במישור בקרבת וסביב העיר עכו ובתוכה22 ביוני 2019

קובץ GPX להורדה מרחק: 44.5 ק"מ טיפוס-מצטבר: 155 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

 

אזור מישור החוף הצפוני הנקרא גם מישור חוף הגליל בכלל ובאזור מישור חוף עכו ועמק זבולון בפרט הוא אזור טיולים מעניין ומגוון.

*****

אני מטייל בו מעת לעת עם חברי משה כ"ץ מקיבוץ אפק וחברים נוספים שמצטרפים אלינו.

 

בטיולים בקיץ אנו מקפידים לצאת באור ראשון. אין לי בעיה להשכים מוקדם בבוקר, שעדין חשוך ולנסוע במשך שעה ועשרים דקות להגיע לאפק לפני הזריחה.

 

כך היה גם ביום שישי, 21/6/2019 היום הארוך ביותר.

 

אלינו הצטרפו גם חברים שהשכימו קום והגיעו ממרחק והם לוי אבנון (חמדיה), עמית פינקלשטיין (באר יעקב), עדי קידר (פרדיסיה)  ומיכאל עוזרמן (נתניה).

 

התכנסו בשער קיבוץ אפק. דקות בודדות לאחר השעה 05:45, לאחר התארגנות מהירה ודברי הסבר קצרים  של משה יצאנו לדרך.

 

מסלול הטיול

*****

יצאנו מאפק,
עברנו בין השדות ובין בריכות דגים,
ביקרנו בכפר מכר,
עברנו בשמרת ובבוסתן הגליל,
רכבנו צמוד ולאורך חוף הים,
הצצנו לעכו העתיקה,
חצינו את עין המפרץ
ולסיום רכבנו לאורך נחל נעמ
ן

*****

חלקים ממסלול זה זהים או קרובים למסלולי טיולים קודמים
באזור שנעשו מאז אפריל 2016 ותועדו והם אלה להלן:

* אביב בעמק עכו, בין שדות, מטעים, כרמים ונחלים, מאי 2019
* נחל נעמן, העיר עכו וגני רדואן שבתחומה, פברואר 2018
* לאורך נחל נעמן ובין בריכות הדגים, המטעים והשדות במישור עכו, אפריל 2017
* שיטוט ברגל בשמורת אפק בשעת בין ערבים בשלהי החורף, מרץ 2017
* מאפק אל עכו וסביבתה הקרובה, דצמבר 2016
* מרכז נחלת אשר במישור חוף הגליל המערבי, אוקטובר 2016
* לאורך שלוחת אחיהוד וסביב הר גמל, הלאה לג'וליס, לכפר יאסיף ולכפר מכר, ספטמבר 2016
* מאפק לטמרה וכבול והלאה ליסעור, עין המפרץ וכפר מסריק, יולי 2016
* עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא, יוני 2016
* סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה, מאי 2016

 

תיעוד טיול זה מתמקד
בתיאור המסלול, המקומות
והמראות לאורכו.
מידע אודות האזור הגיאוגרפי
והרקע ההיסטורי של האזור
ניתן לקרוא בתיעוד המסלולים לעיל

******

*****

חלק ראשון

מקיבוץ אפק צפונה,
בין שדות הכותנה
בריכות הדגים
של הקיבוצים
כפר מסריק ועין המפרץ
והלאה לאורך מסילת הברזל
בין עכו וכרמיאל
וחציית כביש 85

*****

****

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 200 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות. ראשית כישוב ספר מוקף גדרות תיל ועמדות שמירה. החברים והילדים עברו בחיפזון לפני שהושלמה הבניה, מטע צעיר ניטע, הוקמו ענפי חי ושרותים, ומסביב שדות מעובדים. קיבוץ אמיתי. שנים ראשונות היו שנים של התפתחות: הענפים גדלו, הוקם מפעל תעשייה, נקלטו גלי עליה מכל הגלויות, המוני ילדים. שוב נגענו במספר 200 חברים. כיום המצב הכלכלי התייצב, הקיבוץ מופרט, ונערך למהלך של קליטת בנים וחברים נוספים. החל משנת 2010 הצטרפו לקיבוץ 65 חברים חדשים עם ילדיהם, בנים ותושבים. הקיבוץ גדל ובשנים הבאות ילך ויגדל עוד. ענפי המשק הם חקלאות: גידולי שדה – תחמיץ, עגבניות, אבטיחים, כותנה, בוטנים ועוד, מטה אבוקדו ואפרסמון, לול ורפת חלב; תעשייה"מגו אפק" – מייצר מכשור רפואי לטיפול במערכת הלימפתית ומחזור הדם; "אסיב" – מייצר סריגים לענף הביגוד; "חיננית" – מפעל לחברים ותיקים המייצר בובות ומוצרי בד; חינוך: מערכת חינוך מלאה מבית התינוקות עד כיתה ו' המשרתת את ילדי הקיבוץ וילדי הסביבה. הרחבה ראו אתר קיבוץ אפק

חצר אפק טרם יציאה

זריחה בשדות אפק

****

****

אתראה מקורית!

