את טיול זה לירושלים תכננתי כבר לפני מספר שבועות והשבוע החלטתי לקיימו. בימים האחרונים הודיעו שבסוף השבוע יהיה חם מאד, יותר מהרגיל. למרות זאת לא ביטלתי את כוונתי ובראשית השבוע שעבר הודעתי ב- Facebook עליה והזמנתי את המעוניינים להצטרף אלי.

בשעת בוקר מוקדמת מאוד התקבצו מקרוב ומרחוק והגיעו לנקודת ההתחלה שבעה "אמיצים" שלא חששו לא מהשעה המוקדמת ולא ממזג האוויר החם הצפוי והם לוי אבנון (חמדיה), אדוארדו אוקסמן (חיפה), אבי ממן (קריית אתא), טובי ויס (מצפה אביב), יעקב בקשי (חולון), שרון בן חיים וגדי ריבלין (מבשרת ציון). התארגנו בזריזות לרכיבה.

הטיול תוכנן כך שראשיתו, בשעות שעדין לא חם, תהיה עליה ארוכה וממושכת מסיבוב מוצא ועד הר הזיתים ומשם דרך הר ציון נרכב למתחם התחנה להפסקה הראשונה, אחריה נסתובב בעיר, ובזמן שכבר יהיה נגלוש בחזרה לנקודת ההתחלה בשעת הצהרים.

מסלול הטיול

התחלנו את הטיול במוצא וליתר דיוק ממגרש החנייה הצמוד לסיבוב מוצא.

סיבוב מוצא נובע מעיקול תוואי כביש 1 הגולש מזרחה מרכס הראל וחוצה בגשר את נחל שורק ופונה ומטפס על המדרון של רכס מערב ירושלים.

רכס מערב ירושלים הוא אחד מרכסי הרי יהודה, וכמוהם הציר שלו הוא בכיוון צפון-צפון מזרח דרום-דרום מערב. על רכס נמצאים מתחם הר חוצבים, שכונות קריית צאנז, רוממה, גבעת שאול, הר נוף, קרית משה, יפה נוף, הר הרצל ויד ושם, שכונות בית וגן, קרית היובל וקריית מנחם, היישובים אורה ועמינדב, יד קנדי, הר ושלוחת שלמון, ושלוחת שורק המשתפלת לעבר החיבור בין נחל שורק ונחל רפא ים..

יצאנו לדרך בשעה 05:35 עם אור ראשון. כבר בתחילת הדרך חלפנו ליד הבית האדום.

בראשיתו, בסוף המאה ה-19 הבית האדום היה בית החרושת לרעפים ולבנים שייסד יחיאל-מיכל שטינברג בין מייסדי מוצא. לפני כשני עשורים הוסב המבנה לפרויקט מגורים מטופח

בצומת מול הבית האדום, מאחורי מתחם  בו חונים כלי הצמ"ה  העוסקים בעבודות הרחבת כביש 1, ראינו את הוואדי בו נמצא מעלה הרומאים.

מעלה הרומאים הוא חלק מהדרך העתיקה התלולה והמפותלת לעבר ירושלים שמהלכה הוא כ-3 ק"מ תוך עלייה של 200 מטר. סיומו של מעלה זה הוא בגבעת שאול לא רחוק מהר המנוחות. המעלה הרומאי שימש את העולים לירושלים עד סוף המאה ה-19 . אז, נסללה על ידי הטורקים הדרך העוקפת היום את הר מנוחות בו עובר תוואי הכביש הנוכחי והיא נקראה דרך העגלות. בתקופת השלטון הבריטי תוואי דרך העגלות שופר והיא הייתה לכביש הגישה העיקרי והיחיד אל ירושלים מכיוון מישור החוף והשפלה. בימי מלחמת העצמאות קטע זה כביש שהתפתל על מדרונות הר מנוחות היה חשוף לתותחני הלגיון הירדני שהוצבו על הרכסים ממול ובמיוחד בנבי סמואל, בבית איכסא ובהר בו נמצא קבר שיח עבדול עזיז (בקצה הצפון מערבי של מבשרת ציון נקרא היום הר אחירם). עד 1967, גלל קרבתו של קטע כביש זה לקו שביתת הנשק התנועה עליו המשיכה להיות חשופה ללגיון הירדני.

בצומת מול הבית האדום פנינו בכביש חצינו מתחת לגשר מעל כביש 1 ובצומת העלייה למבשרת ציון פנינו צפונה בדרך עפר המקבילה לנחל שורק.

נַחַל שׂוֹרֵק הוא אחד הנחלים הארוכים בישראל. תחילתו בהרי ירושלים מדרום לרמאללה, הוא זורם לאורך 70 ק"מ, בחלקו המרכזי בהרי ירושלים לאחר שנחל רפאים מצטרף אליו הוא עובר בתוואי מפותל מאוד עד סמוך לבית שמש ושם מצטרף אליו נחל כסלון, משם ממשיך הנחל דרך השפלה, ונשפך לים התיכון צפונית לקיבוץ פלמחים.

בעצם, נכנסנו לתוך עמק הארזים שהוא חלק מפארק סובב ירושלים.

פארק סובב ירושלים

עמק הארזים הוא עמק שבו נמצא אחד מיובליו של נחל שורק היורד מכיוון מוצא ומתחבר לנחל שורק בסמוך לחיבורו עם נחל לוז. אל העמק מתנקז גם נחל חלילים ובסמוך אליו נמצא הגן הלאומי עינות תלם.

בדרכנו חלפנו מול פתחו של נחל חלילים, המשכנו לעבר עינות תלם ועברנו מול פתח נחל לוז.

בכניסה לעמק הארזים

בקטע זה רכבנו בחלקו הצפוני של הפארק עד לצומת הגבעה הצרפתית.

תמרור הפרק

קטע המסלול מסיבוב מוצא לצומת הגבעה הצרפתית

תוך כדי רכיבה ראינו את מדרונות הר המנוחות וכביש מס' 1. בהמשך, חלפנו מתחת לעמודי הגשר ההולך ונבנה שישמש את הרכבת בקו ירושלים – תל אביב. גשר זה חוצה את נחל שורק ומחבר בין שתי פתחי מנהרות בתוכן תעבור מסילת הרכבת: הצפוני – פתח המנהרה מתחת לגבעה עליה בנויה האנדרטה לזכר חללי 11 בספטמבר והדרומי – הפתח מתחת לצומת גינות סחרוב המוביל לתחנה הסופית בירושלים מתחת לבנייני האומה בעומק 80 מ'.

עמודי גשר הרכבת החוצה את עמק הארזים

הייתה זו עדין שעת בוקר מוקדמת. השמש התחילה לעלות והתאורה בדרך הייתה רכה ונעימה. הרגשנו את החום המתקרב.

בהמשך הדרך, ראינו מדרום לנו את שרידי הכפר הנטוש ליפתא ומשמאל, את הבתים הקיצוניים של שכונת רמות. התקדמנו הלאה והגענו לנקודה בה היה צורך לחצות את הכביש המוביל לשכונת רמות, נבי סמואל וגבעת זאב הנקרא 'דרך גולדה'. למעשה, לאחר חציית הכביש, הציר של פארק ירושלים עוזב את תוואי נחל שורק וממשיך בערוץ נחל הצופים. השיפוע שלו תלול יותר מזה של תוואי הדרך בנחל שורק. קטע זה הוא עליה ארוכה ומתמשכת של כ-3 קמ ובסיומה הגענו בעליה מעט תלולה לצומת הגבעה הצרפתית.

בקצה העלייה לקראת צומת הגבעה הצרפתית

בצומת הגבעה הצרפתית עובר קו פרשת המים הארצית – זהו קו הרכס המפריד בין היובלים הזורמים לכיוון מערב, הים התיכון לבין אלו הזורמים לכיוון מזרח בקעת הירדן.

התחלנו לטפס לעבר שכונת הגבעה הצרפתית. מכאן התחיל קטע המסלול לאורך רכס מזרח ירושלים ממזרח לוואדי גוז שהוא היובל העליון של נחל הקדרון שכולל את הגבעה הצרפתית, הר הצופים והר הזיתים והר המשחה.

קטע המסלול מצומת הגבעה הצרפתית -הר הזייתים

חלפנו בתוך שכונת הגבעה הצרפתית וליד כפר הסטודנטים של האונ' העברית ליד מעונות הסטודנטים גלשנו לעבר הקברות בו קבורים חיילי הממלכה המאוחדת בקרבות לכיבוש הארץ בימי מלחמת העולם הראשונה. כאן התחלנו לעלות להר הצופים. עברנו ליד המרכז הרפואי הדסה הר הצופים ומתחם מעונות סטודנטים נוסף. בהר הצופים עצרנו לשלוש תצפיות.

בתצפית הראשונה הצטרפו אלינו אלון שוב (פסגת זאב, ירושלים) ורני נורדן (כפר אדומים). כעת היינו 10 אנשים בטיול. תצפית זו הייתה מעל הכפר עיסוויה, שהיום הוא שכונה הנכללת בתחומה המוניציפלי של ירושלים. ניתן היה להתרשם מהצפיפות הרבה של שכונה זו שחנוקה מכל עבריה ומהעדר צמחייה. תושביה של שכונה זו אינם מחובבי ציון ובשנים האחרונות בכפר זה יש עימותים רבים עם הרשויות ובעיקר עם כוחות הבטחון ותושביו מתנכלים לא פעם לתושבי הגבעה הצרפתית הסמוכה לו.

בתצפית מעל עיסוויה

התצפית השנייה הייתה ברחבה מדרום לקמפוס המבוצר של האוניברסיטה העברית. במקום תצפית מרהיבה מכיוון צפון לעבר העיר העתיקה ומרכז מערב ירושלים. מתצפית זו ניתן לראות עד הר גילה מדרום ורכס נבי סמואל מצפון מערב וכן את מדרונות הר הזיתים.

התצפית לרגלי הר הצופים

בתצפית זו פגשנו את אחת משתי קבוצות התיירים היחידות שראינו בטיול. הייתה זו קבוצת תיירים מרוסיה שיצאו והקדימו לטייל בעיר.

קבוצת התיירים מרוסיה בתצפית לרגלי הר הצופים

בנקודת תצפית זן נעניתי לבקשת חלק ממשתתפי הטיול, להאריך את זמן ההפסקה כדי לאפשר בישול קפה שאחד ממשתתפי הטיול הכין בזריזות.

נקודת התצפית השלישית הייתה בצד המזרחי של מתחם האונ' ליד האמפיתיאטרון. בתצפית זו הבטנו מזרחה לעבר מדבר יהודה. השמש הייתה מול עיננו והישובים באיזור נראו במעומעם. בתצפית זו הדגשנו שתי נקודות חשובות: מהות השם מדבר – להדביר את הצאן, והשניה – היותו של מדבר יהודה מדבר בצל הגשם שאינו חלק מחגורת המדבריות העולמית (מדבר סהרה, גובי וכו').

בתצפית לעבר מדבר יהודה

בתצפית לעבר מדבר יהודה

מכאן רכבנו לאורך הרכס, עברנו בתחילה ליד מתחם בית החולים אוגוסטה ויקטוריה

בדרך מול מתחם אוגוסטה ויקטוריה

המשכנו ונכנסנו לשכונת א-טור. עברנו ליד בית החולים אל-מוקסייד וחלפנו ליד מתחמי כנסיית העליה הרוסית וכנסיית השלום. כך הגענו לתצפית הרביעית מעל בית הקברות של הר הזיתים למול העיר העתיקה וסביבתה. זו תצפית ידועה ומוכרת שאין תייר שמגיע לירושלים ומחמיץ אותה.

תצפית הר הזייתים

בנקודה זו בה לא שהינו זמן רב פגשנו קבוצת תיירים יוצאת דופן. היתה זו קבוצת תיירים מוסלמים ממוביי שבהודו שהגיעו לביקור עליה לרגל לישראל. זו היתה אטרקציה מיוחדת ולא החמצנו את האפשרות לשוחח אתם ולהצטלם אתם, לאחר שנתנו את הסכמתם.

קבוצת התיירים המוסלמים מומבאי הודו

קבוצת התיירים המוסלמים מומבאי הודו

מנקודת תצפית זו גלשנו דרך בית הקברות היהודי של הר הזייתים.

בירידה בבית העלמין של הר הזייתים

בהמשך, בדרך התלולה היורדת לכיוון גת שמנים. למזלנו, גם בגלל השעה המוקדמת וגם בגלל שתיירים כמעט שלא מגיעים לירושלים דרך זו היתה פנויה ויכולנו לרכוב בה ללא הפרעה. יחד עם זאת, מאחר והיתה זו דרך תלולה, הקפדנו לשמור מרחק זה מזה למקרה של עצירת פתאום אם יכנסו לדרך אנשים שיכנסו לדרך מכנסיות סמוכות.

מורד הדרך מהר הזייתים לגת שמנים

בקצה הדרך עצרנו לרגע להביט בחצר כנסיית כל העמים שבגת שמנים, להביט בעצי הזית העתיקים שבמקום.  לפי המסורת הנוצרית זה המקום שבו נתפס ישו והוסגר ללגיון הרומי ע"י יהודה איש קריות. ממקום זה הובל למאסר בבית כייפא הכהן.

חצר כנסיית כל העמים בגת שמנים

מנקודה זו עלינו לדרך העופל. זה הכביש המתפתל למרגלות החומה המזרחית של העיר העתיקה מעל נחל קדרון למול הר הזיתים.

בדרך העופל

בדרך העופל

התקדמנו בדרך בדרך העופל

בדרך העופל מעל שלוחת עיר דוד

.

בדרך העופל למול מעלה חולדה בחומת מתחם הר הבית

המשכנו וטפסנו בכביש לעבר שער האשפות. והלאה, לעבר הר ציון. השעה היתה 8:00 + והתחלנו לחוש בחום. דרך מגרש החנייה של הר ציון המשכנו לעבר שער ציון

מול שער ציון

המשכנו בין חומות העיר העתיקה בבית הקברות הארמני

בין חומות העיר העתיקה ובית הקברות הארמני

הגענו מיל לגיא בן הינום ומול משכנות שאננים. במקום זה, למדנו להכיר את הטופוגרפיה של ירושלים בתקופת בית ראשון ובית שני ולמדנו על משמעות 'העיר העליונה'. כמובן שנצלנו את העצירה לתצפית על משכנות שאננים ימין משה מלון קינג דיוויד וימק"א ומצד שני לעבר הסינמטק, מרכז בגין הכנסייה הסקוטית.

מבט מהר ציון למשכנות שאננים ומין משה ומערב העיר

ירדנו לכיוון בריכת הסולטן וטיפסנו בכביש לכיוון הסינמטק מרכז בגין ושם דרך תיאטרון החאן הגענו למתחם התחנה הראשונה אליו הגיעה הרכבת של ירושלים, והמוכר היום כ'מתחם התחנה'.

בכניסה למתחם התחנה

במקום עצרנו להפסקה ארוכה יחסים – ההפסקה המרכזית של הטיול. כאן הסתיים חלקו הראשון של הטיול שכלל את מרבית הטיפוסים והעליות.

הפסקה במתחם התחנה הראשונה

לאחר ההפסקה התחלנו את הסיבוב העירוני.

קטע המסלול מהר ציון לקרן היסוד

בתחילה גלשנו לאורך פארק המסילה. אולם רכבנו בו אולי ק"מ אחד מתוך שבעת הק"מ – אורכו המלא של המסלול. נכנסו לרחוב עמק רפאים ורכבנו על המדרכות בין הולכי הרגל המתכוננים לשבת. זו הזדמנות לבקש מהם סליחה… כדי להפריע כמה שפחות, נכנסנו לרחובות צדדיים ורכבנו בתוך רחובותיה היפים של המושבה הגרמנית. התרשמנו מבתי המידות המרווחים, משפע הירק ובעיקר, מהשקט והניקיון שמאפיינים שכונה זו.

ברחובות המושבה הגרמנית

יצאנו מהמושבה הגרמנית והתחלנו לטפס על המדרון לעבר שכונת טלביה שעד מלחמת העצמאות הייתה שכונה שהתגוררו בה ערבים נוצרים ואמידים שהגיעו מבית לחם ומבית ג'אלה. מטלביה התגלגלנו וחצינו את רח' קרן היסוד ועברנו בשכונת ימק"א שבנויה על שטחו של מגרש הכדורגל המיתולוגי של בית"ר ירושלים – מגרש ימק"א.

הלאה… התגלגלנו בסמוך למלון המפואר וולוף אסטוריה וחצינו את גן העצמאות הצמודה לבריכת ממילא. משם קצרה הדרך והגענו לרחוב נחלת שבעה. לא ניתן היה להתעלם ממיצג המטריות הצבעוניות באוויר וכמובן עצרנו לצילום למזכרת.

