מגוש זבולון, דרך פיתול נחל ציפורי אל הרדוף וחזרה דרך גבעות חורש קריית אתא1 באוגוסט 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 30 ק"מ טיפוס-מצטבר: 400 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

טיול זה אליו יצאנו ביום שישי (29/7/2016) הוא "טיול השלמה" לקטעים האחרונים של שני טיולים קודמים באזור שנעשו בשבועות הקודמים: הראשון, בין גבעות אלונים-שפרעם ולאורך נחל ציפורי והשני עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא

 

היוזמה לתכנון הטיול נבעה מהמחשבה שמתעוררת אצלי כמעט אחרי כל טיול, האם אני מכיר היטב את האזור בו רכבתי והאם מציתי את כל מה שהוא מציע. גם במקרה זה התברר שישנם עוד מקומות באזור שלא הגענו אליהם, שישנן עוד דרכים מעניינות ומשעולים נסתרים שטרם דוודשנו בהם. גם לא העפלנו כל הפסגות או הרכסים מהם מתאפשרת תצפית טובה. המסקנה הייתה שכדאי לחזור לטייל באזור זה שוב ולהפנים אותו בידע ובזיכרון.

 

היום היינו חבורה מצומצמת. יצאנו לדרך חמישה: משה כץ וצביקה אסף (קיבוץ אפק), יואל יפה (קיבוץ בית השיטה), אלי שחר (קיבוץ תל יצחק) ואני (קיבוץ מבשרת ציון). עוד לפני מחצית המסלול צביקה עזב בגלל אילוצי לו"ז. ידענו את זה כבר קודם. נשארנו ארבעה.

 

מסלול הטיול 

מסלול הטיול היה מעגלי. יצאנו ממבואות הדרומיים של קריית אתא מזרחה ולשם חזרנו.

 

מסלול הטיול

 

השטחים הפתוחים, החורש והמטעים והיישובים במרחב הטיול

מרחב הטיול, הפינה הדרום מערבית של הגליל התחתון

 

אזור הטיול בפינה הדרום מערבית של הגליל התחתון

מרחב הטיול משתרע בשוליים של מטרופולין חיפה

 

אזור הטיול בשולי מטרופולין חיפה

 

מרחב הטיול בשלהי המאה ה-19, מיושב בדלילות מעל הביצות בשפך הקישון 

בעבר טרם מלחמת העצמאות והשנים אחריה, היה עורף של קריות המפרץ בספר הפנימי של הגליל התחתון

מרחב הטיול בשנותיה הראשונות של המדינה

האזור הגאוגרפי של הטיול כמעט כולו במערב גבעות אלונים – שפרעם ומיעוטו השוליים המזרחיים של מישור מפרץ חיפה

 

אזור הטיול בגבעות אלונים – שפרעם

 

אזור גבעות אלונים–שפרעם מתנשא לגובה ממוצע של 200 – 300 מ' מעל פני הים. מבחינה גאולוגית אזור זה הוא המשך של רמת מנשה. גבעות אלה בנויות מסלע גיר קרטון לבן ורך מגיל האיאוקן (גיר גאולוגי "צעיר",  60 מיליון שנים) ונטויות בשיפוע נוח משוליהן המזרחיות ( 280 – 300 מ') אל המערב (180 – 200 מ' המסלע הגבעות הוא רך אינו עומד בתהליכי סחיפה ולכן יצרו בו את מערכות הנחלים נוף מתון למדי של גבעות מעוגלות, מדרונות בעלי שיפועים מתונים ועמקי נחלים רחבים). בצד המערבי הגבעות תחומות במתלול שנוצר משקיעתו של מישור חוף מפרץ חיפה. במתלול זה חפרו הנחלים עמקים צרים ותלולים. את גבעות הקרטון הלבנות של אזור אלונים – שפרעם מכסה קרום נוקשה המכונה נארי. קרום זה אוטם את הקרקע ומונע חלחול. לכן, אזור זה של הגליל התחתון נחשב אזור ירוד מבחינה חקלאית. מאידך, התפתח בגבעות אלה יער צפוף של עצי אלון תבור. מרבית שטחו של אזור זה מנוקז על ידי נַחַל צִיּפוֹרִי  שאורכו 32 ק"מ מתנקז אל נחל קישון ועל כך יורחב בהמשך. נחל אבליים מנקז את צפון האזור אל עבר נחל נעמן.

 

 

 

 

חמשת קטעי המסלול והמקומות לאורכם

 

הקטע הראשון החל ממתחם תחנת דלק סונול "מבואות אתא" על כביש 780 בקצה הדרומי של העיר. רכבנו מזרחה לעבר כפר מכבי ורמת יוחנן ולא התעכבנו בהם. המשכנו מזרחה חצינו את כביש 70.

הקטע הראשון של מסלול הטיול

 

לאחר שעברנו את כפר מכבי חלפנו ליד שער הכניסה של קבוץ רמת יוחנן.

 

שער רמת יוחנן

 

פנינו לעבר חוות הצופים. לי היה חשוב ומעניין להיכנס אליה. בחווה זו שהייתי כחניך בקורס מדריכים של שבט צופי רמת גן בעת שהייתי חניך בכיתה ט' בחורף תש"ל (1970). נסינו להיכנס אליה אבל היה שער הכניסה הסגור. עקפנו מבחוץ אבל לא ראינו הרבה והחלטנו לוותר ולהמשיך הלאה.

