לאורך נחל נעמן ובין בריכות הדגים, המטעים והשדות במישור עכו3 באפריל 2017

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 32 ק"מ טיפוס-מצטבר: 100 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

ביום שישי (31/3/2017) לצורך החזרה ההדרגתית שלי לכושר הרכיבה, נבחר מסלול ללא אתגרים טכניים ולאורכו מראות יפים ומקומות מעניינים.

 

טיילנו במישור החוף הצפוני בין קריות המפרץ ובין עכו במסלול שחלקו היה לאורך נחל נעמן וחלקו בין בריכות הדגים, המטעים והשדות.

 

היינו קבוצה ונכללו בה עשרה אנשים: משה כץ מוביל הטיול וצביקה אסף (אפק), דני פלד (גילון), ששה חברים מקבוצת רוכבים בעמק הירדן והם ניר עתיר וצפריר פינסקי (אפיקים), קוסטיה קמינייצקי, אילן אופיר ונווה רות (שער הגולן) ושמעון אזולאי (מושבה כנרת) ואני (מבשרת ציון).

 

******

המסלול

בחלקו המסלול היה חופף וקרוב לחלק ממסלולי טיולים קודמים שהוביל אותנו בשנה משה והשתתפו בו חברים נוספים והם :

סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה
עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא
במישור מפרץ עכו ובמורדות הגליל התחתון המערבי, מאפק לטמרה וכבול והלאה ליסעור, עין המפרץ וכפר מסריק
בתוך וסביב קריות המפרץ ובשפך הקישון
מאפק אל עכו וסביבתה הקרובה
שיטוט בשמורת אפק בשעת בין ערבים בשלהי החורף

 

מסלול הטיול

יציאה  מקיבוץ אפק לעבר שמורת עין אפק.  
כניסה להציץ בשמורה (לא ניתן לטייל בה עם אופניים)
המשך בדרך המקבילה לערוץ הנחל המשיקה לשטח שבעבר
נמצאו בריכות הדגים של קיבוץ אפק והיום נבנית בו עיר קטנה.

לאורך טיילת נחל נעמן
הלאה בפאתי הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ.
מקום החיבור של נחל נעמן עם נחל חילזון
מערבה לאורך האפיק הרחב של נחל.
חציית מליחת הנעמן.
הכוונה הייתה להגיע עד שפת הים לא התאפשרה
(אין דרך הבינוי וגדרות חוסמים את המעבר).

עליה לתצפית ל"תל עכו" ("גבעת נפוליאון")
חזרה לאורך נחל חילזון והלאה בין בריכות הדגים של עין המפרץ וכפר מסריק.
עציריה בשולי תל דעוק. 
המשך  בין מטעי האבוקדו
הלאה בין שדות תושבי תמרה
חזרה לאפק.

 

******

האזור הגאוגרפי,
מישור חוף הגליל התחתון המערבי
נקרא גם
מישור מפרץ חיפה
וגם מישור חוף עכו
וגם צפון עמק זבולון

מרחב הטיול

 

מרחב הטיול בשלהי תקופת המנדט

אזור הטיול בתקופת המנדט בתפר בין נפת עכו לנפת חיפה

 

קרקעות בבעלות יהודית בתקופת המנדט

מפרץ חיפה בראשית ימי המדינה

*******

קטעי המסלול,
המקומות והמראות

שמורת עין אפק כוללת הן את המעיינות והביצות המהווים את מקורו של נחל נעמן והן את האתר הארכאולוגי תל אפק. השמורה המוחזקת ומתופעלת על ידי רשות הטבע והגנים הוכרזה ב-1979 והיא משתרעת על פני 660 דונם. ב-1996 הוכרה השמורה כ"אתר רמסר" בהתאם לאמנת רמסר לשימור ולפיתוח בר-קיימא של בתי גידול לחים.

 

קטע המסלול בשמורת אפק

מסלול הטיול בשמורת עין אפק

 

שמורת עין אפק: צילום צפריר פינסקי

 

בתוך שמורת עין אפק מצויים מספר אתרים הם שעדות מוחשית לתרבויות שהתקיימו בסביבת נחל הנעמן:
טחנת כורדנא. את הטחנה הקים אותה המסדר ההוספיטלרי באמצע המאה ה-12 לערך, והופעלה מכוח מי המעיינות של עין אפק. שרידי הטחנה – יסוד שצורתו מחומש ומגלש אבן – נחשפו בשנת 1999 במהלך עבודות פיתוח באזור. כיום הטחנה מוצפת ומכוסה בסבך צמחייה.
בית חווה כורדנא. שרידי המסד של בית חווה מהתקופה הצלבנית מצויים במעלה תל אפק. במהלך השנים פורק המבנה ואבניו היו לחומר בנייה באתרים שונים באזור.
טחנת דוק (טחנת כורדני). זוהי טחנת מגלש מבוצרת, מסוף המאה ה-12. המבנה המקורי עבר שינויים והוספו לו זוגות רחיים. כיום יש בטחנה חמישה זוגות רחיים. בין מרכיבי הטחנה היה סכר באורך 625 מ' שהוליך את המים אל מגלשי הטחנה. הסכר יצר אגם לפני הטחנה, בגובה של כ-2.7 מטר. במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היו הטחנה והשטחים סביבה בבעלות משפחת סורסוק הלבנונית. הפעילו אותה שלושה פועלים והיא שירתה את יישובי עמק זבולון, תושבי הגליל המערבי ושפרעם. בשנת 1925 רכשה קק"ל את הטחנה.

