קבוץ צרעה שבשפלת יהודה – אנשים ומקום11 בינואר 2023

 

אחד המזמים בהם אני עוסק בשנים האחרונות הוא ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים 

 

מטרת מיזם זה היא הרצון להכיר היישובים שיש מה לשמוע, לראות ולצלם בהם. הכוונה לדעת אודות היישוב: הקמתו, אבני דרך ואירועים משמעותיים בהתפתחותו; להיחשף לדמות ולרוח היישוב בנושאי חברה וקהילה, הווי ומסורת, חינוך, תרבות, משק וכלכלה; להיפגש, עד כמה שניתן, עם אנשים מעניינים מהיישוב בתחומי האמנות, הרוח והאידאולוגיה, חקלאות ותעשייה, תרבות, חינוך, עשייה ציבורית או פוליטית ועוד; ולהתרשם מפניו הפיסיים של המקום בשיטוט בין מבניי ציבור, אזורי מגורים, מוסדות החינוך,  נקודות מורשת, בתי עלמין, תצפיות ועוד.

 

ביום ראשון, 8 בינואר 2023, התארחתי בקבוץ צרעה ובהמשך הצטרף אלי חברי עמית פינקלשטיין.

 

חלקו הראשון והעיקרי של הביקור היה מפגש עם חברים מהקבוץ באחד מחדרי בניין המזכירות.

 

את סדר המפגשים תכנן מעוז חביב וגדעון אשל הנחה אותו.

 

אלה האנשים איתם נפגשנו ושוחחנו.

גדעון אשל (1941) נשוי לחנה תבואה, להם 3 ילדים ושמונה נכדים.

 

אביו היה בין מגיני תל חי ונטמן בבית העלמין בתל חי בחלקת חברי תל חי ומגינה (ליד פסל האריה השואג).

 

בוגר מחזור כ"ב של בית ספר כדורי (1956 – 1959).

 

הגיע לצרעה בשנת 1959 עם גרעין "להט" של בוגרי התנועה המאוחדת.

 

שרת  בצבא כחובש פלוגתי בגדוד 50 (הזכיר שמפקדו הנערץ היה אל"מ עוזי יאירי שנהרג בפריצה למלון סבוי במרץ 1975)

 

הגרעין אליו השתייך היה "חזק" היה מיועד להגיע ליוטבתה, מוסא חריף ז"ל חבר קיבוץ צרעה שהיה באותה עת מזכיר תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים הסיט גרעין זה ו"דאג" שיגיע לצרעה.

 

בקיבוץ עבד בתחילה כמסגר ובהמשך איש הטכני של הרפת ובין היתר היה מעורב בבניית מכון חליבה חדש.

 

נפצע בפעילות מבצעית בבקעת הירדן בשירות מילואים בראשית שנות ה-70 ומאז מגדיר עצמו "נכה מלחמת הקיום"

 

למד באוניברסיטה הפתוחה והוסמך כחשמלאי. במסגרת פעילות התרבות הנחה את אירועי חגים וחתונות. שימש גם רכז ועדת הדור הצעיר.

 

בשנת 1979 בגיל 38 כשהוא אב לשלושה ילדים למד באוניברסיטת תל אביב וסיים עם תואר הנדסאי מחשוב ובקרה.

 

אחרי הלימודים עבד במפעל רהיטי צרעה כמנהל אחזקה ואבטחת איכות.

 

היה מזכיר הקיבוץ בשנים 1994 -1996.

 

כמזכיר הקיבוץ וחבר בעל עקרונות אידאולוגיים, התנגד לתהליך ההפרטה. כשבצרעה הצביעו על המעבר מקיבוץ משותף לקיבוץ מתחדש, עשה נפקדות "וברח" לארה"ב, והתארח לכמה שבועות בקיבוץ אמריקאי (קומונת טווין אוקס). קומונה שקיימת כבר למעלה מ – 50 שנים, ומתנהלת כמו "קומונה א" שהיתה נהוגה בארץ בשנים הראשונות של התנועה הקיבוצית.

 

בדיעבד הוא מודה שתהליך ההפרטה הועיל לקבוץ.

 

היום לדבריו הוא "פנסיונר חוגג", ומשמש בתפקיד של מתאם תשלומי ארנונה מול המועצה האזורית מטה יהודה.

בראשית דבריו ציין גדעון אשל שהוא תוצר מובהק של "זרם העובדים" בחינוך, שהתקיים עד שנת 1953, שבה נחקק חוק חינוך ממלכתי, אותו יזם דוד בן גוריון. לדברי גדעון תנועה אידיאולוגית לא יכולה להתקיים ללא מערכת חינוך עצמאית. זו לדעתו הסיבה למצבו העגום של השמאל הציוני, ולפריחתו של הימין לו יש את החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, והחינוך העצמאי. גדעון הנחה את הפגישות עם החברים שהגיעו והרבה להוסיף לדבריהם.

מעוז חביב (1941) נולד במושב גבתון להורים חקלאים ממייסדי המושב. הוא למד במושב וברחובות, הצטרף לתנועת הנוער התנועה המאוחדת, והתגייס התגייס לנח"ל ולנח"ל המוצנח. עם תום שירות הצבאי הצטרף לקיבוץ צרעה.

 

בשנת 1965 סיים את הכשרתו בסמינר הקיבוצים, נטש את עבודת השדה בפלחה והתמסר לחינוך ולהוראה.

 

"בשנת 1972 יצא עם משפחתו, רעייתו תקוה ז"ל ושני ילדיו הבוגרים – טל ועדית ז"ל,  לשליחות בארצות הברית לתנועת "יהודה הצעיר" תנועת אחות לתנועת הצופים בארץ, והיה שליח לארבע מדינות (סטייטים) – דלוור, מרילנד, וירג'יניה וצפון קרולינה, כשמקום מושב המשפחה בוושינגטון בירת ארצות הברית.

 

בתום שליחותו שב לצרעה והשתלב במערכת החינוך וההוראה שם, בשנים הראשונות כמורה ומחנך של הכיתות הגבוהות ובהמשך כמנהל בית הספר הקיבוצי במקום.

