תרשיחא שבגליל ההררי, הכפר שהפך להיות חלק מעיר18 במרץ 2021

 

עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/סיור/ צילום בתרשיחא, כפר שהפך להיות חלק מהעיר מעלות – תרשיחא בראשית שנות ה-60' של המאה הקודמת.

 

*****

*****

הביקור בתרשיחא נעשה במסגרת המיזם "המיעוט הנוצרי" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי ישראל) שהתחלתי בו בקיץ 2019

 

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והארמים בצפון (בגליל ובחיפה) ובמרכז (יפו, רמלה ולוד).

האוכלוסייה הנוצרית בישראל, על פי הנתונים לרגל חג המולד 2020 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כ-180 אלף נוצרים שהם כ-2% מאוכלוסיית המדינה. בשנת 2019 גדלה האוכלוסייה הנוצרית ב-1.6%. 77.1% מהנוצרים בישראל הם נוצרים ערבים וארמים והם מהווים 7.1% מסך אוכלוסיית המיעוט הערבי והארמי בישראל.
רוב הנוצרים הערבים והארמים מתגוררים בגליל ובכרמל, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה. היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.7 אלף), חיפה (16.3 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.4 אלף). נוצרים מתגוררים גם בתל אביב -יפו, רמלה ולוד; היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (3/4), ג'ש (גוש חלב) (2/3), כפר יאסיף ןראמה (1/2). יישובים אחרים בגלילבהם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית הם אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, תרשיחא, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר; יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם מתגוררים בהם  הערבים נוצרים הם מיעוט הם : עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, בעינה אבו סנאן, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

בשנת הלימודים תש"ף (2019/20) למדו בחינוך היסודי והעל-יסודי 26,858 תלמידים נוצרים שהם 1.5% מכלל התלמידים.
אחוז התלמידים הגבוה ביותר שקיבלו תעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות (והיו מועמדים פוטנציאליים להמשך לימודים במוסדות להשכלה גבוהה) היה בקרב הנוצרים הערבים – 71.2%. אחוז זה היה דומה לאחוז בקרב תלמידי החינוך העברי (71.4%), וגבוה מהאחוז בקרב הדרוזים (64.5%) והמוסלמים (45.1%).
בשנת הלימודים תשע"ח (2017/18) למדו במכינות הקדם-אקדמיות 217 תלמידים נוצרים.
51.6% מהנוצרים הערבים המשיכו ללימודי תואר ראשון בתוך 8 שנים מסיום התיכון, לעומת 33.7% בלבד מתוך כלל מסיימי התיכון בחינוך הערבי.
חלקן היחסי של הנשים בקרב הסטודנטים הנוצרים היה גבוה מזה של הנשים בקרב כלל הסטודנטים, בכל התארים ובייחוד בתארים המתקדמים: בתואר שלישי – 64.3% לעומת 53.7%, בהתאמה, ובתואר השני – 70.7% ו-62.9%, בהתאמה.
מתוך כלל הסטודנטים לתואר ראשון, הייצוג הגבוה ביותר של הסטודנטים הנוצרים היה במקצועות: מערכות מידע ניהוליות (11.2%), מוזיקולוגיה (11.0%) והנדסת מזון וביוטכנולוגיה (10.4%).
בהשוואה לסטודנטים הערבים-מוסלמים, אחוז הסטודנטים הנוצרים ערבים שלמדו חינוך והכשרה להוראה היה נמוך יותר, ואחוז אלה שלמדו רפואה, הנדסה ואדריכלות וכן משפטים היה גבוה יותר.

*****

את הסיור בתרשיחא הוביל אמנון גופר, תושב כפר ורדים, טייל, מורה דרך, וחוקר התרבות הגלילית המכיר את היישוב וחלק גדול מתושביו..