 

צילום צפריר פינסקי

צילום צפריר פינסקי אגמון ימי משפחת הגומאיים. צמח רב־שנתי של שולי מים. גובהו מטר אחד. הגבעול משולש.  נושא עלים כמעט לכל אורכו.  אין הוא ימי ממש, צומח לחופי מים מתוקים, או בתוך המים. משמעות שמו הלועזי היא אגמון הפקעות. פורח בקיץ, ממאי עד אוגוסט. תפרחותיו גליליות. ערוכות בקבוצות מעין סוכך בראש הגבעול. מצוי בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית רחבה מאוד, הן באזורים טרופיים והן באזורים צפוניים. בסוג אגמון 200 מינים, רובם גדלים בבתי גידול לחים. בישראל 6 מינים. גבעולי אגמון שימשו לקליעת חבלים ולקליעת מחצלות וסלים. המקור

 

צילום צפריר פינסקי אגמון האגם משפחת הגומאיים. עשב רב־שנתי זקוף של ביצות ומקומות לחים, מתנשא לגובה של 1–3 מ'. הגבעול הוא קנה גלילי ירוק ומטמיע, אטום. בקרקע יש לו קנה שורש זוחל. אגמון האגם פורח כל הקיץ, מאפריל עד אוקטובר. מואבק־רוח. התפרחת דומה לסוכך, והיא יוצאת בראש הגבעול, אך נראית כאילו היא יוצאת מצדו של הגבעול ולא מראשו. אגמון האגם גדל בביצות ובגדות נחלים במישור החוף, בבקעת החולה ובגולן.  קנים יבשים שלו משמשים לקליעת סלים, להכנת מזרונים, למושבים, לכיסאות ולסכך.  בסוג אגמון 200 מינים, רובם גדלים בבתי גידול לחים. בישראל 6 מינים. המקור

 

סמר חד , צילום צפריר פינסקי סמר חד משפחת הסמריים. צמח חד-פסיגי רב-שנתי, ירוק כל השנה. גובהו עד מטר וחצי. גדל בבתי-גידול לחים בגושים עגולים וצפופים שקוטרם עד מטר אחד. מתחת לפני הקרקע הוא מפתח איבר-אגירה בצורת קנה-שורש. העלים והגבעולים יוצאים ישר מקנה-השורש כלפי מעלה. הגבעול הוא קנה בלתי מסועף ובראשו תפרחת מורכבת, בבסיסה עלה (חפה) מחודד ודוקרני. העלים מרוכזים בבסיס הצמח, דומים לעלי דגניים, בסיסם נדני פתוח. הטרף גלילי ונראה כגבעול, והצמח נראה כחסר-עלים ורותמי. העלה ירוק אך נוקשה, קצה הטרף מתמשך לחוד ארוך דוקר כמסמר, מכאן שמו. סמר חד פורח כל האביב והקיץ, מאפריל עד ספטמבר. התפרחת צפופה, מכונסת. הפרחים זעירים, דו-מיניים, נישאים בראש הגבעול. העטיף חום. חלקי הפרח בכל דור – 3. מואבק-רוח. גם הפצת הזרעים מסתייעת ברוח והיא יעילה ומגיעה למרחק גדול. נוסף לה מתרחשת הפצה למרחק קצר באמצעות רבייה וגטטיבית מקנה-השורש. סמר חד משמש לקליעת מחצלות וסלים, להפקת סיבים, וכן למרעה. גדל בביצות מלוחות, בשקעים בחולות ובקרקע כבדה בכל חלקי הארץ פרט למדבר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון ומשם מזרחה וצפונה. במשפחה 8 סוגים. בסוג 300 מינים, בארץ 10. המקור

 

צילום צפריר פינסקי

דני פלד מסביר לנו אל האחוזה הצלבנית בעין אפק

 

אחוזות צלבניות בימי הביניים בעורף החקלאי של עכו

 

נחל נעמן מתחיל את דרכו במעיינות עין אפק  (כורדני) למרגלות העיר המקראית אפק. המעיינות והתל נמצאים כיום בתחום שמורת טבע עין אפק. נחל נעמן  חוצה את חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ונשפך לים מדרום לעכו. מעיינות הנחל נובעים ברום של 5 מ' בלבד מעל פני הים. הם מרוחקים מהים רק 4 ק"מ בקו אווירי. כדי להתגבר על מחסום חולות החוף ובגלל השיפוע הנמוך נאלץ נחל נעמן להאריך את דרכו פי שלושה ולהצפין עד עכו. אין פלא שבתנאים אלה נוצרו מסביב למעיינות ביצות גדולות שנוצרו בין היתר מעודף המים המגיעים אליו בעת הגשמים מהיובלים העיקריים המצטרפים אליו והם אלה המנקזים את גבעות ורכסי הגליל התחתון הם נחל אבליים, נחל כבול ונחל חילזון.