חוות הצופים, מייסודה של תנועת הצופים העבריים, נמצאת, כאמור, בצמוד לקיבוץ רמת יוחנן. החווה משמשת כיום כאכסניית נוער ומרכז ההדרכה הארצי של תנועת הצופים. רעיון "חוות הצופים" נולד בשנת 1937. תחילה דובר על הקמת "מרכז הדרכה בצופיות" . עד מהרה שולב מרכז ההדרכה ברעיון החווה הצופית, שתשמש גם מקום למחנות, כנסים וקורסים תנועתיים וגם חווה חקלאית שבה יעבדו הצופים בשנת-העבודה – על פי המגמה החלוצית שהחלה מתגבשת בתנועת הצופים. ראשי תנועת יהודה הצעיר (תנועת האחות של הצופים בארה"ב) ומנהלי קרן הנוער שלה גילו עניין ונכונות לתמוך במפעל כבר בשלב מוקדם זה. הדחיפה להגשמת התכנית ניתנה בשנת 1950. במסגרת המאמצים לחיזוק הקשר ושיתוף הפעולה המשמעותי בין התנועות האחיות: הצופים ויהודה הצעיר, הוחלט שלא רצוי שהיחסים ביניהן יישארו יחסים של תומך ונתמך. הוסכם כי "יהודה הצעיר" תפסיק את תמיכתה הכספית בהסתדרות הצופים ותחת זאת תרכז את תרומותיה במפעל קונקרטי בישראל – "חוות הצופים ע"ש יהודה הצעיר".
שנים מספר נמשך המשא ומתן עם הקרן הקיימת לישראל על מיקומה של החווה. חיפשו מקום סמוך למשק מתאים, שבו יוכלו הצופים לעבוד ולקבל הכשרה חקלאית, בעודם מתגוררים בחווה ומפתחים אותה. בין ההצעות היו מקומות בסביבת נהלל, ליד מעלה החמישה וקריית ענבים, ביער חולדה ועוד. בשנת 1954 נבחרה גבעת שמיר ליד רמת יוחנן. בהסכמת הקרן הקיימת וקיבוץ רמת יוחנן הועמד השטח, על המבנים הישנים שבו, לרשות הסתדרות הצופים. הוכנו תוכניות והוחל בשיפוץ ראשוני. "יהודה הצעיר" שלחה סכום ראשון שאספו החברים לקרן החווה. לשכת הנוער של משרד החינוך הקציבה הקצבה משלה, כהשתתפות בהקמת אכסניית נוער בחווה. בשלב זה יועדו לחווה שלוש מטרות עיקריות: מקום קבע למחנות-הדרכה וכנסים של הצופים; משכן לחברי "יהודה הצעיר" המבקרים בארץ; וכאשר היא פנויה משני אלה – אכסניית נוער, במסגרת הכללית של אגודת אכסניות הנוער בישראל. גם משקי הצופים – חצרים, תל קציר, גונן, מגל, ושדה בוקר – הרימו את תרומתם למפעל והצטרף אליהם משק הסוללים, שמנה בין חבריו בוגרים של "יהודה הצעיר". כן נערכה מגבית בין הורי הצופים, בוגרי התנועה ואוהדיה. הוסכם, שהכספים שיתקבלו מ"יהודה הצעיר" בארצות הברית יהיו קודש לבניין החווה ולפיתוחה, ואילו הסתדרות הצופים בארץ תשא בהוצאות הפעלתה. כדי שתוכל לעמוד בנטל הכספי הזה, התקשרה התנועה עם אגודת אכסניות הנוער.
בחודש אב תשט"ז (15.7.1956) הופעלה החווה לראשונה ובמרוצת הקיץ היו בה מחנות-הדרכה לצופי הערים והמושבות, סמינריון תנועתי, קורס לראשי-גדודים ומועצת המדריכים. מבין תנועות-הנוער האחרות שהוזמנו להשתמש בחווה, נענתה התנועה המאוחדת, שקיימה בה סמינריון. כעבור שנה הוכשרו התנאים הבסיסיים והוחל הפעלה החווה כאכסניית נוער. בתוך 12 שנה נתקבלו מארצות הברית כ- 60,000 דולר לבנין החווה, רובם מ"יהודה הצעיר" ומקצתם ממקורות אחרים. המבנים הקיימים שופצו, נוספו מבנים חדשים וסידורים סניטריים. לשם כיסוי הוצאות האחזקה נוצלה החווה כאכסניית נוער במידה רבה יותר משנתכוונו תחילה. מה גם שהצופים לא גילו נכונות יתרה להשתמש בחווה לצרכיהם. פרט לארגון צופי בתי הספר הערביים, שהשתמש בחווה למחנות-ההדרכה שלו ושאר פעולות, נמנעו השבטים, מטעמי נוחיות, מלכוון את פעולותיהם אליה. ואכן, הכשרת החווה כמרכז הדרכה צופי ראוי לשמו דרשה עוד שיפורים ושכלולים לרוב – חדרי עיון, ספריות, ציוד צופי, מגרשי ספורט, אולם מפגשים, חדר אוכל ושירותים.
מכיוון שהצופים לא הרבו להשתמש בחווה, לא מצאו גם חברי "יהודה הצעיר" טעם להתגורר בה בעת שהותם בארץ. כ- 15 שנה עסקו חברי "יהודה הצעיר" במגבית החווה, ומה שנועד להיות מפעלן וביתן המשותף של שתי התנועות-האחיות בישראל, הפך למעשה לעוד אכסניית נוער אחת מרבות. בוועידה המשותפת של "יהודה הצעיר" ותנועת הצופים בשנת 1966 הוחלט איפוא לסיים את מפעל החווה ולחפש בשביל התנועה האמריקנית אתגרים חדשים, שילהיבו את החברים וידרבנו אותם למעשים. ואולם הנהגת הצופים לא ויתרה על התוכנית להכשיר את החווה למילוי יעודה המקורי והעיקרי כמרכז הדרכה צופי. הצורך המרכז כזה נעשה דוחק עוד יותר, ככל שגדלה הסתדרות הצופים והתרבו צרכיה בכוחות הדרכה מאומנים.
בשנת 1993, כמעט 40 שנה לאחר הקמת "חוות הצופים", החליטה תנועת הצופים לייסד את מרכז ההדרכה הארצי לצופיות. מרכז ההדרכה נקרא בתחילה "בית הספר לצופיות" או בקיצור ביסל"צ וכעבור שנים אחדות שונה שמו ל"מרכז הארצי לצופיות" – המרל"צ. מטרתו הייתה לפתח ולהפיץ את שיטת החינוך הצופית, על-פי דרכו של מייסד תנועת הצופים העולמית, הלורד רוברט באדן פאואל. לקידום מטרה זו, מגויסת בכל שנה קבוצה של כשישה מדריכים ומדריכות צעירים במסגרת שנת שירות. הקבוצה מתגוררת בחווה ומקדישה את כל זמנה לפיתוח כלים להדרכה, ארגון סמינרים וקורסים תנועתיים, הדרכת תנועות נוער שונות, עבודה בשיתוף הקרן הקיימת לישראל ועוד. בשונה ממרכזי הדרכה שונים המופעלים על ידי מתנדבי שנת שירות, תפקידם של המדריכים במרל"צ חורגים מההדרכה הישירה וכוללים גם את שיווקו של מרכז ההדרכה, ניהול פרויקטים, ארגון משלחות נוער לחו"ל וגם התנדבות ותרומה לקהילה הקרובה ל"חוות הצופים". משנת 2014 החל גרעין המרל"צ בפעילות משותפת עם עמותת "אור ירוק" בהעברת פעילות צופית בנושא בטיחות בדרכים  בנוסף לפעילות השגרתית. התאחדות הצופים והצופות בישראל מקיימת באופן מסורתי מאז ומעולם את קורס תג היער בחוות הצופים. הצופים העבריים מקיימים מידי קיץ קורסי הדרכה לבוגרי כיתה ט' וקורסים תנועתיים נוספים בחוות הצופים. מקור והרחבה

 

המשכנו והתגלגלנו  לעבר כביש 70

 

כביש 70 (בחלקו הדרומי מכונה בטעות "דרך ואדי מילֶ‏ק" וצ"ל דרך וואדי מילח הוא כביש ארצי שאורכו 76 ק"מ שכיוונו משתנה מתחיל במחלף זכרון יעקב בדרום ומסתיים בשלומי בצפון. כביש 70 הוא אחד משני עורקי התנועה העיקריים החוצים את הכרמל תוך שהם מחברים בין מישור החוף הצפוני לעמק יזרעאל (האחר הוא כביש 65 הידוע גם ככביש ואדי עארה). כביש 70 ממשיך צפונה דרך מישור חוף מפרץ חיפה (עמק זבולון) למרגלות הרי הגליל המערבי, ומשמש כציר אורך מקביל לכביש החוף הצפוני הקרוב יותר אל החוף. הכביש משמש בפועל כציר מהיר העוקף את חיפה והקריות. הקטע מזכרון יעקב לצומת העמקים (צומת ג'למה) היה קיים עוד בימי המנדט הבריטי.  הקטע הצפוני, מיגור לטמרה נסלל רק בשנות ה-70' ונפתח לתנועה בשנת 1979.

 

 

 

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הורחב הכביש לכביש דו-מסלולי, בחלק שמצומת פוריידיס עד לטמרה. בעוד מספר שנים קטע כביש 70 שבין צומת יגור בדרום ומחלף סומך בצפון ישנה את דמותו עם השלמת סלילת קטע 3  של כביש 6.

 

חצינו את כביש 70 במעבר תת קרקעי מכיוון מערב לכיוון מזרח

 

 

לפני שעברנו קבלנו תזכורת באיזה תחום שיפוט אנו נמצאים.

 

 

מועצה אזורית זבולון שיישוביה נמצאים בעמק זבולון וסביבתו ושעל שמו היא נקראת. יישוביה נקראו בעבר גם גוש זבולון. המונח "גוש" הוא תחום של ההגנה המרחבית בשנותיה הראשונות של המדינה שארגונו היה לפי יחידות משנה שנקראו גושים (זכורים המונחים גוש דן, גוש מגן, גוש באר שבע ועוד) בתחומי המועצה האזורית זבולון שקיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950 ארבע עשר יישובים, כמעט מכול צורות ההתיישבות וביניהם הקיבוצים: אושה, יגור, כפר המכבי, רמת יוחנן, ושער העמקים והמושבים: כפר ביאליק וכפר חסידים א'.

 

 

לאחר מעבר כביש 70 החל הקטע השני של המסלול התקדמנו בכביש האזורי המקביל לערוץ נחל ציפורי במעלה הדרך לעבר ראס עלי.

 

הקטע השני של מסלול הטיול

 

חלפנו בצומת הכניסה לכפר חוולד שהוא אחד מכפרי הבדואים הנמצאים בגבעות אלונים – טבעון

חַ‏'וואלִד או א‏לחַ‏'ואלִד כפר ערבי-בדואי קיבל הכרה כישוב בשנת 1993 ונמצא בתחום המעוצה אזורית זבולון. הכפר הוקם על ידי השבט הבדואי ערב אל חוואלד השוכן במקום. מקור השם: חוואלד בן אלוואליד יד ימינו של הנביא מוחמד. מס' תושבים המתגוררים בו כ-700.

 

 

 

