצאנו לדרך.

 

התחלנו במעבר בשכונת רמות בתחילה בחלקה המערבי;

 

עלינו לתצפית באתר נבי סמואל; חזרנו לשכונת רמות ועברנו בחלקה המזרחי.

 

המשכנו לנתיבי בגין והמשכו כביש 404 עד מחלף בנציון דרכו  נכנסנו לשכונת בית חנינא  וממנה המשכנו לקצה שכונת נווה יעקב.

 

חזרנו שוב לשכונת בית חנינה ועלינו לתל א-פול (גבעת שאול) בשרידי הוילה של חוסיין הייתה לנו תצפית מרהיבה של 360 מעלות.

 

ירדנו לשכונת פסגת זאב והסתובבנו בה מעט. הפסקת צהרים עשינו בבית אוכל באחת מתחנות הדלק בשכונה.

 

לאחר ההפסקה ירדנו מזרחה ויצאנו מתחום פסגת זאב.

 

לאחר היציאה מתחום העיר והתחלנו את חלקו השני של הסיור בחלקיה המזרחיים של העיר ובדגש על כביש הטבעת המזרחי והכביש האמריקאי ועל כך יפורט בהמשך.

 

 

בתיעוד להלן מובא מידע אודות המקומות בהם עברנו או צפינו לעברם, מפות ובהן ציון המסלול ונקודות העצירה וגם צילומים שנעשו בסיור

 

******

מסלול הסיור ונקודות עצירה

הצגת המסלול טרם היציאה לדרך, צילום מוטי ארמלין

****

******

המסלול בצפון ירושלים

התכנסות במבשרת ציון.

מעבר בשכונת רמות בתחילה בחלקה המערבי;

עלייה לתצפית באתר נבי סמואל;

חזרה לשכונת רמות ומעבר בחלקה המזרחי.

נתיבי בגין והמשכו כביש 404 עד מחלף בנציון

מעבר בשכונת בית חנינא 

הלאה לקצה הצפוני של שכונת נווה יעקב.

חזרה לשכונת בית חנינה

עליה לתל א-פול 

ירידה לשכונת פסגת זאב וסיבוב קצר בה

לאחר ההפסקה ירידה מזרחה ויציאה מתחום פסגת זאב.

****

*****

שכונת רמת אלון

המסלול בשכונת רמות

שכונת רמות אלון נוסדה בשנת תשל"ד (1974).

 

מקור שם השכונה מן המקרא בסיפור על מות שמואל הנביא "וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברוהו בביתו רמה". המסורת מראה את מקומה של רמה זו ואת קבר שמואל הנביא על פסגה גבוהה בהרי ירושלים כ-885 מטר מעל פני הים. הקבר הקדוש גם למוסלמים והכפר הקטן סביבו נקראים על שמו של א-נבי סמואל – שמואל הנביא.

 

בצפונה של ירושלים הוקמה שכונת רמות במרומי גבעה הנשקפת על פני הרמות בארץ בנימין דרומית לקברו של שמואל הנביא. מאוחר יותר נוסף לשכונה השם "אלון" על שם יגאל אלון ז"ל.

 

השכונה ממוקמת על הציר התעבורתי המרכזי של צפון העיר לתל אביב. מיקומה מחזק את תפקידה כסוגרת פער בין העיר הגדולה ירושלים לבין היישובים הקהילתיים היושבים על ציר זה או בסביבתו.

 

השכונה מספקת שירותים עירוניים ברמה גבוהה כגון: שירותי חינוך, רפואה ובריאות, שירותי פנאי ונופש ומקורות תעסוקה. במשך שנות קיומה התפתחה השכונה למסגרת אורבנית בסדר גודל של עיר בינונית בישראל. שילוב זה הביא לתופעה ייחודית חדשה במרקם החיים העירוניים של ירושלים, המכונה עיר ושכונה יחדיו, בתוך המרחב המטרופוליטאני העירוני של ירושלים.

 

האוכלוסייה ברמות הטרוגנית עם מרכיב מרכזי של משפחות שעברו במשך השנים לרמות אלון, על מנת לשפר את תנאי הדיור. השכונה קלטה משנות ה-70 עולים מארצות רבות כולל חבר העמים ואתיופיה (בשנות ה-80). בעשור האחרון גדל מאוד המרכיב החרדי באוכלוסייה.

