מורדות מזרח שומרון ורכס אום זוקה (חורף תשפ"ב)9 במרץ 2022

 

בכל פעם שאני נוסע בכביש כביש 90, בין צומת אדם ובין צומת מחולה, בקטע הצר של בקעת הירדן, אני מביט בהשתאות ומתפעל ממורדות ההרים הצמודים לכביש.

 

אני מדמיין את שארה בהזדמנות שאשוטט בהרים ובמיוחד בזמן הפריחה בסוף החורף.

 

הזדמנות זו הגיעה ביום שני 7 במרס 2022.

 

מאז קיץ 2020, חברי ניר עמית (שער עמקים) לקח על עצמו משימה. הוא החלט שייקח אותי לאזורים ולמקומות שאיני יכול להגיע אליהם ברגל, או ברכיבה על אופניים ואפילו לא בנסיעה ברכב רגיל.

 

ניר הציע שניסע הוא מוטי ארמלין (גילון) ואני ברכב רב מינוע באזור זה שחשבתי עליו.

 

הצעתו של ניר התבססה על טיול ברכב שעשה שם לפני שנתיים ועל מסלול רכיבה על אופניים לפני ימים אחדים.

 

כמובן שהסכמתי בלי היסוס.

 

יצאנו לדרך בשעת בוקר.

 

נסענו משער עמקים לעבר צפון בקעת הירדן.

 

נכנסנו לשטח מדרום לשדמות מחולה

 

במשך כמעט שש שעות הסתובבנו באזור ההר מלא הוד והדר שנצבע ירוק והתמלא בפריחה.

 

נסענו כ-25 ק"מ, רובם ככולם בשטח.

 

עלינו על הרכסים, חצינו וואדיות, עמדנו בתצפיות מרהיבות ולקראת סיום גלשנו במדרון לעבר הבקעה

 

סיימנו בשעת אחר הצהרים על כביש 90 סמוך לחניון בכנסה למסלול נחל פיארן ונחל תלכיד.

 

כמו בכל הטיולים צלמתי וצלמתי וחלק מהצילומים מוצגים להלן.

*****

נצא לדרך אבל 

בתחילה התמצאות:
מרחב המסלול
בין כביש הבקעה (כביש 90) במזרח
ובין דרך אלון (כביש 578) במערב 

***

גיאוגרפיה וגיאולוגיה
"מדבר שומרון"
הגולש
לעבר הקטע הצר
של בקעת הירדן
ומשתרע 
על המורדות המזרחיים
של קמר הרי שומרון (קנומן טורון)
ושל כפיפת קער סרטבה (קרטון)

****

מדבר שומרון הוא אזור גאוגרפי ייחודי, השוכן במזרח השומרון.

 

מדבר שומרון מקביל בתכונותיו למדבר יהודה (מדבר בצל הגשם)  אך בעוד גבולותיו של האחרון ברורים למדי, הרי שגבולות מדבר שומרון קשים להגדרה

 

גבולו המזרחי הוא בהעתק שבבקעת הירדן, בקו היישובים פצאל, משואה, ארגמן ומחולה.

 

גבולו המערבי הוא בקו יישובי השוליים המזרחיים של במת ההר, בנקודה בה הופך הנוף לצחיח ומדברי. זהו גבול "גמיש", שכן בשנים גשומות הגבול זז מזרחה;

 

את הצפוניים מזהים בהרי הגלבוע, אך הגבול שם אינו ברור, שכן ניתן לכלול במדבר שומרון גם חלק מהשיפולים הדרום-מזרחיים של הגלבוע, המתאימים לאופי השומרון.

 

גבולו הדרומי של מדבר שומרון הוא הקשה ביותר להגדרה: יש הרואים בנחל פרת את הגבול הדרומי בין מדבר יהודה למדבר שומרון, אך מקובל גם לזהות את ואדי עוג'ה כגבול בין מדבריות אלו.

 

***

מדבר שומרון הוא מדבר צל גשם. כלומר, מיקומו הגאוגרפי אינו הסיבה לצחיחותו, אלא מיעוט המשקעים בו הוא תוצאה של נסיבות גאוגרפיות.

