הטיול אליו יצאנו ביום רביעי (9/11/2016) היה נוסף בסדרת "טיולי החקר" אותה רז גורן ואני מקיימים לאחרונה באמצע השבוע ואליה מצטרפים חברים מעת לעת.

 

לארגון ותכנון הטיול היה שותף עומר שדה מקיבוץ נחשון. הכרנו איש את רעהו לפני שנה בכנס תיירות אופניים השנתי שמארגנת המועצה האזורית מטה יהודה. בהמשך זמן גלגלנו רעיון  שנדווש יחד  באזור מגוריו. שפניתי אליו לפני מספר שבועות, הוא נענה להצעתי שנקיים את הטיול במסלול, להלן. קבענו שנתכנס בחצר קיבוץ נחשון וממנה נצא ואליה נחזור שנסיים.

 

החבורה שהתכנסה בשעת בוקר מוקדמת כללה אנשים שרובם מתגוררים באזור המרכז. אלה הם: עומר שדה, עירית פלג ובועז מוצ'ניק (קיבוץ נחשון), שאול אדלר (בית מאיר), שלמה וילר (כפר דניאל), עופר צינדר (מודיעין), עמית פינקלשטין (באר יעקב), חיים רובינציק (מושב ביצרון), רז גורן (כפר יונה) ואני (מבשרת ציון).

 

יצאנו לדרך עשרה. לאחר כשליש מהמסלול עזבו אותנו בגלל אילוצי זמן שאול ושלמה. כך, הגענו להפסקת האמצע שמונה. לקראת סיום גם רז שאזל לו הזמן "חתך" והחמיץ את הקטע האחרון. סיימנו את הטיול שבעה.

 

את המסלול הטיול תכננתי בעצה אחת עם עומר שדה. יש לי חיבה רבה לאזור בו טיילנו, בגלל שתי סיבות: האחת, התוכן הגאוגרפי וההיסטורי העשיר והמרתק שהוא אוצר בתוכו כפי שיוצג בסיפור כאן. הסיבה האחרת, זה האזור בו התחלתי את דרכי הראשונה כרוכב באופני השטח לפני כחמש שנים ומאז טיילתי בו פעמים רבות.

 

בתחילת הדרך הובלתי את הקבוצה. חיש מהר מצאתי עצמי אחור. התעכבתי לצלם. עומר החליף אבל העדיף להעביר את שרביט ההובלה לבועז שמכיר כל דרך, כל שביל וכל סינגל באזור. במספר נקודות של התלבטות קלה, נדרשנו והחלטנו יחד מה יהיה הקטע הבא של המסלול.

 

*******

מסלול הטיול,
מעגלי עם כיוון השעון
התחלה וסיום בחצר קיבוץ נחשון

 

 

חלקים מקטעי המסלול מתועדים בטיולים קודמים:
דרום ומזרח גבעות מודיעין ומזרח עמק איילון
ממתחם לטרון לעמק איילון והגבעות סביבו
בין משמר איילון ונען, במערב השפלה הנמוכה ובמזרח מישור חוף
מלטרון ליער המגינים וחזרה דרך משמר איילון
בשפלה הנמוכה, בין לטרון ונחשון לתל גזר
ממרחב לטרון לגבעות נחשון וליער המגינים

 

מטרת הטיול
ללמוד ולהכיר את מרחב השפלה הצפונית בו נמצאו
חלק מרצועת שטח ההפקר
ומובלעת לטרון הירדנית
במשך שני העשורים הראשונים

על מהות האזור ארשה לצטט את דברי פרופ' גדעון ביגר, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת  תל אביב, שהיה מורה שלי בעת לימודי באוניברסיטה העברית והמשך הזמן הפך להיות עמית במקצוע.

"שטח הפקר הוא שטח במעמד מיוחד, הנמצא על פי רוב בין שתי מדינות שביניהן גבול משותף אך הן לא הסכימו על מיקומו המדויק. מצב זה הוליד לפעמים אזורים שאינם שייכים לשום צד, בין קו הגבול של צד אחד לקו הגבול של הצד האחר. בשטח זה אין ריבונות חוקית לשום צד, ולכן הוא מכונה "שטח הפקר".
מינוח זה הופיע לראשונה במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית באירופה כדי לתאר את השטחים שבין חפירות הלוחמים משני הצדדים. לימים הוא נעשה למושג המשמש בעת קביעת גבולות מדיניים. עד היום קיים שטח הפקר בין דרום קוריאה לצפון קוריאה ובין קפריסין הריבונית לקפריסין הטורקית.
קביעת קווי שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן באביב 1949 ("הקו הירוק") יצרה כמה שטחי הפקר, בשל אי הסכמה ובהירות אשר למיקום הקו המפריד – בשל מיקום הלוחמים עם קביעת הפסקת האש. שטחי הפקר קטנים השתרעו לאורך הקו העירוני בירושלים. שטח ההפקר הגדול השתרע בסמוך למנזר לטרון.
המנזר ותחנת המשטרה הסמוכה לו נתפסו בידי הלגיון העבר ירדני במלחמת הקוממיות, והניסיונות לכבוש שטח זה, שבו עבר הכביש הראשי בין תל אביב לירושלים וגם צינור המים ממעיינות הירקון לירושלים, עלו בתוהו. עם הפסקת האש התבססו כוחות צה"ל על הגבעות ממערב, צפון ודרום לתחנת המשטרה ולעמק איילון, והירדנים החזיקו בגבעות שממזרח, במנזר ובתחנת המשטרה.
הסכם שביתת הנשק סימן על המפות שני קווים מקבילים, שממזרחם ישבו הירדנים וממערבם מדינת ישראל. המנזר ותחנת המשטרה נשארו בשטח הירדני, אך שטח נרחב, כ-44 קמ"ר (44 אלף דונם), נשאר בשטח ההפקר. בשנים 1949-1967 עיבדו חקלאים משני הצדדים שטחים בשטח ההפקר, מה שגרם לתקריות, כמו "קרב הטרקטורים הגדול" ב-1965, אך שום צד לא הקים מבני קבע בשטח. אף שישראל ביקשה כמה פעמים לחלק את השטח בינה לבין ירדן, לא הסכימה ירדן לשום שינוי במצב.
במלחמת ששת הימים נכבש השטח בידי צה"ל. ישראל לא הכריזה ששטח ההפקר צורף למדינת ישראל, אך בפועל היא מתייחסת אליו כחלק מהשטח הריבוני של המדינה. בשטח הוקם פארק "מיני ישראל", ונעשות בו פעולות חקלאיות והנדסיות ובהן סלילת הכביש המהיר בין ירושלים לתל אביב.
העיר מודיעין, שהחלה להיבנות על ידי מדינת ישראל בשנות ה-80, נבנתה כולה בשטח מדינת ישראל הריבונית. מכבים ורעות נבנו בחלקן בשטח ההפקר. עם צירופן למודיעין, חלק מהשטח הבנוי של העיר נמצא בשטח ההפקר. לכן נראה שיש בסיס לטענת האיחוד האירופי, כי מודיעין נמצאת בחלקה בשטח ההפקר, שגם ישראל, כאמור, לא צירפה באופן רשמי לשטח המדינה.