 

החל מראשית שנות ה-80 נכנס לתחום היזמות העסקית בהקימו מערך תיירותי ייחודי בשם "mini kibbutz seminars" בקיבוץ. מסגרת זו יועדה להציג ולהסביר לקבוצות תיירים ומבקרים מרחבי העולם מהו הקיבוץ במסגרת ביקור בן שעות ספורות במקום. התוכנית נעשתה בהמשך לדגם לקיבוצים שונים בישראל.

 

עם סיום לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים נקרא לנהל את השיווק במפעל "רהיטי צרעה".

 

בהמשך הקים וניהל אולפן ללימודי עברית לעולים צעירים ממדינות ברית המועצות לשעבר ומהמערב.

 

בשנת 1994 יצא עם משפחתו לשליחות שנייה בארצות הברית, כשליח מרכזי של תנועת "Nfty", תנועת הנוער של התנועה הרפורמית בצפון אמריקה.

 

עם חזרתו, נקרא לעמוד בראש תנועת הנוער הרפורמית העולמית, "נצר" – נוער ציוני רפורמי. חביב הנהיג את התנועה ברחבי העולם משנת 1996, משך כמעט 21 שנה, עד 2017, עת יצא לגמלאות בגיל 76. בימיו גדלה תפרוסת התנועה לכל היבשות, ומ-3 מדינות התפרשה אז על 15. כמו כן, הוא הקים עם כניסתו לתפקיד את ארגון הצעירים "תמר", תנועת מגשימים רפורמית, הפועל גם בקהילות יהודיות בהן נצר איננה פועלת.

 

מאז יציאתו לגמלאות, מקדיש חביב זמנו הן להדרכת טיולים לישראלים ולתיירים, כמורה דרך מוסמך, והן לאירוח מבקרים בקיבוצו, צרעה, במסגרת התוכנית שיצר להכרת הקיבוץ. הוא מקדיש את זמנו לכתיבה בשבועוני התנועה הקיבוצית, בשבועון המועצה האזורית מטה יהודה ולהוצאת ספרים הנוספים.

בדבריו התמקד מעוז חביב בעיקר בהקמת הקיבוץ בתחילה בעיי הכפר הערבי סרעה כיישוב משלט בסמוך ל"דרך הגבורה" ובהמשך הזמן במעבר למיקום הנוכחי והניסיונות הראשונים לגדיול טבק.

אורי טל (1956), אגרונום (תואר ראשון)

 

מנהל ענפי השדה (קרקע ומים) של הקיבוץ

 

בן צרעה הוריו היו בין מקימי הקיבוץ שהגיעו מדרום אפריקה בגרעין הראשון של תנועת הבונים

 

נשוי ולו שלושה ילדים, שנים מתגוררים בצרעה.

 

אורי טל הציג את גידולי השדה למיניהם, את הקרקעות בשימוש צרעה, חלקן מוכרות מהכנסייה הלטינית (מנזר דיר ראפאת), את מפעל המים המנצל את קולחי בית שמש וירושלים ואת מאגרי המים

 

אסף צור (1976), אגרונום (תואר ראשון ותואר שני)

 

מנהל ענף המטעים של הקיבוץ

 

בן צרעה

 

נשוי ולו שני ילדים

אסף צור הוסיף והציג את ענפי המטעים.

מנחם אבירם (1932) יליד פתח תקווה

 

הגיע לקבוץ צרעה בסוף 1951 עם גרעין נח"ל של "התנועה המאוחדת".

 

מנחם אבירם ייסד את א.ב מתכננים שהיא חברת אדריכלות ישראלית, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל העוסקת בתכנון מיזמים בישראל ומדינות נוספות. החברה מתכננת כ-1,500 מיזמים בשנה.

 

החברה בבעלות משותפת של הקיבוצים: אור הנר, בארי, גבים, גבעת ברנר, גניגר, דגניה ב', חצרים, כפר בלום, כפר עזה, מעין צבי, נען, עין כרמל, צרעה, רמת רחל, רעים, שפיים ושל מתכנניה הבכירים. לחברה משרדים בתל אביב, קריית שמונה, צמח, חיפה ושער הנגב, ומוקדי פעילות בחו"ל דרך נציגויות ושיתופי פעולה עם חברות בינלאומיות.

 

אבירם שממשיך לעבוד בחברה היום הוא האדם הוותיק בה. הוא התחיל לעבוד בשנת 1966 במחלקה לתכנון של איחוד הקיבוצים וניהל את איחוד המחלקות עם הקיבוץ המאוחד. הוא ניהל לסירוגין את תחום האדריכלות והנדסת הבניה במחלקה המשותפת וכיהן כמזכיר קיבוץ צרעה וכמנהל מפעל הרהיטים.

 

בשנת 1989 החליטה התנועה הקיבוצית להיפרד מהמחלקה לתכנון ומכל שאר עסקיה שאינם בתחום התנועה, ומנחם נקרא "להציל את המצב", ולנסות להקים חברה עצמאית. כולם היו בטוחים שהמחלקה לתכנון היא עסק מפסיד, אולם שנה לאחר מכן הרוויחה החברה 600 אלף שקל שנשארו בידה להתחלת א.ב. תכנון.

 

אבירם ניהל את החברה במשך מספר שנים ולאחר מכן עבר לעסוק בתחום המקצועי בלבד כמהנדס קונסטרוקציה.

מנחם אבירם לאחר שסיפר מעט על עצמו הרחיב ודיבר על השנים הראשונות של קיבוץ צרעה, על כך שכמעט ולא נפגע בזמן הפילוג של התנועה הקיבוצית בראשית שנות ה-50' של המאה הקודמת, על כך שהסדר הקיבוצים בסוף שנות ה-80' של המאה הקודמת לא השפיע ולא התייחס לקיבוץ צרעה, על תהליך ההפרטה שעבר הקיבוץ ועל הקפדה בנושא ערבות הדדית, שמירה על התרבות וטיפוח החינוך.

ד"ר רן כוחן (1941) נשוי ואב לשני ילדים.

 

בעבר שירת בצה"ל בתפקיד מג"ד בחיל התותחנים.

 

הוא נקלט בצרעה בשנת 1975 והיה מזכיר הקיבוץ שתי קדנציות.

 

לימד במחלקה ליחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית.

 

היה פעיל בתנועה הקיבוצית בשנת 2000 בזמן הקמת התנועה הקיבוצית, איחוד התק"ם עם הקיבוץ הארצי.