 

העננים העולים מהים התיכון במערב נחסמים על ידי הרכסים הגבוהים באזור במת ההר המרכזית החוצה את שומרון.

 

בשל כך, רק מעט משקעים מגיעים מזרחה, למדבר שומרון.

****

חלק ניכר מהמסלול
בתוך שטחי אימונים

****

חלקן הראשון של המסלול
משיק לשמורת הטבע אום זוקא
ובהמשכו חוצה אותה 

***

מרבית המסלול על בסיס סימון דרכים ושבילים

***

****

****

קטעי המסלול ומראות הדרך

*****

עליה מכיוון שדמות מחולה למורדות השומרון
והלאה לעבר מעלה שי

***

התחלה מדרום לשדמות מחולה

***

***

***

****

***

***

רותם המדבר הוא שיח רב שנתי, הנפוץ בעיקר בדרום הארץ, אך מאכלס גם את אזור החוף ומורדות מזרח השומרון.

 

ברוב תקופת השנה הוא ערום מעלים ובולטים בו ענפים ארוכים ודקים. לשיאו, יגיע הרותם בחורף כאשר השיח מתכסה בפריחה לבנה שופעת המפיצה ריח משכר למרחק. ה

 

גובה הממוצע של שיחי רותם הוא כמטר וחצי שניים. אך צמחים בוגרים הגדלים במקומות בהם מצויים יותר מים יכולים להגיע לגובה של 4-3 מטרים.

הרותם הוא מעמיק שורש. השורשים חודרים לעומק הקרקע ומנצלים מים מהשכבות העמוקות כאשר המים בשכבות העליונות יבשו מזמן. יכולת הצמח לנצל מים אלה היא המאפשרת לו להיות ירוק במשך כל השנה.

 

הצמח בעל ענפים דקים וגמישים לרוב חסרי עלים. צבעם ירוק מכסיף בצעירותם, וירוק כהה בבגרותם. הם חרוצים בחריצי-אורך עדינים, ובהם מצויות פיוניות. הפיוניות שקועות בחריצים כדי למנוע מהצמח לאבד מים מגוף הצמח החוצה. טיפוס כזה של ענפים עם יכולת לשמור על משק המים נתנה לצמחים אחרים את הכינוי ענפים מטיפוס רותמי.

 

העלים פשוטים, צרים ומוארכים, אורכם 10 מ"מ. הם מצויים על הצמח בחורף כאשר יש גשם,  הם נושרים זמן קצר אחרי שלבלבו. פעילות ההטמעה מתבצעת ע"י הגבעולים הדקים.

 

רותם המדבר פורח בין ינואר לאפריל. הגביע דו שפתני, צבעו סגול כהה, ולפעמים יש גם על הכותרת כתמים בצבע דומה. בשפתו העליונה של הגביע שתי שיניים, התחתונה מוארכת מעט ולה שלוש שיניים. הכותרת פרפרנית בצבע לבן בוהק, המפרש בולט, מעורק בארגמן, אורכו 12 מ"מ ורוחבו 10 מ"מ. הפרח מדיף ריח נעים. ריחו של הפרח מושך אליו חרקים, בעיקר דבורים. כל פרח מחובר לגבעול באמצעות עוקץ קצר. הפרי תרמיל חד-זרעי קצר, ביצי, עם חוד. הוא קירח, ואינו נפתח כשהוא מבשיל. הזרע צהוב, קליפתו קשה ביותר. התרמילים נאכלים בעיקר על-ידי ארנבות. הזרעים אינם מעוכלים והם מופרשים בגללים. השפעת מיצי מערכת העיכול על הקליפה הקשה של הזרע מאפשרת להם לנבוט ביתר קלות. זרעים שנותרים בתרמילים ינבטו כאשר קליפת התרמיל תרקיב והזרע יקלוט מים.