 

בביצות הנעמן, שהשתרעו על פני כ-16,000 דונם, קיננה מחלת המלריה. קק"ל רכשה את הקרקע שמצפון לנחל בשנת 1925. בשנת 1938 התיישבו על אדמת קק"ל הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ (מאוחר יותר עלה גם קיבוץ אפק על קרקע קק"ל). הקיבוצים נאבקו בביצות כדי למנוע הצפות של שטחי עיבוד. הם ניקזו את המעיינות לתעלות והפכו את נחל נעמן לתעלה המזרזת את זרימת המים בנחל. מראה זה של הנחל נשמר עד ימינו. בימי המנדט ניקזו עוד את הביצות. בשנת 1942 העבירו את מי המעיינות למפרץ חיפה כדי לקרר באמצעותם את בתי הזיקוק. הביצות הפכו לשדות חקלאיים ולבריכות דגים. שרידי הביצות הפכו לשמורות טבע, המשמרות את עולם החי והצומח של ביצות הנעמן. אלה הן שמורת עין אפק, שמורת כרי נעמן ושמורת עין נימפית. בשנים האחרונות יבשו עינות אפק לחלוטין בגלל קידוחים שתופסים את עינות נחל נעמן. חלק ממי הקידוחים מועבר לשמורת עין אפק ומשם המים זורמים בנחל נעמן. למי המעיינות מצטרפים גם מי בריכות הדגים ומי נקז מהשדות. נחל נעמן שב להיות נחל איתן. הרחבה

 

קטע המסלול לאורך נחל נעמן

לאורך נחל נעמן

נחל נעמן סביבתו

 

נחל נעמן וסביבתו כפי שראו אנשי המיפוי של נפוליאון בראשות ז'קוטין בראשית המאה ה-19

נחל נעמן ומקורותיו כפי שראו אנשי ה- P.E.F

 

דיג אוהב דגים

בדרך לאורך הנעמן מול כפר מסריק לכיוון עין המפרץ

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 20000 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות.

קיבוץ כפר מסריק קיבוץ כפר מסריק המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא בתחום המועצה אזורית מטה אשר. ראשיתו קבוצה קטנה של עולים צעירים מליטא, חברי "השומר הצעיר" שהתיישבה בפתח-תקוה בשנת 1932 ומתחילה לחלום על קיבוץ משלה. בפברואר 1933 הם הכריזו על עצמם – קיבוץ חדש בישראל – צ'כו-ליטא (שם זמני). הם עברו לשכונת בת-גלים שבחיפה התחתית ועסקו ב"עבודה עברית", "כיבוש הנמל", "קבוצת בניין" ו"מילוי הכרמל". בשנת 1934 עבר המחנה לחולות קריית-חיים המערבית ושם התחילה השכנות עם קיבוץ עיו-המפרץ. שם נקבע שמו השני של הקיבוץ – משמר-זבולוןבשנת 1937 הגיע  גרעין "היוצר" מפולין. בשנת הוקם בקרבת עכו "נעמן" – מפעל ללבנים אדומות.בכ"ט בנובמבר – 1938 הוקם הקיבוץ כישוב חומה ומגדל מספר 28 – להגנה על מפעל "נעמן", כביכול, ולמעשה – תחילת התיישבות האמיתית בעמק עכו. הסוכנות היהודית והמוסדות המיישבים, התנגדו  נחרצות להקמת קיבוץ במקום, בטענה שאין מים, הקרקע- חולות נודדים וביצה מלחה, ותנאי החיים- מלאריה ומחלות, לעולם לא יאפשרו קיום וצמיחה של ישוב … החברים לא ויתרו. בשנת 1940 התמקם הקיבוץ בנקודת הקבע בצד המזרחי של כביש חיפה – עכו, ובהזדמנות זו, שינה גם את שמו לכפר-מסריק ומנציח בכך את שמו של נשיא הרפובליקה הצ'כוסלוקית – ת.ג. מסריק בשלוש השנים הבאות המשיךלכבוש את העמק והתבסס. הוא גם נאלץ להיות במאבק רצוף עם שכניו הערבים על הקרקע והמים. עם סיום מלחמת העולם השניה יצא הקיבוץ לצאת למרחב. עוד שטחים נכבשו ועובדו, בריכות הדגים התרחבו,  נמשכה קליטת ילדי הגולה. לאחר מלחמת העצמאות המשיך הקיבוץ להתרחב ולגדול.

קיבוץ עין המפרץ שיך לתנועת הקיבוץ הארצי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. הקיבוץ נוסד בשנת 1930 על חוף בת-גלים בחיפה, בידי קבוצת צעירים מגליציה- פולין שחלמו על הקמת קיבוץ עירוני: שכונת עובדים במפרץ חיפה. הם עסקו בעבודות בנמל חיפה. במהלך שנות העלייה החמישית הצטרפו לקיבוץ עולים מגרמניה ומפולין. במשך שמונה שנים מאז הקמת הקיבוץ התמודדו המייסדים עם קשיים רבים, עברו לקריית חיים ובשנת 1938 עלו על הקרקע במקומו הנוכחי של הקיבוץ, על גדות נחל הנעמן והביצה שהקיפה אותו. חלוצי ההתיישבות בעמק זבולון היו, הקיבוץ ה- 25 של "חומה ומגדל". שמו ניתן לו בגלל מיקומו במפרץ חיפה. שמות נוספים שנפסלו הוצעו בגלל מיקומו – ליד חיבור נחל חילזון לנחל נעמן. מגילת העלייה על הקרקע משקפת את המצב באותה תקופה ואת חזון הקיבוץ: "… אך אנו מאמינים כי תיובש הביצה, ומי הנעמן יהיו לנו לברכה. כי יתנדף רעל הקדחת וייעלם, ועצים יתנו כאן את צילם. כי עדרי צאן ובקר ימלאו את השדות והאדמה תתן יבולה בשפע. כי כפלדה רצוננו וגדולה אמונתנו. אנו מאמינים באדם ובאדמה! "

