אברהם סדרינס, אומן ומורה, קיבוץ גזית
אדם בסביבתו הוא אחד מיזמי הצילום שבהם אני עוסק והוא מלהיב אותי כל פעם מחדש.
לאחרונה, חזרתי לעסוק במיזם זה בחדווה ובאינטנסיביות.
מיזם זה כולל צילום של אנשים מכל תחומי החיים במקומותיהם.
מדובר על אנשים, אותם אני מכיר זמן רב או אלה שאני נחשף אליהם במקרה או שלא במקרה.
בתיעוד אודותיהם משולבים הצילומים ב"תמצית הסיפור" שלהם.
עניינו של תיעוד זה הוא אברהם (אלברטו) סדרינס אומן ומורה חבר קיבוץ גזית.
*
אל הסטודיו של אברהם בקיבוץ הגעתי ביום שישי 30 בינואר 2026 עם חברי ניר עמית (שער עמקים), אבס מעוז (גניגר), פיפ רותם (סאסא), מוטי ארמלין (גילון) ודפנה זק"ש (חיפה).
אל אברהם הגענו במסגרת הביקור בקיבוץ גזית.
היוזמה לביקור זה הייתה של המארח בביקור יונתן זיגמנד שהמליץ שנבקר אותו.
כך היה!
בתוך הסטודיו אברהם סיפר לנו על עצמו והציג חלק מעבודותיו.
לפני נכנסנו לסטודיו, אברהם סיפר לנו על המבנה שהיה הפעוטון הראשון של הקיבוץ.
*
*
צילום ניר עמית
*
אברהם (אלברטו) סדרינס נולד בארגנטינה בשנת 1948.
הוא עלה לישראל בשנת 1970 והצטרף לקיבוץ גזית, בו הוא חבר עד היום.
לפרנסתו עד שיצא לגמלאות עבד במפעל של הקבוץ "פלזית".
לדבריו: " בשביל הנשמה שלי, אני יורד כל יום לסטודיו שלי… לצייר, תמיד יש משהו לעשות."
*
*
*
*
את דרכו באומנות החל אברהם כנער.
אביו עסק במסחר בחפצי אמנות עתיקים, ללא מודעות אמנותית עמוקה, לדבריו : אבל משהו כנראה חלחל אלי וגם אל אחותי שעסקה ועוסקת בציור. ואולי זאת נטייה שישנה בגנים שלנו.
בגיל 13 זכה במקום שני בתחרות ציור בבית הספר, ואז התחיל להיות מודע לכשרון שלי.
לאחר סיום לימודי בית הספר היסודי בחר ללכת ללמוד בבי"ס לאמנות, למרות התנגדותו של אביו שטען "אמנות זה לא מקצוע" ולא הסכים לממן את הלימודים .
לכן הוא נאלץ לצאת לעבוד ולממן בעצמו את רוב שכר הלימוד.
הוא עבד מ-6.00 עד 14.00 וסיים את לימודין בלילה, בשעה 22.00.
לדבריו: "לא היה לי לא קל להשתלב שם, כי הגיל הממוצע היה גבוה משלי, אבל בסוף מצאתי את מקומי והשתלבתי יפה.
כל מה שאני יודע היום בא משם. למדנו שם אנטומיה, צבע, דיו, קומיקס. כל פעם למדנו שלב נוסף, וכך במשך כמעט 4 שנים, מגיל 15 – 18."
דרום אמריקה, שמאל וצ'ה גווארה
*
בנערותו במקביל ללימודי האמנות, אברהם השתייך לתנועת נוער שנקראה "בדרך".
זו הייתה תנועה ציונית, שמטרתה הייתה לגרום לחניכיה להגיע לארץ ולקיבוץ.
לראשונה הגיע לארץ לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1968 ואז נשלח למכון למדריכים.
הוא חזר לדרום אמריקה, לתקופה קצרה להקים את התנועה באורגוואי.
בשנת 1970 עלה לארץ עם אורית, אשתו והגיעו לקיבוץ גזית.
בכל התקופה הזו המשיך לעסוק באמנות.
היופי של הנשים השמנות
אברהם לא חשב שיהיה אמן מקצועי.
שאיפתו הייתה להיות גרפיקאי.
בארגנטינה התחיל לעסוק בתחנת שידור בטלוויזיה ובמשרד פרסום שפתח יחד שני חבריו.
כשהגיע לקיבוץ העיסוק בגרפיקה ירד מן הפרק.
לדבריו" מכיוון שבראשית דרכי בקיבוץ, הייתה חשובה הקליטה דרך העבודה, לא להתאפשר לי לממש את החלום."
רק אחרי מספר שנים חזר לעסוק באמנות בקיבוץ.
*
*
בשנות ה-80' של המאה העשרים למד אומנות במכללת תל חי.
בגלל המצב הכלכלי הקשה של הקיבוץ אחרי שנתיים של לימודים הוא נאלץ להפסיק אותם ולחזור לעבוד.
אברהם שלא השלים את לימודיו לא קיבל תואר.
