שפרעם היא אחת מ-12 הערים הערביות בישראל והיא עיר מעורבת בה מתגוררים מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

 

הערים הערביות בישראל בגליל:נצרת, שפרעם, טמרה, סכנין ומע'ר; בוואדי ערה:אום אל פחם;, בשרון: בקעה אל ע'רביה, קלנסואה, טייבה, טירה וכפר קאסם ובנגב: רהט,

 

לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2021 מתגוררים בשפרעם 42,921 תושבים מתוכם 59.2% הם מוסלמים, 14.3% הם דרוזים, ו- 26.5% הם נוצרים.

 

בעבר הקהילה נוצרית בשפרעם הייתה הגדולה ביותר בעיר ואף היוותה רוב.

 

היום, למרות שהנוצרים בשפרעם הם רק רבע מאוכלוסיית העיר (כ-10,400 איש) ואינם מהווים רוב דמוגרפי, הם מהווים את הריכוז הרביעי בגודלו של הנוצרים במדינת ישראל (לאחר נצרת, חיפה וירושלים).

 

התיעוד להלן הוא של ביקור בשפרעם והוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות הערביות וגם הקהילות הנוצריות הארמיות,  בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  

 

האוכלוסייה הנוצרית בישראל  – על פי הנתונים לרגל חג המולד 2020 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כ-180 אלף נוצרים הם כ-2% מאוכלוסיית המדינה.

 

77.1% מהנוצרים בישראל הם נוצרים ערבים וארמים והם מהווים 7.1% מסך אוכלוסיית המיעוט הערבי והארמי בישראל.

 

רוב הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים מתגוררים בגליל ובכרמל, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה.

 

הערים בהן האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.7 אלף), חיפה (16.3 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.4 אלף).

 

בערים המעורבות בהן מתגוררים ערבים נוצרים (1% ואף פחות) והן: עכו, יפו, רמלה ולוד

 

היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (75%), ג'ש (גוש חלב) (66%), כפר יאסיף ןראמה (50%).

 

יישובים בגליל בהם האוכלוסייה ערבית-נוצרית היא גדולה (למעלה מ-10%) הם אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, תרשיחא, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר;

 

יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם הערבים נוצרים מהווים מיעוט (עד 10%) הם : עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, בעינה, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

 

הביקור/סיור/צילום בשפרעם התקיים ביום שישי 26 בנובמבר 2021 והוביל אותו איש שפרעם עיסאם נאסרראלה

 

עיסיאם נאסראללה  (יליד 1964), יליד שפרעם ומתגורר בה, נוצרי באמונתו, בן העדה היוונית – קתולית, נשוי ואב לבת ולבן, במקצועו הוא רואה חשבון וכלכלן ומשמש מבקר עיריית שפרעם ובנוסף עוסק בהתנדבות בנושא שימור.

 

הקשר עם עיסאם נוצר באמצעות אריה קוץ חבר ילדות.

 

בסיור היינו קבוצה שכללה שבעה אנשים והם: ניר עמית (שער העמקים), יצחק (פיפ) רותם (סאסא), מיכאל עוזרמן (נתניה), אבס (גניגר), ורדה בן חורין (נטף) ומיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית) ואני (מבשרת ציון).

 

בשעת בוקר נפגשנו בכיכר הסמוכה לבניין עיריית שפרעם.

 

לאחר שיחת היכרות קצרה והצגת תכנית הביקור יצאנו לדרך.

 

במשך כמעט חמש שעות, שוטטנו ברחובות הרובע נוצרי של שפרעם.

 

במהלך השיטוט עיסאם הראה לנו את שוק העיר העתיקה וסיפר לנו על המאמצים לשמר את מורשת הבניה העתיקה

 

בביקור נכנסנו למנזר האחיות מנצרת ולחמש כנסיות של קהילות הנוצרים המתגוררים בשפרעם: היוונית – קתולית, האנגליקנית, הלטינית, היוונית – אורתודוכסית והבפטיסטית.

 

בכל אחת מהכנסיות למדנו מעיסאם על הקהילות אותן הן משרתות, מתי הכנסיות נבנו. התרשמנו מחזותן האדריכלית והמראה הפנימי של והדגשנו את ההבדלים ביניהן.

 

בביקור נחשפנו מעט למהותה של הקהילה נוצרית בשפרעם, לתהליך רב השנים של התמעטותה הדמוגרפית  וגם ליחסים השונים בין הקהילות

 

למדנו גם מהם מוסדות החינוך של הנוצרים בשפרעם.

 

אחד המרכיבים המעניינים של הסיור היה הסיפורים האישיים של עיסאם, התנהלותו כאדם נוצרי. מרגש במיוחד, היה לשמוע את זיכרונות ילדותו ונערותו.

 

הביקור הסתיים בשעת צהרים בסעודה קלה באחת ממסעדות העיר.

 

בדרך חזרה אל המקום בו החנינו את כלי הרכב שמענו מעיסאם עוד על הקהילות הנוצריות ומעט על שפרעם.

 

נפרדנו לשלום מעיסאם וחזרנו איש איש לביתו בתחושה שהיה לנו היה יום נפלא, מרגש, מעניין בכל היבט.

