מדרונות מרכז הגולן, בין קצרין במערב ובין חושניה והר יוסיפון במזרח31 באוקטובר 2017

קובץ GPX להורדה מרחק: 38 ק"מ טיפוס-מצטבר: 650 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

למסע זה יצאנו ביום שישי (27/10/2017). היה זה אחד מימי סתיו תשע"ח. רכיבה מול רוח קדים הייתה אחד המאפיינים הבולטים של מסע רכיבה זה.

 

עם אור ראשון יצאנו מקצרין לדרך. היינו תשעה: גיל מועלם (גבעת יואב), לוי אבנון (חמדיה), משה כ"ץ (אפק), עמית פינקלשטיין (באר יעקב), עילם רן (טבעון), פיפ רותם, חיים חיון וירון זגורי (סאסא)  ואני (מבשרת ציון).

 

את המסע הוביל גיל מועלם שגם הסביר לנו לאורך מסלולו.

גיל מועלם הוא תושב רמת הגולן, מתגורר כשני עשורים בגבעת יואב ובמשך תקופה זו מדריך טיולים ברשות הטבע והגנים וגם הוא מדריך אופניים. גיל הוא גם מבין המתכננים של מפעל הרכיבה השנתי "חוצה גולן" והמוביל את מסעותיו.

******

המסלול, נגד כיוון השעון

 

 

*******

האזור הגאוגרפי:
מרכז רמת הגולן

 

רמת הגולן והר החרמון הם החלק המזרחי ביותר והצפוני ביותר שבשליטת מדינת ישראל, ולמעשה החלק היחידי משטח המדינה המצוי מזרחית לבקעת הירדן.
מנקודת מבט גאוגרפית, הגולן הוא חלק מהבשן הכולל ארבעה אזורי משנה גאוגרפיים והם ממערב למזרח רמת הגולן, הבשן, טרכון (א-לג'ה), וחורן (הר הדרוזים – ג'בל א-דרוז). הבשן במובנו רחב זה מהווה את המרכיב הצפוני (הרביעי) של "עבר הירדן המזרחי" ונכלל בתחום נחלת חצי שבט מנשה. שלושת חלקי עבר הירדן המזרחי הנוספים מצפון לדרום הם הגלעד, מואב ואדום.

 

****


השם 'גולן' מופיע במקרא בספר דברים, אז היה זה שמהּ של עיר בתחום שבט מנשה באזור הבשן: "וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי" (ד', מג) היא הייתה עיר מקלט אחת משלוש ערי מקלטי בעבר הירדן המזרחי שהיו מקבילות לשלוש ערים בארץ כנען: חברון ביהודה כנגד בצר במדבר; שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד; קדש בגליל כנגד גולן בבשן. ייתכן ששימוש זה הוא שהקנה לה את השם גולן, מלשון "גולה" או "גלות" (בערבית 'ג'וואל' הוא עובר אורח או נודד). גם בערבית מכונה הרמה בשם דומה: אלְ-גַ'וְלָאן. כיום אזור הבשן כולו נקרא בשם הגולן, לפני מלחמת ששת הימים היה מקובל לכנות את הרמה וסביבותיה גם בשם "הרמה הסורי.
הגבולות המדיניים של הגולן השתנו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. בימי המקרא הוא היה כלול באזור הנרחב של הבשן, לעיל, המשתרע מן החרמון בצפון עד הגלעד בדרום. מהמאה הרביעית לפנה"ס,  מהתקופה ההלניסטית ואילך הפך הגולן להיות אזור מנהל נפרד שנקרא גולניטיס. בימי הכיבוש הערבי ובימי הביניים השתרע כנראה מחוז גולן על שטח נרחב יותר מתחומיה הגיאוגרפיים של רמת הגולן, כמסתבר מיישובים אחדים בבשן  שבשמותיהם מופיעה המילה ג'ולאן.

 

*****

רמת הגולן היא יחידה גיאוגרפית ששטחה כ-1250 קמ"ר ואורכה כ-60 ק"מ היא רמה מישורית בזלתית המשתפלת מצפון לדרום. בדרומה גובה המישור כ-300 מטרים מעל פני הים, ובצפונה מגיעה הרמה לגובה של כ- 1,100 מטרים מעל פני הים. מן המישור מתרוממים פסגות הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות מאזור ברכת רם בצפון ועד הר פרס ותל א-סאקי בדרום.
גבולה המערבי של רמת הגולן עובר לאורך בקע השבר הסורי אפריקאי מדרום הכנרת, דרך מפתן כורזים ועמק החולה. הגבול הגאוגרפי הצפוני המפריד בין רמת הגולן לבין הר החרמון הוא נחל סער. במזרח גבול חבל הארץ אינו חד-משמעי, ומקובל לומר שהגבול עובר לאורך נחל רוקד ונחל עלאן . הגבול הגיאוגרפי הדרומי עובר לאורך הבקעה בה נמצא ערוץ נחל הירמוך.

****

הגולן הוא רמת בזלת מישורית הכוללת הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות, מאיזור ברכת-רם ועד הר פרס ותל א-סקי מזדקרים מעליה. הרי הגעש והבזלת מעידים על פעילות טקטונית באזור, הקשורה ב"שבר הסורי אפריקאי". שבר זה יצר את בעת השקע, החוצה את ארצנו מצפון לדרום, והוא שהשפיע גם על האזורים שממערב וממזרח לו. במצוקי עמקיהם של נחלי השוליים, שהתחתרו בתוך שפכי הבזלת, ניכרת תופעה של היסדקות לעמודים אנכיים מצולעים, לעיתים הם משושים משוכללים ("בריכת המשושים"). בגולן ובבשן נבעו סדקים ארוכים, המתמשכים מצפון צפון-מזרח לדרום דרום-מערב, ולבה; שעלתה בהם בקילוחים, השתפכה וזרמה על פני השטח, מילאה את המקומות הנמוכים,. בסופו של דבר הפכו שפכי הלבה, שהתרבדו זה על גבי זה, לרמת בזלת מישורית נרחבת (מהגדולות בעולם). פעילות הגעש נמשכה עד לפני אלפי שנים אחדות – ובסופה , משנסתתמו הסדרים, נותרו לאורכם נקודות חולשה בודדות שבהן אירוע התפרצויות געש והתפוצצויות. סלעי הפרץ ("פצצות" ו"טיפות" געש, חצץ ואפר וולקאני) שהועפו לגובה רב, נערמו מסביב ללוע ההתפרצות, וכתוצאה מסדרת התפרצויות חוזרות ונשנות נוצרו הרי געש, שרובם ניכרים בצבעם האדמדם. במקומות אחדים מצויים לועות געש, שנוצרו על ידי התפוצצות חד פעמית, בלי שייערם סביבם הר געש (בפי תושבי האזור הם מכונים בשם ג'ובות"). בין הרי הגעש מכוסה, לעיתים, רמת הגולן באבק געש פורה (כמו מדרום לקונטיירה). מן החומרים הבונים את הרי הגעש, כורים היום לצורך בנית בידוד, סלילת דרכים וחקלאות, אלא שאין היא עמוקה למדי. בגולן העליון (מקו צינור הט.ע.פ. ליין צפונה) משתרעים שטחי טרשי בזלת גדולים, המחייבים הכשרת קרקע יסודית ואילו בדרומו של הגולן התחתון מצויים שטחים מישוריים גדולים, הנוחים מאוד לעיבוד.

*****

אזור אגני נחלי הבטיחה:
יחידת הנוף של הגולן
בה נמצא מרחב המסע

אגני נחלי הבטיחה – אזור זה כולל את האגנים של נחלי משושים, יהודיה, דליות ושפמנון. נחל משושים הוא הגדול מכולם, ומלבד הירדן הוא הנחל הגדול ביותר הנשפך לכנרת. למרות הפרשי הגבוה הניכרים – מ 1,200 מ' עד מינוס 200 מ' – לאורך כ-30 ק"מ, האזור הוא בעל שיפוע מתון. המסלע הוא אחיד, כמעט כל האזור מכוסה שפכי בזלת בעובי של 100 עד 300-400 מ'. בחלוק הדרומי חשפו ההעתקים סלעי משקע גירניים מגיל ניאוגן. מבחינה טקטונית ניכרים בחלק התחתון שברים אלכסוניים מצטלבים, הקשורים לקו השבירה של בקעת הירדן. העתקים אלה מתווים את הדגם המעוין של רשת הנחלים. הביתור הרב הנגרם על ידי התחתרות הנחלים גורם לסחיפה רבה ולמיעוט קרקעות באיזור זה. הזרימה בנחלים היא שטפונית בעיקרה, אך מעינות בזלתיים בעלי ספיקה קבועה מזינים זרימות קטנות במשך כל ימי השנה במרבית הנחלים. הפעילות האירוזיבית היא ניכרת. חתירת הנחלים יצרה באפיקי הבזלת בריכות ומפלים רבים, כגון בריכת המשושים, מפל הזויתן והבריכות הרבות שבו, מפלי יהודיה ובריכותיו. בגובה של 0 עד 200 מ' מעל פני הים (200 עד 400 מ' מעל גובה הכנרת) שרד יער-פארק של אלון התבור – יער יהודיה – המכסה שטח של 17,000 דונם. היסודות המאפיינים יחידה זו הם החורש של איזור יהודיה ובריכות המים שבנחלים.