בקצה השדות טרם הכניסה לבריכות הדגים

*****

****

*****

****

שדה סורגום ממין וידן המיועד לתחמיץ

***

מבט לכיוון מזרח לנחל חילזון הצטרף לנחל נעמן

*****

מזרחה לאורך תוואי מסילת הברזל בין עכו לכרמיאל

המעבר מתחת למסילה

המתנה הכרחית ובלתי נמנעת ברמזור לקראת חציית כביש 85

*******

חלק שני,

לאחר חציית כביש 85 צפונה,
טיפוס קל לעבר כפר מכר
וסיבוב קטן בגרעין הכפר,
צפונה ומערבה בשדות לעבר
קיבוץ שמרת ומעבר בשוליו,
הלאה לעבר בוסתן הגליל
ומעבר דרכו אל חוף הים

*****

 

*****

בדרך אל מכר

כיכר הכניסה הדרום מערבית של ג/דידה מכר

תחום השיפוט של ג/דידה מכר

ג'דיידה-מכר היא מועצה מקומית ערבית במחוז הצפון שהוקמה בשנת 1990 על בסיס צירוף של שני הכפרים הסמוכים הנושקים זה לזה ג'דיידה ואל-מכר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לסוף 2017, התגוררו בג'דיידה-מכר 20,613 תושבים מתוכם 90% מוסלמים ו-10% נוצרים יוונים – אורתודוכסים וגם לטינים.
הכפר ג'דיידה הוקם במאה ה-16 על ידי ערבים מסוריה. משמעות שמו של היישוב בעברית הוא "חדשה". במאה ה-19 נחכרו אדמות היישוב על ידי חיים פרחי שהיה היועץ של מושל עכו
הכפר מכר (או: אל-מכר) הוקם גם הוא במאה ה-16 על ידי תושבים מלבנון אך במקום ישבו תושבים כבר מהתקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית. יש המעריכים כי במקום שכן היישוב "מכרה" שממנו בא חפר המכרי שהיה מגיבוריו של דוד המלך.

הפרים מכר וג'דידה בשנות ה-40' במאה שעברה טרם הקמת המדינה

הכנסייה היוונית אורתודוכסית בשולי גרעין אל מכר

הכנסייה הקתולית הלטינית מולה

חזית הכנסייה הלטינית

גרעין הישן של כפר מכר

מסגד אל נור

****

מסגד אל סעד

במורד הדרך מאל מכר מערבה

מבט דרומה לעבר אל מכר

מבט מזרחה לעבר מורדות הרי הגליל המערבי

מקשת האבטיחים בראשיתה

אתנחתא קצרה לבוטניקה

בר גביע חלק, צילם מיכאל עוזרמן

בר-גביע חלק הוא צמח חד-שנתי זקוף וקירח. הוא מסתעף הרבה, אך מבסיסו בלבד, גובהו 80 ס"מ. הגבעולים נוקשים, מרובעים בחתך. העלים נגדיים. העלה גדול, מפורץ, אונותיו משוננות בשפתן, צבעו ירוק בהיר, והוא נישא על פטוטרת ארוכה.
בר-גביע חלק פורח מאפריל עד יוני. הפרחים ערוכים בדורים, נישאים כמעט לכל אורך הגבעול. כותרת הפרחים שפתנית אופיינית, צבעה לבן, לעתים נוטה לוורדרד. הכותרת צנועה, עטופה בגביע משפכי גדול המגמד אותה. עלי הלואי בחיקי העלים והחפים בבסיסי הגביעים הם קוצניים, וגם בשפת הגביע יש רמז לקוצים, אך קוצניותו צנועה לעומת בן-סוגו, בר-גביע קוצני. אחרי הפריחה מתייבש הגביע ומלבין כקלף, ובתוכו משחירים הזרעים – צירוף קישוטי ויפה. בטבע מסייע הגביע היבש לתפוצת הזרעים. הזרעים שומרים על כושר נביטתם שנים רבות, מה שמכשיר אותם להוות "עשב-רע".
לצמחים ריח רע, לא חזק. מן הזרעים מפיקים לקטין, המשמש במחקר ביולוגי.
בר-גביע חלק גדל בשדות ובצדי דרכים בקרקעות כבדות של מישור החוף ובהרים, בעיקר בחבל הימתיכוני, חודר אף לצפון הנגב. נחשב "עשב-רע" בשדות בעל קיציים.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ובמזרח התיכון.
בסוג 2 מינים, שניהם גדלים בארץ.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה

סולניום המקור

סולנום המקור הוא צמח חד-שנתי קוצני, פולש מאמריקה ממשפחת הסולניים. העלה מחולק לאונות. הגבעול נושא קוצים זקופים, ניצבים לגבעול, דקים כמחטים, ארוכים פי 4 מקוטרהגבעול עצמו. גם העלים והגביע נושאים קוצים דומים וכך אף הפרי (כי הוא עטוף בגביע).
סולנום המקור פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. הפרח צהוב, גדול (קוטרו 3 ס"מ), אופייני לסוג: הכותרת גלגלית, עם 5 אונות; 5 אבקנים צמודים כחרוט סביב עמוד העלי, אחד מהם ארוך בהרבה מהאחרים וכפוף לפנים. אין צוף, ההאבקה נעשית על-ידי חרקים שוחרי אבקה.
סולנום המקור הוא צמח גֵר בארץ, מוצאו מאמריקה. הוא הפך עשב-רע בשדות מושקים בקרקע כבדה בעיקר במרכז הארץ. עדיין נדיר בארץ.
סולנום הוא סוג רב-מינים (1,700 לפי חלק מהמקורות), ובו בין היתר צמחי תרבות חשובים שמוצאם מאמריקה: תפוח-אדמה (סולנום הפקעות), חציל. בעבר נכללו בו גם עגבניה ופלפל, לאחרונה הופרדו אלה לסוגים בפני עצמם. כן נהוג לגדל מינים אחדים של צמחי נוי מהסוג סולנום. בארץ גדלים בר 4 מינים, ועוד 2 מינים גֵרים.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה
זהירות הצמח רעיל!
חומרי הרעל נמצאים הכל חלקי הצחמ בעיקר בפרי לא בשל. החומרים הרעילים הם: סולנין, אלטרופין, ועוד חומרים ציאניניים.
אכילת חלקים מהצמח עלולה לגרום למוות.
ציפורים ועטלפים אוכלים בהנאה מהפירות הבשלים של מינים מסויימים מהמשפחה, וכך מפיצים אותם.