******

מעט מידע על שפרעם

*****

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום בגליל תחתון מערבי
על גבעות אלונים – שפרעם 

****

מיקום שפרעם
ממזרח לכביש 70
מצפון לכביש 79
מדרום לכביש 781

****

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף אוקטובר 2021
מתגוררים בשפרעם 42,921 תושבים
מתוכם 59.2% הם מוסלמים,
14.3% הם דרוזים,
ו- 26.5% הם נוצרים.

****
היבט המוניציפאלי:
שפרעם היא עיר משלהי השלטון העות'מאני
היא הוכרזה עיר משנת 1905
תחום השיפוט שלה הוא 22,000 דונם

******

גרסאות לגבי שמה
העברי של שפרעם.

גירסה אחת:  השם העברי הוא שילוב של שופר ו-עם.

 

גירסה שנייה השם הוא מלשון שפר, כלומר, טוב, והוא מרמז על טיב המקום.

 

במאה ה-18, לאחר כיבוש העיר ע"י השיח' הבדווי דהאר אל עמר(1761), נתנו לשם פירוש חדש: שפא (הבראה) עמר(על שמו של אל עמר). הפירוש הערבי בא לרמז שאל עמר הבריא ממי המעיין באזור העיר.

 

*****
מעט אודות תולדות שפרעם
ובמיוחד על נוכחות הנוצרית בה

 

בייסודה שפרעם הייתה יישוב יהודי, ערב המרד הגדול, בתקופת בית שני שפרעם הייתה העיר יהודית הגדולה בגליל כך גם בתקופה הרומית אחריו.

 

במאה השנייה הועברה אליה הסנהדרין מאושה. בעיר התגוררו רבי יוסי הגליל שהיה דור שלישי של תנאים  וגם רבי יהודה בן באבא.

 

כנראה, בתקופה הביזאנטית, במאה הרביעית, החלו להתיישב בעיר נוצרים לצד היהודים ובנו כנסייה.

 

לאחר הכיבוש הערבי החלו להתיישב בעיר לצד היהודים והנוצרים גם מוסלמים.

 

בתקופת מסעי הצלב בשפרעם המשיכו להתגורר יהודים, אם כי התגוררו בה גם נוצרים ומוסלמים. הצלבנים בנו בשפרעם מצודה כדי לשלוט על דרך עכו- נצרת, שהייתה דרך בעלת חשיבות אסטרטגית. הם שינו את שם העיר לספרן. שפרעם נכבשה ע"י צלאח א-דין לאחר קרב חיטין (1187) ושמשה כבסיס ממנו יצאו חייליו לתקוף את עכו. ב-1229 חזרה העיר להיות תחת שלטון צלבני.

 

בתקופה הממלוכית במאה ה-13 החלו להשתקע בה גם דרוזים ובסוף המאה ה-15 ובמאה ה-16 השתקעו בעיר יהודים מאנוסי ספרד.

 

בשלהי השלטון הממלוכי איבד השלטון את אחיזתו וכנופיות של בדווים ושודדים הטילו אימתם על תושבי הגליל. עול המיסים היה כבד. בשל מצב הביטחון והמצב הכלכלי הייתה עזיבה חלקית של תושבים כנראה, בעיקר נוצרים ויהודים, שעזבו, עד יעבור זעם, את העיר.

 

לאחר הכיבוש העות'מאני חזרו לארץ גם תושבי שפרעם היהודים והנוצרים שעזבוה בשלהי השלטון הממלוכי.

 

במחצית המאה ה-18 (בשנת 1761) השתלט השיח' הבדווי דהאר אל עומר על המקום ושינה את שמו לשפא עומר. לאחר שעזב ועבר לעכו הוא מינה את בנו עותמן למושל העיר. בתקופת שלטונם נבנו שתי מצודות על-מנת לשלוט על הדרך הראשית לאזור הגליל והן א-סרייה ואל-ברג' ולאחר בנייתן בנה עותמן את הכנסייה השנייה בעיר על שם פטר הקדוש ופאול הקדוש.

 

בסוף המאה ה-19 אוכלוסיית שפרעם הייתה בקירוב כ-2,000 תושבים מתוכם, כמחצית 1,000 נפש היו נוצרים, המוסלמים מנו 500 נפש והדרוזים גם מנו כ-500 נפש.

 

בראשית תקופת המנדט הבריטי בשנת 1921 אוכלוסיית שפרעם כללה 2,288 תושבים מתוכם 1,263 נוצרים, 623 מוסלמים, ו-402 דרוזים,  אולם מאז במשך כמאה שנים חלקם באוכלוסיית העיר, יותר מחצי, פחת בהדרגה וכאמור כיום מהווים רק רבע מאוכלוסייתה.