*****

*****

הטופוגרפיה
מורדות הרמה בציר מזרח – מערב

*****

הטופוגרפיה של מרחב המסע

הנקודה הנמוכה במערב קצרין
הנקודות הגבוהות במזרח חושניה ומרגלות יוסיפון 

*****

*****
אגני הנחלים במרחב המסע 

*****

נחַל יְהוּדִיָּה הוא נחל  ששמו ניתן לו על שם הכפר הנטוש יהודיה, היושב על מצוק מעל ערוצו. הנחל זורם מאזור רמת'ניה לכיוון דרום מערב, עד בקעת הבטייחה, שם הוא מתחבר לנחל זוויתן ונשפך עמו לכנרת. מרבית הנחל נמצאת בתחום שמורת הטבע יהודיה
נַחַל זָוִיתָן הוא נחל שאורכו כ־26 ק"מ. הנחל ניזון ממעיינות קטנים שזורמים לאפיקו בחלקו העליון ומתחיל ברכס בשנית באוכף שבין הר חוזק לבין הר קורטם. לכל אורכו מפלים קטנים ובריכות מים. מבריכת מים בראש מפל הזוויתן, בריכה שבה משושים גדולים. הנחל נשפך בסופו לנחל משושים.
נחל משושים (נַחַל מְשֻׁשִּׁים) הוא הנחל הארוך ביותר ברמת הגולן. במרכז הנחל, לסלעי הגדות צורות גאולוגיות של משושים הנראות ביתר שאת בברכת המשושים בה לכל קירות הבריכה, ולסלעים המקיפים אותה, צורת משושה, שנתנה לנחל את שמו. אורכו של הנחל הוא כ-35 ק"מ והוא יורד לכנרת מגובה של כ-400 מטרים. באגן ההיקוות שלו כ-40 מעיינות שמרביתם נובעים כל השנה. תחילתו של נחל המשושים בפסגת הר אביטל, בגובה 1,209 מ' מעל פני הים, וסיומו בכנרת, בגובה כ-210 מ' מתחת לגובה פני הים – הפרש גבהים של יותר מ-1,400 מ'. עד לשפכו של נחל זוויתן אליו, נוצר קניון צר ובו בריכות ומפלים.  הבריכה הידועה ביותר היא בריכת המשושים, המושכת אליה תיירים רבים בעיקר בגלל צורתה הגאולוגית – היא מוקפת עשרות עמודי בזלת משושים היוצרים נוף טבע ייחודי ומרשים.
נחל קצרין הינו מהנחלים הפחות מוכרים בגולן, על אף אורכו (כ- 20 ק"מ). הנחל חוצה את העיירה קצרין, וביציאתו מהיישוב נמצא מפל מים קטן ומפתיע.  ראשיתו של נחל קצרין בשיפולי הר יוסיפון, שבמזרח הגולן. הנחל מתפתל במישורי הגולן, וחולף לצד העיירה קצרין, לאחריה הוא מעמיק ומצטרף לנחל משושים בתחומי שמורת יהודיה.
נַחַל יוֹסִיפוֹן הוא יובל של נחל זוויתן, שמקורו בשמורת הטבע מסיל ע'סניה, במורדות הצפון מערביים של הר קורטם, והוא נשפך לנחל זוויתן כ – 4 קילומטרים צפון מזרחית לקצרין. הנחל זורם דרום מערבה דרך מאגר קטיף, לאחר מכן הנחל עובר מדרום להר יוסיפון, ונשפך למאגר יוסיפון. הנחל ממשיך עד שהוא נשפך לנחל זוויתן.

 

תחום אגני הניקוז של הנחלים היורדים לבטיחה

*****
מרחב המסע
זירה הדרומית
של קרבות רמת הגולן
במלחמת יום הכיפורים

*****

****

הקרב על חושניה הוא קרב שהתחיל עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר ועד ל-10 באוקטובר 1973 על השליטה במתחם חושניה ו-"כיס חושניה" – המובלעת שנכבשה בדרום רמת הגולן. ההתבססות הסורית בכיס חושניה שימשה אותם בעיקר לתקוף לכיוון צפון במרחב נפח. לכיוון דרום לא נעשו ניסיונות משמעותיים להתקדמות.
הקרב החל עם הבקעת הקו הישראלי בדרום הרמה, באזור כודנה ומצפון ומדרום לתל פארס, והגעת כוחות הדיוויזיה החמישית והתשיעית למרחב חושניה בחסות החשיכה. ביום שלמחרת התבססה האחיזה הסורית במובלעת רחבה שהגיעה בשיאה לעין זיוון ונפח מצפון, קצביה ומעלה גמלא ממערב ואזור אל-על רמת מגשימים מדרום. עם בוקר ה-8 באוקטובר פתח פיקוד הצפון במתקפת נגד שנשענה בעיקרה על שלוש אוגדות התוקפות מכיוונים שונים, כאשר המאמץ העיקרי היה מכיוון דרום. עד ערב ה-9 באוקטובר "כיס חושניה" נכבש כמעט כולו כאשר רוב היחידות הסוריות איבדו לחלוטין את כושר הלחימה שלהן ונסוגו לעמדות הגנה מעבר לקו הגבול.

 

*****

 

*****

******
משבצת המסע בתוך
אחד משטחי האימונים של צה"ל ברמת הגולן

לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים, המציאות הפיזית שהייתה ברובה ריקה מאוכלוסייה או מעיבודים חקלאיים, הולידה את ראשית הקונפליקט בין האזרחים לצבא. אזור רמת גולן קסם למוסדות המיישבים, ובתמיכת הממשלה ביקשו לנצל את השטח הריק והנוח יחסית להתיישבות ולחקלאות. הדבר נעשה בשלבים. במרוצת השנים, משנת 1967 ועד שנת 1973, טרם מלחמת יום הכיפורים, הוקמו כתריסר יישובים חדשים ובכללם היאחזויות נח"ל. השטחים הפתוחים המישוריים נוצלו על ידי המתיישבים לגידולי פלחה, במדרונות המתונות של הבזלת ניטעו מטעים ורובם שימשו למרעה הבקר. יחידות הצבא שחנו במחנות לאורך הרמה והיו בכוננות למקרה של פעילות ביטחונית ניצלו את השטחים הפתוחים הסמוכים למטרות אימונים. במרוצת השנים נסגרו בצו המושל הצבאי לצורכי אימונים כ-ֿ20 אחוז משטחי רמת הגולן, ובכללם העיר הנטושה קוניטרה ששימשה עד מלחמת יום הכיפורים לאימוני לחימה בשטח בנוי. שְנִיוּת זו של השימוש הכפול בשטח, לצורכי אימונים, אך גם למטרות חקלאיות ארעיות, בעיקר מרעה בקר, על אף היותו ריק מאוכלוסייה, יצרה בהמשך עימות בין הצבא למתיישבים, אותו כינה אלוף פיקוד הצפון בראשית שנות השבעים, מרדכי גור, "הוויכוח – הטנקים מול פרות".
הרחבה נוספת של שטחי אימונים נעשתה בעקבות חתימת הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן ביולי 1982 על צו סגירת שטחים ברמת הגולן. חתימת הרמטכ"ל על צו זה נדרשה לאחר השינוי במעמד הגולן שהוחל עליו שנה קודם לכן החוק הישראלי, חוק רמת הגולן. צו זה החליף את הצו הקיים של אלוף פיקוד הצפון שנחתם מכוח סמכויותיו כמפקד הצבאי של האזור. על פי הצו החדש נסגרו שטחים, בעיקר ברצועה שבמרכז רמת הגולן – מהר אודם וקלע בצפון, דרך אזור נפח במרכז ועד אזור הר פֶּרֶס וגבעת אורחה בדרום. אלה היו שטחי אימונים שיחידות צה"ל התאמנו בהם מאז תום מלחמת ששת הימים. רצועת שטחי אימונים זו הייתה אזור שהנוכחות האזרחית בו הייתה דלילה יחסית, פני השטח טובים לתמרון שריון, ורוחב רמת הגולן בה הוא הגדול ביותר, נתון חשוב לעניין טווחי בטיחות ירי. חתימת הרמטכ"ל על צו סגירת השטחים ברמת הגולן קיבעה את הנתון שהשטחים שנסגרו לצורך אימונים היוו חמישית משטח הרמה, עובדה שעתידה במרוצת השנים להחריף את העימותים עם צורכי ההתיישבות האזרחית ועם השמירה על ערכי טבע ונוף.

