עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/סיור/צילום ביישוב כפר כנא בלב הגליל התחתון המרכזי שמהותו היום הוא יישוב עירוני אבל נקרא בפי תושביו כפר.

 

טיול זה "נולד" בעקבות פגישה עם עמית וידיד, פרופ' ראסם  חמאיסי, תושב המקום שבה סיפרתי לו על סיוריי ביישובי הגליל.

ראסם חמאיסי – פרופסור מן המניין בחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, מתכנן ערים וגיאוגרף אורבני. בעל תואר דוקטור בגיאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ופוסט-דוקטורט בלונדון. מלמד בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה ובמכללת הגליל המערבי. ראש מרכז תכנון ולימודים CPS, מכהן כראש המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה. כמו כן, פרופ' חמאיסי חוקר ומתכנן בכיר והשתתף בצוותי תכנון של תכניות ארציות, מחוזיות ומקומיות, מוביל תכנון נוגד, מאתגר ואלטרנטיבי בארץ, הקים ועמד בראש תאגיד מים כפרי הגליל; והוא מייעץ לרשויות מקומיות ולגופים ציבוריים ופרטיים בנושאי תכנון וניהול אורבני ואסטרטגי. שימש חוקר בכיר במכון ון ליר וראש פרויקט ספר החברה הערבית. בין 2007- 2009 נבחר להיות נשיא של האגודה הגיאוגרפית הישראלית. בשנת 2012 קיבל אות יקיר איגוד המתכננים בישראל.

 

לבקשתי, ראסם חמאיסי הסכים לארגן ולתאם את הביקור/סיור בכפר כנא שמטרותיו הם הכרת היישוב בכלל והאתרים הקשורים לנצרות בפרט.

 

הסיור/ביקור התקיים בסתו תשפ"ב, ביום רביעי 13 באוקטובר 2021 והשתתפו בו גם חבריי ושהגיעו ממקומות שונים, מוטי ארמלין (גילון), נועם בן צבי (אלון הגליל), שולה ורפי רגב (הוד השרון), ורדה בן חורין (נטף), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), ניר עמית (שער העמקים) ואני (מבשרת ציון).

 

בשעת בוקר הגענו לביתו לראסם חמייסי. ישבנו במרפסת ביתו.

 

לאחר שיחת היכרות קצרה ראסם סיפר לנו בתחילה עליו, על משפחתו הגרעינית ועל משפחתו המורחבת.

 

עיקר דבריו הוקדשו להצגת הנושאים הבאים:
* גודל היישוב (19,450 דונם) והתחום המונציפלי
* תולדות היישוב בעבר הרחוק ומאז מלחמת העצמאות.
* המעיינות סביב היישוב
* פריסת שימושי הקרקע מגורים, מסחר ושירותים, אזור התעשיה והמפעלים בו, דרך כנא (כביש 754), גרעין הכפר ועוד
* דמוגרפיה: 90% תושבי הכפר מקדמא דנן, 10% צאצאי פליטי מלחמת העצמאות מהיישובים הסמוכים: לוביה, חיטין, ס'גרה, צפוריה ושבטי בידואים
* אבחון סוציולוגי: האוכלוסייה המוסלמית לפי חמולות ואוכלוסייה נוצרית לפי שייכות דתית: יוונים אורתדוכסים, יוונים קתולים וגם בפטיסטים
* הקשר בין המרחב גיאוגרפי במקומי, המבנה החברתי והבעלות על הקרקע.
* היעדר שטחים ציבוריים כמו פארק ועוד.
* תעסוקה התושבים: 45% יוממים -55% עובדים בכפר
* תוכניות הרחבת הבנייה, 2,500 יח"ד מרביתן תיבבנה בחלקו המזרחי של היישוב
* צמצום שטחי הקרקע והפקעות בעבר על חלק מהן על הר יונה ועליהן נבנו השכונות הצפוניות של נצרת עילית (היום נקראת נוף הגליל).
* שלוש קבוצות הכדורגל המקומיות: מכבי כפר כנא והפועל כפר כנא, (ליגה ב') ובית"ר כפר כנא (ליגה ג').

 

מביתו של ראסם נסענו למתחם בנין המועצה המקומית ובמגרש החנייה השארנו את כלי הרכב עד תום הסיור ברגל.

 

בטרם עלינו לבניין המועצה, ערכנו תצפית הזדהות לכיוון דרום.

