לטיול זה יצאנו ביום שישי (22/11/2019) בעיצומו של סתו יבש שגשם כמעט ולא ירד וגם לא נראה באופק.

 

טיול זה היה באחד ממסלולי הבית של משה כ"ץ (אפק) והוא שהוביל את רובו של של המסלול והצטרף להובלה גם ניר עמית (שער העמקים).

 

השתתפו בטיול גם פיפ רותם (סאסא), מיכאל עוזרמן (נתניה), דורון גולדנצוויג (גני תקווה) ואני (מבשרת ציון) וגם צביקה אסף (אפק) שהיה בחצי טיול.

 

הטיול נמשך כחמש וחצי שעות. יצאנו קצת אחרי השעה 06:30 מקיבוץ אפק קצת אחר השעה 12:00. הרכיבה נטו הייתה פחות שלוש ורבע שעות ושעתיים ורבע עצירות למטרות הסבר, תצפית, תיקון תקלה, חציית כבישים והפסקת אוכל.

 

המסלול מעגלי,
נגד כיוון השעון,

מאפק לעבר קריית ביאליק,
לאורך טיילת נחל גדורה,
מזרחה לאורך שביל כביש 781,
ממערב ומדרום לשולי קריית אתא,
טיפוס לעבר רמת יוחנן,
בתחילה בתוך הקיבוץ ובהמשך במטעים,
המשך טיפוס,
חציית כביש 70,
חורש קריית אתא,
הלאה לדרום שפרעם,
גלישה למישור וחזרה לאפק
דרך שדותיו ממזרח ומצפון

קטעי המסלול חופפים, זהים או קרובים לטיולים קודמים באזור שתועדו והם:

* במישור בקרבת וסביב העיר עכו ובתוכה יוני 2019  
* אביב בעמק עכו, בין שדות, מטעים, כרמים ונחלים, מאי 2019
* מאפק ליגור, הלאה דרך גדות הקישון לכפר חסידים וחזרה דרך גוש זבולון וקריית אתא, יולי 2017
* בתוך וסביב קריות המפרץ ובשפך הקישון, אוגוסט 2016
* מגוש זבולון, דרך פיתול נחל ציפורי אל הרדוף וחזרה דרך גבעות חורש קריית אתא, אוגוסט 2016
* עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא, יוני 2016
* סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה, מאי 2016

בתיעוד טיולים ניתן למצוא, עוד מידע על המקומות ועל האזור

הגיאוגרפיה: מישור וגבעות

הגדרת האזור הגיאוגרפי
בשני קני מידה ארצי ואזורי

המישור
קנה מידה ארצי: 
מישור חוף הגליל שהוא חלק מישור החוף הצפוני

קנה מידה האזורי: 
עמק זבולון שהוא חלק ממישור חוף מפרץ חיפה 
שכולל גם את מישור עכן

הגבעות

קנה מידה ארצי: 
גבעות הגליל התחתון המערבי

קנה מידה אזורי:
מערב גבעות שפרעם,
וגבעות רמת יוחנן וקריית אתא

אורכו של מישור חוף מפרץ חיפה כ-15 ק"מ ורוחבו כ-10 ק"מ והוא משתרע בין מורדות רכס הכרמל בצד דרום ודרום מערב ובין קו פרשת המים לאורך כביש 85 מצומת אחיהוד והשטח בו נמצאת העיר עכו בצפון; בין חוף הים במערב ובין רגלי מורדות גבעות אלונים – שפרעם ושלוחות רכסי הגליל התחתון במזרח ובעצם לאורך כביש 70.
עיון בניתוח פרי עטו של הגאוגרף יהודה קרמון על מבנהו ואופיו של מישור חוף מפרץ חיפה מצביע על כך שהוא משתרע באזור שקיעת היבשה הכולל גם את העמקים וחלקיו המרכזיים נמצאים בגובה שאינו עולה על 10 מ' מעל פני הים. כתוצאה משקיעת האזור כוסו רכסי הכורכר בשלמותם והם חשופים רק בקטע קטן ליד תל אפק ובית העלמין הישן של הקריות. גם מפרץ חיפה נוצר משקיעה זו והוא רדוד כמעט לכל אורכו. רדידות זו  מאיטה את זרם החוף של הים, גורמת להשקעת חול אשר הגלים מביאים אל היבשה ויצרה קשת של חוליות נמוכות שרוחבה 2 ק"מ. חוליות אלה חסמו את מוצא הניקוז של כל המפרץ. נחל הקישון נסתם  ויצר שטח נרחב של ביצות בדרומו של עמק זבולון שהוא המשכו של עמק יזרעאל מערבה. נחל נעמן הוטה צפונה לאורך השוליים הפנימיים של החולות  והוא מגיע אל הים מדרום לעכו במקום שבו הולכים החולות ומדלדלים. קרוב למוצאו אל הים מתחבר אליו נחל חילזון  המנקז את החלק הצפון מערבי של הגליל התחתון. אפיקו של נחל נעמן אינו מסוגל לקלוט את תוספת המים של נחל חילזון ולכן מתפשטים מים אלה ויוצרים שטח ביצות העולה בהיקפו על ביצות נחל הקישון . כך נוצרה בחלק המרכזי של מישור חוף המפרץ  ביצה גדולה. רק בשליש המזרחי של מישור חוף זה יש אזור יבש המתאים לעיבוד חקלאי. גם כאן העדיפו היישובים המנצלים שטחים אלה להתמקם  במדרון הגבעות. בימי קדם היו קיימים גם בתוך העמק יישובים שמוקמו על מחשופי הכורכר והבולטים הם תל אפק ותל כיסן. החוליות והביצות מנעו את המעבר ברוב חלקי מישור מפרץ חיפה  ודרכים היסטוריות קדומות עקפו אותו ממזרח.
על אופיו הגאוגרפי הפיסי של אזור מישור מפרץ חיפה אפשר ללמוד מעיון בשתי מפות מהמאה ה-19 בעת שהאזור לא היה מיושב. מפת ז'קוטן שהוכנה עבור צבא נפוליאון שכבש את הארץ ב-1799 ומפת הקרן לחקירת ארץ ישראל המלכותית הבריטית (P.E.F) שסקרה ומיפתה את הארץ בשנות ה-70' של מאה זו.