ד"ר רן כוחן התמקד בדבריו בייחוד של קיבוץ צרעה כהגדרתו "קיבוץ ליברלי שלא נכנס לנשמה, לכיס ולחיי חבריו". הסיבה לכך שהחברים בקיבוץ הם גם בוגרי גרעיני נח"ל שאנשיהם למדו בבתי ספר תיכון בערים ובתי ספר חקלאיים וגם עולים מדרום אפריקה חברי תנועת הבונים. לדבריו אחוז האקדמאים בקיבוץ גבוה מאוד מאחר ובקיבוץ התקבלה בעבר החלטה לאפשר לחבריו לצאת ללימודים אקדמיים או אחרים להשלמת 15 שנות לימוד בכל מקצוע ותחום שיחפצו.

 

הוא הדגיש כי מאז הקמת צרעה חבריו שאפו שיהיה קיבוץ גדול. כמו קודמיו הוא ציין שהפילוג בתנועה הקיבוצית לא פגע בצרעה. עוד הוסיף שקיבוץ צרעה היה בין הראשונים, אולי הראשון שעברו ללינה משפחתית בשנת 1963. לדבריו קיבוץ צרעה נחשב הגדול ביותר מבין הקיבוצים שהוקמו לאחר מלחמת העצמאות. הוא ציין  כי קבוץ צרעה הוא קיבוץ בודד סמוך לעיר בית שמש ושסביבו הוקמו מושבי העולים. הקיבוץ הנכלל בתחום המועצה האזורית מטה יהודה הוא אחד מ-8 קיבוצים בה מתוך סך 64 יישובים שבתחומה.

דלית יונאית מגדירה עצמה אשת חינוך ומורה לחיים.

 

נולדה בכפר חסידים מושב שהוקם בשנות ה-20 על ידי בני תנועת הפועל המזרחי.

 

היא הגיעה לצרעה בשנת 1959 עם גרעין נח"ל של התנועה המאוחדת.

 

בשנת 1962 למדה בסמינר הקיבוצים.

 

במשך 30 שנים עסקה בחינוך בבית שמש (מורה בבית ספר עממי, מנהלת בית ספר, מנהלת מתנ"ס ועוד)

בדבריה הדגישה דלית את אחד היסודות המאפיינים רבים מחברי הקיבוץ והוא ההתנדבות. כמו קודמיה היא דברה על תהליך ההפרטה הארוך שעבר הקיבוץ. לדעתה אם יש צורך לשנות לא צריך להירתע ומשנים. עוד הוסיפה שתהליך ההפרטה נעשה בהדברות עם בני הדור הצעיר שחיכו לשינוי. לדעתה תהליך ההפרטה היה הומני בכך שלא ביטל את הערבות ההדדית.

יטה קריב ילידת דרום אפריקה

 

בילדותה ונערותה למדה בבית ספר עברי והשתייכה לתנועת הבונים דרור

 

היא הגיעה לקיבוץ צרעה (עם הגיטרה) עם גרעין הבונים בשנת 1967.

 

היא נישאה בשנת 1969 ליאירר (ינו) שהגיע לקיבוץ עם גרעין איתרת מקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד שהלך לעולמו בגיל 51 ולזוג שני בנים

 

במקצועה הייתה גננת ולמדה גיטרה

 

במשך מספר שנים הייתה רכזת תרבות

בדבריה יטה קריב הדגישה כי מקרב חברי צרעה הוותיקים 30% הם עולים מדרום אפריקה שהגיעו גם למספר קיבוצים נוספים (יזרעאל, מעין ברוך, ניר אליהו ותובל). היא סיפרה גם על פעילות בה עסקה בהכנת טקסי החגים שנערכים בקיבוץ ועל תרבות תוצרת בית. היא גם דברה על הערכים המאפיינים את הקהילה בצרעה הם פעילות יחד, פרגון, עשייה בתקציב קטן וצנוע, הדברות והרצון לפעול יחד. היא גם סיפרה על הפעילות במועדון ותיקכאן ובמיוחד בקרב דוברי השפה האנגלית המתרפקים על תרבות ארץ מוצאם.

ניר (פרומקין) קורן (1954) יליד צרעה.

 

הוריו היו בין מקימי צרעה: אביו חבר הכשרת דגניה ב' של הפלמ"ח אימו בת ירושלים.

 

כל חייו נמצא בצרעה

 

משפחתו כוללת 3 ילדים מהם 2 בנות מתגוררות בקיבוץ ובן במושב שכן.

 

במקצועו הוא חקלאי ובנוסף עסק גם כרכז ועדת תרבות.

ניר (פרומקין) קורן דיבר על עבודתו כרכז ועדת תרבות וריכוז צוות של חברים שמוכנים לפעול בתחום במסגרת "עבודת צוות". ההכנות לקראת החגים נמשכות זמן רב והם נחוגים בדגם קבוע.

דן שצברג (1969) יליד הקבוץ.

 

עוסק בחינוך, משחק ודבוב.

 

למד בבית הספר ניסן נתיב.

 

פעל במשך שנים גם הוא כרכז וועדת תרבות.

 

לאחרונה לאחר שנים רבות של עשייה סיים את תפקידו כרז וועדת תרבות ובימים אלה חופף את מחליפתו.

דן שצברג בדבריו ציין שבזמן תהליך ההפרטה ניתן דגש להמשיך לשמר את הקהילה ברוח ערכים עליהם נבנה הקבוץ והמורשת התרבותית שלו. הוא הודה שהקושי בפעילות היה גיוס מתנדבים וגם גיוס תקציב. לדידו התרבות ובעיקר החגים הם האופציה היחידה למפגש של הקהילה וראוי להמשיך ולשמר אותה בדבקות ובמיוחד בהינתן שחדר האוכל כבר אינו פעיל.

חנה אשל תבואה חברת קבוץ נשואה לגדעון אשל, להם 3 ילדים ושמונה נכדים.

 

נולדה בירושלים, אמה הייתה גננת ואביה מהנדס בחברת חשמל.

 

בילדותה עברה משפחתה לתל אביב. בנערותה היתה חברה בקן הימי של התנועה המאוחדת

 

תיכון למדה בסמינר הקיבוצים.

 

כשסיימה את התיכון הצטרפה לגרעין נח"ל "להט" ושבין היתר שירת בהיאחזות נוטרה (מול מורדות רמת הגולן).