מיקום מרחב המסע במערך שטחי האימונים

מאמצע שנות השבעים החל ברמת הגולן תהליך פיתוח אזרחי מואץ, בד בבד עם הגדלת הנוכחות הצבאית. שני תהליכים מנוגדים אלה גרמו ל"מאבק" על שימושי הקרקע ולהפרעה בשטחי האימונים. לאחר מלחמת יום הכיפורים הרבו יחידות העוצבה המשוריינת הסדירה שהוצבה ברמת הגולן להתאמן בשטחי האימונים הצמודים למחנותיהם, הן לצורכי הכשרה הן לצורך שמירה על כשירות מבצעית. שטחי האימונים ברמת הגולן, ובעיקר אלה שבמרכזה, נוצלו באופן אינטנסיבי גם בשל גודלם שאִפשר אימוני תמרון וירי. כדי להגדיל את התחום והרצף שלהם נחסמו מדי פעם כבישי הגולן. כך יכלו כוחות גדולים לערוך בהם תרגילים צבאיים. לנוכח תנאי השטח המיוחדים של רמת הגולן נערכו בהם במחזוריות תלת חודשית אימוני הקיץ והחורף של חטיבות חיל הרגלים. שהייתן ברמת הגולן נוצלה לשילוב של אימונים ומוּכנוּת בכוננות ללחימה. בתוך שטחי האימונים נבנו יעדים שדימו את שדה המלחמה הסורי. רמת הגולן הייתה לשדה אימונים אידאלי עבור הצבא.
לאחר הסכמי הפסקת האש עם הסורים (1974), נעשו ברמת הגולן תיקוני גבול מזעריים, בעיקר בשתי גזרות – פתחת קונטרה ופתחת רפיד. עקב החזרת שטחים אלה לסוריה החלה מקננת אצל המוסדות האזרחיים התחושה שבעתיד עלולים להימסר לה שטחים נוספים במרכז רמת הגולן שהיה ריק מיישובים ובו נמצאו שטחי אימונים. לפיכך הם החליטו לעבות את האזור. ואכן הוקמו במרכז הרמה כמה יישובים.
בשלהי שנות השבעים ציין אלוף פיקוד הצפון, אלוף אביגדור בן-ֿגל, כי אחת הבעיות של מתכנני האימונים ברחבי רמת הגולן הייתה ניהול תרגילי אש בקרבת יישובים חקלאיים המעבדים שטחי אדמה גדולים. לכאורה היה אפשר להבין מדבריו, שהיישובים מפריעים לפריסת הצבא, אולם דווקא מהבחינה הביטחונית אי ֿאפשר לוותר עליהם, שכן הם משמשים קו הגנה לשעת חירום מאחורי קו ההגנה הצבאי. דעתו הייתה שההגנה המרחבית, כפי שטיפח אלוף פיקוד הצפון שקדם לו, אלוף רפאל איתן, הפכה כל נקודת יישוב ליחידה צבאית המסוגלת להגן על עצמה. אלוף בן גל ביקש לשמר מצב זה. אלוף פיקוד הצפון ניצב בפני הבעיה כיצד לפרוס את שטחי האימונים ברמת הגולן. באותם הימים היה נהוג לסגור מדי פעם כמה מהשטחים המצויים בתוך אזורי מרעה או הגידולים החקלאיים שנדרשו לביצועם או ליצירת טווחי ביטחון. לפיכך עלתה השאלה האם לא ראוי לסגור אותם לצמיתות. נציגי היישובים מחו לפני אלוף הפיקוד שייגרם להם נזק כלכלי בגין הפסד השטחים. אלוף הפיקוד הסכים לוותר על השטחים שתוכננו להיות שטחי אימונים.

*****

בראשית שנות השמונים, לאחר החלת חוק רמת הגולן (1981), הגבירו תהליכי הפיתוח מצד המוסדות המיישבים ויישובי מרכז וצפון רמת הגולן את החיכוך שבין האזרחים ובין גורמי הצבא מפיקוד הצפון. ממשק זה שבין הפעילות הצבאית האינטנסיבית לזו האזרחית, השפיע מאוד על מערך שטחי האימונים והפעילות הצבאית והאזרחית בתוכם ובשוליהם. היישובים החקלאיים ניצלו כל פיסת אדמה לצורך קיומם. ביזע הם עיזקו את הקרקע הסלעית, ניכשו את העשבייה והקימו מטעים, כרמים ושטחי מרעה לבקר. כמו כן רעו עדרי הבקר של יישובי הגליל העליון ועמק החולה במורדותיה המערביים של הרמה, בקצה המערבי של שטחי האימונים, בין שדות מוקשים סוריים ובשטחים שהצבא פינה ממוקשים. בגלל הקשר הבלתי אמצעי שנוצר בין המפקדים למרכזי היישובים ורכזי הביטחון השוטף, הייתה התנהלות החקלאים ברמת הגולן מול הצבא לעניין הפעילות בשטחי האימונים הדוקה וחריגה בשונה מאזורים אחרים בארץ. סגירת צירים, שימוש בשטחי כינוס, או אזורים לפריקת כלי רכב משוריינים בסמוך ליישובים, קביעת סידורים מיוחדים למניעת פגיעה בכבישים בגלל חצייתם על ידי שרשראות כלי רכב קרביים, ושילוב מסיבי של היישובים בהגנה המרחבית – כל אלה הידקו את הקשר שבין היישובים לצה"ל. לכן גם הפניות בממשק הקשור לפעילות בתוך שטחי אימונים לצרכים חקלאיים נעשו בדרך כלל על ידי דרג המתיישבים המקומי בתמיכת המוסדות המיישבים ישירות לאלוף פיקוד הצפון או למפקד העוצבה ולא "בצינורות העבודה המקובלים" – באמצעות פנייה מסודרת למשרד הביטחון או למטכ"ל.
מבחינת המתיישבים שיטת "סאלמי" זו שנקטו בה הניבה תוצאות חיוביות. ראשית מוקם היישוב בתוך שטח האימונים, בדרך כלל בקצהו. לאחר מכן פנו הגורמים האזרחיים וביקשו להקטין את היקף הפעילות בגלל הרעש וההפרעה לשגרת החיים שנבעו מהאימונים. לצבא לא היה עניין להתעמת עם התושבים ולכן הוקטן נפח האימונים באזורים אלה. עם ירידת אינטנסיביות האימונים היה אפשר לחדור לשטחים לצורכי עיבודים חקלאיים, נטיעת מטעים וכרמים, ובעיקר מרעה בקר, ולצורך אחזקתו הוכנסו שקתות, גדרות בקר, נקודות האבסה, ואף נבנו מאגרי מים. לא אחת קרה שהעדרים חצו את התחום שסימנו הרועים, ומקצתם אף נהרגו מהירי. האוכלוסייה הדרוזית בצפון רמת הגולן נהגה באופן דומה. רועים משני הכפרים הדרומיים, מסעדה ובוקעתא, מגדלי עדרי הבקר, רעו בשטחי האש שבצפון רמת הגולן, חדרו לשטחים אלה וכמו היהודים הציבו בהם שקתות, גידור ותשתית למכלאות הבקר