 

המקור אתר עיריית ירושלים

 

להרחבה אודות שכונת רמות ראו בתיעוד רמות אלון שבירושלים, מראות בדפנות השכונה

מבט מכיוון שכונת רמות לגשר הרכבת והר המנוחות

שלמה מסביר

הנה באה הרכבת

מבט משכונת רמות מערב לעבר מבשרת ציון

מבט מחלקה המערבי של רמות לעבר הכפר בית איכסא

מבט מכיוון צפון רמות אל נבי סמואל

 

********

נבי סמואל

***

***

נבי סמואל מכונה גם קבר שמואל הנביא וגם אַ-נַבִּי צַמְוִיל הוא אתר המקודש לשלוש הדתות (יהדות, נצרות ואיסלם) כמקום קבורתו של שמואל הנביא.

 

מיקום: פסגת הר המתנשא לגובה של 884 מ' מעל פני הים. פסגת ההר ניתן לראות את כל ירושלים עד הרי גוש עציון מדרום וחלקו של גוש דן ממערב, רמאללה, ביתוניה ואל בירה בצפון ורכס שועפט במזרח.

 

המקום חולש על סביבתו הקרובה: מצפון רמת גבעון והכפר אל-ג'יב; מדרום מזרח שכונת רמות, מדרום המרחב מבית איכסא לעבר כביש ירושלים – תל אביב ומצפון מערב היישוב גבעת זאב וממערב שכונת הר שמואל.

 

המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מסגד הבנוי על מצודה צלבנית בתוכה כנסייה. בקריפטה של הכנסייה נמצא קבר שמיוחס לשמואל הנביא.

 

להרחבה אודות האתר ראו בתיעוד נבי סמואל על ההר שמצפון מערב לירושלים

מבט מעל על אתר נבי סמואל

בנקודת התצפית, צילום ניר עמית

***

מבט מבני סמואל אל בית איכסא

מבט מנבי סמואל לעבר בית סוריק והר אדר

מבט מנבי סמואל לעבר מבשרת ציון

מבט מנבי סמואל לכיוון בית איכסא

מבט מנבי סמואל לכיוון צפון לעבר גבעת זאב

מבט מנבי סמואל לעבר רמאללה

מבט מבי סמואל צפונה לעבר ביר נבאללה ואל בירה

******

הדופן המזרחית של שכונת רמות

***

*****

שכונת נווה יעקב

****

שכונת נווה יעקב נבנתה במקום בו נמצא הכפר "נווה יעקב" ועליו ראו בהרחבה בתיעוד פסגת זאב ונווה יעקב, במרחב הבנוי ובשטחים הפתוחים

 

הכפר נווה יעקב הוקם בשנת 1924 על ידי תושבים מירושלים, ששאפו להקים ישוב חקלאי שבו ישלבו תורה ועבודה.

 

השכונה נקראה על שם הרב יעקב ריינס.

 

עם פרוץ הקרבות בשנת תש"ח נמצא הישוב בניתוק ובמצור בשל מיקומו בצפון בעיר ולצד הכפר הערבי שועפט. הערבים המקומיים, בסיוע הלגיון הירדני, הפגיזו מידי יום את המקום.

 

עם התגברות ההפגזות הוחלט לפנות מהישוב את האמהות והילדים והם פונו בחסות הבריטים. במקום נשארו קומץ בחורים ובחורות אליהם הצטרפו תושבי שכונת "עטרות" שנאלצו לעזוב את מקומם ועברו ל"נווה יעקב", על מנת לעמוד בכוחות משותפים נגד האויב.

 

הערבים הפגיזו את "נווה יעקב" במרגמות ותותחים ובתום היום הראשון היו במקום 8 חללים ו-17 פצועים. באותו לילה הוחלט לנטוש את המקום לכיוון בית החולים "הדסה" בהר הצופים. עם נפילת "נווה יעקב", נפל המחסום האחרון בדרכו של הלגיון לירושלים מצפון.

 

19 שנים היה האזור בשליטת הירדנים, עד אשר נכבש במלחמת ששת הימים.

 

בחודש מאי בשנת 1973 הוחל באיכלוסה במחדש של "נווה יעקב" – כשכונה בגבולה הצפוני של ירושלים.

 

בראשית שנת 1974 הגיעו לארץ אלפי עולים מגרוזיה ובוכרה. חלק ניכר מהם הופנה לירושלים ובעיקר אל השכונה הקולטת "נווה יעקב" . זאת, משום שבמקום עמדו דירות גדולות ריקות שהתאימו למשפחות אלו, שרובן היו ברוכות ילדים.

 

באותה תקופת הופנו לשכונת "נווה יקב" גם משפחות ותיקות במסגרת הטבת תנאי דיור וכן זוגות צעירים.