****

 

רותם המדבר נפוץ ברוב אזורי הארץ, פרט להרי הצפון והמרכז. גדל במיוחד בחולות עצורים במדבר ובחוף; בשטחי חול נודד ומיוצב במישור החוף ובשפלה; וגם (אולי זן אחר) במדרונות טרשיים במדבר; על סלעים ובצידי דרכים בדרום הגולן, בכרמל ובמזרח השומרון. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות צפון אפריקה ודרום אסיה. בסוג 5 מינים. השיח מקובל גם בגינות-נוי.

 

קשוות הפרי אכילות. משמש לבדווים במדבר כתרופה לטיפול בכאב גב, כאב-בטן, עקרות, שיתוק זמני בגפיים, כאב-פרקים, פצעים מזוהמים בעור, כאב-שיניים, נקע, שבר.

 

כתבו ערגה אלוני ומייק לבנה, אתר צמח השדה

***

***

***

***

***

***

מפגש עם הרועים

תחילת השיחה והסכמה לצילום , צילום ניר עמית

***

***

***

***

***

***

***

***

***

עליה במעלה שי לרכס אום זוקה
והלאה לחוות נוף גלעד
ולמצפה פלס (ליד מחנה פלס)

***

על מעלה שי

מעלה שי

***

***

איריס הגלבוע הוא גיאופיט מקבוצת אונקוציקלוס, הנושא בגאון פרח מפואר.

 

איריס הגלבוע פורח במרס–אפריל, בעבר היה צפוף הגלבוע מעולי-רגל, שבאו במיוחד כדי ליהנות ממראה פריחתו. (לצערינו התדלדלה פריחתו בגלבוע בשנים האחרונות)

 

זה פרח ענק, עם עמוד פריחה שגובהו 40–90 ס"מ, ופרח המגיע לקוטר של 20 ס"מ – אחד הפרחים הגדולים בארץ. אולם ייחודו אינו מתמצה בגודלו, אלא בעיקר בגווניו: עלי-העטיף זוהרים בצבע סגול עז, ובתוך האוכלוסיה אפשר למצוא פרחים בגוונים רבים ושונים של סגול, ואף פרחים "לבקנים" שצבעם לבן–צהבהב. צבע עלי-העטיף הפנימיים והחיצוניים זהה, וכן זהה להם צבע עמודי-העלי. הצבע בכל אחד מן הפרחים אחיד למדי, לפעמים קצת מעורק בעורקים כהים יותר. הצלקת לבנה, מנוקדת בסגול. במרכז עלה הכותרת החיצוני, בפתח מנהרת-ההאבקה, מופיע כתם כהה, ומאחוריו גוש של שערות צהבהבות מנוקדות בסגול.

 

איריס הגלבוע הוא מין אנדמי לארץ-ישראל. המין תואר לראשונה מן הגלבוע בשנת 1876 בידי החוקר בייקר, שכיבד בשמו המדעי את החוקר הֵיין, ידידו של טריסטרם ושותפו למסע. הוא נפוץ רק במרכז הארץ: בגלבוע ומעט דרומה. צמחים עם פרחים דומים גדלים גם בדרום הגולן, וטרם הוכרע אם הם שייכים לאותו מין, או שהם מין נפרד (הוצע פעם לקרוא להם בשם "איריס הירדן"), או שהם שייכים למין הקרוב איריס שחום. גם לגבי האוכלוסיות שמדרום לגלבוע יש מחלוקת, ופעם הפרידו אותן למין בפני עצמו בשם "איריס שחרחר".

 

באמצע המאה העשרים התפרסם בציבור הרחב יופיו של מין זה, ואוכלוסיותיו סבלו מקטיפה ומעקירה עד שכמעט נכחד. מבצע הסברתי וחינוכי נרחב של חובבי-טבע, יחד עם שמירה ועם האבקה ידנית, הביאו להצלת מין זה, שנודעה כאחת ההצלחות הגדולות הראשונות של תנועת הגנת הטבע בארץ. האיריס נבחר גם לסמלה של החברה להגנת הטבע.

 

כתב מייק לבנה אתר צמח השדה ושם מידע נוסף

***

***

***

מפירות צילומיו המקוריים של ניר עמית

***

***

**

חוות נוף גלעד
הוקמה בשנת 2017
על ידי אפרת ואורי
המחזיקים כ-280 ראשי בקר
בתמיכת החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית

***

***

מבט ממעל

מבנה בית הכנסת

***

***

***

***

***

***

***

אורחים שכנים

מחנה פלס

מחנה פלס (בעבר: "פלס גולני") קרוי על שמו של סגן־אלוף משה סטמפל (פלס).