 

 

 

*******

האזור, השפלה הצפונית

הגאוגרפיה של עמק איילון,

מיקומו בין הרי ירושלים במזרח,
גבעות השפלה הגבוהה מדרום ומצפון,
גבעות השפלה הנמוכה ממערב
גובה נע בין 140 ל-200 מטרים מעל פני הים,
שטחו כ–40 קילומטרים רבועים
וקרקעותיו פוריות
הוא אחד מחמישה עמקים והגדול ביניהם שנוצרו במפגש 
של התפר הגאולוגי שנקרא "קו התלם" (כיוונו צפון -דרום)
בין הדום הר חברון והרי ירושלים ובין השפלה
עם קו העתק הנחלים שכיוונו מזרח -מערב

 

שתי אונות עמק איילון משתרעות בערוצי נחל איילון ונחל נחשון

נחל איילון מוכר בעבר בשמו הערבי: וָאדִי מוּסְרָרָה.  יש המפרשים את השם הערבי במשמעות "צרורות אבנים" (صرّة "צֻרָה"= צרור). את שמו העברי קיבל מעמק איילון בו הוא עובר, לאורכו. השמות הקודמים של הנחל: w. Salman, w. Kabir, w. Salama, w. Musrara. בעבר נחל איילון היה נחל איתן וכיום הוא נחל אכזב, מוצאו בהרי יהודה דרומית לרמאללה ונשפך לנחל הירקון בתל אביב. אורכו הכולל של הנחל הוא כחמישים קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו כ-815 קילומטר רבוע. הנחל כיום הוא היובל המרכזי והעיקרי של נחל הירקון. זה תחום אגן הניקוז של שניהם.

יובליו של נחל איילון בהרי יהודה הם נחל בית חנן, נחל כפירה, נחל החמישה, נחל יתלה, נחל אילן, נחל שורש, נחל בית חורון. בתחילה זורם הנחל בעמק איילון, משם הוא נכנס למאגר איילון וממשיך בגבעות השפלה מזרחית ליישובים כפר שמואל ומשמר איילון. נחל איילון ממשיך לזרום מהשפלה ואליו מגיעים יובלים נוספים ממהר והם נחל נטוף, נחל מודיעים, נחל נבלט). ויובליו האחרים מגבעות השפלה נחל נחשון, נחל מאיר, נחל גזר, נחל עזריה, נחל ענבה, נחל דניאל, נחל גמזו נחל בית עריף, לכיוון כללי של צפון מערב. מערבית לנמל התעופה בן-גוריון, מתחברים אליו שני יובליו הגדולים נחל שפריר ונחל יהוד אליו התחבר נחל אונו. בהמשך הנחל נכנס לפארק אריאל שרון בקצהו המזרחי של הפארק מתחת לכביש 412 וחוצה אותו לכל אורכו עד שהוא מתועל לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב. מנקודה זו ועד קרוב לשפך הוא זורם לכיוון צפון בתעלה בין נתיבי הכביש המהיר. נחל איילון נשפך לנחל הירקון ודרכו לים התיכון. נקודת המפגש עם הירקון יוצרת לשון יבשה המפרידה בין הנחלים ונקראת "פארק ראש הציפור", בשל צורת השטח במבט מהאוויר. היא נמצאת בשטחו של פארק הירקון.

 

*******
מעט היסטוריה על קצה המזלג

העבר הרחוק

"שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"

בעת מסע כיבושיו של יהושע הגבעונים נכנעו לו. אז חמש מלכי האמורי: ירושלים חברון, ירמות, לכיש ועגלון הכריזו מלחמה עליהם (ספר יהושע י') (ג) וַיִּשְׁלַח אֲדנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ אֶל הוהָם מֶלֶךְ חֶבְרון וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלון לֵאמר: (ד) עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעון כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהושֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ה) וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ מֶלֶךְ חֶבְרון מֶלֶךְ יַרְמוּת  מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלון הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעון וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ:  (ו) וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעון אֶל יְהושֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמר אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהושִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמרִי ישְׁבֵי הָהָר: (ז) וַיַּעַל יְהושֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּו וְכל גִּבּורֵי הֶחָיִל:" יהושע נדרש  לממש את הברית שכרת עם הגבעונים. מלכי האמורי יוצאים למלחמה נגד גבעון, והם פונים בלי היסוס ליהושע: "אל תרף ידיך מעבדיך." יהושע, שנמצא אז בגלגל בבקעת הירדן עלה במסע מלחמה מהיר מגלגל לגבעון בהר. לאחר במסע לילי ארוך יהושע תקף את צבאות המלכים.  מלכי האמורי נסוגו במנוסה מערבה, לכיוון בית חורון: " יהושע רדף אחרי מלכי האמורי. השעה התאחרה והוא חשש שלא יספיק לסיים את הקרב עד חשכה בחסותה יוכלו חיילי האמורי לברוח. מכיוון שהם מכירים את השטח טוב יותר מבני ישראל, לא יוכל יהושע לנצל את הניצחון ולהשמיד את צבא האמורי יהושע נדרש לעוד כמה שעות-אור. ועל כן הוא צווה שֶׁמֶשׁ בְּגִבעון דּום וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלון: "(ט) וַיָּבא אֲלֵיהֶם יְהושֻׁעַ פִּתְאם כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל: (י) וַיְהֻמֵּם ה' לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדולָה בְּגִבְעון וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חורן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה: (י: ט-י). (יב) אָז יְדַבֵּר יְהושֻׁעַ לה' בְּיּום תֵּת ה' אֶת הָאֱמרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעון דּום וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלון: (יג) וַיִּדּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקּם גּוי איְבָיו הֲלא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלא אָץ לָבוא כְּיום תָּמִים: (י: יב-יג). השמש איחר לשקוע כיום שלם.

 

קרב אמאוס

בעמק איילון התרחש "קרב אמאוס" הוא הקרב השלישי בסדרת הקרבות בין החשמונאים לממלכה הסלאוקית. הוא התקיים במסגרת מרד החשמונאים שהתרחש בסתיו של שנת 165 לפנה"ס ליד אמאוס.. לאחר שתי מפלות של הצבא הסלאוקי, יצאו ניקנור בן פטרוקלוס וגורגיאס, בראש צבא גדול וכוח עזר רב למבצע לדיכוי המרד, נגד יהודה ואנשיו. קרב אסטרטגי מזהיר זה גילה כישורים צבאיים מעולים אצל החשמונאים, והסתיים בניצחון מובהק של יהודה המקבי ואנשיו, שנשק ושלל רב נפל בחלקם.