אמנון גופר בוגר החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, שירת בצה"ל 22 שנים, והשתחרר בדרגת סגן-אלוף. במשך שנים רבות, הוא כתב ועדין כותב טורים וכתבות על מקומות בגליל והגיש פינות טיול במספר תחנות רדיו וגם כתב שני ספרי טיולים "סודות גליליים" ו"חמש דקות מהצימר" בהוצאת עם עובד.
את אמנון גופר הכרתי לראשונה בקיץ 1989, בקורס הקצינים הבסיסי בבה"ד 1, הוא מג"ד ברוש ואני צוער ("חטייאר", אחד מארבעה צוערים בפלוגת אנשי העתודה אקדמית). הקשר בינינו התחיל לפני שנתיים דרך הרשת החברתית. מעת לעת התייעצתי אתו ובעיקר פרסמתי את תיעודי סיור/צילום בגליל בדף הפייסבוק ששל הקבוצה הוא מפעיל, טיולים, חוויות והמלצות בגליל עם אמנון גופר שמטרתה לפרסם מידע על מסלולי טיול ואטרקציות  ולשתף חוויות טיול.

הסיור התקיים ביום רביעי, 17 במרס 2021, לאחר מספר פעמים של דחייה (סגר קורונה ואילוצי מזג אוויר).

 

 

לסיור הפעם הצטרף רק חברי ניר עמית (שער העמקים), אחרים ביטלו השתתפותם ברגע האחרון.

 

 

נפגשנו לשיחת היכרות ותיאום ציפיות במקום מעניין וייחודי, קפה מארג בכפר ורדים.

בית הקפה מארג הוא חלק מפעילות עמותת "כוכב הצפון" (יו"ר שלמה חזן, מנכ"ל רותי גופר). מארג מודל חדשני, המשלב באופן טבעי את חיי החברה של הקהילה במרכז תעסוקה ותרבות הפועל לשיפור איכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות, מתוך כבוד, רגישות, יוזמה ויצירתיות. זהו מרכז תעסוקה רב נכותי הממוקם בלב קהילת כפר ורדים וכולל קומפלקס של סדנאות אמנות, חנות-גלריה , בית קפה-מסעדה ואולם כנסים ואירועים. ייחודו של המיזם השיקומי טמון במאפיינים הקהילתיים, התרבותיים והעסקיים המרכיבים אותו ומשמשים בסיס רחב לשילוב בעלי עניין רבים. המיקום היפהפה, בלב חורש גלילי, מושך אליו את האוכלוסייה המקומית, תיירים ומטיילים, והפעילויות המגוונות שנערכות במקום מזמנות אפשרויות למפגש שוויוני בין אוכלוסיות. האינטראקציה מתקיימת על בסיס יומיומי, מפוגגת את הדעות הקדומות ויוצרת שותפויות אמת.
"קפה מארג" הינו בית קפה-מסעדה (חלבי, כשר) הפתוח ששה ימים בשבוע ומציע ארוחות גליליות מחומרי גלם של יצרנים מקומיים. זהו בית קפה חברתי, שכל הכנסותיו מופנות חזרה לפעילויות העמותה. בנוסף, הוא משמש מקום הכשרה ועבודה לאנשים עם מוגבלויות המבקשים להשתלב בתחום זה במסגרת 'תעסוקה נתמכת'. במהלך היום פוקדים אותו תושבי האזור, אורחי הצימרים, מטיילים וכמובן המשתקמים של מארג, היושבים על "כוס קפה" בהפסקות.

אחרי השיחה הקצרה יצאנו לתרשיחא.

 

 

התחלנו את הסיור בנקודה הגבוהה בדרום הכפר בה נמצאת תצפית מרהיבה על הכפר ועל סביבתו הקרובה והרחוקה.

 

 

המשכנו וירדנו בהדרגה במספר דילוגים לעבר גרעין הכפר.

 

 

עצרנו במספר מקומות לתצפיות קרובות, שמענו הסברים והרבה סיפורים.

 

 

במהלך הסיור בקרנו בכנסייה האנגליקנית החדשה הנבנית בדרום היישוב, בכנסייה יוונית אותרתודוכסית העתיקה סנט ג'ריס שנצאית הנמצאת במרכז הכפר ובימים אלה ממשיכים בשיקומה.