 

משה פלס, שנודע בכינויי סטמפלה, נולד בפולין ב-20 ביולי 1933 לצבי ורושה סטמפל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו לברית המועצות, ושם גדל.

 

בשנת 1947, בגיל 14, עלה עם משפחתו לארץ ישראל, התגורר ברמת גן והיה פעיל בשומר הצעיר. במלחמת העצמאות השתתף כנער במסגרת הגדנ"ע. בשנת 1951 התגייס לצה"ל והצטרף לנח"ל. אחרי קורס קצינים נשלח לחטיבת הצנחנים ומונה למפקד מחלקה במסגרת פלוגה ד בפיקודו של מוטה גור.

 

בשנים הבאות השתתף ברוב פעולות התגמול שביצעה החטיבה ובכללן פעולת עזה. במבצע אלקיים ב-1955, בו פוצצה תחנת המשטרה המצרית בחאן יונס – גילה כישרון ותושייה כאשר מפקדו, מוטה גור, נפצע. מטען חומר הנפץ שנועד לפרוץ את שערי המבנה לא התפוצץ – ומשה זינק מתוך הזחל"ם שלו, פרץ אל הבניין ולמרות שנפצע פעמיים המשיך לפעול והתמיד במשימתו לטהר את הבניין ולהכינו לפיצוץ. על לחימתו בפעולת חאן-יוניס ציין אותו לשבח הרמטכ"ל דאז משה דיין. בשנת 1975 הומר הצל"ש שקיבל לעיטור העוז.

 

לאחר מבצע קדש, בו לחם, מונה למפקד פלוגת סיור בערבה.

 

במהלך שירותו הגיע פלס לדרגת סגן-אלוף ומונה לסגן מפקד חטיבה 55 – חטיבת המילואים של הצנחנים שמפקדה היה מוטה גור. בתפקיד זה השתתף במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים. הוא פיקד על הכוח שכבש את הר הבית והכותל המערבי. אז נתגלגלה לידיו הזכות להניף את דגל-המדינה על הכותל המערבי.

 

לאחר המלחמה התמנה למפקד גדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50).

 

ב-19 בספטמבר 1968, במהלך תקופת המרדפים בבקעת הירדן, פיקד פלס על כוח מרדף אחרי חוליית מחבלים בנחל בזק (וואדי שובאש) שבבקעת הירדן.

 

פלס, וחמישה לוחמים נוספים, בהם סגנו, רב-סרן דורון מנור, נפגעו מאש החולייה ונהרג.

 

המקור אתר יזכור משרד הביטחון 

מפקדת גדוד אריות הבקעה במחנה פלס

גדוד אריות הירדן (גדוד 41) הוא גדוד חי"ר קל המורכב מלוחמים ומלוחמות.

 

הקמתו החלה בראשית שנת 2014 אז הוחלט כי יהיה זה גדוד הכפוף לחטיבת הבקעה והעמקים, ולוחמיו יוכשרו ברמת רובאי 07. המחזור הראשון גויס לגדוד בנובמבר 2014 והוכשר משך שמונה חודשים עד לטקס ההקמה שנערך ב-1 ביולי 2015.

 

פעילותו המבצעית (מארבים, פטרולים וסיורים לאורך הגדר) מתמקדת בצפון בקעת הירדן וגב ההר

 

ייעודו של הגדוד, בין היתר, הוא להגן על גבולה המזרחי של ישראל מכל פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) או נסיון הברחה, שעלולים לאיים על ביטחון המדינה ותושביה.

 

בחזית הפלסטינית מתמקדים הלוחמים בביצוע מעצרי מבוקשים במרחב הכפרים הפלסטינים בגזרה, סריקות אחר אמצעי לחימה, טיפול בהפרות סדר והגנה על יישובי הבקעה.