****

בשלהי שנות השמונים פגע הקיום של הצבא וההתיישבות זה ליד זה ברמת הגולן ביכולת הסדירה של האימונים. ההבנות שסוכמו בדרג המקומי יצרו סדר שסייע לכלל הגורמים להימנע מתקלות בשל הקרבה המסוכנת שבין פעילות הצבא לזו של האזרחים, אך בה בעת הוא הפריע באותה מידה ופגע בתפקוד הצבא. לצה"ל הייתה מלוא הסמכות לשימוש בשטח בלי הפרעה אך זו לא נוצלה. הצבא ניסה להגיע לפתרון שיהיה מוסכם גם על הגורמים האזרחיים. ברקע עמד הצורך הצבאי להמשיך ולהתאמן ברמת הגולן בשילוב עם כוננות מול הצבא הסורי. אבל על האימונים הוטלו הגבלות בגלל צמצום כיווני הירי עקב הימצאות היישובים בשולי שטחי האימונים, או בשל מגבלות תמרון בגלל הימצאות שטחי מרעה או בגלל הימצאות מאגרי מים. כדי לשנות את המצב הכינה מפקדת חילות השדה, בשיתוף מפקדת פיקוד הצפון ומפקדת האוגדה, תכנית אב לארגון מחדש של שטחי האימונים ברמת הגולן. התכנית שיקפה מצד אחד את הצרכים הצבאיים שקיימים והעתידיים, ומהצד האחר את האילוצים שיצרה המציאות האזרחית. משהוצגה התכנית לראשי המועצה האזורית גולן, הם ציינו שמשנת 1968 ועד שנת 1982 הם עיבדו ופיתחו את כל שטחי הרמה בלי הפרעה. שטחים שהיו בשימוש צה"ל הוקצו גם להם על ידי ממ"י באמצעות רשות המרעה. לטענתם סגר צה"ל מדי פעם בתיאום אתם, חלק מהשטחים לצורכי אימונים. לדבריהם, ההגבלה עליהם החלה בשנת 1982, לאחר קבלת חוק רמת גולן, הרמטכ"ל הוציא צו סגירה קבוע לשטחים שנועדו לאימונים. כן טענו שלהבנתם שטחים שפותחו בעבר לשימוש חקלאי ומשמשים גם לאימוני צה"ל הם "שטחים משותפים". הם הציגו את דרישותיהם כדי לאפשר המשך שימוש חקלאי במקביל ולצד האימונים. לדבריהם ניתן היה להגיע להסכמות והבנות להמשך שיתוף הפעולה. כך ביקשו שייקבע נוהל מפורט לשימוש בכל שטח אימונים – ייאסר ירי תותחים וטנקים סמוך ליישובים לאחר השעה 23:00; ישולמו פיצויים בגין פגיעה בתשתית חקלאית בתוך ומחוץ לשטחי אימונים; ייקבע תוואי גידור הבקר בתוכם; תוסדר הרעייה בזמן שלא יתקיימו אימונים; ייקבע מנגנון לתיאום כניסה לשטחי אימונים ול"שטחים משותפים". עוד ביקשו שאם יומרו שטחים חקלאיים ויוסבו למטרות אימונים תממן מערכת הביטחון את עלות השקעות החקלאים שלא מומשו.
גם נציגי המועצה האזורית גליל עליון (כמייצגת את הקיבוצים שמיר, להבות הבשן, גונן ושניר) התייחסה לפרטי התכנית, ובעיקר לרעייה של עדרי יישובי המועצה בשטחי האימונים במורדות הצפוןֿמערביים של הגולן. לטענתם, שטחים אלה הוקצו להם על ידי משרד החקלאות עוד בשנת 1969, שנים לפני הוצאת צו הסגירה. כבר טענו שהרחבת שטחי האימונים במדרונות המערביים תקרב את האימונים ליישובים. הם דרשו לדעת מהי רמת הסיכון של היישובים לנוכח החריגות שבוצעו גם בלי הרחבת שטחי האימונים. כמו המועצה האזורית גולן, גם הם דרשו לקבוע הסדרים לביצוע האימונים בשטחי האימונים הקיימים, לקבוע דרך לפצות את החקלאים עקב נזקים (שרפות והרס תשתית חקלאית) שנגרמו בעבר עקב האימונים וכן למסד את התיאום בין מפקדת האוגדה ובין היישובים למנוע אימון מחוץ לשטחים הסמוכים ליישובים. בדצמבר 1992, עם גמר הכנת התכנית, לאחר שיושבו ההדורים, היא סוכמה על דעת כולם, וכן נקבע נוהל לאופן ליבון בעיות בזמן אמתי לכשיתעוררו בעתיד מחלוקות.

שלדה כמטרה במטווח אחמדיה, צילום: גיל מועלם

הממשק האינטנסיבי ברמת הגולן היה גם מול עיר הגולן קצרין. עם השנים הורחבה העיר ממזרח לכביש 9088, והתקרבה לשטח האש הסמוך. בראשית שנות התשעים, על פי תכנית המתאר המאושרת של רמת הגולן, שהיא חלק מתכנית המתאר של מחוז הצפון, הוכנו שתי תכניות מפורטות לבנייה במזרח העיר בשטח הצמוד לשטח האימונים. צה"ל התנגד לאישור התכניות, שכן התנאי למימושן היה ויתור על מטווח ירי טנקים, "מטווח אחמדיה", שנמצא בשולי שטח האימונים בצמוד למקום בניית השכונות. בדיונים עם מערכת הביטחון טען ראש המועצה המקומית סמי ברֿלב, שלהרחבת היישוב קצרין אין חלופה, זולת אלה שנקבעו בתכניות הנדונות. עוד הוסיף שלא ייתכן שיהיה צורך לשנות את תכניות המתאר של קצרין בגלל התנגדות צה"ל לבנייה מצדו המזרחי של הכביש בטענה (של צה"ל), שאין חלופה לשטח המטווח. לדבריו, אימוני צה"ל במתכונת שהייתה נהוגה עד אז הפריעו ליישוב גם בלי הרחבתו לכיוון מזרח, וזאת בגלל עצמות הרעש מירי הטנקים, בעיקר בשעות הלילה. לבסוף נמצאה הפשרה שתאפשר את המשך האימונים בשטח ואישורי בנייה מצדו המזרחי של הכביש.

*****

המסלול "משולש":
קדקודים: קצרין, חושניה, יוסיפון

צלעות: דרומית, מזרחית, צפונית
בין מרובע כבישים

****

"סיפור הדרך" 

צלע דרומית מקצרין לחושניה:
יציאה ממרכז קצרין, מזרחה על הטיילת לעבר חוצות הגולן, מעבר באזור תעשייה קצרין בכיוון צפון, יציאה מאזור התעשיה מזרחית למתחם אחמדיה, התחלת טיפוס לעבר נחל קצרין, לאורך נחל קצרין, חציית ערוץ נחל קצרין וערוץ נחל זויתן, ירידה לתצפית מעל מפל האירוסים בנחל זויתן, המשך עליה מזרחה, מעבר בין עיי הכפר סלוקיה, חציית ציר הנפט, צפונה מזרחה תוך חציית נחל יהודיה, מזרחה לעבר כביש 87, צפונה קטע קצר לאורך הכביש, עליה לתל חושניה (הפסקה)

****

צלע מזרחית מחושניה למרגלות יוסיפון:
צפונה קטע קצר נוסף עד מסגד חושניה, צפונה לעבר תל רמתניה, המשך צפונה עד לאלה האטלנטית למרגלות הר יוסיפון.

צלע צפונית מרגלות יוסיפון קצרין : 
דהרה מערבה במורד, מעבר לצד מאגר יוסיפון, הלאה מערבה וחציית ציר הנפט והלאה מעבר לצד עיי הכפר רזנייה, הלאה חציית יובל נחל קצרין ליד עיי הכפר דביה, המשך השעטה  לעין פחורה, חציית 9088 וכניסה חזרה לקצרין.

****

המראות והמקומות

קטעי המסלול

******

יציאה ממרכז קצרין
מזרחה על הטיילת לעבר חוצות הגולן
מעבר באזור תעשייה קצרין בכיוון צפון
יציאה מאזור התעשייה מזרחית למתחם אחמדיה
התחלת טיפוס לעבר נחל קצרין
לאורך נחל קצרין
חציית ערוץ נחל קצרין וערוץ נחל זוויתן
ירידה לתצפית מעל מפל האירוסים בנחל זוויתן

****

קַצְרִין היא מועצה מקומית. היא ממוקמת במרכז רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. נכון לסוף 2016,  התגוררו בקצרין 6,998 תושבים. בקרבת קצרין נמצא אזור התעשייה קצרין ובו מפעלים רבים ובהם יקבי רמת הגולן, מפעל מי עדן וכן מחלבות רמת הגולן. בקצרין ישנו בית בד "בית הבד של הגולן.
חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.
ההחלטה להקים עיר בגולן התקבלה על ידי ממשלתה של גולדה מאיר בשנת 1973. קצרין הוקמה בשנת 1977 על ידי גרעין שהתארגן בשנת 1975 בעידודו וביוזמתו של ועד ישובי הגולן. קצרין נחנכה ב-24 בינואר 1978 והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1979.
קצרין אוכלוסייה מגוונת יוצאי קיבוצים ועיירות פיתוח, וותיקים ועולים, חילוניים, דתיים וחרדים. יותר משליש מאוכלוסיית קצרין הם יוצאי ברית המועצות לשעבר וצאצאיהם. מכללת אוהלו, מכללה אקדמית להכשרת מורים (בפרט לחינוך גופני), עברה לקצרין מכנרת ב-1998.למכללת אוהלו בקצרין ישנה שלוחה לבית הספר למקצועות היין..

