מנזר דיר חג'לה מדרום מזרח ליריחו10 בפברואר 2022

גלריית תמונות

מנזר דיר חג'לה הנמצא מדרום מזרח ליריחו נחשב בעבר למקום מבודד, מרוחק שהנגישות אליו אינה קלה.

במחצית שנות ה-90' של המאה הקודמת, עם סלילת כביש עוקף יריחו, הנגישות אליו השתפרה והוא הפך יעד תיירותי.

מסיבה שאינה ברורה, לא נכנסתי אף פעם לראות אותו.

הפעם הראשונה הייתה ביום שני 7 בפברואר 2022 בטיול שחבריי (מוטי ארמלין, יצחק פיפ רותם, אמיר יגאל, ניר עמית, ורדהבן חורין, מיכה ון ראלטה, מאיר רזניק, גדעון ויל) עשינו באזור החוף הצפון מערבי של ים המלח, חיבורו אל מורדות מדבר יהודה ואל גאון הירדן ממזרח ליריחו במקומות כמוצג במפה

****

מנזר דיר חג'לה וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

אל מנזר דיר חג'לה הגענו לאחר הביקור באתר קאסר אל יהוד

טרם הכניסה למנזר ולכנסייה התכנסנו בחניון הסמוך.

לאחר הפסקת אוכל קצרה זכינו לשמוע מפיו של מוטי ארמלין על המקום והמסורות הקשורות בו.

נכנסנו לחצר המנזר, עלינו לכנסייה בקומה השנייה, וביקרנו גם בבית המלאכה לפסיפסים.

גם כאן צלמתי והתמונות מובאות עם המידע אודות המנזר.

******

דרך הכניסה למנזר

מקשיבים למוטי, אבל לא כולם!

***

****

מנזר דֵיר חָגְ'לָה הוא מנזר יווני-אורתודוקסי,
השוכן במדבר יהודה צפונית לים המלח.

המנזר מוקדש לגֶּרָסימוֹס הקדוש, שעל פי המסורת,
הקים במקום לָאוּרַה (מרכז לנזירים מתבודדים) בתקופה הביזנטית.

מנזר דיר חג'לה שוכן בחורשה ירוקה ומטופחת,
ובה פינות אירוח מוצלות,
כשני קילומטר וחצי מצומת בית הערבה.

****

מבט מעל על המנזר

המנזר בנוי לגובה שתי קומות סביב חצר קְטוּרה (לא מקורה), המרוצפת לוחות אבן ובמרכזה בור מים.

בקומה הראשונה שוכנים המטבח וחדר האוכל של המנזר, וכן קפלת תפילה קטנה ודוכני מזכרות, בהם ניתן גם לרכוש תשמישי קדושה ותכריכים לקבורה. הכנסייה הגדולה וחדרי מגוריהם של הנזירים שוכנים בקומה השנייה.

צמוד למנזר ישנה אכסניה, המשמשת צליינים יוונים המבקרים במקום.

שם המנזר משמר את שם היישוב המקראי "בית חגלה", הנזכר בספר יהושע (ט"ו, ו) כנקודת הגבול המזרחית ביותר בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין.

יישוב בשם זה שכן במקום בתקופה הביזנטית, זאת על פי המופיע במפת מידבא מהמאה השישית.

המסורת היהודית מצביעה על אזור זה בצפון ים המלח כמקום בו חצה יהושע בן נון את הירדן, וממנו המשיך לכיבוש יריחו הסמוכה.

מעיין אלישע הסמוך קושר את האתר למסורת יהודית נוספת, על פיה במקום זה עלה אליהו הנביא השמיימה לעיני אלישע ממשיכו.

המסורת הנוצרית מזהה את המקום כאחת מתחנות הדרכים בהן עצרו מרים, יוסף וישו ללון בדרכם למצרים, בעת שנמלטו מפני המלך הורדוס.

מסורת נוצרית חשובה נוספת מצביעה על המקום כאתר הטבלתו של ישו בירדן בידי יוחנן המטביל, שנעשתה בבית עברה מול קאסר אל יהוד הסמוך.

מדי חודש ינואר נחגג במנזר חג ההתגלות, שבמהלכו נערכים טקסים ותהלוכות על גדות הירדן.

המנזר נוסד במקורו במחצית מאה החמישית לספירה על ידי אב הכנסייה הירונימוס, ונוהל בידי הנזיר גרסימוס.

נולד במיירה שבליקיה שבאסיה הקטנה, ולארץ ישראל הגיע אחרי שכבר היה נזיר בארץ הולדתו.

גרסימוס היה ממתנגדי אמונת ועידת כלקדון ואחר כך מנאמניה.

גרסימוס נפטר בשנת 475 לספירה, ונחשב לבני הדור השני של נזירי המדבר (יחד עם אותימיוס, קלמון ואחרים), ואחרי חריטון מייסד נזירות המדבר. יומו נחגג ב-4 במרץ.

החוקרים סבורים שהיצירה "חיי גרסימוס" שיוחסה לקירילוס מסקיתופוליס, לא נכתבה על ידו אלא על ידי נזיר אחר מן הלאורה של גרסימוס. נראה שקירילוס שילב בין כתביו סיפורים על גרסימוס, ומכאן הטעות.

בשנת 614 לספירה המקום חרב בידי הפרסים, שפלשו לארץ ישראל ופגעו באתרים נוצריים רבים.

לאחר כיבוש הארץ בידי הערבים בשנת 640 לספירה, המנזר שוקם, אך נראה כי חרב ונבנה כמה וכמה פעמים במשך מאות שנים.