 

חציית אחת התעלות ליד עין המפרץ

קטע המסלול לאורך אפיק נחל נעמן לאחר הצטרפות נחל חילזון וגבעת נפוליאון

שפך הנעמן ביום חורף גשום במיוחד (31/12/2016), צילם משה כץ

האפיק הרחב של נחל נעמן העובר במלחת נעמן

 

שמורת מלחת נעמן משתרעת בדרום העיר עכו, משני צידי הכביש הישן לעיר ובשתי גדות נחל נעמן.
מלחה היא בית גידול שבו מצטברים מלחים רבים בקרקע, בריכוזים שמפריעים לרוב צמחי הבר והתרבות להתפתח בצורה תקינה ולרוב מונעים את קיומם בכלל. המלח הנפוץ ביותר הוא נתרן כלורי NaCl, אך גם קטיונים ואניונים נוספים נפוצים בשטחי מלחה. גבול מקובל (אך שרירותי) להגדרת קרקע כמלוחה הוא נוכחות של 0.5% מלחים על בסיס המשקל היבש של הקרקע.
על פי טיב בית הגידול המלחות נחלקות לביצות מלוחות ולמלחות יבשות. על פי הפיזור הגיאוגרפי, מבחינים בין מלחות חוף למלחות פנימיות. בישראל קיימות כמה מלחות חוף, בעיקר בשפכי נחלי החוף: מלחת הנעמן, מלחת הקישון, מלחת עתלית וכן שטחים מצומצמים גם בשפכי נחלים אחרים ובמקומות של מי תהום גבוהים. המלות הפנימיות נמצאות באזורים המדבריים של הארץ: בבקעת הירדן התחתונה, בבקעת ים המלח, בנגב ובערבה. באזורים מדבריים, מלחים שמקורם ברסס הים הנישא למרחוק, מצטברים בקרקע ואינם מודחים לעומק בגלל מיעוט הגשמים. זרימות ושטפונות מסיעים מלחים ממקום למקום, ובמקומות חסרי ניקוז מצטברים המלחים על פני השטח ובמי התהום, ובעקבות ההתאדות החזקה, ריכוז המלחים בהם עולה בהתמדה. שטחי המלחה הגדולים ביותר בישראל מצויים בדרום בקעת הירדן, בדרום ים המלח ובעמק הערבה. המלחות העיקריות הן: מלחת סדום, מלחת עין יהב, מלחת יטבתה, מלחת עברונה ומלחת אילת. בחלקן אלה מלחות של מי תהום מלוחים המצויים בעומק לא רב, ובחלקן אלה ביצות מלוחות של ממש עם מים זורמים או עומדים.

 

בתוך מלחת נעמן

פורקן עשבוני צילום משה כץ פרקן עשבוני משפחת הסלקיים. עשבוני הוא חד-שנתי קיצי זקוף של מליחות. גבעוליו מטמיעים, פרקיהם בולטים. העלים זעירים (1–2 מ"מ), נגדיים, מעורים בגבעול, לעיתים אדמדמים. הצמח מסתעף, הגבעולים הצדדיים נוטים תחילה הצידה ולמטה, בהמשך הם פונים מעלה. פרקן עשבוני פורח כחצי שנה, במשך כל הקיץ והסתיו, מיוני עד נובמבר. הפרח זעיר, ירקרק, מואבק-רוח. לפרי שערות מאונקלות. פרקן עשבוני גדל במישורי החוף (בית הגידול נהרס ברובו), הבקעה והנגב – בעיקר בחופי ים המלח. תפוצתו העולמית משתרעת במערב אסיה. הוא לא רק מצליח במליחות, אלא שצמיחתו מצליחה היטב רק בנוכחות מלח. הגבעולים אכילים אחרי בישול, ומכינים מהם מחמצים. כן הוא משמש כתבלין, או כתוספת ירוקה למאכל עיקרי. חקלאים מגדלים אותו כיום באדמות מלוחות ברמת הנגב, הצמח משווק לחו"ל ולמסעדות גורמה בארץ. מהאפר שלו הפיקו אשלגן לתעשיית סבון וזכוכית.  בסוג 50 מינים, בארץ 1. המקור

 