מופע המטריות בנחלת שבעה

הגענו לכיכר ציון. בנקודה זו 4 הרוכבי מהקבוצה נפרדו מאתנו וחזרו לנקודת הכינוס של הבוקר. נותרו שישה.

בכיכר ציון

רכבנו לאורך רחוב יפו, בסמוך לתוואי הרכבת הקלה על למתחם העירייה. שם עלינו והחברים השתעשעו במתחם האופניים ובחצר הכריות.

החברים משתעשים במתחם עיריית ירושלים

החברים משתעשים במתחם עיריית ירושלים

המשכנו לעבר מגרש הרוסים, עברנו ליד כנסיית השילוש הקדוש ובדרך פגשנו שוטרים שמובלים עצורים אזוקים מבית המעצר של תחנת המשטרה לבית המשפט השלום הסמוך. לי אישית המפגש הזה היה לא נעים. הלאה.. חלפנו ליד בית סרגיי, שהוא חלק ממגרש הרוסים וב 2007 הוחזר לרוסיה כמחווה של ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, לנשיא רוסיה פוטין.

הגענו לרחוב הנביאים רכבנו קטע קצר לאורכו ומיד נכנסנו לרח' אתיופיה הצר. החברה נכנסו להביט ולהתרשם מהכנסייה האתיופית.

בתוך רחוב אתיופיה

משם התגלגלנו במורד הדרך לעבר שכונת מאה שערים. הגענו לעולם אחר! אלה שאינם גרים בירושלים אינם מכירים אותו. זוהי עיר אולטרה חרדית. רכבנו ברחובה הראשי וחצינו את כיכר השבת לעבר שכונת גאולה.

בשכונת מאה שערים לעבר שכונת גאולה

בשכונת מאה שערים לעבר שכונת גאולה

בנקודה מסויימת פנינו שמאלה וטיפסנו ברחובות הצרים לעבר רחוב יפו והגענו לשוק מחנה יהודה.

קטע המסלול ממגרש הרוסים לשוק מחנה יהודה

שוק מחנה יהודה ההומה והסואן בימי שישי.

בתוך שוק מחנה יהודה

ללא מילים

ארבעה מחברי הקבוצה עמדו על כך שזה הזמן להיכנס לאכול באחת ממסעדות השוק. הבטן מקרקרת מרעב ואפשר לבין שמי שהשכים קום באותו בוקר סביר שיהיה רעב. למי שמכיר את מחנה יהודה המחשבה של כניסה לשוק ועוד עם אופניים היא הזויה למדי אבל מה לא עושים כדי שהחברה יהיו מרוצים, שבעים ויצאו מירושלים בתחושה שלא פספסו את חוויית האכילה בשוק? כך מצאנו עצמנו בתוך שוק סואן והומה אדם. בתחילה הצלחנו עוד איכשהו לרכוב אך בהמשך נאלצנו לרדת מהאופנים. כשנכנסנו במעבר הצר של השוק העירקי המראה היה מוזר. שיירה של שישה רוכבי אופניים בטור עורפי, מנסה לפלס את דרכה.

בכניסה לשוק העיראקי הקטן והצפוף

הגענו לחצר מסעדת אזורה. למזלנו, בגלל שהיתה זו שעת צהרים מוקדמת, מצאנו מקום ישיבה ללא בעיה ואפילו מצאנו מקום להחנות את האופנים צמוד לשולחן בהשגחה מלאה.

תחילת הארוחה

החברה התלהבו משפע האוכל במקום והזמינו את כל סוגי הקובה שיש למסעדה להציע.

בתיאבון

בתיאבון

בתיאבון

סיימו ויצאנו לחלקו האחרון בדרך חזרה לנקודת ההתחלה. ירדנו לרח' אגריפס והתגלגלנו לאורכו עד שד' בן צבי. השעה היתה כבר אחרי 11:00. היה חם והבטן מלאה. הטיפוס במעלה הדרך לעבר בנייני האומה לא היה נעים במיוחד. המשכנו והתגלגלנו לכיוון גשר המיתרים. חצינו את הכביש לא לפני צילום נוסף מול הגשר.

צילום אחרון על רקע גשר המייתרים

המשכנו ורכבנו שוב בעלייה במעלה הרח' בו נמצאת ישיבת מרכז הרב והמשכנו ברח' כנפי נשרים של גבעת שאול. משם הגענו לפתחה של דרך יער ירושלים. בדרך זו רכבנו נגד כיוון הנסיעה. בתחילה ראינו ממול לנו את בית העלמין הענק של הר המנוחות ולאחר מכן עברנו בין עצי החורש של היער. לסיום, התגלגלנו במורד הכביש של בית זית לנקודת ההתחלה.

מסלול הטיול מסיבוב מוצא והר הזייתים במפת שביל נט

מסלול הטיול מסיבוב מוצא והר הזייתים

הגענו לסיבוב מוצא קראת השעה 12:00. כאן הסתיים הטיול מעניין ומגוון שנמשך כשש ורבע שעות מתוכן, הרכיבה נטו הייתה שלוש וחצי שעות בלבד. רכבנו 34 ק"מ והגובה המצטבר היה יותר מ-700 מ'.

לסיום, מגיעה מילה טובה ותודה לאדוארדו אוקסמן על שטרח במהלך הטיול וצלם וצלם. רוב הצילומים המופיעים בדף זה וכל הצילומים בגלריית התמונות הם פרי עמלו.

יצאנו היום עופר צינדר ואני לטיול שמטרתו להמשיך ולהכיר לו את נופי הרי יהודה. לנוכח חום הכבד של חודש יולי, בחרתי מסלול שיהיה קצר יחסית ויהיה בו מגוון מראות. כנובע מדמותם של הרי יהודה, הרכיבה בחלק מהמסלול הייתה כרוכה בהשקעת אנרגיה ובעברית  לעם – מסלול עם עליות.

בתמצית, מהלך המסלול היה ממבשרת ציון לעין רפאה ונחל כִסלון ומשם עלייה לגבעת יערים והמשך סביב צובה וחזרה למבשרת ציון.

מסלול הטיול

בשעה 5:30 הייתי מוכן ליציאה מחניית ביתי ברכס חלילים. באותו זמן עופר הגיע ממודיעין, התארגן במהירות וכעבור דקות ספורות יצאנו לדרך.

כרגיל, בתחילה טפסנו מערבה במעלה רכס חלילים לאורך שדרות החושן עד כיכר אבני חן. עדיין לא היה חם והשמש עוד טרם התעוררה. רכבנו לאורך שדרות הראל, הציר הראשי של מבשרת ציון, מכיוון צפון לדרום. בינתיים התחילה הזריחה. בהר האוויר יבש, הלחות נמוכה ולכן הרכיבה נעימה מאוד בשעה זו.

חצינו את גשר הראל מעל כביש 1 לעבר בניין המועצה המקומית מבשרת ציון שנמצא למרגלות הגן הלאומי הקסטל. פנינו לתוך החלק המערבי של מעוז ציון שנקרא בלשון המקומיים 'הקסטל' והתגלגלנו ברחוב פלמ"ח. השעה עדיין מוקדמת וחוץ ממשאית איסוף האשפה כמעט ולא נתקלנו בכלי רכב.

בקצה השכונה ירדנו לדרך שראשיתה מעל המצוק של כביש 1 בו מתבצעת בניית המנהרה כחלק מעבודות הרחבת הכביש. לכאורה, המראה יפה, אך לנוכח פציעת הנוף לא היה לי חשק לעצור ולהביט בסביבת העבודה.

מדרך זו, גלשנו לעבר שכונה נוספת של מבשרת ציון הנקראת בשמה הרשמי שכונה י"א ומוכרת כשכונת עין חמד.

שכונת עין חמד נבנתה לפני כשני עשורים ולמרות שהיא צמודה לשכונת הקסטל, אין דרך המחברת ביניהן. לכך סיבות רבות ותושבי השכונה מעדיפים שהמצב יישאר כפי שהוא ולמעשה, השכונה הזו מבודדת והגישה אליה היא ממחלף בית נקופה.

מיד כשיצאנו מהשכונה, פנינו שמאלה לכיוון דרום בדרך עפר לעבר הכפר עין נקובה.

עין נקובה הוא מקרה מיוחד בו מדינת ישראל אחרי מלחמת העצמאות העבירה כפר ערבי ממקומו ולא גרמה לתושבים לנטוש את מקומם המקורי. עד אז כפר זה נמצא במקום שבו הוקם המושב בית נקופה. הסיבה להעתקת הכפר ממקומו הייתה קירבתו היתרה לקו שביתת הנשק. קו זה הועבר ומוקם בצמוד לכפר עין ראפה.

לאחר דיווש בציר המרכזי של עין נקובה, הגענו לכפר עין ראפה שבנוי על המדרון הצפוני של  שלוחת צובה שמדרום לנחל כסלון. הגענו לגרעין הכפר ומיד מולנו התגלה המראה המרהיב של המסגד שנמצא במרכז הכפר. אי אפשר להישאר אדיש למראה יפה זה. עצרנו פעמיים לצלם את המסגד משני כיוונים שונים.

מסגד הכפר עין ראפה

מסגד הכפר עין ראפה

תוך כדי עצירה שניה לצילום, פגשנו את אחד מתושבי הכפר שמגדל ירקות. הוא ירד לשדה שלו לקטוף את עלי המנגולד, העמיד לבגאז', וסיפר שהוא בדרכו לשוק מחנה יהודה למכור את תוצרתו. מדהים שבישראל של המאה ה 120 עדיין יש חקלאים שמשווקים את תוצרתם בעצמם בצורה שכזו.

המשכנו להתגלגל לאורך הכביש המקביל לציר הזרימה של נחל כסלון. הגענו למקום למעיין הידוע 'עין לימון' שבצמוד לו נמצאת בריכת מים. עשרות מעיינות כאלה מצויים בהרי יהודה והם חלק ממערכת ההשקיה של חקלאות שלחין, ובמיוחד גידול הירקות. כמובן שגם במקום זה, רצינו לצלם ולהצטלם. לאכזבתנו הרבה, סביבת הבריכה לא הייתה נקיה בלשון המעטה וכאן עולה השאלה מדוע הקרן הקיימת לישראל שבאחריותה נמצא החורש במקום, והמועצה האזורית מטה יהודה שהכפר נמצא בתחומה המוניציפלי, אינם דואגים לפקח שלא לומר לטפח את המקום.

ברכת עין לימון

ליד המעיין נמצאת נקודת ההתחלה של הקטע הצפוני של סינגל עין ראפה. זה סינגל חדש שנחנך לפני שנה וחצי והוא פרי יוזמה ברוכה של שיתוף בין קק"ל לתושבי הכפר עין ראפה שנרתמו להכשיר את תוואי הסינגל. לפני שנה ויותר, רכבתי בקטע הצפוני של הסינגל ואני יכול להעיד שהוא יפה אם כי קשה עבורי. פעם אחת הספיקה לי ודי… יש כאלו שאוהבים לחזור אליו מפעם לפעם.

מקום התחלת סינגל עין ראפה

מבט על הרכס בו נמצא החלקו הצפוני של סינגל עין ראפה

המשכנו להתגלגל בנחל כסלון. השעה לקראת 7:00 אחרי שהושלמה הזריחה. מרהיב היה המראה של קרני השמש המאירים את השלוחה עליה בנוי גבעת יערים ואת עצי החורש בתוך תוואי הנחל

מבט על גבעת יערים מנחל כסלון

המשכנו לרכוב במורד נחל כסלון. בקטעים קצרים מסוימים הרכיבה לא הייתה נעימה בגלל שפע חלוקי הנחל. הגענו לצומת המזלג הכפול: מצד אחד מזלג של הדרך המגיעה מאשתאול והדרך העולה לכיוון שואבה ולכיוון שואבה והר כרמילה ומצד שני, המזלג של דרך נחל כסלון שרכבנו בה עם הדרך העולה לכיוון דרום השלוחה של גבעת יערים שבה התחלנו לטפס. תוך כדי רכיבה בין העצים, וכל שעלינו בגובה, יכולנו לראות את החורש של נחל כסלון ובין העצים את היישוב שואבה וכשהתקדמנו בלט תל כסלון.

מבט על תל כסלון, צילום: עופר צינדר

עם סיום העליה גלשנו מעל נחל טייסים לקצה המזרחי של דרך הנוף הדרומית מעל נחל כסלון.

במורד הדרך מעל נחל טייסים

פנינו היו לכיוון ההפוך והתחלנו לטפס במעלה הדרך לעבר גבעת יערים.

בצומת לקראת העליה

אורך הדרך בין 2.5 – 3 ק"מ. העלייה נחמדה. בקטעים מסוימים השיפוע יותר תלול. הבעיה ברכיבת קטע זה היתה כפולה. גם השמש סנוורה אותנו וגם כבר היה ממש חם (אחרי השעה 8:00). בסה"כ, ברכיבה בקטע זה למרות המאמץ, לא נקרענו ואפשר לומר שהמאמץ היה סביר והדופק שמדדתי בשעון הפולאר החדש שלי, לא הרקיע לשחקים.

לקראת סיום העליה, צילום: עופר צינדר

בקצה הדרך המתחברת לכביש הגישה גבעת יערים, נקודת תצפית ונקודת הנחצה בה יש סוכה, ישבנו להפסקת פירות קצרה וצילומים.

מזכרת מצפה גדסי

לאחר מכן המשכנו במקביל לכביש לאורך כרמי גבעת יערים.

כרמי גבעת יערים

המשכנו לעבר קבוץ צובה תוך כדי מעבר מיוחד לרוכבי אופניים

מעבר מאופניים

.

ירדנו בדרך המקיפה את הקבוץ מכיוון דרום מעל הכביש. הרכיבה בדרך זו היתה ממש לא נעימה מאחר והדרך נטחנה ע"י המשאיות וכלי הציוד המכני הכבד שהפעילה הקק"ל על מנת לדלל את היער. אני זוכר מרכיבות בשנים קודמות שהחורש היה סבוך וצפוף יותר וכעת רכבנו בקרחות יער. זו דוגמה למה שמאפיין את מדינת ישראל שכל דבר נעשה בקיצוניות, לעיתים מעבר לנדרש. וחבל! המשך הדרך היתה בחורש הצפוף שמן הסתם, במשך הזמן, גם הוא ידולל.

במעלה הדרך מעל נחל צובה

התקדמנו לעבר המטעים של קבוץ צובה ועלינו בדרך התלולה מעט בדרך הראשית של מטעים אלה. התחברנו לציר הראשי של קבוץ צובה ששימש בעבר את הכביש מהקסטל, כנראה על שרידי כביש מנדטורי ישן. לכביש זה פנינו ועלינו לתל צובה ובנקודה הגבוהה בכביש, למרגלות תל צובה, ליד השלט הגדול החקלאות תנצח, יש תצפית מרהיבה לכיוון צפון. הכרמים על שלוחת צובה ולכיוון מזרח נחל צובה והר חרת ולכיוון דרום, הר איתן ומרכז רפואי הדסה ורכס אורה.

כרמי שלוחת צובה

מנקודה זו התלגלנו במהירות לאורך הכביש בין הכרמים והמטעים והגענו עד למקום המחצבה הנטושה של הקסטל שממנה הפיקו את האבנים לבניה של המבנים והדרכים בירושלים שפעלה בשנות ה 50 – וה 60 ומסיבות שאינן מובנות פעלה אפילו עד שנות ה 90 עד שהשר לאיכות הסביבה דאז, יוסי שריד, הורה על סגירתה.

שרידי מחצבת הקסטל

הגענו לשטח הבנוי של מעוז ציון. החלטתי להיכנס בדרך לאברהים שמפעיל את חנות "אופני ההר", ולגיד לו שלום. אברהים איש יקר שמלווה אותי 4 שנים מאז התחלתי לרכוב על אופניים ומטפל בנאמנות בכל התקלות שהיו לי במשך השנים. עופר ניצל את ההזדמנות לתקן תקלה קטנה באופניים שלו.

עם איברהים, צילום: עופר צינדר

משם התגלגלנו חזרה במורד שדרות הראל לנקודת ההתחלה. בפעם הראשונה, עצרתי לצלם את מראה מבשרת שנגלתה במורד הדרך. אני לא מבין למה לא עשיתי זאת עד היום למרות ש 11 אני עובר בדרך זו ברכבי מדי יום. כנראה שברכיבה על אופניים, יש יותר זמן להתעכב על פרטי ומראת הנוף.

מבט על מבשרת ציון מכיוון דרום

הטיול עצמו נמשך שלוש שעות וארבעים דקות מתוכן כשעה עצירות. סיימנו את הטיול בשעה 9:30, שעה סבירה שלאחריה החום הלך וגבר. 

מסלול הטיול

מסלול הטיול אכן היה קצר וניתן היה לקצר אותו מבחינת הזמן.

