יער אשתאול בגבעות השפלה אותן חצתה דרך בורמה8 ביוני 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 23.6 ק"מ טיפוס-מצטבר: 450 מטר גלריית תמונות

 

ביום רביעי (8/6/2016) יצאנו לטיול ביער אשתאול. הרעיון לטיול עלה בשיחה טלפונית עם עמית ליננברג שהציע שנצא מוקדם בבוקר מהיישוב אשתאול, בו הוא מתגורר, לסיבוב של כשלוש שעות ביער אשתאול. הרעיון מצא חן בעייני. מזמן לא טיילתי באזור. תוך כדי עיון במפה חשבתי על  המסלול שיהיה סיבוב נגד כיוון השעון. גם על שם המסלול חשבתי "בין קודקדי משולש המצפים ביער אשתאול – מצפה אשתאול, מצפה שער הגיא ומצפה הראל". הרעיון היה נחמד אבל בדיעבד לא זה היה המסלול ועל כך יפורט בהמשך.

 

מאחר ומזג האוויר היה צפוי להיות חם מאד, קבענו שנצא לדרך עם אור ראשון בשעה 05:15. את הרעיון של טיול זה ניסיתי "לשווק" לחברים. ברשת הקבוצתית כתבתי "הנה הצעה מעכשיו לעכשיו לאלה שרוצים ויכולים ונחשבים אולי למשוגעים כמוני: לצאת מחר בשעה 05:15 מהיישוב אשתאול לסיבוב באזור עד השעה 08:00. מי ירצה להגיע?" ידעתי שהסבירות שיצטרפו אלינו תהייה נמוכה. חבר צלצל ואמר שאני גורם ליצר הרע אצלו לומר לי שיגיע, אבל השכל וההגיון אמר לו בצער "לא". בשעת ערב מאוחרת צלצלה אלי אורנה ניצן והביעה את רצונה להצטרף. יופי ידעתי שנהייה בטיול שלושה אנשים.

 

כמתוכנן בשעה שנקבעה יצאנו לדרך וזה היה מסלול הטיול.

מסלול הטיול

 

יער אשתאול משתרע על פני כ-12 אלף דונם בצפון שפלת יהודה. היער נטוע במדרונות של גבעות נמוכות המתנשאות לרום של עד כ-350 מטרים מעל פני הים. הגבעות בנויות סלעי קירטון רכים ומדרונותיהן תלולים למדי. רק העמקים הצרים שבין הגבעות מעובדים. חלקו המזרחי של היער גובל בכביש 38, המציין את הגבול בין השפלה להרי ירושלים, הבנויים גיר קשה. בצפון תוחם את היער בכביש תל אביב-ירושלים (כביש 1), בדרום תוחם אותו כביש 44 ובמערב כביש 3.

מיקום מרחב הטיול בשפלה

 

מפת קק"ל של יער אשתאול

מפת קק"ל של יער אשתאול

 

קק"ל החלה בנטיעת יער אשתאול בשנות ה-50' של המאה ה-20. הנוטעים הראשונים היו עולים חדשים שהתיישבו במושבי הסביבה. עץ היער העיקרי הוא אורן ירושלים, ובנוסף כוללות הנטיעות גם מיני עצי מחט אחרים וחלקות איקליפטוס. קק"ל מטפחת ביער אשתאול כ-160 דונם עצי זית ועצי חרוב נושאי פרי. קק"ל הכשירה בו דרכי נוף מסומנות לכלי רכב פרטיים ושילטה את אתריו המרכזיים. בצד דרכי היער פזורים חניונים רבים לפיקניק. בתחום היער עוברים גם שביל ישראל ושביל האופניים מים לי-ם, המחבר בין תל אביב וירושלים. יער אשתאול נמצא באזור שהיה נחלתו של שבט דן. פזורים בו שרידי גיתות קדומות חצובות בסלע ובתי בד עתיקים, בצד חורבות מהתקופה הביזנטית. במלחמת העצמאות עברה כאן דרך בורמה שבה התנהלו השיירות שהובילו אספקה לירושלים הנצורה. ועל כך יורחב בהמשך 

 

מרבית המטיילים בכלל והרוכבים בפרט מכירים את יער אשתאול כריאה ירוקה במרכז הארץ שנגישה לכול.

מסלול הטיול ביער אשתאול

 

אולם, בשני העשורים הראשונים אזור זה היה אזור ספר בפתח פרוזדור ירושלים מול הקו הירוק.