אזור גבעות אלונים–שפרעם מתנשא לגובה ממוצע של 200 – 300 מ' מעל פני הים. מבחינה גאולוגית אזור זה הוא המשך של רמת מנשה. גבעות אלה בנויות מסלע גיר קרטון לבן ורך מגיל האיאוקן (גיר גאולוגי "צעיר",  60 מיליון שנים) ונטויות בשיפוע נוח משוליהן המזרחיות ( 280 – 300 מ') אל המערב (180 – 200 מ') מסלע הגבעות הוא רך ולכן תהליכי הסחיפה יצרו בו מערכות הנחלים נוף מתון למדי של גבעות מעוגלות, מדרונות בעלי שיפועים מתונים ועמקי נחלים רחבים. בצד המערבי הגבעות תחומות במתלול שנוצר משקיעתו של מישור חוף מפרץ חיפה. במתלול זה חפרו הנחלים עמקים צרים ותלולים. את גבעות הקרטון הלבנות של אזור אלונים – שפרעם מכסה קרום נוקשה המכונה נארי. קרום זה אוטם את הקרקע ומונע חלחול. לכן, אזור זה של הגליל התחתון נחשב אזור ירוד מבחינה חקלאית. מאידך, התפתח בגבעות אלה יער צפוף של עצי אלון תבור. מרבית שטחו של אזור זה מנוקז על ידי נַחַל צִיּפוֹרִי  שאורכו 32 ק"מ מתנקז אל נחל קישון ועל כך יורחב בהמשך. נחל אבליים מנקז את צפון האזור אל עבר נחל נעמן.

מרבית מרחב הטיול
בתחום המועצה האזורית זבולון

מועצה אזורית זבולון שיישוביה נמצאים בעמק זבולון וסביבתו ושעל שמו היא נקראת. יישוביה נקראו בעבר גם גוש זבולון. המונח "גוש" הוא תחום של ההגנה המרחבית בשנותיה הראשונות של המדינה שארגונו היה לפי יחידות משנה שנקראו גושים (זכורים המונחים גוש דן, גוש מגן, גוש באר שבע ועוד) בתחומי המועצה האזורית זבולון שקיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950 ארבע עשר יישובים, כמעט מכול צורות ההתיישבות וביניהם הקיבוצים: אושה, יגור, כפר המכבי, רמת יוחנן, ושער העמקים והמושבים: כפר ביאליק וכפר חסידים א'.

 

******

קטעי המסלול, המקומות ומראות הדרך

*****

חלק ראשון של המסלול

מאפק לעבר קריית ביאליק,
לאורך טיילת נחל גדורה,
מזרחה לאורך שביל כביש 781,

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 200 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות. ראשית כישוב ספר מוקף גדרות תיל ועמדות שמירה. החברים והילדים עברו בחיפזון לפני שהושלמה הבניה, מטע צעיר ניטע, הוקמו ענפי חי ושרותים, ומסביב שדות מעובדים. קיבוץ אמיתי. שנים ראשונות היו שנים של התפתחות: הענפים גדלו, הוקם מפעל תעשייה, נקלטו גלי עליה מכל הגלויות, המוני ילדים. שוב נגענו במספר 200 חברים. כיום המצב הכלכלי התייצב, הקיבוץ מופרט, ונערך למהלך של קליטת בנים וחברים נוספים. החל משנת 2010 הצטרפו לקיבוץ 65 חברים חדשים עם ילדיהם, בנים ותושבים. הקיבוץ גדל ובשנים הבאות ילך ויגדל עוד. ענפי המשק הם חקלאות: גידולי שדה – תחמיץ, עגבניות, אבטיחים, כותנה, בוטנים ועוד, מטה אבוקדו ואפרסמון, לול ורפת חלב; תעשייה: "מגו אפק" – מייצר מכשור רפואי לטיפול במערכת הלימפתית ומחזור הדם; "אסיב" – מייצר סריגים לענף הביגוד; "חיננית" – מפעל לחברים ותיקים המייצר בובות ומוצרי בד; חינוך: מערכת חינוך מלאה מבית התינוקות עד כיתה ו' המשרתת את ילדי הקיבוץ וילדי הסביבה. הרחבה ראו אתר קיבוץ אפק

עיר המפרץ  מקבץ של שמונה בתים ישנים משנות ה 30 לערך שהיוו רחוב ראשי של עיר  עתידית שהייתה אמורה להיבנות ונקראה "עיר המפרץ". השטח בהיקף של כ 1,600 דונם נרכש ע"י חברת הנוטע בשנת  1933. כל השטח תוכנן להקמת ישוב עירוני וחולק לחלקות של דונם ושטחים ציבוריים המיועדים לכבישים וככרות והכל נרשם בטאבו. בפינה הדרום מערבית של שטח הנוטע הוקמו הבתים הראשונים. החלקות נמכרו בשנות השלושים ליהודים מגרמניה במסגרת הסכמי העברה בכוונה לאפשר קליטה טובה של יהדות גרמניה בפלשתינה א"י לכשיאלצו לעזוב עם עליית הנאצים לשלטון. בשלב מסוים הועברה הקרקע לידי הקרן הקיימת. רוב רובם של רוכשי החלקות נרצחו בשואה. הניסיון להקמת עיר המפרץ נכשל. בהמשך השנים, שימש המקום לאימון לאנשי ההגנה. בשנת 1942 התברר לחברי קיבוץ משמר הים שאין אפשרות לקיים ישוב על חוף הים מול עכו. הם התחילו להתארגן ולחפש מקום חליפי להקמת נקודת קבע חדשה לקיבוץ. במסגרת התארגנות זאת הציעה להם הקרן הקיימת את שטח הקרקע שרכשה הנוטע במטרה לשמור עליו ע"י עיבודו. חברי משמר הים שהחלו לעבד את שטח הנוטע בשנת 1942 התגוררו בבתים תקופה מסוימת עד להקמת הקיבוץ מחדש בשנת 1947 במקומו הקבוע ואז שמו שונה לקיבוץ אפק. למעשה משנת 1942 ועד ימינו השטח מעובד ברציפות ע"י קיבוץ אפק ולמרות הרישום בטאבו השטח מוגדר מאז ועד היום כקרקע חקלאית. לאחר הקמת המדינה הישוב "עיר המפרץ" במקום גרו מספר משפחות במשך העשור הראשון ובהמשך הזמן המקום נטש והבתים עומדים שוממים עד היום. המידע נמסר על ידי משה כץ

