עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/סיור/ צילום אצל הקהילה הנוצרית יוונית -קתולית שבחורפיש ובכנסיותיה.

 

 

הביקור בקהילה זו נעשה במסגרת המיזם "המיעוט הנוצרי" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי ישראל) שהתחלתי בו בקיץ 2019

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והארמים בצפון (בגליל ובחיפה) ובמרכז (יפו, רמלה ולוד).

 

האוכלוסייה הנוצרית בישראל  – על פי הנתונים לרגל חג המולד 2020 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כ-180 אלף נוצריםשהם כ-2% מאוכלוסיית המדינה.

 

77.1% מהנוצרים בישראל הם נוצרים ערבים וארמים והם מהווים 7.1% מסך אוכלוסיית המיעוט הערבי והארמי בישראל.

 

רוב הנוצרים הערבים והארמים מתגוררים בגליל ובכרמל, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה.

 

היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם:
נצרת (21.7 אלף), חיפה (16.3 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.4 אלף).
נוצרים מתגוררים גם בתל אביב -יפו, רמלה ולוד;

 

היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם
מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (3/4), ג'ש (גוש חלב) (2/3), כפר יאסיף ןראמה (1/2).

 

יישובים אחרים בגליל בהם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית הם
אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, תרשיחא, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר;

 

יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם הערבים נוצרים מהווים מיעוט הם :
עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, בעינה אבו סנאן, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

 

המארח שלנו בביקור זה הוא ג'סאן חאדד שנמנה על אנשי הקהילה הנוצרית יוונית -קתולית שבחורפיש.

ג'סאן חאדד (1967) נשוי יש לו ארבעה ילדים מתוכן שלוש בנות וחמישה נכדים. כיום הוא עוסק בחקלאות בשטחים השייכים למשפחתו

 

עמיתי אמנון גופר, איש הגליל הוא שחיבר בין ג'סאן וביני.

 

הביקור במקום היה ביום רביעי 19 במאי 2021 והוא היה בהמשך לביקור מאקם נבי סבלאן שעל הר זבול מעל חורפיש

.

בביקור זה קבוצה קטנה של ארבעה חברים ושהגיעו ממקומות ושונים, מוטי ארמלין (גילון), מיכה ון ראלטה – ההולנדי (בית לחם הגלילית), ניר עמית (שער העמקים) ואני (מבשרת ציון).

 

בתחילה הביקור הגענו לביתו של ג'סאן.

 

בחצר ביתו ישבנו לשיחת היכרות קצרה בה השתתפה גם אילהאם רעייתו בה סיפר לנו הקהילה ועל כנסיותיה.

הקהילה הנוצרית יוונית -קתולית המתגוררת בחורפיש היא קטנה מאוד. וכוללת כ-220 נפשות בלבד מסך כ-6,500 תושבי היישוב כמעט כולם דרוזים.

 

הקהילה כוללת כ-40 בתי אב מקרב ארבע משפחות והן חאדד, בלוט, דהמוש, סעייד.

 

חלק גדול מבני הקהילה משרתים בצה"ל וע'רסן הוא מבין המעודדים אותם לגיוס.

 

במאות הקדומות תושבי הכפר חורפיש היו נוצרים עד הגעת הדרוזים אל ארץ ישראל במאה ה-11.

 

התבססות היישוב הדרוזי בגליל בכלל ובחורפיש בפרט חלה בעת שלטונם של הדרוזים בדרום לבנון וצפון ארץ ישראל בסוף המאה ה-16 וברבע הראשון של המאה ה-17.

 

התבססות זו הייתה בעיקר בתקופתו של האמיר הדרוזי פחר א-דין השני  שהיה בסוף המאה ה-16 מושל הרי השוף וזכה לתמיכה מקומית של דרוזים ושל מרונים ולאישור הסולטן העות'מאני. הוא הרחיב את שטח שליטתו והשתלט על הרי הלבנון והגליל העליון.

 

 

לאחר השיחה יצאנו לראות את הכנסייה המשמשת את הקהילה כנסיית מאר גי'ריאס הנמצאת בשכונה בה מתגוררים חבריה.

 

בהמשך נסענו לגרעין הכפר וביקרנו בכנסייה הקטנה והמשופצת כנסיית ע"ש האחות מרים הקדושה היא הקדושה מרים בוארדי.  

 

את הביקור סיימנו באכילת סמבוסק במסעדת חברו של ג'סאן.

 

בתיעוד להלן מעט מידע אודות הכנסייה היוונית – קתולית בישראל, מספר מפות וצילומים ממראות הביקור

 

********

השכונה הנוצרית בחורפיש 

כנסיית מאר ג'ריאס
במרכז השכונה
הכנסייה נבנתה
במחצית שנות ה-70' של המאה הקודמת

אודות הכנסייה היוונית קתולית

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

מקור נוסף

 

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים". 

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

המלכיתים בישראל

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון:

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי והוא החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, יפו, ברמלה ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

בראש המחוז הצפוני שמספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

 

מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ:
בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו;
בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא
ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען,  יפיע וכפר יאסיף;.
קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה
וגם בכפר הדרוזי חורפיש
מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים וביפו.  

 

*****

הכנסייה הוקדשה לקדוש החשוב ביותר בעולם  הנוצרי אורתודוכסי  אגיאוס גיאורגיוס קוטל הדרקון.

