מעת לעת,מאז הקיץ האחרון, רז גורן ואני יוצאים באמצע השבוע עם חברים נוספים ל"טיולי חקר". מטרתם של טיולים אלה להעמיק את הלימוד וההכרה של האזורים הפחות מתוירים,  קל וחומר אלה שכמעט ולא רוכבים בהם. בסדרה זו, החלטנו שנתחיל לטייל במרחב התפר המשתרע לאורכו של השרון בו נמצאים הקו הירוק ותוואי גדר הביטחון (גדר ההפרדה). כזה היה הטיול אליו יצאנו ביום שני (7/11/2016).

 

הפעם היינו בתחילת הטיול קבוצה בת שישה רוכבים והם יעקב פרומן ונתי זיו (ממושב מולדת), אלי שחר (קיבוץ תל יצחק), ניצן פרידמן (כפר סבא), רז גורן (כפר יונה) ואני (ממבשרת ציון). במהלך הטיול עזבו אותנו בגלל אילוצי זמן ניצן ואלי. כך סיימנו יחד ארבעה אנשים.

 

על טיול באזור זה חשבתי מזמן. תמיד בנסיעה על כביש 6 בעוברי בו הרהרתי מעט, סקרן הייתי להכיר אותו באמצעות דיווש באופניים.

 

לאחר הטיול עם ניצן  כפר סבא, בתוך העיר, לאורכה, לרוחבה ובשוליה, ביקשתי ממנו להציע מסלול באזור בין כפר סבא ובין כפר קאסם. ניצן נענה ברצון והכין מתווה ראשון. היו לי כמה שינויים ותוספות. ביקשתי מממספר מחברים להתייחס להצעת מסלול. רז "רקח" אותה. הוא שינה מעט והוסיף. בלי היסוס, הוא נענה לבקשתי להוביל את הטיול.

 

*****

המסלול, מעגלי

אזור תעשיית עילית במזרח כפר סבא – שדי חמד – 
חציית כביש 444 – ג'לגוליה – חצייה מתחת כביש 6 –
סיבוב במתן וירחיב – נירית –
יער חורשים  – פאתי אורנית – מול צפון כפר קאסם –
כפר ברא – חורשים – חציית כביש 6 – 
דרכי שדות – מושב חגור – צומת חורשים וג'לג'וליה –
פאתי שדי חמד – וחזרה לאזור תעשייה עתיר ידע

*****

האזור בתחום שתי יחידות נוף גאוגרפיות

הפינה הדרום – מזרחית של השרון

עמק המרזבה צר בצפון והוא הולך ומתרחב בדרום (שם הוא מתלכד עם אגן נהר הירקון). העמק מכוסה באדמת סחף פורייה. בשל ניקוזו הטוב לא התפתחו בו ביצות רבות וניתן היה לקיים בתחומו חקלאות או לנצלו כתוואי נוח לדרכים, כגון "דרך הים" הבינלאומית. העמק נוצל בעבר בעיקר לחקלאות 

המורדות הדרום מערביים של השומרון

הכוללות שלוחות שכיוונן מזרח-מערב (גובהן 100–150 מ' מעל פני הים). מסלע הגבעות הוא גיר ודולומיט, לעתים טרשי, ובוואדיות ובעמקים הצטברו קרקעות רנדזינה וטרה רוסה

אזור רווי אתרים ארכאולוגיים

פירוט מפה 77, סקר ארכאולוגי של ישראל

אזור הטיול חלק מהשרון
שהיה אזור ספר עד מלחמת ששת הימים
ב"מותניים הצרים" של המדינה

מרחב הטיול באגן הניקוז של נחל קנה
שהוא אחד משלוש היובלים העיקרים של הירקון
(לא כולל נחל איילון)

 

נחל ירקון– הוא הגדול שבנחלים הנשפכים לים התיכון בישראל כל יובלי הירקון הם נחלי אכזב וקטעו מראשיתו במעיינות ראש העין הוא נחל איתן. הנחל מנקז חלק מהרי יהודה והרי השומרון, מהר גריזים שבצפון ועד אזור מעלה החמישה בדרום. שטח אגן הניקוז של הירקון כ- 1800 קמ"ר, כשמחצית משטח זה-815 קמ"ר מנוקזת על-ידי הגדול יובליו: נחל איילון. כמות המשקעים הממוצעת באגן ההיקוות של הנחל היא כ- 600 מ"מ בשנה.
נחל הירקון הוא גבול גאוגרפי הדרומי של השרון והגבול הגאוגרפי של אזור מטרופולין תל אביב הכולל את חולות החוף, רכסי הכורכר, גבעות החול האדום ועמק לוד ובקעת אונו.
מוצאו של הנחל במזרח, במעיינות ראש העין, וערוצו הפתלתל חוצה את המטרופולין הגדול ביותר במדינת ישראל בדרכו אל הים התיכון.
ראשיתו של הירקון באזור מעיינות ליד ראש העין המשתרע על פני כ- 200 דונם, בהם נבעו קרוב ל- 2000 מעיינות, שאוחדו עם הקמת מפעל ירקון-נגב. מעיינות אלו מהווים אחד משני המוצאים הטבעיים העיקריים לאקוות ההר (המוצא השני נמצא באזור נחל תנינים, ונמצאים כיום באזור תפעולי סגור של חברת "מקורות").
המרחק בקו אווירי ממקורות הירקון עד הים התיכון הוא 14.5 ק"מ, אולם הנחל זורם בפיתולים רבים שנתנו לו את השם הערבי נהר אל עוג'א – המפותל, ומאריכים את הזרימה ל- 27.5 ק"מ (לא כולל מתחם הנביעות). בתחומי הגן הלאומי נכללים כ- 18.5 ק"מ (כולל אזור הנביעות), והיתרה נמצאת בתחומי פארק הירקון בערים תל אביב – יפו, רמת גן ובני ברק, שאינו חלק מהגן הלאומי.