*****

שכונת גבעת הרקפות נמצאת בתחום השיפוט של קריית ביאליק וממוקמת בצדה הצפון מזרחי של העיר. השכונה מנותקת מהעיר וממוקמת ממזרח לכביש עוקף קריות. הערכות הן כי על הגבעה צמחו רקפות ומכאן שמה, בדומה לשכונות אחרות בעיר כגבעת הסביונים וגבעת הכלניות. השכונה הוקמה מתוך רצון להמשיך את פיתוח העיר תוך יצירת שכונות חדשות שימשכו אליהן אוכלוסייה חזקה מהעיר ומחוצה לה. שכונת גבעת הרקפות נבנתה בראשית שנות 2000 על קרקעות של מינהל מקרקעי ישראל בשטח של כ-500 דונם ובו נבנו בתחילה כ-850 דירות. התכנון האדריכלי של השכונה נעשה בצורה מעגלית. במרכז השכונה ישנו מרכז מסחרי וכמה מוסדות ציבור, מסביבו בניינים בני 5 קומות ומסביבם מעגל נוסף של בניינים בני 9-10 קומות. המבנים כוללים לובי גדול ומרווח, ובהם דירות גדולות של 4, 5 ו-6 חדרים בשטח של 115, 135 ו-165 מ"ר, בהתאמה. לכל דירה צמודה מרפסת בשטח של 8-14 מ"ר. כמו כן, נבנו בבניינים דירות פנטהאוז המשתרעות על 150-170 מ"ר שלהן מרפסת צדית בשטח של 14 מ"ר ומרפסת נוספת בשטח של כ-90 מ"ר. השכונה ממשיכה להתרחב עד היום. מיתוג השכונה כשכונה למעמד הגבוה משך אליה אוכלוסייה חזקה, ועם העליות בביקושים עלו גם המחירים. עם זאת, על המשך עליות המחירים בשכונה איים כביש עוקף קריות שנסלל כ-100 מטר מרחוב יקינטון בחלקה המערבי. מלבד הרעש וזיהום האוויר, הכביש, לכאורה, ניתק עוד יותר את השכונה מהעיר. מסתבר שהמציאות חזקה יותר. רמות הביקוש לקניית דירות גבוהות יותר ובעיקר בחלק המזרחי של השכונה הפונה אל המרחב החקלאי.

נחל גדורה, המוכר לוותיקי הקריות בשם "הפוארה", הוא אחד מיובליו של הקישון. הערוץ עבר תמורות ניכרות במהלך השנים ומהווה למעשה תעלת ניקוז. למרות זאת, שמר הערוץ (שמקור מימיו בעיקר מי תהום גבוהים, אליהם נלווים לעיתים מי שפכים), על מגוון של מיני חי וצומח, והוא משמש כ"מסדרון אקולוגי" המקשר בין נחל נעמן ובין נחל קישון ומאפשר תנועת בעלי חיים והפצת צמחים בין הנחלים. כיוון שמקור המים העיקרי בנחל הוא מי תהום, הרי שבחודשי הקיץ הנחל עשוי להתייבש.

קריית ביאליק היא עיר ששטח שיפוטה הוא 8,000 דונם. היא גובלת בקריית מוצקין במערב, במועצה האזורית זבולון במזרח, בחיפה בדרום, ומצפון מפריד שטח של המועצה האזורית מטה אשר בינה ובין עכו. העיר מתייחדת בצורתה הארוכה והצרה: אורכה הוא 8.5 ק"מ, ורוחבה בין 3 ק"מ ל-400 מטר.
ראשיתה של קריית ביאליק הייתה אחוזה פרטית, מייסודו של אפרים כ"ץ, עולה מרומניה, ונקראה על-שם אשתו, סביניה. בשנת 1918 אפרים כ"ץ רכש כ-100 דונם בחולות השוממים של עמק זבולון, ובשנת 1924 הביא את אשתו וחמשת ילדיו, שכנם בחיפה, והקים את בתו ומשקו החקלאי שכלל פרדס אשכולית, מטעי אגס  ותפוח וכרם גפן היין. היבולים נועדו לצריכה עצמית ולא נמכרו לאחרים, כדוגמא ומופת לדרך בה יש להקים משקים חקלאיים.  במאורעות תרפ"ט (1929), ניצלו הערבים את היעדרותו ובזמן שהותו עם משפחתו בחיפה, התנפלו על האחוזה, העלו באש את הבית והרסו את כל שהיה בה בחלוף שנה, מכרה אשתו את כל תכשיטיה ובכסף הזה בנו מחדש את ביתם ועברו להתגורר בו, אך לא הקים עוד את משקו החקלאי. כאשר הוחלט ליישב את עמק זבולון מכרה המשפחה את אדמותיה לקק"ל ולאנשים פרטיים, והקדישה את אחוזתה ובתה ליישוב שעתיד לקום (כיום משמש הבית בית-תרבות עירוני, בית כ"ץ).
קריית ביאליק נוסדה ביולי 1934 כשכונה בסמיכות לחיפה שהוקמה על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה ושמה הראשון היה "שכונת עולי גרמניה". כוונת המייסדים הייתה להקים יישוב שיקלוט עולים יהודים בארץ ישראל, ובמקום הוקם גם מרכז תעשייתי, שבו עבדו חלק מהתושבים. קבוצה מבין העולים, שעברה הכשרה חקלאית ושאפה לעסוק בחקלאות, ייסדה את הכפר. משנפטר חיים נחמן ביאליק, הוחלט לקרוא על שמו את שני היישובים הסמוכים, קריית ביאליק וכפר ביאליק. בעת מלחמת העולם השנייה הופצץ חלק מן היישוב בשל קרבתו לבתי הזיקוק הסמוכים. בזמן מלחמת העצמאות סבלו תושבי היישוב מהתנכלויות של הערבים באזור.
בתחילת שנות ה-50 הוקמה ממזרח מעברת "עיר המפרץ" (נקראה גם "כורדני א'") ובה נקלטו בין השאר כ-100 משפחות של עולים מהודו. המעברה סופחה לשטחה של קריית ביאליק בשנת 1960. ב 1976 הוכרזה קריית ביאליק כעיר, כך גם שכנותיה קריית מוצקין וקרית ים. בשנת 1989 הוקם בעיר, על חורבות מפעל הטקסטיל "אתא", מרכז הקניות "הקריון". הרחבה אתר העירייה 