אלו שמעניינים לקצר אותו יכולים להתחיל אותו ממגרש החנייה של המועצה המקומית של מבשרת ציון. בחודשי הקיץ אפשר גם לבצע טיול זה בשעת בין הערביים ועד השקיעה. טיול שכזה עשיתי בקיץ שעבר.

היום יצאתי לטיול עם הבת שלי רוני רווה שהצטרפה לקהילת הרוכבים לפני שנה. במהלך החודשים האחרונים, היא  נאלצה לצאת לפגרות (לימודים, מבחנים ועוד). היום רוני חזרה לרכוב! שמחה וכפיים! כדי להחזיר את רוני לכושר בחרתי מסלול שדרגת הקושי תהיה מתאימה, יותר נכון לומר שיהיה מסלול קל שיחזיר לה (בגדול) את התיאבון לטיולים נוספים. מאחר ובימים אלה מזג האוויר חם מאוד מאוד וגם הלחות מעיקה, העדפתי שהטיול יתחיל מוקדם וממקום מגוריה. כך לא נצטרך לבזבז על נסיעה מיותרת.

הטיול התחיל במרחב החקלאי הסמוך לצפון מזרח העיר והמשכו היה לאורך חופה מצפון לעבר מרכזה והלאה לדרומה.

מסלול הטיול

התחלנו את הטיול במקום מגוריה של רוני, קריית השרון שהיא אחת השכונות החדשות של נתניה שנבנתה לפני שני עשורים ויותר נכון לקרוא לה כמו שמקובל בחו"ל Natanya East.

כבר בשעה 05:30 עוד לפני הזריחה התארגנו בזריזות לרכיבה. לא יצאנו לדרך לפני צילום עצמי משותף (Selfi) שרוני יזמה והעלתה לרשת והודיעה: "התגעגעתי, אז באתי, שבת שלום" והוסיפה "‫‏שישי שני רצוף שאני מעלה פוסט בחמש וחצי בבוקר מה נסגר?"

תוצאת הצילום העצמי

העלאת הפוסט לפני הרכיבה

בתחילה שיצאנו לדרך עברנו בדרך דגניה ליד חורשת הסרג'נטים. בחורשה זו נתלו ביולי 1947 שני סמלים מהצבא הבריטי שנחטפו והוצאו להורג על ידי לוחמי האצ"ל כתגובה לתליית שלושה מלוחמיו – אבשלום חביב, יעקב ויס ומאיר נקר.

המשכנו צפונה ודרך רחובות שכונת ותיקים הגענו לכביש 57 ובמעבר מתחתיו נכנסנו לשער חפר ולבית יצחק ולנירה.

אלה יישובים שהוקמו על ידי חברת רסק"ו בסוף שנות ה-30' של המאה שעברה על קרקע קרן קיימת עבור עולים מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה. הם הוקמו ככפרים שיתופיים והיום הם משתייכים לתנועת האיחוד החקלאי.

מיד בכניסה פנינו מזרחה ורכבנו לעבר ובתוך השטחים החקלאים בשולי היישובים.

בשטחים החקלאים בשולי בית יצחק ושער חפר

בשטחים החקלאים בשולי בית יצחק ושער חפר

בעצם רכבנו בקצה המערבי של גבעות החול של השרון. הרגשנו זאת היטב. קטעים מסוימים בין המטעים אינם רכיבים וכדי לעבור אותם נאלצנו לרדת וללכת ברגל.

חזרנו לרחובות היישובים ותוך כדי מעבר בהם התרשמנו מכך שתושביהם אמידים ובתיהם מוקפים בגדרות ובשערים. בשנים האחרונות יישובים אלה היו יעדים וטרף קל של עברייני רכוש ובעברית פשוטה הם סבלו מגנבים ובעיקר שודדי רכב.

התחברנו לכביש הראשי העובר בין היישובים, כביש 5760.

נכנסו לכפר ידידיה – מושב עובדים שהוקם בשנת 1935 על ידי המחלקה להתיישבות של הסוכנות עבור עולי גרמניה. בניגוד לאחרים הוא משתייך לתנועת המושבים.

לאחר סיבוב קצר במושב פנינו מערבה במורד בדרך המובילה לעבר מושב אביחיל ונקראת "דרך אביחיל".

בעצם גלשנו ברכיבה מאזור גבעות החול אל עבר אבוס השרון שהוא עמק צר, ארוך שכיוונו צפון דרום ומפריד בין גבעות החול במזרח ובין רכסי הכורכר במערב ולכן הוא נמוך מהם. אבוס השרון מלא באדמת סחף ובו נמצאים שדות גידולי השדה וגם הפרדסים ובתוכו ולאורכו עוברת מסילת הברזל בקו תל אביב – חיפה. כדאי לשים לב לכך בנסיעה הבאה ברכבת.

תוך כדי מעבר בדרך אביחיל חצינו גשר מעל נחל הזורם בתוך תעלה שחפרה רשות הניקוז.

זה  נחל אביחיל שיובליו העליונים מתחילים את מהלכם בכניסה לעיר נתניה ובעצם מנקזים את מי הגשמים מרכס הכורכר השלישי, המזרחי לעבר אבוס השרון. כיוון זרימתו של הנחל מדרום לצפון ובנקודה מסוימת מתלכד עם נחל אלכסנדר.

בהמשך הדרך חצינו את רמזור הדרך בצומת מסילת הברזל. מעבר זה הוא רחב בגלל שני קווי המסילה. קצת מפחיד לעבור אותו! מתגנב החשד שפתאום תגיע בדהרה למקום הרכבת. חצינו מהר את המסילה ככל שניתן. לאחר מעבר זה התקדמנו לעבר כביש החוף (כביש 2) ואותו חצינו במעבר תת קרקעי.

המשך הכביש הוא עליה קצרה ששיפועה מעט חד ושאינו אופייני לדרכי השרון. שיפוע זה נובע בגלל שזו העלייה מאבוס השרון לרכס הכורכר. אכן, נקודה הגבוהה בראש הדרך, בשולי מושב אביחיל, היא תצפית יפה מזרחה ויפה הוא המראה למטה הוא אבוס השרון.

מבט על אבוס השרון

מבט על אבוס השרון

עם סיום ההפסקה הקצרה להסדרת הנשימה לאחר העלייה ותצפית וצילום המשכנו מערבה בתוך המושב וחלפנו ליד בית הגדודים העבריים

בית הגדודים העבריים הוא חלק מיחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. הוא הוקם בשנת 1961 על ידי יוצאי הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה ומטרתו להציג את רוח הגבורה וההתנדבות היהודית. יש בו שתי תצוגות: האחת, תצוגת הגדודים העבריים חלוצי הגיוס ליחידות העבריות שלחמו במלחמת העולם הראשונה לצד לוחמי הממלכה המאוחדת (גדוד נהגי הפרדות וגדודי הלגיון העברי) והשנייה תצוגת הבריגדה היהודית – חטיבה יהודית לוחמת, חַיִ"ל שהוקמה על ידי מתנדבי היישוב היהודי בארץ ישראל לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הם נלחמו בנאצים, בסיומה נפגשו עם ניצולי השואה ובהמשך היו בין מקימי צה"ל וגם תרמו בתחילת דרכו לעיצוב דמותו.

התקדמנו ברכיבה. הכוונה המקורית הייתה לאחר בית הגדודים להמשיך ולעקוף מצפון את אזור שמורת חולות אביחיל. פספסתי את הפנייה והמשכנו בדרך מערבה עד הגענו לבית העלמין שנמצא מדרום לשמורה. חצינו אותו. ובהמשך, בלית ברירה נכנסנו לשטח השכונה הצפון מערבית של נתניה.

המשכנו הלאה מערבה לכיוון הים והגענו אל שושנת העמקים.

לכאורה, המקום נראה כשכונה נוספת של העיר נתניה. לא. שושנת העמקים הוא יישוב קהילתי ששמו לקוח מפסוק בספר שיר השירים: "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (פרק ב', פסוק א). היישוב משתייך למועצה האזורית עמק חפר ונמצא בקצה הדרום – מערבי של תחומה. היישוב, בו חמישה רחובות בלבד, הוקם בשנת 1951 עבור עולים ממזרח אירופה על ידי חברת הבנייה "דירות עם מייסודה של רסק"ו בע"מ".

עברנו מתחום שושנת העמקים חצינו את הכביש ועלינו על ראש מצוק רכס הכורכר המערבי שמעל שפת הים. במקום תצפית מרהיב זה עצרנו להפסקה לשתייה לצילום של הנוף וגם לחבישת פצע ברגל שנגרם לי ממכה שקיבלתי ממסמרי הפדלים באחת העצירות הקודמות.

תצפית מצוק שושנת העמקים

תצפית מצוק שושנת העמקים

במקום הייתה פריחה מרשימה של צמחי נר הלילה החופי. זה  צמח רב-שנתי ממשפחת נר-הלילה, הגדל בחולות במישור החוף ובעיקר ברכס הכורכר הצמוד לים. שם צמח זה ניתן לו בגלל שפרחיו צהובים וגדולים, בעלי ארבעה עלי כותרת, נפתחים לעת לילה. לא היה ניתן להמשיך מבלי להנציח בצילום את הפריחה המרהיבה.

לאחר ההפסקה חשבתי שנוכל להתקדם ברכיבה לכיוון דרום על שביל הצר לאורך המצוק. אז חשבתי! אחרי עשרות מטרים התברר שהדרך חסומה על ידי גדרות. חזרנו לרכוב לאורך הכביש. מצב קטע כביש זה שאינו נמצא בתחום המוניציפאלי של נתניה הוא כמו שאומרים "על הפנים". אין ניקיון, אין שוליים, אין מדרכות. מרגיז ביותר שכך נראה כביש שצריך להיות דרך נוף מרשימה. פנינה זו מוחמצת וחבל. גם כך הוא המצב של חוף שנקרא "חוף חבצלת השרון", חוף הים אליו יורדים מכביש זה. החוף עלוב ואינו מזמין וחבל!

התקדמנו הלאה. נכנסנו לתחומי העיר. בתחילה חלפנו בפאתי השכונה החרדית קריית צאנז ולמול בית החולים לניאדו.

פאתי השכונה החרדית קריית צאנז

גם לחרדים מגיע שיהיה להם חוף ים שיתאים לצורכיהם

המשכנו ומצאנו עצמנו על שביל האופניים בחלקה הצפוני של הטיילת המרשימה והמטופחת של העיר. מיד מבחינים במקום שיש לו אבא שדואג למקום. יותר נכון לו יש לו אמא וקוראים לה "מרים": מרים פיירברג –איכר ראשת העיר הנמרצת של נתניה.

הטיילת הצפונית

הטיילת הצפונית

פועל סיני המשוטט בעיר בחופשת סופשבוע צילם אותנו

התקדמנו לאורך הטיילת, חלפנו מעל חוף העונות והגענו מעל החוף המרכזי של העיר, חוף הרצל. לא מהרנו לשום מקום, יום שישי עכשיו ואנחנו באתנחתא של סוף השבוע. הסתובבנו בכיכר הראשית של העיר.

הפרח שלי בין פרחי הכיכר

גם התיישבנו לשתות קפה במדרחוב הרצל וצפינו להנאתנו בעוברים והשבים. למי ששכח זה טיול התנהל בנחת.

לאחר הפסקה המשכנו בטיול והבנו שאנו צריכים להתחיל לחזור לנקודת ההתחלה. חשבנו שנתקדם לקריית השרון תוך חציית כביש החוף על גשר האר"י. רוני הציעה לשנות כיוון ולהמשיך לרכב לכיוון דרום העיר. רכבנו על מדרכות הרחוב שנקרא בתחילתו אושסקין ואחר ז'בוטניסקי. הרכיבה בין הבתים המשותפים הייתה משעממת. זאת ועוד, ההרגשה הייתה שאנו בתוך מסדרון חם ולח. החלטנו לצאת לאוויר הפתוח וחזרנו לרכב על דרך הטיילת מעל מצוק העיר. לא הצטערנו. מראה הים מעל המצוק מרהיב. מצד השני של הדרך בתי מידות ומספר בתי מלון. לרגע חשבתי שאנו עוברים באחת מדרכי הריוויירה הצרפתית.

בחזרה בדרך הטיילת

מצוק העיר

הטיילת היא חלק משביל ישראל

התקדמנו. עברנו מעל חוף ארגמן וממול לבית גולדמניץ. לצערנו הדרך היפה הסתיימה. הגענו לשטח פתוח בהמשכו נמצאת גבעה שנקראת "המזבלה". כעת המקום אינו משמש לאיסוף אשפה ואומרים שישנן תכניות לפיתוח ולבניה בעתיד. בלית ברירה חתכנו דרך החולות לרחוב בן גוריון שהוא אחד הצירים המרכזיים של העיר וראשיתו בצומת ומחלף פולג. המשכנו לרכוב לאורכו של ציר זה עד למקום בו ניתן לחצות ציר סואן זה.

לאחר חצייתו, רכבנו מזרחה ברחוב שלום עליכם בתחילה לצד פאתי הגן הגדול במרכזו נמצאת בריכת החורף המרשימה בריכת דורה שכעת היא יבשה.

המשכנו וחצינו את גשר השלום מעל כביש החוף.

משם עברנו דרך אזור התעשייה הצפוני והחדש של העיר.

מול אצטדיון נתניה עלינו על גשר הברזל מעל מסילת הרכבת החדש שנפתח לתנועה לפני מספר חודשים ונקרא גשר שרון.

בעליה לגשר השלום

חלקו האחרון של המסלול היה ברחובות קריית השרון עד לביתה של רוני ושם הסתיים הטיול.

הטיול נמשך כמעט חמש שעות. הטיול התנהל בנחת. קצב הרכיבה היה איטי, שעה וחצי גם לא רכבנו. היו לנו שתי הפסקות ארוכות לצילומים ועצרנו קצרות לצילומים ולמעברי רמזורים. התחלנו בשעת זריחה שמזג האוויר היה נעים וסיימנו לקראת צהרים שהיה כבר חם ומעיק. במהלך הטיול לא סבלנו כל כך מהחום, מאחר ומסלול הרכיבה היה צמוד לים המצנן מעט את החום. המסלול היה באורך 29.5 ק"מ והוא היה מגוון, בתחילת במרחב החקלאי ובהמשך לאורך מצוק החוף ובתוך העיר.

חזרנו שמחים. היה לנו גם טיול ולרוני גם אימון חזרה לכושר לרכיבה על האופניים. אבל יותר, מכל היו אלה חמש שעות של זמן איכות ביחד. טיול רכיבה עם ביתי הוא דבר מענג ביותר ובמיוחד שבזמן האחרון התראינו מעט. אין זה משנה מתי והיכן מתקיים הטיול. הפעם בשיא הקיץ היה לנו בנתניה ובסביבתה טיול מהנה.

האהבה לטיול באופני שטח יוצרת חיבורים מעניינים בין אנשים ובמיוחד בין כאלה שהכירו זה את זה בזמן האחרון.

בשעת בוקר מוקדמת מאוד (05:30) הגיעו שלושה "משוגעים לדבר" ממקומות רחוקים לטל שחר ליציאה כדי לצאת לטיול אמצע שבוע. רז גורן הגיע מכפר יונה, דינה גבאי מכפר אדומים הגיעה מנתב"ג (אחרי שליוותה את ביתה לטיסה לחו"ל) ואני ממבשרת ציון. חישובי זמן פשוטים יכולים להצביע על שעת קימה מוקדמת, הרבה לפני שהשמש עולה.

הטיול היום היה באזור התפר שבין מערב השפלה הנמוכה (הנקודה הגבוהה 140 מ') ובין מזרח מישור חוף יהודה (הנקודה הנמוכה 50 מ'). אזור הטיול נבחר בעקבות בקשה של רז גורן שאמר לי שאינו מכיר אותו ואף הרחיק וציין שעבורו זה "שטח שחור". אם כך, מטרה חשובה היא להכיר לו אותו.

מסלול הטיול

ידענו מראש שנטייל באזור שאין בו אטרקציות מיוחדות, לא תצפיות הר מרהיבות וגם לא בריכות ומעיינות להשתכשך במים. ידענו שאין באזור טיפוסים דרמטיים. הגובה המצטבר היה מועט, 250 מ'. רז היה גם מודע לעובדה שאני מתכנן מסלול אז אין בו סינגלים משום סוג. דינה הצטרפה לאחר שקבענו את הטיול.

אז מה כן היה לנו. היה לנו טיול בחבל ארץ שאינו מוכר לרבים בכלל וגם לפרטיו. אנו חולפים באזור זה ביעף בנסיעה ברכב או ברכבת. חבל ארץ זה הוא במרכז הארץ והוא מעניין בגלל שהוא מהווה את התפר בין שני האזורים הגיאוגרפים.