 

גל העלייה האחרון מברית המועצות הפך את "נווה יעקב" לאחד ממוקדי הקליטה העיקריים בירושלים. כיום מונה השכונה כ-22,000 תושבים. בשנתיים האחרונות הצטרפו גם מאות עולים מאתיופיה.

 

המקור אתר עיריית ירושלים 

חומת ההפרדה בצפון נווה יעקב מול דחיית אל בריד

מבט מקצה שכונת נווה יעקב לעבר מפקדת פקוד המרכז

 

*******

שכונת שועפט

שכונת שועפט מצויה בצפון ירושלים על הדרך לרמאללה בין הגבעה הצרפתית לבית חנינא בגובה של 780 מטר מעל פני הים.

 

לפי המסורת הרווחת בכפר, נוסדה השכונה לפני מאות שנים על ידי מהגרים מחיג'אז. בשנת 1948 ניטשו קרבות עזים באזור הכפר והוא נכבש על ידי חטיבת הראל במאמץ ליצור קשר עם  שכונת עטרות הנצורה.

 

רוב תושבי השכונה עקרו ממנה בעת המלחמה, אך בתקופת השלטון הירדני היא אוכלסה מחדש. החל משנת 1954 קיבלה השכונה תנופת בניה על ידי משפחות ערביות מוסלמיות ונוצריות אמידות, שבנו בה את בתיהם.

 

לשכונה צביון של שכונת יוקרה עם אווירה כפרית. יש בה חברות מסחריות רבות וחנויות מפוארות בצמוד לשטחי עיבוד של תושבים שעדיין עוסקים בחקלאות.

 

בסמוך לשכונה מצוי מחנה הפליטים של שועפט. בשכונה נמצא תל-אל-פול המזוהה עם גבעת שאול המקראית.

 

על פסגת הגבעה עומד בשיממונו מבנה בלתי גמור. הוא ארמונו של המלך חוסיין שהחל בבנייתו ערב מלחמת ששת הימים.

 

בשכונה היום כ-33,000 נפש ובמחנה הפליטים עוד כ-8,000.

 

המקור אתר עיריית ירושלים 

******

שכונת בית חנינא

בית חנינא היא שכונה ערבית גדולה וגם שמו של כפר פלסטיני סמוך (ממערב לשכונה) בתחום הרשות הפלסטינית, שאינו נכלל בתחומי ירושלים. בשכונה מתגוררים כ-40,000 תושבים.

 

הוצע לזהות את הכפר בית חנינא עם עֲנִיָּה המקראית, הנזכרת בחזון מסע סנחריב לירושלים – או עם עֲנַנְיָה המקראית, עיר שהתיישבו בה עולי בבל מבני בנימין.

 

בתקופת המנדט הבריטי גדלה משמעותית אוכלוסיית הכפר, ו-1945 הגיעה אוכלוסייתו לכדי 1,590 נפש. הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות הותירו את הכפר בשליטת ממלכת ירדן. בתקופה זו רבים מתושבי הכפר היגרו לארצות חוץ, מרביתם לארצות הברית ואמריקה הלטינית. מאידך, התיישבו בכפר פליטים רבים שהגיעו מסביבות יפו.

 

בשנות השלטון הירדני החלו בני הכפר לבנות בתים על האדמות המזרחיות של הכפר, שגבלו בכביש ירושלים-רמאללה משני עבריו ואזור זה, שנקרא "בית חנינא החדשה", קיבל אופי עירוני יותר. עם זאת, תחת השלטון הירדני לא נכלל החלק העירוני של בית חנינא בתחום השיפוט של מזרח ירושלים. בית חנינא נחשבה פרבר אמיד של ירושלים הירדנית והתגוררו בה שרים, חברי בית הנבחרים הירדני, מושל מחוז ירושלים, ראש העירייה הירדני וכן משפחת דג'אני העשירה, ומשפחת אלקטב האמידה, שבביתה התגורר חוסיין, מלך ירדן בביקוריו בירושלים.

 

עם איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים נכללה "בית חנינא החדשה" בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים היות ששכנה על הדרך שהובילה אל שדה התעופה עטרות שהוחלט לספחו לשטח העיר, אך הכפר בית חנינא המקורי נותר מחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר המאוחדת והשתייך, בתקופת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים ובתקופת המנהל האזרחי, לנפת רמאללה. תושבי בית חנינא החדשה קיבלו תעודת זהות ישראלית והחלה בו תנופת אכלוס מרשימה. כך התפשטה שכונת בית חנינא עד שכונת שועפאט בדרום, נווה יעקב ופסגת זאב במזרח ואזור התעשייה עטרות בצפון. משרדי הצלב האדום עברו אז לבית חנינא.