הבדואים בגליל – מוצא מרבית שבטי הבדואים בגליל הוא מהחורן (סוריה) והגולן. מיעוטם הגיע לגליל ממצרים, צפון­ אפריקה ומזרח הירדן. חדירתם החלה בראשית המאה ה­שש עשרה ונמשכה עד שנות ה-30  של המאה העשרים. רוב הבדואים אשר חדרו לגליל היו שברי שבטים, ולעתים אפילו עד כדי משפחות בודדות שנמנו עם שבטים גדולים, אשר עזבו את סביבתם הטבעית מסיבות שונות: נקמת דם, שוד, מריבות בלחי פוסקות, בצורות תכופות שאילצו אותם לחפש שטחי מרעה חדשים. חדירת שבטי בדואים לגליל התאפשרה עקב אי ­יישובם של שטחים רבים, או כאלה שהיו מיושבים בדלילות. השבטים הגדולים שהגיעו לצפון הארץ העדיפו בדרך כלל להתיישב בסמוך לשטחי ביצות, בעמקים שלא נוצלו על ­ידי הכפריים, לדוגמה: עמקי יזרעאל, החולה, בית שאן וזבולון. לעומת זאת שבטים קטנים העדיפו מקומות דלילי אוכלוסין, אך קרוב יותר לכפרים הערביים, כגון: אלונים­ שפרעם והר מירון. בהתחלת ההתיישבות הם היו מעטים מאוד, ולא ניתן היה לדעת מספרם בתקופה העות'מאנית.
עם תחילת השלטון הבריטי החלו תהליך קיבוע של הבדואים במקומם וצמצום טווח הנדידה לצורכי מרעה. במקביל, חלק מהם השתלב בשוק העבודה השכירה. גורמים רבים השפיעו על הבדואים להתקבע ואפילו להתחיל להתיישב והם: (1) צמצום שטח המחיה בעקבות הגידול באוכלוסייה הערבית (כפרית) ובאוכלוסייה היהודית (2) המגע ההדוק עם הפלאחים גרם לחיקויים בתחומים שונים וגם בתחום בניית בתי הקבע. (3) עליה ברמת החיים בעקבות המעבר לתעסוקה בשכר. (4) רכישת הקרקעות על­ ידי הקק"ל עבור יישובים יהודיים. ראשית מעברם של הבדואים ליישובי קבע מתבטא בבניית פחונים, צריפים ואפילו בתי אבן, שהושפעו הן משיפור כללי במצבם הכלכלי, וההכנסה מעבודה שכירה בתעשיה ובעיקר במחנות הצבא הבריטי, שיזם עבודות בינוי רבות.
במלחמת העצמאות ברחו רוב הבדואים הגליל לארצות ערב והמיעוט שנותר בארץ התרכז באזורים הבאים: גבעות אלונים -­שפרעם, שולי בקעת בית נטופה; בקעת סח'נין ובעיקר סביב שטח אש תשע; סביב הר התבור ובאזור בין ביר אלמכסור ליודפת. מאותה עת תהליך ההתיישבות הספונטני, אשר החל בתקופת המנדט, נמשך ביתר שאת. בשנות ה­50' נרתעו הבדואים מלבנות מבני בטון אבל מספר הפחונים והצריפים גדל במהירות רבה, בין היתר עקב חיסול מעברות העולים. בניית הקבע החלה בשנות ה­60' וההתיישבות הספונטנית הלכה והואצה עקב העליה ברמת ­החיים. חלק גדול מהמבנים ניבנה על אדמות מדינה, ללא תכנון וללא רישוי. השטח אליו פלשו הבדואים הלך וגדל. כדי למנוע התרחבות השתלטות על אדמות המדינה הוחלט לבנות לבדואים יישובי קבע. בשלב ראשון הוקמו ארבעה יישובים: בוסמת – ­טבעון בגבעות אלונים–שפרעם וביר אלמכסור בשוליהן, איבטין מול מישור מפרץ חיפה וואדי חמאם בשולי בקעת גינוסר. בשנות ה- ­70' הוקמו עוד חמישה יישובים: זרזיר, כעביה­ טבאש בגבעות אלונים שפרעם, ואדי סלאמה בנחל צלמון וטובא במפתן כורזים. בשנת 1970 הוקמה ועדת הבדואים העליונה במשרד ראש הממשלה והחליטה על הקמת עוד שמונה יישובי קבע לבדואים. בהמשך השנים הוקמו יישובים נוספים וכיום מספרם עשרים וחמישה והם: אבטין, אום אל-גנם, בועיינה-נוג'ידאת, ביר אל-מכסור, שכונה בשפרעם, בסמת טבעון, בענה, דהרה, דמיידה, ואדי אל-חמאם, זרזיר, חוסנייה, סוואעד חמירה, טובא-זנגרייה, כעביה, כמאנה, מנשייה זבדה, מקמאן, סלאמה, ערב אל עראמשה, ערב אל נעים, שיבלי, ראס אל עין, רומת אל-הייב, אום מתנאן. מקור

 

אלה מראות ברכיבה במעלה הדרך מעל אפיק נחל ציפורי לעבר ראס עלי

דמות אזור גבעות אלונים שפרעם, למעלה קצה היישוב נופית

 

תצפית מול גבעת חלי המערבי (אין מזרחי)

מבט מפונה לעבר רס עלי

 

ראס עלי הוא כפר ערבי הנמצא על גבעה קטנה המוקפת כמעט מכל צדדיה על ידי אפיקו של נחל ציפורי ונקראת תֵּל עֲלִיל וגם ח' רָאס עַלִי תל וגודלו כחמישים דונם. בראש התל – מבנים מן הדורות האחרונים, וביניהם שרידי מבנים קדומים. אפשר שהאתר הוא מקומה של חֲלִי, עיר בנחלת אשר (יהושע טו: כה). ממצא חרסים מתקופות אלה: הברונזה הקדומה א'-ב', הברונזה המאוחרת והברזל א'. הכפר ראס עלי נוסד בשנת  1927 וכנראה שתושביו הם יוצאי כפרי האריסים אל-מג'דל וכופרתא שחזרו לאזור לאחר שאדמותיהם נקנו על ידי משפחת סורסוק הלבנונית בשנת 1925‏‏‏.  על שרידי אל-מג'דל הוקמה מאוחר יותר חוות הצופים ליד קיבוץ רמת יוחנן‏‏. מספר תושבי הכפר היום הוא כ-600 והם מוסלמים ושייכים היום למועצה אזורית זבולון. בכפר יש בית ספר משותף לראס עלי ואל-ח'וואלד, הסמוך שבו לומדים ילדים מגן חובה ועד כיתה ח'.

 

בצומת הכניסה לרס עלי צפינו לעבר טחנות ראס עלי.

טחנות ראס עלי  הנקראות טחנות עליל או טחנות מרפוקה, הן שתי טחנות קמח הממוקמות זו מעל זו ושנבנו בתקופה העותמאנית השוכנות על הגדה הדרומית של הנחל. הטחנות  הונעו על ידי מימיו של מעיין עין יבקע השוכן במעלה הנחל במרחק של כשלושה קילומטרים מהן שהגיעו אליהן באמצעות אמת מים. לרגלי מבנה הטחנה התחתונה התגלו שרידים צלבניים מוקדמים יותר. את הטחנות מאפיינת ארובה בגובה של 12 מטר, שהיא כנראה הגבוהה בכל טחנות הקמח הידועות בארץ ישראל והייתה בשימוש עד שנות ה-30 של המאה ה-20, והתחתונה עד 1946.

המראה על הטחנה היה מאכזב כמו שניתן לראות בתמונה

 

כך היה המראה לפני חודשיים

 

 

עקפנו את השלוחה, יותר נכון הגבעה על נמצא היישוב רס עלי, שנקראת בעברית גבעת עליל ונכנסנו לאפיק נחל ציפורי..

 

קטע נחל ציפורי במסלול הטיול

 

נחל ציפורי (שנקרא גם ואדי אלמלכי) הוא הציר המרכזי המנקז את אזור הגליל התחתון המערבי ואגן הניקוז שלו משתרע על שטח נרחב של כ 290 קמ"ר. הנחל מנקז חלק מהרי נצרת, את גבעות אלונים – שפרעם וחלק נרחב מבקעת בית נטופה והר תורען באמצעות נחל יפתחאל שהוא יובלו העיקרי. ראשיתו של הנחל במעינות א-רינה בהרי נצרת משם הוא זורם מערבה לאורך כ 32 ק"מ עד למפגשו עם נחל קישון בעמק זבולון  5 ק"מ לפני שפך הקישון לים. לנחל ציפורי מאפייני נוף יחודי המבדילים אותו מנחלי הגליל המערבי האחרים. כאמור, בראשיתו מתחתר הנחל בהרי נצרת הבנויים מסלע קרטוני רך מתקופת הסנון והאיאוקן וזורם בעמק אלוביאלי רחב למדי, שרוחבו הממוצע כ 150 מטר ובמקומות אחדי מגיע לכ 400 מטר. בהמשך, מכעביה במזרח ועד יציאת הנחל למישור האלוביאלי של מישור מפרץ חיפה (עמק זבולון) במערב, אזור הנחל נמצא בין גבעות אלונים– שפרעם הקמורות הבנויות מסלע קרטוני אאוקני מכוסה קרום נארי ואופיו הנופי דומה לנחלי רמת מנשה שמדרום לו.
במרבית אורכו הוא נחל איתן. חלקו העליון של הנחל אכזב והוא ניזון גם ממספר מעיינות השופעים בעיקר בחורף וביניהם עין רבי, עין אבינועם, עין מהיל, עין גת חפר, עין אמת אבל, עין לפידות ועין תורעאן. בנחל ציפורי זרימה רציפה מתקיימת הודות למספר מעיינות הנמצאים לאורכו והם  מעינות ציפורי, עינות יפתחאל ועין יבקע. ערוץ הנחל נמצא בעומק 150 מ' מתחת למפלס הגבעות. יובליו מבתרים את הסלעים הרכים לסבך של גבעות מעוגלות. בשנים גשומות זרימת המים בקיץ רציפה בדרך כלל ובשנים שחונות הזרימה מקוטעת, בהתאם לשפיעת המעיינות המזינים את הנחל וניצול המים להשקיית חלקות חקלאיות, בעיקר בקטע הנחל שמצפון מזרח לשמשית ובקטע שבין כעביה לראס עלי הכולל את עין יבקע.