כפר ביאליק הוקם בשנת 1934, עם התחלת העלייה החמישית. הקרן הקיימת לישראל העמידה לרשות הכפר חמש מאות דונם קרקע במפרץ חיפה. המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית, בהנהלת ד"ר ארתור רופין, הציעה שעל הקרקע יעלו מתיישבים שיתאגדו לקואופרטיב חקלאי.  זמן קצר אחר כך  הפכו התכניות למעשים והכפר נוסד על ידי 28 משפחות עולים מגרמניה, שהתיישבו על אדמות הקרן הקיימת לישראל וכל אחת  קיבלה שבעה עשר דונם קרקע .אליהם הצטרפו גם מספר מדריכים חקלאים. כאשר התלבטו המייסדים כיצד לקרוא ליישוב שלהם, עלתה הצעה, להנציח את המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שנפטר חודש לפני העלייה לקרקע. כפר ביאליק נחשב אז, כפרבר של היישוב העירוני קרית ביאליק, אך הוא משתייך למועצה החקלאית ומוגדר כהתיישבות של המעמד הבינוני. להרחבה באתר המושב

בראשית 2016 החלו תושבי הכפר במאבק על רקע כוונות המדינה, להפקיע באמצעות רשות מקרקעי ישראל עוד ועוד נתחים מתוך האדמה החקלאית של הכפר. למתיישבים נודע שכפר ביאליק עומד לאבד את רוב אדמותיו או את כולן ועלול לאבד גם את עצמאותו, כיישוב כפרי חקלאי עצמאי. החשש שלהם שכפר בקריית ביאליק יטמע ביישוב העירוני הסמוך קריית ביאליק כפי שהתרחש בעבר בקריית חרושת בטבעון, במושבה נהריה בנהריה ועוד. הם יחד עם הקיבוצים רמת יוחנן, אושה, וכפר מכבי מוחים נגד כוונות הממשלה להפקיע אלפי דונמים חקלאיים באזור, לטובת בנייה במספר מתחמי בנייה ענקיים בקריית אתא ובקריית ביאליק. חלק ניכר מתכניות בנייה אלו לא היו מוכרות להם עד לאחרונה. הם חושדים כי קיימות תכניות בנייה נוספות שהם אינם מכירים, כשם שלא ידעו על תכנית הבנייה בקרית אתא דרום ובקרית אתא מערב. הרחבה ראו באתר המושב. בעקבות זאת חקלאי כפר ביאליק הגישו עתירה לבג"ץ  נגד כנסת ישראל, שר האוצר משה כחלון, רשות מקרקעי ישראל, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) ונגד הוועדה לדיור לאומי (וד"ל). העתירה היא דרישה לתקן את החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, כך שלא יתאפשרו מצבי קיצון שבהם נלקחות מיישוב אחד רוב אדמותיו עד כדי חיסולו כישות חקלאית ועד כדי נישול חקלאים, שבחרו בחירה ערכית בעבודת האדמה, ממקצועם וממשלח-היד שבו בחרו. העתירה ביקשה מבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, לחייב את תיקון החוק, כדי שחקלאים שבחרו להיאחז בקרקע ולדבוק בדרכי אבותיהם לא יישארו ללא מקור פרנסה. בעתירה הודגש כי קבלתה ומניעה של חיסול כפר ביאליק לא יגרעו אף יחידת דיור אחת מתוך תוכניות המדינה לקידום הבנייה לזוגות צעירים באזור הקריות. לשם כך הציגו חקלאי כפר ביאליק אלטרנטיבות בדוקות ומקצועיות לבנייה במתחם האורבני של הקריות, מבלי לפגוע באף רפת, לול מטעים או שדות. בעתירה טוענים העותרים כי באמצעות החקיקה ובאמצעות פעולות המדינה עשוי להיווצר מצב שבמסגרתו יילקחו מן הכפר 75% משטחי העיבוד, שהם כ-62% מכלל שטחי המשבצת של הכפר, והכפר ייוותר ללא קרקעות לעיבוד, ללא קרקעות התומכות גידולים חקלאיים אחרים וללא פרנסה לחבריו. מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי שכפר ביאליק חבר בה עו"ד דודו קוכמן, התייחס לעתירה ואמר: "הוד"ל והותמ"ל הן תוכניות דורסניות שנעשות בחופזה בלי לשמוע את הנפגעים. חוק הותמ"ל מהווה פגיעה קשה במערכת התכנון ובמערך האיזונים והבלמים באופן קבלת ההחלטות התכנוניות בישראל. הותמ"ל הינה תכנית דורסנית שנעשית בחופזה, תוך התעלמות מפגיעה קשה בפרנסה של חקלאים היושבים על הקרקע שנים רבות לפני הקמת המדינה. התוכנית שנגדה עתרה אגודת כפר ביאליק היא תוכנית שלגביה כבר הוכח כי קיימות עתודות קרקע ותוכניות לעוד שנים רבות הן בקריית ביאליק והן בקריית אתא, ולמרות זאת מתברר כי לא נעשתה כל פעולה אמיתית לבדיקת הנתונים, ולכן לא נותרו לאגודה ולחבריה אלא לבקש סעד מבית המשפט". ביוני 2016  בית המשפט דחה העתירה בית המשפט קבע כי הוועדה שקלה ואיזנה את הפגיעה הצפויה בחקלאים בקביעתה כי יוכלו להמשיך בפעילות החקלאית עד לפיתוח השטח.
ההערכה האישית שדחיית העתירה מסמנת אולי (ויש לקוות שלא) את ראשית התהליך שיימשך עוד מספר שנים ובסופו של כפר ביאליק כמושב חקלאי. סביר להניח שלנוכח היקף הקרקע הזמינה וגידול הביקוש לבנייה למגורים, הפוליטיקאים, מוסדות התכנון ורשות מקרקעי ישראל ימשיכו לנגוס בשטחי המושב ויקיפו אותה בבניית מגדלי דירות. התקווה היא שמישהו יקבל שכל ויעצור את הסחף!