 

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

 

 

 

*****

כנסיית מרים הקדושה שבגרעין הכפר
הכנסייה נבנתה לפני כשמונה מאות שנים
שנים רבות הייתה נטושה ומוזנחת
ג'סאן הוא זה ששיקם אותה במשך זמן רב  

 

מרים בוארדי ( 5 בינואר 1846  – 26 באוגוסט 1878 ) הייתה מיסטיקנית ונזירה לבנונית כרמליתית מתבודדת.

 

היא הוכרזה כמבורכת קתולית ב-13 בנובמבר 1983 בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, וכקדושה בידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 במאי 2015.

 

היא מוכרת גם בשם המסדר שלה "מרים של ישוע הצלוב", ובכינויים "מרים מאעבלין", "הערביה הקטנה" ו"פרח המזרח".

 

על מקום הולדתה של מרים בוארדי יש מחלוקת. על פי המקובל היא נולדה באעבלין להורים יוונים קתולים ממוצא לבנוני וסורי. אבל, תושבי חורפיש טוענים בנחישות ללא כחל וסרק שהיא נולדה בכפרם. לדידם יש את האסמכתאות המעידות שאכן נולדה בחורפיש.

 

לאחר שהוריה שכלו את כל שנים-עשר בניהם בגיל צעיר, הם עלו לרגל לבית לחם והתפללו למרים שתחון אותם בבת. לבני הזוג נולדה בת לה קראו מרים, ושנתיים לאחר מכן נולד להם בן נוסף.

 

בהיותה בת שלוש מתו שני הוריה בהפרש של מספר ימים, ומרים ואחיה היחיד נמסרו לקרובי משפחה שונים ולא נפגשו שוב מעולם.

 

בהיותה בת שמונה עקרה משפחת דודה שגידל אותה לאלכסנדריה.

 

כשמלאו לבוארדי 13, ביקש דודה להשיאה, אך היא סירבה שכן בקשה להקדיש את חייה לדת. עקב כך החל דודה להשפילה ומקץ שלושה חודשים גילתה את ליבה בפני משרת המשפחה לשעבר, אשר הציע לה להמיר את דתה לאסלאם. משסירבה מרים להצעה, שיסף האיש את גרונה והשליכה באחד מרחובות העיר. כשבוארדי התעוררה, היא מצאה את עצמה במערה ואחות לבושה בכחול טיפלה בה משך ארבעה שבועות. לימים ספרה מרים כי זיהתה באותה אחות את הבתולה בעצמה.

 

לאחר שהחלימה עבדה כמשרתת אצל מספר משפחות בערים שונות, וב-1865 הגיעה למרסיי שבצרפת.

 

בגיל 19 הצטרפה בוארדי לקהילת נזירות במרסיי, אך מקץ שנתיים השפיעה עליה הנזירה החונכת אותה להצטרף למסדר הנשים הכרמליתי.

 

בשנת 1867 היא הצטרפה למנזר כרמליתי בצרפת ושלוש שנים לאחר מכן יצאה עם קבוצת נזירות לקרנאטקה שבהודו כדי לייסד שם את מנזר הכרמליתיות הראשון במדינה.

 

ב-1871 נדרה את נדר הפרישות שלה, ושבה לצרפת ב-1872.

 

ב-20 באוגוסט 1875 היא יצאה עם מספר נזירות לארץ ישראל כדי ליסד את המנזר הכרמליתי בבית לחם. בהיותה הנזירה היחידה שדיברה את השפה הערבית פיקחה בוארדי על עבודות הבנייה, והמנזר אויש ב-21 בנובמבר 1876.

 

בנוסף פעלה להקמת המנזר הכרמליתי בנצרת.

 

ב-22 באפריל 1878, ביום שני של פסחא, התגלה בפני בוארדי חיזיון, ובו ראתה מקום פלוני עליו נאמר לה: "זה המקום בו ישוע ברך את הלחם, בביתם של תלמידי אמאוס". לאחר שבועיים היא הזדמנה לאמאוס ניקופוליס וזיהתה את המקום אותו ראתה בחיזיון. עקב כך שוב עלה זיהויה של אמאוס ניקופוליס עם האירוע המתואר בברית החדשה, ובשנת 1879 קנו הכרמליתיות את השטח מהכפר הערבי עמואס, ובאתר החלו חפירות.

 

בוארדי שהתה במנזר הכרמליתי בבית לחם עד מותה בגיל 32, כתוצאה מנמק שנגרם לאחר שבר בזרועה.

 

המקור 

******

*****

לקראת סיום הביקור

*****

סוף דבר,

ביקור זה היה מעניין ומרשים

****

הכרנו עוד חלק קטן
מהפסיפס של הקהילות הנוצריות
ביישובי גליל בכלל
ושל הכנסייה היוונית – קתולית (המלכית) בפרט 

*****

המפגש עם בני הקהילה,
כמו בביקורים אחרים קודמים,
מעיד שזו הדרך הנכונה ללמוד על אודותיה.

****

התרשמנו משתי הכנסיות הנאות והמרשימות
המהוות ביטוי לקשר האמיץ של בני הקהילה למקומם 

****

תודה לג'סאן
על האירוח הלבבי
והביקור המעניין

תודה לאמנון גופר
שקישר בין ג'סאן וביני

תודה לחברי מוטי, ניר ומיכה
שהצטרפו אלי
ויחד היוו חבורה קטנה נעימה בטיול