 

תחום אגן הניקוז של הקישון שנחל ציפורי הוא אחד מיובליו

 

בשנים האחרונות רשות המים, רשות הטבע והגנים,  המשרד להגנת הסביבה ורשות ניקוז נחלים קישון פועלים יחד עם משרד החקלאות להשגת מכסות מים ממקור חיצוני להשקיית החלקות החקלאיות לאורך הנחל, זאת במטרה לשחרר את כל מי המעיינות לזרימה חופשית בנחל לטובת שיקום המערכת האקולוגית, על החי והצומח שבה . בימות החורף מתווספת לזרימת הבסיס זרימה שיטפונית בסדר גודל של כ-6 מלמ"ק. עוצמת השיטפונות בנחל נמוכה בדרך כלל למעט אירועים קיצוניים בה הספיקה עשויה להגיע לכמה עשרות מ"ק/ שניה במורד הנחל.
בעבר, נחל ציפורי סבל מזיהום חמור של מימיו, שאיבת מים ופגיעה בגדותיו ובמערכות החיים לאורכו. הנחל הטבעי והיפה, הפך לחצר האחורית של הישובים לאורכו ,קלט אל תוכו שפכים, פסולת והושפע מתשטיפים חקלאיים וריסוסים ומתנועת רכבי שטח. במקטעים מסוימים, נעלמה לחלוטין צמחיית הגדות האופיינית לנחל. כיום, נמצא נחל ציפורי בתהליך רחב היקף של שיקום אקולוגי וסביבתי בשיתוף קהילות הנחל. מי הנחל כיום הם נקיים, קיימת תכנית לשחרור מעיינות והפסקת השאיבה לאורכו וגדותיו מטופלים לשיקום פיזי והשבה של מינים. מעשה השיקום במקביל לעבודת חינוך והסברה, מאפשרים את ההכרה בחשיבותו של משאב זה לאדם ואת השבת החיים לנחל  לאורך זמן .המבקרים בנחל יכולים לפגוש נחל בעל מגוון של בתי גידול ומורכבות מבנית גבוהה, הנדירה בין נחלי הארץ בשל הסדרה אינטנסיבית של נחלים. המקור: רשות ניקוז ונחלים קישון

 

 

 

גבעת עליל היא שגרמה לנחל ציפורי לזרום בפיתול הנקרא הנפתול של גבעת עליל.

הנפתול של גבעת עליל – בנופו המתפתל של ערוץ נחל ציפורי בולטת ביופייה תופעת הנפתול ("המאנדר" – ביוונית, מונח גיאוגרפי המציין נפתול בצורת האות היוונית אומגה W) של גבעת עליל. כאן מבצע נחל ציפורי עיקוף צפוני ארוך של גבעת עליל, הבולטת אל עמק הנחל ע"י שלוחה הררית מדרום.  דעות הגיאולוגים חלוקות בהסבר כיצד נוצר נפתול נחל זה. הדעה הרווחת היא שבעבר זרם נחל ציפורי היישר מערבה. בשלב מסויים גלש המדרון וסכר את אפיק הזרימה. המים הרבים שגדשו באפיק הנסגר יצרו מעין אגם עד שמצאו נתיב חדש מצפון, הוא הערוץ הקיים היום.

 

להלן מובא מאמר שהתפרסם בכתב טבע וארץ בשנת 1964 ובו השערה על היווצרות הנפתול.

 

אלה המראות ברכיבה בערוץ נחל ציפורי מתחת לגבעת עליל .

מבט מזרחה אל מעלה נחל ציפורי

חציית הגשר ממזרח לגבעת עליל

לאורך טיילת נחל ציפורי

לאורך נפתול הנחל

מבט אל הנפתול מהעבר השני

מבט על ראס עלי מצפון מצד הנפתול

 

לאחר שרכבנו במורד פיתול אפיק נחל ציפורי התחיל הקטע השלישי של הטיול. בתחילה טיפסנו אל השלוחה מעל הנחל מרחק של קצת מקילומטר.

טרם תחילת הטיפוס

 

המשכנו לטפס בשלוחה מזרחה לעבר היישוב הרדוף כמוצג במפה

 

הקטע השלישי של מסלול הטיול

 

אלה מראות הרכיבה בשלוחה המיוערת ובחלונות בין עצי החורש.

הכניסה למעבה החורש בקצה העליה הראשונה

מבט על נופית, יש קצת אובך. לא נורא!

 

נופית היא יישוב קהילתי כפרי בתחום המועצה האזורית זבולון הנמצא רכס קושט, בגובה  213.5 מ' מעל פני הים, כארבעה ק"מ צפונית מערבית לקריית טבעון. נופית – כשמה כן היא, נטועה בחורש הטבעי וצופה לחמדות נוף נחל ציפורי ממזרח ומצפון, חיפה ומפרץ חיפה ממערב, גבעות אלונים וטבעון – מדרום. הישוב הוקם ב- 9 בנובמבר 1987, ביוזמת גרעין משפחות, להקמת יישוב כפרי, בדגש חברתי קהילתי. היישוב נקרא בתחילה פי-נר, על שמו של לודוויג פינר, מראשי חברת רסקו שפעלה ליישוב בני המעמד הבינוני מקרב עולי גרמניה. שם היישוב הוחלף בהמשך ל"נופית" בגלל קונוטציה לא נעימה. ציינקים אומרים שכדאי היה לקרוא לרחוב ההיקפי הטבעת. שלב ב' של היישוב, נבנה החל משנת 1997. כיום מונה היישוב 700 בתי אב, וכ- 2,900 תושבים. מחוץ ליישוב מקיף אותו "שביל אוהד סובב נופית", על שם אוהד זך – בן הישוב אשר נפל בלבנון. השביל משקיף על הוואדיות הסובבים את היישוב ועל מפרץ חיפה, ומקושר לשביל ישראל.

 

תחילת העליה השניה הנוספת

הסתיימה העליה בשטח, התחברנו לכביש בדרכינו דרומה להרדוף

 

נכנסנו בשערי קיבוץ הרדוף

 

הרדוף קיבוץ שהוקם בשנת 1982 על ידי חסידי תורתו של רודולף שטיינר, ובראשם ישעיהו בן אהרון. חברי הקיבוץ קיבלו על עצמם לפעול על פי התורה האנתרופוסופית בתחומים מגוונים ושונים, ביניהם מתבלט הקיבוץ בפועלו בתחום התזונה. עדות לכך היא תעשיית המזון האורגני הקיימת בקיבוץ. חברי הקיבוץ הם חלוצי יוזמות חינוכיות מתנועת חינוך ולדורף. במסגרת יוזמות אלו הקימו בשנות השמונים בית ספר הפועל בשיטות אלה. בראשיתו כלל בית הספר כיתה אחת. כיום פועל בהרדוף בית ספר ולדורף על-אזורי, המפעיל כיתות א' עד יב', ובו לומדים כ-550 ילדים. כמו כן פועלים בקיבוץ שלושה גני ילדים. בקיבוץ נעשה ניסיון באינטגרציה קהילתית של אוכלוסיות ילדים, נערים ומבוגרים הזקוקים לסעד נפשי מיוחד. בקיבוץ פועלת קהילה שיקומית 'טוביה' לילדים בעלי מוגבלויות, 'בית אלישע' לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, ובי"ס אזורי יסודי ותיכון ברוח וולדורף – מבוסס על עקרונותיו של רודולף שטיינר, המאפשרים לאדם להשתלב בסביבה באופן נכון. בשנת 2015 חיים בקיבוץ כ-550 תושבים. להרחבה ראו אתר הקיבוץ

 

 

 

בלב החווה החקלאית בהרדוף ניצבת הרפת האורגנית, המספקת את הקומפוסט לכל השדות וניזונה מהגדל בהם. הרפת הוקמה אחרי שנים רבות שבהן גדלו את כל הגידולים המקובלים באזור, גידולים למזון לבעלי חיים, גידולי ירקות ליצוא ולשוק המקומי וכרם זיתים. הרפת האורגנית היא היחידה והראשונה בארץ. את הידע הנחוץ כדי לנהל רפת כזו למדו חברי הקיבוץ מרפתני ישראל הטובים ומסיורים במדינות אירופה. הרפת פועלת לפי התקן הישראלי לגידול פרות בשיטה האורגנית. הפרות ברפת הרדוף מקבלות תנאי מחיה משופרים, אין מספּוּר על גופָן ואין הורדת קרניים. הפרות מטופלות ברפואה חליפית ומקבלות מזון אורגני. במהלך השנים, מתוך ניסיון שלנו להביא את כל זבל הפרות  מעובד לשדה ומתוך חשיבה לשיפור תנאי המחיה של הפרות, פיתחנו שיטה המעבדת את זבל הפרות מדי יום בסככה. השיטה נלמדה במהירות בכל הרפתות בארץ וכיום אין רפת שלא מיישמת את מודל הרדוף לטיפול בזבל. לצד הרפת האורגנית יש בהרדוף גם רפת שלא עומדת בתקן האורגני, עקב הקטנת כמות החלב האורגני המוזמנת מתנובה. השוני הוא במזון בלבד. אנחנו מקווים שבעתיד הקרוב תחזור תנובה לצרוך את כל כמות החלב שלנו כחלב אורגני. ברפת עובדים חברים ונערים מהרדוף, חברים מהוסטל לנפגעי נפש חירם מהרדוף ושכנים מיישובי הסביבה.
ברפת הרדוף הוקמה מערכת ייחודית לטיהור ביוב אקולוגי. המערכת מורכבת מבריכות מלאכותיות שמטרתן לחקות את תהליכי הטיהור המתרחשים בביצות טבעיות. הבריכות האטומות מלאות באבני חצץ בגדלים שונים, ובתוך החצץ שתולים צמחי קנה. אבני החצץ ושורשי הקנה  מהווים מסנן ביולוגי לשפכים, ועל מצע זה מתפתחת אוכלוסייה עשירה של מיקרואורגניזמים המסוגלת לפרק את המזהמים האורגניים בשפכים. חיידקים אלה מותאמים למזהמים השונים  ומשתמשים בהם כמקור אנרגיה. כל שפכי הרפת נאספים לבור שיקוע וממנו נשאבים המים לבריכות. ישנן שלוש בריכות, והמים עוברים את שלשתן אחת אחרי השנייה, תוך שהם הולכים ומתנקים ונאספים לבסוף במאגר של מים מטוהרים. לאחר שיקבלו את האישורים מהמשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות, המים ישאבו וישקו את צמחי הנוי מסביב לרפת.