מסלול הטיול שאורכו בפועל היה 39.5 ק"מ תוכנן כך שנראה את המגוון המראות שבאזור. מסלול הטיול נבע מאילוצים שהשטח מכתיב. האילוץ העיקרי תשתיות התחבורה הכוללות את הכבישים הארציים הסואנים והמחלפים ביניהם (כביש 6, כביש 3, כביש 7 וכביש 411) ושני קווי מסילות ברזל: אחד מהצפון והמרכז לבאר שבע ולדרום והאחר מהמרכז לבית שמש והלאה לירושלים.

אילוץ נוסף שהכתיב את המסלול היו מתקנים ביטחוניים בטחונים עתירי גודל המשתרעים באזור. רכבנו בסמוך לגדרות של שלושה מהם. למי שיודע על קיומם והימצאותם של המתקנים הביטחוניים באזור זה  וגם מודע לשטח הרב עליו הם משתרעים, נוצרת תחושה שהוא מהלך, רוכב, מסתובב ואפילו חי באיים ובמעברים אזרחיים בלבו של "מרחב הביטחון". השטחים והמתקנים הביטחוניים בארץ משתרעים ומשפיעים על כמחצית משטח המדינה. זוהי תופעה שנקראת "ארץ בחאקי". מי שמעוניין ללמוד עליה מוזמן לעיין באתר בשם זה. חיפוש מהיר בגוגל יוביל אותו לשם.

נקודת ההתחלה והסיום של הטיול הייתה במגרש החנייה במרכז המושב טל שחר שנמצא בקצה הצפון מערבי של תחום השיפוט של המועצה אזורית מטה יהודה. היישוב הוקם בשנת 1948 בשלהי מלחמת העצמאות על ובסמוך לעיי הכפר הערבי הנטוש בית פר. היישוב הוקם במסגרת חיזוק את הציר האסטרטגי של הדרך לכיוון ירושלים. בתחילה נקרא היישוב "טל-בוקר" על שם הנרי מורגנטאו שהיה שר האוצר של ארה"ב והיה אחראי על המגבית היהודית לטובת המדינה בזמן המלחמה. תמורות כלכליות ודמוגרפיות שינו את דמות היישוב במשך השנים וכיום למרות שהוא מושב עובדים הוא נחשב יישוב פרוורי יוקרתי.

עוד לפני שהתחלנו את הטיול דינה הביעה משאלה לביצוע "צילום סלפי" עם מי שהגדירה בשיחה איתי שלשום "רז גורן אגדי". אבל, בקשתה ממנו הייתה שבצילום הוידיאו הקצר יאמר: "היה לי חלום לצאת עם דינה לטיול". כך היה.

זהו יצאנו לטיול בשעה 05:45. אור מלא. הזריחה מאחורינו. מזג אוויר קריר ונעים. שכחנו שאנחנו בקיץ.

אחרי הזריחה בעמק שורק

התגלגלנו בדרך הסלולה מהמושב היוצאת לכיוון דרום לעבר עמק שורק. חצינו את נחל שורק. בקטע מישורי זה נחל שורק כולל את הנחלים המוכרים לנו מהרי יהודה: נחל רפאים המגיע מכיוון ירושלים, נחל שורק עליון  המגיע מכיוון נבי סמואל ונחל כיסלון היורד מכיוון בית סוריק.

בדרך עמק שורק

לאחר חציית הנחל רכבנו מערבה שאנו חולפים ליד חניון מתחת לעץ שיזף גדול שאין לו שם. התחברנו לדרך המקבילה למסילת הברזל ורכבנו קצת מ-2 ק"מ עד המבנה תחנת הרכבת נחל שורק.

תחנת רכבת זו נבנתה בידי הטורקים בשנת 1915 בעת מלחמת העולם הראשונה. אז התחנה נקראה תחנת ואדי צ'ראר" משום מקומה על הוואדי בו עובר נחל שורק. התחנה שימשה כפיצול מסילות לעבר באר שבע, דרכה העבירו אספקה של ציוד לוגיסטי ונשק בחזית מול הבריטים. ב13/11/1917, הותקפה התחנה בידי חיילים בריטים ואלו הצליחו להשיג שליטה במבנה הדו קומתי של התחנה. בעת אירועי המרד הערבי הגדול שהתחולל בין 1936 ל-1939, הותקף המבנה והקומה השנייה נהרסה כליל. הבריטים שיקמו את התחנה. מאז מבנה התחנה נשמר היטב משום שהיה במשך שנים רבות בתוך הבסיס הסמוך. לפני שנים "שוחרר" מבנה התחנה המיועד לשימור ע"י המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

מבנה תחנת ואדי צארר

מבנה תחנת ואדי צארר ומולה רכבת ישראל

חזרו מהתחנה מזרחה ועלינו על הגשר החוצה את המסילה וטיפסנו במעלה הדרך. זו הייתה העלייה היחידה בטיול והיא גם לא רצינית.

העליה בטיול

הגענו  לשלוחה בה נמצא אחד המתקנים הביטחוניים. בשעת בוקר מוקדמת אנשי הביטחון סוקרים את הנכנסים למתקן. הם בעיניהם גם בדקו אותנו. נראינו בסדר ולא עוכבנו. המשכנו דרומה בצמוד לגדר המתקן עד שפנינו מערבה. חלפנו על פני השדות בהם הגידול הדומיננטי הוא הכותנה. גידולו מתאפשר בגלל שפע המים המצויים במאגרי מי הקולחין המושבים הרבים  באזור. חלפנו על פני מאגר שנקרא מאגר ענות.

המשכנו מערבה בדרך תוך שאנו נאלצים לחצות שטחים מושקים. בוץ בוץ כמו בחורף. בקטע מהדרך רכבנו על הסוללה הצמודה למחנה הצבאי נחל שורק שבעברו היה בסיס תחמושת בריטי שבנה בשנות מלחמת העולם השנייה כחלק מהמאמץ של הממלכה המאוחדת להפוך את ארץ ישראל כמרכז עורפי ולוגיסטי של המערכה בצפון אפריקה.

במקביל לגדר מחנה נחל שורק

מגדרות המחנה עלינו על תל מקנה שנמצא מעל גדת נחל תמנה.  בחפירות נחשפה חומה, שער העיר, מקדש, רובעי מגורים, מתקנים רבים לתעשיית השמן. הזיהוי של המקום הוא עם העיר עקרון הפלישתית. אוסף ממצאים הארכיאולוגים מוצג היום לציבור במוזיאון שמוקדש לאתר בקיבוץ רבדים הסמוך.

על תל מקנה, צילום רז גורן

מהתל ירדנו דרומה בדרך (מסומנת אדום) והגענו למאגר מים נוסף. עצרנו להפסקה קטנה לתיקון תקלה במעצור באופניים של דינה עלינו

דינה מתקנת את המעצור

המשכנו ורכבנו על הסוללה סביב המאגר. המראה פשוט מרהיב גם של צבע המים וגם של שפע העופות.

מאגר ללא שם שידוע לנו

על הסוללה של המאגר

המשכנו הלאה ובדרכים בין שדות תירס התגלגלנו למאגר מים נוסף. לאחר הירידה בדרך הצמודה אליו פנינו לגשר החוצה את כביש 6 לעבר קיבוץ רבדים.

קיבוץ רבדים המקורי הוקם בגוש עציון ולאחר המלחמה נבנה מחדש במקום זה. הקיבוץ משתייך לקיבוץ הארצי והוא חלק מהמועצה אזורית יואב שמרבית יישוביה נמנים על יישובי הקיבוץ הארצי. לא מעט מועצות אזוריות הוקמו על בסיס השתייכות פוליטית ויואב היא אחת כזאת.

רכבנו בדרך המקבילה אך לא צמודה לכביש 6 והגענו לנחל תמנה תחת לגשרים חצינו את כביש 6 לראות את החורשה היפה שנמצא במרחק קטן מהמסלול. בגשר האירי, לא עלינו בגלל ירוקת. רז החליק. לא נעים אבל גם לא נורא. זו הייתה נפילה ראשונה בטיול. תהייה עוד אחת בהמשך אבל שלי.

רז בתיקון המעבר לאחר ההחלקה

המשכנו לאורך כרם הזיתים ובצמוד למחל תמנה בכיוון צפון מערב. חצינו מתחת גשר את כביש 3 והתקדמנו לעבר כביש הגישה ליישוב יד בנימין.

יד בנימין הוא יישוב קהילתי בתחומי המועצה האזורית נחל שורק שהשיוך שלה בעבר היה למפלגת פאג"י – פועלי אגודת ישראל. זוכרים מפלגה זו? קודם יד בנימין היה מרכז חינוכי מפואר ונקרא על שם אחד ממנהיגי מפלגה זו, הרב בנימין מינץ. משנת 1999 עד שנת 2004 התנהלו מאבקים רבים לסגירת המרכז החינוכי והפיכתו ליישוב מן המניין. שנה לאחר מכן, גורל המרכז החינוכי הוכרע בעקבות תכנית ההתנתקות מרצועת עזה. עברו כבר עשור. בשנת 2005 הפך המרכז ליישוב. במקום נקלטו משפחות רבות מהמפונים מחבל קטיף והואץ פיתוחו. היום, ביישוב מתגוררים בערך ארבעת  נפש והוא מהווה מרכז מוניצפיאלי ומרכז חינוכי בו מספר ישיבות, אולפנות ומוסדות נוספים ומרכז מסחרי.

רכבנו לאורך הדרך הצמודה לגדר יד בנימין וחזרנו לנחל תמנה ולאורך הדרך הצמודה אליו חצינו מתחת לגשר מעל כביש 7.

התקדמנו צפונה לעבר חווה חקלאית למול גדרות בסיס תל נוף. אז שטף את רז פרץ של נוסטלגיה והוא זכר את התקופה שהיה שם בקורס צניחה. גם אני נזכרתי בקורס הצניחה שעברתי במקום. הסתבר ששנינו עברנו את הקורס באותה שנה, 1981. רז במסגרת שירות החובה ואני במסגרת שירות מילואים. אצלי הסיפור ארוך ואוותר עליו.

המשכנו לאורך הדרך הצמודה לגדר המזרחית של תל נוף. כמו ילדים קטנים, לפחות רז ואני, התאכזבנו שלא היו נחיתות מעל הראש שלנו. לא נורא.

עזבנו את הגדר ונכנסו דרך בשטחי כרמים. בסוכה במקום עצרנו להפסקה.

כרמי האזור

לאחר ההפסקה המשכנו צפונה בדרך המקבילה למסילת הברזל צפונה. המטרה הייתה להגיע לכביש 411 ולחצות אותו. דינה הסבה את ליבי שאין צורך להגיע לכביש וניתן לעבור דרך מעביר מים מתחת למסילה לעבר הגשר החוצה את כביש 6. בפעם זו לא שמעתי בקולה והצטערתי. יכולנו לקצר בסיבוב. התחיל להיום חם.

בגשר מעל כביש 6

חצינו את גשר כביש 6 והמשכנו דרומה ובין שדות הכותנה שבין חולדה ויסודות. באחת מערוצי הזרימה של ההשקיה אני נפלתי. נפילה שניה בטיול.

המשכנו הלאה מזרחה וחצינו את הגשר מעל מסילת הברזל של קו ירושלים. היה כבר חם יותר. דינה ביקשה לקצר את הדרך חזרה. הפעם שמעתי בקולה. אבל בדיעבד הצטערתי. הדרך הקצרה הפכה להיות ארוכה בין השלוחות ליד נחל שחם ממול טל שחר. יותר מזה הדרך בשדה החרוש לקראת הסוף כבר לא הייתה רכיבה. אז הלכנו קטע קצר ברגל. חם אמרנו.

דרך השדה החרוש לקראת סיום הטיול

גם את זה עברנו והגענו לכביש 411 ומשם קצרה הדרך חזרה למרכז טל שחר. בערך בשעה 10:30 הסתיים טיול מעניין שנמשך ארבע ושלושת רבעי שעה ומתוכם למעלה משעה של עצירות למיניהן.

נהניתי מאוד מחברתם של דינה ורז. היינו בטיול בראש אחד וזה לא עניין של מה בכך. אהבנו את מה שראינו באזור. למדנו להכיר עוד משבצת ארץ יפה ומעניינת. הדבר אפשרי רק בטיול רכיבה על אופניים. תקנו אותי אם אני טועה.

תיאור וניתוח המסלול, מפות gpx ונוספות ותמונות באתר של רז גורן

ביום ראשון 19 ביולי 2015, בבוקר רז גורן ואני יצאנו לטיול קיץ נינוח בחבל עדולם ובקרבתו במסלול סובב בית גוברין ונחושה.

להפתעתנו ובעיקר לשמחתנו, מזג האוויר היה (יחסית לקיץ) מ-ו-ש-ל-ם: חום סביר ובעיקר לא לח מאוד. בשעה הראשונה היה אפילו מעט מעונן.

מסלול הטיול שאורכו כ-31 ק"מ היה בשפלת יהודה הגבוהה למול הדום הרי חברון. באזור זה הנוף מתאפיין בשלוחות וגבעות המתנשאות לגובה של 350 עד 400 מטרים מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר אליה הגענו היא 410 מ'. אם בענייני גובה עסקינן, אציין שהגובה המצטבר היה כ-550 מ' (על פי תוכנה אחת) ו-620 מ' (על פי תוכנה אחרת).

גבעות השפלה בנויות מקרטון שהוא סלע גיר לבן ורך יחסית. מי לגשמים מעצבים את הגבעות וצורתן מעוגלות ויש להן מדרונות מתונים ועליהם נטוע החורש הטבעי. ברוב הגבעות סלעי הקרטון מכוסים בקרום סלע קשה יותר הנקרא נארי ושעוביו מגיע עד שני מטרים. מעל לנארי מצטברת אדמה חומה, פורייה יותר מהקרקע הנוצרת היישר על סלעי קרטון חשופים. בעמקים הרחבים שבין הגבעות מתפתלים הנחלים בשיפוע מתון ולצדדיהם שטחים מעובדים, מטעים, כרמים וגידולי שדה.

קצת אחרי השעה 06:00 יצאנו לדרך מחניית תחנת הדלק בבית גוברין (מקום מסודר, נגיש, נוח ומתאים ליציאה לטיול כיוון). רכבנו על הכביש לכיוון צפון מערב קצת פחות מ-1 ק"מ עד צומת T אליה מגיע שביל ישראל.

בצומת זה נמצא מבנה קבר שיח המיוחס לתמים אל-דארי אחד מבני לוויתו של מוחמד מייסד הישוב המוסלמי בחברון. עד מלחמת העצמאות מבנה זה היה בתחום היישוב הפלסטיני הגדול בית-ג'ברין. אומרים שהקבר הוא אחד המקומות הקדושים באסלאם אך אם זאת, מדינת ישראל לא החזירה את הבעלות על הקבר לוואקף המוסלמי כדי שתמנע האפשרות של דרישה לשיבה למקום.

הדרך אליה פנינו היא דרך נוף סלולה שהכשירה קרן קיימת והמתאימה לנסיעת כל סוגי הרכב וניתן להגיע בנסיעה עליה עד מצפה משואה בפארק בריטניה. רכבנו לאורכה של דרך זו תוך כדי עליות וירידות וחציית מספר שלוחות שכיוונן מזרח – מערב.

הדרך החוצה את השלוחות מצפון לבית גוברין

המשך הדרך החוצה את השלוחות מצפון לבית גוברין

המשכנו ועלינו בדרך לעבר רמת אבישור במעלה הנקרא בפי העם מעלה גודד על שם התל הנמצא בראשו. השיפוע של העלייה מחייב מאמץ. הרכיבה בחלק מהמעלה היא על כביש אספלט. הטיפוס לא היה דרמטי אך הרגשנו שאנחנו עובדים. השקענו לא מעט אנרגיה. בהחלט התאמצנו אבל לא נקרענו. כמעט בשיא העלייה הגענו לרמת אבישור שכיוונה צפון דרום.

ראש מעלה גודד

הרכיבה לאורכה מאפשרת תצפית מזרחה לעבר גבעות השפלה והרי חברון ומערבה לכיוון מישור החוף. בגלל העננות והערפל החלקי יכולנו לזהות את קיבוץ בית ניר הקרוב לרמה זו ואת קיבוץ גלאון הסמוך אליו. ראינו גם מעט את מקבץ מבני קריית גת. את השאר היינו צריכים לדמיין. טוב, זו סיבה טובה להגיע למקום שוב שהראות תהייה משופרת.

תצפית מערבה מרמת גודד

רכבנו קצת יותר מ-2 ק"מ על רמת אבישור פנינו מזרחה

תצפית מערבה מרמת גודד

לאחר הפניה התגלגלנו במורד התלול עד כביש 38 וחצינו אותו.