 

התכנסו בחדר מליאת המועצה המקומית 

 

, ראסם הציג את תכנית המתאר של היישוב, את תחום הבנייה הקיימת והעתידית, כאמור כ-2,500 יחידות דיור, את אזור התעשייה, ואת השטחים הפתוחים הצמודים ליישוב.

 

ראסם הציג גם את התוכנית להמשך סלילה מזרחה של כביש שפרעם – נצרת (כביש 79) שלדידו, היא תכנית פוליטית שנועדה להגביל את התפשטות הבניה של כפר כנא לעבר המדרונות נצרת.   

בהמשך דבריו הגיע ראש המועצה המקומית עיז-אלדין אמארה, לאחר ברכות הדדיות הוא סיפר לנו באופן כללי על היישוב, על היחסים הטובים בין כל חלקי האוכלוסייה. הוא גם סקר בקצרה את תכניות הפיתוח של היישוב (בניה, תשתיות, דרכים, טיילת, שביל אופניים ועוד) ועל הכוונה להפוך אותו לעיר. הוא גם הלין על החסמים והקשיים של מוסדות התכנון ורשות מקרקעי ישראל שהם כאלה כלפי כל המגזר הערבי.

 

לאחר הפגישה עם ראש המועצה יצאנו לסיור בגרעין הכפר אותו הוביל המדריך עאמר עואודה.

 

עברנו לאורכו של רחוב הכנסיות.

 

עצרנו מול מתחם הנס הראשון שנבנה בימים אלה על ידי מסדר הפרצסיקנים ומול כנסיית בית ברתולומאוס השליח

 

נכנסנו לתוך כנסיית החתונה הלאטינית המחוזקת אף היא על ידי מסדר הפרצסיקנים.

לצערנו לא יכולנו להיכנס למתחם כנסיית גיאורגיוס הקדוש היוונית האורתודוקסית. הוא היה סגור.

 

המשכנו לשוטט בגרעין הכפר, עברנו ליד מבנה המצודה שבנה דהאר אל- עומר שליט הגליל (הידואי) במאה ה-18.

 

המשכנו נכנסנו לאחד מארבעת המסגדים הגדולים, מסגד אבו בכר 

 

ירדנו מגרעין הכפר חזרה לדרך כנא (כביש 754).

 

עצרנו לרגע מול מתחם הכנסייה המלכיתית (היוונית קתולית).

 

המשכנו בדרך קנא, אל מקום מעיין הכפר ושם נפרדנו מהמדריך עאמר עואודה.

 

המשכנו למסעדת חומוס המעיין הסמוכה למעיין.

 

לאחר הפסקת צהרים, הגענו שוב לכנסייה המלכיתית ושם היינו אורחיו של כהן הדת אבונה סימון חורי שסיפר על עצמו ועל פעילותו.

 

 

אבונה סימון חורי כהן הדת של הקהילה המלכיתית מגדיר עצמו ככהן של כל תושבי כפר כנא ולכן נקרא בפיהם אבונה א-שייח. אבונה סימון חורי נולד באעבלין למשפחת פליטי הכפר אד-דמון שנמצא גבול מישור מפרץ חיפה עם מורדות הרי הגליל התחתון שנכבש ונהרס במבצע דקל בקרבות "עשרת הימים" (יולי 1948). סבו היה מוכתר הנוצרים  בכפר.  סימון חורי היה הילד ה-12 במשפחתו הצעיר ביותר, הוא התייתם מאביו בגיל 5 ומאימו בגיל 13. הוא בוגר ביה"ס מר אליאס באעבלין. לאחר לימודיו החל את חייו כאיש דת. לאחר לימודי התיכון נכנס למנזר ושם למד שש שנים פילוסיה ותיאולגיה. לאחר לימודיו נסע לניו יורק ובהרלאם ובורנקס במשך שנתיים פעל בקרב חסרי בית. בהמשך למד שנה אקדימית בושינגטון D.C. שחזר לארץ שימש כעוזר לכהן דת ברמאללה ולימד בכנסייה. הוא הוסמך לכמורה בפברואר 2001 ואז עבר לשמש כהן דת במעיליא ושל הקהילה המלכיתית בפקעין מערב בין השנים 2001 ל-2006, במקביל למד משפטים במכללת נתניה. לאחר מכן המשיך ולמוד באוניברסיטת האפיפיור ברומא משפט כנסייתי במשך חמש שנים וסיים תואר שני ושלישי. בשנת 2011 חזר לארץ ושימש כהן הדת של הקהילה בכפר יאסיף. אחרי שנתיים למד בסורבון בפאריס. באוקטובר 2016 הגיע לכפר כנא ומאז הוא משמש כהן הדת של הקהילה המלכיתית וגם עובד רווחה. אוזנו כרויה לצרכים שונים האוכלוסייה ביישוב, גם מוסלמית. הוא מקובל כמגשר ומפשר בסכסוכי חמולות וסולחות.

