מאמיני הכנסייה הסורית – אורתודוקסית (הכנסייה הסיראנית ) בחג ההתגלות (אפיפנה) ינואר 202021 בינואר 2020

 

ביום ראשון 19/1/2020 המשיכו להתקיים באתר הטבילה קאסר אל יהוד אירועי חג ההתגלות (אפיפנה)

 

בבוקר יום זה קיימה הקהילה הסורית האורתדוכסית את הטקס.

 

למקום התקבצו עשרות, אולי מאות, מאמינים של זרם זה בנצרות האורתודוכסית.

 

חלק מהם היו תושבי ירושלים וחלק מהם תושבי הרשות הפלסטינית המתגוררים מבית לחם ומיעוט תיירים שהגיעו בחו"ל.

 

גם בטקס זה נכחתי וגם צלמתי.

 

התיעוד להלן מוקדש להצגת מראות הטקס של עידה זאת.

 

*****

רקע אודות הכנסייה הסורית האורתודוכסית 

 

הכנסייה הסורית-אורתודוקסית הנקראת הכנסייה הסיראנית היא אחת מהכנסיות המזרחיות הקדומות הנקראות גם הכנסיות האורתודוקסיות של המזרח". 

*****

כנסייה זו היא אחת מארבע הכנסיות שהתפצלו מהזרם המרכזי של הנצרות במאה החמישית. האחרות הן הכנסייה הארמנית, הכנסייה הקופטית, הכנסייה האתיופית. כנסיות מזרחיות קדומות אלה דוגלות במינות המונופיזיטית, דהיינו  לישוע יש רק טבע אחד, הטבע האלוהי. אנשי כנסיות אלה דחו את החלטות ועידת כלקדון בשנת 451 שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.
הכנסייה הסורית-אורתודוקסית היא אוטוקפאלית, כלומר עצמאית לגמרי, והפטריארך העומד בראשה איננו כפוף לסמכות גבוהה יותר. היא מצויה באחדות (קומוניון) מלאה עם יתר הפלגים המזרחיים. הנהגתה יושבת בדמשק, והפטריארך הנוכחי וה-123 למניין הוא איגנטיוס אפרים השני.

*****

בסיסה של הכנסייה בסוריה ויש לה מאמינים בכל העולם, בין מיליון וחצי לשלושה מיליון מאמינים. שלושה רבעים מהם מתגוררים בהודו, והפרובינציה של הקתוליקוס מקרלה שבחוף האוקינוס ההודי היא המרכיב הגדול ביותר בכנסייה

*****

יש המכנים את הכנסייה "יעקוביטים" על שם יעקב בראדאיוס שארגן את הכנסייה המונופיזיטית בסוריה במאה ה-6, אבל הסורים אורתודוקסים אינם מוכנים שכנסייתם תיקרא על שם אדם ורואים בכינוי זה ביטוי עוין.

*****

כוהני הדת והנזירים עדיין דוברים ניב של הלשון הסורית (ארמית) ומשמרים את מורשתה, אך שאר הנוצרים הסיריאנים משתמשים בחיי היומיום שלהם בשפה הערבית ומשולבים באופן מלא באוכלוסייה הערבית.

ספר התפילה

 

הסורים האורתודוכסים לא אימצו את הזהות הערבית והם מתרחקים מפעילות פוליטית. הם מנסים להימנע מהקונוטציה הלאומית של המושג "סורי" ומעדיפים את המושגים "ארמאי", "אשורי" או "syriac". השימוש במונח "אשורי" יוצר בלבול עם הכנסייה האשורית הנסטוריאנית.

*****

באלף הראשון לספירה הנוצרית היו הסיריאנים הנוצרים ידועים בקשריהם עם השליטים המוסלמים. הם שימשו מתורגמנים, רופאים, מהנדסים ועוד והצליחו לבסס את נוכחותם בארץ הקודש בהקימם כנסיות ומנזרים סביב המקומות הקדושים.