מבט ממזרח על המורד ממעלה אבישור לכביש 38

כביש 38 המחבר בין צומת בית גוברין ובין שער הגיא ולצדו נמצאת העיר בית שמש עובר לאורך ובתוך במה שנקרא בשפה הגיאוגרפיה עמק תלם. זהו עמק נחל שנוצר בדרך כלל לאורך קו חולשה (אפילו קו שבר) המפריד בין יחידות נוף השונות זו מזו בהרכב סלעיהן, גובהן הטופוגרפי ומבניהן הגיאומורפולוגי.

כביש 38 משמש קו גבול מערבי של שמורת עדולם. קו גבולה הצפוני של השמורה היא השלוחה עליה נמצא המושב צפרירים, קו גבולה המזרחי נמצא בשלוחה עליה בנוי היישוב נחושה וקו גבולה הדרומי נמצא בנחל בית גוברין.

השם עדולם נזכר במקרא, כאשר דוד ברח למערת עדולם מפני אכיש מלך גת. "וילך דוד משם וימלט את מערת עדולם וישמעו אחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה" (שמואל א, כב)

שמורת עדולם, המשתרעת על פני כ-5,000 דונם, מכוסה רובה ככולה בחורש ים-תיכוני. הצמח השולט הוא אשחר ארצישראלי, עץ-שיח הניכר בעלים קטנים, בקצות ענפים קוצניים ובפרי דמוי כדור קטן וכהה. מלבדו נמצאים בשמורה העצים אלון מצוי, אלת המסטיק, חרוב מצוי, קטלב מצוי ועוזרר קוצני; שיחים כמו לוטם שעיר ולוטם מרווני ובני-שיח דוגמת אזוב מצוי וזוטה לבנה. באביב מתכסים האזורים הפתוחים בשמורה בפריחה מרהיבה. בשמורה חיים בעלי-חיים דוגמת צבוע, תן, קרקל, גירית, נמייה, מכרסמים, זוחלים, ציפורי שיר ועופות דורסים, שחלקם מקננים בשמורה דרך קבע וחלקם עוברי אורח.

על פי התוכניות של רשות הטבע והגנים והמועצה אזורית מטה יהודה בתחומה נמצאת שמורת עדולם שהיא תהייה חלק מהמרחב הביוספרי המתוכנן באזור שפלת יהודה. מרחב ביוספרי נועד לפיתוח בר-קיימא במרחב זה ומאגד את כל בעלי העניין בשטח. המטרה מצד אחד לשמור על המגוון הביולוגי, על ערכי הטבע והמורשת באזור ומצד האחר לשפר את מעמדם הכלכלי של תושבי האזור. חשיבות שמורת עדולם נעוצה בכך שהיא מיועדת להיות הגלעין של מרחב הביוספרי ו"מסדרון אקולוגי" שמחבר את האזור הים-תיכוני עם ספר המדבר. מסדרון זה  מאפשר לבעלי-חיים ולצמחייה מעבר ללא הפרעה בשטחים טבעיים ובשטחים חקלאיים.

לאחר חציית כביש 38 טיפסנו לעבר חרבת מדרס (ח'ירבת דורסייה). במקום נמצאים שרידי יישוב קדום, המשתרעים על פני יותר מ-250 דונם. במקום נמצאו 56 מערות ובורות מים תת-קרקעיים, כמו גם שרידי מבנים על-פני השטח. על-פי הממצאים בשטח, היישוב באתר נוסד בתקופה ההלניסטית, במאה ה-2 לפנה"ס, והמשיך להתקיים בימי בית שני, בתקופת המשנה והתלמוד. תושבי המקום אז היו יהודים. במקורות הקדומים נזכר שמו של אדם בשם בר-דרוסיי (ירושלמי, עבודה זרה ד' 3), שנזכר בשמות דומים גם במקורות אחרים. ידוע שהיה משרתו של רבי יוחנן ונהג לאכול מאכלים שאינם מבושלים לגמרי. יש המשערים שהוא נולד ביישוב שהתקיים כאן.  בשלהי התקופה הביזנטית (מאות 5-6 לספה"נ) היה כאן כפר נוצרי קטן, שכנראה כלל גם קהילה של נזירים. אחר כך ניטש היישוב וחרב.

לא התעכבנו בחרבת מדרס למעט כניסה לאחת מערות הקבורה מסוג מערת קולמבריום.

כניסה אל מערת הקולמבריום (צילם רז גורן)

בתוך מערת הקולמבריום

המשכנו בסינגל קצר במורדת חרבת מדרס והמשכנו הלאה מזרחה ודרומה לאורך הדרך בעמק חכליל. המראות לאורך הדרך מזכירות את אלה  בגבעות טוסקנה.

שלף בשדה בנחל חכליל

בדרך נחל חכליל

עלינו על דרך הפטרולים הישנה וטיפסנו אל השלוחה ממזרח ליישוב נחושה.

במעלה הדרך לשלוחה למול נחושה

מבט על נחושה ממזרח

בצומת הדרכים מול הגבעה עליה נמצאת ח' היונים בצל עצים עצרנו להפסקה. מאחר ואני, וכנראה גם רז, איננו חובבי ארכיאולוגיה מושבעים לא עלינו לגבעה. יחד אם נציין שבה, כמו במקומות רבים באזור, נמצאות מערות פעמון ומערת קולומבריום.

לאחר הפסקה, בדרך הצמודה ממערב ליער נחושה שאורכה כ-2 ק"מ גלשנו במהירות דרומה עד כביש 35 שהוא אחד מכבישי הרוחב החשובים במדינת ישראל המחבר בין אשקלון על חוף הים ובין חברון על ראש ההר.

חצינו את הכביש ועלינו על תוואי דרך הפטרולים הישנה הממשיכה לכיוון דרום. רכבנו מעט לאורכה ואז סטינו למקום שבגללו רז תכנן את הטיול. רז חובב בריכות, מעיינות ומקווי מים ביקש לראות מהו המקום שנקרא בריכת צאנן ועל קיומה  למד לאחרונה.

עוד לפני כן הגענו לבריכת נאוה שהיא באר בעומק של כ25 מטר, אין שם חבל או סולם. מספרים בשנים טובות המים בברכה זו יכולים לעלות קרוב לשפת הבאר 2 – 3  מטר ואז אפשר לטבול בה. שפת הבאר חרוצה מחבלים גם בפי אבן החוליה וגם משפתה בטרם הונחה חולית האבן ב 1875 מבקר במקום הרב עי"ש במטרה לרכוש אדמות חקלאיות ליהודי הישוב הישן -רעיון שלא צלח.

ברכת נאוה

המשכנו הלאה בדרך לעבר בריכת צאנן. אני לא שמתי לב ורכבתי הלאה עוד כמה מאות מטרים וממול כבר ראיתי את מעבר תרקומיא ואת גדר הביטחון. שיחת טלפון מרז החזירה אותי לבריכה. הוא שהגיע קודם כבר שכשך במים הצוננים.

ברכת צאנן היא בריכה עונתית זו נוצרה בעקבות בניית סכר על נחל גוברין. באביב גודלה מגיע למעל 10 מ' אורך וכמטר עומק. בעת שהגענו, שיא הקיץ, הבריכה מלאה מים צוננים שעומקם קצת פחות ממטר. הבריכה מוקפת מכל עבריה בצמחיית מים, גומא, שיח אברהם ועוד. ליד הבריכה ישנו שלט המציין ניסיונותיו של עקיבא שלזינגר לרכוש את קרקעות הכפר צנברה (היא צאנן)  עבור יהודי ירושלים בסוף המאה ה-19 למטרות חקלאיות. ניסיונו נכשל.

ברכת צאנן

זהו נגמרו הסיפורים ועברנו לשלב ההתפשטות והרחצה במי הבריכה לא לפני שהנצחתי את הרגע בצילומים רבים. נדמה לי שזו הפעם הראשונה, שבטיולי רכיבה אני טובל בבריכה. הצטרפתי בחדוה למועדון.

גם זמן הרחצה והשתכשכות במים הסתיים. בלית ברירה התלבשנו להמשך הרכיבה. אז התחיל להיות חם והבגדים כמעט התייבשו אבל הגוף נותר עדין צונן. הקרירות  סייעה במאמץ האחרון של הרכיבה במעלה דרך הפטרולים הצמודה לנחל צנובר. על דרך זו רכבנו כ-2 ק"מ.

פנינו מערבה בדרך המתפתלת בקצה שטח האימונים של הבסיס הסמוך. דרך זו נמצאת בעמק בין הר אזרוע בצפון וגבעות בית גוברין בדרום. בהמשך הרכיבה ההצעה שלי לרז לשבור צפונה ולטפס להר נדחתה באדיבות ובתקיפות. הספיקו לו היום העליות ולמרות שלא היו קשות הן היו לא מעטות.

בסיום הרכיבה על הדרך מצאנו עצמנו בפאתי גן הלאומי של בית גוברין.  עלינו לכביש הראשי מול תל מרישה ושמנו פעמינו חזרה לנקודת ההתחלה.

הסתיים טיול, שמעבר לעובדה שהיה נעים השיג גם מטרתו: הוספת מקווה מים נוסף למאגר הטיולים שרז מתכנן.

משך הטיול סביר ברוטו 4.5 שעות ומתוכן 3 שעות רכיבה. שאר הזמן כלל עצירות להסדרת הנשימה בעליות בעיקר בחלק הראשון של המסלול, הזדהות, צילומים, הפסקת אוכל וכמובן הרחצה בבריכה.

לסיום, אחזור על דברי רז שאיני חולק עליהם היה זה טיול משובח!

פרטים נוספים על קטעי המסלול ניתן לקרוא גם באתר של רז גורן

לנוכח תחזית מזג האוויר התלבטתי אם כדאי בסוף השבוע לצאת לטייל ואם כן, לאן. שיחת טלפון אחת שלשום עם גדי ריבלין, חבר מהפייסבוק שהסתבר שהוא גם שכן, עזרה לי להחליט.

ביום שישי, 17 ביולי 2015 יצאנו לטיול במסלול מעגלי בהרי יהודה ובנחלים ביניהם באורך של 40.5 ק"מ. הרכיבה כללה טיפוסים רבים ובגובה מצטבר רב יחסית לטיולים שכאלה.

את מרבית המקומות שעברנו בטיול אני מכיר היטב. למרות זאת, גדי חידש לי בשני קטעי מסלול חדשים שטרם רכבתי בהם.

מסלול הטיול

ידענו שיהיה חם ואפילו חם מאד ולכן יצאנו עוד לפני הזריחה בשעה 05:45. התחלנו לרכוב מרכס חלילים שכונת מגורינו במבשרת ציון. עלינו לשדרות הראל ורכבנו לאורכן עד קצה מעוז ציון (הקסטל). ירדנו בדרך המורד המזרחי של הר חרת לעבר סכר בית זית. הפעם רכבנו בדרך ממערב לו שאין מרבים לעבור בה. ממול נפרסו במלוא הדרם רכס אורה – עמינדב, השלוחה עליה נמצא הכפר עין כרם והגבעה עליה נמצא מושב בית זית. בקצה הדרך הגענו לנחל שורק.

בנחל שורק פנינו צפונה ורכבנו מעט עד דרך נחל רבידה ובה התחלנו לטפס מזרחה. במחצית הדרך פנינו דרומה והתחלנו לטפס במדרון יער ירושלים בתחילה בדרך 4X4 ואחר בסינגל קצר (לא כל כך רכיב). מאמץ הטיפוס היה שווה. כשעמדנו על טרסת ההר, למול עין כרם, ראינו את המקום זוהר באורות הבוקר המוקדמים. מראה קרני השמש העוטפות את בתי עין כרם מיוחד ומרהיב.

המשכנו לעבר הסמטאות ודרכן למרכז הכפר. משם טיפסנו לעבר מעונות בית הספר לרפואה הצמוד למרכז הרפואי. יפה הוא המראה ממול של נחל שורק והרכס עליו ממוקמת מבשרת ציון שזהרה אף היא באורות הבוקר.

טיפסנו לעבר כניסת המרכז הרפואי ומשם עלינו לשביל הדסה ודרכו טיפסנו לעבר ציר המעיינות. תוך כדי הרכיבה בדרך נפרס הרכס ממול ובו בולטים הר איתן, תל צובה ומתחת אבן ספיר.

ציר המעיינות הוא הכלאה של ציר להליכה ברגל וגם סינגל ובו מעברים הכרחיים שעבורי אינם רכיבים.

עברנו לאורך כל בריכות המעיינות. מצער שהניקיון סביבם אינו נשמר. חבל!

לא היינו הרוכבים היחידים בציר. היו עוד כמונו. אבל, נועזים מאתנו ובחנו את יכולתם ברכיבה בקטעים התלולים.

כמעט בקצה הדרך  עברה מולנו קבוצת רוכבים גדולה שכללה גברים ונשים שלא נראו לי רוכבים מיומנים. אולי אני טועה. חשבתי ביני ובין עצמי אם הם יודעים מה מחכה להם בהמשך הירידה שבקטעים מסוימים בעיתית ואף מסוכנת ! אני סבור שלא כדאי לרכוב בציר המעיינות בכיוון הירידה. למרות הקושי, עדיף לרכוב אותו בכיוון העלייה.

בחרבת סעדים עצרנו להפסקת תה ותמרים. אז כבר התחיל להיות חם. לא ויתרנו והמשכנו במסלול כפי שנקבע מראש. דרך שלוחת הר שלמון גלשנו ל"צומת פישר" וממנה ירדנו אט אט לנחל רפאים.

התקדמנו לכיוון מערב. לדעתי, קטע זה של הנחל שהוא גם שמורת טבע ובו עובר תוואי מסילת הרכבת, הוא אחד המקומות היפים בארץ. חורש ים תיכוני אמיתי (לא נטוע) בשיא תפארתו!

הגענו עד מפגש עם הכביש המחבר בין צומת כרם וצומת בר גיורא (כביש 386) וחצינו אותו. רכבנו מערבה על הדרך הצמודה לנחל המאוחד הכולל את נחל שורק שמגיע מצפון ומתחבר עם נחל רפאים המגיע ממזרח.

המשכנו במורד הנחל ואז עזבנו את הדרך הראשית והתחלנו לטפס להר הטייסים. ידענו שמחכה לנו עליה של כ-10 ק"מ. העלייה לא היוותה בעיה. אנחנו מכירים אותה היטב. לעומת זאת החום הכביד, להערכתי יותר מ-30 מעלות אבל ללא לחות. התחלנו לטפס. בעליה הרגשתי שהפנים שלי הם כדור לוהט. בשתיים או שלוש נקודות עצרתי בצל להסדיר את הדופק ולשתות מים. לכל דבר יש סוף וכך גם לעלייה במדרון הר הטייסים.

הגענו לקיבוץ צובה. חצינו אותו לאורכו. בקצה הדרך לפני העלייה לתל צובה עצרנו שוב ללגימת מים, ובעיקר להתענגות על פלחי אבטיח וענבים קרים שגדי טרח ונשא בתרמילו כל הדרך.

בנקודה זו נפרדנו. גדי המשיך לדהור בדרך הקצרה והמהירה לביתו כדי שיספיק למלא את המטלות האחרות. אני המשכתי לעבר שלוחת צובה הנפרסת למרגלות תל צובה ורכבתי בין הכרמים הנטועים בה. גם הסיבוב הזה הסתיים. הגעתי למעוז ציון ומשם דרך שדרות הראל רכבתי חזרה לביתי.

משך הטיול היה ארוך לחודשי הקיץ, קצת פחות מ-6 שעות. בסיום היה חם ואפילו חם מאוד. אחדים יגידו טירוף לטייל במזג אוויר שכזה. אני אומר לא נורא אפשר לסבול. המאמץ היה שווה וראוי.

ביום ראשון, 12 ביולי 2015 יצאתי עם רז גורן לטיול במזרח ובמרכז עמק חפר. רז שמנצל מספר ימים של חופשה הפתיע במוצאי שבת והזמין אותי לרכוב אתו. לא חשבתי פעמיים ומיד נעניתי להזמנה. לא כל יום יש לי הזדמנות לטייל באזור זה ובמיוחד לא עם רז. סיכמנו שהוא, איש האזור המכיר את דרכיו ושביליו, יוביל את הטיול ואני אחריו וכמובן שגם נשוחח על המקומות והמראות בדרך.

בבוקר מוקדם יצאתי מביתי במבשרת ציון לעבר כפר יונה ובשעה 06:30 כבר התחלנו לרכוב. מזג האוויר היה נוח במרבית זמן הטיול והלחות לא הייתה גבוהה במיוחד ואפילו סבירה בהחלט לאיש כמוני שחי על ההר. אקדים ואציין שאורך מסלול הטיול היה כ-45 ק"מ והוא נמשך כחמש שעות מתוכן הרכיבה הייתה שלוש וחצי שעות. יתרת הזמן נועדה לעצירות קצרות ולהפסקה.

