חיפה, כנסיית גיאורגיאוס הקדוש וכנסיית גבריאל, שתיהן של הקהילה היוונית קתולית5 בנובמבר 2022

 

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות, הכנסיות והמנזרים והמוסדות השונים והביקור במקומותיהם (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (29/10/2019) בארבעה מתחמים של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית ראו חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית.

 

בביקור זה לא התאפשרה כניסה לשתי כנסיות ונאלצתי להסתפק בצילום אותן מבחוץ.

 

ביום שישי 4 בנובמבר 2022, בחלוף שלוש שנים, התאפשרה כניסה אליהם.

 

את דלתות הכנסיות פתח לנו כאמיל סרי מחיפה הנמנה על הקהילה היוונית קתולית (מנהל מחוז צפון ברשות העתיקות) שאת הקשר איתו יצר גלעד צינון (מנהל אזור גליל מערבי ברשות העתיקות)

 

בביקור בשתי הכנסיות השתתפו חבריי שולי ירקוני – לינדר (עין הוד) וניר עמית (שער העמקים).

 

*******

הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

אנטיוכיה, או בשמה העכשווי אנטקיה, נמצאת מאז שנת 1939 בשטח טורקיה.

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת  זרמי הכנסייה בעולם העתיק (הפנטארכיה).

 

ארבע מתוך חמש הפנטארכיות היו בתחומי האימפריה הביזנטית:  כנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה, הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית)הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: הפטריארכיה של רומא.

 

חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו  והיא הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (הסייראנית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם נמצאים בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

ראש הכנסייה המלכיתית הוא "פטריארך אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים"

 

פטריארך אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור ומקום מושבו בדמשק, סוריה.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים: ירושלים והצפון.

 

מחוז ירושלים שנקרא פטריארכית בירושלים הוא הקטן ומאמינים נמצאים בירושלים וביפו. בראש מחוז ירושלים עומד סגן (ויקאר)של "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים"

 

סגן (ויקאר) חולש בנוסף על הקהילות בירושלים וביפו, גם על הקהילות בתחומי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית: בבית לחם, ברמאללה ובכפרים.

 

מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עמד הפטריארך יוסוף עבסי.

 

במחוז צפון מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל. הם נמצרים בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו), בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא), ביישובים מעורבים (עלבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף), ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) ובכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),

 

בראש המחוז הצפוני עומד "הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל" מכונה מוטראן ומושבו בחיפה. מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאטא מהכפר עלבון.

 

הקהילה הנוצרית בחיפה

בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות אוכלוסיית חיפה הערבית מנתה יותר מ 70,000 תושבים ובערך מחצית מתוכם, כ-35,000 נוצרים.

 

כיבוש חיפה על ידי כוחות ההגנה באפריל שנה זו גרמה לקריסת מרכז עירוני הערבי בעקבות נטישת הערבים אותה.

 

שנה לאחר המלחמה האוכלוסייה הערבית מנתה פחות מ-4,000 תושבים.

 

מאז שנות החמישים עם ביטול הממשל הצבאי בעיר, התחדשה ההגירה של האוכלוסייה הערבית לחיפה.

 

חיפה שבה והפכה להיות מרכז אורבני לאוכלוסיה הערבית שהיום מהווה כ-10% מסך האוכלוסייה בעיר וכאמור, קצת יותר ממחציתה 5.5% הם נוצרים.

 

מאז שנות החמישים ובמשך עשרות שנים האחרונות, חיפה מהווה, במיוחד לצעירים, יעד הגירה לאוכלוסייה הערבית הנוצרית, בעיקר מכפרי הגליל.

 

הקהילה היוונית – קתולית היא הקהילה הגדולה ביותר בחיפה ומונה כמה אלפים ולהרחבה אודותיה ראו חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית.

 

בחינת פריסת האוכלוסייה הערבית בחיפה מראה כי קיים ריכוז של תושבים באזור רחוב עבאס, ואדי נסנאס והעיר התחתית בשולי המושבה הגרמנית, במערב הדר הכרמל ובעין הים. חלקם מתגוררים גם בשכונות אחרות בעיר.

 

כנסיית גיאורגיוס הקדוש

*

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוכסית.

 

גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

כנסייה שנבנתה בשנות ה-30
של המאה הקודמת
בשכונת ואדי אל ג'ימל
לימים שכונת עין הים

*

שכונת עין הים (ואדי אל-ג'מאל) הוקמה בשנות השלושים של המאה העשרים.