 

 

בסביבות בגרעין הכפר עמדנו מחוץ למתחמי שתי הכנסיות: הכנסייה היוונית -קתולית (מלכיתית) והכנסיה יוונית אותרתודכוסית. לדאבוננו בגלל אילוצי הקורונה הן היו סגורות.

 

 

את הסיור סיימנו מול המסגד הראשי של הכפר!

 

להלן מובא מידע על תרשיחא, מרביתו שמענו מפיו של אמנון גופר, ומיעוטו לוקט מהרשת, וגם מספר מפות ותצלומי אוויר וצילומים שנעשו במהלך השיטוט בכפר.

******

מיקום תרשיחא בגליל העליון
בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים.

****

מיקום יחסי:
קילומטרים ספורים מגבול ישראל-לבנון,
20 קילומטרים מזרחית לנהריה,
20 קילומטרים מערבית לצפת,
15 קילומטרים צפונית לכרמיאל.

****

****

5,300 תושבי תרשיחא הערבים (מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים) מהווים כחמישית מאוכלוסיית העיר מעלות – תרשיחא המונה כ-24,000 תושבים.

****

היישוב תרשיחא נזכר כבר למן המאה ה-12 והמאה ה-13, בתעודת מקרקעין מימי הצלבנים אז נערכו במקום קרבות רבים בין הנוצרים לבין המוסלמים.

לפי אמנון גופר ארבעה טעמים לשמו של הכפר:
* בתקופה הצלבנית נקראה תרשיחא tarsa או tarsia – והשם נשאר בשינוי קל.
* תור שיחא – "הר השיחים". "תור" בשפה הסורית הקדומה משמעו הר ו"שיח" בערבית זהו שמה של הלענה השיחנית, או בשמה השגור יתר בפינו  – "שיבא", שיח כסוף שתפרחתו צהובה שגדל באזור
(על פי הסברה, השיבא הובאה לאזור מאירופה על-ידי הצלבנים).
* לטענת הנוצרים, השם ניתן בהשאלה משום שבמקום היה בעבר מנזר על שם שיחא ובערבית מנזר הוא 'דייר' (בסגול) ומכאן 'דייר שיחא' ובשיבוש קל – תרשיחא.
* אגדה מספרת, שכשהצלבנים כבשו את תרשיחא נתפס הגיבור המוסלמי שיחא ג'מאל א-דין וראשו הותז. כשראו זאת תושבי הכפר קראו "תר – שיחא" (בעברית: תר = עף, מלשון 'טייארה' = עפיפון).
נוא הוסיף שבמקורות, אין כל רמז לטענת הנוצרים ולאגדות הכפריים, מה שבטוח הוא ששם הכפר בא לו משמו של הלוחם שיחא ג'מאל אלאדין בן השושלת האיובית (מאה 13) הקבור במקום.

******

בתקופת האימפריה העות'מאנית, במאה ה-18, ביצע השליט הבדואי דאהר אל-עומר חילופי אוכלוסייה – לכפר מעיליא הסמוך הביא נוצרים מג'דין (היום יחיעם) ואת תושבי מעיליא המוסלמים יישב בתרשיחא.

הכפר וסביבתו לפי סקר P.E.F

בתקופה העות'מאנית ומאוחר יותר בימי המנדט הבריטי גדלה חשיבותו של תרשיחא כישוב מרכזי בין צפת לעכו. בסקר ארץ-ישראל המערבית משנת 1881 מתואר היישוב ככפר גדול של מבני אבן השוכן במישור חקלאי פורה ומתגוררים בו כ-1,500 מוסלמים וכ-300 נוצרים. בכפר כנסייה חדשה בשכונה הנוצרית וכן שני מסגדים – חדש וישן. במישור מטעי זית והוא מוקף בגבעות.