פורקן עשבוני צילום צפריר פינסקי

נזקי מליחות הקרקע לצמחים – רוב צמחי הפרחים רגישים מאד למליחות קרקע גבוהה. ריכוזי מומסים גבוהים בקרקע עלולים להפריע לקליטת מים בשרשי הצמחים עקב מפל פוטנציאל שלילי ולגרום להתייבשות הצמח. אך הסיבה העיקרית לרגישותם של צמחים היא ההשפעות הרעילות הישירות של הנתרן, הכלוריד ויונים אחרים על הצמח. השפעות אלה מתבטאות בהפרעות מטבוליות שונות, בפגיעה במנגנון התורשתי וסינתזת החלבונים (DNA ו-RNA), בעירעור יחסי היונים בתאים, בשיבוש פעולת הממברנות ובהפרת האיזון של מווסתי צמיחה.
צמחי מלחה – הלופיטים צמחי מלחה הם קבוצה אקולוגית קטנה יחסית של מינים, שעברו במהלך התפתחותם האבולוציונית התאמה לקיום דווקא באותם התנאים שהם בלתי אפשריים לרוב המינים האחרים. הלופיט "אמיתי" הוא צמח המסוגל להשלים מחזור חיים ולהתרבות בתנאי מלחה. כמה משפחות צמחים עשירות במיוחד בצמחי מלחה: סלקיים, זוגניים, עפריתיים ואשליים. סוגים ומינים הנמנים על משפחות אלה מאפיינים את כל שטחי המלחות בעולם, ורבים מהם משותפים לאזורים ביוגיאוגרפיים שונים. מנגנוני ההתאמה המאפשרים לצמחי המלחה לשרוד, לצמוח ולהתרבות על אף הסביבה העויינת עתירת המלחים, נחלקים למנגנוני הימנעות ממליחות מצד אחד ולמנגנוני  סובלנות למליחות מצד שני. מנגנונים אלה מוגדרים ברמת הצמח השלם ומאפשרים את עמידותו.
תכונות המקנות הימנעות ממליחות: שרשים מעמיקים אל שכבת קרקע פחות מלוחה (ינבוט השדה, הגה מצוי), הפרשת מלחים דרך בלוטות מלח (אשל, עדעד, כף החתול), השרת אברים רוויי מלח (אוכם חד ביתי), מניעת חדירת מלחים בשרשים (אביסניה, סמר?).
תכונות המקנות סובלנות למליחות: בשרניות – אגירת מים בעלים או בגבעולים ומיהול ריכוזי המלח (אוכם חד ביתי, ימלוח פגום, בן מלח שיחני, זוגן לבן ), עמידות ציטופלסמטית למליחות (חידקים וכחוליות), מידור המלחים בווקואולה והימנעות הציטופלסמה (סלקיים).
המקור

 

מלוח צילום משה כץ מלוח קיפח. משפחת הסלקיים. שיח מדברי מסועף מאוד וסבוך, שטעמם של עליו מלוח. המלח הוא כסות חיצונית, וכדי לחוש בטעם המלוח יש ללקק את העלה מבחוץ. זה הגבוה במיני המלוח בארץ (קיפח משמעו גבוה), גובהו 50–200 ס"מ. העלה בשרני, צורתו כמעויין מעוגל בראשו, תמים-שוליים. גונו אפרפר. בפני העלה יש שכבה של שערות שלפוחיתיות מיקרוסקופיות אשר בהן מרוכזים עודפי המלח שהצמח קולט מן הקרקע המלוחה שהוא גדל בה. המלח איננו מופרש אלא נאגר באותן שערות המהוות כיסוי בהיר, מחזיר קרני שמש, אשר מגן על התאים הירוקים מבצעי הפוטוסינתיזה מפני חשיפה לעודף קרינה.  פורח במשך חצי מן השנה, ממארס עד אוקטובר. הפרחים ירוקים וזעירים, מואבקי-רוח. הפרח הזכרי נפרד מהפרח הנקבי, אך שני הטיפוסים גדלים על אותו שיח. הפרי ענבה מאדימה, והזרע נותר פורה במשך שנים, נובט רק אחרי שטיפה הגונה במי-גשם. שכיח מאוד במְלֵחוֹת, בערוצי נחלים, בנאות-מדבר ובנופים לחים-יחסית במדבר, וכן בחוף הים התיכון. מתפשט לתוך האזור הימתיכוני בארץ בצדי דרכים ובקרקעות דלות, למשל במחשופי חוואר ליד בית-ירח, כנזכר בשירה של נעמי שמר על חורשת האקליפטוס שלחוף הכנרת "וריח המלוח על המים". נפוץ בעולם בארצות הים התיכון והמזרח התיכון. בסוג מלוח 200 מינים, בארץ 13 מינים. אוכלים עלים טריים (גם כיום) כתבלין לסלט, ועלים מבושלים כיסוד למרק. אם מטגנים את העלים בשמן עמוק מתקבל חטיף בעל טעם מלוח. הצמח רב-שימושים בפולקלור הערבי בארץ:  מאכל לאדם ולבהמה; מורתח לבעיות לב; אדים לשיעול, לרגלים בצקיות ולכאבי פרקים; מִשְׁרָה משורשים נגד גזים בקיבה; לגירוש תולעים מבטן האדם והצאן; נגד כאב בטן, שלשול; מקל על חולי לב וחולי סוכרת; אמבט עם עלי מלוח מקובל להקלת כאבי שרירים ופרקים. בעבר ניסו להשתמש בו כצמח מרעה, אך התברר שעיכולו אינו יעיל והוא גרם לירידה בתנובת החלב. הוא משמש מאכל עיקרי למכרסם בשם פְּסַמּוֹן, שנוכל לראות את חורי מחילותיו לרגלי שיחי מלוח במדבר. המקור