 

גרעין זה שהיה "חזק" היה מיועד להגיע ליוטבתה, מוסא חריף ז"ל בוגר התנועה המאוחדת בירושלים שמשם הגיע לצרעה שהיה באותה עת מזכיר תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים הסיט גרעין זה ו"דאג" שיגיע לצרעה.

 

מאז הגעתה בשנת 1959 ועד ימנו עוסקת באומנות ובחינוך לאומנות.

חנה אשל תבואה בדבריה הדגישה שהתרבות היא חלק ומרכיב חשוב בהוויה של הקיבוץ. יש חשיבות והקפדה על קיום המסורת של ציון החגים בקרב הקהילה. עוד הרחיבה על פעילותה בקרב חינוך הילדים לאהבת הציור ואף הקריאה לנו מספר מכתבים שקיבלה מאלה שהיו תלמידיה שכתבו איך החינוך שקבלו השפיעו עליהם שנים רבות לאחר שבגרו.

מאיה רצ גרזון (1980)

 

נשואה לבן משק ולהם שתי בנות

 

גדלה בחולון.

 

נקלטה לחברות בקיבוץ לפני שנתיים וחצי

 

למדה במכללה למנהל תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בייעוץ ארגוני.

 

תפקידה מנהלת משאבי אנוש של הקבוץ

מאיה רצ גרזון  הציגה את תחום משאבי אנוש בקבוץ ופעילותה בייעוץ ועזרה למנהלים, חברים העובדים בקיבוץ, חברים עובדי חוץ, יזמים, פנסיונרים ושכירים.

עופרה בונדי (1953)

 

גדלה בתל אביב

 

בנערותה השתייכה לתנועת הנוער העובד והלומד.

 

הצטרפה לצרעה במסגרת  גרעין נח"ל בשנת 1973.

 

16 שנים עוסקת בריכוז ענף ברו"ש – בריאות, רווחה, סעד ושיקום

 

חברים מגדירים אותה "המטפלת של כל הקיבוץ"

עופרה בונדי הדגישה בדבריה שערבות הדדית היא אבן הראשה בקיום קיבוץ צרעה. היא הציגה את תחומי פעילות בארבע תחומים עליה היא אמונה בריאות, רווחה, סיעוד ושיקום (אוכלוסיית בעלי צרכים מיוחדים). היא הדגישה שלכולם ניתן יחס בבחינת רואים אותך, שומעים אותך ובעיקר מתייחסים אליך ומשתדלים לסייע ככל שניתן.

 

לאחר המפגש עם החברים יצאנו לשוטט מעט בחצר הקיבוץ.

 

נכנסנו לחדר האוכל שכאמור אינו פעיל ומשמש בעיקר אולם להתכנסויות. שם חנה אשל תבואה הראתה לנו חלק מהציורים שהכינו תלמידה.

 

לאחר שנפרדתי מחנה וגדעון המשכתי בנסיעה עם מעוז חביב בכביש ההקיפי של הקיבוץ ובין היתר הוא הראה וסיפר לי אודות בית ספר התיכון והמרכז האזורי "יד חריף" שהוקם לזכרם של ח"כ מוסא חריף , מוריה רעייתו וחגי בנו טייס חיל אויר שנהרגו בתנועת דרכים.

 

לאחר ארוחת צהרים בביתו של מעוז חביב יצאנו שוב לשוטט מתוך כוונה לצלם. השעה הקצרה לקראת חשיכה והגשם שהחל לרדת מנע את הצילום. לכן סכמנו שאגיע בימים הקרובים שוב והפעם לצלם.

 

כך היה!

 

ביום רביעי 11 בינואר 2023 בשעת לפני הצהרים הגעתי שוב לצרעה. בתחילה נפגשתי שוב לשיחה קצרה עם גדעון אשל ורעייתו חנה אשל תבואה. אחר כך יצאתי עם מעוז חביב לשיטוט צילום.

להלן מובאים
המידע אותו למדתי טרם הביקור,
מפות שהוכנו לצורך התיעוד
מידע אותו שמעתי בשיחות עם החברים שפגשתי
מידע "ששאבתי" מהאתר של הקיבוץ
צילומים רבים שנעשו במהלכו
ושלוש תמונות ואיור מזמן ההקמה

צרעה הינו קיבוץ
המונה 900 תושבים
מתוכם 400 חברים ו-200 ילדים,
בקיבוץ 250 בתי אב 

*****

קיבוץ צרעה נחשב הגדול ביותר
מבין הקיבוצים שהוקמו
לאחר מלחמת העצמאות

****

בספטמבר 1961
החליטו חברי הקיבוץ
לבטל את הלינה המשותפת,
ובכך היו לקיבוץ הראשון בישראל
שצעד בדרך זו

*****

צרעה הוא קיבוץ מתחדש
שהופרט בשנת 2005
לאחר תהליך ארוך של
דיון פנימי שנמשך כעשור

****

קיבוץ צרעה הוא כיום לא עוד שוויוני,
אבל הוא בהחלט שיתופי
שהנר לרגליו הוא הערבות ההדדית

 

*****

תהליך ההפרטה הוביל את צרעה
להיות קהילה עצמאית, פתוחה וצומחת.
קהילה השומרת על הישגי העבר
ועל מסורות של תרבות וחינוך
וממשיכה לקיים בקפדנות
שותפות וערבות הדדית בין חבריה

*****

ערבות ההדדית היא
אבן הראשה של הקבוץ

****

בנוסף
למשק וכלכלה ולערבות הדדית,
ארבע הרגלים עליהם
עומד הקבוץ הם:
חינוך, קהילה, תרבות וערכים

****

מיקום צרעה בשפלת יהודה הצפונית 

*

*

איתור צרעה
כ-2 מצפון מערב לבית שמש
הקבוץ נמצא על המדרון הדרומי
של גבעות השפלה הצפונית
מעל העמק בו עובר נחל שורק

*

הגישה לקבוץ היא
מכוון כביש 3835
המסתעף מכביש 38
ומוביל לעבר מנזר דיר ראפת 

קיבוץ צרעה נמצא בתחום
מחוז ירושלים
הוא נכלל בתחום
המועצה האזורית מטה יהודה

מתוך 64 יישובי המועצה
8 הם קיבוצים
קריית ענבים, מעלה חמישה,
צובה, רמת רחל,
צרעה, הראל,
נחשון, נתיב הל"ה,
למעט שניים הם אינם סמוכים 

*

קיבוץ צרעה הוא קיבוץ בודד
בקרבה לעיר בית שמש

בית שמש ברקע

*

ובמרחב הקרוב לצרעה
נמצאים מושבים
שבעברם היה מושבי עולים

שם הקיבוץ 

השם צרעה מוזכר במקרא בספר יהושע המונה את העיר צרעה בתחום שבט יהודה ובגבול שבט דן: "בַּשְּׁפֵלָה: אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה" (ט"ו, ל"ב).

