יפו, מנזר הקופטי אנטוניוס הקדוש ממצרים30 ביוני 2020

 

עניינו של תיעוד זה הוא מנזר הקופטי אנטוניוס הקדוש ממצרים שנמצא ממזרח לשכונת עג'מי ביפו.

 

הביקור במקום, יותר נכון לומר שלושה ביקורים היו במסגרת מיזם  "נוצרים ביפו" שמטרתו ללמוד אודות הנוכחות של הקהילות הנוצריות ביפו בהווה וגם בעבר לבקר במתחמיהם (מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי עלמין ועוד).

 

מיקום המנזר ביחס למתחמים הנוצרים ביפו

****

 

בפעם הראשונה הגעתי ב-21 במאי 2020 וראיתי את המנזר בסיור המקדים שתיעודו  "נוצרים ביפו – מראות ראשונים של המיזם".

 

בפעם השנייה הגעתי ב-14 ביוני 2020 עם חברי מוטי ארמלין. עלינו בגרם המדרגות המוביל למנזר אך, הכניסה אליו נמנעה מאיתנו בגלל נוכחות הקורונה. גם הפעם הסתפקנו במבט מבחוץ.

 

בפעם השלישית הגעתי ב-30 ביוני 2020 עם עמית למקצוע שמעון גת. עלינו בגרם המדרגות המוביל למנזר אך, הנזיר הבודד הנמצא בו לא אפשר לנו להיכנס לתחומו. הוא אפשר רק להביט דרך החצר אל חזית הכניסה לכנסייה אך לא התיר להיכנס אליה ושוב בגלל נוכחות הקורונה. גם הפעם הסתפקנו במבט מבחוץ.

 

******

 

התיעוד להלן, כולל סקירה קצרה על הכנסייה הקופטית בכלל, נוכחותה בארץ וביפו ומידע מועט על המנזר מלווה במספר מפות וצילומים שהתאפשרו.

 

*****

הכנסייה הקופטית

 

הכנסייה הקופטית-אורתודוקסית היא כנסייה עצמאית המשתייכת לנצרות נמזרחיתת שבסיסה במצרים. כנסייה זו היא אחת מארבע הכנסיות המזרחיות הקדומות שהתפצלו מהזרם המרכזי של הנצרות הקתולית והאורתודוכסית במאה החמישית. האחרות הן הכנסייה הארמנית, הכנסייה הסורית – האורתןדוכסית (נקראת גם הכנסייה הסיראנית), והכנסייה האתיופית.

 

כנסיות מזרחיות קדומות אלה דוגלות במינות המונופיזיטית, דהיינו  לישוע יש רק טבע אחד, הטבע האלוהי. אנשי כנסיות אלה דחו את החלטות ועידת כלקדון בשנת 451 שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

הכנסייה הקופטית מייחסת את עצמה לשליח מרקוס וטוענת כי נוסדה במאה ה-1 לספירה (בערך בשנת 42). הם  רואים עצמם כיורשים הלגיטימיים היחידים של הנצרות במצרים. לפי המסורת, דת ישוע הובאה, כאמור, לארץ על ידי השליח  מרקוס שהיה גם ראש הכנסייה הקופטית הראשון, "הפטריארך של אלכסנדריה" שמושבו בקהיר.

 

השם קופטים (Copt) נגזר מהכינוי שנתנו היוונים למצרים: אייגיפטוס יש שתי השערות לגבי מקורו של הכינוי: לפי ההיסטוריון היווני סטראבון, הכינוי נגזר מהביטוי היווני "מתחת לים האגאי  לפי סברה אחרת, הכינוי הוא שיבוש של הביטוי המצרי "חות-קא-פתח" שמשמעו "מקדשו של האל פתח", שהוא אחד האלים המצריים המרכזיים.

 

במקור היה משמעה של המילה "קופטי" פשוט "מצרי", אך היום מתייחסת מילה זו אל האוכלוסייה הנוצרית של מצרים. בלשון חז"ל נקראו הקופטים "גיפּטים" (מסכת מגילה דף י"ח ע"א), בעוד הכינוי "קופטים" שבעברית מודרנית הושפע מכינויָם בשפות המודרניות הזרות.

 

הכנסייה הקופטית במצרים

 

מרכזה של הכנסייה הקופטית במצרים ושפתה כיום ערבית על אף שבמקור שפת התפילה הייתה קופטית (ניב של המצרית הקדומה).