 

בדבריו הדגיש אבונה סימון חורי את אמונתו באל, גישתו – אהבת האדם  ותחושותיו כאזרח ערבי ישראלי נוצרי המשתייך לעם הפלסטיני. הוא הצר על הצטמצמות הקהילה הנוצרית הערבית שלטענתו אין לה מנהיגות רוחנית. הוא גם הצר על העובדה שכוהני דת בכירים המגיעים לארץ מחו"ל אינם מכירים את הקהילה המקומית ואינם משקיעים את מרצם בה.

 

 

לאחר ביקור בכנסייה הסתובבנו בחצרה והגענו אף לחצר ביתו מעונו של אבונה סימון חורי.

 

נפרדנו ממנו והתחלנו לצעוד לעבר מגרש החנייה בו נמצאו כלי הרכב. בדרך עצרנו בחנות פירות והירקות אל בוסתאן ושם הייתה לנו שיחה מעניינת עם בעלה וגם פגשנו שוב את אבונה סימון חורי.

 

לאחר צעדה קצרה הגענו למגרש החנייה.

 

לפני סיום, חשבנו שראוי לעשות עוד מאמץ לנסות לבקר בכנסייה היוונית -אורתודוכסית. נסענו ברכב לרחוב הכנסיות אולם, לאכזבתנו שוב נתקלנו בדלתות נעולות.

 

זהו בשעת אחר הצהרים המאוחרת הסתיים הביקור וחזרנו איש איש לביתו.

 

להלן מובא מידע אודות היישוב, מספר מפות וצילומים נוספים

******

אוכלוסייה

לפי אומדן למ"ס,
נכון לסוף אוגוסט 2021,
ביישוב מתגוררים כ- 23,600 תושבים
מתוכם בין 85% ל-90% הם מוסלמים
ובין 15% ל-10% הם נוצרים

הביקור בכפר הוא גם במסגרת המיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019. מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכז הארץ (יפו, רמלה ולוד).

 

האוכלוסייה הנוצרית בישראל  – על פי הנתונים לרגל חג המולד 2020 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כ-180 אלף נוצריםש הם כ-2% מאוכלוסיית המדינה.

 

77.1% מהנוצרים בישראל הם נוצרים ערבים וארמים והם מהווים 7.1% מסך אוכלוסיית המיעוט הערבי והארמי בישראל.

 

רוב הנוצרים הערבים והארמים מתגוררים בגליל ובכרמל, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה.

 

היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.7 אלף), חיפה (16.3 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.4 אלף). נוצרים מתגוררים גם בתל אביב -יפו, רמלה ולוד;

 

היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (75%), ג'ש (גוש חלב) (66%), כפר יאסיף ןראמה (50%).

 

יישובים אחרים בגליל בהם האוכלוסייה ערבית-נוצרית היא גדולה הם איבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, תרשיחא, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר;

 

יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם הערבים נוצרים מהווים מיעוט (עד 10%) הם : עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, בעינה אבו סנאן, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

 

*****

מיקום,
המורדות הצפוניים
של רכס הרי נצרת
הגולשים לעבר בקעת בית נטופה

******

אזור גיאוגרפי,
גליל תחתון מרכזי

****

ההיבט המוניציפאלי,
מועצה מקומית שהוקמה בשנת 1968
ותחום שיפוטה 19,450 דונם,
מרביתם קרקע בבעלות פרטית או וואקף

******

תולדות כפר כנא

 

היישוב הקדום "קנה" מוזכר כבר במכתבי אל-עמארנה המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפני הספירה.

 

בתקופת בית ראשון היה במקום יישוב יהודי, וכך גם בתקופת בית שני, כפי שעולה מכתביו של יוסף בן מתתיהו, שהתגורר בכפר וביצר אותו כששימש מושל הגליל בזמן המרד הגדול, וכן מממצאים ארכאולוגיים.