*****

****

****

*****

****

*****

על-פי המסורת הסורית, נוכחותה בירושלים הייתה רצופה ומאז 1465 הבישופים הסורים מתגוררים דרך קבע במנזר מרקוס הקדוש) בעיר. הם שימרו זכויות מסוימות במקומות הקדושים אולם הם כפופים לפטריארכיה הארמנית כחלק מהסטטוס קוו.
מרבית חברי הקהילה הגיעו כפליטי הטבח העות'מאני במרכזים סוריים באנטוליה במלחמת העולם הראשונה. כמו הארמנים בירושלים גם הקהילה הסורית הגיעה לשיא גודלה בשנות ה-40, כשרבים מחבריה התמקמו מחוץ לעיר העתיקה. הקהילה סבלה מנסיגה גדולה לאחר מלחמת העצמאות ומספר חבריה פחת בכמחצית. ב-1990 היו כ-200 סורים בירושלים וכ-1,500 בבית לחם.

****

המרכז הסורי בירושלים הוא בכנסיית מרקוס הקדוש, בה הם מזהים את מקום הסעודה האחרונה של ישו. מסורת סורית אחרת מזהה מקום זה בביתו של מרקוס (הוא יוחנן המכונה מרקוס על פי מעשי השליחים י"ב 12). לפתח הבית הגיע פטרוס לאחר שנמלט באורח נס מחיילי הורדוס וכאן התגוררה אמו של ישו, מריה, לאחר צליבתו. לטענתם, שם התכנסו השליחים כאשר שרתה עליהם רוח הקודש ומכאן יצאו להפיץ את הנצרות. הם הטבילו איש את רעהו, ואגן הטבילה קטן הממדים שמור במזבח מוזהב עטור בכיפה.

*****

כאמור, הכנסייה בארץ הקודש נתונה למרות הפטריארכיה הסיריאנית של אנטיוכיה שמרכזה בדמשק. מייצגה בירושלים הוא ארכיבישוף היושב במנזר על שם  מרקוס הקדוש הסמוך לרובע הארמני שבעיר העתיקה. על פי המסורת הסיריאנית כנסיית מרים שבמנזר היא ביתו של השליח יוחנן המכונה מרק והיא גם אתר הסעודה אחרונה והכנסייה הראשונה. אנשי הכנסייה הסיריאנית מקיימים את תפילות ימי הראשון בחדר תפילה קטן ורעוע בכנסיית הקבר.

*****

מקור הסקירה והרחבות 

*****

****

*****

****

לראשם חובשים הכמרים הסורים ברדס שחור ששני חלקיו מחוברים בחוט רקמה. בכל חלק של הכובע רקומים שישה צלבים וצלב גדול בגבו. ברדס זה, הדומה לזה שחובשים הנזירים הקופטים, מכונה בפי הסורים "סקימו".
מסורת שמקורה במצרים מספרת כי מייסד הנזירות אנטוניוס היה שקוע בקריאת כתבי הקודש על שפת הנילוס והשטן שלח לו פיתויים אולם אנטוניוס לא התייחס אליהם. השטן הגיע למסקנה כי הכובע שלראשו של הנזיר אוטם את חושיו וניסה לחטוף את הכובע. אנטוניוס התעשת ותפס את קצהו השני של הכובע עד שניצח ונפל ארצה כשהכובע בידו אך קרוע באמצעו. מאז משאירים הנזירים את התפר גלוי במרכז להזכירם את פיתויי השטן. הצלבים מימין ומשמאל מסמלים את שנים עשר השליחים והצלב מאחור-את ישו.

***

****

****

****

*****

החלק של הטקס
במרפסת מעל גדת הירדן 

הטקס המקביל שנערך בצד המזרחי, הירדני

****

****

****

****

****

****

*****

****

*****

סוף דבר,

גם אירוע זה של הקהילה
הסורית האורתודוכסית היה מעניין.

שמחתי על ההזדמנות לפתוח
צוהר קטן וללמוד מעט על קהילה זו

השאר תגובה