קנרס סורי

קנרס סורי הוא קוץ רב-שנתי גדול ממשפחת המורכבים. מתוך שורש-אגירה מעמיק ומעובה מפתח הצמח בראשית החורף שושנת של עלים ענקיים (אורכם עד 80 ס"מ ורוחבם עד 50 ס"מ),שסועים לאונות. גונם ירוק מאפיר, ועליהם משורטטים קוים וכתמים לבנים. בקצה כלאונה מזדקר קוץ מתון.
קנרס סורי פורח בקיץ, מיוני עד אוגוסט מתוך השושנת עולה באביב גבעול-פריחה בגובה 60–180 ס"מ, מסתעף בחלקו העליון. בראשי סעיפי הגבעול מתפתחות בראשית הקיץ 3–8 קרקפות-פרחים גדולות, קוטרן עד 10 ס"מ. הפרחים כולם צינוריים, דו-מיניים. צבעם כחול–סגול עז ועמוק, יפה במיוחד. הקרקפת מוקפת בעלי עטיף גלדניים, קוצניים, דוקרים מאוד, גונם נוטה לארגמן. הפנימיים זקופים, החיצוניים כפופים אחורה. בסיסיהם של עלי העטיף, המעורים במצעית, אכילים, ובעיקר אכילה המצעית עצמה. שטחה עשוי כחלת-דבש. ההאבקה על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. האבקנים מבשילים לפני הצלקות, אך יש גם האבקה עצמית. הזרעון ביצי מוארך. בראשו ציצית עשויה דורים אחדים של זיפים מנוצים, מאוחים בבסיסיהם לטבעת.
קנרס סורי מופיע בצפון הארץ ובמרכזה באדמה כבדה עמוקה, בעיקר בהרים. תפוצתו העולמית מצומצמת רק לארץ-ישראל, סוריה ועירק.
הוא קרובו של הקנרס (ארטישוק) התרבותי, אשר החלק הנאכל בו הוא מצעית התפרחת בעודה בניצן. גם צמח הבר נאכל באותה צורה, אך הוא פחות נוח לאכילה. "ארטישוק ירושלמי" איננו קנרס כלל, אלא פקעת של מין חמנית. השם העברי קנרס מופיע כבר במשנה, בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא תעתיק של השם הרומי הקדום, הנשמר עד היום גם בשם המדעי. שמו הערבי חורפייש (כמו שמם של קוצים נוספים), ובכך הוא גורם בלבול, כי בעברית קראנו בשם חורשף לקוץ אחר.
המין יחיד בסוגו בארץ, בעולם – 14 מינים, רובם בארצות הים התיכון.
המקור מייק לבנה אתר עץ השדה
בימי אבותינו נהגו לאכול את מצעית הצמח בצורה דומה לזו שנאכל היום הארטישוק התרבותי
על חשיבותו וגידולו יעיד הציטוט ממסכת כלאיים : "והקינרס כלאים בכרם" (כלאים ה', ח').
הצמח מופיע יחד עם העכובית כצמח מאכל "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, קוץ זה קינרס, דרדר אלו עכביות" (בראשית רבה פ"כ, כ"ג)

תירס לתחמיץ

בכניסה לקבוץ שמרת

שָׁמרת הוא קיבוץ בעבר שהיה שיך לתנועת הקיבוץ הארצי והיום לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ הוקם במאי 1948 על ידי חברי השומר הצעיר מרומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה, על חלק מאדמות הכפר הערבי אל-סומיריה, שתושביו עזבוהו במהלך מלחמת העצמאות (לאחר מבצע בן עמי), ולא הורשו לחזור לאחריה. היישוב קרוי כך משום שבאזור הייתה נחלתו של שמרת, בנו של אשר. בשנות ה-2000 עבר הקיבוץ הפרטה ואימוץ משכורות דיפרנציאליות לחברים. אנשי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות (כותנה, אבוקדו, רפת לחלב, לול, פטימים, צניחה חופשית), מתעשייה (מפעל הרהיטים שמרת הזורע ומפעל עיבוד שבבים), ומאירוח כפרי.

רכיבה בקטע קצר בשולי כביש 4, אין ברירה

קטע הדרך משמרת לבוסתן הגליל

בוסתן הגליל (בֻּסְתַּן הַגָּלִיל) הוא מושב ושייך למועצה אזורית מטה אשר. מהבחינה הארגונית, המושב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי.
בשנת 1948, הקימה קבוצת ניצולי שואה מרומניה והונגריה גרעין בשם "פדויים" והתיישבה ב"בית ארמן", מבנה טמפלרי נטוש של "חוות שטול" על ראש גבעה (כיום בשטח קיבוץ שמרת). בשנת 1950 עבר גרעין ההתיישבות של קיבוץ שמרת מרמת יוחנן לשטח שהוקצה לו. עבור אנשי פדויים שהתבקשו לפנות את המבנה הטמפלרי וסביבתו נבנו בתים בשטח הבוסתן. היישוב שהתהווה קיבל את השם "בוסתן הגליל", על-שם הבוסתן בו נבנה.
אחרי מלחמת העצמאות, הגיעו למקום שש משפחות ממושב בית יוסף שבעמק הירדן, אחרי שהמושב שלהם נעזב עקב הקרבות שהיו במקום. שש המשפחות התיישבו במבנים נטושים שהיו לצד כביש עכו-נהריה, באותה תקופה ומיד לאחריה הגיעו למקום משפחות נוספות, הן מישראל והן מהונגריה, והתיישבו בתוך שטח בוסתן קיים, בהן היו מספר משפחות של ייקים מנהריה שרצו לעסוק בחקלאות והיו מחוסרי קרקע. עם ההכרזה על הקמת היישוב צורפו כל המשפחות האלו למושב.
במסגרת תוכנית ההתנתקות שעליה החליטה ממשלת ישראל בין ה-15 ל-17 באוגוסט 2005. היישוב דוגית פונה, התושבים לא גילו התנגדות פעילה לפינוי כביישובים אחרים ורובם עברו ליישוב בוסתן הגליל
מקור  