 

לאחר חורבן בית שני, החל בתקופת האמוראים, ולאורך כל תקופת המשנה והתלמוד היה יישוב יהודי במקום, ולפי המסורת קבורים במקום רבא ורב הונא. עוד התיישבה במקום משמרת הכהנים "אלישיב". ליד היישוב נמצא קברו של רבן שמעון בן גמליאל.

 

בתקופה הביזנטית החלו מתיישבים במקום גם נוצרים, וביישוב התגלו שרידי כנסייה מהמאה ה-6. מתחתיה התגלתה רצפת הפסיפס של בית כנסת מהמאה ה-4.

 

היישוב מוזכר גם בימי הביניים כתחנת דרך בין מצרים לסוריה וכן במאה ה-16 כיישוב פורח ועשיר שבו בכפר בתי צביעה לאריגים.

 

לפי המפקד הטורקי שנערך ב-1555 התגוררו ביישוב 65 משפחות יהודיות, חלקן יוצאי גירוש ספרד ו-375 משפחות נוצריות. ככל הנראה במאה ה-17 הגיע היישוב היהודי במקום לסופו.

 

במאה ה-19 הוקמה הכנסייה הקתולית על חורבות הכנסייה העתיקה מהמאה ה-6 וכן הוקמה ביישוב כנסייה יוונית אורתודוקסית.

 

במלחמת העצמאות נלחמו תושבי הכפר נגד צה"ל, אך המקום נכבש ביולי 1948 במסגרת מבצע דקל.

 

*****

מראות הכפר 

******

כפר כנא בנצרות

 

כפר כנא הוא האתר העיקרי המזוהה, בקרב חוקרים וצליינים מאז ימי הביניים, עם קנה הנזכרת בברית החדשה

 

"החתונה בקנה" הוא כינויו של אירוע מחיי ישו המתואר בברית החדשה ב"בשורה על-פי יוחנן". הוא גם ידוע כאחד מן הנסים של ישו בשם "נס הפיכת המים ליין". על פי האמונה הנוצרית, השתתף ישו בחתונה רבת משתתפים ביישוב קנה שבגליל, שהוא, כפי הנראה, כפר כנא של ימינו, ואולי חורבת קנה צפונה משם. בחתונה ביצע ישו את הנס הראשון שלו ובו הפך מים ליין.
"וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה בִּקְנֵה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְאִם יֵשׁוּעַ הָיְתָה שָׁם: וְיֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו הָיוּ גַּם-הֵם קְרוּאִים אֶל-הַחֲתֻנָּה: וְיֶחְסַר הַיַּיִן וְתֹאמַר אִם יֵשׁוּעַ אֵלָיו יַיִן אֵין לָהֶם: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ מָה-לִי וּלְךָ אִשָּׁה עִתִּי עָדִין לֹא בָּאָה: וְתֹאמַר אִמּוֹ אֶל-הַמְּשָׁרְתִים כְּכָל-אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ: וְהִנֵּה שִׁשָּׁה כְּדֵי-אֶבֶן עֲרוּכִים שָׁם כְּמִשְׁפַּט הַיְּהוּדִים לְטַהֲרָתָם שְׁתַּיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה בָּתִּים יָכִיל כָּל-אֶחָד: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ מָלְאוּ לָכֶם הַכַּדִּים מַיִם וְיִמְלָאוּם עַד-לְמַעְלָה: וַיֹּאמֶר שֶׁאַבּוּ נָא וְהֵבִיאוּ אֶל-רַב הַמְּסִבָּה וְיָבִיאוּ: וְיִטְעַם רַב הַמְּסִבָּה אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר נֶהֶפְכוּ לַיְן וְלֹא יָדַע מֵאֵין הוּא וְאוּלָם הַמְּשָׁרְתִים אֲשֶׁר-שֶׁאַבּוּ אֶת-הַמַּיִם יָדְעוּ וַיִּקְרָא רַב-הַמְּסִבָּה אֶל הֶחָתָן: וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּל-אִישׁ יִתֵּן בָּרִאשׁוֹנָה אֶת-הַיַּיִן הַטּוֹב וְכַאֲשֶׁר יִשְׂכְּרוּ יִתֵּן לָהֶם אֶת-הַגָּרוּעַ וְאַתָּה צָפַנְתָּ הַיַּיִן הַטּוֹב עַד-עַתָּה: זֹאת תְּחִלַּת הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ בְּקָנֶה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וְגָלָה אֶת-כְּבוֹדוֹ וְיַאֲמִינוּ בּוֹ תַּלְמִידָיו."  (הבשורה על-פי יוחנן, 2, 1-11)