****

לאורך טיילת חרמון שבקצרין

מעלה הדרך לאחר היציאה מאזור התעשיה של קצרין

חציית ערוץ הזוויתן מצפון למפל

מפל האירוסים בנחל הזוויתן

*****

ממפל זויתן המשך עליה מזרחה
מעבר בין עיי הכפר סלוקיה
חציית ציר הנפט
צפונה מזרחה תוך חציית נחל יהודיה
מזרחה לעבר כביש 87
צפונה קטע קצר לאורך הכביש.
עליה לתל חושניה (הפסקה)

 

*****

עצירה להסבר בעיי הכפר סלוקיה

בכפר סלוקיה נמצאו מעט שרידים קדומים, בין השאר משקוף בזלת מעוטר. במזרח הכפר, ליד מעיינות נמצא תל ונתגלו בו חרסים מהתקופה הכנענית הקדומה ומהתקופה הרומית. בדרך כלל מקובל לזהות את התל והיישוב  עם מקומה של סלוקיה הקדומה שהייתה אחת משלוש הערים אותן שיוסף בן מתתיהו, שהיה מושל הגליל, ביצר בגולן או בקרבתו, ערב המרד הגדול. כנראה כי היישוב הוקם בתקופה קדומה יותר בזמן שלטון בית סלוקוס, שהקימו את העיר שנקראת על שמם. ההנחה כי הוקמה על ידי סלוקוס הרביעי פילופטר (187 – 175 לפסה"נ). עיר זו נזכרת בין הערים שכבש אלכנסדר ינאי בגולן, ומתוארת על ידי יוסיפוס כ"כפר מבוצר מאוד על ידי הטבע". צבי אילן (ארץ הגולן, 191), טען כי יש קושי בזיהוי סלוקיה הקדומה במקום. זה ומן הראוי לחפש אתסלוקיה באחד התילים או החורבות שעל צלעות הגולן היורדות אל עמק החולה.

על ציר הנפט

ציר הנפט

כביש הנפט (Petroleum Road, מכונה גם ציר הנפט) הוא כביש אספלט אורכי משובש ברמת הגולן בבעלות פרטית באורך של 47 ק"מ, הנמשך מהגבול הסורי סמוך להר פרס במזרח הגולן המרכזי, ועד גבול לבנון בצפונו של הגולן, סמוך לע'ג'ר. שמו של הכביש נגזר מקו צינור הנפט "טראנס-אראביאן פייפליין" (Trans-Arabian Pipeline Company, "צינור הנפט הטרנס-ערבי") שלאורכו הוקם. כביש זה הוא חלק קטן מציר רצוף המלווה את צינור הנפט לכל אורכו.
צינור הנפט הטרנס-ערבי הוקם במסגרת יוזמה משותפת של מספר חברות אמריקאיות, והוא נמתח לאורך 1,214 ק"מ מקייסוימה שבערב הסעודית ועד נמל צידון בלבנון. במלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על קטע באורך של 47 ק"מ מהצינור, אך אפשרה את המשך פעולתו. עם זאת, בשל בעיות שונות הלך הצינור ויצא מכלל שימוש, וכיום אינו פעיל עוד. כיום נעשה שימוש בצינור כדי להעביר מים מקידוחים שונים בגולן.
כביש הנפט נסלל ככביש שירות לאורכו של הצינור. אורכו של הכביש המלווה את צינור הנפט בתחומי ישראל הוא 45 ק"מ. 2 הק"מ בקצהו הדרומי נהרסו בהקמת מערכת הקו הראשון בגבול עם סוריה. בנוסף, קטע בן 4 ק"מ בקצהו הצפוני של הכביש אינו נחשב בדרך כלל כחלק מ"כביש הנפט", והוא מוכר כחלק מכביש 999 (כביש הר דב). בשל כך שציר הנפט הוא כביש פרטי שאינו מתוחזק על ידי החברה הלאומית לדרכים בישראל, לא הוצמד לו מספר. הקטע שבין צומת קשת וצומת נפח עובר בשטחי אש ולכן יש לתאם עם רשויות הצבא טרם הנסיעה בו.
בשנת 2015 הסתיימו עבודות שיפוץ על ידי רשות הטבע והגנים. קטע הכביש שבין צומת רוויה לצומת בניאס שופץ והוא בטוח לנסיעה לכל סוגי הרכב. במסגרת העבודות הוקמו ארבעה מצפורים לאורך הקטע. כמו כן הוסרו גדרות בחלק מן התוואי כדי לפתוח מסדרון אקולוגי לאורך הגולן.

ציר הנפט החוצה את הגולן

מעבר הדרך על צינור הנפט,

המשך הדרך לאחר חציית ציר הנפט

המשך העליה

****

העליה לתל חושניה, צילום: גיל מועלם

חושניה (או ח'ושנייה) הוא כפר שנמצא על דרך עתיקה שהובילה ביןדמשק לים התיכון ומאז אחרי מלחמת ששת הימים הוא נטוש. מקור השם חושניה אינו ידוע אך מוערך שהוא מגיע מהמילה ח'שן שמשמעה בערבית – קשה וזאת על שם האדמה הקשה והסלעית עליה בנוי הכפר. חלקו הדרומי של הכפר קיים תל שבו נמצאו שרידי חאן מהמאה ה-8 לספירה.
בשטחי הכפר והתל נמצאו כלי חרס מהתקופה הרומית, הביזנטית, הערבית והעות'מאנית, ישנה גם סברה שהכפר היה בעברו התיישבות יהודית כנראה בתקופת המשנה והתלמוד. בחושניה עברה הדרך הקומית מכיוון דרום לעבר כפר נפח.
בסקירה של הכפר בשנת 1913 על ידי גוטליב שומאכר, הוא מתאר את חושניה בתור הכפר הצ'רקסי הגדול ביותר ברמת הגולן, עם 300 בתים. לפי סקירתו, הכפר התחלק לשני חלקים; החלק הישן והחלק החדש שנבנה על גבעה מצפון, ביניהם עובר ערוץ נחל ובו מאגר מים הניזון ממעיינות באזור (ככל הנראה עין חושניה). לפי תיאורו של שומאכר, הבתים שנבנו בחלק הישן נבנו באופן "גרוע" ואילו אלו בחלק החדש נבנו מבזלת בין רחובות רחבים וישרים.
במהלך קרבות הכיבוש של הרמה במלחמת ששת הימים, כאשר הצבא הסורי בנסיגה מהרמה ונערך להגנה על דמשק, תושבי כפרים רבים נטשו אותם כך היה גם עם כ-1,600 התושבים של חושניה. מסגד הכפר עומד לצד כביש 87, שלם יחסית מלבד הפינה הדרום מערבית שלו, אשר נפגעה במהלך הלחימה בכיסי התנגדות של הצבא הסורי כנגד הניסיון לא לפגוע במקומות קדושים.
בסקר של ש. גוטמן בשנת 1968 נמצא כי החלק הדרומי של חושניה שוכן על תל. בדרום מערב הכפר מצוי קיר תוחם שהיה בחלקו  כנראה קיר של חאן הבעל שער עם משקוף קשתי.. נמצאה קרקימיקה הקובעת את זמן  הקמת החאן למאה השמינית.
במהלך קרבות הבלימה של מלחמת יום הכיפורים שימשו הריסות חושניה אחת הנקודות של הדרגים המשניים ללחימה (תאג"ד, חימוש וכדומה) של כוחות השריון והתותחנים בגזרה הדרומית בעיקרם חטיבה 188. בערב היום הראשון של הלחימה ב-6 באוקטובר 1973 הגיזרה הדרומית החלה להתפורר ובתוהו ובוהו שנוצר, נכבש אזור חושניה מבלי שהפיקוד או הכוחות בשטח ידעו זאת. אזור חושניה והריסות הכפר שימשו נקודה אסטרטגית חשובה משום הישיבה על צומת צירי ההתקדמות וההגנה.
מספר חודשים לאחר סיום המלחמה עברו המתיישבים של היישוב החדש קשת לאזור מחנה חושניה, שם ישבו כ-6 שנים, עד שעברו ליישוב הקבע הממוקם לא רחוק מחושניה.
מהכפר כיום נשארו לרוב מבני אבן שקרסו לכדי ערימות אבנים בין עצי אקליפטוס שמעטרים רבות מההתיישבויות ברמת הגולן.

ראש תל חושניה

הפסקה בראש תל חושניה

תפסתי זווית לתצפית, צילום עמית פינקלשטיין

****

הצ'רקסים ומוצאם מהקווקז

הצ'רקסים הנקראים בפי עצמם אדיגים (בשפה האדיגית Адыгэхэ) הם עם קווקזי עתיק יומין המורכב משנים עשר שבטים. הולדת עם זה בצפון מערב הקווקז, במישור קובאן ובהרים הסובבים אותו בשטח שהיום נכלל בתחום רוסיה.