 

צרעה ידועה כאזור מולדתו של השופט המקראי שמשון.

 

שמה השתמר בשם הכפר הערבי "סרעה" שחרב במלחמת העצמאות (להלן)

 

כך קיבוץ צרעה הסמוך לו נושא את שם האתר המקראי.

ימים ראשונים

קיבוץ צרעה הוקם לקראת סוף מלחמת העצמאות ביום ה' בכסלו ה'תש"ט, ב-7 בדצמבר 1948.

 

ראשיתו של הקיבוץ הייתה על אחת מגבעות השפלה (כ-3 ק"מ מהמיקום הנוכחי) על עיי הכפר הערבי סרעה שנמצא על תל צרעה ומרבית קרקעותיו החקלאיות נמצאו בעמק למרגלותיהן.

 

בביתו של מוח'תאר הכפר  שהיה על גבעה נפרדת מול מרכז הכפר, נקבעו חדר האוכל ומזכירות. בהמשך הזמן נבנו צריפים מסביב לו.

בחץ מסומן בית מחותר הכפר התמונה באדיבות מעוז חביב

הכפר סרעה בשלהי המאה ה-19 על פי סקר הקרן לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה (P.E.F)

*

בשלהי המאה ה-19 הכפר סרעה נמצא בנחייאת (נפה) ערקוב בסנג'ק (מחוז) ירושלים המקור: יהושע בן אריה (1985) סנג'ק ירושלים בשנות השבעים של המאה הי"ט קתדרה לתודות ארץ ישראל ויישובה  36 (עמ' 73 – 122)

הכפר סרעה וסביבתו בראשית שנות ה-40'

הכפר סרעה וסביבתו בזמן מלחמת העצמאות

הכפר סרעה לפי תוכנית החלוקה של האו"ם מ-29 בנובמבר 1947 נכלל בשטח המדינה הערבית

 

מתקפות על הכפר החלו כבר בחודש מאי 1948 מהאוויר בעיקר וגרמו לבריחת תושביו אל תחנת משטרת הרטוב (מבנה טיגרט) שנמצא במרחק 1500 מטר שהיתה בשליטה ירדנית. במשך כל הזמן הזה הם ישבו בסמוך לתחנת המשטרה וגם ליד תחנת הרכבת הסמוכה ובכל יום עלו גברי הכפר לכפר כדי לטפל בבעלי החיים והיבולים השונים וחיכו לשוך הקרבות כדי שיוכלו לחזור לכפרם. עד אשר הגיעו הקרבות גם למקומם הזמני והירדנים נסוגו מהאזור.

 

הכפר סרעה נכבש בליל 13–14 ביולי 1948, במהלך מבצע דני (במסגרת קרבות עשרת הימים) על ידי כוח מחטיבת הראל בפיקוד דוד אלעזר, שכלל שתי פלוגות מגדוד הפורצים של החטיבה וגדוד 43 של חטיבת קרייתי.

 

עוד לפני כיבוש הכפר רבים מתושביו (400 ) ברחו קודם, שכן הכפר היה בחזית הקרב מול לטרון מאז אפריל. אלה שנשארו ברחו כשהחלו מטחי המרגמות של חיילי חטיבת הראל שהתקדמו לכיוון הכפר. המעטים שנשארו במהלך התקיפה גורשו מאוחר יותר. תושבי הכפר נמלטו מהכפר לעבר מחנות פליטים בגדה המערבית. עיקרם של צאצאי פליטי הכפר סרעה נמצאים כיום במחנה הפליטים קלנדיה (קרוב ל 4000 איש).

 

הקמת הקיבוץ הייתה זמן קצר לפני חנוכת "כביש הגבורה"  (שכונה בתחילה "דרך הגבורה") שנסלל על ידי חיל ההנדסה בקיץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות.

 

הכביש נסלל על מנת לאפשר תנועת כלי רכב בין ירושלים לשפלה ומישור החוף לאחר שהכביש הראשי לירושלים נחסם באזור לטרון שנשלט על ידי הלגיון הערבי.

 

מקימי צרעה היו חיילי הפלמ"ח משוחררים מחטיבת יפתח איחוד של שלוש הכשרות (סה"כ 80 חברים וחברות): הכשרת דגניה ב' (התנועה המאוחדת), שהתגייסו לפלמ"ח באוקטובר 1946; הכשרת כפר בלום (התנועה המאוחדת), שהתגייסו לפלמ"ח בספטמבר 1947; הכשרת עין גב (התנועה המאוחדת) שהתגייסו לפלמ"ח ביוני 1948. להרחבה אודות ההכשרות באתר הפלמ"ח

 

צרעה היה אחד מ"ישובי המשלט" ולהם ייעוד אסטרטגי צבאי , להבטיח את השליטה והריבונות על שטחיה החדשים של מדינת ישראל הצעירה.

האיור באדיבות מעוז חביב

צרעה היה אחד משלושה יישובי המשלט, קיבוצים שהוקמו על ידי משוחררי הפלמ"ח, שנועדו להיות במרחב הסמוך לאורך ובקרבה ל"כביש הגבורה" מצומת נחשון לצומת שמשון.

 

השניים האחרים היו הקיבוצים משמר דוד והראל.

 

כיישוב משלט חברי הקיבוץ לקחו חלק בשמירה מסביב לסֿרעה, כדי למנוע מתושבי הכפר לחזור לבתיהם. כנראה שהיו גם מספר מקרי יריר בלילות מצד שומרי הקיבוץ כלפי פליטים שחזרו לחפש את רכושם.

 

בהמשך הוקמו לאורך ובסמוך לכביש הגבורה מושבי העולים אשתאול, תרום, תעוז וצלפון.