מקור רבקה שפק ליסק:  שפרעם הייתה בעבר יהודית
בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

*****

הכנסיות הגדולות והמפוארת בשפרעם
הם שריד לדומיננטיות
של האוכלוסייה הנוצרית
שהתגוררה ביישוב
דורות רבים ומשתייכת
לחמישה זרמי נצרות:
היוונית – אורתודוכסית,
הלטינית (קתולית),
היוונית – קתולית,
האנגליקנים
והאוונגלית 

******

היוונים הקתוליים
הם הקהילה הנוצרית הגדולה ביותר בשפרעם

*****

כנסייה יוונית קתולית
כנסיית פטרוס ופאולוס 

פטרוס הקדוש כמו ישוע היה יהודי, דיג מהעיר טבריה שנקרא שמעון בר יונה. הוא הפך להיות בכיר מבין שנים עשר השליחים של ישוע המוזכרים בברית החדשה ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). השם פטרוס ניתן לו כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית, פטרוס) ועל הצור (ביוונית פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 17–19). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.

 

פאולוס מתרסוס (שאול התרסי) או פאולוס השליח היה לפי האמונה הנוצרית והמתואר בברית החדשה אחד מהחשובים שבשליחי ישו, על אף שלא היה שייך לשנים-עשר השליחים המקוריים ומעולם לא פגש בישו. הדעה המקובלת היא שהוא תרם תרומה עצומה להתגבשות הנצרות מזרם של היהדות לדת חדשה לגמריפאולוס נולד בתרסוס שבאסיה הקטנה (טורקיה), ובצעירותו הוא היה יהודי פרושי-הלניסטי. לפי עדותו בכתביו קיבל חינוך פרושי מקיף ובתחילה שנא את הנוצרים והיה מופקד על רדיפתם, אך בדרכו לדמשק כדי לבער את הקהילה הנוצרית המקומית, נגלה אליו ישו בחיזיון והמיר אותו. הוא הצטרף למאמיניו והפיץ את בשורתו ברחבי האימפריה הרומית, תוך שהוא עצמו נרדף על ידי הממסד היהודי. לבסוף נאסר ונשלח לרומא למשפט, שם הוסיף להטיף לנצרות ולבסוף הוצא להורג. פאולוס נחשב לקדוש. הוא קידם בעיקר את הפצת האמונה בישו בקרב לא-יהודים ומתייהדים ואיגרותיו מהוות חלק חשוב מן הברית החדשה. ,  בשל השפעתו העצומה על התפתחות התאולוגיה הנוצרית ועל התרחקותה מהדת היהודית, רואים בו רבים את מייסדה האמיתי של הנצרות.

מעט מידע אודות
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון:

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי והוא החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, יפו, ברמלה ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

בראש המחוז הצפוני שמספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ:
בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו;
בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא
ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען,  יפיע וכפר יאסיף;.
קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה
וגם בכפר הדרוזים חורפיש ופקיעין
מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים וביפו.
מקור נוסף

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

*****

כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים – כנסייה יוונית קתולית היא הכנסייה הגדולה בעיר

 

היא נבנתה על ידי תושבי שפרעם בתקופת הבישוף אלחג׳אר בשנת 1904.

 

הכנסייה נבנתה על יסודותיה של כנסייה קטנה משנת 1723 על ידי הכומר תומאס דיאס.

 

לא ידוע על כנסייה אחרת מלפני תאריך זה.

*****

מנזר וכנסיית אחיות נצרת

מנזר וכנסיית אחיות נצרת נבנה על שרידיה של כנסייה קדומה מהמאה ה-4 שהוקדשה ליעקב בן זבדי, המכונה "יעקב הקדוש", שהיה אחד מתלמידי ישו.כנסייה זו מוזכרת ברישומיהם של היסטוריונים נוצרים.במקום שבו עמדה הכנסייה ניצבת כיום כנסיית המנזר ובה נראים חלק מעמודי השיש שנשאו את תקרת הכנסייה הקדומה.

 

"מסדר האחיות בנצרת" עזר רבות לתושבי שפרעם במהלך המאה ה-19. אי לכך, בשנת 1857 הציעו תושבי העיר לתרום למסדר חלקת קרקע במרכז העיר, שהיו בה שרידים של כנסייה מהמאה ה-4, ולבנות שם מנזר חדש.

 

לאחר שנבנה המנזר, נחנך בשנת 1860 בית ספר נוצרי בסמוך אליו. בית הספר פעיל עד היום ואף הורחב, ולומדים בו כ-1,000 תלמידים.

 

באותה תקופה לא היו בעיר מערכות בריאות. אחיות המנזר בנו בו מרפאה ונתנו שירותי בריאות לתושבי העיר, ללא קשר לדתם.

 

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הורו שלטונות המשטר העות'מאני לאחיות לעזוב את המנזר, אולם תושבי שפרעם הפצירו בהן להישאר. רוב האחיות אכן היגרו לאירופה, אך מיעוטן נשאר ושמר על המשכיות מפעלו של המנזר.

 

פעילויות נוספות במנזר
מכון "בני מרים" – מכון נוצרי ובו קבוצות לימוד על ישו והנצרות, העורך גם סיורים בעקבותיו של ישו.
מכון "סאווה" – מכון המארגן אירועים תרבותיים, אירועי ספורט והצגות תיאטרון, ובו גם בית ספר למחול, בית ספר לציור וגלריה לאמנות.
מקהלת אל-בעת' – מקהלה שהוקמה בשנת 1986, מופיעה בקונצרטים רבים בכל רחבי הארץ ומשתתפת בקונצרטים ואירועי אמנות בינלאומיים רבים.