אמאוס ניקופוליס

במקום זה המזוהה עם אמאוס, לפי האמונה נוצרית, התגלה ישוע הנוצרי לשני תלמידיו, לאחר תחייתו מן המתים. 

"לה טורון דה שבלייה"

הצלבנים העריכו את עמק איילון כנכס אסטרטגי והקימו בו את מבצר לטרון ("לה טורון דה שבלייה" – מגדל האבירים בצרפתית). הוא הוקם כדי לתת מענה לבעיית חוסר הביטחון בתנועה בדרכים העולות לירושלים והוחזק על ידי מסדר הטמפלרים. המבצר  וננטש בשנת 1187 ונהרס לחלוטין בידי המוסלמים שכבשו את הארץ אחרי קרב קרני חיטין. שמו של המבצר שובש על ידי התושבים המקומיים הערבים ללטרון ושם זה נשאר עד עצם היום הזה.

*******
האזור מאז שלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות

בשלהי התקופה העות'מאנית מבחינה מנהלית,

המערכה במלחמת העולם הראשונה,

האזור לא כוסה בצורה מיטבית בתרשימי הקרבות. מדובר בסיפור מעט מסובך. ננסה לעשות מעט סדר במספר שורות באדיבות ערן תירוש יו"ר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל:

לאחר הבקעת הקו העות'מאני הקדמי בין באר-שבע לעזה בסוף חודש אוקטובר 1917, נערכו במהלך השבועיים הראשונים של נובמבר מספר קרבות בין הכוחות העות'מאניים הנסוגים לבין כוחות בעלות הברית (חיל המשלוח המצרי – צבא אלנבי) בצפון הנגב ובפלשת. ב-15 בנובמבר הסתערו פרשי יאומנרי בריטים על רכס אבו שושה (תל גזר – רכס בקוע / יער המגנים) החולש על קטע מדרך יפו – ירושלים, סמוך לאל-קובאב (סביבת משמר איילון / כפר בן נון). צפון-מערבה משם, השתלטו פרשים אוסטרלים מדיביזיית אנז"ק על סביבת רמלה ולוד. בהמשך, הדיביזיה האוסטרלית הרכובה נעה קדימה והתמקמה סביב אל-קובאב, המשקיפה ממערב על עמק איילון.
בשלב זה נוצר פיצול בין הכוחות העות'מאניים. הארמיה השמינית נסוגה אל עבר הגדה הצפונית של הירקון בעוד הארמיה השביעית נסוגה אל עבר הרי ירושלים. האזור הטרשי בדרום-מערב השומרון (מצפון למודיעין של היום) חצץ בין הארמיות העות'מאניות ולמספר ימים היה ללא נוכחות צבאית משמעותית. הגנרל אלנבי החליט לדחוק בכוחותיו היגעים (לאחר למעלה משבועיים של תנועה ולחימה ועם קווי אספקה ארוכים ומקוטעים) ולתקוף את הארמיה העות'מאנית השביעית, תוך כוונה לאגף את ירושלים מצפון ובכך להכריח את העות'מאנים לסגת מהעיר מזרחה, ללא קרב.
ב-18 בנובמבר החלה המתקפה הראשונה על ירושלים, מתקפה שזכתה מאוחר יותר לכינוי "קרב נבי סמואל". בתאריך זה נעו שתי דיביזיות פרשים אל עבר הרי ירושלים ובית-אל. דיביזיית היאומנרי הרכובה חצתה את גבעות בן שמן ומודיעין ונעה אל עבר אזור מעלה בית חורון. שני גדודים מהדיביזיה האוסטרלית הרכובה חצו את עמק איילון והתקדמו באיטיות אל תוך הגבעות הטרשיות החולשות ממערב על חלקו הצפוני של העמק (בין שעלבים לבין רעות של היום). בשעות אחרי הצהרים החל התקפה על אזור לטרון ואמעוס. פטרול אוסטרלי הצליח לאגף את הרכס ולהגיע אל יאלו (תל איילון). לקראת שקיעה הגיעה פקודה לעצור את ההתקפה ולסגת חזרה לאל-קובאב. לנוכח קשיי פעילות פרשים בשטח הטרשי הוחלט להסיג את הדיביזיה האוסטרלית הרכובה לאחור.
למחרת, ב-19 בנובמבר, הצטרפו ללחימה שתי דיביזיות רגלים, ה-52 וה-75. דיביזיה 52 נעה ממערב דרך גבעות בן שמן ומודיעין, חצתה את צפון עמק איילון בדרכה לבית ליקיא ובמעלה ההרים אל עבר בית עינאן ואל-קוביבה. הדיביזיה ה-75 השתלטה על סביבת לטרון ואמעוס (מרבית הכוחות העות'מאניים שהחזיקו במקום נסוגו במהלך הלילה) והמשיכו מזרחה אל עבר באב אל-וואד וואדי עלי.

 

בתקופת השלטון הבריטי, כמו בתקופה העות'מאנית
מבחינה מנהלית חלק מהיישובים
בתחום מחוז ירושלים וחלק במחוז רמלה

בניית משטרת לטרון במסגרת מערך מצודות הטיגרט

משטרת לטרון  מדגם  מצודת טיגרט שהוקמה על ידי ממשלת המנדט בימי בראשית שנות ה-40 כלקח מדיכוי המרד הערבי הגדול. מצודה זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ. להרחבה ראו מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת וגם תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

 

אזור עמק איילון, מחוץ למפת ההתיישבות היהודית

 

טרם תחילת מלחמת העצמאות  ובמהלכה
לטרון צומת אסטרטגית על כביש ירושלים תל אביב

במלחמת העצמאות,
חמישה קרבות קשים בין צה"ל והלגיון הערבי 
בין 25 במאי ו-18 ביולי 1948

סיכום מחקר על קרבות לטרון שבצעה מחלקת היסטוריה לאחר המלחמה

מבצע מכבי (בין 8 ל-16 במאי) – ב-8 במאי, פתחה ההגנה במבצע מכבי נגד צבא השחרור הערבי ששהה במספר כפרים לאורך כביש ירושלים ומנע הגעת אספקה לאוכלוסייה היהודית בעיר. חטיבת גבעתי איגפה ממערב וחטיבת הראל ממזרח. בין 9 ל-11 במאי גדוד מחטיבת הראל התמקם בגבעות שמצפון ומדרום לכביש. הגדוד ספג אש תופת מהארטילריה של צבא השחרור אולם הצליח להחזיק בעמדותיו ולהתחפר. ב-12 במאי תפסה חטיבת גבעתי את מחנה המעצר הבריטי שעל הכביש המוביל ללטרון אך נטשה אותו ביום הבא. בין 14 ל-15 במאי, תפס גדוד 52 של החטיבה את הכפרים אבו שושה, אל-נעני ואל קובאב צפונית ללטרון ובכך ניתק את הגישה מהעיר רמלה אל האזור. ממזרח, חיילי חטיבת הראל תפסו את דיר איוב ב-15 במאי אך נטשו את הכפר ביום הבא. בזמן הקרבות באזור לטרון קיבלה חטיבת גבעתי הוראה להתפרש מחדש בחזית הדרומית בשל התקדמות הצבא המצרי. חטיבת הראל קיבלה הוראה להישאר באזור ירושלים. התוצאה עזיבת האזור מבלי להבין את חשיבותו האסטרטגית העליונה.