האזור כיום רווי בינוי ותשתיות:
במזרח גדר ההפרדה והמערכת לאורכה,
כביש חוצה ישראל (כביש 6)
כביש 444 (חוצה שרון לאורכו)
כביש 531 (חוצה שרון לרוחבו)
מסילת ברזל

יש שתי אפשרויות להציג את האזור בנפרד או יחד

1. המרחב הכפרי בדרום מזרח השרון

2. הקצה הצפון מזרחי של מטרופולין תל אביב

*****

אבני הדרך והתמורות בדמות האזור
מאז הרבע האחרון של המאה ה-19
ועד ימינו

 ברבע האחרון של המאה ה-19,
מספר כפרים קטנים בשולי השומרון שעבדו קרקעות במרזיבה.
ח' כפר ברא וח' חריש כבר נמצאים.

 

 

התפר המנהלי בשלהי המאה ה-19

אזור הטיול בימי מלחמת העולם הראשונה

באפריל 1918 תקף חיל המשלוח המצרי את הקו העות'מאני במזרח השרון והדום השומרון (הגבעות בדרום-מערב השומרון). התקפה זו לא צלחה. כוחות של הדיביזיה ה-75 וה-54 נתקלו בהתנגדות עזה של הכוחות העות'מאניים, ובעיקר של כוחות גרמניים (חלק מקורפוס אסיה) שהיו מוצבים בגזרה זו. קו החזית השתנה רק מעט בעקבות הלחימה (שארכה 4 ימים): הכפרים ראפאת, אל-כפר (כפר א-דיכ) וברוקין נפלו לידי הבריטים. על-אף שתוכנית המבצע כללה השתלטות על האזור בו תרכבו הבוקר, כוחות הדיביזיה ה-54 לא הצליחו להבקיע אפילו עד לכפר קאסם.

 

בספטמבר 1918 החלו "מערכות מגידו". דיביזיה 54 הבקיעה את הקו בגזרת כפר קאסם וכפר ברא. דיביזיה 3 (לאהור – דיביזיה הודית שכללה גם יחידות בריטיות) הבקיעה את הקו בגזרת הוד השרון – סביה (כפר סבא היהודית) – כפר סבא (הערבית) – ג'לג'וליה ולאחר מכן סבה מזרחה, כפי שניתן לראות במפות.

 

המידע והמפות נמסרו באדיבות ערן תירוש יו"ר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל

בתקופת השלטון הבריטי,
מרחב דליל אוכלוסין  אין יישובים יהודיים

היישובים בתפר בין מחוז טול כרם מחוז שכם

מערך הדרכים בשלהי תקופת המנדט ערב מלחמת העצמאות

תמונת מצב במהלך שלבי מלחמת העצמאות,
השטח אינו  בשליטת צה"ל

הקו הירוק לאחר העברת הכפרים
כפר קאסם, כפר ברא וג'לגוליה לתחום ישראל
כפי שסומן על המפה
עליה נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל ובין ירדן
באביב 1949.

 

תמונת מצב יישובית במחצית שנות ה-50,
כבר הוקמו היישובים
ארגון שמחה (לימים ירחיב) גדוד ט' (לימים חגור)
מושב די חמד ןקיבוץ חורשים טרם הוקמו

תמונת מצב בסוף שנות ה-50', שדי חמד חורשים כבר קיימים

אזור ספר ערב מלחמת ששת הימים,
כביש 6 אינו קיים. מי חשב עליו אז?
אפילו דרך פטרולים ליד הגבול לא הייתה קיימת באזור זה

גדר ההפרדה שנבנתה בשנת 2003
בימי האינתיפאדה השנייה
ביחס לקו הירוק,
המכליל שתי המובלעות סביב קלקיליה,
הדרומית ובה נמצא אלפי מנשה
והצפונית בה נמצא צופים