 

מסדר הכרמליתים, שהיה באותה עת, הבעלים של הקרקע במורדות הר הכרמל, החליט למכור חלקות אדמה לבני העדה הנוצרית במטרה לבנות בתי מגורים באזור.

 

על פי המסמכים הרשמיים ממסדר הכרמליתים, נראה כי בשנת 1933 ,קיבל הוותיקן  ברומא החלטה, כי מסדר הכרמליתים יכול למכור חלקות אדמה בשכונת ואדי אל-ג'מאל לטובת משפחות נוצריות לבניית בתי מגורים. במסמך נכתב, כי הכנסייה תמכור
קרקעות בעדיפות ראשונה לזוגות צעירים העומדים להתחתן. המטרה, לסייע לזוגות צעירים לבסס את  חייהם ומכאן, נכתב בהחלטה כי הכנסייה תמכור את הקרקעות במחיר מסובסד

 

לאחר קום המדינה, בעיקר לאחר הגעת גלי העלייה היהודיים ממדינות ערב בשנות ה- 50 ,הפכה השכונה למעורבת, ועד ימים אלו גרים בה מגוון מייצג של האוכלוסייה בישראל: ערבים ויהודים, חילוניים, מסורתיים ודתיים, עולים חדשים ותיקים, מבוגרים וצעירים.

 

מקור והרחבה ראו ספרו של כאמיל סרי עין הים ואדי ג'מל סיפורה של שכונה קסומה בחיפה

בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה
התגוררו בה פליטים
הכנסייה נזנחה משנות ה-70'
ושופצה לאחרונה 

בכל יום ראשון בערב מתקיימת בכנסייה תפילה
בה משתתפים אלה שלא הגיעו בבוקר
לתפילה בקתדרלה הראשית מאר אליאס
לאור מיקומה של הכנסייה
על שפת הים מתקיימות בה גם חתונות

כאמיל סרי

צילום ניר עמית

כנסיית  גבריאל
בחיפה עתיקה

בנצרות המלאך גבריאל מוכר כ"מלאך המבשר", כלומר, המלאך שבישר על הולדת ישו הנוצרי לאמו מריה (מרים).

 

בספר הבשורה על פי לוקאס שבברית החדשה (פרק א, 26 -38) מסופר שגבריאל מבשר את מרים "בשורה גדולה", בה הוא מודיע לה שהיא עתידה להוליד בן שיושיע את האנושות מן העוול והרשע

 

26 וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת־גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל־עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת׃ 27 אֶל־בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר־שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם׃ 28 וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת־חֵן יְהוָֹה עִמָּךְ (בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים)׃ 29 וְהִיא (בִּרְאוֹתָהּ) נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת׃ 30 וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירְאִי מִרְיָם כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ 31 וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃ 32 וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַיהוָֹה אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ 33 וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃
34 וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל־הַמַּלְאָךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃ 35 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים׃ 36 וְהִנֵּה אֱלִישֶׁבַע קְרוֹבָתֵךְ אֲשֶׁר קָרְאוּ־לָהּ עֲקָרָה גַּם־הִיא הָרָה לָלֶדֶת בֵּן בְּזִקְנָתָהּ וְזֶה לָּהּ הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי׃ 37 כִּי לֹא־יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל־דָּבָר׃ 38 וַתֹּאמֶר מִרְיָם הִנְנִי שִׁפְחַת יְהוָֹה יְהִי־לִי כִּדְבָרֶךָ וַיֵּצֵא מֵאִתָּהּ הַמַּלְאָךְ׃

הכנסייה נבנתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת

*

*

שנים רבות לאחר הקמת המדינה
הכנסייה הייתה מוזנחת,
כיום הכנסייה משמשת את
הקהילה האוקראינית הקתולית בחיפה

*

*

*

*

*

*

*

*

*

  

******

סוף דבר

*****

שמחנו שהתאפשרה כניסה
לכנסיית גיאורגיאוס הקדוש בשכונת עין הים
ולכנסיית גבריאל בחיפה אל עתיקה
ובכך להשלים את התמונה
אודות מתחמי הקהילה
היוונית קתולית בחיפה
שהיא הגדולה
מבין הקהילות הנוצריות בעיר

*****

התרשמנו מפשטות הכנסיות

*****

כנסיות אלה
ובעיקר מיקומן מהווים
עדות אילמת לגודלה ופריסתה
של הקהילה היוונית – קתולית בחיפה
בתקופה טרם הקמת המדינה

****

תודה לך כאמיל סרי
שפתחת לנו את דלתות הכנסיות
ובעיקר שלא ויתרת והצלחת
להשיג גם את המפתח
של כניסיית גבריאל
שזמן רב נחשב כאבוד!