 

 

השתלטות הלגיון – טרם פלישת צבאות ערב, ב-14 במאי השתלט הלגיון הערבי על משטרת לטרון עם עזיבת הכוחות הבריטיים. 

מבצע בן נון א' – בלילה שבין 24 במאי 1948 ל-25 במאי נערך ניסיון ראשון לכבוש את לטרון במסגרת מבצע בן נון א'. הכוח התוקף, בפיקודו של שלמה שמיר , קצין לשעבר בצבא הבריטי, כלל את חטיבה שבע שאך זה הוקמה, מתוגברת בגדוד 32 מחטיבת "אלכסנדרוני". הכוח הורכב מלוחמים ברמות הכשרה שונות, חלקם אנשי פלמ"ח, חלקם אנשי חי"ש וחלקם אנשי גח"ל שעלו לארץ זמן קצר לפני כן. עקב העדר מידע מודיעיני מהימן, לא היה ידוע לפיקוד הישראלי, שכוח האויב במתחם לטרון נהנה מעדיפות מספרית ואיכותית גדולה על הכוח התוקף. הכוח נכשל בניסיונו לכבוש את הנקודות השולטות ברכס לטרון ונאלץ לסגת לאחר שספג אבידות קשות: כ-74 הרוגים, ששה שבויים ופצועים רבים. לוחמים ערביים מקומיים, מרביתם מהכפרים בית ג'יז ובית סוסין, מילאו תפקיד מרכזי בהדיפת המתקפה הישראלית, וזינבו בכוחות הנסוגים. מפקדת חטיבה 7 הבינה שהיא חייבת להשתלט על הכפרים הללו (שישבו על רכס הגבעות שמדרום לכביש לירושלים, מול רכס לטרון), לפני חידוש ההתקפה על מתחם לטרון, כדי לאבטח את אגפה הדרומי, ולחבור עם חטיבת "הראל" בפרוזדור ירושלים. בימים 25-28 במאי נכבשו שני הכפרים כמעט ללא התנגדות בשתי התקפות לילה, ותושביהם ברחו מהם. כיבוש הכפרים יצר מסדרון קרקעי בשליטת צה"ל, שעקף את חסימת הלגיון בלטרון, ואפשר מאוחר יותר את סלילת דרך עוקפת לירושלים ("דרך בורמה").

מבצע בן נון ב' – בליל 30/31 במאי 1948 נערך ניסיון שני לכבוש את מתחם לטרון, על ידי כוחות מחטיבה 7 בסיוע גדוד 52 מחטיבת "גבעתי". במהלך מבצע זה נעשה לראשונה שימוש נרחב בשיריוניות ובזחל"מים, ולכן נהוג לראות בו את הפעולה הראשונה של חיל השריון הישראלי. הכוחות הישראליים ערכו התקפת לילה בשני מאמצים עיקריים על עמדות הלגיון בחלקו המערבי של רכס לטרון ובחלקו המזרחי של הרכס. שתי ההתקפות נכשלו, מבלי שהצליחו ליצור איום רציני על מערך ההגנה של הלגיון, וכוחות צה"ל נסוגו לנקודות היציאה שלהם לאחר שספגו אבידות כבדות (49 הרוגים ועשרות פצועים). במהלך המבצע הצליח צוות קרב משולב מגדוד 73 של חטיבה 7 לפרוץ את טבעת ההגנה החיצונית של תחנת משטרת לטרון, אך ניסיונו לפרוץ אל תוך מבנה המשטרה נכשל, ושרידי הכוח התוקף נאלצו לסגת לאחר שספגו אבידות כבדות ביותר. בחצר המשטרה נותרו 31 הרוגים ישראלים וארבעה זחל"מים.

 

מבצע יורם – המחסור המחריף במזון בירושלים העברית, כתוצאה מכשלונות צה"ל לפרוץ את המצור שהטיל צבא עבר הירדן על העיר, ביחד עם החשש ש"ההפוגה הראשונה" במלחמה בא"י תיכנס לתוקף כאשר ירושלים עדיין מנותקת משאר חלקי המדינה היהודית, גרמו לבן-גוריון לדרוש מהמטכ"ל הישראלי לעשות ניסיון נוסף לכבוש את מתחם לטרון לפני מועד כניסת ההפוגה לתוקף (11 ביוני). הפעם הוחלט להטיל את המשימה על שתי חטיבות פלמ"ח – חטיבת "הראל", שהחזיקה בפרוזדור ירושלים, וחטיבת "יפתח", שהועברה במיוחד מהגליל לחזית ירושלים, כדי לתגבר את כוחות צה"ל באזור – תחת פיקוד יגאל אלון, מפקד השדה הבכיר של הפלמ"ח. לפי תכנית הפעולה נועד גדוד אחד מחטיבת "יפתח" לערוך פשיטות על עמדות הלגיון בחלק המערבי והצפון מערבי של מתחם לטרון, כדי להטעות את פיקוד הלגיון ולאלץ אותו לרכז את עתודותיו באזור זה, בעוד המתקפה העיקרית מונחתת מכיוון דרום, על עמדות הלגיון ברכסים ממזרח לכפר לטרון (מרכז מערך ההגנה של הלגיון). גדוד 5 של "הראל" נועד לכבוש את משלט י"ג (נ"ג 350), ולאחר כיבושו נועד גדוד 3 של "יפתח" לעבור דרכו, ולהשתלט על משלט י"ד (נ"ג 315), על הרכס מדרום לו. המבצע נערך בלילה שבין 8 ביוני ל-9 ביוני 1948. בגלל טעות בניווט תקף גדוד 5 את משלט י"ד במקום את יעדו המקורי. הגדוד שלא עמד על טעותו דיווח על כיבוש משלט י"ג, וגדוד 3 שנשלח לתגבר אותו בהתאם לתוכנית המקורית הופתע כאשר נתקל במכת אש של כוח הלגיון שהחזיק במשלט. מפקד הגדוד החליט לסגת לנקודת היציאה למרות שכמעט לא היו לו נפגעים, ובכך השאיר את גדוד 5 מבודד בלב מערך הלגיון. למרות זאת הצליח הגדוד בתום קרב ממושך וקשה להשתלט על משלט י"ד ולהדוף שורת התקפות נגד של כוחות הלגיון. דיווחים מהצד הירדני מלמדים, שפעולת הגדוד הייתה קרובה למוטט את מערך ההגנה של הלגיון, ואילו היה ניתן לתגבר אותו הוא היה גורם לנסיגת כוחות האויב. אולם ערפל הקרב והעדר כוחות עתודה זמינים גרמו לכך שמפקדת המבצע לא תיגברה את גדוד 5, והוא נאלץ לסגת עם שחר לאחר שספג 18 הרוגים ופצועים רבים. מבצע "יורם" הוכיח, שניתן היה לכבוש את מתחם לטרון, אילו הוטלה המשימה על כוחות חי"ר מנוסים ומאומנים היטב (דוגמת כוחות הפלמ"ח). למרות כישלון המבצע הוא היה קרוב מאוד להשגת יעדו, ויצר איום ממשי על מערך ההגנה של הלגיון.