 

האירוע הוא הראשון מבין שבעה נסים שביצע ישו והמתוארים על ידי יוחנן. המאורע נתפש כרמז להגשמה של נבואת עמוס (פרק ט', פסוקים י"ג-י"ד) ובראשית (פרק מ"ה, פסוקים י'-י"א ונבואת יעקב לבניו בראשית (פרק מ"ט, פסוקים י'-י"ב) בהם מופיע שפע של יין כאחד מן הביטויים לבואו של המשיח. כמו כן הפרשנות הנוצרית רואה בחתונה הגשמה של החתונה המשיחית המתוארת בספר ישעיהו (ישעיהו, ס"ב, ד'-ה').

 

בקנה עשה ישו את הנס הראשון שלו בעת שנתבקש לרפא את בנו החולה של אחד מפקידי המלך:
וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ עוֹד הַפַּעַם אֶל־קָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל אֶל־מְקוֹם אֲשֶׁר שָׂם הַמַּיִם לְיָיִן וַיְהִי אִישׁ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ חֹלֶה בִּכְפַר־נַחוּם׃ וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי־בָא יֵשׁוּעַ מִיהוּדָה לְאֶרֶץ הַגָּלִיל וַיֵּלֶךְ אֵלָיו וַיִּשְׁאַל מֵאִתּוֹ לָרֶדֶת וּלְרַפֵּא אֶת־בְּנוֹ כִּי נָטָה לָמוּת׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אִם־לֹא תִרְאוּ אֹתוֹת וּמוֹפְתִים לֹא תַאֲמִינוּ׃ וַיֹּאמֶר אֵלַיו הָאִישׁ אֲשֶׁר מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי רְדָה־נָּא בְּטֶרֶם יָמוּת בְּנִי׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ לֵךְ בִּנְךָ חָי וְהָאִישׁ הֶאֱמִין לַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו יֵשׁוּעַ וַיֵּלַךְ". הבשורה על-פי יוחנן, 4, 46-50

 

פעם נוספת נזכר כמקום מוצאו של נתנאל, תלמידו של ישו (השליח ברתולומאוס הקדוש):"שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְתוֹמָא הַנִּקְרָא דִידוּמוֹס וּנְתַנְאֵל מִקָּנָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וּבְנֵי זַבְדַּי וְעוֹד שְׁנַיִם אֲחֵרִים מִתַּלְמִידָיו יָשְׁבוּ יַחְדָּו".הבשורה על-פי יוחנן, 21, 2

 

חוקרים אחרים מציעים במקום את חורבת קנה, מצפון לבקעת בית נטופה.

 

במאה ה- 17 קיבל היישוב כנא הכרה רשמית ע"י הוותיקן והאפיפיור אישר רשמית כי כפר כנא היא אכן קנא הגלילית ובעקבות זאת הוכנס היישוב לרשימת המקומות הקדושים לנוצרים.

 

האתר הנוצרי המרכזי ביישוב הוא כנסיית החתונה הקתולית, שנבנתה ב 1879 במקום שבו נעשה לפי המסורת נס היין. לידה נמצאת כנסיית גיאורגיוס היוונית אורתודוכסית שנבנתה ב 1886 ובה שני כדי אבן שעל פי האמונה היוונית אורתודוכסית הם הכדים שבהם עשה ישו את נס היין .ביישוב נמצאת גם כנסיית סנט ברתולומיאו הבנויה על פי המסורת במקום שבו היה ביתו של נתנאל (סנט ברתולומיאו), תלמידו של ישו. כמו כם בכפר ישנן גם כנסיית רובע מלכיתית וכנסייה הבפטיסטית.