כביש 6 קיים נסלל במחצית השנייה של שנות ה-90'.
קיים פחות משני עשורים

כיום אזור הטיול בתחום הקו הירוק הוא מרחב כפרי צפוף
שעבר בהדרגה תהליכי עיור ופרבור
ונמצא בתחום שיפוט
המועצה אזורית דרום השרון
והמועצות המקומיות ג'גולגליה וכפר ברא
בין היישובים שטחים חקלאיים
ובשולי האזור יער נטוע

המועצה האזורית דרום השרון הוקמה בי"ג ניסן תש"ם, 30 במרץ 1980, בעקבות איחוד שלוש  מועצות אזוריות שפעלו אז: מועצה אזורית השרון התיכון  שכלל ה שלושה עשר יישובים (אייל, צור נתן, גן חיים, צופית, שדה ורבורג, רמת הכובש, ניר אליהו, קלמניה, בית ברל, נווה ימין, שדי חמד, תל אשר וירחיב); מועצה אזורית ירקון  שכללה שבעה יישובים (גבעת ח"ן, כפר מל"ל, עדנים, גני עם, ירקונה, נווה ירק ואלישמע) ומועצה אזורית מפעלות אפק  שכללה אחד עשר יישובים (גני יהודה, כפר מע"ש, גת רימון, מגשימים, כפר סירקין, גבעת השלושה, עינת, נחשונים, חורשים, חגור וסביון). שמה של המועצה נגזר ממיקומה הגאוגרפי באזור השרון הדרומי. סמלה עוצב תוך שילוב שלושת היסודות של המועצות המרכיבות את המועצה האזורית: ירקון – נחל ירקון,  מפעלות אפק – מבצר אנטיפטרוס  והשרון התיכון  – עץ פרי הדר  המועצה האזורית דרום השרון משתרעת על שטח של כ-95 אלף דונם וגובלת עם 22 רשויות אחרות.

 

 

*****

קטעי המסלול, המקומות והמראות

*****

קטע ראשון

כינוס ויציאה לדרך מרחוב עתיר ידע באזור תעשיית עילית במזרח כפר סבא
חציית תוואי המסילה המזרחית שאיננה
כניסה דרך פשפש לשדי חמד וחציית המושב ממערב למזרח
חציית כביש 444 מול ג'לגוליה
כניסה לג'לגוליה, שרידי מסגד המסכרה ובית הקברות,
מול שרידי החאן הממלוכי, סמטאות הכפר, ביקור במסגד הענק החדש ההולך
המשך חציית ג'לגוליה למזרח היישוב
המשך חצייה מתחת כביש 6

שׂדי חמד הוא מושב השייך למועצה אזורית דרום השרון. שמו של היישוב לקוח מספר ישעיהו, ל"ב, י"ב: "עַל שְׂדֵי חֶמֶד, עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה".דרומית ליישוב עובר נחל קנה וצפונית אליו נחל הדס. היישוב הוקם בספטמבר 1952 על ידי פועלים ותיקים מפתח תקווה שעברו להתיישבות במסגרת תנועת מן העיר אל הכפר, והיה ראשון יישובי התנועה. שטח המושב הוא כ-2,000 דונם והוא תוכנן ל-70 משפחות שכל אחת מקבלת 28 דונם, בהם 12 דונם של פרדס שהוחזק על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. מקימי המושב היו מעדות שונות, כמחציתם אשכנזים וכמחציתם ספרדים ובנוסף לאנשי פתח תקווה נכללו בהם גם תושבי תל אביב וירושלים.

 

 

ג'לג'וליה היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל, ומתגוררים בה 9,500 תושבים. ג'לג'וליה היא יישוב עתיק יומין ששמו נזכר בכתובים היסטוריים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1957.

 

ג'לג'וליה היה בעבר שנבנה על תל עתיק (נ.ט. L-59) שגודלו אינו ידוע. בחתכים שנעשו בשוליו הדרומיים של התל נראים קירות מבנים וחרסים. מצפון לכפר נמצאו בעבר רצפות של פסיפס לבן גס. ביישוב נמצאו חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הפרסית, תקופה הערבית הקדומה, ומן התקופה הצלבנית. יש חוקרים המזהים את המקום עם גלגל אחת מערי הממלכה הכנעניות שכבש יהושע "מלך גוים לגלגל". בכפר עברה גם דרך יפו – שכם, ואזור הכפר היה צומת בין שתי הדרכים.

 

 

 

ח'אן גדול מן התקופה הממלוכית שנמצא ממערב לכפר שהיה חלק מרשת חאנים שהשתרעו לאורכה של הדרך שעקפה את מישור החוף, ששפע ביצות בתקופה ההיא (דרך הדואר). בחאן בו השתמרו חדרים מקומרים באגפיו הצפוני, המערבי והדרומי והאומנה הצפונית של השער באגף המזרחי. שטחו של החאן מוערך בלמעלה מ-5,000 מטרים רבועים, ובתקופת הביניים שימש .  הח'אן מהתקופה הממלוכית.