 

עוד שני ניסיונות – למחרת מבצע יורם הורה בן-גוריון לצאת שוב עוד באותו לילה, אך נתקל בסירוב מפי יצחק רבין, סגנו של אלון. לויתור על תפיסת לטרון סייעה העובדה שבמהלך חודש יוני נפרצה דרך עוקפת לירושלים שכונתה דרך בורמה. מעבר ציוד בדרך זו לירושלים הקל על המצור והפך את "פקק לטרון" לחשוב פחות.
בקרבות עשרת הימים נעשו עוד שני ניסיונות לכבוש את לטרון:
בליל 15-16 ביולי 1948. במסגרת מבצע דני, תקפה פלוגה מחטיבת הראל את "רכס התותחים" (נ.ג 395) בחלקו המזרחי של רכס לטרון וכבשה בהסתערות את המשלט. הליגיון הערבי שחזה את ההתקפה, חוזק בגדוד משוריין שהחל כעבור זמן קצר בהתקפת נגד. לוחמי הראל לא צוידו בנשק נגד שריון. השחר עמד לעלות ומפקד הפלוגה החליט על נסיגה לפני שיכותר על ידי כוח הלגיון העדיף. הפלוגה השאירה במקום שלושה פצועים קשה שלא ניתן לטלטלם וחובש שהתנדב להישאר ולטפל בהם. ארבעתם נהרגו בידי הירדנים.
ב-18 ביולי 1948 לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתוקף, בוצע ניסיון לכבוש את תחנת המשטרה. המשימה הוטלה על פלוגה של חטיבת יפתח ועל מספר זחל"מים וטנק קרומוול של חטיבה 8. הטור המשוריין יצא מאל-קובאב והתקדם לעבר תחנת המשטרה בלטרון. כאשר הגיעו לתחנת השאיבה במחצית הדרך פתח הטנק באש על המשטרה. בעת שילוח הפגז השלישי נתקע התרמיל בקנה והטנק נאלץ לסגת כדי לתקן את התקלה. קשר לקוי גרם לכך שמפקד שדרת הזחל"מים ראה בכך אות לנסיגה ופקד על הזחל"מים לסגת. מפקד הפעולה לא רצה לסכן את חיל הרגלים בהתקפה ללא סיוע ופקד על נסיגה כללית

בתום מלחמת העצמאות מרחב לטרון מחוץ לשליטת ישראל 

 

*******
האזור בשני העשורים הראשונים

 

 

מלחמת ששת הימים,
כיבוש מובלעת לטרון ושטח ההפקר,
אלוף פקוד מרכז אלוף עוזי נרקיס
החליט על דעת עצמו לחסל את המובלעת
ולפנות ולהרוס את הכפרים, אמעוס, יאלו ובית נובא

******

האזור כיום

 

כביש 1 (אַחַת) הוא כביש ראשי המחבר בין תל אביב, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים-תל אביב". למרות השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57). אורכו הכולל של הכביש הוא 96 קילומטרים והוא מורכב משלושה חלקים עיקריים: 1. כביש מהיר המתחיל במחלף קיבוץ גלויות בתל אביב, בהתפצלות מנתיבי איילון, חולף על פני נמל התעופה בן-גוריון והעיר לוד ומגיע עד לשער הגיא. 2. העלייה ההיסטורית לירושלים ממחלף שער הגיא. 3. כביש ירושלים-ים המלח (או כביש ירושלים-יריחו). חלק זה מסתיים בצומת בית הערבה, צומת מפגש עם כביש 90 בסמוך לקיבוץ בית הערבה בבקעת ים המלח. מצומת זה נמשך חלק נוסף באורך של חמישה קילומטר הסגור לציבור אך נמצא בשימוש צה"ל, ומוביל לגשר עבדאללה ההרוס. מעבר לנהר הירדן קיים כביש המשך.

קטע הכביש המהיר – בשנת 1965 החל תכנון כביש מהיר מתל אביב לנמל התעופה בן-גוריון, בתוואי צמוד למסילת הרכבת מתל אביב ללוד. בנייתו שהייתה אמורה להסתיים ב-1966 התעכבה ולבסוף נחנך ב-26 בפברואר 1970 הכביש מחלף גנות – נתב"ג (המסלול הצפוני בלבד, שהתנועה בו נעה בשני הכיוונים). לקראת פתיחתו של הקטע נחנך באוקטובר 1969 הגשר הראשון של מחלף גנות. הקטע מגנות לנמל התעופה תוכנן מתוך מחשבה להרחיבו בעתיד לכיוון ירושלים ולתל אביב, ללא החלטה על התוואי המדויק. לאחר מכן הוחלט לבנות את הכביש המהיר בין תל אביב למחלף שער הגיא בתוואי חדש דרך לטרון, במקום להרחיב את הכביש הישן (כביש 44). קטע הדרך גנות – לטרון ארוך ב-10 קילומטרים מהכביש הישן (עקב מעקף סביב לוד ובן שמן), אך הנסיעה בו מהירה יותר בשל תכנונו ככביש מהיר עם מיעוט צמתים ומחלפים. אחד הנוסעים הראשונים בחלק החדש של הכביש היה נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו בישראל בנובמבר 1977. היה זה עוד לפני שנסתיימה סלילת הכביש. ראש הממשלה באותה תקופה, מנחם בגין התעקש שסאדאת יסע בכביש המהיר כדי שיתרשם מהפיתוח בישראל. מספר שבועות לאחר מכן, בינואר 1978 נחנך הקטע בין לטרון לשער הגיא, וביולי 1978 נפתח הקטע לנסיעה לכל אורכו בין מחלף קיבוץ גלויות ועד לטרון (שם התחבר עם הכביש הישן), אך עם רמזורים זמניים ונתיב בודד בחלקים מסוימים. הקטע כולו נחנך רשמית באוגוסט 1979 בטקס חגיגי ומתוקשר. את הסרט גזר ראש הממשלה מנחם בגין.