אזור הטיול מול הקו הירוק משנת 1949 עד 1967

 

למעשה חלק ממסלול הטיול היום היה מעבר לקו הירוק כפי שניתן לראות מהמפות של Googel שמתעקשת להמשיך ולסמן אותו עד ימינו אנו. להזכיר שלא נשכח!

מסלול הטיול ביחס לקו הירוק

 

ברבע האחרון של המאה ה-19 וכנראה מאות שנים קודם לכן האזור היה ריק מיישובים וזאת בגלל איכות הקרקע של הגבעות שאינה מתאימה לחקלאות. זו הייתה התמונה היישובית כפי שניתן ללמוד ממנה ממפת הקרן לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

 

בפינה הדרום מזרחית של אזור יער אשתאול נמצאו עד מלחמת העצמאות שני הכפרים אשוע ואיסלין.

 

מסלול הטיול התחיל ביישוב אשתאול.

אשתאול, מושב בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. שמו של היישוב כאחת מערי שבט דן. באזור זה כנראה פעל שמשון, בין צרעה לאשתאול. היישוב הוקם, עם שאר פרוזדור ירושלים בתום מלחמת העצמאות, על קרקעות הכפרים הערביים אישוע ועיסלין שנכבשו במבצע דני על ידי חטיבת הראל, ותושביהם עזבו ולא הורשו לחזור. היישוב נועד להיות חוליה ברצף התיישבותי בין מרכז הארץ ובין ירושלים. גרעין המייסדים הראשון עלה לקרקע בחודש דצמבר בשנת 1949, והורכב רובו ככולו מעולים יוצאי תימן. בתחילה, הם התפרנסו מעבודות ייעור שסיפקה להם הקרן הקיימת לישראל. בשלב מאוחר יותר נרתם ארגון הג'וינט בארץ, וסייע לתושבי המקום לפתח את ענפי החקלאות, ובכלל זה הלול. בסוף שנות ה-90 בוצעה הרחבה במושב, במסגרתה נקלטו כ-100 משפחות חדשות שבנו את ביתן במגרשים ששווקו על ידי מינהל מקרקעי ישראל. כיום גרים במושב מעל 200 משפחות ובתי-אב המנהלים חיי קהילה ערים. תושבי אשתאול מתפרנסים מענפי חקלאות מסורתיים, לולי מטילות, תיירות פנים, ומגוון מקצועות חופשיים בהם עוסקים תושבי המושב וההרחבה.

 

 

יצאנו מהצד המזרחי של היישוב ורכבנו על דרך העפר המקבילה על כביש 38. הרכיבה בקטע זה לא נעימה ואפילו מסוכנת מאחר ונעות בה משאיות המשנעות עפר במסגרת העבודות הסלילה של הכביש.

קטע המסלול במקביל לכביש 38

 

בשלב מסוים מצאתי את עצמי לבד. התקדמתי לעבר מושב מסילת ציון ושם פגשתי את אורנה ועמית. המשכנו ונכנסנו לתוך היישוב.

 

מסילת ציון הוא מושב עובדים משתייך לתנועת המושבים בתחום המועצה אזורית מטה יהודה. היישוב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן ככפר עבודה. שמו של היישוב סמלי ובהיותו סמוך לדרך בורמה, הוצע על ידי זאב וילנאי ומבטא את פריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות ומבוסס על הפסוק:"למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט…עברו עברו בשערים פנו דרך העם, סולו סולו המסילה סקלו מאבן, הרימו נס על העמים…אמרו לבת ציון הנה ישעך בא" (ישעיה ס'ב, א'-י'ב). גם הוא כמו אשתאול הוקם, עם שאר פרוזדור ירושלים בתום מלחמת העצמאות. לאחר הקמתו עזבו המייסדים ובמקומם באו עולים מקוצ'ין שבהודו. גם הם כמו המייסדים טיפחו את השדות המקיפים את המושב וניסו להתפרנס מחקלאות וממשקי בעלי חיים ובעיקר לולים. עם זאת, במרוצת השנים, נטשו רבים מתושבי המושב את עבודת החקלאות. כיום, ניתן למצוא במושב כמעט רק תושבים העוסקים במקצועות חופשיים ועצמאיים. קרבתו של המושב לירושלים ולתל אביב הופך אותו לפופולארי במיוחד עבור הייטקיסטים, רופאים, עורכי דין, עובדי הוראה, אנשי מכירות וכדומה.