 

לאחר ביקור ברפת הסתובבנו בין בתי היישוב. באופן טבעי נמשכנו אל צידו הדרומי מעל נחל ציפורי כדי להוסיף תצפית.

מבט אל מזרח נופית

מבט על מערב נופית, על חוואלד וברקע הכרמל

מבט על מבנה טחנת הנזירים בערוץ נחל ציפורי בו בקרנו בטיול בין גבעות אלונים-שפרעם ולאורך נחל ציפורי

 

טחנת הנזירים נמצאת במרחק של כשני קילומטרים מערבית למעיין עין יבקע. הטחנה נבנתה במאה הי"ט בידי נזירים מן המרכז הכרמליטי שעל הר הכרמל והופעלה בכוח המים, שהוזרמו אליה מעֵין יִבְקַע. הטחנה פעלה עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ולאחר מכן ננטשה. המקום עדיין שייך לכנסייה הקתולית, אשר החכירה אותו לישראלים. אלה שפצו את המבנה ופתחו במקום בית הארחה. ליד הטחנה גשר אבן שלו שתי קשתות הנטוי מעל הנחל. בשנת 2011 השכיר מנזר הכרמליטים את טחנת הנזירים לרשות ניקוז ונחלים קישון הפועלת לשיקום נחל ציפורי המקדמת תכנית להפיכת מתחם הטחנה למרכז ההדרכה הראשון בארץ לנושא של שיקום נחלים. בשנת 2014 הוצתה הטחנה על ידי אלמונים.

 

נגמרו התצפיות והחלה ההפסקה הקצרה באחד מהגנים ביישוב. אז גם נתעד אותה.

 

 

הסתיים הביקור בהרדוף, היישוב המופלא, השליו והמעניין. יצאנו משערו חזרה בכביש. רכבנו בכיוון צפון והגענו למול פאתי היישוב עדי. לפי התכנית לא נכנסנו אליו.

 

עדי (הידוע גם כמצפה עדי) הוא יישוב קהילתי הנמצא בתחום המועצה אזורית עמק יזרעאל. היישוב הוקם בשנת 1980 על ידי 25 משפחות בני הארץ ועולים מברית המועצות, כחלק מתוכנית המצפים בגליל. במהלך שנות ה-90 הצטרפו ליישוב 270 משפחות חדשות, ועוד 75 משפחות הצטרפו אחרי שנת 2000. ביישוב שש שכונות: הוותיקה, אשר נבנתה ראשונה והיא גרעין היישוב, "בנה-ביתך" אשר נבנתה בשיטת בנייה עצמאית, "הגבעה המזרחית" בה התושבים בחרו בין שלושה דגמי בנייה שונים. "גבעת החרוב" אשר פיתוחה החל בסוף שנות ה-90, "האלון" שבנייתה הסתיימה ב-2008 ו"התמר" שב-2013 סיימה את שיווק המגרשים. רוב ילדי היישוב לומדים בבית הספר היסודי נהלל ובבית הספר התיכון ויצ"ו נהלל.

 

למול היישוב עדי

 

מול פאתי עדי, ירדנו מהכביש מערבה ושם החל הקטע הרביעי של מסלול הטיול.

 

בקטע זה רכבנו על דרך הנוף לרוחב חורש קריית אתא שהוא חלק מיערות ציפורי עד כביש 70.

 

הקטע הרביעי של הטיול

 

יערות ציפורי משתרעים על פני כ-30 אלף דונם. קרן קימת לישראל הכשירה בהם את דרך הנוף בין קריית אתא במערב והיישוב אלון הגליל במזרח והציבה חניונים לאורכה. הדרך עוברת בנופי יערות נטועים ובהם עצי בר גדולים ומרשימים כגון אלה אטלנטית ואלון התבור. לאורך הדרך ישנן נקודות התצפית המשקיפות על נחל ציפורי, על גבעות הגליל התחתון והכרמל.

 

 

בכניסה לדרך הנוף

במורד הדרך

עוד מבט על נופית וראס עלי

 

בהמשך הדרך הגענו למצפור יוסי

מבט התצפית, יש לקוות שהעצים לא יסתירו אותה! כמו בהרבה תצפיות קק"ל

 

המשכנו להתגלגל במורד הדרך עד הגן הלאומי אושא

 

 

אושה היתה המשכן הקבוע הראשון של הסנהדרין לאחר שנדד לגליל בעקבות מרד בר כוכבא (132 – 35 1 לספירה).  כאן נתכנסה שארית החכמים שחידשו את הסנהדרין והתקינו את התקנות הידועות  "כתקנות אושה".  על נדודי הסנהדרין לגליל מספרת הגמרא:  "…שכתחילה גלתה לה סנהדרי וישבה לה ביבנה, ומיבנה לאושה, ומאושה לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי, וציפורי היה בחלקו של זבולון, ואחר כך גלתה לטיבריה". (בבלי, ראש השנה, לא ע"א – ע"ב)

 

 

 

ח' אוּשָׁה נקרא גם ח' הוּשָׁה – חורבה על כתף שלוחה (נ"ג 128). האתר מזוהה עם אוּשָׁה של ימי התלמוד, מקום מושב הסנהדרין. רובו של האתר מכוסה בהריסותיו של כפר ערבי נטוש, ובהם שפע של פריטי בניה קדומים בשימוש משני. הובחן גם שימוש מאוחר בקירות קדומים (אלה ניכרים באבניהם המסותתות הגדולות, לעומת האבנים הקטנות ששימשו בבניה בדורות האחרונים וכן בזמננו). בצפון האתר אותרו שרידיו של מבנה נרחב (בית כנסת?), ובהם שברים של ספים ומזוזות. במרחק של 50 מ' ממערב לשרידי המבנה אותרו שרידי בריכה מעוגלת, טוחה (קוטרה 2.6 מ', עומקה 3 מ'). שרידיו של עוד מבנה נרחב אותרו בדרום-מערב האתר; נמצאו בהם מכתש משיש, אבן פותה ומשקולת. בקרבת מקום נמצאו שתי כותרות (אחת מהן בשימוש משני בחלון של מבנה מאוחר). עוד נמצאו באזור זה שתי חוליות עמודי אבן ושתי אבני פריכה של בית בד (האחת קוטרה 1.6 מ' ועוביה 0.7 מ', השניה קוטרה 0.8 מ').
במערב האתר נמשכת גדר אבנים, ששולבו בה פריטי בניה קדומים, בכללם חוליות עמודים ואבן מחורצת. בגדר משולבת גם באר הרוסה (נראה שהיתה זו הבאר הראשית של הכפר הערבי; שרד ממנה קטע קיר, שרוחבו 2 מ' וגובהו 4 מ'). במזרח האתר נמצאו אבן פריכה של בית בד (קוטרה 1.7 מ') ומערכת של שלוש גתות, שלהן בור איגום משותף. בקרבתה של מערכת זו נחצב בסלע בור (2.45×2.4×1.8 מ'), ששימש, כנראה, לאחסון התירוש. בדופן הבור הותקנו מדרגות, המוליכות אל קרקעיתו, ודפנותיו טויחו בשכבת טיח עבה, ששוקעו בה שברים של כלי חרס מן התקופה הרומית או מן התקופה הביזנטית. הבור כולו, לרבות קרקעיתו והמדרגות, רוצפו פסיפס לבן, גס, וכן משטח סלע ממזרח לו. במדרון שמצפון ומצפון-מערב להריסות הכפר אותרו חציבות בסלע ויסודות של מבנים קדומים. הלאה צפונה נמצאו שתי כתובות חקוקות בסלע; אפשר שהן ציינו את תחום השבת של אוּשָׁה התלמודית. ממצא: חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית. אתר 74 מפה 24 סקר ארכיאולוגי של ישראל

 

התקנות בלשון ימינו

היציאה מחרבת הושא

 

המשכנו מערבה עד קצה דרך הנוף. הגענו שוב לכביש 70 וחצינו אותו במעבר תחתי. לאחר חציית כביש 70 מאות מטרים דרומה ואז פנינו מערבה והתחלנו לעלות על דרך כורכר לבנה לעבר מטעי קבוץ רמת יוחנן. מדרום עברנו ליד אתר ח' כשר במקום בו נמצא הכפר הכפר כסאייר.