קבוץ צרעה וסביבתו בסוף העשור הראשון

על השדות החקלאיים של הכפר סרעה במדרון הגבעה בה נמצא הכפר סרעה הוקם בשנות ה-90 של המאה ה-20 אזור התעשייה הר-טוב.

בית המוח'תאר, שחברי הקיבוץ נהגו לקרוא לו בית השיח', נהרס בשלב מאוחר, ביחס לשאר הכפר, ובמקומו בנתה הקק"ל את "מצפה צרעה".

בדצמבר 1949 החלה נטיעת יער צרעה במקום בו עמד הכפר וסביבתו. חצי שנה לאחר מכן, במאי 1950 הוקם, בצדו הצפון מערבי של הכפר, המושב תרום של יוצאי תימן.

המיקום הנוכחי

במאי 1950, כשנה וחצי לאחר העלייה על הקרקע, החליטו המוסדות המיישבים להעביר את הקיבוץ  למיקומו הנוכחי על המדרון מעל עמק נחל שורק קרוב לשטחים החקלאיים. ההחלטה על מעבר הוכרעה בהצבעה באספת הקיבוץ ולא ברוב גדול.

מבט על צרעה ממרום הגבעה כעשור לאחר בנייתו במקום הנוכחי, התמונה באדיבות מעוז חביב

המיקום הנוכחי מעל עמק שורק

ההתרחבות הדמוגרפית 

לצורך הרחבת החברה וגיוונה הדמוגרפי נקלטו בקיבוץ לאורך השנים חברי גרעיני תנועות נוער, אשר ביססו והרחיבו את אוכלוסיית צרעה, ביניהם, ילידי הארץ, צברים בוגרי "התנועה המאוחדת" ובהמשך "הנוער העובד והלומד" ועולים מדרום אפריקה בוגרי תנועת "הבונים" שבהמשך הפכה להיות "הבונים דרור".

 

התנועה המאוחדת ששמה המלא הרשמי התנועה הכללית של הנוער הלומד החלוצי בארץ ישראל הייתה תנועת נוער לומד שהוקמה בשנת 1945 כאשר חלק מחברי תנועת המחנות העולים פרשו על רקע פילוג במפא"י והקמת מפלגת "לאחדות העבודה", התנועה המאוחדת  התאחדה עם חברי תנועת גורדוניה – המכבי הצעיר.

 

עד למלחמת העצמאות הייתה פעילות התנועה המאוחדת (שזיקתה כאומר, הייתה למפא"י) הייתה מצומצמת אך לאחר מכן היא התרחבה מאוד, ובין השנים 1950–1953 פעלה התנועה בבתי ספר שונים בארץ.

 

בשנת 1954 התאחדה התנועה עם תנועת הבונים העולמית, והוקמה תנועת "הבונים-התנועה המאוחדת"

 

בשנת 1959 התאחדה התנועה עם "הסתדרות הנוער העובד" ויחד הוקמה "הסתדרות הנוער העובד והלומד".

 

הבונים דרור היא תנועת נוער יהודית ציונית-סוציאליסטית אשר פועלת ברחבי העולם. התנועה הוקמה בשנת 1982 מאיחודן של שתי תנועות נוער ותיקות – הבונים (שמקורה בבריטניה) שכתוצאה מאיחודן של מספר קבוצות הפכה ל"איחוד הבונים", ותנועת "דרור" שמקורה במזרח אירופה.

 

התנועה דוגלת בערכי היהדות, ציונות, סוציאליזם והגשמה, ומזוהה עם תנועת העבודה. מטרותיה הן חיזוק הקשר של חניכי התנועה ברחבי העולם עם זהותם היהודית, חיזוק הקשר של יהודי העולם עם ישראל והכשרת צעירים לאקטיביזם והגשמה אקטיבית של ערכיה תוך חיזוק הצדק החברתי והשוויון בישראל ובעולם.

 

במשך כל השנים נקלטו בצרעה גם בודדים ומשפחות מישראל ומעוד 28 מדינות אחרות.

 

בשנים האחרונות יש תנועה מסיבית של חזרת בני הקיבוץ

 

לאחרונה התחדשו הבנייה והקליטה בקיבוץ עם קליטה של עשרות משפחות חדשות, כאמור, רובן של בני הקיבוץ.

*

*

*

בניין המזכירות

פעם גרו כאן המחשבים

כלכלת הקיבוץ מבוססת על
חקלאות, תעשייה,
עבודת חברים מחוץ לקיבוץ
ויזמויות מקומיות.

הרפת היא אחת מהרפתות הגדולות ביותר בישראל בערך 1,000 חולבות בשותפות עם קיבוץ נתיב ל"ה וקיבוץ צובה.

 

גידולי שדה בהיקף של 4,500 דונם,  מהם 2,000 דונם כותנה והשאר חיטה, תירס,  חמניות, אספסת

 

מטעים בהיקף 2,000 דונם: שקדים (בשותפות עם משקי הדרום), רימונים, פקאנים. עד שנת 2014 לקיבוץ היה כרם ליין וכעת בוחנים לחזור לפתח כרם לענבי מאכל..

 

חממות לגידול תרנגולי הודו למאכל.

 

מפעל כלי רכב חשמליים בשם "צרעה מערכות אקטיביות".

 

יקב צרעה.

 

אזור תעשייה – (מפעל "רהיטי צרעה לציוד משרדי" נשרף ב-25 ביוני 2007, נבנה מחדש מספר שנים לאחר מכן ומושכר לפירמות מחוץ לקיבוץ).

 

הקיבוץ מחזיק בבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל.

מטע הפקאן

מבט מעל על הרפת

*

ערכים מובילים

הערכים המאפיינים את הקהילה בצרעה הם פעילות יחד, פרגון, עשייה בתקציב קטן וצנוע, הדברות והרצון לפעול יחד

*

*

*

*

*

חינוך והשכלה

בתוך הקיבוץ פועלת מערכת חינוך המיועדת לגיל הרך והגנים בלבד.

 

ילדים בגילאי בתי ספר יסודי ועד תיכון מופנים אל מוסדות חיצוניים של המועצה האזורית מטה יהודה או לומדים בבית הספר הר-טוב שפועל בשכנות לקיבוץ ובו שלוש שכבות יסודי, ביניים ותיכון.