******

הקווקז הוא אזור גיאו-פוליטי המשתרע לאורך רכס הרים בין הים הכספי לים השחור, מורדותיו והעמקים בצדדיו ומהווה הגבול בין  אירופה לאסיה  שנקרא "אירואסיה". הקווקז הוא חלק משרשרת ההרים הגדולה שייצר "הקימוט האלפיני", הכוללת גם את הרי הימלאיה באסיה והרי טארוס והאלפים באירופה. הרי הקווקז נחלקים לשני אזורים שונים: (1) רכס צפון הרי הקווקז הגדול בצפון גיאורגיה ובדרום רוסיה משתרע לאורך השטח מאזור העיר סוצי השוכנת על גדותיו המזרחיים של הים השחור ופונה דרום-מזרחה, כמעט עד העיר באקו השוכנת על חופי  הים הכספי. אורכו מגיע עד כמעט 1,200 קילומטרים. (2) ורכס עבר הקווקז שנקרא רכס הקווקז הקטן בדרום גיאורגיה לאורך הגבול עם תורכיה שמגיע לאורך של 600 קילומטרים. לחלק הרמתי שמעבר לרכס הרי הקווקז הקטן קוראים גם "הרמה הטרנס-קווקזית", היות שהוא מפריד בין   אירופה לאסיה.

*****

בהיבט המדיני הקווקז כולל את המדינות שנוצרו עם התפרקות ברית המועצות: גיאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה; את המחוזות של רוסיה בצפון קווקוז מחוז קרסנודארומחוז סבטרופול; את הרפובליקות האוטונומיות של הפדרציה של רוסיה אדיגיהקלמיקהקאראצאי – צ'רקסיהקברדינו – בלקריהצפון אוסטיה,אינגושטיה,צ'צ'ניה ודגסטן; ואת שלוש טריטוריות שטוענות לעצמאות, אך לא מוכרות כמדינות לאום בידי הקהילות הבינלאומית, והן: אבחזיהדרום אוסטיה ונגרונו קרבאך. למעשה, הקווקז הוא אזורים שיש בו עמים רבים, ומספר השפות בו הוא הרב בעולם.

****

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים תרבותיים: רוסיה בצפון, תורכיה בדרום מערב, ואיראן בדרום-מזרח. בשל כך, האזור סבל מיריבויות פוליטיות, צבאיות, דתיות ותרבותיות שהתרחשו במשך אלפי שנים, עד ימינו אלו. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים. במהלך ראשית העת החדשה, האזור היה נתון למאבק בין האימפריה העותמנית לאימפריה הרוסית (מלחמת הקווקז) שנצחה בו ולאחר מכן האזור סופח לאימפריה הרוסית. למאבקים אלה נקלעו גם הצ'רקסים והם בעצם גורשו ממולדתם.

*******

העם הצ'רקסי, כמו עמי הקווקז האחרים (האבחזים, האבזים ועוד) היה פגאני בראשיתו שהתפתח מהעם ה"חאתי" הקדום. הצ'רקסים התנצרו לפני המאה ה-5 אך נותרה בהם במעט מן ההשפעה האלילית הקדומה. במאה ה-15 בהשפעת הטטרים בני חצי האי קרים ואנשי דת עות'מאניים הצ'רקסים המירו את דתם והתאסלמו.
בשנת 1864 הסתיימה מלחמה בה כבשה האימפריה הרוסית את הקווקז. הכיבוש הרוסי בקווקז שראשיתו במאה ה-14 היה חלק ממדיניות ההתפשטות הטריטוריאלית הרוסית. חבל ארץ זה היה חשוב להם מבחינה אסטרטגית לנוכח העובדה שיש בו אוצרות טבע והוא נמצא בצומת המחבר בין רוסיה בצפון, אירופה במערב, אסיה התיכונה במזרח ואימפריה העות'מנית והממלכה הפרסית בדרום. במהלך הכיבוש במאה ה-18 טבחה האמפריה הרוסית בצ'רקסים והרגה מיליון וחצי מהם והרסה את יישוביהם. עם סיומה היא "דחפה" אותם לצאת ולהגר. כמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם.
האימפריה העות'מאנית השכנה ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה ראתה בצ'רקסים לוחמים אמיצים ומנוסים. היא קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים ובעיקר דלילים בהתיישבות. בתחילה הצ'רקסים יושבו בחצי האי של הבלקן בגבול הנוצרי של האימפריה. בשנת 1878 לאחר המרד בו בולגריה זכתה בעצמאותה, הצ'רקסים הועברו אל רחבי שטח האימפריה בו הם מתגוררים עד היום. הרוב התיישב בטורקיה, חלק הסתנן חזרה אל הקווקז. חלק אחר הגיע אל המזרח התיכון והתמקם בעמן וסביבתה בעבר הירדן, בקוניטרה וסביבתה ברמת והגולן. בארץ ישראל הם הקימו שלושה כפרים כפר כמא בגליל התחתון המזרחי, ריחנייה בגליל העליון המזרחי וחרבת בצרקס בצפון השרון לא הרחק מחדרה שבהמשך הזמן נעזב.

הצ'רקסים ברמת הגולן

הצ'רקסים ברמת הגולן יושבו בשלושה עשר כפרים, כולם בנפת קונייטרה, לרוב על גבי חורבות של יישובים נטושים כאשר במרכזם או לידם מעיינות ובארות מים. אלה הם: קונייטרה היישוב הגדול ביותר והמרכזי ברמת הגולן, חושניה היישוב השני בגדולו מבין ישובי הצ'רקסים בגולן, עין זיוון, צרמניה, מומסיה, ג'ויזה, ביר אל-עג'ם, בריקה, רויחינה, מדריה, פחאם, פזאזה, מנסורה  וגם רמת'ניה שאוכלסה בעיקרה בידי טורקמנים.
תוארו על ידי החוקר הגרמני גוטליב שומאכר תיאר את היישובים הצ'רקסים כיישובים השונים במראה משאר היישובים הערביים ברמת הגולן ונבדלים בזכות הניקיון והסדר שבתוכם. מערכת היחסים שבין הצ'רקסים לערביי הגולן הייתה טעונה ואף עוינת וזאת משום שערביי הגולן ראו בצ'רקסים פולשים לשטחם וכן בשל נאמנותם לממשל העות'מאני.
ערב מלחמת ששת הימים היישוב הצ'רקסי ברמת הגולן מנה בין 20 ל-30 אלף מתיישבים, כשהיישוב הגדול והפורח היה כאמור, קונייטרה, עיירה ששימשה כבירת רמת הגולן.
הכפרים הצ'רקסיים בחלק הישראלי שנכבש, ננטשו עוד בתחילת הקרבות ויושביהם עברו להתגורר בכפרים הצ'רקסיים שמעבר לגבול ,חלקם חזרו להרי הקווקז שהייתה מולדתם, חלקם הגרו לניו ג'רסי בארה"ב שם נמצאה קהילה צ'רקסית. בצד הסורי נותרו מספר יישובים, בהם ביר אל-עג'ם שיושב מחדש לאחר שהיה נטוש במשך כעשור. אולם, עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 רבים מתושבי הכפרים בגולן הסורי נסו ממקומותיהם.
ישנן מספר גרסאות מדוע נעזבו היישובים הצ'רקסים לאחר מלחמת ששת הימים, אולי רצו להתאחד עם אחיהם בסוריה, אולי חששו לחייהם או אולי עזבו שהבינו שממשלת ישראל אינה רצונה בישיבתם או אולי גורשו על ידי כוחות צה"ל.  בסוף שנות ה-70 נהרסו מרבית הכפרים בידי ישראל וכיום נותרו רק שרידים בודדים אשר משמשים לעתים כמתקני אימונים של צה"ל. מבין השרידים שנותרו בולט המסגד בחושניה, ההרוס בחלקו.