 

*****

קטעי המסלול, המראות והמקומות

*******

קטע ראשון, מערבי

יציאה מקיבוץ נחשון צפונה
על דרך הפטרולים ממערב לעמק איילון (סימון שביל שחור)
הגעה לכביש 424. פאתי מתקן המשטרה מול כפר בן נון
כניסה ליער קק"ל בו נמצאים שרידי הכפר אל קובב
והיום יער התנדבות ויער הלח"י בו נמצאת האנדרטה המרכזית של הלח"י
ירידה למרגלות הסכר של מאגר איילון

 

נחשון הוא קיבוץ  השייך למועצה אזורית מטה יהודה. הקיבוץ הוקם בשנת 1950 על ידי אנשי "השומר הצעיר" מחו"ל ומהארץ. שמו של הקיבוץ הוא כשמו של מבצע נחשון שהוביל לפריצת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. ציוני דרך בתולדות הקיבוץ

 

כביש 424 העובר במושב משמר איילון ובשולי כפר בן נון, להלן, , היווה ציר תנועה מרכזי לירושלים. למעשה כביש זה נמצא על תוואי הדרך ההיסטורית בין יפו דרך רמלה לירושלים. במלחמת העצמאות ולאחריה בעת שמובלעת לטרון הייתה שטח הפקר ובלטרון שלט הלגיון הירדני כביש זה היה בשימוש יישובי הסביבה. לאחר מלחמת ששת הימים ועד שנת 1978 חזר ושימש כביש זה את התנועה לירושלים. לאחר סלילת קטע כביש 1 מנמל התעופה לוד לעבר לטרון חזר והפך כביש 424 להיות כביש אזורי. היום כביש זה, בעיקר בסוף שבוע  מהווה הכביש זה מסלול רכיבה מועדף לרוכבי אופני כביש.

 

כפר בן נון – היישוב נוסד בשנת 1952 על ידי תנועת העובד הציוני באזור בו שכן הכפר הערבי אל קובאב, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות במאי 1948, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. בכפר יושבו עולים רומנים ובני ארצות מזרח אירופה אחרים אשר עלו לארץ באותה תקופה וכן מספר משפחות מצפון אפריקה. הכפר נקרא בתחילה "משמר אילון ב'" כיוון שהוקם בצמוד ליישוב משמר אילון שנוסד כשנתיים לפני כן באותו אזור, כעבור זמן מה נקבע שם המושב לשמו הנוכחי. שם הכפר נקרא על שם "מבצע בן נון ב'" בו ניסתה חטיבה 7 לפרוץ את הדרך לירושלים מאזור עמק איילון ולטרון הסמוך בסוף חודש מאי 1948. הכפר כמו גם המבצע נקראו על שם יהושע בן-נון שהקרב המפורסם שלו בחמשת מלכי האמורי התרחש באזור ובו אמר את המשפט המפורסם "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". עד מלחמת ששת הימים היה הכפר יישוב ספר שסבל מאירועים ביטחוניים (מסתננים), נטישת תושבים בשל הקרבה לגבול הירדני. בתחילת שנות ה-70 היה הכפר חצי נטוש. ואולם, במהלך שנות ה-70 החלו תושבים מחוץ לכפר, רובם עירוניים ובעלי מקצועות חופשיים, לרכוש משקים ולהתיישב בכפר במטרה לשפר את איכות חייהם (ולנסות קצת את מזלם בחקלאות). מגמה זו הלכה והתחזקה במהלך שנות ה-80 ואילך, וכיום האוכלוסייה בכפר מגוונת בצאצאי התושבים הראשונים לצד אוכלוסייה שהתיישבה בכפר מאז ועד היום והיא בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים מגוונים והשכלה בתחומים רבים. בכפר מתגוררות כ-80 משפחות במשקים חקלאיים, כ-5 משפחות ב"משקי העזר", וכ-60 משפחות, רובן של בני המושב אשר נשארו לחיות בכפר ומתגוררות בהרחבה שהוקמה במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים

 

 

משמר איילון – הוא מושב הנמצא בתחום המוניציפלי של מועצה אזורית גזר ומשתייך לתנועת המושבים. המושב נוסד בשנת 1948, על ידי גרעין מתיישבים מצ'כוסלובקיה. היישוב הוקם על מנת לבסס את האחיזה היהודית בסמוך לקו שביתת הנשק מול מובלעת לטרון, כ 5 ק"מ בכיוון דרום-מזרח. המושב הוקם על גבי חורבותיו של הכפר הערבי אל קובאב. שם המושב ניתן בשל חשיבות מיקומו: צופה על עמק איילון, המוזכר במלחמתו של יהשוע כנגד מלכי האמורי בכיבוש הארץ: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה … וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" ונמצא על תוואי הדרך ההיסטורית בין יפו דרך רמלה לירושלים. בסמוך למושב נטעו יוצאי תנועת לח"י יער להנצחת תנועתם. ביער הוקמה אנדרטה לזכר נופלי המחתרת. כיום מונה המושב כ 500 תושבים, העוסקים במקצועות חופשיים או באחד מענפי החקלאות הפעילים במושב – גידולי שדה, נבטים, רפת בקר ומטעי זיתים. היישוב נותן אפשרות קליטה ובשנים האחרונות הגדיל את מספר התושבים שלו על ידי הרחבה קהילתית, חלק מהתושבים שנקלטו ליישוב גרים במשקי ההורים וחלק אחר במגרשים שבהרחבות. מרביתם בני מייסדי הישוב שהחליטו לגור ליד הוריהם וחלק קטן מגיע ממקומות שונים בארץ, בכדי ליהנות מהיתרונות הרבים של החיים ביישוב.