מסלול הטיול

התחלנו את הטיול בכפר יונה ברכיבה ברחובותיו. לא ידעתי עד כמה היישוב שהיום הוא כבר עיר התפתח וגדל בעשורים האחרונים. כנראה שהוא עוד ימשיך ויצמח.

כיוון הרכיבה היה מושב ינוב דרכו עברנו וממנו המשכנו למושב השכן תנובות. רכבנו הלאה על המדרכה הגענו עד כביש 57. כמו "ילדים טובים", חצינו את הכביש הסואן והעמוס במעבר החצייה בצומת הכניסה למושב בורגתה. מיד פנינו ימינה ועלינו על דרך הכורכר הכבושה הצמודה לנחל אלכסנדר. המגמה הייתה צפונה.

תוך כדי הרכיבה במקביל לנחל אלכסנדר ניתן היה להבחין בעבודות הפיתוח שנעשו בשיתוף רשות הניקוז וקרן קיימת (אולי גם גורמים אחרים). הם חפרו וייצבו את התעלה בה זורם הנחל כדי למנוע שיטפונות בחורף, הכשירו את הדרך והסדירו חניונים לאורכה.

לאחר כ-4 ק"מ רכיבה הגענו למרפסת התצפית מעל מאגר משמרות. התצפית החדשה, באמת מרשימה. אזור מזרח עמק חפר נפרס לרגלנו.

רז במרפסת

תצפית לכיוון דרום מערב

תצפית לכיוון מערב

בהזדמנות קודמת באביב במאגר הסמוך לתצפית ניתן היה להבחין בשקנאים ועופות מים אחרים. הפעם במאגר לא היו עופות. בסתיו בעת הנדידה הן תשובנה.

אחרי התצפית המשכנו דרך שדה חמניות מיובשות מזרחה ועלינו על "דרך המוביל".

מוביל המים הארצי הוא ממפעלי התשתית האדירים שהקימה מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. תכננו החל בשנות ה-50 ובנייתו הושלמה במחצית שנות ה-60 (חידה: איזה שיר נכתב לרגל חנוכתו ומי שר אותו. רמז מתחיל ב-סו..). מפעל זה הזרים לאורך השנים את מי הכנרת להשקיית החקלאות בנגב ולשתייה במרכז הארץ. חלקו הראשון של המוביל הוא, בין היתר ובעיקר, בתעלה פתוחה החוצה את הגליל התחתון עד מאגר אשכול בבקעת בית-נטופה. המשכו בצינורות בקוטר ענק מתחת לאדמה לעבר מקורות הירקון והלאה לעבר הנגב המערבי. לאורך דרך המוביל שנסללה מעל הצינור המים הטמון בקרקע נמצאים מתקנים שונים של חברת מקורות המחזיקה ומתפעלת את המוביל. דרך זו טובה מאד ומאפשרת גם נסיעת רכב רגיל לאורכו, קל וחומר גם רכיבה על אופניים, וכך מנגישה את האזור היפה לא רק לחקלאים אלא גם למטיילים.

רכיבה על דרך המובילה אינה אטרקציה גדולה. אפשר לומר אפילו משעממת. לכן, רכבנו כ-2 ק"מ בלבד. בדרך חצינו את נחל אמץ. יש בקיץ מים…..

מעבר נחל אוצץ

פנינו מזרחה בדרך המובילה לעבר הכניסה למושב גן יאשיה. חצינו, גם הפעם בזהירות את כביש 5803  שהמטרה לעלות לגבעה של תל קקון.

ידענו שבמקום נשב להפסקה. רז דאג לנו והביא אבטיח קטן מהמקשה הצמודה לדרך. מסתבר שלרכוב על אופניים עם אבטיח במישור זה אפשרי אבל בעליה לתל לא. בלית ברירה הוא עלה ברגל ולהזדהות אתו אני לצדו. הסיבה כנראה שהשיפוע היה תלול מדי.

רז והאבטיח

עוד לפני שאתייחס לתל קקון אני מבקש להביע כעס מסוים. הכוונה שלנו הייתה לשבת בשולחן הצופה לנוף. הטינופת שהשאירו מטיילים אחרים מזעזעת. כדי להשבית את השמחה צרפתי תמונה של הלכלוך.

אין מילים לתאר את הביזיון

גם הרחבה ממול האנדרטה לרגלי התל מלוכלכת. אני לא מבין מדוע רשות הטבע והגנים שהאתר באחריותה מרשה לעצמה שהאתר יראה כך. אני לא מבין מדוע המועצה האזורית עמק חפר מסכימה לעלבון הזה. במילה אחת: בושה ובשתי מילים: בושה וחרפה. תקנו אותי אם אני טועה.

המשך הבזיון

לתל קקון וסביבתו היסטוריה רבה ומן הראוי לסקור אותה בקצרה. ראשית המקום כנראה בתקופה הרומית. בתקופת שלטון הצלבנים נבנתה המצודה על ראש הגבעה שנקראת קוקט – החמודה. הממלוכים, בראשות השולטן  ביברס, כבשו את המצודה בשנת 1260, שיקמוה והפכו את הכנסייה למסגד ואת השם הצלבני של המקום שיבשו והפכו קקון. בימי השלטון הממלוכי הפך המקום למרכז מנהלי וצבאי על דרך הים ובראשית המאה ה-14 נבנה בו חאן. לאחר הכיבוש העות'מאני במאה -16, הפך המקום לבירת אחת מנפות של מחוז שכם. בשנת 1979 נערך בקרבת מקום קרב שבו הובס הצבא העות'מאני על ידי צבא נפוליאון בדרכו ממרכז הארץ לעבר עכו. בשנות השלושים של המאה ה-19בשנות השלטון המצרי בארץ, נהרס הכפר בידי צבא איברהים פאשה במסגרת דיכוי מרד הפלחים ויושב מחדש שנים אחדות לאחר מכן בידי מהגרים ממצרים ותושבי הכפרים הסמוכים.

בזמן שלטון הבריטים בא"י, בימי המרד הערבי בשנות ה-30 רבים מתושבי הכפר היו פעילים ועסקו בחבלה במסילת הברזל באזור (בהמשך ארחיב עליה), בעמודי חשמל ובקווי טלפון. כמה שנים קודם לכן, בשנת 1932 רכש יהושע חנקין, "גואל הקרקעות",כ-4,600 דונם בקצה הצפוני של הכפר ועליהן ניטעו  פרדסים שניטשו בימי המאורעות. בשנת 1942 רכשה הקרן הקיימת חלק מאדמות חנקין ועליהן בשנת 1945 הוקם הקיבוץ מעפיל בסמוך לקיבוץ עין החורש שהוקם כבר ב-1931.

במלחמת העצמאות שימש הכפר כבסיס ליחידה מגדוד חטין של צבא ההצלה ומאוחר יותר מקום חניית חיל המשלוח העיראקי שהצטרף לצבאות ערב שפלשו למדינה. קיבוץ המעפיל ממול היווה בסיס לכוחות צה"ל. סביבת המקום שימשה זירה להתגוששות בין הכוחות. בזמן קרבות הבלימה במאי 1948 לאחר קרב עקוב מדם, הצליחו לוחמי חטיבת אלכסנדרוני לכבוש את הכפר. במהלך הקרב נהרגו 16 לוחמי החטיבה וככל הנראה חוסל הגדוד עיראקי. במהלך הקרב כל תושבי הכפר עזבוהו אבל הם לא הורשו לחזור אליו עם סיומו. מועד תום הקרב עם תחילת הפוגה הראשונה ביוני 1949 היווה נקודת מפנה במצב הכוחות באזור וביסוס השליטה הריבונית בו שקובעה במסגרת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל וירדן באביב 1949.

בשנת 1949 הוקמו על אדמות הכפר קקון המושבים גן יאשיה, אומץ ועולש בשנת 1950 הוקם המושב חניאל, ובשנת 1951 הוקמה בין שרידי הכפר מעברת יכון שהפכה ליישוב יכון בתחילה יושבו בו עולים מהונגריה שעזבוהו תוך זמן קצר ואת מקומם תפסו עולי תימן. היישוב פורק במחצית שנות ה-60 לאחר חיסול המעברה.

ממבני הכפר קקון נותרו רק שרידי המצודה הממלוכית שנבנתה על זו הצלבנית בראש הגבעה, ושרידי מבנה סמוך שייתכן כי היה מסגד הכפר. בית הספר של הכפר, שהוקם בתקופת המנדט הבריטי בחלקו המערבי משמש כחלק ממרכז ספורט של המועצה האזורית עמק חפר.

ישבנו להפסקה בחצר המצודה. האבטיח שהביא רז (זוכרים?) הסתבר היה מתוק ומרווה ועם הרבה גרעינים כמו שהיו פעם האבטיחים.

אחרי הפסקה המשכנו דרך חצר חווה הסמוכה לתל קקון מזרחה ועלינו על הדרך המקבילה לסוללה עליה עברה מסילת הברזל הקרויה "המסילה המזרחית".

מסילה זו נבנתה על ידי התורכים  בזמן מלחמת העולם הראשונה לכיוון יערות האלונים באזור חדרה על מנת לכרותם שישמשו להסקת דודי הקיטור של קטרי הרכבת ועל מנת לספק עצים לבנית המסילה דרומה לעבר חצי האי סיני. מטרת הקו שסללו התורכים היה לשנע גייסות לחזית הדרום מול כוחות הממלכה המאוחדת שהתחילו להתקדם לעבר א"י מכיוון מצרים. בראשית שנות העשרים סללו הבריטים מחדש את המסילה  מלוד לעבר מזרח חדרה והמשיכוה לעבר חיפה. ליד הכפר קאקון הוקמה אחת מתחנות הרכבת השאר נבנו בטול כרם, קלקליה, ראס אל עין, רינתיה (ליד פ"ת)  וכפר גיניס (ליד שדה לוד) וממנה יצאו שתי שלוחות אחת למחצבות האבן בסמוך לבית נבאללה ואחרת לכיוון מחנה תל לווינסקי (תל השומר).

עם הקמת המדינה נשארה כמעט כל המסילה בתחומי מדינת ישראל למעט קטע קצר סמוך לטול כרם. לצורך חידוש תנועת הרכבות, נבנתה מסילה שעקפה את טול כרם ממערב. אז נפתח הקו מחיפה דרך ראש העין ומשם דרך מסילת הירקון אל תל אביב. מסילה זו אפשרה תנועת משאות לעבר נמל חיפה ותנועת נוסעים שפסקה בהדרגה עד 1968. כיום ישנה תכנית לשקם את קו הרכבת המזרחי מחדרה לראש העין. הכוונה הייתה שתתחיל לפעול בשנת 2018. המציאות מלמדת, שאין תיאום בין התכניות ובין התקציבים. עוד חזון למועד. יום אחד זה אולי יקרה. השאלה מתי? לאלוהים הפתרונים.

התקדמנו ברכיבה לאורך הדרך המקבילה לסוללת מסילת הברזל. במקום חציית הסוללה את נחל אומץ נשאר הגשר ועליו לוח לציון שנת בנייתו 1934.

הדרך המקבילה לסוללת המסילה המזרחית

אחד מגשרוני הסוללה שנבנה בשנת 1934

הגענו לכביש 581  בעיקול חצינו אותו. התקדמנו הלאה במקביל לתוואי הסוללה. בין הקוצים הגבוהים זהינו את שרידי תחנת הרכבת שכאמור, נקראה בתחילתה תחנת קקון ואחר שמה הוסב לתחנת אחיטוב (מישהו מהצעירים אולי זוכר) ובה פרקו את הצינורות לבניית המוביל הארצי. קצת אלה זהינו גם מבנה נוסף נטוש ששימש לתפעול קו זה.

שרידי תחנת אחיטוב

מבני שירות של תחנת הרכבת

התקדמנו הלאה בתוואי הדרך בשולי החממות של מושב אחיטוב שם מגדלים מלפפונים. למי שאינו יודע המושב אחיטוב נחשב "מעצמת המלפפונים". התברברנו מעט בין החממות.

המשכנו צפונה עד אחד הגשרים עליו עובר כביש 9. בדרך צמודה אליו מצפון רכבנו מערבה ומיד חצינו שוב הכביש  והמשכנו בדרך צמודה מדרום לכביש. בקטעים  הרכיבה לא הייתה נעימה גם קטעים חוליים וגם הבריזה מכה בנו. לא נורא. התגלגלנו בין הפרדסים.

בנקודה מסוימת פנינו דרומה והתגלגלנו בין הפרדסים לכביש 581. רז המכיר את דרכי האזור אמר שלא כדאי שנחצה את הכביש ונמשיך דרומה בגלל הדרכים החוליות. הוא הציע לרכב בצדי הכביש עד הכניסה לעין החורש. אודה על האמת הרכיבה בשולי הכביש הסואן במרחק של כ-2 ק"מ הייתה מעט מפחידה. לא הייתה ברירה. רווח לי שנכנסנו לתוך עין החורש.

בעין החורש רכבנו לעבר אנדרטת הזיכרון לזכר המצור שהטילו הבריטים על גבעת חיים בשנת 1945. שנינו לא היכרנו את המקום קודם.

אנדרטת המצור בשנת 1945

רחבת אנדרטת המצור בשנת 1945

אחר חזרנו לחצר עין החורש ודרכו עברנו לקצהו המזרחי ובדרך פגשנו את מבנה עמדת השמירה של הקיבוץ מימי מלחמת העצמאות ונקרא עמדת קקון.

עמדת קקון בדרום עין החורש

בהמשך הדרך פגשנו את עץ השיזף המצוי הענק שיש טוענים שגילו יותר מ-500 שנים. המקום הוסב לפני שנתיים כאתר לזכרו של אלישע פורת איש קיבוץ עין החורש.

בהמשך הדרך שוב "נפלנו" לקטעים חוליים קצרים בלתי רכיבים. הלאה חצינו את שדרת האקליפטוס והגענו לדרך בשולי מקשת אבטיחים עצומה. זו אינה דרך המסומנת במפה. הרכיבה הייתה בקטע חקלאי מעובד המשתרע בין שני צדדי נחל אומץ. אחרי עוד רכיבה בדרך לא נעימה התחברנו לדרך המלך לאורך נחל אלכסנדר. בהתאם לתוואי דרך זו רכבנו בתחילה בכיוון מזרח ואחר כך בכיוון דרום עד שהגענו למאגר אשקף.

חזרה לנחל אלכסנדר

מהדרך הצמודה למאגר מים עלינו לתצפית לתל אשקף, הנקודה הגבוהה באזור.

חזרה לנחל אלכסנדר

מיקומו של תל אשקף בקרבת נחל אלכסנדר משך אליו מתיישבים כבר בתקופות הקדומות. לכן, באתר נמצאו חרסים מתקופות הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית ומימי הביניים. בשנים האחרונות הפכו חלק משולי התל לאתר פסולת אזורי שפגע קשות בשרידים העתיקים במקום. חבל!

תצפית ממרומי תל אשקף

תצפית ממרומי תל אשקף

המשכנו לעבר מושב חניאל

מילה שכבר שכחנו

ממושב חניאל חזרנו לכביש 57. רכבנו מערבה על הטיילת של כפר יונה ובנקודה מסוימת פנינו ונכנסו ליישוב חזרה לנקודת ההתחלה.

זהו הסתיים הטיול באזור מעניין רווי מראות וספוג היסטוריה. רז הגדיר אותו טיול חקר. למדנו עוד על האזור והכרנו מקומות חדשים. עמק חפר הוא חבל ארץ ישר ולכאורה משמעם. מסתבר שאפשר לרכוב וליהנות מטיול גם בלי לטפס לגובה מצטבר רב, גם בלי להשתכשך במי מעיינות ובריכות  ברכיבות קיץ וגם בלי לשעוט בסינגלים זורמים, בסינגלים טכניים למיניהם וכאלה שבהם מדרגות ומקפצות. גם ברכיבה בדרכי עפר הכבושות או בדרכים החוליות וגם בדרכי השדות מלאות הרגבים ניתן להשקיע הרבה אנרגיה. חזרנו מהטיול עם הרגשה של כיף ומאמץ.

בנוסף להכרת חבל ארץ זה, עבורי הטיול הייתה הזדמנות לשוחח ולהעמיק את ההיכרות עם רז אתו נפגשתי לראשונה לפני מספר חודשים בלבד.

היום עלינו לירושלים. זה עוד טיול מהסוג שניתן להגדיר "אל ירושלים וסיבוב בתוכה" ומטרתו, בין היתר, גם להשקיע אנרגיה ובשפת העם "לעשות ספורט".

בית זית-יער ירושלים-פארק המסילה

כמו במרבית השבתות, טיול היה עם חברי קבוצת "אופניים בית זית" והפעם יצאנו חמישה: האחים מוטי ויוסי נחמיאס, צחי גל, רן מנשה ואני.