 

שרידי מבנה מן התקופה הצלבנית, שבתקופה הממלוכית הפך להיות מסגד אבו אלעון אחד ממפקדי הצבא של צלאח א-דין. זהו מבנה פתוח לצד מערב, שייחודו בסגנונו הגותי.
חוקר ידיעת הארץ המנוח פרופ' שמואל אביצור לפני שנים רבות זיהה את מבנה זה "מסכרה" – בית מלאכה להפקת סוכר מקנים שגידלו בסביבה ופעל בתקופה הצלבנית. לשיטתו, בתוך מבנה זה הרתיחו את מיץ הקנים בדודים מיוחדים ולאחר מכן ערו אותו לכלי-חרס, שבתוכם התגבש הסוכר וקיבל צורתו החרוטית של הכלי. אביצור זהה מבנה זה מסכרה לא משום שמצא במקום עדויות לייצור סוכר, אלא בשל הדמיון הרב למבנה שהכיר בטירת קולוסי שליד לימסול בקפריסין והוא מסכרה צלבנית שנשתמרה בשלמותה. מאחר ומחקר תעשיית הסוכר הצלבנית היה אז בחיתוליו הדמיון בין שני המבנים הספיק לו כדי לבסס את הטענה שמדובר במפעל סוכר. מאוחר יותר, הארכיאולוג איתן איילון שסקר את האזור ומתקניו הראה שבמקום לא התקיימה מסכרה וזהה את המבנה כמסגד. כמו כן כל החוקרים אחרים שעסקו בתעשיית הסוכר הצלבנית כמו עמר, שטרן וענת פלד בטלו את הזיהוי של אביצור וציינו כי במקום לא התקיימה תעשיית סוכר. בג'לג'וליה לא נמצאו ממצאים של התעשייה כלל וזאת בגלל שלא הייתה שם תעשיית סוכר. לצורך תעשיית הסוכר היה צריך מים זורמים ובג'לג'וליה אין ולא היו בניגוד לנחלים בצפון ולאזור הירקון למשל. בעולם הפרסומים הפופולאריים ותיאורי מורי הדרך, שיש להם דינמיקה משלהם. איש לא טרח להתעדכן ולכן עד היום מקובל הזיהוי של המבנה כמסכרה.
העדכון באדיבות  ד"ר ענת פלד שחקרה את תעשיית הסוכר בארץ ישראל בתקופה הצלבנית וכתבה את הספר "סוכר בממלכת ירושלים"  שהתפרסם בהוצאת יד יצחק בן צבי בשנת 2009)

 

 

המסגד החדש של ג'לג'וליה, שכיפת הזהב הגדולה שלו הוקמה בתחילת שנת 2014, מושך תשומת לב ולא רק בגלל הדמיון לכיפת הסלע בירושלים. המסגד, שנבנה ביישוב הכלוא בין כפר סבא במערב לכביש חוצה ישראל במזרח, הוקם בעקבות צורך דחוף במבנה תפילה גדול שישרת את היישוב הצומח. זהו המסגד השלישי בג'לג'וליה ומהגדולים הנבנים כיום בישראל, והוא עתיד לשרת כאלף מתפללים. מלבד אולם תפילה ענק, יכיל הבניין ספרייה, דיוואן לאירוח ולעריכת אירועים, וגם ממ"ד. המסגד ממוקם בקצה הדרום-מערבי של ג'לג'וליה, על גדות נחל קנה, ונראה היטב בכביש 531 המקשר בין כביש 6 לרעננה. הבניין תוכנן להיות פי שניים בגודל. בשלב זה נבנה רק בניין המסגד עצמו  בעוד שהאגף החד-קומתי שיאכלס שירותים נלווים מחכה לאישורים. כוונת המתכננים בהתחלה הייתה לעצב את המסגד בדומה למסגד האומיי בדמשק" אך, הם ירדנו מהרעיון כי לא היו מספיק שטחים ובחרו לעצב אותו בצורת מתומן ועם כיפה גדולה. ההשראה לתכנון באה ממסגד כיפת הסלע בירושלים, אותו מבנה מתומן המתחבר בתקרה משופעת לכיפת זהב גדולה. בג'לג'וליה, הכיפה מתנשאת לגובה 25 מטרים וקוטרה 15 מטרים (קטן מזה של כיפת הסלע – כ-20 מטרים). בחזית המסגד החדש נבנים שני צריחים שבסיסם מלבני, ומתוכנית הבניין אפשר ללמוד כי יתנשאו לגובה 42 מטרים. במחצית גובהם משתנה צורתם ממלבן למתומן, ולאחר כמה מטרים נוספים היא הופכת למעגל.