תרשיחא בשלהי המאה ה-19 בתחום סנג'ק (מחוז) עכו תת מחוז א-ג'בל, המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) ישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

 

המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) ישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

בסקר האוכלוסין של המנדט הבריטי משנת 1931 ישבו בכפר 2,522 נפש, מהם 2,047 מוסלמים ו-455 נוצרים. בכפר היו 584 בתים. מסמך משנת 1943 מעלה כי סביב הכפר כ-10,000 דונמים מעובדים. עיקר הגידולים במקום היו טבק, זיתים ועצי פרי. הכפר היה ידוע באזור באותה עת בזכות ריכוז בעלי המלאכה שבו, בעיקר יצרני סכינים, נפחים ומסגרים.

הכפר במצחית שנות ה-40'

בשנות ה-30 וה-40 נודע אזור תרשיחא כאזור של כנופיות שודדים חמושות, שעסקו אף בהברחות גבול מלבנון. ביולי 1938 פשטו אנשי כנופיות מקרב תושבי תרשיחא על יהודי פקיעין, ותכננו להוציא להורג שני גברים יהודים שלכדו במקום. בהתערבותו של כאמיל חוסיין אפנדי ואחדים מתושבי הכפר, הם נסוגו מכוונתם אך הכריחו את יהודי פקיעין לעקור ממקומם.

הכפר וסביבתו בראשית שנות ה-40'

*****

על פי תוכנית החלוקה עתיד היה הכפר להיות חלק מן המדינה הערבית.

תרשיחא וסביבתה ערב מלחמת העצמאות

במהלך מלחמת העצמאות התבצרו כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י בכפר. במקום התחוללו קרבות קשים במסגרת מבצע חירם. באוקטובר 1948 פעל צה"ל לכבוש את הכפר וכוחות קאוקג'י נסוגו צפונה ללבנון, ועמם רבים מתושבי הכפר. ב-30 באוקטובר 1948 נכבש הכפר על ידי כוחות חטיבת עודד. רבים מתושבי הכפר, כ-4,000 עד 5,000 איש, נמלטו ממנו, ובכפר נותרו כ-700 תושבים, מרביתם נוצרים. עקב קרבת הכפר לגבול רצה צה"ל לפנות ממנו את התושבים שנותרו בו, והופעל לשם כך לחץ על התושבים, אך אלה סירבו להתפנות ונותרו בכפר.

כיבוש תרשיחא על ידי חטיבת עודד במבצע חירם, אוקטובר 1948

ראשית העיר מעלות בתרשיחא – בשלהי 1948 ובתחילת 1949 יושבו בבתים הערביים הנטושים בתרשיחא כ-100 משפחות מעולי רומניה. בספטמבר 1949 היו בתרשיחא כ-1,000 ערבים וכ-130 משפחות יהודיות מעולי רומניה. תחילה הוגדרה ההתיישבות החדשה כמושב בשם "מעונה". לאור הקשיים הכלכליים שחוו המתיישבים היהודים במקום, הוחלט בראשית אוגוסט 1951 לחלקם למתיישבים עירוניים ולמתיישבים חקלאיים. 50 משפחות שהחליטו לעסוק בחקלאות עקרו מתרשיחא והקימו בסמוך את המושב מעונה, ואילו כ-100 משפחות יהודיות שנותרו בתרשיחא כונו בשם "מעונה עירונית". היא הייתה הייתה הבסיס לעיר החדשה שתבנה מעלות ששמה נקבע על ידי ועדת השמות הממשלתית במרץ 1952. השם "מעלות" לעיר העתידית, דומה לכפר הסמוך מעיליא ומכיוון שהעיר תיבנה על מעלות ההרים. בשנת 1953 דובר כבר תכופות על יסוד יישוב יהודי בשם "מעלות" כדי לפתור את מצוקת תושבי מעונה עירונית. במחצית שנות ה-50 הוקמה מעברה בשם "מעברת מעלות" במקום שבו נמצא כיום אזור התעשייה של מעלות. הקמת העיר מעלות החלה בשנת 1956. בקיץ 1957 יושבו במקום 120 משפחות עולים שהגיעו מרומניה וממרוקו. על פי התוכניות היישוב, אשר הוקם על ידי חברת עמידר במימון משרד השיכון, יועד ל-450 משפחות. בחודש יולי 1957 הושלמה בניית 176 יחידות דיור ובניית שאר יחידות הדיור תוכננה להסתיים עד סוף שנה זו. התושבים הראשונים הגיעו ליישוב מתרשיחא הסמוכה וממעברת מעונה. הבתים הראשונים נבנו סמוך למיקומו הנוכחי של מגרש הכדורגל העירוני, בשטח 54 מ"ר עם שירותים חיצוניים. היישוב היהודי בתרשיחא התדלדל מאוד עד לשנות ה-60. תרמו לכך מחסור במקומות תעסוקה והקמת מעלות השכנה.