 

מקור המפה אוסף מפות של פרופ' אלישע אפרת

 

המשכנו וחצינו את היישוב ונכנסנו לתחום נחל מאיר שראשיתו באזור בית מאיר בהרי יהודה ובהמשך מצטרף לנחל שורש ושניהם מתחברים אל נחל נחשון שבהמשך מצטרף לנחל איילון. במילים פשוטות טיפת גשם שאינה מלחלת באדמה תמצא עצמה מגיעה לים בשפך הירקון בחוף רידינג.

אחרי שיצאנו מתחום המושב עצרנו רגע לצלם ולדבר על הצמחייה.

 

יצאנו לדרכנו ואני נשארתי רגע מאחור לצלם את "שיירה".

השיירה בדרכה

 

 

המשכתי ופתאום אני לבד על הדרך. החברים פנו שמאלה לדרך על הגדה המזרחית של נחל מאיר ואני המשכתי לדרך על הגדה המערבית שלו. למעשה מכאן התחיל קטע של הטיול שלי לבד כפי שמוצג במפה.

קטע המסלול שרכבתי לבד

 

המשכתי מערבה ובנקודה שאפשר היה לחצות את הנחל חציתי והתקדמתי לעברם. לא ראיתי לא שמעתי. עליתי על הדרך לכיוון מזרחה בתוואי דרך בורמה עליה יפורט בהמשך. בשיחה טלפון קבענו שנפגש במצפור שער הגיא. טעות שלי בבחירת הדרך הובילה אותי למרגלות המצפור. הצטערתי שפספסתי. טוב, בלית ברירה הבנתי שעלי להתקדם לבד. גם טוב יצא מזה. רכבתי במורד נחל נחשון לכיוון מערב שמזמן מזמן לא עברתי בה. שמחתי על ההזדמנות הבלתי מתוכננת. הבנתי שלפי המסלול שקבענו אני צריך לעלות למעלה. טיפסתי על הגבעות והתחברתי לדרך היורדת ממצפור שער הגיא והקדמתי עד עין חילה. עצרתי שם וחיכיתי לחברים.

 

מסלול הטיול ממסילת ציון לאורך נחל מאיר, דרך בורמה, לרגלי מצפור שער הגיא, במורד נחל נחשון, טיפוס לגבעות עד עין חילה.

 

ישבתי בחניון בצומת הדרכים.

חניון עין חילה

 

נהניתי ממראה הכרמים בנחל מאיר באמצע יער קק"ל.

כרמי נחל מאיר

 

החברים הגיעו והצטרפו להפסקה. החלטנו שמעתה בכל פנייה הם יעצרו ויחכו לי. יצאנו לדרך והתחלנו לטפס בדרך לכיוון נווה שלום.

ביציאה מהחניון

 

בעליה לעבר נווה שלום

 

עלינו בדרך והגענו לשרידי רצפת פספס לצד הדרך ממזרח לנווה שלום

רצפת הפסיפס בצד הדרך

רצפת הפסיפס

 

תלמידי ביה"ס נווה שלום, יהודים וערבים, הם שחשפו את שני שטיחים של רצפות פסיפס המעוטרים בצלבים בגווי אדום-שחור. החפירה הקהילתית-חינוכית נערכת בהדרכת מרכז ארכיאולוג ירושלים של רשות העתיקות ביער קק"ל, רצפת הפסיפס מעוטרת בצלבים. ככל הנראה מדובר ברצפת כנסייה/מנזר מהתקופה הביזאנטית. במרכזו של השטיח המרכזי אשר נחשף (3X3) מדליון ברדיוס של כמטר ובו צלב גדול בגווני אדום-שחור. ריצפה זו של האולם המרכזי מעוטרת בשוליה בדגמים גיאומטריים עם צלבים קטנים באותם גוונים. מדובר במכלול של כנסייה/מנזר מהתקופה הביזאנטית המצוי על ראש גבעה הצופה על עמק איילון על הדרך הראשית לירושלים. הרצפה נמצאת בין העצים. המקור: מפת עמוד ענן

 

המשכנו בדרך

 

 

רכבנו בעצם על קו פרשת המים של גבעות יער אשתאול

 

הגענו לצומת הסרפטינה שבדרך בורמה.