הכנסייה האנגליקנית – סנט פאולוס

הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה – Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה.

 

הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה).

 

כנסיית אנגליה היא גם "מוסד האם" של הכנסיות שנסתעפו ממנה ברחבי העולם, השייכות ל"קומיוניון האנגליקני" (Anglican Communion). בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

 

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה (לא בארץ ישראל ובמזרח התיכון) וחוסר הנאמנות לאפיפיור.

 

כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הכנסייה האנגליקנית בישראל

הכנסייה האנגליקנית תקעה יתד בארץ הקודש בשנת 1841, עם חתימתו של הסכם בין אנגליה לפרוסיה.

 

בשל קשיים שהערימו העותמאנים החליטו שתי המדינות להקים בישופות משותפת לכנסיות האנגליקנית והלותרנית ועל שליחתו לירושלים של בישוף אחד מטעמן.

 

הבישוף הפרוטסטנטי הראשון בירושלים היה היהודי המומר הבישוף אלכסנדר, שנולד גרמניה אך התחנך לנצרות באנגליה וכך היה מועמד פשרה בין הגרמנים הלותרניים לאנגליקנים.

 

מאותה עת החלה הכנסייה בפעולותיה ליצירת קהילה מקומית – בניית כנסיות, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים אחרים.הכנסייה האנגליקנית שאפה לגרום להמרת דתם של יהודים ומוסלמים בארץ הקודש.

 

כאשר הדבר לא צלח בידה היא פנתה למאמינים האורתודוקסים והקתולים כדי להקים קהילה מקומית.

 

לאחר הפיצול הבישופות הלותרנית-אנגליקנית בשנת 1886 המשיכה הכנסייה האנגליקנית להחזיק בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים במשותף, כנסיית המשיח שליד שער יפו.

 

כן בנתה הכנסייה האנגליקנית מרכז חדש במזרח ירושלים, מתחם קתדרלת סנט ג'ורג'.המשמש גם למושב הבישוף האנגליקני.

 

משנת 1957 עלה מעמדה של ירושלים לארכיבישופות ומשנות ה-70 עומד הבישוף הירושלמי בראש הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים.

 

הכנסייה האנגליקנית הייתה בין הכנסיות הראשונות שמינו בישוף ערבי מקומי, בשנת 1976, וראשיה מילאו תפקיד חשוב בעניינים ערביים מקומיים.

 

הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים שנקראת גם דיוקסיית ירושלים נמצאת בארבע מדינות: ישראל, ירדן, סוריה ולבנון וגם בתחום הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. והיא מונה כמעט שלושים קהילות.

 

 

מאז יוני 2020 הכומר חוסאם אליאס הוא הבישוף המחוז האפיסקופלי של ירושלים. הוא הבישוף האנגליקני ה-15 בירושלים. הוא נולד בחיפה ב-1974 וגדל בשפרעם נשוי לאשתו רפא, יש להם בן ושתי בנות: וואדי, לוריס וקריסטה.

****

הכנסייה הלטינית סנט ג'וזף 

יוסף הקדוש או יוסף מנצרת או יוסף פנדר או יוסף מבית דוד או יוסף הנגר על פי הברית החדשה, בעלה של מרים אמו של ישו. על פי האמונה נוצרית אף שלא היה אביו הביולוגי של ישוע, היה יוסף אביו המאמץ. יוסף נחשב לקדוש נוצרי כבר מראשית ימיה של הכנסייה, אולם עד שלהי ימי הביניים לא זכה לפופולריות רבה. רק לאחר שנת 1399 עת המסדר הפרנציסקני החל לחגוג את יום חגו, עלתה הפופולריות שלו, וזו אף גברה כשהמסדר הדומיניקני החל לחגוג את יום חגו. ב-8 בדצמבר 1870 הכריז האפיפיור פיוס התשיעי כי יוסף הקדוש יהיה הקדוש השומר על הכנסייה העולמית. כמו כן באופן בלתי רשמי יוסף הוא הקדוש השומר מפני היסוס. בשל המסורת הקתולית לפיה יוסף נפטר בזרועות מרים וישו, יוסף הוא הקדוש אליו מתפללים למות בשיבה טובה.

 

מעט מידע אודות
הכנסייה הרומית קתולית (הלטינית)
ומרכיביה בארץ הקודש

המקור: באתר מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג

הכנסייה הרומית-קתולית במזרח התיכון מכונה הכנסייה הלטינית על שם השפה שבה נערכו בעבר תפילותיה. האפיפיור, שמקום מושבו ברומא הוא הסמכות העליונה של כנסייה זו בכל ענייני הדת, הרוח והמנהל. למרות ש מרכזה הדתי והמנהלי של הכנסייה הרומית-קתולית נמצא ברומא, ירושלים היא מרכז רוחני בעל חשיבות ראשונה במעלה, כפי שמעידים המוני הצליינים, הנזירות והנזירים ותלמידי הדת הנוהרים אל העיר.