 

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעקבות בניית גדר ההפרדה בקטע "עוטף ירושלים", החלה השכונה להתנתק מתפקידה המסורתי כמחברת בין ירושלים לרמאללה, וקיבלה ציביון עירוני יותר המחובר למרכז ירושלים מבחינת שירותים, לימודים, מסחר ותעסוקה.

 

הגדר גם יצרה הפרדה בין הכפר המקורי בית חנינא ("בית חנינא אל-בלד"), שנותר מחוץ לה, לבין שכונת בית חנינא (בית חנינא החדשה – "בית חנינא אל ג'דיד") שנכללה ב"עוטף ירושלים". תושבים רבים עברו לבית חנינא החדשה בכדי להישאר בצידה הישראלי של גדר ההפרדה. הכפר הפלסטיני בית חנינא משתייך, מאז הסכמי אוסלו, לנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית ואוכלוסייתו כ-1,000 תושבים.

 

בשנת 1998 נחנך כביש חדש – "דרך האלוף נרקיס" – הממשיך את שדרות בר-לב לכיוון בית חנינא, פסגת זאב ונווה יעקב. בנוסף הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים שנחנך ב-2011 עובר בשכונה. בתקופות מתיחות ביטחונית הפך קו הרכבת למטרה ליידוי אבנים.

 

בשנת 2013 נחנך כביש המחבר את הרחוב הראשי בשכונה, רח' שומאן (כביש 4197), לכביש 50 (כביש בגין), באמצעות מחלף בנציון נתניהו. בעקבות כך עוברים בשכונה נוסעים רבים, המבקשים לעבור בין פסגת זאב וסביבותיה ויישובי מטה בנימין ובין כביש בגין וכביש 443.

מקור, הרחבות והפניות 

*****

תל א-פול 

****

***

תל אל פול (גבעת שאול) מתנשא לגובה 840 מטר מעל גובה פני הים והוא אחת הפסגות הגבוהות בהרי ירושלים.

 

התל ממוקם צמוד לשכונת פסגת זאב, סמוך לצומת הכניסה המרכזי לשכונה, בסמוך לרחוב יקותיאל אדם. מצומת זה עולה שביל עפר אל הפסגה עליה ניצב שלד של בניין שנועד להיות ארמון.

 

למרות העובדה שמדובר בשלד מבנה שאיננו משתלב בנוף, הרי שברבות השנים הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהגבעה ונקודת ציון בולטת בזכות עצמה.

 

***

****

 

מהבניין ניתן לצפות בנוף מסביב: שכונות רבות בירושלים, הגבעה הסמוכה נבי סמואל, שדה התעופה עטרות, רמאללה, גוש עציון, ובימים עם ראות טובה אף עבר הירדן המזרחי, עמאן בירת ירדן וים המלח מצד אחד ומצד שני את מישור החוף.

 

על התל נמצאת בריכת אגירה למי שתייה המשרתת את תושבי פסגת זאב שנבנתה חברת גיחון

 

במקום התגלה בה יישוב משנת 1200 לפנה"ס, ובמקרא מזוהה עם העיר גבעה שהייתה העיר הראשית של שבט בנימין וידועה במקרא גם בשמות "גבעת בנימין", "גבע בנימין", "גבעת שאול" ו"גבעת האלוהים". על הגבעה נמצא שלד ארמון המלך חוסיין שבנייתו החלה לפני מלחמת ששת הימים.
הרחבות והפניות

 

על תל א-פול ראו בהרחבה בתיעוד תל אל-פול (גבעת שאול) שבצפון ירושלים

 

***

מבט לעבר חלקה המזרחי של שכונת רמות

****

לעבר עטרות והלאה לרמאללה

***

***

******

שכונת פסגת זאב 

****

 

שכונת פסגת זאב נוסדה ב–1984, על כיפה ושלוחה בשם ראס א-טוויל ("הראש הגבוה" או "ההר הגבוה") בגבוה של 772 מטר מעל פני הים.

 

שמה הראשון היה "פסגת טל" – קיצור שמו הערבי של ההר, אך מאוחר יותר שונה השם ונקשר לשמו של ז'בוטינסקי, אביה ומולידה של התנועה הרביזיוניסטית.

 

עם סיומה של מלחמת ששת הימים הורחב שטח שיפוטה של ירושלים ושכונות חדשות החלו להיבנות בצמוד לשטח העירוני של ירושלים. עם חלוף השנים החלו להבנות "שכונות לווין" במרחק ניכר מהשטח העירוני הבנוי: תלפיות מזרח (1971), רמות אלון (1971), גילה (1972) ונווה יעקב (1972). פסגת זאב היא הצעירה מבין שכונות אלו.