אחרי הלימודים האלה הוא זכה ע"י התנועה הקיבוצית בהכרה כאמן .
אז, עשה תערוכה וקיבל תואר "מועמד לאמן" ואחרי שנה קיבל את התואר "אמן".
*
*
אלה מבין התערוכות שהציג :
1990 תערוכת יחיד במועצה אזורית עמק יזרעאל.
1992 תערוכת יחיד במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב.
1993 תערוכת יחיד בבית ארגנטינה בירושלים.
1996 תערוכת יחיד בגלריה "צוותא" תל-אביב.
1997 תערוכת יחיד באולם האזורי במגידו.
1997 תערוכה ניידת באזור הצפון והמרכז.
1999 תערוכת יחיד במתנ"ס כפר תבור.
2000 תערוכה קבוצתית במועצת הפועלים בעפולה.
2005 תערוכה קבוצתית בגלריה לאמנות "מצודת חוקוק".
*
אברהם אינו משייך עצמו לשום זרם באמנות.
הוא מצייר בצורה ריאליסטית, זרם רחב מאד וכללי מאד באמנות.
בשנות ה-80' של המאה העשרים ניסה לבנות את עצמו כ"אמן פוליטי" ואף הצטרף לחבורה אומנים, אבל אחרי זמן הבין שאין זה מתאים לו וחדל.
*
לאברהם יש תחומים שיותר מרגשים ומעניינים אותו וזה מתבטא בכך שמדי פעם יוצא עם סידרת ציורים חדשה.
הוא אוהב מאד את הציירים אימפרסיוניסטים, את הזרם של ה"ארט-דקו" ואת הזרם שנקרא "ארט-נובו".
בנוסף הוא אוהב מאד קומיקס. הז'אנר הזה שהיה מאד מפותח בארגנטינה. את ארצות הברית. הוא גם מלמד וגם עושה קומיקס.
*
בשנת 2000 המחסן בו נמצאו ציוריו נשרף ויצירה של ארבעה עשורים נכחדה מהעולם
*
*
לאור העובדה שסטודיו שלו גדול, אברהם פתח בו סדנה.
בסדנה לומדים ילדים מהקיבוץ, ילדים מבחוץ, מבוגרים מהקיבוץ ומבחוץ ולכן הוא רואה עצמו גם מורה.
לדבריו: "אבל זה לא משהו חדש – כל השנים עשיתי חוגים ולימדתי גם בבית – ספר. אני חושב שיש לי מה לתרום כמורה.
אני מסוג המורים שלא מקפיד עם תלמידיו.
אני חושב שלכל אחד יש את "הייחוד הפנימי שלו", והכי חשוב זה לגלות אותו.
*
אברהם הוא בן למשפחת יהודי טורקיה (צאצאי מגורשי ספרד) שהיגרו בשנות ה-30' של המאה העשרים לעולם החדש לארגנטינה.
משפחתו מהווה השראה ליצירתו וכך כתב: "עולם המהגרים היהודים מטורקיה בארגנטינה היה עולם משפחתי הקרובה.
כילד ספגתי את הסיפורים על הקהילה שחיה והתקיימה עד מלחמת העולם השנייה. תקופה זו הייתה מיוחדת באווירה שלה – חיים חופשיים ופשוטים.
סיפורי העבר הגיעו אלי בילדותי, חשבתי ודמיינתי אותם בכמיהה וגעגועים למשהו טוב שנעלם ואיננו עוד.
סיפורים אלו אני מנסה לספר לילדיי שנולדו בארץ, באווירה ובהווי הקיבוציים, השונים כל כך משלי.
החיפושים אחרי המחשת התקופה הולידו סידרת תמונות על המשפחה.
לצילומים המנציחים רגעים מאושרים של משפחתי, הוספתי במשך השנים, צבעים שהם פרי דמיוני. כל זה על מנת לנסות להחיות ולחיות עבר רחוק ובלתי מושג."
*
כשנולד אימו הצטערה שלא נולד כבת ועד גיל שנתיים התייחסה אליו כבת.
בשנת 2002 ערכו תלמידי י"ב במגמת אמנות מקבוצת נעל"ה בבית הספר "בית ירח" שבעמק הירדן, פרוייקט שהוגש לבגרות.
הם עיצבו את התערוכה "מקום פנוי" בתמיכה וליווי של אברהם וכך כתבו:
"אנו רוצים להודות לאברהם סדרינס, אשר תמיכתו לאורך כל הדרך עזרה לנו להתמקד בפרוייקט ולהשקיע בו.
יצירותיו של סדרינס שינו אצלנו את הדרך להתבונן על עצמנו ועל עולם האמנות.
אישיותו המיוחדת והרגישה של אברהם סדרינס, אפשרה לנו לצעוד את הדרך הזאת בצורה חיובית, באופטימיות ובעיקר עם הרבה שמחה בלב."
*
סוף
שמחנו לבקר
את האומן
אברהם סרדינס,
לשמוע עליו
ולהתרשם
מקצת מגוון יצירותיו.
תודה יונתן
שיזמת את הביקור!