 

הכנסייה הקופטית היא הזרם הנוצרי הגדול ביותר במצרים ומזוהה בעיקר עם הקבוצה האתנית הקופטית, צאצאי המצרים הקדומים שלא התאסלמו ולא הסתערבו אלא שימרו את דתם הנוצרית ואת שפתם הקופטית. מלבד זאת, לזרם יש נוכחות חזקה באפריקה ובמזרח התיכון ושלוחות ברחבי תבל, בתפוצת המהגרים הקופטית ומחוצה לה.

 

לאחר הכיבוש הערבי של מצרים במאה השביעית, הנוצרים נחשבו כאחד מ"עמי הספר", והותר להם להמשיך במנהגי דתם, תחת ההגבלות של החוק המוסלמי, השריעה. הגנה זו נבעה בחלקה מחדית' שבו נאמר, "כשאתם כובשים את מצרים, היטיבו עם הקופטים שכן הם חבריכם ואחיכם", וכן מצורך באנשי מנהל מוצלחים. למרות המהפך הפוליטי, מצרים נותרה ברובה ארץ נוצרית. המרות דת הדרגתית לאסלאם במשך מאות השנים עד סוף המאה ה-12 הפכה את מצרים מארץ שהיא בעיקר נוצרית לארץ שהיא בעיקר מוסלמית. תהליך זה הוחש בשל רדיפות בזמן ולאחר תקופת שלטונו של הח'ליף הפאטימי אל-חאכים ב-אמר אללה (996 – 1021) ובשל מסעות הצלב, וגם בשל האימוץ של הערבית כשפה ליטורגית בידי פטריארך אלכסנדריה, גבריאל אבן-טורייק.

 

המעמד של הקופטים החל להשתפר בתחילת המאה ה-19 תחת היציבות והסובלנות של שושלתו של מוחמד עלי. הקהילה הקופטית הפסיקה להיחשב בידי המדינה כיחידה אדמיניסטרטיבית, וב-1855 הוסר מס ה"ג'יזיה", שהוטל תמיד רק על עמי הספר. זמן קצר לאחר מכן, הנוצרים החלו לשרת בצבא המצרי. בזמן שלטונו של מוחמד עלי את ארץ ישראל ושליטתו בה בעשור הרביעי של המאה ה-19 הגיעו בעקבותיו גם הקופטים לארץ ישראל בכלל וליפו בפרט.

 

לפי חלק מההערכות, כיום ישנם כ-15 מיליון קופטים אורתודוקסים בעולם: הם מצויים בעיקר במצרים (בין 8 ל-16 מיליון), ארצות אפריקה (כ-400 אלף), צפון אמריקה (כמיליון), וכן באירופה, אוסטרליה, כווית, וישראל. מספר הקופטים במצרים אינו ידוע בוודאות, אולם מוערך בכ 20%-10% מכלל האוכלוסייה, הכוללת כ-100 מיליון נפש, כלומר – בין 10 מיליון (הערכת הממשלה), ועד לכ-20 מיליון (טענת נציגי הכנסייה הקופטית).

הקופטים בישראל

 

עדויות על נוכחות קופטית בירושלים קיימות מראשית המאה התשיעית לספירה. בשנת 1236 התמנה ארכיבישוף קופטי בירושלים, ומאז ועד היום קיימת בה פטריארכיה קופטית. מבנה הפטריארכיה מצוי במנזר דיר אנטוניוס, סמוך לכנסיית הקבר. כמו כן יש לקופטים חזקה במספר תאי תפילה בכנסיית הקבר.

 

עימות רב שנים קיים בין הקופטים ובין הכנסייה האתיופית ביחס לבעלות על דיר אל סולטאן, מבנה המצוי על גג כנסיית הקבר. כיום מתגוררים במבנה נזירים אתיופים ונזיר קופטי אחד. בשל הסכסוך מצוי המבנה במצב ירוד ורעוע.

 

מרבית הקופטים בירושלים מתגוררים בח'אן הקופטים, מבנה ברובע הנוצרי התוחם מצפון את בריכת חזקיהו, שנבנה בשנת 1838. כיום מתגוררות בירושלים כמה עשרות משפחות קופטיות.

 

בגליל, בנצרת קיימת קהילה קופטית שמספרם מגיע לכ 1500-2000 נפשות הנושאים את שם המשפחה "קופטי" ככינוי לנצרות שהם שייכים לה כאשר הגיעו ממצרים בראשית המאה ה-20. יש להם כנסייה בעיר אשר שייכת באופן ישיר לכנסייה הקופטית והאפיפיור במצרים. בחיפה מתגוררות כיום כמה משפחות נוצריות הנושאות את שם המשפחה "קופטי" אשר רובם גם מנצרת

 

ביפו הייתה קהילה קופטית ועליה יפורט להלן.