כיפת המסגד המעוצבת כחצי כדור, מורכבת מלוחות נחושת צבועים בזהב. בשונה מכיפת הזהב הירושלמית הנתמכת בעמודים, זו בג'לג'וליה משוחררת מעמודים תומכים, ונשענת על משטחים משופעים המפזרים את העומס לקירות החיצוניים – דבר היוצר אולם גדול ורציף, ללא חלוקה והסתרה של עמודים וקירות.
מקור והרחבה

 

 

 

*****

קטע שני

לאורך הגדה הדרומית של נחל קנה
כניסה לסיבוב במתן עד גדר ההפרדה והלאה בירחיב
בטיפוס בכביש ליישוב נירית וסיבוב קצר בה
יציאה מנירית בטיפוס בסינגל קצר ביער חורשים לעבר מצפה חזי

 

 

מתן הוא יישוב קהילתי המשתרע על פני כ- 570 דונם וממוקם צפונית לקיבוץ חורשים, היישוב הקהילתי נירית ומושב ירחיב, בגבול השרון המזרחי והשומרון. סמוכים לו היישובים הערבים – ישראלים כפר ברא וג'לג'וליה, ובקצה היישוב עוברת חומת בטון גבוהה המפרידה בינו לבין הכפר הפלסטיני חָבְלֶה. מתן הוא יישוב של בתים צמודי קרקע על אדמות מנהל. היישוב שייך למועצה אזורית דרום השרון ומנוהל על ידי ועד מתנדב נבחר המונה 10 חברי ועד מתנדבים. ביישוב גני ילדים, בית ספר יסודי, מתנ"ס, בית כנסת אורתודוקסי, מרכז מחזור, מרכז שיטור קהילתי (מש"ק), סניף של תנועת הנוער "האיחוד החקלאי", מועדון נוער, אולם ספורט, בריכה ומרכז מסחרי. תלמידי התיכון לומדים ברובם בתיכון האזורי "עמי אסף" הסמוך לבית ברל, שבכפר סבא.
החזון להקמתו של היישוב מהווה חלק מחזונו הכולל של אריאל שרון להקים את יישובי הכוכבים, שרשרת של יישובים יהודיים על "קו התפר" או "הקו הירוק" של גבולות 1967, לצורך עיבוי ההתיישבות היהודית והתשתית ההגנתית של הקו, לאור השלכות האינתיפאדה הראשונה. במהלך שנת 1991 הוציא משרד השיכון מכרז על אדמות שהפשיר "מינהל מקרקעי ישראל". שר השיכון באותה עת, אריאל שרון, ביקש לספק מגרשים לזוגות צעירים עבור בנייה צמודת קרקע במחיר סמלי, ולאפשר להם בנייה מרוכזת באמצעות עמותות כדי להוזיל את העלויות. תחילת האכלוס שלו הייתה בשנת 1995,כיום מתגוררות ביישוב למעלה מ–4000 תושבים. בעתיד הקרוב מתוכננת להיות ביישוב בנייה נוספת של כמה עשרות יחידות דיור.
ההשראה לשם "מתן" לקוחה מן התנ"ך, ספר משלי, יח', טז': מתן אדם ירחיב לו פירוש הפסוק: נתינה לאחֵר מרחיבה את לבו ואת דעתו של אדם. השם נבחר גם בשל סמיכותו של היישוב לכפר הפלסטיני ראס עַטייָה, שפירוש שמו "פסגת המתנה", וליישוב ירחיב אשר צמוד אליו.

 

 

 

חבלה היא עיירה פלסטינית במורדות הרי שומרון השוכנת מדרום לקלקיליה ושייכת לנפת קלקיליה. חבלה הסמוכה לראס עטייה נמצאת ממזרח למתן וממערב לאלפי מנשה ולראס א-טירה. נכון לשנת 2006 חיו בעיירה 6,150 תושבים. שרידים קדומים של מסגד ובתים נמצאו בכפר. בתקופות שונות עברה בסמוך לכפר דרך יפו-שכם. בקיץ 2003 הושלמה בניית גדר ההפרדה באזור. הגדר מקיפה את חבלה ואת הכפר הסמוך ראס עטייה מצפון, ממזרח וממערב, והופכת אותם למובלעת מנותקת. בפרט חוסמת את המעבר לעיר המחוז הסמוכה קלקיליה. תכנון זה נעשה בעיקרו על מנת לכלול את אלפי מנשה בצידה הישראלי של הגדר. בסוף יולי 2004 נפתח מעבר תת-קרקעי המחבר בין קלקיליה לחבלה, מתחת לכביש 55 ולגדר ההפרדה.
ג'מע אל-עומרי (ולאד אל הוואם) קבר שייך בראש גבעה (נ.ט. E-527) במערבו של הכפר חבלה. סביב הקבר נמצאו מתקנים חצובים בסלע ובורות מים רבים. לאחד הבורות צורת פעמון ולפתחו קבועה חוליה. צורתו של בור שני רבועה. מידותיו 3×3 מ'. בתקופה מאוחרת יותר הועמק הבור לצורת פעמון. על דופנות בור מים שלישי ניכרים שרידי טיח. מצפון-מערב לקבר השייך, בקצה הגבעה, נמצאה מערת קבורה חצובה בסלע הכוללת חצר קטורה ואולם בעל פתח מלבני שבו חמישה כוכים. בקרבתו, ממערב, נמצאו שרידי מערת קבורה נוספת הכוללים חצר ופתח כניסה. על המדרון הצפוני של הגבעה נסקרו גתות, מתקני כבישה, קברי ארגז וקברי מקמרים. אתר 69 מפה 7, סקר ארכאולוגי של ישראל