 

דרך בורמה' נפרצה בחודשים מאי-יוני 1948 בשטח הגבעות שהיה בתחום ישראל באזור שמדרום ללטרוןדרך בורמה התחילה ממזרח לכפר דיר מוחסין (היום מושב בקוע) לצד הכביש ממסמיה ללטרון (היום כביש 3). הדרך טיפסה על גבעות השפלה סמוך לכפרים בית ג'יז (היום קיבוץ הראל) ובית סוסין (היום מושב תעוז)הדרך התפתלה ועלתה לרכס ממזרח לבית סוסין. לאחר שחצתה את קו הרכס הדרך גלשה במורד מזרח לעבר כביש הר טוב – באב אל ואד (כביש 38 בין צומת שמשון ושער הגיא). לאחר חציית הכביש הדרך טיפסה לעבר בית מחסיר (היום מושב בית מאיר ושמורת המסרק). משם המשיכה לסאריס (היום מושב שורש ושואבה). שם התחברה הדרך לכביש לירושלים דרך אבו גוש.
שם הדרך: חטיבת הראל קראה לדרך "דרך הראל" או "דרך הגברושים" (על שם גבריאל רפפורט שפיקד על פעולת הפריצה של הדרך להלן). חטיבה שבע ביקשה לקרוא לה "דרך שבע" על שם החטיבה ולכבודו של שלמה שמיר, המח"ט שגילה אותה (לשיטתם). שם נוסף היה "דרך הג'יפים". אולם העיתונאי קנת בילבי נתן לה את הכינוי "דרך בורמה", על שם הדרך שנפרצה במזרח אסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה בידי צבאות ארצות הברית ובריטניה, שעקפה את האזור שבשליטת היפנים, ושימשה להעברת אספקה לצבא סין.

 

 