שדרת האקלפיטוסים בבוסתן הגליל

*****

****

*****

שדרת האקליפטוסים המרכזית של היישוב בוסתן הגליל הובילה בימי המנדט הבריטי למחנה בריטי שנקרא מחנה "סידני סמית" (Sidney Smith Barracks), על שמו של האדמירל ויליאם סידני סמית. המחנה שימש כמתחם מגורים של הקצונה הבכירה ומחנה מנהלתי בו עבדה הפקידות הבכירה (אזרחית וצבאית) של שלטונות המנדט בצפון הארץ. ב-14 ביולי 1941, בתום לחימה קשה במערכה בסוריה ובלבנון נחתם במחנה הסכם כניעת כוחות וישי הצרפתיים שישבו בסוריה ובלבנון לכוחות הבריטים ובעלות בריתה, הסכם הידוע בשם "הסכם שביתת הנשק של סאנט-ג'יין (עכו)" (Armistice of Saint Jean d`Acre). שדרת האקליפטוסים ביישוב כלולה ברשימת אתרי המורשת של המועצה לשימור אתרים.
על שטח המחנה הצבאי הבריטי הוקם היישוב בוסתן הגליל וכן מוסד חינוכי של עליית הנוער בשם "כפר הנוער פילדלפיה", אשר נקרא על שם נשות העיר פילדלפיה שבארצות הברית, אשר מימנו אותו. כפר הנוער פעל בצמוד לבוסתן הגליל וכיום פועל במקום "כפר הנוער נירים".
המטווח של מחנה סידני סמית ("מטווח סנג'ין", שיבוש של St. Jean) שימש במשך שנים רבות הן את חיילי גולני והן את טירוני בית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. בסמוך אליו, נבנה בשנות ה-80 אתר קראוונים שנקרא אתר חצרות יסף.
מקור

מחנה סדני סמית והשדרה המובילה אליו

****

****

תופסים ראש

חלק שלישי

דרומה לאורך חוף בוסתן הגליל,
הלאה לאורך כל
טיילת החוף
של העיר עכו עד המגדלור,
בין סמטאות דרום העיר העתיקה,
יציאה מחומות העיר,
הלאה לחוף הארגמן,
מעל שפל נחל נעמן
לעבר צומת עין המפרץ

****

המגמה דרומה לעבר עכו

קטעי חול בלתי רכיבים בשולי כפר הנוער הטיפולי-אתגרי נירים

כפר הנוער הטיפולי-אתגרי נירים הקרוי על שמו של לוחם שייטת 13, רס"ל ניר קריצ'מן, נמצא בבוסתן הגליל במקום בו שכן בעבר "כפר הנוער חופים" (פילדלפיה) של הסוכנות היהודית. מבני הכפר, מבני בית הספר ושטחי הנוי שוכנים לשפת הים ומשתרעים על שטח של 170 דונם. חבריו של ניר, רובם קציני ולוחמי שייטת 13, הקימו ב-2003 עמותה בשם "עמותת נירים" המפעילה את הכפר[1] ואת התוכניות החינוכיות שבו בשיתוף פעולה עם אגף שח"ר והמינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, משרד הרווחה והאגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. כפר הנוער נירים הוא מסגרת פנימייתית לנוער בסיכון, והוא מפוקח על ידי רשות חסות הנוער.
להרחבה אודות העמותה וכפר הנוער

****

****

הקצה צפוני של טיילת החוף של העיר עכו

לאורך הטיילת

מבנה תחנת משארת עכו אחד מ-65 מבני מצודות טיגראט

מצודת טיגרט שהוקמה על ידי ממשלת המנדט בימי בראשית שנות ה-40 כלקח מדיכוי המרד הערבי הגדול. מצודה זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ. מטרת היחידות המשטרה שכנו  בה הייתה, בין היתר לאבטח את הפתח המערבי של מעבר עירון (ואדי ערה) להרחבה ראו מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת וגם תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

מיקום משטרת עכו במערך כל מבניי המשטרות

עַכּוֹ היא עיר במחוז הצפון בישראל, הגובלת מדרום בחופיו הצפוניים של מפרץ עכו וממערב בים התיכון. עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, ודברי ימיה המתועדים מתחילים בתקופת הברונזה הקדומה. במשך שנים רבות הייתה עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה אפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. היא ידעה עליות ומורדות ועברה מיד ליד פעמים רבות. פעמיים בתולדותיה הייתה עכו העיר המרכזית של ארץ-ישראל כולה ובעלת חשיבות בינלאומית: במאה הי"ג, עת הייתה בירת ממלכת ירושלים הצלבנית, ובמאה הי"ח, תחת שלטונו של ג'זאר פחה. מאז המאה ה-19 פחתה חשיבותה של העיר, ביחס לחיפה שהייתה לעיר הנמל הראשית של צפון הארץ. בהתאם לכך הייתה התפתחותה. בשל מיקומה הגיאוגרפי והיותה עיר נמל הייתה עכו יעד לכיבושים במהלך כל התקופות, כתוצאה מכך תחלופת האוכלוסייה בה היא ממאפייניה ההיסטוריים.
מספר התושבים:  כ-55,000, אחוז היהודים בעיר מסך כל התושבים: 72%; אחוז הערבים מסך כל התושבים בעיר: 28%; מספר התושבים העולים:  13,026; אחוז העולים מסך כל התושבים בעיר: 24.4%