 

 

 

אל קובב  כפר הערבי על עייו הוקם היישוב משמר איילון היה שיך לנפת רמלה. תושביו גורשו או נמלטו בחודש יולי 1948 כחלק מהכיבושים במבצע דני בקרבות עשרת הימים שנועד להרחיב את המרחב המחבר בין ירושלים ובין השפלה מישור החוף. משמעות שמו של הכפר היא "הכיפות", ומקור השם ככל הנראה בצורת הגבעות עליהן שכן. הכפר השתייך לקבוצת כפרים שכונו עִרְקִיַּאת (הגבעות הקטנות), ששכנו בין המישור ממערב להרים שממזרח. בשלהי המאה ה-19 היה הכפר מוקף בגדרות צבר ובעצי זית, ובתיו היו בנויים מלבני בוץ וקש. מאוחר יותר נבנו הבתים מבוץ ואבן, בצמוד זה לזה. בשנת 1944-45 נמנו בכפר 1,980 תושבים מוסלמים. באותה עת השתרעו אדמות הכפר על 13,918 דונם, מהם 861 שנרכשו בידי יהודים ועליהם הוקם בשנת 1945 קיבוץ גזר. פרנסת התושבים התבססה על גידולים חקלאיים (דגנים, ירקות ופירות) וגידול בעלי חיים. כבר ב-15 במאי 1948 במסגרת המאמצים לפתוח מחדש לתנועה את הכביש הראשי לירושלים כבשה יחידה מחטיבת גבעתי את כפר.  האחיזה הישראלית בכפר בשבועיים הראשונים לכיבושו הייתה רופפת. הכפר נכבש שוב בתחילת יוני 1948, בידי חטיבת יפתח, במבצע יורם בניסיון להקשות על הכוחות הערביים במהלך אחד הקרבות על אל-לטרון. בעקבות קרבות עשרת הימים, ב-11 ביולי, תושבי האזור נמלטו ממנו כתוצאה מהתקפות באזור לוד ורמלה ונאלצו לפנות לכיוון רמַאללה משום שהמעבר בכביש הראשי נחסם בידי הכוחות הישראלים באל-קֻבּאבּ. מספר חודשים לאחר מכן כפר זה נהרס כמעט כליל ועל עייו, כאמור, הוקם מושב משמר איילון, בשנת 1949. בגבעה מיוערת ממערב למושב משמר איילון נמצא חלק מאתר הכפר אל קובב. בית-הספר של הכפר נותר על תילו, וכך גם מספר בתי אבן, שחלקם מאוכלסים על ידי תושבי משמר איילון. בשנת 1952 נבנה על חלק מאדמות הכפר מושב בן נון.

יער התנדבות ובו אנדרטה חדשה, חקוקה על סלע, המנציחה את לוחמי החטיבה שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה והשנייה. סמוך לאנדרטה נמצא חניון נופש נאה גדול, המוקדש לזכרו של אברהם קולודני, לוחם הבריגדה

אנדרטת לח"י – שביל עשוי שתי רצועות בטון לבן וביניהן רצועה של חלוקי בזלת מוביל לאנדרטה, יצירתה של הפסלת איילת ביתן-שלונסקי. האנדרטה, הבנויה שני לוחות בטון לבן, מנציחה את זכרם של 127 חברי מחתרת לח"י. שני הלוחות נוטים בקצותיהם זה אל זה כך שהם יוצרים צורת משולש שגובהו כ-10 מ'. בבסיס האנדרטה מוצב גזע מת גדול של עץ זית ובמפלס שמעליו צומח עץ זית חי. בעיצוב האנדרטה שאבה האמנית השראה משירו של אברהם שטרן ("יאיר") – "הרי את מקודשת לי מולדת". שם השיר, בכתב ידו של מייסדה ומפקדה הראשון של המחתרת, כתוב על האנדרטה. השיר כולו כתוב על שלט מתכת בכניסה לאנדרטה. מול האנדרטה ניצבים עמודי הנצחה לאנשי מחתרת לח"י ובצדם חניון נופש. נמשיך היישר לפנים. הדרך מתעקלת חיש קל ימינה ולאחר כ-350 מ' אנו יכולים לצפות מבין העצים במאגר איילון.

מאגר איילון – מאגר עונתי נמצא בחיבור של נחל איילון עם נחל נחשון ואוסף אליו את מי השיטפונות שהנחלים מביאים. סוללה ארוכה שהוקמה בשנות ה-60 סוכרת את מפגש הנחלים ולאחר סופת גשם ראויה לשמה נוצר מאחוריה מאגר גדול, ששטחו עשוי להגיע ל-400 דונם. המים במאגר, שנבנה בשטח של מחצבה נטושה, מחלחלים לאט-לאט ומעשירים את מי התהום. חברת מקורות מפעילה בסביבות המאגר כ-5 קידוחי הפקה, המספקים את מי התהום ליישובי הסביבה.

*******

קטע שני, צפוני

חציה מתחת כביש 1 לא רחוק מישפרו סנטר
וטיפוס בשביל ישראל ובדרך הפטרולים לשעלבים,
מעבר בתוך שעלבים ונוף איילון
התחברות לדרך חשמונאים המובילה למודיעין 
טיפוס מזרחה דרך מכלאת הבקר לדרך הפטרולים מצפון לעמק איילון 
ירידה דרומה לעמק איילון
בדרך מצפה כרמים הפסקה

שעלבים הנו קיבוץ חקלאי דתי משתייך למועצה האזורית גזר. פעילותו החקלאית של הקיבוץ מתמקדת בגידולי שדה, בקר ועופות. הקיבוץ הוקם בי”א באב תשי”א (1951) כישוב ספר בודד בכל האזור, על ידי גרעין נח”ל “שלהבת” של בוגרי תנועת הנוער ‘עזרא’ על אדמות הכפר הערבי “סלבית” שנכבש בידי צה”ל 3 שנים קודם לכן במלחמת העצמאות. השם “שעלבים” נזכר בתנ”ך עוד בימי יהושוע כחלק מנחלת שבט דן ומוזכר מספר פעמים נוספות. על רקע המיקום הגיאוגרפי המוכר מהתנ”ך ושימור השם הדומה בערבית, הוחלט להעניק למקום את שמו כממשיכו של הישוב הקדום. עושר של ממצאים ארכיאולוגיים במקום מעידים על התיישבות בתקופת הברונזה הקדומה והמאוחרת ובתקופה הישראלית, לצד כתובות יווניות, רומיות, מבנים ביזנטיים ומערות, גתות, מקוואות ובורות מים. במקום נמצאו ממצאים מבית כנסת שומרוני מהמאה ה-4 לספירה בו הכתובת “ד’ ימלוך לעולם ועד” ומוזאיקה בה שתי מנורות בעלות שבעה קנים. בשנת תשכ”א (1961) הקים רב הקיבוץ דאז הרב מאיר שלזינגר את אחת מישיבות ההסדר הראשונות בארץ בשטחי הקיבוץ, דבר אשר השפיעה רבות על אופיו של הקיבוץ, כאשר במשך השנים הפכה לקרית חינוך גדולה מסגרות חינוך מגיל הגן ובית הספר ועד ללימודי הוראה, כולל רבנות ודיינות. הקיבוץ מונה כיום כ-200 משפחות
בשנת 1994, הוקם בידי בוגרי ישיבת ההסדר הישוב “נוף איילון” הסמוך לשעלבים אשר גדל לכדי ישוב נפרד וגדול משעלבים הותיקה. קרית החינוך של הישיבה ונוף איילון פועלים כיום כיחידות עצמאיות, אך הקשר ההיסטורי נשמר ובאופן טבעי מגוון שיתופי פעולה מתקיימים בין הצדדים בחיי היומיום.