 

במעלה הדרך בין עיי הכפר כסאייר

 

הכפר כסאייר הוקם בשנת 1925 כקילומטר וחצי מרמת יוחנן על גבול מטע האבוקדו של הקיבוץ כיום, על ידי עריסים של סורסוק שישבו בכופרתא היא כפר אתא, לאחר שנעקרו מאדמתם. הכפר כסאייר, כמו הושא, היווה באפריל 1948 בסיס קדמי למתקפה על רמת יוחנן ובקרבות קשים ועקובים מדם במערכה על רמת יוחנן גם הוא נכבש, נהרס וננטש.  קבוצה נוספת של אריסים שישבו במג'דל -גבעת שמיר של היום, הקימה את הישוב ראס-עלי במעלה נחל ציפורי והוא קיים עד ימינו.

 

 

שהתקדמנו בדרך מערבה וזה המראה שנגלה לנו

 

זה תוואי הקטע החמישי של המסלול לאחר חציית כביש 70 והמשכנו מערבה לעבר לאתר הזיכרון של קרבות רמת יוחנן במלחמת העצמאות.

הקטע החמישי של מסלול הטיול

 

נכנסנו לתוך מטעי האבוקדו של קיבוץ רמת יוחנן והתקדמנו לעבר לאתר הזיכרון של קרבות רמת יוחנן במלחמת העצמאות בו בקרנו גם בטיול הקודם עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא.

 

קרב רמת יוחנן במלחמת העצמאות נערך ב-16 באפריל 1948 בין כוחות חטיבת כרמלי ובין גדוד דרוזי מצבא ההצלה של קאוקג'י בעמק זבולון. הקרב הסתיים בנסיגת הדרוזים מאזור רמת יוחנן ובעקבותיו הושג הסכם אי התקפה עם הדרוזים למשך כל מלחמת העצמאות. נקדים ונציין שאת תחילת הקרב על רמת יוחנן יש ליחס לאירוע שקדם ב- 10 שנים למלחמת השחרור. מדובר על יום קרב בשדות רמת יוחנן שבמהלכו נהרג שומר השדות ממייסדי הקיבוץ, אמציה כהן ז"ל . מתחילת מלחמת העצמאות נעשו על ידי מפקדת צבא ההצלה נסיונות לגייס שכירים דרוזים בהר הדרוזים בסוריה. מנהיג הר הדרוזים סולטאן אל-אטרש התנגד לכך מתוך דאגה לגורל תושבי ארץ ישראל הדרוזים במקרה של ניצחון יהודי. למרות התנגדותו נמצא קצין שהסכים תמורת תשלום לעמוד בראש יחידה דרוזית בצבא ההצלה. זה היה שכיב והאב, קפטן לשעבר בצבא הסורי כבן 60. מסביבו התלכדו 400-500 לוחמים דרוזים שכירים שהתגייסו בגלל הרעב והאבטלה שהיו אז בהר הדרוזים. הגדוד הדרוזי נקרא ג'בל אל ערב לאחר שמנהיג הר הדרוזים התנגד לקרוא לו ג'בל אל דרוז. שכיב והאב שלחם נגד הצרפתים במרד הדרוזי בשנות ה-20 של המאה ה-20 ואחר כך הצטרף לצבא הסורי הקולוניאלי אמר לחייליו כי אין להם ייעוד דרוזי במלחמה זו וכי הם אינם אלא שכירים המקבלים משכורת וחייבים למלא את המוטל עליהם. הגדוד הגיע ארצה ב-28 במרץ 1948 והתמקם בשפרעם בהיותה מיושבת בחלקה דרוזים ושוכנת בין ריכוזי הדרוזים בגליל ובכרמל. ב-4 באפריל 1948 פתח קאוקג'י בהתקפתו על קיבוץ משמר העמק. הוא שלח קריאות לעזרה לשכיב והאב כדי שיתחיל בהתקפות ויקטין את הלחץ מעליו אולם והאב היסס. רק לקראת סיום הקרבות במשמר העמק ותבוסתו של קאוקג'י פתח והאב בהתקפות על אזור קיבוץ רמת יוחנן שיחד עם שכניו היווה את המגן על קריית המפרץ וחיפה.

 

 

ב-12 באפריל 1948 תפסו הדרוזים את הכפרים הושה וח'ירבת אל-קסאייר החולשים על אזור רמת יוחנן והחלו משעות הבוקר לירות על העובדים בשדות באש רובים ומקלעים. באותו יום לא הושבה אש ולא היו נפגעים. בלילה פונו ילדי רמת יוחנן לקריית ביאליק. למחרת, ב-13 באפריל 1948 הגבירו הדרוזים את הירי, ובחילופי האש באותו יום נהרגו שני לוחמים ואחדים נפצעו. בלילה, אור ל-14 באפריל 1948, חיבלו הדרוזים בשני מעבירי מים בכביש כפר חסידים-קריית אתא (כביש 70) שהיה עורק תנועה יחיד בין חיפה לעמק לאחר שהכביש הראשי נחסם על ידי ערביי בלד א-שיח'.‏ מצב חירום הוכרז באזור ומפקד חטיבת כרמלי משה כרמל, החליט ליטול את היוזמה מידי הדרוזים ולפתוח בפעולה התקפית. הוחלט לתפוס גבעה צפונית- מזרחית לכפר עטה (כיום בתחומי קריית אתא) המכונה "תל שרעה", ממנו נהגו הדרוזים לצלוף. לביצוע הפעולה הורכבה פלוגה מיוחדת מגדוד 21. מפקדי המחלקות הגיעו אך מקרוב לגדוד לאחר סיום קורס מפקדי מחלקות. הנשק הורכב מרובים צ'כיים, אנגליים ועוד, וכן מקלעים מסוגים שונים. בבוקר ה14 באפריל 1948 נערכו מספר אימונים ובשעה 16.00 יצאה הפלוגה לפעולה. הדרוזים זיהו את הכוח היהודי והתקיפו אותו מפסגת הגבעה. הלוחמים נפגעו וניתנה פקודת נסיגה כשהמפקדים מחפים באש מקלעים. אחד המפקדים זוהר דיין, (אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין), חיפה על אנשיו עד שנהרג. בקרב נהרגו ששה לוחמים ונפצעו רבים. גופות הלוחמים נשארו בשטח. 'הסיבוב הראשון' בקרבות רמת יוחנן הסתיים בניצחון הדרוזים. לאחר כישלון ההתקפה הראשונה, השתרר בגזרה שקט, והוא נוצל בחטיבה להתארגנות למבצע מקיף שהיה מכוון לפתור את בעיית הגוש באופן יסודי, וזאת על ידי כיבוש הכפרים הושה וקסאייר, החולשים על גוש רמת יוחנן, ששימשו כבסיס לכח הדרוזי. החזקת כפרים אלה נועדה להעניק שליטה על המרחב ובסיס לפעולה כנגד שפרעם. מכיוון שכפרים אלה היו מרוחקים מכבישים ראשיים, היה יסוד לשער שהבריטים לא יתערבו. המשימה הוטלה על פלוגות מגדוד 21 ו-22 של חטיבת כרמלי.

 

 

ב-16 באפריל 1948 בשעה 04.40 יצאו הכוחות מרמת יוחנן ותוך זמן קצר השתלטו על שני הכפרים שהיו ריקים מאדם, והחלו להתבצר בהם. כעבור זמן קצר התחילו הדרוזים בהתקפתם, תחילה בהושה ולאחר מכן בקסאייר. הדרוזים היו לוחמים נועזים, והתפתחו קרבות פנים אל פנים עם אבדות כבדות לשני הצדדים. תשע התקפות נערכו באותו יום. הדרוזים נהנו מאספקת תחמושת וכוח אדם משפרעם ומצב חיילי חטיבת כרמלי הלך ורע. התחמושת הלכה ואזלה. לקראת ההתקפה התשיעית נתקבלה הודעה כי בידי כל איש ארבעה כדורים ונתבקשה רשות לנסיגה. המפקדה ברמת יוחנן ענתה כי "יש להחזיק מעמד, גם אם יאזלו הכדורים. אם תיסוגו תושמדו כולכם. הילחמו בסכינים ובכל הבא ליד". הדרוזים התכוננו להתקפה המכריעה על קסאייר. בינתיים הגיעה לרמת יוחנן מכונת ירייה עם תחמושת רבה. היא הועמסה על משוריין שפרץ לקסאייר בשעה שהדרוזים ערכו את הסתערותם התשיעית והקשה ביותר, וחלקם הגיעו עד בתי הכפר. אש לוחמי כרמלי הייתה דלה וחלק מהחיילים החלו מתוך יאוש לזרוק אבנים במסתערים. במועד הנכון והאחרון קפץ אחד החיילים מהמשוריין הציב את מכונת היריה במרכז הכפר ופתח באש מהירה וקטלנית לעבר הדרוזים המסתערים. האש עשתה שמות במסתערים וההתקפה נהדפה. בינתיים ירדה חשיכה שנוצלה להתבצרות, פינוי נפגעים ואספקת תחמושת ליום הקרב הבא, אולם הדרוזים נסוגו לשפרעם ולא חידשו את התקפותיהם.