המבנה הקיים היום הוא צלבני, כפי שמעידה מתכונת הקלויסטר ותקרת הקשתות הצולבות, האופייניים לבנייה הצלבנית בארץ ישראל. עם זאת, חלקים רבים במבנה הם שיקומים ותוספות על המבנה הצלבני המקורי, שנפגע במשך השנים בעיקר מרעידות אדמה. ה

שיפוץ המקיף האחרון נערך בשנת 1890 בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, בעקבות פגיעה קשה שספג המבנה ברעידת אדמה שהתחוללה בשנת 1837.

המנזר וסביבתו ערב מלחמת ששת הימים

***

המהפך המשמעותי במצבו של המנזר התחולל בשנות ה-70 של המאה ה-20, לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש הבקעה על ידי מדינת ישראל. סלילת כביש הבקעה בצמוד למנזר הפכה אותו ממנזר נידח ושכוח לאתר צליינות חשוב ונגיש.

אב המנזר כריסטוס, הפך את המנזר לפנינת צליינות ותיירות. ביוזמתו הוקמה פינת חי בחזית המנזר, הותקנו ספסלי פיקניק בתשלום סמלי, והנזירים אף עובדים עם יושבי יריחו הסמוכה בחקלאות, הכוללת חממות, עדרי כבשים ובקר.

כנסייה הגדולה במנזר שוכנת באולם רחב בעל כיפה גדולה, המצופה במתכת ובולטת למרחוק.

קירות הכנסייה ועמודיה העבים מעוטרים בתמשיחי קיר וציורים, חלקם עתיקים וחלקם משוחזרים. רוב הציורים מציגים נזירים חשובים שפעלו באזור בתקופה הביזנטית, בהם אותימיוס, ושמעון סטיליטיס ("שמעון איש העמוד") שישב על עמוד מבלי לרדת ממנו במשך 36 שנה.

בחלקו התחתון של האיקונוסטאזיס (קיר האיקונות המסתיר את המזבח מהקהל) מתוארות סצנות שונות מהתנ"ך הקשורות ברובן לאזור, כמו לוט ובנותיו הבורחים מסדום; כיבוש יריחו; מאבק יעקב במלאך; עליית אליהו השמיימה וכדומה.

***

***

****

****

משפציו האחרונים של המנזר בשלהי המאה ה-19 שילבו חלקים מרצפת הפסיפס המקורית במקומות שונים במנזר, ושילבו בו שרידי קירות ופרסקאות. רוב הממצא הקדום נאסף אל הקריפטה, השוכנת מתחת לכנסייה הגדולה, בה ניתן לראות שרידי עצמות וגולגולות של נזירי המקום מימים עברו: בארון זכוכית אחד מוצגים שרידיהם של הנזירים שנטבחו על ידי הפרסים בשנת 614, ובארון אחר מוצגים שרידיהם של קורבנות רעידת האדמה מן המאה ה-19. כן מוצג בקריפטה אוסף גדול של מתנות שניתנו על ידי צליינים. רוב המתנות הן צלמיות של תינוקות, חלקי גפיים ואיברים אחרים, שניתנו כעדות לנדר שנדר הצליין, כתפילה לריפוי התינוק או האבר המסוים. צלמיות אלו עשויות שעוה והן מונחות לא רק בקריפטה, אלא גם תלויות על הקיר מול פתח הכניסה אליה, תחת ציור המציג את מרים מניקה את ישו בנה.

***

***

***

****

***

ראשית הפעילות הנוצרית במקום הייתה, כאמור, עם הקמתו של מנזר ביזנטי, שנוהל בידי הנזיר גרסימוס. הלה היה מראשי חבר הנזירים הנוצרים במדבר יהודה ובערבות יריחו בתקופה הביזנטית, ומחבר הרֵגוּלַה (תקנון מנזרי מדבר יהודה), המחייב את הנזירים המזרחיים עד ימינו.

****

עיקר פרסומו של גרסימוס היה כמחולל נסים, והוא נחשב לפטרון החיות.

אחד הסיפורים הכי ידועים על גרסימוס הוא סיפור האריה. יום אחד הלך גרסימוס עם נזירים נוספים במדבר, כשלפתע פגש באריה. האריה שאג וכל הנזירים נסוגו בפחד. רק גרסימוס הבין כי שאגות האריה הן קריאות כאב. הוא ניגש אל האריה ושלף קוץ מאצבעו. מאותו יום האריה לא עזב את גרסימוס ועשה עבורו משימות יומיומיות במנזר. הוא אף השגיח עבורו על חמור, והואשם בטריפתו אף שלא עשה זאת, והדבר הוכח מאוחר יותר. כשגרסימוס הלך לעולמו, רבץ האריה על קברו וסירב לאכול ולשתות עד שמת.

****

***

גרסימוס ניהל את מנזר דיר חג'לה כלָאוּרַה – המנזר עצמו שימש כמקום תפילה וסעודה רק בימי שבת וראשון, ובשאר ימי השבוע שהו חברי הלאורה בבדידות בתאים ובמערות באזור. מן המנזר הביזנטי לא שרד דבר, אולם חלק ניכר מ-11 תאי הלאורה נשתמרו יפה, חלקם חצובים וחלקם בנויים בחוואר לאורך גדת וואדי נח'יל (נחל התמרים). רוב התאים קטנים, למעט תא אחד חצוב, הכולל כמה חדרים וקפלת תפילה קטנה.

המקור

******