 

 

 

 

*******

קטע שלישי, מזרחי

ירידה לנחל איילון,
חצייתו לעבר נחל הכפירה,
לאורך נחל הכפירה
חציית כביש 3 לא רחוק מקצהו שליד מבוא חורון
דרומה בדרך הלבנה הרחבה שנסללה לטובת כניסת רכב לעבר אתר מנהרת הרכבת בנחל יתלה
עד מאגר מסילת ציון ליד מבוא חורון
ופניה מערבה

 

*******

קטע רביעי, דרומי מזרחי

ממאגר מסילת ציון, טיפוס בדרך סולינג שחיברה את אמעוס ובית נובא לכיוון תל איילון
בחצי העלייה חיתוך מערבה בדרך נוף
ובהמשך התחברות לסינגל השחור של פרק קנדה מעל גשר המסילה החדשה
דהריה בסינגל המשובח והזורם עד עמק המעיינות בפרק קנדה
מכאן המשך לכביש 3

 

מבוא חורון הוקם כבר בשנת 1970 על שרידי הכפר הפלסטיני בית נובא שנכבש ונהרס במלחמת ששת הימים. היישוב הוקם כשנה קודם לכן כקיבוץ של תנועת "עזרא" במקום בו נמצא היישוב מבוא מודיעים. בשנת 1974 הוקם במקומו הנוכחי והפך היות מושב שיתופי. בסוף שנות ה-90' היישוב הפך ליישוב קהילתי ובעקבות זה התרחב וגדל לממדיו המוכרים היום.

 

*******

קטע חמישי, דרומי מערבי

על כביש 3 וחצית מתחת לכביש 1 וטיפסנו לכיוון המבצר
בדרך עצירה  בבית הבד של מנזר לטרון
טיפוס למבצר לטרון לתצפית ולביקור באנדרטת חטיבה 7 
משם הם ירדו צפון מערבה למנזר והלאה לנחשון

 

מנזר לטרון נקרא מנזר גְבירתנו של שבעת המכאובים, הידוע יותר בשם מנזר השתקנים, הוא מנזר גברים בנדיקטיני-סיסטרסיאני-טרפיסטי. בשנת 1879 רכשו נזירות כרמליטיות שטחים חקלאיים מהכפר הערבי עמואס השוכן מצפון ללטרון. באותה עת לערך, בשנים 1876-1877, הקימו שני יזמים – אלכסנדר האוורד (במקור היה שמו איסכנדר עוואד) שהיה נוצרי בן העדה המרונית שמשפחתו הגיעה ממלטה והמקומי אמיל בטאט – בית מלון למרגלות גבעת לטרון שעליה שוכנים שרידיו של מבצר לטרון הצלבני. המלון נשא את השם "מלון המכבים", ושירת את תנועת הנוסעים מיפו לירושלים, מסע שנמשך באותן שנים כיומיים. בשנת 1892 נחנך קו הרכבת בין יפו לירושלים, והתמעטו נוסעי הכרכרות והמלון נמכר.
שמו של מבצר לטרון – "לֶה טוֹרוֹן דֶה שֶבַליֶיה" (Le toron des chevaliers; 'מגדל האבירים') – שובש עם השנים ל"לטרון"; והדבר הביא להתפתחות מסורת נוצרית, לפיה דיסמס, "הגנב הטוב" שנצלב לצד יֵשׁוּעַ (בלטינית "boni latronis"), נולד במקום.
בשנת 1887 הגיע לארץ ישראל נזיר טראפיסטי, במטרה להקים בלטרון מנזר. הנזיר, לואי וילה, רכש את בית המלון והתגורר במקום בגפו. ההחלטה להקים את המנזר דווקא באזור זה, התקבלה בשל קרבתו לאמאוס ניקופוליס, עיר רומית-ביזנטית עתיקה ששכנה ברכס לטרון, אותה המסורת הנוצרית מזהה אותה כאחד המקומות בהם התגלה יֵשׁוּעַ לשניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה. לאחר שלוש שנים, בשנת 1890, משהצטרפו אליו נזירים נוספים, המנזר נוסד. הנזירים קיבלו מהנזירות הכרמליטיות אשר אינן עוסקות בחקלאות חלק מהקרקע החקלאית שבבעלותן, והחלו להכשירה. הם נטעו בה עצי זית, כרמים, שדות דגנים וגינת ירקות, ובשטחים שלא כשרו לחקלאות ניטעו עצי אורן וברוש. הנזירים נתקלו בבעיה קשה של מחסור במים ונאלצו להתמודד עם יחס עוין מצד ערביי הכפרים הסמוכים, יחס שהשתפר עם הזמן, בין היתר, בזכות מרפאה שהקימו במנזר. הפטריארך הלטיני של ירושלים העניק למנזר את אוסף ספריו, ששימש בסיס לספריית המנזר.
במלחמת העולם הראשונה גרשו הטורקים את הנזירים שהיו נתיני צרפת, וחלקם גויסו לצבא ואף נהרגו בקרבות. המנזר הפך למחנה צבאי של הצבא העות'מאני ונגרם לו נזק כבד, הוא נבזז והספרייה הושמדה. הנזירים שבו אל המנזר החל בשנת 1919. בשנת 1926 החלה הרחבת מבנה המנזר בסגנון המוגדר על ידי הנזירים כ"סגנון רומנסקי-ביזנטי", ואט אט הוא לבש את דמותו המוכרת כיום. מלאכת הבנייה הסתיימה בשנת 1960, אך הכנסייה קודשה רק בשנת 1999.
בין 1948 ל-1967 נשלט המנזר בידי ירדן, והוא שכן על גבולו של שטח ההפקר שבין ירדן וישראל.

 

*******

סוף דבר

טיול  מעניין באזור מרתק 

יש  הרבה מה לומר ומה לספר עליו ועל תולדותיו

היה זה טיול ארוך, כחמש שעות, מחציתן בתנועה ומחציתן עצירות

ראוי לטייל ולתת תשומת לב מיוחדת
לאזור שדם רב הוקז בו מלחמת העצמאות ובסוף נותר בידי הלגיון הירדני
שטח הפקר שהתקיים במשך שני עשורים והיה סלע מחלוקת
יותר לא יהיה כזה!
היום לב ארץ בין ירושלים ובין תל אביב

 

לא סיימנו ללמוד על האזור מחכה לנו טיול נוסף לאזור  שלא הגענו אליו

 

*******

תודות,
לכל החברים שהשתתפו,
לעומר שסייע  בארגון,
לבועז שהוביל
ולרז שתמך בצילום

האלבום המלא של רז

*******