 

 

זוהי תמונת המצב היישובית בגוש זבולון בראשית שנות ה-50'. שלושת הכפרים שתושביהם השתתפו בקרבות רמת יוחנן הושה, אל-כאסיר וסאסע נהרסו

 

תוך ביקור במקום נתנו דעתינו גם לסוֹלָנוּם זֵיתָנִי' צמח המלווה אותנו בטיולים בשדות צפון הארץ ומרכזה

סוֹלָנוּם זֵיתָנִי (שם מדעי: Solanum elaeagnifolium) הוא מין עשב רב שנתי ממשפחת הסולניים שמוצאו בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו. בארץ ישראל ידוע משנת 1957, ונמצא ברשימות של צמחים פולשניים של המשרד להגנת הסביבה. גובה הצמח בין 10 ל-100 סנטימטרים. גבעוליו מכוסים קוצים קצרים, בצפיפויות שונות מפרט לפרט. העלים והגבעולים מכוסים גם בשערות עדינות הנותנות להם גוון אפרפר. העלים ארוכים (עד 15 סנטימטרים) וצרים (בדרך כלל 0.5 עד 2.5 סנטימטרים), עם שפה גלית. הפריחה בארץ נמשכת מרבית חודשי השנה, למעט חודשים בודדים בשיא החורף, לעומת אפריל עד אוגוסט באקלים קר יותר. הפרחים בעלי חמישה עלי כותרת מאוחים בצורת כוכב, בקוטר כשלושה סנטימטרים. צבעם בדרך כלל כחול או לילך, ולעתים לבן. במרכז הפרח מקיפים חמישה אבקנים צהובים את העלי שגם הוא צהוב. הפרי הוא ענבה כדורית, שצבעה לפני ההבשלה ירוק בהיר עם פסי ירוק כהה. הפרי הבשל צהוב, כתום או אדום, ונשאר על הצמח במשך חודשי החורף. הצמח מוכרז פולשני, בנוסף לישראל, גם ב-29 ממדינות ארצות הברית, באוסטרליה, מרוקו, מצרים, הודו, זימבבווה, דרום אפריקה, ספרד, ויוון. תכונותיו הפולשניות הן הסתפקות בקרקע דלה ומעט מים, התרבות הן מזרעים והן ברבייה וגטטיבית מקני שורש. מחתיכות שורש באורך של פחות מסנטימטר יכולים להתפתח צמחים שלמים מקור הרחבה

 

 

 

המשכנו ירדנו דרך המטעים לעבר רמת יוחנן

בירידה מערבה לרמת יוחנן

 

את סוף הטיול הקדשנו לסיבוב בין שלושת קיבוצי גוש זבולון (רמת יוחנן, אושא וכפר מכבי) במסלול זה.

סיבוב ביישובי גוש זבולון

 

התחלנו ברמת יוחנן.

קיבוץ רמת יוחנן נוסד בשנת 1931 על הקרקע שרכשה קק"ל כמה שנים קודם לכן באמצעות יהושע חנקין מידיו של האפנדי הנוצרי מלבנון, סורסוק. רוב מקימיו של הקיבוץ היו ישראלים בני המושבות וכן עולים חדשים שעלו בילדותם ולמדו במקווה ישראל ובביה"ס החקלאי לבנות בנהלל. קבוצת המייסדים, "קבוצת הצפון", היתה מורכבת גם מחברים מ"קבוצת כרמל", "גלעד" ואז"י שהצטרפו אליה שנתיים קודם וכן קבוצת האמריקאים. ראשוני העולים הגיעו למג'דל (כיום חוות הצופים) בסוכות תרצ"א (1931) ועד לפסח הגיעו כולם. כ-40 חברים ו-6 ילדים. ב-1932 התחילה בניית נקודת הקבע – "רמת הצפון" שאח"כ קיבלה שם רשמי "אושה". החברים לא הסכימו לשם זה וב-1935 בעקבות תרומה נכבדה של יהודי דרום-אפריקה ניתן למקום השם רמת-יוחנן, על שם ראש ממשלת דרום-אפריקה הגנרל ין סמאטס שהיה ידיד הציונות. הפרנסה העיקרית באותם ימים היו נטיעת היער, גן ירק וגידולי שדה, עם התפתחות הרפת והלול. קבוצת צעירים גדולה מגרעין השומר הצעיר "פלנטי" שהצטרפה לרמת יוחנן בשנת 1934 במגמת חיזוק וגידול של הקיבוץ, גרמה  לסכסוכים ושלשלת אירועים שהסתיימו ב"טרנספר" המשולב בין בית אלפא לרמת יוחנן בשנת 1940: אנשי מפא"י עברו לרמת יוחנן ואילו אנשי השומר הצעיר עברו לבית אלפא. בשנת 1948 בקרב על רמת יוחנן שהיה חלק ממערכה נרחבת שהתחוללה באזור מול צבאות קאוקג'י והדרוזים, עמד הקיבוץ במבחן ועבר בהצלחה למרות מספר הרוגים מקרב חבריו ותושביו. הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית הביא לרמת יוחנן בשנת 1952 קבוצה של 16 חברים וחברות מקיבוץ "שפיים" יחד עם 20 ילדים, קבוצה שהשתלבה במהלך השנים במארג האנושי של רמת יוחנן. כחלק מהשתתפות הקיבוץ במאמץ הלאומי החברתי נקלטה ברמת יוחנן קבוצת נערים ונערות מיוצאי העלייה הגדולה, ושם ניתן לה –"ניות ברמה".
המפולת הכלכלית של התנועה הקיבוצית בשנת 1985 לא פסחה על רמת יוחנן אבל הקיבוץ הפגין חוסן ויציבות ונחשב כאחד הקיבוצים החזקים בתנועה הקיבוצית.
בשנת 2015 מנתה אוכלוסיית רמת יוחנן כ- 920 נפש, בהם קרוב ל-400 חברים וחברות. כיום מתגאה הקיבוץ שהוא חברה רב-דורית מאוזנת ומתחדשת, שמצליחה להמשיך ולהוות מוקד משיכה לבניה הצעירים, שרבים מהם עם בני זוגם בונים כאן את ביתם ועתידם. רמת יוחנן מצליחה עד היום ליצור ולפתח פעילות כלכלית וחברתית רחבה ומגוונת, שמייצרת איכות חיים גבוהה מאוד בהרבה מאוד מדדים, ובכל קנה מידה. הרחבה אתר הקיבוץ

 

 

 

עברנו בצידו הצפוני של קבוץ רמת יוחנן וממול ראינו את בתי קריית אתא.

 

מבט על קריית אתא

 

נכנסנו לתחום קיבוץ אושא

קיבוץ אושה נוסד בשנת 1937 במסגרת ישובי "חומה ומגדל". בעבר השתייך לחבר הקבוצות, לאיחוד הקבוצות והקיבוצים ולתק"ם, וכיום הוא משתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ נכלל במועצה אזורית זבולון.  מקור השם הוא העיר הקדומה אושא, שבה ישבה הסנהדרין לאחר מרד בר כוכבא, ושמה נשתמר בכפר הערבי הושה. קיבוץ אושה היה לקיבוץ הראשון של תנועת הנוער הציוני. הגרעין המייסד שהורכב חניכי תנועת הנוער הציוני בפולין, התארגן עוד ב-1930 בפתח תקווה והכשירו את עצמם להתיישבות במושבות השרון כפר סבא, מגדיאל ופתח תקווה. לאחר שכוונה להתיישב באזור קריית ענבים התבטלה, עברו שני פלגים של הגרעין, שבינתיים התפצל לארבע, לכפר אתא, בהמתנה לעלייה לקרקע לאדמות הקרן הקיימת באושא, כאשר כל אחד משני הפלגים דורש להתיישב באדמות אושא. באוגוסט 1937 נמצאה פשרה, כאשר שטח האדמה שיועד להתיישבות באושא הוכפל ושני הפלגים עלו להתיישבות במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה. אחד הפלגים נשא את השם "כפר אושה", והשני, שכונה תל יצחק, עזב את המקום בקיץ 1938 והתיישב בנקודת הקבע שלו בשרון. הגם שהעלייה להתיישבות של אושא לא לוותה בבניית חומה ומגדל, נחשבת אושה לאחד מיישובי חומה ומגדל. באוקטובר 1938 הונחה אבן פינה לשלושה בתים ראשונים של יישוב הקבע, עם תקווה להשלמת הבנייה תוך מספר חודשים. המשק בראשיתו היה דל מאוד – כעשר פרות,   לול קטן ושש בהמות עבודה – לכן נאלצו החברים לעבוד עבודת חוץ באזור  חיפה וכפר עטה (היא קריית אתא כיום). הגברים עבדו בנמל והנשים בבית חרושת "מולר" , הוא "אתא".  תושבי קיבוץ אושה עוסקים כיום בחקלאות, תעשייה ומקצועות חופשיים. מבחינת חקלאות, מדובר במספר ענפי משק כגון מטעי אבוקדו רחבי היקף, לול ורפת מתקדמת.