 

 

שחזור באר אנטיליה סמוך לגני רדואן

 

שער הכניסה למתחם גני רדואן המוחזק על ידי הבהאים

 

גני רידוואן, השייכים למרכז הבהאי העולמי בעכו, הוקמו בשלהי המאה הי"ט לסה"נ בחלקו הצפוני של אי (כ-120 דונם) שנתחם בין שתי זרועות, צפונית ודרומית, של התוואי הטבעי, היבש היום, של נחל הנעמן (בֶלוס). בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי ניצבו על האי, מדרום לגנים, טחנות קמח שהופעלו בכוח המים שהוזרמו אל תעלות הטיה רחבות, וזרמו בשיפוע מצפון לדרום בין שתי זרועות הנחל. מקורות היסטוריים מלמדים כי בעכו היו טחנות קמח כבר בתקופה הרומית ושוב בתקופה האסלאמית הקדומה ואולי גם בתקופה הצלבנית, אך מקומן אינו ידוע. טחנת קמח מצוינת במיקום זה לראשונה במפת ג'קוטן (משלחת הסקר הצרפתית) משנת 1799, אך זו נהרסה, ככל הנראה במכוון על ידי צבאו הנסוג של נפוליון. טחנות קמח, המכונות 'טחנות הפחה', מתוארות שוב במיקום זה בתיאוריו של הסופר הצרפתי א' מרטין שסייר בעכו בשנת 1832. השימוש בטחנות נמשך עד שנות השלושים של המאה הכ', כאשר האזור נרכש על ידי חברת הכשרת היישוב אשר שמה לה למטרה לייבש את ביצות הנעמן. בסקר שערך במקום שמואל אביצור בשנת 1955 עדיין שרדו ארבע טחנות, ובהן 11 זוגות רחיים, אך המבנים הוסבו לשמש למגורים.
בשנים 2004–2007 נערכו שלוש עונות חפירה בגני רידוואן שמדרום לגן הבהאי שבפינה הדרומית-מזרחית של עכו לקראת שיקום האתר ושחזורו. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון המרכז הבהאי העולמי. בחפירה נבדק ותועד מתחם טחנות הקמח, הכולל חמישה מבנים. מקור,הרחבה ופירוט

 

 

העליה לתל נפוליאון בדרך סלולה אבל לקראת הסוף חתכנו ועלינו דוך

במרומי תל נפוליאון

 

תל עכו הוא תל בגובה של כשלושים מטר השוכן בחלק המזרחי של העיר עכו, סמוך מדרום לכביש 85. שטחו 200 דונם, אורכו כ-600 מטר ורוחבו המרבי כ-350 מטר. התל נמצא במרחק של כ-700 מטר מזרחית לחוף הים, וכ-750 מטר מצפון לתוואי הנוכחי של נחל נעמן. בתל עכו שכנה העיר עכו החל מתחילת היישוב במקום בעת העתיקה ועד תחילת התקופה ההלניסטית, כשמוקד העיר נע מערבה אל המקום שבו שוכנת כיום עכו העתיקה.
גבעת נפוליאון" הוא שמו העממי של התל, על שמו של נפוליאון אשר הטיל מצור על עכו בשנת 1799. התל שימש את כוחותיו של נפוליאון כעמדת תצפית, בדומה לשימוש שעשו בתל נפוליאון בתל אביב בעת המצור עליפו.
המצור של צבא נפוליאון על עכו החל ב-20 במרץ 1799 ונמשך 544 ימים. במצור זה, שהיה חלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל, כשל נפוליאון בניסיונו לכבוש את עכו מידיו של אחמד אל ג'זאר. משנכשל במצור על עכו, לא ראה טעם בהמשך המערכה בארץ ישראל ושב למצרים ביחד עם חייליו. הרחבה 

 

מבט מתל נפוליאון מערבה. צילום: צפריר פינסקי

הפסקה לתצפית, הסבר ואכילה קצרה

נקודת טריאנגולציה על תל נפוליאון. רשת טריאנגולציה היא רשת של נקודות, מדודות במדויק, הפרושות בשטח קרקעי ומסייעות לאתר בו נקודות בשיטת הטריאנגולציה. הנקודות, אותן ממקמים בדיוק של סנטימטרים, מסומנות בשטח באופן בולט ועמיד, כך שלא יהרסו באקראי. בארצות גדולות נהוג ליצור סרטים של משולשי טריאנגולציה, המקיפים את השטח, ומאפשרים ליצור בתוכו נקודות טריאנגולציה משניות. בשטחה של מדינת ישראל מצויות מאות אלפי נקודות בקרה כאלה. בעת האחרונה הוחל במעבר למדידה באמצעות תחנות GPS קרקעיות, שיחליפו את רשת הטריאנגולציה

 

במרומי תל נפוליאון, רפובליק פרנס (הרפובליקה הצרפתית) – העתק מכפתור ממדי חייל מצבא נפוליאון שנקבר על התל

 