 

מחושניה צפונה
קטע קצר נוסף לאורך הכביש
עד מסגד חושניה

המשך צפונה לעבר תל רמתניה

*****

על הכביש בדרך למסגד חושניה

מבט על מסגד חושניה מכיוון מזרח

תצפית מזרחה מצריח המסגד בחושניה, צילום עמית פינקלשטיין

בדרך לתל רמתניה

נכנסתי בין עיי רמתניה, צילום גיל מועלם

רַמְתַ'נִיֶה הוא כפר נטוש כ-10 קילומטרים ממזרח לקצרין. הכפר היה מיושב לסירוגין בתקופות שונות, ומהמאה ה-19 ישבו בו בני העדה הצ'רקסית, עד עזיבתם במהלך מלחמת ששת הימים. בסוף המאה ה-19 נעשה בו אחד הניסיונות הראשונים להתיישבות יהודית ברמת הגולן.
הכפר נמצא על כיפה שגובהה 831 מטר מעל פני הים, ובתיו בנויים אבני בזלת. מדרום לו נמצאת כיפה נוספת בגובה 826 מ', הקרויה תל א-רמת'ניה, וכלולה באדמות הכפר. באזור הכפר מצויים 11 מקורות מים אולם שניים מהם שימשו את תושבי הכפר – בירכת א-רמתניה למרגלותיו במזרח והמעיין עין א-רמתניה שמצפון לו.
כחצי קילומטר דרומית-מזרחית לכפר נתגלו שרידים ארכאולוגיים רבים המשויכים לתקופה הרומית והביזנטית. חלק מבתי הכפר אף שרדו במקומם מאז התקופה הביזנטית, ואחד מהם שימש כנראה כנסייה. בין הממצאים: כתובת עם המספר 850 בספרות רומיות, אשר לפי הספירה הסלבקית מתייחסת לשנת 538 לספירת הנוצרים; כתובות ביוונית, צלבים ודמויות בעלי חיים. ככל הנראה ננטש היישוב הביזנטי עם הכיבוש המוסלמי של האזור בשנת 636, מאז היישוב יושב וננטש לסרוגין בעיקר על ידי שבטים בדווים נוודים. בשלב כלשהו לפני סוף המאה ה-19, יושב הכפר על ידי צ'רקסים.

במרכז עיי הכפר רמתניה

*****

בין המבנים ברמתניה

בשנת 1884 נוסדה בעיר צפת חברת "בית יהודה" שאנשיה ביקשו להתיישב בגולן ולגאלו.  בעזרת סיר לורינס אוליפנט, האנגלי חוקר הארץ, שהתגורר בדלית אל כרמל, הם רכשו 15 אלף דונם מאדמות הכפר רמתניה. בשנת 1886 עלו לכפר  וקראו לו "בית יהודה" ואף "גולן בבשן", כשם אחת מערי המקלט שנקבעו בעבר הירדן המזרחי. חיי היום יום בכפר היו קשים מנשוא, בעיקר מפני חוסר כספים להקמת משק חקלאי ולבניית בתים. אנשי האגודה כשלו במאמציהם להשיג תמיכה. מכת מות הוחנתה על היישוב הצעיר, עת סירב הפחה של דמשק  לאשר את קניית הקרקע בטענה שהיא אינה חוקית. כסף די מתן "באקשישי" לא היה בנמצא. בקיץ 1887, כשנה לאחר תחילת האדמות, נטשו "בני יהודה" את כפרם. רוחם לא נפלה  וכעבור שנה עלו חלק מחבריהם לביר – א-שגום על הגבעות מצפון מזרח לעין גב.
זכרם של מתיישבי רמת'ניה היהודים מונצח כיום בשמו של הר בני צפת שברכס בשנית, כ-3 ק"מ מצפון-מזרח לכפר, ושל מאגר בני צפת, כקילומטר ממזרח לכפר.

****

הבריכה במעין ליד רמתניה

מרמתניה צפונה
עד לאלה האטלנטית
למרגלות הר יוסיפון.

******

מבט על תל רמתניה מצפון

 

האלה האטלנטית למרגלות תל יוסיפון

אלה אטלנטית היא עץ נשיר-חורף גדול. הגזע עבה, קוטרו של עץ מפותח מגיע ל-2.5 מ'. נופו של העץ רחב, עגול–פטרייתי, מגיע לגובה של 15 מ' ולקוטר של 30 מ'. הוא נוטה לגדול בצורת עץ (ולא כקרובו האלה הארצישראלית, הנוטה להתנוון לצורת שיחכאשר הצמח נפגע). גידולו מהיר, והגזע מתעבה במידה מרשימה תוך שנים לא-רבות. למראה הגזע יש מפליגים בגילו, אך לא ידוע במחקר על עצים שגילם עולה על 600 שנה. העלה מורכב–מנוצה ובו 3–5 זוגות עלעלים, ועוד עלעל בודד בלתי זוגי בקצה. העלעל גלדני, אורכו 2.5–7 ס"מ, שפתו תמימה, קצהו מעוגל. ציר העלה אינו עגול אלא משוטח, עם מלל. בסוף הקיץ מאדימים העלים לקראת השלכת. העץ מלבלב באביב, וגם אז הופעתו אדומה.
אלה אטלנטית פורחת במרס–אפריל. העץ דו-ביתי. הפרחים ערוכים בתפרחת שהיאמכבד צפוף. הפרחים קטנים ורבים. העטיף פשוט, גביעי, חסר כותרת. לפרחים הנקביים גביע עם 3–5 אונות. בפרחים הזכריים 3–6 אבקנים. הפרחים מואבקי רוח. הפירות ערוכים באשכולות דלילים, צבעם אדום (פירות ריקים, ללא זרע, גונם מכחיל). הפרי הבודד הוא בית-גלעין חד-זרעי עגול, קוטרו 6–7 מ"מ, והוא אכיל לאחר קלייתו. כן משתמשים בו כתבלין.
אלה אטלנטית גדלה תכופות יחד עם אלון התבור בתצורת-צומח המכונה בשם "יער-פארק". זה נוף צמחי של עצים דלילים (רק כעשירית מפני השטח מכוסה בצל-עצים), אך כל פרט לעצמו הוא עץ מפואר, מפותח, עם גזע ברור וצמרת חצי-כדורית. דוגמאות טיפוסיות ידועות ביער יהודיה בגולן, בבקעת קדש בגליל, בעמק החולה ובמערבו של הגליל התחתון – לפעמים עם מלווים כגון לבנה רפואי וכליל החורש. העץ נפוץ בארץ בעיקר לאורך פס אלכסוני מצפון-צפון-מזרח לדרום-דרום-מערב, סמוך לקו-המעבר מצומח ימתיכוני לצומח ערבתי. כך היא נמצאת בעמק החולה ביער-פארק ימתיכוני שיוצרת חברת אלון תבור, ואילו בהר הנגב – בתחום האירנו-טורני והמדברי – היא גדלה במרומי הרים, בנחלי-אכזב ובסדקי-סלעים. תפוצתה העולמית משתרעת מהרי האטלס במערב (מכאן שם המין) עד מרכז אסיה במזרח.
מהפרי מפיקים שמן לצריכה ביתית, לרפואה ולמאור. מהשרף מכינים טרפנטין לשימוש תעשייתי ורפואי. העצה משמשת לחרטות-עץ (ברגי-עץ ענקיים של בתי בד בגולן עשויים ממנה). העץ יכול לשמש ככנה לאלה אמיתית (שהיא אלת הבוטנה או פיסטוק חלבי).
אלה אטלנטית נפגעת על-ידי הכנימה עפצית וורטהיים (Slavum wertheimae), הגורמת לה לייצר עפצים בצורת אלמוג-שיח ובגודל אגרוף. צבע העפצים אדום-אלמוג, והוא הופך בהדרגה לחום–שחור. מהעפצים ומהגזע הפיקו חומרי בירוס ושרף לשימוש רפואי.
הצמח במקורות: העץ נזכר רבות בתנ"ך, וזיהויו עם סוג זה מקובל. השם העברי גזור משם האלוהות, רמז לקדושתו של העץ בימי קדם. האלה מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך ובמקורות, בשמה ובשם "בכא". הסיפור הידוע ביותר הוא הסתבכותו של שער אבשלום בענפי האלה עת רכב על הפרד כשמרד באביו. בעקבות הסתבכות זו מת. : "ואבשלום רוכב על הפרד ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמיים והארץ והפרד אשר תחתיו עבר…" (שמואל ב' יח-יט'). בצלה גם נהגו בימי קדם לקיים טקסי פולחן: "ועל גבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צילה"…  (הושע ד' יג'). בימי המשנה היה מושב הדיינים בצל האלה: "ורבי הורקנוס קרא תחת האלה בכפר עיטם…" (יבמות דף קו' ב'). משל ישעיהו הוא בין הידועים אשר המשיל את "חוזקו" של העם בימי יותם ליפיו של העץ בימי השלכת, כאשר ידוע כי מיד אחרי השלכת יהיה העץ ערום … "ורבה העזובה בקרב הארץ. ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער עאלה וכאלון אשר בשלכת,…" (ישעיהו ו' יא'-יב'). יש המזהים את הבטנים המקראיים עם פרי אלה זו.
המקור: אתר צמח השדה, כתבו ערגה אלוני ומייק לבנה.