הרקע לפריצת הדרך – במהלך החלק הראשון של מלחמת העצמאות (מ-29 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948) הצליחו הכוחות הערבים המקומיים להשתלט על גבעות שחלשו על כביש הגישה לירושלים מ"באב אל וואד" (שער הגיא) ועד הקסטל וירו על כלי רכב ישראלים שניסו לעבור בכביש, שהיה עורק התחבורה היחיד שקישר את ירושלים ומישור החוף. למעשה, הם הטילו מצור על היישוב היהודי בירושלים. השיירות לירושלים, שהכילו נשק ומזון ספגו אבדות כבדות, ובמקרים רבים אף לא הצליחו להגיע ליעדן. במהלך מבצעי נחשון, הראל ומכבי נתפסו הכפרים הערביים בתווך שבין שער הגיא וירושלים והדרך נפתחה לכל ארכה. תחנת המשטרה בלטרון הייתה תפוסה בתקופה זו על ידי כוחות בריטיים. אור ל-15 במאי 1948 נטשו הבריטים את תחנת המשטרה בלטרון וזו נתפסה על ידי כוחות פלמ"ח הראל, לאחר שהועברה שיירת אספקה נסוגו כוחות הפלמ"ח ושבו ועלו למשטרה בלילה הבא. אולם בליל ה-18 במאי נתפסה המשטרה על ידי כוחות הלגיון, שפלשו מירדן. מנקודה זו ואילך נכשלו כל ניסיונות הצד הישראלי לתפיסת הנקודה השולטת על הציר לירושלים. הצורך ההולך וגובר באספקה חדשה של ציוד לחימה ומזון בחלקים היהודים של ירושלים החלישו מאוד את החזית היהודית בעיר, והיה חשש גדול שירושלים כולה תיפול לידי הלגיון הירדני. "פקק לטרון" מנע אפשרות להעביר ציוד ונשק לעיר ונוצר צורך דחוף בדרך נסתרת עוקפת.
פריצת הדרך והתעבורה בה – ב-21 במאי 1948 הוחלט על מציאת דרך עוקפת נסתרת. לא ברור מי מצא את קטע המעבר שדרכו תיסלל לימים דרך בורמה, הגרסה הרווחת מספרת על שלושה לוחמי הגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-הראל, אריה טפר, יאיר מונדלק ושלמה בן שלום ששהו בקיבוץ קריית ענבים והיו חייבים לרדת לשפלה. בליל ה-27 במאי הם ניווטו בדרך מסאריס (שורש) ועד חולדה, הם עשו זאת ברגל ובחשיכה וכך לא התגלו על ידי שוכני הכפרים שבדרך (כלומר בית ג'יז ובית סוסין כיוון שבית מחסיר ודיר מוחיסין, כבר נכבשו במבצעים קודמים) אך גם על פי עדותו של אריה טפר הם הלכו בדרך לא דרך, ואת הדרך המוכרת היום, גילה משה (מוסה) אשד שהיה בכלל לוחם מחטיבת הנגב שנקלע לירושלים ורצה לרדת חזרה ליחידתו, ושני לוחמים שיצאו עמו בליל ה-28 במאי. משה אשד, אשר היה מומחה לג'יפים, זיהה שזאת דרך שבה יכולים לעבור ג'יפים בדרך לירושלים והוא מיהר לדווח על כך למפקדה. בינתיים, ב-25 במאי התרחשה התבוסה הגדולה במבצע בן נון א', לכיבוש לטרון. כלקח מפעולה כושלת זו הוחלט לכבוש את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, פעולה שהסתיימה בהצלחה ב-26 במאי. כך נפתחה אפשרות לעבור בדרך מקרית ענבים ועד חולדה באמצעות ג'יפים. בלילה שבין ה-29 במאי וה-30 במאי יצאו 11 חברי פלמ"ח וביניהם שלמה שמיר מפקד חטיבה 7, שהיה מהנדס במקצועו, וסיירי הפלמ"ח עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש") בג'יפ מכיוון חולדה במטרה לבדוק אם ניתן להגיע עד אחרי שער הגיא בתוואי היוצא מדיר מוחיסין והאם ניתן להרחיבו עבור תנועת משאיות. ג'יפ שני יצא לסיור מקריית ענבים, ללא תיאום מראש, ובו אליהו סלע (המכונה "רעננה"), קצין המבצעים של הראל. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח כאשר אלו שהגיעו ממערב נמצאים בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו ממזרח נמצאים בסופה. למעשה, 8 ק"מ (ארבעה ק"מ לכל כיוון, כלומר ממערב: מדיר מוחיסין ועד העלייה וממזרח: מבית מחסיר ועד העלייה) מתוך 10 הק"מ של הדרך היו עבירים ללא קושי מיוחד עבור ג'יפים. הבעיה הייתה לגשר על קטע העלייה של שני ק"מ.
בינתיים, על מנת לא לאבד זמן, נשלחה שיירת ג'יפים נושאי קמח ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד להיכן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם, צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות ממחנה ביל"ו ליד כפר ביל"ו ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון היו מגיעות עד לאותו מקום שאותו צריך היה לעבור ברגל שם היו מעמיסים הכל על גבם של סבלים, חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מנמל תל אביב. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, פרדות וגמלים כשבמקביל מתבצעות העבודות ההנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך. לאחר גילוי המעבר החלו חיל המהנדסים ועובדים מסולל בונה להכשיר את הדרך, בגלל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. חלק ממאמצי הפריצה נעשו באמצעות חומרי נפץ, דבר שגרר הפגזות ארטילריות לעבר הפורצים וחייב את הכוחות הישראלים לאבטח את העבודות. בעבודות הפריצה והסלילה נעשה גם שימוש בציוד מכני הנדסי דוגמת דחפורים ומדחסים כדי להכשיר את הדרך במהירות המרבית. בשלב הראשון הדרך הייתה עדיין קשה למעבר והתבצעה בעזרת כלי רכב מתאימים, אך בהמשך המלחמה שופצה הדרך. על העלייה הונחו רשתות כדי לאפשר מעבר משאיות והיו משאיות שנדחפו באמצעות טרקטור בעליה.
שיירת המשאיות הראשונה עברה בדרך ב-10 ביוני 1948 ובכך למעשה ביטלה את חשיבותו של "פקק לטרון" ושחררה את ירושלים מהמצור. יממה לאחר מכן נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה. לפי ההסכם נמנעו פעולות סלילה של דרכים חדשות וכמו כן נאסרה הובלת תחמושת לירושלים. ב-14 ביוני אישר האו"ם את קיומה של דרך בורמה. אולם נציגי האו"ם לא ידעו שהדרך אינה מגיעה רק עד שער הגיא אלא עוקפת את שער הגיא וממשיכה עד בית מחסיר. לפיכך, התאפשרה הובלת מזון דרך נקודת הביקורת של האו"ם בשער הגיא ללא מפריע והובלת תחמושת נעשתה בדרך שעקפה את שער הגיא והתחברה אל הכביש הראשי בבית מחסיר. באוקטובר 1948 נכבש הרכס שמדרום לדרך בורמה, במבצע ההר, דבר שאפשר את סלילת "כביש הגבורה" (בתוואי כביש 44 מצומת נחשון לצומת שמשון וכביש 38 עד שער הגיא), דרך זו שימשה ככביש הראשי לירושלים עד 1967. למעשה שימשה דרך בורמה באופן פעיל כחצי שנה בלבד, אך היא הצילה את העיר ירושלים וחסכה הקזת דם בניסיונות החוזרים ונשנים לכיבוש לטרון.