 

למעשה, הכנסייה הלטינית היא רק ביטוי טקסי אחד מתוך כמה נוסחי תפילה אחרים (לא לטיניים) של הכנסייה הקתולית. בישראל שהיא ארץ הקודש בפרט ובמזרח התיכון בכלל הערבית, היא השפה הנפוצה ביותר בטקסי הכנסייה הקתולית. השימוש המלא בלשון זו ה החל בשנת 1975, לאחר שמועצת הוותיקן השנייה החליטה על שימוש בשפות המקומיות במקום בלטינית.

 

הנוכחות לטינית בארץ הקודש, התחילה, כנראה במאה הרביעית– האב הירונימוס הקים אז מנזר בבית לחם. מסוף המאה ה-11 ואילך, בעת שלטון הצלבנים בארץישראל,  החלו להגיע לארץ הקודש הצליינים הראשונים מאירופה המערבית והדרומית. במאה ה-12 השליטו הצלבנים את הנצרות הלטינית על ארץ הקודש במשך כמעט מאתיים שנה עד כיבוש הארץ על ידי המוסלמים, הממלוכים. אף שלבסוף גורשו על ידי המוסלמים, הנוכחות הלטינית בארץ הקודש מעולם לא נעלמה לחלוטין.

 

כיום מייצגים את הנצרות הלטינית ארבעה גורמים:
* הפטריארכיה הלטינית בענייני שירותי דת, חברה וקהילה;
*  מסדר הפרנציסקנים – מקומות קדושים;
*  המשלחת האפיפיורית – נציגות פוליטית של מדינת ותיקן;
*   מסדרי נזירים ונזירות רומיים-קתוליים – המחזיקים ומפעילים מנזרים, בתי הארחה ומוסדות חינוך, סעד ורווחה ועוד.

 

הפטריארכיה הלטינית –הצלבנים הקימו את הכנסייה הלטינית ההיררכית בירושלים. עם הגיעם אליה ב-1099 הם גירשו את הפטריארך היווני-אורתודוקסי ומינו תחתיו את הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים, ארנולף הראשון. בשנת 1187, עם הגיע הצבאות המוסלמיים, גורש הפטריארך הלטיני מירושלים והפטריארך היווני-אורתודוקסי שב אליה. בעקבות מסעי הצלב הגיעו לארץ הקודש נציגי המסדר הפרנציסקני כדי להגן על המקומות הקדושים (ראו להלן).

 

גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על  חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.

 

הכנסייה הלטינית הקימה במהלך השנים בארץישראל קהילות בערים ובכפרים רבים ופעלה במיוחד לעיצוב כהונה דתית ערבית-מקומית לשירות הקהילות. הכנסייה מספקת שירותים רב-לשוניים לצליינים הבאים לארץ הקודש ולתושבים זרים.

 

הנציג הרומי-קתולי העליון בארץ הוא הפטריארך הלטיני היושב ברובע הנוצרי בירושלים (סמוך לשער החדש) ומנהל את ענייני הכנסייה. הוא  משמש ארכיבישוף אך נושא את התואר המזרחי פטריארך. כיום מכהן פטריארך ערבי הנעזר בארבעה סגנים בישופים, הממונים על ארבעה מרכזים: ישראל (מושב הבישוף בנצרת), השטחים הפלסטיניים (מושב הבישוף בירושלים), ירדן (מושב הבישוף בעמאן) וקפריסין (את הפטריארך מייצג כוהן דת פרנציסקני). מאז 2003 פועל בישראל גם סגן הפטריארך הלטיני הממונה על הקהילות הקתוליות הדוברות עברית הנמצאות בכמה ערים בארץ. בכנסייה הלטינית משרתים כוהני דת  מלאומים שונים, רבים מהם ערבים (בעיקר ירדנים ופלסטינים).

 

המסדר הפרנציסקני (שומרי ארץ הקודש) – פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (כפר במחוז אומבריה באיטליה) הגיע לארץ הקודש בזמן מסעי הצלב. הנזירים הפרנציסקנים החיים לפי רוחניותו מקיימים נוכחות רצופה בארץ הקודש משנת 1333. צו אפיפיורי משנת 1342 הקנה להם את הסמכות לשמור על ארץ הקודש מטעם הכנסייה הקתולית, ולפיכך מכונה המסדר המקומי קוסטודיה די טרה סנטה – משמרת ארץ הקודש.

 

עד המאה ה-19 שימש המסדר הפרנציסקני נציגות קתולית יחידה בארץ הקודש. הקמת הפטריארכיה הלטינית ב-1847 יצרה מתחים בינה לבין המסדר הפרנציסקני, שייצג עד אז את הכנסייה הלטינית. הפטריארך הלטיני אחראי אמנם על קהילתו הלטינית, אולם ראש המסדר הפרנציסקני, הקוסטוס (שומר) של ארץ הקודש, מחזיק בידיו את הזכויות במקומות הקדושים.

 

מעבר לתפקידם של חברי המסדר בשמירה על המקומות הקדושים, בניהול הטקסים הנערכים בהם ובשמירה על נגישותם לצליינים פועלים חברי המסדר למען האוכלוסייה הנוצרית המקומית. הם הקימו רשת בתי ספר (המכונה טרה סנטה), דואגים לארגון פעילות חינוכית בלתי פורמלית ומושיטים סיוע כספי ורפואי.