 

השכונה תוכננה כדי ליצור רצף התיישבותי בין "הגבעה הצרפתית" בדרום ל"נווה יעקב" בצפון.

 

השכונה מחולקת לארבעה רובעים: פסגת זאב מרכז – החלק הוותיק של השכונה, פסגת זאב מערב – הגובלת בישוב הערבי בית חנינא, פסגת זאב צפון – הרובע הצעיר ביותר של השכונה ופסגת זאב מזרח.

 

ב"פסגת זאב" אוכלסו עד כה כ-10,000 יחידות דיור בהן מתגוררים ב – 37,000 תושבים, זאת מתוך ב – 12,000 יחידות דיור המתוכננות לאכלס כ–55,000 תושבים.

 

בזכות מיקומה של השכונה על ספר המדבר ובסמוך לדרך ההר העוברת ממערב לה, נחשפו בה שרידי ישוב פעיל לאורך תקופות ההיסטוריה.

 

בתקופת המקרא קמו באזור זה ישובים חקלאיים קטנים שניצלו את קרבת המקום לקו פרשת המים, והיוו חלק מהערוף הכלכלי-חקלאי של ירושלים בתקופה הישראלית (1200-580 לפני הספירה).

 

הממצאים באתרים השונים בשכונה מעידים על גידולי זיתים וגפנים. בתקופה הביזנטית הוקמו באזור ישובים קטנים שעיקר פעילותם היתה דתית ולצידה פעילות חקלאית לכלכלה עצמית.

 

בפסגת ראס א-טאוויל (נ"צ 17290/13764) נתגלו שרידי מנזר ביזנטי שהוקם בסוף המאה החמישית ובראשית המאה השישית ופעל כנראה עד שלהי המאה השמינית לספירה.

 

במקום נחשפו שרידי קאפלה מרוצפת פסיפס ובה פיר מלבני המוביל למערה. במתחם נתגלתה גת גדולה הכוללת משטח דריכה, בור תירוש ותעלות ניקוז.

 

באזור חדרי המגורים של המנזר נתגלה מטמון עטוף בבד כלל כ200- מטבעות וטבעות ברונזה מהתקופה העבסית. רובן מהשנים 750-770 לספירה. במורד המערבי של הגבעה התגלו כבשן וסוגי כלי חרס שתוארכו לסוף תקופת הברזל.

 

ממערב לשכונה מצוי תל אל-פול, המזוהה עם גבעת שאול. התל שוכן על גבעה בגובה 840 מטר מעל פני הים בו נוסד ישוב בשנת 1200 לפני הספירה על ידי שבט בנימין. העיר היתה בירת בנימין ושמה יצא לשמצה בעקבות מעשה פילגש בגבעה (שופטים י"ט). בעקבות המעשה נפגעה העיר קשות במאבק השבטים נגד בנימין.

 

בתחילת המאה ה11- לפנה"ס הוקמה על חורבותיה של "גבעה" עיר חדשה, פלישתית, ובה הכה יונתן את נציב הפלישתים בהכריזו עליהם מלחמה (שמואל א' י"ג 3). הגבעה הפכה למקום מושבו של המלך שאול ונקראה על שמו "גבעה שאול". גם לאחר התפלגות המלוכה (בשנת 923 לפנה"ס) נודעה הגבעה כאחת הערים המרכזיות בצפון מלכות יהודה.

 

בשנת 1965 החל חוסיין, מלך ירדן, לבנות ארמון קיץ על פסגת התל, אך מלחמת ששת הימים קטעה את מלאכת הבניה. שלד הארמון ניצב על פסגת התל ומשקיף על פסגת זאב

 

המקור אתר עיריית ירושלים 

 

להרחבה אודות השכונה ומקומות בה ראו תיעוד פסגת זאב ונווה יעקב, במרחב הבנוי ובשטחים הפתוחים

*****

סוף דבר,

חלקו הראשון של המסלול הסתיים בשעת צהרים,

שיאיו היו שתי התצפיות המרהיבות
בנבי סמואל ובתל א-פול.

תוך כדי הנסיעה התרשמו מאוד
מתחום השתרעות ומראה
השכונות בצפון ירושלים,
הן היהודיות והן הערביות.

כאמור זה היה החלק הראשון המרתק של הסיור.

 

החלק השני ראו בתיעוד ירושלים, דרך השכונות המזרחיות הערביות אל הכביש האמריקאי דרום

*****

תודה לשלמה על ההסברים המרתקים