תחום שיפוט העיר עכו

מידע על העיר ובמיוחד אבני דרך בהתפתחותה ראו בהרחבה מאפק אל עכו וסביבתה הקרובה

הפסקה בטיילת, צילם מיכאל עוזרמן

האנדרטה לזכר הפריצה לכלא עכו

בשולי העיר העתיקה של עכו

למול המגדלור

בסמטאות העיר

***

למול חאן אל עומדן

ביציאה מחומות העיר העתיקה

אסתטיקה במיטבה

****

מבט לאל העיר העתיקה מחוף הארגמן

שפך נחל נעמן לים

מיקום שפך הנעמן

*******

חלק רביעי, 

מעבר בקיבוץ עין המפרץ,
לעבר שביל הנעמן,
לאורך ערוץ נחל נעמן,
כניסה לשולי עין נימפית,
הלאה לאורך הנחל  הצמוד
לבריכות דגים של לוחמי הגיטאות,
חזרה דרך השכונה החדשה
שנבנית על השטח
שבעבר שימש את בריכות הדגים
של קיבוץ אפק
והלאה בשולי גן הלאומי 

עין אפק ותל כורדני,
חזרה לקבוץ אפק

****

קיבוץ עין המפרץ שיך לתנועה הקיבוצית ובעבר השתייך לתנועת הקיבוץ הארצי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. הקיבוץ נוסד בשנת 1930 על חוף בת-גלים בחיפה, בידי קבוצת צעירים מגליציה- פולין שחלמו על הקמת קיבוץ עירוני: שכונת עובדים במפרץ חיפה. הם עסקו בעבודות בנמל חיפה. במהלך שנות העלייה החמישית הצטרפו לקיבוץ עולים מגרמניה ומפולין. במשך שמונה שנים מאז הקמת הקיבוץ התמודדו המייסדים עם קשיים רבים, עברו לקריית חיים ובשנת 1938 עלו על הקרקע במקומו הנוכחי של הקיבוץ, על גדות נחל הנעמן והביצה שהקיפה אותו. חלוצי ההתיישבות בעמק זבולון היו, הקיבוץ ה- 25 של "חומה ומגדל". שמו ניתן לו בגלל מיקומו במפרץ חיפה. שמות נוספים שנפסלו הוצעו בגלל מיקומו – ליד חיבור נחל חילזון לנחל נעמן. מגילת העלייה על הקרקע משקפת את המצב באותה תקופה ואת חזון הקיבוץ: "… אך אנו מאמינים כי תיובש הביצה, ומי הנעמן יהיו לנו לברכה. כי יתנדף רעל הקדחת וייעלם, ועצים יתנו כאן את צילם. כי עדרי צאן ובקר ימלאו את השדות והאדמה תתן יבולה בשפע. כי כפלדה רצוננו וגדולה אמונתנו. אנו מאמינים באדם ובאדמה! "

קבוץ עין המפרץ, במחצית שנות ה-40', שנים בודדות לאחר הקמתו

מאז הקמתו צמח קיבוץ עין המפרץ והתבסס מבחינה חברתית וכלכלית, קלט חברים מארצות רבות והוא מונה כיום כ- 400 חברים ומועמדים, וכולל ילדים, צעירים ותושבים מגיעה אוכלוסייתו ללמעלה מ- 700 נפש. עין המפרץ היה תמיד קיבוץ שהאמין בשיתוף ובשוויון בין חבריו, וחתר כל שנותיו להיות בית לחבריו, בו מתקיימת חברה דמוקרטית המושתתת על הוגנות, יושר וכבוד האדם. בשנת 2004 החליט הקיבוץ על חזון חדש, והוא עובר תהליכי שינוי לכיוון היותו קיבוץ מתחדש, תוך שמירה על עקרון הערבות ההדדית בתחומי החיים השונים ושותפות באמצעי הייצור. תהליכי השינוי הם בתחומי העבודה והפרנסה, הערבות ההדדית, הביטחון האישי והצמיחה הדמוגרפית. הקיבוץ נמצא היום בתנופת קליטה של עשרות מבניו. עין המפרץ הוא קיבוץ עם מסורת מכובדת של תרבות וחגים, וממשיך לחגוג את כל חגי ישראל ביחד.
פרנסתו העיקרית באה לו מהמפעל לייצור מוצרי אריזה: ימא, שהוא הטוב ביותר בתחומו בארץ, וכן מענפי חקלאות מצליחים שרובם מאוגדים בתאגידים, מפעל ימאתון בשותפות עם קיבוץ געתון, "עטיפית" לייצור מוצרי פלסטיק, ועסקים נוספים. "רפת נעמן" היא שותפות בין עין המפרץ לקיבוץ פרוד וקבוץ גדות. גידולי השדה "יען" הוא שותפות עם קיבוץ יסעור. לקיבוץ מרכז מסחרי בשם M המפרץ שהקימה ומתפעלת חברת "מראה המפרץ בע"מ" בבעלות הקיבוץ, מטבח משותף- לה קוזין- עם קיבוץ עברון ולוחמי הגטאות, ועוד. מערכות החינוך והבריאות/רווחה/סיעוד זוכות לאמון רב של הציבור. מערכת החינוך כוללת מערכת פנימית בגיל הרך ובגנים, בי"ס יסודי אזורי "גוונים", בית חינוך אזורי "אופק" לגילאי חט"ב ותיכון ומערכת חינוך בלתי פורמלי בקיבוץ לכתות א' עד יב'. לקיבוץ בית סיעודי מקצועי וטוב, וכן נמצא בו מרכז יום סיעודי של מטה-אשר- "נווה אשר", המספק תעסוקה ובילוי איכותיים לזקנים מכל ישובי המועצה האזורית. הקיבוץ מנוהל ע"י הנהלה כלכלית והנהלת קהילה, ויש לו ועד הנהלה המתאם בין שתי ההנהלות ומקשר בינן לבין אסיפת החברים. מצוקת הדיור גדולה, והקיבוץ משקיע בשנים אלה בדיור קבע לכל חבריו ובהגדלת הפנסיה האישית לחברים.