*****

חלק שני של המסלול

העיר קריית אתא מונה כיום כ- 55,000 תושבים ומתעתדת בקרוב להפוך לעיר בת 100,000 תושבים. שם הישוב הוא פרי  מיזוגן של המועצות המקומיות קרית בנימין וכפר – אתא, לרשות מוניציפלית אחת ב-28 אוקטובר 1965. קריית אתא הוקמה בשנת 1925, על ידי חברת "עבודת ישראל", כמושבה בשם "כפר עטא" – על שמו של כפר האריסים הערבי "כופרתא", שאדמותיו נקנו בראשית שנות ה-20' מהאפנדי סורסורק. במאורעות תרפ"ט נפגעה קשות על ידי פורעים ערבים וננטשה כמעט כליל. בשנת 1930 חזרו אליה התושבים וחידשו את היישוב במקום. בשנת 1934 הקימו במקום בית חרושת להכנת אריגים שנקרא "אתא" (ראשי תיבות של "אריגים תוצרת ארצנו"), ולכן שונה שם המושבה ל"כפר אתא". בשנת 1941 הוכרזה כפר אתא כמועצה מקומית. בזמן מלחמת העצמאות שימשה כבסיס היציאה של הכוחות הלוחמים ב"מבצע דקל". בשנות ה-50 הוקמו במקום שלוש מעברות – מעברת כפר אתא, מעברת קריית נחום ומעברת שפרעם (נקראה גם מעברת גילעם). מעברת שפרעם סופחה בשנת 1958 לשטח היישוב כפר אתא. בשנת 1965 הוחלט על איחודה עם המועצה המקומית קריית בנימיןהסמוכה והיישוב המאוחד נקרא קריית אתא. בשנת 1969 הוכרזה קריית אתא כעיר. בשנת 1985 נסגר בית החרושת את"א חברה לטקסטיל. בשנת 1995 הורחבה העיר עם בניית השכונות גבעת טל וגבעת רם.

 

******

חלק שלישי של המסלול,

יישובי גוש זבולון,
מעבר בתוך קיבוץ רמת יוחנן
הלאה טיפוס למטעים,
אנדרטת קרבות יוחנן,
המשך טיפוס,
דרך מאגר המים החדש
ותצפית מעל כביש 70
לעבר גבעות אושה 

קיבוץ רמת יוחנן נוסד בשנת 1931 על הקרקע שרכשה קק"ל כמה שנים קודם לכן באמצעות יהושע חנקין מידיו של האפנדי הנוצרי מלבנון, סורסוק. רוב מקימיו של הקיבוץ היו ישראלים בני המושבות וכן עולים חדשים שעלו בילדותם ולמדו במקווה ישראל ובביה"ס החקלאי לבנות בנהלל. קבוצת המייסדים, "קבוצת הצפון", היתה מורכבת גם מחברים מ"קבוצת כרמל", "גלעד" ואז"י שהצטרפו אליה שנתיים קודם וכן קבוצת האמריקאים. ראשוני העולים הגיעו למג'דל (כיום חוות הצופים) בסוכות תרצ"א (1931) ועד לפסח הגיעו כולם. כ-40 חברים ו-6 ילדים. ב-1932 התחילה בניית נקודת הקבע – "רמת הצפון" שאח"כ קיבלה שם רשמי "אושה". החברים לא הסכימו לשם זה וב-1935 בעקבות תרומה נכבדה של יהודי דרום-אפריקה ניתן למקום השם רמת-יוחנן, על שם ראש ממשלת דרום-אפריקה הגנרל ין סמאטס שהיה ידיד הציונות. הפרנסה העיקרית באותם ימים היו נטיעת היער, גן ירק וגידולי שדה, עם התפתחות הרפת והלול. קבוצת צעירים גדולה מגרעין השומר הצעיר "פלנטי" שהצטרפה לרמת יוחנן בשנת 1934 במגמת חיזוק וגידול של הקיבוץ, גרמה  לסכסוכים ושלשלת אירועים שהסתיימו ב"טרנספר" המשולב בין בית אלפא לרמת יוחנן בשנת 1940: אנשי מפא"י עברו לרמת יוחנן ואילו אנשי השומר הצעיר עברו לבית אלפא. בשנת 1948 בקרב על רמת יוחנן שהיה חלק ממערכה נרחבת שהתחוללה באזור מול צבאות קאוקג'י והדרוזים, עמד הקיבוץ במבחן ועבר בהצלחה למרות מספר הרוגים מקרב חבריו ותושביו. הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית הביא לרמת יוחנן בשנת 1952 קבוצה של 16 חברים וחברות מקיבוץ "שפיים" יחד עם 20 ילדים, קבוצה שהשתלבה במהלך השנים במארג האנושי של רמת יוחנן. כחלק מהשתתפות הקיבוץ במאמץ הלאומי החברתי נקלטה ברמת יוחנן קבוצת נערים ונערות מיוצאי העלייה הגדולה, ושם ניתן לה –"ניות ברמה".
המפולת הכלכלית של התנועה הקיבוצית בשנת 1985 לא פסחה על רמת יוחנן אבל הקיבוץ הפגין חוסן ויציבות ונחשב כאחד הקיבוצים החזקים בתנועה הקיבוצית.
בשנת 2015 מנתה אוכלוסיית רמת יוחנן כ- 920 נפש, בהם קרוב ל-400 חברים וחברות. כיום מתגאה הקיבוץ שהוא חברה רב-דורית מאוזנת ומתחדשת, שמצליחה להמשיך ולהוות מוקד משיכה לבניה הצעירים, שרבים מהם עם בני זוגם בונים כאן את ביתם ועתידם. רמת יוחנן מצליחה עד היום ליצור ולפתח פעילות כלכלית וחברתית רחבה ומגוונת, שמייצרת איכות חיים גבוהה מאוד בהרבה מאוד מדדים, ובכל קנה מידה. הרחבה אתר הקיבוץ