צילום צפריר פינסקי: מרווה משולשת משפחת השפתניים. מאפייני המשפחה: פרח דו-שפתני, 4 אבקנים, עלים נגדיים, גבעול מרובע, ריח חריף. מרווה משולשת היא מלכת צמחי הרפואה העממית! זה המין היחיד מכל המרוות בארץ שהוא שיח של ממש. צמח ירוק-עד שגובהו 11 מ' ויותר.  שכיח בחורש ובשיחיה (גריגה) בהרים הימתיכוניים בארץ, גם בצפון מישור החוף. העלים לבידים בצידם התחתון, ירוקים בצידם העליון. לחלק מהם יש בבסיסם עוד שתי אונות, קטנות פי 20 מן אונה האמצעית וזו ההצדקה לשם "משולשת". הענפים מכוסים בצפיפות בשערות צמריות. הענפים שעירים, העלים לבידים. פורחת ממרס עד יוני. הפרחים אופייניים לסוג, צבעם ורוד עד סגול חיוור. לעתים עטוף הצמח כולו בפרחים. קל לאקלמו ולגדלו בגינת התבלינים ליד הבית. הצמח אסור בקטיפה מסחרית, אך מותר לקטוף לצריכה פרטית. נזירים בכרמל מתבלים במרווה את הליקר שהם מייצרים. לעיסת עלים עוזרת לרענון הפה והנשימה. להפצת ריח נעים בבית שמים ענפי מרווה על הגחלים בכירה. כן מבשמים במרווה את המים לרחיצת התינוק ולשטיפת הכביסה. המרווה מתאפיינת במנגנון מעניין להאבקה ע"י חרקים, דבורים בעיקר. בפרח ששניים מאבקניו התנוונו, והוא נותר עם שני אבקנים בלבד. האבקנים גדולים, כל אבקן מחולק לשתי זרועות: התחתונה אינה נושאת אבקה, אלא  משמשת מִדְרָך לחרק במנגנון ההאבקה: בדרכו אל הצוף שבפרח נאלץ החרק לדרוך על הזרוע התחתונה, וזו מפעילה כמנוף את הזרוע העליונה, כך שזו מתכופפת וזורה באופן פעיל אבקה על גבו של החרק. בפרח מבוגר יותר יוצאת הצלקת לעמדה שהיא גורפת את האבקה מגבו של החרק. כך נמנעת במידה רבה האבקה עצמית ביומיים הראשונים של הפריחה, כאשר האבקנים מפזרים את אבקתם, אין הצלקת של אותו פרח בשלה עדיין לקבל אבקה. מנגנון  כזה מקובל במינים רבים של צמחים, וחובבי לטינית קוראים לו פרוטאנדריה, היינו הקדמת השלב הזכרי. השפה התחתונה של הכותרת מפושקת, מחולקת ל-3 אונות, האמצעית רחבה מהצדדיות. עמוד העלי מפוצל בקצהו כלשונו של נחש. הזרעים (הפרודות) מפרישים ריר בהירטבם.
בסוג 700 מינים. בארץ 22 מינים, מהם ימת תיכוניים ומהם מדבריים. עוד 12 מינים מגדלים בארץ בגינות-נוי. מרווה משולשת. המקור

 

צילום צפריר פינסקי עכנאי יהודה. משפחת הזיפניים. צמח עשבוני חד-שנתי לביד ומאפיר, מכוסה כולו זיפים. הוא מתנשא לגובה של עד 50 ס"מ. העלים מסורגים, מוארכים ושפתם תמימה. עכנאי יהודה פורח בעיצומו של אביב, במרס ובאפריל. התפרחת חד-בדית, גבעוליה זקופים, מתעקלים רק בקצה כשבלול או כזנב עקרב. הפרחים יושבים בצד אחד של הגבעול. לפני פתיחת הפרח צבע הכותרת סגול כחלחל ורוד, והוא משתנה עם ההזדקנות לצבע ארגמן. שינוי הצבע נובע מירידה ברמת החומציות של תאי הכותרת, מה שיכול לגרום לחרקים להבדיל בין פרחים זקנים ופרחים צעירים שעדין לא הואבקו. עלי הגביע זקופים, הם גדלים ומתרחבים עם הבשלת הפרי ואינם נושרים. השחלה עילית. בפרי 4 פרודות. מקור שם הצמח הוא בדמיון שבין מראה הפרח לבין פה פעור של נחש (עכן), המודגש על-ידי צלקת העלי המפוצלת כלשון של נחש. עכנאי יהודה צומח בבתות ובשדות עשבוניים בחבל הימתיכוני. נפוץ בכל הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון. בסוג עכנאי 40 מינים, רובם ימתיכוניים, בארץ 5, מהם 4 ימתיכוניים ואחד מדברי. כן מגדלים מינים אחדים כצמחי-נוי. המקור

 

שברק משובל – משפחת הקטניות. עשבוני חד-שנתי, שעליו מכוסים בלוטות המפרישות חומר דביק ומקציף. תכונה מיוחדת לצמח זה היא היותו "סבון": אם תשפשף עלים בידיים רטובות יעלה קצף מעין קצף של סבון. פורח בסוף האביב. הפרחים ערוכים בראש הגבעול בשיבולת ארוכה ורבת-פרחים. הפרי הוא תרמיל קצר. מצוי בקרקעות כבדות באזורים הים תיכוניים של צפון הארץ ומרכזה.  הסוג כולל 70 מינים בעולם, 16 מינים בארץ. המקור

 