מקור הסקירה, הפניות והרחבות 

 

הקהילה הקופטית
שהייתה ביפו

 

קהילה קופטית הגיעה אל יפו בעשור הרביעי של המאה ה-19, כאמור בעקבות פלישת אברהים פחה המצרי (1831-1840)

 

קהילה זאת התרכזה בחלק המזרחי של שכונת עג'מי סביב מנזר אנטוניוס הקדוש שנבנה בשנת 1855 וכלל כנסייה ואכסניה לאירוח עולי הרגל הקופטים שהגיעו ממצרים דרך הים לנמל יפו  לירושלים בדרכם

 

קהילה הקופטית התקיימה ביפו עד מלחמת העצמאות.

המנזר וסביבתו ערב מלחמת העצמאות

המנזר וסביבתו הקרובה ערב מלחמת העצמאות

 

בעקבות כיבוש יפו באפריל 1948  ולאחר הקמת מדינת ישראל  עזבה הקהילה קופטית את יפו וקופטים ממצרים חדלו לפקוד את הארץ בכלל ויפו בפרט.

 

המנזר נותר שומם ומצבו הלך והתדרדר.

 

כיום מתגורר במקום נזיר אחד  עול בימים שמרבית הזמן נמצא לבד. מעת לעת באים אנשי פטריארכיה ואנשי הקהילה מירושלים ומנצרת לבקר אותו.

 

המנזר וסביבתו כיום

מיקום המנזר
מדרום לכנסיית הלטינית

אנטוניוס הקדוש מפאדובה
ברחוב יצחק אבינרי
בעבר נקרא רחוב ראוף אל ביטאר
אחר כך רחוב 58

****

****

*****

המנזר קרוי על שמו של
הקדוש אנטוניוס הגדול

 

אנטוניוס הגדול (נולד בשנת 251 לערך – נפטר כנראה בשנת 356), הוא קדוש נוצרי הידוע גם כאנטוניוס אב המנזר  או , אנטוניוס הקדוש ממצרים או , אנטוניוס הקדוש מן המדבר, או אנטוניוס אב כל הנזירים.

 

אנטוניוס הגדול היה נזיר מצרי שהשתייך לקבוצת נזירים שנקראה האבות המדבריים במאה השלישית ורביעית. מרבית הידוע על אנטוניוס הקדוש מגיע מכתביו של אתנסיוס הראשון מאלכסנדריה, ספר שנכתב אחרי מותו של אנטוניוס ותורגם ללטינית בשנת 374 על ידי אווגריוס מפונטוס.

 

אנטוניוס נחשב כקדוש בכל הכנסיות שמעמד הקדוש קיים בהן.

מקור, הרחבה והפניות

מתחם המנזר משתרע על שטח גדול
וכולל
את מתחם הכנסייה, המלון וחצר
המבנים שבו מוזנחים ומתפוררים.

מבט אל הכנסייה מבחוץ

***

מבנה המלון

מבט ממעל

שמעון מצלצל בדלת

גרם המדרגות המוביל מהכניסה פנימה

הדלת לחצר הכנסייה דרכה נכנסנו

החצר הסמוכה לכנסייה אליה הותר לנו להיכנס

בחצר ישנה באר 
ותעלות השקיה שסיפקו מים לגן
לא ראינו אותן!

***

מבט מבפנים לשער לחצר הכנסייה

מבט אל הכנסייה מתוך החצר הפנימית

עוד מבט מבחוץ

עוד ניסיון לשכנע את הנזיר לפתוח את הדלת. אמר ממנוע…

****

סוף דבר

*****

מתחם המנזר
הכולל את הכנסייה, האכסנייה והחצר

כולם מרשימים
הם עדות אילמת
לגודלה בעבר של
הנוכחות הקופטית ביפו

******

חבל שהמתחם נטוש
והמבנים בתהליך התפוררות.
אולי יום אחד מצבם ישתנה

*****

הצטערנו שלא יכולנו להיכנס,
בכל מקרה למדנו מעט!
*****

תודה למוטי ארמלין ולשמעון גת
שהיו שותפים לניסיון לכניסה למנזר.
אולי בעתיד נצליח להיכנס

 

 

,

השאר תגובה