תרשיחא ומעלות בתום העשור הראשון

במחצית השנייה של שנות ה-50' וראשית שנות ה-60' השתייכו מעלות ותרשיחא למועצה אזורית מעלה הגליל. ועד מקומי של מעלות ניסה לקדם קבלת מעמד של רשות מקומית ליישוב. ביוני 1960 הוחלט במשרד הפנים להקים מועצה מקומית משותפת ליישובים מעלות, תרשיחא ומעונה. החלטה יצאה אל הפועל במאי 1963 עת הוקמה מועצה מקומית, עירונית, משותפת מעלות-תרשיחא. אז, התגוררו במעלות כ-520 משפחות יהודיות, רובן מיוצאי צפון-אפריקה. בתרשיחא ישבו 61 משפחות יהודיות וכ-200 משפחות ערביות. ברבות השנים היישוב גדל. ב-21 בנובמבר 1995 קיבלה מעלות-תרשיחא מעמד של עיר.

תחום השיפוט של העיר מעלות-תרשיחא

******

מראה היישוב 

****

מבט על

******

תחילת הטיול בראש הר מעונה, שיאו של הכפר תרשיחא ובצמוד לקבר השייח. משם ברום של 560 מ" ניתן לראות את הכפר וסביבתו.

בית הקברות הסמוך לקבר שיח

****

****

לטענתו של אמנון גופר זוהי תצפית מיוחדת המאפשרת מבט אל הגליל המערבי ושולי הגליל העליון. ממפרץ חיפה ומישור החוף עד ראש הנקרה ורכס סולם צור (גבול ישראל-לבנון) במערב, ורכסי החרמון המושלג והר מירון בצפון מזרח.

מבט אל הר אדיר והר חירם

מקום התצפית

 

לדברי אמנון, טרסות האבן שבשולי הכפר מספרות סיפור עצוב על מלאכה נכחדת. עד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הביא הטבק פרנסה בכבוד למגדליו עד שתנודות הכלכלה בארץ ויבוא זול הביאו לחיסולו. כיום נותרו בכפר אולי שתי משפחות המגדלות טבק לצריכה פרטית בלבד.

******

הכנסייה האנגליקנית החדשה שבנייתה מסתיימת בימים אלה ותשרת את אנשי הקהילה הגרים בתרשיחא ובכפרים בסביבה.

*****

****

****

 

******

המסגד הישן

בחראת בדואים (שכונה הבדואית) מנסים להפנים את תרבות הכפר המודרני אחרי שבאו ממרחבי נדודיהם בהרי הגליל.

***

****

****

הבית של חושי של היב

הגינה של חושי היב בלב השכונה הבדואית בחצרו של בית פרטי. לדברי אמנון גופר זה גן עדן של שפיות בו מצויות מזרקות מים, בריכות דגים, נטועים בו עצים אקזוטיים ופרחים נאים המקיפים את אנדרטה לזכרו של יצחק רבין עם תמונתו החקוקה בסלע.

****

****

מוזיקה היא חלק מתרבותה של תרשיחא. אמנים ידועי שם, תזמורת סובבת עולם ומורים למוסיקה שרבים משחרים לפתחיהם עדיין חיים בסמטאותיה. הידועים שבנגנים הם חכמאת שאהין, יוצר וכותב קומפוזיציות, בנו המלחין נגן הכינור והעוד', סימון שאהין. הזמר אברהים עזאם נולד בתרשיחא ומתגורר בלונדון, ושמו חוצה יבשות ונחשב לאחד מטובי הזמרים בעולם הערבי.