כבר בתחילת הטיול הסתבר שחסר אוויר בגלגל אחד האופניים ונאלצנו להתעכב לדקות מעטות. לא אפשר בלי להשלים את החסר

מזג האוויר בתחילה היה מעונן מאד קריר, לא כמו בחורף ובעיקר לח מאוד. הטמפרטורה כנראה הייתה פחות מ-20⁰.

בשעה 07:15 יצאנו ממושב בית זית וטפסנו במעלה הדרך אל יער ירושלים המתפתלת מעל נחל רבידה.

העליה ליער ירושלים

העליה ליער ירושלים

העליה ליער ירושלים

ה

משכנו ועברנו ליד הכניסה למרכז ציפורי.

מרכז ציפורי הוא מקום לימוד ומפגש לעוסקים בתחומי המנהיגות האזרחית והניהול החברתי בארץ ובעולם. המרכז הוקם בשנת 1993 ונקרא על שם חיים ציפורי מייסדה של החברה למתנ"סים ומנהלה במשך 15 שנים עד פטירתו. המקום שהוא קמפוס כולל מתקני אירוח, כיתות לימוד, אולם כנסים, שירותי הסעדה, בריכת שחיה ומרחבי נופש פעיל.

לאחרונה עלה שמו של מרכז ציפורי לכותרות. על פי החלטה משותפת של צה"ל ועיריית ירושלים אל המקום המיועדות לעבור מכללות צה"ל הממוקמות במחנה גלילות ליד רמת השרון.  מדובר על העתקת המכללה לביטחון לאומי (מב"ל) והמכללות לפקוד ומטה (פו"ם) והמכללה לפקוד טקטי. שתי מטרות העל של מהלך זה הן לסייע בחיזוק ירושלים ומעמדה כבירת ישראל ולפנות קרקע במרכז הארץ לבנייה ובעיקר למגורים. התוכנית המקורית שנהגתה כבר למעלה מעשור ונעשה מאמץ לממשה, הייתה להעביר את המכללות לקמפוס שיבנה במדרונות הר הצופים. בעקבות לחץ בינלאומי (יש אומרים של ארה"ב) שונה המקום למערב העיר. מתוך מספר חלופות, צה"ל בחר את מרכז ציפורי. לתוכנית זו מתנגדים גורמים אזרחיים וירוקים בטענה שבניית המכללות בתוך מרכז ציפורי והרחבת הדרכים אליהן תהרוס את יער ירושלים, אחת הריאות הירוקות הבודדות של העיר שגם כך מכותרת בבינוי מסיבי. שכונת הר נוף נמצאת מעליו ובית העלמין של הר המנוחות מולו.

תוך כדי רכיבה במעלה הדרך ביער ירושלים חלפו מולנו צועדות הבוקר. שאלתי עצמי כדברי השיר: איפה הגברים כולם שאהבנו, איפה הגברים כולם, אנא הלכו….. אין לי תשובה. מולנו חלפו גם בטיסה רוכבי אופני הכביש. מולי כנראה חלף אחד ממכרי שקרא לעברי. עד שהבנתי שזה הוא, הוא כבר נעלם.

מבט על עין כרם במעלה הדרל

בקצה העלייה הגענו לשדרות הרצל מול הכניסה ליד ושם.

צומת הכניסה ליד ושם מול שכונת בית וגן ובצומת הדרך היורדת לעין כרם

בהמשך רכבנו לעבר שכונת קריית היובל. עברנו בתוכה ולאחר מכן גלשנו בדהרה במורד הדרך לעבר גן החיות.

בחניית גן החיות עלינו על גשר ברזל החוצה מעל מסילת הברזל ונכנסו לשביל האופניים של פארק ירושלים.

תצפית מעל גשר הברזל

התקדמנו בו מזרחה וחלפנו מול הגן הטכנולוגי של מלחה, אצטדיון טדי, תחנת הרכבת החדשה.

עברנו מתחת לגשר של הקטע החדש של כביש בגין העולה לעבר גילה,

המשכנו בשביל מול הארינה (שם זכתה לפני שבועיים הפועל ירושלים בכדורסל לראשונה בתולדותיה באליפות).

המשך הרכיבה הייתה בפארק המסילה דרך בית צאפפה והתפר בין מקור חיים והקטמונים

הכפר בית צאפפה, היום שכונה בירושלים

המשכנו הלאה בין המושבה הגרמנית ושכונת בקעה

כל רכיבה בפארק המסילה היא תענוג צרוף. פארק זה הוא אחד הפרויקטים החשובים והמועילים שנעשה לרווחת תושבי העיר. מאז שהרכבת פסקה להגיע לעיר ועד שהוקם הפארק, תוואי המסילה היה עזוב, נטוש ואפשר לומר גם מזבלה.

סוף דרך פארק המסילה הוא במתחם התחנה. שם החברים חיכו לי בגלל העצירות הרבות שלי לצורכי צילום.

עוזבים את מתחם התחנה

ממתחם התחנה המשכנו לעבר מרכז העיר בדרך הצמודה לגני משכנות שאננים והעוברת בין מלון המלך דוד ומתחם ימק"א ועד בואכה ממילא.

בניין ימקא

בכניסה למלון המלך דוד

דרך גן העצמאות הגענו לשכונת נחלת שבעה וליתר דיוק לרחוב נחלת שבעה. הגענו למקום לראות את "מצג המטריות הצבעוניות התלויות" ואותו ניתן לראות בתמונות.

משם קצרה הדרך למרכז העיר השומם

שבת, אין אנשים ברחובות ירושלים

הגענו להפסקת קפה בארומה – אחד מבתי הקפה הבודדים במרכז העיר הפתוח בשבת.

אחרי ההפסקה המשכנו ברחוב יפו בתוואי הרכבת הקלה עד גשר המיתרים. מאחר והרכבת אינה פועלת בשבת ניתן לחצות אותו.

על גשר המייתרים

דרך שכונת קריית משה וגבעת שאול גלשנו חזרה ליער ירושלים. בדרך העוברת ביער בקטע זה ניתן עדין להבחין בין עצי היער בטרסות שהן שרידי הבוסתנים של הכפר שעד מלחמת העצמאות נמצא במעלה ההר והוא דיר יאסין. על שרידי הכפר הוא בית החולים לחולי נפש ובסמוך אליו חלקה המזרחי שכונת הר נוף.

בוסתני דיר יאסין והיום ממעל שכונת הר נוף

הגלישה חזרה בדרך היער מאפשרת תצפית יפה לעבר מבשרת ציון, מוצא וכביש מס1 ובמיוחד סיבוב מוצא וניתן להתרשם מעבודות לסלילת הכביש המחודש במקום.

מבט על מבשרת ציון מיער ירושלים

סיבוב מצוא

אחרי קצת יותר מ-3 שעות הסתיים טיול השבת מרבית הזמן ברכיבה והפסקות במשך כ-25 דקות בלבד. הטיפוס המצטבר 523 מ'. הגובה בתחילת המסלול היה 610 מ' ובנקודה הגבוהה בראש הר הרצל 826 מ'.

בית זית-יער ירושלים-פארק המסילה

בית זית-יער ירושלים-פארק המסילה

היה זה טיול שבת נחמד שנערך במזג אוויר נוח בהחלט לחודשי הקיץ החמים וכמובן הושקעה בו לא מעט אנרגיה כפי שתוכנן ראש.

לשם שינוי, ביום חמישי 9 ביולי 2015,  טיול הרכיבה בשעת הערב ומסלולו הוא מוכר וחביב ממבשרת ציון סביב מעלה החמישה וחזרה דרך אבו גוש. מזג אוויר היה נפלא לא חם מדי ולא קר. ערב קיץ אופייני לאזור ההר.

מסלול הטיול

היוזמה לטיול הייתה של יונתן גלסנר מכפר אדומים שהגיע עם עוד ארבעה מחבריו לקבוצה והם דינה גבאי, רני נורדן, יובל קרצנר ושימי פתאל.

התחלנו את הטיול לקראת השעה 18:00 לאחר תיקון תקלה באחד מזוגות האופניים שנבעה מהצורך להפריד בין רפידות המעצור בגלגל הקדמי. "החצופות" שהחליטו שזה הזמן המתאים להן להיות דבוקות אחת לשנייה. בפעם הבאה מן הסתם הן תופרדנה באמצעות חתיכת פלסטיק.

מכיכר אבני חן שבקצה שדרות הראל גלשנו דרך רחוב כרמל ורחוב הדרור במדרון המערבי התלול של הר אחירם לעבר חלקו העליון של נחל כיסלון שבו עוברת גדר ההפרדה על תוואי הקו הירוק. שלא כמו בפעמים הקודמות, ויתרנו מראש על הטיפוס מערבה במעלה יער הסתדרות המורים. גלשנו מעט במורד הנחל לעבר בריכת מעין נקופה שנקרא בעבר עין נקובה. הבריכה וסביבת המעיין שופצו בשנים האחרונות  לזכרם של אורי גרוסמן (בנו של הסופר דוד גרוסמן) וחברו קוריל גולשנין, חיילי חיל השריון שנפלו ביום האחרון של קרבות מלחמת לבנון השנייה.

עין נקופה

לאחר ביקור קצר במקום המשכנו דרומה עד "צומת עץ האלון"

במורד נחל כיסלון

צומת עץ האלון

משם התחלנו לטפס בדרך (מסומנת אדום) לעבר יער הסתדרות המורים. העלייה ארוכה ומתונה אך הרכיבה בקטעים מסוימים אינה נעימה. מצע החצץ אספלט שקרן הקיימת החליטה לפזר לאורך הדרך אינו מוסיף בריאות ומקשה על הרכיבה. אפשר לומר הפיזור מיותר לחלוטין ולדעתי בזבוז כסף.

כך העפלנו במעלה הדרך תוך שעברנו בין כרמי הגפנים של יקבי ברקן. סביב כרמים הוקמה גדר רשת למניעת כניסת הצבאים אליהם. מסכנים הצבאים לא מספיק נוגסים להם את שטחי המחייה גם מגבילים ומצמצמים את האזורים בהם יכולים לנוע בחופשיות.

בחניון התצפית ביער הסתדרות המורים החבר'ה ביקשו לעצור להפסקת קפה, למרות הזמן הקצר עד השקיעה. בקשו ולא היה אפשר לסרב. לפחות נצלנו את הזמן לצילומים למזכרת.

הפסקת קפה

חברי קבוצת כפר אדומים

המשכנו הלאה במעבה החורשה. קרני השמש כבר בצבצו בין צמרות העצים.

יער הסתדרות המורים לעבר הר אדר

הגענו כמעט לגדר היישוב הר אדר ובסינגל מתפתל צמוד לה גלשנו. את סינגל זה אני מכיר היטב בקטע האחרון התלול ושיש בו דרדרת אני עובר ברגל. בקטע האחרון כמעט בסוף הסינגל חזרתי לרכב. איני יודע למה פתאום התעופפתי מהאופניים. נחבלתי קלות אבל לא נפצעתי. מגני הידיים והרגלים עשו את שלהם. אבל עוצמת הנפילה וכיוונה גרמו לכידון לשנות זווית. כדי להמשיך לרכב היה צורך בהחזרתו למקומו.

המשכנו ברכיבה בדרך עד לכביש הגישה להר אדר. לאורך שביל סלול לצדו גלשנו עד הכניסה המזרחית של מעלה החמישה. לידה גלשנו בכביש השירות לעבר גדר הביטחון ועלינו על הדרך המתפתלת במדרון הצפוני של מעלה החמישה. בחלק הראשון עברנו בין שרידי שלוש שריפות היער שהתרחשו במקום. יש אומרים כנראה הצתה מכוונת של תושבי הכפר מעבר לגדר ושמו קטנה, אנשיו אינם נמנים עם חובבי ציון וזאת בלשון המעטה.

שרידי השריפה

בעת שרכבנו בדרך זו השמש כבר הייתה בדרכה אל הים. הכדור האדום גדל והתקרב למטה. מראה השקיעה בהר, כמו תמיד, מרהיב ואפשר לומר מרגש. על פלא הבריאה אין מה להוסיף.

בעליה לעבר מעלה החמישה

באור כמעט אחרון טיפסנו במדרון לעבר מעלה החמישה עד שהגענו לכביש המוביל ליישוב נטף לא רחוק ממול להר הרוח.

מעל הכביש היורד ליישוב נטף

כאן החל קטע הרכיבה בכביש יותר נכון לומר הדהירה לעבר אבו גוש. כידוע אנו בעיצומו של חודש הרמדן וכבישי היישוב היו ריקים. תושבי הכפר נמצאו בביתם וסעדו את ארוחת האיפטר התמקיימת כל ערב בתום הצום. בדרך עצרנו עוד לראות את מראה המסגד החדש של היישוב שהוא מואר. העצירה נועדה גם לצורכי התארגנות לרכיבה בחושך.

המסגד החדש באבו גוש

הגענו למושב בית נקופה והחושך כבר ירד. למי שאינו בקיא בלוח השנה העברי נאמר שהתאריך הוא  ערב כ"ג בתמוז כלומר המולד חסר וזורח מעט מאוחר בשעות לילה. הערה זו מיועדת לציין שהתחלנו לרכב בקטע האחרון בחושך, משהו משהו. כיאה לרוכבים מנוסים הסתייענו בפנסים טובים שהאירו לנו את הדרך.

ממושב בית נקופה גלשנו לעבר נחל כיסלון במקום בו מתבצעות עבודות סלילת כביש ירושלים תל אביב וליתר דיוק סלילת הרמפה עליה יעבור כביש הגישה החדש למבשרת ציון שיהיה הכביש היחיד שיחבר את 25,000 תושביה אל העולם. קצת מוזר אבל זו המציאות. לא ברור לי אם אחרי סלילת הכביש ניתן יהיה לרכב במקום. אני מאד מקווה שכן.

לאחר רכיבה במעלה נחל כסלון פנינו לדרך המטפסת אל מבשרת ציון העוברת בשולי החורשה היפה של עצי רימון, תאנה, כליל החורש ועוד ושלא ניתן היה ליהנות ממנה בשעת חושך. בקצה דרך זו יש קטע תלול שאיני רוכב בו. אבל החבר'ה הצעירים והנמרצים עלו אותו ברכיבה. לא נותר לי להצדיע לכושרם וליכולתם. אין על הצעירים האלה.

הקטע האחרון אחרון של הרכיבה היה לאורך הדרך מעל המצוק היורד לנחל כיסלון בקטע בו רכבנו בתחילה. רך זו נמצאת למרגלות הבתים הקיצוניים של היישוב. לסיום נותר עוד קטע קצר מאוד ותלול שגם אותו עליתי ברגל. חלק מהחברים רכב את כולו או לפחות מרביתו. להצדיע שוב ליכולתם!

מרחוב הדרור גלשנו חזרה לרחוב כרמל. קודם עוד התלבטנו אם להעפיל לפסגת הר אחירם לתצפית לילה אחרונה במקום הגבוה ביותר במבשרת ציון בו נמצאים מגדל המים ואתר הזיכרון של חטיבת הראל הסמוכים לשרידי קבר השיח עבדול עזיז. ברוב קולות והוחלט לדחות את העלייה לזמן אחר. היה כבר מאוחר והשעון אמר את דברו.

זהו הגענו לנקודת ההתחלה לקראת השעה 21:00. התחושה הייתה שהיה לנו טיול יפה ועבור החברים הרגילים לרכב במדבר יהודה, הרכיבה בהר הירוק הייתה משהו אחר ושונה.

חזרתי הביתה ואני עדין עם הפנס על הראש

מסלול הטיול

הסתיים עוד טיול נחמד שכאמור נמשך  שלוש שעות והרכיבה עצמה הייתה רק שעתיים ורבע. המסלול לא היה ארוך רק 19.1 ק"מ אבל הגובה המצטבר בעליה היה 476 מ'. נקודת ההתחלה הייתה בגובה 788 מ', הנקודה הגבוהה אליה הגענו הייתה 844 מ' ואילו הנקודה הנמוכה 621 מ'.

לרכוב על אופניים אפשר וראוי בכל אזור ובכל מקום וגם בכרך. ביום רביעי 8 ביולי 2015 הנסיבות אפשרו טיול שכזה. החלטתי לצאת לטיול בתל אביב שנקודת ההתחלה היא ברמת גן.

מסלול הטיול בתל אביב, יציאה מרמת גן

בבוקר נקבעה לי פגישה במרכז תל אביב בביתו של קצין מטה בכיר לשעבר במטה הכללי. המטרה הייתה שיחה על אחד מנושאי הספר החדש שאני כותב "צבא מקרקעי ישראל" בו הוא היה מעורב בזמן שירותו בעבר.

החלטתי להגיע לתל אביב ברכיבה כדי לא להיתקע בפקקים ולחפש מקום חניה. יצאתי מוקדם בבוקר משדרות הילד במרכז רמת גן, סמוך לביתה של אמא שלי.