קטע המסלול בין בריכות הדגים והשדות לעבר תל דעוק

תל דעוק הנמצא מצפון מערב לתל אפק ושהיה מרכזה של נחלה חקלאית בשם דוק שהשתייכה למסדר הטמפלרי. הקרבה בין התחנות וההסתמכות של שני המכלולים על אותו מקור מים היוו בסיס לסיכסוך מתמשך בין אבירי המסדר הטמפלרי וההוספיטלרי שהתעמתו על אופן הפעלת הטחנות, הגובה הרצוי של המים, השימוש במים ומעבר סירות בנחל ושלשם הכרעתו נדרשה התערבות של האפיפיור. הטחנות שימשו כספק הקמח העיקרי לעיר עכו, שהפכה מאוחר יותר לבירת ממלכת הצלבנים. טחנות הקמח הונעו על ידי מים עד ראשית המאה ה-20, עת נדחקו על ידי מנועי דיזל.
בתל נמצאו שברי כלי חרס מן התקופות הברונזה המאוחרת, הביזנטית, הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית. על התל מתנשא עדיין קמרון שלם, ומצפון-מערב לו נמצאה באר אנטיליה; זמנם של שרידים אלה הוא ככל הנראה התקופה הצלבנית
על התל ולידו מטעי אבוקדו של כפר מסריק. לצידו בית העלמין של הקיבוץ ובית עלמין אזרחי המשמש בעיקר את יוצאי בריה"מ לשעבר שחלקם לא יהודים בהתאם להגדרות הרבנות וגם ישראלים החפצים בקבורה אזרחית.

 

לאורך נחל חילזון

 

בין בריכות כפר מסריק

 

הקטע האחרון של המסלול בין שדות תמרה

 

צילום צפריר פינסר סייפן התבואה. משפחת האיריסיים. גיאופיט יפה-פריחה. הסייפן אוגר מזון מתחת לפני הקרקע בפקעת חד-שנתית. העלים דמויי חרב (סיף), מכאן שמו העברי, וזו משמעות השם גם בלועזית – גלדיאטור הוא הלוחם בחרב. בקיץ (כבר ביוני) מתים כל חלקיו של הצמח שמעל לפני הקרקע, ובחורף הבא (בינואר) מתחדשים הצמחים מתוך ניצן קודקודי היושב בראש הפקעת ומניצני-חיק היושבים על גבי הפקעת בבסיס העלים המשניים. סיפן התבואה פורח תקופה קצרה, בעיצומו של האביב, במרס ובאפריל. מבין העלים מתרומם גבעול תפרחת יחיד ובלתי מסתעף, הנושא 12-3 פרחים שצבעם ורוד-סגלגל ובסיסם בהיר יותר. כל הפרחים ערוכים בצידו האחד של גבעול הפריחה. הפרח מפריש צוף הנאגר בצינור הכותרת, והוא מואבק בידי דבורים שוחרות צוף. הפרי הלקט גדול הנפתח על ידי 3 קשוות, ובו זרעים רבים. סיפן התבואה נפוץ בשדות, בבתות ים תיכוניות ובחבל הספר. הוא משגשג בשדות תבואה הנחרשים חריש מסורתי שטחי, מפיץ סביבו בצלצולים המתאזנים בעומק המתאים באמצעות שורשים מתכווצים. אפשר למצאו בארץ בכל אזורי ההרים של צפון הארץ ומרכזה, וכן במרכז מישור החוף ובבקעת הירדן.
הסוג עתיר מינים: 160 (ויש אומרים: 300) מינים, מהם 2 גדלים בר בארץ, וכן מגדלים בה 5 מינים תרבותיים. הסיפן היה פרח-היצוא הראשון של ישראל כבר במחצית הראשונה של המאה העשרים, עוד לפני מלחמת העולם השנייה. המקור

 

בדרך חזרה לאפק

 

*******

סוף דבר

היה זה טיול רכיבה שהתנהל בנחת.
הטיול נמשך ארבע שעות ומתוכן פחות משלוש שעות לרכיבה
ויותר משעה לעצירות ובעיקר לשמיעת הסברים מפיהם של משה כץ, דני פלד וממני.

*********

למדנו להכיר את האזור שהיה העורף החקלאי של העיר עכו
מהתקופה הצלבנית (כנראה שאף קודם)  ועד המאה העשרים.

התיישבות היהודית החלה בו בימי חומה ומגדל
עם הקמת הקיבוצים עין המפרץ, כפר מסריק
ומשמר ים
שמאוחר שינה את מקומו ואת שמו לאפק.

******

היה זה טיול מענג במזג אוויר נפלא עם הרבה הרבה ירוק וצהוב של פריחת האביב שלפני חג הפסח.

****

תודה

למשה כץ על תכנון המסלול, הובלת הטיול, ההסבר, הצילום והכנת הסקירות הבוטניות
לדני פלד על ההסברים ועל הפנייה על גני רדואן
לצפריר פינסקי על הצילום הבוטני
והם יחד עם כולם היוו את החבורה הנעימה לטיול 

****

  • Eduardo Oxman

    מסלול יפה ביותר.
    בשונה מדפי טיול אחרים, כאן יש מגדיר בוטני מרשים מקושט בתמונות יפות ומקצועיות. חגיגה לעיניים.