השכונה נוצרית

****

****

****

****

****

מבנה משטרת מעונה בעבר משטרת תרשיחא, אחת ממצודות הטיגרט

 

מצודת טיגרט שהוקמה על ידי ממשלת המנדט בימי בראשית שנות ה-40 כלקח מדיכוי המרד הערבי הגדול. מצודה זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ. מטרת היחידות המשטרה שכנו  בה הייתה, בין היתר לאבטח את הפתח המערבי של מעבר עירון (ואדי ערה) להרחבה ראו מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת וגם תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

 

****

צילום ניר עמית

****

***

מבט מלמעלה על מתחם הכנסייה היוונית – קתולית

מבט מלמעלה על הכנסייה היוונית – אורתודוכסית

****

מול מתחם הכנסייה היוונית אורתודוכסית

הכנסיה האורתודוקסית, מאר אליאס. הוקמה ב-1903 על חורבותיה של כנסייה צלבנית בת כ-800 שנה. מתחם הכנסייה היה סגור ולא ניתן היה לתאם את הביקור בתוכה. לדבריו של אמנון היא מרשימה מאד בקישוטיה הפנימיים שכולם בהשפעה נוצרית מזרחית.

הקיר החיצוני של האפסיס

למול שער הכנסייה היוונת – הקתולית

הכנסייה היוונית הקתולית,  גם היא נקראת סנט ג'ריאס. השלט על קיר הכנסייה מצביע על מועד הקמתה – 1865 למרות עדויות על כנסייה קטנה יותר במקום כבר ב-1839. בחזיתה חצר רחבת ידיים ומגורי נזירות, המשמשות בקודש ועוסקות בחינוך הבלתי פורמאלי של הנוער בכפר.

שער הכנסייה נעול

מבט מאחורי החומה

צילום ניר עמית

*****

****

***

****

****

****

****

****

פגישה בין חברים ברוח התקופה

*****

מסגד הכפר

המסגד בתרשיחא – מתנתו של עבדאללה פחה, שליט עכו, לאמו האהובה בראשית המאה ה-19. לרוב, המסגד פתוח לביקורים. אבל אנחנו לא נכנסנו.

****

הבית של השאזלים – הסמוך למסגד זה  מקום תפילתם וכינוסם של הדרווישים הסופים, בני ה'שאזליה', שמרכזם הרוחני וקבר מייסדם נמצא בעכו והבית בתרשיחא הוא השני בחשיבותו עבור בני המסדר.

****

קיבלנו בונוס:
ביקור בכנסייה היוונית – אורתודוכסית
הישנה מאר ג'אריאס

בכניסה אל הכנסייה

***

****

****

****

****

****

****

****

מאחורי האיקונוסטאזיס

מבט מחוץ לכנסייה

מזכרת ממארחינו

******

סוף דבר,

סיור מעניין ומענג זה הסתיים לאחר כארבע שעות.

שמחנו להכיר עוד חלק מהפסיפס
של תמונת יישובי המיעוטים בגליל בכלל,
ומקומות היישוב של האוכלוסייה הערבית הנוצרית בפרט

 *******

התחושה בסיום הייתה
שלא מיצינו את אפשרות השיטוט
בכפר נעים זה
וקל וחומר לא התנסינו
בחוויות הקולוניריות שהוא מציע
ובמיוחד ביום שבת שבו מתנהל השוק.

לא נורא נחזור עוד לבקר אותו!

******

תודה לאמנון גופר
שהסכים להקדיש לנו מזמנו היקר,
הסביר על הכפר וסביבתו
מנקודות מבט שונות,
סיפר לנו אנקדוטות מעניינות,
הוביל אותנו ברחבי כפר, בין שכונותיו,
תצפיותיו ורחובותיו
ונתן לנו לטעום מעט במפגשים הקצרים עם תושביו.