 

בקיבוץ התקבלה בעבר החלטה לאפשר לחבריו לצאת ללימודים אקדמיים או אחרים להשלמת 15 שנות לימוד בכל מקצוע ותחום שיחפצו.

פעם היה כאן חדר אוכל 

מבט אל הבניין שפעם שימש חדר הוכל

בדרך אל חדר הוכל

חלק מבנה חדר האוכל שבנייתו לא הושלמה

הכניסה לחדר אוכל

*

*

*

תרבות ומורשת

התרבות היא חלק ומרכיב חשוב בהוויה של הקיבוץ גם בימים קשים בהיבט הכלכלי אז אנשי הקיבוץ נחשבו דלפונים יחפים ועליזים.

 

קיבוץ צרעה ממשיך, שומר על המסורת וחוגג ביחד את חגי ישראל : ראש השנה, פורים, פסח, יום העצמאות ושבועות.

 

החגיגה היא הן ברוח היהדות והן ובעיקר התרבות שהתפתחה בתנועה הקיבוצית.

 

התרבות ובעיקר החגים הם האופציה היחידה למפגש של הקהילה וראוי להמשיך ולשמר אותה בדבקות ובמיוחד בהינתן שחדר האוכל כבר אינו פעיל.

מבחרי ציורי הקיר
פרי מכחולם של תלמידי
חנה אשל תבואה
לדורותיהם

*

*

*

*

*

*

*

*

פעילויות פנאי ותעסוקה
לאוכלוסיית הגיל השלישי

אחריות על הפעלת מועדון ה"וותיקן" (מועדון הוותיקים).

 

ייזום וקידום פעילויות פנאי לגיל השלישי: מפגשים תרבותיים, טיולים וסיורים. פעילות פיזית, תוכניות מיוחדות ועוד.

 

חיפוש מקורות תעסוקה בהתנדבות או בתשלום לחברים בגיל השלישי.

 

פיתוח ויישום תוכניות הכנה לגמלאות, ברמת הקבוצה וברמת הפרט.

 

ייצוג הקיבוץ מול המועצה האזורית ומוסדות נוספים, להפעלת תוכניות עבור הגיל השלישי, זכויות החברים וכן ייצוג בוועדות ופורומים בתוך הקיבוץ.

 

עידוד המעורבות של אוכלוסיית הגיל השלישי בחיי הקהילה בצרעה

*

משאבי אנוש,
תחומי פעילות 

ייעוץ ועזרה למנהלים, חברים העובדים בקיבוץ, חברים עובדי חוץ, יזמים, פנסיונרים ושכירים בנושאים הבאים: דיני עבודה, נהלי הקיבוץ והחלטות; ניתוח עיסוקים והגדרות תפקיד; פרסום והשמה

 

קליטת עובדים חדשים – איתור ומיון.

 

ליווי תהליכי סיום עבודה.

 

ליווי והכנה ליציאה לגמלאות.

 

הובלת תהליכים בתחום העבודה בקיבוץ.

 

תפעול ואחריות על מערך חשבות השכר.

 

הדרכה והשתלמויות לעובדים ומנהלים.

 

פיתוח עתודה למגוון תפקידים בקיבוץ (ענפים וועדות).

 

הפצת מידע תעסוקתי.

בריאות רווחה, סיעוד, ושיקום

ממונה על מערך שירותי הבריאות, הרווחה, הסיעוד והשיקום של צרעה, המבוסס על ערבות הדדית ודאגה לזולת, תוך מתן מענה למגוון הצרכים של האוכלוסייה וטיפוח אורח חיים בריא.

 

בריאות

* קידום נושא הבריאות הקהילתית בקיבוץ ואיכות השירות הניתן לחבר.
* מקידום ויישום "סל הבריאות" לחבר.
* יצירה ושמירה על קשר עם הגופים המטפלים בחולים, לרבות אנשי המקצוע.
* קידום רפואה מונעת בקיבוץ, בשיתוף עם המרפאה.
* ייצוג הקיבוץ כלפי מוסדות חוץ: "שירותי בריאות כללית", מחלקת הבריאות של התנועה הקיבוצית, ועוד.

 

רווחה

* יוזמה, שיתופי פעולה וקידום פעילויות לכלל הקהילה ולאוכלוסיות שונות.
* אחריות להפעלת הסעות פנימיות לחברים הזקוקים לכך.
* אחריות מקצועית לביטוח בריאות וביטוח סיעודי מול חברות הביטוח.
* סיוע במציאת מקורות תעסוקה לגמלאים, התנדבות הקהילה ועוד.
* קשר עם ועדת חברים ומטפלי שטח.

 

סיעוד

* סיוע במילוי טפסים. נוכחות בעת בדיקות ע"י מוסדות חיצוניים.
* שותפות בבניית תוכנית טיפולית עם המטופל / משפחה.
* מציאת מטפלים כולל מיון, אישורים, ניהול ובקרה.
* מעקב אחר חברים הנמצאים במסגרות סיעודיות מחוץ לקיבוץ.
* הפעלת ביטוח, הגשת ערעורים ומעקב בתשלומים

 

שיקום

מעקב טיפול בבנים מבוגרים בעלי צרכים מיוחדים

מונית השירות לחברים הנזקקים להסעה ברחבי הקיבוץ 

ענף הנוי

*

ממונה על שמורה וטיפוח הנוי וחזות הקיבוץ.

 

גינון השטחים הציבוריים של הקיבוץ.

 

טיפול ואחזקת דשאים ציבוריים ואביזרי נוי.

 

פינוי גזם ואשפץ גינות ממרכזי הפינוי המוסכמים.

 

פיתוח וטיפוח של אזורים ציבוריים חדשים בהתאם לתוכנית הקהילה.

 

מתן יעוץ ומענה לטיפול בגינות פרטיות לחברים.

 

שמירה על צירי תנועה מרכזיים וסילוק מפגי עצים, שיחים וענפים

*

*

*

ענף הבגד

*

*

מרכז אזורי לאמנויות – יד חריף 

משה (מוסה) חריף ז"ל נחשב לכוח עולה ומבטיח גדולות בקרב חבריו בתנועת העבודה ונבחר בשנת 1981 כחבר בכנסת העשירית.