קרב רמת יוחנן במלחמת העצמאות נערך ב-16 באפריל 1948 בין כוחות חטיבת כרמלי ובין גדוד דרוזי מצבא ההצלה של קאוקג'י בעמק זבולון. הקרב הסתיים בנסיגת הדרוזים מאזור רמת יוחנן ובעקבותיו הושג הסכם אי התקפה עם הדרוזים למשך כל מלחמת העצמאות.
נקדים ונציין שאת תחילת הקרב על רמת יוחנן יש ליחס לאירוע שקדם ב- 10 שנים למלחמת השחרור. מדובר על יום קרב בשדות רמת יוחנן שבמהלכו נהרג שומר השדות ממייסדי הקיבוץ, אמציה כהן ז"ל .
מתחילת מלחמת העצמאות נעשו על ידי מפקדת צבא ההצלה נסיונות לגייס שכירים דרוזים בהר הדרוזים בסוריה. מנהיג הר הדרוזים סולטאן אל-אטרש התנגד לכך מתוך דאגה לגורל תושבי ארץ ישראל הדרוזים במקרה של ניצחון יהודי. למרות התנגדותו נמצא קצין שהסכים תמורת תשלום לעמוד בראש יחידה דרוזית בצבא ההצלה. זה היה שכיב והאב, קפטן לשעבר בצבא הסורי כבן 60. מסביבו התלכדו 400-500 לוחמים דרוזים שכירים שהתגייסו בגלל הרעב והאבטלה שהיו אז בהר הדרוזים. הגדוד הדרוזי נקרא ג'בל אל ערב לאחר שמנהיג הר הדרוזים התנגד לקרוא לו ג'בל אל דרוז. שכיב והאב שלחם נגד הצרפתים במרד הדרוזי בשנות ה-20 של המאה ה-20 ואחר כך הצטרף לצבא הסורי הקולוניאלי אמר לחייליו כי אין להם ייעוד דרוזי במלחמה זו וכי הם אינם אלא שכירים המקבלים משכורת וחייבים למלא את המוטל עליהם. הגדוד הגיע ארצה ב-28 במרץ 1948 והתמקם בשפרעם בהיותה מיושבת בחלקה דרוזים ושוכנת בין ריכוזי הדרוזים בגליל ובכרמל.
ב-4 באפריל 1948 פתח קאוקג'י בהתקפתו על קיבוץ משמר העמק. הוא שלח קריאות לעזרה לשכיב והאב כדי שיתחיל בהתקפות ויקטין את הלחץ מעליו אולם והאב היסס. רק לקראת סיום הקרבות במשמר העמק ותבוסתו של קאוקג'י פתח והאב בהתקפות על אזור קיבוץ רמת יוחנן.

ב-12 באפריל 1948 תפסו הדרוזים את הכפרים הושה וח'ירבת אל-קסאייר החולשים על אזור רמת יוחנן והחלו משעות הבוקר לירות על העובדים בשדות באש רובים ומקלעים. באותו יום לא הושבה אש ולא היו נפגעים. בלילה פונו ילדי רמת יוחנן לקריית ביאליק.
למחרת, ב-13 באפריל 1948 הגבירו הדרוזים את הירי, ובחילופי האש באותו יום נהרגו שני לוחמים ואחדים נפצעו. בלילה, אור ל-14 באפריל 1948, חיבלו הדרוזים בשני מעבירי מים בכביש כפר חסידים-קריית אתא (כביש 70) שהיה עורק תנועה יחיד בין חיפה לעמק לאחר שהכביש הראשי נחסם על ידי ערביי בלד א-שיח'.‏ מצב חירום הוכרז באזור ומפקד חטיבת כרמלי משה כרמל, החליט ליטול את היוזמה מידי הדרוזים ולפתוח בפעולה התקפית. הוחלט לתפוס גבעה צפונית- מזרחית לכפר עטה (כיום בתחומי קריית אתא) המכונה "תל שרעה", ממנו נהגו הדרוזים לצלוף. לביצוע הפעולה הורכבה פלוגה מיוחדת מגדוד 21. מפקדי המחלקות הגיעו אך מקרוב לגדוד לאחר סיום קורס מפקדי מחלקות. הנשק הורכב מרובים צ'כיים, אנגליים ועוד, וכן מקלעים מסוגים שונים. בבוקר ה14 באפריל 1948 נערכו מספר אימונים ובשעה 16.00 יצאה הפלוגה לפעולה. הדרוזים זיהו את הכוח היהודי והתקיפו אותו מפסגת הגבעה. הלוחמים נפגעו וניתנה פקודת נסיגה כשהמפקדים מחפים באש מקלעים. אחד המפקדים זוהר דיין (אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין), חיפה על אנשיו עד שנהרג. בקרב נהרגו ששה לוחמים ונפצעו רבים. גופות הלוחמים נשארו בשטח. 'הסיבוב הראשון' בקרבות רמת יוחנן הסתיים בניצחון הדרוזים. לאחר כישלון ההתקפה הראשונה, השתרר בגזרה שקט, והוא נוצל בחטיבה להתארגנות למבצע מקיף שהיה מכוון לפתור את בעיית הגוש באופן יסודי, וזאת על ידי כיבוש הכפרים הושה וקסאייר, החולשים על גוש רמת יוחנן, ששימשו כבסיס לכח הדרוזי. החזקת כפרים אלה נועדה להעניק שליטה על המרחב ובסיס לפעולה כנגד שפרעם. מכיוון שכפרים אלה היו מרוחקים מכבישים ראשיים, היה יסוד לשער שהבריטים לא יתערבו. המשימה הוטלה על פלוגות מגדוד 21 ו-22 של חטיבת כרמלי.