 

המשלחת האפיפיורית (נציגות הוותיקן) – הוותיקן הקים את הנציגות האפיפיורית בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובראשה עומד בישוף. בשנת 1993 כוננו יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן. הבישוף העומד בראש הנציגות מכונה הנונציו (תואר מקביל לשגריר) במגעיו עם ישראל והנציג האפיפיורי במגעיו עם הרשות הפלסטינית.

 

המשרד במנזר פטרוס הקדוש ביפו משמש את שגרירות הוותיקן בישראל; מטה הנציגות האפיפיורית  נמצא על הר הזיתים בירושלים.

 

מסדרי נזירים ונזירות קתוליים– ארץ הקודש היא גם ביתם של מסדרים דתיים רומיים-קתוליים רבים המפעילים מנזרים, בתי הארחה לצליינים, בתי התבודדות, מוסדות סעד, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות מחקר והשכלה גבוהה

 

מוסדות החינוך הקתוליים (שמספרם בארץ הקודש קרוב ל-80) נמנים בין בתי הספר הטובים ביותר במגזר הערבי, ובהם מוסדות של האחיות סנט ג’וזף, אחיות המחרוזת, מוסדות של הנזירים הכרמליטים, האחיות הסלזיאניות, אחיות סנטה אנה ועוד. בבית לחם פועלת אוניברסיטה קתולית המנוהלת על ידי אחי בית הספר הנוצרי (“פרייר”).

פעילות הלטינים בשפרעם

פעילות הלטינים בשפרעם החלה בשנת 1869.

 

מספר שנים קודם, בשנת 1864 התגורר במקום כומר ממסדר הכרמליתים מחיפה על מנת לקבל על עצמו את האחריות הפסטורלית על מנזר אחיות נצרת.

 

בשנת 1867, הפטריארך ייעד אותו לפקח על המאמינים הקתולים הלטיניים (רומיים) בכפר "כדי שהלטינים לא ימירו את אמונתם  לפרוטסטנטיות".

 

בשנת 1869 השתלטה הפטריארכיה על המשימה מידי הכרמליתים ומינתה את האב לואיג'י פיקרדו לכומר הקהילה.

 

בשנת 1887, האב אנרי פונס ירש אותו עד 1901.

*****

הנקודה היהודית

*****

אתנחתא
סימני חג המולד המתקרב

*****

כנסיית קונסטנטין והלנה
כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוקסית.

קוֹנְסְטַנְטִינוּס הראשון שנקרא גם קונסטנטינוס הגדול הוא גַּאיוּס פְלַאבְיוּס וַלֶרְיוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹנְסְטַנְטִינוּס, קיסר הקיסרות הרומית המערבית משנת 312 עד 324, וקיסר האימפריה הרומית כולה משנת 324 עד מותו בשנת 337. בשנות שלטונו שינה קונסטנטינוס את מהלך ההיסטוריה של האימפריה הרומית בסדרה של רפורמות מרחיקות לכת. העיקרית שבהן הייתה אמוץ של הנצרות לדת המדינה של האימפריה הרומית. בתהליך מדורג אך מהיר התנתק קונסטנטינוס והאימפריה שבשליטתו מהעולם הדתי-פגאני שהיו חלק בלתי נפרד מהמהות של התרבות הרומאית ואימץ את הדוגמה הנוצרית מתוך הכרה שהוא נושא בשליחות להציל את האימפריה על ידי הכנסתה אל תחת כנפי הנצרות והפך את האימפריה הרומית לאימפריה נוצרית.
קונסטנטינוס בנה עיר בירה חדשה קונסטנטינופוליס (לימים קושטא ואח"כ אינסטנבול) במטרה להפכה לבירתה החדשה של האימפריה הרומית, או כ"רומא החדשה". קונסטנטינוס העביר לקונסטנטינופוליס את מרכז השלטון של האימפריה והדיח את רומא ממעמדה ההיסטורי.

 

הלנה הקדושה היא פלוויה יוליה הלנה הידועה גם כהלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה הייתה אמו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון. על פי המסורת הנוצרית נשלחה הלנה לירושלים על ידי בנה קונסטנטינוס הראשון,וכך זכתה לשם כעולה לרגל הראשונה. בביקורה תרה הלנה אחר הצלב האמיתי – זה שעליו נצלב ישו. לפי המסורת הנוצרית היא אספה את היהודים וביקשה כי ישלחו אליה את אלף המלומדים ביותר מביניהם. עם כינוסם של אלו ביקשה שיבחרו בחמש מאות המלומדים ביותר מביניהם ומהם וכך, אט אט, ניסתה לצמצם את הקבוצה למלומדת יותר, עד שנשאר רק היהודי המלומד ביותר, יהודה קיריאקוס שמו. יהודה הבין את רצונה והזהיר את היהודים לא לגלות על מקום המצאו של הצלב, כי מציאתו תגרום לפגיעה ביהדות. יהודה אמר להלנה כי אין הוא יודע על מקום הצלב. הלנה ציוותה להשליך אותו לבאר יבשה ולאחר שבוע ימים, כאשר היה רעב ומפוחד, התפלל לאלוהים ומקום הצלב נגלה לו. הלנה שלחה למקום זה שליחים ובמקום נתגלו שלושה צלבים – האחד היה של ישו והשניים האחרים של הגנבים שנצלבו עמו. יהודה הציע כי יניחו צלבים אלו על אדם מת וכאשר הניחו אותם קם המת לתחייה. בעקבות הנס נטבל יהודה לנצרות, והיה לבישוף ירושלים. במקום מציאת הצלבים הוקמה כנסיית הקבר.