 

תקווה זו באה אל קיצה בתאונת דרכים קטלנית, אשר ארעה בינואר 1982 בה קופחו חייו של מוסה, וגם חיי רעייתו מוריה ובנם הבכור חגי.

 

מוריה ומוסה, שהיו חניכי "התנועה המאוחדת" בירושלים, הגיעו לקיבוץ צרעה בשנת 1952 ובו הקימו את ביתם.

 

בשנות פעילותו הענפה בקיבוץ שילב מוסה עבודה ציבורית עם עיסוקיו האמנותיים.

 

הוא סיים לימודי גרפיקה ועיצוב ב "בצלאל", ומאוחר יותר – למד אדריכלות ובינוי ערים בטכניון ועסק בתכנון יישובים חדשים.

 

בד בבד הוא מילא תפקידים בקיבוץ ומחוצה לו: בשנת 1959 – בהיותו מזכיר "התנועה המאוחדת" – הוביל את התנועה לאיחוד עם "הנוער העובד" וליצירת תנועת "הנוער העובד והלומד". בשנת 1977 – שעה שכינן כמזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים – הוביל שוב את תנועתו לאיחוד, הפעם עם הקיבוץ המאוחד, וכך קמה התנועה הקיבוצית המאוחדת.

 

אישיותו החיונית, הפתוחה והקורנת הייתה אבן שואבת לאנשים רבים, מחוגים שונים ומגילים שונים, אשר התלכדו סביבו וראו בו מנהיג טבעי המלכד ערכים, כושר ביטוי ומעשה.

 

מוריה רעייתו, עסקה שנים רבות בחינוך והצטיינה כמורה ומחנכת.

 

חגי בנו הספיק לסיים קורס טייס, והתקדם בדרכו כטייס קרב בחיל האוויר. פוטנציאל הכישרונות המנהיגותיים והאמנותיים שהיה גלום בו, טרם הגיע למיצוי.

 

בנאום הבכורה של מוסא חריף בכנסת, נאום שהיה עקב האסון – גם נאומו האחרון, התרכז מוסה בנושא השיתוף והשילוב האזורי: פיתוח המערכת האזורית כמרכיב במדיניות חברתית כוללת. הנאום נסב על מציאת דרכים להגברת הסולידאריות הפנימית בין מרכיבי החברה בישראל כדי להתגבר על מתחים ועל ניכור בין שכבות ועדות בחברה, ועל שילוב פעיל של האוכלוסייה בפתרון בעיותיה במסגרות אזוריות.

 

בין ההצעות האופראטיביות להנחת תשתית חברתית חדשה הציע מוסה: "שילוב הפעילות בין עיירות הפיתוח, קיבוצים ומושבים בתחום מפעלי תרבות, ספורט, החינוך המשלים בבתי הספר, מפעלי קיט ומכללות אזוריות".

 

הרעיון של הקמת מפעל תרבותי משותף זוכה לאהדה ולתמיכה בקרב חוגים נרחבים ומגוונים בכל הרבדים של אוכלוסיית האזור.

 

המקור אתר יד חריף

 

הקימה עמותת יד חריף שכוננו חבריו הקרובים של משה (מוסה) חריף, מכל רחבי הארץ בהם אנשי ציבור רבים.  העמותה גייסה תרומות על מנת להקים את מבנה מרכז אזורי לאמנויות ולתחזקו.

 

בתחילת הדרך נבנו האגף למחול והאגף למוסיקה ובתחילת שנות ה- 90 הוקם האגף לאמנות פלסטית.

 

האיש שריכז את העמותה במשך רוב השניים (עד 2008) היה מר יואב תיבון, חבר קיבוץ צרעה וחבר אישי של מוסה.

 

משנת 2008 מרכזת את פעילות העמותה גב' אילנה לפידות.

 

כיום העמותה תומכת בפעילויות החינוכיות של יד חריף כגון רכישת כלי נגינה, מתן מלגות, וגיבוש תוכניות לשיפוץ והגדלת יד חריף

 

במשך למעלה משני עשורים הופעל  המרכז על ידי קיבוץ צרעה עד רשות מקרקעי ישראל הגישה לו תביעה לתשלום עבור שימוש בקרקע. אז העביר הקבוץ את המרכז למועצה האזורית שפועלת מול הרשות.

סוף דבר

****

הביקור/מפגש/סיור/צילום
בקיבוץ צרעה 
היה מגוון, מעניין ומרתק
וגם יוצא דופן ושונה מקודמיו

****

בסוף היום ניתן לומר
שנפתח לי צוהר
כדי שאוכל להביט על היישוב
וללמוד מעט עליו

****

למדתי על 
עוד חלק מתמונת הפסיפס
של ההתיישבות הקיבוצית השיתופית
שהחלה מייד לאחר המדינה
ושינתה את פנייה בעשורים האחרונים
בעקבות תהליך ההפרטה
ויצירת הקיבוץ המתחדש
ש
ערבות ההדדית היא
אבן הראשה שלו
ו
בנוסף
למשק וכלכלה ולערבות הדדית,
הוא עומד על ארבע רגלים:
חינוך, קהילה, תרבות וערכים

****

התרשמתי  מאוד
מהאנשים איתם נפגשתי
שאוהבים את קיבוצם
ודבקים בערכיו במורשתו 

****

דברי תודה

*****

למעוז חביב
על שארגן ובנה את תכנית המפגש
על הדברים המעניינים שסיפר
על האירוח לארוחת צהרים
על שהוביל אותי לצילום בדרכי הקיבוץ
על התמונות שהעביר לצורכי התיעוד

*****
לגדעון אשל שמימש והוציא לפועל
את התוכנית הביקור
ותאם את המפגש עם החברים
ועל הדברים שסיפר במהלך המפגש
ואחר כך בשיחות טלפון

*****

יתר החברים שפגשתי
אורי טל
אסף צור
מנחם אבירם
ד"ר רן כוחן
דלית יונאית
יטה קריב
ניר (פרומקין) קורן
דן שצברג

חנה אשל תבואה
מאיה רז גרזון
עופרה בונדי
תודה שהקדשתם מזמנכם
והגעתם לפגישה ושוחחתם איתי.

****

תודה לחבר הקיבוץ, מיכאל קמינר,
שקרא בעניין את התיעוד, הגיב
והוסיף מידע אודות הכפר סרעה