 

כנסיית החתונה הקתולית-פרנציסקנית

מקור פירוט מבנה הכנסייה

חזית הכנסייה – חזית האבן נושאת אופי נאו-רומנסקית, והיא מזכירה את סגנון הבנייה באירופה בימי הביניים התיכונים. לחזית שתי קומות: בקומת הקרקע מבואה הבולטת מקו החזית וגגה נשען על ארבעה עמודים. שני העמודים האמצעיים עתיקים והם ניכרים בפגעי הזמן, בעוד ששני העמודים הקיצוניים הם חיקוי מודרני שלהם. ייתכן שהעמודים העתיקים היו שייכים לבית הכנסת שפעל במקום במאה ה-5. שלוש קשתות מובילות אל המבואה בחזיתה, ובכל אחד מצדדיה קשת נוספת. דלת הכניסה לכנסייה קבועה מאחורי הקשת האמצעית, הגדולה מעט משתי האחרות. גג המבואה משמש כמרפסת הקומה השנייה וזו מוקפת במעקה מסוגנן. שלוש קשתות במרכז הקומה השנייה ממשיכות את המגמה האדריכלית של קומת המסד, ובקשת המרכזית, הגדולה יותר, ניצב פסל ישו. מעל הקומה השנייה ניצבים בשתי פינות המבנה שני מגדלים נושאי כיפות דמויות בצל. כיפות אלה משקפות את מוצאו של גייסלר מאוסטריה. בין שני המגדלים קבוע גמלון הנושא את פסל הבתולה ומשני צידיה שמי מלאכים. פסל מרים ניצב מעל פסל ישו בשל מעמדה המרכזי באירוע הנס.

אולם הכנסייה – אל חלל הכנסייה מוליך נרתקס פנימי הנושא קומת גלריה. בנרתקס ניצבים פסלי אנטוניוס מפאדובה ויוסף הקדוש, וכל אחד מהם אוחז בידיו את ישו הילד. אולם הכנסייה צר וארוך ובו ספינה בודדת. קירות האולם מצופים אבן, ותקרתו עשויה בדמות קמרון חבית חלק. החלל מסתיים בצידו המזרחי בשלושה אפסיסים בתבנית טריפויל דמוית עלה תלתן, ומעל נקודת המפגש שלהם קבועה כיפה הנתמכת בתוף ובו שמונה חלונות. הכיפה צבועה בתכלת ובראשה נראית היונה המייצגת את רוח הקודש. על המזבח המרכזי ניצבים שישה כדי אבן מודרניים המאזכרים את ששת כדי הטהרה הנזכרים באירוע הנס, ומעליהם תמונת האירוע המתארת את מעמד החתונה על רקע פסטורלי, ובחזית שולחן הסעודה יישובים ישו ואימו. התמונה הקבועה מתחת לגמלון הניצב על-גבי ארבעה עמודים בעלי כותרות קורינתיות. משני צידי האפסיס ניצבים פסליהם של ישו ושל מרים גבירתנו מפאטימה לבושה כולה בלבן. בשני האפסיסים הצדדים מזבחות נוספים, ועל אחד מהם, מתחת לתמונה המתארת את ההורדה מהצלב, שני כדי אבן נוספים.

 

הקריפטה – הגישה אל הקריפטה היא דרך שתי דלתות הניצבות זו מול זו במחצית אולם הכנסייה המודרנית. הקריפטה חורגת משטח הכנסייה דרומה וצפונה. בחלקה הצפוני נראים שרידי האפסיס ומבנה הקבר הביזנטיים. ליד שני אלה מוצג כלי קיבול גדול שנועד גם הוא לאזכר את הכדים המתוארים באירוע החתונה. כלי זה אינו מתוארך לתקופת בית שני ונפחו אינו תואם את נפח הכדים המתוארים בברית החדשה ("שתיים או שלושה בתים", היינו 40 ליטרים). ייתכן שכלי הקיבול שבשפתיו נראים סימני משיכת חבל, שימש לאגירת שמן מגת סמוכה. בצידה הדרומי של הקריפטה נראים שרידי בית המידות המוקדם ששכן באתר עד המאה ה-4, על העמודים ששולבו בו בשימוש משני.

 

מתחם – במתחם מספר מבנים נוספים המשמשים לצרכים מנהלתיים ולעריכת טקסים. על אחד מהם קבוע שלט באיטלקית ובערבית, המנציח את אירועי מלחמת העצמאות בכפר כנא, כדלקמן:"לזכר האב ג'וזפה לאומברוני (29.7.1917-2.3.98), ראש כנסיית הרובע, אשר באומץ ובהחלטיות ניצב, ב-22 ביולי 1948, מול חיילי ההגנה, ושכנעם לחוס על תושבי כפר כנא. למען לא נשכח."