מבט ממזרח אל כפר מסריק

קיבוץ כפר מסריק קיבוץ כפר מסריק המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא בתחום המועצה אזורית מטה אשר. ראשיתו קבוצה קטנה של עולים צעירים מליטא, חברי "השומר הצעיר" שהתיישבה בפתח-תקוה בשנת 1932 ומתחילה לחלום על קיבוץ משלה. בפברואר 1933 הם הכריזו על עצמם – קיבוץ חדש בישראל – צ'כו-ליטא (שם זמני). הם עברו לשכונת בת-גלים שבחיפה התחתית ועסקו ב"עבודה עברית", "כיבוש הנמל", "קבוצת בניין" ו"מילוי הכרמל". בשנת 1934 עבר המחנה לחולות קריית-חיים המערבית ושם התחילה השכנות עם קיבוץ עיו-המפרץ. שם נקבע שמו השני של הקיבוץ – משמר-זבולוןבשנת 1937 הגיע  גרעין "היוצר" מפולין. בשנת הוקם בקרבת עכו "נעמן" – מפעל ללבנים אדומות.
בכ"ט בנובמבר – 1938 הוקם הקיבוץ כישוב חומה ומגדל מספר 28 – להגנה על מפעל "נעמן", כביכול, ולמעשה – תחילת התיישבות האמיתית בעמק עכו. הסוכנות היהודית והמוסדות המיישבים, התנגדו  נחרצות להקמת קיבוץ במקום, בטענה שאין מים, הקרקע- חולות נודדים וביצה מלחה, ותנאי החיים- מלאריה ומחלות, לעולם לא יאפשרו קיום וצמיחה של ישוב … החברים לא ויתרו. בשנת 1940 התמקם הקיבוץ בנקודת הקבע בצד המזרחי של כביש חיפה – עכו, ובהזדמנות זו, שינה גם את שמו לכפר-מסריק ומנציח בכך את שמו של נשיא הרפובליקה הצ'כוסלוקית – ת.ג. מסריק בשלוש השנים הבאות המשיךלכבוש את העמק והתבסס. הוא גם נאלץ להיות במאבק רצוף עם שכניו הערבים על הקרקע והמים. עם סיום מלחמת העולם השניה יצא הקיבוץ לצאת למרחב. עוד שטחים נכבשו ועובדו, בריכות הדגים התרחבו,  נמשכה קליטת ילדי הגולה. לאחר מלחמת העצמאות המשיך הקיבוץ להתרחב ולגדול.
כיום בעשור השמיני לקיומו אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ- 400 בוגרים: בתוכם כ-300  חברים , 60 מועמדים ,58 תושבים וכ140- – ילדים. הקיבוץ מתקיים על חקלאות, תעשיה ועבודת חוץ של חבריו. ענפי החקלאות העיקריים: גידולי שדה ומטעים מגוונים וכן רפת, לול, ומדגה. התעשייה כוללת: מפעלי קרטון מודפס לאריזה ותעשיות אלקטרוניקה. הקיבוץ נמצא כיום בתהליכי התחדשות ושינוי שעיקרם הגברת העצמאות הכלכלית של הפרט (הפרטה), תוך שמירה על ערכי ליבה שיתופיים בחינוך, בריאות, תרבות ורווחה.

נכנסים לשביל הנעמן

שביל נחל נעמן – נחל נעמן היווה במשך שנים ארוכות "החצר האחורית" של הקריות, בין אזורי תעשייה, בריכות דגים ואתר פסולת. נחל נעמן היפה והטבעי נמחק מן התודעה הציבורית בעבר משום שסבל מזיהום והזנחה כוללת. בשנים האחרונות, חל שיפור ניכר במצב הנחל ההופך בהדרגה לפארק ירוק ממקורותיו ועד לים. שיקום נחל נעמן הפך להיות פרויקט הדגל של רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי שפועלת להפיכתו למרחב ירוק וייחודי, האהוב על תושבי האזור מצגת רשות ניקוז גליל מערבי שיקום נחל הנעמן
בשנת 2007 חברה קק"ל לרשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, למשרד להגנת הסביבה, למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, לרשות הטבע והגנים ולמועצה האזורית מטה אשר בשיתוף פעולה ביניהם להסדרת שביל הליכה סלול לאורך הנעמן, בקטע קצר הסמוך לשמורת כרי נעמן.

נחל נעמן במייטבו

נחל נעמן מתחיל את דרכו ממזרח למעיינות עין אפק  (כורדני) שנמצאים למרגלות העיר המקראית אפק. המעיינות שהם מקור המים העיקרי של הנחל, והתל נמצאים כיום בתחום שמורת טבע עין אפקנחל נעמן  חוצה את חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ונשפך לים מדרום לעכו. מעיינות הנחל נובעים ברום של 5 מ' בלבד מעל פני הים. הם מרוחקים מהים רק 4 ק"מ בקו אווירי. כדי להתגבר על מחסום חולות החוף ובגלל השיפוע הנמוך נאלץ נחל נעמן להאריך את דרכו פי שלושה ולהצפין עד עכו. אין פלא שבתנאים אלה נוצרו מסביב למעיינות ביצות גדולות שנוצרו בין היתר מעודף המים המגיעים אליו בעת הגשמים מהיובלים העיקריים המצטרפים אליו והם אלה המנקזים את גבעות ורכסי הגליל התחתון הם נחל אבלייםנחל כבול ונחל חילזון.