ב-16 באפריל 1948 בשעה 04.40 יצאו הכוחות מרמת יוחנן ותוך זמן קצר השתלטו על שני הכפרים שהיו ריקים מאדם, והחלו להתבצר בהם. כעבור זמן קצר התחילו הדרוזים בהתקפתם, תחילה בהושה ולאחר מכן בקסאייר. הדרוזים היו לוחמים נועזים, והתפתחו קרבות פנים אל פנים עם אבדות כבדות לשני הצדדים. תשע התקפות נערכו באותו יום. הדרוזים נהנו מאספקת תחמושת וכוח אדם משפרעם ומצב חיילי חטיבת כרמלי הלך ורע. התחמושת הלכה ואזלה. לקראת ההתקפה התשיעית נתקבלה הודעה כי בידי כל איש ארבעה כדורים ונתבקשה רשות לנסיגה. המפקדה ברמת יוחנן ענתה כי "יש להחזיק מעמד, גם אם יאזלו הכדורים. אם תיסוגו תושמדו כולכם. הילחמו בסכינים ובכל הבא ליד". הדרוזים התכוננו להתקפה המכריעה על קסאייר. בינתיים הגיעה לרמת יוחנן מכונת ירייה עם תחמושת רבה. היא הועמסה על משוריין שפרץ לקסאייר בשעה שהדרוזים ערכו את הסתערותם התשיעית והקשה ביותר, וחלקם הגיעו עד בתי הכפר. אש לוחמי כרמלי הייתה דלה וחלק מהחיילים החלו מתוך יאוש לזרוק אבנים במסתערים. במועד הנכון והאחרון קפץ אחד החיילים מהמשוריין הציב את מכונת היריה במרכז הכפר ופתח באש מהירה וקטלנית לעבר הדרוזים המסתערים. האש עשתה שמות במסתערים וההתקפה נהדפה. בינתיים ירדה חשיכה שנוצלה להתבצרות, פינוי נפגעים ואספקת תחמושת ליום הקרב הבא, אולם הדרוזים נסוגו לשפרעם ולא חידשו את התקפותיהם.

 

הכפר כסאייר הוקם בשנת 1925 כקילומטר וחצי מרמת יוחנן על גבול מטע האבוקדו של הקיבוץ כיום, על ידי עריסים של סורסוק שישבו בכופרתא היא כפר אתא, לאחר שנעקרו מאדמתם. הכפר כסאייר, כמו הושא, היווה באפריל 1948 בסיס קדמי למתקפה על רמת יוחנן ובקרבות קשים ועקובים מדם במערכה על רמת יוחנן גם הוא נכבש, נהרס וננטש.  קבוצה נוספת של אריסים שישבו במג'דל -גבעת שמיר של היום, הקימה את הישוב ראס-עלי במעלה נחל ציפורי והוא קיים עד ימינו.

כביש 70 (בחלקו הדרומי מכונה בטעות "דרך ואדי מילֶ‏ק" וצ"ל דרך וואדי מילח) הוא כביש ארצי שאורכו 76 ק"מ שכיוונו משתנה מתחיל במחלף זכרון יעקב בדרום ומסתיים בשלומי בצפון. כביש 70 הוא אחד משני עורקי התנועה העיקריים החוצים את הכרמל תוך שהם מחברים בין מישור החוף הצפוני לעמק יזרעאל (האחר הוא כביש 65 הידוע גם ככביש ואדי עארה). כביש 70 ממשיך צפונה דרך מישור חוף מפרץ חיפה (עמק זבולון) למרגלות הרי הגליל המערבי, ומשמש כציר אורך מקביל לכביש החוף הצפוני הקרוב יותר אל החוף. הכביש משמש בפועל כציר מהיר העוקף את חיפה והקריות. הקטע מזכרון יעקב לצומת העמקים (צומת ג'למה) היה קיים עוד בימי המנדט הבריטי. הקטע הצפוני, מיגור לטמרה נסלל רק בשנות ה-70' ונפתח לתנועה בשנת 1979. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הורחב הכביש לכביש דו-מסלולי, בחלק שמצומת פוריידיס עד לטמרה. בשנת 2018 קטע כביש 70 שבין צומת יגור בדרום ומחלף סומך בצפון שנה את דמותו עם השלמת סלילת קטע 3  של כביש 6.