 

חדר האוכל שהיה לב הקיבוץ נטוש

מתגלגלים בקיבוץ אושא

 

עברנו ונכנסנו לתוך כפר מכבי

 

 

כפר המכבי,הוקם בשנת 1936 על ידי חמישה מאנשי "המכבי הצעיר" מגרמניה וצ'כיה (ומכאן שמו). הרעיון שיש לקרב את המשתתפים במכביה להתיישבות בארץ ישראל הועלה על ידי מנחם אוסישקין כבר במכביה הראשונה בשנת 1932. הקבוצה הראשונה הייתה בת 50 איש מגרמניה, צ'כיה ואוסטריה, המאפיין את הקבוצה היה המקור העירוני 'חילוני' של החלוצים שהיו אוהבי ספורט, טבע, השכלה ומוזיקה קלאסית. אדמות הקיבוץ נרכשו תודות לתנועת מכבי הצעיר ולמגבית שבוצעה לאחר פגישות עם אוסישקין.
בשנים האחרונות, עובר הקיבוץ תהליך שינוי באורחות החיים. במסגרת השינוי, ממשיך הקיבוץ לתפקד כקיבוץ המסווג “קיבוץ מתחדש”. הקיבוץ שומר על ערכי יסוד כגון: ערבות ועזרה הדדית, שותפות באחריות הקהילתית, בחינוך, בריאות ובנכסים הכלכליים (אמצעי הייצור), ובמקביל מעביר לחבריו את האחריות לפרנסתם. החל מ- 2001 , מתנהל הקיבוץ במודל “רשת ביטחון” בו הקיבוץ מעביר לחברים את תקציבם האישי על בסיס הכנסתם החודשית מעבודה. הקיבוץ הסדיר את חובותיו למערכת הבנקאית והסיר שעבודים. מהלך שאפשר, בין השאר, לקלוט משפחות ולהעביר לבעלות החברים בעתיד את הקרקע עליה ייבנו בתיהם. המשפחות החדשות נקלטות לחברות מלאה ובמסגרת זו, אחראים לפרנסתם, לצבירת פנסיה ותנאים סוציאליים, ביטוחי בריאות וסיעוד, משלמים מס קהילה עבור שרותי חובה משותפים, נכללים בקרן עזרה הדדית ובזכות לרכוש את חלקם בשיוך פירות הנכסים היצרניים.

 

בכפר מכבי עניין אותנו לראות את מרכז המזון של חברת מילובר ושם הסביר לנו משה על מהותו וגם כתב את הדברים למטה.

מהו מרכז מזון – מרכז מזון בענף הרפת ליצור חלב, הוא מקום שבו מכינים את מנות המזון לפרות. ברפתות מגדלים את הפרות הבוגרות שמייצרות את החלב. לידן גדלות עגלות לתחלופה כדור העתיד לפרות הבוגרות ובנוסף בחלק מהרפתות מגדלים ומפטמים את העגלים הזכרים ליצור בשר, או שמגדלים אותם ברפתות פיטום ייעודיות.

מרכיבי המנה – במנת המספוא\המזון של הפרה החולבת יש שני מרכיבים עיקריים: מזון מרוכז – מזון שעשיר באנרגיה וחלבון, מורכב בעיקר מגרעיני שעורה, תירס וחיטה, מכוספה (שאריות מיצור שמן) וסובין שהוא שארית מטחינת חיטה לקמח.  המזון המרוכז תופס כ 60% עד 65% מהמנה. רובו ככולו מיובא מחו"ל. מזון גס – מספק סיבים תזונתיים. רוב המזון הגס בא מתחמיץ אותו מכינים בעיקר מחיטה ותירס. מיעוטו בא מחציר וקש. המזון הגס תופס כ 35% עד 40% מהמנה. את רובו ככולו מגדלים בשדות הארץ ומשקים בקיץ במים מושבים \ מי ביוב מטוהרים.

 

 

 

הכנת המנה כבליל – במרכז המזון מאחסנים את מרכיבי המזון הגס במתקנים ייעודיים לתקופות ארוכות: תחמיצים בבורות גדולים, חציר וקש במתבנים. מרכיבי המזון המרוכז מגיעים באופן שוטף מהנמל במשאיות ומאוחסנים לטווח קצר בתאי בטון גדולים. את שני מרכיבי מנת המזון מערבלים ביחד במערבלי ענק ומכינים את בליל המזון. הבליל מוגש לפרות ברפתות על ידי משאיות חלוקה מיוחדות. מרבית יצור הבלילים במרכז המזון מיועד לפרות החולבות ביחסי כמויות כפי שנרשם למעלה. יתרת יצור הבלילים מיועדת לשלוחות העגלות לתחלופה והעגלים לפיטום שבהן יחס הכמויות בין המזונות שונה מהחולבות. כל תהליך היצור ממוכן וממוחשב במלואו. יצור ושינוע הבלילים מבוצע כל יום סביב לשעון שישה ימים בשבוע. ביום שישי אחה"צ מחלקים ברפתות את הבלילים לשבת.

 

התפתחות מרכז המזון בכפר המכבי – מרכזי המזון לבקר לחלב החלו להבנות ולהתפתח במושבים הגדולים בשנות השמונים. מרכז המזון המושבי הראשון נבנה בבאר טוביה. מטרתו העיקרית של המרכז היתה לייעל מקצועית וכלכלית את הזנת הפרות ברפתות המושביות. בהמשך נבנו מרכזי מזון כמעט בכל אחת מהרפתות הקיבוציות. בכפר המכבי החלו לפתח בשנות ה – 90 את מרכז המזון של רפת הקיבוץ ליצור בלילים עבור רפתות מושביות בגליל המערבי. במשך השנים צבר מרכז המזון ידע, כושר ביצוע וניסיון רבים ונוספו עוד לקוחות מהרפתות המושביות ומהרפתות הקיבוציות באזור. בינתיים העביר הקיבוץ  את הרפת שלו מחצר הקבוץ לרפת משותפת בחנתון. מרכז המזון ניצל את שטח הרפת לשעבר להרחבת פעילותו. בשנת 2004 מכון התערובות מילובר (בבעלות אירגוני הקניות של הקיבוצים מאזורי הגליל המערבי, עמק יזרעאל והגליל העליון) נכנס כשותף במרכז המזון כפר המכבי במטרה לשווק דרכו ביתר יעילות את המזונות המרוכזים אותם הוא קונה מחו"ל ומייצר עבור ענף הרפת. בשנים שלאחר היסוד הקימה השותפות מרכזי מזון נוספים בתל יוסף, רמת דוד ועמיר. כיום מרכז מזון כפר המכבי – מילובר הוא מהספקים הגדולים של בלילים לרפתות בצפון הארץ.

 

 

 

לאחר סיבוב בכפר מכבי יצאנו מתחומו והתגלגלנו דרך השדות מערבה לעבר תחנת הדלק מבואות אתא ושם סיימנו את הטיול

 

לקראת סוף הטיול

 

סוף 

טיול מעניין זה, הגם שחלקים ממנו היו חופפים לאלה של הטיולים הקודמים, נמשך ארבע וחצי שעות מתוכן ,שלוש רכיבה ושעה וחצי הוקדשה לעצירות ולהפסקה כיאה לטיול נינוח.

 

מזג אוויר נעים כיאה ליום קיץ. סיימנו אותו לפני החום המעיק.

 

כפי שהוצג בסיפור טיול זה, היו לנו מראות רבים ומגוונים.

 

הטיול התנהל בנחת ובמהלכו שוחחנו על הרבה נושאים וכמובן גם על אלה שעניינם ידיעת הארץ שתוארו לעיל והם:
– מהות והאופי הגאוגרפי והטופוגרפי של האזור,
– ייחודו של נחל ציפורי בקטע זה,
– ההתיישבות היהודית באזור ותולדותיה בתקופת היישוב,
– אירועי מלחמת העצמאות באזור
– ההתיישבות היהודית בשנותיה הראשונות של המדינה,
– הקמת היישובים הבדוואים בעשורים לאחר מכן,
– התיישבות החדשה משנות ה-80 ואילך
– דמותם של הקיבוצים המתחדשים  בעשורים האחרונים.
– מהו "מרכז מזון"

 

אין ספק גם העמקנו את הכרתנו עם משבצת ארץ, למדנו, נהינו מתצפיות מרהיבות, היה לנו נחמד ביחד ועל הדרך (תרתי משמע) עסקנו בפעילות ספורט    

 

לסיום, את הצלחת הטיול יש לזקוף, בין היתר ובעיקר למשה כץ שבהתאם להצעתי תכנן את המסלול, רכב אותו קודם והוביל אותנו בבטחה

 

 

  • Moshe Katz

    הטיול היה טוב מאוד, הסיכום של עמירם עוד יותר. יש לציין שבעונת הקיץ האזור הוא כמעט נטו גאוגרפיה. אני ממליץ מאוד לטייל במסלול זה גם מאמצע החורף עד סוף האביב, אז חוגגת הבוטניקה עם הרבה ירוק והמון פריחות של רקפות כלניות ועוד.