 

המקור אתר צה"ל 

***

 

ירידה ממצפה פלס לבוקיעה הצפונית
ועליה ליישוב חמדת 

***

היישוב חמדת

***

היישוב הוקם לראשונה בשנת 1979 על פי החלטת ועדת השרים להתיישבות כהיאחזות נח"ל בשם "נח"ל יבוק" 

 

היישוב נקרא בשם זה מפני שממול בעבר הירדן המזרחי נשפך נחל יבוק אל הירדן.

 

לאחר כשנה הוסב שם המקום ל"חמדת". (אחד מגיבורי סיפוריו של ש"י עגנון)

 

המקום הוחזק במשך מספר שנים על ידי גרעינים של המחנות העולים, השומר הצעיר ותנועת הצופים, אך שררו בו תנאים קשים ובמשך מספר שנים התגוררו החיילים באוהלים, בגלל שהסוכנות לא האמינה שניתן לאזרח את המקום והממשלה נתנה באותה עת עדיפות להתנחלויות בגב ההר. 

 

בספטמבר 1987 אוזרח המקום כטרום קיבוץ של התק"ם, אך בעקבות הקשיים, עזבו המתיישבים את היישוב תוך זמן קצר, והוא שב להיות היאחזות נח"ל ביולי 1989.

 

במשך שנים שימש המקום כבסיס היאחזות לגרעיני נח"ל.

 

בשנת 1997, מחשש לנטישת המקום ולכבישתו בידי הבדווים החיים באזור, הוחלט לאזרח את אותו מחדש בעזרת גרעין של תנועת אמנה.

 

תנועת אמנה שלחה לחמדת גרעין של תלמידי המכינה הקדם צבאית שבעלי. נוסף על התלמידים עלתה לחזק את חמדת משפחה חלוצה – משפחת שטרית – ושלושה חודשים לאחר מכן הוקמה ביישוב מכינה קדם צבאית עצמאית – "חמדת יהודה". לאט-לאט עלו ליישוב משפחות נוספות, והן החלו בבניית קהילה יציבה ותוססת

 

היום חמדת הוא ויישוב קהילתי דתי ושייך למועצה אזורית בקעת הירדן.

 

כיום מתגוררות בחמדת כ-50 משפחות. נוסף עליהן לומדים במכינה הקדם צבאית כ-60 תלמידים.

 

תושבי היישוב עוסקים במקצועות מגוונים, כגון: חינוך, ביטחון, רפואה, עבודה סוציאלית, הנדסה, מכונאות, חקלאות, שירותי קייטרינג מעולים… ויש כמה סטודנטים, כמובן. מקצת התושבים עובדים בחמדת ומקצתם מתפרנסים מחוצה לה, באזור בית שאן ויישובי הסביבה וכן במקומות מרוחקים יותר.

***

***

**

תצפית

גלישה מחמדת במורד הרכס
לעבר בקעת הירדן מעל מצוק נחל פיארן

למול רכס אום זוקא

***

***

***

***

**

***

***

***

למול בקעת הירדן והרי הגלעד

***

***

***

****

מצוק נחל תלכיד

***

***

מצוק נחל פיארן

סעודה שנייה, צילם ניר עמית

***

תחילת נדידת עגורים צפונה חזרה לארצות הקור

***

***

***

****

***

***

סוף המסלול

******

סוף דבר,

תענוג גדול
היה לי לסייר עם חבריי
באחד מאזורי ארץ ישראל,
אזור פחות מוכר וידוע
אבל מרהיב ביופיו ובנופיו,
מרביתו בתול.

****

הפעם השארנו את הפוליטיקה בצד,
לא היה טעם לאף ויכוח ודיון
פשוט נהינו להיות יחד
להתרשם מהנופים,
ולהתענג על הפריחה,
זה הספיק דיי ויותר
ליצור את החוויה.

*****
תודה לך ניר על היוזמה,
על התחבורה,
על התזונה,
על ההסברים
ועל הצילומים שלא פורסמו
ושיישארו מזכרת נאה
ועדות לטיול

****

תודה לך מוטי
על שהסכמת לבוא איתנו
וספרת לנו סיפורים מעניינים