מעט מידע אודות
"הכנסייה היוונית אורתודוקסית"

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
* הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים),
* הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
* הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.

 

גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.

 

לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.
מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.

 

הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.

 

הקהילה הערבית האורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.

 

הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.

 

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.

 

יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

 

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

 

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית .

 

את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.

****

הכנסייה הבאפטיסטית

****

הבפטיסטים הם הקבוצה הגדולה ביותר
של נוצרים אוונגליסטים כיום בישראל
עם 18 כנסיות וקהילה של 3,000 איש,
בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל.

****

אוונגליזם

אוונגליזם הוא תנועה בתוך הדת הנוצרית הפרוטסטנטית שצמחה באירופה דוברת הגרמנית והאנגלית בתקופת המאה ה-18, והתפתחה בקרב כמה דתות פרוטסטנטיות וניאו-פרוטסטנטיות (בעיקר בקרב חלק מהמתודיסטים, הבפטיסטים, האנגליקנים, הלותרנים והקלוויניסטים ועוד). מקור שם התנועה הוא באוונגליונים, שהם כתבי הקודש הנוצריים, שהתנועה מטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים. הדגשים העיקריים של תנועה זו הן המרה אישית, אדיקות אישית ולימוד הביבליה, מוסריות ציבורית שכללה הימנעות משתיה ו"ערכי המשפחה", חוסר הדגשה של הפורמליזם בפולחן ובדוקטרינה, תפקיד חשוב יותר למאמינים הרגילים (כולל הנשים) בפולחן, וכן לימוד אינטנסיבי ועצמאי של כתבי הקודש.

 

עקרונות אוונגליסטיים:
* הפרטה של הדת והדגשת הפרט: מינימום התערבות של הממסד הדתי, וקשר ישיר בין הפרט לאל ללא צורך במתווכים ובהכשרה דתית תאולוגית.
* עיון בכתבי הקודש: לימוד התנ"ך והברית החדשה במרכז ופירושו על ידי המאמינים, ללא צורך בתיווך של כהני דת.
* תחושת החטא: הקשר לאל מתחיל בהכרה האישית כי האדם הוא חוטא. המאבק בחטא הוא עניין יומיומי שיש לדווח עליו. משום שאין קשר לממסד, הווידוי הוא אישי.

 

כל העקרונות הללו התקיימו ברפורמציה של המאה ה-16, והובילו לניתוק מהוותיקן ולייסוד כנסיות פרוטסטנטיות, אך בניגוד לכך, האוונגליזם הציע "עסקת חבילה" של אורחות חיים, של סגנון ושל פעילות הכוללת הדגשת חשיבות הבית (אחראי למרכזיות הבית באידאולוגיה של מעמדות הביניים): פולחן הביתיות מדגיש את חשיבות הבית במיוחד בעולם חומרי, קפיטליסטי; זהות נוצרית כבסיס לדרישות חברתיות ופוליטיות: תחושת שליחות, רצון לצאת ולשנות את העולם המתבטא בקמפיינים פוליטיים וחברתיים שונים; סגנון חיים אלטרנטיבי מאופק: צורות הבידור מהמאה ה-18 כמו תיאטרון, קונצרט, אופרה, קריאת רומן הן דברים משחיתים; תרבות אלטרנטיבית: סגנון לבוש מאופק, הליכה למטיפים, קריאת טקסטים אוונגליסטים, ).

 

מרכזם הגדול של האוונגליסטים כיום הוא בארצות הברית ויש להם מרכזים נוספים גם בהולנד, בניו זילנד, באוסטרליה, בברזיל, בניגריה ובמדינות נוספות. כ-60 מיליון (כשני שלישים) מהאוונגליסטים בארצות הברית רואים עצמם כ"נוצרים-ציונים" באופן כלשהו. אוונגליסטים אלה תומכים בישראל, בעם היהודי ובציונות. הם פועלים למען מדינת ישראל ותורמים לה כספים. רובם תומכים בתנועות הימין הישראליות. עד שנת 2005 תמכו הנוצרים האוונגליסטים בישראל ללא התארגנות מיוחדת, כאשר כל קהילה או כנסייה פעלו בנפרד. בשנת 2005 איחד פסטור ג'ון הייגי קבוצות נוצריות פרו-ישראליות רבות והקים את ארגון CUFI – "נוצרים מאוחדים למען ישראל". חברי הארגון עורכים אירועים פרו-ישראליים מדי חודש ופעם בשנה עורכים מפגש פסגה, הנמשך מספר ימים, ובמהלכו נפגשים אלפי המשתתפים עם נציגי מדינותיהם בקונגרס ובסנאט ומשפיעים עליהם לתמוך בישראל.