 

יַרְחִיב הוא מושב השייך למועצה אזורית דרום השרון, מושב זה שוכן ליד היישובים נירית ומתן שנוסדו אחריו וליד הכפר ג'לג'וליה. המושב הוקם בנובמבר 1949 על ידי מתנדבי מח"ל דוברי צרפתית מצרפת, בלגיה וצפון אפריקה שהשתחררו מצה"ל, הקימו את "ארגון שמחה" וקיבלו הכשרה בכפר ויתקין. המתיישבים היו ממגוון עדות, רובם בוגרי גימנסיה ממשפחות אמידות מחוץ לישראל. בסוף 1951 התנחל בסמיכות למושב קבוצה גדולה של בוגרי עליית הנוער מתימן מכפר הנוער מאיר שפיה, כדי לחזק את המושב. בינתיים ארגון שמחה התפרק ותושביו שניהלו במקום מושב שיתופי עזבו את המקום, וגם רב יוצאי שפיה, עזבו. אז הוחלט על ידי הנותרים להסב את המקום למושב עובדים לא שיתופי. בספטמבר 1954 עברו למקום 42 משפחות תימניות מספסופה.
בראשיתו נקרא המושב "שמחה" ובשנת 1953 על פי הצעת זאב וילנאי הוסב שמו לירחיב, בעקבות הפסוק בספר דברים, פרק י"ב: "כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך" בדצמבר 1964 ניטע במושב חורשת אורנים לכבוד חיילי משמר הגבול שהגנו על המושב ושכניו מפני המסתננים.
מושב ירחיב התבסס לאורך השנים מאז הקמתו על חקלאות, עם השנים ענף זה דעך ונשארו חקלאים בודדים, כיום נותרה רפת אחת שממוקמת בשטחי המושב, רפת זו היא רפת ייחודית מאחר שמדובר על רפת רובוטית ללא מגע יד אדם, מהיחידות במדינה.

 

נירית הוא יישוב קהילתי ליד היישוב מתן ויער חורשים. נקרא על שם הצמח נירית הקמה הגדל בסביבה היישוב, השייך למועצה אזורית דרום השרון, נוסד בשנת 1981, והתרחב פעמיים – ב-1986 וב-2000. עד לשנת 1986 הייתה נירית מאוכלסת ב-15 משפחות שהתגוררו במבנים זמניים. היום היישוב מונה כ- 240 משפחות. בשנת 2005 הוקמה בסמוך ליישוב שכונה נוספת בשם "נוף השרון", למרות התנגדות היישוב נירית. השכונה, הכוללת 51 משפחות, יושבת מחוץ לקו הירוק, ועל כן משתייכת מוניציפלית לאלפי מנשה, אך למעשה התמזגה עם היישוב נירית^[3] וקבלה שירותים מוניציפליים ממועצה אזורית דרום השרון. הסדר זה נמשך מספר שנים עד שהמועצה בקשה להפסיקו, בגלל שתושבי השכונה נרשמו במרשם האוכלוסין כתושבי נירית. עתה העניין תלוי ועומד בבית המשפט לעניינים מנהליים. היישוב מנוהל על ידי ועד מקומי נבחר וועדות נוספות, שחבריהן פועלים בהתנדבות.

 

 

יער חורשים – הוא היער היחיד באזור השרון. היער, ששטחו משתרע על פני כ-2,000 דונם, נמצא על גבעה יפהפיה בשיפולי השומרון, הצופה לאזור השרון ממערב ועד לים, ולקו הירוק, ממזרח. מיקומו במרכז הארץ בסמיכות ליישובים כפריים וחקלאיים ובקרבת ערים גדולות, הופכת אותו ליעד בעל פוטנציאל תיירותי. היער ממוקם בין הישובים הקהילתיים מתן ונירית מצפון וממערב, לבין קיבוץ חורשים וערוץ נחל קנה, שהוא מיובלי הירקון, מדרום. נחל קנה מותיר את רישומו על הנוף הגבעתי, ביוצרו תוואי קניוני העובר במרכז היער. לקראת המישור תוואי הנחל מתרחב, כבסיס לשטח חקלאי השולח אצבע של מטעים אל תוך היער הנטוע. בעוברו במישור הוא מטשטש את ציר הנחל, במיוחד במקומות שבהם הוא הופך לחלק מן השדה החקלאי. היער ניטע בחלקו על ידי קרן קימת לישראל בשנות ה-50 של המאה הקודמת. ביער עצי אורן וברוש ובחלקו הוא מכוסה בצמחיית בר עשירה. ביער גם גתות, בורות מים ומבנים עתיקים. בין קיבוץ חורשים לכפר ברא יש מטעי זיתים המטופלים בחלקם על ידי קרן קימת לישראל וחלקם כמטעים פרטיים על ידי תושבי הכפר.
בלב היער, בגבעת זכור מערב, מוצב מגדל תצפית אש לאיתור שריפות יער (חל איסור לעלות למגדל מטעמי בטיחות). מפסגת הגבעה שעליה ממוקם המגדל נשקף נוף מרהיב של הרי שומרון ומישור החוף. כבר לפני 10 שנים נזעקו נציגי הישובים באזור וגייסו אלפי מתנדבים ותושבים למאבק ציבורי על מנת להגן על היער מפני תכניות בינוי. בסיוע הגופים הירוקים, המשרד לאיכות הסביבה וקק"ל הוכנס כל שטח היער לתכניות מתאר ארציות ומחוזיות כשטח שמיועד לייעור ולשימור לנופש ופנאי. הקרן הקימת לישראל, בשיתוף עם החברה להגנת הטבע, פעלו רבות לפיתוח היער ולשמירתו.