הכנסיה גיאורגיוס הקדוש היוונית האורתודוקסית

כנסיית גיאורגיוס הקדוש היוונית-אורתודוקסית, נבנתה ב-1886 ובה שני כדי אבן שעל פי האמונה היוונית אורתודוקסית הם הכדים שבהם עשה ישו את נס היין ובה נמצא המתחם שלפי האמונה האורתודוקסית התרחש האירוע.

 

הכנסייה במקום הוקמה במחצית השנייה של המאה ה-16 ובעברה גם תקופה בה שימשה כמסגד. צביונה הנוכחי הוענק לה במהלך שיפוצים גדולים בשנת 1886.

 

עם הכניסה למתחם בולטים בחשיבותם הציורים המעטרים את כתלי החצר, שלצידם כיתוב יווני.

 

רבים מהציורים הדתיים בכנסיה הם פרי עבודתו של תושב כפר כנא נזיר חשיבון וחתומים בשמו.

 

רבים  מיצירותיו של האמן היווני יוחנס גם תלויות  בכנסיה וגם חתומות בשמו.

 

בחלון ליד הכניסה מוצגת אבן סקילה של סטפנוס הקדוש עם פיסת עצם שלו.

 

כנסיית בית ברתולומאוס השליח

כנסיית בית ברתולומאוס השליח היא כנסייה פרנציסקנית המנציחה לפי המסורת את מקום מגוריו של השליח ברתולומאוס הקדוש.

 

ברתולומאוס הקדוש היה אחד משנים-עשר התלמידים-השליחים של ישו עת היה בין השליחים אשר נכחו בנס הדגים השני בעין שבע בכינרת: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וְיָסָף יֵשׁוּעַ הַגָּלוּת אֶל תַּלְמִידָיו עַל יָם טִבְּרֶיהָ וְכֹה נְגַלֶּה אֲלֵיהֶם׃ שִׁמְעוֹן פֶּטְרוּס וְתוּמָא הַנִּקְרָא דִּידוֹמוּס וּנְתַנְאֵל מַקְנֶה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וּבְנֵי זִבְדֵי וְעוֹד שָׁנִים אֲחֵרִים מִתַּלְמִידָיו יָשְׁבוּ יַחְדָּו."  (יוחנן 21, 1-2)

 

מקור השם הוא כנראה בארמית: "בר-תלמא" – בן של תלמי (איש-התלמים, חקלאי?).

 

ברתולומאוס מזוהה עם השליח נתנאל מהבשורה על-פי יוחנן: במתי, מרקוס ולוקס מופיע ברתולומאוס תמיד ליד פיליפוס, בעוד שאצל יוחנן – תמיד מופיע לידו נתנאל, וזו הסיבה לזיהוי.

 

על-פי המסורת הסורית, שמו המקורי היה "יהושע", ועל-מנת להבדיל את עצמו מישו (ישוע) – הוא לקח לעצמו שם אחר.

 

על-פי המסורת הנוצרית, ברתולומאוס הביא את הנצרות להודו והשאיר שם עותק של הבשורה על-פי מתי.

 

לאחר-מכן, על פי המסורות, עבר לארמניה, שם ייסד את הכנסייה הארמנית יחד עם השליח תדי (תדיאוס). לכן הכנסייה הארמנית קרויה "אפוסטולית", והוא נחשב לפטריארך הראשון שלה. בארמניה הוא הוצא להורג בגלל אמונתו, תוך שפשטו את עורו מעליו וצלבו אותו במהופך. עקב כך, ביצירות אמנות רבות הוא מתואר אוחז בסכין, או חתיכה מעורו שלו, והוא נחשב לפטרון הקדוש של הבורסקאים.

 

היום המוקדש לו הוא ה-24 באוגוסט.

 

הכנסייה הוקמה ב-1885.

 

חזית הכנסייה ארבעה פילסטרים, וחלון מעוגל קבוע מעל דלת הכניסה היחידה. החזית נושאת גמלון שבמרכזו סמל המסדר הפרנציסקני, ומתחתיו הכיתוב: "DOM S NATHANAELIS BARTHOLOMAEI APOSTOLI", היינו, "בית השליח נתנאל ברתולומאוס הקדוש".