******

חלק רביעי של המסלול 

לאחר חציית כבי70,
טיפוס לחורש קריית אתא,
גלישה לאתר אבן תחום שבת,
המשך וטיפוס לחלק הדרומי של שפרעם,
לאתר קבר יהודה בן בבא,
צפונה לעבר שפרעם,
גלישה לכיוון צפון מערב
לעבר המישור 
עד צומת אבליים

ח' אוּשָׁה נקרא גם ח' הוּשָׁה – חורבה על כתף שלוחה (נ"ג 128). האתר מזוהה עם אוּשָׁה של ימי התלמוד, מקום מושב הסנהדרין. רובו של האתר מכוסה בהריסותיו של כפר ערבי נטוש, ובהם שפע של פריטי בניה קדומים בשימוש משני. הובחן גם שימוש מאוחר בקירות קדומים (אלה ניכרים באבניהם המסותתות הגדולות, לעומת האבנים הקטנות ששימשו בבניה בדורות האחרונים וכן בזמננו). בצפון האתר אותרו שרידיו של מבנה נרחב (בית כנסת?), ובהם שברים של ספים ומזוזות. במרחק של 50 מ' ממערב לשרידי המבנה אותרו שרידי בריכה מעוגלת, טוחה (קוטרה 2.6 מ', עומקה 3 מ'). שרידיו של עוד מבנה נרחב אותרו בדרום-מערב האתר; נמצאו בהם מכתש משיש, אבן פותה ומשקולת. בקרבת מקום נמצאו שתי כותרות (אחת מהן בשימוש משני בחלון של מבנה מאוחר). עוד נמצאו באזור זה שתי חוליות עמודי אבן ושתי אבני פריכה של בית בד (האחת קוטרה 1.6 מ' ועוביה 0.7 מ', השניה קוטרה 0.8 מ').
במערב האתר נמשכת גדר אבנים, ששולבו בה פריטי בניה קדומים, בכללם חוליות עמודים ואבן מחורצת. בגדר משולבת גם באר הרוסה (נראה שהיתה זו הבאר הראשית של הכפר הערבי; שרד ממנה קטע קיר, שרוחבו 2 מ' וגובהו 4 מ'). במזרח האתר נמצאו אבן פריכה של בית בד (קוטרה 1.7 מ') ומערכת של שלוש גתות, שלהן בור איגום משותף. בקרבתה של מערכת זו נחצב בסלע בור (2.45×2.4×1.8 מ'), ששימש, כנראה, לאחסון התירוש. בדופן הבור הותקנו מדרגות, המוליכות אל קרקעיתו, ודפנותיו טויחו בשכבת טיח עבה, ששוקעו בה שברים של כלי חרס מן התקופה הרומית או מן התקופה הביזנטית. הבור כולו, לרבות קרקעיתו והמדרגות, רוצפו פסיפס לבן, גס, וכן משטח סלע ממזרח לו. במדרון שמצפון ומצפון-מערב להריסות הכפר אותרו חציבות בסלע ויסודות של מבנים קדומים. הלאה צפונה נמצאו שתי כתובות חקוקות בסלע; אפשר שהן ציינו את תחום השבת של אוּשָׁה התלמודית. ממצא: חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית. אתר 74 מפה 24 סקר ארכיאולוגי של ישראל

אבן תחום שבת היא סלע (טבעי) עליו כתובת יוונית, אשר סימן כנראה את תחום השבת של אושה העתיקה. הסלע ליד השביל (בצד המנוגד לשפרעם). בהלכה, תחום שבת הוא שטח פיזי תחום, המציין את השטח שבו מותר לאותו אדם להלך ברגליו בשבת, ביום טוב וביום הכיפורים, בלי לעבור על איסור מדרבנן של יציאה מחוץ לתחום שבת. שטח זה מתחשב באופן כללי באמצעות מדידת 2000 אמות (כ-1 ק"מ) לכל כיוון סביב לנקודה (או היישוב) בה שהה האדם בעת כניסת שבת, שעת בין השמשות של יום שישי, אולם ישנם פרטים הלכתיים רבים לגבי מדידת תחום שבת במקרים שונים.

רבי יהודה בן בבא היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה ה-2 לספירה. אחד מעשרת הרוגי מלכות. רבי יהודה בן בבא חי בתקופת מרד בר כוכבא, והיה חברו הטוב של רבי עקיבא. כשרבי עקיבא הוצא להורג על ידי הרומאים – אסר על שימוש בבשמים, לאות אבל. הוא מוגדר בתלמוד כחסיד, בתלמוד מובאות מספר מעשיות המתחילות במילים "מעשה בחסיד אחד" ובמקום אחר מובא כי הכוונה היא תמיד לאחד מהשניים, או לרבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי. בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הם הכירו בחשיבות הסמיכה להמשכיות ההנהגה הרוחנית של עם ישראל, ואסרו אותה. רבי יהודה בן בבא, שהכיר בחשיבות זו, סמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס. בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושא לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב. וסמך שם חמישה זקנים: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע. הוא נתפס על ידי הרומאים. הוא הוצא להורג, אבל אף עיר לא נהרסה ואנשים נוספים לא הוצאו להורג מאחר שהמקום לא שייך לא לאושה ולא לשפרעם. מחלף סומך על כבישים 70 וכביש 79 נקרא על שם הסומך רבי יהודה בן בבא.

בטיול זה רק עברנו בשפרעם ולא התעכבנו להרחבה ראו עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא,

*******

חלק חמישי של המסלול

מערבה במישור בשדות אפק,
חציית תעלת ניקוז
שהיא היובל העליון
של נחל נעמן
(קרוי גם נחל אפק)
וחזרה לקבוץ אפק 

*********

סוף דבר,

היה זה עוד טיול מענג
עם חבורה מתעניינת וסקרנית
באזור שרובו
אינו על מפת המסלולים המועדפים
אבל, הוא מעניין בכל היבט:
גיאוגרפי, יישובי, נופי ומורשת,
תמיד יש מה לראות ומה ללמוד
והפעם היה גם בונוס
מופע ענני הנוצה (צירוס) 

****
תודה למשה כ"ץ שהוביל והסביר
תודה לניר עמית שהוסיף
והראה לנו מקצת מהחידושים באזור
תודה לפיפ, מיכאל ודורון וצביקה
שהשלימו את החבורה המדוושת