*****

בביצות הנעמן, שהשתרעו על פני כ-16,000 דונם, קיננה מחלת המלריה. קק"ל רכשה את הקרקע שמצפון לנחל בשנת 1925. בשנת 1938 התיישבו על אדמת קק"ל הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ (מאוחר יותר עלה גם קיבוץ אפק על קרקע קק"ל). הקיבוצים נאבקו בביצות כדי למנוע הצפות של שטחי עיבוד. הם ניקזו את המעיינות לתעלות והפכו את נחל נעמן לתעלה המזרזת את זרימת המים בנחל. מראה זה של הנחל נשמר עד ימינו. בימי המנדט ניקזו עוד את הביצות. בשנת 1942 העבירו את מי המעיינות למפרץ חיפה כדי לקרר באמצעותם את בתי הזיקוק. הביצות הפכו לשדות חקלאיים ולבריכות דגים. שרידי הביצות הפכו לשמורות טבע, המשמרות את עולם החי והצומח של ביצות הנעמן. אלה הן שמורת עין אפקשמורת כרי נעמן ושמורת עין נימפית. בשנים האחרונות יבשו עינות אפק לחלוטין בגלל קידוחים שתופסים את עינות נחל נעמן. חלק ממי הקידוחים מועבר לשמורת עין אפק ומשם המים זורמים בנחל נעמן. למי המעיינות מצטרפים גם מי בריכות הדגים ומי נקז מהשדות. נחל נעמן שב להיות נחל איתן. הרחבה

ביצות המאה בשלהי המאה ה-19

נחל נעמן וסביבתו באמצע שנות ה-40' של המאה הקודמת

ליפופית החיצים, צילם מיכאל עוזרמן

ליפופית החיצים מטפס נכרך רב-שנתי של ביצות ושאר מקומות לחים. נדיר, שרוי בסכנת הכחדה. רוב העלים צרים, ארוכים, דמויי חץ צר, עם שתי אונות ארוכות ומעוגלות בבסיסיהן, נישאים על פטוטרת ארוכה. עורקיהם הראשיים מסתעפים כמניפה. פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. הפרח ורוד, גדול (עד 8 ס"מ). 5 עלי הגביע קטנים, 5 עלי הכותרת מאוחים כליל, הגבולות ביניהם מסומנים בקפלי-אורך. צורת הכותרת כמשפך רחב, צינור-הכותרת ארוך. 5 האבקנים קבועים סמוך לבסיס הכותרת. עמוד עלי 1 (לעומת קרובו החבלבל, שיש בפרח שלו 2 עמודי עלי), הצלקת כדורית. קוטר הפרי 1.5 ס"מ. הזרעים לבידים.
גדל במקווי מים – גדות נחלים וביצות – בצפון מישור החוף. נדיר, ובתוספת העובדה כי בית-גידולו נתון בלחצי-פיתוח חזקים – הרי עצם קיומו בארץ שרוי בסכנה.
בסוג לפופית 500 מינים. רוב המינים הם מטפסים, זוחלים או משתרעים, הנכרכים בגבעוליהם. מינים רבים מטופחים בנוי, במיוחד ביפן. בארץ 3 מינים בבר וכחצי תריסר מינים בגינות הנוי. מין חשוב בכלכלה העולמית הוא הבטטה (לפופית הבטטה), שמוצאה מאמריקה הטרופית, וטופחה על-ידי האינדיאנים עוד לפני בוא האירופים לאמריקה. יבולי הבטטה בעולם מגיעים לכדי 130 מיליון טון לשנה, בארץ 21 אלף טון לשנה.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה

****

בדרך הצמודה לעין נימפית, צילם מיכאל עוזרמן

מיקום עין נימפית

סם הכלב במזרחי בשמורת עין נימפית

סם-כלב מזרחי הוא בן-שיח המטיף מיץ חלבי כשנפצע עלה או גבעול שלו. בקרקע יש לו קנה-שורש, וממנו יוצאים ענפים שבסיסם מעוצה. העלים נגדיים, אליפסיים, ראשם מעוגל. כל אברי הצמח רעליים מאוד.
סם-כלב מזרחי פורח בקיץ, בין יולי לאוקטובר. הפרחים ערוכים בתפרחות בראשי ענפים. התפרחות ורודות. לפרח גביע קצרצר מאוחה-עלים וכותרת פעמונית קטנה. בבסיס הפרח מופרש צוף, והוא מואבק על-ידי חרקים. לפרי 2 מפוחיות דקות ומוארכות. הזרע נושא ציצית של שערות ארוכות.
סם-כלב מזרחי נדיר מאוד בארץ. גדל בנופי-מים במישור החוף וגם בהר הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ומערב אסיה.
הצמח רעלי (כמו קרובו ההרדוף), ומשמש ברפואה עממית כסם הזעה והקאה, וכאמצעי משלשל ומכייח. מין אמריקאי שימש לאינדיאנים להפקת סיבים (מהקליפה) לרשתות-דיג וכן למיתרי קשת.
בסוג 25 מינים, בארץ בקושי 1. במשפחתו גדלים בר בארץ רק עוד 2 סוגים: הרדוף ווינקה. לפי שמו המדעי הקודם של הסוג ניתן השם המדעי למשפחת ההרדופיים כולה.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה

אחת מבריכות עין נמפית

הקטע הדרומי של שביל הנעמן

שביל הנעמן ממערב לבריכות הדגים של לוחמי הגיטאות

סוף מצוי

סוף מצוי הוא צמח רב-שנתי זקוף וגבוה של שולי מים. תחילה הבה נתיר את הסבך קנה – סוף – קנה-סוף: סוף נזכר בתנ"ך פעם אחת יחד עם קנה, כאות להתייבשות נהרות וצמחיית גדותיהם "קנה וסוף קמלו" (ישעיהו יט, ו), וברור שמדובר שם בשני צמחים שונים. פעמים אחרות נזכר הסוף בנפרד: "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב, ג. וכן גם שמות ב, ה; דברי הימים ב, כ, טז). קנה משמעו ענף חלול כצינור. אכן, לצמח שאנו קוראים היום קנה יש גבעולים חלולים, ולצמח שאנו קוראים לו סוף אין גבעולים על קרקעיים כלל, פרט לגבעול הפריחה, וזה איננו חלול. סביר ומקובל כי הזיהוי של קנה ושל סוף אכן קולעים למה שנקרא כך בתנ"ך, אך אין זה בטוח. פעם נוספת נזכר צמח – כנראה אחר לגמרי – בשם סוף (יונה ב, ו), ושם הכוונה אולי לאצה ימית. מכאן אולי גם השם ים-סוף. בעבר קראו לסוף גם בשמות חשיפה וזנב החתול (תרגום שמו העממי באנגלית). מעתה נזכור, אנו מכירים שני סוגים שונים של צמחים – האחד קנה והאחר סוף. אין בין הצמחים יצור בשם קנה-סוף.
הסוף מפתח בתוך הקרקע גבעול מסועף בצורת קנה-שורש זוחל, ובו חללים בין-תאיים אוגרי אויר, המסייעים לו לנשום בסביבה דלת החמצן שבמים. מהמפרקים של קנה-השורש יוצאים עלים כלפי מעלה ושורשים כלפי מטה, וכך מתרבה הצמח רביה וגטטיבית נמרצת. אין לסוף גבעולים על-קרקעיים, פרט לעמוד התפרחת. העלים יוצאים ישר מהקרקע, מקנה-השורש, והם סרגליים, זקופים וארוכים מאוד, עד 2 מ', רוחבם ס"מ אחד. מה סודם? איך יכול עלה כה ארוך ודק לעמוד זקוף? העלה אמנם צר, אך לא שטוח אלא עבה (4 מ"מ). נחתוך את העלה לרוחבו ונגלה מבנה מופלא של מערכת מחיצות וביניהן חללי-אויר כארגזים. המחיצות מחזקות את העלה מבחינה מכאנית, וחללי האויר מאפשרים מעבר אויר עשיר בחמצן מהעלים אל קנה השורש ואל השורשים השקועים בבוץ. העלה מפותל מעט סביב עצמו לאורכו, מה שמוסיף ליציבותו.
סוף מצוי פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. גבעול התפרחת הוא הגבעול העל-קרקעי היחיד בצמח, ואין הוא נושא עלים. הוא זקוף, עגול, גובהו 2 מ'. תוכו בנוי מרקמה ספוגית ואיננו חלול. צבע הפרחים חום בהיר, הם זעירים, חד-מיניים, ערוכים על שזרהעבה בראש גבעול-פריחה ארוך – בעצם לא ממש בראשו: מעל לתפרחת עוד מזדקר חלק מהגבעול, מתחדד בסופו. המראה הכללי של התפרחת הוא מכונס וצפוף, כשל מברשת לניקוי בקבוקים. לתפרחת שני חלקים: למעלה פרחים זכריים, מתחת להם פרחים נקביים. בין הפרחים הנקביים לפרחים הזכריים נותר רווח. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח. הפרח הנקבי מלווה בציצת-שערות בבסיסו, הנותרת גם בפרי ומסייעת להפיצו למרחקים ברוח. הפרי יבש (אגוזית). התפרחת ציורית, ויש המתפתים לשמור אותה יבשה בבית לקישוט. אולם בשלב מסויים מתייבשת התפרחת ומפיצה בכל רחבי הבית מאות זרעים מצוייצים. נגד זה יש המתחכמים ומרססים את התפרחת בלכה שקופה.
סוף מצוי גדל ממש ליד גוף-המים, חודר אף לתוך מים רדודים עד עומק של 30 ס"מ. במערך החיגור סביב המים תופס הסוף מקום בחגורה הראשונה, הקרובה ביותר לגוף המים. הוא גדל בבתי-גידול מתאימים בכל אזורי הארץ. תפוצתו העולמית רחבה באפריקה, באסיה ובאירופה.
העלים משמשים לקליעת מחצלות וסלים, ציציות הזרעים – לבידוד ולמילוי כריות. קנה-השורש אכיל. גם ליבת גבעולי הפריחה בצעירותם אכילה.
בסוג 10 מינים, בארץ 4 מינים, שלושת האחרים נדירים מאוד. הסוג מבודד, יחיד במשפחתו, משפחת הסופיים, הנמנית עם סדרת הדקלאים.
המקור מייק לבנה אתר עץ השדה

גשר אחרון

מבט מהגשר

מבט על על הקטע האחרון בשולי עין אפק ותל כורדאני

****

סוף דבר, 

טיול זה נמשך חמש ושלושה רבעי שעות
מתוכן למעלה משעה עצירה
להסבר, לצילום ולהפסקה.

****

היינו חבורה נחמדה מתעניינת ומפרגנת

*****

למרות שאין זאת הפעם הראשונה באזור,
שוב נהנינו!
המסלול היה מגוון ומעניין.
היה לנו גם טבע.
גם שדות וענייני גידולי שדה.
גם בריכות דגים.
גם סיבוב גרעין כפר ערבי,
גם מעבר בשני קיבוצים ובמושב,
גם דיווש לאורך חוף ים.
גם סיבוב קטן העיר עתיקה ובנמל.
גם רכיבה לאורך נחל נעמן.
גם ענייני בוטניקה: פריחת קיץ

******

תודה למשה על התכנון,
על הסיור המקדים שבוע לפני
ועל ההסברים.
תודה לחבורה הנעימה