 

חלל הכנסייה פשוט וחף מעיטורים כמעט לחלוטין. הוא מלבני בצורתו, ובצידו המערבי אפסיס שרוחבו כרוחב האולם (הכנסייה פונה מערבה ולא מזרחה). המזבח ניצב על בימה מוגבהת, ובחזיתו, בין שני זוגות של עמודים קטנים נושאי כותרות קורינתיות, תבליט המתאר את פגישת נתנאל ופיליפוס הקדוש בישו, והכיתוב בלטינית: "וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לוֹ… בִּהְיוֹתְךָ תַּחַת הַתְּאֵנָה אָנֹכִי רְאִיתִיךָ; וַיַּעַן נְתַנְאֵל וְיֹאמַר אֵלָיו רַבִּי אַתָּה בֶּן אֱלֹהִים."(יוחנן 1, 48-49)

 

מעל המזבח תמונה המתארת את מותו של הקדוש על אמונתו, ולמרגלותיו נראית גלימת עורו. בצד הצפוני של האולם נראה פסלו של השליח שמעון הקנאי, שזוהה גם הוא בטעות כבן כנא, כנראה בשל הדמיון לכינויו "הקנאי". שמעון הקנאי אוחז בידו מסור בהיותו פטרון הנגרים. ב

 

חצר המבנה בית קברות קטן.

 

****

המפגש עם אבונה סימון חורי

בכנסייה המלכיתית (יוונית – קתולית)

 

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

****

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון:

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי והוא החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, יפו, ברמלה ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

בראש המחוז הצפוני שמספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

 

מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ:
בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו;
בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא
ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען,  יפיע וכפר יאסיף;.
קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה
וגם בכפר הדרוזים חורפיש ופקיעין
מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים וביפו. 

 

מקור נוסף

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

******

אתנחתא: לקראת סיום
מיץ רימון להרווית הצימאון
(יצא חרוז)

*****

כרם א-ראס

*****

סוף דבר

היה זה יום מעניין ומרתק
בו למדנו והכירנו
עוד יישוב המרכיב את הפסיפס של
היישוב הערבי בישראל בכלל, באזור נצרת בפרט.

*****

לכל אורך הסיור
הרגשנו שאנחנו אורחים רצויים
והמארחים שמחו לקבל אותנו,
לפתוח את ליבם
ולדבר איתנו על מכאוביהם

*****

שלשת המפגשים שהיו לנו,
עם הגיאוגרף והמתכנן פרופ' ראסם חמייסי,
עם ראש המועצה ד"ר יוסף עוואודה
ועם כהן הדת אבונה סימון חורי
הוסיפו רובד להבנת רחשי הלב והטענות
על קיפוח האוכלוסייה הערבית בכלל ובכפר כנא בפרט.

****

הצטערנו לשמוע את דבריהם, המשקפים מציאות
שהגיעה העת לשנות אותה.

*****

התרשמנו מהבנייה המפוארת
של הכנסיות בכפר שנחשב מקום קדוש
ושנכלל במפת המקומות בהם פעל ישוע.

******

התרשמנו מהיישוב התוסס
ומשפע חנויות ובתי העסק
והמשרדים הרבים
של בעלי המקצועות החופשיים.

****

האוכל במקום בו סעדנו
היה לנו טעים ביותר.

****
אהבנו במיוחד את הלבביות והחביבות
של האנשים המועטים שפגשנו ואיתם שוחחנו

*****
חשיבות סיור זה הייתה מהנכונות הדדית
להשמיע ולשמוע ולהראות שדו קיום אפשרי

***** 

תודה

לראסם חמאיסי שארגן ותיאם את הסיור,
הרצה  לנו בהרחבה עליו
וליווה אותנו במשך הסיור ברגל

****

תודה לראש המועצה עיז-אלדין אמארה
שהקדיש לנו מזמנו ושוחח איתנו

****
תודה לכהן הדת אבונה סימון חורי
שפתח לנו את דלתות הכנסייה,
אירח אותנו בלבביות,
דבריו שיצאו מהלב היו מעניינים ומרתקים

*****

תודה לעאמר עואודה,
המדריך שהוביל אותנו בסיור ברגל
והסביר לנו בהרחבה ובנחמדות

****

תודה לאנשי חומוס המעין
על האוכל הטעים ועל השפע שהרעיפו עלינו

*****

תודה לבעל חנות הירקות והפירות
שהשקה אותנו במיץ הרימונים 

****

תודה לגברת האלמונית ליד חנות הירקות והפירות
שהוציאה לי כיסא מהחנות שלה כדי שאוכל לשבת

*****
תודה לאדם האלמוני
שאותנו שאלנו על קיצור דרך
והציע להסיע אותי כדי לחסוך את ההליכה

*****