 

 

 

תצפית בפינה המזרחית של חורבת זכור – מצפה חזי, לכיוון הכפר ת'ולת ועד לאלפי מנשה. סרן חזי ספיר (סטרץ) ז"ל נפל בפיגוע בצומת נצרים בנובמבר 1994

 

*****
קטע שלישי

חזרה לנירית ואז בדרכי "יער" חורשים ובדרך סלולה ירידה לנחל קנה
טיפוס נוסף ב"יער" חורשים והגעה למול השער הצפון מערבי הנעול של אורנית 
עלייה סינגל בעלייה ליד הגדר של אורנית
ירידה דרכי 4X4 בכרמי הזיתים למול צפון כפר קאסם
כניסה לכפר ברא
הלאה לחורשים
יציאה מחורשים והלאה בשולי כפר ברא

 

 

 

הישוב אורנית הנו ישוב עירוני קהילתי. אורנית ממוקמת במורדות המערביים של הרי שומרון ממזרח לקו הירוק, מצפון מזרח לפתח-תקוה, מצפון לראש העין ומדרום מזרח להוד השרון וכפר סבא, ממזרח לכביש 6 ( 10 דק` נסיעה ) ומצפון לכביש 5. תחום המתאר של אורנית משתרע על שטח של 750 דונם ותחום השיפוט של המועצה בן 1,750 דונם. באורנית בנויות כיום 1,700 יח` דיור, רובם צמודי קרקע חד משפחתיים ודו משפחתיים, וחלקם (כ- 150 יח"ד) בניה רוויה-מדורגת. בימים אלה אורנית מצויה בשלב של תנופת עשייה בניה והתפתחות במקביל בתחומים שונים ומגוונים.
מקור השם אורנית הוא ביערות האורנים הנושקים לישוב לכל אורכו מצד מערב. אורנית נוסדה בהחלטת ממשלה ה- 52 מיום 19.05.83 אשר הטילה על יזם פרטי- חב` "דלתא" להקים ולפתח את הישוב, עובדת היות הישוב מוקם ביוזמה פרטית מייחדת את אורנית מישובים אחרים. ראשוני התושבים נכנסו לבתיהם בשנת 1985. מיקומה של אורנית, אופי המגורים בה, השירותים הקהילתיים המפותחים הביאו לביקוש רב לקרקעות ולגידול רב באוכלוסייה, בשנת 1990 הוכרזה כמועצה מקומית עצמאית.  אוכלוסיית אורנית מונה כיום 2200 משפחות, כ- 7,500 נפש, מתוכם כ- 15% דתיים לאומיים שחלקם מתגורר בשכונה דתית נפרדת בהרמוניה מלאה עם שאר התושבים. במגמות האכלוס העתידיות של אורנית, אמורה אורנית להגיע לגודל של 3,500 בתי אב כ- 14,000 תושבים.

 

 

כפְר בַּרָא היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל, כק"מ מצפון לכפר קאסם. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1963. הכפר הוקם בתחילת המאה ה-20 על שרידיו של יישוב הישן מהמאה ה-16 בידי בני קראוות בני חסן שבשומרון. בעקבות הסכם שביתת הנשק בין ירדן לישראל ב-1949 הועבר הכפר לשליטת ישראל.

 