 

מהתמונות להלן מארכיון התמונות של עמותת דור הפלמ"ח ניתן להתרשם מהאזור כפי שנראה בזמן מלחמת העצמאות בשנת 1948, מסלילת הדרך והתעבורה בה.

 

 

במקביל ל"דרך בורמה" הוקם "מפעל השילוח" (קו צינורות עם שתי תחנות שאיבה, שעקף את לטרון מבריכה ליד חולדה ועד שער הגיא), שאיפשר הזרמת מים לירושלים הנצורה, ואשר תוכנן על ידי מהנדס המים שמחה בלאס ובוצע על ידי חברת "מקורות". הצינורות ששימשו לצורך המפעל נרכשו על ידי בלאס בסוף 1945 נרכשו ע"י שמחה בלאס במימון בנק לאומי בבריטניה. הצינורות שימשו הבריטים לקווים שהזרימו מים לכיבוי שריפות בבליץ הגדול של הנאצים במלחמת העולם השנייה. באין קונה (הרכישה לא אושרה על ידי המוסדות) שילם בנק אנגלו פלשתינה (בנק לאומי) בעד הצינורות והם היו משועבדים לו. מספר ימים ארכה ההתדיינות בין הגורמים השונים (הבנק, האוצר, עירית ירושלים וחברת "מקורות") על התשלום בעד הצינורות, עד שהם שוחררו מן השעבוד וניתן היה להתחיל בעבודה.

 

לפני שעזבנו הנצחנו את הביקור בראש מעלה הסרפרטינות

בראש מעלה הספרטינות

 

המשכנו דרומה לעבר אחד המצפים בדרום יער אשתאול.

עצירה בחניון

 

כדרכם של מצפים שקק"ל הכשירה גם גם התמונה הייתה חלקית כפי שמעידות התמונות.

 

 

יצאנו מהצפה לחלק האחרון של הטיול בירידה לעבר היישוב אשתאול.

לקראת הקטע האחרון של הטיול

הקטע האחרון של הטיול בירידה לכיוון אשתאול

 

תוך כדי הגלישה במורד יכולנו להתענג ממראות היער.

למול רכס כרמילה

במורד הדרך

למול היישוב אשתאול

 

נכנסנו בשערי אשתאול בערך בשעה 09:00 ושם הסתיים הטיול. אז כבר היה חם מאוד. אפשר לומר לוהט. הטמפרטורה הייתה 38 מעלות צלזיוס.

 

אפילוג

טיול זה נמשך כשלוש שעות ושלוש רבעי שעה, קצת יותר זמן ממה שתוכנן. עצרנו בטיול במשך שעה ויותר.

 

אולי במחשבה שנייה, לא היה רצוי לצאת ביום חם שכזה. במחשבה שלישית לא הייתה בעיה. היינו מצוידים במים והתאמנו את המסלול לשעת הסיום הצפויה. לא בדיוק עמדנו בזה.

 

הצטערתי שכמעט מחצי מהמסלול רכבתי לבד. זה לא היה מתוכנן! וזה גם לא רצוי. הסיבה לכך הייתה גם איבוד החברים ששכחו להמתין לי בצמתי הדרך וטעות שלי בבחירת הדרך עולה למצפה שער הגיא. בסופו של דבר התגברנו על הנתק. זה לא היה נורא כל כך.

 

שמחתי שיכולתי לטייל באזור שאני מכיר ואוהב. שוב נזכרתי באירוע הדרמטי שהתרחש באזור זה בזמן מלחמת העצמאות  –  יצירת דרך חלופית לירושלים הנצורה על מנת לעקוף את "פקק לטרון". לא שכחתי שאזור זה היה עד 1967 אזור ספר. היום יער זה הוא אחד מהריאות הירוקות של מרכז הארץ החביבות ואהודות.  

 

 

השאר תגובה