 

הבפטיזם

הבפטיזם (Baptism) או הנצרות הבפטיסטית הוא זרם נוצרי-פרוטסטנטי הדוגל בטבילה מלאה במים של המאמין המבוגר לאחר שקיבל על עצמו מרצונו את האמונה הנוצרית. בניגוד לזרמים פרוטסטנטיים אחרים, הבפטיסטים אינם מאמינים בתקפות הטבילה של המאמין כתינוק, ונוצרי הרוצה להצטרף לשורותיהם מחויב בטבילה מחודשת, לאחר שהביע רצון לטהר את עצמו מעוונותיו, ולהיכנס לעול האמונה

 

תנועות בפטיסטיות ראשונות החלו להופיע באנגליה כבר במאה ה-17 בהשפעת התנועה האנבפטיסטית. חלק מהתנועות הבפטיסטיות, בהנהגתו של ג'ון סמיית', דגלו באמונה בחופש רצון, וחלק דגלו בגזרה קדומה לפי הדוקטרינה הקאלוויניסטית. שתי הקבוצות נרדפו על ידי שלטונות אנגליה עד שנת 1689, כמו קבוצות דתיות אחרות.

 

השלטונות נקטו נגד הבפטיסטים בחוק שנחקק נגד הדונאטיזם, קבוצה דתית שדגלה בגישה שנוצרים שהתכחשו לאמונתם צריכים לטבול מחדש, שכן טבילתם הראשונה בטלה, ובכך נמצא דמיון בין שתי הקבוצות.

 

במהלך המאה ה-18 וה-19 התקרבו דוקטרינות שתי הקבוצות בבריטניה עד לאיחודן בשנת 1891.

 

הכנסייה הבפטיסטית התפשטה מאנגליה לארצות אחרות, בראש ובראשונה לאמריקה, שם הוקמה הכנסייה הבפטיסטית הראשונה כבר בשנת 1639. בשנת 1932 הוקמה כנסייה בפטיסטית ראשונה באיטליה, בשנת 1834 בגרמניה ובשנת 1888 בספרד. במהלך המאה ה-19 המשיכה הכנסייה להתפשט באירופה וברוסיה ובארצות הברית.

 

הכנסייה הבפטיסטית החלה לשחק תפקיד עיקרי בפעולות המיסיון הנוצרי ברחבי העולם החל ב-1792. מיסיונרים בפטיסטים פעלו משנה זו והלאה בהודו, אפריקה וסין.

 

כיום מרכז הכוח של הכנסייה הבפטיסטית הוא באמריקה הצפונית, שם מספרם מוערך בעשרות מיליונים. קהילות גדולות נוספות קיימות ברוסיה ובאנגליה וגם בישראל

 

מקור והרחבה 

קהילה הבאפטיסטית בישראל

קהילה הבאפטיסטית בישראל תוססת וצומחת זו וכוללת את איגוד הכנסיות הבפטיסטיות בישראל (ABC).

 

השירות הבפטיסטי בארץ הקודש החל בשנת 1911 והותאם בשנת 1923 על ידי מועצת המיסיון הבינלאומית של ועידת הבפטיסטים הדרומית, שתמכה בעבודה ובשירות עד 1991.

 

מאז, אגודת הכנסיות הבפטיסטיות בישראל (ABC) משמשת כ ארגון הגג של הכנסיות והמשרדים הבפטיסטים ברחבי ארץ הקודש.

 

אגודת הכנסיות הבפטיסטיות והכנסיות החברות בה פועלות באופן פעיל יחד עם נוצרים אחרים כדי לחזק את העדות הנוצרית בארץ.

 

החזון של העדה הבאפטיסטית בישראל הוא להעצים את הכנסיות הבפטיסטיות בישראל

 

המשימה שלאגודת הכנסיות הבפטיסטיות בישראל היא לתמוך בכנסיות ובכומרים בכל דרך אפשרית.

מקור אודות הכנסיות הבאפטיסטיות בישראל והרחבה

 

הקהילה הבאפטיסטית בשפרעם כוללת כ-60 מאמינים ובראשה עומד כהן הדת נאדר חייק

 

 

*******

סוף דבר

****

היה זה סיור
מעניין ומרתק מאוד,
היה לנו נעים לשוטט
ברחבי הרובע הנוצרי בשפרעם

******

שמחנו להכיר עוד
מקום יישוב בגליל
בו חייה קהילה נוצרית גדולה מאוד

*****

התרשמנו מאוד
מכל הכנסיות,
מהפאר שבהן,
שניכר שהושקע בה ממון רב

*****

תודה מקרב לב
לעיסאם נסראללה
שהקדיש לנו זמן רב,
הוביל אותנו בסיור,
תיאם ופתח לנו
את דלתות הכנסיות
והסביר לנו עליהן ועל הקהילות,
ובעיקר ובמיוחד שאירח
אותנו בחום לבביות יוצאי דופן
וסיפר לנו הרבה
מעבר למידע המקובל

****

תודה לידידי אריה קוץ
שחיבר אותי עם עיסאם
בלעדיו לא יכולנו לקיים את הביקור

*****
תודה לחבריי המתמידים
ומצטרפים לביקורים לסיוריים