ממורדות הר יוסיפון
דהרה מערבה במורד,
מעבר לצד מאגר יוסיפון,
הלאה מערבה וחציית ציר הנפט

הר יוסיפון הוא הר געש כבוי ברמת הגולן. ההר הוא חלק מקו התלים הישראלי, והוא שוכן בין הר חוזק לבין הר שיפון, דרומית לעין זיוון. גובהו של ההר 981 מ' מעל פני הים. ההר נקרא בערבית תל יוסֻף. ועדת השמות הממשלתית, ששאפה להיצמד למקור, הציעה תחילה לקרוא לו בעברית "תל יוסף", אלא שקיבוץ הנושא שם זה כבר קיים בעמק יזרעאל. על כן, הוחלט לקרוא להר "תל יוסיפון" על שם ספר יוסיפון, שנכתב על פי ספריו של יוסף בן מתתיהו, המהווים, בין היתר, את מקור המידע העיקרי על היישוב היהודי ברמת הגולן בתקופת בית שני. בסופו של דבר הוחלף ה"תל" ב"הר", משום שלמילה תל משמעות אחרת בעברית. בתחילת מלחמת יום הכיפורים כבשו הסורים את ההר. כוחות צה"ל השתלטו עליו מחדש ב-10 באוקטובר 1973.

 

****

במורד מתל יוסיפון מערבה

מאגר יוסיפון, צילום גיל מועלם

מאגרי מים ברמת הגולן – רמת הגולן סובלת מכמה בעיות באספקת המים ומחיר המים בה יקר יחסית, מכמה סיבות, בהן הצורך בהשקעה מאסיווית בבניית מאגרים וקידוחים עמוקים, הפריסה הרחבה של האזור, העדר אלטרנטיות של מים מושבים וחוסר הכדאיות שבהשקעות כבדות על כמות מים קטנה. עם תחילת ההתיישבות הישראלית בגולן, אחרי מלחמת ששת הימים, הוזרמו לרמה מים מהכנרת לשימושים חקלאיים וביתיים, אך כשהתפתחה החקלאות, התברר חוסר הטעם שבהובלת המים מהכנרת בעלייה אל הגולן בעוד מי הנחלים זורמים אל הכנרת. אגודת המים מי גולן הקימה מאגרים בוואדיות שיאגרו את מי הגשמים לפני שיזרמו לכנרת. מרבית המאגרים בבעלות האגודה, ומקצתם בבעלות חברת מקורות. בסך הכול הפוטנציאל במאגרים אלה הוא כ-38 מיליון מ"ק מים. האגודה הקימה מאז היווסדה כ- 80 מתקנים להפקת מים, וגם דאגה לחלוקה מושכלת של המים לצורכי החקלאים. היא הקימה 14 מאגרים בהיקפים של 7,500-350 אלף מ"ק ושלושה קידוחים בעומקים של 300 מטר באדמה הבזלתית בגולן. להובלת המים בין המאגרים משתמשת מי גולן בקו צינור נפט.  אגודת מי גולן, שבבעלות 27 היישובים החקלאיים ברמה, מספקת בשנים האחרונות כמעט את כל צריכת המים לחקלאות ליישוביה, פרט למערכת ההולכה, ששייכת לחברת מקורות. האגודה מחזיקה כיום מערכת מפעלי מים, הכוללת 11 מאגרי מי שטפונות, שלושה מאגרים להשבת מי קולחין וקידוחים המספקים את המים לחקלאות בגולן. מכיוון שהחקלאות מהווה חלק מרכזי בפרנסת תושבי רמת הגולן, הוקם באזור מפעל מים בעידוד המוסדות ובהשתתפותם כדי לפתח תשתית אספקת מים שתהיה תלויה פחות בכנרת ותיתן מענה לפיתוח החקלאי.

*****

****

למול מאגר יוסיפון

המשך הדרך לאחר המעבר ליד מאגר יוסיפון

חציית ציר הנפט,
הלאה מעבר לצד עיי הכפר רזנייה, 
הלאה חציית יובל נחל קצרין
ליד עיי הכפר דביה

המשך השעטה  לעין פחורה
חציית 9088 וכניסה חזרה לקצרין.

*****

החצייה השנייה של ציר הנפט בדרך מערבה

עצירה לפני ציר הנפט טרם חצייה, צילום: גיל מועלם

ליד כביש הנפט מצויים שרידי הכפר רזניה בו נמצא בניין הבנוי ומקורה לפי שיטת "הבניה החורנית" של בנייני הגולן הקדומים. יש המכנים את הבניה הזו "חורנית" הואיל והתגלתה לראשונה בהיקף נרחב בחורן.

המשך הדהרה מערבה

 

חציית יובל נחל קצרין

הבריכה בעין פחורה, צילום: עמית פינקלשטיין

פחורה כפר נטוש הממוקם על תל ארכיאולוגי . בעת סלילת הכביש לצדו נבנתה קצרין נערכה חפירה בדיקה ארכיאולוגית . במקום אותרו מבנים רבים ונלקטה קרמיקה רבה מהתקופה הרומית. כמו כן נמצאו במקום שרידי בית בד ואבן מגולפת. נמצא גם מטבע העיר צור משנת 282/3 לספירה.

תמונה למזכרת. פיף נעדר. חבל!

*****

סוף דבר

לאחר שבע שעות הסתיים מסע זה. 
מתוכן שעתיים היו עצירות וחמש רכיבה. 

********

הייתה זו הזדמנות מתאימה לדווש בתוך משבצת
שאינה מתוירת בגלל שנכללת בתוך אחד משטחי האימונים
הגדולים והפעילים של עוצבות צה"ל ברמת הגולן.

 

******

דיוושנו במעלה מורדות רמת הגולן. דיוושנו בין היובלים העליונים של נחלי מרכז הגולן היורדים לכיוון הכנרת: נחל זוויתן, נחל יהודיה, נחל יוסיפון, נחל קצרין ונחל משושים. חלפנו לצד אחד מאגר יוסיפון. בקרנו במספר עיי שני כפרים נטושים. הגדולים הם חושניה ורמתניה שהיו עד מלחמת ששת הימים כפרים בהם התגוררו צ'רקסים שהובאו בסוף המאה ה-19 על ידי האימפריה העות'מנית.

*****

היה זה מסע בו נדרשה השקעת אנרגיה רבה. קצרין בה התחלנו וסיימנו היא הנקודה הנמוכה שגובהה 310 מ' מעל פני הים. האלה האטלנטית לרגלי יוסיפון נמצאה בנקודה הגבוהה ביותר 860 מ'. הגובה המצטבר שנמדד היה כ-650 מ'. הוא התפרס ב-22 ק"מ הראשונים של המסלול עד הגיענו לאלה האטלנטית. עיקר הגובה המצטבר  למעלה מ-500 מ' היה בקטע מקצרין ועד חושניה. אורכו היה 15 ק"מ. בדיווש בחלק זה הרגשנו היטב את נחת זרועה של הרוח המזרחית החמה שמקורה במדבר.  היא בלמה אותנו וחייבה השקעת אנרגיה רבה. אודה ולא אובוש, בקטעים קצרים ביותר לא יכולתי לדווש. הלכתי מעט ברגל.  לעומת זאת, השליש האחרון של המסלול היה מורד ארוך שהדהירה בו הייתה ניגוד לטיפוס המייגע במחצית המסלול.

 

**********

היה זה מסע סוף קיץ במרכז רמת הגולן,
הוא היה מעניין, מרתק ומאתגר!

*****

תודה

תודה לגיל שתכנן את המסלול, 
הוביל והכיר לנו את החלק זה של מרכז הגולן.
כהרגלו תמיד היה זה בטוב טעם, 
בנעימות וכמובן על בסיס הידע הרחב שלו. 
אין ספק  למדנו הרבה.
כמו תמיד, זו הזדמנות נוספת להמליץ עליו
ולהסתייע ב-‎Golan Bike – גולן בייק – מועדון אופניים גולן
בהובלת טיולים מכל סוג ברמת הגולן. לדעתי, אין מתאים יותר ממנו.

******

תודה גם ללוי שגם הפעם אירח אותי בלילה לפני המסע.
כך הוא אפשר לי לקצר הדרך להגיע בשעת בוקר מוקדמת לנקודת ההתחלה.

******

תודה גם לעילם, עמית, פיף, חיים וירון
שהיו חלק בלתי נפרד מחבורה המגובשת שנוצרה במסע

 

 

 

 

 

 

 

 

  • Moshe Katz

    רכיבת טיול מהנה אך גם מאתגרת, שמתאימה למיטיבי דיווש. הסטוריית הצ'רקסים בגולן שלמדנו עליה בטיול זה (ובקודמים לו ברמה"ג) מרתקת. במהלך הרכיבה שאלתי את החברה' מה פחות גרוע? לרכב נגד הרוח המזרחית העזה או בניצב לה?, הדעות היו חלוקות.