שדרות הילד ברמת גן בשעת בוקר

יצאתי לעבר כיכר רמב"ם המוכרת בשם כיכר אורדע והמשכתי במעלה רחוב ביאליק

ככר רמב"ם, רמת גן

עברתי לגבעתיים וחציתי אותה מצפון לדרום דרך רצועת הפארקים מול קניון גבעתים.

מול קניון גבעתיים

משם דרך רחובות הורדצקי, יצחק שדה וחשמונאים הגעתי לרחוב שינקין ממנו התגלגלתי לרחוב בעלי מלאכה לביתו של האיש.

מעל נתיבי איילון בשעת בוקר

אחרי הפגישה יצאתי לחלק השני של הטיול. לא תכננתי את המסלול ונתתי לאופניים המתגלגלים ברחובות העיר להוביל אותי. כן ממש כך.

כך הגעתי למדרחוב נחלת בנימין ומשם לשוק הכרמל.

רחוב נחלת בנימין

שוק הכרמל

המשכתי הלאה לסיבוב בשכונת נווה צדק.

שכונת נווה צדק

ברחבת סוזאן דלל בנווה צדק

בקצה רחוב שלוש חציתי את רחוב אילת

צומת רחוב אילת ורחוב שלוש

מצאתי עצמי מסתובב ברחובות שכונת פלרונטין – ממש Down Town כמו בסרטים.

שכונת פרלורנטין

שכונת פלורנטין

שכונת פלורנטין

המשכתי לעבר המושבה האמריקאית וכנסיית עמנואל

כנסיית עמנואל והמושבה האמריקאית

לאחר שעברתי אותם ומצאתי עצמי בשכונת גשר ביפו.

רחבת תיאטרון גשר, לשעבר אלהמרה

מזמן לא עברתי בשדרות ירושלים ולכן המשכתי לרכוב לאורכן ובאמצע עצרתי להפסקת אכילת סמבוסק (מלוח ולא טעים!).

שדרות ירושלים, יפו

הדרך ל"שוק המציאות" שנקרא בפי העם "שוק הפשפשים" הייתה קצרה.

שוק המציאות

שוק המציאות

לאחר סיבוב בין סמטאות השוק הגעתי לכיכר השעון וממנו גלשתי לחוף הים.

ככר השעון

רכיבה לאורך הטיילת ביום קיץ חם שברקע מגדלי העיר הנוצצים מעניינת ונעימה. גלי הבריזה העולים מהים מצננים מעט את האוויר ונותנים תחושה שלא חם אבל לח. לא וויתרתי על קטע בטיילת תל אביב ורכבתי לאורכה עד קצה מתחם נמל תל אביב.

חציתי את גשר הירקון ורכבתי מזרחה לאורך הגדה הצפונית שלו

עד המפגש של נחל הירקון עם נחל איילון – זה הנחל שאת יובליו העליונים כבר פגשתי ברכיבות בארץ מודיעין ובעמק איילון.

בנקודה זו חציתי את הירקון לגדה הדרומית והתקדמתי מזרחה על סינגל קצר (מאות מטרים, אולי פחות), פשוט ביותר וזורם (לא חוכמה זה מישור) עד מול שבע תחנות ושם פגשתי קבוצת דור העתיד של רוכבי שטח.

מול שבע תחנות

דור העתיד של רוכבי השטח

סיום הטיול היה דיווש ברחובות רמת גן חזרה לשדרות הילד.

בתמונות הרבות שהוצגו ביקשתי לשתף בשפע מראות שנקרו במהלך הטיול ואותם תעדה המצלמה, שאפשר לומר שלא פסקה לעבוד.

לסיום, ההמלצה שלי, צאו ביום קיץ לרכוב בעיר הגדולה. אם חם אז אפשר לטייל גם בשעות בין ערביים. אל תכננו מסלול, אל תתעמקו ואל חפשו תוכן ומידע. תנו לראש לנוח. תיהנו מכל רגע של רכיבה בטיול בעיר ותתענגו על המראות. צאו מהשגרה. לא תמיד צריך לגמוע קילומטרים בשטח ולטפס בגובה מצטבר רב ולטוס לאורך סינגלים. אפשר לרכוב רגוע ולחזור עמוסי חוויות.

בימי הקיץ החמים מתאים לי מאד לצאת לטיול בסביבה הקרובה לביתי בהרי יהודה. כך אפשר  בראשית הבוקר מיד לאחר זריחה לדווש מבלי "לבזבז" זמן על נסיעה לנקודת התחלה ועל מנהלות מיותרות

היום, קצת אחרי השעה 06:00 שמזג אוויר היה, אידיאלי קריר ונעים, יצאתי עם חברי עופר זינדר לטיול באחד מהרכסים של הרי ירושלים. כמו כל הרסים האחרים וכיוונו הכללי של רכס זה צפון–צפון מזרח דרום דרום-מערב והוא משתרע בין הר שמואל (נבי סמואל) מצפון לרמת גבעון ובין נחל רפאים בדרום. קו הרכס הלא הוא קו פרשת מים מפריד בין היובלים שהם חלק מאגן הניקוז של נחל שורק ממזרח ובין היובלים שהם חלק מאגן הניקוז של נחל כסלון במזרח. בחלקו הדרומי רכס זה מתפצל לשניים ועל ארחיב בהמשך.

בצפון הרכס ממוקמים הישובים בידו ובית סוריק שנמצאים מעבר לקו הירוק וממנו, הלאה נמצא היישוב מבשרת ציון המשתרע בין שני צדדי כביש 1 ובהמשך קיבוץ צובה.

עבור עופר, הרגיל לרכב בארץ מודיעין, היה זה טיול אופניים ראשון בהרי יהודה והמטרה שלי הייתה להראות לו את מכמני הנוף שלהם. טיול זה הוא כמו טעימה ראשונה וכוונתו הייתה לעורר אצלו את החשק להמשיך ולהגיע לטייל חבל ארץ זה. בסיום הטיול נדמה כי גם המטרה וגם הכוונה הושגו במלואן.

מפת המסלול

נקודת התחלה של הטיול בשכונת רכס חלילים במבשרת ציון ויתר דיוק לאורך הטיילת מעל נחל חלילים. הרכיבה לאורך הטיילת הייתה בבחינת חימום לטיול שהיה מרובה בעליות.

"עליה ראשונה", לה נדרש מעט מאמץ על הסיפתח, הייתה ברכיבה במעלה שדרת החושן מכיכר קדמוניות ועד כיכר אבני חן.

המשך הרכיבה הייתה על ציר פחות או יותר אופקי לאורך מדרכות שדרות הראל דרך כיכר חלילים, קניון הראל והגשר שמעל כביש 1.

בימים אלה, במסגרת סלילת כביש 1 החדש נכרית מנהרה מתחת להר בו עובר כביש 1 היום. עם סיום העבודות וביטול קטע הכביש בין שתי פתחי המנהרות הגשר להיהרס.  בשטח קטע הכביש שיבוטל והשטח בו מצוי הגשר יוקם מרכז חדש של מבשרת ציון שצדדיו שני קניונים (מצפון קניון הראל הקיים ומדרום קניון מבשרת שבונה בימים אלה היזם רמי לוי).

לאחר חציית גשר כביש 1 רכבנו על המדרכה לעבר מעוז ציון שהיא החלק הדרומי של מבשרת ציון. אחרי רכיבה מעבר לכיכר המעוזים הגענו לנקודה בה נכנסנו לשטח. פנינו מזרחה והתחלנו לרדת בשביל "סובב מבשרת" המקיף את היישוב ודרכו ניתן להגיע למטה לנחל שורק.

אחרי כמה מאות מטר פנינו דרומה על דרך המובילה לסאטף מסומנת ירוק והיא חלק משביל ישראל. דרך זו מתפתלת בחצי גובה במדרון המזרחי של הר חרת.

אחרי כמה מאות מטר פנינו דרומה על דרך המובילה לסאטף מסומנת ירוק והיא חלק משביל ישראל. דרך זו מתפתלת בחצי גובה במדרון המזרחי של הר חרת.

תחנת עצירה ראשונה בעין חרת. הגישה אליו בדרך מספר מדרגות מהדרך הראשית. זה כנראה מעיין עונתי שיבש בקיץ ובתחילת החורף. עוד היום לא זכיתי לראות את מימי המעיין. אולם, שרידי הבריכה והנקבה והתעלה סביבו מעידים כי היו במים.

הגענו למקום שהשמש מאירה מהצד. התצפית לעבר מערב ירושלים והכפר עין כרם מרהיבה. לא הרשינו לעצמנו לבקר במקום מבלי לצלם מכל כיוון מכל זווית.

[soliloquy id="1805"]

המשכנו הלאה דרומה על הדרך שהתפתלה בתוך כרם זיתים וממול מלווה אותנו מראה של החלק העליון של הכפר עין כרם ומרכז הרפואי הדסה עין כרם.

עין כרם

מרכז רפואי הדסה עין כרם

בפיצול דרכים פנינו מערבה והתחלנו לעלות על הדרך במדרון הדרומי של ההר ובנקודה מסוימת תוואי דרך זו היה מעל וממקביל לכביש 395 בקטע היורד מצומת איתן לצומת כרם. ממול כבר ראינו את פסגת הר איתן אליה פנינו היו מיועדים.

בנקודה מסוימת הדרך התפצלה ואנחנו פנינו ימינה בדרך הדרומית, יותר נכון לומר בסינגל הקצר שהוביל אותנו עד גרם המדרגות דרכנו ירדנו לכיכר צומת איתן.

סינגל

גרם מדרגות

חצינו את כביש 395 ועלינו לדרך המקיפה את הר איתן (מסומנת אדום במפות סימון שבילים). אורך הדרך כ-8 ק"מ אבל אנחנו רכבנו רק בחלקה.

התחלנו לרכב בקטע הדרך הסלולה בתחילה במגמת ירידה מול המרכז הרפואי הדסה ומול רכס אורה–עמינדב–הר שלמון ומתחת לו בלט המושב אבן ספיר.

סטף

מבט אל מושב אבן ספיר

אחרי צומת הכניסה לסטף פנינו מערבה בדרך. התחלנו לטפס בארבע עליות נחמדות. שיפוע בהן מתון והן שימשו כהכנה לקראת ההמשך.

המשך הדרך בתוואי נוח ואפילו מעט ירידה קלה שבדיווש בה היה במהירות הגבוהה מהממוצע.

זהו הגענו לנקודת הטיפוס במעלה הנקרא "מעלה לבלב". איני יודע מה מקור השם וניסיון לברר את העניין העלה חרס.

הדיווש במעלה הלבלב שאורכו כ-2 ק"מ, אולי קצת יותר הוביל אותנו לפסגת הר איתן מדרום.

במעלה זה שתי עליות קצרות אבל עם שיפוע תלול מאד, בין 12% ל-15%.

רכבנו בקצב איטי ומדוד ללא הפסקה.

מטפסים

מעלה לבלב

הגענו לפסגת הר איתן שגובהה כ-775 מ'. פסגה זו היא משטח ישר ויש בו תצפית מרהיבה ומלאה של 360⁰. אין טעם לפרט. מומלץ להגיע למקום בכל שעה ולהזדהות באמצעות מפה.

מעט דרומה לפסגה מצויים שרידי הכפר הנטוש אל-לוז שנכבש במסגרת "מבצע אל ההר" בקרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות. אחריה הוקם במקום היישוב לוזים שיושב על ידי עולים מתימן שעלו במרבד הקסמים. מיקום היישוב על פסגת ההר קירח לא התאימו אז ליישוב שפורק זמן קצר אחרי הקמתו.

כמובן שעצרנו לתצפית ולצילומים למזכרת. בלי זה אי אפשר!

פסגת הר איתן

הגיעה הזמן להתקדם והתחלנו לגלוש מהפסגה לכיוון צפון. עוד עצירה לתצפית לעבר קיבוץ צובה ונחל צובה.

נחזור רגע להתחלה בה ציינתי שחלקו הדרומי של הרכס שלאורכו רכבנו היום מתפצל לשניים. נחל צובה החוצה אותו לאורכו מפריד בין רכס הר חרת במזרח ושלוחת צובה במערב.

הר חרת ושלוחת צובה

לאחר התצפית גלשנו בדרך למטה ועברנו בחורשת אקליפטוסים. מי שמכיר ומי שיודע האקליפטוס אינו שייך לחורש הים התיכוני. זה עץ שיובא מאוסטרליה בשלהי המאה -19 לייבוש הביצות וזה עץ אותו נטעה קק"ל בשנות החמישים במסגרת ייעור ביטחוני ובעיקר הסוואת מחנות צה"ל ודרכים סמוכות לגבול. בחורשת האקליפטוסים היה קיים מחנה צבאי שנבנה בראשית שנות ה-50 וניצל את עיי הכפר הפלסטיני סטף. מחנה זה נקרא מחנה ל"ה על שם מחלקת הפלמ"ח שנטבחה בדרכה לסייע לגוש עציון בינואר 1948. בחניון בו נמצא המחנה עצרנו להפסקת תה ותמרים כמקובל בכל טיול

חניון במחנה הל"ה

מחנה הסטף היה מחנה הבית של יחידה 101 המפורסמת שהוקמה ביולי 1953 והייתה שייכת פיקודית וארגונית למחוז ירושלים. אני מניח שלא צריך להזכיר מי היה מפקדה ומה היו מעלליה. יחידה זו לא האריכה ימים ובתחילת שנת 1954 פורקה, מספר חודשים בלבד אחרי הקמתה. מורשת היחידה שחייה היו קצרים יישארו כנראה לנצח ויש רבים המתרפקים עליה אחרי פירוק יחידה 101 המחנה נשאר ושימש את פלוגת השריון הסודית שהגנה על ירושלים עד מלחמת ששת הימים. למי ששכח, על פי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן מ-1949 אסור היה להחזיק בירושלים נשק כבד. אבל להפקיר את העיר, שהיא בירת המדינה אי אפשר היה. מה עשה צה"ל הקים את היחידה שחנתה מחוץ לעיר ובקרבתה. היחידה "נחשפה" במלחמת ששת הימים עת הייתה שותפה עם הכוחות שפעלו לכיבוש חלקה המזרחי של העיר. אחרי מלחמת ששת הימים המחנה המשיך להתקיים ושימש יחידות מהמערך הלוגיסטי של פקוד המרכז ובין היתר את יחידת הקבורה הפיקודית. המחנה פורק סופית בשנות ה-80 והיחידות שחנו בו הועברו למחנה בית זית הסמוך שאף הוא נעזב בשנות ה-90' ועומד נטוש עד ימינו. מערכת הביטחון מסרבת להעביר את שטחו לשימוש אזרחי. המעוניין לדעת למה יפנה אלי ויקבל את התשובה.

אחרי הפסקה ירדנו במורד הכביש דרך חניון הסטף לכיכר צומת כרם ונכנסנו נכנסתי לדרך מקבילה ומעל לנחל צובה.

במעבר הצר בין הסלעים חצינו את הנחל וטיפסנו בדרך בין המטעים לקיבוץ הנמצא ברום הרכס בצמוד לתל צובה. אזכיר שוב, בתל זה נמצאים שרידי מצודה צלבנית בלמונט (ההר היפה) שהיא חלק ממערך מצודות לאורך הדרך מירושלים למישור החוף. המקום מזוהה גם עם צובה המקראית ממנה הגיע אחד מנאמני דוד המלך יגאל בבן נתן. עד 1948 נמצא במקום הכפר הפלסטיני סובה שנכבש סופית בקרבות עשרת הימים ביולי שנה זו. מיד עם תום המלחמה הקימו חיילים משוחררים במקום את הקיבוץ פלמ"ח צובה.

בסיום העלייה הגענו לדרך החוצה את קיבוץ צובה ועקפנו ממערב את מפעל הזכוכית. המשכנו צפונה בדרך ממערב לתל צובה בדרך החוצה את שלוחת צובה. עוד עלייה נחמדה בקצה הכרם והמטה ובסיומה הגענו למעוז ציון. גם הפעם, כמו בכל הזדמנות ברכיבה בקטע זה מרשים הוא מראה הרכס ממול המקבץ היישובי הכולל את עין נקובה ועין רפה, אבו גוש ומעליהם בית נקופה, קריית ענבים ומעלה החמישה. כמובן שאי אפשר לפסס את כביש 1 והעבודות המתבצעות בו

הקטע האחרון של הרכיבה היה ברחובות מעוז ציון המוכר גם בשם העממי הקסטל והלאה בשדרות הראל חזרה לנקודת ההתחלה ליד בייתי.

המסלול במפת שביל נט

תצלום אוויר

הסתיים טיול שאורכו קצת יותר מ-23 ק"מ, שנמשך בערך ארבע שעות, הטיפוס המצטבר 477 מ' (על פי תוכנה אחרת 550 מ')