חוֹרְשִׁים הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, אשר שייך למועצה אזורית דרום השרון. הקיבוץ שוכן במרכז השרון כ-5 ק"מ צפונית לראש העין ודרומית מזרחית לכפר סבא שטחו כ-3,000 דונם. מקור השם בכפר בשם "חירבת חריש". הקיבוץ עלה על הקרקע בשנת 1955 כאחד מיישובי הנח"ל שהקימו בני תנועת השומר הצעיר. בין ראשוני חורשים היתה גם אמו של רז, רות גורן. היא היתה חברה בגרעין הנח"ל היא שימשה כאחות של הקיבוץ עד שעברה לעין המפרץ.
כשנה לפני העלייה על הקרקע , גייס הקבוץ הארצי "פלוגה מקובצת" מרחבי קיבוציו, על מנת להפגין נוכחות ושמירה על הזכויות הקרקעיות – אך בעיקר – כדי להכין עבור הגרעין המיועד להתיישבות תשתית ראשונית ל"נקודה" (הקמת הצריפים למגורים, ושאר מבנים לקיום היומיומי). אנשי הפלוגה זרעו תבואות חורף והכשירו שטחים לתבואות קיץ, שתלו עשרות דונם בצל, תכננו גידולים קייציים לגן ירק… וטיפלו בפרדסים. אנשי הפלוגה המקובצת הכשירו והכינו את חברי גרעין "היובל", בוגרי התנועה מחיפה, לקבל לידיהם את "המושכות" ולבנות את קיבוצם – ביתם. טקס העלייה על הקרקע התקיים ב-13.01.1955, בחפיפה בין הפלוגה לגרעין "היובל".

 

 

בשנת 1957 נכנסו שש המשפחות הראשונות לבתי הקבע הראשונים. בחמש השנים הראשונות הוקמו והתבססו – בנוסף לגידולים בשטחי הפלחה – ענפים חקלאיים כמו רפת, לול מטילות, מספוא לרפת, מטעי בננות, פקן ואבוקדו – ואפילו ורדים לקטיף! במקביל נבנו הבתים והמקלטים הראשונים, נבנה בית הילדים הראשון והופעלו כל המרכיבים הארגוניים, החברתיים והתרבותיים. ולא נעדר פיתוח הנוי סביב הבתים ובמרכז הקיבוץ. לשבחו של הקיבוץ ייאמר שתכנון הנוף הגנני של היישוב נמסר מבראשית לאדריכל נוף (שריד קיים – אזור המדשאה המרכזית, למשל) – מסורת אשר נמשכה עשרות שנים ואשר זיכתה אותנו ביישוב מתוכנן ויפה- נוף. חמש השנים הראשונות, היו גם שנים של הכרעה אישית: אנשים רבים – יחידים ומשפחות – עזבו את הקיבוץ המתהווה, והקבוץ הארצי נחלץ לעזרה: קיבוץ בית זרע הוותיק, קיבל על עצמו את המשימה של מתן הדרכה ועזרה לחורשים. יחידים ומשפחות עם ובלי ילדים התנדבו ל"שנת שרות שלישית" וקיבוצים נוספים נרתמו למשימה, עד כי ש.ש.ש. הפך למושג "פעיל" בקיבוץ הארצי ובכל התנועה הקיבוצית. במשך 7 שנים נתמך הקיבוץ על ידי קבוצות של בני קיבוצים ותיקים ועזרתם בעבודה, בתרבות ובעידוד הרוח לא סולאו בפז. ב- 1960 עלה ארצה גרעין א' של ההשלמה הצרפתית, ובהמשך – גם הגרעין השני.
למרות קרבתו לקו הירוק (גבול עם ירדן) כמעט ולא נרשמו בו אירועים ביטחוניים בשנותיו הראשונות.
להרחבה אתר הקיבוץ

 

 

 

*****
קטע רביעי

יציאה מחורשים והלאה בשולי כפר ברא
חציית גשר חקלאי מעל כביש 6
דרום בדרכי שדות עד ליד צומת קסם
דרך מקבילה לכביש 444 עד מושב חגור
חציית מושב חגור ויציאה מתחומו
וחציית צומת חורשים וג'לג'וליה
בדרכי 4X4 עד ליד שדי חמד
וחזרה לאיזור תעשייה עתיר ידע

חֲגוֹר הוא מושב השוכן בין ראש העין לג'לג'וליה, שנוסד בשנת 1949. בעבר היה מושב שיתופי וכיום הוא מושב עובדים. מייסדי המושב היו יוצאי גדוד 9 של הפלמ"ח, עולים מתפוצות שונות, רובם יוצאי בולגריה וטורקיה. המושב משתייך למועצה אזורית דרום השרון. מקור השם בפסוק "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ" (תהילים, מ"ה, ד'), וכן בשל העובדה שאת המושב מקיפה חגורת הרים. בעבר תחום העיסוק המרכזי היה חקלאות.

 

*****

סוף דבר

הטיול באזור תפר זה נמשך ארבע ושלוש רבעי שעה ומתוכן כשעה ורבע הוקדשו לעצירות.
מזג האוויר היה נפלא וכך גם החברותא
רז כתב אחרי הטיול:
"למרות שהאזור נראה לא מעניין בהתחלה , הוא התגלה כמעניין מאד וזה בלי שרכבנו בסינגלים של חורשים (כמעט)"
נכון, לא היה משעמם לרגע, ידעתי זאת שתכננתי את הטיול.
מומלץ לצאת ולטייל ולהבין את השינויים היישוביים שחלו באזור
הן בגלל הנסיבות הפוליטיות והן בגלל ההתפתחות והבניה של הארץ

*****

תודה לרז על ההובלה, על הצילום- האלבום המלא שלו ועל הדמיית המסלול